טוב צהריים טובים תקשיבו מבין היושבים פה נראה לי חוץ מנועם אז כולם פה חדשים תכלס לא?
לא היו מה שמגדיר לנו את השיעור מההתחלה כלומר אנחנו נצטרך בעצם להתחיל מההתחלה או
לפחות לעשות איזה שהם הקדמות
אז היום יהיה איזה מין שיעור הקדמה
או ישראל
גם ישראל הוא
בסדר אני הבאתי דפים
כי לקחתי בחשבון שיהיה זה, אנחנו מתלבטים מאיפה להתחיל, להמשיך, להתחיל, זה כאילו ה...
או!
למה, כתוב בדף למעלה?
לא, לא, קצת אמונה חדשה.
לא, קצת אמונה חדשה, אני מקווה.
כתוב קצת אמונה.
מה?
בסדר.
אז מה שנעשה זה ככה,
היום נעשה איזה שיעור הקדמה, חזרה, איך שזה לא יהיה,
ונקרא לזה ככה,
בשיעורים הקרובים נעשה איזושהי חזרה מהירה על הדברים העיקריים שעסקנו בשנה שעברה ונתקדם.
עוד קצת, כי בסופו של דבר כל פרק נוגע בדברים אחרים, והיום הדרך שלנו לחזור היא דרך, איזה פרק היום אנחנו?
פרק ל' אנחנו דרכו נחזור, בסדר?
אז אני עושה איזושהי הקדמה וחזרה.
וגם נרוויח איזה משהו על הדרך גם לפרשת נח.
בהקדמה לספר הזה, לספר התניא, האדמו״ר הזקן אומר שהספר הזה יש לו תשובות על כל השאלות.
כן?
מה הכוונה?
לא הכוונה לתשובות על כל השאלות, אלא הכוונה,
כל השאלות ששאלו אותו, היו שואלים אותו בעל פה, הוא הכניס בתוך הספר הזה.
ובשנה שעברה הרחבנו מאוד בהבנת המושג של הבינוני, מי זה הבינוני, מי הטיפוס ועל מה זה בא לענות.
על מה בא לענות, על איזה קושי
זה בא לענות,
או על איזה חידוש, איזה חידוש יש בספר הזה. והחידוש המרכזי שעליו דיברנו
היה העובדה שעד הבינוני אדם היה מרגיש
בעצמו איזו תחושת זיוף.
זיוף, מי אני?
אני עושה מצוות, אבל אחרי זה אני אמצא החוצה ויש לי תאוות,
יש לי, אני נמשך לכל מיני דברים שליליים,
אז על מי אני עובד ועל מי אני, כן, זו בעצם הייתה התחושה. ובא אדמוור הזקן
וסידר את הטיפוסים לשלושה, נקרא לזה ככה, בסדר?
וסידר את הטיפוסים לשלושה,
שם אותנו,
אנחנו מיד נתמקד בטיפוס האמצעי, שם אותנו באיזשהו ניקוד. מי הם הטיפוסים המרכזיים?
יש לנו רשע,
רשע זה מי שעובר עבירה.
בפועל במעשה
נכשל באחד מתרי״ג מצוות
ומתברר שזו דרישה
מוחלטת מכל אחד מאיתנו לא להיות רשע.
כלומר, לא להיכשל בפועל ובמעשה, ללמוד שולחן ערוך, להכיר הלכות ולא...
עכשיו, כמובן שלא כל עבירה מגדירה את האדם בתור רשע.
בסדר? לא... יש עבירות שבהן אדם הוא פשוט לא שם לב,
מי שעושה בורר בשבת, הוא לא יודע,
התגברה עליו התאווה לבורר, אין תאוות לבורר,
אבל אני מדבר, כשאדם יש לו את הלשון הרע, חילוט,
כעס, לכן על זה הדרך,
הוא עוזר רשע.
אפילו פעם אחת.
זה טיפוס אחד.
טיפוס שני
זה צדיק.
מה ההגדרה של צדיק?
אתם זוכרים?
אמרנו כמה הגדרות חשובות.
הגדרה מספר אחת, צדיק נשלח
להעיר ולא לתקן.
אין לו משיכה אל הרע.
הוא לא נמשך אל הרע, הוא נמשך לדברים אחרים.
ההתלבטויות שלו הן אחרות.
הוא עוסק בדברים אחרים. הוא הרבה פעמים נשלח
נשמות מיוחדות,
נשמות כלליות גדולות,
שנשלחות להעיר לבני דורם. ואז אתם יכולים לשמוע עליהם כל מיני סיפורים
שהם מגיל קטן, הם היו נמשכים אל הקודש ומברכים,
התלבטויות שהיו להם מגיל קטן.
אנשים נשמות כמו רב קוק, כמו בעל שם טוב, כמו אריה, כדורש, כמו צדיקים, זה לא כל אחד שכתוב עליו הרב הצדיק הוא צדיק, הכוונה כאלה שנשלחו לעיר לדורות. אלה נשמות מיוחדות
והסברנו כמה פעמים כמה זה לא קל להיות צדיק.
כלומר, יש איזו תחושה כזאת אהה, למה אני לא צדיק? איזה באסה, זה תפקיד נבחר לי בהיסטוריה.
זה ממש לא קל להיות צדיק.
זה לא קל להיות אדם שלא מבינים אותו.
בדרך כלל הצדיקים לא מבינים אותו.
הוא יש לו איזה
אמת להגיד
והוא מדבר איתו ואף אחד לא מבין מה הוא רוצה.
הרב קוק, אף אחד לא מבין אותו. הרמח״ל,
הרבי נחמן,
הארי הקדוש, חלק מהזמן, לא מבינים מה הם מבינים.
50 שנה אחרי שהם מתים, כולם מבינים מה הם התכוונו.
אבל הצדיק, זו נשמה שהיא בעצמה מתוקנת לגמרי.
היא נשלחת לכאן, למעולם הזה, כדי להעיר לדורות. עכשיו, הצדיק יש לו התלבטויות, כמה לגלות, כמה לא לגלות. רבי שמעון כתוב בזוהר שהוא בוכה, הוא אומר, אני לא יודע כמה מותר לי לגלות.
אם אני אגלה יותר מה שמותר לי, אני אוי ואבוי, אם אני אגלה פחות, גם אוי ואבוי. ההתלבטויות שלהם הן אחרות, של הצדיקים.
ובאמצע נמצא הבינוני,
שנמצא בין לבין,
זה הבינוני.
מה המיוחד אצל הבינוני?
הוא עושה טוב,
אבל הוא נמשך אל הרע.
או יש לו גם משיכה אל הרע.
גם וגם. אבל הוא אף פעם לא נכשל, הוא אף פעם לא נכנע, הוא אף פעם לא נופל.
