טוב, אנחנו בסימן רצ״ה בפעם הקודמת דיברנו על ההבדלה אמרנו שהיו שתי תקנות
בזמנים שונים
בעם ישראל הווי אומר בתקופות יותר מרנינות ועשירות
ומצד שני בתקופות יותר קשות והיום ברוך השם נשארנו שתיהם
גם הבדלה בתפילת המידה
וגם הבדלה לאחר התפילה
בבית.
אנחנו עכשיו נמצאים בסדר ההבדלה שעושים בבית הכנסת. לשים לב,
זאת אומרת, לא ההבדלה הרגילה שלנו בבית הכנסת כמו שעושים בבית,
אלא בתוך התפילה יש לנו שינוי בתפילה.
מה השינוי?
אז אמרנו שקודם כל כולם אומרים, בתפילת המידה אתה חוננתנו.
בסיום התפילה,
במקום לאחר תפילת המידה לומר קדיש
של
סיום תפילה, הווה אומר, תתקבל, צלותנו ואותנו, תתקבל.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שיקבל את תפילתנו.
לפני הקדיש הזה
רואים קדיש, חצי קדיש, מה שנקרא,
עד האמירן בעלמה, ואז מוסיפים פסוקים של הבדלה.
מהם הפסוקים?
ותראו, הרמה מתחילה לפני השולחן ערוך.
עוד לפני שהשולחן ערוך מדבר,
הרמה כבר מוסיף.
ואומרים רצדיה, ויהי נועם,
וסדר קדושה באריכות
כדי לאחר סדר קדושה.
זוכרים שדיברנו על כך
שאנחנו מעדיפים לאחר את התפילה במוצאי שבת?
מדוע?
כשאז חוזרים רשעים לגיהינום.
ולכן אומרים, ויהינו עם השם אלוקינו, אורך יום יסבירו וערעו בישועתי, פעמיים
אורך יום יסבירו וערעו בישועתי, ואחר כך מתחילים ואתה קדוש. כשאומרים ואתה קדוש,
אז חוזרות הנשמות כל אחת למקומה.
ובזמן שאין אומרים וינועם, כגון שמשיכה על יום טוב בשבוע כמנהג האשכנזים,
אין אומרים סדר קדושה,
אבל אומרים וייתן לך.
זה פסוקים
של ברכה.
בסדר? זה הרמה.
זאת אומרת, אנחנו רגילים להתחיל יושב בסתר עליון,
כשמתחילים את הפסוק
האחרון
שבפרק הקודם, או אצל ספרדים שלושה פסוקים אחרונים.
לא וינועם, מתחילים, מתחילים,
תשובה ה' עד מתי.
בסדר?
זה הפסוקים של הפרק,
סיום הפרק הקודם.
ומאריכים בהם,
והם מגיעים ל'ואתה קדוש'. ו'ואתה קדוש', הנשמות חוזרות למקומם.
לכן גם אנחנו אומרים שלא עושים, לא מדליקים אור,
ולא עושים שום פעולה של חול בבית הכנסת
לפני שאומרים ו'אתה קדוש'.
למרות ש'אתה חול נתן הוא היא תהיה', לפני ו'אתה קדוש' לא.
למה? כדי שלא לקצר את הזמן של אותן נשמות,
כי אתה עדיין עדיין לא עשית מעשה שיכול רק ואתה קדוש.
זה דבר חשוב.
אז לכן אומרים,
ויהי נועם,
ספרדים מתחילים עם תשובה השם עד מתי,
ועל פי חכמי האמת אומרים לפניכם גם יהי רצון,
כן,
שנזכה לקבל את הקדושה משבת לימות השבוע ונזכה להכיל את הכל,
את הימים הבאים עלינו לשלום בעזרת השם, תפילה
לפני כן,
שנזכרת לקדושה של שבת, שזה מעין עולם הבא,
להאכיל גם לימות השבוע.
שלא יגידו לנו שאחרי כל שבת
באו מוצאי שבת ושוכחים שהייתה שבת. לא.
אחרי כל שבת יש שבת הבאה.
ושבת הבאה, באמצע יש את ימות השבוע. כן, צריך לעשות כמה דברים שם, נכון?
לא, כמה דברים.
מהרבה דריסות יש מיטב. בסדר, ברוך השם.
אבל לדעת שיהודי חי משבת לשבת.
השבת היא מחיה את הכול.
איך אמרנו פעם?
שאנחנו מענגים את השבת, אוכלים, שותים, שמחים,
לומדים בשבת כדי שיהיה לנו אחר כך פרנסה בימות השבוע.
שמתוך קדושת השבת נזכה לעשות את הכל בקדושה.
כי ראיתי שיש אנשים שאומרים, טוב, אני עובד כל השבוע קשה כדי שיהיה לי מה לאכול בשבת.
הוא לא הבין כלום.
אם הוא אוכל טוב בשבת, תהיה לו עבודה במשך השבוע.
תהיה לו פרנסה.
בסדר?
שים לב מה קורה פה, כי אנשים לפעמים
לא יודעים מה מביא את מה.
הקדוש ברוך הוא מביא את הכול.
טוב,
בכל מקרה,
עד כאן זה הרמה.
אומר לנו השולחן ערוך סעיף א',
מבדיל שליח ציבור כדי להוציא מי שאין לו יין.
זאת אומרת,
מה עושה ההבדלה בבית הכנסת?
למי שאין אפשרות לעשות הבדלה בבית,
יש הבדלה בבית הכנסת.
הם מעדיפים שיעשו הבדלה בבית.
להבדיל בין קודש לחור, בין אור לחושך, בין טוב לרע, שהבית הזה יהיה מובדל
בין טוב לרע, להשתדל לעשות את ההבדלה בבית.
