סימן רצצי ד',
עמוד 138, משלב אורא, חלק ג',
קדימה.
סימן רצצי ד', אומר לנו השולחן ערוך, אומרים הבדלה בכונן הדעת.
נשים לב ליסוד של כל ההבדלה.
שתי התקנות היו בנושא ההבדלה באופן כללי.
באו חכמים ואמרו, צריכים להבדיל בין קודש לחול. למה?
יש דיון בהלכה אם הבדלה היא דאורייתא או הבדלה היא דרבנן.
זאת אומרת, זכור את יום השבת לקדשו.
זוכרו בדברים,
בכניסתו וביציאתו או בכניסתו, ואם בכניסתו אז גם צריך ביציאתו.
אם אני אומר זוכר את יום השבת לקדשו זוכרו בדברים הן בכניסתו הן ביציאתו,
סימן שגם קידוש וגם הבדלה הם דין תורה.
זה שעושים קידוש על היין והבדלה על היין זה תקנת חכמים,
אבל לקדש את היום בדברים זה דין תורה.
לכן אמרנו מקודם
שחיוב קידוש הוא הן על גברים הן על נשים, כי מי שישנו בשמירה ישנו בשכירה.
זכור בשמות שמור בעת דברים.
מי שישנו בשמירה בהימנעות מעשיית עבירות ישתו גם בשכירה.
הושבו אישה לאיש
לכל ענייני שבת.
בסדר?
שוויון.
עכשיו אני יכול להמשיך ללמוד הלכה.
הכל טוב.
בסדר, הבנתי.
טוב, בכל מקרה יש חיוב.
ואם החיוב הוא מהתורה,
גם על הבדלה,
אז באמת, צריכים להבדיל.
איך אני מבדיל?
באו חכמים ותיקנו, כמו בכניסת שבת.
על כוס,
כי גם בכניסת שבת על הכוס הייתה תקנת חכמים.
יסוד החיוב הוא דאורייתא דרבנן מחלוקת,
בהבדלה.
אבל על כוס באו חכמים ותיקנו.
פתאום, מה קרה?
היו תקופות בעם ישראל שלא היו קלות,
לא היו פשוטות.
אנשים היו עניים.
איך ראינו בהדלקת נרות שבת, עם קור אדם, כל מה שיש לו, ויקנה
נר להדליק בשבת.
אתם רוצים למכור את הבגדים שלו כדי לקנות נר... כמה עולה, ניר?
20 שקל מהנירונים.
בסדר, כמה עולה אחד?
ותרתי.
עברי מגורות.
ואם לא, תלך את החדר המרכזית, יביאו לך בחב״ד.
או מהחבר'ה של...
בסדר, זה ברור.
אנחנו עוברים לא בפרופורציה.
ולא היה.
היה הציבור העני.
רבי יהודה בר-אילאי, מה כתוב שם?
היו מתכסים?
ראינו, יכולת ציצית.
היו מתכסים,
חמישה או שישה בטלית אחת.
היום לכל אחד יש חמש או שש טיסיות.
טיפה ככה עברנו כמה דברים בחיים.
עכשיו אני לא מדבר על התקופה הזאת של ארץ ישראל,
כן, תחילת הגלות.
פה בשנים האחרונות, 30-40 שנה האחרונות, מה...
בכלל לא זוכרים מה היה.
ברוך השם, ברוב שטוב לנו, אנחנו משתדלים לשכוח את הרע.
ברוך השם.
אבל לדעת שאנחנו בטוב.
בכל מקרה, לענייננו, הציבור העיני.
זאת אומרת, הייתה תקופה
של אצנע.
הם מחלקים תלושים כדי לקבל אבקת ביצים, כי לא היו ביצים גם.
מתי היתה?
70 שנה, לא?
70 שנה.
חילקו לאנשים פתקים,
קרטיסים.
לקנות אבקת ביצים.
לקנות
אורז בן-גוריון.
אתם יודעים מה זה אורז בן-גוריון?
פתיתים בעברית שלנו.
לא היה אורז,
המציאו את הפתיתים, זה קמח,
אורז בן גוריון.
כן.
לא היה אומן, לא היה.
דוד, אתה לא יודע על מה אני מדבר, נכון?
אתה צודק, עולה חדש.
בסדר, אבל ברוך השם, ברוך השם. גם אני לא הייתי באותה תקופה, כן? שלא תכשלו בי ממה שאין בי.
בכל מקרה, לעניינו הציבור העיני,
וכבר שהציבור העיני, בואו, חכמים ואמרו את שמעו, אין להם כוס יין.
אתם יודעים מה זה להשיג כוס יין?
תראו, משנה ברורה.
