טוב,
אני רוצה היום,
בשבוע שעבר עשינו איזה מין חזרה כוללת,
בדקנו את מצב הכיתה וראינו שאתם די בעניינים וזה בסדר גמור,
ולכן אנחנו יכולים להמשיך משנה שעברה.
ועשינו איזושהי חזרה גם על הדמויות של הטניה,
על הכוכבים,
הבינוני, הצדיק וכן זה הדרך, וגם על העבודה המרכזית של הבינוני,
ועלתה פה שבוע שעבר,
היינו בפרק ל״ו, והייתה כאן איזו שאלה, ככה
איזו טרוניה כזאתי,
על מה, הבינוני כל החיים הוא צריך להילחם?
אף פעם אין לו מנוחה?
עלה איזה דיבור כזה.
ואני רוצה היום טיפה לנסות ללכת פרק אחד אחורה,
פרק ל״ה,
שנותן לנו איזה, בתור בינוניים, נותן לנו איזושהי,
עוד איזה כלי לתקווה ולעידוד.
אז אני אחזור על ה...
אני אחזור על הבעייתיות, בסדר?
או על הקושי.
אמרנו שאדמור הזקן הגדיר שהבינוני, שזה כל אחד ואחד מאיתנו בשאיפה,
הוא אחד שכל החיים שלו נאבק, בשונה מצדיק.
שזה מי שקיבל נשמה מיוחדת ונשלח להעיר לרבים, והוא פחות עסוק בתיקון שלא בעצמו, אלא יותר עסוק בלהעיר לרבים.
הבינוני הוא בלשון הווה,
הוא מתמודד, הוא נאבק, הוא אף פעם לא נכשל.
הוא אף פעם לא נופל. אם הוא נופל, אפילו פעם אחת הוא נהיה רשע.
זה לא אומר שאם הוא רשע הוא לא יכול לחזור להיות בינוני. אם הוא עושה תשובה, אז הוא חוזר להיות בינוני.
אבל בינוני זה לא אחד שאומר, טוב, אני לפעמים ככה עושה עבירות, לפעמים מצוות, בסך הכל אני מאוזן. לא.
הוא גם לא עושה עבירה אחת, אבל יש לו משיכה אל הרע.
הרע מדבר אליו.
יש לו, יש לו תאוות
כאלה ואחרות, בין אם זה ממון,
בין אם זה כבוד,
בין אם זה עצלות,
עייפות, רשימה שלמה.
איפה הספר שלי בעצם?
הנה הוא.
שמה?
אני אשמח לספר דווקא. אז מי שרוצה את הדף.
תודה, ישראל. תודה, ברוך תהיה.
אז כן, הוא בהתחלה עשה רשימה של הדברים שמאפיינים את הנפש הבהמית
שנמצאת אצל הדיינוני.
ממנה מגיעים כל רשימת המכולת הבאה.
כעס, גאווה, תאווה, תענוגים, עוללות, ליצנות, התפארות, דברים בטלים,
עצלות ועצבות וכו'.
יש כאן מישהו שזה לא שייך אליו הדברים האלו?
יש כאן מישהו שלא כעס מדי פעם? רצה לכעוס והיה צריך להתגבר ולעצור את הכעס?
גאווה כזו או אחרת מלובשת בענווה מזויפת?
אנחנו שייכים לדברים האלו.
תאוות תענוגים, כן?
תאוות תענוגים. לא משנה כמה אכלנו בחתונה, תמיד יהיה מקום לקינוחים. ולא משנה כמה קינוחים אכלנו,
תמיד יהיה מקום לעוד קינוחים.
כי פתאום הגיע מגש אחר משולחן אחר, שלא ראיתי את ה...
זה ממש חייבים לטעום, אתה חייב... נכון? זה ישר ללבלף, זה לא עובר דרך המערכת, זה ישר סוכר למערכת.
ועוללות, כמובן, ליצנות, התפארות, כל הדברים האלה הם
דברים שמאפיינים את הנפש הבימית, והם נמצאים אצלנו ואנחנו מתמודדים איתם,
מתמודדים איתם,
ומנסים לנצח, לנצח כל רגע מחדש, אבל יש משיכה,
זה ההבדל בין בינוני לבין צדיק. הצדיק הוא, אין לו משיכה לדברים האלה.
יש לו משיכה לדברים אחרים.
זה לא שזה קל להיות צדיק, יש לו אתגרים אחרים כמו שהזכרנו וכולי, אבל אין לו משיכה לדברים נמוכים, ויש צדיקים שזה,
סיפורי צדיקים ידועים, אין להם משיכה לממון, לא הכירו צורטה במטבע ועוד ועוד.
אז הבינוני נאבק. עוד בשיעור שעבר ראינו
שאדמו״ר הזקן קצת פתאום הופך את
את התמונה,
ואם עד עכשיו חשבנו שבעצם
הצדיק הוא המטרה והבינוני הוא איזה ככה מספר 2-3,
אז באיזשהו מקום אדמו״ר הזקן הופך את התמונה ואומר לא.
מי שהכי גורם עונג לקדוש ברוך הוא,
ושמחה לקדוש ברוך הוא, ומי שהכי משרת את המגמה שבגללה נברא העולם,
זה דווקא הבינוני ולא הצדיק.
כלומר הצדיק הוא בשביל הבינוני ולא להפך.
כי העולם נברא, מטרת בריאת העולם להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
דירה בתחתונים זה רוח בתוך חומר.
זה נשמה בתוך גוף, זה הטריק, זה המשחק,
זה הפעלול, זה מה שעושה,
מה שאוהבים להסתכל, בסדר? זה בתור בני אדם, אתה אוהב להסתכל על משהו שהוא מאתגר אותך, זה האתגר.
אז האתגר הזה הוא בעצם כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו הבינוני, שהוא, אנחנו, יש לנו משיכות אל הרע, ויש לנו, בכל אופן אנחנו מצליחים לתת לנשמה להוליך ולהוביל, זה מה שמעורר
שמחה גדולה בשמיים. רק הקב' ברוך הוא לא השאיר אותנו לבד,
אז יופי, יש פה רמקול, נכון?
