בואו נתחיל.
טוב, אנחנו בסימן רש צד א',
אמרנו שרש צד א', איך אנחנו קוראים אותו? ארץ.
למה?
כי הגמורה אומרת
שמי שזוכה להשלים שלוש סעודות,
זוכה לנחול את הארץ נחלה בלי מצרים,
ניצול משעיבוד מלכויות,
וברוך השם חי בפנן, כמו שאומרים.
לדעתי, הדעו לדעתי, יכול להיות שבגלל זה עכשיו,
ויש הרבה יציר הרע, למצוא פתרונות,
הקלות.
קיצור,
ברגע שיש משהו גדול,
יש יציר הרע גדול לבטל אותו.
כמה פעם הרב אליהו, לבוא, להעביר את הזקנה, את הרחוב, וייציר הרע לא אכפת לו.
אתה רוצה לבנות בית כנסת, לבנות מקווה, איזה צרות הוא עושה לך בדרך.
למה? כי צריך להפריע בדברים גדולים.
לכן גם פה, סעודה שלישית.
זה הסעודה שמשלימה את כל הסעודות.
וברגע שהיא משלימה הכל,
אז היא זו שמיוחדת לשבת.
מיוחדת לשבת, אנחנו צריכים להדר בה.
ואז יש כאלה שמוצאים פתרונות.
אומר השולחן ערוך,
ראש צד יא, סעיף א', יהיה זהיר מאוד.
לשים לב, להדגשות.
יהיה זהיר מאוד.
זהיר זה כבר מישהו שמסתכל ככה.
מאוד, לקיים סעודה שלישית.
ואף אם הוא שבע,
אפשר להקל.
יכול לקיים אותה בקבצה, בסדר?
אם הוא שבע ואין לו אפשרות לאכול,
אז אתה יכול לקיים סעודה שלישית בקבצה לחם. כמה זה קבצה?
34-56 גרם.
פיתה קטנה, פיתה של שוק, כן?
הרפתות הגדולות של המאפיות.
ברור.
אז זה כולה
לאכול רק קבצה.
ואם אי אפשר לא כלל לאכול,
אני לא יכול.
גמרתי לאכול ב-12 סעודה שנייה, 12 וחצי
סעודה שנייה,
ארבע יושבים לסעודה שלישית, כי 4.40 כבר שקיע.
עוד לא עברו ארבע שעות
אחרי כל האוכל של שבת.
כן, החמין הגדול,
כל מה שהיה יחד עם זה, ובטח לפני כן היה קובה וקוגל וקובאנה, כל מה שמתחיל בק',
היה, ובכל זאת הוא עוד אכל.
ועכשיו לך תאכל עוד משהו, אי אפשר.
אז מי שלא יכול לאכול כלל, לא חייב לצייר את עצמו.
מה אני אעשה, אני אתן לו אכילה גסה?
אנחנו לא עושים דבר כזה שנותנים למישהו לאכול אכילה גסה.
אנחנו, לא רק שאנחנו לא בעד, אנחנו נגד.
אלא,
נוסיף, שולחן ערוך ואומר,
וחכם עיניו בראשו, לא בביטנו.
וחכם עיניו בראשו שלא ימלא ביטנו בסעודת הבוקר,
כדי ליתן מקום לסעודה שלישית.
זאת אומרת, אדם צריך לפתוח עיניים.
אתה אוכל סעודה,
נדבר על הרמב״ם שתמיד אומר שאדם צריך להשאיר
שליש ריק.
אתם מכירים את אלה שאומרים,
עד לאן אני צריך לנסוע?
תחנה לפני הסוף. אז הוא נוסע תחנה סופית וחוזר חזרה תחנה אחת.
אז אותו דבר פה, הוא ממעלה עד הסוף ואחר כך צריך להוריד שליש.
להשאיר את עצמו, לא בעברית שלנו, נאמר את זה כך.
לא להתפוצץ מהאוכל בסעודה שנייה.
תשאיר קצת מקום.
הרב, מה אתה מדבר?
אפשר לא לאכול חמין?
וואי וואי וואי, מה אתה רוצה ממני?
בסדר.
אומר הרמא,
מי שלא אכל בליל שבת, יאכל שלוש סעודות ביום שבת.
זה היה כבר סיפור נוסף.
משום מה, לא יודע, היה באיזשהו מקום, לא אכל בליל שבת.
שבת שלוש סעודות?
טוב. דרך אגב, יש מחלוקת בגמרא, הרב חידקה אומר,
שצריך בשבת לאכול שלוש סעודות.
זאת אומרת, בתוך שבת עצמה, מי ליל שבת?
בשבת עצמה זה ארבע סעודות.