למה אפשר לברך, לעשות קידוש על החמר מדינה?
מה זה חמר מדינה? לא חמר, חמר.
מה זה חמר?
יין, אדום, חמרה,
אדמה, כן, אדום.
למה אפשר לעשות משקה מדינה, חמר של המדינה? למה?
כי אי אפשר להשיג יין.
אני רואה היום כל מיני תשובות של אנשים,
זה חשב שאני אומר, הזוי.
מה אתה עכשיו מחפש איזשהו תירוץ
לא לעשות על יין קידוש או הבדלה.
זה דבר כזה.
המשקיע הכי גדול שיש בארץ זה יין.
והיום איזה איכויות?
עשרים שנה האחרונות
הפסקנו עם עיינות פטישים.
התחילו עיינות בלי עין הרע.
בלי עין הרע. מה זה מדינות ישראל?
כל הפרסים של העולם.
אתה עכשיו צריך לחפש לי כל מיני חמר מדינה.
איך הבא אומר? זה חמר מדינה
מי שמחפש את זה.
בסדר? זה ברור?
שיני לו פאזה, לשנות אותה.
אנחנו מתקדמים במציאות.
אז ברוך הוא נותן לנו שפע, יש שפע.
בזמנו הציבור העיני לא היה לו אפילו אפשרות לקנות יין כדי לעשות הבדלה.
באו חכמים ואמרו,
אז תעשו את ההבדלה בתפילה.
מה זה הבדלה בתפילה?
אתה חונן אותנו.
ויתרו על ההבדלה אחר התפילה שהיא ירקוס יין,
ואמרו אותם, תעשו אותם בתפילה.
בתפילה.
חזרו והשאירו,
חזרו והשאירו, תעשו על יין.
אבל אם כבר עושים על יין,
מה, נבטל את התפילה? אז יהיה גם בתפילה.
קוראים לזה גם וגם.
זה כן, בסדר. בסדר. זהו, עכשיו, עכשיו, כיוון שגם וגם,
אז יש לנו חלוקה.
התחוננתנו זה בא להיתר מלאכה,
וההבדלה באה ליתר אכילה.
וכל עוד לא עשינו הבדלה,
לא אוכלים.
יש רק דבר אחד שאנחנו אומרים,
שמדליקים את הנר ומכינים,
אחרי שאומרים, ועתה קדוש יושב תעודות ישראל, שאז חוזרות
הנשמות למקומם.
ולכן דיברנו שבוע שעבר שמאחרים,
כדי לא להחזיר את הנשמות כל כך מוקדם למקומם.
חאפרים, כל מיני כאלה שממהרים למוצאי שבת, תניח.
בסדר, דיברנו על זה, נכון?
יפה. זאת אומרת,
אחרי שאומרים, ואתה קדוש, מדליקים אור, מדליקים חשמל וכולי, רק אחרי ואתה קדוש.
אבל אם כבר עשו הבדלה, אמרו ואתה קדוש באיזה מניין בשכונה,
בעיר, לא יודע מה,
בסדר, אז כבר אמרו ואתה קדוש.
אבל לא לעשות את זה לפני שיש מישהו באותו מקום שכבר
אמר ואתה קדוש.
בסדר, לשים לב לנקודה הזאת,
שעושים כל מה שרוצים רק אחרי ואתה קדוש.
כשהיו בזמנו, לא היה אור בבית הכנסת.
מתי מדליקים את האור בבית הכנסת?
אחרי שאומרים ואתה קדוש.
גם אם אמרו ברוך הבדים קודש לכות, ואתה קדוש, רק אז מדליקים.
זה מנהגים.
זה מנהגים.
לכן אני אומר לשים לב.
יש לנו הבדלה בתפילה.
יש לנו הבדלה לאחר התפילה על כוס.
שתי תקנות שבאו אחת על גבי השנייה בנפרד.
כשלא יכלו,
בתפילה.
ואחרי שכבר העשירו, אז נשאר גם תפילה וגם
הבדלה על כוס ים.
בסדר? בואו נראה עכשיו את השולחן ערוך. עושים על רשת צדידה.
אומר השולחן ערוך, אומרים הבדלה בכונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל,
משלים תפילתו ולא חוזר.
אז צריך להבדיל על הכוס.
הנה.
זה לא כל תקנה בפני עצמה ואין לה קשר לתקנה השנייה.
כיוון שהתקנה היא הייתה מלכתחילה על הכוס,
ואחר כך אמרו,
ותפילה, הקמס שיש לנו היום גם כוס, אז
מישהו שכח בתפילה,
לא צריך לחזור.
למה?
מועד ב',
מקצה שיפורים.
בסדר, מתי הוא יבדיל?
