טוב,
הלכנו בהלכות שבת, סימן רצדי,
אומר על שולחן ערוך,
ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים עניין מאה ברכות.
לשים לב לדבר
שהוא נוסף על כל מה שדיברנו עד עכשיו.
אנחנו דיברנו בתחילת
הלכות שבת, העניין הזה של סימן ראשון, רמ״ב,
עניין של עונג שבת.
אחר כך דיברנו בעניין הזה שאדם צריכים לכבד את השבת, מקדנות, מאכלים,
אז היה שם סימן רמ״ט,
ר״נ,
סדר הכנת סעודות לשבת,
ירבה בבשר ויין ומקדנות כפי יכולתו.
זאת אומרת, כל השבת כולה עניין של עונג,
ועונג,
איך אמרנו פעם,
הדבר היחיד שמחבר לנו את הנשמה לגוף זה האוכל.
ואם האוכל הוא טיים והאוכל הוא טוב והאוכל הוא כמו שצריך, אז הנשמה מחוברת טוב לגוף.
זאת אומרת, אנחנו יכולים לחיות חיים טובים, שלמים ומלאים
אם אנחנו אוכלים טוב.
ומי שלא אוכל טוב, אז... אבל מה, כבוד שבת.
לא בגלל הבטן שלנו, לא אוכלים בשביל,
כמו שאומרים, פרס.
כן, אנחנו אוכלים, כי זה, צדיק אוכל, השובע,
נפשו,
לא ביטנו, כי אף פעם זה לא...
תמיד גומרים, מתחילים מחדש.
בסדר? אבל כיוון שאנחנו רוצים להשלים מאה ברכות ביום ובכל יום ויום,
אדם משלים מאה ברכות ובשבת, חסרות לו ברכות. למה חסרות לו ברכות?
תפילת שמונה עשרה היא תפילת שבע, נכון?
אז כמה חסר?
במקום שלוש כפול תשע עשרה,
מה?
ומה שכחת?
שיש מוסף,
תאורית שבע.
בסדר?
מהחשבון הזה, אחד עשרה,
שתיים עשרה,
כי זה תשע עשרה, אתה יודע, זו מתמטיקה יהודית.
כמה זה תפילת שמונה עשרה?
תשע עשרה.
כמה זה שלוש ברכות מזון?
ארבע.
מתמטיקה יהודית, תמיד יש משהו יותר.
בכל מקרה לענייננו,
חסר לנו 12 כפול 3,
שזה אומר 36 פחות 7, 29. איך אתה משלים 29 ברכות?
בסדר? מה החיוב? והבאתי את המשנה ברורה, את השולחן ערוך,
בסימן מו.
אומר לנו השולחן ערוך בסימן מו,
זה חלק א', אין לכם את זה, אני קורא.
לצערי, חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
אמרה לנו המשנה ברורה, הטעם,
מה הטעם?
לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל.
תיקן דוד המלך עליו השלום על זה לברך מאה ברכות בכל יום.
אתם מבינים מה קורה כשמישהו נפטר?
אם מישהו נפטר, מה צריך להוסיף?
ברכות.
מת ומאה מישראל כל יום,
דוד המלך תיקן, תברך מאה ברכות.
אולי זה המקור לזה שכשבאים לבית אבלים באזכרה,
לא יודע מה, מביאים ברכות.
על החסר הזה הם מוסיפים ברכות.
חוץ מזה שזה אוכל, זה ברור, וזה
טוב ורב וכו'.
והנה, בכל יום אנו מברכים עוד יותר ממאה ברכות. כיצד?
בלילה, כשהוא הולך לישון, מברך המפיל.
מי מברך המפיל?
כשהוא הולך לישון לפני,
אנחנו הולכים לישון לפני חצות?
אולי בקיץ,
מי שיש לו פריבילגיות לישון לפני חצות, בסדר?
השתנו הזמנים.
