תראו, אנחנו לומדים פה את עניה קדישא, אבל, לא אבל,
לפעמים יוצא לנו איזושהי אפשרות להדגים
את מה שאנחנו לומדים עליו מזווית אחרת, וזה טוב,
זה טיפה מרענן אותנו ומכניס אותנו למקום אחר,
ואנחנו נפלנו על ההזדמנות
שקשורה להפטרה שקראנו בשבת.
מי זוכר מה קראנו בשבת? איזה הפטרה?
איך?
הפטרה במלאכים,
יש כאן דפים, רבותיי,
הפטרה במלאכים על האישה, יש שם שתי נשים בהפטרה.
לפים, כן, לחלק לפים. יש שם שתי נשים, אנחנו מדברים על האישה הראשונה,
אישה אחת שהיא מבני הנביאים,
והיא צועקת אל הנביא, עבדך אישי מת, והנושה היה בא לקחת את שני ילדיו לו לעבדים, נכון?
ואז האישה אומר לה, מה יש לך בבית? היא אומרת לו, אין לי כלום,
כי אם אסוך שמן, אז הוא אומר לה, טוב, לא משנה, תביאי כלים ריקים,
ובכלים העריקים האלו נעשה נס ומתמלא שמן עד שנגמרים הכלים. זוכרים?
יפה.
אז אדמור הזקן, שאנחנו כרגע עסוקים כמובן בלימוד של התורה שלו,
אז יש ספר,
אדמור הזקן באופן כולל כתב בצורה רחבה מאוד.
בעצם זו הייתה הפעם הראשונה שהכתיבה החסידית
היא עוברת מהברקות, מוורטים,
למשהו רחב ושיטתי, ממש רחובות הנהר. אדמו״ר הזקן כותב
בצורה מאוד רחבה ויש גם הבדלים בתקופות שלו,
לפני המאסר לאחרי המאסר, לפני המאסר זה יותר קצר, אחרי המאסר זה יותר ארוך.
רכבות גדולה מאוד.
אבל בתוך הרכבות הזאת יש גם ספר שנקרא מאמרי האדמו״ר הזקן הקצרים,
שזה מאמרים קצרים,
בשונה מהמאמרים בספר תורה אור שהם מאוד ארוכים.
הספר הזה,
המאמרים האלה הם מאמרים קצרים ואחד המאמרים שם זה בדיוק על הפרשייה הזאת של האישה
לאשת הנביא עובדיה, ככה חזל אומרים.
ואם הייתי צריך לקרוא כותרת השיעור, אז הייתי קורא לו צעקת הבינוני.
אתם זוכרים שדיברנו על הבינוני שיש לו קושי בהתמודדות והוא צועק?
אז הסיפור הזה הוא צעקת הבינוני, וזה בעיניי פירוש נפלא.
הוא כתוב בשני נוסחים.
הוא כתוב בשני נוסחים, אנחנו נלמד את שניהם,
והוא נראה לי דבר נפלא מאוד. בסדר, מותאים לכם?
כן?
אחלה.
מתחיל אז אנחנו מתחילים מעמוד קלו
ואישה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור עבדך אישי מת וכולי עד ואת ובנייך תחי בנותיו
אז הוא
אדמור הזקן
הוא הופך את זה לדימויים
אישה דא נשמטה
דאי קריאת בת כהן.
אישה זה כינוי לנשמה הנמצאת אצל כל אחד מאיתנו.
בראתה דאברהם אבינו, בת כהן, היא ביתו של אברהם אבינו שנקרא נשיא אלוהים, כהן וכולי.
דאי תיחדת באינסוף הפשוט
שהיא חלק אלוהי הממעל.
הנשמה הזאת בעצם היא הייתה מאוחדת
בראשית דרכה
הייתה מאוחדת עם האינסוף ברוך הוא,
חלק אלוהי הממעל, היא הייתה שם דבוקה בו,
אחודה בו, אחוזה בו, הייתה שם.
ואז הזוהר האמת מתאר את התהליך הזה,
איך בא הקדוש ברוך הוא יום אחד, זה זוהר בפרשת משפטים כמדומני,
הזוהר אומר, איך הקדוש ברוך הוא יום אחד בא לנשיים ואומר לה, בתי, הגיע הזמן שלך לרדת.
אומרת לו, לא רוצה, טוב לי פה,
אני רוצה להישאר פה. אומר לה, אין ברירה, לא, אני לא רוצה. בסוף כלום, תקשיבי, אין מצב.
כל הפינוקים שהיו עד עכשיו,
זה הכל כזה שתסכימי לרדת, והיא יורדת בעל כורחה.
נפרדת
ממקורה, נפרדת מכיסא הכבוד ויורדת.
היא נקראת גם נשי בני הנביאים.
זה גם כינוי שלה.
שנקראת כן, כשהייתה בגן עדן,
הנשמה הייתה משגת השגות רבות ונכבדות
בגילוי אלוקותו המתלבש בתוך העולמות לאחיותם,
כמו שהנביא משיג בעולם הזה. אז זה מתחיל כאן ומתאר,
יש פה דפים עידן,
הוא מתחיל כאן ומתאר את המצב של הנשמה לפני ירידתה לעולם הזה.
הייתה במקום, יש כזה שיר שאני אוהב,
צר היה כל כך,
ינקל'ה רוטבילד כתב אותו, צר היה כל כך, הייתי אז מוכרח לפרוס כנפיים ולעוף, אל מקום שבו,
אולי כמו הר נבו, רואים רחוק, רואים שקוף.
