אנחנו בסימן שא',
סעיף כא',
דיברנו על אפשרויות של אדם לצאת,
יואו, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,
תסתכל בסעיף ט', בעמוד 156. לא, לא, למדנו את זה כבר שיעור שעבר, אבל רק בשבילך.
הבנת? זה לא תכשיט לגבר, אלא לאישה.
אוי, טאטאט. טוב, אנחנו בסעיף כא',
עמוד פ',
בצד ימין זה 158.
ממה יוצאים? מה, אסור לצאת בשבת?
מקום שאין עירוב, שמא יבואו להראות את זה?
אמרנו שבוע שעבר, או פעם שעברה,
שיש תכשיטים שאישה מראה לחברות שלה.
תסתכלי, ויש תכשיטים
שהיא לא מורידה.
מקסום יכולה את הטבעת, היהלום, להראות ביד.
היא לא תוציא, תיתן לחברה, נכון?
לא הגיוני. ויש דברים שכן.
טוב, מה כן, מה לא?
זה צריך לשאול את הנשים.
אבל זה העיקרון,
שלא יבוא לטלטל ברשות הרבים. סעיף כא בסימן שא.
אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת,
אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה.
שימו לב.
אדם רוצה להגן על עצמו,
מפני הגשמים, מפני השמש, לא יודע מה, אז הוא שם לו על הראש
קופסה מחצלת,
משהו ככה,
מה שנקרא, עב וגס.
אבל לא, זה לא נחשב דרך מלבוש,
כי דברים שהם דרך מלבוש אין בעיה.
שכמיה אין בעיה. למה?
כי זה דרך מלבוש.
שק, יריעה,
כן, זה הדברים שנקראים
כמו מלבוש, על אף שלא רגילים לבש אותם מי יוצא בשק.
זה גס מדי,
שמיכה כזאת.
אבל ברגע שיוצאים דרך מלבוש ודברים כאלה אפשר.
אבל דברים שממש לא נראים דרך מלבוש,
אלא הם מחצלת שהוא פורס,
אי אפשר. זה לא דרך מלבוש. אם זה לא דרך מלבוש,
לא יוצאים עם זה בשבת,
במקום שאסור לטלטל.
אמר לנו המשנה ברורה, והוא עונה לבפנים,
סעיף ע' א' למטה.
בטבע כגון שרוצה להגן על עצמו מפני הגשמים,
והטעם לכל הנה לאו דרך מלבוש, הוא אלא מסוי.
וכאילו זה לא דרך מלבוש, אז אי אפשר, אבל שק,
זה שדרך הרועים לצאת בהם מפני הגשמים, וכמה שחשבים במלבוש להני,
זאת אומרת, יש אנשים שמבחינתם זה נחשב מלבוש,
לכן מותר כל אדם לצאת בהם, אפילו שלא מפני הגשמים.
בסדר, כל דבר שהוא יכול לחשב במלבוש.
מה זה בגדים גסיים? כן פירש הראש בנדרים, וכן רשי בשבת,
מלבוש שק, הוא משהו ששק ממש לא.
צריכים בימינו, שהרועים נהגו לבוא, שק גופה, ערך הדין.
אבל דבריהם קשה קצת,
המאיה גמרת ברייתא לא בטבע וקופה יותר.
היה לה שמואנה שבשק ממש לא.
וגם בשתי גבורים של המורדכי הביא בשם האדרת שהוא הורש בה,
כן?
אפילו שק מותר. צריך עיון.
בכל מקרה מה שאנחנו רואים זה שדברים שרגילים לצאת בהם כלבוש,
אז גם אם זה לא דבר שכל העולם יוצא בו, קבוצה מסוימת,
אז התירו לכולם.
בסדר? זה העיקרון.
עכשיו, כשיש קבוצת אנשים שיוצאת בלבוש כזה,
אפשר להתיר לכולם, כן?
מה זה?
מה זה?
חליפת שערה.
זה מה שהתכוונת?
לא הבנתי מה אתה אומר.
בסדר, בוודאי, מה השאלה?
הולכים עם מה שנקרא סרבל פלסטיק
בשביל שלא להירתם.
או שני חלקים, תלוי מה יש.
בסדר, כן. זה ממש לבוש.
זה תפור כלבוש.
זה לא משהו סתם שאני פה הלתרתי.
אין ספק שאפשר.
זה לבוש.
טוב, סעיף כב יוצאים במוך וספוג שעל המכה
לפי שהם מרפאים מלקחה וכמו תכשיט וכן בקליפת שום ובצל
או באספלנית ומלוגמה ותהיה שעליה ואם נפלו מעליה לא יחזיר הנה
וכל שכן שלא יתנם בתחילה אבל אסור לכרוך חוט ומשיכה על המכה לצאת בו
שכיוון שאינם מרפאים אבו הם עשוי אבל באגוד שכורך על הרתיה שלא תיפול
מעליו יכול ללך בו וכושרו מתירו
זאת אומרת
אנחנו מדברים על כך שכשאדם יש לו תחבושת,
יש לו פלסטר,
יש לו מה שנקרא כל חומר שגורם לרפואה,
יש אפשרות לצאת בשבת כי זה חלק ממנו, קורא לזה תכשיט, כן?
