למעלה יש צדיבט, רצב.
הקדוש ברוך הוא ירצה בתפילתנו, רוצה בתפילתנו, רצב.
מתי שעת הרצון בשבת?
שעת המנחה.
הנה תפילת מנחה בשבת.
פעם שעברה סיימנו בנושא סעודה שלישית.
תשימו לב למה שהדגשנו, אתם יודעים, אולי גם אפשר ללמוד מזה.
השולחן ערוך מביא הלכות תפילת מנחה
אחרי הלכות סעודה שלישית.
וזה משמע מה שאמרנו,
הוא שברגע שהגיע זמן המנחה,
זה זמן סעודה שלישית.
זה לא תלוי בתפילה.
לכן אם מישהו אוכל בחורף,
בעשרה לשתים עשרה,
רבע לשתים עשרה, אוכל סעודת שבת,
היה קידוש בבית כנסת ולא יודע מה, והוא בא בעשרה לשתים עשרה לאכול סעודת שבת,
איזה סעודה זו?
סעודה שלישית.
מה אם סעודה שנייה?
הפסדת.
כי סעודה שנייה, מתי אוכלים?
שחרית.
סעודה שלישית?
מנחה. זה תלוי בתפילה?
זה לא תלוי.
הנה עובדה.
אם בשתיים עשרה, כאילו בחורף אתה אומר... אפילו עשרה לשתיים עשרה.
ואם אתה מורגן ואני אעשה דומה לאכול בשלוש.
מה בשלוש?
רגע, לא אכלת שעודה בבוקר? אחרי שבת?
אין דבר כזה.
שעודה שלישית, עזוב, זה אכפת לי. בשלוש תאכל בשלוש, לא אכפת לי מתי תאכל, אבל זו שעודה שלישית.
אנחנו דיברנו בפעם הקודמת
על אנשים שהולכים לשבת חתן בחורף,
מתחילים בשמונה וחצי את התפילה,
גומרים באחת עשרה, עושים קידוש,
באים בשתיים עשרה לאכול סעודת שבת.
הפסידו סעודה שנייה, סעודת שחרית.
כי זה תלוי בחלוקת היום.
זה לא תלוי מה אתה רוצה לעשות.
ולכן, ברגע שמישהו, כבר הגיע זמן מנחה,
זה כבר סעודה שלישית.
וזה לא תלוי בתפילה, ההפך,
ראינו את הרמה שאומר שלא לא אוכלים סעודה שלישית בין מלאכה לערבית.
אוכלים סעודה שלישית לפני מלאכה דווקא, אומר הרמה.
פה אנחנו רואים, ועכשיו נתחיל רשת צד איבט,
שזמן דיני תפילת המלאכה, מתי מביא את זה לשולחון ערוך?
אחרי שהוא כבר דיבר על סעודה שלישית.
אפשר לבנות מזה גם.
אחרי שהוא אוכל סעודה שלישית, עכשיו אפשר לדבר על תפילת מלאכה.
ומנהגנו שאוכלים סעודה שלישית אחרי תפילת מלאכה.
לא לפניכם.
אבל לפי ההלכה אין בעיה.
ברגע שהגיע זמן המלכה,
הסעודה היא סעודה שלישית.
בסדר, לשים לב לדבר הזה, כי אנשים לפעמים מתבלבלים בלוח זמנים של שבת.
אין דבר כזה בית ישראלי טבעי אמוני
שיושבים לאכול סעודה שנייה בשתיים עשרה אחת בצהריים.
לא קיים דבר כזה.
באים לבית הכנסת, מיד סעודה שנייה.
מישהו פעם אמר לי לבד אותו זה בית שלא יודע,
מרץ מצוות כמו שצריך וכו'.
באים מבית הכנסת, יושבים, קידוש, כוס קפה, עוגה, לא יודע מה,
ואחר כך, באחת, בשתיים, אוכלים את סעודת שבת.
אין דבר כזה.
בית ישראלי טבעי אמיתי,
מגיעים מבית הכנסת, סעודת שבת.
ולפני חצות היום,
בסדר? זה ברור.
לפני חצות היום אוכלים סעודה שנייה.
סעודה שלישית, חצות וחצי.
טוב, אומר לנו על שולחן ערוך, יש צדי ב'.
סעיף א', במנחה,
אז הוא בסעיף הרבה, אומרים אשרי ובא לציון, ואני תפילתי.
בסדר.
ומה יגיד השולחן ערוך אם היה צריך להגיד? הוא אומר רק מה שאומרים בשבת,
לכן הוא לא אמר כלום.
הוא אומר שמוציאים ספר תורה, כן?
כמובן, מה אומרים לפני כן?
קורבנות.
זה אחד הדברים המיוחדים, בפרט בדורנו.
בפרט בתקופתנו.
אחד הדברים המיוחדים שמופיע בכל הספרים, לא משנה איזה תפוצה.
שקורבנות הם באים לכפר,
ובפרט כשיש בלאגנים חשוב להגיד קורבנות,
גם בשחרית
וגם במנחה.
וכדאי להנהיג את זה בכל מקום.
ואני לא יודע למה, בהרבה סידורים של אשכנזים זה מופיע,
לא אומרים,
במנחה קורבן. למה?
זה ברור מה אני אומר? צריכים לשים לב לנקודה הזאת,
שזה חלק מהעניין,
ונשלמה אפרים שפתינו.
והקורבן, מה תפקיד קורבן ציבור?
תמיד ששחר, תמיד שבין הארבעים,
לכפר על עם ישראל.
אין לך קורבן פיזי.
תגיד קורבנות.
אחד הדברים המיוחדים, יש עניין גדול וטוב לכל עדות וקהל ישראל, כן?
בין לעדות האשכנזים, בין ליוצאי ספרד.
כולל כל עדות האשכנזים.
כולם.
להגיד פרשת הקורבנות במנחה.
חשוב ביותר.
עוזר, מסייע, מציל, הכול.
כן, מה אציל ישר?
בוודאי. לא רק שיש מורה שאליה, תגיד את זה ו... כמו כל תפילה.
תפילת עמידה, אתה סומך על השולח ציבור?
אתה אומר בעצמך.
יפה, אתה גדול.