והשחר מברך על נטילת ידיים אשר יצר,
ועוד שש עשרה ברכות בברכות השחר ושלוש ברכות על התורה.
שלוש ברכות או שתי ברכות? כמה יש ברכות התורה?
מחלוקת.
בסדר.
הרי עשרים ושתיים, אז נגיד עשרים ואחת או עשרים.
ברכת ציצית ותפילים,
הרי עוד כמה?
שלוש.
אתה שלוש,
אני שתיים.
למה?
אשכנזים מברכים גם על מצוות תפילין,
תפילין של ראש, ספרדים לא.
אז תורידו פה כבר שתיים לפני כן ועוד אחד עכשיו זה שלוש.
תורידו מהחשבון.
לפי מנהגנו שמברכים שתיים עד תפילין, הרי עשרים וחמש בינתיים זה עשרים ושתיים.
וברוך שאמר וישתבח הרי עוד שתיים.
ברכת קרית שמע שחרית וערבית אם ברכת יראו עינינו, אין עינינו יראו עינינו,
הרי 35, אז תוריד 4, זה 31. ו-57 ברכות של שלוש תפילות, תראה 92. מבחינתנו,
תוריד 4, כמה זה?
88. או שתי סעודות שסועד, אחת ערבית ואחת שחרית.
יש 16 ברכות, בכל סעודה יש שמונה ברכות.
נטילת ידיים, או מוציא 4 ברכות של ברכת המזון.
כשהוא שותה כוס בברכת המזון,
אתם שותים כוס יין בברכת המזון?
כל ארוחה?
לא, הבנתי.
נאמר לפניו ולאחריו, ובסך הכל 108 ברכות.
וכמה אנחנו מורידים?
בדיוק שמונה.
בסדר?
כשקיצצנו את מה שאנחנו לא אומרים,
לא מפיל ולא בניין מצוות תפילין,
ולא יראו עינינו, ועוד מה שהורדנו,
וברכות התורה שתיים ולא שלוש, יוצא פחות שמונה.
מה שאומר פה משנה ברורה 108 ברכות, זה בסך הכל יוצא 100. ומה עם ברכת אשר יצר?
הוא לא אמר, נכון?
ומה אם מישהו שותה משהו באמצע היום?
ומה אם מישהו אוכל משהו באמצע היום?
ואכולים יותר משתי סעודות
ושלוש סעודות.
ברור, אנחנו מכוסים.
מכוסים.
מה הבעיה? בשבת.
וכל זה כשדוד המלך רצה לתקן את הקלקול שהייתה מגפה בתוך עם ישראל.
כדי לתקן מגפה, קללה, צריך
להוסיף ברכה.
וזה הברכות.
לכן תמיד כשיש איזשהו דבר, תברך.
משהו קורה? תברך.
רוצה לשון משהו?
הולכים לישון אחרי חצות.
היום?
12...
אמרתי בקיץ, בקיץ, אני עניתי כבר על כל השאלות שלך.
אמרתי בקיץ, ברוך השם, אנחנו זוכים, אבל בחורף,
זה 11 וחצי, 11 ו35, מה?
לא מברכים, בשם המלכות בטוח לא.
אחת, אחת, אחת, אשר יצא לנו ברכות, זה ברור שזה אחת.
וקוראת התורה, יש מחלקת גדולה אם זה שתי ברכות או שלוש ברכות, והערב נא או הערב נא.
המשך הברכה הוא ברכה בפני עצמם.
ברכה גדולה.
בסדר, לא משנה, בכל מקרה לענייננו, אנחנו מברכים הרי.
שותים משהו באמצע היום,
תורמים משהו באמצע היום, שלוש סעודות,
יש לנו מספיק אשר יצר.
כמה פעמים אדם ואיך אשר יצר ביום?
ארבע?
בסדר.
קטנים, גדולים, שותה הרבה, שותה פחות,
צעמה, עייף, רעב, וצער.
