שימה את רשת הדיזיין.
בסמים להבדלה.
במוצאי שבת
חילקו בבית הכנסת
בסמים להבדלה.
כנראה זה בית כנסת
שרוצים שיישאר נקי.
ואז מה חילקו? חילקו לאנשים
נייגלח.
הם לא יודעים שקוראים לזה נייגלח.
מי שחילק לא יודע שקוראים לזה נייגלח,
כי זה בית כנסת מרוקאי.
אתה רואה, גם אתה שואל מה זה נגלח.
נגלח, בלשון המשנה ברורה,
זה בסימן קורייה, יש את הדבר, זין, אנחנו רואים את זה,
זה ציפורן.
ציפורן. ואז השאלה הגדולה היא,
מה מברכים על ציפורן?
מה הברכה של ציפורן?
זהו, זהו, זהו, זהו, בדיוק, אתה עם אמיני ועניינים.
בקיצור, מה מברכים על כל דבר ודבר?
עכשיו תשימו לב,
צריכים לברך על בשמים בהבדלה.
זה לא חלק מההבדלה, אבל צריך לברך על הבשמים.
אין לי עכשיו בשעת ההבדלה בשמים, אז אני יותר מאוחר
לברך על בשמים. אין לי עכשיו נר,
אני אברך יותר מאוחר.
ההבדלה היא הגפן וברכת ההבדלה. מבדיל מקודש וחול,
ברוך אתה ה' מבדיל מקודש וחול.
בסדר, בסדר.
זה בעצם העניין.
הבשמים והנר הם קשורים למוצאי שבת,
הם לא מחויבים בתוך כדי ההבדלה, על אף שזה כמובן הרבה יותר טוב.
איזה בשמים?
מה מברכים?
אני תמיד אומר שאנחנו בארץ ישראל מפונקים.
מפונקים, יש לנו הכול.
ברוך השם, שפע.
שפע גדול יש לנו כשאנחנו יוצאים בארץ ישראל.
בחוץ לארץ כמעט ולא היה כלום.
או תנאי מזג האוויר לא נותנים למשהו ירוק
או תנאי מזג האוויר
לא נותנים לגידולים מסוימים.
זאת אומרת,
אנחנו נמצאים במקום שלא תמיד יש לנו הכול.
ואז כיוון שהיו מביאים דברים יבשים ממדינות אחרות,
מעבירים תבלינים,
בהודו ובכל מיני מקומות מעבירים תבלינים
וזה מגיע יבש, אז אתה לא יודע איך זה גדל.
מה אתה עושה היום אם אתה לא יודע אם משהו גדל?
מה אתה עושה?
פותח אינטרנט,
מקליד,
מוציא תמונות, מוציא ויקיפדיה, מוציא אנציקלופדיה, מוציא מה שאתה רוצה ורואה בדיוק איך זה גדל.
מה היה עשה החפץ חיים למשל כשהוא רצה לדעת איך משהו גדל?
מנסה ומנסה, ואם הוא לא מקבל תשובה סופית,
אז מה הוא עושה?
ספק.
כשיש לנו משהו שיכול ויש לנו ספק,
מה אנחנו עושים כשיש ספק?
הולכים לברירת המחדל.
עכשיו ככה,
אם יש משהו שאתם מברכים עליו בורא פרי העץ ואני לא יודע, זאת אומרת,
אם יש משהו שאני לא יודע אם זה בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה,
מה אני מברך עליו?
הטוב ביותר, הספציפי.
אבל אם אני לא יודע עץ או אדמה, אני מברך.
אדמה, למה?
כי אדמה, גם עץ גדל באדמה.
במילים אחרות, הלכתי למחנה הכי רחב, הבסיס יותר גדול,
ויצאתי ידי חובה.
ואם אני גם לא יודע מה מברכים על זה, עץ, אדמה, מזונות, לא יודע, זה פה משהו בעייתי,
לא מבחינת הידיעה הפרטית שלי, והזכרנו את זה פעם שעברה גם,
מבחינת המציאות אני לא יודע מה זה.
מה אני מברך?
שהכל.
שהכל פותר הכל, בתנאי שזה ספק במציאות.
אבל אם זה ספק בידיעה שלי אומר המשנה ברורה אל תאכל ואל תשתה עד שתלך לרב שילמד אותך
מי שלא יודע מה מברכים
שלא יאכל ולא ישתה
אלא מה
כשאנחנו מדברים על בשמים זה סיפור אחר
מה הברכות של הבשמים?
עצי,
עשבי ומיני
עכשיו תשימו לב,
אם אני לא יודע אם זה עצה או יסבי,
אני יכול לברך ישבי?
לא. זה שקר.
כי אם זה עץ, זה לא עשב.
ואם זה עשב, זה לא עץ.
אז אין לי את הברירה בכלל כמו שיש לי בעץ ואדמה.
בסדר?
זה לא בורא מן עד שיים.
אין דבר כזה.
או שזה עץ
או שזה עשב.
