שולחן ערוך, סימן ש״ז, סעיף כ״א, עמוד ק״ד במשנה ברורה הסטנדרטי.
הסימן שאנחנו מדברים בו, מדבר,
עוסק
בנושא דברים שמותר או אסור לומר אותם בשבת, אומר לנו השולחן ערוך לגבי העיסוק עם גוי.
אסור לומר לאינו יהודי בשבת, הלך בשר זה ובשל אותו לצורכך.
ואפילו אין מזונותיו עליך.
אם מזונותיו עליו, אז זה ברור שאסור להגיד. למה?
כי בעצם אתה אומר למישהו,
תבשל.
קח, הנה בשר לבשל.
אבל אפילו אין מזונותיו עליו, לא יכול להגיד לו, לקח את הבשר הזה לבשל.
למה?
אומר הרמל, אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו.
כן?
זאת אומרת, סתם, אם הוא רוצה לעשות מלאכה,
הוא יכול לעשות לעצמו,
אבל לא לבשל.
אומר המשנה ברורה,
סעיף קטן ע' ג',
דכיוון שאותו דבר שאומר לאינו יהודי לעשות בשביל עצמו, אינו יכול לעשות בעצמו,
ובכלל אמירה ללא יהודי שבות ואסור, אף על פי שלא נהנה ישראל כלל במלאכה זו.
ואף על פי כן מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו, כמו שאומר, קח לך בשר שלך ובשל אותו לצורכך וחי הגוונה. זה גוי, גוי.
יש לך בשר, קח תבשל, אין לך מה לאכול, קח תבשל לעצמו, אכל את הבשר שלך.
אבל שאני אתן לו כדי לבשל,
זה אסור.
ההבדל הוא בין זה שאני נותן לו
לבין זה שהוא לוקח בעצמו, לעצמו.
בסדר, זה ההבדל בסיס. סעיף כ״ב,
אני לא יכול להגיד לגוי,
הנה, קח פה בשר, יש לי בשר.
בסדר? במקרר, קח את הבשר, תבושל לעצמך.
לא.
אבל אתה יכול להגיד לגוי, תשמע, יש לך בפריזר שלך בשר,
אם אתה רוצה לאכול,
אתה יכול לבשל אותו.
שלך.
הרי גוי, אין לו עניין לשמור שבת.
אז לא הבעיה, יש לו עניין
שלא לשמור שבת.
אין לו היתר, נקרא לזה כך.
אין לו היתר להתבטל.
לנו יש היתר וחידוש.
אשר ברא אלוהים לעשות, התפקיד שלנו בחיים זה לעשות,
לפעול,
לעבוד, ליצור.
נתן לנו הקדוש ברוך הוא היתר יום אחד בשבוע לא ליצור.
זה היתר ליהודים בלבד.
איזה אפליה.
נכון.
אפליה גדולה.
טוב.
לא ולא ותמיד עקבים על הסעיף עשינו. קדימה, כן.
אז ברור שאסור, כי אתה צריך להשיג לו אוכל, אין לך מה אתה אומר לו תבשל,
זה בעצם עושה את זה בשבילך.
אתה נהנה מזה.
אתה נהנה מזה, כי אתה צריך לפרנס אותו, הוא עובד שלך.
בסדר.
סעיף כב, כל שבות דה רבנן,
זאת אומרת כל איסור
של חכמים בתחום שבת,
מותר בין השמשות לצורך מצווה.
זאת אומרת, אם יש צורך מצווה,
בין השמשות זה הזמן שבין שקיעה לבין
צאת הכוכבים, ספקא דיומא,
אנחנו לא עושים שום דבר בזמן הזה,
אבל להגיד לגוי, לומר לגוי,
שזה גם איסור דה רבנן, לומר לגוי,
לעשות מלאכה לצורך חיים, זה צורך מצווה
בין השמשות, מותר אם זה מלאכה דה רבנן.
כגון.
לומר לאינו יהודי, להדליק לנו נר בין השמשות,
או אם היה טרוד והוא צריך לעשר בין השמשות.
בסדר? אז הוא יכול אפילו, כן, בעצמו, אם זה דרבן.
אומר כך, אומר הרמב״ם, כל דבר שאסור לומר לה, אינו יהודי לעשותו בשבת, אסור לרמוז לו לעשותו.
אבל מותר לרמוז לו לעשות מלאכה אחר השבת.
אינם יהודים מביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם, וישראל נותן לו מפתחו לאוצרו, ואינו יהודי נותן לו שם מודדים ומונים.
יש מי שמתיר משום שאינו יהודי מולך את עצמו עוסק,
ואינו של ישראל עד אחר המדידה.
ושיחשוב עמו אחר כך.
וכן אינם יהודים עושים גבינות בשבת, וישראל רועב יקרין אותה ממנו,
שמכל מקום האינו יהודי עד עד עיניו שכאביד. ואף על פי שישראל עומד בעדר חודש או חודשיים,
ועדת אלה מוכל ישראל כאביד שערים.
