טוב, אנחנו לומדים תניה, אבל אני רוצה לחזור היום לסדר שלנו,
בעצם למקום שאליו הגענו.
אחרי שעשינו סוג של חזרה, אני אעשה חזרה קצרה, ואז ננסה גם לעסוק היום באיזשהו נושא, שלדעתי הוא יוצא מהפרק הזה.
אז אני מזכיר לכם את הסיפור שלנו. הסיפור שלנו זה הבינוני,
והוא,
הבינוני הזה הוא
הוא אחד שעובד, אחד שמתאמץ, אחד שטורח כאן בעולם הזה. והסיפור של הבינוני זה איך הוא מצליח לגלות את אור הנשמה בתוך העולם הזה,
בתוך החיים שלו, התמודדות בין הנפש הבאמת לנפש האלוקית. והדמורה הזאת כן קודם כל,
בחזרה כללית, קודם כל בחלק הראשון ניפה את הנפש של האדם, אחרי זה הוא התחיל לתת עצות לבינוני.
קודם כל,
הבינוני כרגע יודע היטב מיהו,
מודעות עצמית מפוכחת קראנו לזה.
ורצף הפרקים שהופיעו לפני הפרק הזה דיברו על אחת העצות לבינוני שנקראת ביטוש.
ביטוש.
כלומר, אם רואה אדם כמו בעץ גדול שלא נכנס בו, לא נתפסת בו האש,
מה עושים לעץ הגדול הזה?
שוברים אותו לחתיכות קטנות.
אז ככה אומר הדבר הזקן, אחד הדברים שבעצם מפריעים לבינוני,
לנו,
להתקדם בחיים, זה תחושת הגאווה, הישות, התחושה שאנחנו,
מגיע לנו כל דבר.
ממילא הנשמה האלוקית המסולקת,
הגאווה מסלקת את השכינה,
ולכן אם אדם מבטש את עצמו,
קצת משפיל את עצמו מדי פעם,
או אם באות לו כל מיני השפלות אז הוא לא נרתע מהם,
הוא מקבל אותם בעין יפה,
הדבר הזה עוזר לנשמה להאיר בתוכו.
עד כאן, עד פרק ל״ה,
בעצם הבינוני היה בסוג של עמדת התגוננות, קראנו לזה.
כלומר, בוא תדע מי אתה.
בכבוד, נועם.
יש כאן דפים.
בוא תישבו כאן, תעשו קצת, שיהיה קו ימין.
נועם, קו ימין שיהיה כמו קו שמאל קצת.
שיהיה חד אריך וחד קציר וחד בינוני.
זה כנגד יעשייבקי, בדיוק.
אז הבינוני הזה, עד לרגע הזה, הוא היה בסוג של עמדת התגוננות, נקרא לזה ככה.
קודם כל, למדנו היטב מי אנחנו, אנחנו מכירים את עצמנו עכשיו סוף סוף,
זוכרים את ההגדרה, זה לא טעות, זה לא איזו שגיאה שיש לנו משיכות למקומות נמוכים, זה חלק מאיתנו, וכל הסיפור זה להתמודד ולהתגבר.
והבינוני גם זה אחד שאסור לו להיכשל, ואם הוא נכשל אז הוא נהיה הרשע, ואחרי זה הדרך.
אבל בפרק ל-ה, שכבר ראינו אותו בפעם הקודמת,
אדמור הזקן
מטיל פצצה והופך טיפה את ה... הופך הרבה את הסדר,
ובעצם
שם את הזרקור על הבינוני,
כי הוא מגדיר את העולם הזה כסיבת בריאת העולם,
בשונה ממקובלים אחרים שהגדירו נגיד את סיבת בריאת העולם, כמו שהרמח״ל מגדיר את זה כחפץ הטוב להיטיב.
הקב' הוא תכלית הטוב ולא יכול להיות טוב שלא מיטיב,
אז לכן הוא ברא את העולם כדי להיטיב. בסדר גמור, זה ודאי...
אדמו״ר הזקן אומר שהסיבה שבגללה נברא העולם זה כדי להיות למתברך דירה בתחתונים.
דירה בתחתונים, זאת ההגדרה.
ואם זה דירה בתחתונים,
אז כדי שתהיה דירה בתחתונים צריך שיהיה גם תחתונים.
והבינוני נמצא בתחתונים,
הוא נמצא שם למטה, והוא, התפקיד שלו הוא לעשות, לא יתברך,
דירה בתחתונים זאת הגדרה מאוד מאוד משמעותית, הופכת פתאום את הבינוני ללוחם סיירת.
הוא כאילו,
הוא הלוחם, הוא נמצא בחזית ה...
מה?
ההצגה בשבילו. ההצגה בשבילו, יפה. ועכשיו לאור הדברים האלו אני רוצה לדבר על איזה משהו שבדיוק אתמול עסקנו בו באיזושהי התוועדות כלשהי במרכז ואני חושב שהוא קשור לפרק שלפנינו, לפרק ל״ו.
זה דבר שאני שומע שהרבה אנשים מתלבטים בו ובואו טיפה נדבר על זה.
שכחנו להגיד שהאלימות שלנו
זה לרפואת הפצועים, שני פצועים, פצוע ופצועה בפיגוע. הקב' השלחנו להם רפואה שלמה בתוך שהחולה ישראל, לנקום, נקמת,
דם עבדה ושפוך, שירה בתמיכה זה הבחורה והחייל לא כתוב, לא אמור את השם שלו, עמיחי?
עמיחי, בזמן השם, שירה בתמיכה.
תראו,
כל אחד מאיתנו,
בין אם אתם בשלב הזה, או לפניו, או אחריו, משנה,
כל אחד מאיתנו במשך החיים שלו עובד,
עובד, עבודה.
ואם אנחנו מחשבנים חשבון של שעות,
אז האדם מבלה את רוב ימיו
במקום העבודה.
מקום העבודה הסטנדרטי היום זה תשע שעות, נכון?
משהו כזה, תשע, במקרה הטוב, כן, תשע שעות.
תשע שעות מתוך 24, כששש-שבע שעות אנחנו נשנים מתוך הסיפור הזה.