היא הייתה, ראתה רחוק, ראתה שקוף,
לא היה שום חוצץ
בינה לבין הקדוש ברוך הוא. החלק הרוחני, חלק אלוה ממעל,
אבל בעצם זה היה כביכול בכל אחד מאיתנו שאלוהים קטן.
אז היא הייתה אז דבוקה במקור שלה.
והייתה משיגה השגות וכו'. ומה קרה?
היא ירדה
לעולם הזה.
וכשהיא יורדת,
אז היא צועקת.
הגמרא אומרת שיש, חן, יש שם דפים, כן.
הגמרא אומרת שיש
שלושה קולות
שהולכים מסוף העולם ועד סופו.
ואחד מהם, אחד זה קול אמונה של רומי, אחד זה קול הנשמה ביציאתה, אבל לא ברור איזה יציאתה, אם יציאתה מהגוף או יציאתה
מהעולם העליון לכאן.
זה קול כאילו, יש איזה צעקה גדולה מאוד, היא צועקת. מה היא צועקת?
צעקה הגוף.
כלומר כשהיא יורדת אל הגוף והגוף כעת מסתיר אותה, וזה בעצם הבינוני,
נשמה בתוך גוף.
הצדיק, הגוף שלו מזוכח לגמרי. אגב, הצדיקים באמת,
אתם יודעים,
אם כבר דיברנו על אלישע הנביא, אז אלישע מסופר עליו שכשהוא מת
וקברו אותו,
בטעות שמו אותו בקבר של מישהו שנפטר לפניו. ורק מהמגע של הנביא אלישע,
בגופה של ההוא שהיה שם, הוא קם לתחייה.
הגוף של הצדיק כל כך נקי, כל כך מזוכח. הגברה מספרת על רבי אליעזר שכשהיה חושך בחדר הוא היה פשוט מרים את
השרוול והיה נהיה אור.
גל אלה דרעה ונפל נאור. יש צלם אחד
שסיעה מספר שכשהוא מגיע לחתונות שהרב אליהו היה עורך,
היה לו כזה, יש להם מד אור במצלמות.
הוא היה מכוון את המצלמה לערב אליהו, הוא היה מד אור עולה.
מכוון למקום אחר, יורד.
זה, עולה, יורד,
היה נגנב, היה איזה כאילו...
מה?
כן, כן, הנה, כבוד הוראה, נכון.
אז הנה, הצדיקים, הגוף שלהם אפילו,
ודאי נשאר, אפילו הגוף שלהם כל כך מזוכח, כל כך נקי.
אני אספר לכם עוד סיפור, כבר דיברנו על צדיקים. היה עליו השלום,
הרב של ירושלים, הרב משאש,
שוודאי כאן הכרתם אותו. הוא נפטר בשבת, בליל שבת הוא נפטר.
יום שישי בבוקר הוא עוד עשה ברכת האילנות ליד הבית שלו, ויש תמונה, צילמו אותו.
תמונה מיום שישי בבוקר.
עם חלוק כזה כחול היה לו,
פנים מלאות הדר וכל זה,
וליל שבת הגיע,
סעודה, שרו פיוטים, זה היה ליל שבת הגדול.
והיה אצלו מניין בבית, זה לא משנה שהיו מתפללים בבית.
בבוקר הגיעו בשמונה המתפללים, הבן יצא, אמר להם, אבא נפטר.
הוא מספר שהוא קרא לבן שלו,
איך קראו, מי היה איתו שם? ברוך נדמה לי השם שלו היה?
הוא קרא לו בתשעה בבוקר, הוא אומר לו,
תבוא לכאן, אני הולך למות. כך הוא אמר לו, ממש כמו פרסת השבוע.
זה עלה למיטה,
אמר שמע ישראל ונפטר.
טוב, צריך לקרוא למגן דוד, אחרי הכול הגיעה המדה,
מסופר בחוברת, יש לו אותה בבית, הגיע הפרמדיק,
הוא לא הכיר אותו.
והוא אומר לבן שלו, אתה אל תגיד לי מי זה, אני אגיד לך. זה אדם קדוש וטהור,
ורואים עליו את ה... כך הוא אמר, רואים עליו את האור, את ה...
אז הצדיקים, הגוף שלהם נקי, זך.
טהור, אתה יכול,
הגוף שלהם מאיר,
הגוף, לא רק ה...
פעם דיברתי עם איזה יהודי,
יהודי קשוח כזה, איש עסקים,
אדם כזה גם מאוד תחרותי, אמביציוני מאוד, כאילו, לא רואה בעיניים וכל זה.
זה היה לפני הרבה שנים, הוא איכשהו אהיה על הרב עובדיה.
ופגשתי אותו אחרי איזה שבוע והוא לא הפסיק לדבר איתי על היד של הרב עובדיה.
הוא נשק לו את היד,
הוא אומר, היה, איזה יד יש לו,
איזה רכות, איזה, כמו שתהרגשתי, על היד, דיבר איתי רק על היד של הרב עובדיה. לא דיבר איתי, לא על החוכמה ולא על התורה שלו, שהוא כנראה לא מבין בהם, דיבר איתי רק על היד שלה.
אז זה הצדיקים, אבל הבינוניים, הגוף הוא גוף
עבה וגס,
והנשמה בפנים נמצאת, והיא צועקת.
מה היא צועקת?
אל מי היא צועקת? היא צועקת אל אלישע. אלישע זה הקדוש ברוך הוא.
צעקה הגוף אל אלישע אל הקדוש ברוך הוא אלישע לאמור עבדך אישי מת.
רצה לומר אישי האש שלי אש י' הרשפי אש
שהיה לי לקדוש ברוך הוא באהבה ויראה מת ממני.