שים לב,
כמו שתמיד אנחנו רואים,
הרמה בתחום הזה של הקשר בין יהודי לבין גוי
בנושא שבת, הוא מקל הרבה יותר מהשולחן ערוך.
רואים את זה, רואים את זה כל הזמן. העיסוק הזה
עם גויים,
כנראה באירופה הוא היה הרבה יותר נרחב,
הרבה יותר תלותי, נקרא לזה ככה. היו הרבה מתעסקים.
ולכן הרמה הרבה מקל יותר, וזה מה שאנחנו רואים גם פה.
כל דבר שהוא, כן, שבות דה רבנן, מותר בין השמשות לצורך מצווה.
בן אדם שכח להדליק נר.
יכול להגיד לגוי
בין השמשות, כי זה ספקא דיומא,
תדליק לי נר.
אם זה דברים שהם עצמם דה רבנן,
אז היהודי יכול בעצמו לעשות את זה.
בסדר?
אין מעסרין את הוודאי, אבל מעסרין את הדמאי. מה זה דמאי?
ספק, זה דה רבנן.
יפה.
זה אפשר.
בסדר, ומטמינים, נכון?
יפה. למה? כי הטמנה זה סור דה רבנן.
אבל דברים שהם דה ראית אפשר להגיד לגוד.
אומר המשטרה ברורה,
אסור לומר, סליחה, כל שבות דה רבנן,
או אם היה טרוד, העיני.
אסור לרמוז, וגם זהו בכלל אמירה לאינו יהודי, כיוון שעל ידי רמיזתו עושה בשבת. והוא הדין שאסור לומר בשבת
איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה. ועל כן אסור לומר לאינו יהודי
שיקנח חותמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר.
זאת אומרת, את הרמז הזה, כנראה שפעם זה היה רמז ידוע.
אתה אומר למישהו שיקנח את האף, מה אתה מתכוון?
שיוריד את הפתילה, כי זה נהיה פחם ומתחיל לעשן הנר.
אז היו גוזרים.
את הבתילה, כדי שהאור יהיה יותר טוב.
אז איך זה היה בדרך רמז?
תקנח את העף.
קצת נקה לי את ה...
לא?
זה מה שהוא אומר.
אך כשאומר הרמיזה לאור יהודי שלא בלשון ציווי, כגון שאומר לו,
הנר לא מאיר יפה,
אני לא יכול לקרוא לאור הנר הזה שיש בו פחם.
שאומרים אינו יהודי ומתקנו, מותר.
שאין זה בכלל אמירה, ואין לאסור מטעם זה שנהנה ממלאכה שעשה אינו יהודי בשבילו.
שאין זה הנאה כל כך,
שגם מקודם היה יכול, על פי ידחק, לקרוא לאורו,
אבל עשה את זה. ולכן אומר, ההרמה אומרת, גם בדברים נוספים, כמו למשל
גבינות.
הרי אם יהודי לא יעמוד על גבי הגוי
כשהוא חולב את הפרות,
איך נקרא בלשון חכמים
החלב הזה?
חלב נוכרי. חלב נוכרי. מה זה חלב נוכרי?
זה לא חלב של נוכרי, כן?
חלב שחלבו נוכרי, ויהודי לא עומד על גביו.
אני חייב
שיהודי יעמוד על גבי הנוכרי כדי שהחלב הזה יהיה מותר.
ואומר השולחן ערוך
בהלכות האלה,
אומר השולחן ערוך שזה אוסר גם את הכלים.
על מה אנחנו מדברים?
על חלב,
שחלבו נוכרי ויהודי לא עומד על גביו.
עכשיו באו ואומרים, טוב,
הגוי הזה חולב פרות.
והיהודי, מה עושה? הוא עושה הזמנה לטובת הקהילה.
אימא מספרת שתהיה בריאה לאורכים טובים,
שבחלב הייתה משפחה שנקראת משפחת שומר.
למה הם נקראים שומר?
הם היו שומרים
בכפרים
על החלב שהיו עושים ממנו גבינות.
היו מזמינים פעם, פעמיים בשנה גבינות מהכפרים,
הם היו הולכים,
לוקחים את ההזמנות ומביאים לכל משפחה מה שהם הזמינו. אחד זה גבינה קשה, גבינה רכבת, בקיצור כל אחד מה שרצה
קראו להם שומר. היום היו קוראים להם משגיח.
אתה יודע, משגיח.
קראו לו יום שומר.
יש פה בירושלים משפחת שומר.
בקיצור,
הם היו משגיחים.
עכשיו, מה הם משגיחים?
שהגוי חולב
את הפרה, והוא עושה את הכל, את הכבשים, פרות, לא יודע מה שהיה שם,
ומייצרים את הגבינה.
עכשיו, הגוי עושה לעצמו.
זאת אומרת, זה שבסוף יהודי ייקח ממנו את הכל,
זה בסדר, זה עוד סיפור, אבל בינתיים הוא עובד כדי שייצר כמות.
יהודי מותר לו, הרי הוא לא צריך לשבת שם,
הוא צריך להיכנס ולצאת.