אבל במקום שאין,
יש מישהו שאין לו מי שיעשה בהבדלה,
אז במקרה הזה אנחנו אומרים
שיעשה בבית הכנסת.
ורואים שהיום יש עוד קצת בתי כנסת אשכנזים,
אולי קצת יותר ספרדים,
שעדיין גילים לעשות הבדלה בבית הכנסת. מדוע?
כי ראינו שבזמנו היו סוגים קידוש בבית הכנסת,
וזה כבר בוטל.
שולחן ערוך מביא את זה, נכון?
איזה סימן?
פרשעין א',
פסט,
עמוד 88. נוהגים לקדש בבית הכנסת.
עכשיו אגב זה לא הולך להוריד בית הכנסת, זה לא בטלה התקנה הזאת, המקומות שנהגו לקדש.
אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל.
וכן מנהג ארץ ישראל
שלא מקדשים בבית הכנסת.
גם כאן אומר
על שולחן ערוך,
מוצאים את מי שאין לו יין.
אבל אם אני יודע היום שיש לכל האנשים יין וכל אחד עושה הבדלה בבית,
לכאורה, אבל את הכסף הזה מיותר.
טוב, אומר הרמלה,
ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת, להתפלל שיבוא ויבשרנו הגאולה. מדוע?
כמופיע במדרש, אליהו הנביא,
מוצאי שבת, סופר זכויותיהם של ישראל.
מדוע אליהו הנביא סופר זכויותיהם של ישראל?
כיוון
שפעם הוא אמר כמה דברים לא טובים.
וכיוון שאמר כמה דברים לא טובים,
הקדוש ברוך הוא אמר לו,
חייך,
חייך שאתה תלך ותראה שאת בריתי לא עזבו.
ולכן, מה עושה אליהו הנביא?
טס
בארבע כנפות תבל
כדי להיות נוכח בכל
ברית וברית.
שאמר את בריתך עזבו,
אבל בזבור החייך שאתה תראה שלא עזבו.
ולכן, איך נקרא אליהו הנביא שטס ממקום למקום,
מטייס בארבע קצוות תבל?
הנה אנוכי שולח לכם את,
אה, שמרתם אומר,
את אליה הנביא.
למה?
חמש פעמים לקח הקדוש ברוך הוא את הוו מאליהו
ותקע אותה ביעקב.
חמש פעמים אליהו חסר וו, הווי אומר אליה,
חמש פעמים יעקב בתנ״ך
מלא ו',
כל השאר זה בלי ו', י״קב.
ו',
מכיר את זה?
למה?
פיקדון לקח הקדוש ברוך הוא מאליהו הנביא,
שיגאל את בניו של יעקב, כי יעקב זה נמיכות,
זה לא ישראל.
וכבר שיעקב זה נמיכות, אז אנחנו רוצים לרומם.
הפיקדון הוא אצל יעקב.
ולכן כשאנחנו רוצים לקרוא לילד שם שיהיה באמת
בבריאות שלמה ולא יטוס לנו בארבע קצוות תבל,
אז איך קוראים לו?
אליהו.
הוא יבואי.
אתם מבינים את הבעיה?
אל תשייכו עכשיו לאנשים מסוימים.
אני לא רוצה שתתחילו לעשות איתו דיאגנוזות.
אני אמרתי מראש לא לעשות את זה. גם אני לא תשכח. בסדר, זה ברור.
אמרתי לו, רק כדי לתקן.
וו זה וו החיבור.
זה יתד.
זה לוקח את האדם, מחבר בין שמיים וארץ.
אבל אם זה יא-ה-ה ככה, זה באוויר.
מתאים.
מה יפה? אני מנסה לעשות טוב, לעזור.
אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את הדברים האלה, אבל בסדר.
שבוע שעבר
עברו
לרב
אבינר שהחל לאורך ימים טובים.
ברדיו, באיזושהי רשת, שראיינו אותו, תשב לי.
אמרו לו, אתה אומר דברים,
הוא אמר, אני מרגיז, נכון?
אמרו לו, כן.
הוא אומר, ככה אני אוהב.
למה?
כנראה אני אומר את מה שאני חושב ולא מה שאתה רוצה לשמוע.
זה טוב.
אז צריך להגיד את מה שהם חושבים.
לפעמים יש להם להם לשמוע, יש להם להם לשמוע,
אבל את האמת צריך להגיד, נכון?
אז נגיד את האמת,
זו האמת.
טוב,
בכל מקרה, הם מזכירים את אליהו הנביא.
מכיר את השיר?
אליהו הנביא, אליהו התשבי,
אליהו הגלעדי.
יפה. למה?
יושב אליהו הנביא וסופר זכויותיהם של ישראל. נזכיר אותו במוצאי שבת.
מדליקים נר, אליהו הנביא.
טוב, זה אליהו הנביא.
יש חסידים
שאומרים להזכיר עוד
איזה שלושה מזכירים במוצאי שבת, ואז יש... איך אומרים? כל המערכת מסודרת.
גם ברכה, גם פרנסה, גם ילדים, גם הכול.
רב ישראל,
הבעל שם טוב.
ומי עוד?
רב לוי יצחק.
והרב מיססוב.
אלה שלושה,
תזכיר אותם מוצאי שם.
אפילו מספיק להגיד ברדיצ'ים.
אפילו להגיד רב לוי יצחק.
כבר זה עושה.
טוב, רבה. בקיצור, במילים אחרות, אנחנו צריכים
לגייס לטובתנו את כל הצדיקים מכל הבחינות,
כדי שבסופו של דבר נזכה לשבוע טוב, שבוע מבורך.