הרע אף פעם לא מנצח.
אבל יש לו משיכה אל הרע. אצל הצדיק אין אפילו משיכה אל הרע.
הצדיק הוא נקי לגמרי.
הבינוני יש לו משיכה אל הרע.
לשון הרע מדבר אליו.
לא לא מדבר אליו, דבר אליו.
מתאים לו לשמוע לשון הרע.
מעניין אותו, מסקרן אותו, מטה אוזן.
אסור. אז הוא מצליח להתגבר.
עתנא נותן הרבה מאוד עצות איך מתגברים, כן?
עצלות זה הוא.
זהו, עכשיו מתחיל החורף,
כן?
עידן,
מתחיל החורף.
אני אתן לכם את הדו-שיח אצל הצדיק ואת הדו-שיח אצל הבינוני.
הדו-שיח אצל הצדיק זה כמו דוד המלך.
העיר השחר.
עוד לפני שהיה שם מזורחת, דוד מתעורר.
הנשמה שלו מאירה אותו, יום חדש.
התעוררות.
הוא נבעט מהמיטה מכוח נשמתו.
הבינוני פותח עין,
מסתכל על השעון, ואז הוא אומר,
הוא אומר, אוף,
צריך לקום ואני רוצה להמשיך לישון.
אתם מבינים עם מי הוא מזהה את עצמו?
האני שקופץ ראשון זה האני שרוצה לעצל,
שרוצה להמשיך לישון, בסוף
הוא מצליח להתגבר וקם, ואחרי זה הוא גם מרגיש עם עצמו טוב,
שהוא,
שבו הייתי צריך לקום בפני בקרים מאוד מוקדם,
בשביל דברים שרציתי לעשות, לא בשביל דברים שזה...
אבל אתה קם ואומר, אוף,
אני עייף, חושך,
טוב, נתגבר, נקום. אחרי זה אתה מרגיש שמח שהתגברת וכן וכן וכן.
עוד דרך שבה הסברנו את העניין של הבינוני
זה ביכולת להסביר
במרחבי הזמן.
רשע הוא עבר, הוא עבריין, הוא תקוע בעבר, הוא עשה פעם אחת מעשה לא טוב,
זהו, אני כזה, אני עבריין, אני תקוע בעבר, אני ככה, אני כזה, זהו.
זה הרשע הוא בעבר.
הצדיק הוא איש העתיד.
הוא נמצא בהווה אבל הוא מדבר דיבורים של העתיד.
הוא מדבר היום מה שיצטרכו בעוד 50 שנה.
הוא מכין את הקרקע
לדורות הבאים.
הוא לא באמת מכאן, הוא גמר לתקן.
הבינוני בלשון הראשונים,
לשון הווה זה נקרא לשון בינוני. הוא נמצא בהווה.
הוא נאבק כל יום מחדש.
יש לו מלחמה.
זה הבינוני.
בסדר?
ואז הספר, עכשיו,
עוד דבר אחד שאמרנו, אבל לפני כן,
הספר הזה נותן עצות לבינוני.
בהנחה שכולנו בינוניים, הלוואי בינוני, ככה אומרים.
אז הספר הזה מלא בעצות לבינוני, איך להצליח במלחמה.
אבל זה מאוד חשוב להבין מה נקודת היעד.
האם נקודת היעד של הבינוני היא להיות צדיק,
שהובאה לפי הדמו הר הזקן? לא.
זו תשובה מאוד מפתיעה.
צדיק זו תכונה מולדת.
אין לך אפשרות לעבור מסלול.
אני אומר את זה בכוונה בהקצנה,
זה לא מדויק,
ישנה אפשרות מסוימת שאדם מתעברת בו נשמע צדיק והוא מקבל כל מיני זה, אבל בגדול לא כדאי לבנות על זה, בסדר?
הבינוני נשאר בינוני,
כל החיים שלו.
סוגי המאבק משתנים.
לפני שבוע מת היהודי שעשה את נישואי המרשמנו המפורסם בשנות ה-60.
אתם יודעים איזה נישואי המרשמנו?
זה היה ההתחלה של הפיתוח של המושג שנקרא אינטליגנציה רגשית,
שאחרי זה מאוד לא התפתח ועשו מזה
ספרים וזה, פסיכולוגים יהודים התעסקו בזה.
ניסיון משמעות זה ניסיון ידוע שלקחו ילדים קטנים, נתנו להם משמעות, אמרו להם מי שאוכל עכשיו יקבל אחד,
מי שיתאפק עשרים דקות יקבל שתיים,
שיתאפק שעה יקבל חבילה.
ובדקו וראו מי יתאפק ומי לא יתאפק, ואז עקבו אחרי הילדים האלו במשך עשרות שנים,
וגילו שבאחוזים מאוד מאוד גבוהים הילדים שהצליחו להתאפק
הצליחו יותר בחיים.
הייתה להם משפחה יותר יציבה,
חיים יותר מאושרים, הגיעו ליותר הישגים וכו' וכו'.
אז בזה רצו לבנות,
התחילת סיפוקים וכן הלאה.
אז אנחנו לא כל החיים נאבקים על המרשמלו, בסדר? אם עכשיו מישהו יבוא אליי עם מרשמלו ויגיד לי, אין לי בעיה.
זה לא מרשמלו, זה אוטו, זה כבוד, זה מעמד חברתי, זה לא משנה.
המאבקים מתפתחים, אבל עדיין
הבינוני
יש לו נטייה אל הרע. כן, נוער.
מי אשכנימה עם הברמן פה, אז מה, מרוון, בעברית יש לומר מרוון.
מילה חדשה מהאקדמיה ללכת העברית,
מרוון.
תזכרו את המילה, כן.
נו, איך?
מי אמר שזה מסתדר?
אנחנו לומדים תניח, לא לומדים רמב״ם.
אבל מה הכוונה? איך אתה מבין
שהרמב״ם הרי אומר ממשה עד משה לא קם כמשה.
אז אוח וברוך הבא.
רבים בערבים משה.
אז איך אתה, הרי הרמב״ם בעצמו אומר,
ממשה,
אתה יכול להתאמסגן פה? יש פה כפתור,
תודה אליסר.
הרמב״ם אומר, ממשה עד משה לא הוקם כמשה.
תודה.
אז איך אתה,
לשון הרמב״ם מדויקת,
בסדר?
לשון הרמב״ם מדויקת מאוד.
לא, זה גם לא פוטנציאל, לא, ממש לא.
מה פתאום, הרמב״ם אומר, לא יקום נביא כמשה, וגם המשיח לא יהיה כמשה.
הרמב״ם אומר את זה, אז הוא סותר את עצמו.
אז מה אומר הרמב״ם? זה רמב״ם במלכות תשובה.
