טוב, אנחנו בסימן רשע עין ג', בחודש שבת,
דיברנו על קידוש, ברכת הקידוש,
יין שאפשר לקדש בו, שיטות שונות,
איזה סוג יין אפשר לקדש. לא כל יין,
מה שנקרא יין,
אפשר לקדש. ראינו את שיטת השולחן ערוך, שיטת הרמב״ם.
סימן רשע עין ג', שיהיה הקידוש במקום סעודה.
שים לב לדבר הזה.
כשאני מקדש, אני סועד.
במקום שבו אני רוצה לאכול,
שם
אני מקדש.
זאת אומרת, יש לי חובת אכילת שלוש סעודות בשבת.
פה יש לך ספר.
ג', ג', ג'.
בסדר?
שלוש סעודות בשבת.
אני חייב לעשות קידוש בליל שבת,
כי זה המצוות עשה מהתורה זכור את יום השבת לקדשו.
זוכרים את זה? מתי קראנו את זה, זכור את יום השבת לקדשו?
שבת אחרונה.
זוכרים, נכון?
לא נרדמנו.
יפה. זאת אומרת, זכרו את יום השבת לקדשו, זוכרו בדברים.
מצוות הקידוש היא בכניסת שבת. נכון שבאו חכמים ואמרו, גם שבת בבוקר, סעודה שנייה,
סעודת שחרית, צריך גם לקדש, זה נקרא קידוש הרבה. מה זה קידוש הרבה?
קידוש גדול. באמת הוא גדול?
למה קוראים לו גדול?
סגי נאור.
רזיאק.
לא ברור למה שאתה אומר.
לא.
בסדר? מה זה סגי נהור?
הרבה אור.
למי קוראים סגי נהור?
לאחד שלא רואה בכלל.
לשון הפוכה.
ביטוי ודברי חכמים, בלשון סגי נהור.
לשון הפוכה.
לכן קראו לזה קידוש הרבה, בעצם זו קידושה קטנה,
כן, זוטרה.
קידוש הזוטרה.
רק קראו לו קידוש הרבה. בסדר, והקידוש באמת של ליל שבת זה קידוש
שאנחנו מברכים בו ברכה, ברכת הקידוש.
ברוך אתה שמקדש את השבת,
קידוש
גם בערב כמובן וגם בבוקר.
זכות שחרית צריך שיהיה במקום סעודה.
אי אפשר לקדש
בלי לאכול באותו מקום.
כלל ברזל, קודם כל. אחר כך נראה סייגים.
סעודה.
מתי מברכים לבית הכנסת? אמרתי לך, תן לי קודם כל, נראה את המערכת, לא משנה.
הרב אופקובי, שאלת, שאלת, נועם.
מי עושה, מי אוכל משהו בבית הכנסת?
מתי?
בבוקר.
היה בבוקר. אה, מה אני דיברתי לפני רגע?
דבר, תסביר עכשיו אתה.
כשדיברנו על הקידוש, לא.
גם בליל שבת וגם בשבת בבוקר,
ליל שבת זה חובה דאורייתא,
וחכמים אמרו בשבת בבוקר.
יפה.
השאלה היא אם יש דבר כזה סעודה קטנה.
בסדר?
בדיוק, סעודה זה המוציא, אתה צודק.
השאלה היא אם יש אפשרות אחרת גם.
האם מספיק שאכלנו פת
הבאה וכיסנין.
מה זה פת הבאה וכיסנין?
פת בצורות שונות, דעות שונות, שמברכים עליה בורא מיני מזונות.
בכל מקרה, אני צריך לברך בורא מיני מזונות ולברך ברכה אחרונה,
שיעור, כמות, עוד מעט נראה.
אבל אני צריך לאכול, לקדש במקום הסעודה.
זה כלל ברזל ראשון.
אחר כך שלומנו יוצאים מן הכלל.
את זה נראה עוד מעט.
אומר לי לו שולחן ערוך,
אין קידוש אלא במקום סעודה.
ובבית אחד מפינה לפינה חשוב במקום אחד.
זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים פה בחדר הזה ועשינו קידוש כאן והלכנו לאכול מאחורה,
אין בעיה.
בית אחד מפינה לפינה אין בעיה.
אבל לא במקום אחר,
לא בחדר אחר.
אפילו טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש.
אומר הרמה, ומבית לסוכה חשוב כי מפינה לפינה.
איפה הייתה הסוכה?
בהמשך הבית, במרפסת,
מקום שפתוח,
לא שיצאנו מתוך הבית לחצר,
זה מקום אחר כבר.
אומר הרמ״ה, ויש אומרים,
אז זו הדעה הראשונה,
אין קידוש אלא במקום סעודה,
ובית אחד מפינה לפינה חשוב במקום אחד.
אומר השולחן הערוך, ויש אומרים,
שכל שרואה מקומו אפילו מבית לחצר,
אינו צריך לחזור ולקדש.
אני צריך לראות את המקום שבו קידשתי.
ויש אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר,
שפיר דמי.
והוא, מה התנאי?
שיהיו שני המקומות בבית אחד.
כגון מחדר לחדר או מיגע לערה.
אומר הרמה וכן עיקר.
אבל אם אנחנו שמים לב, מה אנחנו תמיד אומרים?
סתם ויש, הלכה כסתם.
