מתחילים, בסדר?
אנחנו בעמוד 96, סימן רשע עיני א', סעיף יג', חודש שבת, חלק ג' של המשנה ברורה,
ברוך השם מתקדמים בעבודת השם.
סעיף יג' בסימן מדבר על כמות השתייה בקידוש.
הרי התחלנו שאדם צריך לקדש מיד שהוא בא הביתה.
ומקדשים, איפה מקדשים, ושצריך שיהיה סמוך לסעודה וכו'.
אנחנו מדברים עכשיו בסעיף יג',
כמה צריך לשתות מכוס הקידוש על מנת לצאת ידי חובה?
האם מישהו שותה יין טיפה?
מכירים את אלה שטועמים בשפתיים?
או,
זה סעיף יג. צדקת. אומר השולחן ערוך,
צריך לשתות מכוס הקידוש כמלוא לוגמיו.
דהיינו שכל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלוא לוגמיו.
מכירים את זה ככה?
כזה נפח.
יפה.
והוא רובו של רביעית.
ככה מביא השולחן ערוך. כי אנחנו מלכתחילה תמיד אומרים
שצריכים לשתות רביעית.
ופה אומרים לנו השולחן ערוך שיהיה רובו של רביעית.
כן?
רבד יהיה רובו.
אז זהו, רוב הנמדד או רוב הניכר?
רוב הנמדד זה סמאק אחד יותר מחצי. כמה זה רביעית?
כמניין כוס.
כוס של ברכה.
כוס?
כמה זה ביחד?
כ' זה...
יפה, כף זה 20, וו, 6. אה, ארבעים ו...
למה?
אם זה נמדד, אבל אם זה רוב הניכר,
זה שני שליש.
כמה זה שני שליש? ככה אנחנו פוסקים.
כמה זה שני שליש?
כמה זה שני שליש מ-86?
חמישים ושתה אחת? כן, משהו כזה.
שניים שתיים?
בסדר, ברור העניין?
חמישים ו...
חמישים ו...
כמה אתה? זה עושה בדיוק, לא, מה יש?
חמישים חמש, חמש. שמונים ושש, חלק,
לא,
לא.
חמישים ושש?
כן.
אפס נקודה שש שש שש. חמישים ושש.
חמישים ושש. זהו.
אני ידעתי שאנחנו צריכים קצת יותר.
בסדר, חמישים ושש. חמישים ושבע סמה. בסדר, זהו.
זה רוב הניכר, שני שלישים.
טוב.
אומר, תראה, תראה, אני תמיד אומר,
כשמדברים איתנו על שיעורים,
נעשה פעם ביום חול, תראה כמה זה.
יש לך גביע בבית?
תסתכל בגביע שלך.
כמה אתה צריך לשתות כדי שייראה כמלולוג,
כלומר, 56, 57. חזקו באור, וואי וואי וואי. תודה. יופי. בסדר? זה ברור?
אותו דבר, כזית.
הרב, כמה זה כזית?
יש כל פעם אחת רוגע לאחד,
לפי התוצרת.
יש כאלה שסמים גדולים, יש כאלה שסמים קטנים.
בסדר? יש כל רוגל אחד, תראה כמה הוא.
ביסקוויט,
פטי בר סטנדרטי.
כמה יש פה? הרגליות, לא יודע מה.
סוגים שונים. תעשה ניסיון פעם אחת,
אבל כשאתה הולך אתה יודע מה לעשות.
בסדר?
מתנסים, אז אחר כך באמת זה קל.
זה לא מעופפים באוויר כל הזמן. טוב, אומר המשנה ברורה,
צריך לשתות, ואם לאו לא יצא.
שמים לב?
אם בן אדם לא שתה מלוא דוגמאו, לא שתה רוב רביעית מהקידוש,
לא יצא ידי חובה, לא הוא ולא אלה שהוא מוציא אותם.
עוד רגע, עוד רגע, בסדר?
כי מלוא דוגמאו, זה ביניהו שהוא חשוב שתתיישב דעתו על ידי זה.
כן, מה הכוונה? דהיינו,
רוצה לומר, ולא ביניהו שיהיה מלוא פיו ממש משני הצדדים,
אלא מסלק לצד אחד, מעלה את הפה ומסלק את הכל
לצד אחד, לא שני הצדדים.
כמו שעשית לפני רגע.
בסדר? ראיתי.
והוא בשיעור זה די אפילו אם היה כוס גדול שמחזיק כמה רביעיות.
למה הוא צריך להגיד את זה?
כי יש דעה,
מופיע בלב הסדר,
כן?
שאדם צריך לשתות רוב כוס, מה הכוונה רוב כוס?
רוב הכוס שיש לו מולו.
אז אם בן אדם לקח כוס 200 סמ״ק,
צריך לשתות,
כן, 130,
כן, רוב הניכר.
130 סמ״ק, 140 סמ״ק הוא צריך לשתות.
ואם זה בליל הסדר,
ארוך השם, בחור מבסוט כל החיים, ארבע כוסות.
איך אומרים? חיסל בקבוק.
ברור.
יפה.
ולרן מדובר פה רוב כוס, רוב השיעור של כוס.
רובו של רביעית. היינו באדם בינוני מחזיק שיעורו כך.
אבל באדם גדול ויותר משארינו כי מלו דוגמא ודידה לפי גודלו.
ומכל מקום לא בא אל אשתו תטפי מרביעית.
זאת אומרת,
גם בן אדם גדול, זלובת ענק, שני מטר ארבעים,
מתכופף כדי להיכנס בדלת הגבוהה של בניין רב-קומות,
בלובי הגבוה,
וכל זאת רביעית, לא צריך יותר מזה.