נכון וחדש, וואלה,
החלט לך? מעולה.
לא השאיר אותנו לבד,
ולא השאיר אותנו לטעות בדרך, נתן לנו תור, אבל גם נתן לנו צדיקים שהם מאירים לנו את הדרך. הלומו שלו, הר אדם הולך לצדיק, הצדיק מנחה אותו וכולי, כמו הספר הזה,
שבעצם הוא נכתב לנו כדי שיהיו לנו כלים נכונים לעבודה, בסדר?
אז פתאום זה מתחלף,
פתאום כל הסיפור זה בינוני,
והצדיק נשלח כדי לעזור לבינוני,
אבל הבינוני הוא מימוש מטרת העולם.
אבל עדיין,
ובעצם אפשר להגיד שכל הספר הזה הוא סיפור, הוא ניסיון אחד ארוך לעודד את הבינוני, לחזק אותו, שיבין מי הוא באמת ולתת לו כלים לעבודה.
בסדר?
אז עוד מה שאמרנו בפעם שעברה, שזה קודם כל מוציא אותנו מכלל התחושה המאוד מאוד לא נעימה של זיוף.
של זיוף.
כי אדם אומר לעצמו, אוקיי, אני בבוקר התפללתי והלכתי תפילין, נתתי צדקה והתנדנתי חזק,
אבל כשהגעתי הביתה אז כעסתי על אשתי וכשבדרך צפרתי על איזה מישהו בעצבנות ובכלל יש לי כל מיני משיכות לכל מיני כבוד והתפרעות, אז מי אני באמת? על מי אני עובד?
אומר אדמור הזקן, תירגע, מה אתה? הכל בסדר גמור, זה קיים בך, זה לא טעות, זה לא כישלון,
זה לא איזה נפילה.
נפש בהמית יש לכל אחד מאיתנו.
והנפש בהמית הזאת היא מושכת אותנו למטה ויש לה גם תפקיד, בשנה שעברה גם דיברנו על התפקיד של הנפש בהמית
ולמה, ולמה, אני ככה מרגיש שאנחנו עדיין צריכים לעשות חזרה קצת,
ולמה הספר התמיה מתחיל מהתיאור
של הנפש הבהמית. הוא קודם כל מתאר את הנפש הבהמית, ולכן זה את הנפש האלוקית, מדוע, הרי בדרך כלל מתחילים מדברים טובים,
כי הנפש הבהמית יש לה תפקיד מאוד מרכזי. מה התפקיד שלה?
שאני ארגיש שאני פה, להנכיח את הגוף, את האדם,
כן?
זה התפקיד של הנפש הבהמית. כל הדברים האלה הם בעצם מגבירי נוכחות, כן? אני פה,
ילד מאוד עסוק בעצמו ומאוד עסוק בכל מה שקורה עליו וכל זה.
למה? כי בלי שיש מישהו,
אז אין,
אי אפשר לעשות דירה בתחתונים בלי שיש תחתונים.
אז קודם כל צריך שיהיה תחתונים, קודם כל שיהיה למטה, ארציות,
ואז לתוך זה אפשר לחולל את השינוי שאנחנו מדברים עליו.
אז לכן אני חושב שבאמת יש לה תפקיד חשוב מאוד, רק הבעיה היא שהיא טוענת לבלעדיות,
היא רוצה להשתלט, היא לא צריכה להשתלט, היא צריכה
להיות ממושמעת.
ובפעם הקודמת גם אמרנו שאחת האינדיקציות לשינוי מצבו של האדם,
שבו ממצב שבו הנפש הבהמית היא נוהגת ברכב למצב שבו הנפש האלוקית נוהגת ברכב,
זה שעולם ההנאות שלו והתענוגות שלו משתנה.
זו אותה הנאה, אם נחבר לו אלקטרונות לגוף
יהיה כאן תחושה שהוא נהנה.
אבל אם מקודם ההנאה הייתה מדברים חומריים,
עכשיו הוא מתחיל ליהנות מדברים של ערך,
של מצוות, של תורה, מזה הוא נהנה.
כלומר, הנפש הבאמית מבינה בהנאות,
והעידון שלה והתיקון שלה מביא את האדם לכזה מצב שהוא נהנה, הנאה פיזית,
מדברים שהם לאו דווקא קשורים אל הגוף.
כן,
אתה שואל שאלה טובה.
כן, אתה שואל שאלה טובה, ולכן התחלנו קצת מקצה, ואנחנו עכשיו נענה בעקבות הדברים שלך.
אז יש
כמה סוגים של בינוני, בסדר?
העניין בצדיק, שהצדיק הוא צדיק 24-7,
הוא תמיד צדיק,
בבוקר, בצהריים, בערב, הוא תמיד צדיק.
הבינוני,
יש לו קטעים שהוא נהיה בהם צדיק.
חלקים מסוימים באישיות שלו שהוא תיקן,
שם הוא כבר נהנה מהקדושה.
כן?
יש דברים אחרים שעדיין לא תיקן. הוא עדיין תהיה דברים שהוא לא יקרף לכם, כי זה המהות שלו? כן, כן.
יש דברים שהוא כל הזמן...
אתה יודע, אומרים, זה סיפור על חסיד גור, חסיד קוץק,
חסיד קוץק
שהיה על ערש דווי.
ובא אליו, החבר שלו אומר לו, תגיד,
הוא כבר עזב אותך?
אומר לו, מי?
אה, עיצוב.
עכשיו הוא אומר לי, בוא תגיד, קריאת שמע,
ככה תצא מהעולם כמו גדול.
ואז החבר שלו אומר לו, אז מה עשית לו?
הוא אומר, עשיתי לו נו, ככה.
אומרים, ויצא נשמתו,
כאילו זה קוץ, כעד הסוף, יצא נשמתו,
לך לכל עבור.
אז כן, לפעמים זה עד ה... תשב האנוש עד הקהדם, עד השנייה האחרונה.
צריך ל...
שאני כן הצדיק.
בסדר?
אז אנחנו פחות או יותר... ועכשיו יש כל מיני...
