שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
סימן שסד, סעיפים ד' ו-ה',
ונתחיל את סימן שסד, סעיף א'.
טוב, אומר השולחן ערוך,
שסד, סעיף ד',
מבואות הפתוחים אלו לאלו.
הרבה מבואות.
הגדרות של מבואות, סימן שסג'.
ואין העקום של אחד מהם נוטה לרשות הרבים.
זווית.
כיוון שפתיחת המבוא היא החיצון לרשות הרבים,
הרי אותו מבוי שפתוח אליו בהקממותו חשוב כפתוח לרשות הרבים.
לכן מבוי הפתוח לאותו מבוי וכן כולם.
ואם זה כפתוח לרשות הרבים, אני צריך לעשות שם מצד אחד צורת הפתח, מצד שני
לעשות לחי או כוח.
סעיפי אומר השולחן ערוך, מבוי יעשוי כנדיל.
מה זה כנדל? כמו נחש,
שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו.
הייתם פעם נדל, מרבה רגליים, כל רגע זה מבוי,
פה נמצאים לנו מכל צד חמש עשרה מבואות,
והכול בסוף פתוח לרשות הרבים.
וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים,
אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מקוונים זה כנגד זה,
עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי הגדול צורת פתח,
ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי או קורה.
ומבוי גדול, ימום מפולש שעושה צורת פתח מצד אחד,
מצדו שני לחי או קורה, ואם הוא סתום עושה לחי או קורה בראשו.
הרבה הרבה מבואות,
כשהם צריכים לעשות קורה
או לחי בצד אחד,
פתוחים אל מבוי נוסף, שהמבוי הנוסף הזה פתוח לרשות הרבים.
זה כמו מבוי מפולש.
מצד אחד
לחי או קורה, ומצד שני צריך לעשות צורת הפתח.
סימן שסמכי,
סעיף א' אומר השולחן ערוך,
מבוי שנפרצה בו פרצה מצידו כלפי ראשו.
היה שני צדדים קירות, שמנו לחי או קורה,
ופתאום נפתח אחד הקירות.
אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים, מותר,
זהו שלא תהיה הפרצה יתר על עשר עמוד.
ואם לא נשאר פס רחב ארבעה טפחים,
אסור,
אלא אם כן הייתה פרצה פחות מג' טפחים.
קירות, אחד הקירות נפל.
אז אם בסמוך לסיום, כששמנו את הלחי הקורה,
יש
ארבעה טפחים,
מותר בתנאי שהפרצה
היא פחות מ-10 אמות. אבל אם זה יותר מ-10 אמות,
אי אפשר.
או שתר פרצה פחות מ-ג' טפחים. אם זה פחות מ-ג' טפחים, זה כאילו איננו.
אז אין לי שום בעיה, אני יכול לטלטל גם אם הגדר הזו נפלה.
בעזרת השם, מחר נמשיך
בסימן שסמכת.
כל טוב שלום.