ודע
ששיעור רביעית הוא כמעט מלוא שתי קליפות מביצה בינונית של תרנגולת,
והוא שיעור ביצה או מחצה עם הקליפה,
דלא הוגו שישה ביצים, כתהייתה בגמרא,
ומהרביעית, הלא הוגו ביצה וחצי.
ויש מחמירים מאוד בעניין השיעורים,
והוכיחו שהביצים נתקטנו בזמננו למחצית ממה שהיה בימי הגמרא.
ועל כן שיעור הבה איתו בכפליים.
לכן נפקא מינא מזה לעניין כזה התמצה, שהוא כחצי ביצה.
כמבואר בסמן תפ״ו.
והם בביאור הלכה מה שכתבנו בעניין ז, זה נכון לחוש לדבריהם לעניין קידוש של לילה. על כל פנים,
נראה לך תחילה שיחזיק הכוס כשני ביצים,
והשתייה, אף שהכוס גדול, די שישתה
כמלוא לוגמב דידה.
ודע עוד,
שהשיעור של ללא דוגמא וצריך לשתות בלי הפסק הרבה בינתיים.
דהיינו שלא אישים מתחילת שתייה ראשונה.
עצוב שתייה אחרונה יותר מכדי שתייה רביעית.
על כל פנים, לא יפסיק זמן רב כדי אכילת פרס.
אם יפסיק בכדי אכילת פרס, אף בדיעבד לא יצא.
צריך להיזהר בזה כשמקדש בשחרית על יין שרף,
שאז מצוי להיכשל בזה.
בסדר? שמה סובר על המשנה ברורה?
הרי יש אפשרות לקדש
לא על יין רגיל, אלא
על יין שרף. באיזה מקום?
מקום שהיין לא מצוי,
בסדר? כשאין יין רגיל מצוי,
ומעבר לכך
שהיין לא מצוי, זה החמר מדינה.
שים לב לשני התנאים.
לא מצוי יין,
כי אם יין מצוי תמיד עושים על יין.
מה אתם אומרים בארץ ישראל, היין מצוי או לא מצוי?
מה זה מצוי?
אבא של המצויין, בסדר?
ולא רק שאין לו מצוי, אלא זה גם חמר מדינה.
מה זה חמר מדינה?
השיכר של אותה מדינה. מה השיכר של אותה מדינה?
יפה.
איפה בירה? בגרמניה.
יפה ויסקי.
יפה מאוד.
סקוטלנד.
מה אחיה?
שאלה תגמור.
מה אחיה?
מרוקו בוכה.
בתוניס.
יפה וודקה.
ברור העניין.
אם אין יין, ושמה גם אם אין יין,
אם יש יין אין שאלה בכלל, רק כזה. אומר המשנה ברורה, נגמור את ההלכה,
אומר המשנה ברורה שאם מישהו עושה, במקרה הזה שמותר,
עם כל ההסתייגויות,
במקרה הזה שמותר, אם מישהו עושה
קידוש
על שכר,
צריך שתות רוב רביעית.
כן, אמרו לו גמר.
כן, כן, כן.
יש כאלה.
אני ראיתי כמה כאלה, ראיתי. אה, בקדשיין, קדשיין. ברצה של גיאי.
איך?
שלנו?
יין.
היה לנו דבר כזה.
אין?
פה יין, זה המרכז.
ואם יש יין,
אין שום דבר אחר שעומד בפני היין.
המשקיע הכי חשוב.
וברוך השם, היום מינות,
זה לא משה פעם,
יקנת,
זה ישן משה,
קיסריה, פטישים, לא יודע מה.
זה היום השינות, בלי עין הרע,
הכי טובים בעולם.
זה ברור. אין על מה לדבר בכלל.
בחוץ לארץ, במקום שאין יין מצוי, במשטרה עבורה למשל,
בבין אורוסיה, לך תבצע יין. מי ייצר לך יין?
הוא כותב פה, היו עושים הרבה יין מצימוקים.
קונים צימוקים,
שמים אותם במים, וככה יוצרים יין.
בסדר, יש הלכה.
כמה צריך לשים ואיך עושים?
לא, אסור, לכן, כי היו יותר גויים.
אז הוא קונה צימוקים.
מביא הביתה שני קילו צימוקים,
שם אותם עם מים,
המים נספגים בפנים,
זה יין.
בסדר, לא משנה, אבל
בעקרונית אין צימוקים.
בוודאי.
אז שם, החמר מדינה היה יאש. מה זה יאש?
ראשי תיבות?
יין שרף.
היו עושים מתפוחי אדמה אלכוהול.
איך קוראים לזה?
וודקה מקרטושקה.
בסדר?
יאללה.
טילה.
אתה יודע מה זה?
מה זה?
מה זה טילה?
נס קפה.
פעם היינו באירוסים,
אצל יהושע.
גומרים לאכול את הבשר, הכול, פתאום היו גם מחכים לאנשים בקנקן,
נס קפה עם חלב.
אבל מה זה הנס קפה עם חלב הזה?
לא, הרב, זה טילה.
נראה כמו נס קפה עם חלב.
דרך אגב, זה משקה שמופיע בגמרא,
שבחתונות
מכירה מסערי במאיה.
מתי נקרא הזמן שמתחילים להכין לחתונה?
כששמים את השעורים במים כדי להכין שיכר לחתונה.
אתה מבין מה המקור של טילה?
גמרה, גמרה מפורשת.
כן, כן. מה שקרה קרולי.
עושים אותו לאירועים מיוחדים לחתונות, נכון?
לא. כן, הצבע שלנו.
הסתכלתי ואומרתי, ואומרים לו, מה קרה להם אלה פה?
מתברר שמה קרה לו, כן, לא מה קרה להם.
לומדים, לומדים. כל החיים זה בית ספר.
