אנחנו מתקדמים בהלכות שבת,
סיימנו את נושא הקידוש,
קידוש במקום סעודה, על איזה יין מקדשים.
עוד פעם, מה אתה שואל?
ערב, ערב.
שמור על פן נקי?
זו השאלה שלך?
כמו סימן חצר.
למה כתוב סימן חצר ולא סימן רש צדיח עי?
סימן דש,
שלא יהיה דאעש רק, כן?
סימן דש, למה לא כתוב סימן ש״ד?
יהודים שומרים על פן נקי.
רעד זה בסדר,
מתחילים סימן רש״ד. למה רעד זה בסדר? וגילו ברעדה.
לרעוד זה טוב, שאלה ממה רועדים.
האם רועדים מגודל השראת השכינה או שרועדים מכל איזה ביטחון?
בסדר?
ואם אתה רוצה נגיד,
אם אני לא טועה, רבי יהושע בן לוי ראה איזה תלמיד אחד
שהולך בשוק אדירושלם, איפה זה שוק אדירושלם?
מחניהודה.
בסדר?
היה הולך במחניהודה וקם מסרעז,
לפלוף, מפחד.
אומר לו רבי יהושע בן לוי,
חטאה את?
וראשה לא טוב אם חטאת, אלא מה אמר לו? חטאה. מה זה חטאה?
בעל מקצוע.
אתה בעל עבירה,
איזה עבירות עושים בשוק?
המערל כותב עדיף לא לדבר, נכון?
שוק זה שוק.
כמו שוק, אומר המערל.
מילים של שוק, זה בקיצור, ברור.
אמר לו, חטאת?
לא. לא, מה?
אמר לו, כתוב מפורש.
מה הפסוק אומר?
פחדו בציון חטאים.
נכון?
יפה.
פחדו בציון חטאים, עושים מה שאתה חטא. אומרים לו, מה אתה מדבר? יש פסוק מפורש.
אשרי אדם
פחד תמיד.
אמרו לו, ההוא בדברי תורה.
לא אמרתי נכון. אנשים, דברי תורה לא מפחדים לדבר.
הכל יודעים להגיד.
בדברי התורה תפחד להוציא מהפה דברי תורה.
מה אתה הולך להגיד? תורת השם.
אבל בירושלים תלך בביטחון.
בביטחון הרכבת הקלה.
זה היה שום בעיה, הכל בסדר.
אבל להיזהר בלשן. לכן רעדה זה בסדר.
וגילו,
בירעדה.
אי אפשר שתהיה אהבה לפני שתהיה יראה.
ככה הרב מביא במוסר אביך.
אי אפשר לאהוב את הבורא לפני שיש לך ירעה על הבורא.
ירעת הרוממות כמובן.
לא ירעת העונש.
גדלות הבורא.
איך אני בכלל יכול לעמוד שם.
טוב, אז אנחנו בסימן רשע עד ד'. תראו מה זה.
אנחנו עשינו הקדמה של לא יודע כמה זמן רק בשביל להגיד מה זה הרשע עד ד' של הסימן.
בסדר? טוב.
לידי הבציעה את הפת בשבת.
לשים לב, אחד הדברים
כבר אמרנו מקודם,
בשיעורים הקודמים,
שכל השבת מפיעה לנו את כל השפר והברכה.
אומרים בברכת מעין שבע שהיא
מעין הברכה. מה זה מעין הברכה?
המעיין שממנו נובעת הברכה.
איך אומרים את זה בתימנים?
מעון הברכה.
מעון.
מה זה מעון?
בית, משכן.
ואנחנו אומרים מעין, מה זה אומר?
מעין, שופע.
לא רק מקום שבו יש את הברכה,
אלא משפיע משמעות אחרת.
בסדר? מעיין. הבדל בין מקווה לבין מעיין.
אם זה מקום מכונס או שזה
זורם לכל הכיוונים.
בקיצור, שבת היא מקור השפע.
לכן אמרנו, כשמישהו בא הביתה, דבר ראשון, מה הוא צריך לעשות בליל שבת?
לנשק את היד
של אימא.
למה?
כי דרך אימא בא השפע.
אימא שולחת את הברכה לכל הבית.
בסדר?
דיברנו דווקא על אמא, נושא ברור, זהו.
אתה מתחבר לקבלת השפע
ואתה לוקח יין ושם אותו בגבייה מכסף,
שכסף זה חסד,
להבדיל מזהב שהוא דין ולהבדיל מכחרס הנשבר,
דווקא גבייה מכסף.
אפשר גם בזכוכית,
אפשר גם בחרס, אפשר גם בפלסטיק,
אפשר גם בזהב.
אנחנו מדברים על הטופ,
מה אנחנו מחפשים,
שיהיה לנו ברכה, שפע.
מה, נגיד לך מאיזה תפוצה אתה? לא משנה.
אני טעיתי?
בסדר, יאללה.
ברור,
דווקא מכסף.
דרך אגב, הכסף מבפנים מצופה.
למה?
טעמים,
המתכת.
עם היין, יין זה חריף,
רק הזהב מחזיק מעמד.