וית, אם אתה מגיע באיחור אחרי שכבר אמרו, תפילת תפילה. איזה תפילה?
איזה, לא רגע, סליחה, איזה תפילה?
תפילה זה עמידה.
בהלכה התפילה זה עמידה.
התפילה מתחילה, בואו נאמר ככה,
מבחינתנו מכלול התפילה,
מכלול התפילה,
מתחיל בפרשת העקדה.
זו התפילה.
ומסתיים ב'
עלינו שבאחו השם עוז לעמות עברו שלום נוסח אשכנזי.
זהו.
זה ההתחלה וזה הסוף.
כל מה שמישהו מוריד משהו מזה,
איך קראנו לזה? הוא מטפס בסנפנינג על סולם שאי אפשר לטפס עליו.
נכון?
זוכרים את זה?
מה?
אמרנו, יש סולם.
סולם צביים. סולם צביים, עולים ויורדים.
קורבנות?
פסוקי דה זמרה,
קדושה של יוצר,
עמידה,
חזרת השעת.
מול קדושה של יוצר יש,
כשיורדים חזרה,
מול קדושת יוצר יש קדושה
דה סדרה ובא לציון,
מול פסוקי דה זמרה יש
שיר של יום,
ומול קורבנות יש,
פתאום הקטורל.
עלינו, ירדנו.
אם מישהו בא ומתחיל מהודו,
הוא חתך את הרגליים של הסולם.
הוא אומר, בדיוק, סנפנינג, תטפס עכשיו.
זה ברור מה אנחנו אומרים?
טוב, זה לא נושא עכשיו, אבל באופן עקרוני
להבין שאין דבר כזה, התפילה היא בנויה.
כל מערכת, נקרא לזה המערכת הכוללת של התפילה,
כי תפילה מבחינת ההלכה זה תפילת שמונה עשרה.
כל מה שיש לפני ואחרי זה אפשר... מה התפילה? עולים, יורדים.
במה שאתה עולה, אתה יורד.
העולם מאוזן.
ברגע שאתה משנה משהו, משבש את המערכת.
כל מערכת משובשת.
לכן, על פי ההבנה הפנימית, עדיף
שיתפללו כפי הסדר ויאחרו את תפילת המידע עם הציבור,
כי צריכים לעמוד תפילת המידע עם הציבור.
עדיף.
בהלכה גם, מסמך גאולה לתפילה עדיף.
בבוקר,
מי שמגיע, הוא רוצה לעמוד עמידה עם האנשים. בערבית, כן, תעמוד עם האנשים, תגיד אחר כך
ברכות קריאת שמע לפני ואחריהן, קריאת שמע.
הגעת לבית הכנסת בערבית ועומדים עמידה, תעמוד עם הציבור,
להתפלל בציבור.
אחר כך אתה שר. אבל בשחרית,
מסמך
גאולה לתפילה, עדיף.
לסמוך גאולה לתפילה זה עדיף.
בסדר.
עולים? יורים.
ברור?
יאללה, בענייננו, כן.
אתה מתחיל את עכשיו פרטים בהליכות תפילה, עזוב, עזוב.
למדנו את זה, ראינו את הדברים, זה לא נושא עכשיו.
בסדר? זה בעזרת השם,
שנחזור עוד פעם להליכות תפילה. עכשיו אנחנו בסיום התפילה, נכון? כבר הגענו לקריאת התורה.
קלמ' נראה, שיעור הבא.
בסדר, ברור? יפה.
במנחה אומרים אשר הובא לציון,
קורבנות כמובן, ואני תפילתי,
מוציאים ספר תורה וקוראים שלושה אנשים עשרה פסוקים
בפרשה הבאה.
לא מוציאים ספר תורה בלי שיש עשרה פסוקים.
ראינו את זה גם בהלכות קריאת התורה בשני וחמישי.
מה קורה
בפורים?
ויבוא אשתיקצורי הזה, איך קראו לו?
אמלק, אמלק, פסוק, זה תשעה פסוקים.
איך מוצאים?
טוב, זה נושא אחד, יש מי שאומר, ויש מי שאומר,
חוזרים פעמיים על הפסוק האחרון.
אבל עשרה פסוקים,
שלוש שלוש ארבע, ארבע שלוש שלוש,
שלוש ארבע שלוש, לא משנה מה.
העיקר עשרה פסוקים צריכים לקרות.
ואפילו אוכל יום טוב להיות בשבת, קוראים בפרשה הבאה, ולא בשל יום טוב, כי ביום טוב בצהריים לא קוראים במלכה, רק בשבת.
ואתם עוד קוראים את הפרשה הבאה.
עכשיו, לשים לב, מה חיוב הקריאה?
עשרה פסוקים.
אין שום סיבה לקרוא יותר מזה.
אלא אם כן.
יש מקומות שאפשר להפסיק בהם.
ואז זה כל לוחות קריאת התורה, זה חלק ב'.
לא מפסיקים פחות משלושה פסוקים מסיום פרשייה.
פרשה סתומה, פרשה פתוחה,
לא משאירים פסוק אחד, שני פסוקים. משאירים שלושה פסוקים או מסיימים בסוף הפרשייה.
אז לפעמים אין ברירה.
ואני אקרא שלושה פסוקים, עד סיום הפרשייה
זה חמישה, זה עוד שניים, אז אני חייב לקרוא חמישה.
ממילא יצא שאני צריך לפחות 11 פסוקים לקרוא, כי הראשון עלה חמישה.
טוב, ואם בשני זה כך, בסדר. אבל אם יש פרשה אחת,
עשרה פסוקים, אתה אומר, טוב, יש עוד דבר, לא לגמור בדבר לא טוב,
או לא להתחיל בדבר לא טוב, אז משנים, אז מוסיפים פסוק,
אתה יודע,
זה בדרך כלל.
אבל מצד הדין,
כששואלים אותנו כמה פסוקים צריכים לקרוא בשבת במנחה, בשני וחמישי. מה התשובה?
עשרה פסוקים.
לא שני, לא עד שני, לא עד זה. לפעמים אנשים חושבים שצריך לקרוא.
אין דבר כזה.
איך שאתה יכול להפסיק, על פי ההלכה כמובן.
הכי קצר?