בסדר, אז זה למשל באתיופיה,
טילה, כשאין יין,
שתי,
תעשה עליו שתי רביעית, שותים רביעית.
ועוד איך שותים רביעית.
עובר בערך הגרון לא הרגישו בכלל.
בסדר,
זה משקי שישה הורים. מה משקי שישה הורים קלאסי שאתה מכיר?
ויסקי או בירה.
שניהם זה משקי שיעור.
טוב,
נכינה ברורה,
ראינו.
כן.
בכל מקרה לעניינים צריך לשתות מלוא לורמיו,
כן, אמרנו רוב רביעית,
ואם הוא רוצה, אקסימום שותה רביעית.
טוב, סעיף י״ד, אתה אומר שולחן ערוך,
מה אמרנו בסעיף י״ג?
שהמקדש צריך לשתות מלוא לוגמה,
ואם לא,
לא יוצאים מידי חובה.
טוב,
אומר השולחן ערוך בסעיף י״ד,
אם לא טעם המקדש בכלל,
הוא קידש, אני לא יכול לשתות יין.
קידש.
וטעם אחד מהמסובים קיבלו מלוגמה ויצאה. שמים לב,
במקום המקדש,
זה שיושב לידו,
שתה רוב רביעית.
הקידוש תקף?
תקין?
לא, לא טעם בכלל.
הוא קידש, אמר בו יחולו השמיים והארץ,
ברך בורא פראי הגפן,
ברך מקדש השבת,
ואמר בו עתד שתה.
כן.
אם לא טעם המקדש, תשים לב,
אנחנו אמרנו את זה בכמה מקומות,
כשהשולחן האור אומר אם לא, מה הכוונה?
במקרה, וקרה, ולא.
לא שצריך לעשות את זה לכתחילה.
לא את העם המקדש.
סיבה כלשהי.
בסדר?
וטעם אחד מהמסווים כמלוא לוגמיו יצא.
אומר השולחן ערוך ואין שתייה עד שניים מצטרפת למלוא לוגמיו.
רק בן אדם אחד.
חכה.
חכה, חכה. לאט, לאט, לאט.
ומכל מקום מצווה מן המובחר
שיתעמו כולם.
ויש אומרים,
שם לב,
שכיוון שבין כולם טעמו כמלוא לוגמאיו יצאו
ושתיית כולם מצטרפת לכשיעור.
יש דעה נוספת
שאומרת הריטב״א,
שאומרת שמלוא לוגמאיו של כולם ביחד מצטרף.
זאת אומרת, כל אחד שתה קצת.
בדקנו בסוף הסיבוב שכולם,
שכל המחויבים בשתייה,
כן?
ראינו ששתו יותר ממלוא לוגמאיו.
אנחנו גמרו רביעית, שמונה אנשים,
כל אחד שלוק קטן,
יצאו לידי חובה.
זה שיטת הריטבוה.
סתם ויש הלכה,
סתם ויש הלכה,
כי סתם.
זאת אומרת, מה יוצא לנו ברגע זה פה?
שההלכה היא שצריך שאחד ישתה.
אז למה מביא השולחן ערוך הרבה פעמים דעה כזאת?
בדיעבד, אם קרה והיה דבר כזה, אז יצאו, תסמוך על דעת הריטבוה.
והגאונים סוברים.
עד כאן ראינו את שיטת השולחן ערוך,
כן,
במקרה
והמקדש לא טעם.
והגאונים סוברים
שאם לא טעם המקדש
לא יצא.
כל מה שאמרנו,
האם מישהו אחר טעם ולא דוגמב או כולם ביחד,
מחלוקת וכל זה,
מביא השולחן ערוך בתור דעה ראשונה, שיטת הראש.
אבל הגאונים סוברים
שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם.
זאת אומרת, בעצם מה פוסק השולחן ערוך?
שיצא
עם מישהו אחר שטה.
לחוש לדבריהם של הגאונים שצריך
המקדש לטעום משהו לפחות.
לפחות לטעום המקדש.
ודווקא בקידוש,
מה השאלה?
ברוך אתה אדמו אלה אדומה. מה השאלה?
של הגאונים,
שאם לא טעם המקדש לא יצא. לא יצא. כן.
אבל זה רק ראוי.
מה ההלכה?
זה יצא.
בסדר, זה ברור מה אמרנו.
לפי השולחן ערוך,
אם מישהו טעם מלו דוגמיו,
יצא,
לידי חובה, אפילו שם כזה שלא טעם בכלל.
ואפילו בתור יש אומרים, במקרה ויש איזה משהו ככה לא תקין,
אם בין כולם שתו,
גם יצאו לידי חובה, כשיטת הריטבה.
אבל לפי הגאונים בכלל לא יוצאים ידי חובה עם המקדש לא שתה.
לא טעם, סליחה, משהו.
בסדר?
אומר וראוי לחוש לדבריהם ודבקה בקידוש.
אבל בשאר הדברים הטעונים כוס מודים הגאונים דה סגי ביתאימת אחר.
שמים לב?
אתם מכירים משהו שטעון כוס?
בחופה.
מה פוסק מרן?
בחופה.
המקדש, הרב, צריך לטעום?
מה כן?
מה כן?
אתה רואה את החידושים של היום.
מתי ראינו שהמקדש טועים מהכוס?
אם המקדש איתם, החתן יגיד, לא נעים לי לטעום.
אתה שותה מפה של מישהו אחר?
לא?
בסדר, זה ברור.
אז בא מישהו ואומר אתם יודעים מה? טוב.
לא יאמר, החידושים שיש היום.
אז אתה יודע מה, הרב,
הרב
ישפוך טיפה ליד ויטעם.
אז תגיד לי, אתם בסדר?
מה יראו בווידאו, שהרב עושה ככה וישפח לו על החולצה יין?
