ערב
שיערב לנו את הסימן הזה, ואמרנו כבר שאנחנו נותנים סימנים לסימנים.
ואם אני מדבר על ערבות, מה יש בשבת ערב?
יין,
יין ערב,
ערב לחך.
על איזה יין אתה מקדש?
כן?
אוי, טעתי.
על איזה יין אתה מקדש?
לא, תראה, איזה שמש בו.
ובואו, בואו נלמד.
בואו נלמד, בואו נלמד כמה אנשים מפספסים,
שותים מיץ ממותק.
בסדר,
מה אתה חושב?
בואו, בואו אנחנו נלמד, בואו אנחנו נלמד ונראה מה כתוב
ואחר כך נראה מה לעשות, בסדר?
דבר אחד צריך שיהיה ברור,
שברוך השם הקדוש ברוך הוא מקדם אותנו בארץ ישראל.
כשאנחנו היינו ילדים קטנים היה יין יקנת.
אפילו אין כזה באינטרנט, לא מוזכר.
אולי במוזיאון,
יין יקנת. שמעת פעם את השם הזה?
יותר מחמישים שנה, בסדר? אחר כך היה יין ישן נושן,
אחר כך היה יין ככה יותר משוכלל, יותר טעים, קיסריה.
זה בכלל היה, כולם עינות פטישים.
סוכר מבושל,
זה מה שזה שווה.
היום עברנו לא שנות דור, שנות אור,
בכמות
סוגי
ואיכויות היין שיש לנו בארץ ישראל.
אין אח ורע.
עד לפני עשרים שנה, מה היו אנשים שותים בקידוש?
מצנבים,
שבהרבה מקרים היה שאלה בכלל,
אם זוכרים על זה ברורי פרי הגפן או שהכל נהיה בדברו,
בגלל ההרכב,
ומי שרוצה יין, יין מתוק ומבושד,
מפוסטר.
זה מה שהיה.
עד שהבינו שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, ברוך השם,
ארץ טובה,
פירותיה בשפע, ינות,
והבינו דבר טבעי, פשוט.
מה יותר בריא וטוב?
מיץ תפוזים סחוט
או מיץ תפוזים מפוסטר?
מה?
אז למה אתה שותה מפוסטר כל הזמן?
אה, עכשיו אמרת דברים נכונים.
הבנת אותי?
אם אני מחפש
לכבד,
לרועי, לעשות טוב,
אני כבר מבין שדבר אחד יותר טוב מהאחרים זה משהו שהוא לא מפוסטר,
משהו שהוא טבעי.
אז כבר גמרנו עם מה שאתם עושים פה.
לא אמרנו שאסור,
דיברנו על איכויות.
ואם היום אנחנו ברוך השם כל דבר מחפשים איכותי וטוב,
ויש לנו בלי עין הרע שפע,
ויש לנו אפשרויות לקנות,
אז מי קונה מיץ ענבי מפוסטר?
מי שאין לו, או מי שלא יכול משהו אחר.
אבל אם אני מחפש יין איכותי,
בסדר? כמה עולה היום בקבוק של יין איכותי?
לא יקר ביותר, סביר.
איכותי, נקרא לזה בינוני פלוס.
40 שקל, 35 שקלים,
מבצעים, כן?
בסדר, אפשר לשתות משהו נורמלי, סביר.
אבל אם קונים ינות ב-12 שקל,
15 שקל,
אנחנו מבינים שזה לא...
הרי איך אפשר למכור עם ההוא באיכות כזאת?
בסדר, בסדר, בסדר.
תראה, אני לא מדבר על מקרים פרטיים.
מקרים פרטיים, כל אחד צריך לשקול בעצמו
מה טוב לו, וחס ושלום מה שמזיק לו.
בסדר? חס ושלום.
אנחנו לא קובעים קביעה לכולם בלי שום אפשרות תזוזה.
לא אמרנו את זה.
אבל,
כששואלים אותנו מה הדבר הטוב ביותר,
כבר אנחנו מובילים למה הטוב ביותר. מה הטוב ביותר?
מה שטוב ביותר.
בשבת פתחנו בקבוק יין,
כתוב שהוא אחד מתוך מספר, לא יודע, 480 ומשהו מתוך,
אין טוב, אין טוב, טעים.
מתי אנחנו נתקלים בלא טוב?
בינוני ומטה.
אז אנחנו אומרים, לא בשבילנו.
אבל אם זה איכותי,
זה תמיד יותר טוב.
בסדר, מי שלוקח כדורים ואסור לו לקחת אלכוהול יחד עם זה,
ואדם, הבנו מה, אנחנו פה לא הולכים
לעשות חסר שלום, אנשים חולים,
רוצים דווקא ברכה, בריאות,
אבל מדברים על אנשים נורא סטנדרטיים,
שברוך השם כולם בריאים.
תמיד הייתי אומר,
אנשים שפוגשים מישהו אומרים לו שתהיה בריא,
נכון?
אבל לא אוהב את זה.
למה אני עכשיו חולה?
איך אבא היה מברך?
הוא אומר לברכה,
יתמיד השם בריאותך.
זה ברור.
ברכה אחרת בכלל, לא?
יפה. טוב, בכל מקרה בואו נראה את השולחן ערוך,
מה הגדרים, מה הקריטריונים, לפי זה נדע,
כן, מה אנחנו עושים בשבת הבאה.
כי יש לנו עוד כמה ימים להתארגן לקנות יין.
