כמו על רשת צדיוו, התחלנו בשבוע שעבר לראות את העניין הזה של סדר ההבדלה,
יין, סמים, כל מה שצריך, ראינו את הסדר. בסיס ב' אומר השולחן ערוך,
אין מבדילים על הפת,
אבל על השיכר מבדילים,
אם הוא חמר מדינה,
והוא הדין לשאר משכין חוץ מן המים.
אומר הרבה, וטוב יותר להבדיל לכוס פגום
של יין
מעל שיכר.
ונהגו להבדיל מוצאי פסח על שיכר ולא על יין, משום שחביב עליו.
וביום טוב שיכל להיות מוצאי שבת, שיש בו קידוש,
כן, שהוא נאמר על הפת. יש הרואים שאגב הקידוש מבדילים גם כן עליו.
יש הרואים שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על השיכר.
סבר הראשון העיקר,
כן, שמבדילים גם על הפת. בכל מקרה לענייננו, לשים לב,
שאומר פה השולחן ערוך,
שעל פת לא מבדילים כיוון
שאין לנו סמיכות של הבדלה לסעודה.
במקרה ואין יין אפשר להבדיל על פת, סליחה, במקרה ואין יין אפשר לקדש על פת.
מקדשים על פת כיוון שהקידוש הוא במקום סעודה,
חייב להיות שהקידוש הוא במקום סעודה, אין לי יין.
מקדש על הפת. איך מקדשים על הפת?
עומדים, נוטלים ידיים,
אומרים ויאכולו השמיים והארץ,
גומרים, אומרים,
אחרי ה' ברא אלוהים לעשות,
ברוך אתה ה' אלוקים מלך העולם המוציא לחם מן הארץ
ואחר כך ברוך אתה ה' אלוקים מלך העולם וברוך אתה ה' מקדש השבת מוציאים את הלחם ואוכלים.
זה נקרא קידוש
על הפת, אם אין יין.
כיוון שההבדלה לא צמודה לסעודה, אין סעודה מחויבת עם ההבדלה,
כמו שיש בקידוש,
לכן לא מבדילים על פת.
אז אם אין למישהו יין, על מה הוא יכול להבדיל?
חמה ומדינה.
מאז איך אמר המדינה אמרנו?
שכר
שהוא השכר המצוי באותה מדינה.
בסדר? במדינה שבאת איזה שכר הוא השכר המצוי?
איפה שבאת? בחוץ לארץ.
אתה לא זוכר.
איפה אמרו הם שכר?
מתימן.
איזה שכר היה אצל התימנים?
מה היו עושים?
אתה יודע?
איזה ערק איזה, לא היה לתימנים אצל התימא?
חצי חצי.
חצי ערק חצי וודקה? לא יודע איך זה עובד.
זה ברור. זאת אומרת, יש מדינות שהמשקה שלהן,
אז למשל, ברוסיה יש וודקה,
ובסקוטלנד יש ויסקי,
הגרמנים שותים בירה.
כל מדינה יש לה את
החמר מדינה. מה זה חמר מדינה?
מה זה חמר?
יין של אותה מדינה.
היין של אותה מדינה, כל מדינה זה,
אם במקרה יש חמר מדינה ואין לו יין, הוא יכול לעשות על חמר מדינה.
טוב, אז יש לנו שאלה פשוטה.
בארץ ישראל, מהו החמר מדינה?
אז אם יבוא מישהו ויגיד, אני רוצה לעשות אבדלה על משהו אחר,
מה נגיד לו?
חמר מדינה.
בסדר? זה ברור.
זה לא חמר מדינה.
אתה עושה פה הנהגות שלא קשורות לעניין בכלל.
שים לב להדגשה.
אני לא יודע, זהו, אחרי כתוב,
ויבוא הדין לשאר משקיעים. מה זה ויבוא הדין לשאר משקיעים?
אומר השערי תשובה, תסתכלו.