בוחר ולשבת על הראש כל הזמן.
וואלה, איך חוזר, חוזר, הולך.
שהגוי יודע שהיהודי בשטח ויכול להיכנס כל רגע.
זה לא עניין של עדות, זה עניין של מרתט.
שהוא לא יעשה פעולה כי הוא מפחד אולי היהודי ייכנס ואז יתפוס אותו.
לכן היום, במקום משגיח, מה אפשר לעשות?
צבע מאוד.
אין שום שאלה.
כן, כן, אין שום שאלה, ברור.
כן, כן, משתמשים בזה.
לא, אתה מסתכל מי התעסק שמה ומה עשו.
מה זה משנה איפה? מה זה משנה איפה?
ברגע שיש לי רצף,
רצף של השגחה על החלב,
שום בעיה אחרת. זה לא הדלקה אש שאני צריך להדליק פיזית.
גם זה אפשר היום לעשות.
אפייה למשל.
אם אני רוצה לאפות
מוצרים יבשים
ולייבא אותם לישראל,
אני מפקח על כל המוצרים,
הכל בסדר,
ויש מצלמה שרואה בדיוק מה עושים,
אבל מה צריך לעשות? להפעיל את התנור.
איך אני יכול להפעיל היום תנור?
מהסמארטפל.
פה, תקשורת.
תנור ממוחשב.
התנורים הממוחשבים.
אתה יכול מפה, ומפעלים,
בסדר, מתקדמים.
יודע את המפעלים הישנים,
כל התנורי ברזל על סולר ולא יודע מה.
בסדר, אתה יכול מפה להפעיל.
בוודאי.
למה לא?
אין מצווה להכביד.
אנחנו מחפשים חיים קלים.
בסדר? זה ברור העניין?
יפה. לענייננו,
אז היהודי נכנס ויוצא שם. מותר בשבת גם?
אם היהודי מקבל גם את השכר בהבלעה, בסדר, דיברנו כבר על כל הנושא הזה.
אבל באופן עקרוני, מצד
זה שהוא עושה מלאכה בשבת, אין בעיה, כי הוא צריך לעשות כמות ייצור.
יכול להיות שהוא יעבוד כמה שעות יותר בלילה גם, זה לא משנה.
ישראל נכנס ויוצא.
זה מה שצריך, אומר הרמה, אפשרי.
חודש, חודשיים, הוא נמצא בעדר עד שמייצרים לו את כל הכמות שהוא רוצה.
טוב,
זה לגבי הדברים שאפשר או אי אפשר לדבר,
לרמוז,
כן, בשבת,
שיש בהם תועלת של דברים אחרים.
זה סימן ש״ז,
בעזרת השם
נתחיל היום את סימן ש״ח.
סימן ש״ח זה כמניין בין סעיפים,
נכון?
בין זה גימרת גיאה שאל אליהו אליהו אליהו אליהו הנביא כן בוודאי
אם זה על הדרך
אתה לא אומר לו מילה טובה וזה על הדרך
לא הבנתי זה כמו מעלית שבת זה כמו מעלית מגילה שבת חוץ מדבר אחד
אם הוא מדליק לך אור
גוי שבא מעצמו מיוזמתו
אין לו קשר אליך שום כלום ניקח למרקע הרחוק ביותר
ראה פה אנשים יושבים בחשבון ורוצה להדליק אור,
צריך למחות בידו.
כי זה הנאי ישירה ממשית.
תאורה,
שולחן ערוך.
תאורה, חייבים למחות בידו.
גוי שבא להדליק ליהודי,
חייבים למחות בידו. שאלה גדולה היום.
לא, היום זה לדים, זה עוד יותר, איך אומרים?
התרחקנו עוד יותר.
בסדר? לדים זה אחרת, זה גם מפלורוסנטים.
רמה אחרת.
אז השאלה היא בדיוק.
השאלה היא מצד מה אני אומר שאסור להדליק חשמל בשבת.
מכירים את הסוגיה?
מה המחלוקת?
מה המחלוקת?
האם זה דין מבעיר או דין בונה?
האם זה בניין או עברה?
אם זה עברה, אין לך היום עברה.
לעד אם זה לא עברה.
אם אתה מדבר מצד בונה,
אז בוודאי, ברגע שאתה מרים אפסק.
בדיוק, בוא ניתן מה להגיד.
לא, זאת...
צריכים לברר את הדברים.
אני אומר, אבל בואו נאמר ככה,
אני אלך עוד יותר רחוק מזה, בשביל שככה תצא קצת טוב, בסדר?
אם אני מדבר על פנס נייד,
על בטריות,
האם גם פה יש בונה או שאין בניין וסתירה בכלים?
לא, דולק, הוספתי לו, הלכת עוד יותר קלות.
לא דולק, שאלה, הרי מה הוא שאין בניין וסתירה בכלים כשאני מתקן משהו?
אבל אם אני בא ליצור ארגז, אתה לא תגיד לי, אין בניין וסטירה בכלים.
אתה יודע שיש
יצירה חדשה.