אומר השולחן ערוך בסימן ערב,
סעיף א',
אין מקדשים על יין שריחו רע.
יש לו ריח לא נעים.
אף על גב דרכי וטעם חמרה.
אפילו שיש לו ריח וטעם של יין.
מה זה חמרה?
יין, מה זה?
חמר יין,
בסדר?
יפה. ולא על יין מגולה.
אם יין נשאר מגולה,
פתוח, לא שותים אותו.
אפילו העידנא דלא קפדיננא גילוי.
והעידנא, אנחנו כן מקפידים על גילוי, אבל בואו נאמר,
אפילו לפי הדעה הזאת.
אתה איתנו?
עמוד צח, 98,
סימן ערב,
אתה בחלק ג',
אנחנו לא משאירים אנשים בשטח.
ברוך אתה אמר ידעני. בסדר?
אני חוזר.
אין מקדשים על יין שריחו רע, אבל גם דרך וטעם רחמרא.
ולא על יין מגולה, אפילו עידנא דולא קפדינא מן הגילוי.
ואומר הרמב״ם, ואין מקדשים על יין דרך רחמרא וטעמא חלה.
מה זה הריח שלו? אורח של יין,
אבל הטעם שלו
של חומץ.
חלה, מה זה חלה?
חומץ, חומץ בן יין.
בסדר?
מה קרה?
למה חסר?
כמה הבאת?
בסדר.
בכל מקרה,
אומר לנו הרמה, שאם הטעם של עוטיים של חלה,
מה זה חלה בר חמרה?
חומץ בן יין.
כשרוצים להגיד מישהו שהוא גרוע ביחס לאבא שלו,
אבא שלו היה משהו-משהו והוא פחות,
מה אומרים?
חומץ בן יין.
לשון הגמרא, חלה בר חמרה,
מסכת חולין.
בסדר? אני, חלה בר חמרה, הוא אומר.
מחומץ בין יין. חומץ בין יין זה יין שהתקלקל.
טוב,
אומר לנו המשנה ברורה אין מקדשין, אפילו אין לו יין אחר.
אפילו בדיעבד,
אם קידש, משמע מדברי הרמב״ן שהובא בבית יוסף,
שלא יצא,
ואין בביאור הלכה. ומותר להבדיל על יין כזה,
שערכו רע,
העין בחידושי רבי עקיבא איגר, שמסתפק בזה.
ולי נראה פשוט אותו דבר לאיסור.
כיוון שאתה אמור משהו מקריבי עונה לפחתיך.
תביא אותו לבן אדם הכי פשוט,
אפילו אלכוהוליסט,
מת לשתות משהו אלכוהול.
מה זה? איזה ריח.
נו, אז אתה יכול לעשות איזה קידוש?
ככה אתה מכבד את המצווה?
אחר כך מצאתי בברכי יוסף. מי זה הברכי יוסף?
אחידה.
אחידה.
שכתב כאן בשם ספר בית יהודה.
הוא פשוט, הוא הדין על שיכר שרכאו רע
אין מקדשים.
שערכו רע עין הוא שמסריח קצת
מחמת שהוא מונח בכלי מעוס,
אף שמברכים עליו בורא פרי הגפן,
לפרוח יהיה לקדש אסור משום הקרבה אמונה לפחתיך".
אפילו אם מישהו רוצה לשתות את זה לברך הגפן,
קידוש אתה לא עושה עם זה.
אתה צריך לכבד את המצווה.
כיבוד המצווה זה לעשות על יין
שהריח שלו טוב
והטעם שלו טוב.
טוב, אומר בזמננו שלא כבדים אלא גילוי, משום שלא מצויים אצלנו נחשים,
כן, מצויים נחשים או לא מצויים?
למה לא? בטח שכן, השאלה איפה.
יש בתים, קומות גבוהות, שלא מצויים נחשים.
ויש יישובים, ומה זה, מצויים נחשים.
כן, בסדר?
קורים מקרים בקיץ, בפרט בקיץ.
לא, מקפידים.
מיהו?
אם עמד שעה מועטת מגולה, אין להקפיד ההתנהל. כל הזמן שלא נאמר רחוב את העמו.
כתב אחרי האדם, זה דרך במקור שעיין ביוקר,
ולא כבדקו לאי בגילוי מעט, אבל המקדש של השיכר
יזהיר בזה.
ונראה דבאן לא אחר,
אין להקפיד בדיעבד גם בשיכר כמו ביין".
בסדר? זאת אומרת, הוא מדבר על מקומות שאין בהם יינות.
כן? בקושי יש.
בסדר? אין, לא מצוי. עד שהוא מצא איזה כוס יין,
עכשיו אתה אומר לו, השארת את זה פתוח, רבע שעה, אל תשתה את זה?
בעיה.
טוב, אז מקילים.
טעמא חלא דבטר טעמא אזלינם כחלא דמי.
ונכך לקמאן בסעיף ג' בטעמא חמרא
מקדשים עליו אגב שירכו חלא.
בטעמא חלא נקרא הכל שבני אדם נמנעים לשתותו
משום חמיצותו.
כמו שכתב סימן רשד סעיף ד'.
וכתבו האחרונים
דלכאינם הייתי קרם עדין זה
שגם ברור פה הגבל לא מברכים עליו
כדעית ה' וכל שכן שלא מקדשים עליו".
בסדר, אני צריך יין
שהריח שלו הוא ריח של יין,
הטעם שלו טעם של יין,
וברגע שיש לו ריח של יין וטעם של יין,
הטוב ביותר זה מה שצריך לקדש עליו.