מה ההבדל? רגע, שנייה, שנייה. אתה הולך לחשוב לדברים פרטיים,
עוד לא התחלנו לקרוא את הספר, רק מקדים,
שנבין על מה מדובר.
בסדר? זה ברור העניין.
זאת אומרת, בסופו של דבר,
אם אני מברך
על עשבה עצי,
טעיתי,
שיקרתי,
ואם אני מברך על עצי עשבה ועל עשבה עצה, שיקרתי. אז מה הפתרון?
אם אני לא יודע אם זה עצי או עשבה,
מיני, מיני בשמים.
איך אומרים?
אדם שרוצה להתפלל,
לאן הוא מכוון ליבו?
לארץ ישראל.
בארץ ישראל, ירושלים, ירושלים, בית המקדש, בית המקדש,
קודש הקודשים, תלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. ואם הוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה מעצמו,
לא יודע כיוונים, מה הוא עושה?
מתפלל האוויר שבשמיים.
זאת אומרת, מי שאיבד את הצפון, מתפלל לשמיים.
מי שלא איבד את הצפון, חי במציאות, יש לו דרך.
דרך המציאות מתפללים לקדוש ברוך הוא, לא באוויר.
אנשים מבולבלים, מתפללים באוויר, מרים את הראש לשמיים.
מי שלא מבולבל, יש לו מצפן,
הוא יודע את הכיוונים.
דרך אגב, זה אותו דבר, לא קשור אלינו, אבל אותו דבר.
למה בעזרת השם, כשיבוא אליהו הנביא,
נשים פתיל תכלת?
למה תכלת?
מה אומרת הגמרא?
תכלת דומה
לים.
ים דומה לרקיע.
רקיע דומה,
הבנו?
אי אפשר להגיד לנו ישר שתכלת זה כיסא עכבות.
אני חי דרך המציאות. מה אני רואה מול העיניים?
את הים.
הים זה משקף את מה?
את הרקיע.
הרקיע!
אל תקפוץ לי על פינות.
לא קופצים מצוקים ולא עושים רחפנות.
אנחנו במציאות חיים.
אבל זה לא פה, מיניה.
מיניה, זה אומר,
מה לעשות?
אני לא יודע.
אבל במקרה ואני כן יודע,
אני חושב שסוף שיעור שבע דיברנו עליה.
הדס.
יש מישהו שיש לו ספק מה זה הדס?
מאיפה אתה יודע שזה עץ?
פסוק מפורש בתורה.
ענף
עץ אבות.
זה ברור?
הנה כבר יש לך איזושהי הגדרה.
מה המיוחד בהדס?
שיש לו גזע,
ומהגזע שלו יוצאים ענפים חדשים כל שנה.
שימו לב להבדל אחד.
האם יש לי גזע
מרכזי שממנו יוצאים ענפים
או שזה יוצא מתוך השורשים, מתוך הרך?
הוא לא מתעצה.
קח נענע.
נענע.
מה זה נענע?
למה זה יזבה?
תחתוך, יוצא מהאדמה. תחתוך, יוצא מהאדמה.
לואיזה?
למה זה עץ?
נכון שבעונה זה כל כך ירוק ורך,
ואתה מוציא אותו חצי שעה בלי מים, יותר גרוע מערבה,
לאכוף כעגמון ראש,
נכון?
אבל ממה זה יוצא?
מגזע,
גזע אמיתי,
רוזמרין,
ודאי.
טוב, יש רוזמרין נסביב, איזה פיתוח,
סיידה,
מוזר.
אבל בדרך כלל זה עץ, זה ברור.
באירופה,
שימא זה ישר לתל השומר,
מהתולעים.
בסדר, בסדר, בסדר. כן, כן, כן, כן, בסדר.
בכל מקרה, אני אומר, בחוץ לארץ,
מה ידעו? ציפורן.
ציפורן, אומר המשתגרורה, אין ספק,
מיני בשמים.
למה?
לא יודעים מה זה.
הרב אליהו, זכר צדיק לבחן בזמנו,
היה לו בכיס הקטן בחגורה.
מכירים את הכיס הקטן בחליפה?
יש כזה, במכנסיים האלגנטיות, יש כיס קטן.
פעם היו מכניסים את השעון שם,
או בחזייה, בפנים היו מכניסים את השעון.
היו ככה בשכונת אבוחרי, עם האפנדים,
היו עושים ככה שעון כזה עם שרשרת.
ראיתם את זה פעם?
זהו, הוא רוצה ככה ומסתכל על השעה.
בסדר.
בכל מקרה,
הרב אליהו, בכיס הקטן שלו היו שני דברים.
היה לו ציפורן והיה לו אולר מתקפל.
טוב,
עיראקים סטנדרטיים, לא, הרב אליהו זה לא סטנדרט,
רק הסתדרתיים, למה יש להם סכין בכיס?
לקלף את המלפפונות.
אתה יודע, כל מקום מקלפים המלפפונות.
אתה מבין את השפה?
מקלפים מלפפונים, תמיד אופים כאלה. היו אוכלים את זה בתור מזיה, בתור כיבוד,
לא בתור חלק מהסלט.
