הלכנו בסימן שא בסעיף מא,
ברוך השם,
הוצאה
במה האדם יוצא,
ברשות הרבים, בכרמלית, כן, כל מקום שנמצא.
אבל הוא לא שוחד ערוך בסעיף מא בסימן שא לצאת בשבת בכובע שבראשו עשוי להגן מפני החמה.
אם זוכרים, בסעיף הקודם, בשיעור הקודם,
דיברנו על כובע שהוא רחב שוליים,
שאומר על שולחן ערוך שאפילו בבית אסור ללבוש אותו, לכבוש אותו, את הכובע הזה. למה?
אוהל.
אוהל. מדין אוהל.
משום אוהל אסור, אפילו בבית.
אוהל ארעי.
אבל פה אנחנו מדברים על לצאת בכובע של יגן פני החמה.
יש מי שאוסר, לא מדין אוהל,
שמא חיישינו לשקבינו הרוח בראשו ואתה לעטוי ארבע אמות ברשות הרבים.
חוששים שהכובע יעוף לו ברוח.
אם הכובע יעוף לו ברוח, מה הוא יעשה?
יתתן אותו ארבע אמות ברשות הרבים, כי מדובר על מקום שאין עירוב.
ברשות הרבים.
בסדר?
אלא אם כן הוא מהודק בראשו, או שהוא עמוק,
שראשו נכנס לתוכו ואין אורך יכול להפרידו מראשו,
או שהוא קשור ברצועה תחת גאונו. דווח אלה יקווה מחשלם מידי,
כי גם אם הכובע יעוף ממנו,
לאן הוא יעוף?
לגב, יש רצועה.
יכולנו, מכירים את הכובעים האלה?
כובע קאובוי,
כן, כובע בוקרים,
שגם אם זה עף ברוח, לאן זה עף?
לגב,
זה עליו.
אז יכולנו לשים אותו מחדש.
אבל אם זה כובע שעף לגובה,
כן, אתה מכיר את זה?
איזה כובע עף לגובה? יפה.
הרב לא גובה, הוא עף הצידה, והוא צריך עכשיו לבוא לקחת אותו, לטלטל אותו 400 ברשות הרבים.
הוא מפחד שעוד פעם זה יעוף לו, אז הוא ייקח אותו ביד, מה?
בסדר? זה ברור?
הכוונה היא שכובה שהוא לא אוהל.
ודאי, כובה שהוא אוהל גם בבית אסור.
זה סעיף מ', זה שיעור קודם.
אנחנו עכשיו בסעיף מ' א', לגבי הטלטול ברשות הרבים.
הסעיף הקודם דיבר על כובה שאנחנו מדברים על
דין אוהל.
אז זה לא משנה שזה רשות היחיד או רשות הרבים.
גם ברשות היחיד אסור.
פה מדובר על שם ההיטלטל בצורה ארבע מאות ברשות ערבים, לא מדין אוהל, מדין טלטול של חפץ ברשות ערבים.
שאולי הכובע יעוף, אז הוא יחזיק אותו ביד.
מה הפתרון?
חוט או כובע ארוך, כובע שיושב טוב, כובע שצמוד.
בסדר? אסור לנושא לטיפ.
סיכה,
כן, סיכה על הכובע, אבל לא סיכה נעציה, זה סיכה.
אם יש לו שערות, יש לו שערות, זה בעיה.
בקיצור, כל אחד תראה מה הוא יכול לעשות.
למה מצחייה זה לא אוכל, אה? מי אמר?
ברגע שזה מעל טפח,
כל דבר שהוא מעל טפח
זה אוהל.
זה כל כיוון.
כן.
מקומות מצחייה זה מעניין.
אם יש מעל טפח, אז צריך לשים לב.
בסדר? יפה.
סעיף מ״ב.
המוצא תפילין בשבת בביזיון במקום שאין משתמרים,
שאין באלף, כן? לא שאין, שאין.
משתמרים, אם יש סכנה
שגזרו שלא להניח תפילין,
בסדר? זה איזה תקופת הרומאים, לא יודע מה,
מחסן והולך לו.
