הלכנו בהלכות שבת, סימן ער'ה דברים שאסור לעשותם לאור הנר בשבת.
הרי הדלקנו נר שבת, נכון?
הדלקנו נרות שבת.
אם הדלקנו נרות שבת, למה השתגענו אותם? אז זה נר חנוכה.
נר חנוכה, אסור לנו להשתמש בהם. למה? הנרות הללו?
קודש הם. אין לנו רשות להשתמש בהם. זה חידוש.
לכן אנחנו אומרים,
כי נרות רגילים, בדרך כלל כל מטרתם היא השימוש בהם.
ואם לא משתמשים בהם, בשביל מה מדליקים אותם?
בזבוז אנרגיה, בזבוז חלב, בזבוז שמן.
מטרת הנרות זה להשתמש בהם. למה מדליקים נרות בשבת?
למה מדליקים נרות באמצע השבוע כדי שיהיה אור?
למה מדליקים נרות בשבת?
שיהיה אור וממא יהיה שלום בית.
בסדר? יפה.
אז צריך להשתמש בנרות האלה, אוכלים,
יושבים,
פתאום אנחנו מגלים שבאו חכמים ואמרו
יש דברים שאסור לעשות לאור הנר בשבת.
זאת אומרת, זה שיש נר בבית זה ברור
כדי שיהיה אור.
אנחנו רוצים שתהיה אורה בבית, שמחה בבית.
שבת זה מעין עולם הבא.
עולם הבא זה לא חושך.
מי יושב בחושך?
מה אומר הפסוק?
ושועים בחושך ידמו. נכון?
יפה.
רשעים בחושך יחידו, כתוב מפורש, פסוק.
רשעים יושבים בחושך, צדיקים, יושבים באור.
כל מקום חשוך אפילו, תפקיד הצדיק לעשות אותו מואר.
להפוך חשוכה
לנהורה.
כל דבר לא טוב, להפוך אותו לטוב,
בעזרת השם, שנזקה.
בכל מקרה, באים חכמים ואומרים, בכל זאת יש לך אור,
יש דברים שאתה לא עושה אותם לאור הנר.
למה? מה ההיגיון?
הרי רצינו להשתמש לאור הנר.
מה ההיגיון שלא להשתמש?
דברים עדינים.
יש דברים, אתם יודעים, לפעמים לא רואים טוב.
אז מה עושים?
לוקחים את הפנס לתוך הספר.
לוקחים את הפנס כדי לראות איזה שהם דברים קטנים.
מה החכמים חוששים?
שאתה תרצה לראות דברים עדינים שדורשים אבחנה דקה
לאור הנר שלך,
תטה את הנר.
תיקח את הנר.
רגע, אני רוצה לראות יותר טוב.
לא ברור לי מה כתוב.
לפעמים יבוא מישהו ויקח את הספר לאור הנר, בסדר.
לפעמים ייקח את הנר אליו.
באו חכמים ואמרו, לא עושים דברים מסוימים,
הווי אומר, דברים עדינים,
שצריכים הבחנה דקה,
לאור הנר שמא יטה, כן, יטה את הנר.
ואם הוא יטה את הנר, מה הוא גורם?
גיבוי אברה.
תלוי איך הוא הזיז.
ירד השם קצת, עלה השם, בסדר, זה ברור.
אפס.
אז זו שאלה אחרת עכשיו.
טיפה אנחנו קופצים, אבל נראה את הכול בפנים.
אז אם יש לי מנורת שולחן,
אני רוצה לראות משהו יותר טוב.
מותר לי להזיז אותה?
כן.
האם יש לך שש שמא זה יכבה או יבעיר?
או אולי זה יתנתק מהשקע?
אם זה אמור להתנתק מהשקע,
כל השבוע אל תשתמש בו. למה?
שקע לא יציב
שהוא רופף לא בטיחותי.
יכול לעשות איתך של שלום שריפה?
ברור, אני צריך שקע בטיחותי, שקע בטיחותי, הוא תקוע בתקע, תקוע בשקע.
אז אם מותר לי להזיז את המנורה,
אפילו אם היא נורת ליבון,
יש לנו היום נורות ליבון,
לא תקני, נכון?
המנורות עם אחות להט,
שעל זה כתבו פעם שאולי אפשר לצאת עם זה לידי חובות הדלקת נר שבת.
להט. אחות להט.
נורה, אגס.
יש לי בבית, אבל זה קורה, זה אנתיקה.
היום כבר לא מוכרים.
יצא מהתקן, בסדר?
מה יש היום?
נורות פלורוסנטיות או נורות לד.
עכשיו האפשרות לכיבוי והעברה היה יותר... אין, אין אפילו חוט להט.
שאלה גדולה מה זה.
בכל מקרה,
הנורה הזאת,
מותר להזיז אותה או אסור להזיז אותה?
מדין עברה,
אין בעיה.
מה היית אומר? למה יהיה אסור?
זה מוקצה.
למה זה מוקצה?
זה חפץ ש...
יפה, יפה.
אבל החפץ הזה הוא ניתן להזזה?
לא.
הוא מחובר לקיר.
אם הוא לא מחובר לקיר,
הוא לא פועל.
כל השימוש שלו מהו?
שהוא בטל אגב הבניין.
חלון.
מותר לפתוח חלון ולסגור חלון?
יפה. אבל אם החלון יצא מהקיר,
או מישהו הוציא דלת הזזה, מותר להחזיר אותה עוד איזה שבת, אז למה?
אז אמרו קצת, כי זה בטל אגב הקיר.
זאת אומרת, זה חלק מהקיר.
אם אתם זוכרים, דיברנו על זה גם,
כשדיברנו אם מותר להזיז פלטה של שבת,
האם מותר להזיז מפזר חום, בלי תרמוסות נגיד.
ברגע שהוא מחובר לקיר, הוא חלק מהקיר.
אם הוא חלק מהקיר, אני לא מזיז אותו, הוא מחובר לקיר.
כמו לפתוח דלת, לפתוח חלון.
שאם הוא לא עובד,
ואתה בא עכשיו ומעביר אותו למקום אחר, אז הוא יכול לפעול.
גם אם זה חומרה.
דבר אחד, שאנחנו באמת נזהרים,
זה רדיאטור חשמלי.
רדיאטור חשמלי, תנודה של השמן בפנים,
יכול להעביר או לכבות או להדליק את ה...
מה?
איך מתחמם רדיאטור חשמלי?
כן, אבל
מה מתחמם שם?
מתחמם כל האורך,
שמן.
זה לא משנה.
תעשה חור פעם ותראה אחר כך מה יוצא.
אל תעשה את זה, זה מבוי.
בסדר?
הלך.
זה נושא ברור?
יפה.