אבל לרב אליהו, בשביל מה יש לו אולר בכיס?
והם שואלים אותו על עוף,
פותח את הרגל, תשומת הגידים,
מוציאים מהכיס את הסכין,
מנקה אותו,
מקפל ומחזיר חזרה. למה היה לו ציפורן?
מזמינים אותו בתור סנדק, הוא מוציא עצה בשמים.
מה, עצה בשמים? כן, תבדקו מה זה ציפורן.
עצה בשמים.
מה עשו באירופה? מי יודע מה זה? מאיפה זה מגיע, הציפורן?
היה יבוא, קיבלו, ככה, כמו שאנחנו מקבלים היום.
איך אתה מקבל ציפורן?
היום יש לך מאגרי מידע,
יש לך תקשורת,
אתה יכול לבדוק,
אבל בזמנו מה יכלת לבדוק?
יכלתי לבדוק באיזה מהירות זה מתרסק,
בסדר?
אז לכן, אומר המשנה ברורה,
הוא אומר כנראה את הכול,
אנחנו אשכנזים
מברכים על כל דבר מלי פסמים.
כמו שאמרתי, חוץ מהדס, כי אתה יודע, זה כתוב בפרש בתורה.
על הכל בהבדלה, לברך מלי פסמים, יוצאים לזה חולם ולא מסתבכים.
טוב, באנו לארץ ישראל,
ברוך השם, בלי עין הרע שפע.
אתה רואה בדיוק איך כל דבר גדיל.
גם דברים של אירופה, גם דברים של אסיה,
גם זו של אפריקה, הכל גדל פה.
ברוך השם, בלי עין הרע, שפע גדול,
כל הסוגים, כל המילים וכל הצבעים.
ארץ ישראל.
נו, אז מה?
נמשיך את מה? לא, למה להמשיך?
עכשיו שברור לנו, ויודעים.
נברך כל דבר את ברכתו, איש כברכתו,
ברך אותו.
כל אחד לפי הברכה שלו.
אני יודע שיש אשקלזים עד היום, שכל דבר מברכים מיניה.
למה?
תלכו,
השולחן ערוך ללחות,
ברכות
שברכת הבשמים ולפי זה זה חלק ב׳, אנחנו בחלק ג׳,
ולפי זה תדעו איך מברכים.
איך אתה יכול לסבל? כן,
אלא אם כן יש לך ערבוב.
זה לא בדארת, כמו שהכל, זה ערבוב.
יש לך כמה דברים מעורבבים.
לקחו, עשו מיקס,
בלנדד,
כן, מיני בשמים,
כן, זה ערבוב של דברים.
אני לא מדבר על תדרך טוב בפירות,
זה סיפור אחר.
אבל אני אדבר עכשיו על הערכה על בשמים.
כל כך אתרוג.
תראה איך טוב בפירות, תברך.
כי הרי למה מברכים על בשמים במוצאי שבת?
אתם מכירים את זה?
עכשיו אני יכול להיות חברה.
בשמים.
לכן גם אצל ספרדים מתי הם מברכים על בשמים?
ברית מילה.
דם, בחיות,
להשיב את הנפש.
כי אני יודע למה אני לא.
אשכנזים לא מברכים בשמים.
אתה מביא לי ראייה ממכון מאיר, מכון מאיר, סלט מטבוחה.
הכל ביחד מאורפה, אתה אחיטאי? לא יודע, מישהו רואה?
אני לא... בסדר?
יופי. יאללה.
הוא אמר לנו, השולחן ערוך ויש את הדיזיין.
מברך על הבשמים, אם יש לו.
ואם אין לו, אין, צריך לחזור אחריהם.
עכשיו, כמו שאמרנו,
זה טוב להשיב את הנפש במוצאי שבת,
אבל זה לא מה שנקרא בלתי יעבור.
ההבדלה, בלי בשמים.
סעיף ב' אין מברכים על הבשמים של בית הכיסא,
ולא על של מתים,
ודווקא נתונים למעלה ממטרצו של מת, ולא על בשמים שבמסיבות עובדי כוכבים,
שסתם מסיבתן לעבודת כוכבים.
אומר הרמ״ב, אם בירך על בשמים אלו, לא יצא.
צריך לחזור לברך על אחרים.
כי אם יש לך, תברך.
אם אין לך, אל תברך.
בסדר?
זאת אומרת, לא תחשוב שיצאת ידי חובה בברכה הזאת. עכשיו, שים לב.
בסמים שמברכים עליהם זה דווקא בסמים שהם נעשים להריח,
להשיב את הנפש.
אבל יש סוגי ריחות
שהם לא באים להשיב את הנפש, הם באים להפיק זוהמה.
ומה שבא להפיק זוהמה לא נחשב מבחינתנו בושם.
נעשה עכשיו חילוק.
דאודורנט.
למה שמים דאודורנט?
למנוע ריחות לא נעימים.
מטהר אוויר.
למה שמים אותו?
מטהר אוויר,
שירותים.
להוציא ריחות
לא נעימים.
זה ברור?
