שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית.
נלמד היום בענייני עירובין סימן שנט שיש בו סעיף אחד,
וסימן שס, שס,
שממנו נלמד שני סעיפים.
אומר לנו השולחן ערוך בסימן שנט,
רחבה שאחורי הבתים.
שים לב שבזמנם זה לא היה כמו היום,
שזה חלק מהבית,
זה מרחבה לשימושים כלליים.
אומר לנו השולחן ערוך,
רחבה, שינון טסעיף א' הסעיף היחיד,
רחבה שאחורי הבתים,
יתרה על בית סעתיים, אמרנו למעלה מדונם,
ולא הוקפה לדירה,
שטח שנמצא אחרי הבית,
משהו כזה כללי,
יכול להיות שבעל הבית יכול להשתמש בזה, אבל זה לא נחשב כחלק מהשטחים השימושיים היומיומיים בבית,
ולא הוקפה לדירה.
וואלה, אמרו לו שזה השטח שלו, הקיף את זה, אבל לא לצורך שימושים יומיומיים למגורים.
אין מטלטלים בה, אלא בארבע אמות.
קניקה ארמנית.
ואם פתח לה פתח מביתו,
היה שטח
רחבה פתוחה.
יש פתח מהבית, אפשר לצאת לשם. ואחר כך הקיפו,
אחר כך הקיפו,
אפילו אם יש גורן בינה לבית, אב יקף לדירה.
למה? כי ברגע שלפני שבכלל גידרנו
היה פתח לבית, זה אומר שמהבית יוצאים לשם, משתמשים דרך שם.
אז זה חלק משימושי הבית, כניסה ויציאה לבית.
הקפנו את זה עכשיו, ברגע שפתח
מהבית היה שם, זה נחשב כמוקף לדירה, אפילו שזה לא נאמר במפורש.
אומר הרמב״ם,
אומה שעה אין אנו נזהרים לטלטל בחצרות שאחורי הבתים,
משום שבזמן הזה סתמנו מוקפים לדירה,
כמו שהתבר לאלגה בכרפף.
היום, וזה מה שקורה לנו גם היום,
אדם שקנה בית ויש לו שטח מסביב, מכל הכיוונים,
אז מה נגיד, כיוון שזה אחורי הבית, זה לא חלק מהבית או חלק מהשימושים?
בוודאי שכן,
הוא שילם על זה כסף גם כחלק משימושי הבית.
אז זה הולך לפי הנהגות
הזמן והמקום.
אז היום זה חלק משימושי הבית,
בפרט שבוודאי גם פתחו לו
דלת לשם, אז אין שאלה.
זה נחשב כמוקף לדירה.
טוב, סימן שס, סעיף א', אומר השולחן ערוך,
יחיד ששבת בבקעה
ויקיף מחיצות גרועות,
כגון שתי ולא ערב, או ערב ולא שתי,
עד סעתיים מותר לטלטל בחולו.
מסעתיים והלך אין מטלטלים בו, אלא בארבע אמות.
וכן הדין, אם היו שניים ואם הם שלושה ישראלים,
חשובים כשיירה, ומותר לטלטל בחולו,
אפילו גדול הרבה,
ובלבד שלא יקיפו יותר בכדי צורכם,
שלא יישאר בית סעתיים פנוי,
שהם צריכים לו לתשמיש.
אבל אם נשאר בית שעתיים פנוי,
אין מטלטלין בכל המוקף, אלא בארבע אמות.
במה דברים אמורים?
כשיקיפו יותר על שש שאים.
אבל אם לא ייקיפו יותר על שש שאים,
אף על פי שש שעתיים פנוי, כיוון שהם שלושה, מותר.
אומר הרמא אינו יהודי אינו מצטרף לשיירה, ושום משהו עדין קטן אינו מצטרף.
לשים לב לדבר הזה.
אנשים הולכים בשיירה.
הגיעו ביום שישי
למקום מסוים, יודעים ששם ישבתו.
אנחנו רואים באמצע שום מקום.
ליצור להם מצב של מקום שישנים, מקום שאוכלים,
אולי בית כנסת, מקום תפילה.
מדובר פה על אין מניין, יש מניין, עוד רגע נראה גם.
בכל מקרה, אומר לנו השולחן ערוך, אם השמו מחיצות גרועות, הווה אומר,
אורך או רוחב, לא ממש
מחיצה בנויה שלמה,
אלא מחיצה שהיא מדין לבוד, שתי או ערב,
אם זה אדם אחד, עד בית סעתיים הוא יכול לטלטל בפנים.
יותר מבית סעתיים, מטלטל רק ב-400. לא נחשב שהוא כף לדירה.
אם זה שני אנשים,
אז יש מי שאומר, כל בן אדם יש לו את הבית סעתיים שלו,
ובית סעים שלו.
אבל אם זה יותר,
בשום אופן
אי אפשר לטלטל, אלא רק מה שיש להם.
אבל אם בכל זאת זה יותר מבית סעתיים,
ומה שהם
לא משתמשים בו נשאר פחות מבית סעתיים,
אפשר לטלטל בכל.
אבל אם יש שטח פנוי ללא צורך שום שימוש שלהם,
לא להם, לא לשום, אני לא יודע מה, עגלות שלהם,
בהמתם, לא יודע בדיוק מה שיש שם,
אז רק בתוך 400 שלהם יכולים לטלטל.
כל זה,
נגיד אפילו שיש שלושה אנשים, פחות משישה שאים, כאילו לכל אחד יש שניים.
אבל אם יש יותר אנשים, יכול להיות שיש אפשרות
גם ליותר, תלוי אם לכל אחד לפחות יש
פחות מבית סעתיים.
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך
היו שלושה
והקיפו כל צורכם
עומד אחד בשבת
זאת אומרת עד עכשיו
היה אפשר לטלטל, פתאום אחד נפטר אז השימושים יורדים
מותרים בכל השבת כיוון שנכנס השבת בהיתר
כיוון שבתחילת שבת היה מותר להם כל השבת מותר
היו שניים והקיפו יותר מביצי עתיים
ונתווספו עליהם אנשים בשבת הגיעו מאיזשהו מקום
אסורים, כיוון שנכנס שבת באיסור,
כיוון שהם לא יכלו לטלטל לפני כן,
באמצע השבת גם אם צצו פה אנשים
מאיזשהו מקום, אנשים שעבדו בדרך,
זה לא גורם להם להיתר, לטלטל בכל השטח,
כיוון שבכניסת שבת היה אסור להם לטלטל,
גם עכשיו, כשהתווספו אנשים, אסור.
בעזרת השם,
מחר נמשיך בעניין הזה של איפה אפשר לטלטל במקום
שהוקף למחיצות, אבל זה לא נמצא באזור מגורים.
כל טוב, שאלה.