שם על זה איזה משהו שם ברשות הרבים,
מסתיר את זה באיזשהו דבר והולך.
ואם אין סכנה?
אם יש בהם רצועות שבכך נקרא שהן תפילין ולא קמעות,
לפעמים אדם כותב פרשיות, למשל מזוזה, או לא יודע מה, לוקח את זה כקמע.
אבל אם הוא רואה שיש פה תפילין פרשיות עם בתים,
בתים ועם רצועות,
לא רק שמו את זה בחתיכת אור כדי שיהיה קמע,
והן קשורות שיכול ללובשה, מכניסם זוג-זוג דרך לבישתן עד שנכנס הן כולן.
מניח תפילן,
ונכנס הביתה, ומוריד.
מניח תפילן, נכנס הביתה, ומוריד. בשבת.
בשבת, כן.
בשבת לומשת? כן, כן, דרך לבוש.
ואם היו רבים שלא יספיקו ללובשם ולהכניסם זוג-זוג,
כמה? יחשיך עליהם עד הלילה ויביאו.
יישאר שם עד הלילה ויביא אותם הביתה.
ואם ירא להחשיך מפני ליסטים,
מוליכם פחות פחות מ-400.
עוקר
ומניח פחות מ-400.
עוקר ומניח פחות מ-400. למה? כי מה אמרנו? מה האיסור?
טלטול ברשות הרבים,
לא דין מוקצה, דין טלטול ברשות הרבים,
יותר מ-400.
עקירה ואנחה יותר מ-400. אם הוא עושה פחות מ-400,
אז זה בסדר.
פחות מ-400.
כן, כן, כן, וזה הולך קילומטר, כן.
בסדר?
או נותניו לחברו, והחברו לחברו, מה שנקרא מירוץ שליחים, שתוך כדי ההליכה מעבירים את המקל
למישהו אחר, נכון?
לא עוצרים,
מישהו אחר,
עד שמגיע לחצר החיצונה.
ברגע שהוא מגיע לתוך חצר,
אז אין בעיה, אפשר להניח.
רק עם תפילין אתה הזאת?
כן. שיש כל דבר חשוב כמו ש... חכה, עם ג',
יש סעיף עם ג' גם.
המוצא ספר תורה בשדה.
בסדר?
עכשיו שאלת על משהו חשוב אחר, הנה.
לא תפילין.
לך חשוב? מי אתה?
לא, זאת אומרת, מה אכפת לי? ערך סנטימנטלי רב, נו מה?
מה אכפת לי? לא.
הגעתי, יש לי את המפתח פקיד,
ופתאום גלצתי שאני רואה את המקום בגללו. איך?
הלכתי עם המפתח פקיד, ופתאום גלצתי שאני במקום שהוא מוכן להם.
אז אתה שם לב שפה אתה בעצם לא עשית את העקירה כמו במחשבה.
הייתה פה מחשבה מראש.
השאלה אם אתה זרוק את זה במקום,
או שאתה לא מפסיק ללכת עד שאתה מגיע לרשות היחיד, למקום המשתמר.
זה דיון.
אנחנו נראה את הכול.
בסדר יפה.
המוצא ספר תורה בשדה אם אינו של התסכנה יושב משמרו ומחשיך עליו.
לשון הרמב״ם הוא בסכנה, מניחו והולך לו.
ואם היו גשמים יורדים,
מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו.
בסדר?
לא, הוא לוקח אור מהבית,
מתעטף בו,
מגיע למקום של ספר תורה, ובקיצור, קח שקית ניילון,
תתעטף בה,
תלבש אותה,
תגיע לספר תורה, תעטוף את הספר תורה בניילון.
או, בזמנו זה היה הדבר הכי מגן מפני הגשמים.
סביבים לטבל להציל כלה בפני הדלקה,
עכשיו לא ברשות הרבים, דלקה?
זאת אומרת, לא טלטול, דלקה.
גם ברשות הרבים, לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף, כל מה שיכול לעטוף, הוא פושט וחוזר ולובש ומוציא.
התחילה שריפה בבית,
בית פרטי בגבעה שאין שום בעיה,
לא ביטחונית, לא נפש ולא שום דבר.