את מי עוד אנחנו לוקחים לטובתנו במוצאי שבת?
נראה, אחר כך, חכו, איזה סימן זה? איזה סימן זה?
שינה לאיפה שין?
שין.
סימן שין.
סעודה רביעית.
דא סעודתה דא דוד מלכה משיכה.
סעודת דוד המלך.
בסדר, אבל לזה עוד נגיע.
בכל מקרה,
עושים, אומר השולחן ערוך, מבדילים
בבית הכנסת בשביל מי שאין לו יין.
וסבורה אומר,
ויהי נועם, נחזור אחורה,
תחילת ראש צדיק, סעיף קטן א',
ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים.
אז בי עובר ובישועתי, אורך יום הסביב ובישועתי.
הוא פסוק, ויהי נועם, צריך לומרו מעומד.
ואנחנו לא רק את פסוק ויהי נועם, אלא כל יושב בסתר עליון אומרים במעומד.
ומתי יושבים?
ואתה קדוש?
יושב.
יושבתי אלת ישראל.
אז יושבים.
ונהגים שונים.
ויש מקומות שאין אומרים ואינו בבית העבר, הם מתחילים ויושב בסתר, בסדר קדושה, אנו שמתחילים ואתה קדוש. ואין אומרים ובא לציון גואל,
כפי שאין גאולה בלילה.
מה אנחנו גנבים? באים בלילה?
אור יום, בעצם היום הזה יצאו ישראל ממצרים.
ולכן גם אני זאת בריתי אין אומרים,
לפי שסומכים להדדה בספר שעיהו.
ומה שכתב שמורים בעריכותנו בנעימות קול, כדי שיתהלך מעט יותר,
ולהיעכב מלרשעים ולחזור לגיהינום.
ועד שישלימו ישראל סדריהם נמשכת קדושת שבת. מה זה סדריהם?
קדושה דה סדרה. מה זה קדושה דה סדרה?
קדושה טובה לציון.
ואחר כך חוזרים לגיהינום. כמו שאמרו חז״ל במוצאי שבת, צועק הממונה על הרוחות.
חזרו לגיהינום, שכבר השלימו ישראל את סדריהם.
אתם מבינים מה קורה פה?
מביא את זה הטור.
לא דיברנו מקובלים, מסטיקנים, לא יודע מה.
הטור!
רבי יעקב בעל הטורים מביא את זה.
הממונה אומר לחזור.
בישראל,
אמרו ואתה קדוש,
גמרו את סדרים.
נו, עכשיו יש אנשים שהולכים למתפעלים חאפרים.
אתם יודעים, אתם מבינים מה עושים עם זה?
נזקים.
טוב, הוא צריך ללכת ל... לא יודע למה.
דחוף, אז מה נעשה?
אבל כל אחד אחר,
מה פתאום אתה מתפלל לפני הזמן?
וגם אם אתה יכול להאריך את האריך קצת יותר.
זה ברור.
בפרט, בפרט, בפרט, מי שיש לו
או שמשמור שלו, נהדם מדברים כאלה. קרובי משפחה שנפטרו באותה שנה,
תאריך טיפה.
תאריך.
זה טוב, זה בריא.
עד שיבררו את מקומם.
בשנה הראשונה ככה, אתם יודעים, עוד לא מוצאים את המקום.
כל אחד שמגיע חדש למקום עד שהוא מתארגן במקום, נכון?
אתה מכיר את זה?
יפה.
כל דבר. גם דברים טובים, גם פחות טובים.
תמיד עד שמישהו מסתדר במקום, לוקח לו ככה, מתנדנד על הכיסא כמה פעמים.
עד שהוא מתיישב כמו שצריך.
כגון שחל יום טוב, היינו אפילו חל ביום שישי, זה בעניין שכל השבוע יהיה ראוי למלאכה.
משום דכתיבו מעשה ידינו כוננה עלינו. ודווקא יום טוב גמור, אבל פורים או ערב פסח שחל בימות החול, אין למנוע מלומר ויהנוע ממוצא שבת שלפניו.
בסדר, אבל זה מנהג האשכנזים שלא אומרים ויהנוע בזמן שיש
חג
באותו שבוע.
אבל ספרדים, בפרט מנהג ירושלים,
אפילו בשבת חול המועד,
לא אומרים ויהנועם.
מתי לא אומרים ויהנועם?
לא יודע, לפחות שנה שעברה זה היה.
שנה נראה לי שכבר השתנו הדברים.
אבל מתי זה היה?
שצום תשעה באב ומוצא אש הבית.
מתחיל עם ועתה קדוש.
לא אומרים בכלל.
בסדר?
יפה.
כן, סדר קדושה, דבי ינועם שייך למלאכת המשכן, שבו ברך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן.
ועל ידי זה שרתה שכינה,
וישם שמשמיכי פסוק ואתה קדוש השישי בפתיעות ישראל
ולכך בזמן שאינם אומרים ויהי נועם, אין אומרים ממילא כל סדר הקדושה
ויתן לך אשם פסוקים של ברכה בתחילת ימי השבועה.
בסדר, זה בדרך כלל של אשכנזים, מופיע בסדורים פסוקי ברכה.
מי שאין לו יין,
כתב השולחן ערוך שהשליח ציבור עושה הבדלה על מי שאין לו יין
למי שאין לו יין יותר טוב שיבדיל בביתו,
למי שיש לו יין
יותר טוב שיבדיל לביתו כדי להוציא את כל בני ביתו.
זה מה שכתב בסימנה רשת הדבריו, סעיף ז' במשנה הברורה.
סביבת?
