שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
סימן שסמכי, אתמול התחלנו את סעיף א',
מה קורה אם באמצע השבת נפרץ המבוי?
נלמד היום סעיפים ב', ג' וד'.
אומר לנו על שולחן ערוך ושסמכי סעיף ב',
נפרץ מצידו שלא כלפי ראשו,
לא בהתחלה,
שיעורו בעשרה,
בעשר אמות, אפילו לא נשתייר מן הכותל ביסוד כלום,
והוא דלא בא כברבים.
זאת אומרת, גם אם מהצד, מאיזשהו מקום, לא סמוך לראש,
כמו שראינו אתמול נפרץ, אם יש עשר אמות זה יתבטל. אם אין עשר אמות
זה בסדר, ובתנאי שזה לא צמוד למקום שבוקעים בו רבים, וכבר
כאב שזה נפל לקיר אז אנשים כבר
נכנסים פנימה.
אבל היבה כי ברבים
אפילו לא נפרץ, רק ארבעה טפחים צריך לתקנו.
ואם לא תיקנו אותו,
אי אפשר לטלטל בשבת.
סעיף ג אומר השולחן ערוך, מבוי
שנפרץ במילואו לחצר,
ממש, כל הרוחב של המבוי נפרץ לתוך חצר.
ונפרץ החצר מצד השני לרשות הרבים.
אם לא ירבו בני החצר מבני המבוי, חצר מותר,
אפילו נפרץ נגד פרצת המבוי, ואפילו בא כברבים.
או בלבד שהוא לא ידע יותר מעשר.
או מבוי אסור,
אפילו אינו כנגד פרצת החצר, שכמה שלא ירבו עם המבוי, אוסר עליו.
כגון שנכנסו קוטלי המבוי בחצר,
בעניין שאין הגיפופין, זאת אומרת התוספת פנימה
שנשארו בחצר נראים למי שעומד במבוי.
אבל אם נראים, אם נראים כמו עמודים בצדדים,
עולים לו משום לחי
ומותר.
ואם במקרה ועירבו בני החצר הם בני המבוי,
והפרצה שבה מבוי לחצר אינו מצד החצר
אלא מצד אחר,
פרצות החצר מצד שני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי.
זאת אומרת, כל אחד פרוץ, אבל לא אחד כנגד חברו. זאת אומרת, כל מי שנמצא במקום אחד מבין שזה
רשות אחרת
והחצר
של הרבים גם המבוי והחצר, כן, פרצת המבוי והחצר של רבים.
גם המבוי מותר.
אבל אם לא ערבו או אפילו ערבו,
ופרצת החצר, המבוי מצדו אפילו באמצע החצר, ופרצת החצר מצד שני כנגדה,
נוצר לנו פה איזה מן רצף
או אפילו אינה כנגדה, והחצר של יחיד אסור.
למה? כי אין לי פה הכיר.
ואם נפרץ לרחבה פחות מסעתיים אמרנו
סעתיים זה דונם בערך, קצת יותר, או יותר על סעתיים, והוא הוקף לדירה,
דינו כאילו נפרץ לחצר,
אבל אם יתרה על סעתיים ולא הוקפה לדירה,
הווה כאילו נפרץ לכרמלית וצריך תיקון.
אני צריך תמיד שיהיה לי היכר שאני ברשות היחיד,
ושלא ייווצר מצב
שאני נמצא במקום שאני לא רואה פה את הרשות היחיד שנמצאת לפניי, ואני רואה את הרשות רבים,
או במקרה שהרבים בוגעים פנימה. זה בעצם היסוד
לחיבורים האלה.
בין שתי רשויות שנפרצו אחת מהן,
או אחת כנגד השנייה, לרשות הרבים.
סעיף ד', אמר שולחן ערוך,
מותר להשתמש תחת הקורה או כנגד הלחי.
איך ששמנו קורה או שמנו לחי, בכל מקרה,
תחת זה עוד נחשב רשות היחיד במבוי.
רק מחוץ לזה נחשב רשות הרבים. ואז נאמר לי בפתוח לרשות הרבים.
אבל פתוח לכרמלית אסור בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי.
מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו,
שמצא מין את מינו ונאור, שניהם דרבנן.
ברגע שמצא מין את מינו זה היה אסור מדרבנן, וזה היה אסור מדרבנן,
חוזר ונאור. זאת אומרת, במקום שיש לי רשות הרבים,
אני יותר מקל מתחת הקורה,
או ליד הלחי, להשתמש כרשות יחיד.
כיוון שיש פה הבדלה, זה רשות רבים, זה רשות יחיד.
אבל,
או כרמלית, שהיא אסורה רק מדרבנן.
רק שזה כרמלית
ומבוי,
שם אני אומר, מתחת הקוראה לא משתמשים.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך לסימן.
נזכה, בעזרת השם, נשמור שבתות כהלכתם, כל דוד.