על הכוס.
אבל אם הוא יודע,
בואו נלך קדימה, אם הוא יודע שלא יהיה לו כוס להבדיל,
אז אני חייב לחזור,
אתה יודע?
שאלה היא,
שנה שעברה,
תשעה באב
היה בשבת.
התענית הייתה
מוצאי שבת.
בסדר? זה השנה שעברה. השנה, אתם יודעים, אין.
אין תענית השנה.
אנחנו,
הקדוש ברוך הוא, זהו. לא רוצים, שנה שעברה יטענו וזהו זה.
מישהו בא לשאול,
סיפרו את זה לפני כמה שנים, אתם יודעים, הרי בעיינים
יש חמש פעמים
ליל הסדר בליל שבת, ממילא פורים של מוקפים ביום שישי, וממילא תשעה באב בשבת.
מישהו בא לשאול את הרב קניבסקי,
שהחל לה אופים טובים,
אם אפשר לקבוע חתונה לתשעת הימים.
אמר לו כן, שאלה.
הוציאו בחדרי חרדים, כיכר השבת, לא יודע מה.
חיים קניבסקי אמר, השנה בא משיח.
טוב, מה יתברך כך? איזה טמבל בא לשאול.
מה אתה רוצה שהרב יגיד לך? אל תקבע.
זאת אומרת, הוא לא מאמין
שהיום הוא יכול לבוא משיח.
מי ששואל שאלה כזאת, תקבל תשובה.
ואז אנחנו אמרנו,
תדעו לכם, השנה, אנחנו מבטיחים לכם,
השנה לא צמים בתשעה באב.
זה ברור.
למה?
כי זה חי בשבת.
צמים בעשרה.
יבוא משיח, כן, ברור, אתה צודק, אבל...
מה אני יכול לעשות? אני יכול להבטיח?
מאמין.
בסדר.
בסדר, זה גם טיפה תחכור.
אתה לא לקחת ככה,
בסדר, נושא ברור. בכל מקרה, השנה ברור שבתשעה בעוולון הצום.
העניין הוא שאם יהיה צום, כמו שנה שעברה,
שנה שעברה הצום היה באסירים, מוצאי שבת,
ומישהו לא אמר, אתה חונן אותנו, מתי עושים הבדלה?
ראשון בערב.
למה עושים הבדלה ראשון בערב?
כדי לאכילה.
יפה, הבדלה היא לאכילה.
אבל הוא לא אמר, אתה חונן אותנו,
הוא רוצה להדליק נר כדי לקרוא איכה.
בעיה.
יחזור על התפילה או לא יחזור על התפילה?
זו מחלוקת גדולה.
זו מחלוקת ענקית.
אם יש לו ממי לשמוע הבדלה, שישמע, ואם לא, שיחזור.
בתפילה?
לא, אחרי.
מי עושה הבדלה במוצאי שבת?
מי שצריך לא יכול.
יולדת תוך שלושה ימים,
בן אדם שמרגיש לא טוב. הרי הצום הזה הוא צום דה רבנן.
כן, טוב שזה לא מהתורה.
זה לא יאללה.
זה ברור.
אז אם יש מישהו שרוצה לאכול במוצאי שבת,
מה הוא עושה לפני שהוא אוכל?
הבדלה.
דרך אגב, הוא יכול להוציא את בני ביתו.
אבי המשפחה, לא יודע מה, אחרי שלא נדע מצערות, אירוע לבבי, לא יודע מה בדיוק,
הוא צריך לאכול.
מה הוא עושה?
הבדלה.
אפשר להקשיב ולצאת ידי חובה?
בסדר?
אבל אם לא, הוא מוצא המועד,
קרא להם מועד.
בסדר? זה ברור?
יפה. זאת אומרת, אם מישהו יודע שאין לו אפשרות להבדלה,
הוא חוזר על התפילה.
אם יש לו אפשרות להבדלה, אז הוא מקצה שיפורים.
אנחנו רואים בהבדלה הוא יוצא ידי חובת ההבדלה.
לא צריך לחזור לתפילה פעם שנייה.
טוב,
ואין החוזר ואין שצריך להבדיל על הכוס, ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס, צריך לחזור להבדיל בתפילה.
בסדר?
אם מישהו טעם,
כי מה אמרנו? מה עושה ההבדלה על הכוס?
מתיר את האכילה.
סעיף ב' אומר שרון ערוך טעה ולא הבדיל בתפילה ואין לו כוס בלילה וסובר שאף למחר לא יהיה לו, צריך לחזור להתפלל.
אבל אם למחר יהיה לו,
לא צריך. מה מונח פה לשאלה שלנו, תשעה באב?