מה עושים כשיש שרפה?
מסתכלים.
מה הוא עושה בינתיים? מפנה.
איך הוא יפנה? הוא מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.
תלבש.
תלבש, אליך תוציא. תלבש, אליך תוציא.
סעיף ימי, מי שנשרו כליו במים,
הולך בהם ולא חושש שהם יבואו לידי סחיטה.
ולא ישתכם לנגבם, פני מראית העין, שלא יחשדו, שכבשם בשבת.
ואם יש חשש משהו מפני מראית העין,
אפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים, אסור.
ואמרנו שמראית העין זה גם מראית העין של האדם עצמו.
שהאדם עצמו לפעמים יכול להגיד, אה, אם דבר מסוים עשיתי, אז הוא רואה גם דבר אחר מותר.
אז לכן אסרו הכל.
כלים הכוונה בגדים.
מעיל,
חולצה, מכנסיים,
גלביה.
לא משנה מה, כלים הכוונה בגדים.
תמשיך ללכת.
לא, אני אגיד, למה אתה מגדול לי בבית?
שים אותו על הכיסא, לא לשטוח במקום ששוטחים.
במילים אחרות, לא תולים כביסה על החבלים בשבת,
שלא יגידו שאתה כיבסת בשבת.
אבל שים אותו על כיסא, שום בעיה, כן, כן.
אם הוא נקלט במקום שלא מרעיון. כן, כן, למה? תלה אותו במקום הרגיל שלו.
כשאתה נכנס הביתה, יש לך קולב אחרי הדלת?
אם הוא מקום שלא מרעיון. כן.
יפה? בסדר. רגע, אבל אולי מתחת הקולב הזה יש רדיאטור?
אני אטולה אותו כמו שאני אטולה כל השבוע, אם אכפת לי.
אה, אפילו זה לא רדיאטור? כן, זה לא רדיאטור.
בסדר, זה ברור.
אבל אם אתה שם אותו על ידי הרדיאטור כדי שהיא תעדה, פה עשיתה את זה כבר בכוונה תחילה, זה סיפור אחר, לא שמים.
לשים לשטוח בגד על גבי הרדיאטור בשבת כשהוא נרטב בגשם, לא שוטחים.
אבל לשים אותו על הכיסא,
לשים אותו על הקולב הרגיל,
שאתה משתמש בו כל השבוע, שאתה משתמש כל השבוע, אין בעיה, גם בשבת.
מה שיש לנו פה זה לא עניין זה של הבישול,
אלא זה של שמא יגידו שהוא כיבס בשבת.
לכן לא תולים כביסה בשבת.
תראו, אצל ההורים הקפידו,
אפילו בשבת האחרונה הייתי אצל אמא,
שלא תישאר כביסה על החבלים.
זה הקפדה, זה הקפדה.
יום שישי לפני כניסת שבת,
רגע, רגע, יש משהו תלוי על החבל, תוריד את זה.
לא יתייבש, מה אכפת לי, תוריד את זה.
חומרות של ירושנמים.
שבת, כבוד שבת.
לא יישאר שום דבר על החבל בשבת.
אבל כבר תלוי את זה ביום שישי.
מה האיסור? האיסור הוא לתלות בשבת, שיגידו שהוא כיבס בשבת. אין איסור בהלכה פה שהכביסה תהיה תלויה על החבל בשבת.
אבל ככה אצל ההורים,
שום דבר לא תלוי בשבת.
בשבת. כניסת שבת מורידים הכול.
תייבש, לא יתייבש, תוריד.
אתה יודע?
זה כבר מעבר למה שכתוב פה.
טוב, הנה.
ולא אסרו לו לשטחן בשבת.
אבל אם שטח מערב שבת כלים המכובסים,
אינו חייב לשטחן בשבת.
רואים?
זה בדיוק מה שאמרתי.
אם זה כבר מיום שישי, תלוי על החבל, אז אין בעיה.
אבא מאיה, אמא אומרת, שום דבר.
כבוד שבת,
שום דבר לא תלוי על החבלים.
