שלום, אנחנו בסימן שמ״ו,
דיני רובין.
מסביר לנו פה בסימן הזה,
כן, סימן של יום אחד, שלושה סעיפים,
כן, מה האיסור בעצם מהתורה בהעברה,
נקרא לזה כך.
אומר לנו השולחן ערוך, מן התורה, סעיף א',
אין חייב אלא במוציא ומכניס.
הוציא מרשות יחיד לרשות רבים,
וזורק,
זרק מרשות היחיד לרשות רבים,
מרשות רבים לרשות היחיד,
הוא מושיט.
זאת אומרת, אדם הושיט את היד למישהו אחר,
מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד.
זה דין תורה.
אמרנו, שתי רשויות מדין תורה.
הרשויות הן רשות יחיד ורשות רבים.
בפרט לזה,
מדין תורה נקום. וחכמים,
אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים,
או מהם לכרמלית.
אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד
ולרשות הרבים,
ומהם לתוכו.
שמים לב.
זאת אומרת, אם יש לנו מקום פטור לרשות הרבים או מקום פטור לכרמלית,
אפשר, או לאחורי הרשות היחיד, סליחה, אפשר,
אין בעיה.
אבל העומד ברשות היחיד ומוציא ומכניס ומושיט וזורק לרשות הרבים דרך מקום פטור או יבחר, חייב.
זאת אומרת,
אם בן אדם בא ואומר, טוב, אני אקח מרשות הרבים אל מקום פטור ולרשות היחיד,
חייב.
מרשות הרבים למקום פטור, אין בעיה.
ממקום פטור לרשות, אין בעיה.
אבל אם בן-אדם רוצה לעשות את זה דרך,
אז הוא חייב.
וכן,
לא יעמוד אדם על מקום פטור
וייקח חפץ
מיד מי שעומד ברשות הרבים.
ויתננו למי שעומד ברשות היחיד או איפך.
יש פה מראש שליחים,
כאילו איזה איש הביניים
שמנסה פה למצוא פתרונות להעברה מרשות היחיד לרשות הרבים.
או להחליף דרך מקום פטור ברשויות הרבנן,
יש עשרים ויש מתירים.
ויש ויש, ולאחר כך יש בתרה.
אחר כך יש בתרה יש מתירים.
זאת אומרת, אם זה רשויות דה רבננה, ואומר כרמלית
ורשות היחיד,
אז אפשר
דרך מקום פטור.
השתמשנו בזה בצבא, הרבה פעמים.
סעיף ב', אומר השולחן ערוך, מן התורה אין חייב אלא במעביר 400 ברשות הרבים.
סעיף ראשון דיבר על העברה מרשות לרשות.
עכשיו אנחנו מדברים בתוך הרשות עצמה.
אז מהתורה אין חייב אלא במעביר 400 ברשות הרבים,
בחכמים אסרו להעביר 400 בכרמלית
וים ובקעה,
תרי גבנה כרמלית, שני סוגים של כרמלית.
ומותר לטלטל מים לבקעה,
ומבקעה
לים בתוך 400. כי יותר מ-400 זה גם בתוך עצמו אסור.
אבל מזה לזה אפשר.
בסדר? אם אני לקחתי מהים אל חוף ים, נגיד שיש לו דין של בקעה,
מים לחוף הים, אין בעיה.
כל עוד זה פחות מ-400.
סעיף ג' אומר לשולחן ערוך, כרפף.
מה זה כרפף?
מקום שמוקף בחיצות ולא קירוי.
כמו חצר
שגודלו יותר מבית סעתיים, שלא הוקף לדירה.
זאת אומרת,
הקיפו את זה כדי שיהיה להם שטח מגודר זה שלהם. לא התכוונו לבנות שם בית.
נסרו חכמים לטלטל בו אל לתוך 400. למה? כי הוא נראה כמו בקעה,
כמו כרמלית.
הוא מותר להוציא ממנו לכרמלית אחרת, כגון בקעה עובדת לפניו.
כי יש לו אותו דין.
כי זה לא בא לטובת מגורים.
ולכן מותר לקחת מפתח מכרמלית שלפני הגינה,
לפתוח ולנעול ולהחזיר המפתח אליו,
ובלבד שלא יהיה ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד,
כגון שהיא גבוהה עשרה או רכבה ארבעה,
או שיש לה שתי מחיצות מן הצדדים
שהם רכבים ארבעה, או משקוף עליהם רכבה ארבע.
ואז אב ורשות היחיד,
אף שזה שאינה גבוהה עשרה".
זאת אומרת,
לקחת מפתח ממקום שהוא נחשב ככרמלית אל מקום שהוא...
עכשיו, כרמלית, אין בעיה.
אז אפשר לקחת, לפתוח את הדלת ולהחזיר חזרה
כדי להיכנס הביתה במקום שאין ערוך. מיהו אסור להכניס מאסקופה לרשות היחיד או יפחה.
גם אם האסקופה הזאת גבוהה,
לחיישין השם הלא תקרה ארבע.
ואז אם אין האסקופה גבוהה שלושה טפחים,
יש לה דין שלפניה, זאת אומרת כרמלית.
ואפילו אם גבוה שלוש, מאחר שכל רשויות שלנו הן כרמלית, תגמינה למצב מזמינו ונאור.
אסקופה יש לה דין של כרמלית,
ככה אומר המשנה ברורה, כמו שנתבאר בסימן של סמי חי.
וכן,
אם התקרה הרחבה הרבה ואין לה מחיצות מן הצדדים, דינה כרשות שלפניה.
וכן בגגים שלנו הבולטים לפני הבתים,
דינם כרשות שלפניהם. זאת אומרת, אם יש לי גגון,
אין לו קירות, רק גגון,
דינו כדין הרשות שהוא לפניה, הווי אומר, דינו כרשות הרבים,
כרמלית מבחינתנו,
כיוון
שאין
קירות מהצדדים.
גגון סתם ברשות הרבים, הווי אומר,
כרמלית מבחינתנו,
דינו ככרמלית.
מי שעובר תחתיו לא עבר ברשות היחיד.
ואם יש מפתח שם, זה כאילו
שלקחנו מרשות,
מכרמלית
לתוך רשות היחיד. לפתוח את הדלת, מותר להחזיר חזר על המקום.
אבל לא להכניס הביתה, כי זה להעביר מכרמלית לרשות היחיד.
בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו,
ישמר שבת כי חתם, בהיות בארץ ישראל, יש עירוב בכל מקום.
בכל מקום.
ואם יש איזה מקום אחד או שניים שאין עירוב,
כשנגיע לשם לשבת, תתקשר אליי, נסביר לכם איך לעשות, עשינו את זה כבר.
שמעתי על איזה מקום אחד או שניים בארץ ישראל שאין בהם מרוב.
אנחנו מסדרים את זה בקלות, בעזרת השם.
כל טוב, שבת שלום.
