אומר על שולחן ערוך, במקום שאין יין מצוי.
שימו לב, מקום שאין יין, אי אפשר.
למצוא בקבוק יין זה לשלם משכורת,
או שבכלל אין.
חפש, אין יין.
מקום שאין יין מצוי, יש אומרים
שמקדשים על שכר ושאר משקים חוץ מן המים.
ויש אומרים שאין מקדשים,
בכלל.
שמים לב, מה הדין הזה פה?
זה מה שנקרא דין חמר המדינה.
מה זה חמר המדינה?
השיכר, היין,
של אותו מדינה.
במקום שאין יין מצוי.
במקום שיין מצוי, יש אפשרות
לקדש על משהו אחר חוץ מאשר על יין?
לא.
כל זה יש, אומרים,
בזמן שאין יין.
כי אחרת מה נעשה?
נקדש על הלחם.
איזה קידוש מדובר פה?
קידוש של ליל שבת.
ברוך אותה השם מקדש השבת.
ואיך ייראה לנו הקידוש אם לא נקדש על יין, אם אין לנו יין ומקדשים על הלחם?
נוטלים ידיים,
נעמדים ליד השולחן ואומרים, ויאכלו השמים והארץ.
אומרים, ברוך אותה השם אלוקינו מלך העולם
המוציא לחם מן הארץ,
ואומרים, ברוך אותה השם אלוקינו מלך העולם,
בסוף זכות מי? ברוך אותה השם מקדש השבת,
מתיישבים, ראש השכם מתיישבים קודם,
ומוציאים את הלחם ואוכלים.
זה קידוש
על הלחם.
איפה יכולים להתקל בדבר כזה?
בהודו.
אפילו בצבא לא.
בהודו.
טאה, מקרה חד פעמי שלא יודע מה.
אין לו יין עכשיו.
מה הוא עושה?
ברור, שולחן ארוך.
במקום שאין יין מצוי יש אומרים שמקדשים על שיכר ושאר משקים,
חוץ מן המים,
ויש אומרים שאין מקדשים.
ולהראש בלילה לא יקדש על השיכר אלא על הפת,
ובבוקר יותר טוב לקדש על השיכר,
שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא.
שמברך על הפה תחילה, אין כאן שום שינוי
בדברי טעמים.
אז לכן, לפי מה הוא אומר,
לכן המנהג פשוט כדברי הראש.
ברור?
שמה? שבלילה יקדש על הלחם וביום
על שכר.
ומזה בא הרבה חסידים,
שיחד הם עושים קידוש בשבת בבוקר,
אייקן ברך,
כאילו זה,
אייקן ברך, וג'וי רואי.
ראית פעם דבר כזה?
שהכל נהיה בדברו. על מה?
סתם ככה, אומר לנו המשנה ברורה שאם מישהו מקדש על שיכר, כמובן שצריך לשתות רוב רביעית.
אפשר לעשות קידוש על כוסית.
שישים סבא,
בסדר?
אם עושים על ויסקי, על וודקה, לא יודע, על ברנדי,
כן?
אז עושים רביעית.
לא מחפפים.
עוד טיפה.
כי צריך לשתות רביעית.
זה לצאת ידי חובת קידוש.
כמו ביין, אותו דבר בדיוק, מה ההבדל?
הרי זה תחליף ליין.
בסדר, נו, רוב רביעי, תמרנו, אבל לא לדוגמה, רוב רביעי.
56, 58, בסדר, זה ברור העניין?
לא ברור. כל זה על מה מדובר?
שאין יין. שאין יין, יפה מאוד.
יפה מאוד.
אוהב אותך אופן.
זה מה שאני אוהב.
אנשים מתבלבלים בשטח,
אבל ראיתי שבחוצה, בחוץ לארץ, לחוץ לארץ.
פה, וגם זה בשם יש אומרים.
בסדר?
כל מקום שיש יין מצוי,
אתה עושה קידוש של יין.
אין לך שום יותר לעשות שום דבר אחר.
הרב, אני רוצה לעשות תלמיץ תפוזים.
מה קשור פה מצטרפלם? למה? כי מה כתוב?
כן? ושער משכין חוץ מן המים. מה זה שער משכין חוץ מן המים? מה זה שער משכין?
מה?
כולה.
בדיוק, הנה.
חמר מדינה, יין של אותה מדינה.
שער משכין.