הוא אומר, רשות ביד כל אדם להטות את עצמו.
אם רצה, יהיה כמשה רבנו, אם לא רצה, יהיה כערבם ונבט. כלומר,
יש לך את היכולת לבחור להטות את עצמך לדרך של משה רבנו,
לא שתהיה כמשה רבנו, אל תתחיל באשליות.
מישהו פה מאיתנו יהיה כמשה רבנו?
מישהו פה לא יאכל 40 יום, לא ישתה 40 יום, על ידי הר סיני, יהיה נבואה, מה פתאום? לא קם בישראל כנביא ולפי העממה הוא גם לא יקום.
אתה יכול לבחור להטות עצמך לדרך משה רבנו,
או להטות עצמך לדרך ראובן בן נבט. אתה לא תהיה כמוהו.
ואז זה מאוד מתאים לתניא,
שיש לאדם יכולת, לבינוני, יש לו יכולת בחירה להגיד,
אני הולך בדרך של משה רבנו. כנראה יהיה לי מאבקים של משה רבנו לא היה, בסדר?
הרבה טועים ברמב״ם הזה.
הם חושבים שאדם, כל אדם יכול להיות משה רבנו.
איזה מין דבר, זה מה פתאום.
משה רבנו זה נשמה מיוחדת.
כן, אברהם אבינו נשמה מיוחדת. אלה תולות השמיים והארץ ביברעם, נשמת אברהם קדמה לעולם. נשמה מיוחדת שירדה לעולם.
נפלאה מאוד.
אז הקב' הוא אחת לכמה דורות, שותל צדיק כללי,
שזה ברור, אתם מכירים סיפורי צדיקים,
אתם רואים שהצדיקים האלו זה משהו לא מהעולם הזה.
זה לא אנשים שיש להם איזו התמודדות רגילה.
בדורות שלנו אנחנו תמיד נותנים דוגמה את הרבי מלובביץ',
הרב חוק, הרבי כותב, מעיד על עצמו.
זאת אומרת שהוא הלך
מיום הולכי לתלמוד תורה ועוד לפני כן,
איגרת שהוא קטן מכתב לנשיא בן צבי.
כלומר, מגיל חמש
הייתי טרוד באופן גאולתם של ישראל,
באיזה אופן שזה יהיה, שזה יצדיק את כל הצרות שהיו לנו בגולה.
זה מה שהוא התעסק בגיל חמש.
מה אתה התעסקת בגיל חמש?
מה אני התעסקתי בגיל חמש? איזה גן היינו? מה גמרנו לשחק בבובות, בגולות, בלא יודע מה?
אז כאילו זה אנשים בסדר גודל אחרים. אחד כזה נשלח לעיר לדורות.
לאלפים, למאות, למאות אלפים לפעמים. הרב עובדיה כזה.
רבותיי, אנחנו עכשיו ב' בחשוון.
תודה רבה.
לא, נתתי מים.
היום זה ב' בחשוון.
הלילה זה הילולה של הרב עובדיה יוסף.
הרב עובדיה יוסף, בכיתה א', בן שבע,
יש לו מחברת.
איך קוראים לו,
אתם יודעים, אנחנו עם כיתה א', יש לעשות שער למחברת,
מחברת חגים,
קראו לזה.
מה השער של המחברת, אתם יודעים?
איך קוראים לו שער?
יש את זה מצולם, אני יכול להראות לכם את זה.
יביע עומר,
ככה הוא כותב, יביע עומר,
מאיתי עצמי, הצעיר באלפי ישראל, עובדיה יוסף סט.
ילד בן שבע.
ככה הוא כותב.
מה?
הוא מבין מה הוא.
בגיל שבע הוא כבר מבין שהוא לא איזה מישהו רגיל.
כותב על המחברת, הוא כאילו חותם, זה כאילו משחק.
יש לו חותמת, הצעיר באלפי ישראל עובדיה יוסף סעד,
ילד בן שבע, כותב חידושים.
כאילו,
זה,
יביע עומר מגיל שבע,
הוא כבר ידע להגיד.
זה נשמה מיוחדת, זה ברור.
עובדיה עובדיה.
עובדיה עובדיה.
כן, אבא שלו יעקב עובדיה, כן.
עובדיה עובדיה עשתה או משהו כזה. אפשר לראות איזה ספרים, יצאו ספרים.
יש לי במילואים,
בבסיס לנפח, יש בית כנסת.
אנחנו נמצאים שם בהשתלמויות וכל מיני כאלה, אז יש שם ספר מאוד יפה על הרב עובדיה. הוא ממש ספר כזה מרן, ענק,
יש שם...
מה?
הוא נולד בגימל חשבן, זה אני לא יודע.
אני זוכר שהוא נולד בסוכות,
סוכות תרפא, אבל יכול להיות.
הבנאפח, הבסיס,
הבית כנסת פונה לכיוון מערב.
לאיזה כיוון אמור לפנות?
אה?
נרון.
אה הוא פונה לכיוון מערב. אומרים ששם מתפללים לפיקוד.
לא מתפללים לאלוהים, מתפללים לפיקוד.
בסדר?
עכשיו,
עד כאן זה ברור, פחות או יותר,
אני מזכיר לנו עוד חלוקה שראינו.
גם בתוך הצדיק, כאילו יש,
אפשר להגיד שזה אותו דבר, בסדר?
הבינוני יש לו עוד כינוי, והוא נקרא עובד אלוקים.
והפסוק
הוא ככה, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,
אז אנחנו מבינים, צדיק זה צדיק,
ורשע זה רשע, מעולה,
בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.
אז רגע, זה אני לא מבין, מי זה עובד אלוהים לאשר לא עבדו?
אומר אדמו״ר הזקן,
זה הכל במסגרת החזרה שלנו,
יש שני סוגי צדיקים.
אחד נקרא עובד אלוקים,
ואחד נקרא
לא עובד אלוקים. מי זה לא עובד אלוקים?
לא,
צדיק וטוב לו.
צדיק,
נכון?
יפה, אתם בעניינים. צדיק וטוב לו זה צדיק שהוא כאילו הוא זורם עם הטוב, הטוב זה חלק ממנו.
אין לו חיכוך, אין לו עבודה.
צדיק ורע לו,
צדיק שיש בו, הוא לא נקי לגמרי מהרע, יש בו איזה משיכות לרע,
הוא נקרא עובד אלוקים.
הוא צריך לעבוד על עצמו.
ושבתם וריתם בין צדיק לרשע,
בין עובד אלוקים מאשר לא עבד.
אין לו מה לעבוד, נכון.
מה יש לו לעשות?
להעיר.
אמרנו, הצדיק נשלח להעיר ולא לתקן.