זה מרפא אותו.
רק שזה מרפא אותו, הוא רוצה בזה, הוא רוצה בזה, הוא לא יוציא את זה.
ואם זה נפל, נפל.
הוא ייקח מהרצפה וישים, לא.
זה לא משהו חשוב שהוא יגיד, טוב, אז הוא יבוא לקחת את זה,
יטלטל 400 ברשות הערבית.
לא, זה צריך להיות אגוד.
השאלה איך מותר בשבת, מה מותר, זה בדיוק כמו שיש פה.
לא דיברנו על להחזיר או לא להחזיר.
דיברנו אם מותר לצאת לביזל לרשות ערבים כשאין עירוב,
כרמלית.
זה הנושא פה בסימן הזה.
לצאת החוצה כשאין עירוב.
שם אסור לטלטל, מכל החשש הוא שם יבוא לטלטל 400 ברשות ערבים,
כרמלית,
דבר שאסור לטלטל אותו.
אז אם זה דרך לבוש, זה לא נקרא טלטול.
תכשיט, לא נקרא טילטול, כל דבר אחר זה נקרא מסוי. מה זה מסוי?
מסע,
סחיבה.
וסחיבה לא לוקחים כי אתה מטלטל ברשות הרבים, זה דבר שקשור אליך, זה משהו מחוץ לך.
בגדים זה קשור אליך.
פלסטר, אם הוא נפל פעם?
גמרנו, פלסטר שנפל, אבל מותר לצאת עם פלסטר,
כי זה מרפא אותו, זה בדיוק מה שכתוב פה.
אם הוא לא נפל.
למה אני אעשה?
שום בעיה, כן.
רק לא לקחת אותו ביד.
זה כבר טלטול.
טוב,
סעיף כג.
הבנים יוצאים בזגים,
פירוש כמין פעמונים קטנים, ההרוגים להם בכסותם.
אבל אם אינם הרוגים, לא.
מכירים את זה שיש כאלה שיש להם בחולצה,
או לא יודע מה, כזה קשקשן?
אני לא יודע שהרוב לא שכיחו אותם,
הם נרדמו והשכיחו אותם, בטח שלא ישמעו.
אנחנו מדברים על זה שהם קישוטים כאלה.
אז אם זה תפור בבגד, אין לי בעיה, כי זה חלק מהבגד.
זה שזה מקשקש,
שמעת קול, דרך אגב, ילד קטן, אין בעיה.
אבל אם זה לא תפור בבגד,
מה החשש?
שזה ייפול לילד.
ואם זה ייפול, מה יעשו?
ירימו ויקחו את זה 400 לרשות הרבים.
בסדר?
אז כן.
ולא מעני, היידי מחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם. אבל אם הוא חיבר שם דבר שאין דרכו בכך, אסור. למה?
כי הוא יבוא, לפרק את זה.
ואותם עיגולים ירוקים, וואי, וואי, וואי, וואי, אתם מבינים מה מביא פה הרמה עכשיו?
לא יאומן.
תראו באיזה מצב היה הרמה.
אותם עיגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי יישא אחד מעין בכסותו.
איך קוראים לזה?
טלאי צהוב.
מותר לצאת עם זה במקום שאין ערוב?
מי רוצה את זה?
גזירת המלכות.
אחד כזה כל אחד יישא אצל עצמו. למה?
שידעו שהוא יהודי.
נו, מה אתה אומר?
שם לב, אתה שם לב מה כתוב פה?
אולי זו סיכה.
אותם עיגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי יישא אחד מהם בכסותו, מותר לצאת בהם, אפילו אינו תפור בכסותו, רק מחובר שם קצת.
למה?
כי אף אחד לא ילך להוריד את זה.
כי אם הוא יוריד את זה, מה יקרה?
ידעשוהו.
זה הביטוי ברור?
ידעשוהו.
יעשו ממנו דאעש.
יורידו לו את הראש בעברית קלה.
בסדר, זה ברור, הוא אומר, אם שהוא יוריד, יתפסו אותו בלי זה,
קדימה, סיביר כסף קטן.
הרמה,
לפני כמה שנים, הרמה חי,
אחות חמישי,
שום דבר לא נולד היום.
תשעימי הוא תמיד הייתה.
זה לא שהוא חס על זה, אנחנו חושבים שאולי הוא יוריד את זה.
הוא לא יוריד את זה.
אז אין בעיה, זהו.
וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחים בו האף שקוראים פצולית,
אם מחובר לקסום.