אבל להקריאו מכסף,
בסדר?
יפה. אז דיברנו גם על הכניסה לבית,
גם על הקידוש,
קידוש במקום סעודה. עכשיו מדברים על הסעודה עצמה.
הדבר הראשון שברור לנו, סימן רשמי ב', הסימן הראשון בהלכות שבת זה שלוש סעודות בשבת. מה עיקר הסעודה?
לחם.
כל השאר אפשר לקנות בחנות.
הדבר היחיד שעושים בבית,
לחם.
השאר תקנה.
קורבא, קובאנה,
קוגל, כל מה ש... תקנה הכל בחנות, אם אין לך זמן.
דבר ראשון, את הלחם, שזה עיקר הסעודה, עושים בבית.
אתם מכירים בתים שלא עושים את הלחם בבית?
טוב, לא משנה, יכול להיות שישות כאלה כמה,
אבל בכל זאת אנחנו מדברים על הטופ,
כמו שאמרנו.
עכשיו, לבצוע על הלחם,
את משנה הלחם,
לקחו ביום שישי, לקטו את המן,
והיה את משנה הלחם.
הביאו לחם ומשנה ואומר כפול.
בשבת לא בוצאים על כיכר לחם אחת שלמה,
כמו שרואים בסימני בציעת הפת בחלק ב' של המשנה ברורה,
תמיד עדיף לבצוע לחם שלם,
אחר כך לחתוך פרוסות,
מברכים על שלם ואחר כך בוצעים,
ושבת, שניים.
וכתוב שצריך לבצוע על שתי כיכרות.
עוד רגע נראה את כל הפרטים,
אבל שים לב למה שאני אומר,
שתי כיכרות שלמות.
שתי כיכרות?
שני כיכרות.
טעיתי, לא אומרים לי שאני טועה.
תגידו לי, שני כיכרות, כיכר אחד, שני כיכרות.
כיכר אחת?
אחת. טוב, אז אמרתי נכון, אז זה טוב שלא היא,
שתי כיכרות.
בסדר,
כיכר אחת.
טוב, בסדר.
בכל מקרה,
מוציאים על שתי כיכרות בשבת, לא על אחת.
דוגמה לדבר שאני אומר, בא בן אדם, תופס את השתי חלות ביחד,
מברך, שם אחת בצד וחותך.
סליחה,
מה עשית?
ברכת על שתיים. על כמה אתה בוצע?
על אחת, שנייה בצד.
מה צריך לעשות?
למצוא על שתיים.
לא את
השתיים על שתיים.
את השתיים זה אומר לחתוך שתי כיכרות.
אבל למצוא על שתיים זה לחתוך אחת מתוך שתיים.
כששתיהן נמצאות אצלך ביד.
בסדר?
אני אמרתי.
בדיוק אחרת אמרתי.
אם יודעים, אם יודעים
שבסעודה הזו יגמרו שתי כיכרות לחם, שתי חלות,
תבצע את שתינו.
אבל אם אתה יודע שבקושי אחת מסיימים משפחה קטנטנה,
חמישה אנשים, שישה אנשים,
בקושי יושבים אנשים בבית בסעודה,
משפחה קטנטנה, מצומצמת ביותר.
אז במקרה כזה, ויכול להיות שלא יגמרו כי שתיים,
תבצע, רק אחת.
אבל על שתיים.
שתיהם אחת על השנייה וכך בוצעים.
חכה, חכה, נסביר בדיוק איך עושים את זה.
בואו, אנחנו נגיד מה צריך.
לפני שנתחיל פה לעשות פנטומימה וכל מיני כאלה, וזה, והוא, ועוד מישהו
יעשה לי פה מסכת מכות, פרק הג'ירג'ית שלנו. בקיצור,
בואו אנחנו נגיד מה צריך ובזה נסדר את העניינים.
בואו נקרא את השולחן ערוך.
אומר לנו שולחן ערוך סעיף סימן רעד, זה עמוד 106. א',
בוצע על שתי כיכרות שלמות
שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה. שמים לב מה אומר מרן?
איך אנחנו בוצעים?
שמחזיקים שתיים ביד.
לא בוצעים כשהאחת בצד.
לא מברכים על שתיים ואחת שמים הצידה.
שתיהן ביד.
טוב, השאלה היא עכשיו.
השאלה עכשיו,
מה זה לבצוע?
איך בוצאים?
בואו נאמר ככה.
אם אני אבוא היום, מישהו ראה לאחרונה
חלות של אנצ'ק?
אני שנים לא ראיתי.
בן גביר.
שם, התכוונת, לא פה. שם.
שם זה המחסן של חדר אוכל שיש בו את החלות, הבנתי.
בסדר?
כאלה חלות גדולות יפות.
אם יבוא בן אדם, בדיוק, וירצה לחתוך
גסות רוח,
ושסעהו כשסע עגדי.
לוקח ת'כלה, חותך אותה.
אבל טיפה ניתן לכם, הרב ציודיה זכר צדיק לברכה
היה מאוד מקפיד בהלכה,
כמובן בכל
נושא הנימוסים וההליכות בסעודה, סימן, איזה סימן?