אם זה שיכר, אם זה וודקה, אם זה ערק,
אם זה בירה,
כל מקום לפי בירה לבנה עם אלכוהול.
תלה, איך אמרנו?
תלה.
כן.
תלה נובלה.
בסדר זה.
כל מקום לפי המשקה שלו.
יש משהו אחר באתיופיה חוץ מתלה?
מה?
לא, לא.
הוא אמר פתאום, זה שהכול.
אבל במקום שאין יין,
מקום שאין יין.
מדינה מוסלמית,
מותר לסתות אלכוהול, יין?
לא, אז מה עושים?
או שעושים בבית היהודי,
או שאין להשיג, אז מה הם עושים?
מה שיש שם בחממה המדינה, בסדר?
אבל פה בארץ ישראל אין מה לדבר בכלל.
דרך אגב, היום
שיש יבוא, ייצוא,
יש מישהו שיכול להגיד באיזשהו מקום שאין לו יין?
תזמין ארגז.
איפה?
באמזון, ב-ebay, לא משנה.
תזמין ארגז יין.
בסדר, גם בעליבאבה יש, או ש...
סיטונאי, סיטונאי, כן.
בסדר, זה ברור.
תזמין ארגז יין, נראה לך ארגז יין, מה הבעיה?
היום אין בעיה.
כן, מי שנתקל במקום שלא מגיע, בסדר, הבנתי, בסדר.
אין אפשרות.
היום לא נראה לי שבכלל כל ההיתרים האלה שדיברו עליהם בזמנו,
חמרה ומדינה, אני חושב שהיום
אין הרבה על מה לדבר.
אתה יודע, או מישהו רצה לעשות על קולה.
היה דיון בהבדלה.
הרב פיינשטיין כתב שאפשר לעשות הבדלה על קפה.
יש תשובה של הרב עובדיה יוסף ביחווי דעת.
הוא כותב, על אף
שהרב משה פרנשטיין,
הגאון הרב משה פרנשטיין, העמיד טורה אל תילה, בלעדיו לא היו היום אנשים דתיים באמריקה.
בקצור, על אף שהרב משה פרנשטיין הוא אוהבינו,
האמת אהובה יותר,
ולא עושים על קפה.
בסדר, התשובה ברורה.
טוב,
בכל מקרה אומר הרמ״ה, שבאמת פשוט כדברי הראש, שבלילה יקדש על הפת ובבוקר יקדש על שיכר.
ואם יש יין בעיר,
אומר הרמ״ה,
שימו לב, גם לאשכנזים,
אם יש יין בעיר, לא יקדש על הפת.
אין דבר כזה.
יש יין בעיר, אתה מקדש על יין.
אין לך היתר.
מקדש על משהו אחר.
ומי שאינו שותה יין משום נדר,
יכול לקדש עליו
וישתו אחרים המסובים עמו.
פה נדר לא לשתות עליה יין.
הרי מה אמרנו
בשיעור הקודם?
שאם המקדש לא שתה, שמישהו אחר ישתה רביעית
ואם מישהו אחר לא שתה רביעית, אם בין כולם שתו רביעית
גם יצאו יהודי חובה.
הטוב ביותר שהמקדש ישתה.
המקדש לא שתה, מישהו אחר ישתה רביעית,
רוב רביעית.
והיה האם בין כולם שתו רביעית,
יצאו ידי חובה.
אם לא שתו רביעית גם בין כולם,
לא היה קידוש פה.
זה היה ברכה לבטה.
זה היה קידוש.
גפן בסדר, טעמו,
תהיה עם הקושי אם מצריך הברכה.
בסדר, קידוש הוא ששותים רוב רביעית.
אז גם פה, ואם אין אחרים עמו,
הוא נדר לא לשתות יין,
יקדש על הפת ולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים.
אומר הרגבות מימוני בפרק ט' דמחזר אחר יין ותשובת מימוני סוף אפלייה סימן ד'
שיקדש על הפת לחטא. צריך לומר החילוק אם הוא אוכל לבדו ואם הוא אוכל עם אחרת.
טוב, אם הוא לבדו אז יכול לקדש על פת
ואם הוא עם אנשים אחרים צריך לקדש על יין אפילו שהוא לא שותה משוחר אשתי.
זה סעיף ט', אומר לנו המשנה ברורה
סעיף קטל כד
מקום שאין יין מצוי יש אומרים שמקדשים על השיכר
ודווקא במקום דאביך אמר מדינה
לשים לב,
לא סתם מקום, החלטתי אין יין, אני אשתה מה שאני רוצה.