מחר יהיה לו, מחר לא יהיה לו.
יהיה לו, מוצא תשעה עשרה באב, כן.
יהיה לו, אז לא צריך.
תשעה באב שלך להיות באחד בשבת, טעה ולא הבדיל בתפילה,
אינו היה צריך לחזור ולהתפלל.
כיוון שמבדיל אל הכוס, מוצא תשעה באב.
בסדר, זה מה רע.
אמרנו שיש מחלוקת.
סעיף ד', במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל,
מיד כשסיים הברכה,
אין לו לחזור, אף על פי שלא פתח בברכה שלאחריה.
אמר, ברוך אתה השם, חונן הדעת,
עוד לא התחיל את הברכה הבאה,
לא חוזר.
ברגע שהוא בירך את הברכה,
לא חוזר.
טוב, עכשיו אני אגיד,
לפני שהוא מתחיל את הברכה הבאה, אין דבר כזה.
מקום שאמרו שאינו חופש. וירים רצה להחמיר על עצמו לחזור,
אם סיים תפילתו רשאי.
למה? כי מי שרוצה להתפלל נדבה,
יכול.
מה אנחנו אומרים היום, אפשר להתפלל נדבה?
הרי,
איך אומרים, הלוואי שבתפילה שאתה מחויב תכוון.
הוא לקח 40 מיליגרף, לא 25, והוא לא יצטרך לכוון כל התפילה.
אתה מבין מה אני לא מכיר? אתה מכיר? יותר טוב שאתה לא מכיר.
בסדר? יאללה.
מקום שאמרו שאינו חוזר, הוא רוצה לכלון עוצר. אבל אם עדיין לא עושים את תפילתו, אינו רשאי לחזור. זאת אומרת, לא חצי תפילה. גמרת את התפילה, אתה לא צריך לחזור. אתה רוצה עכשיו להתפלל נדבה, תתפלל לזה. כל התפילה.
זה מה שאומרים בדיוק. חצי לא.
תפילה נוספת, כן, בתנאי שאתה יכול לכוון. ומה אמרנו כבר בהלכות תפילה?
שהלוואי שיתפלל,
איך אומרים, היום את התפילה כמו שצריך.
כי הרי ההלכה אומרת שמי שלא כיוון באחת הברכות
של תפילת המידה צריך לחזור ולהתפלל.
ומה אנחנו אומרים?
לפחות ברכה אחת שיכוון.
לפחות ברכה ראשונה,
דווקא בה. ויש לו מספיק ברכה אחת.
דיון בהלכה.
במילים אחרות,
הלוואי שנוכל להיות בעלי קשב וריכוז, לפחות באורחה אחת בתפילה.
הראש.
אמרו פעם למישהו, גמר את התפילה, עושה שלום עם רוב האב,
תעלה לתורה, תברך הגומל.
הוא היה כבר בהודו, היה בנפאל, היה לאיפה.
איפה הוא טייל בתפילה?
תברך הגומל על הטיסה.
בסדר?
אז יש טייס אוטומטי, ויש מצב טיסה, ויש כל מיני מצבים היום,
תחילו להיות מצב תפילה.
זה היסוד לכל. טוב, נראה את המשנה ברורה.
אומרים הבדלה בכונן הדעת, סעיף קטן א', אומר המשנה ברורה, ואפילו אם מזדמן שהבדיל על הכוס מקודם,
מכל מקום, צריך להבדיל בתפילה גם כן.
ועיקר מצוות הבדלה היא דאורייתא או דרבאלן,
היל במה שתכתוב לקמאן וסימן רשת צדיוו. בסדר? זה מה שהקדמתי כבר,
ורשת צדיוו הוא יגיד, אבל אנחנו כבר הקדמנו את הדברים.
בכונן הדעת
וקבורו בברכה זו, מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה.
מנהג פשוט לומר אתה חונן עד לאנוש בינה, ואחר כך אתה חונן אותנו וחונן הוא מאיתך. למה? כי יש דיון האם זה פותחים את הברכה ב-אתה חונן אותנו,
לפני אתה חונן,
אחרי ואתה קדוש,
האם פותחים ב-אתה חונן אותנו. דיון בהלכה, והמסקנה היא בתוך אתה חונן לאדם דעת.
ולמה בהבדלה? למה קבעו הבדלה בכונן הדעת?
כי אם אין דעת,
אין הבדלה.
מי יכול להבדיל בין טוב לרע,
בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים?
מי שיש לו שכל, מי שאין לו שכל לא מבדיל,
בסדר?
שוויון.
בוודאי, נכון. רק לעם ישראל הברכה הזאת. לא ראיתי שום גוי שמברך,
מתפלל תפילת שמונה עשרה.