ק.ע.
בשולחן ערוך.
ומצד אחד כתוב למבצע,
מצד שני אמרת, אתה למבצע על רפתא? אתה עושה פה מבצעים?
כן. אתה בוצע איזה מין
חלה כזאת, זה נראה מישהו שאתה יודע, זה בא לחתוך ולשים את כל הדג בחלה אחת.
מכיר את הסגנון?
עדיף שלא.
בסדר?
לא מתאים.
מצד אחד צריך זה לבצוע, ומצד שני,
כשדיברו על לבצוע את החלה,
על איזה לחם היה מדובר, לפחות אצל מרן?
פיתות.
לא יודע אם לחוח, אבל פיתות.
יפה.
פיתה אפשר לבצוע.
טבעי נורמלי שבוצעים.
אבל לחם גבוה
לבצוע אותו, זה נראה כמישהו שרוצה לטרוף.
אנחנו לא טורפים אוכל.
צדיק אוכל לשובע, נפשו.
בטן רשעים,
תחסר.
מי שאוכל בשביל הבטן, תמיד חסר.
נפש, אני משלים.
בסדר?
לכן,
מצד אחד כתוב לבצוע, מצד שני אני אקח הלאה, אני יכול לפצוע אותה.
היה לוקח לארציודה את הסכין,
שימו לב, זה הסכין,
תחלה ומושך.
שמנו לב?
לוקח את החלה, חותך עם הסכין ומושך.
אבא שלי, זיכרונו לברכה,
היה לוקח את החלה,
חותך רוב,
חותך רוב, ואחר כך מושך ביד.
זה ברור?
כי מצד אחד כתוב למצוא, מצד שני אי אפשר למצוא כזה גדול. זה לא...
זה לא נימוסים והליכות.
בסעודה.
כמו שלא שותים רביעית בפעם אחת.
גרגירה.
גלו גלו גמר בקבוק.
בסדר?
תכיר כאלה.
בעיה, זה שולחן ערוך.
בכל מקרה,
מה שצריך לעשות זה לקחת שתי הכלות,
ולשים אותה אחת על השנייה.
אחת על השנייה, ואומר מרן שבוצעים,
כן, התחתונה. אומר הרמה, דווקא בליל שבת,
אבל ביום שבת או בליל יום טוב בוצעה על העליונה,
והטעם הוא על דרך הקבלה.
ומי ששואל היום על פי הקבלה מה אומרים לו,
שים לב, לא כמו מרן.
על פי הקבלה תמיד תבצע את העליונה,
גם בלילה וגם בבוקר.
אז יש כאלה שבוצעים בלילת התחתונה וביום את העליונה,
ויש כאלה שבוצעים כל הזמן את העליונה.
אבל מה האחד על השני?
מה גם שכן כתוב גם שצריך שהלחם יהיה פנים בפנים,
לא פנים באחור.
מה זה הפנים?
הפנים זה המקום שמונח
על התנור.
זה אומר, מבחינתנו היום התחתית.
אני לוקח תחתית של חלה ותחתית של חלה,
שם אותם אחת על השנייה ובוצע את העליונה,
או מי שאומר שבערב את התחתונה.
ברור?
כשהן נמצאות אחת על השנייה פנים בפנים.
בסדר? אם זה נגיד הפנים,
החלק שנפוח יותר,
פנים בפנים.
שתי חלות.
אז מי שבוצע את העליונה, אין לו בעיה.
מי שאת התחתונה, כדי שלא יעביר על המצוות,
מה אתה עוזב את העליונה ואת התחתונה?
הוא שם אותם קצת, אחת לא מקביל בדיוק על השנייה,
ובוצע את התחתונה.
ואם צריכים לאכול את שתי החלות,
תפצע את שתיהן.
עכשיו לשים לב,
בוצעים חתיכה שאפשר ממנה להספיק לחלק לכל המסובים.
שים לב מה אני אומר.
לקחתי, יש לי חלה כזאת, חמישה אנשים מצומצם ביותר,
מה שנקרא משפחה חסרה,
כן?
חמישה אנשים.
אז אני לוקח חתיכה שאני אכול ממנה,
לקחת לעצמי ולקחת לעוד ארבעה אנשים.
אני לא חותך פרוסות פרוסות ובוזק עליהם מלח.
אני לוקח חתיכה
מתוך הכלה.
מהחתיכה הזאת אני בוצע,
טובל במלח,
אוכל.
עוד אחד נותן.
מחלק לכל בני המשפחה. מה שכן,
דבר אחד שהתחדש לנו,
נכדו של החתם סופר,
אני לא זוכר את השם של השו״ת שלו,
הוא שואל שאלה חשובה,
למה יש כאלה שבשבת,
כשבוצעים את הלחם, זורקים את הלחם לאנשים?
מותר לזרוק לחם?
אסור לזרוק לחם.
אז למה יש כאלה שעושים כך?
חלבים.
אתה מכיר חלבים?
לא מכיר. זורקים.
חלק האשכנזים. חתם סופר מאיפה הוא?