בוא נאמר את זה. הקצר ביותר, יותר נכון לומר,
שם אתה מפסיק.
לפעמים אני רואה בסידורים מסודר, או משהו ארוך,
בודק.
בתיקון קוראים,
אפשר פחות,
קוראים פחות.
אבל צריך להטריח את הציבור.
בסדר?
יפה.
סעיף ב', אומרים צדקתך,
ויוכל בו יום שאילו היה חול לא היו אומרים בו במלחה נפילת אפיים,
אלו ראו צדקתך ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מלחה לערבית.
למה?
אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורה ובכל מקום לפי מנהגו.
בסדר? לפי הרמה,
כל הקיץ אומרים פרקי אבות.
לפי הספרדים, מתי אמרו פרקי אבות?
בין פסח לשבועות, הכנה למתן תורה.
בין פסח, שש שבתות,
ולפי האשכנזים,
עד ראש השנה.
הולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים.
בסדר?
ושיר המעלות בחורף. באיזה שיר המעלות?
כל ה-15 שיר המעלות.
בסדר? יש את זה גם בסדורים של הספרדים.
ואחר כך,
לדוד, נחתם לדוד.
כן.
לדוד ברוך השם צורי, כל הפרקים האלה,
למנצח,
לפני הערבית שיצאת שבת, בין מנחה לערבית, זה מה שעושים.
אז עזוב,
אחר כך אומרים, ויש כאלה, יש כאלה.
טוב, אומר לנו המשטרה ברורה.
אומרים משה רובל לציון, מפסיקים בקדיש קודם ועני תפילתי,
ואמרי טובה לציון במנחה ובמקום סדר קדושה של חול.
נאמר כי בשבת בבוקר אמרנו רובל לציון,
לא אמרו.
סיימנו את התפילה, את תפילת שחרית בחזרת השעת, ועברנו מיד למוסף.
מה קורה בראש חודש?
אחרי הובא לציון,
אחרי שיר של יום, תלוי במנהגים,
אז אומרים מוסף.
בשבת אין.
ולכן אומרים אותו במנחה.
ובשבת שמארחים הרבה בשחרית ובמוסף, הן איחור עד מנחה.
תראו באיזה נקודת פתיחה יוצא המשנה עבורו.
מספיק מאריכים בתפילה בבוקר.
האמת היא שיש פה הבנה יותר פנימית
של קדושה של היום שמגיעה עד מנחה.
לא מורידים חזרה את הקדושה.
הרי הובא לציון זה ירידה חזרה מתפילת עמידה,
ירידה חזרה מול קדושת יוצא, אמרנו, נכון?
בשבת ממשיכים את הקדושה עד המנחה.
גם בראש חודש מורידים חזרה, כי ירוצים חיי המעשה.
שבת שאין עבודה,
משאירים את הקדושה הזאת עד מנחה.
בסדר, זה ברור?
זה כבר
הבנה הרבה יותר פנימית.
טוב,
ואני תפילתי, הוא על פי המדרש שאמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
אין אומה זו כעובדי גילולים ששותים ומשתגלים ופוחזים, ואנחנו לא כן,
אף על פי שאכלנו ושתינו,
סעודה שנייה,
ואני תפילתי.
אבל במנחה של יום טוב אין אומרים אותו,
כיוון שלא קוראים בתורה שהוא את רצון על ידי זה. מיהו?
בשבת נהגו לאמרו במקום שאין ספר תורה, וכן אפילו ביחיד.
ואני תפרייתי לך, השם את רצון, אלוהים ברוב חסדיך,
עניני באמת אישך.
מוציאים ספר תורה, הוא מתקנת עזרא, כדאיתא בגמרא,
יפה, שלושה אנשים, ומלכה אינו אומרים קדיש על הבימה לעולם.
היינו בין בשבת בין בתענית. רק לפני העמוד, קודם תפילת שמונה עשרה.
שימו לב שהמשנה ברורה פה מחלק בין הבימה לבין העמוד. למה?
הסטנדר, בסדר? זה נקרא הברטל, אני חושב, הברטל, העמוד.
הבימה זה איפה שפילה,
הבימה זה איפה שפילה וספר תורה, והעמוד זה איפה שהשלך ציבור ומתפלל.
למה זה?
כי אצל אשכנזים, כי אצל אשכנזים
יש הבדל בין המקום שקוראים בספר תורה לבין המקום שעומד החזן, החזן עומד בקדמה,
וספר תורה זה באמצע בית הכנסת.
בסדר? אצל ספרדים הכל באמצע.
לכן הוא אומר, לעולם לא אומרים איפה שקוראים בתורה,
לא אומרים את הקדיש. ומתי אמרו את הקדיש?
אחרי המזמור שיר ליום השבת.
לא אחרי קריאת התורה. במנחה אין קדיש אחרי קריאת התורה.
להבדיל מיום חול ושבת בבוקר.
עכשיו, שבת בבוקר ויום חול, מתי אמרו את הקדיש?
אחרי קריאת התורה.
שבת במנחה.
ואיפה עוד? בתענית, כן. בתענית, לא אומרים קדיש אחרי.
ותענית במלאכה גם,
לא אומרים קדיש אחרי קריאת התורה,
אלא אחרי הפסוקים.
וסתם ככה לדעת
שקדיש תמיד הוא בא אחרי משהו.
לעולם קדיש הוא לא בא לפני משהו.
אין דבר כזה קדיש לפני.
תמיד קדיש הוא אחרי, ובדרך כלל זה אחרי פסוקים
או אחרי תפילה,
אחרי שיעור תורה. אחרי.
קדיש הוא צמוד למה שהיה לפניו.
לעולם הוא לא צמוד למה שאחריו.
ולכן הדגשנו את זה למשל,
בראש חודש.
בראש חודש הקדיש הוא בא אחרי הפסוקים
של הובא לציון, של שיר של יום,
בסדר? הושיענו.
כל אחד לפי המנהג שלו. אחרי
זה בא.
אבל זה לא בא לפני מוסף.
ולכן
אחרי קדיש, לפני שמתחילים מוסף, מה עושים?
חולצים תפילין.
אבל יש כלל שאומר שלא מורידים תפילין של יד עד שלא יכניסו תפילין של ראש לתוך התיק,
בסדר?