זה הסעיף הראשון. יש לנו עוד
נתונים על מה אפשר לברך ועל מה לא.
בואו נראה את השולחן ערוך, סעיף ב',
ונצטרך לשאול משהו.
יין מגיטו מקדשים עליו.
זאת אומרת, יין ש...
רק עכשיו שמו אותו בגן, הוא לא הספיק לתסוס.
ושוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום.
בסדר? יש אפשרות
שאדם ילך לשוק ביום שישי אחר הצהריים,
לא מומלץ, אבל זה מה יהיה, אם הוא הלך,
ילך לשוק ביום שישי אחר הצהריים,
אומרים לו ענבים שלושה שקלים.
טוב, תביא עשרה קילו.
תביא עשרה קילו, בא הביתה, סוחט הכול, מוציא בקבוקים,
מה הוא עושה על זה?
קידוש.
ברגע שזה הפך מענבים ליין,
סליחה, מענבים למיץ,
משנה את ברכתו מבורא פרי העץ לבורא פרי הגפני.
בסדר? לא צריך לעשות שום פעולה נוספת.
אדרבה,
פעולות נוספות יכול להיות שמקלקלות.
בסדר?
סחט אשכול ענבים, עושה עליו קידוש שלום.
לא תחילת סיסה,
יין חי,
מוסיף לו מים,
פיסטר אותו, בישל אותו, דברים לגריאותה.
כבר יותר טוב לשחות אשכול ענבים ולשתות.
בסדר?
יפה.
סעיף ג',
עובר לשולחן ערוך, מקדשים על יין שבפי החבית,
אף על פי שיש בו קמחים.
אתם ראיתם פעם יין ביתי שלא סיננו אותו טוב, או יש יינות
שכתוב עליהם שהם לא מסוננים?
יינות איכותיים.
אתה יכול בסוף לטעום ככה בלשון, ככה, כמו קמח כזה.
אתם יודעים על מה אני מדבר?
שותים מצנבים. מה אני אגיד לכם?
מה אני אגיד לכם?
אין פה חבר'ה ימרה, מה?
מה אתה מקדש?
אה?
מה?
מי מקדש?
על מה?
מה אני אגיד לכם?
תשמעו, לא התייאשתי.
בואו, עכשיו נתחיל לחנך.
מה צריך לשתות?
אתה לא יכול לשתות אותו.
לא, יעד שאתה לא יכול לשתות אותו. הוא מקדש שלו, בטח שלא.
בוא, בוא אני אגיד לכם.
מה אני אגיד לכם?
בוא נגיד לכם, אני אגיד לכם.
אני מכיר מישהו
שמחזיק מכשיר
פליפר,
מנגו, יודעים מה זה?
היה פעם מכשיר פלאפון כזה גדול, שעוקב קילו,
בהתחלה בהתחלה,
אם כזה פותחים אנטנה גם, נכון?
אני רגיל לזה.
אני לא מסוגל להחזיק את המכשירים הקטנים.
מה תגידו לנו?
יאללה פרימיטיבי.
אני לא מסוגל לבשל על גז או על קירה חשמלית,
אני רק על פתיליה.
ככה היה פעם, ככה אני רגיל.
אני לא מסוגל. מכירים את כל האנשים המוגבלים האלה?
זה ברור.
אני רגיל לנסוע על סוסיתא.
אתה יודע מה זה סוסיתא?
איפה אתה יודע?
אהה,
בוא נעשה עכשיו רכבים יותר... עזוב, אני רגיל לסוסיתא.
הבנו את הראש.
היית רגיל למשהו פשוט ביותר.
בוא, תרים איכויות, יש לך שאפלה היום.
מה זה להתרגל לטעם הזה?
אתה לא צריך, פשוט, ברגע שאתה תטעם יין טוב,
תגיד, וואללה, חייתי בחושך, הייתי בטוח שזה אור.
הרי מה אתה טוען? אתה טוען יינות פשוטים,
של 20 שקל,
לא יודע מה, ואתה יודע, כאלה באמת זה לא טעים, תן לי לשתות מיץ ממותק,
וזהו.
הכי מתוק.
נכון?
אבל ברגע שאתה תטעם, יין איכותי.
תראי איזה רעש. באיזה גלות הייתי עד עכשיו.
בואו נקרב את הגאולה.
הרי זה שבח של ארץ ישראל.
בסדר? בואו נתקדם בהלכה, אז נבין על מה אני מדבר.
כי אני כל הזמן עכשיו מדבר סיסמאות.
אני לא רואה את הבשר בפנים.
בואו נתקדם, בסדר?
מקובל?
ג'יין?
יאללה, נתקדם.
ועל יין שבשולי החבית, אף על פי שיש בו שמרים, ועל יין שחור, ועל יין מתוק,
ויין דרכי חלא וטמא מחמרא.
מכל מקום מצווה לברור יין טוב לקדש עליו. בדיעבד אפשר על הרבה דברים לקדש.
לברור יין טוב.
שימו לב, אתם יודעים מה? אני אקרא את הסעיפים כדי שנבין במה מדובר.
מקדשים על יין לבן.
והרמב״ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד.
אבל מבדילים עליו. ומנהג העולם כסברה ראשונה. למה הרמב״ן פוסל?
בסדר?
כי סוברים שיין אדום הוא יין יותר מיוחד.
מיוחד, בסדר? יש פסוק שאומר, מה הפסוק אומר?
אמר לך יין כי יתאדם.