זה בעצם ה... זה העיקרים שדיברנו עליהם, ועכשיו יש כל מיני עצות.
כל מיני עצות.
ואחת העצות הנפלאות נמצאת בפרק ל״, שזה הפרק שנראה היום.
ננסה לראות אותה היום.
כי בפרק הזה הוא ממש מביא את השאלות
שעלו כאן בשיעור שעבר.
הנה לתוספת באור
תיבת לעשותו.
כן, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
נכון? הרי סביב זה, הספר הזה, סביב הבאור של הפסוק הזה, הספר הזה נע. איך זה יכול להיות שמשה רבנו אומר, כי קרוב אליך הדבר מאוד, מה, משה רבנו לא הכיר את הקשיים שיש לאדם עובד השם? הוא לא הכיר את האתגרים,
את ההתמודדויות, את ההתמכרויות, את הנפילות. מה זה קרוב אליך מאוד? מה, זה דבר קל?
והתשובה שאדמור הזקן אומר,
זה שברמת העשייה זה דבר קל.
ברמת העשייה, או דבר זמין, אדם יכול לשלוט בעצמו במחדום שלו, מחשבה דיבור ומעשה.
אם בא לו מחשבה לא טובה, הוא יכול לשלוט בעצמו, או ללמד את עצמו כלים להסיט
את המחשבה הלא טובה למחשבה טובה.
בסדר?
יכול ללמוד, יש כלים בדבר הזה.
מחשבה, דוחה מחשבה, מחשבה חיובית.
שמעתי פעם מהרב עמאר שסיפר,
הוא כתב את זה בשם מורו ורבו הרב רוזנטל.
כשהרב עמאר היה בחירות לרבנות הראשית, אז הוא רצה ללכת לקבר של רבי שמעון להתפלל שהוא לא ייבחר.
אז תשאלו אם הוא רוצה לא להיבחר, אז למה הוא הגיש מועמדות? כי הרב רודק עזר עליו להגיש מועמדות, אז הוא קיים את הגזירה.
אבל הוא לא רוצה להיבחר, אז הוא רוצה ללכת לקבר של רשבי, להתפלל שהוא לא ייבחר.
אז הוא התקשר למורו ורבו הרב רוזנטל,
הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל, ככה קורא,
הרב רוזנטל אמר לו, לא מצאנו דבר כזה להתפלל על משהו שלא יהיה.
תפילה זה לא דבר שליבי, אתה יכול לתפלל על משהו חיובי,
אתה יכול להתפלל שייבחר המועמד הראוי ביותר, זה אתה יכול להיבחר, זה תפילה,
אבל אין תפילה שלא יהיה משהו, תפילה זה רק שכן יהיה, לא שלא יהיה.
אז הוא התפלל שייבחר במעמד הראוי ביותר, ובאמת, פילאטון ענתה והוא נבחר.
אז אותו דבר לגבי מחשבות. זה ברור שאם אני אגיד לך לא לחשוב על פיל לבן ואל תחשוב, אז אתה תחשוב על פיל לבן, נכון?
אז מחשבה חיובית אחת נוחה מחשבה חיובית אחרת.
אז זה קרוב אליך, אם אדם מלמד את עצמו, הוא יודע. ודאי קרוב אליי השליטה על המעשים. אני יכול לסתום את הפה.
למרות שעומד לי פה על קצה הלשון איזה עקיצה או איזה עלבון, אני יכול ללמד את עצמי לסתום את הפה.
אני ודאי יכול ללמד את עצמי לשמור על הידיים ועל הרגליים ואלימות וכן הלאה זה הדרך.
זה קרוב אליך מאוד.
לתקן את המידות,
לתקן את ההזדהות, לתקן את השייכות,
שמראש לא ידבר אלי לשון הרע, שמראש אני בכלל לא ארצה לעקוץ. או, זו עבודה קשה מאוד, זה לוקח שנים, אבל בסדר.
על זה לא אמרו שזה קרוב אליך הדבר מאוד לפי חוויבך לעשותו.
זה באמת עבודת חיים, עבודת חיים שלמה.
אבל העניין הפרקטי הוא מאוד מאוד זמין.
זה עיקר העבודה. מה?
זה עיקר העבודה,
אבל פה אנחנו מכירים בעבודה שזה עבודה לחיים.
עבודה לחיים. עד שאדם משנה תובנות, עד שהוא משנה תפיסות, עד ש...
אבל את המעשה אתה יכול לשנות מיד.
כאן הוא נותן עוד עוד איזה עצה נפלאה לבינוני,
כן?
זה כאילו להוציא אותו מהתסכול קצת. בואו נראה.
והנה, לתוספת ברור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזער תכלית בראיית הבינוניים
וירידת משמותיהם לעולם הזה להתלבש
בנפש הבהמית שבהקליפה וסדרה אחרא.
מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם.
אין, אתה לא יכול, כל ימיהם.
הם, יש להם נפש בהמית שהם צריכים ליהב הכיתה.
ולדחותה במקומה מחלל השמאלי שבלב,
שלא יהלו ממנה ערעורים אל המוח,
כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית
שמהקליפה היא בתוקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה,
רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופה העם כנ״ל.
יכול להיות שהגוף כבר...
בסדר, אין לו שיניים.
שיניים נפלו. אבל הוא עדיין מתאווה לאכול איזה סטייק טוב. רק אין לו שיניים, מה יכול לעשות?
זה לא מתלבש לו.
אבל הוא לא היה רוצה.
הוא לא נהיה עדין כזה ולא זה, הוא היה רוצה לרדת על איזה ספקטור.
ואם כן, למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה?
ליגה לריק חס וחלילה,
להילחם כל ימיהם עם היצר ולא יאכלו לו.
כאילו, זאת השאלה, אז למה?
כל החיים אנחנו נאבק, אין איזה מנוחה, אין איזה...
אז כמובן שהמאבק הוא לא אותו מאבק, ואנשים מתקדמים בחיים, ולא כל הזמן אנחנו נאבקים את אותם דברים. למרות שאני חייב להגיד לכם,
שלפעמים אתה מוצא את עצמך,
לא תמיד, אבל לפעמים אתה מוצא את עצמך פתאום
מתמודד עם סוגיה שחשבת שהיא כבר מזמן אחריך.