כמו שלא מוצאים תפילין של ראש לפני שמניחים תפילין של יד.
אותו דבר, כמו סדר הנחתו, כך סדר קיפולו וגלילתו.
ולכן, מה עושים?
מחכים
בין הקדיש
לבין תחילת תפילת המידה, עד שמקפלים תפילין של ראש ואחר כך תפילין של יד, ואז מתחילים עם המידה.
בסדר? מה עושים בדרך כלל? נותנים מכה, נכון?
בלשון הישיבות, מח הפאץ'.
מכיר את זה?
מה זה מח?
ביידיש,
טו מייק,
מה זה פאץ'
מכה.
לעשות מכה, זה
נותנים מכה וכולם מתחילים עם תפילת המידה.
מה שחשוב לדעת זה שלא מורידים תפילין של יד לפני שהכנסנו תפילין של ראש לתיק.
זאת אומרת, מורידים תפילין של ראש, מגלגלים אותם,
מורידים תפילין של יד, אם מתחילים, אז תשאיר אותם מכוסות
עד אחרי התפילה כולה, ואם
יש זמן לאנשים, עדיף לגלגל אותם עכשיו. מדוע?
כי החיות יעשו את זה בחזרת השעץ. אם לא צריכים לעשות בחזרת השעץ?
לעמוד ולהקשיב.
כל השבן.
טוב,
אומר המשנה ברורה,
אם כן, לפני העמוד לא יאמרו קדיש כי אין במה להפסיק בין הקדישים.
איפה זה?
שלושה אנשים, נקריא מתחילה.
במלכה אינו אמרו קדיש על הבימה לעולם, היינו בין שבת בין בתענית,
רק לפני העמוד קודם תפילת שמונה עשרה. וכהנה מהספר תורה, עד אם יאמרו מיד על הבימה,
אם כן, לפני העמוד לא אמרו קדיש, כי אין במה להפסיק בין הקדישים.
יעללו, פסוק אחד לא אבה הפסק, ואז שומרים מזמור להשם הארץ,
או שספרדים מזמור שירי ליום השבת,
אין זה מעיקר הדין.
הוא לעולם ראוי להסמיך הקדיש לתפילת שמונה עשרה, מה שאין כי בשחרית יש הפסק באמירת אשרי בינתיים.
ולפי זה, כשאין ספר תורה בשבת בן מנחה,
לא יאמרו רק פעם אחת קדיש אחר
אשרי ובא לציון.
פסוק ואני תפילתי אמרו אז קודם הקדיש
כדי שלא יהיה הפסק בין קדיש לבין תפילה זאת אומרת במקום שאין להם ספר תורה
ולא בשל יום טוב ועדי הקריאה איננה בשביל יום טוב
לדעה ומלכה ביום טוב הם לא קוראים
צדקתך שמתו בו יוסף
משה ודוד
שים לב
מי נפטר בשבת אחר הצהריים?
יוסף, משה ודוד
ולכן נהגו שלא יקבוע בו אז מדרש
כי חכם שמת כל המדרשות בטלים
רבך יריך להוכיח שלום את משה בשבת, הרי בערב שבת.
לא נגנז את שבת במנחה בשעת עד עת רצון.
בסדר, מתי נגנז משה רבנו?
במנחה
של שבת, זאת אומרת למחרת.
כמו שכתוב בזוהר.
ואנו אומרים צידוק הדין עליו בזמן שנגנז.
וזה הצדקתך.
שלושה פסוקים של צידוק הדין.
צדקתך וצדקתך צדקתך.
ויש מפרשים שאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים,
שחוזרים לגיהנם במוצאי שבת.
טוב, אז זה אולי לפני ערבית,
למה דווקא במנחה?
במנחה ועד ערבית שיש עוד זמן.
בסדר, בכל מקרה אנחנו ניקח את הדבר החיובי.
הדבר החיובי זה צידוק הדין על פטירתם של הצדיקים דוד,
משה ויוסף.
במקום,
שאילו בכל היו אומרים במנחה נפילת אפיים, לרות צדקתך,
פירוש בין שהיום שבת הוא ראש חודש,
בין שהיום ראשון שאחריו הוא ראש חודש.
ואם כן, אילו היה חול, היו אומרים במנחה נפילת אפיים,
שכבר חל מקצת היום שלאחריו,
ולכן גם עתה אין אומרים צדקתך.
בסדר? ולכן כל יום שלא היו אומרים את החנון ביום שלמחרת
או באותו יום,
כי על כל יום שלא אומרים את החנון במנחה שלפניו גם לא אומרים,
אז גם לא אומרים בשבת.
כי זה מקביל לצידוק הדין.
בו במנחת נפילת אפיים, ראינו, ונהגו.
ואלו האיסור, המנהג לזיכרון בעלמא.
בסדר? לא לקבוע מדרש.
ודווקא שלא ללמוד בחברות, אבל שניים-שניים לומדים בבתיהם.
וכמו שכתוב ביורד יא סימן שאין ד' מ', סעיף יח', יד נשיא שמט.
בין מלכה למעריב, היינו כשהוא סמוך לחשיכה.
ולכן המנהג לדרוש קודם מלכה.
ואם המשיכה הדרשה סמוך לחשיכה, אז לא יאמרו פרקים או שיר המעלות,
כדי שיאכלו לקיים סעודה שלישית בזמנה.
ואלי הרב, היית בשם אלבושי יום טוב,
שראה לרבו המהרל מפראג
כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב.
הכנראה שבזמננו אין למנוע זה.
כידוע שמצו בעוונותינו הרבים באיזה מקומות
שעוסקים אז כמה אנשים בבית המדרש בשיחה בתלה.
ובוודאי טוב יותר לשמוע דברי מוסר כדי שליבואו לזה.
זאת אומרת, אם לא ניתן בין מנחה לערבית
דברי תורה, מה יעשו אנשים?
זה ראינו גם כבר בלכות שבת, הולכים לטייל ברחוב,
כן,
עושים סיבוב בגינה, פטפטים,
על כל רק מה שאי אפשר לדבר בשבת.
בסדר, אז עדיף שיהיה לימוד, ובזמננו זה מה שעושים.