בסדר, טוב.
בגדים, סמ״ו,
בגדים השרויים במים אסור לנגבם סמוך לאש.
זה בדיוק מה שאמרנו.
אתה לא שם סמוך,
לא שוטח על הרדיאטורים, לא שם בגדים על גבי רדיאטורים ליד תנור
חימום בשבת.
אבל אם אתה יושב ליד השולחן,
שמת את המהיל שלך על הגב של הכיסא,
סטייל ישיבה,
נכון?
כי בבית מי שם על אגב של הכיסא מעיל?
רק בחורים שבאים במכון מאיר עושים את זה בשבת, ואז מה אומרים להם?
יש פה קולב, טלי על הקולב.
חינוך,
חיי משפחה.
בסדר?
מכירו את זה, לא?
יפה, זהו.
אז לא, אבל אם זה צמוד לאליאטור, בסדר, ככה הוא רגיל, אבל...
לא שוטחים כדי לייבש, כן.
בגדים השרויים במים אסור לנגבם סמוך לאש,
ואסור לטלטלם שמא יבוא לידי סחיטה.
והוא שמקפיד על מימיו, ואסור ללכת בשבת, זאת אומרת, הוא רוצה את המים,
ואסור ללכת בשבת בקום שיוכל להחליף וליפול במים, שמא יישרו כלה ויבוא לידי סחיטה.
טוב, אבל הם הולכים לדבר מצווה, הם הולכים לא יודע מה, הולכים לבית הכנסת.
פתאום
נפתחו ארובות השמיים, וריקות אליכם ברכה
עד בלי די, ובדיוק באותה שנייה נכנסה תפילת הכהן הגדול, שמר ומרקיע את הכהן הגדול ביום הכיפורים,
קודשי קודשים, תפילה קצרה, מה הוא אומר?
שלא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים
בשעה שהעולם צריך לגשם.
הבן אדם פתאום מבול על הראש,
הקדוש ברוך הוא אמר, תן לי להגיע הביתה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, ידידי יש כהן גדול, שקט.
אנחנו צריכים עכשיו גשם, העולם צריך גשם, שתירתב.
מגיע לכם, מה מגיע לכם?
שפע, ברכה.
גשם על הראש.
שהם נבהלים מזה, אני לא מבין למה.
תגיד תודה רבה.
מה, כשלא יורד,
אנשים בוכים?
בסדר?
הקטנות הפרטית,
הקוראין הגדול מדבר על זה.
אני עכשיו צריך ללכת בדרך, יורד לי גשם.
טוב, גשם, אבל למה צריך לי גשם?
בסדר, כלל ופרט.
מה גובר?
טוב,
סעיף מ״ז, לא ישטח אדם את כליו בשבת אפילו מן הזיעה.
זאת אומרת, לבוא בן אדם,
או לוקח את החולצה שלו שהוא הזיע בה,
פורס אותה על גבי
שולחן, על גבי כיסא, לא יודע מה, שוטח את הכלים.
אפילו מזה עשו,
כדי שלא יגידו שהוא מכבס בשבת.
ואם אסור לשטוח כלפי ציבור, גם אסור בחדרי חדרים.
כי מה אמרנו?
מה זה מרית עין?
אפילו מרית עין של האדם עצמו.
מסתפק אדם באלונתית,
מה זה אלונתית?
בגד שמסתפקים בו לאחר שרוחצים.
איך אתם קוראים לזה?
מנגבת.
מנגבת הענון נפלה, נכון? לנגב.
לכן זה גם מנגבת, יש דגש בג'מאל.
תראה כמה תטעה את הרגד?
כן, אבל לשטוח אותו, לפרוס אותו על המקום, זה לא.
כאילו כל שמיועד לידיש.
כן.
אבל אם זה אפילו כשזה מייבש אותו, כן.
מסתפק גדה באלונתית ומביאה בידו, ולא חשינו השם יבוא לשחות,
ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה.
הבלן רוצה להביא את המגבת למישהו אחר, זה לא כמו היום שמים את זה בארגז ואחר כך מחפשים.
הוא מעביר את המגבת מאחד לשני.