אם השולחן ערוך הביא את העמדה הראשונה כסתם,
אין קידוש אלא במקום סעודה,
סימן שמה הלכה?
זו הלכה.
אז מה הם שלוש הדעות, סליחה, שתי הדעות הנוספות שהוא מביא?
אין לנו אפשרות, אם קרה מקרה,
מה שנקרא בלשון הביטוח,
בקרות המקרה,
המקרה הביטוחי.
בסדר? בקרות המקרה, האם יצאתי ידי חובה או שאני צריך לעשות מחדש קידוש.
אלה המקרים.
אבל סתם ויש, הלכה כסתם.
אלא שהרמה, השיטה אחרת איתו.
הוא אומר שגם מחדר לחדר, או אפילו מאיגרא לערא,
כן, יש אפשרות.
אתן לכם דוגמה.
זאת אומרת, מקומה שנייה לקומה ראשונה.
תכף דוגמה, בדיוק התחלתי להגיד דוגמה.
רב בבית כנסת
ראה שכשבאים
בבית הכנסת הזה ורוצים לעשות קידוש אחרי תפילת מוסף,
עד שמגיעים לחדר קידושים, שזה בקומה מתחת לאולם התפילה,
לבית הכנסת,
כן, כבר חצי אנשים התחילו לאכול.
ציבור טוב שבא להתפלל בשבת בבית הכנסת, בסדר?
מה החליט הרב?
אנחנו נעשה קידוש אחרי עלינו לשבח
בבית הכנסת,
ורק
אחרי שעושים את הקידוש,
הציבור יורד למטה לאכול את הקוגל ואת כל מה שיש שם, בסדר?
מה ההלכה אומרת?
מה קראנו פה עכשיו?
לפי הרמה. לפי הרמה, יפה.
לפי השולחן ערוך,
אתה תעמיד שומרים, סלקטורים,
שאף אחד לא מתחיל לאכול לפני שעושים קידוש.
אבל אם במקרה עשו דבר כזה,
נקלעת למקום כזה, מותר לך לאכול או אסור לך לאכול?
מותר, למה?
כי השולחן ערוך עמידי זה בתור יש שומרים.
בסדר? זה מקרה שתמיד אנחנו מבארים אותו.
היש שומרים בשולחן ערוך הוא,
אם הוא לחומרה,
כמו שראינו לגבי יין,
שיטת הרמב״ם, אם הוא לחומרא,
זה מי שיכול להקפיד בזה שיקפיד,
ואם הוא לקולא, זה במקרה ויתקלות ואישור מקוריו.
אז אני יכול לתפעל את המערכת.
בסדר?
וזה מה שיש לנו כאן.
במילים אחרות, לכתחילה.
אדם צריך לשבת במקום.
באותו מקום שבו הוא אכל, הוא קידש, הוא צריך לשבת ולאכול.
וגם אם זה לא באותו כיסא בדיוק, אלא באותו חדר, זה אותו דבר.
בסדר? זו הדעה הראשונה שהם הביאו אותה לשולחן ערוך,
וכך
בעצם פסק ההלכה שלו.
אם במקרה,
אפילו מבית לחצר, רואה את מקומו,
אפשר גם, יש אומרים.
אם במקרה קידשו בקומה ראשונה וירדו למינוס אחד,
בסדר?
גם יש אפשרות.
הרבה אומרים שלכתחילה אפשר לעשות כך.
הרזולוציה ברורה, אנחנו במקום.
אם שואלים אותך, אפשר לעשות קידוש?
מי במקומה אחת ולרדת לקומה אחרת? מה התשובה?
לא.
לא טוב. אבל אפשר או אי אפשר?
לפי הרמה אפשר.
היוצאים ביד רמה,
יצאו ממצרים ביד רמה, אפשר.
בסדר?
מלכתחילה הם רוצים לצאת ידי חובת כל הדעות,
מה נעשה?
קידוש באותו מקום שאנחנו אוכלים.
אבל דבר אחד ברור, שאני צריך מיד אחרי הקידוש לאכול.
אני לא יכול להפריד
בין הקידוש לבין הסעודה,
לעשות קידוש בבית הכנסת, לשמוע קידוש,
ללכת הביתה ולאכול שם.
בסדר? כי לצאת ידי חובת קידוש, אני צריך לאכול ולשרוד.
השאלה אם זה נקרא במקום סעודה גם קומה ומתחת קומה,
זה דעות,
מחלוקת, שולחן לרוחמה.
אבל ללכת למקום אחר בכלל,
לכל הדעות זה לא תקין.
ליל שבת,
חוזרים הביתה.
מה הדבר הראשון שעושים?
שולם עלייכם.
למי אומרים שלום עליכם?
למי?
מי אלה? מאיפה הם באו?
מאיפה באו המלאכים האלה?
דבר, דבר, מאיפה הם באו?
מזה שאמרת בבית הכנסת ויכולו השמיים והארץ,
אומרת הגמרא במסכת שבת,
מי שאומר ויכולו השמיים והארץ, מיד
שני מלאכי השרת נצמדים אליו, הבטחת אישים.
והם באים איתו מבית הכנסת הביתה.
כשהם באים איתו הביתה, כשנכנסים הביתה, מה אומרים?
שלום מלאכי, מלאכי השרת.
אז אפשר לא להתייחס למלאכים שליוו אותך כל הדרך?