רשת הדבריו? זה הסימן הבא.
בסדר, סעיף ז' במשנה הברורה. מה כתוב שם?
כן. אפילו שמעו כל בני הבית הבדלי בבית הכנסת, הם התכוונו שלא לצאת מהבדילים בבית. בסדר.
זאת אומרת שבלכתחילה כל ההבדלה הזאת בבית הכנסת
לא הדבר המרנין.
זאת אומרת, לא היינו רוצים אותו. היינו מעדיפים
שלכל אחד יש יין בבית,
אחד יודע לעשות הבדלה בבית, וכל אחד יעשה הבדלה בבית.
זה בזמנו, מותר לי להכניס גם קצת סיפורי צדיקים, נכון?
ובזמנו היה איזה מישהו,
סיפר לי קרוב משפחה שלו,
מישהו בא לרב בנטו,
באר שבע, כשהיה עוד בבאר שבע,
שיש כל מיני בלאגנים בבית,
חולים, בריאים, בריאים, חולים.
הרב בטח אומר לו, אתה לא עושה הבדלה בבית.
הוא אמר לו, בטח שאני לא עושה הבדלה בבית.
מחסידים.
והוד הוא חתן של הרבה.
איפה עושים הבדלה?
אצל הרבה,
בבית המדרש אצל הרבה.
הוא אומר לו, אתה צריך להבדיל
בין קודש לחול בבית, בין אור לחושך,
בין טוב לרע.
תעשה הבדלה בבית. הוא אומר לו, אתה יודע מה יקרה אם אני עושה הבדלה בבית?
הוא אומר לו, אני יודע מה קורה כשאתה לא עושה הבדלה בבית.
תעשה הבדלה בבית, יקרה טוב, הכל יהיה בסדר.
הוא אומר, הוא עשה תרגילים,
ואשתו, שהיא הבת של הרבה,
איך הוא יעשה את זה שהוא עושה הבדלה בבית?
וזה אומר, פתר את השאלות,
כל מה שהוא בא עם הבלגנים שלו,
פתר את זה תוך חודש.
לעשות הבדלה בבית.
חשוב לעשות הבדלה בבית.
להשתדל לעשות הבדלה בבית.
בסדר?
כי אתה בבית מכניס את ההבדלה בין הטוב לרע.
אבל זה אחד הדברים החשובים, תמיד רוצים להבדיל.
כל העבודה שלנו,
כל עבודתנו בחיים זה להבדיל בין
טוב לרע, בין קודש לחול,
בין עיקר לטפל,
בין ישראל לעמים.
בסדר, זה כל התפקיד שלנו, להשתדל.
טוב, נסענו, אני יודע מה, עד שנחזור כבר אוכלים, רוצים לאכול את זה.
נגיע הביתה 12 בלילה, אבסייעדר, הבנתי.
אבל בכל מקרה אחר, שבבית היא הבדלה.
לא לסמוך על בית הכנסת או לסמוך על דברים כאלה. טוב.
במוצאי שבת היית בעירובין והובטח לנו לישראל
שאין אליהו בא לא בהרבה שבתות ולא בהרבה ימים טובים, בני הטורח
שמניחים לצורכי שבת ויכולים להקביל פניו.
ועל כן אנו מתפללים,
כמה שעבר השבת ויכול לבוא, שיבוא ויבשרנו.
ואין בלי הרבה שכתב
המדקדקים אומרים גם שאר פזמונים ושירים כאשר הם מצויים אצלנו.
וראוי לומר, ריבונו של עולם,
החל עלינו את הימים באים עלינו,
כמו שכתוב בירושלמי, בסדר? זה הבאנו בשם
הבן ישראל, זה בשם הירושלמי.
למה אשכנזים לא אומרים את זה? אמרו יום.
החל את הימים הבאים עלינו ומדבקי ביראתך.
זה אצל הספרדים מופיע.
תראו, המשנה ברורה מביא את זה בשם הירושלמי.
יש מקומות שמדלקים לראות במקום אפל על ידי זכה שאול למלוכה,
שלא היה נותן לאנשים להיכשל ברחובות.
לכן זכה למלוכה.
אז אם יש ראש עיר
שהוא מאיר את העיר
על ידי תאורה ברחוב בלילות,
יזכה גם למלוכה.
שאול המלך,
שאנשים לא ייכשלו.
טוב,
בכל מקרה לענייננו יש פיוטים שקשורים לגאולת עם ישראל.
אמר השם ליעקב, אל תירבתי יעקב.
יש עוד
שירים, פיוטים, שהם תפילות בעצם
לקדוש ברוך הוא על גאולת עם ישראל,
הבדלה שרים, לנר ולבשמים.
הרצועים מאוד אהובים את השיר הזה.
אחר כך ראיתי,
במוצאי שבת תמיד הוא אומר לרב יוסי בדיחי,
לנר ולבשמים.
איזה שיר זה? מאיפה זה בא?
מאשכנז? מאיפה זה בא?
אתם בנים, בסדר?
היה אוהב את השיר הזה, לפני ההבדלה,
וראיתי גם, כשהרב נעים, בן אליהו זכר צדיק לברכה,
כשהיה לו אירוע מוחי והוא לא דיבר, היינו באים אליו,
זה היה מעורר אותו, השיר הזה.
שני שירים.
בוא נבוא עליה הריב רגליה
ולנר ולבסמים.
הייתי רואה אותו בן אדם אחר,
פתאום מתעורר.
אתם יודעים שמי שלא יכול לדבר, מה הוא יכול לעשות?
לשיר.
זה מקור אחר במוח,
כשזה היינו באים לעורר את זה.