אז אנחנו לפעמים אומרים, כשעושים קידוש בבית הכנסת,
אנחנו אומרים,
טוב, שזה יהיה לצאת ידי חובת רב חיתקא.
הוא עושה עוד סעודה.
בסדר.
בכל מקרה, מה שאומר השולחן ערוך זה, צריך לזהר מאוד לקיים סעודה שלישית. בואו נראה את המשנה ברורה.
יהיה זהיר מאוד.
כדאי טוב הגמרא, חייב האדם לאכול שלוש סעודות בשבת,
והסמכו אקרא תכתיב ויאמר משה יכלוהו היום
כי שבת היום לשם היום לא תמצאו בשדה
שלוש פעמים כתוב היום בפסוק
ואמרו חז״ל כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פרענויות
חבלו של משיח
מדינה של גיהנום ממלחמת גוג ומגוג
ואף לעני העובר ממקום למקום צריך לתת לו כל השלוש סעודות בשבת
ראינו את זה דרך אגב בסימן רשמי ב' במשנה
ברורה לגבי כל אחד מה הוא צריך לעשות בעונג שבת.
וכדעית ביורה דעה סימן רשנון ואין לעיל וסימן רשמי ב' במשנה ברורה הנה
שאף בשביל סעודה שלישית כשמסיק באיזה מקום ללוות
צריך ללוות לא רק בשביל האוכל המינימלי אלא גם סעודה שלישית שהיא חובת שבת.
צריך גם שבת בכווצה אם הוא לא יכול אז הוא יאכל רק כווצה
לאו דווקא אלא מעט יותר מכווצה
שבקבצה בקריא עדיין אכילת ארעי, כמו שכתוב בסוף סימן רלב,
ולא חשב סעודה, תראו, אפילו יותר מקבצה.
ויש אומרים שאפילו בקזית יוצא ידי הסעודה.
ואני יכול להחמיר לכתחילה אם אפשר לא.
בסדר, ופה,
עוד פעם,
לא נעים לי להביא את זה, אבל זה הקולות של המשנה ברורה.
המשנה ברורה אומרת,
שאם למשל בן אדם בסעודת שבת,
ראשונה, שנייה, לא משנה מה,
ראשונה זה לא כל כך סביר כי גומרים לך לה שלמה
עם הדגים.
אבל סעודה שנייה. בן אדם בא, נטל ידיים,
נתנו לו חתיכת המוציא והתחיל לאכול. סלטים, קורבה, קורגל, לא משנה מה.
אוכל, אוכל, אוכל,
אכל כל מה שצריך, בסופו של יום
באים לברך ברכת המזון,
מה הוא רואה?
אשתיקה לאמוצי, כנראה חתיכת המוציא הקטן הזה עדיין הוא לא גמר אותו.
לא רק שלא אכל כזית,
לא רק שלא אכל כווצה, אפילו כזית לא אכל.
מה דינו?
הוא אכל סעודת שבת?
הרי סתם ככה זה לא סעודה.
אני עכשיו, ברגע זה, אנחנו מלמדים זכות.
אומר המשטרה ברורה, בדיעבד, ואם לא יכול יותר לאכול לחם וכולי וכולי,
כיוון שסעודת שבת היא קביעה וקיימה,
אתה אומר, זה קבוע, זה לא אתה עכשיו רוצה לאכול.
מחייבים אותך לאכול.
בדיעבד, כיוון שאכלת כל כך הרבה ושבעת, אתה יכול לברך ברכת המזון.
זה נכנס לגדר של ואכלת ושבעת וונחת.
כולה גדולה.
יש לנו את המשתברוארה ואנחנו רואים שלפעמים
אין ברירה אלא להשתמש בכולה הזאת, יוצא כמה אנשים.
זה ברור?
אבל לכתחילה אתה אוכל לפחות קבצה.
מביא פה המשתברוארה שיש לי אומר קצת יותר מקבצה אפילו.
60 גרם, לא 54-56,
טיפה יותר.
בסדר? אבל זה חלק מהסעודה.
סעודה זה לחם.
אחרי כן,
כל שאר הדברים חוץ מהלחם זה
מה ראינו ברשמון ב?
זה עונג שבת.
טוב,
מי שלא אכל בליל שבת אומר המשנה ברורה,
סליחה, סליחה, סליחה, דילגנו.
כן, ג' אינו חייב שהסעודה לעונג ניתנה ולא לצער.
אי אפשר לחייב בן אדם, תאכל אפילו שאתה לא יכול.
מי שלא יכול לא אוכל, אבל זה לא טוב.
לא מזה נלמד שיש אפשרות לא לאכול סעודה שלישית.
אין דבר כזה.
לא קיים דבר כזה, אפשר לא לאכול סעודה שלישית.