שאין לי שום אהבה להשם ויראה מפני השם אפילו יראת העונש.
אני מת.
עמוד קלו.
בסדר?
כאילו הצעקה, אני לא מרגיש לא אהבה ולא יראה ולא כלום. הבינוני כאילו אומר, אני מרגיש בפנים ריק. אין לי אין לי איפה כל ההתלהבות, לאן היא נעלמה?
ואתה ידעת כי עבדך היה יראה את השם.
אתה ידעת שהנשמה,
לפני שהיא ירדה לעולם הזה,
היא הייתה, היה ביראה והייתה באהבה.
שכשהייתי בגן עדן, היה לי אהבה ויראה להשם אחד,
כשאר כל הנשמות.
ורק אתה,
מצד התלבשות בגוף קורות לי כל הצרות,
ואז הוא אומר פה עוד משהו,
שהוא אמירה מאוד מאוד חשובה,
והנה,
רב שבסא, יש דפים,
והנה נושה בא לקחת את שני ילדיי לו, לעבדים.
מי הם שני הילדים של הנשמה?
הילדים זה כאילו הביטויים שלה,
הילדים זה האהבה והיראה,
במקום אחר זה נקרא דחילו ורחימו, שבזוהר זה מופיע שזה טרי גדפין, זה שתי כנפיים שהן נעות ומניעות את המעשים למעלה.
אז יש לנו אהבות ויראות, אבל גנבו אותם.
לאן גנבו אותם?
לעבדים.
בואו נראה מה הוא אומר.
דהיינו שהיצר הרע רוצה לקח את אהבה ויראה שלי הנקראים בן ובת אשר להשם המה,
והוא רוצה לקחת אותם לעבודתו בתאוות רעות וביראה חיצונית.
מה אנחנו אוהבים, ממה אנחנו יראים.
אז אני אוהב את הסטייק שלי,
מדיום, אני אוהב אותו.
שומע? עשה לי את הסטייק מדיום,
ככה אני אוהב אותו.
ויש לי יראה, אני חושש ממס הכנסה, מאיזה פקיד, מהשוטר, לא יודע, מכל מיני דברים,
ממה יגידו עליי, מאיך אני אתפס ברבים. כלומר, אנחנו לוקחים מילים מאוד מאוד גבוהות ומשמעותיות ועמוקות כמו אהבה ויראה,
שאפילו מצד המילה עצמה ראוי להשתמש בזה רק לדברים גבוהים,
ואנחנו לא מתביישים להשתמש בהם לדברים נמוכים ושפלים.
צריכה להיות התאמה,
מישהו אמר לי השבוע שבאנגלית יש הבדל.
אתה אומר I like this steak.
אתה אומר I love this friend.
אתה לא אומר I love this steak. כאילו יש הבחנה בין
אוהב אוכל, כאילו אני מחבב אוכל, אני אוהב בני אדם.
בסדר?
יש שם באנגלית כמה הבחנות יפות, לדוגמה, much ו-money, how much ו-how many.
יש איזה הבדל בין many זה דברים שהם נספרים ו-money זה דברים שהם כמותיים.
בעברית אתה אומר כמה, כמה כסף, כמה קילו,
כמה זה עולה, כמה פעמים, שם יש איזושהי הבחנה נחמדה.
אז יש מילים שאתה,
אדם לא יגיד, ואני מקווה שכולנו נבין שאנחנו לא נשתמש במילה דבקות, לדוגמה, שהיא מילה מאוד קרובה ל...
תשמע,
אני תמיד תראה אותי דבק בסטייק.
אף פעם לא תראו אותי פרגית.
נכון? אז אני מקווה שאף אחד לא יגיד דבר, משפט כזה.
אז הוא רוצה להגיד, גם המילה אהבה היא מילה גבוהה.
שאתה לא אמור להשתמש בה לדברים נמוכים. וגם המילה יראה.
ובא נושה,
זה יצר הרע, וגונב לנו את האהבות והיראות שלנו לדברים נמוכים. במקום שאהבה והיראה תהיה באמת אהבה להשם יתברך ולמצוותיו ולתורתו וכולי,
והיראה תהיה פחד מלעבור על דבריו
הבינוני מתמודד עם אהבות ויראות אחרות.
עם אהבת עצמי, עם אהבת התאוות, עם יראה ממה יגידו, עם פחד מהמעמד החברתי שלי וכל מיני. שם זה ממלא את עולם המושגים שלו.
והנשמה זועקת.
זה?
הנושה בא לקחת לי את שני ילדיי לעבדים.
טוב,
אז עכשיו מה עונה הקדוש ברוך הוא?
ויאמר לה אלישעו הקדוש ברוך הוא, מה אעשה לך?
אחרי שנטבעת כל כך בעמקי הקליפות,
הגידי נא לי, מה יש לכי בבית?
איזה כוחות נשארו לך
שעדיין הם קודש להשם
ואין בהם שליטה על היצר הרע? אולי איזה נקודת אחיזה, איזה משהו שמשם אני אוכל להעלות לך איזה חבל אחיזה.
עכשיו באמת בנקודה הזאתי אדמו״ר הזקן בספר התניא עוסק לא מעט
להראות שגם לבינוני יש נקודות שבהן הוא כמו צדיק.
שגם הבינוני מוכן למסור את נפשו על עבודה זרה רגילה ולא יורדת תפיחות דמים.
שגם הבינוני יש לו רגעים מיוחדים בתפילה. יש לו כאילו, גם לבינוני יש לו איזה... אבל כאן הוא הולך בכיוון אחר שגם עליו הוא מדבר בתניא, הוא מקצין את הבעיה עד הסוף.