אין לו מה לתקן.
אין לו מה לתקן.
אני מציע לכם פעם אחת לקחת ספר חדריו של הרב קוק,
ולראות את ההתלבטויות שהוא מתלבט בינו לבין עצמו. הרב קוק אמר, מה הוא מתלבט?
מה מדובר?
בסדר?
הוא מתלבט, יש לו התלבטות שם.
האם בשבילי ללמוד תורה זה ביטול תורה?
כי כשאני לומד תורה,
אז אני לא כותב את התורה שלי.
אתם מבינים מה מדובר?
האם אני צריך לכתוב מקורות לדברים שאני כותב?
כי הוא אומר, מקורות, אז כאילו,
אבל זה חידוש, כאילו, זו נביאה פנימית, אי אפשר לכתוב לזה מקור.
זה כאילו משהו לא עומד ככה, משתאה.
נשמות גדולות שיורדות לעולם.
חלק גם העולם בוסר שהם ירדו,
שירד איזה מאור גדול בעתיד לעיר לישראל,
וחלק מגלים תוך כדי.
הבינוני עובד,
נקרא עובד אלוקים, הוא נקרא צדיק עובד אלוקים, צדיק כי הוא אף פעם לא נכשל.
ברגע שהוא נכשל, הוא מיד ירד למדרגת רשע, הוא עושה תשובה, חוזר חזרה על זה. אבל הוא עובד אלוקים.
יש לו כל הזמן...
בסדר?
זה הכול במסגרת החזרה הכללית.
בואו נרוויח עוד משהו חדש.
ודאי, ישראל.
אתה מתכוון למימרה, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינה בני,
חנינה בן דוסה, שהוא צדיק.
נכון? לזה אתה מתכוון?
לא יודע. טוב, אז זה...
בסדר, אני מבין מה שאתה אומר,
אז בואו נעשה שני שלבים, זה מקדם אותנו לשלב הבא בחזרה שלנו.
באופן פשוט,
כמו שכל הבריאה כולה נועדה לשרת את האדם, נכון?
נועדה כאילו לתת לאדם, כל הדומם, צומח, נועד לאדם, אז ככה גם באדם, ככה הרמב״ם באמת אומר,
כולם הם בעצם איזה הכנה אל הפסגת השלמות, שזה הצדיק,
שהוא דבוק בהשם יתברך וכו' וכו'.
מה?
לא הבנתי.
מכין את הקרקע למה?
כן, בסדר, נכון. אז אפשרות...
יפה, הצדיק פה בשילה בן אדון יהיה יפה. אתה בעניינים, אני עושה פה בדיקה.
רגע, איך קוראים לך?
נדב. נדב. נושא כאן הכרות עם חדשים. אתה קם במכון או ש... כן. נדב מה?
לא. אחרי זה תגיד לי את השם.
אז יפה.
אבל, וזה היה החידוש הנוסף, שבעקבות דברים של נדב,
וזה מה שנראה לי הבאתי לכם היום,
פרק יו׳.
בשלב מסוים, מה?
תגיד, תגיד, דבר, נו, אנחנו פה בהתוועדות.
יפה. אני אסתכל. אתה. יפה. אתה.
סבבה, אני איתך לגמרי.
תשכלל את זה עוד טיפה,
תלך עם זה, תלך, תלך יותר חזק.
אתה אומר, הצדיק פה כדי לעזור לי. לעזור לי להיות, למה?
לתיקון, לעזור לי לתקן, נכון?
כלומר,
כלומר, כלומר, כלומר, שלום לך.
בשלב מסוים בספר,
אדמו״ר הזקן הוא כאילו, הוא פתאום משנה את המרכז.
עד שלב מסוים
הוא טיפה כאילו מאפס אותנו. תשמע חביבי,
בוא נגיד ככה, עד שלב מסוים הוא עושה לנו מה שקוראים בחסידות מודעות עצמית מפוכחת.
מודעות עצמית מפוכחת. מי זה חסיד?
חסיד זה מי שיש לו מודעות עצמית מפוכחת לעצמו. עד עכשיו חשבת שאתה צדיק,
בא אדמו״ר הזקן ואומר לך, חביבי, אתה בינוני.
תרגיע,
אל תעוף על עצמך,
אל תחשוב שאתה איזה מי יודע מה. יש לך נטיות לרע, אתה נמשך אל הרע, הרע מדבר אליך.
זה שאתה לא נכשל זה גם הרבה כי הקדוש ברוך הוא עוזר לך בכלל. מצד עצמך היית יכול להיכשר 200 פעמים. זהו,
נגמר הסיפור.
ואז פתאום הוא מקבל פרופורציות.
הוא גם מפסיק פתאום להתאכזב מעצמו ומפסיק כאילו כל מיני ציפיות. אני בינוני, אני נאבק, אני זה. בסדר גמור.
והצדיק ישלח להעיר לי, לכתוב לי מסילת ישרים, לכתוב לי אורות הקודש,
לכתוב לי שערי תשובה, לכתוב לי ניקוטי מוהרה, ניקוטי עצות.
הצדיק נשלח להעיר לי. אני ככה נאחז בדברים שהצדיקים, או לראות את הצדיק
וללכת לפי הדרכותיו, זה עוזר לי לצלוח את העולם הזה בלי ליפול.
בסדר?
מה?
למה מי האש?
נועדתי להיאבק, לא נועדתי ליפול. נועדתי להיאבק ולהצליח.
עכשיו חכה, בדיוק בגלל הייאוש שלך,
אתה מדבר עליו. פתאום בשלב מסוים, אדמו״ר הזקן משנה את מרכז הכובד
ואומר, רגע, רגע, רגע, וזה הפרק שלפנינו, ואנחנו היום אולי עם דרכו ננסה ככה להיכנס.
ואומר, בסדר.
אם אני מסתכל כאן בעולם הזה,
אז באמת הצדיק הוא נראה,
זה נראה יותר טוב.
הוא צדיק, וזה, ובגדיו לבני, ויש לו זקן, ויש לו זה, וככה זה, הוא נוסע בביוביק, לא יודע, כאילו, בסדר,
כל זה.
אבל כשאני מסתכל מצד השם יתברך,
מצד למה הוא ברא את העולם,
אז מי נהיה המטרה?
הבינוני.
כי המטרה של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם לפי ספר התניא היא לעשות לו יתברך
דירה בתחתונים.
זה כל העניין, זה כל הטריק,
זה כל החידוש,
זה כל העונג וההנאה והתאווה, אומרים שהקדוש ברוך הוא התאווה
להיות לו דירה בתחתונים, אז כל התאווה זה שיש כאן עולם שהוא חומרי
וחומר מושך, לא חומר לא מושך, ובכל אופן אני מצליח להתגבר על החומר הזה ולעשות רצון השם יתברך.