אם יש מישהו שבשבילו זה אכילה גסה,
אנחנו לא ניתן לו לאכול.
סעיף קטן ה',
ד', ליתן מקום, שאם לא כן,
בסדר, אמרנו, חכם עיניו בראשו,
שלא ימלא ביטנו בסעודת בוקר כדי לתת מקום לסעודה שלישית.
שאם לא כן, לפעמים הוא היה אחרי הגסה ואינה חשובה אכילה.
ואם האדם חושב שהוא בא לאכול, אי אפשר לאכול אם זה אכילה גסה.
טוב. בליל שבת גם כן צריך לקדש בשחרית כל הקידוש של האלה, מלבד ויאכולו.
אם לא קידש בערבית, אם הוא לא אכל, כנראה הוא גם לא קידש.
ואם הוא לא קידש, תקדש עכשיו. מה מקדשים?
חוץ מבו יאכולו. מה זה אומר?
הגפן וברכת מקדש השבת,
בבוקר.
טוב.
וכאן נזכר ליל בסימן רשיין. א', סעיף ח',
והוא עדין ביום טוב. מי שלא אכל בליל יום טוב, צריך לאכול שתי סעודות למחרת ביום.
ויום טוב החיוב הוא שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום.
וראוה הדין שיאמר בשחרית כל הקידוש של יום טוב של לילה, אם לא קידש בלילה.
כולל שהחיינו.
כולל ברכת מקדש ישראל והזמני.
זה מה שראינו פה, בדיוק על זה מדובר.
מזה זה התחיל.
התחלנו מזה שמי שלא אכול בליל שבת יאכול בשבת שלוש.
סעיף קטן וו שלוש סעודות ביום, ומשכה אחרי צא בברכת המזון בסעודה שנייה מצדדים האחרונים שלא לחזרו לברך.
טוב.
מה?
אה, כבר אכלת שתי סעודות, אמרת היום רצה, הזכרת את היום.
כן.
כי בראשונה הוא אכל בבוקר.
מי שאכל שלוש סעודות ביום,
ובסעודה הראשונה של היום הוא אמר רצה.
סעודה שנייה הוא שכח,
והוא לא חייב לחזור.
חייב שלוש סעודות.
אחת בלילה, שתיים ביום.
הוא לא אכל בלילה,
אז הוא אוכל שלוש ביום.
אז אכלת ראשונה ביום אמר רצה, שנייה הוא שכח.
בשלישית בכל מקרה, הוא יגיד.
סעודה שלישית.
חכה, עכשיו אתה מדבר על הזמן.
לא, זה לא סעודה שלישית, זה סעודה שנייה.
אחת אחרי ותיקים ואחת ב-11 בבוקר, 12 בבוקר.
מתי זה היום אחרי ותיקים?
אחרי ותיקים. מתי גומרים את התפילה?
שש וחצי,
רבע לשבע, בשבילך נוספנו קצת.
בסדר?
שבת.
שבת? כן, ביום.
הנץ הוא חמש וחצי,
כן.
איך?
כן, אתה רואה, הוא אומר, אם אי אפשר לו כלל לאכול, אין לו חייב לצייר את עצמו.
תראו, דיברנו מקודם על נושא של אדם שלו להדליק נרות שבת.
כמה זה עולה?
עשינו חשבון,
שמן זית אולי שקל,
אם לא פחות,
ונירונים,
40 אגורות.
תבין מה היה סדר אכילה, סדר פרופורציה של מה יש לאנשים, מה אין להם.
היום אתה צודק,
כמובן אנשים יושבים, אוכלים,
טוב שלא אוכלים את המפות.
בסוד אני אגלה לך?
גם אנחנו, כשהם ילדים, לא היינו אוכלים הרבה.
עיין ערך משקלי הילדים לאורך ה-40 שנה האחרונות.
אתה מכיר את הסוגיה?
הסוגיה הארצית,
שפע.
איך אמר לי חבר שהוא מורה לחינוך גופני,
כמו שקראו לו בתלמוד תורה,
הרב להתעמלות,
הוא אמר לי, משנה לשנה אתה רואה את ההישגים.
הישגים.
אי-הישגים.
מה שאנחנו עשינו היום לא עושים.
זה הספורטאים המתאמנים.
אצלנו זה הסטנדרט.
אני שומע.
בעיה, בעיה הדבר הזה.
ברוך השם, יש שפע, אבל גם עם השפע הזה צריך לדעת איך להסתדר.
צריך לדעת מה עושים איתו.
כל שפע וברכה שיש לאדם צריך לדעת איך לכוון ולהפנות.
כי ברגע שיש
שפע בלי גבולות,
זה בלאגן שלם,
בכל תחום.