אז זה בעצם כמעט חצי יממה שאדם נמצא בה.
זה גם הזמן המובחר ביום,
הזמן השלם ביותר.
וכמובן נשאלת השאלה על אותן תשע שעות שאני
נמצא בהם במקום העבודה לאורך חיים שלמי, מה הערך שלהם, מה התכלית שלהם, מה הסיפור שלהם?
האם יש להם ערך, נקרא לזה דתי,
בסדר?
ערך אלוקי, ערך מצוותי?
האם יש להם?
עכשיו, יש אנשים
שהתשובה על השאלה הזאת היא ודאי כן. למה? כי הם עובדים
בדבר שהוא מוגדר כמצווה.
לדוגמה, רופא, נמצא פה סטודנט,
רופא, רופא, מה הוא עובד? הוא עובד בלהציל חיים, פיקוח נפט.
כל היום הוא עוסק במצוות.
מותר לו גם לחלל שבת של הדבר הזה.
מותר לו לנסוע בשבת למשמרת.
לחזור זה יותר מורכב.
על ידי גוי יכול לחזור, אבל לנסועה הוא יכול.
פשוט, נכון.
לוחם, מפקד בצבא, לא יודע מה. כל מי שעוסק בדברים שהם מוגדרים כצורכי פיקוח נפש של כלל ישראל, עוסק במצווה כל היום, בסדר?
יש מי שזוכה, לא יודע, ללמד תורה.
הוא מלמד תורה. ללמוד תורה זה מצווה, הוא מלמד תורה.
בסדר.
אבל רוב האנשים הם לא רופאים ולא רבנים, כן?
נו,
מה אתה אומר?
אני חייב לחזור על זה כדי שישמעו את זה המאזינים בבית.
רבי משה כאן סיפר שבתור עובד סוציאלי, הוא שאל את רבי שלמה זלמן נוערבך
לגבי עבודה בחול המועד,
הרבה בחור היה לו לעבוד כרגיל,
כי הם בלי שינוי, שזה חלק, כן, זה צורך נפשי,
צורך נפשי. אבל אתה יודע, רוב האנשים עובדים,
אבל הרבה אנשים עובדים במלאכות שמכבלות את בעליהן, מחשבים, הייטק,
אני יודע מה,
מהנדסי בניין, הנדסה אזרחית, כל המקצועות, לוגיסטיקה, כל המקצועות הקיימים בעולם, יש לזה ערך
כלשהו, דתי.
אז יכול אדם להגיד לעצמו מה עולם הערכים,
מה עולם הערך,
אדם יכול להגיד לעצמו, הערך הוא שאני מתפרנס,
שאני לא מוטל על הציבור.
תשובה, נכון, קודם כל זה נכון,
בהחלט נכון.
זה גם ערך, זה גם אה... זה גם אידיאל, זה גם דבר בריא בנפש.
אבל בדרך כלל אנשים מחפשים טיפה יותר מהדבר הזה, מחפשים איזושהי משמעות,
מחפשים איזשהו איזשהו אה...
ואז
כאן יש שתי גישות.
שתי גישות.
שאני רוצה כאילו ל... ל... קצת לעמת ביניהם, ולאור זה לנסות ללמוד את הפרק שלפנינו.
גישה אחת אומרת, אוקיי, אני באמת עובד באיזו עבודה כלשהי,
אבל במקום העבודה שלי אני מזכה הרבים.
אני מביא בחגים, אני מביא כל מיני דברים שאנשים ידעו מה זה יהדות.
ואם יש מישהו שלא היה לנו נפטר, אני הולך שם ומארגן לו את הקדיש ואת האזכרה,
ואני מארגן את הקבלת שבת. אתם יודעים, במקומות העבודה יש שקוראים לזה קבלת שבת, יש קוראים לזה.
אתם מכירים את ה-happy hour?
שמעתם על זה?
-כן.
אז כן, אני מארגן את ה... במקום שזה יהיה happy hour, שזה יהיה קבלת שבת.
זה דבר תורה,
ומישהו אצלנו בקהילה כבר התחיל שיעור בפרקי אבות,
לא שהוא מעביר,
יש לו צוות עובדים, הוא כל פעם מטיל על אחד מהעובדים להכין משנה, והם נורא מתלהבים,
הם מכינים משנה,
כן, ואז זה באמת הערך,
זה הערך שהוא אומר, בסדר, אני עובד על זה, אבל הערך הוא שאני,
דרך המקום הזה,
אני מניח תפילין לפלוני ומניח זה לאלמוני,
זו אפשרות אחת, בסדר?
האם היא נכונה? בוודאי נכונה.
כלומר, אני מזדהה עם זה מאוד, שאדם, בכל מקום שהוא נמצא, יש לו שליחויות נוספות.
אתה כבר נמצא בקרב יהודים, אתה חבר שלהם, אתה זה.
בוא תחבר אותם לדברים טובים, כמובן, בדרכי נועם, בדרכי נעימות וזה, אבל אם אתה כבר שם, אז למה לא לעבוד בזה? למה לא להשתדל בדבר הזה? זה ודאי דבר נכון.
אבל אם אנחנו מדברים על דירה בתחתונים,
יש קומה נוספת.
אתם יודעים, זה לא סותר אחד את השני, אבל יש קומה נוספת
שכדאי לכוון אליה, כדאי להכיר אותה.
והקומה הזאת קשורה למילה פרנסה.
למילה פרנסה.
מה ההבדל בין פרנסה לבין השתכרות?
אנחנו התחייבנו בכתובה לפרנס.
אנא איזון והחמקל והפרנס.
מה ההבדל בין פרנסה לבין השתכרות?
השתכרות, שכיר, שכיר יום, זה מי שעושה עבודה כלשהי ומקבל עליה שכר, יומי או חודשי,
שומר, מאבטח, לא משנה מה.
הוא לא מתפרנס כי פרנסה
זה עבודה באמצעות
הכישרונות והכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לך.
זה פרנסה.
פחות מזה זה לא פרנסה.
פחות מזה זה עבודה, השתכרות.