כן,
הוא עושה כל מיני פעולות, אבל מגבת. עכשיו לשים לב,
מי שהולך למקווה בשבת למשל,
או בית שיש שם כמה אנשים ומנגבים,
בבקשה לקנות מגבות טובות.
מה זה מגבת טובה? לפי מה בוחנים מגבת?
צפיפות
איכותים במטר מרובע.
כמה קילו למטר מרובע, בסדר? ככל שהמגבת היא צפופה יותר,
היא טובה יותר. היא כבדה יותר, היא טובה יותר.
אגב, עוד קיקות כאלה, קלות, ולא יודע מה, שמוכרים אותן בשוק בעשרה שקלים,
זה שווה תשעה.
בסדר? זהו.
כי אחד-שניים כבר מנגבים, אתה כבר אחר כך צריך ל...
המגבת מרטיבה לך את הידיים במקום לנגב אותן.
מגבת מוסדית, כמו שהיא נקרא.
ברור העניין?
לכן, ברגע שקונים מגבות טובות,
קניית מגבת טובה היא בעצם מונעת ממך את העניין של הסחיטה.
ואז מותר להתנגב. גם בן אדם שהלך למקווה
יכול לנגב את עצמו, וברגע שהוא מנגב את עצמו,
אז הכול בסדר, לא קרה כלום. יכול עוד מישהו להתנגב וזה לא יהיה רטוב רטוב.
יש מגבות כאלה שברגע שאתה מתחיל להתנגב בהן כבר אתה רואה כמה הן רטובות.
יש מגבות שמשתמשים בהן לפעמים במטבח
לנגב כלים.
זה מגבות בד, זה לא סיבים,
מכירים? דקות כאלה.
אני לדעתי בשבת זה בעיה להשתמש בהן.
אתה מנגב צלחת, שתי כוסות,
אתה רואה כמה זה רטוב כבר.
זה כבר נהפך להיות רטוב.
אז בשבת צריך לשים לב באיזה מגבת משתמשים.
מגבת איכותית בגודל המתאים
שהיא יכולה להכיל את הרטיבות
ולא להרטיב אותך אחרי שהיא כבר
צריכה לסחוט אותה.
זה הרגע באחד הדברים שצריך לשים לב, אנחנו כל השבוע גם
יותר יעיל, עכשיו אנחנו מדברים על יעילות, עזבו עליך,
בסדר, יעילות.
כשאדם רוחץ ידיים,
אפילו יש נייר במכון מהיר,
הוא יכול להשתמש בשש-שבע ניירות,
הוא יכול להשתמש בנייר אחד.
מה ההבדל?
לפני שאתה מתחיל לנגב, אל תיקח לי חמש מגבות ותוריד.
רוב המים יורדים.
אתה רוצה את הנגב?
תוריד.
אתה כמה יורד?
זקן, זה בעיה, זה סחיטה.
אבל שאר הדברים, אין בעיה.
אתה רואה שהמגבת יכולה להיות שהיא כמעט יבשה.
הורדת שם לפחות איזה חצי ליטר.
כל זה צריך להיות במגבת.
בסדר?
כשנוטלים ידיים,
נכון, שגם בצד ההלכה וסעודה וזה, צריך שפשוף וכולי, בסדר.
בסדר, אבל תוריד ואתה מנגב, אתה יכול בנייר אחד וישב מכון מאיר לנגב.
בסדר?
בדוק, אני...
זה בדוק הנושא.
ואם אתה ישר אחרי שנתת ידיים טוב, אתה בא לוקח ורוצה נגב, חמש, שש מגבות.
טוב, אז בואו גם נחסוך למכון מאיר, בסדר?
יאללה.
מ'טט
מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוצאים
עם המים שעליהם חוץ לנהר 400. ברור? אתה נער את המים? מה?
תנער, כן, תנער.
סעיף נ', יוצאים בפשטן סרוק
וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטים, פירוש בעלי נגעים. ממתי?
בזמן שצבען וכרחן שיצא בהם שעה אחת מבעוד יום.
תחבושות.
אתה יכול לצאת עם התחבושת.