אה, תיקח תחתית ותשים בו תחתית.
תגיד לי, מה קרה לכם?
אין צורך, פשוט אין צורך.
אין צורך.
הנה, אומר פה מרן, אין צורך.
ודברים שראינו אותם לאחרונה.
היום יש הקפדות,
עומדים להגיד שבע ברכות, בא זה אומר לך, תשמע, אתה ברכת הגפן,
תחכה בסוף, גם אתה תטען מהכוס.
לא קורה לך, אני מחכה פה ולא טוען.
מחכה פה, למה? כי יש כלל,
הרב שפירא,
ראש הישיבה צריך לטבעה, היה אומר
שכיוון שעלה לא יורד.
גם בזה, אתה אומר, זה כתוב.
כשעלה לא יורד.
אם עלית לברך ברכה ושבע ברכות בחופה, תישאר למעלה.
עד סיום החופה.
אז אתה יודע, שלא יסיימו. אין שמונה.
עשרה.
בסדר.
הרב, החתן, אבא שלו, אבא שלה, אתה עושה חשבון זה עשרה.
כי יש רק שישה מברכים.
לא טעיתי, נכון?
עשרה. למה עשרה? אה, זה היה עוד משהו.
נדבר על גברים.
טוב, בכל מקרה, סביבים לדבר על העניין הזה?
ברגע שיש כושב ברכה,
חוץ מזה שצריך לחשוש
לשיטת הגאונים,
בקידוש,
כשיש כושב ברכה,
אין צורך שהבן המברך איתם.
בברית מילה, מברך ארבע פעמים יתיים.
פדיון, יוצא אשתה, בסדר? חתונה, לא ראינו.
נושא ברור?
יפה.
משנה ברורה, סיף קטן,
עין,
סמך ט', סליחה.
אחד מהמסובין, שקבע שהמסובין שמעו מתחילה את הברכה, והוא כיוון עליהם להוציאה, מענת אימתם לכולם.
אבל אם שתה אחר שלא כיוון עליו הברכה, ואותו אחר ברך מחדש,
משמע שלא יוצאים ביתי עמתו,
ותן לו כאילו משפח הכוס לכמה...
אני רואה את זה לפעמים, זה באמת משגע.
הרי הבן אדם שמקדש בבית,
הוא מקדש על כוס
רווית שלמה, כמו שצריך ראינו, עשרה דברים בכוס.
כשהוא מברך הגפן, את מי הוא מתכוון להוציא ידי חובה?
את כולם, נכון?
עכשיו, בא אחר, הוא לא שתה, בא אחר וברך הגפן.
למה ברכת הגפן?
כי לא התכוונו לצאת ידי חובה?
אבל הם צריכים לצאת ידי חובה על ידי השנייה שלך, אתה מברך עוד פעם.
מתי כן בן אדם מברך?
שים לב,
בחתונה, בברית,
גם בקידוש,
מעבירים את הכוס.
הרי אם אני יצאתי דחובה והמקדשתה רביעית, אני צריך לשתות?
אני צריך לשתות?
לא. למה?
מוציא אותי. למה שותים?
חיבוב מצווה.
יפה. אבל כשיש מלא אנשים, אני אפילו לא יודע אם הכוס תגיע אלי.
אולי זה ייגמר.
כיוון שאולי זה ייגמר ולא חשבתי לשתות, עכשיו שמגיע לך דבריך גפן.
לא מדין זה שלא יצאת בקידוש, אלא מדין זה שלא שתית.
מה זה משנה?
מה זה משנה? הוא כבר שתה. ברגע שהוא שתה, אין בעיה.
נראה את הכול עוד רגע.
טו, טו, טו,
נו. סעיף טו, נו, נדבר על מה שאתה אומר. חכה, בסדר? זה ברור.
ולמתי אני רואה את הדוגמה הזאת?
לפעמים יש איזה... אנשים רוצים ללמד את הילדים שלהם,
לחנך אותם לברך.
רק לא עושים את זה במקום ובזמן המתאים.
כי מתי בדרך כלל הם יושבים לברך יחד המוציא לחם מן הארץ?
שבת.
אז מחלקים את השטיקר לאמויצי,
חתיכת המוציא, מחלקים לכולם,
ומה יוצא מזה?
אומרים לו, נו, נו, תברך המוציא.
למה לברך שבא מוציא?
מי שמברך שבא מוציא לא יצא ידי חובת
שתי לחם.
ברור.
אם מישהו מברך המוציא כשהוא מקבל את חתיכת הלחם הוא לא יצא ידי חובה, מדוע?
כי בלחם הוא חייב לאכול,
זה לא כמו בניין, שזה חיבוב מצווה.
עכשיו הוא אומר,
טוב, הוא בירך עמוצים, מחלק הכורחתך,
נו, נו, תברך, נשמע את הברכה. מה אל תשמע את הברכה?
זה לא חינוך, זה קלקול.
הוא לא צריך לברך.
גם ביין שנותנים לו, לא צריך לברך.
ואם הוא בירך, בעצם מה הוא אמר?
זה מקום שהוא יודע שמחלקים לכולם.
שלא יצאת ידי חובת קידוש, ששותה טיפה יין.
כשאתה טיפה יין אתה יוצא ידי חובת שותה רביעית.
רוב רביעית.
בסדר?
אבל אם זה מקום המוני,
שלא היה ברור לו שהוא יקבל שתייה, זה סיפור אחר.
כן, מה לא ברור? אני רואה שלא ברור, החתן שותה.
אתה לא חשבת שיישאר לך, לא יודע גם אם זה שברך התכוון להוציא אותך.
אה, אפשר יהיה אומר, טוב, מי שברך את הברכה הראשונה,
יתכוון כל מי שישתה,
ישתה.