פרנסה שווה, אני משתמש בכוחות,
ביכולות, בכישרונות,
באיכויות שניתנו בי על ידי השם יתברך,
ואיתם אני יוצא לפועל ומוציא לפועל דברים בעולם של הקדוש ברוך הוא.
זה פרנסה.
הגמרא אומרת שפרנסה זה גאולה
פרטית של האדם.
כלומר, שאדם שעובד בדבר שהוא לא פרנסה הוא בסוג של גלות.
גם אם הוא מרוויח הרבה מאוד, הרי כל אחד מאיתנו יודע שאם מישהו יציע לנו,
תשב בבית כל היום, אל תעשה כלום.
תשע שעות אסור לעשות כלום,
אבל אני אשלם לך משכורת בסוף החודש.
גם אפשר להשתגע מזה, כמובן,
וגם אף אדם נורמלי לא היה מסכים לדבר כזה.
כי פרנסה זה גאולה פרטית. כמו שיש גאולה כללית,
לומדים את זה גם מהסמיכות של ברכת,
גאולה
בתפילת שמונה עשרה.
מה?
-תן תלו מטר לברכה. -כן, בדיוק. יש גאולה ויש תן תלו מטר לברכה. תן תלו מטר לברכה, זה פרנסה.
ברחנו, ברח ידינו, ולפני כן יש גאולה.
אז זו גאולה פרטית של האדם, הוא גואל את עצמו, הוא גואל את הכוחות העלומים שלו שיוצאים אל הפועל. זה פרנסה.
עכשיו אני אתן פה עוד איזו אינדיקציה, בסדר?
עכשיו תיקחו את האינדיקציה הזאת,
קחו אותה בעדינות,
לא להתנפל אחר כך.
אבל בעצם פרנסה טובה של האדם זה סוג של עבודה שלא כל יום,
לא בכל רגע, אבל בגדול הוא מסוגל להגיד לעצמו בסוף יום עבודה,
האמת,
הייתי מוכן לשלם,
הייתי מוכן לשלם
כדי לעשות מה שעשיתי היום,
למרבה הפלא עוד משלמים לי.
זה כאילו,
זה משפט שהוא אמור להגיד אותו אחת לכמה זמן. תשמע, היום היה יום שהייתי מוכן לשלם.
כדי זה, ובסוף עוד משלמים לי איזה קטע.
הוא אמר, אתה...
זה ממש גאולה.
בסדר?
עכשיו, הרבה פעמים זה גם תלוי הגדרה,
איך האדם מגדיר לעצמו.
אבל למה אני מביא את זה כאן?
כי אם המטרה של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם זה לעשות לא יתברך דירה בתחתונים,
אז דירה בתחתונים זה אומר שאחד הדברים זה,
אחת הפעולות שעושות לא יתברך דירה בתחתונים, וזה ודאי דבר שתלוי בכוונה. זה תלוי בכוונה, צריך לכוון את זה.
אתם יודעים שיש הבדל בין מקובלים למכוונים.
אתם יודעים את זה? מקובלים יש הרבה.
לא הרבה, אבל יש.
מכוונים יש מעט. מקובלים זה מי שלמד קבלה, יודע קבלה.
למד ספר עץ חיים.
מכוונים זה מי שלמד ספר פרי עץ חיים, הוא יודע עכשיו מה לכוון בעקבות מה שהוא למד,
בתפילה, בברכות, מה בדיוק ה...
אה,
רבי פריאנטה, עכשיו אני רגוע,
לא ראיתי אותך.
מה נשמע?
יופי.
מי שיודע לכוון, אז גם אנחנו לומדים כאן איזה משהו, והמטרה היא שבסוף מתוך כל הלימוד אנחנו גם, יהיה איזה פרי, פרי מעשי של כוונה.
אז
מי שמכוון
כלפי המשפט שאני כרגע אומר, אני עובד
בלהעביר דברים מתוהו לתיקון.
יש דברים שהם תוהו,
הם לא מסודרים,
הם לא מאורגנים,
הם לא מבוררים,
הם לא נגישים,
ואני עובד כדי לתקן את העולם שהקדוש ברוך הוא ברא, ולהעביר דברים מתוהו לתיקון,
הוא שייך למגמה הזאת של לעשות לא התברכתי רב התחתונים.
ואז בהקשר הזה, כל עבודה שאדם עובד, אם הוא מצליח להגיד לעצמו, כן, אני עושה את זה,
וכולי, הוא בעצם, עצם הפרנסה,
לא הכיפה שהלבשת עליה, הפאות, הציצית, התפילין, שזה דבר חשוב בפני עצמו,
בסדר? וגם לא הערך שאדם מביא ממשכורת הביתה והוא לא מוטל על הבריות.
זה עוד מעגלים.
אלא עצם העבודה עצמה,
עצם הגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירי שמיים,
היא עצמה, דירה בתחתונים,
היא עצמה גילוי האור של השם ידברך.
וכשאדם מכוון את הכוונה הזאת, אז הרבה פעמים זה גם יוצר לו בירור במקום העבודה שלו.
כלומר, הוא יודע להגיד לעצמו, רגע,
אם זה מה שאני רוצה, אז מקום העבודה הזה לא נותן לי את המענה, אני לא מרגיש שאני מעביר דברים איתו לתיקון,
אני לא מספיק,
מצד אחד, מצד שני, זה פותח המון המון אפשרויות,
כי אם כל שותפות בתיקון עולם
היא טובה,
אז יש המון המון עבודות ומלאכות שאתה יכול למצוא את עצמו בהן,
בסדר? או אפילו בתוך אותו תחום הוא יכול לזוז מפה לשם.
ואז תארו לעצמכם שיש
במקצועות שבוודאי קשורים בבנייה,
זה מאוד פשוט, אני בונה.
פגשתי פעם איזה קרוב משפחה של אשתי,
באתי לנחם שם שבעה,
שהוא רואה חשבון, זה המקצוע שלו.
לא זכרתי, זכרתי שזה תחום כזה, אמרתי לו, התחלנו לדבר שבעה וזה, והתחיל לספר, אמרתי לו, מה אתה עושה?
אז זה מה שהוא ענה לי, הוא אומר לי, אני בונה את ירושלים.