בראשי תיבות צער,
צמא, עייף, רעב.
תלוי אם הוא בצער או בשמחה.
בסדר, זה ברור.
יפה.
איך?
אני לא יודע,
לא יודע.
שמונה עשרה לא היה להם,
כי תקנו נשכנסת הגדולה.
היה, בטח שהיה. כל אחד, כמו שאומר הרמב״ם,
כל אחד היה ממציא תפילה לעצמו עד
שיצאו לגלות, וחציאם, ביניהם,
חציאם מדבר אשדודית וחציאם מדבר עברית,
ולשונם ושפתם הייתה עילגת.
הם לא ידעו לה לחבר תפילות.
אפשר לעשות ניסוי, אתם רוצים?
תוציאו דף, תתחילו לחבר תפילה.
לא, לא, הרב, לא, לא, בקושי אס.אם.אס אני שולח בלי טעויות.
בסדר, זה ברור, הבעיה ברורה?
תתחיל לכתוב.
דוד, זה חשוב לכתוב.
הגיגים, דברים, לכתוב, לכתוב.
זה פותח את הנפש.
כבר לא כותבים.
פעמים כותבים מכתבים לאנשים,
ערב ראש השנה אתה מקבל כרטיס ברכה עם איזה ברכה יפה וזה. היום
אלף אנשי קשר,
חג שמח, שנה טובה.
אין קשר.
בסדר? זה ברור?
ברור הנושא.
צריך, צריך את זה.
עשירות בנפש,
בכתיבה, זה נותן לבן אדם לעשות את הכל יותר טוב.
בסדר?
יאללה.
כן.
איך קוראים לה? ברכה אחת?
מעין שלוש.
ברכה אחת שהיא
כמו מעין
שלוש ברכות.
איזה שלוש ברכות?
שאלה ארבע.
זה כתב הזה.
בסדר?
טוב.
איפה אנחנו?
כן.
ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מניין מאה ברכות. עכשיו תשימו לב, גם בתקניסת הספרדים,
ליל שבת, שבת, אתה יוצא מבית הכנסת,
עומד בן אדם ככה.
מה יש לו?
עצב בשמים, מסבה בשמים, נותן ריח טוב בפירות, אתרוגים.
בקיצור, כל אחד מביא ושילך בכנסת מוסר ויושב על שולחן
גדול עם כל מיני אגודות של בשמים.
תברך,
תברך.
מה אומר הרב יושב-ראש? מה אומרים אחר כך?
אחרי שמברכים, מריחים,
ריח ניחוח,
כישל אדוני.
פסוק, אפשר להעיז. בסדר?
יאללה.
אומר הרמב״ם, ואם רגיל בשנת צהריים, אי לבטלנו, כי עונגו לו.
זה משהו מיוחד.
ובפרט, יש כאלה שבאמצע השבוע לא נכים מנוחת צהריים.
לפי הרמב״ם יוצא, בלילה אתה ישן, ביום אתה ער, מה לך מנוחת צהריים?
טוב, אנחנו לא ישנים בלילה, אז ישנים בצהריים, זה בעיה, אבל זה מה יש.
סדר היום המשובש הזה.
מספרים על רבי חיים ויטל,
שהוא פעם אחת נכנס לחדר של הארי הקדוש,
ושבת בצהריים הוא נח ישן וראה את הארי ממלמל בשפתיים, מדבר, מדבר, מדבר, נפתחות של הצוללת.
מה הרב אומר?
הוא הולך, שם את האוזן,
הוא רק קירב את האוזן ליד הארי הקדוש, והוא התעורר. מה אתה עושה פה? מה אתה...
אני שמעתי שהרב ממלמל,
רציתי לשמוע מה הרב מדבר.
הוא אמר לו, אתה רצית לשמוע מה אני מדבר?
מה שאני מקבל תורה משמיים במנוחה של שבת בצהריים,
אם תשב לידי עכשיו 70 שנה, אני לא אספיק להגיד לך.