כתב בברכי יוסף, דלא הייתי למימר כגון חלב ושמן וכיוצא.
רק למימר דשאר משקיעים שהם חמר מדינה מותר.
להפוק מים אף ששתהיה את המקום או מים.
אין דינו לקרוא אותו חמר מדינה. זאת אומרת,
בעצם מה שיוצא פה, שהוא מדבר על משקה אלכוהולי.
משקה אלכוהולי שהוא,
טילה, טילה. יודעים מה זה טילה?
אתה יודע מה זה טילה?
הם משחקים.
זה חמר מדינה.
נכון?
זהו.
אגב, זה מקור בגמרא.
בכל מקרה, לענייננו,
צריך שיהיה דווקא חמר מדינה,
ולא איזשהו משקה כלשהו.
למה? פעם מישהו בא ואמר, טוב,
בארץ ישראל שותים הרבה מיץ תפוזים,
אז אולי נעשה מיץ.
נסקפים, נסקפים זה מים, אין שאלה בכלל.
זה לא חמר מדינה, זה לא משקה אלכוהולי.
דרך אגב, מי אומר שצריך משקה אלכוהולי?
יו, יש פה קיצור שולחן ערוך?
רוחב גנדספריד?
אה, לא צריך.
בקיצור, תסמכו עליי.
בסדר? בקיצור שולחן ערוך הוא רוחב גנדספריד, הוא גם כותב
שאני מדבר על משקה שהוא שיכר,
לא סתם משקה אחר.
ובאמת ראינו שיש איזה שהם גאונים,
בחוץ לארץ,
שפסקו שאפשר לעשות על קפה, על קולה,
אפשר לעשות.
כותב הרב עובדיה יוסף בהיחווי דעת,
ועל אף שהרב משה הוא אהובנו,
האמת אהובה יותר,
ולא ההרסים על משהו חוץ ממשקי אלכוהול.
אחד פירוש זה המשקיע את קידוש היום. זה ענבים.
וסוחט אדם אשכול ענבים ועושה אליו קידוש היום.
זה כן.
זה כתוב מפורש.
אתה יודע, זה ברור.
הבדלה, עושים על יין.
אם נמצאים בחוץ לארץ ואין לנו שום אפשרות לעשות על יין,
חמר מדינה, עושים לפי המשקה של אותה מדינה.
אבל אם במרוקו אוהב ויסקי,
קח מטוס,
סע לסקוטלנד, בסדר? זה ברור?
כן, אז אין.
שיברך, עובדים. אם הוא יודע שביום ראשון, אז הוא נראה.
אם הוא יודע שלא יהיו לו גם במוצאי שבת, ביום ראשון, שאלות.
איך עושים?
בסדר?
בואו נחזור על השולחן ארוך.
אין מבדילים על פת, אבל על השיכר מבדילים,
אם הוא חמר מדינה.
זאת אומרת, גם הוא שיכר
וגם חמר מדינה.
והוא עדין לשאר משקיעים,
חוץ מן המים,
אומר רבה, וטוב יותר להבדיל לכוס פגום של יין, הרי לא מבדילים על כוס פגום, למה?
כי לא מברכים על כוס פגום, מה זה כוס פגום?
שמשתה ממנו, כן.
וביום טוב שיכר להיות מרצה ישר בית, שיש בו קידוש,
נאמר על הפת, אשר הוא שאגב הקידוש מבדיל גם הלאה.
בואו נראה את המשנה הברורה.
על הפת, ולא יודע אם אלה קידוש,
יש שני קידוש שבמקום סעודה, ואבי מניין הצריך לקידוש.
משק אין הבדלה.
אללה שיכר המבדילין, אם אין לו יין,
ואם יש לו יין, הוא קודם לכל המשקיעים. שמים לב?
אני לא יודע אם יש היום מישהו בארץ ישראל
שיכול לבוא ולהגיד אין לי יין.