תמיד צריך לדעת גבולות.
טוב, אבל זה נושא אחר.
טוב,
סעיף ב',
אז אמרנו שצריכים לקיים סעודה שלישית, ואם הוא שווה אז לפחות בקבצה, והמשנה ברורה וקצת יותר מקבצה גם.
אומר השולחן ערוך, מתי?
אוכלים סעודה שלישית.
איך אני יודע שזו סעודה שלישית?
נו, מה אני אעשה?
אפשר לאנוס, זה בסעיף שם כתוב.
לא חייב לצייר את עצמו,
אבל מה אמר השולחן ערוך? אתה יכול לקרוא.
חכם עיניו בראשו,
שלא ימלא בטנו.
מבחינה ממה?
אתה צריך רפואה בעזרת השם.
בעזרת השם שיהיה לו רפואה ויוכל לאכול לחם.
יש לי פתרון,
תעשו חלות של קמח של ארץ ישראל.
לא יכול להיות מזה בחילה.
קמח שגדל בארץ ישראל.
תדאג לקנות קמח שיגדל בארץ ישראל, יש איפה?
חשוב.
בחנות אין.
אולי יש, אבל בדרך כלל אין.
בסדר?
קמח של ארץ ישראל, לא יכול להיות שיהיה ממנו תופעות לוואי שליליות.
טוב,
סעיף ב', אומר השולחן ערוך, זמנה משיגיע זמן המנחה.
דהיינו, משש שעות ומחצה ולמעלה.
ואם עשה קודם לכן, לא כי המצווה, צעודה שלישית.
ואם עשה לאחר מכן,
אדם שאוכל סעודה אחרי שש וחצי שעות,
יצא ידי חובת
סעודה שלישית.
זה קשור לתפילת מנחה?
לא כתוב כלום.
לא כתוב.
לא כתוב כלום.
אה, לא, שנייה, שולחן ערוך.
לא כתוב כלום.
אני קופץ רגע לסעיף ג', על אף שיש פה רמה ארוך.
אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המנחה,
יפסיק הסעודה, יברך ברכת המזון, יטול ידיו, יברך ברכת המוציא ויסעוד.
ונכון הדבר שאם לא היה עושה כן, ואחרי שהמשיכה הסעודת הבוקר עד אותה שעה, לא יכול לאכול אחר כך על אכילה גסה.
שמים לב מה אומר לנו השולחן ערוך.
אתה יכול לברך ברכת המזון, ושוב לברך המוציא,
ולשאול סעודה שלישית.
כדי שאם אתה תקום מהשולחן עכשיו לחלוטין, אתה לא תחזור שם
אחרי האוכל הגדול הזה.
אם נמשכה הסעודה שלו עד אחרי חצות, שעה שש וחצי,
שימו לב מתי זה יכול לקרות.
וזה דבר שאנחנו חייבים להדגיש אותו.
דבר אחד ברור,
סעודה שנייה זה סעודת שחרית.
זה ראינו גם ברש פייטת,
רש צדיק,
סעיף ב' למשל.
לאחר סעודת שחרית קובעים מדרש.
בסדר, בכמה מקומות מזכיר השולחן ערוך שהסעודה השנייה זה סעודת שחרית.
ברגע שהגיע זמן מלחאה, זה סעודה שלישית.
אז מה עם סעודת שחרית?
הפסדת.
ואני לא יודע למה אנשים לא שמים לב לנקודה הזאת.
שבת,
בר מצווה, חתונה, לא יודע מה.
מתחיל עם תפילה כמנהג הרציניים,
שמונה,
שמונה וחצי.
ואם זה שמונה, שמונה וחצי כמנהג הרציניים
בצפון אפריקה,
מוריד את התפילה, אחת עשרה וחצי מינימום.
ואם זה אשכנזים שמונה וחצי, אז
עשרה וחצי,
היה קצת יותר דרסה של הבר מצווה,
ב-11 גומרים מקסימום, בסדר?
יפה. עכשיו מה?
ב-11 שגומרים, מה הדין?
ב-10 וחצי גומרים, מה עושים עכשיו?
קידוש. קידוש, מה קרה לכם?
כל כך הרבה האריכו לנו את התפילה, עוד 20 דקות,
ולא יהיה קידוש?
ומה אנחנו יכולים בקידוש?
קוגל,
שתי כאלה
ארינג,
בסדר? הגוטה ארינג,
אבי ישראל לברונפן,
בסדר?
קצת משקה,
קוגל והרינג, והרינג כמובן עם קרקרים,
סתם ככה לא אוכלים אותו.
מתי גמרנו את הקידוש?
עד שיצאנו ממנו?
11 וחצי.