בתנאי שהדבר הזה הוא חמר מדינה. מה זה חמר מדינה?
מה זה חמר?
חמר זה יין. יין.
חמר זה יין.
היין של אותה מדינה.
קוקה-קולה זה יין של אותה מדינה?
מה?
לא.
בשום אופן.
מה הקשר בין זה לבין יין של המדינה?
קפה זה יין של אותה מדינה?
לא.
מצטפוזים.
זה לא יין של אותה מדינה.
בסדר?
זה ברור?
דהיינו שאין יין מצוי בכל העיר בשנה הזו.
ועיקר שתייתן הוא משכר ושאר משקים.
מה זה שכר?
שכר זהה יין שרף.
ואם יש שם יין אלא שהוא ביוקר,
כמה עולה בקבוק?
100 דולר.
לא, ביוקר.
מקרה מצוי.
זה שזה עולה ביוקר זה לא מצוי.
ואם יש יין ועולה ביוקר,
על מה אתה עושה קידוש?
על יין.
ואם אין ישראל מצוי,
ואם אין, אין ישראל מצוי,
אף על פי שיין אינם יהודים מצוי, לא מקרה מצוי על ידי זה. למה?
כי אם אין יין שאפשר לשתות אותו, זה לא נחשב שיש.
אין.
זה שגויים שותים וזה סתם יינם, אין עסק,
זה לא אומר שזה מצוי. מצוי, הכוונה היא יין כשר לקידוש.
מי פסטר אותו?
בסדר?
דרך אגב, זו הבעיה.
שמעתם את השאלה, הבנו מה היה?
יין מפוסטר של גוייל.
זו בעיה שהיא נוגעת להמון דברים.
אנשים לוקחים כל מיני תרופות של פרחים, אני לא יודע מה.
מכירים את זה?
יש צמחי באך, פרחי באך,
כל מיני אופתיה, כל מיני דברים כאלה.
אתה שואל אותם על בסיס מה זה?
איך כאלה שמים מי כסף?
איך שמים את זה על בסיס אלכוהול?
מאיפה בא אלכוהול?
זה אלכוהול. מאיפה הוא בא? איזה אלכוהול? זה של מה?
אם זה אלכוהול של ענבים, איפה ייצרו אותו?
ממה מייצרים אלכוהול ענבים?
יפה. זאת אומרת, באיזשהו שלב זה היה יין.
ואם זה היה יין, אם ייצרו אותו במקום בלי השגחה,
זה סתם אינם.
אז זה אסור.
בסדר?
תוספת של אלכוהול לוויסקי.
ויסקי, סקוטי, רגיל,
כן, הסטנדרטים, אין להם שום תוספת.
יש ויסקים קנדיים, יש כל מיני כאלה
שיש להם תוספת של אלכוהול. איזה אלכוהול מוסיפים להם?
הרי ממה זה עשוי, הוויסקי?
שעורה.
אין בעיה,
אין בעיה שגויין נגע בזה.
אבל אם מוסיפים לזה אלכוהול, ממה עשוי אלכוהול בדרך כלל?
אלכוהול ענבים.
אם זה אלכוהול ענבים,
מי עשה אותו?
אצל גויין?
אז אסר את הכול.
בסדר? קצת ככה,
שתבין על מה מדובר.
ממה עושים וודקה?
או משעורה או מוודקה מקרטושקה,
מתפוח אדמה.
נו,
אז אם זה עשוי משעורה או מתפוח אדמה, אין שום בעיה.
אז כנראה שזה טוב שלא מוסיפים לזה אלכוהול,
ולכן זה יהיה מותר כמו ויסקי.
אבל אם זה דבר שמוסיפים לו אלכוהול,
בירה,
בואו, קחו כל הדוגמאות, נו, נתחיל עכשיו לבנות הכול.
בירה, בירה של גויים מותר לשתות?
תלוי.
אם זו בירה שעשו אותה בצורה טבעית,
תסיסה של שעורה,
שזה נהפך להיות בירה, אין בעיה.
אבל אם כדי לחזק את הבירה הוסיפו אלכוהול ממקור חיצוני,
אני צריך לבדוק מאיפה אלכוהול.
אם אני צריך לבדוק, אני כבר צריך כשרות.
זה אותו דבר בדיוק.
בדיוק אותו דבר.
