שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בעבודת השם, דיני הוצאה, עירובין.
נסיים היום את סימן שינון ג',
שינון ג', סעיף ג', ונלמד
את סימן שינון ד', שיש בו שני סעיפים,
בעזרת השם מתקדמים.
סעיף ג',
בסימן הזה, שינון ג',
דיברנו על זיזים ברשות הרבים, הווה אומר, כמו מעקות
עם סף
מהחלונות או משהו בדומה, שזה מעל רשות הרבים,
ואם יש שניים, אחד מעל השני, אחד קובע רשות לעצמו,
סעיף ג' עובר על שולחן נמוך. כל זיזה יוצא עליו רשות הרבים
שמותר להשתמש עליו.
כשהוא משתמש בו, אין נותנים עליו ואין נוטלים ממנו,
אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם, שאם יפלו לרשות הרבים יישברו.
מדוע?
כי הזיז הזה, המדף הזה שיוצא מהבית,
הוא בעצם רשות לעצמו, רשות הרבים.
סליחה, הרשות היחיד.
כל מה שמותר לנו להשתמש בו זה מכיוון שזה רשות היחיד.
מה החשש שלי?
שנלך להשתמש מחוץ לו.
אומר לנו השולחן ערוך,
אנחנו יכולים להשתמש בו רק בדבר שאם הוא ייפול לרשות הרבים הוא יישבר.
כי הסכנה שלנו, החשש של חכמים הוא שאם נתיר לו לבוא ולהשתמש בכל דבר, יכול להיות שהוא ירצה משם להוריד דבר למטה.
הוא יהיה לו נוח שמשהו מחליק מהמדף הזה, שהוא עדיין רשות היחיד,
אל רשות הרבים. לכן התירו להשתמש רק בדבר שביר,
שאדם ייזהר שהוא לא מוציא אותו מהסף, הוא לא מוציא אותו
מהרצפה, מהמדף הזה כלפי חוץ, שהוא יחשש שמא יישבר, ואז לא נחשוש
שמא הוא יטלטל, יעביר מרשות היחיד
לרשות הרבים.
אני חוזר שוב על הסעיף, אומר לשולחן ערוך,
כל זיזה יוצא על אוויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו כשמותר להשתמש עליו.
כשהוא משתמש בו, הם נותנים עליו ונוטלים ממנו אל הכלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם.
שאם יפלו לרשות הרבים, יישברו, אבל שאר הכלים אסורים?
שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם". זאת אומרת, החשש שלנו הוא שהוא יצא החוצה מהבית, לרשות הרבים, ויכניס פנימה, כי אם הוא ישאיר אותם
ברשות הרבים, כנראה שיהיה מישהו שיחמוד אותם.
כן, הרי יש גם שאינם בני ברית
שמסתובבים ברחובות,
ובן אדם, אם הוא בהול על ממונו, ירצה לקחת, ולכן אנחנו אוסרים לשים דבר שאם הוא יפול למטה הוא לא יישבר.
אומר הרמה,
ודווקא זיז וכיוצא בו, אבל אם הוא דבר רחב כגג,
שהמשתמש שם, עומד שם עם הכלים, מותר להשתמש בכל הכלים.
זאת אומרת, אם זה מקום גדול,
זה לא איזה מדף של 40 על 40, מטר על מטר או משהו בסגנון.
יותר מזה שבן אדם יכול לצאת מהבית וגם להשתמש שם,
שם מותר,
כי ברגע שאדם משתמש במקום, אם זה מקום רחב, אין חשש שייפול.
ממשיך השולחן ערוך את הסעיף ואומר, ואם היה זיז אחד לבדו
יוצא על אוויר כרמלית כלשהו, גבוה עשרה,
לעולם מותר.
בין רחב, בין קצר,
אפילו כלים שאינם משתברים, שלא גזרו בכרמלית. מדוע?
כיוון שכבר הסברנו מתחילה שכרמלית זה תקנת חכמים, זו רשות נוספת
המקבילה לרשות הרבים שתיקנו חכמים.
כיוון שכך, אנחנו לא גוזרים גזירה לגזירה.
לא גוזרים גזירה על כרמלית מהעניין הזה של רשות אחת.
לרשות הרבים אנחנו גוזרים, כי הדין עצמו הוא דין תורה.
פה זה גזירה, וכאילו לא מוסיפים גזירה על גזירה.
זה סימן שנון ג',
סימן שנון ד', אומר השולחן ערוך,
דיני בור והשפעה ברשות הרבים. סעיף א',
בור ברשות הרבים,
זה אומר, מקום שהוא עמוק, צריכים למלות ממנו מים,
וחוליה סביבו,
זה אומר, יש לנו איזו גדר מסביב, שממנו
נגיד שמים, תולים שם את הדלי ושואבים את המים.
בור ברשות הרבים וחוליה סביבו.
אם עומד
בתוך ארבעה טפחים מרשותה היחיד,
מותר למלות ממנו לרשות היחיד.
שים לב,
ברגע שזה פחות מארבעה טפחים,
זה לא נקרא מקום חשוב בפני עצמו.