השאלה אם אני מרים את המפסק בפנס,
האם זו יצירה חדשה לחלוטין?
בניין?
ואז יש בונה בכלים?
או עשיתי איזשהו תיקון.
אה, תגיד לי שבלי התיקון הזה לא שווה כלום? בסדר.
לא, אין בעיה, אם זה רק תיקון בתוך כלי קיים,
אין בניין וסטירה בכלים.
זה כלל.
קיצור, בזמנו, כשהיה סאדם חוסיין, מה היה שם? כשאמרו לשמוע רדיו ועניינים, אתה זוכר את זה?
לשמוע אזעקות, נחש צפה, אני יודע מה היה שם.
מה, אתה לא זוכר?
איי, איי, איי. אבל אני זוכר.
אפילו אני זוכר.
בקיצור, אז אמרו, מה יותר פשוט?
להשאיר את הרדיו דלוג או טרונזיסטור?
אז דיברו על טרונזיסטור, שזה הרבה יותר קל, שזה אולי מחדרה בנן, וזה לא חלק מה...
בקיצור,
יש בזה דיון גדול.
בוא נאמר ככה.
באמצעות שלנו היום לחייב מישהו בסקילה
על חילול שבת שהוא הדליק אור,
כי אתה חייב גם,
מהי התראה? התראה אתה צריך להגיד לו, אתה הולך לעבור איסור תורה במלאכה מסוימת.
איזה מלאכה?
תגיד לו מלאכת מבעיר,
הוא יבוא לבית הדין ביום ראשון,
כימלי,
כחזון איש, מלאכת בונה.
לכן לא עברתי,
אפשר לחייב אותו מאיתנו.
ברור,
יש פה שאלה.
טוב,
בכל מקרה, זהו. סיימתי את הסימן? סימן שז? סיימנו.
סימן שח? נתחיל.
ואמרנו שיש פה נב סעיפים,
כמעניין אליהו.
שיבוא אליהו.
עובר לנו על שולחן ערוך, סימן שח, כל הכלים נתעלים בשבת,
חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס.
זאת אומרת,
אנחנו פה מתחילים את הסימנים האלה, משין ח' עד שין י' א' עובד,
י' אלף, בסדר?
משין ח' עד שין י' אלף,
דיני מוקצה.
מה הכוונה?
שיש דברים שאסור לנו להזיז אותם בשבת.
זאת אומרת,
אנחנו לא מדברים על הוצאה מרשות לרשות,
שהאיסור הוא העברה ממקום אחד למקום אחר,
מסוג של רשות אחת לסוג של רשות אחרת.
אנחנו מדברים על עצם התזוזה.
כי למשל,
אסור להזיז דברים ברשות הרבים. כמה אסור?
400. אם זה פחות מ-400?
חצי שיעור אסור גם, אבל
לא התחייבנו.
זה לא עניין של ההזזה,
אלא זה עניין של הטלטול.
פה בסימנים האלה, סימן שח עד שיא,
יא',
ומדברים על טלטול של חפצים.
במילים אחרות, בשבת אנחנו שובתים.
כמה שבשבת אנחנו שובתים,
אנחנו צריכים להיזהר מלא לעשות דברים שלא נדרשים.
וממילא גם אי אפשר להזיז חפצים,
כלים שאין בהם צורך בשבת.
או שהם אסורים,
כן, והשימוש הרגיל שלהם הוא שימוש האסור בשבת,
או שאין לנו בהם חפץ, סתם ככה.
פה באו חכמים ויצרו מה שנקרא
ספרייה חדשה.
ובתוך הספרייה הזאת יש קבצים.
הספרייה, הכותרת של התיקייה החדשה הזאת,
היא נקראת
דיני מוקצה.
ואחר כך יש שם קבצים שמדברים על סוגים שונים של מוקצה, באילו תנאים, באיזה מצב.
מותר להזיז, אסור להזיז,
לאן אני הולך?
לכן, שים לב.
פירוש המושג מוקצה,
הכוונה היא מורחק.
להקצות, הכוונה היא להדניז הצידה.
מה זה וקצותה את כפה?
הרחקת את הכף יד מהיד.
איך עושים את זה?
טוב, זה דיני ממונות, כן, אבל מה הפירוש הפשוט?
אתה לוקח סכין מסור ומנתק את הכף יד מהיד. לא, אסור.
אבל בקצותה, להקצות, כן?
כן, בבתים צרעת.
כן, צריך להקצות את האבנים.
מה זה להקצות את האבנים?
להוציא אותם, לחלוץ אותם מהקיר.
זאת אומרת, כשאני מדבר על מוקצה,
אני מדבר על דבר שהוא מורחק ממני.
באו חכמים ואמרו,
כל דבר שהוא מורחק ממך בשבת, הווי אומר,
אי אפשר להשתמש בו בשבת
בגלל השימוש הסטנדרטי שלו,
או שאתה לא רוצה להשתמש בו בשבת בגלל סיבות מסוימות,
או שסתם ככה, מה, אין לך מה לעשות בשבת, אתה עושה דברים?
אין להזיז דברים בשבת.