מתי חצות היום?
11 ו-20.
עכשיו מתנהלים לכיוון חדר אוכל.
זה שבת חתן, זה שבת בר מצווה.
כולם ביחד.
מגיעים לחדר אוכל, מה נהיה כבר?
10 ל-12,
רבע לשתים עשרה, מה הגיע עכשיו?
מה עכשיו?
מנחה!
הייתה פה סעודה שנייה.
היה פעם, כך סבתא אומרת.
מכירים את השיר הזה?
היה פעם שכן.
זה ברור העניין?
בעיה גדולה.
אני חייב לשבת לסעודת שחרית בשחרית.
ברגע שהגעתי לזמן המנחה,
זה סעודה שלישית.
זה לא סעודת שחרית.
זה דבר שצריך
להשריש אותו, חס ושלום לא לשרש, להשריש אותו.
להזכיר את זה לאנשים טוב, טוב, טוב, טוב, טוב.
בעזרת השם, בחתונה שלכם,
שבת חתן,
אם זה יהיה בחורף,
בסדר גמרי?
אז בעזרת השם עוד אפילו, בקיץ, בסדר?
אם זה יהיה בחורף, אז לזכור.
סעודה שנייה בשחרית.
סעודה שלישית אחריה.
עכשיו נראה את הרמה.
אז עכשיו ראינו את השולחן ערוך. אומר הרמה,
יש אומרים שאסור לשתות מים בין מנחה למעריב.
למה?
שאז חותרות הנשמות לגיהינו, השם ישמור.
ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב,
אלא לאכול את הכל במנחה.
שמים לב מה אומר פה הרמה?
אפילו עדיף לכתחילה לאכול סעודה שלישית לפני מנחה.
ממילא ברגע שהגיעה שעת המנחה,
אני כבר אכלתי סעודה שלישית.
כי לשיטה זו עדיף.
ויש אומרים שיותר טוב להתפלל מלכתחילה.
בסדר? שים לב לפוסקים.
מי אומר לפני מלכה יותר טוב?
תוספות ראש, מרדכי.
ומי אומר שאחרי מלכה?
רמב״ם, טור,
אגות מימוניות.
בסדר?
יפה. וכן נוהגים לכתחילה בכל מדינות אלו. שמה?
שכל יום מתפללים מלכה ואחר כך
אוכלים סעודה שלישית.
ומכל מקום, כיוון שאמרנו שהנשמות חוזרות,
אין לשתות מים מן הנערות
בין
מנחה לערבית,
שקיעה.
אבל בבית מותר.
יכול להיות שכן, שאר המשקיעים שמותר.
ויש אומרים שאין אסור אלא בתוך 12 חודש על אביו ואמו.
ויש אומרים שאיסור זה של שתיית מים אינו רק בערב שבת.
מלפני השקיעה ועד...
אבל למה בערב שבת? אם כל הנשמות חוזרות עכשיו,
הרי בשבת,
כל הנשמות נמצאות
בין עדן העליון.
מתי הם חוזרים לכל אחד למקומו?
מוצאי שבת. לכן גם, בפרט מי שהוא אבל,
בפרט מי שהוא אבל,
שיתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת כמה שיותר מאוחר.
למה?
ברגע שהוא אומר, ואתה קדוש יושב תעולות ישראל,
הנשמות של קרובי המשפחה שלו, שהוא אבל עליהם,
כן?
חוזרים עכשיו למקומם.
מה אכפת לך?
שיזכו עוד חצי שעה, עוד עשרה דקות,
עוד עשרים דקות להיות בגן עדין העליון. אתה מכיר את אלה שמחפשים?
נו נו, נו נו,
בענייני חפרים בחוץ,
לפני צאת שבת.
הייתה כבר שקיעה, אפשר כבר קודם.
שלוש עשרה דקות, עשרים דקות, שבע עשרה, שמונה עשרה, עשרים ושע, שלושים, שלושים וחיים, וואו,
בעיה.
אה, סיפור, סיפרנו אותו פעם.
רבי שמואל שמלקה מנקל שיבוק.
שמעתם עליו?
אחד הצדיקים.
שמעו את שמואל כמניקלשבורגור,
הוא הגיע להיות רב בניקלשבורגור.
הוא היה סעודה שלישית, רבא דה רבין,
נותן דרשות, שרשירים,
מוציא שבת מאוחר.
ומסתמה אתם לא יודעים, אבל יש בתי כנסת שיש אנשים שזה מציק להם.
למה הרב מאריך?
אתם יודעים מה? כבר לא עשר דקות לפני צאת שבת.
בצאת שבת בדיוק צריכים להתפלל, למה הרב מאריך?
למה?