אומר הבינוני הזה,
אין לי כלום.
ותאמר,
פירוש הנשמה משיבה,
אין לשפחתך קול,
כי את הכל לקח ממני.
רבינו נהנה ירד לעולם ולאט לאט העולם הזה לוקח לו עוד ועוד זמנים,
עוד ועוד מושגים,
עוד ועוד רצונות,
הוא מוצא את עצמו אחרי כך וכך שנים שקוע בענייני העולם הזה עד מעל הראש.
לא מרגיש כוונה בתפילה, לא מרגיש שמחה בלימוד, לא מרגיש דבקות במצוות.
כבול עם המשכנתה, עם הדירה, עם ההוצאות, עם האוטו, עם הפה,
עם הבחירות, תקוע, מסובך.
אין לי כלום.
כי אם אסוך שמן,
יש פה איזה תקווה, אסוך שמן,
פירוש שמן הוא חוכמה.
והיינו שלא נשאר לי כי אם נקודת
חוכמה עילאה,
והיינו נקודת פנימיות הלב ואיתקסיה.
כלומר, ברובד הגלוי הכל חסום, הכל מכוסה.
בפנים, בוודאי, בפנים, נקודה פנימית, אנחנו מאמינים שכל יהודי,
לכל יהודי יש נשמה וכל יהודי הוא רוצה וכולי, בפנים, אבל
בניגלה,
במציאות היומיומית, אתה מסתכל, אתה אומר, אם אני מחפש,
שימו לב, לא אם אני מחפש מעשים, מעשים אנחנו עושים.
אם אני מחפש אהבה, דבקות ויראה,
אם אני מחפש, אופ סליחה, אם אני מחפש
לשים את היד על הדופק של הלב ולראות מתי הלב מתרגש.
מתי שזה,
ולנהל איזה מעקב, חודש, לשים הולטר כזה,
ולנהל מעקב, לראות מתי הלב יתרגש,
מתי הדופק עלה.
ואחרי זה אנחנו ניקח את ההולטר הזה וננתח את האירועים, נראה ביום זה וזה, בשעה זו וזו,
הייתה התרגשות בלב, בוא נראה מה היה באירוע הזה.
הוגש אוכל טעים, טוב?
קורה, מקרה, נעבור לאירוע הבא, נעבור לאירוע הבא, נעבור לאירוע הבא,
הובקה גול,
טוב, קורה, לפעמים זה יהודי צריך,
נעבור לאירוע הבא, יראה, פחד, עצר אותו שוטר. עובר לאירוע הבא, קיבל איזה מכתב, קנס מעיריית זה. עובר אירוע אחרי אירוע, בודק את הדופק,
ואתה מסתכל שהיה גם איזה כל מיני זמנים, שהלב היה רדום, בקושי דפק כזה חלוש,
מסתכל,
בית כנסת.
חזרת השץ.
כמעט זה, עוד אירוע כזה, שיעור תורה של איזה רב.
אבל אתה מסתכל,
מצוות, אתה בודק, זה מין מדד לב כזה, אפליקציה אפשר להמציא,
היום עם הטלפון זה הכל זה, אתה מחבר את זה לטלפון, הוא מודד לך בדיוק איפה התרגשת,
ואז אדם רואה את השיקוף של החיים שלו בדיוק, איפה הוא חי.
אומר לך מה,
יפה, הנה, הכל קיים כבר, רק צריך לתאם את זה לאירועים וכל זה.
ואז כשאנחנו מקבלים את השיקוף הזה לחיים,
אומרים, וואלה, אז מה הסיפור? אז איפה אהבה בעירה שלי? אז אני מקיים מצוות וכל זה,
על רבי יצחקים ורדישה מספרים שבהדלקת נרות חנוכה היו צריכים להחזיק אותו, כי הוא היה מתפרק לגמרי, מרובה.
האנשי מניה נשפך, הנרודה, צריך להחזיק אותו. חנוכה,
חכה.
יש כאלה, אחרי חול המועד מסתכלים על התפילין, יאללה, שיגיע כבר זריחה, תפילין.
כן,
חביבות המצוות,
הדבקות, האהבה.
אז הוא אומר, אין לי כלום חוץ מזה.
טוב, אז עכשיו זה משיא המתח, אז מה הפתרון לדבר הזה?
ויאמר לאלישע,
שהוא הקדוש ברוך הוא,
לכי שאלי כלים מהחוץ,
כלים ריקים אל תמעיטי.
לך עסוק בתורה ובמצוות
שהם לבושי הנשמה, אף על פי שהם ריקים עדיין,
שתעשה אותם בלא אהבה ויראה. כלומר,
כן, הרבה פעמים הבינוני עושה דברים,
עובד, בלי שהוא מרגיש דבקות ושייכות.
עוות וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך,
פירוש שתלך ותאסוף כוחותיך,
דהיינו אהבה ויראה המפוזרים בין הקליפות,
ושוב אותם להשם,
ויצקת על כל הכלים האלה, דהיינו על התורה ומצוות שעשית,
ולא אהבה ויראה, ושוב אותם להשם.
אני רוצה להסביר את העצה שהוא נותן,
אם אני מבין אותה נכון.
שימו לב, זה נוסח אחד, מיד אנחנו נלמד עוד נוסח שהוא עוד יותר מהפכני.
הוא נראה שהוא כאילו חוזר על עצמו, אבל בסוף הוא עושה שם איזשהו סיבוב.
האמת שגם פה הוא אומר את זה.
נקרא את שני הנוסחים.
מה הוא בעצם מציע לנו?