אמרתי לו, אני זוכר שאתה רואה חשבון או משהו, כן, כן, אני רואה חשבון, אבל אני בונה את ירושלים. מה? הוא היה רואה חשבון ברכבת הקלה.
אמרתי אבל הפרויקט הזה הוא הסתיים, הוא אמר לי כן, אנחנו עכשיו מלווים אותו ואני כבר יש לי חוזה עם המתקן התפלה באשדוד
אני עובר לדבר הזה, אני בונה את ארץ ישראל, זה מה שהוא אומר
עכשיו אתה יכול, אפשר להרחיב את זה לעוד מעגלים, אדם שהוא עורך דין, אז הוא יכול להגיד אני דואג
שלא יהיה עוול,
שהמציאות תהיה מציאות מסודרת, מתוקנת, ישרה,
שמי שלוקח כסף ייקח את הכסף שלו בצדק ומי שגובה יגבה מה שצריך
ומי שמעניש יעניש כמה שצריך,
ומי שהשם יבוא,
הוא יכול לתאר את זה ככה,
ואז זו חתיכת תאו ותיקון.
הוא לוקח דברים מטוב ומעביר אותם לתיקון. אני דואג שיהיו חוקים כמו שצריך,
אני נחשף לעוולות ואני מציף את זה כלפי מעלה כדי שיתקנו חוקים בכנסת.
גם עורך בין שמתכוון לזה, שלא נתכוון, זה גם עושה,
גם הוא מתקן את העולם אבל הוא לא מתכוון לזה.
זה שואל פה בין אדם שזה לא כוונה בעצם, לא?
זה מאוד תלוי בכוונה.
בעייתי בהקשר הזה הכוונה גם יכולה ליצור מציאות.
כי אם אדם מגדיר לעצמו את זה בתור כוונה,
יהיה לו fine-tuning,
הוא ידע לדייק את העבודה שלו יותר.
הוא גם ידע לספר לעצמו מה הוא עושה.
וגם יהיה לו דרייב, כי הוא יגיד, כי אדם יכול להגיד לעצמו, לא יודע מה, איזה,
מה?
עבודה בבנק. עבודה בבנק, כן. שהיא, כאילו, עבודה,
אני לא יודע עוד פעם, הטלרים, הפקידים, זה,
כאילו למעלה יותר.
אדם יכול להגיד לעצמו, מה אני עושה באמת, מה אני עושה פה, ככה וככה, כאילו יכול להשתעמם, ויכול להגיד לעצמו.
ואני מגדיר עוד פעם,
זה חשוב מאוד שנבין את זה.
בסוף גם הכל תלוי בזה שאדם מתחבר למה שהוא עושה, כלומר, שהוא נהנה, בסדר? שיש לו כישרון, יש לו חיבור,
יש לו זה, ואז,
עכשיו השאלה מה הסיפור שהוא מספר לעצמו.
אז יכול לספר לעצמו את הסיפור של בנק,
זה בנקים בכלל, זה מנוע צמיחה מאוד מאוד גדול במשק, הם בעצם מוכרים כסף לחברות,
כדי ש... אני אחראי, וזה בעיניי תפקיד מאוד מאוד משמעותי, להיות אחראי לכסף של המון המון יהודים,
להשקיע אותו בתבונה, כדי שהמשקים האלה,
משקי הבית, יוכלו להתפתח, ואת הכסף הזה להשקיע בדברים שהם משמעותיים וחיוביים,
ולא בכל מיני דברים שפוגעים,
כן, זה סיפור מאוד מאוד משמעותי.
אני רוצה להגיד לך, אם כבר הזכרת את הבנקים, שאחת העובדות
שבמדינת ישראל לא עבר עליה המשבר הכלכלי הגדול של 2007,
שפרץ בארצות הברית בגלל מיידוף,
זו העובדה שהבנקים פה הם נוהגים יחסית בריסון כלכלי. הם לא ממהרים לתת ולהשקיע בכל מיני דברים, ואז שם הבנקים פיזרו את הכסף שלהם לכל עבר והיה בועה.
יש לך אחריות.
כסף זה דבר רציני מאוד. אנשים עובדים, עמלים, מתייגעים
על הממון שלהם, הם מסיימים את זה בבנק,
מפקידים את זה באיזה אמון, והבנק אחראי לכסף הזה.
עכשיו, זה נשמע טיפה רחוק אולי, נכון? אבל זה לא כזה רחוק.
אז כשאדם מספר לעצמו את הסיפור, הפרנסה עצמה
נהיית עניין.
וזה גם יכול לדייק את זה.
כלומר, אם נגיד אדם עובד בהייטק,
ומפתח כל מיני דברים,
אם הוא לא אומר לעצמו את המשפט הזה,
אז מה שיעניין אותו זה האתגר בעבודה עצמה.
האם העבודה מאתגרת אותו? אם הוא יגיד את המשפט הזה לעצמו,
יעניין אותו גם המוצר שיוצא בסוף הדרך.
כלומר, אם אני עובד המון המון שעות, וזה מאוד מאוד גאה אותי, אבל בסוף המוצר הוא או איזו אפליקציה שניתן דרכה יהיה לעשות כל מיני הימורים ולא יודע מה, אז אתה תגיד, אוקיי, אז זה לא דירה בתחתונים.
אני רוצה שמשהו בסוף הדרך יהיה גם דבר שניתן להזדהות איתו.
אז הוא יעבור,
הוא יחליף בתוך המקצוע וילך לאיזו חברה שמפתחת איזה משהו רפואי או משהו, כי באמת העולם יכול להסתדר,
וחבל שבנאדם יבזבזו זמן על עוד איזה אפליקציית הימורים.
במקום, תשקיעו את המוח, במקום זה בלמצוא תרופה לסרטן, או בלמצוא איזה, להמציא איזה מכשיר דימות חדש, או כל מיני דברים שיכולים לקדם את העולם באמת, או להמציא איזה משהו לתחבורה, לא, דברים שהם בעלי משמעות וערך.
אבל העיקר הוא שאם אנחנו מגדירים דירה בתחתונים, פרנסה נהיית דבר לפני עצמו.