טוב.
ואחר כך נתנו וחוננו מאיתך וכו'.
ואם התחיל מאתך ומחוננתנו ואילך, יצא.
למה? כי יש דעות כאלה, בראשונים, שמופיע שמתחילים התחרונתן.
אם שכח להתפלל, מתפלל שחרית 2. לא התפלל ערבית.
עשה הבדלה, לא התפלל ערבית.
ואינו מזכיר את התחרונתן, לא בראשונה ולא בשנייה.
במה דברים אמורים? כשכבר הבדיל בין אתמול על הכוס.
אבל אם לא הבדיל כלל, שיש עליו
עדיין חיום מצוות הבדלה, הזכיר את התחרונתנו בשחרית,
בתפילה שנייה, שיהיה להשלמה.
ואחר כך צריך להבדיל גם כן על הכוס.
כדלקמן סימון וצדיתצי יפה.
טוב,
אז אמרנו כמה פעמים,
כשדיברנו בנושא תפילה,
מי ששכח להתפלל איזושהי תפילה,
ועכשיו הוא משלים.
אמרנו שיש דבר כזה,
השלמה לתפילה.
אדם שלא התפלל איזושהי תפילה, למשל היה אנוס.
מה זה אנוס?
אפילו מי שישן, נרדם, הוא בכלל אנוס.
הוא נרדם, חזר מהעבודה, שש בערב,
איך אומרת הגמרא? עולה הביתה, סגרנו.
זהו, יותר הוא לא יורד.
לא יאמר אדם
לבוא הביתה, אוכל מעט,
שתיים מעט,
ישן מעט, גמרנו, הוא קם בבוקר.
מכירים את אלה שנרדמים על הכורסה,
הוא קם בבוקר.
אלא
גומר עבודה, מתי הוא גומר את העבודה פעם?
השקיע.
עובדים מי? צאת החמה?
יפה.
זה ברור?
והוא חוזר הביתה. אתה גמרת עכשיו שקיעה, תלך, תתפעל ערבית,
לפני שאתה עולה הביתה.
אוכל מעט ישתן מעט, ישן מעט,
חוטפתו שינה והוא לא מתפלל בכלל. מה קרה אם מישהו מרדה?
מרדה.
מה הוא עושה? שעה מתפלל לערבית.
מתעורר בבוקר, מה הוא עושה?
שחרית פעמיים.
מתפלל קודם כל לתפילת שחרית,
עומד במקום, מחכה כדי הילוך ארבע אמות,
ומתפלל תפילה נוספת לתשלומים.
תפילת תשלומים היא לטובת ערבית.
לא הבנתי. לא, לא, לא, לא, לא. במקום, במקום. לא הבנתי מה זה חורק קדימה.
כן.
עומד במקום כדי הילוך 400. בסדר, זה המנהג. יש דיון בעניין. זה המנהג.
בכל מקרה, מה קורה
אם מישהו שכח להתפלל מנחה
ביום שישי?
ככה בשביל הספורט.
מה אמרת? מה אמרת? פעמיים ערבית? איזה ערבית? בשביל שבת. בשביל שבת.
בסדר, זאת אומרת,
כשאני עושה תשלומים, אני מתפלל לפי
התפילה הנוכחית.
אם לא התפללתי מנחה של שבת,
איך אומרים, אכל
צ'ונט,
כל מי שאכל צ'ונט חייב מיטה.
הלך לישון.
בסדר?
הלך למיטה,
ישן, התעורר בערבית.
התעורר בערבית, מה הוא עושה עכשיו?
ערבית, שתיים.
הראשונה אומר בה,
אתה חוננתנו,
והשנייה,
בלי אתה חוננתנו, לא צריך.
כי אתה חוננתנו, זה הבדלה.
הערבית, יפה, הערבית,
תפילת עמידה רגילה
של יום חול כתשלומים לתפילת מלכה של שבת.
נושא ברור?
יפה. עכשיו פה מה קורה? הוא לא התפלל לערבית במוצאי שבת,
והוא עושה עכשיו תשלומים.
מה הוא עושה?
הראשונה הוא מתפלל שחרית, בשחרית מה הוא עושה?
הוא אומר את אחרונתנו
כי הוא לא אמר בערבית.
והתפילה השנייה שהוא התשלומי לא אומר בה את אחרונתנו,
כי יש עליו ברגע איזה חיוב להגיד את אחרונתנו כי הוא לא התפלל ערבית.
שים לב לאבסורד שיש פה.
החיוב הוא עכשיו להגיד את אחרונתנו בתפילה הראשונה שהוא מתפלל.
כי אם הוא לא אמר בערבית, יגיד בשחרית.