במקור פרנקפורט.
יש לו תשובות
המשפחה שלו, אבל הוא מפרשבורג,
הונגריה.
חתם סופר.
יש סופר עירקים, יש סופר אשכנזים.
אתה יודע, יש נסות, קמפחה עם סופר.
ברור.
הוא אומר, תשימו לב למה אנחנו זורקים את הלחם לאנשים בשבת.
הוא אומר, הרי התחלנו לדבר על זה מזמן כבר.
אנחנו מסדרים את שולחן השבת,
את הבית בשבת, כמו
בית המקדש.
אומרים בפיוט של הארי הקדוש,
הסדר והזמר בשבחים,
הסדר לדרומה,
מנרת הדיסטימה.
מה זה מנרתא דיסטים? המנורה של החוכמה הסתומה העליונה.
הווה אומר, נרות שבת בצד,
דרום.
ושולחן עם נעמה בצפונה הראשין. אני אניח את השולחן עם הלחם בצד צפון.
איך היה בבית המקדש?
מנורה בדרום, הרוצה להחכים ידרים.
שולחן שזה הפרנסה והצפון.
לא כתב לנו ארי הקדוש את הסיום של תיקוני זוהר.
תיקוני זוהר כותב,
לפי זה חדר שינה של ההורים צריך להיות בצד,
מה עבר? קודש הקודשים.
מה היה בקודש הקודשים?
אהרון ועליו שני קורבים, זכר בנקבה.
זאת אומרת, את הבית שלנו אנחנו בונים כמו בית מקדש.
שולחנו של האדם מכפר עליו.
שולחנו של האדם הוא כמו מזבח.
איך היו מקריבים את הקורבנות במזבח?
את האיברים היו שמים מניחים על גבי המזבח,
אבל את האמורים, מה זה אמורים?
חלקי הפנים, מה היו עושים?
זורקים על גבי המזבח.
אומר נכדו של החתם סופר,
שאני לוקח, הלחם שלי הוא כמו הקורבן.
חתכתי ממנו חלק זה,
איברים, מתוכם אני מוציא,
זה אמורים, אמורים זורקים על גבי המזבח.
ראיתי את זה, נהנתי.
כי עד אז, לא, באמת, זורקים, גם אבא זורק.
אתה רואה איך, זרקו.
לא מעיפים כמתחה וקשת, ככה, שולחים.
זה כמו איברים פנימיים.
זה בדיוק כמו הקרבת קורבן.
עכשיו, ברור שכשאנחנו אוכלים בשבת זה לא פרס,
צריך עוד הוכחה לזה.
מההתחלה אמרנו ככה.
כל מה שאנחנו עושים זה עבודת השם.
הבירור
הגדול ביותר בשבת,
שבשבת אמרנו שאם מעין העולם הבא,
כל אוכל של שבת
הוא טוב בטוב, הוא לא טוב ברע, הוא לא מעורב.
אוכל של שבת זה קדושה, זה יראת שמיים.
לכן כשבוצעים לחם אז בואו נעשה ככה, נסביר בדיוק.
אכלות מכוסות,
כיסוי למטה, כיסוי למעלה. למה?
זכר למן, אתה הולך בתשובה החיובית,
הרוחנית.
המן היה טל מלמעלה, טל מלמטה, אתה צודק.
מה הסיבה האחרת, הטכנית, ההלכתית?
שלא יתבייש, אתה רואה את ההבדל ביניהם?
זה טכני-הלכתי וזה רוחני-עליון.
הרבה דברים יש לנו כך, נכון?
נרות שבת, למה?
נטילת ידיים בבוקר, למה?
תמיד יש לנו שתי סיבות.
אחת רוחנית-ערכית,
אחת
טכנית-הלכתית.
כל העולם שלנו זה גוף נפש רוחני-גשמי.
בסדר? אז כך,
חלות מכוסי,
יש לנו כיסוי.
נטלנו ידיים,
אנחנו שמים את שתי הידיים על החלות, מברכים,
מוצאים את הכיסוי תוך כדי ברכה.
מוצאים את הכיסוי, מחזיקים את שתי החלות כאחת,
המוציא בעשר אצבעות.
כמו שבאמצע השבוע צריך להחזיק את הלחם השלם בעשר אצבעות.
מדוע עשר מצוות נעשות בלחם עד שהוא בא לידי אכילה?
פותח את ידיך עשר מילים, בסדר?
אז זה שתיהן ביחד.
ואז לוקחים
פנים בפנים,
תחתונה-עליונה,
סיימנו המוציא לחם מן הארץ,
שיטת המקובלים, בוצאים את העליונה גם בערב, גם בבוקר,
ושיטת הפשטנים,
בערב את התחתונה, ובבוקר את העליונה.
ברור?
זהו.
ואז חותכים חתיכה שיכולה להספיק לכולם,
ממנה לוקחים חתיכה לעצמנו,
טובלים במלח ואוכלים,
לאחר מכן חותכים חתיכה-חתיכה,
לפי מספר האנשים,
ומחלקים לכולם אחרי שטבלנו במלח.