וזה, תדעו לכם, אני פוגש
לא מעט אנשים שיש להם איזשהו סוג של תסכול
ממקום העבודה שלהם, מה אני עושה, אני לא עושה כלום, אה סתם, אני לא יודע, כל זה, מה?
הרוב. הרוב אתה אומר, כן?
אז אני לא חושב שזה צריך להיות ככה.
בן אדם יכול להגדיר לעצמו, אני חלק מצבא
שדואג שכאן תהיה דירה בתחתונים, ודירה בתחתונים זה גם כשדברים נעשים בצורה ישרה,
אז על פי כללים שהתורה נתנה,
גם כשהבריאה שהקדוש ברוך הוא ברא מתגלית,
מתבררת,
וכל מעבר מתוהו לתיקון הוא סוג של דירה בטחנונים.
והדבר היפה הוא שהגדרה כזאת גם עוזרת בשאר דברים. תראו, באחד הטיולים שטיילתי,
אז הלכתי במסלול,
והיה,
יש את הסימונים האלה, נכון? סימונים של השבילים.
אז היה סימון פה, זה סימון פה, והסימון באמצע על האבן, מישהו הזיז את האבן.
לא יודע אם בכוונה או לא בכוונה,
אבל האבן הייתה, הסימון לא היה במקום.
אי אפשר להתבלבל, אי אפשר, זה לא, כי סימון פה וסימון פה, זה לא, אבל בכל אופן.
אבל אם אני נמצא,
החזרתי את האבן למקום, כן?
אפשר לעשות את המעשה הזה סתם, כי... אבל אפשר לעשות אותו עם טיפה כוונה, ולהגיד, אוקיי, אם אני נמצא בעולם של תוהו ותיקון,
זה תוהו עכשיו.
אבן עם סימון לא למקום, זה תוהו.
אני רוצה להחזיר אותה לתיקון.
זה דירה פתחתונים, קצת.
הקדוש ברוך הוא ברא עולם של תוהו, אנחנו, התפקיד שלנו זה להיות חלק מתיקון.
וזו מדרגה, לדעתי, מדרגה של ארץ ישראל.
זאת לא מדרגה של חוץ לארץ. וחוץ לארץ באמת, כאילו, המציאות היא מקוללת ואנחנו בורחים ונמלטים לבית המדרש. אבל בארץ ישראל, כשאנחנו בונים את הארץ,
כל אחד מאיתנו במעגל העשייה שלו שייך לבניין הארץ,
יכול להיות שייך לבניין הארץ,
והכוונה הזאת שמה את הפרנסה עצמה במקום מאוד גבוה.
וזו תוצאה ישירה של ההגדרה דירה בתחתונים.
זו תוצאה ישירה.
אם ההגדרה היא כל מיני דברים,
אז אתה אומר, האדם אומר לעצמו, טוב, מי שזכה להיות מורה, זכה להיות רופא, זכה להיות קצין בצבא, זכה להיות לא יודע מה, אז הוא זכה, ומי שלא, אז הוא בסדר, הוא מתפרנס, וזה שהוא...
אבל אם אנחנו אומרים שכל המטרה היא דירה בתחתונים, דירה בתחתונים זה מושג מאוד מאוד רחב.
מאוד רחב.
כל פעולה שמנכיחה את הסדר האלוקי בעולם
ומוליכה צדק, יושר, מוסר, או תיקון, או סיוע, או עזרה וכולי, היא חלק מהעניין.
וזה מאוד מאוד תלוי, כמו שאומר נועם, איך אני מגדיר את התפקיד שלי.
איך אני מגדיר.
לפעמים יש לנו איזה חבר שעובד, גם כן, הוא רואה חשבון, הוא עובד במקורות,
חברה למים.
אז הוא, מה הוא עושה?
הוא אומר, תשמע, אני דואג שלעם ישראל יהיה מים לשתות.
מספרים, מאזנים, כי אי אפשר לנהל חברה בלי זה. אבל הייתי פעם
במשרדים של חברת שפיר.
אתם יודעים איזה חברת שפיר?
שפיר זו חברת, יש להם מחצבה גדולה ליד בית שמש שם,
זו חברת בניית בטון, הם בונים בכל הארץ.
איך הגעתי לשם, אני לא זוכר,
היינו באיזה טיול באזור, ואופס, ראיתי אז נכנסתי.
אז נכנסתי למשרדים, אולי הייתי צריך לשתות משהו על שירותים.
המשרדים שלהם,
משרדים, כן, הכל תמונות של מה הם בנו בארץ.
דברים אדירים, הגשר פה, גשר מוצא זה הם.
הם בנו את ה... הם עשו את כל הזה. כל הדברים הכי גדולים שאתם יכולים לחשוב, כל המחלפים, זה הם בעצם.
תמונות, טה, טה, טה, תמונות.
לפני כמה זמן ביקש,
התייעצתי איזה מישהו שעבד,
עוד פעם, בתור רואי חשבון בחברת FedEx,
שזו חברת שליחויות בינלאומית בכלל.
הוא אמר לי, תשמע, לא, זה וזה, פה, שם, אני... יש לי הצעה משפיר. בום, באו לי התמונות האלה. אמרתי לו, אתה תהנה, חבל לך על הזמן, אתה עוד.
הוא עבר לשם.
ותשמע, אני יושב במשרד, ומספרים וזה, אבל כל רגע אתה מרים,
זה זה,
זה זה, אני בונה את הארץ, אני בחברה שבונה.
הוא הולך לפי המקצוע, הוא לא נהיה רב, הוא לא נהיה מורה, הוא לא נהיה רופא, הוא לא נהיה עם פאות, כאילו לא, הוא נשאר במקצוע שלו, הוא מרוויח אולי אפילו יותר, לא משנה את זה, אבל זה עזר לו לדייק את הפרנסה הזאת, בסדר?
אני שייך למשהו משמעותי.
אז
היה לי חשוב להגיד לכם את זה,
כי זה נראה לי אחד היישומים היותר מוצלחים להגדרה דירה בתחתונים.
מה?
מה איתו?
כן, אני יודע שהוא חלב.
אני יודע.
הם היו חבורה, סנדלר, וזה, וזה.
