שלום, אנחנו בהלכה היומית,
קרובים עתים לתורה, מתקדמים בעבודת השם.
דיברנו על כך שהסימנים האלה באמת זה לימוד תורה לשם לימוד תורה, כי הרבה פעמים אנחנו באמת לא נתקלים, אבל יש לנו הלכות, צריך לדעת אותן.
תורה היא, וללומדה אנחנו צריכים.
סימן שנ״ו, סעיף ב',
מסיים את העניין הזה שחצר שנפרצה לתוך רשות הרבים.
אם היה את הגדר, היה קיר נפרץ,
זה שינון וו סעיף בית, ואחר כך נראה בשינון זין שני סעיפים,
כן, חצר שהיא פחות מ-400 ומקום שאי אפשר לדרוך בו,
כמו תעלת ביוב או דברים כאלה.
אומר לנו השולחן ערוך בשינון וו סעיף בית, חצר שנפרצה
ולשון ים עובר על הפרצה.
זאת אומרת, כנראה זה איזה בית בוונציה,
או בכנרת, יותר טוב לומר,
בכנרת יש בית שהייתה לו גדר
שהוא על חוף הכנרת כשהכנרת מלאה,
ונפרץ הקיר ולשון של ים כנרת נכנס פנימה.
אם אינו במילואו,
אם זה לא ממלא את כל הפרצה ואין בפרצה יותר מעשרה,
מותר למלות ממנו, להכניס לבית.
למלא מים ולהכניס לתוך הבית.
נפרצה במילואה
כל הגדר,
או שיש בפרצה יותר מעשרה,
אם נשאר במקום שנפרץ גידודים, זאת אומרת,
ערימות או שורות של אבנים
גבוהים מעשרה טפחים והמים מכסים אותו,
מותר למלות ממנו בחצר, אבל אסור להכניסם לבית.
למה? כי יש לזה מצד אחד
מעל עשרה טפחים זה מקום פטור, מצד שני זה הים, זה כרמלית,
ולהכניס לבית הזה, להכניס לרשות היחיד.
אלא אם כן עשו מחיצה גבוהה עשרה על המים.
זאת אומרת,
מעל גובה המים יש מחיצה עשרה טפחים, ואז באמת גם מה שהיה בפנים נחשב כרשות היחיד.
לא נשאר גידודים, זאת אומרת, לא נשארו לנו איזה שהן
שורות של אבנים גבוהות,
אסור אפילו למלות בחצר.
מדוע?
כיוון שהכרמלית הזאת, המים האלה נכנסו פנימה לתוך החצר,
עכשיו זה נחשב כחלק מהים, כי השימושים
יהיו כמו בים, לא כמו בחצר,
ולכן זה לא נחשב כחלק מהחצר הפרטית,
ואסיר אפילו למלות
בחצר מים.
במילים אחרות שיש לנו שאלה, האם אני מעביר
מכרמלית לרשות היחיד, כמובן שאני אומר שאסור להעביר.
סימן שינוס זין
אומר השולחן ערוך, סעיפים א'-ב', סעיף א' אומר השולחן ערוך,
חצר שהיא פחותה מ-400 על 400. זאת אומרת, אנחנו יודעים שרשות,
כן, בית
שנחשב בית מ-400 על 400, כמובן שרשות היחיד,
ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.
אבל פה מדובר על חצר שהיא סמוכה לבית,
אבל היא פחות מ-400-400, והיא סמוכה לרשות הרבים.
זאת אומרת, זה כאילו מין,
נקרא לזה צידי רשות הרבים.
אין שופכים לתוכה מים בשבת ועם אותה חמה, שכאב שאין בו 400,
אין סעתיים מים שאדם אסור להשתמש בכל יום, ראוי לי בלבה,
בא וכאילו שופך לרשות הרבים.
לכן צריך לעשות גומה שתהיה חללה מחזקת סעתיים.
זאת אומרת, כיוון שאתה שופך מים ואין ברירה,
כשהמים האלה נשפכים לרשות הרבים,
אסור לשפוך מים לתוך החצר הזאת.
אבל אם זו חצר כל כך גדולה,
שאם תשפוך מים זה ייבלע בתוך רשות היחיד,
הווה אומר בחצר.
אין בעיה לשפוך שם מים,
ופה העניין הוא שאני לא מעביר את המים גם על ידי זה ששפכתי ברשות היחיד,
וזה עובר אחר כך לרשות הרבים.
אומר אמה וכל גומה שהיא חצי אמה על חצי אמה, ברום שלוש
חומשי אמה,
זאת אומרת,
0.8 אחוז, 0.80 של אמה מחזיקת,
סליחה, 0.60,
כן?
שני שלישים אמה מחזיקת שעתיים. זאת אומרת, השטח או הנפח שהוא שעתיים
זה חצי מטר על חצי מטר
בגובה של שלושים, שלושים, עשרים,
שלושים סנטימטר, כן.
30 סטימטר על 30 סטימטר, על חצי מטר על חצי מטר וגובה של 30 סטימטר. טוב,
אז עובר לנו על שולחן ערוך.
לכן צריך לעשות גומה שתהיה חללה ומחזיק עצהיים, בין אם יעשינה בפנים בחצר או בחוץ,
כן, גם אם היא ברשות הרבים,
אלא שיעשינה בחוץ, צריך לכסות אותה בנסרים כדי שתהיה מקום פטור, כי זה מקום שאנשים לא בוקעים שם, אפילו יפלו המים מידו
למקום פטור.