רדיאטור בקירות יש בו מים,
רדיאטור חשמלי יש בו שמן.
בסדר?
יפה. לא שמן למאכל, אם חסר לך פעם בחביתה, אל תוצא משם.
בסדר.
הנושא ברור.
יפה. זאת אומרת, כל מה שאמרו חכמים, שמא יתה.
ואם שמא יתה זה גרם, כיבוי הבערה.
אבל אם יש לנו מנורה, מה יהיה פה?
לא יהיה כלום. מחובר לקיר,
אין בעיה שהם מוקצה, והבערה גם אין.
ובפרט אם זה לדים היום,
כן, ברוך אתה ואלוהינו מלך העולם של אקונר יורו.
העניין שלו מפזר חום,
כשהוא מנותק מהחשמל,
זה מוקצה,
זה דבר שאין לו שימוש.
מה תעשה בלפזר חום?
תגיד שזה כלי שמלאכתו לאיסור, אז אפשר להשאיר אותו,
להחזיק את הדלת פתוחה
במקום מעצור,
כשהוא מנותק?
הוא לא שווה כלום.
עם תאורה וצבע אדום כזה?
כן.
מה הבעיה?
זה דיברנו, יש כאלה שאם הרמת אותם הם נכבים.
בטיחותי.
זה בטיחותי כזה שברגע שהרמת יש איזה קפיץ,
אותו דבר במכאן החשמלי.
יש כאלה שיש להם קפיץ כזה, ברגע שהזזת,
מתהפך או משהו כזה,
הוא מתנתק.
מכירים את זה?
יש מכשירים חשמליים כאלה, יש להם קפיץ כזה שיוצא החוצה.
הרמת טיפה, איזה אתה טיפה? ניתק.
מנורה, שילקו את הכסף מאוד כאילו... מנורה צולחה, על זה דיברנו, מזה התחלנו.
כן, בכל מקום.
מה הבעיה?
ברור העניין?
בואו נראה בפנים.
עירה.
אומר השולחן הערוך, סעיף א',
עין ראשי,
אין פולין, מה זה פולין?
מנקים, מנקים.
פירוש לבער את הכנים מהבגדים, תרגום ביערתי הקודש, פלאתי,
ואין קוראים בספר לאור הנר.
ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה,
ואפילו גבוה עשר קומות. שמים לב, כשחכמים גוזרים משהו,
אנחנו לא משנה כמה זה.
נותנו מרית עין, חדרי חדרים, שמא אפילו במקום גבוה,
עמוד נ״ד.
ואין קוראים בספר לאומות, אפילו אינו מוציא בפיו, זאת אומרת, אפילו גבוה עשר קומות, שאינו יכול להגיע אליו.
שלא יוחלקו חכמים בדבר,
או מטעם זה יש לאסור אפילו בעששית,
או קבוע בחור שבכותל
וכן בנר של שעבה.
בסדר, ככה או ככה
לא מזיזים.
זאת אומרת, לא קוראים לאור הנר. למה השם יבוא?
להטות.
אומר השולחן ערוך סעיף ב'
איך?
גם כשהוא רק מסתכל בעיניים. כשהוא מסתכל בעיניים
הוא לא יבוא לדקדק בדיבור.
כשהוא קורא בפה,
בפה,
אז פתאום הוא שם לב שהוא אומר מילה לא נכונה או משהו כזה,
אז הוא רוצה לבוא לדקדק, הוא מסתכל,
מביא את האור אליו חזרה.
כשאדם קורא בעיניים, הוא פעם מוותר לעצמו.
הוא לא שם לב שהוא לא קורא נכון.
מה אני אגיד עכשיו?
תראו כאלה שמתפללים בבית כנסת, שלא אומרים את כל התפילה מההתחלה עד הסוף לקול רם.
יום אחד תגידו להם, בואו תגידו את התפילה.
בן אדם בגיל 70 להגיד את השריר של ביתך לא יודע נכון.
למה?
הוא קורא בעיניים,
הוא לא מוציא מפיו.
אני כבר לא מגיע לזה, אני עדיין בא לקרוא.
בסדר?
צריך להגיד בקול, בקיצור.
אומר השולחן העורף הוא דווקא אחד, אבל שניים קוראים ביחד, שאם בא אחד להטעות,
הזכירנו חברו, והוא שקוראים בעניין אחד, שאז ישגיח אחד במה שיעשה חברו.
אבל בשני עניינים לא.
יש אומרים שבשני ספרים אפילו בעניין אחד אסור.
לא רק שהם לא עסוקים באותו דבר, אלא
אפילו הם נמצאים בשני ספרים באותו עניין, גם אסור. למה?
כל אחד שקוע בספר שלו, והוא בכלל לא ישים לב
מה החבר שלו עושה.
ואז החבר שלו ירצה לראות
את מה שכתוב בספר יותר טוב, יתה את הנר.
אפילו שמשתמשים באותו נר.
ולכן אסור לומר,
פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת בבית הכנסת, וכן נהגו,
כי בדרך כלל, בפרט אצל אשכנזים, וזה מה שהביא פה הרמה,
היו כל מיני פיוטים לחגים מסוימים.
בתפילה היו מכניסים פיוטים.
היום אנחנו כמעט לא מכניסים שום פיוט בתפילה.
הפעם היו מכניסים הרבה פיוטים.
לכן היו רואים,
הפיוטים האלה לא שגורים על הלשון.
ופתאום בא מי שרוצה לקרוא פיוטים,
אז יותר שהוא ירצה להזיז את הנר.
עכשיו כל אחד נמצא בספר של עצמו,
אז הוא יבוא לעטות את הנר.
אפילו שזה באותו עניין.
זו השיטה השנייה הזאת שמופיעה ברמה, אבל זה הרמה.
בכל מקרה,
לפי השולחן ערוך,
אם שני אנשים לומדים באותו עניין,
גם אם זה שני ספרים,
אפשר לקרוא לאורנר,
בתנאי שהם עסוקים אחד עם השני באותו עניין.
סעיף ג', אם יש אחר אמו, אפילו אינו קורא,
ואומר לו, תן דעתך עלי שלא אתם מותר.
והוא עדיני, הוא אומר כן לאשתו.
מה הקשר בין אשתו לבנו?
זאת אומרת, למה אתה רוצה להגיד אשתו לא כמו מישהו אחר?
אדרבה, אשתו יותר תדאג לו.
מי ידאג שבעלה לא, שמישהו לא יחלל שבת?
האישה תדאג לבעלה, נכון?
אז למה הוא אומר ככה?
תראו איך המושגים שלנו השתנו.
בזמנו, אישה הייתה מדברת בפני בעלה,
בעלה עושה משהו, היא תגיד משהו אחר.
אומר לשולחן ערוך, הוא עדין אם הוא אומר לאשתו.