זה מה שמעניין.
זה מה שמעניין.
עכשיו תראו,
זה עיקרון כל כך חשוב שהוא בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים.
איזה משחק?
מתי אנחנו מתעניינים במשחק?
כדורסל, כדורגל, בצפייה נגיד אפילו.
שהוא מאתגר, שיש כאילו, אתה יודע, שיש...
אני אתן לכם דוגמה, סליחה שאני אתן לכם את הדוגמה הזאת, בסדר?
יש שחקן שנקרא קווין דוראנט, שמעתם עליו?
לא שמעתם עליו. תשכחי, הוא שחקן NBA היום,
אחד הטובים, בסדר?
אחד הטובים,
והוא מזכיר את מייקל ג'ורדן בהתנהלות שלו, מבחינת זה, אבל הוא בקציפה יותר רזה ויותר גבוה,
אבל הוא זה.
הוא שיחק בקבוצה שנקרא אוקלהומה
פונדר סיטי.
זה כאילו הקבוצה שהוא שיחק בה. וכאילו הקטע היה שהוא ייקח אותה.
יבנו קבוצה סביבו.
הוא הגיע לקבוצה מאפנה, כאילו כמו, אני יודע מה,
משהו אצלנו כזה,
הפועל, והוא כאילו יבנו סביבו קבוצה.
כלומר, זה ייקח זמן והרבה דרפטים וכמה דרפטים עד שיבנו זה, יביאו לידו ובסוף הם יזכו באליפות. זה כאילו היה...
וככה אתה בונה קבוצה. קבוצה אחת לוקחת כוכב כזה,
קבוצה אחת לוקחת כוכב כזה, הם נבנים, נבנים, נבנים, ואז בסוף נהיה בום, ככה.
זה מול זה, איזה יופי.
מה עשה הבחור?
אין לו כוח לחכות.
קנו אותו גולדן סטייט,
שהם כאילו האלופים.
עם קבוצה גם ככה טובה, עכשיו הם נהיו עוד יותר טובים.
אז עכשיו כאילו,
משאית-מסא זה ג'יימס, זה ורון ג'יימס, כאילו,
אז עכשיו כאילו,
הקבוצה שהייתה גם ככה טובה, אז זה נהיה פחות מעניין.
הסדרות נגמרות 4-0, ככה, פחות מעניין.
אז עכשיו ההוא הלך ללייקרס,
לברון ג'יימס, סליחה שאני כן, זה, כל אחד עם הסרטוט שלו.
כאילו, מה שקורה שנהיים, כאילו, זה, טובים,
ואז זה לא מעניין.
אנחנו מתעניינים כשיש כאילו איזושהי הדדיות, יש איזשהו שוויון.
זה מה שמעניין אותם.
אז כביכול, כן,
הבאתי את המשל הזה שלא נצטרף.
מה?
אתה הייתי, אתה מבין עניין.
שברו את הרצפות.
שברו!
אז בסדר?
אז כביכול,
יש כאן איזה ניסיון,
בוא נגיד שאנחנו,
להבין לגמרי לגמרי מדוע הקב' בראה את העולם, אנחנו לא יכולים.
הבית של הבראשית היא סגורה אחורה.
אבל אתה יכול להתחיל להבין מאיזושהי נקודה מסוימת.
מה העניין בבריאת העולם? מה החידוש? מה גורם הנאה לקדוש ברוך הוא?
גורם הנאה שיש כאן עולם שהוא חומרי, שהוא תחתון,
שהוא שפל,
יש בו צדדים חומריים עיוורים,
ובתוך העולם הזה חודר אור אלוקי. יש פה איזה מאבק,
והמאבק הוא מאבק.
ובכל אופן האור האלוקי מצליח לנצח.
זה גורם
הנאה לקדוש ברוך הוא. אז בהקשר הזה, מי המטרה של הכול?
בינוני.
כי הוא זה שבעצם מחולל דירה בתחתונים. ומי עוזר לבינוני?
הצדיק.
מה?
זה מתהפך.
עכשיו תשמעו שני סיפורים נפלאים בעיניי.
זה כן סותר את מה? את מה שאתה אמרת.
כן, זה סותר, אבל אני רק אומר, האדמו״ר הזה כן מתחיל מהגישה שלך.
הוא מתחיל מזה שהצדיק,
והצדיק הוא זה, ואנחנו,
בינוני הוא מלא מלא בעיות.
לאורך השנה שעברה מה שראינו, שפתאום זה מתהפך.
אגב, הזכרנו את זה שהרבה שמות של צדיקים זה דוב.
דוב זה שם של צדיקים.
מעבר לרב דב דיגון כמובן, והרב דביוב, והרב דב דינגר, והרב המגיד,
הרב דוב בר, דוב בר, כן, הולכים יחד, ויש כמה, שני הדמו-רי חב״ג' שיש להם שם דוב. זה כאילו שם של צדיקים.
צדיקים מחבבים את השם הזה.
כן?
למה? כי דוב זה ראשי תל אבות דירה בתחתונים.
זה כאילו ה...
בסדר?
הכרת את זה?
דירה בתחתונים.
אז זה העניין.
זה העניין, זה פלא הדבר הזה.
עכשיו,
אז פתאום
מה שקרה לנו עכשיו,
שהאדמו״ר הזקן נתן לנו גאוות יחידה.
ממצב שאני, איזה, אה, כל החיים אני נאבק, איזה באסה, אני לא אהיה צדיק אף פעם, פתאום אני נהיה גאוות יחידה. דרכנו, דרך הבינוניים, חודרת,
חודר האור האלוקי בעולם, בעולם החומרי השפל, הגשם.
זה שלנו.
והצדיקים נשלחו בשבילם כדי שנצליח במאבק הזה.
אני רוצה להגיד איזה וורט יפה לפרשת נוח,
שקשור מאוד למה שדיברנו כרגע.
וורט שהוא שילוב של חב״ד ושמש שמואל.
אבל זה יעזור לנו להבין.
ראיתי שהרבי שואל באיזה מקום, טוב, בסדר.
אז הבינוני נאבק בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית.
והתכלית היא שהנפש האלוקית תנצח.
מה הכוונה תנצח?
שהנפש הבהמית תתבטל?
לא, זה לא אלוקית.
כלומר, היינו צריכים להתחיל את החזרה מהעובדה שאדמו״ר הזקן מחדש, שלבינוני יש לו נפש אלוקית ונפש בהמית, בסדר?
והנפש הבהמית, אצל הצדיק, הנפש הבהמית בטלה לגמרי הנפש האלוקית, היא אין לו משיכות, היא לגמרי מוארת. אצל הבינוני הנפש הבהמית היא נפש בהמית, היא קיימת, היא עושה מום.
