שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו, סימן ש״ס,
נראה את סעיף ג', הסעיף האחרון
בסימן הזה,
ובסימן ש״ס, סעיפים א' וב',
שזה בעצם כל הסימן.
אומר לנו השולחן אורך בסימן ש״ס, סעיף ג'.
אם זוכרים, אתמול דיברנו על אנשים שהיו בבקעה,
במדבר, באיזשהו מקום,
איך אומרים? שום מקום, שום כלום,
והקיפו את השטח על מנת שיהיה אפשר לטלטל בשבת. אומר שולחן ארוך
בסעיף ג'
היו שלושה אנשים
והקיפו כל אחד לעצמו
זה בצד זה
כל אחד הקיף בצעתיים
שזה מותר אמרנו בלחיצה גרועה
ועירבו יחד
ובסוף גם עשו עירוב חצרות כל אחד כאילו הרשות היחיד שלו ועשו עירוב ביחד
עם החיצונים רחבים
והאמצעי קצר
שנמצא אמצעי פרוץ במילואו לחיצונים והחיצונים שיש להם גיפופים רודפים עליו מכל צעד
נותנים להם כל צורכה באמצעי אפילו גדול הרבה
שאנו רואים כאילו כולם דרים בתוכו והרי יש שלושה ביחד
ואף בחיצונים נותנים להם כל צורכם
שכיוון שנעשו שיירה באמצע אבל אינך כחצר לאמצעי
זאת אומרת מה המקרה?
לקחו
שלושה אנשים, כל אחד הקיף לעצמו.
אלא שהחיצוניים, יש פה את הציור במשנה ברורה, החיצוניים הקיפו אורך,
כולם אותו שטח,
דונם.
אבל החיצוניים עשו את זה לאורך, והאמצעי עשה את זה לרוחב.
זאת אומרת, האמצעי פתוח לשניהם,
במלוא רוחבו, כאילו יש פה מסדרון
בין הימני לבין השמאלי על ידי האמצעי,
וערבו.
כיוון שהוא בלוה והם בלויים בו,
כאילו יש פה איזשהו מסדרון ביניהם,
אפשר לימני ולשמאלי לטלטל באמצע.
ואיש אומרים שהחיצוניים אינם מותרים אלא עד סעתיים.
ואם אחד מהם, זאת אומרת לא אי אפשר לימני בשמאלי אלא רק באמצעי.
ואם אחד מהם יותר מסעתיים גם האמצעי אסור.
שהרי הוא פרוץ במילואו
אל יותר מבת סעתיים.
כן. ואם החיצוניים פרוצים ממילואם לאמצעי,
כן? זאת אומרת,
הפוך בדיוק, הם צרים והוא רחב.
יש פה איזה בית עם
שני צדדים יותר צרים,
והאמצעי מגופף ויחיד בכל אחד, אין נותנים לכל אחד אלא בית צעתיים.
ואם אחד מהחיצוניים יותר מבית צעתיים, הוא לבדו אסור.
ואם האמצעי יותר מבית צעתיים, גם בחיצוניים אסורים,
שהרי הם פרוצים למקום האסור להם.
אבל
אם כל אחד, אם אחד,
סליחה, אבל אם אחד בכל אחד מהחיצוניים
ושניים באמצעי,
זאת אומרת בן אדם אחד מהחיצונים ושני אנשים באמצעי
או שניים בכל אחד מהחיצונים ואחד מהאמצעי
נותנים לשני החיצונים כל צורכם.
למה? כי אם הם שניים הם יכולים לגדר יותר.
נחשיב על כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים,
כי להם מותר יותר מבצעתיים. במה דברים אמורים?
כשאינם בטוחים זה לזה יותר מהעשר אמות.
ואם כן, הווה לפרצה.
וגם אם מגופפים אסורים.
וכל זה כשקוטלי קטנה נכנסים לגדולה.
זאת אומרת,
יש שם איזה מין בליטה פנימה של המחיצות של הקטנה.
כשקוטלי הקטנה מופלגים, שלושה טפחים, וקוטלי האורך הגדולה,
שאז הסרט הגדולה על הקטנה. דעיליו כן, אבל הנראה מבחוץ
ושווה מבפנים.
ונידון משום לחי,
וכולם חשובים מגופפים.
וכאילו אין אחד מהם נפרץ לחברו,
ואין נותנים להם באחד מהם אלא בצעתיים.
זאת אומרת,
כל השאלה היא תלויה,
האם אנחנו רואים את זה שנמצא במקום מסוים כאילו,
חלק, יחידה אחת עם מה שיש,
איך אומרים, השטח הנצמד לו.
אם הוא נחשב כחלק פרוץ לתוכו, נותנים לו את כל מה שהוא צריך
מהחלק שהוא נמצא בו אל החלק הנוסף.
אבל אם לא, וכל אחד עומד בפני עצמו ולא רואים את זה כאילו זו יחידה אחת,
אז כל אחד, כיוון שבן אדם אחד נמצא
בכל בית סעתיים,
אז הוא לא יכול לקבל יותר מאשר
מה שיש לו בבית סעתיים.
