שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו, מתקדמים בהלכות העירובין.
התחלנו אתמול
את סימן שסח,
שבו אנחנו מתעסקים במקרה שעירבו,
והתקלקל העירוב.
זאת אומרת,
מה קורה אם שמנו עירוב חצרות, והוא אומר את האוכל, שהוא מיועד לעירוב חצרות, והוא התקלקל.
מה אנחנו עושים?
אומר לנו השולחן ערוך, סימן שסח,
סעיפים ב', ג', ד'.
סעיף ב', תבלשולחן ערוך, התווספו דיורים בחצר.
זאת אומרת, עשינו עירוב חצרות,
שיתפנו את האנשים, היו עשרה אנשים,
ב', בשבת בבוקר, הנחתו עלינו עוד
שלושה, עוד חמישה, עוד שמונה.
התווספו דיורים בחצר. אם הבית פתוח לשתי חצרות, צריך להודיע,
אנשים אולי אינם רוצים לערב עם אלו,
לא רוצה להיות חבר שלך.
טוב, אנחנו יודעים שאנחנו מערבים עם כולם, אוהב אותו, לא אוהב אותו, אני רוצה לטלטל.
סעיף ג, כמה הוא שיעור העירוב,
זאת אומרת בינתיים אם יש תוספת צריך להודיע לאחרים שיש תוספת, שיהיו מוכנים שהאחרים האלה שנכנסו גם ישתתפו איתם באוכל,
שולחן ערוך, כמה הוא שיעור העירוב, בתחילתו,
בזמן שהם 18 איש
או פחות,
שיעורו כגרוגרת לכל אחד.
ואם הם יותר מ-18,
אפילו הם 1,000 או יותר,
שיעורו מזון שתי סעודות שהן יח גרוגרות שהן כשישה ביצים,
ויש אומרים שהן כשמונה ביצים.
זהו, זה השיעור.
מה אנחנו לומדים מפה?
כל גרוגרת
היא שליש ביצה.
או,
למשל,
אם אנחנו אומרים שצריכים מזון שתי סעודות שהן שמונה עשרה גרוגרות שהן כשישה ביצים, זאת אומרת,
כל סעודה אני צריך שיהיה שלושה ביצים לכולם,
הרי אנחנו יודעים שחובת סעודה יוצאים מדאורייתא בכבצה, דרבנן זה כזית.
אז שש ביצים זה שמונה עשרה גרוגרות, זאת אומרת שכל ביצה היא שלוש גרוגרות.
עשרים גרם
כל גרוגרת.
אז אנחנו ככה, אם זה פחות מ-18 בני אדם,
אז צריך גרוגרת לכל אחד.
זאת אומרת, עד 17 איש או עד 18 איש גרוגרת,
גרוגרת, 20 גרם ל-18, 18 כפול 20 זה יוצא 360.
אבל אם הם יותר מ-18, שיעור מזון שתי סעודות.
בדיוק זה השיעור הזה.
שישה ביצים, כל ביצה זה 60 גרם, 6 כפול 6, 360 גרם.
ויש כאלה שאומרים שמונה ביצים, 60 כפול
שמונה זה 480 גרם. ברגע שיש לנו לחם 480 גרם,
יצאנו ידי חובת כל הדעות בשביל כולם.
מה זה אומר? חצי קילו לחם.
זה מה שצריך במקום שיש קבוצת אנשים גדולה, עירוב חצרות, שעושים לשכונה, עושים
למקום גדול, כן, לבניין גדול,
יותר מ-18 אנשים.
ברגע ששמנו
שישה ביצים או שמונה ביצים, כמו שאמרנו, חצי קילו,
אפשר בזה לערב לכולם.
סעיף ד',
נתמעט משיעורו אחר שנכנס שבת ראשונה,
ונשתייר בו אפילו כל שיעור כשר, אף לשאר שבתות.
הרבה פעמים משאירים את העירוב לתקופה יותר עוקה. למשל,
בזמננו במקום שעושים עירוב חצי הון, עושים שם חבילת מצות,
יותר מחצי קילו חבילת מצות,
ונשאר לעוד כמה שבתות.
אפשר לאכול מזה גם חצי שנה עד שפג תוקף.
בסדר? לא שנה.
יש פג תוקף, אז זה כבר לא ראוי.
אז ברגע שהתמעט
אחרי השבת הראשונה,
אחרי שנכנסה השבת הראשונה,
אפשר להשתמש בזה גם לשבתות החירות.
אבל בתנאי שכשעשינו את העירוב ונכנסה השבת הראשונה,
העירוב היה בר שיעור.
בסדר? כמו שאמרנו בסעיף הקודם. כל טוב שלום.