לא מברכים על דבר כזה,
כי זה נעשה כדי למנוע זוהמה.
זה לא בא כדי לתת טוב,
זה בא כדי להפיק ריח של זוהמה.
זה מה שנקרא בסמים של בית הכיסא.
ולכן,
זה ההבדל בין דאודורן לבין בושן.
נשים שמות בושן.
בסדר?
נשים, וגברים כמובן זה לא ילבש.
אבל נשים שמות בושם. למה שמים את הבושם?
את הדאודורנט כבר שמו כדי להוריד
ריח רע.
את הבושם, שפריץ, מה שמים? למה?
כדי לתת ריח טוב, להפיק ריח טוב.
אז אפשר לברך על בשמים
של נשים או אי אפשר?
אפשר.
בתנאי שזה לא עליה, זה כבר סיפור אחר, זה עניין של קרבה.
סתם בושם, בקבוק בושם.
אפשר?
ואם אני יודע שזה בושם טבעי, או עשוי מדבר מסוים,
זו שאלה.
מה מברכים על זה?
מיני בשמים.
בדיוק, יפה, אתה צודק.
אתה צודק.
בורא מיני בשמים.
בסדר, זה ברור.
אז בושם, או יש בושם,
כשאנחנו היינו ילדים,
אני לא יודע, היום אולי יש גם עוד בתי כנסת כאלה,
שבשמחות,
בבית הכנסת, מחלקים לאנשים בושם.
אתה מכיר את זה, יהושע?
יש כזה מין מתקן כזה ממתכת עם למעלה חורים,
ושמים על היד.
בר מצווה,
בר מצווה החתן, אני יודע מה שמים.
קוראים לא במטפחת, כי זה מולידריה.
לא במטפחת, רק ביד.
בסדר?
אז רואה לשכונת אבו חרים,
אני זוכר שלבר מצווה שלי, אבא שלח אותי
לאבי מאצל הספר שיעשה בושם מסוג מסוים,
והוא עושה את זה בעצמו בבקבוק מיוחד וזה,
כדי שיחלקו בבית הכנסת בשבת,
בעלייה לתורה, כשהבר מצווה עולה, כל אחד...
אה, לא, זה משנה ברורה מפורש, אסור חלק מהאנשים.
יש לו מה?
לא, לא. הוא דיבר על טאבק, אשמק טאבק בלשון...
אשמק טאבק.
אתה יודע מה זה? ביידיש.
נארח טאבק.
עוברים עם קופסה בין האנשים,
משנה ברורה אומר לא לעבור בבית הכנסת.
בשבת? מלעצמו, לא, סתם כללית.
כבוד הבן כנסת. אדם, להריח לעצמו אפשר,
אבל עבור בין האנשים,
עכשיו בורא לא אוהב את זה.
בסדר?
כבוד בית הכנסת.
על אף שבבוכרים ראיתי שמחלקים,
היה טבקיונה ברחוב אדוניהו הכהן,
ונותנים מכה לקופסא, אתה מכיר את זה, זה מחלק טבק.
אז אמרנו ככה, יש שלוש מידות
בלוקחי טבק.
יש סגול,
אלה שלוקחים סגול,
יש כאלה שלוקחים צרה ויש כאלה שלוקחים חיריק.
אתה אומר כאלה, בסדר?
עדינים לוקחים חיריק,
היו לוקחים צרה ויש כאלה שלוקחים סגול.
אחלה מלא, אתה יודע?
יפה.
בכל מקרה, אז לא, לא.
אני ראש ישיבה ראה את זה?
כן?
אז יש דברו, אני פה, אחר כך נראה את זה.
אחרי התפילה.
טוב, עד שעברת.
טוב, בכל מקרה, ברור העניין.
אה, זהו.
על זה למשל, על הטבק, אתה אומר מיני פסמים, אני יודע למה זה עשוי בדיוק?
מיני פסמים.
אבל אם אני לוקח ביד דבר שהוא ברור,
מיני פסמים.
אז היום מיני פסמים, מיני.
אז על בושן ועל טבק מברכים מיני פסמים, כי זה נעשה לעשות ריח טוב,
שתריח את זה.
זה לא נעשה כדי להפיג זוהמה.
כן, ממש.
הריח תברך.
באוויר תעשה ככה, רק שזה תגליג אפור, בסדר?
יפה. טוב,
איפה ראינו? סעיף ג',
שקים מלאים בשמים שמשימים אינם מיודעים תוך קנקני היין,
אף על פי שמותר להריח בהם, אין מבדילים עליהם.
למה? כי היין עצמו אסור, כי זה סתם יינם של גויים,
וכיוון שזה אסור, אז גם אם הבשמים לא מבדילים עליהם, אפשר להריח,
כי זה לא היין עצמו,
והיין עצמו של גויים אסור.
בסדר? אז לא,
כי זה קשור לעבודה זרה.
סתם ינם של גויים.
דרך אגב, צריך להגיד את זה, כי בשבת חבר'ה נתקלו בעניין,
אז נגיד את הדברים.