אז פתאום אתה שומע אותו שר, קול צלול. ולדבר? לא יכול לדבר.
אם אשכחך ירושלים,
תשכח ימיני, תדבק לשוני לך. כי אם מישהו חסר שלו משתתק בצד ימין,
הלשון נדבקת לו. יודעים את זה?
שיתוק בצד ימין זה,
אי אפשר לדבר.
אתה יודע.
אם אשכחך ירושלים,
תשכח ימיני, תדבק לשוני.
ולא חשבנו על זה. מה?
זה צד שמאל.
את עצמו, זה הרפכים, זה איקס, במוח.
טוב, אביב, אתה איתי. נגד. יפה, זה
ממונה. זה הדיבור, אבל השאירה היא בצד השני,
במקום אחר בכלל.
טוב,
סימן, כן.
אין משהו בסדר או יותר חשוב להגיד,
נגיד, נסיים את התפילה? תראו,
השאלה יפה.
סיים את התפילה,
ועדיף להגיד קודם כל שובה וינועם,
ואחר כך ואתה קדוש, בוודאי.
כי זה אחרי מעשה ידיים כולו נעלינו ואתה קדוש.
אבל מצד שני, כבר הזכרנו את הדבר כשדיברנו בהלכות תפילה,
אמרנו שקדוש קדוש,
קדושה צריך להגיד אותה בציבור.
ואמרנו שיש שיטות גאוניים,
אם יש מישהו שלא יתפלל בציבור, הוא יכול להגיד גם בברכת יוצר אור,
קדוש קדוש.
אז מה אמרנו? מה הפתרון?
להגיד בטעמי המקרא.
אותו דבר כאן.
אותו דבר.
מי שמתפלל ביחיד או לא הספיק עם הציבור, שיגיד בטעמי המקרא.
כי יש שיטות גאונים שאומרים שאם לא הספקת, אם הציבור, הוא להגיד קדוש קדוש ביוצר,
תגיד, עונים בימיו ואומרים ביראה, ליל ברוך נמות איתנו.
אנחנו לא נוהגים ככה.
כן.
כמו שאתה לא אומר, ויעבור ה' על פניו ביחיד.
מה הפתרון להגיד?
בטעמי המקרא. גם כן, אותו דבר.
ויש שיטת גאונים שאומרים תדלג.
אנחנו לא נוהגים ככה.
בסדר, לא נוהגים כך, אבל להגיד בטעמי המקרא.
ומי שלא יודע, שיבואו נלמד אותו.
טעמי המקרא, קדוש קדוש קדוש. בסדר, נראו לך, אחר כך אתה... לא, אני לומד, אני לומד. בסדר, ברור.
אז גם כאן אותו דבר, אם אתה לא הספקת עם הציבור, תגיד את הסדר כסדר.
יש חשיבות גדולה לסדר.
טוב, סימן לבשת אדיבה.
אומר על שולחן ערוך,
סעיף א',
סדר הבדלה.
זאת אומרת, בינתיים אמרנו שיש הבדלה בתפילה.
הסברנו שיש הבדלה בתפילה, יש הבדלה לאחר מכן,
שתי התקנות.
אמרנו שבבית הכנסת עושים הבדלה למי שלא יכול,
אין לו יין לעשות בבית.
עכשיו, מהו סדר ההבדלה?
סדר ההבדלה,
יבנה.
יודעים מה זה יבנה?
מאה ביבנה.
יין,
בסמים, נר הבדלה.
בסדר? יבנה.
כי יש לנו סוגים שונים של הבדלות
בימים שונים שיש להם
סדר אחר.
פה בסדר ההבדלה במוצאי שבת, קודם כל יין. מה זה יין?
בורא פרי הגפן.
אחר כך, בסמים.
לאחר מכן, בורא מאורי האש.
ואחר כך הבדלה, מבדיל מקודש לכל, מאור לחושר, ברוך אותה השם, מבדיל מקודש לכל.
בסדר, זה הסדר.
עכשיו, לשים לב, זה סדר.
אם אין לי נר,
אם אין לי בשמים.
זה לא פוגע בהבדלה.
אין לי נר ואין לי בשמים.
אני אומר לך גפן, אני אברך על הבדלה.
יהיה לי נר אחר כך,
בלילה, באותו לילה, אני אברך עליו.
לא יהיה לי,
לא בירכתי.
זה טוב, זה לא טוב.
זה מפריע, זה לא מפריע.
בסדר, שים לב. ובשמים, אותו דבר.
יש לי בשמים באותו יום, אני מברך על הבשמים.
אין לי בשמים, לא בירכתי על הבשמים.
עשיתי הבדלה או לא עשיתי הבדלה?
בוודאי שעשיתי.
גפן
וברכת המביא מקודש לחוד.
בסדר? ולא לשים לב למסגרת.
אנחנו קובעים
שהנר,
הבשמים והנר יהיו בין ברכת היין לבין ברכת ההבדלה,
כדי להגיד שזה חלק מזה. כי לכאורה יש פה הפסק.
אבל תגיד יין, תגיד אחר כך מיד.
אחר כך תברך,
כמו בקידוש.
בסדר? דיברנו על זה. שיש מי שאומר שזה דאורייתא, כי,
זכור אותי משפט לקודשו,
זוכרו בכניסתו, זוכרו ביציאתו. ויש מישהו שאומר לא, זוכר בכניסתו,
ביציאתו תקנת חכמים.
זו הסיבה שאנחנו אמרים שנשים תעשינה,
כי ספק אם זה דורי טאו לרבנן.
לא בגלל השפה.
בסדר, זה לא, כי לפעמים אנשים...
כן, כן, כן, זה... אותו דבר.