גם אשתו יכולה להוות גורם מרתיע,
גורם מאזכר.
היום שבת,
כנובחו פוחדים שאולי
למשל, תלמידים אצל הרב.
הם יגידו משהו לרב?
תלמידים יוכלו ללמוד אצל הרב. יגידו לו משהו?
היום?
בטח.
אבל פעם?
אוי, יעזור להגיד משהו לרב. ואז יש חשש שהרב יטה.
זה יחד. מישהו אחר זה מועיל.
גם אישה אצל בעלה זה מועיל, וברור לנו שזה נכון.
סעיף ד', אדם חשוב שאין דרכו בכל להטות, מותר בכל גבנה.
אדם חשוב,
הוא לא מטה אף פעם. מה לו בלהחזיק נר, יתלכלך בנר?
ואם מישהו עושה, מישהו אחר עושה לו את זה,
אז גם מותר בכל גב. מדוע? כי הכול זה גזירת
חכמים שמי יבוא להטות. מי יבוא להטות?
מי שרוויחו לשבוע להטות.
אבל מי שאף פעם לא מטעה, אז אין לנו בעיה.
הם במדורה, אפילו עשרה כאחד, אין קוראים.
לכל האחרים ישרות להגיד שני מאה, אז הפסקת חשמל היא נרות שבת.
הפסקת חשמל, השארת נרות שבת, אתה חושש שהם מטאטא.
כי אנחנו היום דורשים תאורה רבה.
אדם לא מסתדר עם תאורה מועטת.
תראו מה קורה בבתים.
פעם היו שמים בחדר גדול מנורה של 40 ווט.
מנורת לימון 40 ווט. ראיתם את זה?
כמו שאתה נכנס לחדר מכונות באונייה.
בקושי יש תאורה.
אבל אתה יודע מה אני אומר? אתה יודע מה אני אומר?
כן, 40. אחר כך עלו ל-75,
ואחר כך 100 ו-150,
והיו שמים לך לד 60 ווט.
וואו, וואו, וואו, וואו, וואו. 48. מלא, איזה תאורה.
אדם רגיל לזה.
ולכן, כשהוא ידליק נר, כי הייתה הפסקת חשמל,
סיכוי סביר שהוא יזיז אותו.
אתה לא יכול להגיד שהוא רגיל לא להטות.
כי הוא לא רגיל לך. בדיוק, יפה.
ולכן, כיוון שהוא לא מכיר במציאות הזאת, יש לי חשש שהוא יבוא לקרב את הנר אליו.
כשהוא מכיר, הוא יודע שהוא לא,
בסדר. אבל אם הוא לא יודע שהוא לא,
אז הוא כן, בסדר?
במדורה אפילו עשרה כאחד, אין קוראים, משום דויל ויושבים רחוקים זה מזה, ועוד שזנבות אהודים סמוכים להם,
כל אחד יש לו מקל עם איזה אש,
איזה מקל כשבא חברו לאוויר ולחטות.
לכן לא יושבים לקרוא מסביב למדורה.
מה עושים מסביב למדורה?
מתחממים, פיצוחים,
אבל לא יותר מזה.
תינוקות של בית רבן קוראים לאור הנב, מפני שאימת רבן עליהם.
הייתם פעם ילד בתעמוד תורה שמזיז את האצבע, שהרב לא אמר לו?
לכתוב פלקה.
אתה יודע מה זה פלקה?
אבא שלי, זיכרונו לברכה,
היה לו ציפורן באצבע הזאת לרוחב.
כי פעם הוא התנהג לא יפה ונתנו לו פלקה,
הלכה לו הציפורן,
ואז היא גדלה.
שים את האצבעות ומרביצים.
לא, לא היום.
אוי ואבוי, השם ישמור, כלא בטוח.
ברור העניין.
מה גם שאנחנו יודעים שהיום כל החינוך הוא באהבה,
לא באירע.
זמן גלות, חוץ לארץ,
כל החינוך היה באירע.
ומפחיד לעמוד ליד עמד.
אוהדים,
פרקינסון בגיל צעיר.
היום הרב רועד.
כתוב שם באחד תשעת הימים,
שלושת השבועות,
כתוב ולא יכו התלמידים.
למה? כי זה מסוכן הזמן הזה.
ואני תמיד שואל, בשנים שלנו, מה זה לא יכו התלמידים?
מה הגמרא התכוונה?
שהרב לא יכה את התלמידים, זה מסוכן.
והיום מה?
לא יכו התלמידים את הרב.
בסדר? לא יכו.
אז ברור השם, העולם מתקדם, משיח פה, משיח פה.
ברוך השם.
טוב.
מותר לקרוא במה מדליקים לאור הנר. למה? שהרי הוא מזכיר איסור שבת, ואיך ישכח.
הרי הוא מדבר על איסור שבת.
איך תשכח?
נוהגים לקרוא בליל יום הכיפורים במחזורים,
פני שאימת יום הכיפורים עליהם.
יש משנה לגבי מעשרות.
עמי ארצות מאסרים רק את הכרת, את השאר, את המטרה. עם הארץ זה מישהו שיודע,
הוא יודע מה איסור כרת, הוא יודע מה איסור זה,
הוא לא מתעסק עם זה, אבל איסורים אחרים אכפת לו,
מה שנקרא לייט.
הוא יודע, אבל זה לא מעניין אותי, בסדר?
אומרת המשנה, עמי הארצות לא משקרים בשבת.
באמצע השבוע תגיד לו, מותר? עזוב, מותר, מותר, זה בסדר.
רבי, רבי, זה בסדר, זה בסדר.
אבל בשבת עמי ארצות לא משקפים. למה?
אימת שבת עליהם.
אני שומע יתרה, הלחץ של שבת,
כן?
אימת שבת עליהם.
טוב, היום יש אימת מישהו על מישהו,
אף אחד לא מפחד מכלום.
בסדר, זה ברור?
יפה.
זהו.
אבל המשנה אומרת, וגם פה אומרים, אימת?
אימת יום הכיפורים עליו,
ויום הכיפורים הוא ילך להזיז, לא עושה כלום ביום הכיפורים, רק
מתפלל.
ליל פסח שחל להיות בשבת,
יו, אתם מכירים ליל פסח שחל להיות בשבת?
מתי זה היה?
שנה שעברה.
ומתי זה יהיה?
השנה.
ליל סדר שחל בליל שבת, איך קוראים את האגדה?
זה לא יום טוב שאפשר לקחת את הנר ביד,
כי מותר להעביר אש,
להוסיף שמן, אין בעיה.
להגביר את האש, להנמיך את האש, אין בעיה.
זה שבת.
אז איך קוראים את ההגדה?
עובר על שולחן ערוך,
ליל פסח שחל להיות בשבת ומותר לקרוא אגדה בספר.