טוב, אז זה הארי,
מה הוא מקבל בשינה של שבת בצהריים?
לא באמצע השבוע,
שבת בצהריים.
אז אנחנו בינתיים נלך לישון.
נקבל מזה קצת עונג שבת, קצת... הארי הקדוש קיבל מזה תורה שלמה,
נשמה יתרה.
בסדר, אבל אתה צריך לדעת להתענג,
גם בשבת ל... כן, שבת בצהריים ישנים.
צריך קצת.
תראה כתוב שמי שיכול לישון,
לנוח
ביום שישי אחרי הצהריים,
זה מעלה גדולה.
אתה מצליח יום שישי אחרי הצהריים שלו?
מה?
בקיץ. משה?
מה?
לא, לא טוב. מה אתה אומר? אתה מצליח?
אתה אומר, תן לי רק לכרית, אני ישן בעמידה.
בסדר, ברור, צריך לדעת שיש זמנים, כן, אדם צריך לנוח, להניח את עצמו, להניח את הראש,
מה, לא שאלתי את כולם, בסדר, מי שלא שאלת אותו, כאילו שאלתי, יאללה.
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך.
לדעתי אנחנו משלימים,
תעשה חשבון, כל מה שהיה,
תוריד מזה, מה אמרנו, 36 פחות
7 זה 29,
אז מהמאה תוריד 29, נכון?
עכשיו יש לך סעודה נוספת, זה ברור, סעודה שלישית.
מה?
עוד?
למה ארבע?
שש לפחות.
נטיית ידיים המוציא.
ואם הוא שותה יין, אז זה שבע.
בסדר, כמה הגענו? 22 צריך, נכון?
עוד?
22. נו,
כי ידעו שלא סמוך לסעודה, אלא לפני כן,
גם כבר יש לך, יש לך גפן, יש לך מזונות, יש לך עץ, יש לך... יש ברכות.
ודואגים שיהיה מה שנקרא מיני מגדים,
כיבוד,
כן, בפרחות קוראים לזה,
במשך השבת.
אתה גובר את הסעודה,
אתה יושב קצת ללמוד משהו,
תברך.
עכשיו, אשר יצר גם, לא עשינו בחשבון,
גם,
תוסיף עוד. בקיצור, אפשר להשלים.
מי שלא מצליח להשלים כי אין לו אפשרות,
כן,
אז יש אפשרות לצאת ידי חובה בברכות התורה.
זאת אומרת, אם הוא שומע בבית הכנסת,
אנשים מברכים
בברכות התורה, אשר בחרבנו, אשר נתן לנו. כמה כאלה יש בשבת?
למה?
שמונה עולים.
מפטיר.
אם מפטיר, לא?
אם מפטיר זה 16. ובמנחה?
זה עוד 6.
נכון?
כבר 22. הנה, בדיוק 22. אתה רואה?
בול, למה מסתדרים?
אבל זה מה, כי אם הוא לא יכול להשלים בעצמו.
אז בבית יש אגרטל עם פסמים, אתה עובר פעם וכמה זמן ומברך פסמים.
למה?
פסמים, בואו איזה זמן, אין לזה שיעור, לכן איזה ברכה אחרונה.
אין לזה שיעור. לא תעמוד כל רגע
20 שניות עוד פעם, עוד פעם.
חמש, שש, שבע פעמים ביום.
בסדר?
ברור.
טוב, אחר סעודת שחרית, הנה עוד פעם הביטוי שאמרנו גם פעם שעברה סעודת,
שחרית.
קובעים מדרש לקרוא בנביאים ולדרוש בדברי אגדה.
ואסור לקבוע סעודה באותה שעה.
כמו שאמרנו שביום שישי בצהריים לא קובעים סעודה,
גם בשעה שהולכים ללמוד לא קובעים סעודה. מתי אוכלים?