אבל לא שיערת בדעתך,
חשבת שכולם יחטפו את הכוס,
אתה לא אחד שנדחף, נכון?
עכשיו אני מכיר אותך.
יפה, עזוב.
ובסוף לא נדחפת ונשאר לחיי, כן?
כי לא חשבתי שזה יגיע אלי.
בסדר?
רק להיזהר, כשרוצים לשתות אחר כך מכוס כזאת,
אני לא יודע, יש אנשים ששותים, אני לא יודע מה,
אז להיזהר לא לשתות מהצד של הליפסטיק, זה לא טעים.
כן.
הערת ביניים.
ב?
כן.
רוצה לשמוע מה אני אגיד?
ברכה לבטלה.
למה?
דרך אגב, איך מברכים המוציא?
בישיבה.
בסדר?
טוב, יאללה, משנה ברורה.
אחד מהמסובים, שכיוון שהמסובים שמעו מתחילה את הברכה והוא כיוון להם להוציאם,
מען את טעימתם לכולם.
אבל אם שאתה אחר שלא כיוון עליו הברכה,
ואותו אחר ברכב חדש, משמש היינו יוצאים בטעימתו, ודינו כאילו משפחה כוס לקמה.
ואין שתיית
שניים מצטרפת למלוא דוגמב.
דבעינן שיתרום בעצמו,
אך אחד מהמסובים שיעור הנאה שתתיישב דעתו
עליו כדי לילד בסעיף קטן סמכי.
שיתאמו כולם, זו שיטת, אמרנו,
היש אומרים, מי זה?
אריתווה.
יפה.
העין הוא טעימה בעלמא, ואין צריך מלוא דוגמא, רק לאחד.
וכתב המגן אברהם, מי שיש לו יין מעט,
מוטב שיתאם אחד כשיעור,
והמסובים לא ייתאמו כלל,
כדי שיישאר על נותר למחר לקידוש או להבדלה.
שכן, מה שבין כולם, היינו בדיעבד,
אבל לכתחילה לכולם, מה צריך שיתאם ומקדש כשיעור.
בסדר? זה מה שאמרנו.
מלכתחילה,
הטוב ביותר, שהמקדש ישתה.
אם הוא לא שתה,
ישתו אחרים. בואו נעשה את הכול לכתחילה.
המקדש ישתה רוב רביעית.
אם לא,
נלך כל השיטות ביחד, נרכיב אותן.
אם לא, שהוא רק יטעם משהו, זה הגאונים.
יטעם משהו ושמישהו אחר ישתה רביעית.
ואם הוא לא טעם גם,
אז שמישהו אחד ישתה רביעית.
ואם לא,
בואו, בין כולם,
שתו, הצטרף,
ומוציא ידי חובת קידוש.
כן. הנה, אם בכדי אכילת פרס.
ארבע דקות, שלוש דקות.
בין שלוש לשבע דקות, תשע דקות אפילו. יש כמה שיטות.
ברור?
שתה אתה.
או שתשתה את השיעור,
או שתשלים לשיעור רביעי את התא.
הטוב ביותר.
אז בין כולם, זה היה בדיעבד האחרון, בין כולם,
בין כולם יש רביעית שיטת הריטבא.
מה קשור לפה?
מה קשור לפה עכשיו?
מה קשור לפה עכשיו?
נו בסדר, צריך לברך את הברכה כמו שצריך, נכון, נו, מה השאלה?
הדגש הכי חשוב אומר, זה לא קשור לפה, אבל אני אענה לך,
הדגש הכי חשוב אומר,
השולחן ערוך, להדגיש,
ה-ה-מוציא לחם מן הארץ, את ה-ה-ה,
שולחן ערוך,
בסדר?
טוב,
אבל צריך להגיד מילה-מילה את כל הברכות, אתה צודק.
מאה אחוז, כן.
תקף לכל דבר שאני רוצה, לצאת ידי חובה, וברכה אחרונה.
בסדר?
יפה. טוב.
סעיף עג,
לחוש לדבריהם של הגאונים,
ראינו להתאר לכתחילה ובדיעבד, הסכימו הרבה האחרונים,
ואפילו שתיית כל המסובים מצטרפים ולא לדוגמה,
אך שלא אפשר לידי שתיית כולו, ותיכף הוא יתחילת פרס. הנה הסיכום של כל מה שאמרנו.
בסדר?
מה הוא חשב?
אנחנו בסדר.
יופי.
כן, ודווקא בכיסא.
דיור שהוא דבר תורה והסמכו הקרא לקדש על היין.
כל שאר הדברים שטעונים קרוס,
אין בעיה,
אין חיוב אפילו לפי הגאונים שהבן אדם ישתה המברך.
בסדר? זהו. איפה אנחנו? לא רציתי פה רגע לראות.
טוב, יאללה.
סעיף ט׳ו.
קידש,
בסדר? בן אדם בא לקדש
בליל שבת, כמובן מדובר פה על ליל שבת,
ואז הוא בא להתיישב. מה קרה לו?
לא שם לב, בפינה של השולחן, צ'יק, עף לו הכוס.
מה קורה כשהכוס עפה?
הגביע מכסף מתעקם.
אבל מה חשוב לענייננו ברגע זה?
היין נשפך.
היין נשפך.
ירד לרצפה התחיל להקה, כמו זה
יין שש שביעית.
בסדר?
מה עושים?
אומר השולחן ערוך כדי שקודש את העם יפסק בדי... סליחה, סליחה, איפה נכון?
אה, טוב, אני...
בסדר, כדי שקודם שטעם יפסיק בדיבור,
חוזר ומברך בורא פריה גפן.
ולא צריך לחושות, לחזור ולקדש.
ואוהדין אם נשפך הכוס קודם שאיתה ממנו,
יביא כוס אחר ומברך עליו בורא פריה גפן.