מה הוא מציע לנו?
מה ההצעה?
נכון,
יפה, ומה יקרה אז?
זו אפשרות, מתוך לא לשמה יבוא לשמה.
יכול להיות שהוא מציע כאן עוד משהו.
אבל איך זה יקרה?
איך יקרה הקוספוקוס הזה?
אה?
חלילה.
כן?
כן, זה מתקרב מאוד כבר.
מעט מה... כן, אז בסדר.
אז בסדר, אז בוא נתחיל ממה שאמר רבי משה. קודם כל, מעט מאור מגרש הרבה מן החושך. אחרי זה נראה איך גם מעט מאור הוא ממלא את כל החושך באור. אבל קודם כל בוא נתחיל ממעט מאור מגרש הרבה מן החושך. זה בהחלט הצעה.
כלומר,
זו איזושהי קריאה לשנות טיפה את הנחות היסוד שלנו. בואו ניקח לדוגמה את התפילה.
התפילה מורכבת, אני לא יודע מכמה מילים, תפילת 18, לא זוכר כמה מילים יש ב-18, צריך לספור פעם, בטח ספרו.
יש 18 ברכות אבל כמה מילים, לא יודע, אלף מילים נגיד, בסדר?
אנחנו מגיעים לתפילת 18 עם איזו הנחת עבודה ראשונית
שהיינו אמורים לכוון בכל המילים.
ואז, מכיוון שזה לא קורה, אז אנחנו מאוכזבים.
אומר לך הדבור הזקן, מה פתאום?
תתחיל,
תתחיל, תתחיל, תתחיל, תגיד את המילים גם בלי כוונה,
תגיד, ריקים, ריקים, תגיד.
בשלב מסוים,
מילה אחת, שתי מילים, ברכה אחת, אתה כן תתכוון.
והברכה הזאת היא מצדיקה את כל הכלים הריקים שהיו לפניכם.
מעט מינר, כלומר, מי אמר שזו ציפייה בכלל שתכוון כל התפילה?
אולי הציפייה היא שתגיד את כל התפילה כדי לכוון ברכה, כדי לכוון ברכה אחת.
אם הייתי אומר רק ברכה אחת, לא הייתי מצליח לכוון, אבל מכיוון שאני אומר הרבה ברכות,
בשלב מסוים, בתפילה, איזה משהו נפתח.
אתם יודעים, לפעמים זה, אני מסיים את התפילה, אני מסתכל אחורה על התפילה ואומר לעצמי, מה אמרתי היום?
מה, מה, מה היה פה היום?
כאילו,
ואני מצליח להיזכר במילה אחת.
היום אמרתי, זה המילה שאמרתי היום.
זה מה שאני זוכר.
אתה קורא לכם, שאתם, זו עצה טובה, אחרי שמונה עשרה, תעצרו רגע,
לפעמים אתה מחכה עד שהחזן... אתה מסתכל אחורה,
אתה אומר, מה אני זוכר
ממה שאמרתי לפני דקה?
מה נשאר איתי?
לפעמים אתה אומר, וואי, אני זוכר ממש את כל המהלך, את כל... ולפעמים אתה מסתכל, אתה אומר, אני לא זוכר כלום. היה לי פעם שהסתכלתי אחורה, אמרתי, אני לא זוכר כלום.
והתפללתי עוד פעם, נדבה.
כתוב שבנדבה אדם יכול להתפלל עוד פעם,
בתנאי שהוא מחדש משהו.
אמרתי, כל מה שאני אגיד זה יהיה חידוש עכשיו,
כי לא היה כלום לפני כן.
התפללתי עוד פעם.
לפעמים, אם אתה לא זוכר, אתה אומר, נזכרתי.
ב... אשיבה שופטינו כבראשונה, ביגון והנחה,
היה לי קרחץ.
נאנחתי כזה, פתאום איזה...
זה התפילה שלך, זה המעט מהאור שעולה למעלה. עכשיו, אם אתה מתפלל במניין,
כל אחד קופץ לו במקום אחר,
אז התפילה היא שלמה.
בסדר?
מה?
כן.
בסדר?
אז זה אפשרות אחת.
הוא מציע כאן אפשרות אחרת או נוספת.
הוא אומר ככה,
בואו נקרא את זה עד הסוף.
ואם תעשה כן, אז את ובנייך
תחיו בנותר כיתרון אור הבא מתוך החושך
שהוא גדול מאוד,
כמאמר חז״ל, במקום שבעלי תשובה עומדים וכולי, אמן כן יהי רצון.
וואי, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
הוא מחזיר אותנו למה שדיברנו.
מי עושה יותר נחת רוח לקדוש ברוך הוא?
הצדיק או הבינוני?
מי עושה יותר נחת רוח?
זה שהולך כל הזמן באור.
הוא הולך כל הזמן באור, אז...
או זה שהסכים ללכת בחושך.
הוא אומר, אני לא רואה ואני לא מרגיש
ואין לי כלום, ואני הולך,
אני הולך אליך, ריבונו של עולם. הולך, נסרט בדרך, זב דם, הולך אליך.
ריק, אבל הולך.
אומר אדמור הזקן, דווקא בהליכה הריקנית הזאת,
בצעקה, בחוויית הריחוק באיזשהו מקום,
זה עצמו, שהבינוני מאוד מאוד חווה את זה,
זה עצמו מעורר המון המון נחת לקדוש ברוך הוא כיתרון האור הבא מהחושך וכיתרון בעלי תשובה על צדיקים, או במקום להגיד בעלי תשובה, מה תגיד?
בינוני על צדיק. הבינוני הוא כמובן בעל תשובה.