ינם של גויים,
סתם ינם אפילו,
כל האיסור שלו זה ביין חי,
שהוא לא מבושל, הוא בלשוננו לא מפוסטר.
ברגע שאין מבושל, דינו כדין מבושל, מפוסטר
ודינו כמבושל, כמו שכתוב על הבקבוקים,
אין בעיה שגוי יפתח את הבקבוק וגם אין בעיה שהוא ימזוג.
בסדר?
שוב שבע.
כל מה שאנחנו מדברים זה בעינות
שאינם מבושלים.
בסדר, למשל, אני בשבת האחרונה שהיינו במכון מאיר הבאתי לעצמי
יין אז הבאתי בקבוקים והסעודה, הכול
סעודה החבר'ה גמרו את הבקבוק, אין בעיה.
אבל הבאתי גם שיהיה לי לקידוש או משהו כזה, בקבוק קטן.
סגרתי אותו בשקית ניילונים. כאשר שמתי על זה
נייר דבק עם חתימה שלי,
כי אני לא יודע מי מסתובב שם,
יהודים, גויים,
נכון?
שיהיה חותם בתוך חותם.
זה היה לא מבושה, אם אני מביא יין, זה היה לא מבושה.
זה ברור?
זהו.
עזבתי ככה,
סלוטפים.
ותלמיד שלקח לי את השקית, הוא אמר לי, הרב,
חשבתי שאתה מפחד שזה יישפך, אמרתי,
כן, ואחרי שזה יישפך, אני עושה לו טיפ נייר לבן.
זה לא עוצר איזה מישהו.
שמתי את זה, תראה, יש חתימה שלי.
אה, באמת. אז כל זה ביין, לא מבושל.
יין מבושל,
כולל
מיץ ענבים שעבר ארבע מיתות בית דין,
אז ברור שאין בעיה שגויים מגובו.
ולכן,
הרבמויות
באולמות במקומות כאלה, הן מביאות רק יין מבושל.
נתתי דוגמה פעם,
משנה איזה יקב, שאני קונה ינות איכותיים שלו, וראיתי פעם באיזה חתונה שיש את היין הזה.
וואו.
אני אסתכל על הבקבוק,
אין עליו ברקוד,
כי בוכרים אותו רק בארגזים ואולמות.
כתוב עליו מבושל.
מה שאני קונה בחנות לא מבושל.
הם משווקים לחזויות מבושל, וכשאתה פותח אותו אתה מביא את הטעם,
הטעם אחר.
כל מיץ פירות
שאתה מפסטר אותו, הטעם שלו משתנה.
ולא לטבעותה.
תודה.
טוב, בכל מקרה, בגלל שהשבת נתקלו בזה, אז אני הרחבתי גם בזה.
אבל באופן עקרוני צריך לשים לב לדבר.
כי במכון מהיר יש לנו הכול, נכון?
יש לנו מועמדים לגיור, יש לנו, ברוך השם, מכון מהיר
מחפש לעשות טוב לכולם.
ומצד שני, צריך לשים לב, אם בחור מביא בקבוק, צריך לדעת.
יש פה מועמדים לגיור,
הם לא יכולים לקחת את הבקבוק הזה,
אם הוא לא מבושה.
עדיף להביא מבושה כדי לא להסתבך עם כלום.
בסדר?
נושא ברור.
יפה.
סעיף ד', נהגו לברך על ההדס כל אחד אפשר.
זה הטוב ביותר.
וההרי מביש, ההדס אם הוא משולש.
אם הוא לא משולש,
הדס שוייטה,
מה אתה צריך שוייטה?
מה אתה צריך להיות שוטה?
בסדר?
אבל ראיתי שגם מביאים הדס רגיל, לא משולש.
בכל מקרה אומר השולחן ערוך,
הדס.
אומר הרמה ויש אומרים
שאין לברך על הדס היבש.
זה ברור.
מה ההבדל בין הדס יבש לבין,
למשל, רוזמרין יבש או ציפורן יבשה?
יש להם ריח.
הדס ברגע שהוא התייבש,
אין לו ריח.
קח ורדים,
ורדים יבשים.
איזה ריח,
בסדר?
אבל הדס אין לו ריח.
שאינו מריח, רק על שאר בשמים.
וכן נהגו במדינות אלו. ונראה לי שיש להניח גם הדס עם הבשמים,
שאז עושים ככולי עלמא.
עושים הדס יחד עם הציפורן,
מה שהיה רגיל באירופה,
ואז תצא ידי חובה, יש לה גם הדס, אם נשאר לו ריח בסדר, ואם לא, אז לא.
וברכתם עיני בשמים.
סעיף ה, מי שאינו מריח,
אינו מברך על הבשמים.
איך קוראים לזה בעברית, מי שלא מריח?
המילה האחרונה במילון,
תתרן, תתר, נון.
אין מילה יותר סופית
במילון העברי, נכון?
לא יודע מה לעשות.
מה?
לא משנה.
אם הוא, מה שנקרא,
שתום האף, לא שתום העין,
שתום האף,
נזלת, לא יודע מה, בחורף, הוא לא יכול להריח,
אז הוא לא יכול להריח,
אלא אם כן נתכוון להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע לברך.