וזה נושא של מוקצה.
אני רוצה שנראה עכשיו את ההקדמה שמביא,
אמרנו כמה פעמים שהמשנה ברורה, כשהוא מביא הקדמה לנושא מסוים, כנראה
שזה מורכב.
הביא פה הרמה,
הרמה, המשנה ברורה הביא פה את ההקדמה שבעצם דברי הרמב״ם
כדי להסביר לנו מה זה בכלל דין מוקצה.
בסדר? אז בואו נראה את זה בפנים,
אני אקרא,
נראה מה נסביר באמצע אבל אני רוצה שנראה את התמונה השלמה
כדי שאחר כך יהיה לנו מאוד או יותר קל, הרבה יותר קל לבאר את כל דיני מוקצה שמגינים בתוך
הסעיפים של השולחן ערוך. זו בעצם מטרת המשנה ברורה,
לבאר לנו את היסודות.
ואחר כך נוכל להבין את המקרים.
עכשיו, הדבר הראשון, מה שעושה המשנה ברורה,
נותננו את הטעמים,
הסיבות
שבגללם
חכמים קבעו וגזרו
שאסור לנו לטלטל,
לא טלטול של רשות לרשות, אלא להזיז, אני אשתמש בביטוי להזיז,
להזיז חפצים מסוימים בשבת.
אומר המשנה ברורה כך,
הנה קודם שנבער סימן זה, הקדים פתיחה קטנה.
הנה.
איסור טלטול מוקצה שגזרו חז״ל.
כתב הרמב״ם בסוף פרק ככ״ד, וזה לשונו.
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת
כדרך שהוא עושה בכל.
למה?
ומפני מה נדעו באיסור זה? למה הם גזרו את הגזרה הזאת?
למה להפיל עלינו עוד תיקים בשבת?
אמרו.
ומה אם הזהירו נביאים וציווהו שלא יהיה אילו חכה בשבת,
כאילו חכה בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר כמו שראינו בסימנים הקודמים זוכרים?
מבצעו חפצי חה ודבר דבר ש״ו ש״ז״.
קל וחומר אם לא מדברים דברי חול שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול.
אם בדיבור
אנחנו אומרים שלא לדבר בשבת דברים שיכול אז מה להזיז דברים שיכול מותר?
קל וחומר
כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו,
ואם יהיה יום חול בעיניו,
ויבוא להגביה, לתקן כלים מפינה לפינה ומבית לבית. מה זה לתקן כלים?
לסדר, לא?
לסדר. צריך אדם לתקן את הבית ביום שישי.
הוא מתחיל לעשות שיפוצים ביום שישי? לא.
מה הכוונה?
לסדר כיסאות, להזיז את השולחן.
בסדר.
זה מה שהוא אומר?
יבוא לתקן כלים מפינה לפינה ומבית לבית.
או להצניע אבנים וחצה בהם, למה זה קורה? מה קרה פתאום עכשיו?
צריך לסדר את הבית, בואו תזיזו לי את הספה מפה לשם,
את המזנון מפה לשם,
לארגן את הבית.
למה? למה? למה? אבל האם יש לך נגיד ספרים מבולגנים, אז מה? או, או, יפה, יפה. שומחים. בדיוק, בדיוק, יפה מאוד.
יש לי ערמות של ספרים מבולגנים,
מותר לי לסדר אותם בספרייה?
לא?
מה פתאום?
עזוב עכשיו,
בואו נתרכז בדבר אחד.
למה? בואו נראה את הסיבה.
מה הסיבה?
שהרי,
מה אומר הרמב״ם?
הוא בטל ויושב בביתו
ויבקש דבר שיתעסק בו
ונמצא שלא שבת.
ובטלה הטעם שנאמר בתורה למען ינוח.
שמנו לב לסיבה הראשונה
שמביא הרמב״ם?
הרי מה הבעיה?
בואו ניקח שעון קיץ. עכשיו שעון חורף,
אז בכלל לא מספיקים להגיד שבת, וכבר היא יוצאת, ויש לנו יום עבודה אחרי שבת.
נכון?
חמש ורבע יוצאת שבת, עד שתיים עשרה בלילה זה נטו יום עבודה.
מה אתה עושה שם?
טוב, אז התחלנו שיעור בתנא דבי אליהו. אתה יודע, דוד, שהתחלנו?
כן, שמונה וחצי, אחרי ששטפת כלים, סידרת את הבית, השכבת את הילדים,
שמונה וחצי תעבור לשיעור, תשע וחצי, רבע לעשר, לך לעשות
ולווה מלכה עם אשתך בבית.
אה, בבית הכלא.
בסדר?
החבר'ה בויים.
כן, טוב, שמונה וחצי.
כן.
טוב, טוב, לא התכוונו ל... בסדר? יפה.
כן.
נמצא שאתה יושב ליד תלמיד שנאמר למען ינוח. ועוד,
סיבה נוספת,
כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתם לאיסור,
נשארו לו מברגים, פטישים,
פליירים,
מקדחה.
מה זה מוקצה? זה המוקצה.