בסדר? נושא ברור?
יפה. טוב.
הושאר משכין,
הנה, וחלב ושמן,
אין בכלל זה, דהיינו חמר מדינה
דהיינו רגילים לשתותו למשקה.
ומה שכתב חוץ מן המים רוצה לומר אף אם שתהיה את כל המקום הוא רק מים.
המקום הזה רק מים. אפילו אחרינו דינו יקרוך אמר מדינה על זה.
בהודות יין שרוף ואין לקמא.
בסדר, אנחנו מדברים על שכם.
זה שפה שותים היום, כולם עוברים עם בקבוקים.
יש לך בקבוק מים?
איפה הוא?
הנה בקבוק מים. אתם מבינים?
כולם שותים מים, אז מה?
זה לא עוזר לנו.
בסדר? וכל זה מתי? במקום שאין
לחלוטין יין מצוי.
אבל אם יש יין מצוי ואפילו ביוקר,
לא דיברנו.
חייבים לעשות קידוש של יין.
טוב.
ואולי הראש, גם הראש סבירה לכש שומרים, הראשון,
אלא כמה שהפת באה לצורך סעודת שבת, חשיב תפה משיכר לקדש בו בלילה.
ולדינא יש להיזהר לכתחילה שאולי לקדש בלילה שום משקה
חוץ מן היין, או פת,
אם אין יין בעיר בכלל,
כדלקמא,
די הרבה גדולי ראשונים, מחמירים, שאינו יוצא בזה ידי קידוש.
וגם המחבר לא הכריע בזה להלכה.
שאין למה כותב פה המשנה ברורה.
להיזהר בלילה, כשזה הקידוש שהוא דין תורה,
לעשות קידוש רק על יין.
רק יין.
מלכתחילה.
לא להזדקק לכל ההסברים האחרים שהם בדיעבד.
גם אם זה יקר, על יין.
בסדר? כמה עולה יין טוב היום?
אדום, לא מבושל.
בינוני.
בינוני, בוא נאמר, בינוני, ללך גבוה גבוה.
40 שקל, 35 שקל, שלוש במאה בקיצור.
בסדר? יש עינות איכותיים,
טובים,
אדומים, לא מבושלים,
יש.
עינות של 20 שקל,
הייתי אומר,
זה שווה.
20 שקל, בסדר?
יפה.
עינות של 70 שקלים, זה היה כבר נחשב טוב.
עינות של 150,
וכבר מי שרוצה לבזבז את הגן עידן פה.
בסדר?
יהיו דברים כאלה.
הנה, בשבוע שעבר, אני חושב,
בליל שבת שתינו יין, אבל יש לו, אבא, אתה פותח בקבוקים?
אני יודע, אנשים שיווים.
כתוב עליו שהוא לא יודע איזה מספר מתוך כמה.
זאת אומרת, זה גם ממוספר,
ואם זה ממוספר,
בסדר? זו סדרה, מה שנקרא,
מצומצמת.
אה, הבנו.
הכול טוב, הכול טוב.
טוב, לכבוד שבת.
בסדר, אנחנו בעד, למה לא?
אם לא בשבת, מתי נשתה?
אם לא בשבת, מתי שותה?
יופי, הנה, מישהו אמר נכון.
בסדר, זהו.
יאללה.
כן.
זה הרבה גדולי הראשונים, מחמירים שלא יוצא בזה ידי קידוש.
וגם מחמיר לא הכריע בזה להלכה.
תראו
את הביאור הלכה.
חשוב להדגיש בזה, כי אני רואה שיש אנשים שלפעמים מקילים בדברים,
מקום שלא צריך.
ואור הלכה שמקדשים על השיכר,
האין בה משנה ברורה,
ואור מהמגן אברהם בשם הפוסקים. ודעת הרמב״ם
דמרוב שתיית המדינה הוא שיכר, מקרה חמר מדינה.
או משמעות אפילו יש גם כן יין בעיר.
אך הוא סובר, זה לא מעני חמר מדינה אלא בהבדלה.
אבל בקידוש אין רשאי לקדש אשור משקים חוץ מן היין.
ואם הולכים לפי הרמב״ם, אז מה אומר הרמב״ם?
סוף סעיף ח' יש אומרים שאין מקדשים על יין
שיש בו סוכר או מבושל, זה שיטת הרמב״ם.
לכן אצל תימנים בזמנו
היו עושים יין בבית,
אסור לפי החוק.