בואו, ולכן, אם צריכים לבוא אורחים,
מה עושים דבר ראשון?
שלום עליכם.
אחר כך אפשר להמשיך לחכות.
אבל קודם כל שלום עליכם.
לא מחכים לאף אחד, המלאכים באו.
יבוא האורחים,
שיגידו להם שלום עליכם למלאכים שלהם,
בהנחה שהם אמרו ואיכולו השמים בארץ.
וגם להם יש מלאכים שמלווים אותם.
בסדר?
יפה. קידוש,
מיד לאחר קידוש,
סעודה.
ברור? זה הסדר.
אין הפסקות בין קידוש לבין סעודה.
בוודאי.
אפילו לטעום מים אסור לפני הקידוש.
אנחנו מדברים עכשיו על ליל שבת.
בסדר?
ברגע ששקעה החמה,
נכנסה שבת,
אין לטעום אפילו מים.
כלום.
שום דבר.
עד שעושים קידוש.
ואם מישהו טעם,
לא, הוא חושב שיעשה קידוש.
לא בזה הוא הפסיד את הקדוש.
טוב,
אומר לנו הרבה שנבוא רע,
אין קידוש אלא במקום סעודה,
נכתיב וקראת על השבת עונג, במקום עונג שיעור הסעודה,
שם תהיה הקריאה של הקידוש,
שם קוראים לשבת.
לאכול בפינה זו וכו', וכל שכן אם קידש על דעת לאכול בפינה אחרת זה שפיר דמי.
ונמלך לאכול, מכל מקום לכתחילה טוב שלא לסור ממקום שקידש.
דעה יש מחמירים גם מפינה לפינה,
אם לא שהיה דעתו בעת שקידש לאכול בפינה אחרת,
אז מסתברא שאין להחמיר בזה
בפינה אחרת, אבל אם נמלך לאכול בחדר אחר,
אף שהוא באותו בית, צריך לחזור ולקדש,
כיוון שלא היה דעתו לזה בעת שקידש.
שמים לב מה הדעה הראשונה אומרת.
אם ישבתי פה בחדר וקידשתי,
פתאום הוא, סליחה, סליחה, סליחה, שכחנו.
מה שכחנו?
שהבטיחו את המקום הזה לקבוצה אחרת, אתם תעברו לאולם למטה.
או לחדר אחר,
על יד,
כדי לעשות,
כדי לאכול.
תתקדש מחדש,
לפי הדעה הזאת.
כן, כי לא עשית מה שצריך.
זו הדעה, מביא אותה משטבורה.
כי לא היה בדעתך מראש.
אתה לא רואה את המקום, וזה מחדר לחדר.
טוב,
הוא מבית לסוכה, כגון שירדו גשמים וקידשו בבית, ואחר כך פסקו גשמים ורוצה לאכול בסוכה,
ואוהדים להפך,
שקידש בסוכה והתחילו לרדת גשמים, ורוצה לאכול בבית.
בכל זה אין צריך לקידש שנית.
ומה יראה, שימו לב,
שהסוכה בתוך הבית,
שהוסר היציע, מה זה הוסר היציע?
גגון.
ואין שם הפסק מחיצה אחרת,
רק מחיצת הסוכה, ועל כן סבירה לה,
לדקבע שאין מחיצת הסוכה, עשויה לתשמיש של השם מצוות סוכה,
חשיב כי מפינה לפינה ולא המחיצה.
נקיין עליהם שאפילו לא הייתה דעתו מלכתחילה, לככה אין צריך לקדש שנית.
אבל אם הסוכה עשויה מחוץ לבית,
שמחיצות הבית מפסיקות, אבל אין כם מחדר לחדר.
מרפסת ובית,
שכשאין דעתו מלכתחילה צריך לקדש שנית,
אם לא שרואה את מקומו הראשון.
זאת אומרת, אם יש לי מרפסת ויש לי סלון,
ואני נכנס מהמרפסת שבה הייתה הסוכה פנימה,
רואה את מקומו.
רואה את מקומו, אפשר.
אבל אם בן אדם רואה שיש עננים,
הוא אומר, טוב, טוב, בואו נקדש, נתחיל לסעוד.
עשה קידוש,
איך אומרים, רק גמר את הקידוש ונקדש את השבת,
שרטט היין, מבול.
מה עושים עכשיו?
אם אני רואה את המקום,
אין בעיה.
אם זה בתוך הבית, זה כמו מפינה לפינה.
אם זה מרפסת ומחיצות הבית מפרידות, אם אני רואה את המקום, אין בעיה.
אבל אם זה נמצא בגג או בחצר או במקום שאני לא יכול לראות את הסוכה מהמקום שאני יושב לאכול,
קיר מפריד,
אי אפשר לראות, צריך לעשות קידוש מחדש.
אם לא שמראש אמרתי, אם ירד גשם אני נכנס.
בסדר?
יפה.
כן.
וזהו ביור דברי הרמה, לפי מה שבירוע מגן אברהם, זה שיש פוסקים החולקים על כל זה, כמו שבירתי ביור הלכה.
על כן, טוב,
כשרוצה לעקור אחר קידוש את דירתו לסעודה שישתה מתחילה רביעית יין במקום ההוא שאז חשיב על ידי זה כמקום סעודה כדלקמן או לכולי עלמא אין צריך שוב לקדשני".
