אנחנו ממשיכים את סימן רס.ג. סימן רס.ג מתעסק בנושא של הדלקת נרות שבת. דיברנו על החיוב בהדלקת הנר,
דיברנו על מי חייב, דיברנו על כך שבחורים שהולכים
ללמוד מחוץ לביתם צריכים להדליק נר במקום שהם נמצאים. במילים אחרות,
נסכם את מה שראינו עד עכשיו, עד סעיף ט'
ונתחיל לסעיף י'.
כל מקום שנמצא שם ייעודי בשבת,
צריך שיהיה נר דלוק.
זו המסקנה.
כמה מדליקים?
אחד מדליק?
כמו כל הדיונים שראינו, אבל
דבר ברור הוא שבמקום שיש יהודי,
יש נרות שבת.
יהודי, לוכסן, יהודייה.
בסדר?
שיהיה ברור.
בין גברים, בין נשים.
יפה. בחור הלך למילואים,
איפה הוא מדליק נר?
באוהל.
השר יבוא.
טוב, תכניס את זה בתוך
חד האוכל.
ואם הוא מילואימניק כן, נדליק, יאללה, יחד עם הנרגילה.
בסדר, ברור?
זאת אומרת, כל מקום שיש יהודי צריך להדליק.
הטוב ביותר זה במקום שסועדים.
אם זה המקום שגם ישנים, זאת אומרת, אותו בית, אז זה עוד יותר טוב, אבל
במקום שסועדים יותר טוב.
טוב, ואם הוא ישן במקום אחר, בבית אחר, אז במקום שהוא ישן בו.
בסדר, שים לב מה אנחנו אומרים.
דיברנו רק על כך שיש כאלה
שהולכים להתארח
אצל
מארחים,
הורים, חברים וכו',
להדליק נר בבית, שהוא יהיה דלוק עד הזמן שחוזרים הביתה.
ליהנות ממנו אחרי יצאת הכוכבים.
אם יצאו מהבית אחרי יצאת הכוכבים, אז אין בעיה.
אבל אם יצאו בכניסת שבת או קצת קודם
מהבית כדי להגיע לחברים,
חוזרים אחרי הסעודה, שנר אחד לפחות יהיה דלוק.
טוב, סעיף י'
לבעל הלכות גדולות,
עמוד ל״ז,
פרס סג סי,
לבעל הלכות גדולות,
שים לב לחלוקה פה בהלכה,
בעל הלכות גדולות זה אחד הראשונים שסיכם וארגן
את
הלכות על פי הגמרא.
בעל הלכות גדולות, כיוון שהדליק נר של שבת,
חלה עליו שבת ונאסר במלאכה.
זאת אומרת, ברגע שהדלקנו נר שבת,
קיבלנו על עצמנו שבת. מי?
מי שהדליק.
ועל פי זה נוהגות קצת נשים,
שאחר שבירכו והדליקו נרות,
משליכות לארץ הפתילה שבידן, שהדליקו בה,
והן מכבות אותה.
למה לא מכבות אותה? כי ברגע שגמרו להדליק,
קיבלו שבת.
ברגע שקיבלו שבת אסור לכבות, אז מה עושים?
זורקים על הארץ. על איזה ארץ מדובר?
יפה.
אמרנו כמה פעמים.
רואים את זה מכל ההלכות.
בזמן חכמינו, הקרקע ברוב המקומות לא הייתה מרוצפת.
בבתי נגידים, נסיכים, מלכים,
עשירים, טייקונים,
היו מרצפים את הבית.
אבל אם לא היו,
זה יפה. בסדר?
זה ברור. ולכן, האם מותר לרבץ את הבית?
האם מותר לטאטא את הבית? המון הלכות נגזרות כתוצאה מזה שהבית לא מרוצף.
להשווי אגומות.
אם יבוא מישהו לטאטא, אז הוא ישווה את הגומות.
איזה גומות?
בשייש האיטלקי או באגרנית פורציה ובספרד?
איפה יושבים את הגומות?
לא שייך.