פתאום עוד פעם היא צפה ועולה לך באיזה מין גלגל חיים כזה.
פתאום אתה מוצא, היית כבר בטוח שזה אחריך,
היית בטוח שלמדת להתמודד, שאם מישהו אומר לך משהו לא טוב זה לא מפיל את רוחך ואתה יונק את הערך העצמי שלך מהשמית ברח ולא מהסביבה. פתאום בא מישהו זרק לך איזה מילה, איזה ביקורת,
כל היום אתה פרצוף כזה על הפנים.
מה הייתי הולכים כבר אחרי הדבר הזה?
אז עכשיו הוא מנחם אותם.
לטיטות נחמתם, לנחמם בכפליים לתושייה,
ולשמח ליבם בהשם, השוכן איתם בתוך תורתם ועבודתם.
עכשיו, זה מין פרפרזה כזאת, זה מין זה בלשון חזל,
השוכן איתם בתוך
טומאותם.
אז הגמור הזקן לא אומר כאן טומאותם,
הוא אומר תורתם ועבודתם.
אז בואו ננסה רגע לדמיין איזה מכונה כזאת שמודדת נוכחות אלוקית.
איפה הקדוש ברוך הוא נוכח, איפה הוא נמצא,
באיזה מקום.
אומר אדמור הזקן, איפה שאדם עובד,
איפה שאדם מתמודד, שם הקדוש ברוך הוא נמצא.
כלומר, בהפוך על הפוך, אומנם לבינוני יותר קשה,
הוא יותר מזיע,
הוא עובד יותר קשה בחיים, הוא חם לו יותר,
אבל הזיעה הזאת היא מידע שהקדוש ברוך הוא איתו,
מתבונן, שותף איתו במאבק, נוכח.
עכשיו, זו גמרא מפורשת.
הגמרא אומרת, אתם מכירים את הגמרא, שכשאדם מגיע לבקר את החולה
הוא צריך לעמוד
כשכינה למעלה מראשותיו של חולה. כשאתה רואה אדם חולה, אתה רואה אדם שכרגע הקדוש ברוך הוא מטפל בו.
הוא כרגע עובר טיפול אלוקי.
אז תעמוד, אל תשב.
אז זו נחמה גדולה מאוד לבינוני.
לבינוני.
אני לא לבד, אני גם לא רחוק אפילו.
הקב' הוא קרוב אליי ואיתי בתוך כל ההתמודדות.
זה חתיכת גאוות יחידה נותן לנו.
זה כאילו...
נכון?
החום הזה.
קראתי היום סיפור יפה.
הסיפור הזה הוא משל, אחרי זה על מה הנמשל אתם תחליטו, אבל חכמי חלם היה להם קר בחורף.
הם החליטו
שהם יתפסו את השמש.
שמו חבית מול השמש,
עם מים ואז כשהשמש השתקפה בחבית הם סגרו את החבית
ונעלו אותה.
ואז בלילה הם רצו, פתחו ובאמת ראו שאין כלום, הכל נהיה קרח, הכל קפא.
ואז עבר חכם אחד ואמר להם, תראו,
אמרו להם, תראה, השמש שתפסנו אותה בבוקר והיא ברכה לנו, הוא אומר, לא, לא בטוח שהיא ברכה, אולי היא שקעה למטה
והקרח מעליה, תשברו את הקרח, תגיעו לשמש.
אז באמת, באו והביאו כאלה קרדומים וחפו וחפו תוך כדי שהם
נגישים, התחממו, התחילו להזיע.
הוא באמת כנראה שמש למטה, עובדה שאנחנו מזיעים.
כן.
אז
העובדה שהאדם הוא מזיע ורוקד ומשתולל, זה לא אומר שבפנים יש לו אור ושמש, יכול להיות שהוא סתם ניחלם.
אבל כאן בהקשר הזה הבינוני יותר מזיע. אומר אדמו״ר הזקן,
זאת תהיה נחמתם לנחמם בכפליים לתושייה ולשמח ליבם, במה?
בהשם.
השוכן איתם בתוך, ההמשך הטבעי בתוך תומותם. הוא לא אמר תומותם, כי אמרנו הבינוני זה אחד שלא נופל,
בתוך תורתם ועבודתם. עכשיו איזה תורה, איזה תורה יש לבינוני?
מה הוא לומד לבינוני?
איזה תורה? הוא יכול ללמוד משהו בעיון?
הוא יכול להעמיק? הוא מגיע הביתה מהעבודה האמת מהעייפות.
לוקח את הדף היומי, הולך לשיעור דף יומי, נרדם על הדף, קם, מנקה.
שם הקדוש ברוך הוא נמצא, במאמץ הזה.
עכשיו, התלבטתי מה נלמד היום, אמרתי נשאר בתנאה, לא נתפזר יותר מדי, אנחנו רק בהתחלת השנה,
אבל יש דרוש נפלא מאוד,
שאני מציע לכם ללמוד אותו בעצמכם,
של אדמו״ר הזקן בספר תורה אור
בפרשת נח,
ושם הוא מדבר מעניין מעלת התפילה
של בעלי עסקים.
הוא אומר שהמבול זה בעצם ביטוי,
מים רבים זה ביטוי לטרדות שהאדם טרוד בהן,
והתיבה זה בעצם התפילה.
והוא אומר, מה אם רבים לא יוכלו לכבות את האהבה?
של מי?
של דיינוני כזה,
שטרוד בענייני העולם הזה, והוא בענייני העבודה,
ואז הוא עוקר את עצמו בכוח מהעניין הזה, הוא הולך להתפעל במניין, אבל גם במניין יש לו מחשבות
זרות והוא נלחם איתם ומתגבר עליהם וכן ולא ובאמצע.
הוא אומר שם,
זאת התפילה הכי חזקה.
זאת התפילה שהקדוש ברוך הוא הכי אוהב לשמוע.
