שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בהלכות עירובין,
חלק ד' של המשנה ברורה.
נעמד היום סימן שינון ה'.
נכון שאנחנו נמצאים ככה
בחצי חודש לפני סיום השנה, אבל נתחיל שנה שינון ה'.
נתחיל את הסימן, נתחיל, כן, שלושה סעיפים.
אומר לנו על שולחן ערוך גזוזתרה.
מה זה גזוזתרה?
אם דיברנו בסימן שינון ג' על נושא של מדף,
אני חושב שיש מדף כזה.
אז מדי זה יוצא מחלון, איזה מקום
שאפשר להשתמש עליו, איך משתמשים או לא. גזוסתרה זה מקום כמובן יותר גדול.
פעם היינו קוראים לזה גזוסתרה, היום קוראים לזה מרפסת,
בסדר? או דף, תקראו לזה,
מרפסת זיזית,
זיזים היוצאים
מרשות היחיד לרשות הרבים. אומר לנו השולחן ההוא גזוסתרה,
פירוש דף או בניין בולט מתוך הבתים החוצה,
שהיא למעלה מן המים,
זאת אומרת, אין למטה
רשות רבים רגילה,
יש למטה מים. איפה יש דבר כזה?
בוולציה.
אדם
יש לו בית על גבי המים,
ויש לו גם מרפסת
מעל גבי המים.
וחלון פתוח לה מן הבית,
אין ממלאים ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה,
או יעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם.
והוא שיהיה בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.
ואין חילוק בין אם יעשינה למטה מחוברת לה, בין אם יעשינה על גבה.
כיוון שעשה מחיצה, מותרים גם לשפוך ממנה.
וכן הולך בספינה, אני לא יכול למלות אליה אם כן יעשה לה דף ארבעה על ארבעה
ועושה בו נקר וממלא דרך שם.
אני צריך לעשות לו מחיצות ולהמרינן חוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא.
שיקלו בספינה מפני שיכול לעשות לה שם
מה שיעשה בבית.
ואני מי לב שהוא בתוך עשרה טפחים.
מלאים דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים,
מוציא זיז כלשהו ועושה בו נקר וממלא דרך שם,
שהרי דרך אוויר, מקום פטור, הוא ממלא.
ובסגי ביקר זיז.
ומהמה יכולים לשפוך על דופני הספינה,
והם יורדים לים.
בקבע שלא זרק לו להדיא לים, אלא בכוחו הם באים,
כוחו בכרמלית לא גזרו".
שים לב לשולחן ערוך הזה,
שלא ככה קצת נראה לנו מסובך,
אבל בואו נפשט אותו.
אומר השולחן ערוך,
לנו יש בית מעל גבי מים,
כן, מעל גבי הים, מעל גבי בריכה,
משהו בדומה,
יש היום כל מיני אטרקציות כאלה,
או מעל גבי הים זה מים מלוחים, ואו מעל גבי איזושהי בריכה,
מעיין, וזה מים מתוקים.
בכל מקרה אומר לנו על שולחן ערוך, אם יש לנו גזוסטרה כזאת, מדף כזה, שיוצא מרשות היחיד החוצה.
הרי דינו כרשות היחיד, אבל אני רוצה עכשיו
למלא מים מהמים שלמטה,
שבעצם דינם ככרמלית,
אז זה לא רשות היחיד,
אל תוך המקום הזה. אומר לנו השולחן ערוך, מתי אני יכול למלא?
כשעשיתי מסביב מחיצה.
ולא אכפת לי מחיצה
מסביב לחור
שיש בתוך המדף הזה, בתוך הגזוסתרה הזאת,
יש חור באמצע,
אני עושה מחיצה.
או מחיצה כלפי מעלה, איפה שאני נמצא,
או מחיצה כלפי מטה.
כל זה, מה מדבר?
כשאנחנו מדברים על חלון או גזוסתרה כאלה,
שהם נמצאים
בפחות
מעשרה טפחים.
אבל אם הם מעל עשרה טפחים,
אפשר בכל מקרה למלא דרך שם, כיוון שהוא לא ממלא ישירות מכרמלית לרשות היחיד, אלא דרך
מקום פטור, כי מעל עשרה טפחים זה נחשב כמקום פטור.