בסדר,
עם הבדל הכל אז גמרנו, היה לו יותר חיוב.
ואחר כך הוא מתפלל את התפילה השנייה כתשלומי לערבית, בלי התכונן אותנו,
ואחר כך הוא עשה הבדלה על הכושר.
הוא לא יכול לתת לתפילה.
הוא תוסף את התפילה.
כן, בוודאי.
הנושא ברור,
בסדר? לרשת את העיקרון.
ברגע שיש לי את העיקרון, אני צריך להתייחס למקרים הבאים.
אותו דבר יעלה ויבוא, מישהו לא יתפלל מנחה,
לאור חמישי במלחה, הוא לא יתפלל.
מתפלל ערבית פעמיים.
מה זה יום חמישי?
ראש חודש,
נכון?
היה צריך להגיד, יעלה ויבוא,
לא להתפלל מלחם.
זה היה באמצע אבטחה.
מי?
בערבית, הוא לא אומר ראש חודש.
בלי יעלה ויבוא.
שתי התפילות בלי יעלה ויבוא.
כי הוא מתפלל לפי עכשיו.
אבל תחרונתנו לא בטל החיוב בבוקר אם הוא לא יתפלל לערבית במוצאי שבת.
הוא חייב עדיין להגיד את תחרונתנו, חייב להבדיל.
אז יגיד על הראשון את תחרונתנו.
טוב, איפה אנחנו?
ותשימו לב, המשנה ברורה לא אמר מה שאני אמרתי,
אז אנחנו צריכים לתקן בתיקון טעות, בסדר?
מה אמר המשנה ברורה?
אני טעיתי.
כשכבר הבדילים, אבל אם לא הבדיל כלל,
יש לכם שורה רביעית.
שיש עליו עדיין חיום מצוות הבדלה, הזכירה תכונתון בשחרית בתפילה שנייה שאיר להשלמה.
בסדר, מה אני אמרתי?
כיוון שהוא מחויב, שיגיד בראשונה, כי מה הוא מחויב?
מה אומר המשנה ברורה?
אז אני טעיתי,
בסדר?
קיבלתם תיקון בשנייה.
אפילו שהיה נראה לי הגיוני שאחרת.
ואחר כך צריך להבדיל גם כדי לקוס, גם מה זה רשת ה'-ט'-סעיף ו'.
בסדר? ואז נראה את זה ברשת ה'ט'-סעיף ו', את העניין הזה.
זה נכון שבעצפון הוא לא בטל החיוב?
פשוט לא בטל החיוב? כן. כן, בדיוק.
טוב, הוא לא מזכיר את זה שם. בסדר.
אז נקבל תיקון טעות, בסדר?
ואינו חוזר.
יש צריך להבדיל על לקוס.
עשינו ללכתחילה מצווה להבדיל בין בתפילה בין בכוס.
ואחא בדיעבד סומך עצמו על מה שיבדיל, אחר כך על הכוס.
כל מקום אסור לעת עתה במלאכה עד שיבדיל בכוס.
או שאומר על כל פנים מבדיל מקודש לחול, כמו שכתב סוף סימן רשתא דתא, את אמרנו שמי שלא מתפלל אישה למשל בבית שלא התפלל אלא חייב עד להתפלל.
ברור במבדיל מקודש לחול, אפשר
להתחיל לעשות מלאכות.
ואם...
ככה בוקטו במלאכה, עד שלא יתאם את זה. בוודאי, בוודאי, אלא אם כן הוא אמר מבדיל מבקש לחול.
אמר בו מבדיל מבקש לחול, אפשר במלאכה,
אבל לאכול אסור לו.
ואם טעם, ואבא גב דקיימא להם בסימא ריש צדיטת שאם טעה
ואכל קודם אבדלה יכול להבדיל, אחר כך מקודם כל כאן,
וטעה גם בתפילה, כאן שינו לב, וצריך לחזור להתפלל להבדיל בתפילה.
גם לא אמרת תחנן תענו,
גם עוד לא עשית הבדלה והלכת לאכול,
תחזור להתפלל.
קנס.
שימו לב לקנס הזה.
איזה עונש?
תתפלל עוד פעם?
תפילה זה עונש?
איך אמרנו פעם? מי שמרגיש שתפילה זה עונש,
שלא יתפלל.
מגיע לו.
מגיע לו שלא יתפלל.
תפילה זה פרס.
אני אמרתי את זה על תחום קצת אחר.
לפעמים
הורים, אבא,
נקרא לזה כך,
מתקרב לילד בשמו,
אבא מביא ילדים לבית הכנסת בליל שבת. ראית איזה פעם?
למה?
שאימא תאכל לה נוח.