הוא אומר, ויש להם גם אפשרויות לבינוני, בגלל שהוא,
אז הוא גם יכול להעלות הרבה יותר דברים מהמציאות שהוא פוגש, כן? הוא לא ספון בתוך איזה חדר. הוא פוגש את המציאות החומרית,
יש לו גם יותר על מה להתפלל,
הוא גם,
מהמצוקה הזאת נולדת לו, זו תפילה יותר עמוקה.
הוא אומר, הכותרת של המאמר זה להבין מעלה תפילתם של בעלי עסקים.
איזה תפילת מנחה,
אם אנחנו נגיד לוקחים את העובדה של תפילה, העניין שלה זה לב נשבר,
זה הסיפור של תפילה.
אז איזה תפילה יותר רצויה לפני הקדוש ברוך הוא?
תפילה שבה אדם, אתה יודע,
אברך, לא יודע, קם מהגמרא,
סוגר את הגמרא,
מכניס את העט לכיס, לא יודע מה, ועומד להתפלל.
עוד תפילה שאדם כאילו עקר את עצמו מאיזה משהו,
הוא עומד עכשיו באמצע היום שלו, יום העבודה,
הוא מתפלל, הוא נאבק
כדי שלא יבואו למחשבות זרות, ובאה העבודה.
מי יותר, מי עשה איזה פעולה יותר דרמטית,
הבינוני.
אז אומר אדמו״ר הזקן,
אומר שמה, זאת הטעות של בעלי העסקים,
שמשווים את עצמם כל הזמן, הוא רואה, הוא שם, האברך הזה מתפלל ממכה עשר דקות,
והוא כולו חמש דקות מתפלל, וגם באמצע יש מחשבות, ובאמצע הזה.
הוא אומר, אתה לא מבין
שבשמיים מודדים לא רק
אורך אלא גם מאמץ,
וגם חום.
כן, השאיפה, כבודו, פעם ראשונה בשיעור, נדמה לי,
זאת לא שאיפה וזאת מציאות.
אתה בינוני.
אתה בינוני.
כלומר, יש בך נפש אלוקית, חלק אלוק המנהל,
יש בך נפש בהמית, והן
נאבקות ביניהן.
עכשיו כל השאלה איך אתה מנהל את העניין הזה, זה הכול.
בסדר?
וכל השאלה אם אתה גם מבין שבינוני זה לא איזה תקלה,
זה לא איזה שגיאה,
זה העניין, שהקב' ברק כאן בני אדם ולא מלאכים.
הוא ברא מעט מלאכים, צדיקים, ודאי.
בינוני זה מעלה גדולה מאוד.
אתם יודעים, היה לי סיפור.
לפני שלושה שבועות
הלכתי לבית הכנסת
בערב שבת,
למנחה,
ואז
באו מולי שלושה ילדים מהקהילה,
אח גדול עם שני הכי קטנים,
והאח הכי קטן הוא בן שלוש היה.
והוא בדיוק עשה חלקה וכל זה.
אז אמרתי לו,
אמרתי לו וואי אתה כבר ילד גדול אתה מגיע לבית הכנסת איזה יופי
אז הוא אומר לי הערה ויעל
אני לא גדול אני בינוני ואז פגשתי אותו בכיכר איזה זה מהכיכר עד הבית הכנסת הוא הולך אחריי ואומר לי אני בינוני אני בינוני
אני אומר לו הלוואי בינוני שתזכה להיות בינוני אני בינוני כן אמרתי לו חמוד אני בינוני אני בינוני
זה היה חמוד מאוד, כן.
יש לזה ערך
שיהיה מעבר? לא, לא, יש לזה ערך עצמי, אמרנו. כל המטרה,
דיברנו על זה בשבוע שעבר, יש הבדל מסוים בין נתניה אדמו״ר הזקן לבין הרמח״ל,
כן?
הרמח״ל, בדעת תבונות ובדרך השם, מאוד אומר שמטרת בריאת העולם זה חפץ הטוב להיטיב.
ואז ככל שאדם הוא יותר טוב, יותר מיטיב לאחרים, ככה הוא יותר שותף למגמת בריאת העולם. אדמו״ר הזקן אומר,
בפרקים האלו, שמטרת בירת העולם היא שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים.
מה זה דירה בתחתונים?
למה זה דירה בתחתונים? אני אסביר לך מה זה דירה בתחתונים.
מצוות ברית מילה של הפרשה, זה נקרא דירה בתחתונים.
זה לקחת את יצר המין. יש שלוש אפשרויות ליצר המין. אפשרות אחת שכנראה מנהלת את כל העולם זה פשוט להתמכר ליצר הזה. הוא חזק והוא מנהל את כולם,
גדולים כקטנים מנשיא ארצות הברית הזה וההוא שלפניו וההוא שלפני לפניו וכנראה כולם ועד אחרון האחרונים על האצבע הקטנה. יצר המין, מי יכול לזה? זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה לפרוש ממנו לחלוטין.
חלק אומרים שהם פורשים והם לא פורשים אלא הם תוקפים ילדים במקום זה כמו כמרים נוצריים וחלק באמת פורשים כמו בהודו, בודה וכולי. בסדר?
אפשרות שלישית
שזה תורתנו הקדושה
בפרשה אצלנו מצווה על ברית מילה
שברית מילה אומר הרמב״ם ועוד באה לעדן את יצר המין שיהיה יותר רגיש
ותוכל הנשמה להאיר דרכו ולכוון אותו להשתמשות בו כדי לא רק להוליד ילדים אלא כדי ליצור קרבה ודבקות בין איש לאישה.
זה נקרא דירה בתחתונים. עכשיו אתה יודע כמה זה מורכב.
כמה זה קשה לקחת את היצר הזה שהוא יצר ולעדן אותו ולכוון אותו.
וזה כמה אנשים נכשלים בזה, אבל זו שאיפה דרמטית.
בכלל תראו שכל ה...
בפרשה שלנו אפשר להגיד שההבדל המהותי בין אברהם
לבין פרעה, אבי מלך, כל הסביבה,
כל הסביבה שמסביבנו היא סביבה שהיא מערכות יחסי המין שם הם אלימים.
מייד רואים אישה, חוטפים אותה ואונסים אותה.