סעיף נ', מותר לצאת במצנפת
שתולים בצוואר
למי שיש לו שפע.
מותר לצאת במצנפת שתולים בצוואר למי שיש לו מכה בידו או בזרועו,
וכן בסמרטוטים הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה.
בקיצור, כיבוע על היד שתולים על הצוואר
כדי להחזיק את היד,
את הכיבוע הזה אפשר לצאת איתו בשבת,
אפשר לצאת עם תחבושת,
קורא לזה סמרטוטים שיוצאים בהם בשבת,
כל זה אפשר לצאת
גם בשבת. למה?
יש איזשהו חשש שזה ייפול ויבוא לקחת את זה ארבעה אמות?
לא.
קודם כל, יש חשש שזה ייפול כי יש לו אינטרס שזה יישאר.
הוא קושר טוב את היד, שתהיה מקובעת, אחרת הכתף שלו בעייתית.
בסדר? הוא מקבע את היד.
דבר שני, גם הסמרטוטים האלה שהוא שם, הם בעצם מהווים תחבושת. הוא שם בזה איזושהי משחה או משהו דומה.
אם זה נופל לרצפה, הוא ירים את זה להשתמש שוב?
לא.
אין מה להשתמש בזה שוב.
למה?
להלך בעפר.
בסדר? אז א' זה לא ייפול, ב' אם זה ייפול הוא לא יבוא לטלטל את זה 400 ברשות ערבים.
אז אין בעיה, מישהו שהוא פצוע,
לצאת עם כל אמצעי העזר המגינים
או מרפאים את הפצע,
גם במקום שאין עירוב.
בסדר?
כן.
טוב,
בסדר.
זה סימן שא'.
סימן שב', אומר השולחן ארוך,
דיני ניקוי וקיפול לבגדים בשבת.
סעיף א', המנער תלית חדשה שחורה,
בגד שחור,
מן הטל שעליה חייב,
שהניעור יפה לה כמו כיבוס.
והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור.
זאת אומרת, אדם,
כן, הוא מקפיד לא ללבוש
בגד בלי שהוא מנער אותו, שיהיה ככה, מה שנקרא, נקי-נקי.
בדרך כלל בבגד שחור, כל דבר קטן רואים.
אז מנערים.
טיפה הוא התחכך בקיר, טיפה במשהו, ישר הוא מנער.
בגד לבן זה פחות,
בסדר? הוא צבעוני אחר.
אומר הרמה, וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים,
ודווקא בבגד חדש שמקפיד עליו.
כן, יש אומרים שאסור לנער בגד מן האבק שעליו היא מקפידה עליו, וטוב לחוש לדבריו.
אבל מותר להסיר על נוצות מן הבגד בשבת, אלא כמן סימן ש״ל. זאת אומרת,
אני לא עושה כל דבר בבגד חדש, שהוא בעצם מייפה אותו.
זה אולי אפילו נושא של גמר מלאכה, שאני מנסה לייפות אותו על מנת
שאוכל ללבוש אותו. בגד יותר משומש, פחות אדם מקפיד. אתם יודעים, כשהיינו ילדים,
היו אומרים שאם יש לך איזה טיפה לכלוך בנעל, מה אתה עושה?
אתה מנגב אותה ברוק.
בסדר, זה...
היה הרבה איך לנקות אפילו, הכל,
שיטות אחרות. טוב, בכל מקרה,
אדם מקפיד על בגד חדש יותר מאשר הוא מקפיד על בגד,
שכבר קובס כמה פעמים.
השאלה היא גם מה זה חדש.
חדש אצלו, או חדש שזה נראה חדש בעיני הכול?
עקרונית נאמר שזה אצלו, כי אנחנו אומרים שהוא זה שמקפיד.
ואפילו אם קובס.
לא דווקא אם הוא חדש חדש שאף פעם לא כיבסו אותו.
כל מה שנחשב אצל האדם חדש.
כי זה תלוי באדם, בהקפדה שלו,
האישית.
זה לא תלוי בעולם.
הרבה דברים אנחנו רואים, בטלה דעתו אצל כל אדם.