שם זה אולי סיפור אחר קצת, אבל להסתיר.
אבל אני מדבר על אנשים כערכינו.
מה התכלית?
אז תראו, בואו נראה כאן את הפרק, פרק ל.ו. והנה מודע זאת מאמר חזל של תכלית בריאת העולם הזה,
הוא שנתאבה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
והנה לא שייך לפנייו ויתברך בחינת מעלה ומטה,
כי הוא יתברך ממלא כל עלבים בשווה.
אלא בירור העניין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד, ממלא כל המקום הזה שברא בו העולם.
כן?
לא היה, הוא מילא את הכל.
וגם אתה כן הוא לפנייו יתברך.
בסדר, כי ששנו לו לא מקבלים.
אחריותו ברו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים מרו יתברך.
כדכתיב לא יראני האדם וחי וכדי פירשו חז״ל
שאפילו מלאכים הנקראים חיות אין רועים וכו׳ וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה
על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברכת שנברא העולם הזה הגשמי והחומרי ממש
והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנה העולם הזה הוא עולם שבו האור האלוקי מוסתר
והקב' בכוונה ברא אותו באופן הזה שהוא מוסתר כדי להאיר בתוכו את האור האלוקי
בעניין אסתר רוע יתברך וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחא שהם נגד השם ממש לומר אני ואפסי עוד. אני מזכיר לכם שהמאבק המרכזי של הבינוני זה האמירה אני ואפסי עוד, הגאווה הזאת.
והנה,
תכלית ההשתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים,
לא בשביל העולמות העליונים.
הואיל ולהם ירידה מעור פניו יתברך,
אלא תכליתו העולם הזה התחתון.
זה התכלית.
ואם מישהו נמצא ועוסק בתיקון עולם הזה התחתון, הוא עוסק בתכלית של בריאת העולם. זה דבר אדיר.
אדיר.
ולא צריך להלביש על זה ציצית תפילין כאילו בהקשר הזה. אני אומר עוד פעם, שלא תבינו, אני מזדהה לגמרי עם זה שאדם נמצא במקום אז הוא נהיה גם מחבר וכל זה.
אבל בעיניי,
הרי אתם יודעים שמהדין צריך ללכת עם תפילין כל היום.
אז תחשבו איך זה נראה אדם שהוא סוחר בשוק והוא עם תפילין.
כן, איפה? במרוקו איפה?
במרוקו הולכים תפילים כל היום, הולכים תפילים.
אתה יודע הרב משאש סיפר לגבי תפילים, הזכרת לי סיפור.
מה?
מי הרב משאש?
רבי שלום או רבי יוסף?
זה קודש קודשים, מלאך פני השם צבאות.
יש לנו תמונה של אבא, של סבא שלנו עם רבי יוסף משאש.
הרבי שלום משאש סיפר
שהוא כשהוא היה בן 20 ומשהו אז הוא החליט להזמין תפילין,
הוא רצה להזמין תפילין חדשות מארץ ישראל שהלך מכתב לסופר בטבריה שהזמין לו תפילין והייתה אי הבנה
לסופר שלח לו תפילין רבנו תם
תפילין רבנו תם
והיה הוא היה תלמיד הישיבה בישיבה של רבי יצחק הסבג
שרבי יצחק הסבג לא הניח תפילין רבנו תם לא היה מקובל כנראה הוא נניח רבנו תם
אז הרב משאש אמר
אני לא התכוונתי להזמין אבל קיבלתי אז מה אני לא אניח?
אז הוא התחיל להניח והוא אומר סיפר לנו הרגשתי לא נעים
שאני כאן והרב לא מניח ואני מניח.
אבל...
ואז הוא אומר, הרב חליתי בטיפוס.
בטיפוס הוא חלה.
וטיפוס, זו מחלה מידבקת,
אחרי שאדם צריך להיות בבידוד,
ואחרי שהוא מבריס שורפים את כל מה שהיה איתו במגע.
אז הוא שאל את רב יצחק הסבג, מה עושים עם תפילין? אם נניח תפילין, יצטרכו לשרוף אותם.
הוא אמר, אל תניח תפילין.
הוא אומר, חודשיים לא הלכתי תפילין. הוא אומר, זה היה עונש.
אתה אומר, אתה תניח תפילין רבנותם לפני הרב שלך, לא תניח לא רשי ולא רבנותם.
ככה הוא סיפר לנו.
אני חוזר לעניין שלנו.
כשאנחנו צריכים ללכת עם תפילין כל היום, אז מה זה אומר? הסוחר בשוק עם תפילין,
הנהג אוטובוס עם תפילין.
כלומר, כל מה שאתה עושה, אתה בעצם עושה עם מה שמתברך.
התפילין הן לא ארוזות באיזה אריזה ואתה פוגש אותן 40 דקות ביום בתפילת שחרית, התפילין איתך כל היום.
אנחנו עוד לכאורה נחזור למדרגה הזאת.
אז הוא אומר, התכלית ההשתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל העולמות העליונים.
הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא העולם הזה התחתון.
שככה לה ברצונו יתברך, היא אותנה חת רוח לפניו יתברך.
כד יתקפיה סיטרא אחרא ויטפח חשוך על הנאורה.
עכשיו, להפוך חושך לאור,
אנחנו תמיד מפרשים את זה להתגבר על איזה יצר הרע.
שיש איזו תאווה והתגברתי עליו,
אבל זה לא רק,
גם לקחת מקום חשוך
ולהעיר אותו על ידי חוקים, תקנות, על ידי פיתוחים,
זה גם כן הפוך חושך לאור, נכון?
זה חתיכת הפיכת חושך.
כמה אנשים מברכים כשקורה איזה משהו, איזה יופי, ברוך השם, איזה חידוש נעים, עכשיו הרבה יותר קל, עכשיו הרבה יותר מתוקן, עכשיו הרבה יותר, גם זה חושך, נכון? גם זה אתה מברך את מי שעשה את זה.
אז כל דבר שהוא שייך לתיקון עולם,
אפילו עוד לפני, במלכות שדי, תיקון עולם,
הוא חלק מדיריו התחתונים.