אם הוא לא מחובר, אז לא.
ואז אם מותר לצאת בזגין ההרוגים דווקא שאין בהם ענבל ואין משמיעים קול. שמים לב איך מחמיר פה, מה אמרתי מקודם?
כי אמר שזה ילדים קטנים, אז אם זה משמיע קול,
אז לא אכפת לנו,
כי זה ילדים קטנים.
מה אומר פה הרמה?
אני מחמיר
גם לילדים קטנים שלא ישמיע קול. זה רק שיהיה את הפעמון עצמו בלי הענבל בפנים.
טוב.
בכל מקרה, מה שאנחנו רואים,
שיש דברים שיוצאים בהם, כי אחרת אתה לא...
זאת אומרת, ברור לנו שהוא לא יוריד את זה. הנה, וכמו שאמרתי, אומר לנו המשנה ברורה, תראו בשורה הרחבה הראשונה.
אבל לא חשב שינן דילמה יתבייש ושקילה ואל תלעתויי.
כן, הוא ייקח את זה ויטלטל את זה. למה?
שיעמת מלכות עליו.
פה חג מובט, הוא חסר להתעסק עם המלכות.
בסדר, המלכות מה הייתה עושה פעם?
סגרת עניינים. מישהו הזמן לחכות לבגץ,
הורסים לו את הבית, לא הורסים לו את הבית, הם מורידים.
מורידים אנשים גם, לא רק...
האמת הבעיה?
טוב, אין נעמת ולחוץ.
כן,
סעיף כד, יוצאים במיני עשבים שקושרים אותם בקשרים ותולים אותם לרפואה.
סעיף כה, אין יוצאים בקמיה שאינו מומחה.
ואם הוא מומחה, יוצאים בו. מה הכוונה מומחה?
לא שניית מחי גברא ולא קמיה,
ולא שניית מחי קמיה ולא גברא. בסדר?
לשים לב, מה זה נקרא מקמע מומחה?
שתי הגדרות, האם הבן אדם הזה כבר מומחה לקמעות?
זאת אומרת, ברור שהוא יודע לתת קמעות וזה עובד.
מישהו הכיר מומחה לקמעות?
אני הכרתי,
הכרתי טוב,
הרב יצחק כדורי.
שמעת עליו כדורי?
ישבנו לידו בבית הכנסת שנים.
קמעות שלו זה קמעות.
טוב,
אבל יש כאלה שלא.
אבל מצד שני, יש קמעות שיודעים שהם עובדים.
אבל לא בן אדם, הבן אדם לא...
יש לי קמעה בבית, קח אותו, אני יודע.
מתאים, לא מתאים.
ולכן אומר לנו השולחן ערוך, אין יוצאים בקמע שאינו מומחה.
אם הוא מומחה, יוצאים בו. מה זה מומחה?
לא שנא יתמח אגב רבלו קמעה.
זאת אומרת, לא משנה אם האדם הזה מומחה לקמעות, אבל הקמע הזה, לא הכרנו אותו אף פעם.
ככל שכתב לחש אחד בשלוש איגרות
וריפאו שלושתם שלושה בני אדם ויתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים
וגם אין הקמא המומחה אם יכתבנו אחר
לא שני התמחי קמא ולא גברא כגון שכתב לחש אחד ואיגרת אחת וירפא פה שלוש פעמים
שאותה איגרת מומחה לכל אדם וכל שכן יתמחי גברא וקמא
כגון שכתב לחש אחד בשלוש איגרות וכל אחד הואיל אל שלושה אנשים או לאדם אחד שלוש פעמים
התמחה גברא ליחס זה, וכל איגרות שיכתבנו, והתמחו איגרות הללו לכל אדם.
אבל, אני דילגתי על הרמה, אבל,
אם כתב שלושה קמאים לאדם אחד,
וריפאו שלוש פעמים, לא התמחה לא גברא ולא קמאה.
כי כל פעם הוא כתב משהו אחר, לקריאה אחרת. מותר לצאת בקמאה מומחה.
לא שניהו של קטב או של עיקרים.
מה זה עיקרים, שורשים, צמחים.
בין בכל אלה שיש בו סכנה ובין בכל אלה שאין בו סכנה.
ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה,
אלא אפילו לא החזוה חול, אלא שהוא משפחת נכפים ותולהו שלא יחזנו. שימו לב,
אומר פה על שולחן ערוך, לא רק שבן אדם שחלה במחלה
ונותנים לו קמיע לשמור עליו,
לרפא אותו,
שזה מותר בשבת,
אלא גם אם מישהו נמצא במשפחה כזאת שיש איתם בעיות,
כדי שהוא לא ייפול לבעיה, כבר מראש עושים לו קמיע.
גם זה מותר.
הוא אף פעם לא היה חולה,
אף פעם הוא לא סבל מכלום.
זה לא משנה.