וואו, איפה זה?
טוב, לא משנה.
יש פסוק שמדבר על זה, שיין הוא דווקא אדום.
פה, אז הרמב״ן אומר, דווקא אדום.
אומר לנו השולחן ערוך,
מנהג עולם כסברה ראשונה, גם על יין לבן אפשר לקדש.
מה מתברר מפה?
שיש אדיבות ליין אדום, אפשר גם על יין לבן.
יפה. סעיף A, נתקדם.
יין חי.
אפילו אם הוא חזק, דדרה על חד תלת מאיה,
מקדשים עליו.
שמים לב, יין חי,
מה שנקרא יין טוב, חזק,
אפשר למזוג אותו,
יין אחד על שלושה חלקים מים,
וזה יהיה יין.
זה יין פשוט.
אפשר גם לקדש עליו.
ומכל מקום יותר טוב למוזגו.
ובלבד שיהיה מזוג כראוי.
מה זה כראוי?
שיחשב עדיין יין.
כמה המזיגה הזאת? נראה עוד מעט במשנה ברורה.
אומר הרמה, ועיונות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה, למה?
עיינות חלשים,
אתה רק תוסיף להם מים,
דבר אחר זה שהכל נהיה בדברו.
בקושי יש שם הטעם.
היום יש עיינות חזקים.
נכון, אולי זה לא עיינות החזקים של הגמרא,
אבל אתם רואים שבגמרא,
או מה שמביא פה לשולחן ערוך,
שהיו אפילו מקומות שהיה אפשר למהול,
למזוג,
כן?
אחד על שלוש.
והשאלה היא כזאת,
האם זה אחד מים,
סליחה, אחד יין, שלוש מים,
או שזה שליש יין ושני שליש מים,
בעברית שלנו?
האם זה אחד מארבע או אחד משלוש?
טוב, עוד נראה את ההסבר.
סעיף ו',
יין צימוקים, מקדשים עליו.
ויראו שיש בהם לחלוכית קצת ולא שרייה, זאת אומרת צימוקים.
שיש בהם לחלוכית, שמים אותם במים,
מאשרים אותם שלושה ימים, נראה במשנה ברורה עוד מעט הכל,
ואפשר לעשות מזה יין, ככה היו עושים בחוץ לארץ.
מדוע?
כי לא היה להשיג.
לא, לא, איפה תביא יין?
גויים, הכול, מי מייצר?
אז היו קונים צימוקים מהגויים.
למשל, אתן דוגמה.
בארץ ישראל יש צימוקים, בחוץ לארץ. כשהיו, היה פה ענבים בארץ ישראל, שממה.
בסדר?
אז אי אפשר כל הזמן לקנות ענבים, ענבים יש בתקופה מסוימת.
תראו רבותינו, אנחנו חיים פה בחברת שפע שלא מבינים את המציאות.
מתי יש ענבים?
מתי יש ענבים?
אה?
תשרה.
בסדר? אלול,
יש ענבים.
מה אתה עושה בטבת בשבט עכשיו?
אתה ראית עכשיו את הגפן? איך היא נראית?
כמה זמורות.
עלי אחד אין עליה. מאיפה תביא עכשיו ענבים?
אה רב אני אשים במקרר.
הבנתי.
יש מקרר?
יש מקרר? איפה נולדת?
יש מקרר?
היה מקרר. למי היה מקרר?
לא היה דבר כזה מקרר.
אתה צריך להיות משמר.
מה זה יין?
יין בעצם
זה שימור
של מיץ ענבים.
טבעי.
סוחטים את הענבים,
מתסיסים בשר. איך שומרים בשר?
מעשנים אותו או ממלכים אותו.
בשר מהלוח, יבש, מייבשים.
כשאין לחלוחית זה נשאר, אתה רוצה לאכול,
תרתיח במים, התרכך מחדש.
זה אמצעי שימור של הישרדות, אנחנו לא מבינים את זה.
מה הבעיה, אתה הולך לעשות את זה, תוציא מהמקפית, תבשן.
איזה מקפית?
היחידי שקפא זה מי שהלך באוקראינה לציון של הבעל שים טוב בחורף.
מי קופא?
בסדר?
ברור?
יפה.
זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על מציאות שלא היה.
דוגמה ניתן
הרב נעים בן אליהו.
הוא היה עושה כל ערב פסח אין צימוקים.
אחיו הצעיר היה בא לקחת ממנו.
מי זה אחיו הצעיר?
לא, הוא בכלל.
דוד היה עושה אין צימוקים.
היו רגעים ככה בעיראק,
צריכים לשתות יין. מאיפה יביאו יין?
או שהיו עושים בבית יין,
או שהיו עושים מצימוקים.
טוב,
היום כמעט זה לא קיים,
כי למה לעשות מצימוקים? יש ליליונות טובים.
סעיף ז',
שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים,
אם ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן, מקדשים עליו.
איך עושים את זה? סימן רד', זה אומר בחלק ב'
של המשנה ברורה.
בסדר? אפשר, אחרי שסוחטים
את הענבים,
מוציאים את כל הקליפות והגרעינים, מוסיפים על זה מים,
אפשר לעשות יין שני.
בסדר? אפשר לברך על זה בורא פרי הגפן,
אפשר לקדש עליו.
סעיף ח',
לשים לב,
מקדשים על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש.
ויש אומרים שאין מקדשים עליהם.
אומר הרמב״ם, מנהג לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר,
רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש?
שמים לב?
מה אומר פרש שולחן ערוך?