מזה אברהם מפחד, מזה יצחק מפחד, מזה כולם מפחדים.
ואברהם הוא הראשון שמביא איזה בשורה,
הקב' הוא מצווה אותו בברית המילה,
לעדן את הדבר הזה. יצר המין הוא לא יצר של כיבוש ולא יצר של אלימות, אלא הוא יצר חשוב שדרכו אתה יכול להתחבר לאישה מסוימת,
שזו אשתך בצורה מאוד מאוד עמוקה.
זה נקרא דירה בתחתונים.
כסף,
ממון, גם כמנהל את העולם,
מי לא יודע, אנשים בשביל כסף יכולים לגנוב ולרצוח וכו'.
באה התורה ואומרת, ודאי כסף,
אבל תחלוק אותו,
תן אותו לצדקה, תפריש ממנו מעשר,
תזכור את העני, בסדר?
דירה בתחתונים. עכשיו הצדיקים, אתם יודעים, הצדיקים, אנחנו שבוע הבא, יהיה היארצייט של רב שלמה קרליבך.
מן הראוי שכל השיעור הזה יעבור בכלל לציון שלו, נראה מה נעשה, נסכם פה סיכומים.
אבל רב שלמה קרליבך הוא היה בדור שלנו,
לא היה לו שום חוש לכסף.
והוא נפטר, הזכרנו את זה שבוע שעבר,
הוא נפטר, לא היה כסף לקבור אותו, היה צריך לאסוף כסף מהחסידים שלו לקבור אותו.
שלא השאיר לך פרוטה, הוא חילק את כל הכסף שלו.
אז אנשים נפלאים מאוד,
שזה עברו בהם, הוא לא קהל,
אנחנו רוצים שיהיה לנו כסף ומשכורת, אין בעיה.
כמה אתה תחרותי,
כמה אתה דורסני,
כמה אתה רואה את הזולת,
דירה בתחתונים, אבל צריך שיהיה דירה, צריך שיהיה כסף, צריך שיהיה גוף,
צריך שיהיה, בסדר?
ולכן זה לא טעות,
זה לא טעות הדבר הזה, זה כל העניין.
כשזה עובד, זה נפלא.
לפעמים זה לא עובד, לפעמים הנפש הבהמית משתלטת.
אבל גם הצד ההפוך, לברוח ממנה אל הנפש האלוקית, אל הפרישות, אל האיסיות, אל הכתות כומרן,
גם היא לא טובה.
בסדר?
אתה כל פעם מושך את ההגדרה הזאת.
תראה, העולם החומרי הוא,
אתה יודע, יש...
חשבת פעם, למה בחלל יש חושך?
למה יש חושך בחלל?
אין שם שמש?
ישראל, אתה ראית בחלל, אה?
אור גדול.
למה, למה יש, בחלל הרי יש חושך?
יש שמש מהירה, מה הבעיה?
לא, מה, איך, איך?
או, יעקב, יהודי מפוקח,
אומר לך
שכדי שיהיה אור, צריך גם
שיהיה איזה מסך.
אתה יורה קרן אור, אם לא יהיה מסך, לא יהיה איזה קיר, לא יהיה כלום, אתה לא תראה את הקרן הזאת, נכון?
אז השמש ששולחת קרניים, האטמוספירה שמקיפה את כדור הארץ,
היא בעצם איזה מסך, ואז הקרניים פוגשות במסך ונהיה אור.
אז כדי שיהיה אור אלוקי, מה צריך?
מסך של הגוף.
בלי המסך אין אור אלוקי.
הוא נעלם.
זה סיבת בריאת העולם העמוקה ביותר, בסדר?
זה קשור גם למה שאומר רבנו ארי, שיש,
קדוש ברוך הוא צמצם את עצמו, והסך חלל פנוי, זה כאילו המסך.
בתוך החלל הוא
הכניס
קו של אור,
וגם בתוך החלל יש עדיין ראשים, הוא מהאור הקודם שהיה,
והקו של האור הזה, על הרקע של המסך, אתה יכול לראות אותו.
בלי מסך, שהמסך הזה הוא הגוף, גם אין אור אלוקי.
אז הוא לא רק...
זה שניים שעשה אוה.
זה ריקוד של שניים.
צריך, כל הדיון זה כאילו מי על ההגה, זה הכל.
אבל אתה יודע, הגה בלי אוטו, ילדים אוהבים להחזיק רגע ולהגיד שהוא נוסע ל...
זה לא באמת.
בסדר?
טוב.
הבינוני, אתה אומר.
כן, כן.
כן.
כן, בסוף ברמת התוצאה הוא לא יכול להיכשל, אבל זו דרישה יחסית סבירה.
האם הדעת שלו תשתנה, האם, בסדר, הוא בתוך תהליך.
הוא בתוך תהליך.
הוא לא לחוץ על התוצאה.
כל פנים בינוני של התניא זה חסיד עם מודעות עצמית מפוכחת, ככה קוראים לזה.
הוא מפסיק ללכות בסרטים שהוא צדיק,
הוא לא צדיק, יש לנו זה, הוא מתחיל לעבוד,
מזל טוב.
ואומרים החסידים,
שהיה יותר קל להיות צדיק לפני התניאה, מאשר להיות בינוני אחרי התניאה.
כלומר,
לפני התניאה, אדם חושב שהוא צדיק, הוא התפלל, נניח רבנו תם, לא יודע מה, והמשיך גם עם כל התאוות שלו.
ואז הגיע ספר התניאה, וגילה לו מי הוא באמת.
ועכשיו להיות בינוני של התניאה,
זה יותר קשה מלהיות צדיק שלפני התניאה.
כי הוא אחרי הכל מציב דרישה, אל תיכשל.
שמור על המעשים.
טוב, כן.
כאילו, לא יודע, זה גם נראה לי שזה לא...
אדמור הזקן הוא בעל שם טוב, האדמור הזקן הוא תלמידו של הבעל שם טוב. -התלמיד הוא המובחר, כן.
אדמור הזקן הוא אומר, אחמר הבדלן תקד, אתה תמתיק הכל, בסוף אתה תצליח להיות משהו.