שמו לו את זה כדי שיעזור לו, הכל בסדר.
קמע.
קמע.
זה קמע, זה לא פעולה של רפואה, זה לא שחקת סממנים.
קמע שהוא לא מומחה,
אנחנו לא יודעים מה התועלת שבו.
אם לא יודעים מה התועלת, גם יש לנו סיכוי אולי שבן אדם באמצע היום יגיד, יאללה, מספיק, מה אני...
עזוב אותי.
אבל אם זה מומחה,
אז בן אדם לא עוזב קמע באמצע, כי הוא יודע שזה מומחה,
והקמע עצמו,
יש בו צורך, יש בו תועלת.
אם יש בו תועלת,
אז אתה יכול לצאת עם זה בשבת, כי זה מביא לך תועלת.
אתה לא תוותר עליו, מה הבעיה שלי?
האדם יוותר עליו, יקרה, ייתן אותו לחבר שלו.
כמו תכשיטים.
אז הוא יטלטל 400, פשוט הרבים יוריד אותו וייתן לו.
בסדר?
כמו תכשיט.
בדיוק אותו דבר.
תכשיט, מה הבעיה? הוא יוריד את זה ואז הוא כבר ייקח את זה.
לא, הוא יוריד את זה וייתן למישהו, ומישהו יטלטל 400.
טוב.
אני צריך שלוש פעמים, או אותו קמיע או אותו בן אדם.
זה מה שאני צריך.
אם בן אדם אחד נתן שלושה קמיעות לשלושה אנשים,
זה לא מומחיות,
כי זה שלושה קמיעות, או לבן אדם אחד
שלוש קמיעות, אבל זה שלושה קמיעות שונים.
אם שלושה, אז זה אי תמחי גברא,
זה מה שהוא אומר, תמחי גברא,
נכון?
תמחי גברא, כגון שכתב לחש, אחד ושלוש אגרוד,
וריבו שלושתם, שלושה בני אדם.
זאת אומרת, כל אחד שלוש פעמים, אז זה תשע.
בקיצור, אני צריך שהקמע הזה ירפא שלושה אנשים או בשלוש פעמים את אותו בן אדם.
או שבן אדם הזה ריפא,
כן, שלוש פעמים חזקה, בדיוק.
ברגע שיש לי חזקה, הכל בסדר.
אין לי חזקה,
לא להשתמש בשבת.
שבת משתמשים רק בדבר שהוא חזקה שהוא עוזר.
או מצד האדם או מצד הקמע.
אבל זה חזקה.
טוב,
אומר הרמ״א, לא קראנו את הרמ״א,
ודווקא שבאו שתי המחאות ביחד, אבל היא התמחה גברה תחילה.
ואחר כך עשה קמע וריפש שלוש פעמים, לא תן לנו במחאת קמע, רק במחאת גברה,
שכבר התחזק.
צריך שיהיה גם הבן אדם וגם הקמע.
טוב, סעיף כ״ו.
נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה.
טוב מאוד שהוא נאמן.
מה הם יבקשו ממנו?
תביא תעודה.
אתה יודע ממשרד הבריאות שאתה
מומחה לרפואה.
לא, זה מפורש שאומר רופא.
סעיף כז, יוצאין בביצת החרגול.
מישהו ראה פעם ביצת חרגול?
כנראה זה איזשהו
שמירה ובשן של שועל
ובמסמיר הצלוב, בין בכל בין בשבת ובו משום דרכי האמורים.
וכן בכל דבר שום משום רפואה. אבל אם עושה מעשה ואין עיקר בו שום משום רפואה, אסור משום דרכי האמורים.
אבל כל לחש מותר, ולא אסור לברותיו שבדקם ואינם מועילים. ויש מי שחשש בכל קמיה שאינו מורחם משום דרכי האמורים. במילים אחרות,
אם לא ברור לך הדבר שהוא טוב, אז הוא לא טוב.
אנחנו יוצאים מנקודת פתיחה שהכול לא טוב עד שיתברר שהוא טוב.
שים לב להסתכלות פה.
כל עוד לא התברר לי
בפירור מוחלט
שזה מועיל, מבחינתי זה לא מועיל.
ואם זה לא מועיל, אסור לצאת מזה בשבת.
מי שיש לו מכה בתפיסת רגלו וקושר עליה מטבע
להגן שלא ינגף ברגלו וגם הוא מרפא ומותר לצאת בו.
כ״ט היוצא בטלית מקופלת על כתפיו דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שולי על כתפיו חייו חטאת.
אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משלשלת ברוחבה למטה מכתפיו שהרי שמאחר שהוא מתעטף בטליתו
ומתכסה בכתפו וגופו אף פשוט מתכסה קצת מלמטה מותר.
בסדר? כי זה כמו בגד.
ועל פי זה מותר לצטף בטליתו תחת הגלימה ולהביאו לבית הכנסת במקום שאין עירוב. למה כל זה?