אז כשהנפש האלוקית מנצחת, מה הכוונה?
שהיא ביטלה את הנפש הבהמית אצל הבינוני?
היא כפופה, היא מנהלת.
השאלה היא מי על ההגה?
מי נוסע?
ואז אומר הרבי באיזה שיחה,
נפלא מאוד.
ממש נהניתי מההגדרה הזאת, מאוד מאוד שמחה אותי.
הוא אומר, הנפש הבאמית היא מבינה בהנאות.
הנאות זה התחום שלה.
תחשבו כמה אנחנו עסוקים בהנאות.
אתה הולך למסעדה,
מזמין,
חסר לי פה משהו.
תגידו, לא שמתם בארת?
קראתם לאחרונה, אני אוהב לקרוא מה כתוב על הבקבוקי יין מאחורה.
הזכרנו את זה הבוקר בחבורה, כן? זה בקבוקי יין עם סיומת עמוקה,
ועפיצות בינונית, עם שבבי עצי אלון, בתא המוחמניות,
מתאים להגשה עם דגים וגם כאפריטיף.
הנפש הבאמית, בזה היא מבינה, היא מבינה בהנאות. היא אוהבת ליהנות והיא מבינה בזה גם.
היא מחפשת את זה.
אומר הרבי באיזה שיחה,
כשהנפש האלוקית כובשת הנפש הבהמית,
ההנאות נהיות מדברים אלוקיים.
כלומר, אם אני אחבר אלקטרונות לבן אדם,
וכשאדם נהנה אז משתחרר לו דופמין,
משתחרר לו כאילו יש לו הדופק, טיפה עולה, הוא מזיע קצת.
אני אחבר אלקטרונות לבן אדם ואני אשב בחדר מחשב ואני לא רואה את הבן אדם, אני רק רואה את התחושות שלו,
אני אוכל לדעת עכשיו הוא נהנה.
פתאום אני נלחץ על כפתור, אני אדלק לי מסך, מה אני אראה הוא עושה?
יושב בסוכה.
פיזית הוא נהנה, פיזית. הוא מבין מה זה עניו? יושב בסוכה. ארבעת מיני,
מניח תפילין.
עושה
נר חנוכה. פעם באו לרבי ליצחק עם ברדיצ'ב וסיפרו לו על איזה גוי שהוא עשיר, יש לו אחוזות והתלהבו.
אז הובלב יצחק שאל, תגידו, הוא מדליק נרות חנוכה?
אומרים לו, לא, הוא גוי.
אז הוא לא יודע מה זה להנות בחיים.
לא יודע מה זה ליהנות באמת.
הנאה באמת זה להדליק נרות חנוכה.
אז הנפש הבהמית, כשאדם מגייס אותה,
היא עוזרת לו.
ואז למה אמרתי שזה קשור בפרשת נח?
כי השם משמואל אומר שיש בזוהר שתיבת נח הייתה בעצם כמו סוכה.
הזוהר קורא לתיבת נח סוכה.
ובפרשה כתוב שהרי
רק מעט בעלי חיים יכלו להיכנס לתוך התיבה,
אז איך ידעו מי ייכנס?
התיבה קלטה.
כאילו בעלי החיים הגיעו, מי שהיה צריך להיכנס, התיבה אמרה לו בוא תיכנס.
אז שואל השם ישמואל, כאילו לא אמרה לו, אלא הוא הרגיש שייכות לתיבה, הוא נכנס.
אז אומר השם ישמואל, אז איך זה בסוכה?
אז כמו שהתיבה קולטת, גם הסוכה קולטת.
אז הוא אומר,
זה תחושת ההנאה בסוכה.
מי שהוא נכנס לסוכה
ויש לו הנאה, הוא נהנה, יש לו הנאה פיזית, לא אה, איזה כיף, וואי, סוכה וזה, הסוכה קלטה אותו.
ומי שלא,
לא קלטה אותו. הוא קיים את המצווה,
אבל בלי הגשמקט, הוא לא...
זה נקרא לכבוש את הנפש האלוקית,
שהבינוני כובש אותה.
את ה... מה?
את הנפש הבמי, סליחה. מה אתה אומר?
כן, כן, כן. איך קוראים לך? מי שאני לא מכיר את השם שלו מיד יזדהה, כן.
תומר. תומר, מה?
מה אני אסגר עם השמות משפחה היום? חבר'ה, אין לכם משהו כהן, ככה, לוי.
בסדר.
בסדר?
הנה.
הנה.
עכשיו השאלה איך, אז כל הספר מלא מזה, אבל רק נתתי דוגמה איך הבינוני שמקודם טענו שהוא קצת רחוק וכולי, איך הוא פתאום נהיה מרכז הסיפור.
איך הוא נהיה מרכז העניינים, בסדר?
כשאתה מבין שהגדרת העולם הזו היא דירה בתחתונים.
אז אתם יודעים, על הרבה צדיקים מסופר
שלא היה להם הבנה בצורתא דמטבע. אתם יודעים מה הכוונה בצורתא דמטבע?
מספיק נגיד על הרב קוק,
שהיו מביאים לו כסף,
נגיד אני מביא לך כסף,
אני מביא לך מטבע של חצי שקל וששקל ועשר שקל ושני שקל,
שקלים יש לומר.
אז הרב קוק, הוא היה לוקח את המטבע של החצי שקל ואומר, זה נראה לי הכי הרבה, כי הוא הכי גדול.
הוא לא היה מבין במטבעות,
לא היה,
לא מבין בזה.
והוא מספר שכשהיו באים אליו אנשים לדין תורה בוויכוח על כסף,
הוא היה ממש צריך,
מספרים שהוא היה מבקש מהם לצאת,
הוא כאילו היה קצת מתבודד בנו לבן עצמו כדי להצליח להבין את המושג שאנשים רבים על כסף.
הוא לא הבין את זה, מה פתאום?
לא היה להם
צורטא במטבע, לא הכירו צורת מטבע.
צדיקים,
רבשליים יקרליבך,
יש להם סיפורים, אנחנו תכף היורצת שלו, אתם מכירים סיפורים על רבשליים יקרליבך?
הוא היה מסוגל
להרוויח בהופעה 3,000 דולר,
וביציאה מההופעה היה מחכה איזה יהודי שאמר לו, רב שלמה, אני מתחתן וזה, והיה נותן לו את כל הכסף.
רב נחום מצ'רנוביל
היה נוהג הלכות ייחוד עם כסף.
אתם מבינים?
הוא בלילה, כולם היו הולכים,
אז אסור היה לו להתייחד עם כסף.
ככה הוא היה,
אתם מבינים?