אבל בסוף שהוא כן מגיע לאיזה מקום והוא כן חווה קצת איזשהו אור.
עיקר המעלה זה לא באור שהוא חווה, אלא עיקר המעלה זה בחושך שהוא הסכים ללכת.
בדיוק, כן.
כן, הרצון. איך אמר חנן פורט? רציתי להיות טוב.
רציתי להיות טוב.
האם הצלחתי תמיד? לא יודע.
האם הייתי תמיד? גם לא יודע, אבל רציתי.
הרצון הוא חזק, לא שאתה פשוט טוב. כן.
אז הוא מצרף, כן.
אז אתה כאילו הולך ב...
אתה הולך למרות שאתה לא מבין ולמרות שזה נורא קשה לך, ואתה אומר, אני...
הדבר הזה הוא מעורר נחת
גדולה מאוד כלפי השם יתברך.
בואו נראה את אותה תורה, אבל בנוסח אחר.
כשם שצועקים ביחידות
על רחוקו מאלוהים חיים,
כל אדם צריך לצעוק,
כן ויותר מכן, כל נשמה בעלותה בלילה
צועקת בקול מר על רחוקה מאלוהים חיים. הרי מה קורה בלילה? למה אנחנו הולכים לישון?
מישהו יודע למה אנחנו הולכים לישון?
מה פשר השינה?
הרי זה ברור שזה לא דבר שקשור לעייפות גופנית.
כי אם נשים בן אדם כל היום,
הוא אגיד לו, תקשיב, אל תזוז,
יושב על כיסא,
אל תתאמץ כל היום, תאכל, תשתה.
זהו.
אתה בודק לו, קלוריות, לא קרה כלום.
לא בזבז קלוריות היום.
בכל אופן, הוא יגיע לסוף היום, מה יהיה לו?
מת מהעייפות.
זה אמור.
אז למה אנחנו ישנים?
השינה היא תוצאה של ההתחככות המתמדת של הנשמה בגוף.
יש נשמה, היא רוחנית, היא מופשטת, יש גוף שהוא חומרי, הם כל הזמן מתחככים ביניהם.
החיכוך הזה מוליד עייפות.
ולכן אנשים צדיקים או אנשים שעוסקים בדברים שהם מאוד מאוד משמעותיים, הם צריכים לישון פחות, כי החיכוך
הוא פחות חזק.
ולכן כשאנחנו עוסקים דברים שאנחנו פחות מזדהים איתם,
אנחנו מתעייפים הרבה יותר מהר,
בסדר?
בשבילי ללכת לקניות
אני חוזר גמור,
לכן אני לא הולך לקניות.
פותח את הבעיה, לא הולך.
לא משנה, חצי שעה, שעה, חוזר ב...
בסדר?
למה? לא, זה כל הבלאגן, זה לא מתאים לי.
יש כאלה, זה עושה להם חיוס, אה, קניות, להבין, כל אחד עם העניינים שלו.
אז בלילה הגוף נזרק עייף, הנשמה עולה למעלה.
ואז היא מתלוננת לקדוש ברוך הוא, תראה מה נסגר איתי, תראה מה הוא עושה איתי.
ההוא שם למטה, הוא מרחיק אותי ממך כל היום, צועקת.
ואמר על הפסוק ואישה אחת מנשי בני הנביאים, אישה היא בחינת הנשמה הנקראת אישה יראת השם.
אחת,
אישה אחת, אשר היא אחת עם השם, עם הוויה,
מנשי בני הנביאים
שהוא כעניין הנבואה,
שעניין הנבואה לשניב שפתיים.
כן, לכן נביא נקרא נביא, כי יש לו מדבר את דבר השם,
שמקבלים מבחינת דבר הוויה.
כן, כל נשמה היא כלי קיבול לקבל השגות וגילוי אלוקות.
החלק בתוכנו שהוא קבל, שהוא איזה מין אנטנה כזאת שדרכה
יכולים לעבור, יכול לעבור דבר השם.
צעקה אל אלישע,
נוטריקון אלישע מלשון ואישה,
השם אל הבל פירוש שעה אליי הקדוש ברוך הוא תענה לי
עבדך אישי מת פירוש אישי הוא אש יוד
שבבחינת אש אש יוד הכוונה אש התלהבות אבל בשביל מה?
בשביל יוד בשביל השם
מה אתה מתלהב ממה אתה מתלהב?
כן עכשיו זכינו כאן לנגן בזכות מאור
כידוע כלי הנגינה מתחלקים לגת המאוחר אידן היה פה ניגון קדוש בהתחלה
אין בעיה עם מאור אחרי שהוא ניקה את החלילה
אני לא רוצה להטריח עוד פעם, אבל...
אז...
אז...
אני אביא את שלי פעם.
אז אתה יודע, אתה מנגן, ניגון זה התלהבות.
כלי הנגינה מחולקים לפי אוויר, רוח ואש.
אש זה כל כלי המתר, גיטרה, כינור וכו'.
מה אמרתי?
עפר, אש ורוח.
עפר זה כל התופים, סוד האפר.
וכלי ההקשה. יש גם כלי מעבר, פסנתר, הוא גם הקשה וגם מיתר.
והאוויר זה כל הנשפנים, כל כלי הנשיפה.
כל פנים, ניגון הוא בוודאי מעורר התלהבות.
למי אתה מנגן?
לכבוד מי אתה מנגן?
מתי אתה מנגן?
יש ניגון הקדוש, ארבע באבות, כן?
