שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני רובין.
כל יום שאני בא ללמוד את ההלכות האלה, אני אומר, תראו איך הרבה פעמים אנחנו יכולים ללמוד לשמה.
הרבה פעמים אתה אומר, אני לומד תורה,
יש לי מזה תועלת,
אני יודע היום מה לעשות, אתמול מה לעשות,
מחר מה לעשות.
לכל זאת רובין, במציאות שלנו כמובן,
במציאות של ארץ ישראל, של ערים מסודרות,
של יישובים
רישומים מוכרים, לא יישובים בלתי מוכרים.
גם ביישובים בלתי מוכרים הרבה פעמים עושים שם עירוב. ראינו כבר כל מיני קברות שיש בהן עירוב,
אפילו שככה מספר מצומצם של אנשים.
אבל כמעט לא נתקלים בהלכות האלה. בכל זאת, אנחנו מתמידים
ומקפידים כל יום
שלוש הלכות. בעזרת השם, זה חלק מהשכר הגדול שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו, שאנחנו לומדים תורה, כי זאת תורה.
אפילו שזה לא הלכה, למעשה זה תורת.
ההלכות הן למעשה, אבל אנחנו לא נתקלים בהן,
בעזרת השם.
היום נלמד סימן שסב,
סעיפים ד', ה' וו'.
אומר לנו השולחן ערוך,
אנחנו נמצאים בסימן שמדבר על מהי מחיצה ראויה בסעיף ד',
כן.
ספינה,
אדם ששט בספינה,
הרי זה דבר נייד.
על מה היא שטה?
על כרמלית.
היא עצמה, מה דינה?
רשות יחיד.
אבל יש עוד אנשים בספינה.
הוא אמר לנו על שולחן ארוך,
ספינה מותר לטלטל בכולה
אפילו יותר מבית סעתיים.
גודל של יותר מ-20 עד 50 מטר,
יותר מדונם, סליחה, כפול, צריך שיהיה פה, כן, דונם,
נכון. קצת יותר מדונם אמרנו שזה בית סעתיים.
טוב,
ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו יותר מבית סעתיים, דחשיבה מוקפת לדירה.
כל מה שבנו את המבנה הזה, בשביל שאנשים ישו אותו ממקום למקום.
כפאה לדור תחתיה,
זאת אומרת, אם לקחו איזושהי סירה,
הפכו אותה, יש לה דפנות מהצדדים,
סירה כזו של דייגים,
הפכו אותה כדי לדור תחתיה, ורשות היחיד,
אף עליה,
זאת אומרת, גם מלמעלה נחשב רשות היחיד,
כפאה לזופתה, זאת אומרת, הפכו אותה במספנה כדי לזפת אותה שלא תחלחל מים,
אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות, אם היא יותר מסעתיים.
למה? כי ככה זה לא שימוש,
אין דרך להשתמש ככה, בסך הכול רצו להכניס אותה לטיפול 80,000,
100,000, אני לא יודע כמה פעם וכמה זמן מזבטים.
אם היא יותר גדולה מבצע הטיים אי אפשר
לטלטל בה, אלא בארבע אמות בלבד, כדין כרמלית.
סעיף ה אומר לשולחן ערוך, בכל עושים מחיצה.
כל דבר שיכול לעבוד לחיצה,
בדיני מחיצה שלנו,
או בדין לבוד,
או בדין גוד, או בעשרה טפחים שאנחנו צריכים שיהיה מסביב לאיזשהו מקום.
כל חומר שעמיד ברוח מצויה,
אפשר לעשות ממנו מחיצה.
אומר השולחן ערוך, בכול עושים מחיצה.
בכלים, בהוקפות,
בין של ערב לבד,
בין כגון של חבלים או של שתי לבד, כגון קנים נעוצים בארץ,
אפשר לעשות מחיצה.
ומותרים עד סעתיים,
עד באזור, אמרנו קצת יותר מדונם,
אפשר לעשות מחיצות כאלה, אפילו שבפנים אין בית מגורים,
הקפנו את זה
אפילו ליחיד ביישוב.
ובלבד שלא יהיה בין חבל לחברו או בין קנא לחברו ג' טפחים.
דין לבוד, כמו שאנחנו מכירים,
לבוד הלכה למשה מסיני.
ואפילו בבעלי חיים,
בעל חיים יושב פה איזה עגל גדול במשושים,
או בירדן ההררי,
יושבים שם גבוהים כאלה, לא יודע מי שראה,
לפני שהיה שם עכברת,
האם אפשר להשתמש פה בעגלים האלה כחלק מהקפה לרשות?
אין בעיה. אבל בלבד שיהיו כפותים,
שיהיו קשורים, שלא יתחילו לזוז לכל רגע.
ואפילו באנשים שעומדים זה אצל זה, בפחות משלושה טפחים,
אפשר להחשיב אותם כמחיצה.
ואפילו כשהם מהלכים חשבו מחיצה.
וביניהם רשות היחס.
זאת אומרת, אם הולכים קבוצה של שמונה-תשעה אנשים,
ומי שהולך באמצע, יכול באמצע לטלטל.
כי הוא הולך בין אנשים,
והם נחשבים מחיצה מהלכת.
והוא, שלא ידעו שהוא עמדו לשם מחיצה. זאת אומרת, שהבן אדם לא יודע עכשיו, אני בשבת מהווה מחיצה.
ואפילו אחד מהם יודע, אסור.
כולם צריכים ללכת לפי תומם.
קח כמה חבר'ה, תגיד להם, תשמעו, אני רוצה שתלכו עכשיו בצורת ח',
בצורת ריבוע, מבנה.
בשבת אני צריך אתכם, הולכים ככה ברחוב.
מה אתה צריך?
שיראו שהיהודים הולכים ככה, אין בעיה.
ואז הוא הולך ביניהם, או מישהו הולך ביניהם,
ולקח את הסיר של הצ'ונט לשבת חתן,
והוא הולך עם הסיר באמצע בין כולם כדי להעביר אותו
לבית הכנסת.
אין בעיה.
הם לא יודעים שהם מהווים מחיצה.
טוב, אחר כך הם יכנסו לבית הכנסת,
יכולים לאכול מהצ'ונט הזה.
כן, ואפילו אם לא עוד ים שעושה מחיצה אתה, הם קרוב הדבר שידעו,
כי כמו שעשה מהם מחיצה פעם אחת,
לא יעשה מהם מחיצה פעם שנייה. זאת אומרת, אחרי שהם יגיעו לבית הכנסת והביאו מה קרה איתם,
אז זהו, שרוף.
האנשים האלה, יותר אתה לא משתמש בהם. למה?
כי פעם הבאה שתגידו להם, אני רוצה יהודים בריבוע,
מה הם יגידו?
אה, הוא עושה פה מחיצה.
בסדר? אנשים חכמים, בכל זאת, מוח יהודי.
אז לא עושים את זה. טוב, סעיף
ו',
אומר על שולחן ערוך,
אם באו מתחילה שלא לדעת,
אף על פי שאחר כך הרגישו,
אין לחוש.
אבל כמובן, פעם אחת.
התחילו, לא ידעו למה, בסוף אחד מתחיל להתפלפל בדרך.
אנחנו הולכים בריבוע, למה הולכים פה בריבוע, מה עושה הדבר הזה? הוא נזכר שיש גמרא, נזכר שיש שולחן ערוך,
אבל אני מבין למה לקחו אותי, השתמשו בי.
בסדר, אתה יכול להמשיך עד סוף הדרך,
no more,
אין יותר.
זה פעם אחת בלבד, ככה פוסק השולחן ערוך. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