יש כאלה שטובלים שלוש פעמים, בסדר.
ברור, אבל את הלחם
טובלים במלח.
לא בוזקים מלח על הלחם
ולא חותכים פרוסות ומחלקים.
חותכים פרוסה אחת גדולה,
ממנה מוציאים.
זה הדרך הטובה,
המעולה,
המיוחדת של ביצעת לחם משנה בשבת.
כשגם הזכרנו לפי זה גם את ה...
לחם באמצע השבוע,
שתמיד עדיף לבצוע על שלם ולא על חתוך.
נושא ברור,
נראה בפנים את המשטרה ברורה, כן.
תופסים את המוציא לחם מן הארץ,
שתיים ביחד,
והם מוציאים.
ויש כאלה שמוציאים את הכיסוי לפני כן,
כשלא מסתדר עם זה, שיוצא קודם.
בסדר? בואו נראה.
סעיף ב', אומר השולחן ערוך, מצווה לבצוע בשבת פרוסה גדולה
שתספיק לו לכל הסעודה.
זאת אומרת, בזמנו,
היו נותנים לכל אחד חתיכת לחם לשולחן הקטן שלו,
שזה מספיק לכל הסעודה.
לכן כתוב, הגמרא בברכות אומרת, בעל הבית
בוצע והאורח מזמן.
למה בעל הבית בוצע?
כדי שייתן מנה יפה.
כי האורח לא יודע כמה יש, אז הוא נותן קצת.
שלא יתבייש, יתבאס.
בעל הבית.
ולמה האורח מזמן?
כי המזמן הוא לבדו מברך, נכון? עד היום?
יפה, ואז אם הבעל הבית יברך,
מי יברך את בעל הבית אחרי כל האוכל הטוב שיאכלו?
לכן האורח מזמן כדי שיברך את בעל הבית.
איך הנוסח אצלנו? בבנים שיחיו?
לא משנה, עזוב את זה.
אה, מורה גפה,
מורה יוסף.
בסדר,
תחזיק אותו בנשק קטנה.
בסדר, לא משנה.
בכל מקרה,
זהו.
אז היו חותכים,
ואז שיחתוך שלם.
אין המסובלים רשמים לתרום עד שאיתם הבוצע.
ואם יש לפני כל אחד לחם משנה, יכולים לתרום אף על פי שעדיין לא טעמו.
ד. סעודה זו ושש שחרית
אי אפשר לעשותם בלא פת.
למה אומר את זה פה על שולחן ערוך?
כי בסימן ארץ,
מה זה סימן ארץ?
רצדי א', למה ארץ אני קורא לו?
שמי שזוכה ואוכל סעודה שלישית כהלכתה בלחם,
זוכה לנחול את הארץ.
גמרא מפורשת.
זה נכון אם יכולים לאכול את הארץ,
באיזה סימן נאכולים את הארץ?
ארץ.
נזכור, בסדר?
ברור, אז המשיח מביא כמה דעות, אבל באמת, הוא אמר השולחן ערוך,
העיקר הוא שצריכים ליטול ידיים ולפצוע על הלחם בסעודה שלישית
שתי כיכרות, ומי שקשה לו לאכול, יאכל
לפחות קביצה לחם.
איזה קשה לו, קביצה לחם.
אם היינו אוכלים יותר, זה היה כבר...
טוב, בואו נראה בשיטה ברורה.
שתי כיכרות, זכר למען, דכתיב לקטו לחם משנה. וגם ביום טוב צריך למצוא על שתי כיכרות.
וגם הנשים מחויבות בלחם משנה,
שהן גם כן היו בנס המן.
ואם יוצא בלחם משנה בפאת הבאה בכיסני, נווה אומר,
בעוגת שמרים שלמה,
או במצה.
בסדר?
העין לעין בסימן כסח.
מה זה סימן כסח?
קסח. מה יש בסימן כסח?
המחלוקת הגדולה ביותר בנושא
מה נחשב פת הבאה בכיס-ענין ומה נחשב לחם.
מחלוקת גדולה מאוד.
טוב, עוד פעם, נזכור את הסימן, זה סימן מקסר.
מחלוקת.
שם במשלב ברורה ובעיור הלכה
שלמות ועוגה שנשרפה קצת ועדיין לא נחתך ממנה,
ושמורים שיוצאים בו לעניין לחם משניין בשיירי תשובה.
אם אין לו פת שלמה אינו מעכב,
ויכול לקדש אפילו על כזית פת.
ואני יכול לנהוג שזהו שבוצע יחווה לפתור בברכתו מוציא כולו מסובים.
הוא גם אמר למסובים שיכוונו לצאת בברכתו,
כדי שכולם יצאו בלחם משנה.
כשמוציא האחרים יאמר ברשות,
הוריי
זה ריבותיי, בסדר? תלוי במיניהם.
הוריי ורבותיי.
אף על פי שהוא הבעל בית, או הגדול, והוא מדרך הענבה.
למה? כנראה הייתי פעם,
אצל איזה משפחה שהם רוצים לחנך את הילדים.
איך מחנכים את הילדים?
