שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סימן שסה,
נלמד היום את הלכות ה', ו' וז',
לגבי מבוי חצר שנפרצו לרשות הרבים, לכרמלית.
הוא אומר לשולחן ערוך ושסה, סעיף ה'.
אף-על-פי שמותר להשתמש תחת הקוראה,
אמרנו מתי, כשזה פתוח לרשות הרבים,
לא יושב אדם בראש המבוי וחפץ בידו.
הוא יושב תחת הקוראה עם חפץ.
שיאמר יד ירגל החפץ מידו לרשות הרבים, והביאנו אליו.
כמה שאין הכיר בינו לבין רשות הרבים, כי הוא יושב מתחת.
אבל על פתח החצר מותר. בין פתח לרשות הרבים ובין פתח לקרמלית,
שיש בו הכיר, יש שם דלת, יש שם פתח, חצר, תמיד שמים דלתות.
לכן כשיש לנו הכיר, אני יותר מכיר.
סביביו נשים היושבות על פתח המבוי
מאחדיהן בידן, אין להם אחים בידן.
שכיוון דמידי דרבננו מוטב שיהיו שוגגות
ולא יהיו מזידות.
בסדר, זה דבר שתמיד אנחנו דורשים בדיקה. מתי אני אומר, יהיו שוגגים ומוטב יהיו שוגגים ויהיו מזידים?
אומרים, כשלא ישמעו לנו.
אז אנחנו אומרים, טוב, לפעמים עדיף לשתוק
מאשר לדבר.
שיף זין אומר על שולחן ערוך, מבוי שניטלו קורותיו ולחייו בשבת.
אף על פי שיהותר להם מקצת שבת, אסור משם ואילך, בין פתוח לרשות הרבים ובין פתוח לכרמית.
יש מי שאומר, דעני מילא, בעיר שאינה מוקפת חומה.
אביר מוקפת חומה מותר, אף על פי שבמבוי ניטלו הקורה או הלחי.
אומר הרמב״ם, ויש לסמוך על זה ולהטיב כל זה שהיה ראוי לעמוד כל השבת.
אבל אם היה עומד לסתור מערב שבת, אסור,
לאחר שנסתר.
ועם ספק אם נסתר מערב שבת או לא,
אז לינא לקולה, כיוון שהכל דין דה רבנן.
בכל מקרה, דבר שראוי לעמוד, אומר הרמב״ם,
אנחנו מתירים.
דבר שלא ראוי לעמוד, לא מתירים ברגע שהוא ניטל.
שולחן ערוך אמר שברגע שהוא ניטל אנחנו לא מתירים,
כי ברגע זה אין לנו פה אפשרות לטלטל.
אז עירוב שניטל באמצע השבת אי אפשר לטלטל בכל
המקום כולו, ככה יוצא לפי פסק השולחן ערוך, שהרמה, אם היה יכול להיות כל השבת ולא היה עומד להסתור, אז אפשר,
כן, בספק, לא יודע מה, אפשר
לסמוך על העניין, כי הכל דין דרבנן.
כל טוב שאנחנו.