אבל אם הוא יודע לברך מישהו אחר,
שמישהו אחר יברך. הוא לא מריח, אז מה אתה מברך?
טוב,
בואו נראה את המשנה ברורה.
מברך על הבשמים,
סעיף קטן א', והברכה הוא בורא מיני בשמים, על איזה מין שהוא.
אף שבכל זאת צריך לברך על כל מין כברכתו,
דהיינו, יצא בשמים בורא יצא בשמים,
על ניסוי בשמים בורא יצא בשמים,
ולקדילל בסימן רשת זין, אמרנו בחלק ב', ויש שם עוד כמה פרטים בזה, וכל מקום.
מוצאי שבת מברכים על הכל, בורא מיני בשמים.
למה?
כדי שלא יבואו לטעות המון העם,
שאין הכל בקיאים בכל ברכה מיוחדת,
אבל בברכה זו יוצא על הכל,
כמו שכתב שם בסעיף א', מקום ומקום לכתחילה טוב יותר שיקח לבשמים דבר שברכתו בורא מיני בשמים,
כגון עמוס, כשקוראים פיזם.
או נגלח.
יודעים מה זה נגלח?
יפה.
שגם זה להרבה אחרונים ברכתו בורא מנלב סמים.
מותר לברך בורא מנלב סמים על פלפלים שקוראים אינגלי שפפל.
מה זה אינגלי שפפל?
פלפל אנגלי, יפה.
שגם זהו בכלל הבשמים.
אבל בסתם פלפלים יש דעות בין הפוסקים, והר בספק ברכה.
וכן זה גבי שקוראים אינגבר.
זה משפחת אינגבר.
יש משפחה, זה כזה משפחת אינגבר.
מה זהו? זה נקרא זנביל.
ברור, אז אתה אומר, אתה אומר לך משנה ברורה, המון העם לא מבדילים.
ברוך השם, בזמננו,
אנשים לא מבדילים?
טוב, אתה לא המון העם, אתה תמיד חכם,
אתה מבין מה אני אומר?
כל אחד היום יודע,
יודע שרוזמרית זה עצם סמים, יודע שהדס זה עצם סמים,
יודע שנענה זה יסבה בסמים.
בסדר, זה ברור, זה משחקים.
ומי שלא יודע,
יפתח,
הוא אמר את החוננתנו,
הוא כבר יכול לפתוח את הגוגל, נכון? זהו, בשבת אכל קוגל, וזה יכול לפתוח גוגל, והקום יסודר.
נושא ברור.
יפה.
אבל ביום יש את הבורה ככה,
אך יש כאלה שעדיין נוהגים,
שמוצאי שבת ומברכים בכל דבר מני בשרים.
אבל לדעתי, עוד פעם, אני אומר, חוץ מהדס.
כי הדס זה פסוק מפורש בתורה.
כל אחד יודע שהוא לוקח ארבע מינים,
כי כתוב בתורה ענף עץ אבות. אין מה לטעות פה.
סעיף ב', סליחה
אין צריך לחזור אחרי אם אין לו
שאין מברכים עליהם אלא להשיב בנפש שהיא כואבת מקציאת השבת. כתבו האחרונים
שאף מי שמתענא בשבת צריך לברך על הבשרים במוצאי שבת.
מה שאין כן ביום הכיפורים,
אף כשאכל בשבת אין צריך לברך על מוצאי יום הכיפורים.
ומה אנחנו נוהגים?
אחרי שגומרים את ההבדלה, באים הביתה עובר חצי שעה,
מברכים על ספסמית.
כדי שמצד אחד לא מברכים, מצד שני כן.
ומתי אנחנו מפסידים,
לפחות שנה שעברה זה היה כך,
בברכת מלילי בשמים,
מוצאי שבת תשעה בהר, או
מוצאי שבת ליל שבועות,
כמו שהיה השנה.
ליל שבועות היה מוצאי שבת.
לא מברכים בשמים.
לילי שבת.
כן.
מצד אחד אתה בקידוש, לא מברך,
שליל שבועות, מצד שני מוצאי שבת בהבדלה, אתה לא כבר,
איך אומרים, ירדת במדרגה איטית.
אז אין להשיב את הנפש,
לא במכה אחת.
דרך אגב, לשים לב,
מוצאי שבת צריך באמת ככה,
מצד אחד לברך על בסמים בכוונה גדולה,
מצד שני גם לשתות משהו חם,
מלוגמה.
למה?
להשיב את הנפש.
לא יודע אם מישהו שם לב.
מוצאי שבת, כאב ראש.
ספרון.
אף פעם לא.
מה?
למה? הכל רגיל, מוצאי שבת?
למה?
מה עשית בשבת?
נחת, מה עשית?
עייפות, כאב ראש, למה?
הנשמה יתרה יצאה, זה כמו מטוס שעובד על מנוע אחד במקום על שניים.
משבית מנוע אחד, אפשר לתפקד ככה?
נכון שאפשר,
אבל זה לא אידיאלי.