בסדר?
אז היום זה אחרת. אז גם היום לא זורקים על הרצפה.
הדרך היחידה, אם מישהו לא רוצה לכבות, איפה שמים?
יש מגש.
מגש, אליה.
מגש של הנרות.
בסדר?
בסדר.
אני הייתי מסתייג.
הייתי מסתייג.
הייתי מסתייג.
אני כבר רץ קדימה.
בטעותי.
דרך אגב, אותו דבר אנחנו רואים שבעל שהוא שותה את הכוס בקידוש
שלא יושיט לאשתו את הכוס
יניח על גבי התחתית והיא תיקח משם.
למה?
שאף פעם, אף אחד לא יבחין מתי מותר לו, מתי אסור לו להושיט לה כוס ים.
זה ברור?
עזוב, לבד את זה, עשו מה שרוצים.
יש הבדל יסודי בין אנשים לבד לבין שיש איתם אנשים.
תמיד, תמיד, תמיד זה ככה.
הבדל תהומי בכל דרכי התנהגות. אסור
לא שיתן.
לא מניחים.
יהיה מותר מכוס שלו.
הוא אסור לו מכוס שלו.
בסדר? אבל זה לא הנושא עכשיו.
אבל רק ככה...
כי הכל משיק אצלנו. כל ההלכות. איך אמרנו פעם? תורת השם תמימה
משיבת נפש.
שאם אני מחבר כל מעשה שאני עושה לעוד נושאים, תחומים,
עניינים נוספים, סימן שהבנתי מה רצו ממני.
אם אצלי כל דבר זה פרט,
נוהל מקומי לדרכי התנהגות במקום מסוים,
זה נכון, זה גם חשוב לדעת את פרטי ההלכה.
חבר את הכול למערכת.
ישר ראית מה אמרתי,
לא חשבת אפילו.
נכון? יפה. בסדר?
רוצה שם משהו?
יאללה.
כן, אומר לנו השולחן ערוך סעיף י' לבעל הלכות גדולות,
כיוון שהדליק נר של שבת,
חל עליו שבת ונאסר במלאכה.
ועל פי זה נוהגות קצת נשים, שאחר שברחו והדליקו הנרות,
משליחות לארץ הפתילה שבידן,
שהדליקו בה והן מכבות אותה.
ויש שאומרים,
בסדר, זה הגאות מימוניות,
יש שאומרים
שאם מתנה קודם שמדליקה שאינה מקבלת שבת, עד שיאמר החזן ברחו מועיל.
שים לב מה כתוב פה,
שבעצם מה יוצא מכאן?
כשבעל הלכות גדולות אומר ברגע שהדליקו נרות שבת,
זהו, קיבלו שבת.
אין מה לעשות.
אומר הגאות מימוניות שאם מתנים לפני כן שלא רוצים לקבל שבת בהדלקה,
אפשר לא לקבל שבת בהדלקה.
אבל מה הוא מסכים?
וההלכות גדולות שמקבלים,
רק הוא סובר שאפשר לעשות תנאי.
לא.
עצם העובדה שהדלקת נרות,
קיבלת שבת.
אלא אם כן.
עכשיו מי אומר שאלא אם כן?
הגאות מימוניות, בהלכות גדולות לא אומר את זה.
אתה שם לב?
בהלכות גדולות נתן פסק, וזהו זה.
מוסיף עליו
הגאות מימוניות, ואומר שאם עשו תנאי זה מועיל.
ויש אומרים שאינו מועיל לה,
שתי דעות בתוך בהלכות גדולות.
מי אומר שלא מועיל? הכל בו בשם
רבנו פרץ,
אתם רואים איפה אני מסתכל,
בעיר הגולה,
בצד שמאל, בסדר?
נתרגל לצורת הדף.
חכה, חכה, אתה הולך איתי עכשיו לכל השנה, אני אעזוב אתכם, בכלל יש אפשרות.
חכה, יש לנו עוד דעה, בסדר?
קודם כל, בעל הלכות גדולות, הדליקה, קיבלה שבת.