אז יש לנו בבית ספר שלם על ארבע באבות
שחיבר לב,
לא זוכר את השם המשפחה שלו,
כאילו, מנגן חבדי כזה, כל התולדות של הניגון וכן על זה הדרך, ויש שם בהתחלה לוח שנה
מתי מותר לנגן את הניגון.
יש שם זמנים שאי אפשר לנגן אותו בכלל, אסור.
יש זמנים שמצווה לנגן, ויש זמנים שניתן לנגן עם הכנה ראויה.
כן?
זה מסומן, כאילו, נגן, מותר לנגן זה נקודה אדומה.
אסור לנגן זה ריק, וההכנה הראויה זה כחול.
והבת שלי מאד אוהבת את הניגון הזה,
אז היא כל פעם באה, אומרת לי, אבא, היום ניתן לנגן לי עם הכנה ראויה.
אז תעשה הכנה ותנגן לי את ה...
אז אתה מייחס לזה בכבוד, זה לא איזה ניגון,
נגינה זה קודש.
אתה לא מנגן כל מיני דברים.
בסדר? אז איפה ההתלהבות שלך נמצאת?
אומר, אדמו״ר הזקן, עבדך אישי מת,
אישי הוא אש יוד,
שבבחינת אש יוד שהיה אצלי בהתלהבות והתלהטות אהבה ברשפה אש להיכלל ולהיבטל בבחינת יוד,
חוכמה עילאה, מת אצלי. י' חוכמה עילאה זה בגלל שבארבע אותיות שם הוויה, י' כו' כ, קוצו של י' זה כתר,
ה' זה כנגד החוכמה,
בסדר?
ה' זה הבינה,
ו' זה שש מידות,
כי כשאתה סופר את הכתר אתה לא סופר את הדת,
וה' האחרונה זה מלכות.
זה המבנה של אותיות הוויה. אז הי' אומר, כל ספרדי אומר את זה כל ליל שבת.
בר יוכל, י' חוכמה קדומה, נכון?
אז היה אצלי וכולי כל זה מת אצלי ואתה ידעת כי עבדך ירא את הוויה פירוש ירא אותיות יאר שהיה בי כוח
להוסיף תוספת אור בהוויה הייתה הארה וכולי
והנושה בא לקחת לו את שני ילדיי לא לעבדים נושה מלשון כי נשני אלוהים
מה זה נושה משכח
מנשה משכח למה יוסף קורא למנשה?
מנשה מנשה
שהוא משכיח את מה?
נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל איבד אבי. הכוונה אלוהים השכיח אותי
מכל הצרות שגרמו לי המשפחה.
כי יוסף רוצה להיות ממוקד במה?
הוא רוצה להיות ממוקד באלוהים חשבה לטובה.
מי משכח אותנו?
שזה קאי על הנפש הבאמית
שהיא משכחת אותי מאלוקות.
הנפש הבאמית שמנסה למכור לנו שבאנו לעולם הזה בשביל אכילה, בשבילה, לא משנה,
תעטפו את זה בכל מיני אכילה, שתייה, תערות, אחרים וכו' וכו', בסדר?
בשביל הטיול הזה לחו״ל, והטיול הזה לחו״ל, והמקום הזה שהיינו, וכאן את זה לא אכלנו, ואת זה עוד לא היינו,
ואת הטרקציות היא עוד לא עשינו, עכשיו אנחנו ניסע לפה, עכשיו נתנטוס הפוך, עכשיו נגיד... בשביל זה הבאנו לעולם, בשביל העניינים, ואפשר באמת למלא את החיים בדברים האלה.
הייתי לפני כמה זמן,
ישבתי באיזה ארומה, ומאחוריה ישבו איזה זו, איזה שני חברים,
אחד סיפר לחבר שלו על הטיול שהוא היה בווייטנאם,
והשני כל הזמן ביאס אותו.
הוא אומר לו, תשמע, היינו, זה היה מדהים,
ילינו על ההר, הוא אומר לו, כן, אבל הגעתם להרמון הזה שם? אה, לא, טוב.
אבל אחרת עשינו שיין, הוא אומר, כן, אבל עליתם, לא, אתה, כאילו, כל פעם הוא מספר לו מה עשה, הוא כבר היה?
הוא עשר דקות מביאס אותו, מוציא לו את האוויר מהמפרסים.
אה, זה,
הוא מנסה להוכיח לו כמה כיף היה, הוא אומר לו, לא, לא היה לך כיף.
כי אם הוא נהנה יותר ממני,
אם כן, למה זה אנוכי?
אז אומר הנושה מלשון כי נשני אלוהים,
שזה הולך על נפש הבהמית שהיא משכחת אותי מאלוקות,
בא לקחת את שני ילדיי, הם דחילו ורחימו,
ד' וו' ר' דחילו ורחימו, אהבה והיראה,
והוא רוצה שיהיו אל העבדים,
לאבות זרות ותאבות הגוף ולראות זרות, פתאום יחסר לחמו, הוא שם את זה על יראת הפרנסה,
שאתה מפחד מה יהיה, מה יהיה, יש אנשים שיגידו, זה בסדר, אני מסודר, אבל מה יהיה על הילדים?
ואז הילדים טוב, אבל מה יהיה לנכדים?
צריך לסדר את כולם, ומי ידאג? יש כאלה שלא יולדים ילדים, יש איגרות ששולחים לרבי מלובביץ',
כאלה שמתלבטים אם יולדת עוד ילד כי אם לא יהיה להם כוח לפרנס אותו.
ולא מדובר על משפחות שיש להם 15 ילדים וזה ה-16.
יש להם שלושה ילדים בארצות הברית, כן.
והרבי אומר,
הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי קינים, ורק ילד יהודי, שם ייגמר לו הפרנסה.