מה היה אצל הרב אליהו, אתה זוכר?
איפה הייתי? לא הייתי.
בסדר, הרב אליהו
היה מתפלל מלכה בצהריים,
12 וחצי, 13 וחצי, תלוי, בקיץ חורף,
ואחר כך,
שעה לפני צאת שבת,
שיעור עד צאת שבת.
בסדר?
ככה גם אנחנו ננהגנו.
כי יש אנשים שבאים להתפלל מאוחר,
אבל
בין מלכה לערבית יש שעה שיעור.
טוב,
רש צדיק גימי.
מאחרים תפילת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש.
כמו שאמרנו בכניסת שבת, מקדימים להתפלל ערבית, איך אמר השולחן הראש, באיזה סימן? רס, ס, ז, נכון?
כן.
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבהמות החול.
למה? לקבל על עצמנו שבת כמה שיותר מוקדם.
אז בארי סמך זין אומר שרון עור, שמקדימים להתפלל ערבית יותר מבהמות החול,
מקבלים שבת מפלגה, מנחה והלאה.
רוצה שבת, מאחרים להתפלל ערבית כדי לשים מחולל קודש.
תתפלל מאוחר.
דיברנו על זה גם פעם שעברה, נכון?
על אותם האנשים שהם אמרו, כוכבים, כוכבים, כוכבים.
אלה, כוכב נופל, מה שנקרא.
ברגע שאתה מתפלל ואומר, ואתה קדוש,
הנשמות חוזרות
למקום שלהם.
ואם זה קרובי משפחה שלו,
זה קרובי משפחה שלו, הם חוזרים למקום שלהם. מה אכפת לך שהם יהיו עוד רבע שעה בגן עדן העליון?
מציג לך?
חס ושלום, מה פתאום?
אז למה מניע לך פרים?
למה שזה יקרה?
ממהר.
טוב, הוא צריך להחשיך
כדי להכין צורכי חתן וכלה.
הבנתי, בסדר.
כמה פעמים הוא מכין צורכי קדה?
פעם בחיים, בסדר? הבנתי. אני מקווה.
זה ברור.
אז מה יש לך לבאר כל כך?
עמר רבי יוסי,
קדימה, זה כאילו צריכים להכיר בעל פה.
תבין, עמר רבי יוסי,
אי חלקי,
בסדר, נו יאללה, בעל פה כבר, אנחנו חוזרים על זה עשרות פעמים, צריך.
אי חלקי ממכליסי שבת בטבריה וממוציאי שבת,
מה זה אי חלקי?
שאני בגן עדן אהיה עם אותם אנשים שמכליסים
שבת מוקדם ומוצאים שבת מאוחר.
איפה יושבת טבריה?
לא טבריה עילית, ליד פוריה.
למטה.
טבריה יושבת?
למטה למטה, לכנרת.
מצד מערב מה יש?
הר, צוק.
אז מתי חושך?
מוקדם, מוקדם, מוקדם.
השמש מסתתרת מאוד מוקדם.
אז מכליסי שבת? בטבריה.
מוצאי שבת? בציפורי. איפה יושבת ציפורי? למה נקרא ציפורי?
ציפור, כמו מתפרו שהיה באזור של...
בין צומת גולני למוביל שם למעלה.
ברור, מה היא רואה?
את הים התיכון.
מתי יוצאת שבת?
מאוחר.
שקיעה מאוחרת, רואים עדיין אור.
אז יהיה חלקי ממכנסי שבת בטבריה, מרחק בקו אווירי לא גדול.
כמה קילומטר.
אבל מוצאי שבת בציפורי, בגלל הטופוגרפיה.
זה ברור?
אז לראות, לקבל שבת כמה שיותר מוקדם, כמובן, לא לפני פלאג המלחה, זה לא עוזר.
ולהוציא שבת כמה שיותר מאוחר, לא ביום ראשון בבוקר, זה גם לא עוזר.
אבל להוציא שבת מאוחר, אבל בסדר?
ועכשיו יגיד השולחן ערוך מה המינימום.
הרי בעצם מתי יוצאת שבת?
יוצאת הכוכבים.
כמה זמן מינימלי זה יוצאת הכוכבים?
מינימום של מינימום של מינימום.
13 וחצי דקות אחרי השקיעה. נכון? אמרנו שלושת רבעי מינימום.
לא לפי מרן.
בסדר? 13 וחצי דקות. טוב, אז מוסיפים.
כמה היום בלוחות מופיע אחרי השקיעה?
צאת שבת.
תלוי.
הכי קצר זה 33 דקות, הכי מאוחר זה 38 דקות.
קיץ, חורש.
הוא אומר באזור ממוצע של 35 דקות אחרי השקיעה, צאת שבת.
יפה.
מוסיפים.
לא, לא. אנחנו רוצים להתפלל ערבית רבע שעה לפני צאת שבת.
מותר או אסור?
מותר או אסור?
גרוע.
זאת אומרת, מותר, אין בעיה, אין בעיה.
ממתי אפשר להתחיל להתפלל ערבית של מוצאי שבת?
מפלגה מלאכה.
למה הוא משקיע?
כמו כל יום.
זה ברור.
אבל ברגע שאתה מתפלל לערבית, מה אתה עושה?
לא, אי אפשר עדיין לחלל שבת, כי זה לא הייתה יוצאת הכוכבים.
להתפלל לערבית אפשר, אבל לצאת שבת לא תהיה עד שיהיה יוצאת הכוכבים.
זה היום עצמו, הטבע.
לא יצא.
לכן אני אומר, לשים לב לדבר הזה שאין לי בעיה בתפילה, אבל
אתה מוציא שבת, אתה אומר, אתה חוננתן, מה?
נו.
זה שהוא עושה הבדלה זה מתיר לו עכשיו לעשות מלאכה?
לא. לא יכול.
אם היום פיזית לא יצא, לא.
אבל בכניסת שבת, הוא אמר,
קבלת שבת בואי כלה, נותר לו לעשות מלאכה?
אסור לו.
אסור לעשות מלאכה. בסדר?
זה תלוי בו.
מפלג המלאכה.
לכן אנחנו אומרים,
צריך לשים לב שמאחרים תפילת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש.
