שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בהלכות עירובין,
עכשיו אנחנו נמצאים בעירובי חצרות,
בשיתופים ועוד דיברנו, על העיר, איך מקיפים אותה.
סימן שס, וו, נאמר עד היום סעיפים ו, זין וח.
אומר השולחן ערוך, אין מערבים בפרוסה.
מה זה פרוסה? חתיכת, לחם.
פרוסה, פרוס.
אפילו היא גדולה הרבה, אבל בשלמה, אפילו קטנה מאוד מערבים.
בסדר? משהו שלם מערבים בו.
חתוך לא מערבים בו.
ובלבד שיהיה בהם כל כך שיהיה בהם כשיעור.
מה זה שיעור?
זו השאלה בדיוק, מה זה שיעור?
אמרו, אם נותן ממנו כדי חלת נחתום שהוא אחד מ-48 מערבים בה,
אפילו לא הייתה טבולה לחלה.
אם נפרסה וחיברה בקסם שהכניסה קצה אחד בתוך הפת וקצה שני בתוך הפרוסה,
אם אינו נקר שנפרסה מערבים בה, כמו שמברכים על פת שלמה על ידי חיבור של קסם.
אומר הרמב״ם, ויש שפירשו עד אין מערבים רק בפת שלם, ראינו שכל העירוב ביחד יהיה פת שלם.
לכן נהגו לקבץ מכל בית ובית מעט קמח, ועושים חלה אחת שלמה ומאה ערבים בה.
לכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו.
וצריך להיזהר שיהיה בחלה שיעור המפורש לקמן,
סימן שסח סעיף ג',
ואף על פי שנשתער מן הקמח ולא נשא מכלו חלה אפילו אחיה ועירוב,
זה לא גרם, ואילו אחד מזכה לכולם, ועדתא דאחל נתנו קמחם מתחילה, כן נראה לי. זאת אומרת, אנחנו מדברים בעצם על מהו צריך להיות העירוב. צריך שיהיה משהו מכובד שראוי שיאכלו אותו, הווי אומר שיעור אכילה,
ושיהיה פת שלמה.
ברגע שזה פת חצויה, זה לא דבר שנשאר,
אנחנו לא מערבים בדבר כזה.
השאלה היא,
איך עושים את זה? אז אומרים רבש, היו רגילים להביא קמח, מפרשים חלק,
כי השיעור שנותנים פה זה 1 מ-48.
1 מ-48 זה אומר 2%.
2% מנגיד
קמח קילו 600,
קמח קילו 600, 2% ממנו זה 1% זה 16 גרם,
32 גרם, זה אומר כזית.
יפה.
ופה אנחנו נראה את זה.
אני רק טיפול מכניס לעניינים, לקמ״ן.
האם אני מסתכל על הקמח שממנו מפרישים חלה, ש-1 ב-48 זה בערך
כזית פלוס,
או שאני מסתכל על הבצק?
הרי כדי להפריש חלה צריך
קמח כשיעור, אבל בסוף יוצא מזה בצק.
זה 1 ב-48 בלחם, לא בקמח בלבד.
לכן יש מחלוקת האם צריך להשאיר את העירוב כזית או כביצה.
כי יוצא שאם אני מסתכל על כל הבצק עצמו,
אז הפרשת חלה,
כן, לכהן,
בעצם ארוחה, קבצה, כדמי תורה.
יש מי שאומר שלוקחים דווקא מהקמח, והקמח זה כזית.
בסדר? זה ככה טיפה רמת למחלוקת שתהיה, כמו שכותב לקמ״ן,
סימן שסח את סעיף ג'.
סעיף ז', אומר השולחן ערוך,
אם אחד מזכה לכולם, יכול לערב בפורסה.
זאת אומרת, אם בן אדם אחד מביא,
הוא אומר, אני מזכה לכל בני החצר הזאת,
יכול גם בפורסה.
סעיף ח' מערבים בפת אורז ועדשים, אבל לא בפת דוחן.
פת אורז ועדשים, אנשים רגילים לאכול, דוחן זה
לא מזון של השירה.
טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך בנושא הזה של עירוב חצרות.
כל טוב, שלום.