שימו לב, סדל יום של בתים של אנשים שומרי מצוות,
שמבינים מה זה שבת.
גומרים את התפילה,
מיד אחר כך סעודת שחרית.
ואחר כך מה עושים?
הולכים לבית הכנסת ללמוד
ולא לקבוע סעודה באותו זמן.
יש כאלה שטוב, אחרי סעודה, אחרי שחרית,
הם מסתלבטים, הם לא יודעים פה ושם וכל מיני דברים,
באים ב-12 וחצי, לא יודע מתי, אוכלים סעודה.
ממש לא.
זה כבר זמן שצריכים ללכת ללמוד.
ופועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע,
יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע.
והתלמידי החכמים ימשיכו יותר בעונג גחילה ושתייה קצת.
תביני מה קורה פה, העולם הפוך.
היום אלה שיושבים ולומדים, גם בשבת לומדים.
ואלה שפחות לומדים, יאללה תביא את הג'עלה.
יושב כל היום, אם אתה צריך להשלים מהברכות, אין בעיה.
אבל אתה לא לומד כל השבוע, לפחות בשבת תלמד.
דאריהם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע.
זה בזמנו,
שאל הרב אליהו, הוא אמר,
הרב מרדכי אליהו זכר צפוניק לברכה, אמר,
הרי כתוב שלא יהיה דיבורך שבשבת כדיבורך שבחול.
תלמיד חכם, מה הוא מדבר כל השבוע?
דברי תורה, אז מה הוא יעשה בשבת?
מדבר על עסקים?
שלא יהיה דיבורך שבשבת כדיבורך שבחול.
זה אומר,
תלמיד חכם שלומד כל השבוע גמרא,
גמרא, הלכה, כמו שצריך,
שבת שילמד מדרש,
שילמד תנ״ך,
שישנה מהסגנון של הלימוד.
אבל מי שכל השבוע עובד קשה,
והוא עובד קשה, באמת מוצדק,
מה הוא עושה בשבת?
לומד.
הוא יכול בשבת?
להתענק בלימוד.
בסדר?
זה ה-10. טוב, בואו נראה בסבורה.
וגם בליל שבת קודש, טוב שישלים בם המאה ברכות.
בסדר? זאת אומרת, יום שישי,
לשבת קודש.
מניע עד מאה הברכות, כי בכל יום מברך אדם מאה הברכות כדי יתעלל וסימן מי' ו' סעיף ג', זה מה שראינו.
אין שם במשנה ברורה. ועתה,
שנחסר לו כמה ברכות, שבתפילת שבת יש רק שבע ברכות,
אז כן נשתדל להשלימם.
ואם נגיד בשנת צהריים, הל יבטלנו, מכל מקום, לא ירבה בו יותר מדי
שלא הבאנו לידי ביטול תורה, שאפילו יותר מדי חכמים שעובדים כל השבוע,
שמצווה שהתענגו ביותר כדי לקמא בהגעה,
אין הפירוש שיבלו כל היום בתענוגים,
רק ימשכו יותר בתענוג משאר בני אדם.
כתבו הספרים בשם הזוהר הכדור שמצווה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת,
ומי שאינו ברחי לחדש
ילמד דברים שלא למד עד הנה".
דברים חדשים,
שיהיה לו חידוש כלשהו,
כי עונג הוא לא, אבל לא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במוצאי שבת,
שמראה בזה שנח בי השם בשביל ימות החול.
אלא מה אנחנו עושים?
אנחנו נחיהו מדין כבוד שבת,
ובשביל שיהיה לנו כוח לעבוד במשך השבוע.
איך אמרנו פעם גם לגבי הפרנסה?
אני אוכל בשבת,
מענג את השבת, בגלל שתהיה לי פרנסה כל השבוע.
אני לא עובד כל השבוע בשביל שיהיה לי מה לאכול בשבת.
זה הבדל ברור?