אין דבר כזה.
לא קיים. זה לא עניין עקרוני. מה?
רק במקרה ההדחק, לחץ, בלאגן, אין יין,
אז אם זה חמר אותה מדינה. אבל פה בארץ ישראל חשוב יותר לכלום.
כי בארץ ישראל המשקיע האלכוהולי הנמכר ביותר הוא יין.
בסדר?
אמרת משהו אחר?
הנושא ברור.
בקיצור, כל מה שדנים באיזשהם ספרי פוסקים בחוץ לארץ, במקומות כאלה,
סיפור אחר. פה בארץ ישראל אין בכלל שום היתר.
אין מי שיכול לבוא ולומר, אני עושה
הבדלה על משהו אחר,
חוץ מאשר על יין.
יש אין פטישים בצבא.
היום כבר לא מביאים, נכון?
בזמננו היה יין של בנימין, אליעז.
וואלה, זה היה יין.
יין, יין קידוש,
מתוק, יין מתוק.
לא, לא, לא היה שקר מידי. זה יקר.
בסדר, אז היום מביאים את הענבים.
בסדר, כנראה
גם בצבא יש בלגנים.
טוב.
אומר רבי שברוך, אמר, סליחה,
ואם יש לו יין הוא קודם בכל משקיעים, וחז״ל הפליגו גם כן בקודם במצווה, ורבו מבדיל על היין,
או שומע מאחרים שמבדילים, הקדוש ברוך הוא קורא הוא קדוש
ועושה הוא סגולה, שנאמר וייתם לי סגולה מכל העמים.
ואומר, ויבדיל אתכם מן העמים.
זה החשיבות
של ההבדלה על יין.
שבוע שבוע שסיפרנו, הרבי מלובביץ'
אמר למישהו שאיבד את הראייה,
זאת אומרת, קפצה לו עין, איזה מקל.
אמרו לו שאי אפשר להחזיר.
תעשה קידוש והבדלה על יין אדום,
יהיה לך חזרה מאור עיניים. הוא אמר לקח שישה, שבעה שבועות, חזרה,
קפצה עין חזרה.
וזה הרב בטוב גם היה אומר.
למי שרוצה ילדים, מה?
תעשה קידוש והבדלה על יין.
בן נובט,
דבר.
לא מכריח אף אחד מה הוא רוצה, אבל אתה כהן?
אז למה שלא יהיה פדיון?
אתה רוצה להפסיד מצווה?
אז כן.
בסדר?
בכלל מפסידים מצווה.
לא, נדירה.
בסדר, זה עין מתוק.
כאילו שזה הבדלה.
לא מצנדרים.
בסדר?
טוב.
בכל מקרה אומר לנו המשנה ברורה,
חמר מדינה, אין לאל בסימן רשאים ב', סימן סעיף ט',
משנה ברורה וביאור הלכה שם. מהו חמר מדינה?
ומה שצריך הוא הדין, מה שכתב הוא הדין, נשאר משכן, היינו משכין שהרגילים לשתותו.
אבל משקיעים שרגילים בפסח, כגון מי לקריץ, יודעים מה זה לקריץ?
או אין אור חמר מדינה,
כיוון שהם רגילים לשתותו כל השנה, והוא עדין כל כך יוצא בזה. אפילו מי דבש לא אביך מהמדינה.
אלא מדינות שרגילים לשתותם, אבל במקום שהם שותים אותו אלו לפרקים,
לא אביך מהמדינה וגרע משיכה.
ועל יין שרף אין כדי להבדיל לה. כתב המגן אברהם, דקוס אבדלה, רגיל ומבדיל לשתותו כולו.
ואין משקיע ממנו בני הבית.
או בעין שרף קשה לקיים זה.
אך כשאין לו משקה אחר יכול להבדיל עליו.
היזהר לשתות ממנו על כל פנים אלא לדוגמאו שהורו וביעית, ואמליו לא יצא.