אנחנו עכשיו נמצאים בסיבה למה גזרו על המוקצה.
בסדר, אנחנו יוצאים לפני מה שאתה אומר.
שם לב,
אפשר שיתעסק בהם מעט ויבואו לידי מלאכה.
עכשיו, יש לנו סיבה נוספת, כלי שמלאכתו לאיסור.
דבר, מברגה.
אני בא לקחת את המברגה, להחזיר אותה למקום.
בטוח בדרך אני אמצא איזה בורג להבריג, לא?
זה הראש.
בן אדם בא, רוצה לסדר במקום, אז כבר על הדרך.
אה, זה לא חזק מספיק.
טרק, הפעיל את המברגה.
או אפילו מברג.
עזבו חשמל עכשיו, בסדר? שואלים לתבח עם עוד דברים.
איזה בורג טיפה משוחרר, סגר אותה.
מה אמרו חכמים?
אל ת... לא, אל תזיז, אל תהיה לי חווה, בסדר?
חווה אמרה גם אסור לגרוע, הקדוש ברוך הוא אמר אסור לאכול.
אל תגיד שאסור לגרוע, מותר לגרוע, אסור להזיז.
אסור לגרוע במוקצה?
אין שום דבר כזה אסור במוקצה.
דבר אחד כתוב שאסור לגרוע, מתי?
במה אסור לגרוע?
ביצה שנולדה בשבת בבוקר.
למה?
היא סגלגלה.
נגעתה היא התגלגלה.
נגעתה היא הססתה.
בסדר?
מה הבעיה בביצה? אתה היית פעם במושב, נכון?
אתה היית גר במושב?
לא? חשבתי.
מה הבעיה של ביצה שהוטלה בשבת?
בשבת, בשבת.
מה הבעיה?
שיישאר, לא אכפת לך.
עזבו עכשיו, דין הולד וזה.
למה מישהו ירצה להזיז אותה?
נכנס אליו הביתה, לא רגל.
רואים, מה הקשר?
רואים שלא ילכו עם תרנגולות בבית.
לי היו תרנגולות בבית,
במרפסת.
היו תרנגולות.
כל בוקר ארבע ביצים.
מה הבעיה? בקבע שזה ביצים לא מופרות,
זה רק תרנגולות, בלי זכרים.
אז התרנגולות יודעות את זה,
שהן לא יכולות לתגור עליהן.
מה הן עושות?
מקור, חור קטנצ'יק, שואבות את כל התכולה, אתה בא בערב ויש לך ביצה ריקה.
איזה פרסה זה היה, כמה פעמים. ועד שגילינו את זה, זה לא מקצועי.
אז מה עושים?
אז זהו, בשבת.
זה, הילדים ישבו, פתחו את הגמרא,
פתחו את השולחן ערוך והבינו מה אנחנו עושים.
כופה עלי הכלי.
לכן, אצל תרנגולות בלולים רגילים זה באלכסון.
ברגע שהיא מטילה ביצה, היא מתגלגלת לפס.
ראיתם את זה?
יפה.
ואז בסוף היום עוברים ומלקטים את הביצים.
אבל בבית, גם כששמנו באלכסון זה לא היה מספיק אלכסון, זה לא היה...
לפעמים נתקע, אז מה אתה עושה?
כופה על זה כלי, צריך לקחת כלי גדול,
גם כבד,
כשלא יזיזו אותו,
ושם על,
אבל לא לגרוע, אפילו לגרוע אסור,
לא רק להזיז.
למה?
כי ברגע שתיגע זה מתגלגל,
ואז טלטלת, מוקצה.
כל מוקצה אחר,
מותר בנגיעה,
מותר לגוע באוטו בשבת,
מותר לגוע בעט בשבת,
מותר לגוע במכונת כביסה בשבת,
שום שאלה מה הבעיה, מותר לגוע בפטיש?
אין בעיה.
מה הבעיה? היא טלטול.
כי ברגע שאני ארים אותו, אני אזיז אותו, אני אבוא לעשות גם עבודה.
זה הדרך השנייה. הראשונה היא,
סתם ככה אסור להזיז דברים כי בן אדם מחפש מה לעשות. השני,
כדי שמלאכתו לאיסור, יבוא לעשות מלאכה.
זו הסיבה השנייה שמביא הרמב״ם. נמשיך?
כן. ועוד,
מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנויות, אלא בטלים כל ימיהם.
מה הוא עושה?
הולך בבוקר, חוטא באבטלה, ו...
בשבוע שעבר אני מדבר עם מישהו, רגע, אני צריך להיכנס ל...
לחתום.
אמרת, אתה צריך לחתום.
מה השגעת?
צריך לחתום, מה האבטלה?
בסדר? כגון הטיילים ויושבי קרנות,
שכל ימיהם הם שובתים במלאכה,
ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטעטל לקישר ימים,
נמצא שלוש שבע שביתה ניכרת.
ולפיכך, שביתה בדברים אלו היא שביתה שווה בכל אדם.
יש אנשים שעובדים ויש אנשים שלא עובדים.