על גבי זה אומר,
אגרות מימוניות,
אם היא התנתה, היא יכולה לא לקבל שבת.
אומר הכול בו בשם רבנו פרץ,
שלא עוזר תנאי, הדליקה,
קיבלה שבת.
זאת אומרת, אין אפשרות, דוגמה שאנחנו פעם נתנו אותה.
רוצים ללכת לאכול סעודת שבת אצל ההורים, ההורים גרים רחוק,
שעה הליכה.
מה אנחנו אומרים?
אנחנו הולכים לישון בבית.
אמרנו פעם,
תדליקי נרות שבת,
תתני שאת לא מקבלת שבת בהדלקה,
הרי צריך שיהיו דולקים הנרות עד שחוזרים הביתה.
תיסעו להורים, תשאירו שם את האוטו, תיסעו במונית.
בסדר?
כמובן מדליקים אחרי פלאגה מלחה, אי אפשר לפני כן,
ותחזרו ברגל הביתה.
מה יוצא פה?
שלפי הקולבו ורבנו פרץ,
אי אפשר אפילו לעשות תנאי.
אי אפשר.
הם עושים את ועדות כל ההלכה שלנו בשלטון. רגע, חכה, זה התאריך הראשונה. יש לנו אחר כך שומרים נוסף.
חכה חכה, לאט לאט, כן.
ובדרך הראשונה גם הגאות מימוניות וגם
רבנו פרץ קולבר הם על גבי דברי
הבעל הלכות גדולות, בסדר?
ויש חולקים על בעל הלכות גדולות,
בסדר? יש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים
שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר,
אלא בתפילת ערבית,
שכיוון שאמר החזן ברכו הכל פורשים ממלאכתם
ולדידן, כיוון שהתחילו מזמור של יום השבת,
הוה כברכו לדידו.
ומתי אני בעצם מקבל שבת ופורש ממלאכה?
על פי השליח ציבור.
עכשיו תבינו את
המכשלה הגדולה שיש היום בעניין הזה.
אם הייתי הולך לפי מרן,
לפי הדעה הזאת, יש חולקים.
כן, מי זה?
טוסטות והראש.
ורבנו ירוחם,
בסדר, ורמב״ן ורשב״א וכו',
כל הראשונים האלה.
מתי היום שליח ציבור אומר ברחו,
או מזמור שירי לי יום השבת,
או אצלנו היום
בואי כלה, בואי כלה?
מתי הוא אומר את זה?
איך ראינו מקודם?
יש בתי כנסת שמתפללים ממך אחרי השקיעה,
אחר כך מתחילים ידיד נפש,
אחר כך לחומר הנינאה,
מגיעים לבואי כלה אחרי צאת הכוכבים, רבנו תם,
אם זה קר לבך.
ואז יקבלו שבת.
הבעיה ברורה.
לא הגיוני לחלוטין.
זאת אומרת, דבר ראשון ברור,
שצריכים לקבל שבת לפני השקיעה.
זה ברור.
אי אפשר.
אנחנו אומרים,
אחרי השקיעה, תרצה לא תרצה, נכנס השבת.
אני מקבל שבת מרצוני לפני השקיעה.
יבוא בן אדם, יישא ב-12 בלילה, יגידו, יגידו, יגידו, סליחה עוד לא קיבלתי שבת?
מה קרה לך?
שבת פה, תרצה, לא תרצה.
אין לך ברירה.
בסדר? לכן,
מקבלים שבת לפני השקיעה בכל מקרה.
זה יותר מסביר, אתם יודעים מה? בואו נחבר את זה לכל.
הרי גם השולחן ערוך דיבר על כך
שקבלת שבת
זה
מזמור שיר
ליום השבת.
או מבחינתנו,
לא,
מבחינת השולחן ערוך אומר מזמור שיר ליום השבת,
אבל בגמרא זה באמירת ברחו.
למה אומר השולחן ערוך שמזמור שיר ליום השבת אצלנו זה ברחו של הגמרא?