משום דאבי כי אין ראשי פרקים. דאנם הארץ
שלא תהיה שגורה בפיו קצת.
אפילו בן אדם הכי לא יודע,
הוא יודע את ההגדה בקו כללי, מה שנקרא.
הוא מתחיל את המילה הראשונה, ראיתם תמיד בהגדה המילה הראשונה של כל פסקה?
גדולה.
נכון? כתב
28. ברור.
למה?
תחילת פסקה, והרבה אנשים, טוב, כל אחד.
חלקים מהאגדה, אתה יודע, בעל פה,
כללית,
בדיוק, הרבה דברים יודעים. מה נשתנה, נכון? יודעים?
אהלך מאניה, יודעים,
נכון?
ברגע שאתה מתחיל משהו, יודעים להמשיך אותו.
לכן אין לי בעיה. כאילו מדקדקים במילים, וכל אחד מחפש לראות בדיוק את המילים
שצריך להגיד במדויק.
זה דבר שכבר מכירים אותו.
כן.
אתה אומר שיכול להיות שיש היום כאלה שהם אפילו לא עמי
ארצות,
אפילו לא יודעים כלום, נכון, נכון, צריך להתפלל הרבה,
לעבוד קשה.
מה?
יפה. שואל אותנו,
השם?
רמי?
שואל אותנו, רגע, את הסימן הזה מותר לנו לקרוא בשבת לאור הנר?
כמו בבא במדליקים.
זה בדיוק.
את הסימן הזה מותר לקרוא לאור הנר. למה?
כי אתה קורא שלא יתה.
אז מה אתה תתה?
אבל לא מדובר פה חס ושלום על עבריינים.
הוא דיבר עם מישהו שהוא רוצה לשמור שבת, אבל הזיז.
טוב.
סעיף י' הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן נקראו התינוקות ולסדר אשר פרשיות בפיו בספר.
לקרוא כושר הפרשה על פה.
וראשי פרשיות לאו דווקא, אלא כל שיודע הפרשה על פה ובקצת צריך לראות בספר.
שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד, יתלה יקרה ולא עתילה הטויי.
זאת אומרת הרב,
אם הוא יקרא מילה מילה,
וצריך להסתכל בספר,
חשש שייתה, אבל התלמידים לא יגידו לו כלום.
התלמידים ליד הרעב מפחדים.
הוא, יש לו בעיה, אבל אם הוא קורא ראשי פרקים,
הוא יודע את הפרשה בעל פה.
היית מורי שלא יודע את הפרשה בעל פה?
אז זרקו אותו באותו רגע.
הכול בעל פה, כולל התגים וכולל...
לנו היה,
מי שלימד אותנו, זיכרונו לברכה,
הרבי יצחק כרמלי.
יצחק כרמלי היה מלמד פרשת שבוע טעמי המקרא בבוכרים.
אתה תאיר אותו באמצע הלילה, תשאל אותו באיזה מילה, באיזשהו מקום בחומש,
בתורה, איזה תג יש בצד ואיפה יש זה, אומר לך הכול.
הוא לא צריך ספר בכלל.
דרך אגב, גם הוא אומר השולחן ערוך שמי שרוצה לקרוא בספר תורה,
חייב לחזור פעמיים-שלוש לפני הקריאה, אפילו שהוא יודע את זה בעל פה.
כל שנה לפני זה. זהו, הוא יודע משנה שעברה, אין דבר כזה.
השנה, פעמיים-שלוש.
פעמיים זה שניים מקראים, אחד תרגום,
שלוש פעמים זה כבר יותר.
אבל אין דבר כזה לקרוא בתורה בלי להתכונן, בסדר?
מדיעבד, אם לא, סיפור אחר כבר.
אבל אנחנו מדברים על חייבים.
הוא היה יודע הכול.
ככה למדנו. ואוי ואבוי, מישהו עושה איזושהי טעות אפילו במתג, בטאג,
שוונח, שוונח, וואי וואי וואי, יאללה.
לכן, הוא קורא אותה את הפרשיות בעל פנים, ואת ראשי הפרקים, הוא צריך ככה להתחיל.
שהרבה אנשים, גם היום רואים את זה,
תתחיל לו פרק בתהילים, הוא יודע לגמור אותו.
אבל את הסדר של הפרקים הוא לא יודע.
אבל אם התחלת,
התחלת פסוק ויגמור את הפסוק. כבר הוא יודע את זה.
כמה פעמים בחיים הוא קרא תהילים?
מאה?
מאתיים?
לא יודע כמה.
בסדר, דבר שהוא סטנדרטי אפשר... טוב, נתקדם.
כלים הדומים זה לזה, וצריך עיון להבחין ביניהם, אסור לבודקם לאור הנב.
והפכוי להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו, אם הם דומים,
אסור לבדוק.
בסדר?
הכלים, הכוונה היא בגדים.
יש לו שתי חולצות לבנות
ויש שם נר, הפסקת חשמל.
רוצה לדעת איזה חולצה לבנה של שבת,
או איזה חולצה יותר יפה, איזה חולצה של יום חול.
הם כמעט אותו דבר, זה יש בו פסים דקים וזה אין בו.
לא לאור הנר, למה?
שמא יתה את הנר.
יב, שמע שאינו קבוע,
אסור לו לבדוק כוסות או קערות, שמש הכוונה היא מלצר.
כוסות או קערות לאור הנר, פני שאינו מכירן
בין בנר שמן זית,
בין בנר של נפט.
למה?
שעורו רב.
בכל מקרה אסור לו.
כדי לבוא לבדוק את הכלים, נקיים,
אפשר לערוך אותם לשולחן למחר, אני יודע מה, כל זה
צריך הבחנה דקה.
אבל אם הוא קבוע והוא מכיר כל דבר, מה שמים, איפה שמים, הכל בסדר.
אומר אמר יש מתירים בשל נפט אפילו בשמש שאינו קבוע.
אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות,
מפני שלא צריך עיון רבה.
ואם היה נר של שמן זית, אין מורים לו לבדוק, אף על פי שהוא מותר.
גזירה שמא יסתפק ממנו. מה הכוונה?
ייקח קצת שמן כדי להשתמש בו.
לשים בה סלט, לא יודע.
הוא שמש קבוע, יש לו כבר
ביטחון עצמי.
אומר הרמב״ן, נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום ביזוי מצווה.
וכן כתב הרוכח,
במילים שלנו, לפי הרמה, לא מחליפים חיתולים
ליד נרות שהדלקנו לשם שבת.
אם זה נרות רגילים סתם, בסדר, זה כל תאורה.
אבל נרות שהדליקו לשבת,
נרות שבירכו עליהם, לא מחליפים בגדים,
טיטולים וילדים קטנים לאור הנר.