היום כבר יש עינות לקנייה,
כי פעם כל העינות היו מבושלים.
זה הרמב״ם.
טוב.
ואם יש יין בעיר לא יקדש על הפת,
עין בנבואה והיינו אפילו אם הפת חביב עליו יותר מהיין.
כי דיבורך ארבע דרכי משה אין שם. אמנם בדרך החיים ראיתי שפסק
שאם הפת חביב לו יותר מיין יכול לקדש על הפת.
ומשמע שדעתו נוטה להכריע,
כמו שמצדד הבית יוסף בסוף דבריו,
שאם אין יין בכלל, אז יברך על הפת.
והנה מהרמב״ם, משמע שמפרש, דריפתא חביב עליה, היינו יותר מיין.
ובתור בשם רבי, משמע דריפתא חביב עליה, היינו שהיין אינו מקובל
ונהנה ממנו.
ונראה את זה באופן זה שצעיר רב היי,
בוודאי נוכל לסמוך על דעת הבית יוסף ולכדש על הפת לכתחילה.
מי שלא סובל לשתות יין.
בסדר, אז יש בזה דעות שונות.
אבל אם רואים אותה בשלב ראה, בשלב ראה ברור,
נכון?
בשלב ראה פסק
שכל עוד יש לנו יין בעיר,
אפילו שהוא יקר,
אתה מקדש על יין ולא על שום דבר אחר,
גם לא על הלכה.
בסדר?
יפה. סעיף י'
ברכת יין של קידוש
פותרת יין שבתוך הסעודה,
ואינו טעון ברכה לאחריו,
שברכת המזור פותרתו,
בין שהוא על הכוס, בין שאינו על התור.
אז שים לב לדבר הזה.
יש לנו פה הלכה
שקשורה יותר לחלק ב' של המשנה הברורה,
העניין הזה של דיני ברכות.
בסדר? איזה סימנים הוא כתב שם?
קער ח', משהו ככה באזור,
אולי אחר כך.
יין
זה אחד הדברים החשובים ביותר שיש.
לחם ויין.
כן, אז לא התחלתי.
זה חוזר על קדשת.
או, או, או. אני בדיוק מקיף את זה עכשיו.
בסדר? זה מה שרציתי.
יין הוא חשוב, קובע ברכה לעצמו.
לכן גם בתוך הסעודה, ביום רגיל, עזבו שבת,
יום רגיל,
גם אם מישהו שותה יין בתוך הסעודה,
ואנחנו יודעים שכל דבר שהוא בא מחמת הסעודה,
ברכה אתה מוציא,
פותרת אותו.
אז למה יין לא? הרי יין זה גם מסעד סעיד,
יין הוא גם סועד, אז למה יין לא נפטר? כיוון שיין חשוב,
שהוא קובע ברכה לעצמו.
לכן, מי ששוטה יין בתוך הסעודה, היינו בחתונה,
נטלנו ידיים, הביאו לנו יין, מה עושים?
הגפן.
הגפן משווה. בסדר?
לפי המ...
אחרי.
אכלנו, אמרתי, נטלנו ידיים, אכלנו לחם,
הביאו יין.
בסדר?
שבת זה סיפור אחר. בשבת
אנחנו מקדשים, שותים יין לפני הסעודה.
הרי אם זה לא היה צמוד לסעודה,
מה קורה למי ששוטה רביעית יין?
או רביעית משקה לפני ברכת המוציא,
מברך ברכה האחרונה,
סוגר את העניין הזה,
את הנושא הזה הוא סגר,
נוטל ידיים. אם הוא רוצה שתותר רק לברך עוד פעם.
ואנחנו שותים בקידוש,
לפי יצאת ברוב רביעית, אבל שותים רביעית גם.
למה לא לברך ברכה האחרונה? כיוון שיין, קידוש הוא סמוך לסעודה.
חייב להיות קידוש
במקום סעודה.
לכן אנחנו לא מברכים ברכה האחרונה, אלא
ברכת המזון פותרת את היין של הקידוש.
מה קורה?
מה השאלה?
בוודאי, תמיד ברכת המזון תפתור.
דיברתי אם מברכים לפני או לא, אם מברכים ברכה אחרונה לפני, מאין שלוש.
מה קורה עם בן אדם,
זה נכון לכל דבר, לא רק יין.
בן אדם אכל,
הוא יושב בבית שלו,
יודע שיש תפוחי עץ,
מברך מורה פרי עץ על תפוח.