כי זה דרך מלבוש.
סעיף ל' מותר לצאת ברשות הרבים בטלית סביב הצוואר. בעברית שלנו?
בעברית שלנו? שנייה.
סעיף.
מותר.
כי זה קר לו,
לא יורד את זה.
אומר הרמב״ף, על פי שמניח צד ימין על כתפו של שמאלו ודרך ללבושו כך ולא אבל אלת נאות שרעי.
כן, מה רצית לשאול?
מה קורה לך? אתה רואה שאני רץ פה.
מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? כן. מי שיש לו מכה... אחזור אחורה, כן.
מה, מה הבעיה?
אבל אסור.
מה?
אסור ללצים נגיד פלסטות בשבת.
אני לא יודע מה אתה רוצה ממני עכשיו.
מה זה ככה? מי שיש לו מכה... יפה.
מי שיש לו מכה... יפה.
גם הוא מרפא... נו, מה השאלה?
מי אמר מישהו אמר לך מתי הוא קשר, מתי הוא לא קשר, מתי הוא עשה את זה, אני לא יודע, אתה אומר.
אבל אף אחד לא דיבר על זה. אתה מבין, אתה כבר מסיק מסקנות שלא כתובות, ומהן כבר שואל שאלות.
מה כתוב?
האם מותר לצאת לרשות הרבים? זו השאלה.
כל הדיון בסימן הזה הוא ארוך, בגלל זה אני ככה מנסה להתקדם בו.
כי יש עיקרון אחד,
כפול, נקרא לזה כך,
ואיתו אנחנו צריכים לרוץ,
וכל הדוגמאות האלה, הרבה מהן גם לא מעשיות מבחינתנו.
אז בואו נלמד עקרונות,
נראה מה אומר השולחן ארוך ונתקדם.
בעיניים אחרות, כל מה שהוא דרך מלבוש מותר לצאת.
כל מה שהוא דרך תכשיט שלא עשוי להוריד אותו מותר לצאת.
כל דבר שהוא עשוי כחלק מהאדם,
כמו מלבוש,
מותר לצאת.
לכן גם פה הוא יכול לצאת עם מטבע,
לא יודע אם אתה מכיר את זה.
מה היה קורה פעם?
לא יודע אם היום עושים את זה.
כשמישהו היה רץ וחוטף מכה, יוצא לו בוב כלה במצח.
מה היו עושים?
לקחים מטבע ודוחפים את זה, היו מבינים שאסור.
כשהיינו ילדים, היה מטבע של 25 אגורות של הלירות.
זה יותר גדול מהחצי שקל של היום.
לקחים מטבע,
תקשור את זה חזק, תחזיק חזק,
שלא יצא החוצה.
אתם חוויתם את החוויה?
אז המכה ופתאום יוצא פה גאולה?
מה? אתה יודע מה אני מדבר?
בסדר.
אה, מטבע, אמרת, אתה יודע כמה מטבעות שמו עליי?
השתוללנו כשהיינו גדולים?
כן.
כי מצד אחד הוא לא מתלתף בטלית, מצד שני הוא מטלטל, זה לא דרך לבוש.
טלית צריכה ללכת ללבוש בה, לוקח טלית, מקפל אותה ושם אותה פה על הכתף.
זה דרך מלבוש?
אתה לא דרך מלבוש, מצד שני.
אז זה אסור.
אם אני מטפל כמו בתפילה... זה לבוש.
אם אני רק שם אותה על הכתף הזאת. כן.
טוב, אפשר להתקדם, אתה מרשה לי כבר?
יאללה, בוא.
ל״א.
היוצא מעוטף בטליתו וקיפלה מכאן ומכאן בידו, על כתפו. האם התכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו, או למה ייתפסו בקוצים בדרך, באיזה ספסל, באיזה כיסא,
או כדי שלא יתלכלכו, או אסור.
ואם קיבצם להתנאות בה, כמנהג אנשי המקום במלבושם, ראיתם אתיופים איך הם עושים את זה הצידה?
זה יפה, ככה לובשים.
מותר.
ואן הם מילא בתליטות שלהם, שהיו יריעה אחת מרובעת.
אבל מלבושים דידן, כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכם, מותר לתפוס קצתם בידו להגביאם, כדי שלא יתלכלכו שולם בטיט, או כדי שלא יעקבוהו ללכת.
שמים לב מה כתוב פה?
בזמנם שהכל היה הריבוע האחד של בד,
ואדם הרים את זה, אז כאילו הוא לא לובש.
אבל בזמננו שזה כבר תפור ויש הרוולים, מעיל ארוך,
אתה יכול להרים אותו.
למה?
כי אתה כבר לובש אותו בכל מקרה, וזה שאתה מרים, זה כדי שלא יטנף.
אבל הרמת, לא הרמת, אתה לובש.