מה היה כתוב בשולחן ערוך
כשהשולחן ערוך כתב את זה?
בורא פריה גפן. מה כתוב פה?
הוא כתוב פרי הגפן.
למה? כי מי ניקד את השולחן ערוך?
הוצאה אשכנזית לפני עשרים שנה.
בסדר?
תביני מה זה כפייה.
הוא כותב מה שהוא רוצה, לא מה שרצה על שולחן ערוך.
הם הוציאו את ההוצאה, איך כותבים להם? להסתכל בתחילת ההוצאה. מי הוציא את זה?
ש״ן וז״ן ג״ם ל״ד. אוי אוי אוי.
בסדר?
ברור.
מישהו ניקד את זה לפני 30 שנה
כשהוציאו את ההוצאה עם ניקוד. הרי פעם לא היה משנבורה עם ניקוד.
לי עדיין יש בבית את המשנבורה המקורי,
כתב רש״י בענייני.
יפה.
בסדר? זהו.
עוד מתי קניתי את המשנה ברורה?
כיתה ז'.
כיתה ז', אמרו לנו, בבית ספר, תביאו
משנה ברורה.
תבוא עליו כמה שנים.
טוב,
לכן אני אומר, הרבה פעמים גם אתם רואים שיש פה חולם במקום קמץ וכולי,
כן?
כי זה תרגום מיידיש וזה.
בסדר,
הבנו.
בעברית קלה אקח את זה בעירבון מוגבל,
את הניקוד.
זה עוזר, זה טוב, אבל לא תמיד זה נכון.
טוב, בעורף עירי הגפן, והם לא צריכים לחזור ולקדש.
למה?
כי הקידוש הוא דין תורה.
מי קבע שצריך לקדש על יין?
חכמים.
אז אם אמרתי ויחולו השמיים והארץ וברכתי,
ברוך אתה ה' מקדש לו שבת,
יצאתי אידי חובת קידוש דין תורה.
מה לא יצאתי?
זה יפה, כמו, למה זה דומה?
בן אדם שברך
על תאנה ונפלה על הרצפה,
אם זה היה תפוח עץ, מה אתה אומר לו?
תרים הרצפה, תנקה,
תאכל, אבל תהנה,
תות
שנפל לאדמה לבוץ,
אתה יכול לאכול אותה?
אכלת אותה.
מה צריך עכשיו לעשות?
להביא משהו אחר. ואם לא היה פה, היה לי רק אחד,
תברך מחדש, כי למה שמביאים לך לא התכוונת.
זה משהו חדש.
אז גם פה אותה הלכה, אותה הלכה של ברכות הנהנים.
אתה רוצה עכשיו, וצריך עכשיו לשתות יין,
תברך מחדש.
בין אם הסיח את הדעת, בין אם
נשפך על הרצפה ואי אפשר להשתמש באותו יין.
למה לא נגיד לו, תעשה שכיבות צמיחה?
מה?
תעשה כפיפות מאופקים, שתה את היין.
לא, לא מתאים, לא מתאים.
הוא גידר.
הסיח את הדעת בין ברכה לבין שתייה.
הסיח את הדעת בין ברכה לבין...
שיברך עוד פעם.
הסיח את הדעת מה ברכה.
כן, בוודאי.
טוב, בואו נראה.
יש תעבורה.
הפסיק בדיבור,
ואם הפסיק בדברים השייכים לסעודה וחושקים בדברים השייכים לקידוש,
לא הווה הפסק בדיעבד, ולא צריך לחזור ולברך.
בסדר?
כי אמרנו כמה פעמים שדיבור לא מהווה הפסק. בהלכות תפילה גם ראינו את זה, נכון?
דיבור לא מהווה הפסק.
הסחת הדעת מהווה הפסק.
דוגמה נתנו, מישהו באמצע תפילת המידה
נפל חומש, נפל סידור על הרצפה.
אה, אוה, מכירים את כל אלה עם הקולות שלהם?
זה מסיח את דעתם של
כל בית הכנסת.
מה אמרנו? מה הדבר הטוב ביותר?
אם אתה יכול להתעלם ולהמשיך להתפלל כרגיל, תמשיך.
אם אתה לא יכול, זה מציק לך, יש חומה שעל הרצפה.
תלך, תרים,
תחזור ותמשיך להתפלל.
ואם אתה לא יכול להגיד שם יש עוד הרבה אנשים,
שלמה,
בסדר?
אה, שלמה,
מרים.
פותח את העיניים.
בסדר, אבל עדיף להתעלם.
לא להסיח דעת של אף אחד ולא להסיח את דעתך.
לא מהווה אפשרי. אמרנו, אם מישהו ברחם מוציא ורוצה שיביאו מלח.
הא הא, מה, התחלת פרקינסון?
מה קרה?
לא הבינו. מה צריך לעשות עכשיו?
כדי להבין מה הוא רוצה צריך להפעיל חשיבה, נכון?
זה חשיבה, נסח הדעת.
מה הטוב ביותר?
מלח.
או דוגמה שנתנו.
הדוגמה שנתנו, בן אדם
בירך המוציא לחם מן הארץ, ומה נזכר?
יואו, שכחתי לתת אוכל לתרנגולות.
מותר לאדם לאכול לפני שהוא נותן לברמתו, ולתתי
יוותר על חצב ושבעתה.
מה הוא עושה?
תנו אוכל,
ואחר כך הוא יאכל.
לא הוא לא קודם תטעם מהמוציא,
ואחר כך תתן אוכל לתרנגולות.
תביא אוכל לתרנגולות,
הוא בירך כבר.
לא, הוא יגיד,
תשימו אוכל יותר נגולות,
ואחר כך יאכל.