שים לב לדבר הזה.
קודם שאל אותנו נועם,
הרי אני רואה שיש בתי כנסת
שעושים קידוש בשבת בבוקר ולא אוכלים את הסעודה.
מחמין אוכלים בבית, את הלחם אוכלים בבית.
מה עיקר הסעודה?
לחם.
בסדר, אוכלים בבית, אז איך עושים פה קידוש?
נראה את זה עוד מעט, אתה מכיר מה שהמשנה ברורה הזכיר, נזכיר את זה.
הוא אומר, אני צריך
לקבוע אפילו סעודה קטנה.
מה זה סעודה קטנה?
לפחות כזית מזונות,
או
ששוטה רביעית יין,
כי היין מסעד סעיד,
היין סועד את האדם,
קבע שסועד את האדם.
כששתה רביעית יין,
כאילו אכל פה סעודה קטנה.
לכן במקום שאין לו מזונות לאכול, דוגמה ניתן.
דוגמא שקרתה לנו, הייתה לנו דוגמא כזאת.
ברית מילה בפסח.
איך אפשר להביא קידוש לאנשים? ברית מילה בפסח,
בשבת בפסח.
איך יוצאים מידי חובת קידוש?
יש לך משהו להביא מזונות?
פסח.
מה עושים?
מביאים לכולם מיץ ענבים,
כל אחד שוטה רביעית,
ברגע שכל אחד שטה רביעית,
אז הוא יצא לידי חובת
אחר כך שיאכלו את התמרים, אני יודע מה, שהכול, לא יודע מה שיש שם.
עכשיו, מה קורה עם המקדש?
אני מכניס ל...
איך אומרים?
דבר בתור דבר.
המקדש, הרי מצד הברכה,
כדי לצאת ידי חובת קידוש, הוא חייב לשתות,
ולא לדוגמה, רביעית נגיד,
או עוד רביעית, רביעית.
האם בזה שהוא קידש ושתה רביעית זה מספיק,
או שצריך לצאת עוד רביעית על מנת לצאת ידי חובת הסעודה?
מחלוקת.
יש מי שאומר שצריך עוד רביעית.
המקדש יש שתי רביעיות,
ואז הוא יוצא ידי חובה.
כי הראשונה הייתה בשביל הברכה של הקידוש,
והשנייה בשביל הסעודה.
טוב,
הרוויח שתי כוסות יין
בפעם אחת,
ובעזרת השם הוא יגיע הביתה ישר.
כשאני מברך, עוד נראה את זה, כשאני מברך המוציא לחם מן הארץ,
התחלתי לאכול,
והוצאתי ידי חובת סעודה.
כדי לצאת ידי חובת סעודה מדור רייטא,
ברכת המזון דאוריית, מה אני צריך לאכול?
קבצה לחם.
אם לא אכלתי קבצה לחם, לא יצאתי ידי חובה.
מה הבעיה? אתה צודק.
מה הבעיה?
הרבה פעמים מה קורה?
מה זה הביאו לנו אוכל?
חתיכת.
איך קוראים לזה? אשתיקליה המויצי.
מכיר את המושג?
חתיכת המוציא.
הביאו חתיכת המוציא. הבן אדם ישר. איך שהביאו לו המוציא?
סלטים, קובר, קוגל, קובניה, כל מה שמתחיל בקוף, הביאו לו.
אבל הוא בבית, בורקס.
הביאו לו הכול, והוא אוכל את הקובה והקובאניה ואת
הקוגל אוכל את זה עם סלטים.
ואחרי שהוא גומר את החמין, הצ'ונט, לא יודע כל מה שהביאו לו,
סחינה, לא יודע בדיוק מה הביאו.
הקיצור, הוא מגיע לברכת המזון, החתיכה על ידו.
בעיה,
בעיה גדולה אפילו,
יש היתר.
משנתם הוא רק כותב,
בדיעבד, דבר שמותר לעשות את זה, בדיעבד.
אם בן אדם, מה שנקרא, יצא עד פה,
מכיר את המושג עד פה?
יפה. סמי טריילר,
דוחף אותו לצאת מהסעודה.
בקיצור, מה שנקרא, מתגלגל המיטה.
הוא רואה פתאום שהוא לא אכל מספיק לחם.
אומר המשנה ברורה,
בשבת,
כיוון שחובת הסעודה היא חובה, זה לא שאתה יוזם אותה.
אין לך ברירה ללאכול סעודת שבת.
אם אכלת כמות כזו גדולה,
גם אם לא אכלת לחם, תברך ברכת המזון.
אבל גם אם לא אכלת מספיק לחם,
קבצה.
לצאת ידי חובת סעודת שבת,
קבצה.
איך?
אז זהו, זה היה משנה ברורה.
אתה שואל אותי לכתחילה או בדיעבד?
בדיעבד, אכלתי את הלחם בהתחלה.
מה שאכל, אכל.
לא נכנס לפרטים.
לא רוצה להיכנס, לא תפסו אותי בגרם.
אכל, תעשה את ה...
חתיכת המוציא, לא יודע מה.
בדיעבד.
אבל זה משנה ברורה, לא כולם מסכימים לו.
תראו, אנחנו נותנים פה פתרונות למקרה של היתקלות.
אבל מי שרוצה לצאת ידי חובת סעודת שבת,
שלוש סעודות,
כמה לחם הוא צריך לאכול?