לא.
פתאום
אשתה אומרת לו, אולי אתה רוצה אגס?
באמת טעים.
תביא אגס אגס. אם תביא, יש אגס, כן, תיקח.
אוכל אגס.
מה עכשיו?
צריך לברך בורא
פרי העץ על אגס. רגע, אבל הרגע ברכת בורא פרי העץ על תפוח, מה ההבדל?
לא היה בדעתי.
לחלוטין לא היה בדעתי.
חשבתי שאני אוכל
תפוח עץ,
פתאום הביאו לי אגס.
מה קורה אם אני יושב לידו ואני אורח?
באתי למישהו, הביא תפוח, אכלנו תפוח.
אבת המשתו באה ואומרת, תנו תיקחו אגס.
בעלה מברך בורא פרי עץ על אגס, ואני?
למה?
כי אני אורח, אני לא יודע מה יביאו.
המונח ברור שלא צריך לברך, בסדר?
עכשיו לשים לב לגבי היין.
בליל שבת,
בליל שבת
בירכנו על יין בורא פרי הגפן.
מה קורה באמצע הסעודה?
צריך לברך עוד פעם?
לא, למה?
כי בירכנו כבר.
אבל אם זה יהודי שהוא שותה יין רק בקידוש,
או לא שותה יין בכלל, הרב עובדיה, זה איך צריך לברכה,
שותה יין רק בקידוש,
תביא לו יין באבצע הסעודה, הוא לא שותה.
מה פתאום לשתות באבצע הסעודה?
רק קידוש, גם לא אחר כך, גם לא בשום מקום.
קידוש, הבדלה, זהו זה.
לא מכיר שום דבר, בסדר?
זה נשמע כמו מישהו שלא רוצה לשתות יין.
הוא פוסק הלכות לרבים,
צריך כל יום להיות בקונטרול,
לא שותה יין, מה זה שתותה יין?
לא שותה יין, קידוש חייבים, בסדר.
סיפר לי החתן שלו,
הרב
שחייב לו יחדים טובים, הרב עזרא בר שלום,
שהאור ויג'ה, כשהיה שותה את היין בהבדלה,
מייד אחר כך הולך לישון רבע שעה.
למה?
אחר כך השאירו ביסדים.
מותר לו להורות הוראה כשאדם שותה יין?
לא. מה הוא צריך לעשות?
או הליכה
או שינה.
אי אפשר.
לכן, מה הוא עושה מיד אחרי ההבדלה?
הולך לישון.
כדי שיוכל לקום רבע שעה אחר כך,
נכין את השיעור, לא יכניס שיעור.
זה ברור.
אז אחרי שתיית יין, לא אמורים ל...
הזרב, שהוא בזמנו, אני זוכר,
כשהיו עושים בריתות בישיבה.
הרב שפירא היה מברך את הברכה של הברית.
מה הוא היה מבקש?
מיץ ענבים בלבד.
למה?
הוא הולך לבית הדין.
הוא יכול לשתות יין
וללכת לבית הדין?
אוי ואבוי.
אז מה הוא מבקש?
מצנבים. זהו.
ברור?
יפה. זאת אומרת, בן אדם, שנייה, אני אגמור את זה ואז,
בן אדם שתה יין
ורוצה לשתות בתוך הסעודה,
אז ברכת היין שהייתה לפני פותרת.
כל זה אם זה אותו יין
שהיה לו בקידוש.
אבל אם הביאו לו יין שלא היה על השולחן,
עכשיו
הביאו לו יין שהוא טוב לפחות כמו הקידוש או יותר טוב ממנו,
זה כבר משהו חדש.
זה ברכת הטוב והמטיב.
וזה באמת, בחלק ב' מופיע שם כל ההלכות.
אז אם בירכנו על היין והקידוש
ולאחר מכן הביאו מחוץ לשולחן,
הביאו יין נוסף
בין הדגים לבין הבשר או המרק בשבת,
נכון, בליל שבת אוכלים דגים?
האוכל דג
ביום דג נאצא על מידה.
בסדר, אז אוכלים דגים.
ואחר כך אוכלים בשר, צריך לשטוף את הפה. איך שוטפים את הפה?
שותים יין. מה ישתו? קולה?
אני שותה קולה בצד עצמו.
בסדר? זה ברור?
יפה. זאת אומרת, ברגע שמביאים משהו אחר,
הטוב האמיתי. באותו דבר,
אותה ברכה ממשיכים.