אבל אם זה שוב פתוח
אחד לתוך השני שנראה כאילו המשך אחד, לא רואים פה שכשנמצא בפנים נחשב כאילו
ממשיך בדרכו, הוא זורם אל תוך היחידה הנוספת,
מה שמותר לו הוא יכול להשתמש גם אם זה יותר מבית צלעתיים.
טוב, בעזרת השם מחר אנחנו נמשיך, סליחה,
לא מחר נמשיך, אנחנו ממשיכים עכשיו,
רק סעיף אחד, אמנם הוא היה מאוד ארוך,
כן, זה היה ש״ס סעיף ג',
אבל אנחנו ממשיכים בש״ס סא״,
סעיפים א' וב'.
סימן שסא', זאת אומרת, זה כל הסימן,
אומר השולחן ערוך,
שסא' סעיף א', גג
הסמוך לרשות הרבים
בתוך עשרה טפחים
ולמעלה מהעשרה על החצר,
הואיל ורבים משתמשים בו, הרי זה כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו,
עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו.
איזהו סולם קבוע? שקבועו שם בין לאכול בין לשבת.
תשים לב,
לפעמים יש לנו אזור מדורג,
ברשות שהרבים הולכים, בגובה, נגיד במפלס אפס של הרבים
שהציבור הולך,
יש המשך של גג.
אבל הגג הזה הוא גג של בית.
הבית עצמו הוא נמוך.
המפלס של הבית הוא שלושה מטר
יותר נמוך
מהגג.
עכשיו בעצם הגג הוא רשות יחיד,
כי רשות היחיד היא בוקעת ועולה עד לשמיים.
זה לא כמו רשות רבים שהיא רק עשרה טפחים.
השאלה אם בעל הגג יכול מהבית שלו לעלות לגג בשבת.
התשובה היא, הוא לא יכול לשים סולם ולעלות, כיוון שהרבים דורכים על הגג הזה.
כי הגג הזה הוא במפלס אפס
לרחוב שמעל.
מתי כן בעל הבית יוכל להשתמש
בגג שלו?
כשהוא עשה שם סולם קבוע.
ברגע שיש סולם קבוע,
הלווה אומר, זה הבית שלי, זה הרשות שלי,
אני משתמש שם, וקבוע בין חול, בין שבת, לא קבוע רק לשבת,
הוא יכול להשתמש בגג הזה כרשות היחיד שלו, כי באופן עקרוני בעצם זה רשות יחיד.
כיוון שזה מפלס אפס ואין שם סולם קבוע, אז אני מחשיב אותו כמקום שהרבים בוקעים וכרשות הרבים. זה חידוש, שהוא נחשב כרשות הרבים. טוב,
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך.
חצר שנפרצה במילואה
או ביותר מ-10 אמות לרשות הרבים,
מקום המחיצה נידון כצידי רשות הרבים.
העובי של המחיצה נחשב כצידי רשות הרבים,
כי אנשים ייכנסו לשם, אפילו שזה חלק מרשות היחיד,
כי הגדר נפרצה, אז אנשים ככה טיפה נכנסים.
נדאוג לצידי רשות הרבים, שהוא כדין כרמלית,
כמו שהחצר.
ואם נפרץ בקרן זווית,
זאת אומרת שני צדדים של גדר,
קרן זווית נפרצה, ואז
אנחנו יודעים שברגע שיש פרצה כזו, אז כולם חוצים דרך שם.
אף אחד לא מאריך ברשות הרבים
כדי להגיד, טוב, עכשיו אני הולך בזווית.
איפה שאפשר לחתוך,
אנשים חותכים ומקייצרים את הדרך.
אז אם הוא נפרץ בקרן זווית אפילו בפחות מעשרה עשר אמות, אסור.
וכן בית שנפרץ בקרן זווית אפילו בפחות מעשר אמות, ונפרץ גם הקירוי עד שנשאר באלכסון, אסור.
אבל פרצה שאינה בקרן זווית, אמרינן בה,
פי תקרה יורד וסותם.
גם אם יש פרצה בבית, התקרה יורדת למטה.
אפילו ביותר מעשר.
והוא שלא יהיה פי תקרה משופע,
דלק הפה. זאת אומרת, אם היא תקרה, אני רואה שיש שם אפשרות לירידה, אבל אם זה משופע, אין לסיום.
אומר אמר ושומרים דבעינן גם כן ברוחב הקירוי ד' טפחים.
ואמרו אליה על פי תקרה יורד וסותם אפילו בשתי מחיצות,
אם יש כאן בית מחיצות שלמות דבוקות זו בזו.
אבל זו כנגד זו, לא. למה? כי אנשים הולכים במבוי.
אבל עם שתי קירות,
כן?
שני קירות בזווית,
אני אומר שפי תקרה יורד וסותם אפילו
שנפרצו שני קירות אחרים.
ברגע שזה זווית,
זה נותן לנו את האפשרות
לטלטל באותו מקום,
ואני לא אומר שזה נידון ככרמלית.
טוב, בעזרת השם,
מחר נמשיך, אז
טעינו קצת באמצע,
אבל בכל זאת, ש״ס
למדנו סעיף ג'
וש״ס ב״א למדנו סעיפים א' וב״,
ומחר, בעזרת השם, נראה לי סימן ש״ס ב״.
כל טוב שלום.