בסדר אומר לנו השולחן ערוך סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה וסים מנח יבנה
וצריך להיזהר שלא יהיה הכוס פגום.
בסדר, אומר הרמה, ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית
הנה לשעותי אפתח ולא אפחד,
כי עזיב זמרתיה וכו'.
קושי שעות אשר, ליהודים הייתה אורה ושמחה, אלה סימן טוב.
ויש כאלה שמתחילים, ראשון לציון הנה אינם, למה?
מה אמרנו?
למה מזכירים אליהו הנביא?
עברה שבת,
אפשר לקבל את הגאולה.
אז מה אומרים בפסוק בהבדלה בהתחלה? ראשון לציון הנה אינם,
נפלא לבשרת עין, גאולה.
פסוקים של גאולה.
הנה אלו שעות יפתחו ולא אבחן. עוד פעם, זה פסוקים של גאולה.
ומי שמתחיל להברך את שם האל,
אמר לך את שם האל.
מכיר?
אמרנו, הוא מרוקאי, תסתכל איך הוא נראה.
רק השם שלו מרוקאי.
בסדר?
מה הוא יודע מה זה מרוקאי?
ברור.
יש מנהג אצל מרוקאים. תראו כמה זה יפה.
כל קהילה
יש לה את המנהגים שלה.
אני לא חושב שזה טוב כולם תעשו את המנהגים של כולם, לא נצא ראש.
אבל כל אחד שיושב לפחות את המילהגים שלו.
כיוון שיוצאים משבת, שזה מעין עולם הבא,
אל חיי המעשה,
צריך לברך את כולם שיהיה להם שבוע טוב.
לגיסי היה סבא,
שהיה
יודע כמה צאצאים היו לו?
חמישים, שישים, שבעים, לא היה כמה.
הוא מתחיל עם הכוס, אברך את שם האל הגדול והנורא, הכוסי שורטסה, מי שבירך.
הוא מתחיל, הבן הגדול מכל הילדים שלו, ואשתו גם, והילדים שלו, והקלות שלו, והחתנים שלו,
כולם יודע בעל פי, היה כבר מבוגר,
והבן השני, והבת השנייה, והשלישי, וכולם כולם, ומי שלא פה, כבודו פה.
מכירים את ה...
מור קנקר?
ומי שאינו פה, כבודו פה.
כולם,
כולם, מי שבירך, ואחר כך ממשיך את ההבדלה.
בסדר?
זה, טוב, יפה, יש להם זמן, ברוך השם, אבל זה זמן של קבלת ברכה.
אז לכן גם, כשאמרנו מוצאי שבת, גאולה,
מזכירים את אליהו הנביא,
אפשר להזכיר גם את הפסוקים.
עכשיו, כל הפסוקים כולם, זה תוספת, זה כמו, איך אומרים?
קידוש בשבת בבוקר.
איך מתחילים קידוש בשבת בבוקר?
והנה, הוא הלך קיצוני, סבי מרים אמר, נו, מישהו פחות קיצוני ממנו,
אל קן בירך.
מכיר את זה?
הקן בירם השבת יש גודל כת שיעור, שמרו... יפה. ומי שקצת יותר,
ושמרו בני ישראל, חכו, מה אתם אוכלים כל כך מהר?
שמרו בני ישראל, ואחר כך
אם תשיב, ואחר כך
תזמור לדוד, ומי שלפני כן,
עשר קדושות.
עשר קדושות, וזוהר, ואני יודע מה, וקדוש...
אנחנו לא נגד,
חס ושלום.
אבל לדעת שזה בעצם תוספת כדי שיהיה מה שנקרא בעין טובה, בברכה, בסדר? זה היסוד.
זה היסוד. וגם כאן עובר לנו הרמה,
מוסיפים מנהל ישועתי, כוס ישועות אסע.
ואצל ספרדים, ומרוקאים, ובוכרים, ותימנים,
ואשכנזים, וכל אחד יש לו את הפסוקים ואת הברכות וכל האיחולים שהוא מוסף,
אנחנו בעד.
שתמיד תהיה ברכה.
טוב לי.
טוב לי.
טוב.
לסימן טוב, הכל בא לסימן טוב.
כולנו רוצים סימנים טובים.
ובשארת אבדלי יתנו עיניהם בכוס ובנר,
ונוהגים לשפוך מכוס של יין על הארץ קודש שסיים בורף ערי הגפן,
כדי שלא יהיה הכוס פגום.
וטעם השפיכה, דאמרים להם כל בית שלא נשפך בו יין כמים,
אין בו סימן ברכה.
אז מה אנחנו עושים?
נגיד הפוך.
כל בית שנשפך בו יין כמים, יש בו סימן ברכה.
ועושים כן לסימן טוב בתחילת השבוע, בסדר?
מוסי ייף גם שופכים מן הכוס לאחר הבדלה ומכבים בו הנר,
לא מכבים נר בידיים,
ביין,
ורוחצים בו עיניו בשום חיבור ומצווה.
שימו לב איך הרמ״ם מביא את זה, דווקא הרמ״ם מביא את זה,
בסדר? שמים לב.
עכשיו יש לי כלל,
אנחנו כשעושים הבדלה,
מוצאי שבת, אז
שמים את היד בחוץ לשולחן, למה?
מוזגים את היין, ומה קורה?
נשפך על הרצפה.
נכון, אומר המסתברה עוד רגע נראה, לא לשפוך יותר מדי, בל תשחית,
אבל שיישפך על הרצפה.
רק יש לי בקשה אחת,
לנקות אחר כך, כי זה עניין של שלום בית.
בסדר?