אבל מה הוא אומר? מה שנועם מקודם מאיר את תשומת ליבנו.
בהתהפך חשוך על הנורא שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החושך ועשית ראחה של כל העולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך מהארתו בעולמות העליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים מעלים אורי סוף ברוך הוא שלא ייבטלו במציאות. כן, אז צריך שזה יהיה אור ה' אור ה' אור ה' זה אם זה מגיע בכוונה.
אני עובד עכשיו כדי לתקן את העולם,
לפי רצון השם יתברך.
ואם זה נעשה בלי כוונה, גם טוב,
אבל פחות.
בסדר?
כלומר, מה שאני מנסה פה להתחנן לפניכם בשיעור זה בואו נוציא את הקדוש ברוך הוא מפינת הדת.
אתם מכירים את ה... בלוחות האלה יש פינת הדת, כל מיני לוחות בצבא, יש פינת הסמל דת.
כניסת שבת, צאת שבת,
הטלפון של הרב הצבאי.
שם נמצא אלוהים בפינה למטה.
למעלה זה הספורט,
והמרכז זה ה... זה, ולמטה יש.
בואו נוציא אותו.
האם בניין ארץ ישראל, האם פיתוחים, האם זה לא חלק מהרצון של הקדוש ברוך הוא לפתח?
בוודאי.
שמעתי הערה נפלאה נפלאה שאני מאוד אוהב אותה.
אנחנו מברכים בכל מוצא שבת בורא מאורי האש, נכון?
הברכה הזאת היא ברכה,
זאת ברכה
שהיא על סמך מדרש חז״ל,
שהאדם הראשון במוצאי שבת
הוא הקיש אבן באבן וגילה את האש.
ולכן אם רוצה שבת אנחנו מברכים על אש חדשה בוראים להורי האש.
מה שאין כאן ביום טוב,
חייב ביום טוב מה?
נר ששבת, בסדר?
כי...
מה זה?
לא ביום, לא ב... מה?
בכיפור. בכיפור, כן, סליחה, סליחה. כן, כן, נר ששבת. כן, כי ביום כיפור אין את העניין הזה, ואז צריך ברכת עניינים.
אז שואלי, עכשיו אתם יודעים, אצל היוונים,
איך האדם גילה את האש?
פרומותאוס גנב את האש מהאלים.
כאילו האש היא מקור כוח, היא נמצאת אצל האלים, והאדם צריך לגנוב את זה.
ואצלנו האדם גילה, רגע, אבל אם הקדוש ברוך הוא רוצה לגלות לאדם את האש, אז למה הוא פשוט לא הוריד איזה ברק והיה מדליק איזה עץ, והאדם היה לוקח את האש?
תשובה,
זאת ברכה שאנחנו מברכים על הבינה האנושית
שיודעת לגלות
את הבריאה וליצור יצירות.
כי כשאתה מגלה את האש בעצם גילית את האנרגיה.
גילית את החשמל, גילית את האטום, גילית את הכל גילית, האש זה בעצם הכוח האנרגטי המרכזי שמניע את העולם,
נכון?
אז אנחנו מברכים ברכה לתבונה האנושית
שמגלה את סוד הבריאה.
על זה מברכים ברכה ברכה אש, זה הברכה.
זה לא ברכת הנהנין,
כי אם זה ברכת הנהנין מספיק גם אש דלקה בשבת, זה ברכה על אש חדשה, על יצירת האש,
שהאדם יש לו כוח יצירה.
זה, שאם יש לאדם כוונה זה עדיף,
אדם מכוון לזה,
אני חלק מתיקון עולם.
זה גם עדיף, וזה גם יעזור לו לדייק את עצמו. ידע,
רגע, אם זה הסיפור שלי, אז כאן זה לא בא לידי ביטוי מספיק.
אני רוצה להביא את זה לידי ביטוי בצורה אחרת,
אבל זה פותח מאוד מאוד את הכול. זה לא רק מקצועות דוסים, כן?
זה לא רק, זה כל דבר שבו האדם אומר, אני חלק מתיקון העולם,
זה דירה בתחתונים.
זה להפוך
חושך לאור.
וזה לא רק להפוך חושך לאור,
זה אור עדיף כי זה אור הבא מתוך החושך. אור הבא מתוך החושך
הוא לעולם יותר מעניין, יותר גדול ויותר חשוב מאור שבא מצד עצמו.
נכון?
זה, נדמה לי שהסברנו פה, הבאנו כבר את הדוגמה הזאתי, למה תמונה עולה יותר מ...
סליחה, למה ציור עולה יותר מתמונה?
מה התשובה? כי ציור הוא אור הבא מתוך החושך, מכיוון שיש אפשרות לטעות.
הצייר יכול להיות,
שזה לא יצא.
והנה זה יצא, וואו, איך זה יצא?
מגיע לך כסף. תמונה, זה ברור, אתה מצלם, זה ברור שזה יצא.
תמונה זה אור אבא מתוך האור. עשית, תכנת איזה משהו.
למה אנחנו נורא נורא מתפעלים מבן אדם שזוכר?
אמרנו, איך אתה זוכר אותי?
אמרנו, איזה זיכרון יש לך? איך אתה זוכר?
ומגוגל אנחנו לא מתפעלים, לוחצים, וזה יוצא את כל ה... טוב, כי הוא, תכנתו אותו, אז מה?
ברור.
זה אור אבא מתוך החושך, האפשרות שלנו לשכוח.
אנחנו בכל אופן זוכרים, וואו.
זה גורם לנו איזשהו... ככה זה תמיד.
אז האור בעולם הזה הוא אור בא מתוך החושך. היה יכול להיות חשוך ונהיה מואר.
ולזה נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את אור התורה,
שנקראת עוז וכוח.
וכמאמר החז״ל שהקדוש ברוך הוא נותן כוח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבוא,
שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' מנהיגל לעתיד בלי שום לבוש,
כי דכתיב ולא יכנף עוד מורייך.
ועם עינייך עיניך רואות את מוריך, דכתיב כי עין בעין יראו.
וכתיב לו, לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, כי השם יהיה לך לאור עולם.