אפשר לאחר.
בסדר? אומר רבי שבת ברורה, היינו אף שמן הדין,
סגי ממה שהתעכם מלעשות מלאכה עד הזמן מבואר בסעיף ב'.
אז רגע נראה.
מכל מקום לכתחילה ראוי ונכון וכמנהג ישראל, לאחר אחר התפילה,
לאחר את התפילה,
כדי שיתווסף יותר מחולר קודש.
בסדר?
בואו נראה סעיף ב'
צריך להיזהר מלהסעות מלאכה עד שראו שלושה כוכבים קטנים,
ולא יהיו מפוזרים,
אלא רצופים.
איך אני יודע שהם קטנים?
כדי לדעת שהם קטנים אני צריך לראות גדולים,
צריך לראות בינוניים,
ואני צריך לראות קטנים.
שלושה מינים.
אם ראיתי שלושה כוכבים, זה לא עוזר.
יש שלושה כוכבים קטנים,
איך אני יודע שהם קטנים?
יש לפניהם בינוניים ולפניהם גדולים.
מה רואים קודם?
גדולים. מה רואים בסוף?
קטנים.
ואם הוא יום המעונן,
ימתין עד שיצא הספק מליבו.
איך?
מינימום, כן.
ג', מי שהוא אנוס, כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצווה, יכול להתפלל שמוצא שבת מפלג המנחה ולמעלה,
או להבדיל מיד, אבל לא יברך על הנר,
ובכלל, אסור בעשיית מלאכה, לצאת הכוכבים.
מתי אנחנו אומרים לאנשים לעשות את זה?
זה קרה לי כבר כמה פעמים,
שאנשים באו לשאול מה לעשות.
הודיעו לו מבית חולים,
הם גרים בבית הכרם, הוא היה בשערי צדק,
שאבא שלו נפטר,
הבעל שלה נפטר.
היו כמה מקרים, בסדר?
מה יקרה אם תצא שבת?
בכל להתפלל?
לא, למה?
יש לו דין אונן.
אבל בשבת אין דין אונן,
בשבת. אז מה שהוא עושה,
הוא מתפלל מנחה לפני פלג המנחה,
ערבית אחרי פלג המנחה, נגיד עכשיו בקיץ זה אזור שש וחצי,
מתפלל ערבית,
עושה הבדלה, מה זה הבדלה?
ואוה פרי הגפן
עובדים מכל איכות ויש לאכול ומנה רו לחושך,
בסדר?
וממתין.
למתי הם ממתין?
לצאת הכוכבים. לצאת הכוכבים?
יש לו דין אונן.
בינתיים הוא עושה הבדלה,
אבל בהורים הוא הורייש הוא לא יכול לברך,
כי עדיין זה יום.
סתם אם הוא לא מברך, כי הוא יצא היום,
אז רק את ההבדלה עצמה ואת התפילה הערבית,
והוא מחכה עד שיצאת שבת.
בסדר? זה ההלכה שאמרנו אותה כמה אנשים.
ברור?
יפה.
זה מה שכותב פה על שולחן. בכל מקרה לענייננו צריך שיראו שלושה כוכבים קטנים.
ואמרנו כבר שהמנהג היום בלוחות,
אזור 35 דקות אחרי השקיעה, זה הזמן.
אם אנחנו נהיה נאמנים לדרכנו,
או יותר נכון לדרכו של השולחן ערוך,
ואנחנו לא פוסקים לפי השולחן ערוך, נכון?
לפי השולחן ערוך מתי נכנסת שבת?
לפי השולחן ערוך,
מתי צאת הכוכבים?
72 דקות אחרי השקיעה.
זה צאת הכוכבים.
ואמר כי פוסק השולחן ערוך לפי
רבנו תם.
גם בכניסת שבת פוסק את שולחן ארוך לפי רבינו תם.
איך אמרנו? אם אתה יושב עכשיו,
עומד לקידור, שהוא כבר יושב לאכול דגים,
ואם מישהו נוסע על אופנוע למטה,
לפי פסק מרן, הוא לא מחדש שבת.
למה?
כי עדיין לא נכנס לשבת לפי מרן.
לא נוהגים כך, אף אחד.
אבל יש כאלה שרוצים להחמיר כמו מרן בצאת שבת.
טוב, מה אני אעשה להם? לא דאגו ככה.
בירושלים בטוח לא נהגו ככה.
אני זוכר,
מוצאי יום הכיפורים,
היה עוזר של הרב אליהו, קראו לו גנוניאן.
היה לו סוברית.
אתה יודע סוברית?
אבל זה רכב כזה כמו קופסה שנוסע על תשעים, מה?
בצבא היה כזה פעם, בצריפים, בקורות אלה.
בקיצור, היה לו כזה, והיה לוקח את הרב אליהו מבית הכנסת הביתה.
עשו הבדלה, ברכת לבנה,
מישהו ניגש להרב אליהו, כבר ליד הדלת של הסוברית,
שואל את הרב אליהו אם כדאי להחמיר,
לשמור יום הכיפורים עד
זמן רבנו תם.
עכשיו הרב הולך להיכנס לאוטו והוא שואל אותו אם לזמן רבנו תם.
עזוב אנשים יתקנו.
הרב, האם לשמור רבנו תם בבוצאי יום הכיפורים?
דאורייתא, יום הכיפורים, דאורייתא.
מסתכל עליו הרב אליהו,
הוא אמר כבר
מן העילה עד עכשיו הספקת לעשות עבירות שאתה רוצה להמשיך לצום?
איך אומרים בדידיה ועובדה, אתה יודע אישה ש... לא, לא נהגו. הרב הולך להיכנס לאוטו, אתה מבין?
שואל אותו אם לשמור רבנו תם ו...
בסדר, בירושלים לא נהגו.
יש כאלה שרוצים להחמיר על עצמם.
קורא דהיתר עדיף, כן.
אין איסור, אין איסור, אין איסור. קדושה, למה לא שיהיה קדושה? אני לא...
אני רק רוצה שאנשים לא יקבלו על עצמם דברים
שהם לא נזקקים, כי אחר כך, הנה, מקודם מישהו שאל אותי, לא נגיד מי זה, בסדר?