אני אומר לו קודם כל לדבר, ואחר כך לאכול, אפילו שאסור להפסיק בין
ברכה לבין המצווה,
בין האכילה.
זהו, לשים לב.
טוב,
יש אנשים עם לב של עבד.
מה?
אפשר גם לטבול את החלה בעצמה,
על השולחן, כי גם,
בוודאי,
כי גם בחלה יש מלח.
אפשר לדפוק איתה,
לטבול אותה בשולחן.
יש בדיעבד עם הרבה.
השאלה מה לכתחילה?
אני רוצה להיות בן אדם שלכתחילה,
לא בן אדם של בדיעבד.
אנחנו אומרים, אנחנו לא חיים בדיעבד, חיים לכתחילה.
יש כאלה שאיך אומרים?
נולדו בדיעבד.
נולדנו לכתחילה.
אתה מאמין בזה?
לכתחילה נולדת. כל מה שאתה עושה לכתחילה.
ברגע שהוא עבר,
לא, לא, לא.
מצווה עליהם.
הוא רואה שהולכים להטלט.
מצוין, שלוש פעמים. כן, יש בזה גם מנהג, אבל מספיק אחד.
גם אני עושה ככה.
כן, עזוב, שאלה אישית, פרטנית, היא לא תקינה.
עזוב, בואו נשתחרר מהמנהג.
זה לא צריך להיות ככה.
צריך לשבת ביחד בשולחן.
בסדר.
נדבר אחר כך, כן.
לא,
אז יכולים לדבר.
אחרי שיעור אחר אפשר, אבל עדיף לחכות עד שיקבלו.
כן.
ונפקא מיניה שאם הוא עוד לא טעם, לא בקידוש ולא בזה, ומישהו דיבר,
אז אותו בן אדם לא יצא לי לכאורה.
אבל אם הוא מקדש את העם, אז יצא לי לכאורה.
כן, כן. טוב.
המשנה ברורה.
כן, ולא צריך לחזור ולקדש, זה ההפסק. אני לא מגירה אלא ברכת גורי פרי הגפן.
מפני שסך בין ברכה לטעימה, אבל הקידוש כבר יצא,
שהיה על הכוס כדין,
והשתנה אתה אחר הברכה.
הוא מברך על הכוס השנייה,
ועל אותו הכוס לא היה דעתו מתחילה, ואם היה דעתו מתחילה בשעת ברכה לשתות יין יותר,
זאת אומרת, זה בן אדם שרגיל לשתות עוד ינות במשך הסעודה,
אני לא צריך לברך ברורות פרי הגפן.
שם, שם, שם, שם, שם, שם. יפה, בסדר. אלא ישתה תכף כוס אחר בלא ברכה,
ובלבד שלא יפסיק בדיבור שלא מעניין הקידוש.
בסדר? ואני לא צריך לחזור
ולקדש כי את הקידוש כבר הוא עשה.
לקבע שקידש מתחילה על היין כדין
וגם טעם כשיעור, אף על פי שלא טעם מאותו הכוס שקידש,
יצא. ודווקא שלא השיח דעתו בינתיים.
אבל אם כבר יצא ממקומו בינתיים, קודם שטעם מכוס אחר,
הלך לבית אחר,
להביא יין, אין לי יין,
טייל בשכונה עד שהוא מצא איזה יין,
כן, אז בעיה נוספת.
צריך לחזור ולקדש.
כתבו הפוסקים,
אם קידש על הכוס וסבר שהוא יין,
נמצא שהוא חומץ או מים,
או מים ארוכיים,
מה זה מים מרוקאים?
מה?
עמך יהיה.
מחיה.
כן, ערק.
מה?
זה החיטות.
כן.
כחול או ירוק.
בסדר. נמצא שלא קידש על הכוס כלל.
או מכל מקום מידחי ידעתו מתחילה בשעת ברכה לשתות יין יותר,
לא צריך לברך שנדבור על פרי הגפן.
רק לקדש.
וכל זה שנמצא הכוס מים
וכי הגבנה דבר שאינו משקה כלל.
אבל אם נמצא שיכר או שאר משקה,
שהיה חמר מדינה באותו מקום.
אני לא צריך לקראת כוס אחר לקידוש, אלא אברך עליו שהכול וישתה.
ובארץ ישראל, מה אמרנו?
בארץ ישראל, גם אם זה ערק,
כן, צריך לברך מחדש. מדוע?
כי זה לא חמר מדינה.
אנחנו לא בארץ ישראל.
תגיד לי. אתה יודע מה אני קורא לזה?
אתה סובל בדיחות?
חמר מדינה.
אתה יודע מה זה?
הביטוי ברור.
ברור לך בזו.
שמעת אותי?
מה זה חמר?
מה זה חמרה?
חמר.
יין.
אז מה הקשר לקפה?
עכשיו הוא תראה לי, אתה יודע שמי ששוטה רביעית,
יין אסור לו להורות תורה. עכשיו אסור לי ללמד שיעור בהלכה?
כי שתיתי כוס קפה? מה קרה לך?
אתה שמעת? נתתי את התשובה כבר. תאמין לי שאני מכיר.
מכיר.
זה ברור?
גם אמרו לי. שתו לי, אכלו לי. מכיר את זה מיה מרשרשת, נאמר.
שתו לי.
חמר מדינה, אז יין של אותה מדינה, שיכר של אותה מדינה.
כל זה מותר כשמקום שאין יין,
דיברנו על זה בתחילת השיעור,
מקום שאין יין, אז נכנס גדר של חמר מדינה.
אבל במקום שיש יין,
אין לכם אחדים חמר מדינה.
ואיפה? דווקא באותו מקום שזה חמר מדינה.
בארץ ישראל, מה הדבר המצוי ביותר?
יין.
אין משחקים.
נושא ברור?
יפה.