אם כל ילד שמקבל את השטיק האלה מויצי,
חתיכה את המוציא ומברך המוציא לכם מן הארץ.
טעות גדולה יש פה.
תחנך אותם באמצע השבוע לברך המוציא.
בשבת תחנך אותם לצאת ידי חובה על ידי אבא,
שברך על שתי כיכרות,
בצע על שתי כיכרות
כמו שצריך בשבת,
ואתה יצאת ידי חובה.
אבל אם אתה אומר לו לברך,
על מה הוא ברך?
הפסיד?
ברור העניין.
אתה ראית את זה?
יש כל מיני...
כן.
בעל הסעודה.
כן.
גם כשמזמנים
ברשות בעל הסעודה,
זה תלוי בספירות של המקובלים.
יעקב ועברם יצחק.
יעקב ערבית,
אברהם שחרית ויצחק מנחם.
זה הבחירות.
טוב?
אני חושב שכדאי גם להגיד ברשות אשתו, שעפתה את החלות,
או ברשות
כל אחד לפי מה שיש לו בבית, בסדר?
הרי ראינו את זה ברש מ״ב,
סרו סרו אחורה,
עמוד 4
ונוהגים ללוש כדי שיעור חלב בבית לעשות מהם לחמים לפצוע עליהם בשבת ויום טוב
ומכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות
אין לשנות
מי פה שינה?
טוב עכשיו אז תלכו הביתה תלחצו על אמא העיר, מה אתה רוצה ממנה?
עובדת כל השבוע בקושי של הזמן לעשות משהו
אבל אם שואלים אותנו מה הסדר,
דבר ראשון, מה עושים בבית לכבוד שבת?
לחם.
אחר כך,
לא קשור לסעודה, זה קידוש, אין לך ברירה.
אחר כך תבשילים,
עונג שבת.
בסדר?
אבל זה הסדר, קודם כל הופיעים לך לעלות בבית, אחר כך ממשיכים שאר הדברים.
צריך תיקון, אה?
בעזרת השם. בעזרת השם. יאללה.
משנה ברורה נתקדם,
שאוכל שתיהם בידו בשעת המוציא, ובוצע אשר אלון, אמר לחם משני אלה בלקיטה.
ורשע לושלן נהגו לחתוך שתיהם
כפירוש הרשב״א, וכן נזקים הגר״א.
שמים לב
מה עשו כל הצדיקים האלה?
חתכו את שני הלחמים.
ואם מקפיד על ההוצאה,
לא, זה בזבוז,
אני לא הולך לאכול את הכול,
עושה שלוש חלות גדולות ושלוש קטנות,
ובכל סעודה הוא בוצע אחת גדולה ואחת קטנה.
בעולם נוהגים כשולחן ערוך, שמה שבוצעים,
אחת,
אבל אם יש לך גדולה וקטנה,
תמצא את הגדולה, יגמרו אותה וגם אותה קטנה.
אין בעיה, טוב.
אז יש היום חצי חלה, שלושת רבעי חלה, יש כל מיני
חלות מסוגים שונים.
כתב הפרי מגדים, אם אין לו בשבת פת ישראל,
כי אם פת אינם יהודים, מותר לאכול ממנו, ואין שם עוד.
התחתונה,
הבכת מה, דיין מעבירים על המצוות?
ועתה תיקן זה,
שנהג להניח התחתון קרוב אליו יותר מן העליון.
שמתם לב מה אמרתי מקודם?
שאם יש מישהו שבוצע בערב את התחתון,
מה הוא עושה?
לא שמים אחד על אחד במדויק,
טיפה מזיזים.
אז זה לא מעביר על המצוות, אלא ישר הוא מגיע, הוא חותך את התחתונה.
אמרנו,
מרן אומר שבוצע את התחתונה בערב,
בבוקר את העליונה הוא מוסיף הרמה.
אמרנו שלפי המקובלים, גם בערב, גם בבוקר, את העליונה.
לפי מי שאומר שבערב את התחתונה,
אז אתה מעביר על המצוות.
לא מעבירים על המצוות.
מה זה מעביר על המצוות?
נראה יש לו בשנייה ראשונה, הוא פוגש במצווה,
הוא עובר, לוקח משהו אחר.
באיזה עוד מקום נתקלת שלא מעבירים על המצוות?
לא, לא, בלחם, בלחם.
נכון?
על בשרו.
בואנה, מה אתה מעביר? תיקח קודם.
מי אמר לך דבר כזה פעם?
מי הוא זה ואיזה הוא?
אשר מנאול יבוא לעשות כן.
בסדר?
יפה.
קיבלת לחם, יין,
אתה לא חייב לשתות,
זה רק חיבוב מצווה.
אתה יכול לכבד מישהו
ביין לפניך,
אבל לחם
מחויב
לא מעביר. קודם כל, תיקח. אחר כך,
אתה בא בתור, תעביר למישהו אחר.
הסברנו את זה מקודם, נכון?
לחם בדיוק, לכיוון
שולחן גדול,
צריך להיות צלף.
לא.
ככה לא.