הוא לא רוצה לטלטל בשבת, אפילו במקום שיש עירוב.
ישר אמרתי לו, איבה עבור אליך, אתה לא תקבל על עצמך דבר כזה. למה?
בחורים בישיבה מקבלים על עצמם כל מיני חומרות.
בסוף, בסוף, תדעו לכם, כולם מתחתנים, בסדר? זה יגיע.
זה יגיע, שנייה.
ואז
האישה, ברוך השם,
והיריון.
וברור השמש תגנוג קטן
וגם יש ילד יותר גדול.
הילד מחזיק בעגלה כדי שיוכל ללכת ברחוב,
האישה בהיריון והיא דוחפת את העגלה והבעל הולך
כמו אפנדים או מסמכה מאחורה.
לא, לא, בלי מסמכה, כי הוא לא מטלטל.
בסדר? אתה מבין?
אתה מבין את האבסורד שיש פה? אני מבין. יפה.
אז אל תקבל, אני צריך כל מיני חומרות.
אתה מבין? הוא קיבל חומרה רבנו תם, אשתו לא קיבלה.
הוא מחכה שתגמור לשטוף כלים בבית
צדד את הבית, עכשיו אני מוציא שבת, תודה רבה לך, צדיק.
קוראים לזה צדיק?
גמור.
הבנת אותי?
מה, מה?
איזה תקנה?
שמה?
עזוב, היום אנחנו חייבים את זה, בטח.
באורות, דיברנו על זה כמה פעמים, הרב באורות מביא את זה.
שכשחוזרים לארץ ישראל צריך לחדש את זה.
כי צריך גוף טהור.
בסדר? זה בפסקה שאחרי ההתעמלות,
שאתם מכירים את ההתעמלות של אצל ישראל.
ההתעמלות של צעירי ישראל?
לא מכיר את הפסקה הזאת?
הרב כותב שכשעושים חדרי כושר בארץ ישראל,
צעירי ישראל זה גופות חסונים.
מה הפסקה שאחר כך?
שצריכים ללכת למקווה.
חדר כושר, מקווה.
גוף חסון וטהור.
זה ארץ ישראל. זה בניין אמיתי של בחור ישראלי.
צריכים בניין אמיתי, שלם. לא, אתה יודע, כל מיני כאלה.
מערכת, מערכת. רבותינו, תמיד אנחנו מדברים הלכה,
לראות שזה לא נקודתי בלבד.
בוודאי שכל דבר שאנחנו חיים לפיו
מוציא לנו נקודות של קיום מעשי, כי הבן אדם זה מעשה.
אבל זה בא במערכת שלמה שבעניין אישיות, שבעניין כלל ישראל.
אני בונה פה מדינה, איך קוראים לזה היום?
מדינת הלכה.
לא מדינה שהלכה.
לפעמים זה הלכה מדינה, אבל חס ושלום.
מדינת הלכה, על פי התורה.
הכול בנוי, הכול כתוב, הכול נמצא.
בסדר?
פסקה ל״א,
אורות התחייה?
ל״ד זה ההתעמלות ול״א זה המקווה.
יש לנו שיעור על זה, אם אתה מחובר.
אני לא, אבל אתה...
יאללה.
איפה אנחנו?
משנה ברורה, סעיף ב'.
מי לעשות למלאכה, הנה כמה וצד ט' עד שיראו. וקודם לכן,
אסור משום ספק יום העמידין עסק בשלושה כוכבים בינוניים,
אלא שאין לנו בקיאים בזה. בשם הים גדולים הנראים ביום,
לכן אנחנו מצריכים גם קטנים.
אתה יודע, מעיקר עד אין בינוניים. ראית כוכבים גדולים, כוכבים בינוניים? מספיק.
אבל לא בקיאים כל כך, לכם מחכים שיהיו גם קטנים.
שלושה כוכבים קטנים, היו ליקוטי פרי חדש על יורי דעה שכתב
שמרקיע מזהיר כי אין אוראה של יום,
אותו לא נחשב אותו הזמן, רק בין השמשות.
והביאו רגענו רבי עקיבא איגר בחידושיו ויורי דעה, רי סמוך בית.
ובמי הוא רגע בליקוטיו שם כתב, שנסתלק הדמומית מכל כיפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה,
אין אנו חוששים במה שמזהיר.
ודע עוד שבספר תפארת ישראל,
פרק ב' במסכת שבת, הוא מצליח שלושה קטנים לבד שלושה בינוניים,
ולא ידעתי מקורו.
שם לב,
מי אמר לך שמישה כוכבים?
מי אמר מקודם חמש הכוכבים?
אתה אמרת, לא?
יפה. מה הוא מביא בתפארת ישראל?
שלושה קטנים חוץ משלושה בינוניים.
לא אחד גדול, אחד בינוני ואחד קטן, כדי שתדע.
שלושה, שלושה, שלושה.
ולא ידעתי מקורו.
ואולי טעמו, השם, אנו טועים בדבר,
או גדולים הם. לכן אנחנו צריכים עוד כוכבים גדולים מהם.
ומי זה אנו יודעים שעל כל פנים הם אינם גדולים.
לפי מה שכתב בשערי תשובה,
בשם המטה יהודה והברכי יוסף. מי זה הברכי יוסף?
האין שם? ניחא דברי תפארת ישראל בפשיטות.
אולם בשער האחרונים לא הזכירו דבר זה.
אפשר שאם בשערי מקומות הרקיע מעונן
ולא יוכל לראות עוד כוכבים, יש להקל וכולי עליו. ונראה לי,
לפי מה שכתב הגר״א,
שבהן השתלקה האדמומית מכל כיפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה,
לא בצד הנגדי.
במקום ששקעה החמה אין שום אדמומית.
זה באמת אחרי צאת הכוכבים.
כי היום, גם כשאתה אומר צאת הכוכבים, גם 20 דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אדמומית.
אני אמרתי, מי שרוצה שיהיה ממש חושך על כל המערכת,
זה באמת 72 דקות,
כמו זמן רבנו תם.
איפה אנחנו? נראה לפי דברי נסתלקה אדמומית,
מכיפת הרקיע באותה תשעקה חמה, אז מועיל שלושה כוכבים. נראה שמועיל בזה שלושה כוכבים קטנים לבד.