לא להשאיר, לא להשאיר בך. על הרצפה ממש? בוודאי, בית שנשפך בו יין כמיים.
למה לא?
בלי שגם מים לא...
זה בעיה, בעיה. כן, מנקים ביבש, היי רובוט כאן.
שמחה, שמחה. להתחיל את השבוע בטוב, סימן ברכה.
הכל פה הולך,
הכל פה הולך סימן ברכה.
מוצאי שבת, שיהיה, איך אומרים? כל השבוע יהיה בפנן, כמו שאומרים.
זה ברור? שנייה אחת, הנושא הזה ברור.
אני עושה כל מה שאפשר שיהיה בשמחה.
כולל שיהיה ברכה בבית.
נשפך היין על הרצפה.
מה קורה עם משפחי עין על הרצפה?
מנקים.
יואו, הכל טוב, יש ברכה בבית.
אבל, לשים לב, זה בהבדלה.
בקידוש, לא.
בקידוש שלא יישפך. אדרבה, שלא יישפך.
לא יישפך.
עזוב, אתה מתעסק איתי עם זה. לא יישפך.
אין ספאר, מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?
אני אביא לך איזה שיפוט, אני יודע מה אני פה. עזוב אותי, אני לא שם.
וטוב, אני אוהב את הטוב. לכן גם טוב כשקראתי,
אמרתי, בית שנשפך בו יין קמיים, יש בו סימן ברכה.
איך הביא את זה הרמה?
עשו את הלב?
אני שיניתי,
בשורה השנייה ולמטה.
דאמרינם, כל בית,
יש לך שורה אחרונה?
לא למטה למטה, אם אתה ברמה.
תרים אצבע, עוד קצת,
בדיוק בשורה האחרונה פה.
בית
שלא נשפך בו יין קמיים, אין בו סימן ברכה. מה אני אמרתי?
בית שנשפך בו יין כמיים, יש בו ברכה.
תן לי להיות חיובי, בסדר?
אני מעדיף תמיד.
טוב,
בכל מקרה גם חיבוב מצווה,
שמים,
מוחצים בו את הפנים, את העיניים,
שיהיה לנו אור של ברכה.
אז אני ראיתי מישהו שלוקח את זה ושם את זה בכיסים.
הייתי, הייתי ב...
אה, לא יודע בן כמה הייתי, אה, חמש עשרה?
בית כנסת מוסייף, מוצא שבת.
שני ילדים שומעים הבדלה בבית הכנסת,
ומוסייף עושים הבדלה.
שני ילדים.
אחד אומר לשני, בוא, בוא הנה, בוא, בוא, נו, מה?
בוא, בוא, תיקח יין, נשים בכיסים, שיהיה לנו כסף לסרט.
שני ילדים קטנים, יותר מבני היום,
הם רוצים כסף, ברכות, וקירים את הסגולות, בסדר.
יש פה דברים שמביאו אותם הרמה כהנהגות טובות.
הנהגות של שפר, הנהגות של ברכה, בסדר?
צריך לדעת, לפעמים יש כל מיני דברים שהם משיקים
ואנשים פתאום מתחילים להתנהג בהם, וזה לא כתוב.
פה הדברים האלה כתובים.
חיבוב ומצווה.
דרך אגב, אותה סיבה, אנחנו שותים יין אחרי הקידוש. למה שותים יין?
אם הוא מקדש שתה, צריך לשתות יין?
לא.
מקדש שתה מספיק.
חיבוב מצווה.
אה, שכל הקהל היה... כן, היה מקדש יותר מספיק.
למה גם הוא נותן לך?
שיגרמים. חיבוב מצווה.
אבל לחם?
חייב, סעודה כזה, התקבצה.
בסדר? זה סיפור אחר.
זה לא רק עניין של חיבוב מצווה, זה עניין של חובה.
סעודה.
מצוין, ברור?
יפה.
נראה סעיף א', משנה ברורה, סדר הבדלה. הנה הרמב״ם סובר
למצוות הבדלה היא דבר תורה כמו קידוש.
והוא בכלל זכור את יום השבת לקדשו.
שצריך לזכור אותו לקדשו, בין בכניסתו ובין ביציאתו.
בכניסה בקידוש, ביציאה והבדלה.
לא אומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר הימים. ויש אומרים שהוא מדברי סופרים.
והסמיכו הוא עקרה.
הסמיכו את זה על הפסוק.
רק הסמיכו.
אבל הדין הוא שזה רק בדרבנן.
בכניסת שבת זה דאורייתא.
והיה צריך להיות גם כן בכוס כמו בקידוש.
מי קבע שקידוש צריך שיהיה על כוס?
מי קבע שחייבים קידוש?
לכל הדעות.
זכרו אותי עם השבת לקדוש עוד תורה.
אבל מי קבע שהוא יהיה על כוס?
חכמים.
אז הוא אומר שגם הבדלה יש מי שאומר שזה דה רבנן וגם הכוס דה רבנן.
אבל הרמב״ם אומר שההבדלה היא דאורייתא הכוס דה רבנן
כמו בקידוש.
ואם הבדיל בתפילה לכו לאלמא הבדלה על הכוס דה רבנן.
כוס פגום העין הוא שאם שתה אחד מן העין מתחילה, נפגם להבדלה.
כמו לעניין קידוש, לעיל בסימן ראשי עין א', סעיף י', אין שם משנה ברורה.
והן באחרונים קפ״ג, שעם הכוס בעצמו פגום,
אין להקפיד עליו אם אין לו אחר. זאת אומרת, אם הכוס שבור, טיפה, עקום, לא מחזיק בזווית ישרה.
יתנו עיניהם בכוס, העין הוא המבדיל, וגם השומעים העונים אמי, כדי שלא יסיחו דעתם.