רואים שאתה לא נשוי.
זה מום עובר, שאתה יודע לך, זה מום עובר.
רגע, רגע.
יותר מהר ממה שאתה חושב,
בסדר? בעזרת השם.
אבל זהו.
עכשיו, מה קורה?
מבחינת הילדים,
שב, אל תפריע,
שאפו,
כך שקית תאכל, כך זה, ככה זה.
בשביל הילדים זה עונש.
בשביל אימא זה פרס.
מה יוצא בסוף?
ברגע הראשון שילד יכול לברוח מאבא,
הוא בורח.
זה ברור.
כמה חוויות כאלה יש לילדים.
אנחנו נגד.
אני אמרתי את זה כמה פעמים ואני חוזר על זה.
אם אימא רוצה לנוח, מגיע לה לנוח.
באמת מגיע לה לנוח.
מסירות נפש לגדל ילדים.
אנחנו שעתיים משאירים אותנו עם ילדים,
כבר טיפסנו לגג.
שלוש שעות זה כבר ליד המעקה.
זה ברור.
אין שוויון.
בסדר? אז מה עושה אבא כשאימא אומרת, אני רוצה לנוח?
הוא יוקח את הילדים לגינה.
ומה עם התפילה שלו?
אם הוא יסתדר אחר כך, יתפלל.
הנושא ברור.
כי ברגע שאתה מגדל ילדים, אתה
מחובר לקדוש ברוך הוא, ותפילה זה חיבור.
להפליל.
כשאתה נמצא וצריך להשגיח על ילדים בבית הכנסת, אתה לא התפללת והם לא נהנו.
קח אותם למגלצ'ות, קפוץ איתם על הקרוסלה,
עשה איתם ג'וגינג. מה?
בוודאי, בוודאי. עכשיו קודם כל פה אישית עלינו, אני...
עזוב את הסביבה, הסביבה זה בלאגן שלם.
אגב, השבת ראיתי,
בשבת ראיתי מה שאני אומר,
שהרבה פעמים, הרי המשנה ברורה מביא בשם השלה הקדוש,
שקופצים, משתגעים ומפריעים לציבור להתפלל.
מה אני אומר? היום זה הפוך בדיוק.
הציבור מפריע לילדים להתפלל.
ילד בא לבית הכנסת, רוצה לקרוא,
בא לבית הסבא טוב, קח זוכריה, קח זה, תן לו להתפלל.
עכשיו מה טעיתי?
ילד בא,
מסתכל בתוך הסידור,
והילד מציג פריציפלי מציגו להתפלל. למה זה מפריע? מה אתה מציק לילד? הוא רוצה להתפרע עכשיו.
אתה רוצה לצ'פר אותו?
בדלת, כשהוא יוצא, תן לו צ'ופר.
אין בעיה, אנחנו בעד צ'ופר.
שום בעיה.
שום בעיה. רמב״ם מפורש.
רמב״ם מפורש.
פרסים לילדים.
כן, רמב״ם מפורש.
אין בעיה.
מתי אבל?
בתוך התפילה?
בסוף.
אז זה היה הבעיה. עכשיו זו בעיה.
עכשיו זו בעיה.
אנחנו נגד.
פשט. נגד. זהו, אני אומר את זה בפירוש.
אם באים לבית הכנסת, צריכים להבין מה זה בית כנסת. מה הבעיה? מה כותב השליל הקדוש?
מביא אותו משתברה.
יתרגל, להשתולל, להשתגע ולהתרוצץ.
אתם יודעים את המילים?
וגם כי יזקין לא יסור ממנו הדבר הרע הזה.
כשהוא כבר גם מבוגר, הוא רגיל שמגיל קטן,
אוכלים, שותים, משתוללים, מדברים, פטפטים בבית הכנסת.
גידלת דור.
איזה דור?
דור הולך, דור הבא.
זהו, זה ברור.
אבל מרגע שילד יכול לשבת בבית הכנסת, הוא יודע לקרוא,
הוא יכול לעקוב אחר הקורא בתורה, אחר המתפלל,
חזן, קורא במילים.
איזה הנאה לילד,
כשהוא התחיל לקרוא והוא עוקב, שזה כתוב פה.
עדיין אם אתם מכירים את זה, יש חלק קטנים.
פתאום קוראים את
השלטים ברחוב, אה, כתוב א', כתוב ב', כתוב א', איזה הנאה, איזה חדווה יש לילד.
כשפתאום הוא מתחיל לקרוא,
אז תביא אותו לבית הכנסת.
ילמדנו אורחות חיים
כיצד להתפלל.
אני מצטט משתמורה.
שם השלה הקדוש.