הוא היה מחלק כל יום את הכסף שהיה מקבל, היה מחלק את כל הכסף,
שלא יישאר לו בבית.
דברים מטורפים לגמרי, כאילו,
וכשהיו אומרים לו את השיר, וזה היה צועק על החסידים, רודפים,
רוצחים, מצווה אחת יש לי, גם ככה אני לא תורה ולא אחת, אתם רוצים לקחת לי אותה? הוא היה צועק עליהם.
מה?
צדקה, צדקה, הוא כאילו היה מפזר את כל הממון לצדקה. רבי שטיין יקר ליבך, רק בשביל הידיעה שהוא נפטר,
הוא היה אמור להיות אדם עשיר,
כי הוא מלא הופעות וזה, וזכויות יוצרים וכל זה.
לא היה כסף לקבור אותו, הם אספו כסף החסידים
לקנות לו חלקת קבר.
ממש כמו הצדיקים, הוא יצא מעולם בלי דולר. איפה כל הכסף נעלם?
הוא חילק את הכול.
אז זה מדרגת כל אדם? לא.
זה לא מדרגת כל אדם, זה מדרגת צדיקים.
שהם כאילו, זה לא עושה להם רושם.
אנחנו הבינוניים, זה מדבר אלינו ועוד איך, נכון? אה, כסף, מה זה? אנחנו רואים, זה הישונים מתרחבים.
עכשיו בוא נראה אותך נותן מעשר.
בוא נראה אותך מפריש לצדקה.
בוא נראה אותך לא לוקח את הכול לעצמך.
וזה הסיפור.
הצדיק נשלח כדי לתת לנו כוח, כדי לתת לנו דוגמה, כדי להאיר לנו, אנחנו קוראים סיפורים עליו, אנחנו שומעים, אנחנו מקבלים בעצמנו יותר כוח להיות כאלו.
אבל אנחנו לא נהיה כאלו, אנחנו לא צדיקים.
מודעות הזאת מפוכחת.
אף אחד מאיתנו לא הרב קוק, אף אחד מאיתנו לא הרב...
אף אחד מאיתנו לא, אנחנו נאבקים.
מה?
הרב עובדיה, לדוגמה,
הוא, כיוון שאנחנו עסוקים ב...
לא היה לו
יצר של ביטול תורה.
לא היה לו.
אתה יודע, כל אחד אני יושב, לומד תורה, קמים וזה, קצת קשה, ריכוז.
לא היה לו את זה.
כל שנייה פנויה שאפשר היה, הוא רק היה יושב ולומד.
אין לו, כאילו, וכשהוא,
וברגע שהוא הבין שהוא לא יכול יותר ללמוד,
מה?
לא, לא, לא, ברגע שבסוף ימיו,
בגלל הכאבים,
הוא לא יצטרך יותר ללמוד, הוא ביקש למות.
וככה זה, אני לא, אין לי מה לעשות.
זהו. אם אני לא יכול לכתוב,
הוא לא יכול לכתוב.
כי אם כל כך התגברו לו בגב,
שהוא לא יכול היה לכתוב כבר,
אז אין לי מה לעשות.
זה נשמות מיוחדות.
אני לא אומר,
עוד פעם, אנחנו עוסקים פה בכבודו של הרב עובדיה,
אני לא אומר להבין מה הוא כתב.
רק לכתוב מה שהוא כתב.
כמות, כמותית, המילים.
כמותית.
זה אי אפשר להאמין שבן אדם כתב את זה. אחד.
כמותית. אני לא אומר שכל מה שהוא כתב הוא גם למד וגם הבין וגם פתח את הספרים וגם זה.
רק אם אתה צריך לכתוב את מה שהוא כתב, להעתיק, בסדר? עכשיו בן אדם תגיד לו, בוא תעתיק לי את כל מה שכתב הרב עובדיה יוסף.
מההתחלה עד הסוף.
זה ייקח לנו חיים שלמים.
אז הוא גם למד את זה, גם זה, וגם כתב את זה. איך הוא הספיק?
הוא היה גומר עט בשבוע, עט פיילוט כזה בשבוע.
עוד לא רואה, אתה כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב.
קנה לך חבר.
זה בלתי נתפס.
לית דין ברנש, תפתח יביע עומר.
ספר אחד מזכיר בתשובה אחת, הוא מזכיר, בלי גוזמה, מאות מקורות. בתשובה אחת. עכשיו, בכל מקור שהוא מזכיר, הוא פתח אותו, הוא ראה אותו,
הוא עבר עליו.
מה זה?
זה בן אדם?
זה לא בן אדם.
זה לא משהו רגיל.
זה מאות שנים לא היה דבר כזה.
זה, ברור שזו נשמה שנשלחה לדור הזה המיוחד,
שכולם מגיעים מכל, כל, כל הארצות,
כדי לארגן את כל עולם ההלכה בצורה שיטתית ומסודרת,
לארגן אותו שיטתית, מסודר, עניינית, כאילו הוא גם,
היה חי הרבה מאוד שנים ברוך השם, וכוח כתיבה עצום וכוח זיכרון עצום,
בדור הגאולה שמגיעים הרבה מאוד אנשים.
אחרת אין שום יכולת להסביר איך אדם אחד
עשה כל כך הרבה וכתב כל כך הרבה. זה על אנושי.
זה לא אנושי.
גם היום בעידן המחשב,
אפילו היום בעידן המחשב בפרויקט השו״ת, אתה פותח יביע עומר, יש שם עשרות מקורות שפרויקט השו״ת לא יודע אפילו,
לא מכיר.
בעידן פרויקט השו״ת הוא מזכיר
כל מיני שוטים נידחים וספרים שפרויקט פשוט, אתה יודע, כדי שזה יהיה פרויקט שצריך לסרוק את זה ולהעלות את זה, הם אומרים, הם משלמים להגיע לפשוט הנידח שהרב עובד יוסף מזכיר.
אז זה משהו רגיל? זה משהו רגיל.
זה הצדיקים.
משלכים להעיר לנו,
להורות לנו את הדרך, אבל הבינוני עובד.
דוגמה לעבודה של בינוני זה שמתחילות להיות לו הנאות
מדברים בעלי משמעות.
בסדר? כאילו, אז זה איזה מין חזרה קצרה,
ככה שעשינו קצת, להבין מלמעלה,
איפה אנחנו נמצאים.
זה יש עכשיו משהו ברוך.
ורצינו לראות לפחות כמה משפטים מפרק ל״ו,
כדי שזה...
מה? איזה? נכון?
מה?
תגידי, תגיד, נדב, דבר.
דרך ארוכה וקצרה, כן.
התלבטתי, נתחיל מההתחלה או לא, אבל לא יודע, נחליט ב...