כסח.
כמה זה כסח?
168. גימטרייה כסח, נכון?
גרם.
שלוש סעודות.
כל סעודה 56. כל סעודה 56 גרם, שזה קבצה.
שלוש סעודות,
כעסח.
בסדר?
זה חובת סעודה בשבת.
סתם ככה, עוד פעם אני מדגיש,
דיברנו מקודם.
כדי לצאת ידי חובת סעודה צריך לאכול לחם.
כל השאר זה עונג שבת.
וקראת לשבת עונג.
עונג שבת זה לאכול דברים מעבר ללחם.
עיקר סעודת שבת זה הלחם.
לשים בפרופורציה את מה שאנחנו אוכלים בשבת.
בסדר?
נושא ברור?
יפה. צריכים לאכול במקום סעודה,
סליחה, במקום לקדש במקום סעודה.
סעודה זה אכילת קבצה לחם.
אפשר לצאת גם קידוש במקום סעודה אם הוא אוכל פת טבעה בכיסנין.
אבל לאכול שיעור,
ומה השיעור? לפחות כזית.
ואם אין לו גם מזונות, לפחות כזית,
אז מה הוא עושה?
זה פה פה פה.
לפחות רביעית, יין.
ואם זה המקדש?
חוץ מהקידוש.
חוץ מהקידוש
שצריך עוד רביעית.
אני לא מכיר מכות בשבת, אני מכיר רק ליטופים.
בכל מקרה שותים רוב רביעית בפעם.
זו תוספת ועוד פעם.
כן.
משנה ברורה,
איפה היינו?
כל שרואה מקומו, סעיף קטן וו,
שכיוון שיכול במקום הסעודה לראות את המקום שקדש, אפילו דרך חלון,
אפילו רק מקצת מקומו חשיב הכל כמקום אחד.
אפילו מבית לחצר ואוהדים מבית לבית אם רואה מקומו.
ואין שביל היחיד הקבוע ממות רחמה וממות הקשמים מפסיק ביניהם.
בסדר, אם אין משהו שמפסיק ביניהם.
ואין לסמוך על דעת האש האמורים הזה, רק לעניין דיעבד בשעת הדחק. הנה, מה שאמרנו, שמים לב.
בדיעבד, בשעת הדחק.
שלא יכול לסעוד במקום הקידוש אבל בלאו הכי זהר מאוד
שלא להקל מבית לבית על ידי ראיית מקום,
כי יש אחרונים שמחמירים אפילו בדיעבד.
סעיף קטן חטא.
ברור שיהיו שני המקומות בבית אחד,
דהיינו תחת גג אחד, אף על פי שאין רואה את מקומו.
תראו את הביאור הלכה על הרמה שאומר וכן עיקר.
זה בעמוד מ״ב,
צד שמאל למעלה, בשורה העליונה, שתי מילים אחרונות
וכן עיקר. רואים?
ביאור הלכה.
ליד הזרת שלך.
לא,
קצת שמאל, שמאל,
בדיוק, למעלה.
ומכל מקום לכתחילה לא יעשה כן אלא במקום דוחק.
דעה המגן אברהם בסעיף קטן א' מחמירים לכתחילה אפילו בפינה לפינה.
עונה את זה שם כתבנו שמסתבר שאין להחמיר בזה.
מכל מקום עניין מחדר לחדר בוודאי יכול לחוס לכתחילה על דעת ערן שמחמיר בזה. מיהו?
אם גם רואה מקומו נראה שיש להקל,
כן, אפילו לכתחילה עם דעתו לזה בעת הקידוש.
בסדר, מה היה בדעתו?
אבל אם לא בדעתו, אז לא. בכל מקרה, מה שכותב הרמל,
וכן ניכר, וכן ניכר,
בואו נאמר, וכן ניכר, ככה.
גם במשטרה הברורה,
שהוא, כמו שאמרנו כמה פעמים בשם הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,
שהוא נחשב הפוסק האחרון לאשכנזים.
גם הוא אומר, עדיף לא להגיע לזה.
ספרדים ברור,
שפוסקים כמו מרן,
אז ברור שזה בעיה.
טוב, סעיף ב',
אם קידש בבית אחד,
ברוך אותנו,
מלך העולם, שהכל עם נועם.
אם קידש בבית אחד, על מנת לאכול שם.
אחר כך נמלח לאכול בבית אחר.
צריך לחזור ולקדש במקום שרוצה לאכול שם.
שימו לב.
שאלתם את זה מקוראים נועם, נכון?
לא, הנה.
עניתי, זה כתוב.
ברור.
אדם שקידש אמר, טוב, אני רוצה לקדש, ופתאום לא יודע מה קרה שם. באה הרוח, העיפה לו את כל המפה עם הסעודה.
טוב, נלך הביתה עכשיו.
נבוא הביתה לאכול.
קדש עוד פעם.
מה זה אומר לקדש עוד פעם?
לא רק בורא פרי הגפן, כמו שעושים בשבת בבוקר, כי מה אכפת לדברך חמש פעמים בורא פרי הגפן?
קידוש, מה זה אומר קידוש?
מקדש השבת,
ברכת הקידוש.
זו ברכה נוספת שצריך להגיד אותה פעם בשבוע,
לא יותר.
פעם בשבוע, פעם אחת אומרים.