ונודע שימות המשיח,
ובפרט כשיחיו המתים,
הם תכלית ושלמות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו.
תכלית בריאת העולם הזה זה לנצח את המוות.
זה התכלית.
איך תנצח את המוות?
מה?
איך?
מי אמר?
לא.
צריך לדבר פה על מושג תחילת המתים, בסדר? זה מושג רחב מאוד.
ובתחילת המתים אנחנו מבינים שזה לא רק היכולת של האדם לחיות, אלא זה היכולת להנציח.
היכולת להנציח.
בסדר? מי זה האדם?
אז בעבר, אם איזה שליט רצה שהוא יהיה קיים לנצח, אז מה הוא עשה?
הוא רצה להנציח אותו. מה הוא עשה?
עשה פסל, עשה ספינקס כזה גדול, ועד היום זה קיים הספינקסים האלה, נכון?
היום,
מי זה האדם?
האדם זה הדעת שלו, המוחין שלו,
הפנימיות שלו, זה האדם בעצם, נכון? זה שעכשיו...
יש פה גוף שמדבר אליכם, בסדר, אבל הגוף, היד פה,
יש יד, אין יד, זה לא כזה משנה עכשיו, כאילו, העיקר שהדעת נמצאת.
היכולת שלנו להנציח את הדעת,
להנציח את ה...
היא נשארת כאן, היא לא הולכת לשום מקום.
והיא פרה ורבה גם אחר כך,
אפילו אחרי שאדם נפטר.
היא סוג של תחיית המתים.
בסדר?
אז תחליט שהעולם הזה יתגבר על המוות.
המוות הוא קלקול, המוות הוא היעדר השראת שכינה, ושהעולם הזה יתגבר על המוות.
ואנחנו בהרבה מאוד תחומים כבר נמצאים בתחילת המתים.
מתגברים על המוות.
בסוף כנראה גם התגברו על המוות בעצמו,
הצליחו מאוד מאוד להאט אותו.
כבר היום, בחלק מהמקומות תוחלת החיים עלתה בשליש.
מה זה לא להתגבר על המוות?
שליש.
שליש. מוות.
נגבר. בסדר?
אז אומר אדמו-רזה, כן,
כבר היה לעולמים מעין זה וישת נותן תורה, כי דכתיב אתה אות על הדעת, כי השם הוא אלוהים, אין עוד מלבדו.
הורית ממש בראייה חושית, כי לכתוב וכל העם רואים את הקולות,
רואים את הנשמע.
ופרשו חז״ל, מסתכלים למזרח ושומעים את הדיבור האנוכי,
וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה,
וכדי פירשנו בתיקונים ולית אטר דלא מליל, מיני וכולי,
שבעשרת הדיברות שקוראים את התורה פניות רצונו להתברך וחוכמתו,
ואין שם אסתר פנים כלל,
כמו שכתוב, כי באור פניך נתת לנו תורת חיים וכולי.
ולכן הם בטלים במציאות ממש,
כמאמר חז״ל,
שעל כל דיבור פרחה נשמתם,
אלא שהחזירה הקדוש ברוך הוא להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה.
שנקרא עוז, כמאמר כל העוסק בתורה, טל תורה מחייו.
עכשיו, כשהוא מדבר פה על התורה,
שימו לב, גם פה יש איזה טעות. תורה זה לימוד תורה. לא!
לא!
התורה, הכוונה, כשאני אומר ככה, יש תורה ויש התורה.
לימוד תורה זה רצועה קטנה יחסית מהמושג שנקרא התורה.
מה עושה התורה?
התורה פונה אל העולם הזה ומאירה אותו כל הזמן.
והתורה מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא עולם התיקון, צריך לתקן אותו.
מה עושה אברהם אבינו כל הזמן?
וישא אברהם הלוך ונשוא הנגבה.
יעקב אבינו מגיע, מתקן שווקים.
מתקן מטבע.
כן?
מה עושה...
כן,
הכניסה לארץ ישראל, חלק גדול ממצוות התורה פונות אל החיים, אל החקלאות, אל הכלכלה, אל הצדקה,
אל הפרשת הממון, אל מי שאין לו, אל הבניין.
התורה פונה אל המציאות.
ולכן באמת אין תורה בחוץ לארץ.
רק שגם אחרת אם יתגשמו הם והעולם על ידי קץ הימין, שעל נזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי ראשם,
שיעיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז,
ומיתרון הערה לישראל יגיע חושך האומות גם כן
כי לכתיב הלכו גויים לאורך,
וכתיב בית יעקב לכו ונמחה באור השם,
וכתיב ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו, כי פיה ה' דיבר,
וכתיב לבוא ונקראת הצורים ובספרי הסלמים, לפני פחד ה' בהדר גאונו,
וכמו שכתוב, ואופה בהדר גאון הוא זך על כל יושבי תבל ארצך. הוא מדבר על זה שלעתיד לבוא הגשמיות מזדככת,
ואז הרבה יותר קל להאיר את האור הזה במציאות.
הגשמיות מזדככת כי אנחנו היום כולנו במציאות הרבה יותר מעודנת
ורוב האנשים עובדים עם הדעת שלהם עם צלם אלוקים שבהם,
אז הגשמיות מזדככת.
ואז ממילא השאלה הזאת,
בוא נאמר ככה, המון המון שנים באמת בני אדם היו מרוכזים בלשרוד.
הם עבדו כדי שיהיה להם מה לאכול.
היום אדם יכול להתלבט,
להגיד לעצמו, רגע, אני רוצה את זה, אני רוצה את זה, מה מתאים לי, מה לא מתאים לי, זה כבר התלבטות של דירה ותחתונים.
לסיכום, המושג דירה בתחתונים,
אם אנחנו כנים דברינו, הוא לא רק קיום תורה ומצוות, אלא הוא כל פעולה שעושה האדם, שמעבירה את העולם ממצב של תוהו למצב של תיקון, וכמובן באופן שהוא מכוון לזה גם,
פרי עץ חיים כשהוא מכוון לעניין הזה, ואז הוא באמת שותף למהלך גדול מאוד, וזה נותן לו אחרית ותקווה,
שמחה ומשמעות.