אני מתחיל מזה שאני מענג את השבת.
כתוצאה מזה יש לי פרנסה.
הקב' ברוך הוא קודם לכל, בקיצור.
קובעים מדרש,
דעית במדרש,
שמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של העולם.
כשייכנסו ישראל לארץ,
זה רץ לחרמו וזה רץ לשדהו וזה רץ למחשב וזה רץ לאפליקציה וזה רץ להנדסה וזה לטכנולוגיה וזה... אתם מבינים מה קורה?
הוא עובד מ-8 בבוקר עד 10 בלילה.
תורה מתאים. מה יהיה עליי? אומרת התורה.
נכנסים לארץ ישראל, כל אחד עסוק
בקיום שלו.
אני, מה תהיה עליי?
אמר לה,
יש לי זוג שאני מזווה לך.
מה הזיווג שהקדוש ברוך הוא מזווג לשבת?
סליחה, לתורה?
שבת.
בשבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם
ויכולים לעסוק בך.
הקדוש ברוך הוא הבטיח לתורה שמי יהיה הבן זוג שלה?
למה?
שאז ישראל לומדים תורה. נו, ומה עכשיו אנחנו עושים?
אנחנו חלק מהמשוואה.
אסור לנו לבטל את המשוואה, חס ושלום,
ולדרוש, והעיקר יהיה אז ללמד לרבים את חוקי האלוהים ואת תורותיו.
לאורות, הלכות, שבת, והאסור והמותר.
גם להמשיך לב השומעים בהגדה,
בסדר?
צריכים ללמוד הלכה, צריכים כמובן לטבל את זה בענייני אמונה.
אי אפשר ללמוד הלכה בלי אמונה, כדי שאדם יהיה לו טעם טוב בקיום.
המדריכים את האדם ליראת שמיים.
כדאיתה באלקוטר יש פרשת ויקל.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עשה לך קהילות גדולות.
או דרוש לפניהם ברבים, הלכות שבת בשבת,
להוריד לישראל איסור ויתר. ולא כמו שנוהגים עכשיו.
מה נוהגים עכשיו?
כל הדרשה, גימטריות, פילוסופיות,
קיצור, הכל דרשות בעננים.
צריך דרשות בעננים כדי לחזק אמונה בעם ישראל.
אבל מה צריך?
את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.
צריך לחלק כל דרשה.
זה גם מה שהוא מביא בהלכות פסח,
דרשת שבת הגדול.
לא כמו היום, כמו שהוא כותב.
דרשנות, פלפולים, אני יודע מה,
השתלת קרנית
ולא יודע מה.
דחילק, זה מה שמעניין את האנשים בליל שבועות.
ניתוחי מתים,
אני רוצה עכשיו חיבורי חיים, מה ניתוחי מתים?
אתם ראיתם כל מיני כותרות של שיעורים בליל שבועות?
תכלס, שורה תחתונה, מה?
לא אמרנו לא לדבר על דברים אמוניים, ובסדר, אבל תביא את זה גם.
ככה בביא המשנה ברורה. צריך לחבר את הכול.
את הדרך אשר ילכו בה ואת
המעשה אשר יעשון.
יש דרך ויש פירוט של המעשה.
צריך לחבר את שניהם ביחד.
נראה לי שזה מה שאנחנו עושים, נכון?
איך אנחנו לומדים בהלכה?
אתה יודע?
אני מצליח או שאני לא מצליח?
תגיד לי.
אם לא תגיד, אנחנו נעשה תשובה.
בסדר, זה ברור.
צריך לחבר את הכול ביחד.
גם את היסודות האמונים וגם את הקיום המעשי.
טוב.
ואסור לקבוע, בגמרא הייתה בתלת מילא נחת בעלי בתים מנכסיו.
אוי, איזה שם ישמור.
מה אומרת הגמרא?
בשלושה עניינים
בעלי בתים יורדים מנכסיהם.