אתה מרגיש את הנפילה?
בסדר? זהו.
זה הנשמה היתרה שעוזבת מוצאי שבת.
מזרחים פסמים,
שותים משהו חם.
ודאי, ודאי, זה מה שהוא אמר, תסתכל, רשת זין.
ברשת זין יש שם מעט את הכל,
כל הקריטריונים לברכה.
אז למה באמצע השבוע כן מוצא שבת לא?
מה אומר השבוע?
כי באמצע השבוע שאתה מברך, אתה יהודי שמבין מה זה ברכות וזה,
מברך מה שצריך,
ומוצא שבת זה נתון לכל ההמון, ההמון לא יודעים.
הציבור לא מבין עניין.
ברוך השם, היום הציבור מבין עניין.
אתה עובר ליד גינה, מה יש בכל גינה
של העירייה בירושלים?
רוז מרי.
למה?
פחות החזקה, יותר תופס שטח.
כשאתה רוצה לדעת
איך אתה מקים גינה
בלי הרבה הרצאות החזקה, לך לגינות של העירייה.
תבין מה מגדלים.
פעמים מגדלים מרדופים, עד שהבינו שזה רעי.
כל הגינות בירושלים,
כל השדרות בירושלים היו ארדופים.
ארדוף
וצמח עם עלים מאורחים, עם הרבה פרחים.
אדום, ורוד, לבן, יש כל מיני.
כל השדרה מול מרכז, אני עוד זוכר,
מול מרכז, כל השדרה
הייתה ארדופים.
לא, נהנה מעולם הזה, ולברכה. צריך לברך, מה זה?
כדי לדעת אם יש בזה ריח, זה כתוב, זה רשת אצלנו, לא פה, זה לא נושא שלנו.
נראו רש צדי זין, נראו רש טזין, בסדר? שים לב.
ריח,
מיין,
ריח טוב,
כן, למה לא?
מנה בשמים.
פעם היה לנו סיפור,
יש לי חבוטה,
חבר, הרב מאיר אלפסי.
הוא מלמד
הרבה פנימיות,
קום ארנא.
בא לרב מרדכי אליהו, אמר לו,
אני עובר ליד אנג'ל, אני מברך, אני נותן ריח טוב,
שזה ריח טוב בפת.
מראיין מפורש, לא נהגו.
אבל מראיין מפורש.
אבל אתה, אתה יכול לברך, זה קו מרנא.
הוא מלמד קו מרנא, מה? קו מרנא ממש כן לברך.
אתה יכול לברך, אנחנו מברכים.
איפה יגר הרב אליהו?
בפרונט של אנג'ל.
כל היום היה צריך לברך.
הריח של אנג'ל מגיע...
היום הם כבר עשו כל מיני טכנולוגיה, כמעט לא מגיעה.
פעם כל קריאת משה, אצלכם בבית למשל, פעם?
היו כמעט אין ריח, נכון?
יש מסננים.
אבל פעם,
הבית היה מעולה לריח של, נכון?
לפני 10-15 שנה.
לא, לא.
רוגות ולחמניות מתוקות, זה ההבדל באפייה סוכר או לא סוכר.
האפייה, האפייה.
בטח.
לא, לא.
בסדר, זה ברור.
אז לא נוהגים.
טוב,
כן,
כן.
סעיף ב',
אומר המשנה ברורה של בית הכיסא וכל זה לאו לריח האבידי
אלא לעבור ריח הסירחון. מה אמרנו? להפיג זוהמה.
למעלה ממיטתו, אבל הנתונים מפני ממיטתו הם גווחים שאני אומר, לכבוד החיים הם עשויים.
יש בשמים ששמים אותם כדי שמי שמגיע ללב היה יריח יהיה לו ריח טוב, ויש כאלה כדי
שלא יהיה ריח והיה נפטר.
יש לי מסיבת עובדי כוחים היום שהם סובים להאכילה לסעודה.
אבל הם לא היו בסובים כלל, מותר לברך על בשמים שלהם.
וכן מעשי קטר של ההלכה בסימן רב צדיחת,
סעיף קטן ה.
מקום מקום כתב לבסוף שתום לחתכי הלכו של דעת רבנו יונה וזה סביר לידי סתם בשמים של עובדי כוכבים
עומד לבסוף ומוכרן לעבודת גילולים
ואין לברך עליהם. הם לא במקום שנראה שאין עומד לעבודת גילולים, כגון שהוא תגר שדרכו למכור אותם לאנשים הרבה או שדרכו לשום
הבשמים לתבשיל שלו.
אז אין ניסו לברך עליהם אפילו דעת רבנו יונה.
תראו, חבר'ה הביאו מהודו,
יש פס עץ כזה עם
מקל של בושם,
שהם מדליקים אותו וזה נותן ריח.
לפחות לפי הבדיקות שאני עשיתי,
זה לא לעבודה זרה.
לא, לא, לא, לא, גם הם, זה לעשות ריח בבית.
זה לא דווקא לבית מקדש.
זה לא בגלל שצריך פעמיים ביום להדליק את זה,
כי ככה עבודה זרה אומרת.