תמי דאו אנשים,
את מי הם הביאו,
גייסו לטובתם?
רבי חנניה.
חנניה מלכאשר
לערב צריך לגמור.
והיו אנשים שמציקים ומפריעים.
קצר את הסיפור, פעם אחת קרה שאחד המציקים הגדולים
זרק אבן,
שבר את החלון של בית הכנסת,
ערבית,
תסתכלו,
יש שלושה כוכבים למעלה.
תראו, שלושה כוכבים!
ואנשים רצו לקפוץ עליו ואמר לו משמואל שמואל קל, תניחו, תניחו.
לא להגיד כלום.
לא, לא אומרים כלום, לא אומרים כלום.
אחרי חצי שנה, שמונה חודשים,
העובדי הזה נפטר.
משמואל ישמואל קל בא אפילו להלוויה שלו.
ראש הקהילה הזו שהוא מציק לו
להלוויה הוא בא.
אחרי חודש, שלושה שבועות,
יושבים בסעודה שלישית.
אמרו משמואל קל מאריך, מאריך, מאריך,
ופתאום, חיוך רחב על שפתיו,
והמשיך לשיר.
אחרי הרבי תאמרו לו, הרב, מה היה פה, מה היה פה?
אתם זוכרים את היהודי שאפילו זרק פעם אבן,
והיה תמיד מרים את הראש לשמיים ואומר,
הנה, כבר יצאו שלושה כוכבים, למה רב שמואל שמלכה מעריך?
אתם יודעים מה קרה עכשיו?
הוא מהשמיים הוריד את הראש למטה
ואמר להם,
אבל אצל רב שמואל שמלכה לא יצא עדיין שבת, למה אתם מחזירים אותי?
זה ברור,
תשובה ברורה,
רב שמואל שמליק.
אז אנשים לפעמים ממהרים, ממהרים, אה, בסדר, נכון, הלוח שלנו היום,
הוא גם נותן לנו טיפה קדימה,
תוספת.
נכון? ככה צריך.
זה בדרך כלל,
נגיד בחורף, 35 דקות אחרי השקיעה, צאת שבת.
זה בדרך כלל בלוחות.
בקיץ זה יכול להגיע גם ל-38-40 דקות.
זה, ככה צריך.
ככה צריך.
איזשהו אנוס, אני יודע מה,
על פי הדיבור,
בוודאי שאפשר גם.
אפשר גם להתפלל ערבית בפלאגי המלאכה.
נכון? אפשר.
אפשר,
אבל לא עושים את זה.
יש הרבה דברים שאפשר ולא עושים.
אבל אם רוצים לעשות בכיף, שיהיה טוב לכולם,
תאריך.
בסדר? זה דבר שחשוב לדעת אותו. טוב.
סעיף ג' ראינו, נכון?
נקרא שוב, אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המלאכה, יפסיק הסעודה, יברך ברכת המזון,
יטול ידיו בבקעת המועצים וישרוד.
ונכון הדבר
שאם לא היה עושה כן, מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה, לא היה יכול לאכול אחר כך
אלא אכילה גסה.
אומר הרמה, אבל מי שיודע שאפשר לאכול לאחר שיתפלל מנחה עם הציבור,
לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה.
מיהו, אם הסעה יצאה.
שים לב לדבר הזה.
לפי מרן,
אפשר לכתחילה לעשות סעודה שלישית לפני מנחה.
לפי הרמה, על פי המנהג,
רק אם אין ברירה.
אבל אם יש בו ערה,
תעשה, תתפעל קודם מלכה, ורק אחר כך תעשה,
תסעד סעודה שלישית.
זה מי ששאל אותי
לפני שבועיים,
שבועות היה במוצאי שבת.
צריכים לאכול סעידה שלישית מוקדם.
אבל הוא התעורר קצת במאוחר, לא התפעל מלכה.
יכול לאכול סעודה שלישית ואחר כך להתפעל מלכה,
כי זה מאוחר,
אין לך ברירה, מה אתה עושה?
לאכול אחר כך אסור, כי זה ערב חג.
ערב חג לא אוכלים, שעה עשירית.
תאכל סעודה שלישית בשעה המתאימה, ואחר כך
תאכל את פרי מנחה,
ערב שווי הרמה.
סעיף דלות אומר השיעורן ערוך, אין, צריך לקדש בשביל סעודה שלישית,
אבל צריך לבצוע על שתי כיכרות.
כל אחת בסעודות שבת,
מוציא עם השתי כיכרות.
בסדר?
דיברנו, אני חושב, על זה שכדאי שתהיינה אחת גדולה ואחת קטנה ולבצוע על הגדולה.
אבל למי שיודע שלא יוכלו, אין מצווה לזרוק.