ולכן
הוא אומר, בספינה אנחנו מקלים יותר,
כי בספינה אין לי אפשרות יותר מדי להשתמש בספינה כמו בבית.
אנחנו יודעים שזה דבר נזיל, לכן
אחת הדרכים למלא מים שם, או
צריך לעשות איזשהו מדף, זיז כלשהו, ולא צריך בספינה מחיצות.
אבל לשפוך מים מהספינה אל
הים, למשל שירותים או משהו כזה,
על גבי דופן הספינה, וזה נוזל עד למטה,
זה לא נחשב לנו כהוצאה.
אני קורא שוב את הסעיף, שהוא ארוך,
אבל לשים לב לנקודות האלה של מה אנחנו מחפשים,
כדי שלא תהיה מציאות של מעבר מרשות לרשות.
גזוס טרא,
שהיא למעלה מן המים
וחלון פתוח לה מן הבית,
אין ממלאים ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה או יעשה המחיצה סביב הנקב
שדולים דרך שם, והוא שיהיה בו ארבעה על ארבעה טפחים בנקב.
ואין חילוק בין אם יעשינה למטה מחוברת לה, בין אם יעשינה על גבה,
בין אם היא למטה מקו המדף הזה, בין אם מעליו.
קבע שעשה מחיצה מותרים.
גם לשפוך ממנה.
וכן ההולך בספינה, אני לא יכול למלות,
אלא אם כן יעשה לדף ארבעה על ארבעה ועושה בו נקום אלה דרך שם.
ואין צריך לעשות לו מחיצות.
זאת אומרת, בבית צריך לעשות מחיצות
ובספינה לא צריך לעשות מחיצות,
אלא אמרינן קוף הצדדים וגוד החית מחיצתה".
תראה כאילו המחיצות יורדות למטה.
שהקלו בספינה, מפני שאינו יכול לעמוד שם,
שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית.
וכל זה כשהוא בתוך עשרה טפחים.
אבל אם דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים,
מוציא זיז כלשהו ועושה בו נקר ומלא דרך שם, שאחרי הוא ממלא דרך
מקום פטור. זאת אומרת, החילוק בין,
אם זה מעל עשרה טפחים או פחות מעשרה טפחים, זה דווקא בספינה.
וסגי בהיקר זיז ומהימיו יכול לשפוך על דופני הספינה,
והם יורדים לים, שכיוון שלא זרק להם
לאדיה לים, אלא מכוחו הם באים,
כוחו בכרמלית לא גזרו, כי כבר הסברנו גם בפעם הקודמת
כרמלית זה דין דה רבנן.
אומר הרמב״ם,
שתי ספינות זו אצל זו
משייטות שתי ספינות קרובות אחת לשנייה.
אסור לטלטל מזו לזו.
אלא אם כן הן קשורות זו בזו, אלא אם כן הן גבוהות מהמים עשרה טפחים.
כי מעל עשרה טפחים אין כרמלית.
צריכים להיערב ביחד עם של שני בני-אדם.
אם הם רוצים להעביר ממקום למקום
בשבת צריך לעשות עירוב קשורות ביחד או מעל עשרה טפחים.
כל אחת מהן נחשבת רשות יחיד,
הים נחשב כרמלית,
אבל מעל עשרה טפחים זה כבר
מקום פטור,
ובסופו של דבר, בצורה כזאת אנחנו יכולים לטלטל מאחד לשני.
אומר השולחנות בסעיף ב',
בית הכיסא שעל פני המים מותר על ידי מחיצה תלויה,
ובלבד שתהיה עשויה להתיר.
אבל עשויה לצניעות, בית הכיסא בלבד, לא מעניין.
אני צריך מחיצה שעומדת ברוח מצויה.
אם עשה דאפו כנרא פחות משלושה טפחים
שתיפול לצורה עליו קודם שתיפול למים,
באמת צריך מחיצות, דעה ולקוחו בכרמלית,
כמו שאמרנו מקודם, לשפוך מים על
דופן הספינה,
וזה מותר.
בואו הדין מבית כיסא עשוי, כך שהצועה נופלת על צדי הכותל ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית,
זה גם מותר.
ואם נשבר הדף בשבת,
מותר לחבר אותו.
מדוע? משום שגדול, כבוד הבריות.