זבול, נכון? כי אתם פה בעניינים, אני רואה שאתם בעניינים, זה טוב לי.
היה צריך להתחיל, האמת, מפרק ל״ה.
אבל כיוון שפרק ל״א לפניכם אז בואו נתחיל לל״ד ובשבוע הבא נחזור לל״ד ואז משם נתקדם. והנה מודעת זאת מאמר חז״ל שתכלית בריאת העולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. בכל אופן אני אקרא רק משפט אחד מפרק ל״א כדי שזה
לתוספת ביאור תיבת לעשותם וגם להבין מעט מזה תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעולם הזה להתלבש בנפש בימית שמהקליפה מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם.
ולדחותה ממקומה מחדר השמאלי שבלב.
הבינוני אף פעם לא יכול להיפטר מהנפש הבהמית שלו. היא תמיד איתו.
היא משנה צורה. ברור שכשאדם זקן אז אין לו את אותן תאוות
שיש לו כשהוא היה צעיר וכשאדם זה, אבל הוא,
תפש בהמית היא.
זה לא איזה תקלה.
זה מה שאדמו״ר הזקן רוצה אצלנו. זה לא תקלה.
אוף עם היצרים. אנחנו נצא כל יום וניאבק מחדש.
ונצליח.
חלק מהמקרים.
אז
התכלית של זה, אנחנו בפרק ל״ו,
והנה מודעת זאת מאמר חז״ל שתכלית בריאת העולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך
דירה בתחתוני.
זה הסיבה.
ואיננו שייך לפניו יתברך בבחינת מעלה ומטה,
כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה,
אלא ברור העניין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדוק יתברך יחיד ומיוחד,
ממלא כל המקום הזה שברא בו העולם. וגם אתה כן אומר לפניו יתברך,
רק שהשינוי העולם מקבלים, חיותו והורו יתברך,
שמקבלים על ידי לבושים רבים,
המכסים ומסתירים את אורו יתברך, כדכתיב כי לא יראני אדם וחי.
וכדי פירשו חז״ל שאפילו מלאכים הנקראים חיות, אין רואים אותו וכולי.
וזה עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור
והאחריות שמנו יתברך עד שנברא העולם הזה הגשמי והחומרי ממש.
הוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו
בעניין אסתר אורו יתברך וחושך כפול ומכופל שהוא מלא קליפות וסטרא אחא שהם נגד השם ממש לומר אני באפסי עוד
והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם אינו בשביל העולמות העליונים
הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון זה התכלית מה?
קראתי מהר מדי
אז אני אגיד זה אני אגיד זה
שומע נדב?
איפה יותר באה לידי ביטוי מלכותו של מלך בשר ודם,
נגיד?
האם בארמון המלוכה
כולם יש לו מסדרים, ויש לו ככה, וכולם מצדיעים לו,
או שאם המלך הזה יגלה שבאיזה מקום רחוק מאוד, באחד מהאיים הרחוקים, שמלכותו,
כאילו, אף אחד לא רואה אותו שם, ויש המון המון הסתרים,
ויש כאילו, אתה יודע,
בכל אופן יש שם תפוצת אנשים ששמעה על המלך,
והיא נאמנת לו מאוד,
ולמרות כל הקשיים והספקות הם מנסים מאוד ללכת בדרך של המלך ומנסים ללמוד. אז מה יותר יגרום הנאה למלך לדעתך?
כן.
ברור, מה זה אתה זה.
הבנת את זה.
אז ככה.
כלומר, זה שכל המלאכים כל היום שרים לקדוש ברוך הוא. אדמור הזקן נותן את המשל הזה בעצמו,
הוא נותן את זה בצורה אחרת. הוא אומר, משל למלך שיש לו מיליון להקות ששרות לו כל היום איזה מלך גדול הוא,
אבל יש לו גם איזה תוכי שאומר לו, בקטע הוא, אדוני המלך.
והמלך מבסוט על התוכי, וכל היום מסתכל.
הוא אומר לו, אדוני המלך, כולם שרים לך, כל היום שירים. הוא אומר, כן, אבל אם זה לא...
התוכי זה חוכמה.
זה גורם להנאה, שזה ה...
זה הקאץ'.
העולם הזה זה הקאץ'.
חומר שרוח
מנהלת אותו, מנצחת אותו. הבינוני זה הקאץ'. הכל זה בשביל העולם הזה. עכשיו, אני רק אגיד
במשפט אחד, ובזה נעצור היום,
זה כנראה הפוך מהרמחל.
כי הרמחל אומר שפה זה פרוזדור,
והעולם הבא זה הטרקלין.
אכן עצמך בפרוס דור כדי שתיכנס לטרקלין. כי התכלית זה העולם הבא.
האדמור הזה, אפשר להגיד שגם הרמח״ם מסכים לזה במקומות אחרים, אבל לפחות בסיסיון ישרים האדמור הזה כאילו אומר,
התכלית זה העולם הזה.
זה התכלית.
זה הסיפור.
זה המגרש שעליו מתנהל המשחק.
כל השאר צופים.
לא יעמד את השאלה.
מתי בן אדם יעבוד?
סליחה, מתי זה נקרא עבודה? כשקל לו? כשקשה לו? כשקשה לו. למה הוא בא קשה?
לא, ולכן התכלית זה העולם הזה.
עבודה. אין עבודה, שם אין עבודה.
נהיית רובוטה.
אין עבודה, אין עבודה. רוצים עבודה, רוצים... וואלה, לא אכפת ליהודי ערבי רק שיהיה עבודה ושיהיה אדם טוב גם.
מה?
אז העולם הזה הוא קשה, זה כל העניין.
זה כל הסיפור שיש כאן...
אה, בסדר, עזוב.
הרמח״ל, הרמח״ל, הרמח״ל, הרמח״ל, הרמח״ל, אוקיי, הרמח״ל במציאת השערים אומר, העולם הזה הוא פרוזדור, קשה? כן, אבל מה התכלית?
אם אתה מדבר על פרוזדור וטרקלין, אז התכלית זה הטרקלין, נכון? אומר האדמור הזקן, לא, לא, התכלית זה לא הטרקלין, התכלית זה פה,
זה התכלית, העולם העליון בשביל העולם הזה, זה התכלית.
מה? לא, זה הרמח״ל אומר.
האדמור הזקן אומר, הוא ברא את העולם כי הוא רוצה דירה בתחתונים.
טוב, אבל זה נושא לדוקטורט שפעם נעשה.
כן, כן.
טוב, אז עשינו, התחלנו, נגענו, עשינו את זה חזרה, נמשיך בעזרת השם,
בטובו, בשבוע הבא. חזקו ואמצו, ארבע ורבע חבורה במישהו.