אבל לפני כן,
טיילת,
קורקינט מבית הכנסת, עניינים, כדורים.
ידידי, לאן באת פה?
מועדון קהילתי?
לא,
ממש לא.
בקיצור, לא בבית ספרינו,
לא בבית כנסינו.
בסדר?
להיות רציניים בעבודת השם.
למה התחלנו להזכיר את זה בכלל?
למה דיברנו על זה?
היה?
שתפילה זה פרס.
אני אומר את זה, אצלנו בבית, נכון, גם אישה צריכה לנוח וזה,
ילד היה בא לבית הכנסת, פרס.
מי שהתנהג יפה כל השבוע,
מגיע לו ללכת עם אבא לבית הכנסת.
ומי שלא, נשאר בבית.
אבל להתחיל את זה מההתחלה, כי באמצע זה כבר בעיה לשנות.
אני לא יודע אם ילדים.
התשובה היא קשה.
זה היה מההתחלה.
אבל זה שירות נפש. של מי?
של האימא.
שירות נפש.
לדעת
שהילדים, החינוך שלהם זה הדבר הראשון לפני הכול.
אתה צריך אנשים מסירות נפש.
זה הדור שלנו.
אמרתי פעם למישהו, אתה חושב שאתה
מוסר את נפשו,
התנדב לאיזה יחידה מובחרת בקבע, וזה מסירות נפש?
אישה מגדלת ילדים בהיריון, זה המסירות נפש היום.
לא יודע אם יש משהו במציאות שלנו היום יותר קשה מזה.
כי הפכו את זה לקשר, לא בגלל זה היה, אבל זו המציאות.
במסירות נפש, בערב ישראל.
טוב, איפה אנחנו?
ב', וסובר,
כן, הטעה ולא הבדיל בתפילה ואין לו כוס בלילה, וסובר שגם למחר לא יהיה לו,
צריך לחזור להתפלל. ואם מצפה שיהיה לו למחר, הוא חייב לסמוך על זה שיבדיל למחר על הכוס.
כדאי כמה דברים יש צד יתי צעיף ו', שימו לב, הוא מצטט הרבה יותר צד ט', נראה את זה בעזרת השם. ב', צריך לחזור לתפילה, צריך לחזור להתפלל. אלו כשעקר רגליו,
או כשסיים תפילתו, ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו,
שדינו גם כן כעקר רגליו,
ואז הוא חוזר לראש. ואם לא סיים עדיין תפילתו,
חוזר לברכת אתה חונן. מיהו?
אם נזכר קודם שומע התפילה, לא יחזור.
אלא איפה יש לנו מקצה שיפורים,
שיש לנו בעיה, מישהו ששכח,
אתה חונן תנו בשומע התפילה.
כמו
ברך עלינו ותנת לנו מותר לברכה, אפשר בשומע התפילה.
כשמבדילים בתפילה, אומרים אבינו מלכנו,
אכל עלינו תמים באים עלינו דעו בקשה דעה ומעין שומע התפילה
שהוא כולל כל הבקשות מי יש לו כוס יסמוך על הכוס
ולא יאמר אליו בשומעי התפילה כי מה שיקרה הוא שבח
ולא שייך כל כך לשומעי התפילה זאת אומרת מי שיש לו כוס לא אומר אנחנו נתנו בשומעי התפילה
מי שיודע שלא יהיה לו כוס יכול לתקן בשומעי התפילה ולומר
אנחנו נתנו שם
במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשסיימה הברכה לא חוזר
ראינו שהזכיר השם שסיימו הברכה.
שבזה מקרה כאילו כבר סיים.
לא מספיק,
לא רק כשאמר
חונן הדעת, אלא אמר ברוך אתה השם.
ברגע שאמר ברוך אתה השם, לא חוזר.
רשאי בתורת נדבה,
ואין ליל בסוף סימן קז,
שאין להתפלל נדבה, אלא מי שמכיר עצמו זריז וזהיר ושיכוון,
בכל הברכות כולם.
טוב, אז אני לא יודע מי יכול לקחת אחריות,
אבל זה מה יש.
אינו רשאי,
המלצה של פעם, לא המלצה של היום.
אינו רשאי, כיוון שלא צריך לחזור,
ערב בהפסק, ולכן
אם הוא לא סיים תפילתו, לא חוזר, אלא רק כשסיים תפילתו, אם הוא רוצה להגיד
תשלומים, הוא חוזר.
טוב, בעזרת השם, שבוע הבא אנחנו ממשיכים, סימן רצ'ה.
בסדר? עכשיו אנחנו יוצאים להפסקה של שתי דקות,
ואחר כך
חלק ב' סימן קל'ה, סי'ה.