כתב בשערי תשובה בשמם בברכי יוסף,
שעל חלב ושמן אין להבדיל שאין רגילין לשתותו ולמשקה".
בסדר?
בגלל זה.
מה אמר הבעל השערי תשובה?
לא בגלל זה, כשלא קוראים אותו חמר מדינה.
שמים לב איך מזמור השינה פה?
אבל הקיצור של שולחן ארוך כותב מפורש שצריך משקיע שיהיה על בסיס אלכוהול
אם זה לא אלכוהולי הוא לא נחשב
כחמר מדינה
בסדר? זה מפורש בקיצור של שולחן ארוך, טוב?
אם אין לו יין, סעיף ג'
ולא שיכר
ולא הושאר משכין
יש אומרים שמותר לו לאכול
כי הרי מה אמרנו? מה ההבדלה
על הכוס מתירה לנו?
מה ההבדלה מתירה לנו?
אכילה
מה ההבדלה בתפילה מתירה לנו, אתה אחרונה נתנו?
מלאכה.
אין לו יין להבדלה.
מה הוא עושה עכשיו?
שואל רעב, בעיה שלך.
היינו פעם במשנה ברורה, הוא מביא,
יש כלל שאומר ששהכול פותר הכל. הוא אומר, מה זה שהכול פותר הכל?
במקרה ויש ספק במוצר.
אני לא יודע מה מברכים עליו,
כי ההרכב שלו לא ברור.
אז כשהכול פותר הכול.
אבל אם אני אישית לא יודע,
לא יודע מה מברכים.
אומר רבי משנה ברורה,
אין לך זכות לאכול, תלך לחכם וללמד אותך.
ההבדל ברור
בין אם לא ידוע מה המוצר לבין אם אני לא יודע מה מברכים עליו.
אם אני לא למדתי,
אין לי זכות לאכול, אומר רבי משנה ברורה.
לך תלמד, היום זה לא בעיה.
חבר'ה יושבים במסעדה,
שולחים לך אס.אם.אס. הרב, מה מברכים על זה?
הוא באמצע דט, לא נעים לו שהוא לא יודע, הוא לומד הרי
מה תגיד הבחורה?
אז הוא שולח לרב, תהי טאג, מהר שיענה לו, שיער לשוטר.
בסדר?
לא, אנחנו עוברים, עוברים לחבר'ה, מה, למה לא?
מה שאפשר לעזור, אנחנו עוברים.
בכל מקרה,
פעם הייתי צריכה לרב,
פיזית, לגשת אליו.
בכל מקרה, גם כאן הוא אומר, אם אין לו יין ולא שיכר,
לעשות הבדלה.
יש אומרים שמותר לו לאכול,
ויש אומרים שאם יצפה שיהיה לו למחר,
לא יאכל עד למחר שיבדיל.
ואם אין לו אלא כוס אחד ולא מצפה שיהיה לו למחר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל.
יברך עליו ברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו.
שמים לב.
למה?
לפי הדעה
שאומרת שלא מאכלים ברכת המזון בלי
לשתות יין.
מכירים את הדעה הזאת?
מרן מביא אותה.
תור דעה ראשונה, יש ויש.
שאין דבר כזה שמישהו מברך ברכת המזון בלי לברך על הכוס.
כמה ארוחות אתה אוכל בשבוע?
כן.
שלוש ביום?
לחם.
אחרת זה לא ארוחה.
אחת? זהו.
לא טוב, צריך שתיים.
פת שחרית, פת ערבית.
קיצור, כמה ארוחות אוכלים בשבוע?
חמש עשרה.
יפה.
אז כמה כוסות יין שותים בשבוע לפי זה?
למה חמש עשרה?
שבת.