כי בזמן הגמרא לא אמרו מזמור שיר ליום השבת.
ברחו אמרו.
ואנחנו מה נגיד היום?
שגם מזמור שיר ליום השבת מבחינתנו זה כבר מאוחר. מה אנחנו אומרים?
בואי יכנע, בואי יכנע, אחרי לך דודי.
למה השולחן ערוך לא כותב
אחרי בואי יכנע מקבלים שבת?
סתם היסטוריה.
כי מתי רבי שלמה אלקבץ כתב את ה...
לך, דודי?
תקופת השולחן הערוץ, עוד לא התקבל.
אז לא היה לו את זה.
בסדר, ברור, התפתחות ה...
מחגג השני, נכון.
בסדר? לא,
רבי שלמה אלקבץ,
ליד הארי.
ליד הארי, מימין לארי.
אם אתה מסתכל, אם אתה עומד עם הפנים, הארי,
רבי שלמה אלקבץ,
המביט,
הרמ״ק,
ולמטה, יורדים את המדרגות למטה, הרבי יוסף קארו, בסדר?
ומשם יורדים הבעל
שני ההלכות, ורבי משה אלשיך בתוך המערה.
אתה יודע, נתנו סיור הר-צפת.
ברור העניין, בכל מקרה לענייננו,
הרבי משה, רבי שלמה אלקווץ
היה בתקופת רבי יוסף קארו.
אז לא שייך שרבי יוסף קארו יגיד בואי כלה אחרי לך דודי, כי עוד לא אמרו לך דודי.
אתה יודע, בואו ונצא לקראת שבת מלכתה,
והגמרא אומרת, והארי כותב, ברור, אין שאלה.
היוצאים, בואו נצא לקראת שבת מלכתה.
זה כמו הכל לשם איכות.
וברגע שאתה אומר, בואי כאלה, בואי כאלה, זה קבלת שבת, לא צריך יותר מזה.
אתה רוצה לעשות לשם איכות, תגיד לשם איכות.
בסדר, שנייה אחת.
אז בכל מקרה, מה שיוצא פה,
גם לפי השולחן ערוך הזה, וגם שראינו לגבי זמן קבלת שבת,
הנה, איפה זה היה?
הנה.
ברש סא סעיף ד', עמוד ל״ד.
בסדר, אנחנו מחברים ביחד.
יש, עמוד 66,
קצת שמאל.
וגם לזה יש שם. איך?
אחר עניית ברחו אף על-פי שעדיין יום.
זאת אומרת, למה אומר את זה השולחן ארוך,
אפילו שעדיין יום?
ברש סז קפצו, קפצו, יאללה, נעשה היום טיילת.
סעיף ב', מה אומר השולחן ארוך רש סז סעיף ב'?
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבהימות החול.
84. ומפלאג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מייד.
ברור העניין?
זאת אומרת, בואו אני אעשה סיכום.
בעצם, לפי השולחן ערוך,
מצדי יותר טוב שתתפלל ערבית אחרי פלאג המנחה.
קבל שבת,
תאכל תעשה קידוש, תאכל סעודה, הכול.
למה?
איך אומרים בשם הרב נריה?
קדושה אני רוצה, נכון?
אמר רבי יוסי, חילקים, מכניסו שבת בטבריה.
כמה שיותר מוקדם. מה הכי מוקדם שאפשר לקבל שבת?
פלאג המלאכה. דקה קודם לא עובר.
פלאג המלאכה. מי שהדליק הנרות לפני פלאג המלאכה,
תחבא,
תדליק מחדש בברכה אחרי.
בסדר?
אז זה בעצם לפי מרן.
ואם כך לפי מרן, אז גם מובן לנו שאנשים שובתים ממלאכה כשאומרים ברחו.
כי מתי זה ברחו?
מאחרי פלאג המלאכה?
עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות, לא כתוב.
ומאחורי הפלג המנחה אתה יכול לקבל שבת.
ולכן גם ברור לנו למה המזמור של יום השבת, כי המזמור של יום השבת זה לפני,
ברחו.