לא קשור.
אין דברים שהם לעבודה זרה,
אין לך מה להשתמש, אין לך מה להכניס בבית
ולא ידבק בידך מרום או מן אחרים.
אבל יש דברים שהם עשויים,
דוגמה אני אתן.
אצל אתיופים יש כלל שמי שהולך במדבר או בשטח
ועושה קפה, גחלים,
חייב לשים בגחלים בושם,
ריח. למה?
מקילומטרים שיריחו.
אם אתה שותה, שיבוא מישהו לשתות איתך.
אם מישהו שותה בלי לשים ריח,
אפשר להוריד לו את הראש.
זה החוקים המדבריים,
הסוציומטיים.
בדיוק.
אתה עושה קפה, אתה רוצה לשתות, לא יודע איך קוראים לקפה שלהם שם,
בסדר? אתה חייב לשים משהו שריח.
שמי שיבוא,
יוכל לשתות.
אירוח.
אירוח ריח.
בסדר? אז זה לא עבודה זרה.
מה הבעיה?
אבל מקומו של זה לעבודה זרה,
זה סיפור אחר.
טוב.
גם הרעב. כן.
להריח בהם, שאין היין נותן בהם טעם, כי אם דרך שהריחו הפסמים מהיין, אלא אדרבה,
הם נותנים טעם ביין, ועוד,
שאין בכוון המריח לריח היין אלא לריח לתבלין.
אין מבדילים, אלא אם דמאיסו לגבוה.
כתב התז כאן עולעיל בסימן לשיר זין, שהם מברכים על ריח שבכלי שנבלע בו על ידי הפסמים שהיו בו מקודם.
ורואה שבשולי הכלי יש אבק משיעורי הפסמים,
כמו שרגילות בתיאוריות שמסימן פסמים, מותר לברך. זאת אומרת,
מהכלי שבלע ריח אני לא מברך.
אבל אם נשאר בשוליים עוד קצת בושם, לא נערו טוב את הכלי,
לא דפקו אותו,
אז אין בעיה, אפשר לברך על זה.
עלי הדס, פירוש דשא לולב,
כי הבנתי תמיד באחד המצווה, להוות במצווה אחריתא.
ודווקא בשאר ימות השנה ולא בסוכות. למה?
שבסוכות הוקצה למצוותו.
ממש כתב קוליך דאפשר,
ראינו קולך שיש בו עוד ריח קצת.
מצווה עליך תחילה להדרך רב. וחיכתה בזוהר
בסמך לדבר, תחת הסרפד יעלה הדס.
וסמיך לשומר שבת מחללו.
וישוב מסביר על ידי כמה שהתייבש איתנו בעיניו הרי קרח אלף הרי חלב. בסדר.
אבל אם יש לי הדסים טריים,
אתם מבינים מה קורה עצם? יש לנו ברורה. אם זה לא הדס של סוכות שעשית בו מצווה ואתה עושה בו עוד מצווה, אין לך הדס אחר.
ואז אם זה יתייבש אז זה לא שווה כלום כבר.
ואם יש לי הדסים נוספים בבית,
גדל הדסים,
אין בעיה.
אנחנו משאירים חבילות של ההדס
בתוך השקית עם הפלסטיק של סוכות,
במקרר נשאר עד כמעט פורים.
שבע, שמונה חבילות, פותחים אחת פעם בשבועיים, שלושה,
מריחים, זהו, סגר אתה כמעט את כל החורף.
משולשים,
מהדרין.
מה יש לנו בשלושה עשרה? תעשה אותו משולש.
איך אני אעשה אותו משולש? נדבר אחר כך.
פטנטים, נגיד, לכולם.
יאללה, כן.
אם הבשמים ועם אלו יכול לברך גם על העשבים שיש בהם ריח טוב.
בסדר?
בואו נאמר, באופן כללי,
זה העניין.
דיברנו על מי שלא מריח,
אם יכול להוציא ידי חובה וישר ידי הריחו,
מי שלא יודע. בכל מקרה,
לענייננו,
אנחנו מברכים על בשמים, על פי המשנה ברורה, מיני בשמים, כי זה נתון לעמון והעמון לא יודע להבדיל.
אמרנו שמבחינתנו היום אנשים כבר יכולים לדעת כל דבר מהו,
אז זה כמו בסימן רטז,
בעזרת השם, כשנזכה להריח ריח טוב,
אז נזכה לראות ולהעריחו ביראת השם. מי מריח ביראת השם?
אביך המשיח,
נזכה לגאולה שלמה.
מה הוא יעשה?
צדיק.
בסדר?
ודרך אגב, זה נכון,
יש על זה היום כמה תיאוריות,
אבל המשיח ירח בן אדם מזה אם הוא צדיק וראשה.
זה נכון,
זה מציאותי.
טוב, בעזרת השם, אנחנו יוצאים להפסקה
שלוש דקות, ואחר כך נחזור, סימן, אמרנו?
קמ.
אז שבוע הבא, סימן ר' צדי,
ח' נכון?