שמונה עשרה,
קידוש,
פעמיים, ועוד הבדלה,
ועוד חמש עשרה,
שמונה עשרה. זאת אומרת, אתה שותה בשבוע,
על פי הדעה הזאת בשולחן ערוך,
שמונה עשרה כוסות יין,
מינימום.
אה, הוספת, אין בעיה.
זה ברור?
יש מי שאומר שרק כשמזמנים מברכים על כוס יין. טוב.
יש מי שאומר שלא נהגו היום לברך על כוס יין, אלא אם כן,
עשרה אנשים,
כבוד שבת, לא יודע, כל מיני דברים כאלה שמברכים על כוס יין.
מנהגים.
אבל שים לב שיש דעה כזאת בשולחן ערוך.
לפי הדעה הזאת, שעדיף לברך ברכת המזון על יין,
ואין לו אלא כוס יין אחת,
וצריך שתות רביעית בהבדלה,
מתירים לך לאכול,
תברך ברכת המזון על כוס יין,
ובכוס יין הזאת תעשה גם את ההבדלה.
זה ברור?
ככה מביא פה שולחן ערוך.
ואם אין לו לכוס אחד ולא מצפה שאין לו למחר,
מוטב שיאכל קודם שיבדיל.
דברי אחר לברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו.
למה שווה לברכת המזון בלא כוס. לדברי האומרים
שברכת עבודות טעונה כוס.
זו הדעה הראשונה שהוא מביא.
ולדברי האומרים שאינה טעונה כוס, לא יאכל עד שיבדיל.
אומר שכוס זה לא ירבה אלא רביעית בצמצום.
כבר היה מזו כדינו.
שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתייה. שאם לא כן, דברי הכל מבדיל תחילה.
שותה ממנו מעט, מוסיף עליו להשלימו לרביעית,
ואחר כך על ברכת המזון.
טוב, זה פטנטים שפעם היו צריכים, אנחנו לא נוהגים היום.
ופה אני אומר גם, זה מקרים, מקרים מאוד מאוד מיוחדים היום. היום לא נראה לי, אלא אם כן מישהו יצא לשבת בשטח,
שלא יודע באיזה מרחק,
אין לו בכלל,
איך אומרים, מתקלקל לו האוטו,
עד שיבוא גרר, יהיה מחר,
באיזה שטח שהוא נמצא,
ואין לו יין,
יאכל או לא יאכל.
סיטואציה כזו רחוקה.
היום, במרחק נסיעה קצרה,
אם אין לך בבית יין, אתה יכול להשיג.
מרחק הליכה.
כמה כבר?
זה ברור.
תשיג יין.
אין יהודים בשטח?
יש.
ראית יהודי שאין לו יין בבית?
כן, עובדה שאני מחפש.
בסדר.
אבל ברור.
יש. ברוך השם יש שם שפע.
שפע גדול,
רק להודות לקדוש ברוך הוא
על כל הטוב
שהוא נותן לנו. אתה בא למישהו ומבקש שויים, ושואל אותך איזה סוג אתה רוצה.
כלומר, ברוך השם, מחזיקים בבתים, זה לא מה שהיה פעם.
מה זה איזה סוג? היה סוג אחד.
יין לקידוש,
המשוכללים היו קונים ישן נושן,
או קיסריה,
היה יקנת לפני כן. איזה יינות היה, אפשר לחשוב.
ברוך השם. טוב,
טוב, סעיף ד' מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה יקנה להבדלה
משום שקידוש אפשר בפת
יש לנו בעיה כזאת היום
פעם היו קונים כוס
היום לא קונים כוס יין, מה קונים? בקבוק
אין בעיה
סעיף ה' אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה נר חנוכה קודם
פרסום מניסה
של רבים קודם, בסדר?
הבדלה יכולה לעשות אצל מישהו אחר
אבל פרסום נסחף שבבית שלו, זה נר דלוק.
שימו לב, מדובר פה על נר אחד.
למדובר פה שהוא מהדרין מול המהדרין.