במקרה הזה, פעמיים.
בסדר?
סעיף ג',
אם קידש ולא סעד,
אף ידי קידוש לא יצא.
אדם קידש,
לא אכל, לא יצא ידי חובת קידוש.
ואם לא יצא ידי חובת קידוש,
צריך להגיד לקדש עוד פעם.
אומר הרמב״ם,
וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר.
מה הכוונה לאלתר?
במיידי.
או שיהיה בדעתו לאכול שם מייד.
אבל בלאו הכי,
אפילו אכל במקום קידוש אינו יוצא.
טוב, טוב, בואו נעשה קידוש,
נשב עכשיו, נלמד, דף יומי,
ואחר כך נביא את הסעודה.
בסדר, נדבר על דברים אחרים. אני בכוונה,
אמרתי, אפילו דף יומי.
נעשה קידוש ונאכל עוד חצי שעה.
אין דבר כזה.
אתה מקדש,
אתה אוכל.
אפילו שאתה יושב באותו מקום, לא זז מהמקום.
נשאר באותו מקום.
אבל בלאו הכי,
אפילו אכל במקום קידוש אינו יוצא.
אם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד,
ונמלך ואכל,
יצא.
זאת אומרת, בא בן אדם ואומר,
אני רוצה לעשות קידוש, לאכול עוד שעה.
עשה קידוש,
בא עוד מישהו ואמר, תגיד לי, מה זה עוד שעה, אתה לא יוצא ידי חובה?
נא טוב יאללה, אז תביאו עכשיו לאכול.
בשעת הקידוש, מה היה ברור לנו?
שלא יתקבל לאכול מאז. זאת אומרת, לכאורה,
לא יוצא ידי חובה.
עכשיו הוא אכל,
אחרי שהוא גמר את הקידוש.
מישהו אמר לו, תשמע, אתה עושה פה בעיה.
טוב, אם אתם אומרים, אתם הדתיים, יושבים עלינו כל הזמן על הווריד,
לא יודעים לעשות מה שרוצים, הבנתי.
טוב, אני אעשה מה שאתם אומרים, יצא ידי חובה.
זאת אומרת, מתי מתברר לי אם הוא יצא ידי חובה או לא יצא ידי חובה?
בעקרות המקרה, כמו שאמרנו מקודם.
אם באמת זה יתבצע.
כשבדרך כלל אנחנו מדברים על דעתו של האדם שהיא קובעת, בפרט בענייני שבת,
מלאכת מחשבת עשרה תורה.
דעתו של האדם קובעת עובר על איסור עושה מצווה.
פה אנחנו אומרים, המעשה יקבע.
אכל יצא, לא אכל,
לא יצא. אפילו שמלכתחילה בדעתו של לא לאכול.
טוב, תראו.
סעיף קטן, יא.
אף ידי קידוש, כמשמע לן,
דלא תימא דווקא אם הוא רוצה לאכול
במקום אחר, הוא דלא מהניא הקידוש להתיר לו באכילה,
כמשלו כאילו שביקום סעודה.
אבל אם אינו רוצה לנסעוד אחר כך כלל, יצא על כל פנים ידי קידוש,
כמשמע לן, שגם אם לא רוצה לנסעוד,
לא יצא ידי חובה, לאלתר,
ולא יפסיק אפילו זמן קצר.
לא יושבים עכשיו לפטפט.
גמרו את הקידוש,
מתחילים לדבר מה היה, מה לא היה, חוויות, עניינים.
החזן מבית הכנסת,
אני יודע איזה חוויות יש בליל שבת לספר.
איך הייתה החזנות,
היה קר לבך, היה חם לבך, כל מיני כאלה.
גם זה לא.
קידוש,
הולכים לטול ידיים.
מה הדבר היחיד שעושים בין קידוש לבין נציית ידיים?
ברכת האבות,
מברכים את הילדים.
בסדר?
נשקיע לשכאלה שעושים את זה קודם.
טוב.
כתב בשערי הכנסת הגדולה, שאם מאיזה סיבה קם מדוכטי ויצא לחוץ,
אחר כך חזר למקומו, אין צריך לחזור ולקדוש מחמת שיצא לחוץ,
כיוון שלבסוף הייתה הסעודה במקום קידוש.
ויש חולקים בזה.
הכלא לכתחילה ייזהר בזה מאוד, אך בדיעבד,
בפרט כשהיה צריך לעשות צרכיו,
נראה ודאי שאין להחמיר לקדש שני, דהרי זה כדברים שהם צורכי הסעודה.
בסדר, במילים אחרות,
אם שואלים אותי מה סדר הדברים,
קדש, לך ליטול ידיים, שב לסעודה.
אל תעשה שום דבר באמצע.
כן. טוב.
סעיף ד'
יכול אדם לקדש לאחרים
אף על פי שאינו אוכל עמהם,
דלי דידו אבי מקום הסעודה.
ואף אגב שבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים ממינון העיניים מהם,
כיוון דהי בוראי פרי הגפן הוא חובה על הקידוש
כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה
והוא שאינם יודעים
דילגתי על הרמה
ואם עדיין לא קידש לעצמו, ייזהר שלא יטעמם מהאם שאסור לו לטרום עד שקידש במקום סעודתו".
שימו לב לדבר הזה.