מותר לקדש על יין מבושל
וגם על יין שהוסיפו בו דבש, הווה אומר סוכר.
ויש אומרים שאין מקדשים עליהם. מי זה יש אומרים הזה?
מי אומר שלא מקדשים על יין מבושל?
הרמב״ם.
זה יפה, שים לב בסוף, מה כתוב?
רמב״ם. לפי הרמב״ם,
יין שרוצים לקדש עליו זה יין שראוי לנסח על גבי המזבח.
איזה יין אפשר לנסח על גבי המזבח?
זה קשור לעוד הלכות,
מה אוסר מגעם של גויים ביין,
בסדר?
זה קשור גם להלכות האלה.
אבל בכל מקרה,
יין שראוי לנסח על גבי המזבח,
גם מקדשים עליו.
יין מבושל אפשר לנסח על גבי המזבח?
לא.
ולכן לפי הרמב״ם,
יין מבושל, אסור לקדש עליו.
מה פוסק כשולחן ערוך?
מותר, מקל.
אז למה הוא מביא את הישומרים?
מה קוראים תמיד?
למה מביאים את הישומרים?
אם הוא מחמיר,
כדי לומר אם אתה יכול להחמיר, תחמיר כמוהו.
ואם הוא מקל?
בשעת הצורך, אם אין שום ברירה, אין שום אפשרות,
אתה יכול להקל כמו הישומרים.
אבל סתם ויש הלכה כי סתם.
זאת אומרת, מעיקר הדין פוסק על שולחן ערוך שאפשר לקדש גם על יין מבושל,
אבל ראוי,
אם אפשר,
לברך על יין שאינו מבושל.
זה ברור מה פוסק על שולחן ערוך?
ומה אומר הרמה?
שאנחנו רגילים לקדש.
בסדר?
זאת אומרת, אם אני לוקח עכשיו
לומר את הסיכום של כל מה שראינו עד עכשיו,
בסדר? זה כל דיני היין.
על איזה יין הטוב ביותר לקדש?
לפי סעיף
ד', אנחנו רואים,
תראה, בואו נתחיל מההתחלה.
קודם כל אני צריך יין
שיש לו טעם וריח של יין, בסדר?
שיהיה גם טעם וגם ריח של יין, הטוב ביותר.
אחר כך,
בסעיף ד', מה אומר הרמב״ן?
דווקא יין אדום.
אפשר גם הלבן.
זאת אומרת, אני לוקח עכשיו את הטופ.
יין שיש לו טעם וריח של יין
והוא בצבע אדום,
בסדר?
הוא טוב, חזק, שקצת מזגנו אותו,
קצת למזוג אותו,
ולפי סעיף ח'
לא מבושל.
סיכום,
יין אדום איכותי,
שהוא לא מבושל,
זה הדבר הטוב ביותר לקדוש שלום.
שום דבר, בלי תוספת.
כי יין חזק, חי, הוא נקרא
יותר מדי חזק, תמיד צריך להוסיף משהו ליין.
אני אומר את דעתי, לדעתי בזמן הגמרא
תמיד היו מוזגים את היין בהרבה מים.
הרי יש הלכה, חלק ב' של המשנה ברורה,
לפחות ברכת המזון.
למשל השולחן הוא מביא את דעה אחת, לא פוסקים ככה, אבל הוא מביא את זה כדעה ראשונה.
אדם שאין לו יין,
כוס יין,
כדי לברך ברכת המזון,
שלא יאכל לחם.
דעה שנייה, רק בזימון.
דעה שלישית בעשרה, ואחר כך הוא, טוב, יש מנהג
שרק במקרים מיוחדים.
ככה אנחנו נוהגים.
אבל לפי הדעה הראשונה בשולחן ערוך,
מי שאין לו כוס יין
לברך עליו ברכת המזון,
שלא יטול ידיים ויאכל לחם.
זה ברור?
אתה אומר, כל בן אדם
אוכל שתי ארוחות ביום,
לפחות
שתי כוסות יין.
כמה כוסות יין בשבוע?
כמה?
למה ארבע עשרה?
שש עשרה.
סעודה שלישית והבדלה.
שכחת.
כל סעודה.
אם אוכל מלווה מלכה זה שבע עשרה.
אם זה שבע עשרה זה טוב.
למה?
שבע עשרה בגימטריה זה טוב.
זאת אומרת, אנשים היו משאירים טנקר בבית,
רואים, עוקב,
בביקורי יין ששותים. אז היו כולם בסוטון.
אלא, היו מועלים.
אחד על השלוש.
זה בכל מקרה לענייננו. יין לא מבושל.
יין אדום
ויין שהוא ללא תוספת סוכר,
זה היין הטוב ביותר.
כל השאר,
דרג ב', ג', ד'.
אין היום רוב היינות.
זה לפני 20 שנה.
זה לפני 20 שנה.
לפני 20 שנה כל היינות, כמעט כולם, היו מבושלים.
30 שנה, יותר נכון.
עד שהתחילו להביא את היינות הלא-מבושלים,
שהתברר שהם גם זוכים
בכל מיני מדליות ופרסים בכל העולם.
ישראל,
אנחנו רואים במקום יפה בעולם,
והתברר שיינות האלה הרבה יותר טובים, יותר איכותיים, יותר טעימים.
הכול נראה אחרת.
דרך אגב,
קארון מזרחי שהדגל שלהם היה שכל יינות מבושלים.
ולמה עשו יינות מפוסטרים ומבושלים?