35 דקות.
אלא רצופים, לא רואה אחד פה, אחד שם, משום תוספת שבה.
ואוהדינג שרואה שלושה כוכבים קטנים שאינם רצופים ומתאים מעט אחרי כן,
מותר לעשות מלאכה שיקר, הטעם הרצופים משום תוספת.
וכיוון שהמתין מעט, הרי הוסיף.
בסדר?
כן, עד שיצא ספק מליבו.
מה שלא זכר השולחן ערוך, שהמתין.
השיעור, ארבעה מילים מעת תחילת השקיעה.
מה, מתי ראינו את זה? בכניסת שבת.
לפי מה שפסק ליל ברייס סא,
כי אמרנו שהשולחן ערוך מקבלים שבת אצלו לפי רבנותם.
אפשר דמיירא דלא נודע לו גם זמן השקיעה משום מענן.
לכן הוא לא הזכיר את זה.
מליבו, ואם יש לו מורה שעות שהולך בטוב,
מה זה מורה שעות שהולך בטוב?
מורה שעות ההולך בטוב, מה זה?
הזייגר,
או מקום אחר קורא לזה זייגר, מה זה זייגר?
שעון, בסדר?
ויודע בבירושי אתמול באיזה הזמן, לילה, על פי הדין,
דיינו, זהו גרועים קטנים, נראה לי שיוכל לסמוך על זה.
אחרי כתוב בברכי הסף, שיוכל לסמוך על מורה שעות,
כי זו הייתה שאלה.
האם אני צריך לראות בעיניים?
תורה זה טבע.
לראות בעיניים או אני יכול לסמוך על השעון?
מה פסק אבירכי יוסף?
אפשר לסמוך על השעון.
ברוך השם.
אלא מה?
שהיום הוא סומך על השעון יותר מדי.
הוא סומך על השעון בוותיקים,
על השנייה.
ראיתם את השעונים האלה שהם פומפמים?
עוד שלוש דקות, עוד שתי דקות, עוד דקה וחצי, עוד פה, עוד פה, וטי, טי, טי.
הנץ תהיה בעמידה.
ראיתי חזנים שעובדים לפי זה.
פעם הלכתי להתפלל באיזה מקום, ביקשו ממני להיות חזן.
ותיקין.
בא אליי הגבאי, השתבח, עליתי,
בא הגבאי, שם לי את השעון מול העיניים.
לקחתי אותו, סובבתי אותו לקירון של הגבאי.
הא,
לא מדברים, עושים רק הא,
קולות של שכונת הפחים.
זה הא,
מצד שני.
והגעתי לעמידה בדיוק בזמן שצריך.
אז לא צריך לדעת מתי, כמה בערך.
את העומד דעת,
בסדר?
הוא אומר אליי, מה זה? אמרתי לו, יש פיוט של רבי יהודה הלוי.
למדנו אותו בתיכון, שזה אני יודע.
עבדי הזמן,
עבדי העבדים הם. עבד השם הוא לבדו חופשי.
עבדי הזמן, אלה שעובדים את השעון,
עבדי העבדים הם.
הכל הזמן מבדיקים. לאט, מהר, מהר, לאט, עד ששש עוד שנייה, עוד שתי שנייה. מה קרה?
הוא לא רץ.
הוא עובד אחרי השעון, הוא ממהר,
אז הוא הגיע יותר מדי זמן, אז לאט.
לאט, מהר, מהר, לאט. אתם מכירים את החזנים האלה?
זה מי שלא יודע להיות חזן בוותיקין.
מי שיודע להיות חזן ותיקין,
מגיע על הזמן בלי שעון.
בסדר?
הוא כבר מכיר.
ובסוד, אני אגיד לכם, ואם הוא הגיע שלוש דקות מאוחר יותר,
שבע דקות מאוחר יותר,
זה לא ותיקין?
רכב נעים בן אליהו היה אומר תמיד,
עשר לפני, עשר אחרי אותו דבר.
בסדר?
אין בעיה, אפשר. לא יקרה כלום.
טוב.
כגון,
אמרנו, מי שהוא אנוס,
יכול להתפלל מפלג המלאכה
כגון שצריך, היינו שולח מביתו מבעוד יום עד סוף התחום ויושב שם עד הערב
כדי שמייד שיחשח ילך את דבר המצווה הנחוץ לו, אומרת ששם לא ימצא לו כוס להבדיל עליו.
יכול ומכל מקום כתבו אחרונים ואין לעשות כן, שדבר תמוהו לרבים
כמה שיבואו להקל במלאכה בפרט בימינו שנוהגים לעשות תמיד כרבנן
שמתפללים מלאכה עד הערב
בוודאי מדינה אסור להקדים מעריב מוצאי שבת
אף שבערב שבת יש מקהלים,
המשתברה אומרת שיש מקהלים, לפי השולחן ערוך,
אדרבה, זה מצוין.
היינו חושבים שמצווה להוסיף מחול על קודש,
מה שאין כן מוצא שבת.
אין מצווה להוציא שבת מוקדם.
אז מה אמרנו? מתי כן יכול להיות?
מתי כן יכול להיות? חס ושלום, חס וחלילה,
שנפטר לו מישהו.
או להבדיל מיעוט, וקודם כל מתאים לקרוא קריאת שמע, צטט הכוכבים.
גם מי שהיו הולכים בדרכים תלמידים.
גם היום, גם היום, היום.
לא, זה לא שהיו הולכים בדרכים,
זה כשהיו מתפללים בבתי כנסת מחוץ ליישוב.
בסדר, ואז לא נראו חוזרים חזרה.
בסדר? בכל מקרה, לענייננו,
מתפללים ערבית,
להוסיף,
מחול על קודש.
בסדר?
שיהיה תמיד יותר קדושה.
ביום שישי מקודש לחול ובשבת מחול לקודש.
אז שיהיה לנו יותר קדושה, גם בכניסת שבת, גם בצאת שבת.
וברגע שיש לנו יותר קדושה, ממלאכים שלנו יותר נעימים,
יותר טובים, יותר בקדושה.
בסדר, בעזרת השם.
אז בשבוע הבא אנחנו מתחילים רשת צדידלית.