בסדר, לכן מותר.
ל״ב, היוצא במעות הצורים לו בסדינו, חייב.
אין דבר כזה לצאת עם כסף משבת.
גם אם זה צרור בסדין.
אבל בבית, מותר, אם צריך לו, אפילו אינם צרורים, רק כשהם מנוקבים.
שב, שב.
בסדר?
יפה.
סף ל״ג,
אסור לצאת בשבת במעות או בכסף
וזהב התפורים בבגדו.
מישהו נמצא בחו״ל ומפחד על הכסף שלו, מה הוא עושה?
לוקח חוט, פותח את הבטנה,
תופר בפנים את הכסף.
ואז אין לו את הכל במקום אחד,
וזה גם תפור בפנים, אנשים לא שמים לב.
ככה הוא שומר על הכסף שלו.
מה הבעיה עכשיו?
שכל הגנבים יש להם אינטרנט.
הם עכשיו שומעים מה שאנחנו אומרים.
ואם הם שומעים שיעור תורה והלכות שבת,
והם ישמעו שהאדם תופר,
יתחילו לגנוב את המעילים.
אולי במעיל יש כסף.
טוב, ואז כבר אנשים לא ישימו.
בעיה.
אסור לצאת בשבת במעוד או בכסף, וזהבה תפורים לבגדו. ויש מתירים במקום פסדה.
שירא שיגזלו ממנו ונחם בבית ואלך מהם.
לכן נוהגים להקל, אם צריך לצאת.
שאין לב?
אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת, לא יצא. מקום שאין צריך לו ויוכל לניחם בבית,
יש להחמיר. זאת אומרת, הרמה מקל. הרמה אומרת,
יש אפשרות בחוץ לארץ לצאת עם הכסף שתפור בבגד.
למה? אחרת יגנבו לו.
פעם אמרתי לאיזה חבר, אתה רוצה אולי לבוא איתנו שבת?
לא, בוא איתנו, מה אכפת לך? בוא, בוא, בוא. אני צריך לשמור על הבית.
אתה יודע, אני נכנס לביתה שהבית ישמור עליי, נו?
ואולי כר.
מה זה?
אתה צריך לשמור על הבית. למה אתה צריך לשמור על הבית?
הבית לא שומר עליך?
הוא אומר, לא, אנחנו צריכים לקנות משהו ביום ראשון,
ויש לי הרבה כסף בבית. אה, הבנת? אז הוא לא שומר על הביתה. מה הוא שומר?
כיף.
טוב, אז הכל זה שומר על הבית.
בכל מקרה, זה מה שהוא מביא פה.
הוא יושב בבית.
ועל מה הוא שומר?
על הבית.
זה הרמה.
טוב.
סעיף ל' ד' יוצא אדם בסודר המקופל על כתפיו אף פי שאין נימה כרוכה לו על אצבעו.
ממין הסודור חופר ראשו ורובו. אסור לצאת בו. אלא אם כן קשר שני ראשיו למטה מכתפיו
זה עם זה.
בסדר?
לוקח את שתי השרוולים,
שרוולים,
קושר את הסוודר.
אם הוא קשר, זה בסדר.
למה?
כי זה מחזיק אותו.
מכירים אנשים שלקחו את הסוודר, קושרים את השרוול?
יפה.
לבדים הקשים אסור להביאם ברשות ערבים או בקרמלית, כשהוא מוטף בהם. אם אינם קשים הרבה, מותר. למה? כי אם הם קשים,
זה לא דרך לבוש. זה כמו שאמרנו בתחילת השיעור, קופה.
שם לו על הראש איזה מחצה,
לא נחשב ללבוש.
ללבוש.
אבל אם הוא שם לו בגד,
אז אין בעיה.
עכשיו לבוש.
מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה, בין לצורכו בין לצורך חברו.
בין שהם שני חלוקים, בין שהם שני סרבלים.
בין שהם שתי חגורות זו על גבי זו, ואפילו אין מלבוש מפסיק ביניהם.
במילים אחרות מותר לאדם לצאת
עם כמה בגדים.
אבל אמר מה ויש עשרים שתי חגורות זה על זה, אלא אם כן מלבוש מפסיק ביניהם.
וכן ראוי לנהוג, ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה,
וכן שני הנפילות.
בסדר, השבת ראיתי, כנראה זה מישהו צדיק.
לא הספקתי להגיד לך שלום,
שברך אותי.
הולך עם חליפה,
ועל החליפה, ככה בגובה כזה,
יש לו איזה גומי יבן,
ובתוך הגומי הזה יש איזה מפתח.
מכיר את זה?
מי שלא, מי שהולך במקום שאין עירוב,
אז הוא עושה את המפתח כאבזם של החגורה.
אלא מה שכנראה הוא רוצה להחמיר, שזה לא יהיה אחד על השני בחגורה במכנסיים.