בדרך כלל אנחנו אומרים,
בסדר? בדרך כלל אנחנו אומרים, תראו את סעיף קטן יח',
זה מה שחיפשתי.
כן? יכול אדם לקידש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עם ההם.
דכאי מלאן?
כל ברכות הנהנים הן אדם מוציא את חברו אם הוא עצמו אינו נהנה אז
רק בדבר שהוא חוב,
כגון קידוש וכיוצא בו, אדם מוציא חברו כמבואר, כל זה בסימן קסז,
סעיף יט וסעיף כ'.
בסדר? ברכות הנהנים,
בדרך כלל אנחנו אומרים,
טוב, בואו נמשיך,
כן?
סעיף יט,
איפה זה?
ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת מותר לעשות כן. רוצה לומר,
אף ששם כל הקידוש הוא רק בורא פרי הגפן לבד,
וכל מקום, כיוון שהיא מצווה
ועיקרון נתקן שלא בשביל הנאה, אלא מצווה עליו, כשאר המצוות,
די מלברכת המוציא של שבת,
שכל השלוש סעודות, שאינו מוציא, אינו אוכל עם מים,
שאף שאין חוב, אין לחוב עליו משום מצווה, אלא כדי שיהנה מסעודת שבת.
ואין למצווה עצמה חוב, די אם הוא נהנה ממה שהוא מתענה,
אין צריך לאכול, כדאי תביא סמל רשפכת.
על כן אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עם מים, ואם קידש אלפת,
אז מוציא גם בברכת המוציא.
אתה מברכת המוציא כי היא הוגדת בעורקי הגפן לקידוש היום דמיה.
והוא שאינם יודעים לקדש בעצמם,
כן? אבל אם יודעים לקדש בעצמם,
אינו יכול להוציאם בקידוש שלו, אם אינו יוצא אז בעצמו בקידוש.
שהפרי חדש בסימן דוק וחולק וסביר עליו לבכל גבני הוא יוכל להוציאם.
בספר ארצות אחרים סימן חטא מסיק גם כן, שמדינה יכול להוציאם בכל גבני.
אך לכתחילה המצווה של קדש בעצמו כיוון שהוא בקיא.
וגם חברו מוציא אינו יוצא איתה בקידוש.
ואישה אלמנה שאינה יודעת בעצמה איך לקדש
לא תוכל להיכנס בבית אחר לשמוע קידוש, כיוון שאינה סודית שם כלל,
אלא ייכנס אחר לביתה לקדש לפניה,
או מעין לזה אף שהוא אינו יוצא איתה בקידוש".
שימו לב לדבר הזה. יש לנו פה דבר
שהוא שאלה גדולה, נקרא לזה כך.
האם בן אדם
יכול לבוא ולברך בשביל מישהו אחר?
הנה, אני עכשיו לוקח כוס,
בירכתי מקודם שהכול נהיה בדברו.
בדברו.
אתה יוצא לידי חובה כדי לשתות את המים,
אם התכוונתי להוציא אותך?
זה מחלוקת.
זאת אומרת, כללית ברכת הנהנין,
אנחנו אומרים שמוציאים לידי חובה את מי שלא יודע לברך.
מי שיודע לברך,
שיברך בעצמו.
פה, כיוון שאנחנו מגדירים את זה כברכת המצווה,
אז לכל הדעות יש אפשרות שמישהו יברך גם את בורא פרי הגפן, שהוא לכאורה ברכת הנהנין,
אבל הוא בא עכשיו למה?
להוציא.
הוא לא בא כדי שבא לאנשים בכיף לשתות יין.
נכון שמביא פה את הפרי חדש שהוא חולק,
שיכול להיות מצב כזה שאדם יוצא מברכת הנהנים מישהו,
אבל לכתחילה בברכת הנהנים את מי מוציאים ידי חובה?
את מי שלא יודע.
בסדר? ולכן גם פה בקידוש מי שלא יודע.
אם מישהו יודע, עדיף לכתחילה שהוא יוציא את עצמו ידי חובה.
אז לא יודע, לא מסוגל, לא יכול.
כל החוסר אפשרות לעשות קידוש.
אז מוצאים. לכן יש כאלה בבית חולים,
עוברים את המחלקות,
כמה פעמים הוא עושה קידוש בליל שבת?
36 ל'ו'ניק,
ועוד אחד בשבילו בבית.
הוא עוד לא עשה קידוש, הוא עובר את המחלקות, עושה קידוש.
הוא גם לא טועם, למה?
כי הוא לא מתכוון לצאת ידי חובה, אסור לו לטעום.
כשהוא בא הביתה, הוא עושה בבית קידוש, שיהיה במקום סעודה, אז הוא יוצא ידי חובה.
אבל מה, מישהו אחר צריך לטעום שם.
בסדר?
מקומות שאנשים לא יכולים, לא מסוגלים,
לא יודעים,
אתה יכול להוציא אותם.
אבל
לגבי קידוש, אנחנו אומרים שיש מי שאומר שגם מקום שיודעים אפשר להוציא ידי חובה.
אבל יש מי שאומר שלא.
אפילו שזה קידוש.
בסדר? שמים לב למתח פה.
סתם ברכות הנהנים, אנחנו נגיד רק מי שלא יודע.
הגענו למקום שאנשים לא יודעים לברך.