והרבי לא היה לו ילדים, כן, תבינו את ה...
אז הוא אומר, זה נקרא יראה זרה.
ויאמר אליה אלישע, מה לך, מה יש לך בבית? ותאמר, אין לי כי אם אסוך שמן,
פירוש שאין לה כי אם עצם נקודת הנשמה. זה יש לכל יהודי,
את עצם נקודת הנשמה.
ויאמרו כלים ריקים וכולי,
כמאמר רב במטיבתא בגן עדן, זה מימרה של רב,
אהה דל סליק בנהורה, כלי,
לא כלי, עץ,
עץ שלא מצליחים להדליק אותו,
גזע, מה עושים?
מבטשין ליה, חותכים אותו לחתיכות קטנות.
כך, גופא דלא סליג בנאורה דנשמטא, גוף
שלא מצליח להאיר דרכו הארת הנשמה, שזה בעצם הצעקה של הנשמה הזאת, מה עושים לו?
מבטשין ליה, הוא צריך טיפה
קצת להתייסר, מהם הייסורים?
מבטשין ליה וסליג בנאורה, וזהו עניין כלים ריקים,
שצריך להתבונן הרבה איכשהו כלי ריקן בלי שום דעת במוח ובלי שום דחילו ורחימו והתמרמר מאוד על רחוקו.
פריבילגיה אחת יש לבינוני.
מה?
יש לו לב נשבר.
זה יש לו.
מה שאין לצדיק.
יש לו לב נשבר, הוא אומר, אני רחוק.
אז צריך, אומר אדמו״ר, רק לא לדלג מעל התחושה הזאת ולא לצמצם אותה אלא דווקא טיפה להתעמק בה, לא לבוא לעצבות אבל כן ללב נשבר והתמרמר על רחוקו
מאוד ויצעק אל הוויה על רחוקו מאלוקים חיים מקור החיים ואחר כך יבוא ליתרון האור הבא מן החושך. הוא מסיים כאן בעוד משפט וחצי שבעצם זה העתקה במשפט הזה כי יתרון האור הבא מן החושך הוא גדול מאוד, הרבה יותר מאור רגיל.
כלומר כשאדם הוא בעל תשובה הוא חווה את הקושי,
הוא חווה את הריחוק,
הוא חווה את ההתמודדות
ומשם הוא צועק אל השם יתברך יש שם גילוי וזה מתחבר
למשפט שראינו בפרק שלמדנו שהקדוש ברוך הוא נמצא עם הבינוני השוכן איתם בתוך זוכרים איך הוא אמר? בתוך מה?
בתוך עבודתם.
איפה נמצא הקדוש ברוך הוא?
הוא נמצא במקום שהבינוני מתאמץ בו שזועק, שיש לו לב נשבר, שיש לו קושי.
שם הוא נמצא.
שם הוא נמצא.
אז בעיניי זו דרשה נפלאה מאוד, קצרה, אבל ממש מספרת את כל הסיפור שאנו עסוקים בו בתניא דרך הפסוקים הללו, את הזעקה, את הקושי,
את הפער,
את העובדה שהבינוני מגלה שהאהבות והאירות שלו הולכות למקומות אחרים שהוא לא מעוניין בהם.
ודווקא את המעלה שיש בעבודת השם מתוך הריחוק הזה, ומתוך הקושי, ומתוך הזעקה, ומתוך ההשתדלות, ומתוך הכלים הריקים,
דווקא בדבר הזה זוכים לסוג של יתרון האור הבא מן החושך, וזה גם כמובן מסביר את מעלתם של היהודים הפשוטים,
שהייתה מאוד מאוד יקרה בעיניי הבעל שם טוב, כי למרות כל...
כתוב על הבעל שם טוב שהוא היה אומר ככה
בכתר שם טוב. ואתה קדוש,
יושב תהילות ישראל.
הוא אומר, אתה הקדוש.
מה זה קדוש?
נבדל, פרוש, הקדוש ברוך הוא נמצא למעלה.
יושב.
מה זה יושב?
נוכח,
מתגלה.
איך זה קורה שהקדוש ברוך הוא שהוא קדוש, פתאום נהיה יושב?
תשובה?
תהילות ישראל.
כשהיהודי שואלים אותו מה שלומך והוא אומר ברוך השם,
מה זה ברוך השם? הפרה שלך מתה,
אשתך צעקה לך בבית, הילדים עושים לך צרות, אתה... בכל אופן, ברוך השם,
זה מוריד שכינה.
עבודת השם, דווקא מתוך הריחוק והקושי,
היא מורידה שכינה. ולכן, ואתה קדוש,
יושב תל אבית ישראל. הבעל שם תוויה הולך ללכת לידים פשוטים ולשאול אותם מה שלומכם, כדי שיגידו ברוך השם והוא יגיד שכינה.
הנה,
הייתה השראת שכינה.
אז זה שוב פעם חוזר
למהלכתו דווקא של הבינוני בהתמודדותו ובעבודה הקשה שלו.
שנזכה בעזרת השם.
מה?
שבת שלום. בכבוד, אם ביקשו, אם הקהל ביקשו, אני לא יכול לעמוד בפני הציבור.
מה?
אה, רבבות, יד כיסלב, אנחנו נחכה עד לשם.
שלוש וארבעים הלכה התחילה.
תודה. איזה ניגון?
לא אותו אחד. מה?
הכל טוב?
משהו מוכר? אני לא אשאר דברים מוכרים.
אתם צריכים לראות דברים חדשים.
שלוש תנועות, של הרב גינזבורג, משהו.
חזק וברוך.