אין לו כסף לקנות נר חנוכה ולקנות יין.
כמה עולה נר?
זה נרון של ערב שבת, אני מדבר על נרות חנוכה.
ארבעים?
לא נר, אפילו נר מינימום.
קופצה של ארבעים ושמונה, ארבעים וארבע, פח נשבר,
לא יודעת, נו, הפח נשבר זה ארבעים וארבע, בסדר? כמה עולה?
בלי מבצעים של רשתות, בלי שמות.
איפה?
שישה.
מבצעים של הרשתות ערב חנוכה?
שקל תשעים.
תגידו לי, ארבעים וארבע נרות?
שקל תשעים. כמה עולה נר?
בחנוכה, אני אסביר לך פטנט איך הם כשרים.
ואגיד לך אותם?
שים אותם בפריזר.
ואחר כך תדליק.
זה דולק יותר משלי מחצי שעה, כי אם הם חמים אחד ליד השני,
נמסים, 20 דקות נגמרו.
אתה מכיר את הפוטט הזה?
זו תפוצה מסוימת.
אין לו! שמן אתה מדבר, אני מדבר על המינימום.
אתה מדבר איתי על השמן.
אם המקרר ריק,
נפתח את עוף לשבת.
מכיר את זה?
היום אין לנו בעיה, בואו נאמר את זה ככה.
אין לנו היום שום בעיה.
ברוך השם, הקדוש ברוך הוא נותן לנו שפע.
אנחנו בסך הכל בועטים בשמנית.
ולא תשע ולא שבע עשרה, עשרים ושמונה אחוז.
זה ברור מה אני אומר?
שים לב לדבר הזה.
טוב.
כן, סעיף ו' אומר השולחן ערוך,
אומר הבדלה מיושב
ואומר הרמה,
ויש שאומרים מעומד וכן נוהגים במדינות אלו.
אז מה המנהג הרווח?
ספרדים יושבים, אשכנזים,
עומדים, בסדר?
השאלה אם מישהו עושה בבית הכנסת או צריך לעשות את זה בעמידה או בישיבה, למה?
כבוד הציבור.
בדרך כלל, מכבוד הציבור עומדים.
קריאת מגילה, כשאדם קורא בגילה בבית, בעמידה או בישיבה?
בישיבה, רק כשהוא קורא בציבור,
בעמידה.
טוב, אז יש בזה דעות,
האם בבית הכנסת להגיד בעמידה או בישיבה?
מה גם שכבר אמרנו שאנחנו מעדיפים
שיעשו בו בית.
כי מי שיש לו אפשרות לעשות בבית אבדלה לא יצא ידי חובבי בית הכנסת.
מראה מפורש.
ראינו שזה שבוע שעבר, נכון?
למי שאין לו.
כמו שהיו עושים פעם קידוש.
אז מישהו שאין לו, לא בא לבד לעיר, לא יודע, הוא...
הכנסת אורחים.
אז היו עושים.
אין ספק שמי שיכול לעשות בבית אבדלה,
לא רק שהוא יכול, אלא לא יוצא ידי חובבי בית הכנסת.
זה מפורש.
ובאמת, אנחנו רואים שיותר ויותר בתי כנסת מפסיקים
לעשות הבדלה בבית הכנסת, כי צריך לעשות בבית.
מה רע?
בסדר?
טוב.
עובר הבדלה מיושע ואוחז היין בימין
והדס בשמאל, הוא מברך על היין.
ושוב, נוטה להדס בימין והיין בשמאל,
הוא מברך על ההדס.
ומחזיר היין לימינו.
מה עם הנר?
שכחנו.
נכון?
מה עם הנר?
מתי מברכים על הנר?
אחרי, בסדר?