מה הוראת הביטוי בטלה דעתו אצל כל אדם?
הוראת הביטוי?
אתה לא מעניין אותי.
בעברית יפה.
מה אכפת לי מה אתה חושב?
זה נקרא בטלה דעתו אצל כל אדם. כל האנשים חושבים אחרת, מה אכפת לי ממך?
בסדר?
זה אחד.
דבר שני, יש דברים, כמו למשל פה,
שהוא מקפיד עליו ללובשו כשהוא נקי.
מי?
אותו אדם.
כאילו אם הוא מקפיד עליו, הוא יבוא לנקות.
ואם הוא לא מקפיד,
הוא לא יבוא לנקות. מי יבוא לנקות? הוא, מישהו אחר, הוא.
לכן זה תלוי בדעתו של האדם הלובש.
יש אנשים שאצלם הבגדים ככה,
אפילו אחרי שנתיים.
ויש אנשים, רק הוא לובש את הבגד,
הנה החור הגיע.
יקראו, אלה ילדים.
עוד לא הגיע למכונה, הגיע לחור.
התאפס על איזה עץ,
שב על איזה מקום.
לא יודע, וקבוע הוא יושב בישיבה, על הרסק לרוטב עגבניות.
אין ברירה.
לבש חולצה חדשה, 20 שניות,
נשען על הכיסא בישיבה.
מה, זה מוכר?
מוכר.
אה, חשבתי שלא. בסדר, יאללה.
סעיף ב',
הלוקט יבולות שעל גבי בגדים, כגון אלוי יבולות שבכלל צמר הנשארים מהם מן ההריגה, חייב מישהו מכה בפטיש
והוא שיקפיד עליהם, אבל אם מסירם דרך עסק, פטור.
זאת אומרת אם בן אדם רואה שנשארו איזה שהם סיבים
על גבי הבגד,
זה מכה בפטיש.
אתן לכם דוגמה של היום.
היום, למשל, חליפה, הרבה פעמים שמים כאן חוט,
חוט מחליף זה נקרא.
סתם תפירה כזאת גסה.
למה עושים את זה?
שלא תשתמש.
או את הכיסים סוגרים.
אצלי הכיס הזה עד עכשיו סגור.
מה אני אשים פה? אין לי מה לעשות פה.
סוגרים את הכיסים. הכיסים שלך סגורים, תפורים.
אם אני בא לפתוח אותם בשבת, מה זה?
מכה בפטיש.
למה הם סוגרים?
א', שאתה רואה שלא השתמשו, ב', שזה מייצב
בכל הדרך, בכל, איך אומרים? עד שזה הגיע אליך מסין,
או מאוקראינה, או מטורקיה, לא יודע מאיפה,
זה הגיע,
אז שלא ישנה את הצורה, אז כבר תופרים.
לפתוח את התפר הזה, זה מכה בפטיש.
פטיש זה מלאכה.
מכה בפטיש, אם אני מגדיר כללית,
בסדר? כללית,
כל דבר שגורם לסיום
תהליך ייצור.
מה שנקרא מכה בפטיש.
זה כבר יותר מובן לך?
לא, לא, לא, אני יודע.
זה מגיע מזה, ראשי מביא את זה על המשנה,
אומר שנפח שרוצה לדפוק
על פח כדי ליישר אותו, הוא נותן כמה מכות על הפח, הוא נותן מכה אחת על העץ,
על הסדן. למה הוא נותן על הסדן?
להחליק את הפטיש.
זה נותן איזה פוש, זה הסיומת, זה ההחלקה הסופית.
עוד מכה.
בסדר? אז לכן, כל פעם שמישהו פותח, למשל,
לפתוח חוט
שקושר זוג גרביים בשבת,
מכה בפטיש.
לא, הוא גזר את החוט, הוא ניסה לשחרר, זה תפור, בסדר?
מה? כן, כן, כן, כן. אפילו להשליק בעולם. כן. זה,
אני אגיד את זה, אני אסביר, זה המכה בפטיש
בעברית שלנו, זה הסיום של הכל.