בסדר, משום ביזוי מצווה.
בכל זאת,
נר שבירכנו עליו, זה מצווה.
אז לא עומדים עירומים בפני הנר.
כמובן שמבוגרים לא עומדים עירומים אף פעם.
לא בפני הנר ושלא בפני הנר. איפה ראינו את זה?
סימן ב'
בשולחן ערוך.
בסדר? סימן ב'.
סימן ב' כתוב, ואל יאמר הנני בחדר חדרי מי רועני,
כי הקב' ברוך הוא מלאכול לארץ כבודו.
סעיף ב', סעיף א', מה אומר בסימן ב'?
כשאדם רוצה לקום, אם הוא ערום, מתחת לשמיכה, יש לשים את החלוק,
נמצא כשהוא עומד,
הוא לבוש.
אין דבר כזה לעמוד ערום בשום מקום.
המקום היחיד שעומדים ערום, איפה זה?
בקלחת, במקווה, גם לא.
יש סדר איך מורידים את הבגדים ולא מורידים ולא זורקים לרצפה הכל ויושבים.
בוודאי, אנחנו צריכים עוד לראות את זה עכשיו.
יום רביעי בעזרת השם, אנחנו נתקדם ל... מה?
מורידים כמה שפחות, בעברית.
בואו נאמר את זה בקו הכללי.
אתה יודע, צניעות.
גם בשירותים צריך שיהיה צניעות.
אדם תמיד צריך להיות בצניעות, כי זה לא רק כלפי אדם אחר.
וזה לא רק כלפי עצמו.
מה אמרנו? זה כלפי אלוקיו.
ויאמר האדם ענייני בחדרי חדרי מרואני,
כי הקדוש ברוך הוא מלוך לארץ כבודו, בושה בפני אלוקיו.
זה הרובד הפנימי שאנחנו מדברים עליו,
מה שנקרא התפתחות, התבגרות האדם.
טוב,
זה סימן עה רש.
טוב, סימן רש עים וו.
עד פה דיברנו בנושא נבע,
אם מותר לקרוא בפניו.
השאלה היא מה קורה כשגוי בא ומדליק נר בשבילנו.
אנחנו יודעים שיש דברים שמותר להגיד לגוי
או לרמוז לגוי, או אם גוי עושה אותם, אפשר להשתמש בהם בשבת.
סורי דירבנה, על כל השבוע שטנה,
אלה דברים שבהם אנחנו אומרים, אם גוי עשה את זה, אתה יכול להשתמש בשבת.
אומר על שולחן ערוך,
הנאה ישירה
ממלאכה שהיא דאורייתא,
שגוי עושה בשבינך,
אסור אפילו אם לא אמרת לו כלום.
אם זה הנאה ישירה, אתה צריך גם למחות בידו
שלא יעשה כך.
וזה מה שאומר פה שולחן ערוך רשימון וסעיף א'.
אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל,
אסור לכל.
לאף אחד אסור להשתמש בנר הזה, בתאורה הזאת שגוי הדליק.
פתאום פתח את הדלת גוי,
רואה שאנחנו יושבים בחושך, אומר, אה, אתם יושבים בחושך, למה? הדליק את האור.
אסור להשתמש לאורו.
אפילו למי שלא הודלק בשבילו.
אבל, אני דילגתי על הרמה, נחזור עליו עוד רגע,
אבל אם הדליק לצורכו
או לצורך עולה ישראל, אפילו שאין בו סכנה,
מותר לכל ישראל להשתמש לאורו.
והוא עדין לו, הוא עושה מדורה לצורכו, לצורך חולה.
ויש עשרים במדורה, משום זה גזרן הבא, שמא ירבה בשבילו.
אם הוא יודע שיש פה עוד יהודים, הוא מדליק לחולה,
ישים כבר יותר עצים שיהיה לעוד אנשים.
אבל במנורה, ברגע שהוא הדליק מנורה, זה מנורה.
נר לאחד,
נר למאה,
הדלקנו נר אחד, מה זה משנה?
נרים, מפסק אחד, מה זה משנה?
אין פה שינוי כלשהו, זה לא יכול לשבת בסכנה.
אבל ברגע שגוי הדליק
ליהודי,
בסדר? צריך למחות בידו שלא ידליק.
ואם הוא הדליק, אסור לנו להשתמש.
לימינו,
נאמר.
היינו ככה עם חצי דולק.
בא גוי והדליק.
זהו, נתחיל מההתחלה.
היי, ישבנו בחושך.
בא גוי והדליק אור.
מה צריך לעשות?
לא מדליקים פה, מי מדליק פה, אוי ואבוי.
טוב,
מה עכשיו אני עושה?
יוצא.
יוצא?
אני יושב פה בגלל הגוי הזה, עכשיו אני אקום ואלך?
אני לא משתמש לאורו.
מה היית עושה בחדר
בלי התיאורה?
ישבתי בלי תיאורה, נכון?
מה עשית עד עכשיו?
ויפה אתה תמשיך לדבר.
אל תשנה מהתנהגותך.
אור, אור, זה השלב הבא.
שלב ראשון לא היה פה אור,
בסדר?
זהו.
ישבנו
ודיברנו, קיצרנו גרעינים,
אכלנו ג'עלה.
מותר להמשיך לאכול?
כן.
אבל השאלה היא עכשיו, האם מותר לומר שאין פה והיה שם היתק ותאורה היום.
מותר לקרוא ספר עכשיו?
אסור.
למה? כי אתה נהנה
ממה שהגוי הזה הדליק.
אסור ליהנות מזה.
אבל אם הייתי קורא ספר, קראתי ספר,
הכל בסדר.
היה פה 50% תאורה.
בא הגוי ראה שמפסק אחד דלוג, הדליק את המפסק השני.
כל עוד התאורה הראשונה עובדת,
אני יכול גם להמשיך להשתמש גם בתאורה השנייה.
ברגע שהתאורה הראשונה קבתה
מה שהיה לפני שהוא הדליק,
אסור להשתמש במה שהוא הדליק.
כל זה מתי?
כשהוא בא למקום שיש בו יהודים.
אבל אם הגוייזר רצה להיכנס לאיזושהי עולה ורצה לקחת ממנו דברים,
נכנס והדליק את האור כדי להוציא חפצים,
פתאום מה הוא רואה? הוא נבהל בעצמו.
חושך, יושבים שם ארבעה אנשים.
ממה אתם עושים פה?
יהודים.
למי הוא הדליק?
בעצמו.
איזה שש שם האנשים שיושבים הוא נבהל.
מותר להשתמש באור הזה?
כן.
ידליק לעצמו, ידליק בשבילך.
אתה יודע, זה ברור?
יפה.
אסור שגוי ידליק בשבילנו תאורה.