אז הוא שם, ואז צריך מלבוש מפסיק,
והמלבוש מפסיק, שם את זה על החליפה,
אבל זה נראה כמו ליצן החצר.
אז תחליט, אתה רוצה להיות ליצן החצר או אתה רוצה להיות צדיק הדור?
מה אתה רוצה להיות?
בעיה.
טוב,
זה מה יש.
מותר לצאת בשבת בבתי הידיים הנקרא גונטיש,
ויש מי שמחמיר להצריך שהתפרעים מערב שבת לבתי הידיים של מלבושיו,
או שהקשרים בהם בקשר שקיימה יפה, וראו ולחוש לדבריו.
האם מותר לצאת עם כפפות במקום של נירוב?
הוא אומר שאפשר.
מה עדיף?
לתפור אותם אל בתי הידיים של המעיל.
אתם הייתם פעם ילדים?
הייתם ילדים?
כפפות, היו נותנים לכם סתם בכיסים, או שהיה...
אה, בכיסים, גם אתם?
טוב, אתם רואים, אנחנו היינו יותר...
מפחדים על החפצים, אז היו קושרים את שתי הכפפות בסרט ארוך
ומעבירים אותם מצד לצד בתוך המעיל,
כך שגם כשהם מורידים את הכפפות הם תלויים מצד לצד לפני הצדדים של המעיל.
בסדר?
והרשת החוט קושרים למטלה מאחורה.
ואז הכפפות לא עובדות.
והיו כולה חמישה שקלים,
אולי אפילו הכל בשקל.
אז מי אכפת לו אם יעבדו הכפפות?
בעיה, בעיה. מה הבעיה?
השקל לבעיה,
החינוך
לערך
של מה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, זה הבעיה.
שכבר לא יודעים להודות ולשבח
ולאהוב את מה שהקדוש ברוך הוא נותן.
כי כול השקל.
כמה זה כבר עולה?
עזוב, תקנה חדש.
מכיר את המשפטים האלה?
פעם היו מתקנים פלאפונים.
היום מתקנים,
להחליף מסך תקנה חדש.
אתם מבינים את הבעיה?
אז לא מתקנים.
אבל אנחנו נמצאים בערב ראש השנה.
מה המרכז של ראש השנה?
נתקן, אבל לא רגילים לתקן.
מה יהיה?
זה בעיה.
טוב,
שנשגה בעזרת השם לתקן.
איזה סייף אנחנו?
למה אתכם?
היוצא בשבת בטלית שאינה מצויצת כלכתה חייב.
למה?
אם טלית מצויצת ואתה לובש אותה דרך מלבוש, אתה מקיים מצווה.
ואם היא לא מצויצת כלכתה,
בעצם אתה עובר איסור.
איזה איסור אתה עובר?
אתה לובש ארבע כנבות בלי פתילין.
מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו.
ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית.
אז חלק החוטים האלה חשובים כדי שבסוף ישלים גם ציצית. ואם החוטים חשובים,
אז הוא צריך אותם, והוא צריך אותם. הרי הם לא משמשים כציצית עכשיו, כי היא צד אחד פסול.
אם צעד אחד פסול ואתה לא מחשיב אותו,
ואתה מחשיב אותו,
אז אתה מטלטל ברשות הרבים, דבר שאסור לטלטל.
אם אתה הולך עם בגד בלי פתילים בכלל,
טוב,
אז ביטלת מצוות עשה של גדלים תעשה לך ארבע כפות פסותך.
אבל אם אתה הולך עם חלק כן וחלק לא, אתה מטלטל את החוטים האלה ברשות הרבים.
אתה רוצה אותם והם לא מועילים למצווה.
בסדר, היסוד פה ברור.
אם יש לי ציצית בלי פתילים בכלל
מה הבעיה?
שאני עוקב מצווה ציצית
אבל מותר ל... זאת אומרת
אם אני אומר את זה ברשות הרבים אני עברתי איזושהי עבירה
לא למה?
כי זה לבוש
אבל אם יש לי שני צדדים
למה? מה הבעיה?
שכיוון שהפתילים האלה אתה רוצה אותם כדי להשלים את השני הצדדים הנוספים
אז הם חשובים
אבל ברגע זה למה הם משמשים?
כלום
שאתה מטלטל ברשות הרבים, דבר שהוא לא לבוש ולא מצווה ולא שום דבר.
תפתילים.
לא, זה לא חלק מבגד.
חלק מבגד זה הצדיקים הגדולים,
שעושים גם ציציות במכנסיים.
זה חלק מהבגד.
למה הדבר?
יש כאלה שהם לוקחים מכנסיים ועושים ציציות למטה.
מכנסיים ועושים כזה פסים פסים, קוראים את המכנסיים.
נראה כמו ציציות.
יש לו איזה שם?