יש לך, אתה תכבוש את המטרה, המטרה היא להמתיק את המציאות.
זה כאילו אתה נשאר ביתה הזו, אז באמת. קודם כל, אהבתי את השאלה, אם אתה מקשה על אדמו״ר הזקן הבעל שם טוב, אז זה מצב טוב.
קודם כל, באמת, הנה חינמי, ההגדרה של הבינוני זה לנצח כל רגע מחדש.
הוא מנצח.
עכשיו,
הזכרנו גם בפעמים הקודמות שיש כל מיני סוגים של בינוני.
אתה לא נשאר כל הזמן אותו בינוני, אתה מתקדם. יש, בתוך הבינוני יש מדרגות, בסדר? יש התמודדויות אחרות.
אני מניח שלך ולי, אני מקווה, אין לנו עכשיו התמודדות
שהתמודדנו בה בגיל 15, דברים מסוימים, חברתיים כאלה ואחרים.
התקדמנו קצת מאז.
בסדר, לפעמים זה אותו דבר רק בשינוי תלבושת, ולפעמים באמת התקדמנו. התקדמנו להתמודדות הבאה
ולהתמודדות הבאה, ויכול להיות שבסוף יהיה לנו באמת התמודדות יותר עדינות.
המטרה של הבינוני זה לנצח כל רגע מחדש,
לעדן את המידות שלו,
לתקן אותן,
ואתה אומר להמתיק,
זה בדיוק העניין.
הבעל שם טוב לא אומר, תגיע להמתקה,
אלא הבעל שם טוב אומר, כל דבר יש לו תהליך של הכנעה עבדה להמתקה.
בסוף תהליך עמוק לתיקון,
אתה מסוגל לחזור לאותה גרסה בצורה מתוקנת.
אבל חלק, ותכף אני אתן פה דוגמאות,
חלק מהיכולת לחזור לגרסה המתוקנת תלויה בעובדה שכל הזמן יש לך הכנעה בתוך הלב.
אתה מבין?
דוגמה, הדוגמה הכי קלאסית שנתנו כמה פעמים זה על אומנים, נגיד שולי רן זו דוגמה טובה, שבהתחלה הלכו ולמדו משחק,
ולומדים משחק איפה שלומדים משחק, זה בניסן נתיב, זה בית ספר למשחק וכל זה, שם לומדים עם כל הכוח,
עם כל העוצמה וגם עם כל הטומאה שיש בדבר הזה, ואז פתאום הוא מבין שהוא, איפה הוא, הוא רוצה לחזור בתשובה הזו,
יש איזה הכנעה, איפה אני נמצא ואיפה אני היום.
ואז יש הבדלה,
עוזבים לגמרי את עולם המשחק לכמה שנים, או את עולם הנגינה, או לא משנה מה.
ואז אחרי כמה וכמה שנים יכולים לחזור עוד פעם לאותו מקום,
להשתמש בכלים שלמדתי שם, אבל הפעם לקדושה,
בגרסה ממותקת. אבל בשנייה,
בשנייה שההכנעה תישכח מהלב, הוא יכול ליפול עוד פעם.
כנראה לא לפח של טומאה וזה, אלא לפח של גאווה. אתה יודע מה
עושה כשאתה נמצא מול משהו ואלפיים איש מוחאים לך כפיים?
זה כאילו כפיים ישר לאגו,
נגיד שהאגו הוא בצק, ובצק שעושים לו ככה הוא טופח, זה אלפיים איש שעושים לך ככה,
תתנפח, נו, תתנפח וזה.
מה זה,
מישהו אמר לי שהוא היה בהופעה של, הבת שלי הייתה בי בהופעה שלי שהייריבו,
ואז מישהו צעק מהקהל, איש היה מלך,
הוא עצר את ההופעה,
הוא עצר,
הוא אמר אחי,
השם יתברך המלך, פה כולנו העבדים שלו,
וככה עצר,
אשכלה, בסדר, נבהל.
אתה מבין? למה? אני חושב שאני מבין שאתה נמצא בקבוצת סיכון.
אתה נמצא בקבוצת סיכון. אתה נמצא על במה, אלפיים איש מוחאים לך חמשת אלף, מעשרת אלפים מוחאים לך כפיים.
אתה יודע מה זה, מה זה עושה לך, איפה...
אז כל הזמן הכנעה בלב. רבי ישראל מירוז'ין,
זכר צדיק וקדוש לברכה, קודש קודשים רבי ישראל מירוז'ין, הוא היה הרי
נוהג מבחינת מלכות.
מה?
מבחינת מלכות היה לו של...
מה?
הוא טען שהוא
רצה להביא את המשיח, ואמר המשיח, אז זה מלכות.
אז הוא היה הולך עם בגדי יוקרה כאלה מפוארים,
ועם מרכבה,
רטומה לשישה סוסים לבנים,
והיה לו נעליים מעור עם חוטים זהב,
שרוחים.
מוגזם, נכון?
אבל פעם החסידים הלכו אחריו ביום שלג,
ופתאום רואים כתמים של דם על השלג.
זה היה בלי סוליה.
הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בעושר,
אבל בפנים הוא שפל.
באמת, השפל באמת.
אז הבינוני, גם כשהוא מגיע להמתקה שדיברת עליה מהבעל שם טוב, אבל ההכנעה, הוא לא, אה, נגמר ההכנעה, אפשר להמשיך הלאה. הוא נושא את ההכנעה בליבו.
רק עכשיו הוא מצליח להיפגש עם אותו דבר בגרסה מתוקנת.
בסדר?
אז יפה, הזדונות נהפכים לזכויות.
זה העומק של הזדונות נהפכים לזכויות.
כשאדם מצליח לקחת את הכוחות שהוא הוציא לפועל בהקשרים לא טובים ולחבר אותם אל הקדושה,
הזיגליים, הילטה למפרעה, רטרואקטיבית, שהכל היה בשביל זה.
וזה נקרא זדונות נפחים לזכויות.
טוב, נמשיך? אתם איתי?
יש לי רמקול, אז אני יכול להעיר אתכם.