לכן ברור לנו למה בואי כלה, שאנחנו אומרים היום לך דודי, בואי כלה, זה קבלת שבת.
אף אחד לא דיבר פה,
זאת אומרת, השולחן ערוך, שאנחנו קוראים אותו,
הוא בכלל לא מדבר על מציאות כזאת
שמקבלים שבת אחרי השקיעה, שאומרים ברחו אחרי השקיעה,
שאומרים מזמור שיר ליום השבת אחרי ההשקיעה.
לא כיום, אין חיה כזאת.
והיום אנחנו יודעים שהיום אנשים
מתחילים תפילת מנחה בבית-הכנסת
עשר דקות לפני השקיעה.
טוב, בית-כנסת אשכנזי זריז,
מתי גמרו מנחה?
שלוש דקות. שבע דקות, זמן תקני.
בסדר, שם מנחה.
בלי קורבנות, בלי תחנון,
בלי זריזות, שבע דקות עובר.
בסדר, סימן וי.
יפה.
עכשיו, מה אתה צריך לעשות בעצם?
לך, דודי,
בואי כלה מיד, לפני השקיעה.
מה עושים?
ידיד נפש,
רישנתי.
איזה זמן,
הכול בסדר.
דודלי,
זה לא עובד ככה.
אחרי ידיד נפש,
חם לבך, קר לבך.
בסדר?
מתי מגיעים לבואי כלה?
אמרנו פעם, כשהיא יוצאת מחדר ייחוד, עכשיו שרים לה בואי כלה.
תגיד, אתה בסדר, טוב, אז אם במקרה נתקלנו במקרה כזה, מה עושים? מייד בשיא ומנחה.
לא?
לא די.
תגיד, בואי ייקלע, מסתובבים עם כל בית הכנסת.
עשיתי כמה פעמים בית הכנסת, שיהיה לך רוב.
אחרי עליהם משבח, כולם מסתובבים.
בואי ייקלע, בואי ייקלע,
בואי ייקלע, שמות מהקטע. שלוש פעמים.
ועכשיו תעשה מה שאתה רוצה מצידי.
לא טוב לי, אבל זה מצוין.
זאת אומרת, במסגרת הקיימת,
מצידי
גומרים קבלת שבת בשקיעה, גומרים.
עזוב, אני מכיר את זה. עכשיו, זה, דיברנו על השקיעה, שלא נצא מקפחים.
מה עושים ארוכאים?
גמרו עלינו לשבח.
שיר השירים.
ואחר כך, טוב, פתח אליה כולה שלוש דקות.
אפשר להספיק במניין השקיעה הזוי, אפשר בפתח אליהו להספיק בחבע שעה קודם. לא משנה.
בכל מקרה, מתחילים אחר כך שיר השירים, ואחרי שיר השירים...
עזוב. אז אם יש כאלה שאומרים לחד הודי,
לא לחד הודי, בואי כלה.
יפה.
לפני השקיעה, אין לי בעיה עם זה.
אין לי בעיה עם זה.
אבל זה לא הסדר של התפילה.
זה מה שנקרא ההסתדרות החדשה.
אני מסתדר עם כל מיני חידושים.
עכשיו מה העניין? שאיזה מרוקאים באמת
היו מתפללים במרוחה בצהריים, קבוע.
תראו בתי-כנסת, בחוץ-לארץ גם,
היו מתואם מלחמה בצהריים, 12 וחצי, 13, 14, 14, לא משנה מה. מתואם מלחמה, ואז באים לבית-הכנסת,
קבלת שבת.
ואחרי המלחמה עושים סעודת בוי קלה.
אתם יודעים מה זה?
מה זה הבוי קלה? בבסיס.
עזוב מה קורה היום.
בבסיס.
טועמיה,
חיים זכו.
תטעם, כתוב, זה מופיע בדברי חכמים,
לטעום מהתבשילים של שבת. למה?
למה צריך לטעום ביום שישי טיפה מהתבשיל של שבת?