אז אלה שלא עובדים,
איך תהיה ניכרת השביתה שלהם עם מלאכה?
גם ככה הם לא עובדים.
הם, איך אומרים? מובטלים.
אומרים ארבעת פעמים, מובטלים.
בסדר?
אז בוא, אתה אל תזיז שום דבר.
אתה צריך אותו להשתמש בשבת, אפשר להשתמש בשבת.
אל תעשי דברים סתם, אל תתחיל לסדר לי ולארגן לי את הבית.
ואז באמת זה ניכר.
זה ניכר שהם עכשיו בטלים.
סיפרנו פעם
שהם אומרים על הרב קוק,
שבמוצאי שבת, כדי להבדיל בין קודש לחול, אחרי ההבדלה, מה הוא היה עושה?
מדליק סיגריה,
לוקח שחטה, כמו שאומרים, שואף
שתי שאיפות,
הבדיל בין קודש לחול.
כל השבוע הוא לומד, מה, בסדר?
אז אמרתי שאני, מה אני עושה?
הרי אני גם,
שאיפה אחת של סיגריה לא מסוגל לעשות.
אז איך אני אבדיל בין קודש לחול?
במוצאי שבת אחרי ההבדלה,
אני קורא את העלונים שחילקו בבית הכנסת.
להבדיל בין קודש לחול. בסדר?
זה ברור.
כן, תעשו פעולה.
אה, זה גם באדם? כן.
טוב,
לפיכך אומר לנו המשנה ברורה בשם הרמב״ם,
שביתה בדברים אלו היא שביתה שבה בכל אדם.
מפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול.
מה זה נגעו באיסור הטלטול? גזרו על הטלטול.
ואסור שלא יטלטל אדם בשבת, אלא כלים הצריך להם,
כמו שיתבאר.
נבאר את זה בסימנים הבאים.
עד כאן לשונו של הרמב״ם.
אלה הסיבות
שבזכותם ובגללם
גזרו חכמים שהאדם לא יטלטל שום דבר שלא לצורך בשבת.
לא רק שדברים שהם אסורים,
מבחינת השימוש.
אלא אפילו דברים שהם מותרים מבחינת השימוש. אין לך מה להשתמש בזה, למה אתה עכשיו ככה?
אתה מובטל, אין לך מה לעשות, אתה צריך לסדר את הבית?
והרעב'ד נתן טעם נוסף.
מה הטעם הנוסף של הרעב'ד?
שהוא גדר להוצאה, שאם נתיר לטלטל כל דבר,
יבוא על ידי זה גם להוציא מרשותך את רשות הרבים.
טוב, זו התוספת של הרעב'ד.
הרמב״ם לא אמר את זה.
ועכשיו אומר לנו השולחן, המשנה ברורה,
אחרי שסברנו למה אסרו על טלטול חפצים סתם,
עובדנו בשבוע, מחלק לנו בין סוגי הכלים.
וידע שמכאן עד סוף סימן שי״ב נתבהר ארבעה חלקים של מוקצה.
מהם הסוגים השונים של המוקצה?
חלק אחד,
מוקצה מחמת חסרון כיס.
מה זה מוקצה מחמת חסרון כיס?
כלי
שהאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל.
יש לי מספריים, יש לי סכין.
סכין שחיטה,
סכין מילה,
מספריים של תופעות.
ילדים,
אל תיגעו בזה,
תתחילו לגזור לי נייר עם דבק, הלכו למספריים.
אדם מקפיד שהשימוש יהיה דווקא לצורך המיוחד של אותו דבר.
זה נקרא כלי שהוא מוקצה מחוות
חסרון כיס,
הפסד.
כלי שהוא מוקצה מחוות חסרון כיס, אסור לטלטל אותו.
בכלל.
בסדר?
חלק שני,
דבר שהוא לא כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה,
אז מה הוא?
אבנים, קנים,
כסף,
עצים, קורות, עפר, חול, מת,
בעלי חיים, גוגרות וציווקים, שמונחים במקום שמתייבשים.
וכל כך יצא בזה דלא חזי, דברים שלא ראויים לכלום, אין להם שימוש.
מקרה מוקצה מחמת גופו.
עכשיו לשים לב,
מוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה מחמת גופו,
אלה שני המוקצים החמורים ביותר.
שני חלקים. חלק שלישי,
כלי שמלאכתו לאיסור.
מה זה כלי שמלאכתו לאיסור?
כל כלי שהתפקיד שלו בחיים הוא איסור.
דבר שאסור לעשות אותו בשבת.
דוגמה הכי,
נקרא לזה ככה, קלילה.
סיר.
בוא, בוא, אני בכוונה הולך ככה.
סיר.
מה עושים בסיר?
במשלים.
זאת אומרת, מה התפקיד הסיר?
בישול.
מחממים, מבשלים.
זאת אומרת, התפקיד של אסיר הוא איסור,
וכלי שמלאכתו לאיסור.
מה ההבדל בין כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס או דבר שהוא כלום
מוקצה מחמת גופו?