יש גם ביטוי כזה שמישהו בא ועשה איזה משהו, לא משנה באיזשהו עניין, לא משנה באיזה עניין.
ודואר הלך להתקלקל וזה, ובסוף הוא התיישב
וזה נשבר.
מה אומרים עליו? הוא שבר את זה?
הוא היה המכה בפטיש.
הוא היה זה שסיים את ה...
גרם לתוצאה הסופית, אפילו שאחרים היו...
עשו את רוב העבודה.
זה, זה נקרא מכה בפטיש. מה?
הגולל שלו קיימת כל הברכות.
תקרא לזה הוא המכה בפטיש, כן.
הגולל ספר תורה לוקח את
הברכה של כולם, כן,
כן, הוא בעצם מסיים.
זה לא משנה.
בלי זה אתה לא יכול להשתמש.
תשים לב, גם הדוגמא שנתתי בכיס,
גם פה דרך המוכרים, כדי שלא תתבלבל בזוגות. למה הם עושים את זה?
לא משנה, בייצור, הם עושים את זה כדי שתבלבל בזוגות.
סנדלי קרוקס
שמחוברים, לא עיגון ושפיץ
שאחד עם השני, שמוכרים אותם זוג, אתה חייב לגזור את זה.
זה מכה בפטיש.
לא, זה מחתך, זה בכלל, זה איסור תורה.
זה מחתך לפי מידה.
זה חיתוך.
זה חיתוך, זה יותר, זה משהו אחר בכלל.
זה מלאכה עצמה.
בסדר.
דיברנו פעם על מטוס הערבה.
אתה זוכר שהיה דבר כזה?
אתה לא ישראלי.
פעם היה דבר כזה, מטוס הערבה, אפילו היה בול שלי בבית.
הבעיה שלו הייתה שכנפה הייתה מתפרקת.
מטוס ישראלי.
קיצור, בא מישהו שאומר להם, יש לי פטנט בשבילכם.
מי זה היה?
הבן של הבעלים של חוגלה.
זה בפתח תקווה, נכון? המפעל הזה?
יפה. אמר להם, תשמעו, תעשו מה שאני אומר לכם. מה קרה? אמרו, אני, יש לי כלל.
תעשו חורים-חורים באיפה שהיה הקרנף. אמרו לו, למה?
הוא אומר, אני מקריא את זה מהעבודה של אבא שלי. איפה שיש חורים זה לא נחתך.
זה ברור.
ככה זה היה פעם, היום זה נחתך במקום של החורים.
במקומים של האחורים, זה הנייר תואלט, כן.
אז זה אסור, זה מחתך לפי מידה וזה אסור.
זה איסור תורה שמחתך לפי מידה.
אסור.
אם אתם רוצים, אני אגיד את זה.
אצלנו בבית יש כלל.
לא נכנס הביתה
שום אריזה לא נכנסת, זאת אומרת, לא הביתה, לארון,
בלי שפתחו אותה.
לא נייר,
לא כלים חד פעמיים,
לא תישואים.
שום דבר.
לפני שנכנס לארון, זה נפתח.
למה? כי תמיד, דווקא בשבת אתה צריך לפתוח את השקים.
מכירים את הבעיה הזאת?
דווקא עכשיו זה נגמר, דווקא עכשיו אתה צריך.
אמרנו פעם, חכם
פותר בעיה.
חכם גדול,
לא נכנס אליה.
היום אמרנו את זה.
יפה.
אם אני רוצה לפתוח רגע, לך תגיד לי את זה. זה האוכל, זה משהו אחר, כי אם אתה תפתח לפני כן זה לא יהיה טרי.
אין שום בעיה.
אוכל, אין בעיה.
כלים?
זה בעיה.
בסדר? איפה אנחנו?
סעיף ב'.
לוקט יבולות, אמרנו משום מכה בפטיש.
אז תראו ככה, אנחנו בסימן ש״ב,
שבוע הבא נתחיל את סעיף ג'.
מה הכוונה פה? קיפול של בגדים בשבת.
אז שבוע הבא אנחנו לומדים סימן ש״ב, סעיף ג'.
בסדר?
יפה.