שלא יהיה בעיה של גויים.
פותחים, סוגרים, אולמות.
עד היום באולמות אתה יכול לראות יינות שאתה מקבל אותם בחר בסופר,
לא מבושלים, אותו יין בדיוק.
כתוב עליו מבושל.
למה?
לאולמות, יש מלצרים, יש כל מיני
גויים שנמצאים בשטח.
לא, הרבנות לא רוצה להסתכן.
אז הרב עובדיה היה אומר, הטוב ביותר, כרמל מזרחי,
כל היינות שלהם מבושלים.
זה לא נכון היום.
גם כרמל מזרחי התעוררו בזמן לפני שפשטו רגל.
הבינו שיינות איכותיים זה יינות לא מבושלים.
היום רוב היינות לא מבושלים.
רוב היינות בשוק היום לא מבושלים.
איכותיים.
שנינו פאזה.
עם ישראל יתקדם בארץ-ישראל.
תהליך גאולה.
אתם לא מתחברים עם תהליך הגאולה, נכון?
הבנת אותי?
אם אתה מתחבר עם תהליך הגאולה, תשתפר, תתקדם.
רק פלאפון אתה קונה מעודכן,
קנה יין מעודכן.
אה, שמות של ינון?
זה כבר תלוי בעניין אישי, אני אדבר איתך אחר כך,
אגיד לך מה כדאי להעדיף.
תביא משהו טוב, איכותי,
שיהיה מבסוט עם כולם.
בסדר?
יש.
כי יש עיינות,
יש עיינות כליליים,
אפילו חמש וחצי,
שישה אחוז אלכוהול.
כליליים.
לבנים, סמוקים,
יש כל מיני,
לא מבושלים.
זה יש מה לדאוג. סמוק אפילו, בוא נאמר, זה אדום בהיר.
בסדר.
יש את העיינות היותר רציניים.
נגיד, אם אנשים אוהבים עיינות כבדים, אז מה אתה מביא להם?
קברנט,
זה יותר כבד.
פחות, מרלו,
בית יצירה, יש כל מיני.
היות יותר חזקים, אנשים...
עכשיו, בשורה התחתונה, אני כבר אומר
שהעיינות שמה שנקרא בלעז טורקי
דופקים את הראש
זה העיינות עם הסוכר,
כי בעצם הסוכר הוא זה שידור הזה.
עיינות בלי סוכר זה פחות בעייתי.
אתה היית אצלי בפורים, גיא?
לא. לא הייתה.
יושבים אצלי החבר'ה, בעיינות טובים,
יכולים לשתות,
לא יודע מה,
סוף הסעודה,
עשרים בקבוקים ריקים, לא יודע כמה.
היו תקופות של שלושים וארבעים בקבוקים.
הכול בסדר. הולכים לרב אחר,
אנחנו לא אוהבים להאריך יותר מדי,
הולכים לרב אחר, שותים כוס אחת מקיאים.
למה?
להביא להם את היינות ה... לא רוצה להגיד שמות בשידור, אבל
ייהנות מהשאריות של היינות האחרים.
הבאת אותי?
זה דברים ברורים.
עברו משחקים.
טוב,
מה עושים עכשיו?
משנה ברורה.
לאן הגענו?
סעיף ב', נכון?
יין מגיתו
ומכל מקום מצווה מן המובחר ויין ישן.
דהיינו שכבר עבר עליו ארבעים יום.
יין שעברו עליו ארבעים יום נקרא כבר יין עשוי.
נכון.
אפשר להוציא, לגמור את התסיסה,
ארבעים יום עם הקליפות זה גם הרבה אלכוהול.
אפשר שבוע, שבועיים גם.
ואז יש לך יין טוב
עם אלכוהול ומידה סבירה.
לא, 14-15%. בסדר?
יפה.
מתוק,
סליחה, סליחה, סליחה, כן, וסוחט אדם.
בזה השמונה נרבבו תטפי.
אף שהוא חדש לגמרי,
שזה מקרוב שסחטו קודם השבת,
אפילו לא הכי מותר לקדש עליו.
טוב. קמחים, מקדש יין, אפילו שיש בו קמחים.
היינו נקודות לבנות.
אבל אם יש עליו קרום לבן, אין מקדשים עליו.
כתב אליהו רבי, כשהסירה קרום אין לחמן.
מתוק מנדסתם, משמע בן שהתבשלו הענבים בחמה יותר מדי.
ועל ידי זה היין מתוק מאוד,
ובין שהיין מתוק מאוד בחמת הפירות עצמם,
שהיין הזה הוא גרוע או פסול לנסחין,
אפילו אך יקשר לקידוש ואין ביעור הלכה.
ומכל מקום מצווה מן המובחר, ראינו שמקדשים הכל האני אף לכתחילה.
מכל מקום מצווה מן המובחר, יבור יין טוב,
ועל כן טוב שלא ייקח מסתם יין שבמרתף לקידוש,
עד שיראה מתחילה אם אינו מקולקל.
אתם מבינים מה אנשים מחזיקים במרתפים?
הוא לא יודע אם זה נשאר טוב או לא נשאר טוב, התקלקל או לא.
יש לו חביות במרתיף.
היו מייצרים בבית,
כי אחרת
אתה יכול לשרוד, אתה בחוץ לארץ, בין גויים.
אז בבית היו מייצרים מרתפים של ינות.
כן,
שימו לב,
מיץ ענבים כתוב עליו במפורש,
אפילו שהוא מפוסטר,
לצרוך תוך שבועיים.