אז אם
רשות הבור, שהוא עצמו נחשב כרשות היחיד,
צמוד
לרשות היחיד אחרת,
אפשר למלא ממנו בשביל הרשות היחיד,
אבל אם הוא רחוק,
אם אני רוצה למלא ממנו, אני חושש שאני אקח אותו לכרמלית.
ואם אני אקח אותו לכרמלית לפחות, אם לא לרשות הרבים,
אז לא מוציאים ממנו מים על מנת לקחת אותם הביתה.
אומר השולחן ערוך, בור ברשות הרבים וחוליה סביבו.
אם עומד בתוך ארבעה טפחים,
32 סנטימטר לרשות היחיד,
מותר למלא ממנו לרשות היחיד.
אפילו אין החוליה גבוהה עשרה טפחים.
ואם הוא רחוק ארבעה טפחים מרשות היחיד,
אין ממלא ממנו,
אלא אם כן תהיה החוליה הגבוהה עשרה טפחים.
מדוע?
כי החוליה שהיא גבוהה עשרה טפחים, היא קובעת לעצמה רשות.
זאת אומרת, אנחנו לא מוציאים מהבור של רשות היחיד
אל מקום שהוא לא נחשב רשות היחיד אלא כרמלי.
לכן אם הוא צמוד לרשות יחיד, אני אדן אותו אפילו בלי חוליה של עשרה טפחים 80 סטימטר כרשות יחיד,
ואפשר למלא,
אבל אם הוא רחוק מרשות היחיד,
אז אני צריך שהוא עצמו יהיה רשות יחיד כדי שאפשר למלא ממנו.
לרדה ממנו, וכמובן לשתות במקום.
כי לקחת עכשיו ארבע אמות בכרמלית,
זה יהיה אסור מדין טלטול מרשות היחיד לכרמלית.
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך,
השפעה ברשות הרבים
שגבוה עשרה ורחבה ד'.
אם היא של רבים,
מותר לזרוק אותם מרשות היחיד הקרוב לה.
זאת אומרת, מקום שזורקים לתוך ההשפעה
והוא עשרה טפחים, גובה,
ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, שהוא רשות בפני עצמו.
נאמר,
דוגמה שאנחנו יכולים לתת היום,
יכול להיות אפילו, יכול להיות, אני חוכך בדעתי, יכול להיות אפילו עגלת אשפה,
שהיא בעצם נחשבת כרשות היחיד, יש לה שטח גדול,
והיא עומדת בכרמלית.
טוב, היום יש לנו עירוב, אז לא דיברנו, אבל נגיד במקום שאין עירוב.
האם מותר לנו לזרוק מהבית לתוך המקום הזה,
אומר על השולחן ערוך?
כן.
ברגע שהיא קרובה לרשותך, אם היא צמודה לגדר של רשות היחיד,
אבל
אני מדלג על הרמה, אם היא של יחיד,
אסור,
משום שיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבוא לשפוך שם כדרכן
למצאו שופכים ברשות הרבים. זאת אומרת, אם זה של רבים,
הוא לא אחראי על זה, הוא לא בא לפנות את זה, יבואו ביום ראשון, הפועלים יפנו,
אין לו שום עניין בדבר, בסדר. אבל אם זה שייך לאדם פרטי, אני חושש שברגע שהם יבואו לשפוך
מרשות היחיד אל ההשפעה, יבואו לקחת את ההשפעה הזאת, לפנות אותה למקום אחר, לטלטל
ברשות הרבים. אומר לנו הרמב״ם, מוסיף, ולא חיישינן שמא יתגלגל מההשפעה לרשות הרבים.
ועתילא הטוייה,
כן, זה יבוא להרים את זה, דאין דרך לזרוק להשפעה אלא דברים מעושים.
זאת אומרת, דבר
שהוא בא,
אנחנו רואים, הוא נמצא בתוך ההשפעה, זה מה שזורקים.
ואז אם זה יתגלגל לו החוצה, יבוא לקחת את זה?
למה אנחנו מדמים?
לסימן הקודם,
שדיבר על מרפסת או מדף
ברשות היחיד שהוא נחשב ברשות היחיד, שמה ייפול ממנו, לכן אמרנו רק
בכלי שהוא נשבר, לא, לא מדמים. כמה שזה אשפה, אף אחד לא ילך להרים אותה.
כמובן
כשאנחנו מדברים על מציאות שהייתה, שהיו שמים אשפה בצורה כזאת, ברשות הרבים,
היום הכול מסודר.
גם פחי האשפה שלנו במקומות מסודרים,
או שהם בתוך הבית, ואם הם לא בתוך הבית אז הם בכלל בחוץ,
מחוץ לרשות היחיד,
נמצאים באיזשהו מקום רחוק, ואז
אם זה בארץ-ישראל, ברוך השם,
בכל המקומות יש לנו עירוב, ואז אין שום בעיה.
אבל אם זה נמצא בחוץ-לארץ, ויש פחים, והיום בכלל פחים,
מה שנקרא,
לכל תחום של זריקה משהו אחר,
אז כמובן במקום כזה אי-אפשר להוציא החוצה אשפה, כי אף אחד לא ייתן שתישפך אשפה בחוץ, ולטלטל את זה ברשות
הערבים זה בכל מקרה אסור.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך, סימן שינון ה. כל טוב שלום.