שימו לב, דיברנו, אמרנו כמו מזבח, כמו אמורים,
איברי פנים.
במזבח היו זורקים.
איברים חיצוניים מניחים.
ואיך היו זורקים?
מעיפים את זה כמו זה? לא. ככה.
בסדר?
קודם כל, גם לא מעבירים יד ליד,
וחוץ מזה, דיברנו על זה כבר מזמן.
לחם לא מעבירים מיד ליד, אף פעם. תמיד את המזונות שלי, ועיקר המזונות, מה זה אמרנו?
הלחם עיקר הסעודה.
אני מקבל מידי הקדוש ברוך הוא.
לא נותנים לחם ביד,
שמים על השולחן.
מי היחיד שלוקח לחם ביד?
אפל. אפל?
ובסעודת אברהם בלבד.
בסעודה הראשונה אחרי ההוויה.
פשוט לתת למישהו ביד ככה.
לא, אתה יודע, אמרת לו, לא מעיפים והוא תופס.
זה לא מכובד,
כי לא זורקים אוכל.
כל מה שבשבת עושים את זה, זה בגלל
שהשולחן הוא כמו מזבח.
טוב,
המשך המשנה ברורה.
ואתה תיקן זה ונהג להניח התחתונה קרוב אליו יותר מן העליון, ונמצא פוגע תחילה בתחתונה.
או לוקחים העליונה בשעת ברכת המוציא, ונכים אותה למטה, ומבוצים עליה.
ואין לב יסמן קופסא, ז' סעיף א' בהגעה, שלא יחתוך בכיכר
עד אחר ברכה, כדי שיהיו עקיקורות שלמות.
כי הרי באמצע השבוע יש כאלה שנוהגים לעשות סימן.
הרגש שתעשה סימן בחלה,
מה עף לך?
ריקושטים.
נכון? זה מעיף ריקושטים, זה צדדים, זה כבר לא שלם.
בשבת לא עושים סימן.
למה עושים סימן? כדי לראות מאיזה מקום
אפוי ביותר ולבצוע משם.
טוב, בשבת.
תסתכל בעיניים,
אל תחתוך בשקין לפני.
והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה, עושים איזה מין פס קטן.
פרוסה גדולה ולא מחזיקי רבתא, אין כיוון שאינו עושה כן בכל.
ודאי כוונתו שחביב עליו המצווה ורוצה לאכול הרבה, מידיהן
כבוד שבת.
אין המסומים ראשיים לטעום עד שיטעם הבוצע,
היינו אף על פי שנתן הבוצע לפני כל אחד ואחד את חלקו,
כנזכר ליל בסימן קס, סעיף זה, טו, ואין שם.
לחם משנה, רוצה לומר, ואף על פי שהוא מוציאם בברכתו,
יכולים לטעום קודם לו. אבל אם אין לפני כל אחד לחם משנה,
אף על פי שכל אחד כיכרו שיאכל ממנו ולפניו,
כולם צריכים לסמוך על הבוצע
שיש לפניו לחם משנה, ואינם רשאים לטעום
קודם שהבוצע תם. וזה מה שאנחנו עושים.
הבוצע חותך, לוקח חתיכה לעצמו,
אחר כך
מי אבא בתור,
אחרי הבוצע,
ואם ההורים שלו שם,
ואם ההורים שלו שם,
כיבוד הורים.
למה אשתו קודם?
למה אשתו קודם?
חייב במזונותיה.
חתום על זה בכתובה.
מזונותיה עליך.
עשוי, שתדע את זה למה.
תדע למה. אני יודע אבל שתדע למה. אמרתי לא אמרתי תדע מה.
למה?
מזונותיה עליך, אתה חייב במזונותיה,
דבר ראשון.
אז אתה בוצע ואכלת כי אתה לא יכול לעשות כלום לפניכם.
קודם כל האישה, ואם ההורים נמצאים,
ימתינו.
בסדר?
יפה. נושא ברור?
אבל אחר כך כל אחד, לפי מנהגו או לפי סדר או לפי...
יש
הנהגות שונות בבתים שונים, אין פה שום דבר עקרוני.
טוב,
סעודה טובה שיש אחריות אי אפשר לעשותה בלא פת, אומר המשנה ברורה.
רוצה לומר, אפילו לדעת המקילים,
לקמל בסימן רשתא דיאלף, סעיף A,
לעניין סעודה שלישית שאין צריך לעשותה דווקא בפת,
יש מקילים.
מה פוסק בסוף בשולחן ערוך?
כדעה שאומרת שחייבים
לחם משנה ולפחות קבצה לחם.
וחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת שחרית
כדי שיהיה לו מקום לסעודת המנחה.
נשים לב
לאחד הדברים, אולי ככה טיפה נבליע את זה פה בפנים,
הדברים החשובים,
איך נקראת הסעודה השנייה?
סעודה זו וסעודה של שחרית.
לפחות לפחות בארבע מקומות
מדגישים חכמים, מדגישה ההלכה,
שאנחנו מדברים על סעודת שחרית.