ניקח את הכוס,
והגיע אלינו אורח
שלא יודע לברך.
קורה לפעמים,
אנשים שלא יודעים לברך,
יאללה צדיק, אני מברך.
הוא מקשיב.
הנאמן, לא הנאמן, זה לא משנה.
ברגע שהוא הקשיב לכל הברכה מתחילתה ועד סופה,
יצא ידי חובה.
הנה, הרווחנו.
איך?
הוא בטח שהוא רוצה לברך, למה אני מברך ככה?
לא. כי זה אורח שבא הביתה והוא לא מברך.
אתה הבנת מה אני מתכוון.
יפה.
אז אני מברך,
ואז הוא גם שותה את המים.
יותר טוב מכלום,
נכון?
לא דיברתי על קידוש, זאת אומרת, אם נמצא השבוע,
בא אליך בן אדם שאתה יודע שהוא לא...
תברך,
הוא יקשיב.
יצא ידי חובה.
בסדר, אבל לכתחילה, ברכות הנהנים,
מתי מוציאים ידי חובה מישהו?
וגם כן בקידוש יש מישהו שאומר כך.
אבל מבחינתנו,
יש אפשרות.
בסדר? מתי אנחנו עושים את זה גם?
מי שלא יודע, אנחנו אומרים שחוששים למישהו שלא יודע לברך,
לכן מברכים בשבילו.
ראית פעם דבר כזה?
חתונה.
מי מברך?
הרב. מי שותה?
החתן.
הקלה אחר כך.
הרב לא שותה.
למה?
מצווה. זה ברכות המצווה.
אז הוא לא חייב.
כמו קידוש.
ואם יגיד מישהו שכן,
אז למה אנחנו מברכים בשביל החתן? הרי החתן צריך לברך בעצמו.
למה חתנים לא מברכים ברכות חתנים?
שמא בדיוק, מי שלא יודע. מה זה מי שלא יודע? כולם יודעים.
תראה לו כתובית, הוא יודע.
מתבלבל, התרגש.
אז אמרו כולם אותו דבר.
ראיתם כמה חכמולוגים,
אוי ברכוכם, אתה יודע מה זה אוי ברכוכם?
חכמולוג,
שמנסים לברך בעצמם, הם גברים.
טוב,
אם חכמים תיקנו שמברכים בשביל החתנים, מה אתה פתאום נהיה יותר טוב מכולם?
אתה צדיק וחכם יותר מכל הדורות כולם?
אה, תוריד פרופיל,
תנמיך קומה,
זה לא תיפרגע.
בסדר? זה ברור.
יפה.
איפה אנחנו עוד? כתבו הגאונים,
עד אין קידוש של המקום סעודה, אפילו אכל דבר מועט
או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי חובד קידוש במקום סעודה,
וגומר סעודתו במקום אחר.
ודווקא אכל לחם או שתה יין,
אבל אכל פירות לא.
אומר המה, לפי זה היה מותר למורה לסנדק לשתות מקושי מילה בשבת בשחרית,
אם שותים כשיעור.
אבל נהגו לתת לתינוק.
בסדר?
או שמברכים מזונות.
בישיבה, אני זוכר, הרב ישראלי, זכר צדיק לברכה,
היו עושים את הברית אחרי מוסף,
אז היו אומרים, טוב,
הרב שמברך את הברכות,
כן, הוא גם מתכוון לקידוש, הם הביאו מזונות לידו,
וכל השאר ייצור החוצה ויעשו קידוש,
שיהיה במקום סעודה,
לכתחילה.
בסדר?
סעיף ו' אם קידש בביתו ושמע שכנו ושולחנו אוכל לפניו ויוצא בו,
לשפירה ומקום סעודה.
כגון שהתכוון השומע לצאת והמשמיע להוציא.
בסדר, אני שומע את השכנים עושים קידוש. בסוכה,
בבית החלונות פתוחים,
טרום מזגנים בקיץ.
אנשים היו פותחים חלונות,
אחד יכול לשמוע את השירים של השני היום,
נועלים את הדלתות, שאף אחד חס ושלום לא ייהנה מהשירים שלי.
סוגרים חלונות.
למה?
מפעילים מזגן. מה?
לא, אם הוא התכוון.
במקרה שהוא התכוון.
סעיף ז, יש אומרים שאין מקדשים אלה לאור הנר,
ויש אומרים שאין קידוש תלוי בנר,
ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האוויר או מפני הסבובים,
מקדש בחצר ואוכל שם אף על פי שאינו רואה את הנר,
שהנרות לעונג הצטוו ולא לצער ואחים הסתברה.
בכל מקרה לכתחילה אני עושה את הקידוש במקום סעודה, ובמקום סעודה מה יש שם?
את נרות שבת.
מדליקים נרות שבת במקום סעודה,
לכתחילה.
אם אין אפשרות, סיפור אחר.
קודם כל, לכתחילה, נרות במקום סעודה,
קידוש במקום סעודה,
טרנזיטיביות, נכון? אם A שווה ל-B ו-C שווה ל-B,
A שווה ל-C.
ממילא יוצא שהקידוש במקום הנרות,
שהכל סביב הסעודה.
בסדר?
זהו.
ראינו היום סיימן רשעים ג',
שבוע הבא בעזרת השם רשעים ד',
שלוש דקות הפסקה וחלק א',
איכות תפילה.
כל טוב.