עוד חמש דקות, בואו, מה שנספיק היום.
אז הבינוני הזה, כמו שאמרנו, הוא מנוחם בכפליים לתושייה ולשמח ליבם והשם השוכן איתם בתוך תורתם ועבודתם.
והוא בהקדים לשון הינוקה בזוהר, פרשת בלק.
ינו כזה רבי שמעון ועוד הולכים, מטיילים, מגיעים לאיזה בית, יש שם איזה תינוק, התינוק הזה אומר להם דברי תורה שהם רב אמנונה,
שהם לא שלמו בחיים,
ואז מתברר שהוא הבן של רב אמנונה, סליחה.
בקיצור, יש שם זוהר ארוך.
על הפסוק החכם עיניו בראשו, וכי באן עטר עינוי דברנש.
מה זה החכם עיניו בראשו? מה?
ואיפה יהיו העיניים שלו בגב?
אלא קרא אחי הוא, ודאי,
דתנן לא אייך ברנש בגילוי דרישא ארבע אמות,
מאי טעמא דשכינתא שריא על רשי.
וכל חכם עינוי ומילוי ורשי ינון באהו דשריא וקיימה על רשי וכד עינוי טמאן לנדא דאהו נאורה דאדליק על רשי אי צטריך למשך בגין דגופה דברנש עם פתילה ונאורה אדליק לאלה ושלמה מלכה צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר
דעה נאורה לבראשו יצטרך למה שלך, והנה אין עובדנת באן ועד כאן דברי החכם
עיניו וראשו עד כאן לשונו.
והנה, אני אקרא כאן משפט וחצי ואז נעצור, הנה ביאור משל זה שהמשיל אור השכינה לאור הנר שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן,
וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלה על ידי מעשים טובים דווקא.
או פה יש נחמה גדולה.
שימו לב, איפה בא לידי ביטוי
ההבדל בין
היהודי הפשוט ביותר לרב הגדול ביותר.
איפה הוא בא לידי ביטוי?
בלימוד תורה, בידע, בידיעות, בסדר?
בידיעות.
החכם יודע הרבה, למד הרבה, מכיר הרבה, היהודי הפשוט.
הוא יודע מעט.
אבל במצוות אין שום הבדל.
אין שום הבדל.
כשהאדם הגדול ביותר מעם ישראל צריך לקחת ארבעה מינים, הוא לוקח אתרו, גלוליו, הדס וערבה. זהו.
ולידו נמצא היהודי הכי פשוט,
וגם הוא לוקח אתרוג וטס בארבע. אין לחכם ארבעה אתרוגים ומאתיים הדסים ולפשוט רבע אתרוגים.
אותו דבר.
זה אין לגמרי. התפילין, אותם תפילין.
הלולב, אותו לולב, אותו דבר.
והשראת שכינה שורה על האדם מכוח המצוות
יותר מכוח התורה. בהמשך הוא יסביר את זה.
וכאן יש פתח גדול מאוד. בינוני, כן.
מישהו הפריע לך לקיים מצוות בהידור?
אתה יכול לקיים מצוות בשמחה.
וקיום מצוות זה השראת שכנה. כלומר, גם לבינוני יש נתיב פתוח להשראה תחילה, והוא הנתיב המעשי של קיום מצוות. כי בשונה מלימוד תורה, ששם המוטיבציה היא לחדש,
נכון? ובאמת התורה היא פרה וערבה ומתחדשת,
ולא הרי מה שלומדים היום, כהרי מה שלמדנו בעבר, ודברים מתחדשים ונוספים, וזה תענוג.
בקיום מצוות השאיפה היא לא לחדש.
שהתפילין שלנו יהיו בדיוק אותן תפילין של משה רבנו,
ושהלולב אותו לולב, ואם יש לזה בעיה,
אנחנו שואלים איך זה קרה, איך אנחנו לא יודעים מה זה תרועה, אם זה טו-טו-טו-טו או שברים, איך זה קרה, תקלה שלא ברור מה היא תרועה,
הפוסקים מסבירים את זה.
אז במצוות השאיפה היא דווקא לא לחדש, היא שלא להיות מאוד מאוד מדויקת, כי המצווה שנעשית בצורה מדויקת היא הצינור להשראת שכינה.
אז גם, עכשיו תבינו כמה הדבר הזה הוא מנחם את פשוטי העם,
הרי כשאדמור הזקן כתב את הספר היה זלזול בהמון העם שרק מקיים מצוות ולא לומד תורה,
הוא לא יודע דף גמרא, עזוב אותו, הוא כל היום מתנדנד, הוא אומר תהילים, ואני לא יודע מה.
באה החסידות,
באה אדמו״ר הזקן,
מייקרים את המצוות של היהודים הפשוטים,
שמחבבים את השבת, מחבבים את המצוות,
ומחבבים את ה... זה... עושים את הפעולות שלהם בשמחה, מייקרים את הפעולה הפשוטה,
את המעשית הזאת.
דבר גדול מאוד.
אז פתאום הבינוני אומר, רגע,
גם לי יש אפשרות להיות קדוש.
הקדוש.
גם אם יש אפשרות לחוות נוכחות אלוקית,
דרך מה?
דרך המצוות.
נכון, אני לא מבין,
אני לא מעיין,
אני לא מצליח,
אבל את המצוות אני יכול לקיים.
עכשיו, בזה אני אסיים. אני ממש זוכר,
אתם בטח גם זוכרים, בתור ילד,
את היהודים הפשוטים מאוד כנסת של אבא שלי,
איך הם היו מתענגים על המצוות.
ממש, כאילו, היה ככה, וכיף, חלקם לא ידעו לקרוא עברית אפילו.
אולי תראו אותו מגיע לבית כנסת בשבת לבוש כמו מלך עם סידור כזה, היה לו סידור מאוד, הוא לא ידע לקרוא מה כתוב בפנים,
הוא הולך עם סידור.
אהההה,
ככה, ספר תורה וזה, הכל ככה.
מצוות.
על זה שורה קדושה.
מה, לאן כל זה הולך ואיך זה מתפתח נראה בעזרת השם בשבוע הבא.