זה חורים,
הם עושים כאלה פסים כלפי מטה,
כמו שיש לקאובויים,
פסים פוסים.
עכשיו ככה יש כאלה שגם במכלסיים עושים ציציות יותר.
צדיק זה נקרא צדיק גמור.
טוב, יאללה.
קהילה,
פירוש עירייה כאילו, שיש בה רצועות שמותחים אותה בהן,
מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים, והן הרצועות חשובות כמשואי שמבוטלות. אגב,
העיקר מותר לצאת ברצועות התלויות באבנית,
אף על פי שאין המנהלים קשורים בהם.
זה לא חשיב ובטלי אגב האבנת, אבל אם הם שלמא שיהי חשיב ולא באת לב אסור.
אם אין המנהלים קשורים בהם, והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד,
בראשו אחד וחורבר כגון לולאות, אם אין לו חשיב מותר לצאת בו, ואם חשוב או אסור לצאת בו.
בסדר, זאת אומרת מה שיש לנו כאן בעצם,
שכל דבר שהוא חלק מהבגד,
אפילו שצד אחד יתפרק, מותר לצאת בו.
אבל אם זה דבר שהוא חשוב בפני עצמו,
הוא לא משמש את הבגד, הוא לא קשור לשום דבר, אי אפשר לצאת.
כי אתה מחשיב את הדבר.
כל דבר שהוא חשוב והוא לא משמש אותך עכשיו כחלק מהבגד,
אסור לצאת.
סעיף מ״ם,
ובזה נסיים היום.
כובע, שהוא מתפשט להלן מראשו טפח,
אסור להניחו בראשו אפילו בבית, משום אוהל.
שמים לב?
יש מישהו שיש לו כובע עם פה מצחייה יותר משמונה סנטימטר?
מכירים את זה? יש כזה ארוך?
לא, זה חשב על כובע אמריקאי,
שיותר מ-8 סנטימטר.
קשה.
אסור לשים אותו בשבת, מדינת אוהל.
מה קורה עם מגבעות?
מגבעת סטייל חברון, הטריס.
הם מכירים את זה?
כן.
בטוח שיותר מ-8 טפחים, גם 12, אפילו חזוני שיש שם.
נו, מה קורה לפי השולחן ערוך?
אסור לצאת עם זה בשבת.
לא יודע, אולי גם שטריימר ישבו כבר שמונה סטימטר היום,
עושים אותו ככה, כנראה שמים לזה כזה ג'ל של שערות, שזה יהיה המון.
פעם זה לא היה כזה, שטריימר שפעם היה מסכן.
היום עומד.
עושים קוצים.
אה, אופנה משתכללת, מה אתם חושבים?
לא, שמונה סטימטר.
כן, אמרתי שמונה טפחים?
מה?
להפך.
ולכן פורט יוסף, איך היו הולכים?
מגבעת עם שוליים כאלה. אני זוכר את הרב יעקב יוסף, זכר צדיק לברכה.
זכר צדיק לברכה, הרב יעקב יוסף,
שהיה לו שוליים ברוחב כזה.
כשהוא היה בחור, אז כמו כל פורת יוסף, היה הולכים קסקט.
זה היה קורא בתורה בבית הכסף של הרב נעים בן אליהו.
כשהיינו ילדים, אני זוכר את זה.
כובע קסקט. אחרי שהוא התחתן,
קרוב השוליים ברוחב כזה.
ככה הולכים פורת יוסף.
היום כולם נהיו מודרניים.
אז פעם הלכתי לאיזה מקום,
אתה מהתלמידים של הרב אליהו?
אמרתי, אני לומד אצלו, טוב בסדר, רק רגע. רציתי לקנות מגבעת.
אז הם חתכו אותה.
וזה לבד, אפשר לחתוך, זה לא קורה כלום, זה יציקה, זה שטנץ.
אז זהו, יש פחות משמונה סנטימטר.
זה ברור?
יש קולות, יש קולות.
זה לא משנה האירוע.
זה משנה אפילו בתוך בית, מדין אוהל ארעי.
כל דבר שאתה צריך להשתמש מתחתיו,
סומבוררו, אתה יודע מה זה?
יפה. מה הרוחב שלו?
20-25?
למה עושים את זה?
יפה.
זאת אומרת,
זה אוהל, אסור,
וזה יציב.
אם זה נופל עליך עם אחר כמו בגד, אין בעיה, הבעיה שזה יציב.
טוב, הם אומרים שזה רק קישוט, לא באים להשתמש מתחת.
בקיצור, יש פה דיון יחתי.
דיון יחתי.
טוב,
טוב, זהו.
ובעזרת השם, שבוע הבא אנחנו,
שבוע הבא, שבוע הבא, שבוע הבא, ראש השנה, בסדר?
בפעם הבאה
אנחנו נתחיל את סימן שא, סעיף מא.
שלוש דקות הפסקה ונבוא לחלק ב.