כדי שלא יהיה,
איפה זה?
איפה כדי שלא יהיה? כן, אני רואה, אבל על מה זה בא?
אה,
קודש זה סיים, כן, השפיכה על הרצפה.
כן, שלא יהיה פגום, היינו דמשום זה, אינו שופך קודם שמתחילה הברכה.
כדי שלא יברך תחילה הברכה על כוס פגום שאינו מלא.
אבל אם מילאתי אותו יותר מדי,
והוא נשפך, עוד יותר טוב. הוא מלא ועוד איך מלא.
כבר נשפך.
ואחר סיום הברכה גם כן לא יוכל לשפוך,
שיש ביזוי לכוס של ברכה כששופכ ממנו אחר ברכה קודם שתייה.
ולכן שופכים קודם סיום הברכה, והאין לקמא.
וטעם השפיכה, והאחרונים הסכימו שלא ישפוך בשעת הברכה כלל,
אלא בשעה שמוזג שפיכן ומעלה על כל גדותיו,
שיישפך על הארץ.
שמים לב?
ישנה ברורה.
וגם זה יש למעט בחלק הנשפה, כמו שום הפסד משקיע.
אבל אל תגזים.
שופכים מן הכוס, שיינו לאחר השתייה, או שתיית הכוס תהיה בישיבה, ואין שותים מועמד לכתחילה.
כן?
נהגו אנשים שלא לשתות מכוס הבדלה.
כושר הבדלה רגיל המבדיל לשתתו כולו ואינו משקיע ממנו בני ביתו
ונראה שעתם כדי שיוכל לברר ברכה אחרונה
שכשאשתה רק מלאו דוגמה ויספק ברכה אחרונה כמבואר אלה סימן רשות
אבל אם הוא שתה רביעית ויש עוד
שישתו גם בני הבית
אבל לא האישה
בסדר?
זה היסוד
ושמים בו על עיניו משום חיבוב מצווה
אנחנו אמרנו שלא אישה בגלל חיי המעשה
אמרנו שיש בזה מחלוקת אם זה דאוריית או דרבנן, לכן היא לא עושה את ההבדלה.
עכשיו, למה לא לשתות? בגלל,
נכון מאוד פעם, אורו של עולם.
מיעטה את אורו של עולם, אדם הראשון,
אז לכן לא תשתה.
אבל בכל מקרה, אישה שאין לה מי שיעשה לה הבדלה,
אין שום שאלה.
היא עושה הבדלה.
בגלל שהיה פה קידוש. לא קשור, לא קשור.
אז תגיד גם בקידוש, מה ההבדל?
מה ההבדל בין קידוש לבין הבדלה?
אז אותו דבר.
זאת אומרת, לפי הטענה שלך, זה אותו דבר בדיוק.
ויש אצל מרוקאים שבאמת נוהגים להפריד
בין גברים לבין נשים.
הם מכבים את ה... לא ביד.
יש עוד פעם למה? כן, כן. לא עושים את זה. מה זה אסור? זה כל דברים לסימן טוב.
לסימן טוב. זה לא איסור, עברת איסור.
לא.
העניין של שמיטה לא עושים
איתו הבדלה בכלל.
בלוח ארץ ישראל של הרב טוקצ'ינסקי,
הוא מביא מההערות של שבת הארץ.
אתה מכיר את הספר שבת הארץ?
מי כתב אותו?
יפה. הוא כותב שאסור לשים בכלל יין
של קדושת שביעית בהבדלה,
כי אתה ממעט משימושו.
הוא אומר, אם אני אומר רק סימן ברכה כדי שיישפך,
עזוב, לשתות קדושת שביעית, אז לא יישפך.
ברכה יותר גדולה שתשתה,
קדושת שביעית, מצווה. הרמב״ם אומר, הייתי מתקן על זה ברכה גם.
אז למה לא?
אתה ממעט בשימושו. מדוע?
כי עצם העובדה ששמת אותו להבדלה, מי לא שותה ממנו?
זה נשים, אז מעט הייתה את השימוש.
זו הטענה של הרב קוק,
ולכן אנחנו לא עושים בכלל, לא בגלל הסיבה הטכנית
של להישפך על הארץ או לא להישפך, מכבים בו או לא מכבים בו.
זה דברים לסימן טוב,
לקחת פרופורציה בחיים.
סימן טוב, יותר טוב לשתות
קדושת שביעית.
אבל העניין הוא שאתה ממעט את השימוש.
ממעט את השימוש כי אתה מונע מנשים לשתות אותו.
עצם העובדה שהתחלת לעשות בו הבדלה.
זה מופיע בלוח ארץ ישראל, הרב טוקצינסקי, וזה מופיע בערוץ בסוף שבת הארץ.
הרב מביא את זה כך.
הוא מביא את זה בשם הרב קוק.
אז לכן, אז זו סיבה אחרת בכלל.
בוודאי, כתוב. מה?
לא.
אבל אם אין לבעל,
משום מה, השם ישמור,
ואין מי שיעשה לה הבדלה,
אז טוב, אין ברירה, תעשי הבדלה.
כן.
אישה לא שותה מההבדלה.
גם גברים,
אם אתה רואה שהוא אומר שיש כאלה שלא נותנים לאחרים לשתות, למה?
תגמור את כל היין כדי שיהיה לך בטוח רביעית.
אבל אם יש לך גביע גדול,
שתי רביעיות,
אז בני בית אחרים יכולים לשתות,
אבל נשים לא שותות.
בסדר?
טוב,
אז שבוע הבא אנחנו ממשיכים ברשת צדיו, סעיף ב'.