זאת אומרת,
אז אנחנו עושים ככה, ברגע שלקחנו את היין,
לקחנו את היין בשמאל
ואת ההדס בימין,
מברכים על ההדס ומניחים אותו,
מברכים מעורי האש,
מעבירים את היין ליד ימין ומחזיקים עוד פעם את ההדס ביד שמאל.
כן, לא מניחים אותו, הדס, חלק מהברכות לא מניחים אותו.
לא כורכים בשום דבר, בכורכים.
מחזיקים באמת במסמון,
זה מה שהוא אמר פה.
למה הדס?
ישראלים שלו הדס.
הדס משולש.
פסמים.
הדס זה הדבר הטוב ביותר.
תמיד הדס יותר טוב מהכל.
דרך אגב, גם לפי השיטה של המשנה ברורה,
שאומר שעל כל דבר מבחים מיני פסמים.
איפה זה?
טוב, לא. הנה, הנה, כן, כן, זה סימן הבא, טוב.
בעזרת השם אנחנו רואים את זה בפעם הבאה.
זה לגבי הברכה על הבשמים,
שבאשכנז לא היה ברור להם כל דבר האם הוא ישבה או עצה.
עכשיו, עץ ואדמה,
אם אני לא יודע אם זה עץ או אדמה, מה אני מברך?
כי גם זה יצא מהאדמה.
אבל אם בבשמים אני מברך ישבה במקום עצה או עצה במקום ישבה,
זה שקר.
לכן הוא אומר, הפתרון הטוב ביותר, תברכו מיני בשמים.
אבל על הדס,
זה פסוק מפורש.
איפה אומר מה כתוב?
הוא לקחתם לכם
ענף עץ, אבות.
זאת אומרת מפורש בתורה שהדס זה עץ, אז אין ספק.
ענף שיש כזה בדרך כלל וכי מינה וזהו.
בזמנו אני זוכר את הרב אליהו שהיה בא לברית ושכחו להביא פסמים, ככה יש לו כיס קטן פה, אתם מכירים את הכיס שלו עד החגורה?
הוא הכיס הקטן, הוא מוציא,
עצה פסמים ומריח. מה הוא מוציא?
ציפורן.
היום יודעים שזה עצה?
באירופה, איך זה נקרא?
באירופה,
נגלח.
הנה, זה כתוב פה, באמת, נגלח.
נגלח זה ציפורן.
טוב,
מיני בשמים, לא יודעים מה זה, זה עץ או אדמה, איפה זה גדל?
היום בא ורושם, יודעים.
ומי שלא יודע איך גדלה ציפורן, מה הוא עושה?
פותח את הגוגל,
ויקיפדיה.
בסדר?
אני מבין שאין לך, בסדר גמור, אני לא נגד.
יש מקומות שיש.
ברור, יאללה.
בכל מקרה, מה שצריך זה אמרנו באמצע, זאת אומרת, אחרי שהוא מברך בסמים,
הוא מברך בעורי מעורי האש, מסתכל על היד ככה.
זאת אומרת, הוא מכופף את האצבעות,
מכניס את האגודל בפנים ומסתכל.
בסדר? לא צריכים לבדוק את הלק.
לא, הייתי שכאלה בודקים את הלק.
מכופפים את האצבעות, שנראית את הציפורניים,
כדי ליהנות מהאור. אם האור הוא פה,
אני מבהיק את האור,
העץ, הגודל גם בפנים,
ובורא מאורי האש. זהו.
טוב.
סעיף ז', אפילו שמעו כל בני הבית, אבדלה ובית הכנסת, אם התכוונו שלא לצאת, מבדילים בבית.
אם שמעו ואם לא היה להם בסדר,
זה מה שראינו בסימן הקודם. מתי זה היה?
בסעיף, בסימן רצד ה',
סעיף א', זה סעיף אחד.
מבדיל שליח ציבור כדי להוציא מי שאין לו יין.
אבל מי שיש לו יין,
לא מוציא אותו.