אם זה משהו שבא עכשיו מחוץ לחדר,
אז מברכים עליו, הטוב האמיתי.
יש עם זה כל מיני פרטי הלכות.
בסדר. יש דעות שונה.
מה שאמרתי זה עובד.
אתה יכול לברך.
יש עוד כל מיני תנאים נוספים שאנשים נותנים, אבל בסדר. מה עשית עכשיו?
כן, כן.
נכון.
אם בן אדם ברך מורה פרי האצבע היה בדעתו רק את זה,
פתאום הביאו, ועוד פעם הביאו עוד משהו,
שלוש פעמים, הברכה האחרונה רק בסוף.
טוב,
אז אמרנו, ברכת יין שקידוש פותר את יין שבתוך הסעודה,
ואינו טעון ברכה לאחריו, שברכת המזון פותרתו.
בין שהוא על הכוס, בין שאינו על הכוס.
בסדר? בכל מקרה, ברכת המזון,
פותרת. אומר לנו המשנה ברורה,
דקבה שהוא במקום סעודה,
צורכי הסעודה הוא מחמת אהובה
שבתוך הסעודה מברכת בורא פרי הגפן. והוא הדין שפותרת יין
שלאחר הסעודה, קודם ברכת המזון.
בסדר, שאנשים שהיו שותים
אחרי שאוכלים. דרך אגב, זה בריא.
אמרנו פעם שזה ההבדל בין צרפתים לבין אמריקאים.
שניהם אוכלים בשר בלי הגבלה.
שומני.
למה האמריקאים שמנים והצרפתים לא?
אחוזי התקפי לב.
כי מה עושים צרפתים מיד אחרי שאוכלים בשר?
יפה. ומה עושים האמריקאים?
שותים קולה.
ההבדל ברור?
הבדל יסודי, תהומי.
הגמרא אומרת, אחרי כל אכילה תשתה יין,
בסדר? כדי לשרות
את המזון שבמעיו.
למה שותים? כדי לשרות את המזון שבמעיים.
בסדר? זה טוב.
מה כאלה ששותים? שותים מים.
זה טוב לשתות מים בסעודה?
הרמב״ם מפורש.
חצי שעה לפני, שעה אחרי, לא לשתות מים. אז מה שותים בסעודה?
יין.
יין, מזוג. במים זה בסדר, זה יין.
דיברנו בשיעור שעבר, כמה כמה.
בסדר?
זהו.
הנה, ואין לאל סימן קופאין. ד' סי ו' לגבי מה פותר את מה.
ואין לכמן קופאין. די, טעננו ששם מבואר שאפילו לא היה לו יין כלל בתוך המזון. גם כן פותרה ברכת המזון
לכוס של קידוש.
על אף שזה היה לפני ברכת המוציא בכלל, כיוון שהקידוש הוא צמוד לסעודה מבחינה הלכתית.
אם נעשה סעודה צמוד להבדלה זה כבר סיפור אחר.
כי אין לנו חובת הצמדת הבדלה לסעודה.
אבל יש לנו חובת הצמדת
קידוש לסעודה,
סעודה לקידוש.
ולכן זה פותר, כי זה בא כיחידה אחת.
ולכן הזכרנו כבר פעם שיש כאלה שנוהגים
בין הקידוש לבין ברכת המוציא, לטעום משהו כדי לזכות בברכות.
אתה יודע איפה עושים את זה?
מרוקאים, ככה הרבה פעמים, טועמים זית,
בישבז'
מה זה בישבז'?
אתה יודע?
שומה, בסדר? שומה, טועמים, עץ, אדמה, שהכול.
למה טועמים? כדי לזכות בברכות, להרבות ברכות.
אבל אסור שיהיה,
אסור,
זה, חוץ מזה, גם וגם.
אסור שיהיה רביעי, לא רביעית,
כזית,
כי אם זה כזית,
התחייבת בברכה האחרונה,
אז מה עשית?
קצת טעימה, כלשהי.
בסדר?
יש מרוקאים שנוהגים כך, לא כולם נוהגו כך.
טוב, זה סימן רשעים ב',
או סימן ערב, כמו שכתוב בשולחן ערוך.
בעזרת השם, בשבוע הבא נראה את סימן רשעים ג',
בסדר?
עכשיו הפסקה של שתי דקות.
שתי דקות, כן, מספיק.