אם הוא רוצה להדליק, צריכים למחות בידו.
לא רק שאסור לרמוז לו, לא רק שאם בא מעצמו אסור לו להשתמש,
אלא אם הוא רוצה להדליק, צריך למחות בידו.
יש מקום, יש מקור לכולה,
שהוא צורך המצווה,
צורך גדול.
צורך ציבור,
מצווה סעודת חתן קלה,
יושבים פה שלושים איש, לא יודע מה.
איזה עוגמת נפש,
איזה בלאגן. רוצים לקרוא בתורה בבית הכנסת
והאור לא נדלק,
רק תאורת חירום. תאורת חירום קשה לקרוא איתה.
צורך ציבור, צורך רבים,
צורך מצווה.
רוצים לעשות ברית מילה,
עוד לא עשו.
לדחות את הברית או הגוי שהדליק תאו?
עוד לא ידליק תאו.
אבל בסטנדרט, בבית רגיל, סביר, סטנדרטי,
אין דבר כזה שגוי יבוא להרים לנו את הפחת זרם שקפץ.
אלא אם כן זה בקיץ,
זה שבת, שבת בבוקר,
ואולי יש פה הפסד מרובה. מה ההפסד מרובה?
פריזרים.
שלושה פריזרים בבית,
קיץ,
עד מוצאי שבת,
תתחילו להוציא פרודוקטים.
כבר הפשיר הכל,
ופסד מרובה,
צורך גדול.
אז יש אפשרות שהוא ירים את הפחת,
כי כשאומרים את הפחת אם זה היה רק למקררים אין בעיה זו לא הנאה ישירה.
אבל אם זה גם גורם לתאורה אז נגמר סיפור אחר. ואם יש פה חימום
כולם חולים
אצל צינה.
בקור כולם נחשבים כחולה שאין בו סכנה.
לכן אפשר שגוי
ירים את המזגנים.
אחר כך גם התאורה זה אותו פחת מה נעשה?
הפחת זרם הפקק הראשי קפץ.
בסדר?
הוא מרים אחד, הרים את הכול.
אבל אם יש לנו כמה וכמה פקקים,
אחד למקררים,
ואחד לחימום ואחד לתאורה,
תרים את החימום, תרים את הפריזרים.
בקיץ
תחימום בחורף,
את התאורה לא.
זה לא משנה של הכול בחורף, גם בחורף וגם בחיץ יש בכוחה?
כן, כן, כל דבר יש לו את האפשרויות שלו.
אז גם בקיץ אתה עזר? זהו, השאלה היא,
בקיץ
לגבי מזגן.
בקיץ לגבי פריזרים,
שלא יתקלקל האוכל, אני מבין.
אבל בקיץ לגבי מזגן.
השאלה אם כשאני אומר בחורף, כולם חולים אצל צינן, אנשים
יהיו חולים אם קר להם,
נכון?
יפה. מה קורה בקיץ?
אנשים יהיו חולים אם חם להם?
שתה מים.
חולים שתי מים, קרים.
מהברז הם חמים, אתה אומר. שתה תה.
תשתה תה.
מהברז.
בסדר, זה ברור, יש מי שאומר שבלי מזגיים בקיץ
הוא לא יכול להזיז סיכה, הוא לא יכול... לא מתפקד בכלל. מכירים את האנשים האלה היום, מפונצים כאלה?
מה?
בחורף הם מחממים אש, בקיץ הם מקררים אש,
מקררים קרח.
לא יכולים בלי זה.
צור הטבע לא פועל,
גוף לא בריא.
בעיה.
אז אחד כזה, כמו חולש, אין בו סכנה.
חולש אין בו סכנה, אנחנו אומרים ש...
יש אפשרות.
מי זה פוגע בשבת או כל הנביאים?
כיף, זה סיפור נוסף.
נכון, פוגע בשבת.
איך?
אפילו פוגע בשבת.
יש כל דבר שאתה, תראה,
את הפולקלור הזה של פוגע בשבת, כיף של שבת וזה,
אני לא אוהב,
כי לי יש כיף לנסוע עם הגלשן לים בשבת בבוקר.
יש לי כל מיני כיפים לאנשים.
היית עם הגלשן בים?
לא, אף פעם לא?
תבין, גם אני לא, בסדר,
גם אני לא,
אבל זה כיף, נכון?
אה, שבת אסור.
לוקח לי את הכיף.
זה לא נעים להגיד, יש אנשים אחרים שיש להם כיף אחר.
לא נכניס את זה פה, כן?
אז מה, הוא צריך כיף.
למה זה כיף?
מה זאת,
הביטחון של הרכבת.
זה לא ברור.
לא ענייני. אני מדבר על
בוא נאמר עונג שבת, בסדר, נושא של עונג שבת הוא דברים מוגדרים, זה לא אישי לכל הבן אדם.
דברים מוגדרים, מה זה עונג שבת?
לעשות איסור דאורייתא בשביל עונג שבת, לא.
כן. צורך רבים או שזה... צורך רבים, צורך מצווה, אפשר שיהיה גוי ידליק. בגלוי? תמיד עדיף בהפוכה.
ובפרט אם יש לו משהו ליהנות מזה,
לצורכו. למשל, פעם היינו צריכים מקררים, מה זה?
העמיסו מקררים ערב פסח או ערב סוכות זה היה, כן. ופתאום היה איזה ברק
לל סוכות.
קיצר את המנורה בגג בסוכה,
ממילא התפוצצה המנורה,
כל הבית נפל.
מה אתה עושה עכשיו?
יש לך מלא דברים.
אתה בא ואומר, תשמע, יש פה במקרר בירה.
אתה רוצה בירה? וואלה, איך הוא לא יגיד לך לא?
בוא, קח בירה.
מה קורה פה? אני לא יכול להיכנס.
תיכנס מה שבטאים לך.
למה?
איפה מדליקים פה?
פה מדליקים.
הוא רוצה להיכנס, לקחת לצורכו.
נכון שזה גם ליהודים,
אבל זה לצורכו.
ולא סתם.
מקום שיש הפסד מרובה,
צורך מצווה,
אלה דברים שכן.
סתם ככה, מה פתאום?
לא תכניס גוי הביתה?
למה?
בית שלנו הוא בית של קדושה, בית מקדש.
ברור העניין?
יפה. איזה סעיף אנחנו?
ישראל ב... סעיף ב', נכון?
מה זה תהליך גיור?
אין לי מס בעיה.
מה הוא היה?
יהודי או גוי?
גוי. גוי, גוי.
ברגע לך בסוד, בסוד. אתה הולך למקווה צבא, הולך למכון מאיר בפנימייה.
גם מי שהוא בהליך גיור,
אנחנו אומרים לו לחלל שבת.
בכוונה.