עכשיו אני ניגש להלכה.
עד עכשיו זה הגדרות, כי הערת הערה, לכן אני עונה לך, בסדר?
שכלי שמלאכתו לאיסור,
חכמים הקלו.
ואמרו שאם אתה צריך אותו לצורך גופו,
או לצורך מקומו, אתה יכול להזיז אותו.
הבדל ברור?
סיר של אוכל. אני רוצה עכשיו,
אכלו את החמין או את הצ'ונט,
תלוי באיזה בית,
בסדר? ונשאר.
לא רוצה להשאיר את הסיר הגדול הזה במקרר, תופס לי מקום.
האם אני יכול עכשיו להוציא מהארון סיר קטן
ולשים בתוכו את האוכל?
למה?
כלי שמלאכתו לאיסור, סתם אסור להזיז אותו,
אבל לצורך מגופו,
שימוש בגופו, אני יכול.
או אם למשל ילד רוצה להוריד ממתקים מהארון, מהארון גבוה,
הוא יכול לקחת סיר,
סולטם, חזק, כן, להפוך אותו ולטפס עליו,
זה נקרא מוקצה לצורך גופו.
ואם יש לי סיר על השיש, האם אני יכול להחזיר את הסיר
מהשיש לארון?
לא, כי זה מוקצה.
כדי שמלאכתו עולה איסור.
אבל אם אני צריך עכשיו את השיש כדי לעשות עליו סלט,
למה?
זה לצורך מקומו.
לא, אתה שמנה שאני נותן את הדוגמאות, שפיצים, בסדר?
זה לצורך מקומו, סתם ככה להוריד כלים מהמייבש כלים,
כי אני רוצה שהמטבח יהיה מסודר, לא.
אבל אני רוצה עכשיו לשטוף כלים נוספים
בליל שבת כדי שיהיה לי לשבת בבוקר,
ויש כלים שנשארו מיום שישי,
מה אני עושה בהם?
מותר לי להזיז אותם.
ואם כבר לקחתי אותם, שים אותם שאתה רוצה,
כולל במקום הראוי להם.
ההבדל ברור בין מוקצה מרחבת גופו,
מוקצה מרחבת חסרון כיס, לבין כלי שמלאכתו לאיסור.
תראו, את הפרטים עוד הלכנו, זה רק הקדמה.
בסדר?
והחלק הרביעי,
מה אמרנו הראשון?
חסרון כיס,
גופו,
כלי מלאכתו לאיסור. החלק הרביעי,
כלי שמלאכתו להיתר,
ומונח עליו דבר מוקצה.
בסדר?
הכלי, שום בעיה איתו.
צלחת.
ספר.
לא משנה, כל חפץ.
אבל בכניסת שבת
היה מונח עליו דבר איסור.
אפילו שהדבר הזה זז.
מיוזמתו, מיוזמת הרוח, לא משנה מה.
יש כלל שאומר, מי גודא יתקצאי לבין השמשאות, יתקצאי
לכו ליומה. כל מה שהוקצה נהיה מוקצה
בבין השמשאות, הוא מוקצה לכל השבת כולה.
ולכן,
כן, אם יש לנו מוקצה שמונח על גבי דבר
שהוא מותר,
אסור להזיז אותו בשבת, אפילו שהמוקצה זז.
שהמוקצה זז.
נפל, הלך, מישהו לקח אותו, לא משנה מה.
בא החתול, הזיז אותו, לא משנה.
כן.
בואו נקרא שנייה.
חלק רביעי, כלי שמלאכתו ליתר מונח על הדבר מוקצה,
אפילו אוסרו בשבת, כיוון שהיה לה בין השמשות.
מיני גודי יתקצא אליה בין השמשות, יתקצא אליה ילכו ליומה.
בסדר?
זה ארבעה סוגים של מוקצה.
מישהו יכול לסכם?
ראשון,
חסרות כיס,
שני,
גופו שלישי,
מלאכתו לאיסור,
רביעי, מונח עליו מוקצה, כלשהו, אחד מכל אלה.
נגיעה מונח עליו.
נגיעה אמרנו, נגיעה אין איסור.
נגיעה אין איסור.
אין איסור נגיעה.
רק תזוזה.
בסדר?
אומר בסוגריים מרובעות,
ויש עוד שני חלקים מוקצה. אחד, דבר שהיה בין השמשות מחובר ומחוסר צידה,
וזה יתבהר בהלכות יום טוב, השני מוקצה בחמת מצווה, כגון עצה סוכה ונויה,
נושא אחר בכלל,
ויתבהר אם ירצה השם בהלכות סוכה.
וביעור דינים אלו מכאן עד סימן שי״ב,
ככתב בית יוסף,
ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין מזה איזה חלק מוקצה.
בסדר? זה כל ההקדמה.
בעזרת השם, שבוע הבא אנחנו נתחיל
סעיף א'.
היום נתנו את ההקדמה לסימן של ח',
ובשבוע הבא, בעזרת השם, נתחיל את הסעיפים עצמם, של ח', סעיף א'.
הפסקה של...