אה, יפה מאוד. זאת אומרת, מתי צריכים לאכול את הסעודה הזאת בשחרית?
ברגע שהגיעה חצות וחצי,
אתה אומר, את זמן המנחה,
מי שאכל היום, נגיד, בשעון שלנו,
12 ורבע.
12 ורבע,
12 אפילו, התיישב
בסעודת שבת.
איזה סעודה זו?
סעודה שלישית.
כן.
אדרבה יש כאלה שאומרים שאסור לאכול סוגיה שלישית אחרי מלאכה, צריך לאכול לפני מלאכה.
טוב, אנחנו נהגים לאכול אחרי מלאכה, בסדר.
אבל הלשון של השולחן ערוך והפוסקים היא
שהגיע זמן המנחה.
משהגיע זמן המנחה זה סעודה שלישית.
אז מתי זמן הסעודה השנייה?
הנה פה מופיע מפורש,
בעוד כמה מקומות זה מופיע,
שחרית.
וסעודה זו של ערב וסעודה של שחרית
יכולים לצאת ידי חובה במזונות או רק באמוצי?
רק באמוצי.
רק באמוצי.
זאת אומרת, אם מישהו עשה קידוש בבית הכנסת,
הוא יצא ידי חובת סעודת שבת?
לא.
מה פתאום?
לא. אם אכל לחם, זה סיפור אחר.
אם הוא לא אכל לחם בקידוש בבית הכנסת, הוא לא יצא ידי חובה.
מתי הוא צריך לאכול סעודה שנייה?
עד חצות.
להתחיל לפני חצות.
הנושא ברור.
בית כנסת שהתחילו להתפלל,
שבע וחצי, שמונה,
פייטנים, בר מצווה, חתן, לא יודע מה.
מתי גומרים את התפילה?
11. יושבים לקידוש,
11 קידוש, פותחים שולחן.
מתי באים לאכול סעודת שבת?
12 וחצי, 12, הכי מוגדר.
בצפרוף,
סליחה,
או פלה,
מה קרה פה?
ויצאתם לידי חובות סעודה שנייה.
סעודה שנייה צריכה להיות שחרית,
ועכשיו כבר
ננחה. חשוב להגיד את זה, כי אנשים מתבלבלים.
חייבים לאכול סעודה שנייה בשחרית,
כי היא סעודה של שחרית.
בסדר? אומר לנו המשנה הברורה,
ואלו שתי סעודות מודו כולי עלמא,
שהן עיקר כבוד שבת.
אם יש לו עונש, אינו יכול לקיים סעודה תרבית,
ידחה הסעודה עד למחר, שיאכל שלוש סעודות ביום,
ובלבד שאקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש
כזית מחמשת מיני דגן או שישתה רביעית יין".
כמו שכתוב בסימן רשאים ג',
שיצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה,
או שאוכלים כזית מזונות או ששותים רביעית יין,
חוץ מהקידוש שאמרנו.
בסדר? זה במקרה, ואין לו, והוא לא יכול.
כל הלילה
הוא לא יוכל לאכול סעודה.
טוב, אז יאכל את הסעודה ביום.
כמה סעודות ביום?
שלוש.
אם לא יכול בלילה
או במשמרת.
בסדר, זה ברור?
מי שלא יכול לאכול סעודת ליל שבת בליל שבת
יאכל שלוש ביום.
אחרי ותיקין
יאכל סעודה אחת,
אחרי שעתיים-שלוש יאכל סעודה שנייה, ואחרי הצהריים יאכל סעודה שלישית.
מתי גומרים ותיקין?
שבע וחצי,
שמונה ורבע גמר.
אוכל עוד סעודה ב-11 ועוד סעודה ב-4.
סעודה זה לחם,
כן?
כן. אבל מי שלא יכול לאכול בליל שבת,
שזה סעודה ראשונה,
אז אוכל אותה בבוקר,
את הסעודה כמובן.
בסדר?
טוב,
זה סימן רשע ע' ד'.
אני מקווה שברור העניין של איך בוצאים.
נסכם.
מפה למטה, מפה למעלה.
שתי חלות, ברכה,
אחת על השנייה,
את העליונה תמיד, או תחתונה בערב, עליונה בבוקר, ואז מזיזים טיפה,
כן? זה את החתיכה שלוקחים, שהיא מספיקה לכולם,
ממנה בוצים ומחלקים לכולם.
בסדר? תקציר.
מה?
שלא תהיינה אחר כך טעויות,
יגידו לנו מה קורה.
אני אמרתי, תלוי במי, תלוי מי.
בסדר? יפה.
בכל מקרה, זה לענייננו שבוע הבא, בעזרת השם,
אז אנחנו נלמד סימן ע' ר' ה'.
אתה שם לב?
לא כתוב, איפה הבחור?
לא כתוב סימן ר' ע' ה'.
ע' ר' ה'.
השם נקייה.
טוב, אז בעזרת השם שבוע הבא סימן ע' ר' ה',
ועכשיו אנחנו יוצאים לשלוש דקות הפסקה,
ואחרי השלוש דקות הפסקה אנחנו נלמד הלכות תפילה.