אחד מנה היו דכה ושאותה בשבתה בעידן במדרשה.
כשיהיה שיעור בבית הכנסת, אני עכשיו יושב לאכול.
כי עד עכשיו התענגתי בפטפטת, בברברת, לא יודע הרבה מה.
הילדים מגיעים רק באחת בצהריים. אתם מכירים את זה? השמש?
לא נעים.
טוב, תעשה סעודת שחרית. הילדים לא יגיעו
עד שהם קמים ועד שזה...
אתה מבין אותי, נכון?
בעיה, הדבר הזה.
טוב.
ואני אגיד את הבירושלמי,
לא ניתנו שבתות ואיים תוהים לישראל כדי לעסוק בהם בתורה.
שכל ימות החולים טרודים במלאכתם, ואין להם פנאי לעסוק בהם בקביעות.
ובשבת הם פנויים במלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי.
לפיכך אסור לו לפנות עצמו מדברי תורה
ולקבוע סהובותו בשעה בשביל דורשים מבית המדרש דברי תורה ברבים.
אלא יקדימו אותה או יאחרו אותה.
וזה יהיה תוכחה מגולה לאותם אנשים שמטיילים בעת ההיא בשווקים וברחובות.
מכירים את זה?
הולכים את הרחוב.
כשלמדנו בנתיב מאיר,
הולכים את רחוב הפסגה עד מאגר המים וחוזרים
מטיילת.
פה הולכים שדרות המרי, לא? אתה רואה את הרחוב המטיילים?
רחוב רבי עקיבא, איפה זה?
אתה מכיר רחוב רבי עקיבא?
לא בירושלים.
גם בירושלים יש.
יש שם הקולנוע, אבל
בבני ברק, רחוב רבי עקיבא, מטיילים.
תלך כנס עכשיו בשיעור.
לא אמרנו שאסור טייל.
למה לא? עונג שבת.
אבל לא בזמן שיש לימוד בבית הכנסת.
כי אפילו בסעודת שבת, שהיא מצווה, אסור, אז מבנה ביטול תורה.
כל שכן לתהו להרבות את זה ושיחה בטלה, שאסור.
בקיצור, כל דבר צריך לדעת מתי
ואיך לעשות אותו.
אחד הסודות הגדולים של כל דרכי ההתנהגות של האדם.
מתי ואיך.
תזמון וצורה.
כל דבר.
וגם טיול, וגם סעודה,
וגם לימוד וגם שינה.
כל דבר.
דבר בעיתו, מה טוב.
כן, אמרנו כמה פעמים שמי שאוכל צ'ונט
חייב מיטה.
נכון?
אחרי הצ'ונט הולכים לישון, מיטה.
בסדר?
בסדר.
נסתדל, מה שאפשר, גם צריך לישון קצת.
גם זה.
טוב.
סעודה באותה שעה ולאכול בלי קביעות סעודה כמו שרגיל בימות השבת.
זאת אומרת, הכוונה היא בימות השבוע.
נראה שמותר.
כאן נזכר ליל וסמונו רשומים טס ב' לעניין ערב שבת.
אתם רואים?
בדיוק מה שניסינו לחבר מקודם.
שהייתה משפחה שהייתה קובעת סעודתה בערב שבת ו...
לא אומרים,
עדיף לא להגיד,
כי אתה צודק, אתה צודק.
לא קובעים סעודה, יאללה, נכדים, בואו כולם, תאכלו קובה, תאכלו
גפילטפי, שאני יודע מה,
שישי אחר הצהריים. היה דבר כזה,
בשום אופן לא.
אוכלים משהו קטן.