בסדר? יפה. סעיף ח',
נשים חייבות בהבדלה כשהן שחייבות בקידוש.
למה? כי אני לומד את זה מי זכור את יום השבת לקדשו. כל מי שישנו בשמירה, ישנו בזכירה.
הוגשו,
הושבו נשים לגברים בכל ענייני של שבת.
אלא מה?
ולכן גם חייבות בהבדלה.
אלא יש מי שחולק.
ומה הוא אומר?
שכל זכור את יום השבת לקדשו זה קידוש.
חכמים תקנו הבדלה.
ולכן נשים יהיו
פטורות
כי זה לא דאורייתא, אז זה חייב להיות דאורייתא או חייב להיות דרבנן?
אומר המהל, כן, לא יבדילו לעצמם, רק שמיעו הבדלה מן האנשים.
אבל אם יש אישה שאין לה מי שישמיע על ההבדלה,
הוא ירד מחדל,
תבדיל.
בסדר? זה לא בעיה של שפה ולא זקן ולא כלום.
זה בעיה שזה דאורייתא או דרבנן, ספק.
ואז
אפשר לבוא ולהגיד שאם אין לה,
יכולה.
איך?
מה הסברתי הרגע?
מה?
שזכור את יום השבת לקדושו, זוכר ובדברים.
ונשים חייבות בדיוק כמו גברים בכל ענייני שבת.
השאלה היא, האם זוכר ובכניסתו או בדבריו וביציאתו,
או רק בכניסתו וביציאתו, זה תקנת חכמים.
ואז השאלה היא אם נשים חייבות או לא חייבות ביציאתו,
כי בכניסתו
הושבו נשים בכל דבר, אשה חייבת בקידוש, כמו גבר בדיוק.
אין הבדל.
ממש אין הבדל.
תראו, במשנה ברורה, סעיף קטן ל״ג,
אלא אם התכוונו שלא לצאת.
כתב הלבוש
דאידנא מסתמא התכוון כל אחד מבני הבית
שלא לצאת בהבדלה שמבדיל מבית הכנסת,
שסומכים על ההבדלה שבבית.
ועוול אהוא כי לא הבדילו כלל ולא נפיק בה.
תלמידי החכמים אין סומכים על ההבדלה של בית הכנסת,
מבדילים בביתם
כדי שיוכלו להוציא בני ביתם.
וכן ראוי לכל אדם לנהוג.
שומעים לב?
כל אדם, מה ראוי לו לנהוג?
שהוא לא יוצא ידי חובה בבית הכנסת.
אז למי עושים?
כולם התכוונו שלא לצאת ידי חובה.
למי עושים את ההבדלה?
למי שלא יכול לעשות בבית, באיזושהי סיבה.
כתב רגל אברהם מתכוון לצאת בקראת הבדלה, אף על פי שלא התכוון לברכת פרי הגפן, מכל מקום יצא ידי הבדלה.
שברכת המבדיל הוא העיקר, אלא זה אסור לטעום מהיין, אלא אם כן הוא יברך מורה פרי הגפן.
טוב, בסדר.
בכל מקרה, העניין הזה של הבדלה,
אם יש נשים בבית, אז עדיף שבאמת הבן אדם לא יצא ידי חובה מבית הכנסת כדי להוציא את הנשים. זו המשאלה הברורה האחרונה. טוב,
אז בזה סיימנו סימן רשת צדי ו', ובעזרת השם,
טיפה התחלנו היום, אבל בשבוע הבא אנחנו נתחיל רשת צדי ז',
העניין של פסמים,
פסמים בהבדלה. כי ראינו פה כאילו בסעיף ו',
שהשולחן עמוך התעלם מהפסמים.
הוא דיבר על הנר ודיבר על היין.
טוב, ברשת צעדי זין הוא ידבר על הפסמים.
אז בעזרת השם שבוע הבא,
ברשת צעדי זין. הפסקה שלוש דקות וסימן קלט.