אנשים כולם עם בקבוק של ליטר, ליטר וחצי.
משתמשים באיזה קורס או שתיים,
משאירים במקרר,
שלושה שבועות, חודש, יש בפנים עובש,
גם במקרר.
הוואקום הלך,
יש איזה תהליך התחמצנות.
בסדר?
צריכים לשים לב לזה.
אם אתה יודע שלא גומרים בשבת את הבקבוק,
זה בקבוק קטן, אבל זה עולה יותר יקר, זה יותר זול,
כי אתה לא זורק.
ברור?
זה יותר, איך אומרים?
צרכן נבון.
לא מה שגדול תמיד יותר טוב לי לקנות. יש כאלה שכן.
יש פחות גדולות,
ברור בקבוק ושבת, בסדר.
אבל שנשאר שלושה שבועות, נשאר...
זה מקולקל, אי אפשר לקדש את זה.
טוב.
מקדשים על יין לבן, ולכו לאלמא מצווה לכתחילה,
לחזר אחר יין אדום.
ילדים אין לו אדום או שאינו משובח, סבירה לידיעה זו שמותר.
לכתחילה לקדש על לבן.
כן, אבל הרמב״ן,
אפילו בדיעבד, פוסל.
אבל ברור, אומר המשנה ברורה,
שמשרלים אותנו מלכתחילה, איזה צבע יין לקנות?
אדום.
בחתונה שלך, איזה צבע יין של יין?
אדום.
ברור.
אדום.
זה ברור.
פאיה.
בסדר יפה.
אבל מבדילים עליו, אם הוא חמר מדינה שם, שהכל שותים אותו.
והטעם שדלו גרם משיכר, דקם עליין לקמה מסמנת רצת דיוו,
שמבדילים עליו, אם הוא חמר מדינה.
והוא עדין, ומטעם זה מותר לקדש שינה בשחרית לכו לאלמה, לפי מה שכתבו האחרונים, לקבל בסעיף ט',
שמשחררים נוהגים להקל, לקדש על משקה כלשהו חמר מדינה.
שים לב לדבר הזה.
עוד אנחנו נדבר בשבוע הבא,
סעיף ט',
בנושא של חמר מדינה.
אבל באופן עקרוני, חמר מדינה זה יין
של אותה מדינה. מה זה אומר?
משקה אלכוהולי של אותה מדינה.
באותה מדינה זה המשקה הנפוץ ביותר.
בסקוטלנד שותים ויסקי, ברוסיה שותים וודקה.
בקרטושקה, בסדר? זה ברור.
במרוקו,
ערק.
בתוניס,
בוכה.
מה הכי יפה?
בתוניס, תילה, תילה, נכון?
באתיופיה, תילה.
תילה. זה משהו כמו נס קפה עם חלף.
בסדר?
איך?
זה לא חמר מדינה.
בישראל, עוד פעם, אני חוזר על זה,
הטעות הנפוצה הזאת של אנשים שבאו מהגלות ושכחו שהם בארץ ישראל.
בארץ ישראל הדבר הנפוץ ביותר, מה הוא החמר של המדינה?
יין.
יין.
אין יותר נפוץ מיין.
אין דבר כזה, זה הכל יבוא.
בארץ ישראל יש יין לשכוח וכל הסיפור הזה.
עוד פעם, מישהו נתקע, אין לו,
נמצא באיזה מוצב, הוא חייב להיות בערנות,
ואין לו יין, הוא שותה, שיבאס.
בסדר? כי הוא במוצב.
צריך להיות ערני.
הבנת אותי?
עזבו.
אין. כל ההיתרים האלה,
גם מה שכתוב פה על חמר המדינה, זה דווקא
שזה באותה מדינה המשקה האלכוהולי של אותה מדינה.
מישהו בא לברך על מיץ תפוזים.
לא יודע, החלק הוא מספיק,
בלבול מוח,
מיץ תפוזים.
אולי נס קפה?
הלחם.
בסדר, ברור העניין. בואו, נגמור את שלנו.
זה שבוע הבא, סעיף ט'.
עוד רגע, עוד רגע.
לא.
אפשר אם אין יין אדום.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן.
כסברה ראשונה ובלי הרבה משמע שביין שהוא לבן,
יותר מדי, כן, ממש בהיר,
נכון לחוש לדעת הרמב״ן, שלא יקדוש אליו, אלא בשעת הדחק
שאין לו אדום.
נו, אז עיינות הלבנים שלנו היום, איזה צבע הם?
כמעט שקוף.
צהוב בהיר, בהיר, בהיר. ואם אתה רואה יין לבן,
לא, לא, לא, אני מדבר.
לא, זהו, אם אתה רואה אותו כבר צבע כמעט של ויסקי,
כנראה שהוא ישן על קולקן.
בסדר? זה לא טוב.
טוב,
סעיף ה' יותר טוב למוזגו, היינו שהוא מצווה מנמוכה קרעו, היינו שלא יחלישנו יותר מדי.
והמברכים על יין שאין בו אל המתיקות בעלמא,
וטעמו כמים,
כן, מברכים לבטלה,
ואינם יוצאים בדרך קידוש.
והיין מה שכתבנו לכאן, יין צימוקים, היינו שנשא יין מהענבים שהצטמקו,
בין שהם יצטווקו מהחמה או על ידי תולדות ההוא.
אבדל עניין ניסחין אין מביאים מהם לכתחילה, מכל מקום לקידוש כשר.