למה?
אסור לגויין לשבות, הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לעבוד.
כמובן, אם הוא אומר שיראו את זה בגלל שזה שבת והקדוש ברוך הוא ציווה לשמור שבת,
בטלנים יש כל השבוע, זה לא בגלל זה.
זאת אומרת, אני שומר שבת כי הקדוש ברוך הוא ציווה לשמור שבת. ידידי, אתה לא שומר שבת.
כשתהיה יהודי תשמור שבת.
בינתיים אתה לא יהודי ואתה לא יהודה,
אסור לך לשמור שבת.
תתרגל, איזה מעשים של שבת.
בסדר,
אבל חייב.
אז לא רק שהוא צריך חיילי שבת,
צריך לעשות פעולה. אבל אתה שתשתמש בו,
על מה?
כל מי שעושה טובה למישהו,
יש לו שכר.
העולם הזה בנוי על הטבה.
כל מי שיש לו משהו, כזה שברוך הוא נותן לו שכר. מה זה משנה מי הוא?
יהודי, גוי,
לא משנה.
כל מי שעושה טובה למישהו אחר עשה חסד.
מה, עולם חסד ייבנה.
רק יהודים עושים חסדים?
יש גם גויים שעושים חסידים.
מישהו סיפר לי
שהיו כמה פולנים בודדים שהצילו יהודים בשואה.
שמעתם על זה?
היו כמה.
ומכלליהן אתה לומד לאו.
זה ברור.
היו כמה שהצילו יהודים.
אפילו נתנו להם תעודת הוקרה.
יד ושם, חסיד אומות העולם.
טוב, חסיד אומות העולם של יד ושם, זה לא חסיד אומות העולם של הקדוש ברוך הוא. כן, זה סיפור אחר.
אבל זהו.
כל גוי שעושה איזשהו חסד עם מישהו,
יש לו שכר, בוודאי.
שאלה.
בסדר, ברור.
אבל לא משתמשים בו,
כמו שלא משתמשים בכל גוי אחר.
היה לנו פעם סיפור
עם מישהי,
שהייתה במכון נורא,
היא טוענת, היא טענה,
שאמא שלה לפני שנפטרה בגרמניה.
אמרה לה, תדעי לך שאני יהודייה.
בשואה, לא יודע מה, התחתנה עם גוי, גרה באיזה כפר, אין שם שום יהודי.
אה, חייתה כגויה,
עם הבעל שלה.
ולפני שהיא נפטרה, אמרה לבת שלה, תדעי לך, אני יהודייה.
פתאום אומרת לך לחקור מה זה עם הילה.
אז רגע, אז מה יהיה עכשיו הבת?
יהודייה.
יש שוב שאלה, יהודייה.
הלכה לחפש מסמכים,
אמא שלה נפטרה,
לא רצה, מה מקור המשפחה של אמא שלה.
באה לפה ואומרת, אני יהודייה.
הוכחות.
כל מי שבא לארץ ישראל
רוצה להירשם כיהודי,
להתחתן,
מה הוא צריך?
הוכחה, דוקומנט, שהוא יהודי.
לא משנה מאיפה הוא בא.
צפון, דרום, מזרח, מערב.
כל מי שבא לארץ ישראל צריך הוכחה שהוא יהודי.
הולכים להירשם ברבנות, מה אומרים?
תביאו את הכתובה של ההורים, לא מספיק.
כתובה של ההורים. הייתי בחוץ לארץ, באיזה קהילה היית? שואלים את הקהילה שם.
מבררים.
אין דבר כזה שמישהו מתחתן בלי שמבררים יהדות.
בסדר?
זה לא משנה מאיפה הוא בא.
כל המינים, כל הסוגים, כל הגלויות.
אין חתונה בלי בירור.
אם אבו אומרת, אני יהודייה,
יש לך איזושהי ראייה?
לא.
אז את לא יהודייה.
אבל אני יהודייה.
טוב, תעשי תהליך גיור.
ישבה מכון הוראה, תהליך גיור. היא מתקשרת אליי בשישי אחד.
זה הסיפור פה.
היא נמצאת, לא יודע, במודיעין, לא יודע איפה.
ביקשו ממנה,
יודעים שהיא בתהליך גיור,
ביקשו ממנה לשים אוכל על גבי הפלטה בשבת בצורה שאסור סתם לשים.
הוא אומר לי הרב, מותר או אסור?
עכשיו, בזאת תיבחרנו.
איך אומר דני?
בזאת תיבחרנו.
אם את, ברור לך שאת יהודייה,
איך את מעיזה לשאול אותי שאלה כזאת?
ואם את שואלת, כנראה את חושבת שאת לא יהודייה.
מה את אומרת?
את עושה או לא עושה?
לא, מה פתאום הרב, אני לא עושה.
כל מה שאת עושה עכשיו זה בשביל לזכות
בתעודת המראה.
לזכות באישור שאת יהודייה.
אבל מבחינתך מה את?
יהודייה, אסור לך לחלש שבת.
זה שהרבנות מבקשת ממך זה ודאי.
יש פרוצדורה, ממלכתיות.
צריך לדעת שכל אדם צריך הוכחה.
אין הוכחה,
תייצר אותה.
בסדר?
אבל גוי שבא להתגייר,
מה פתאום שישמור שבת?
מצד שני אפשר להשתמש בו,
כי כמו כל גשר, לא משתמשים בו.
כן, בטח.
לא ללכת לבתים של אנשים, כי
לא מבינים מה רוצים, מה אסור, מה מותר.
יש אנשים שחושבים שהכול מותר לגויים לעשות,
בשביל יהודי.
אז בכל זאת מדריכים,
שתעבור דרך דני.
זו ההדרכה.
ההדרכה היא לעבור דרך אחראי,
שיודע בדיוק מה מותר, מה אסור,
ואז הוא אומר לבחור, אתה יכול לעשות אחר כך.
זה ברור,
זה תקנה כללית, היא לא הלכתית,
היא פשוט שלא יהיה פה בעיה, אז אומרים לעשות, כן.
לך למקום אחר.
אבל אם יש שבת חתן,
כולם יושבים פה,
שבת חתן, זה אפשר.
אם יש מחר בבית ברית,
אפשר.
זה היה צורך מצווה. בית כנסת,
לצורך רבים, לצורך מצווה, אפשר.
ברור העניין, ההבדל ברור בין מקרה
רגיל בבית שלא מרימים תאורה לבין
בית כנסת או מקום שיש בו מצווה
מעבר לשבת.
טוב, ב.
ישראל ואינם יהודים שישבו יחד ודליק אינו יהודי נר, אם רוב אינם יהודים מותר להשתמש לאירועו, אם רוב ישראל,
או אפילו מחצה אין מחצה, אסור.