טוב,
משנה ברורה, משנה ברורה, משנה ברורה,
איפה היינו?
כן.
ועדי צריך
לקדש שני דווקא שלא היה יין מוכן לפניו,
אבל אם היין מוכן לפניו בכלי על השולחן
או על הספסל בעת הקידוש, ודעתו היא לשתות ממנו אחר כך,
ובמקרה יש פה כוס
עם מים,
ולא צריך לקדש שני.
דעה וכאילו קדש על כל היין שמוכן לפניו וישתה מהם תכף מלוא לדוגמאו.
ויש אומרים עוד שהוא עדין אם אין יין לפניו,
והיה פת מונח לפניו על השולחן,
לא צריך לקדש מחדש. למה? כי אם אין יין אפשר
קידוש על הפת,
אלא יבצע תכף אחר הקידוש על הפת, ודי ברכת המוציא לבד.
ונראה דאם קידש קודם נטילת ידיים כי מנגנו היום,
אין שייך לומר דרך כלל הקידוש על הפת.
אמרנו שיש מנהג עד היום של יקים,
נוטלים ידיים,
עושים קידוש על היין,
ואז מברכים המוציא.
במקרה כזה אפשר להגיד שיצאנו, אבל אם
לא נטלנו ידיים, איך אתה חשבת לאכול, לא חשבת עוד לאכול לחם,
עוד לא יוצאים מדי חובה.
טוב,
ולא צריך לחזור ולקדש אלא רק לברך על גפן.
כתב מגן אברהם, אם קידש שחרית על שחר
ונשפך הכוס, לא צריך להביא אחר.
כי יש אומרים לדיון במה שמברך המוציא על הפת.
ואגבון רבי עקיבא יגיע בחידושיו חולק על זה.
טוב, נסיים את הסימן.
לא יטמו המסובים קודם שיטום המקדש,
אם הם זקוקים לכוסו,
ששופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים.
אבל אם היו להם כוסות שאינה איש יין שאינה פגומים,
מרשאים לשתות קודם שישתי המקדש.
בסדר?
סעיף יז, אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובים,
אלא אם כן היו פגומים.
עכשיו צריך לשפוך לכל כוס וכוס כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום.
אבל הוא בעצמו כבר הרשתה קודם.
אם רשתה קודם גם הכוס שלו פגום.
בסדר? יפה. אומר המשנה ברורה,
לא יטעמו המסובים, היינו אף שהיו להם כוסות בפני עצמם לשתייה או פגומים פגום בדיקה כשטעם מי מהמשקים מתחילה.
הובהר בסעיף שאחר זה שהכוסות של המסובים פגומים.
מצווה שישפוך המקדש מעט מכוסו לתוך כוסן,
שבזה יתקן כוסן שלא יהיה פגום. ואויל שהם זקוקים לכוסו,
צריך להמתין אליו שייטום מתחילה.
שהיה צריך לשפוך, היינו קודם שישתיה מברך.
כן, ומה אנחנו נוהגים היום?
שאחרי ששתה מברך הוא נותן לכוסות שהם ישתו. מדוע?
סומכים על זה שאנחנו אומרים שהם לא חייבים לשתות.
אם הם רוצים לטום אחר כך, שיתרמו,
מה אכפת לי?
כדי שישתו כולם, אף אגב שישתי את כל המסובים לא מעכבה,
הנה,
כדי לילה בסעיף יד.
וכל מקום נצווה לכתחילה שישתו מכוס
שאינו פגום.
זאת אומרת, מה יוצא לפי המשנה הברורה הזו עכשיו?
שעדיף שליד כל אחד יהיה כוס עם קצת יין לשתות,
לשתות מאשר אחר כך המברך יחלק לכולם אחרי שהוא שתה מהכוס
שחי לפני שהוא טוען, ואז ישיבו להפסד,
כמה זמן עובר בין הברכה שלו לבין החלוקה, הוא צריך לחלק למשפחה ממוצעת, 12 ילדים,
פלוס שלושה אורחים,
צריך אחר כך 15 כוסות,
בקיצור, בעיה.
טוב,
סימנו את סימן רשע א',
בשבוע הבא נלמד את סימן ערב
בסדר?
תראו כמה זהירים בלשון, לא כותבים רע', ב',
שלא יהיה
אבח.
חס וחלילה. ערב.
ערבות.
על איזה יין מקדשים.
ואז נלמד איזה סוגי יין אפשר לקדש עליהם.
בסדר? באמת זה ערב לחך.
אז באיזה סימן מדובר על סוגי היין?
ערב. שיערב לחך.
טוב,
על מה אתה מדבר? בלילה או בבוקר?
בבוקר סיפור אחר בכלל. לא הגענו לבוקר.
בואו נאמר ככה, אם אדם יצא לידי חובת קידוש
בבית-הכנסת
בפת הבאה בכיסנין,
כן?
אכל שיעור בפת הבאה בכיסנין ויצא לידי חובת קידוש,
על-פי ההלכה הוא לא מחויב
לקדש עוד פעם כשהוא בא הביתה לאכול סעודה שנייה.
כותב הרב אמינישחי, כותב הקפא חיים,
שלפני סעודה שנייה בכל מקרה תברך על גפן.
אז, ואצל היקים,
גם לפני סעודה שלישית.
ועל פי המקובלים בתוך הסעודה.
טוב, הפסקה?
בסדר?
עוד משהו?
אם עשית קידוש בבית הכנסת,
לא, לא יוצאו ידי חובת סעודה.
אתה יוצא ידי חובת קידוש.
כשאתה בא לאכול סעודה שנייה,
השאלה אם אתה צריך עוד פעם יין או לא.
אה, לפי הפשט לא צריך.
טוב, יוצאים להפסקה, כמה?
שלוש דקות.