וכדי שאנשים יוכלו ללכת לשירותים, אנחנו מתירים דברים לרבנן,
גדול כבוד הבריות, שדוחה את לא תעשה, כן?
לא תעשה, לא תשום כל שרי רוחה,
כן,
בשבת.
כבוד אבריל.
אומר, לא תעשה שטה.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך, אם בית הכיסא בולט חוץ לחומת העיר
וצוהה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בה יותר מבית צנתיים שהוא כרמלית,
אינו מותר על ידי מחיצה תלויה שלא התירו אותה אלא במים,
אבל על ידי דף מותר שכוחו שר היא בכל כרמלית, בין אם זה מים,
בין אם זה מקום אחר. וכמובן,
איכות החיים שלנו היום היא כזאת שאנחנו
הכול נראה אחרת אצלנו.
אומר הרמ״א ויש אומרים שאם בית הכיסא יהיה למעלה מעשרה מותר בכל עניין,
דאר מוצאים ברשות היחיד לכרמלי דאר מקום פטור.
המקום,
וזה גדול כבוד הבריות, יש לנו אפשרות להקל.
אומר הרמ״א,
סימן של מיובב, יש כאלה שחולקים,
ויש אומרים שאם היה שם צועמים בעוד יום,
מותר בכל עניין דאר צערו מקום פטור, זה לא דארסה ברבים.
זה לא כרמלית שאנשים דורכים שם
כהקבלה לרשות הערבים. זה המקום שאף אחד לא דורך. אז אולי
מלכתחילה בכלל זה נחשב כמקום פטור,
ואין שום סיבה שיהיה אסור
בשבת להשתמש בשירותים, כן? שירותים כאלה.
ואין לעיל
סימן של מימי שש חולקים בסביר הלאוד, אין מקום פטור בכרמלית.
ואנחנו סופרים שכן. ולפי מה שהתבאר לעיל סימן של מימי דה אין
מקום פטור ברשות היחיד.
לכו לאן בבית כיסא העומד בין שני בתים? אסור לפנות שם.
אם לא ערבו יחד ולא עשו תיקון מבעוד יום, כמו שהתבאר סעיף ב'.
ואז מותר, זה לא עוול, אלא כמו חצר שאינה מעורבת.
וכל זה דווקא לכתחילה, אבל בדיעבד,
ששכחו ולא ערבו, מותר, לגדול כבוד הבריות.
וזה, עוד רגע נסביר עוד משהו.
והולכי ספינות נהגו לעשות סוחרי מין המשותה לים.
דהויל והמשותה אינה גבוהה, אשרף על-פי שרחבה הדלת עיני אל הכרמלית,
ומצאים מכרמלית לכרמלית. זאת אומרת, זה איזה מין
מעדף כזה מחוץ לספינה.
בכל מקרה, זה דבר שגם צריכים להזכיר אותו, וכבר הזכרנו אותו מחודש שבת,
העניין הזה של חיתוך נייר
לצורך שירותים בשבת.
כמובן לכתחילה, כמו שכתוב פה, כל זה מלכתחילה.
אדם צריך שיהיה לו נייר חתוך לשבת כדי שיוכל להתנקות בו בשבת.
אבל אם שכחו,
עוד פעם, שכחו,
נתקל במקום שאין תישואים, אין שום דבר, מה הוא עושה עכשיו?
אז אמרנו שחיתוך נייר לפי מידה זה דין דאורייתא.
אין ברירה,
אסור לעשות את זה בשבת.
אבל אם הוא לא חותך לפי מידה, חותך בשינוי,
חיתוך בשינוי זה דרבנן.
כיוון שדרבנן גדול כבוד הבריות,
שדוחה את לא תעשה שבתורה, איזה לא תעשה, לא תעשה שלא תסור מכל אשר
יהיה רוחיו.
וכל זה יהיה מותר, איך אומרים? כששכחו.
לכתחילה כמובן אנחנו מדייקים ומדקדקים
שנכין את הכול לפני שבת ולא ניתקל
במקרים שאיך אומרים שלא יהיה לנו לא נעים.
בעזרת השם שנזכה להתכונן לשבת כהלכה, נשמור שבת כהלכתו,
נזכה לביאת משיח,
במהרה בימינו.
אמן.
כל טוב.