אני חושב שתיים קטנות, אחת טיפה יותר גדולה, אחת יותר גדולה.
מצווה מן המובחר.
אבל
לפחות ארבע חלות
כיכרות שלמים יש בשבת בבית.
בסדר, אחת ללחם משנה ועוד
לכל אחת מהסעודות,
כי אחרת זה לא יהיה שלם.
אומר הרמב״ם, ואם סועד הרבה פעמים בשבת, צריך לכל סעודה שתי כיכרות.
או לפחות
לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות בכיכר אחד שלם.
ומזה פשט המנהג, להקל, לבצוע בסעודה שלישית, רק בקיקר אחד שלם. אבל יש להחמיר, לקח שניים.
אתה יודע מאיפה המנהג?
זה מביא אותו הרמה.
כן? מה זה פשט המנהג?
אומר הרמה, המשנה ברורה בכפה אלף, תראו,
וכן ההוא לנהוג לכתחילה, כי הסברה הראשונה היא עיקר,
וטוב להיעדר, לברך על היין תוך הסעודה.
אתה יודע, אם לא מקדשים על היין בסעודה שלישית, לברך בתוך הסעודה.
מי כן מקדש על יין בסעודה שלישית?
לפני ברכת המוציא, הגפן,
אצל יקין,
הרב וירצבורז, כך כותב.
בסדר? זה מופיע שם.
אז גם בסעודה שלישית מברכים עליהן. אבל בן איש חיים מביא,
גם בן איש רבין, שבתוך הסעודה לשתות, הנה זה משתתה ברורה.
ואם אין לו לחם משנה לכל אחד מהמסובים,
אתה יכול לנהוג שזה שבוצע,
יחווה לפתור ברכת המוציא כל המסובים.
אגב, הוא אמר למסובים שחייבנו לצאת בברכתו, כי זה שקול עצום בלחם משנה.
ולכן אמרנו כמה פעמים שיש כאלה שרוצים לחנך את הילדים שלהם
לברר ברכת המוציא.
מתי הם עצוי לחנך את הילדים?
שבת. לא יודע מה עושים ביום חול, ארבע ושבת.
מקבל חתיכת המוציא, תברך. מה תברך?
צריך לחנך את הילד
שיצא לידי חובה בברכת המוציא של לחם משנה.
אז הוא מברך,
בעל הבית מברך המוציא,
מוציא את כולם לידי חובה, וכל מי שמקבל חתיכת המוציא, מה עושה עכשיו?
מיד אוכל אותה, בלי הפסק.
כדי לצאת ידי חובה, את לחם משנה.
טוב, אם יש ליד כל אחד שתי חלות,
סעודות כאלה גדולות, יש לכל אחד שתיים,
אז הוא יכול לברך בעצמו ולצאת ידי חובה.
אם אין לו שתיים, אז הוא יוצא ידי חובה בברכת בעל הבית.
בסדר?
סעיף ה'
צריך לעשותה בפת.
הרי מה אמרנו מקודם בסעיף א'?
אם הוא לא יכול,
לפחות תקיים אותה בקבצה לחם.
מה עכשיו מביא השולחן הערוך פה?
כאילו נסוג בו, נכון?
שימו לב מה קורה פה, אני רוצה לקרוא את כל הסעיף.
צריך להסותה בפת.
ויש אומרים
שיכול להסותה בכל מאכל העשוי מאחד וחמשת מיני דגן.
ויש אומרים שיכול להסותה בדברים שמלבטים בהם את הפת.
בשר ודגים, אבל לא בפירות.
ויש אומרים שאפילו בפירות יכול להסותה.
בלי שהשולחן ערוך עכשיו ימשיך שום דבר אחר. מה כלל אומר,
כאלה פסיקה במרן,
סתם ויש,
אחר כסתם. מה הסתם?
שצריך לעשותה בפת.
אז למה רוב בתי שומרים?
מי שלא יכול.
מי ש... איך אמרנו?
שלא יכילה גסה.
אין לו כלום.
לא חייב לצייר את עצמו.
טוב, אז במה הוא יעשה?
מזונות. והן לא מזונות,
בשר ודגים. אם לא בשר ודגים, אז פירות.
אבל לא רק שהכלל הכללי אומר סתם ויש הלכה כי סתם,
מוסיף פה שולחן ערוך ואומר,
וסברה ראשונה עיקר,
חיזוק יותר גדול לדבר הזה. למה?
כי בסביבה השלישית מה תלוי?
מראינו גם שאתה ברורה. בגמרא שלושה דברים,
שעיבוד מלכויות וכו',
חבלי משיח,
אלא אם כן הוא שבע ביותר.
אז זה בדיוק אלימות, כמו שראינו בסעיף הראשון.