כיוון שיעשה גומה יכול לשפוך בה כל מה שירצה,
יקבלו כמות גדולה.
ואם אינה מחזיקת צעתיים, לא ישפוך בה כלל.
ואם יש בחצר 400 על 400,
אפילו היא ארוכה וצרה,
או באימות הגשמים בחצר כלשהו,
מותר לשפוך בה כל מה שירצה.
מדוע? כיוון שאז כל המים, אם זה אימות הגשמים, נמשכים, ואם זה מקום גדול,
גם אם
יישפכו מים לרשות הרבים, זה לא דבר שהוא מוכרח.
וכיוון שהוא לא שפך לרשות הרבים האלה, לתוך החצר.
ואחר כך,
לא בפסיק רשא,
זה יוצא החוצה, אז מותר.
וחצר ואכסדרה,
מסביר הבא מה זה אכסדרה,
פירוש בית שיש לו שלוש דפנות,
ובדופן רביעית שמעמידים בו דלת אינה מגופפת כלל עיקר,
אלא כברובו של בית כולו.
זאת אומרת, הכותל הרביעי הוא פתוח.
זה כמו איזה מין פרגולה כזאת, שלושה צדדים,
קיר של הבית או שני קירות מהצדדים וקדימה הכל פתוח.
פעמים שעושים לאמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן, נראה כמו צורת הפתח.
כך פרשע ערוך ופצים ומעט כותל ישר ושווה.
לכן,
חצר והחסדרה שאין באחד מהם לבד 400 מצטרפים לארבע אמות להתיר לשפוך בהם.
יש לנו החסדרה ואחר כך יש לנו חצר.
שניהם ביחד 400 ומצטרף.
אני לא אומר שאני צריך את ההחסדרה לבד 400 ואת החצר לבד 400. שניהם
מצטרפים אחד לשני.
במה דברים אמורים?
בחצר הסמוכה
לרשות הרבים.
אבל אם היא סמוכה לכרמלית,
אפילו היא קטנה הרבה, לא צריכה גומה אפילו בימות החרמה.
ברגע שהוא שופך מים זה נמצא עכשיו בחצר, ואחר כך זה נשפך החוצה לכרמלית. פה לא גזרו חכמים, כי גם כרמלית היא גזירת חכמים, לא מוסיפים גזירה.
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך, ביוב זה,
ואומר בור שמנקזים בו ביוב,
שמכוסה
הוא ארבע אמות שכוסה ד' אמות במשך ברשות הרבים. זאת אומרת, הביב הזה זה מין תעלה ארוכה שמנקזת ביוב,
אבל מרשות היחיד,
ארבע אמות מרשות היחיד לכיוון תוך רשות הרבים זה מכוסה,
אי אפשר להשתמש בזה. אחר כך זה פתוח.
לא יודע, מישהו,
טוב, כנראה היום כבר לא זוכרים, אולי בחוץ לארץ,
אבל בזמנו,
גם בעיר העתיקה, איפה שהיום הולכים ורואים באמצע,
איזה מין תעלה כזאת שמזרימה את המים של הגשמים.
פעם היה זורם שם הביוב, זה היה יותר עמוק.
היה זורם שם ביוב פתוח.
אז טוב, זה לא רשות הרבים שם, כי זה מקורה,
אבל גם לא עוברים שישים ריבו,
שש עשרה אמה, לא נראה לי שיש.
אבל בכל מקרה, נגיד, אם זה היה במקום רחב והביוב ככה זורם,
אז אם מהבית אל תוך רשות הרבים יש ארבע אמות מקורה,
זה בסדר.
אפשר
לשפוך בבית כדי שאחר כך זה יעבור לשם.
שוב, ביב שמכוסה ד' אמות במשך
ברשות הרבים, ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות, מותר לשפוך.
אפילו על פי הביב, אפילו בימות החמה.
אפילו שהמים יוצאים מידו לחוץ,
ישר לרשות הרבים, ובלבד
שלא יהיה סילון של עץ שאין המים היו ראויים לבלוע,
אלא זה יכול להיבלע שם, זה לא מטויח ולא מבוטן.
אבל אם עשוי כן רצפה של אבנים,
מבליעים ושערי.
זה נקרא בור ספיגה.
ברגע שיש באורך ספיגה, יש שם אבנים שהכול נבלע בפנים.
כן, המוצק נשאר למעלה, הנוזלים שוקעים.
בסדר, זה פעם היה באורך ספיגה, אולי אפילו יש עדיין באיזשהם מקומות בארץ.
אז זה מותר,
אפילו זה צמוד לרשות הרבים.
עולה הרמב״ם,
אפילו היה אורך הביב או הצינור מהאמה לא ישפוך על פיו בימות החמה,
אלא שופך חוץ לביב והם יורדים לביב.
זאת אומרת, הרמב״ם מחמיר פה שאפילו שהביב הזה מקורה,
אל תשפוך עליו ישירות, תשפוך למקום, ואז
יישפך לשם ומשם לרשות הרבים. טוב, אנחנו, ברוך השם, איכות החיים שלנו היא שונה.
אנחנו משתדלים שהביבים שלנו הם מקורים
והם סגורים ונמצאים בתוך הבית.
ומעבר לכך, איך אומרים, הכל מעורב, אם זה גם קשור לעירוב, זה כבר סיפור אחר.
בעזרת השם, שנזכה לשמור שבתות כהלכתם.
כל טוב, שלום.