טוב,
והנה כמה שטעם שעשו חז' קביעות סעודה אז,
או מפני שהתבטל על ידי זה מתורה,
ולאן נשמע שמכל שכי שצריכים להסתדר שלו לגרום על ידי זה ביטול תלמוד תורה דרבים ככל מה שמצאו בעוונותינו הרבים לאיזה אנשים שמזרזים לעולם בשעון הקיץ
אפשר עוד היום גדול להתפלל ולכן בסביבה שלישית
וגורמים שכל אנשי בית המדרש יפסיקו מלימודם
כבר אמרו חז״ל, אמר רבי יוסי, חלקי ממושיבי בית מדרש
ולא ממעמידי בית מדרש. אתם מכירים את החבר'ה האלה?
קרא לי פעם
הוא לוח זמנים
מתי נותנים שיעור? פתאום מישהו בא,
רבי חנניה,
זה נקרא מקימי בית המדרש.
אמר תראו בשביל בוא, בוא תעשה לי טובה, רד למטה,
תבדוק אם רבי חנניה הגיע.
עד שהוא ירד ועד שהוא חזר, רבי חנניה הגיע באמת,
הגיע הזמן.
בסדר?
זה נקרא מעמידי בית המדרש. נכון שגם הרבנים צריכים לשים לב
שהם לא מעמיסים יותר מדי,
לא מעריכים יותר מעבר
ללוח זמנים שקבעו, וגם חשוב,
שאדם יודע, אני בא בזמן מסוים, אני הולך לזמן מסוים, זה ראש טוב,
אבל אם בן אדם לא יודע,
פתאום זה מאריך לו ברבע שעה, זה מקצר לו בעשר דקות,
לא מתאים לנו.
צריך אדם לדעת את הלוח זמנים כדי לקבוע.
אם לא, שלא יישאר זמן להתפעם ממך, כי הוא יקיים סעודה שלישית ביום כדין.
אז בוודאי נוכל לזריז לזה.
אלא המשיכה דרשה שייבטל על ידי איזה סעודה שלישית.
זה דבר חשוב.
למה?
כי עוד רגע נראה סימן רשת צדיה א'.
סימן רשת צדיה א' ידבר על העניין של סעודה שלישית.
בסדר?
מה, נתחיל רשת צדיה א' או ש...
כן.
מה?
בין סעודה עד שחרית
לבין מנחה יש דרשה?
שלוש שעות.
כמה זמן היה דורש הבן איש חי?
כמה?
הם רואים שהוא היה דרשה אחת ארוכה.
וברוב החום שהיה בבגדד,
רואים שהוא היה מגיע עם המעיל החיצוני רטוב,
מהזיעה שהוא היה מזיע בדרשה.
יש לי סיפור פעם שהוא נתן הספד על מישהו, אשתו ביקשה את ההספד וזה, והוא בא לתת לה את ההספד.
הוא הוציא את הנייר מהכיס, הכל היה כתם אחד של ג'יו.
אה, הכל כבר רטוב היה.
לא נשארה שום אות.
לא נשארה שום דיבר, וכנראה שאין הקלטה.
בזמן הבן אשחי הקליטו?
מתי הוא נפטר?
תרס סט.
השנה זה יהיה 110. 110 שנים שהוא נפטר.
היה אז הקלטות?
לא היה, נכון?
יש הקלטה של בן אשחי?
לא ממתי התחילו להקליט, אני לא יודע, מה הטכנולוגיה הזאת? מתי קיימס בעולם?
כי החפץ חיים יש,
אבל זה חדש.
חפץ חיים נפטר בתרצצצ״ג,
לפני כמה שנים זה?
שמונים שנה,
שמונים וכמה שנה, אז זה היה הקלטות כבר.
אבל אני לא יודע, אני לא יודע מתי זה התחיל, אתה יודע?
כבר חשבתי שאני בתמיד ראש לא מכיר כלום, אבל אתם...
בסדר, יאללה.
רשת צדי א',
מה נעשה פעם הבאה?
כי אם נתחיל עכשיו לא נסיים, אז זה בעיה.
טוב, בואו.
סיימנו סימן רשת צדי.
רשת צדי א', בעזרת השם, בשבוע הבא.