ומפה, כמו שאמרנו,
באו אנשים ומצאו,
איך אומרים, מצאו מקום להתגדר בו, השולחן ארוך.
על מה דיבר השולחן ארוך?
בדיעבד.
למי?
למי שלא יכול לאכול.
אבל מה עושה חכם?
עיניו בראשו, לא בביטנו,
לא בקריסו
ולא בצלחתו.
חכם עיניו בראשו, שולח מלא ביטנו בסעודת שחרית, כדי שאין לו מקום
בסעודה שלישית.
הפסק של השולחן ארוך ברור?
הוא מנסה לעזור למי שיסתבך.
אבל למה להסתבך?
חכם פותר בעיה, חכם גדול
לא נכנס בכלל.
תאכל מה שצריך בשעה המתאימה,
ואחר כך תאכל סעודה שלישית.
ואני אומר לזה, כי זה חלק מנחלת הארץ.
במקום, איך אמרתי פעם למישהו? במקום לצאת להפגנות,
להתרוצץ על גבעות,
תשב ותאכל סעודה שלישית.
מועיל יותר.
זה כתוב.
טוב, לא אמרתי שלא ליישב את הארץ,
אבל תיישב את הארץ,
דווקא אתה שמיישב את הארץ לא אוכל סעודה שלישית.
לעשות דבר והיפוכו.
בסדר, זה ברור. אני לא יודע מה קורה היום,
אבל בזמנו בבני עקיבא לא היו אוכלים סעודה שלישית, הם מפעלים מנחה,
פעולה, ואחר כך ערבית.
דווקא אתם.
ובבתיה,
קוראים למה זה בתיה?
נוער.
תנועת הנוער של בנות בית יעקב.
עכשיו אמרו לבנות,
כל אחת תורנות, מביאה פרוסות חלה עם ממרח,
תוספות לא יודע מה,
בפעילות אוכלים סעודה שלישית.
אתה מבין מה קורה פה? הפכים.
הפכים, בסדר, ברוך השם, בעמך כולם צדיקים.
אבל בני עקיבא,
נחלת הארץ, ירושת הארץ, בסדר, בעזרת השם. אני מקווה שהיום כולם אוכלים סעודה שלישית,
כולל בפעילות של בני עקיבא.
ואם אני טועה, תגידו לי, אז שיתקנו.
מכאן קריאה
לכל מי שעושה פעילות בשבת אחרי הצהריים בין מלכה לערבית,
לפי הרמה בפרט, עדיף כך,
סעודה שלישית.
ובמה עושים סעודה שלישית?
בלחם, רוצים ארץ טובה, שמנה.
מזונות, עניינים, זה כבר, תקבל אותה מצומצמת.
תן לנו להתרחב,
בעזרת השם.
טוב, אומר הרמה,
ובמקום שאי אפשר לו לאכול פת,
כגון בערב פסח שיכול להיות בשבת,
שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה,
כדלקמן בלאכות פסח, אז
או במקום, כן? אז אפשר לאכול פירות,
לאכול דגים,
אתה יודע, משהו שיהיה לסעודה שלישית.
טוב, סעיף ו' החשוב ביותר, אומר פה השולחן ערוך,
נשים חייבות בסעודה שלישית.
בעברית קלה שלנו, זכור ושמור,
כל מי שמחויב בשמור, מחויב גם וזכור.
הושבו נשים לגברים לכל מי לידי שבת.
כל דבר שקשור לשבת, נשים וגברים אותו דבר.
ולכן,
כשאני רואה שבבית הכנסת עושים סעודה שלישית רק לגברים,
אני שואל שאלות.
תגיד לי,
כשאתה הולך לסעודה שלישית בבית הכנסת,
אשתך יושבת לאכול סעודה שלישית לבד?
יש תשובה?
מי יושב לאכול לבד?
לא היה.
צריכים לאכול סעודה שלישית.
נשים מחויבות בדיוק כמו גברים.
אין הבדל.
אז או שתעשו סעודה שלישית,
גברים ונשים,
או שתאכל בבית.
ומה עם הילדים?
מה, לא צריך לגדל אותם בשמחה, הנחלה בלי מצרים?
סעודה שלישית.
שימי לב לחשיבות של הדבר.
ירושת הארץ,
לא סתם זה סימן,
איזה סימן?
ארץ.
בסדר? יש צד יאלף.
נושא ברור,
חשיבות סעודה שלישית.
כן, לא הבנתי.
לא, הוא כותב גם סעודה שנייה, הוא כותב. יש, יש לנו סעודה שנייה, סעודה ראשונה, כן, בוודאי.
טוב, אנחנו יוצאים להפסקה של...
