אנחנו בהלכה היומית, מסיימים היום את סימן שמה חיבלת חיימך, סימן שמ״ה.
נלמד סעיפים י״ז, י״ח, י״ט.
אנחנו נמצאים כמובן בדיני רשויות, אומר לנו השולחן ערוך בסעיף י״ז.
חורה כרמלית אינם ככרמלית.
יש חורה רשות הרבים, יש חורה כרמלית. מה זה חורי?
הצדדים, הפינות שבכרמלית הם לא כמו כרמלית,
אלא הם נידונים לפי גובהם ורוחבם.
אם הם מקום פטור, מקום פטור, ואם הם רשות היחיד, רשות היחיד.
אין דבר כזה חורר כרמלית.
חורר רשות הרבים, יש דבר כזה.
טוב, סעיף יח אומר השולחן ערוך.
גדר כרמלית,
מה ההגדרה של כרמלית,
שלא יהיה פחות מארבעה על ארבעה טפחים, הווי אומר לא פחות משלושים ושתיים ושלושים ושתיים,
ואינה תופסת אלא עד עשרה.
פחות מעשר.
ולמעלה מעשרה, אבו מקום פטור.
זאת אומרת,
גם כרמלית כמו רשות ערבים, מעל עשרה טפחים
זה כבר לא רשות.
הרשות היחידה לרקיע,
אבל רשות ערבים עוד עשרה טפחים.
גם כרמלית, שהיא מקבילה לרשות ערבים,
רשות ערבים דאור הייתה כרמלית דרבנן, כמו שאמרנו,
מעל עשרה טפחים נחשב כמקום פטור.
וימים ונחלים ממאיה משחינן,
ולכך נותן מהם מה על פני המים
עד עשרה באוויר, הא וכרמלית. זאת אומרת,
את הימים והנחלים אנחנו מודדים משפת
גובה המים.
מי שלוקח משהו מעל גבי המים בתוך עשרה טפחים, כי לוקח מהם.
אבל אם הוא לוקח מעל עשרה טפחים,
לא יודע, משהו שנמצא על גבי משהו בעשרה טפחים,
זה נחשב כמקום פטור.
למעלה ועשרה באוויר, אה ומקום פטור. אומר הרמה, בור העומד בכרמלית,
אפילו עמוק מהעמה, אה וכרמלית.
אלא אם כן הוא רכב ארבעה על ארבעה.
זאת אומרת, אם זה בורשו, 32-32 בעומק, לא משנה לי כמה,
כן, אז הוא נחשב כרשות היחיד.
דהן מקום פטור בכרמלית, כמו שנתבאר בשרו.
סעיף יט אומר על שולחן ערוך,
מקום פטור, מה ההגדרה של מקום פטור? אז רשות הרבים הגדרנו.
רשות היחיד הגדרנו, כרמלית הגדרנו, ועכשיו מקום פטור.
הוא מקום שאין בו ארבעה על ארבעה,
וגבוה משלושה טפחים,
כי פחות משלושה טפחים זה כמו הקרקע,
ומעלה עד לרקיע.
זאת אומרת, לא אכפת לי הגובה.
ברגע שיש לנו פחות מארבעה על ארבעה,
אבל יש בו משהו והוא גבוה, עמוד.
או חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה,
עמוק יותר משלושה טפחים.
וכן המחיצות הגבוהות, יותר משלושה טפחים ולמעלה,
ואין ביניהם ארבעה על ארבעה,
שתי מחיצות אחת ליד השנייה,
זה נקרא מקום פטור.
וכל זה דווקא כשהוא עומד ברשות הרבים.
אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו ונעור ודינו ככרמלית,
ברגע שזה נמצא בכרמלית, ברוב המקומות הם כרמלית, כי רשות הרבים, אמרנו, יש לה תנאים מגבילים מאוד מתי יכולה להיות רשות רבים.
ויש חולקים שאומרים שאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית,
אבל אם עומד ברשות היחיד, לכולי עלמא דינו כמו רשות היחיד, כי רשות היחיד היא בוקעת עד לרקייה.
וזה לא כמו רשות הרבים,
ולא מקביל, כן, כרמלית לרשות הרבים.
ובכל מקרה,
יש דעה שאומרת שכרמלית אין בה
מקום פטור, כשזה,
ודווקא כשזה עומד ברשות הרבים, ויש מי שאומר שגם בקמרלית יש לו את הדינים של רשות הרבים, ואם יש לנו מקום שהוא פחות מארבעה
על ארבעה וגבוה מהעשרה טפחים, אז בכל מקרה זה נחשב כמקום פטור.
על זה סיימנו את סימן שמ״ה.
בעזרת השם, מחר נתחיל את סימן שמ״ו.
כל טוב.