אם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי הוא הדליקה,
כמו שאנו רואים שהוא משתמש להוראה, אף על פי שרוב ישראל מותר.
אומר הרמה, תראו את האשכנזים תמיד הקלו בדברים האלה,
ביחסים עם גויים, אשכנזים הקלו.
יש רומי שמותר לומר לאינו יהודי להדליק נגד לסעודת שבת,
שזה סביר על ידי מותר האמירה לאינו יהודי אפילו מלאכה גמורה במקום מצווה.
וסעודת שבת סתם, אומר הרמה זה,
יש מי שאומר שזה מצווה,
שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר, לצוות לעינו יהודי, להדליק דירות לצורך סעודה, בפרט עם סעודת חתונה או מילה
שאין מוכה בידם.
ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול. רוב הפוסקים חולקים על סברה זו.
אז למה אתה מביא אותה אם רוב הפוסקים חולקים על זה?
מה התשובה שלנו?
תמיד.
מקום צורך, היה מקרה, נעשה מעשה ישר.
אבל לצורך סעודת חתונה או מילה, כמו שאמרנו,
יש מקום להקל.
אפילו שבדרך כלל לא נסכים.
מקור כזה שיש צורך,
אין אפשרות.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך,
אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו, ללך עמו והדליקו הנר,
אף על פי שגם הם צריכים לו, אין זה לצורך הענו יהודי.
כיוון שעיקר ההליכה בשביל ישראל, תאר לעצמך שהעבד הזה, השפחה הזאת, לא יהיו עושים מה שהאדון אומר להם.
פלקה.
מה זה פלקה אמרנו?
מכות, כן.
אומר הרמב״ם,
ומותר לומר לאינו יהודי ללך עמו ליטול נר דלוק כבר, הואיל ואינו עושה רק טלטול לנר בעלמא.
עוד פעם, הרמב״ם מקל.
אם הנר כבר דלוק ורק מטלטל אותו, טלטול של הגוי.
בסדר?
אז השאלה הגדולה פה היא,
האם עבדו בשפחתו ומצופה בשביתתו?
יש פה עוד שאלה.
זה לגבי בישול נוכרים שהשולחן הערוך כותב
שיש מי שאומר שמקלים בשפחות שלנו.
אז הוא מביא שם שח, כל מה שאומרים בשפחות שלנו,
שפחות שהיו קנויות,
שהם צווים בשביתתם בשבת,
לכן אפשר להקל בבישול נוכרים, אבל מי ששכיר,
אין מה להקל בבישול נוכרים, אלא גם פה,
אנחנו נגיד, אם הוא עבד שלו ממש, זה יותר בעיה.
אם הוא שכיר, זה פחות בעיה.
טוב.
אם יש נר בבית ישראל ובה אינו יהודי והדליק נר אחר, מותר להשתמש לאורו בעוד הנר הראשון דולג,
אבל לאחר שיכבה הראשון, אסור להשתמש לאור השני.
דיברנו על זה, נכון?
יחד אם נותן שמן בנר הדולק, מותר להשתמש בגדרי שכלה השמן שהיה בו כבר,
ואחר כך אסור.
ומותר למחות באינו יהודי שבא להדליק נר או להוסיף שמן.
מה זה מותר?
לכאורה צריך.
כי אמרנו שאסור ליהנות מזה בכלל.
סעיף ה' בארצות קרות מותר לאינו יהודי לעשות מדורה בשביל הקטנים,
ומותרים הגדולים להתחמם בו.
ואפילו בשביל הגדולים מותר עם הקור גדול.
מה זה הקור גדול?
מה היה לפני שבוע באמריקה?
מינוס 40. נכנסים לחדר קירור כדי להתחמם.
כמה חדר קירור?
מינוס 20. בסדר, ובחוץ?
מינוס 40. נכנסים לחדר קירור?
ברור העניין, איסלאנד.
באמריקה זה השבוע שעבר.
מינוס 40. זה קור גדול.
פעם אמרתי,
היה פה, למה? בואו נגמור את הסעיף.
שהכל חולים אצל הקור,
ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי שאין הקור גדול ביום ההוא.
זה הדרך, שמים לב.
למה?
למה אין בעשר מעלות?
מישהו פעם פה במכון,
פה במבנה החדש, עוד לא בבית מדרשי ישן,
חדש, אני רואה אותו מתפלל עם כפפות.
אמר לו, מה זה? מה אתה מתפלל עם כפפות? מה כתוב?
כפות בית כנסת,
כבוד התפילה, לא מתפלל עם כפפות. אתה יכול לעמוד עם מלך לפני מלך עם כפפות?
מה זה פה כיצת כוננות?
לא מקס?
סרבלים?
מה?
ברור.
הוא אומר לי, לא, הרב, משתברו רע מפורש.
מה משתברו רע מפורש?
שבארצות שהקור גדול אפשר להתפלל בבתי ידיים.
שואלו, מאיפה חיה משתברו רע?
ברדין,
נכון?
איפה זה רדין?
בלורוס,
רוסי הלבנה.
כמה מעלות היו שם?
מינוס עשרים,
בלי חימום.
מינוס עשרים בלי חימום, כותב השם המשתברו רע,
שיש אנשים שאם יורידו את הכובע האדק מהראש כדי להניח תפילין,
תהיה להם דלקת ריאות.
אפשר להניח תפילין על הכובע האדק.
אז בא פה בחור במכון מאיר,
אם הסגנים עובדים,
עמוס הבוראה כתב, במקום שקר אפשר להתפלל בבתי ידיים. אוי, אוי, אוי, פונלק.
זה ברור.
גם כאן, הקור גדול.
מה הקור גדול?
טוב, אני יודע,
שש מעלות.
נכון?
שמונה מעלות. בואו, נוותר קצת.
12-14 מעלות בחוץ, אתה יכול להגיד, הקור גדול, כולם חולים?
זה מסוודר עליך, ותמשיך לחיות.
ברור.
יפה. עכשיו באמת, אם יש מישהו רגיש וכולי,
מתחשבים בזה.
זקנים, מה שנקרא, אנשים,
איך קוראים לזה היום?
לא רגישים.
טוב, לא יודע, יש איזה מי שלוקח גם חיסון נגד שפעת.
קיצור, תינוקות קטנים, ילדים קטנים,
שהם רגישים מאוד,
ואנשים מבוגרים שרגישים למחלות,
בסדר, בשבילם אפשר את זה, זה מה ששולחן ערוך אומר שם.
תינוקות וקשישים.
כל אדם בריא בצבא וזה, בא, בוא נקר לי, אני לא יכול.
שים עליך עד את זה.
בסדר, ברור?
יופי. טוב, בעזרת השם, שבוע הבא
אנחנו בריש עין ועין.
שתי דקות.