באופן עשייתנו שלוקח הצימוקים,
קודשם,
נותן עליהם מים ותוסס,
אז נקרא יין לאחר שנשתהו שלושה ימים.
בסדר? אז כל המים שנמצאים פה, זה נחשב יין.
מקדשים עליו.
כתב בספר בכור שואו,
שלפי מה שמבואר לעיל בסמן רשידה לצעיף ה' בהגאה,
שאחד משישה יין במים,
ודאי בטל, ואין מברכים עליו ברורי פרי הגפן.
אף בכאן צריך להיזהר לתת צימוקים כל כך במים,
עד שיהיו הצימוקים מעט יותר מאחד משישה נגד המים.
די אל אברכי תהיה הברכה לבטלה.
דלא עדיף מאילו היה כל הצימוקים יין.
וכתב שמשערים את גודל הצימוקים כמו שנטבעו אחר שנפחו על ידי המים,
ולא קשת נתינתם במים.
אבל ביד אפרים בסימן רד מפקפק עליו בזה,
וכן בדרך החיים, חולק עליו בפשיטות בזה, וסובר
שמשערינן הציווקים כפי נתינתם למים ולא כפי נפיחתם אחר כך,
שנפיחתם הוא רק על ידי מים שנכנסו בהם.
בכל מקרה, תשימו לב מה שהוא כותב פה, ויש פוסקים שסוברים,
שכל זמן שיש בו טעם יין, יין מקרה.
מכל מקום
כל ירש המים ייזהר בזה אשר כבר נפסק ויורד היה סימן קלד,
וליל בסימן רד שביטלו באחד משישה במים,
ובסתם יין שלנו שיש בוודאי שיעור הזה ויוכל לקדש עליו.
אין בביאור הלכה שכתבנו שם בתשובה משכנות יעקב.
שים לב לדבר הזה, זה כולה של הרמה.
ולכן היום כותבים על הרבה עליינות
שכשר לברכת הגפן על פי
הבית יוסף.
למה?
כי מה שמופיע פה על פי המשנה ברורה שמביא בשם הרמה,
שאפילו יין שיש בו אחד משישה,
עוד פעם, מלבר או מלגר,
מה זה אחד משישה?
יין אחד שש פעמים מים,
או שהיין הוא שישית מהכול?
בקיצור, האם זה 16% או 20%?
בסדר?
אם זה שישית מהכול זה 20%. ואם זה שישית,
סליחה, אם זה 6 על 1, זאת אומרת 7, זה 16%. ברור?
מתוך 100,
כמה יין יש לנו?
מלבר או מלגב?
אם זה מלגב אז זה שישית ואם זה מלבר זה חמישית. זאת אומרת, 120 יוצא.
מה?
זו מחלוקת.
לכן ינות פעם, בפרט בהכשרים אשכנזים,
אם היה לך סכום כזה זה כבר היה טוב.
אמרו, הם לפחות בעיונות שלנו נקבע שהם חדשים,
לא ינות חזקים, ככה זה היה נקרא, אמרו לפחות
שיהיה רוב יין.
אלא מה שגם עשו, איזשהו חוק שאי אפשר לקרוא לזה יין.
נקרא לקידוש,
משהו רע.
כן, ברור, ברור, לכל הדעות.
ולכן אם אתה לוקח יין אמיתי,
שזה מאה אחוז יין,
אתה יכול להוסיף לו כמות.
ראית אצלי בקידוש?
לא מוסיפים טיפות, מה מוסיפים?
כוסית של מים,
מוסיפים עליה.
כי יין חי זה לא טוב, זה קשה מדי, זה דין.
אז גם מצד הפשט, גם מצד שבחה של ארץ ישראל,
גם מצד של למתק את הדין. יש כמה סיבות למה אנחנו מוזגים
את היין.
אבל המזיגה היא גם שיוכל לשתות אותו כמו שצריך.
לוקח יין אמיתי וטוב,
שותה אותו כוס שלמה כמו,
אז תלוי. אם זה יין מאוד מאוד איכותי, זה לא ישפיע עליך, אבל אם זה יין פחות,
תמזוג אותו במים.
בסדר?
יפה.
סעיף ח',
יט', סעיף קטן יט'.
סבירה ל',
שמברשים על יין מבושל,
סבירה לידי כל זה,
אין משתנה יין לגריותה. ויש אום סבירה ליה שמשתנה לגריותה.
ואפילו ברובי פרק יפן מברכים עליהם אלא שהכול.
שמנו לב, שיטת הרמב״ם.
מה מברכים על תירוש לפי הרמב״ם?
לא,
בגלל שהוא מבושל.
כל העינות המבושלים לפי הרמב״ם,
מברשים עליהם שהכול.
לא נהגים ככה, לא פסקים ככה.
לא פסקים ככה.
הפעם היה,
היה נפוץ,
אני זוכר כשאני הייתי ילד,
היה נפוץ
שאנשים שבאמת רוצים לצאת ידי חובת הכול,
היו עושים יין בבית ועשו לפי החוק.
בסדר?
היה מה?
כי הענות שהיו מוכרים בחנות, היו תמיד מבושלים.
ואם אני רוצה לצאת ידי חובה, אתה עושה יין בבית.
בסדר?
היום
אתה יכול לקנות.
מלא ענות לא מבושלים,
לא מפוסטרים.
לך לסופר, תראה.
רוב העלות לא מבושלים,
עניתי לך.
יש עלות מבושלים.
העלות הטובים האיכותיים לא מבושלים.
טוב.