לראות אם הכול טוב.
אם לא צריך להוסיף תבלינים.
בסדר? מה עשו מזה היום?
סעודד בוי קלה, בירות, מחיה.
מגיעים לבית הכנסת, מתודלקים.
זה בעיה. עכשיו בואו נראה את הבסיסים. כי תראו, הבסיסים בסופו של דבר הם אמיתיים.
זאת אומרת, כל מנהג כזה יש לו שורש, יש לו מקור.
השאלה היא אם אנשים מבינים
את בסיס המנהג
או שככה עשו, סבא שלי עשה, אני לא מבין מה אפילו מדברים איתו.
ואני אומר את האמת, לדעתי כל דבר כזה יש לו בסיס.
כל דבר כזה יש לו שורש למנהג.
רק צריך לחפור,
להוריד את הקליפות שנוצרו במשך הדורות,
השנים,
ורואים בסוף שהכול תקין.
בסדר?
זה הבסיס.
נראה את הסעיף שלנו? כן.
לא, לא, לא.
אי אפשר לקבל שבת או להדליק נרות ולקבל שבת
בלי שהתפללנו ממך.
בדיעבד, אומרים, טוב, בסדר, תתפללו. אבל כשאתה שואל אותי היום, יום?
איזה יום היום?
שני.
בסדר? לא.
יש בעיה, למשל,
אישה שרוצה ללכת לבית הכנסת,
אישה שרוצה להתפלל בבית הכנסת,
מדליקה נרות שבת,
קיבלת שבת על עצמך, לא לפי מה שראינו עד עכשיו,
נתנו לי לסיים את הסעיף, כן? קיבלה שבת.
אם היא קיבלה שבת בהדלקה,
מבחינתה מה עכשיו?
שבת. שבת.
איזה מנחה היא מתפללת?
אתה אחד, בשבילך אחד.
מנחה שבת, קיבלה שבת. אבל אמרת. אה, לא, איך אפשר? כולם מתפללים, אתה חונן לאדם דעת.
יגידו לה שהיא.
לא. צריכה להתפלל, אתה חונן לאדם דעת.
מה את מתפללת עכשיו, אתה אחד שביער אחד?
יש על זה מחלוקת גדולה.
מחלוקת גדולה.
אנחנו מעדיפים
או שהיא לא תתפלל ממך,
תבוא לקבלת שבת,
או שתתפלל ממך בבית לפני הדלקת נרות שבת.
אבל אם היא באה ומתפללת ממך, אפשר.
הטוב ביותר,
להתפלל ממך לפני הדלקת נרות שבת.
אם לא,
עדיף לי שהיא לא תתפלל ממך אל תבוא לבית-הכנסת לקבלת שבת.
ואם היא באה להתפלל, תתפלל, אתה חונן לאדם דעת, תפילה של יום חול.
גברים בכל מקרה לא מקבלים שבת בהדלקה.
לקבל שבת לפני השקיעה.
והיו לוואי שאנשים יקשיבו למה שאנחנו אומרים.
נתפלל לקדוש ברוך הוא
שיתפללו כראוי.
ולכן יש הרבה שמתפללים מנחה מוקדם יותר ביום שישי.
אה גדולה.
אני עכשיו בזמן האחרון מתפלל,
לא אגיד בקביעות, אבל הרבה הרבה פעמים, ביום שישי,
עשר דקות אחרי זמן מנחה קטנה.
יש מניין קבוע, ושתבלח אור הצפה.
נגיד, השבוע זה היה ארבע ושלוש דקות.
עשר דקות אחרי זמן
מלאכה קטנה.
כי תמיד עדיף להתפעל עם מלאכה קטנה,
מאשר מלאכה גדולה.
בסדר, יש שם מניין קבוע,
ישיב יש כזה.
בסדר? נראה, כן.
עדיף, עדיף שתדליק נרות בזמן.
לא, ואל תתפלל ממך?
שלא תתפלל.
בסדר, שתתפלל לפני כן.
כמה זמן לוקח להתפעם לך?
עשר דקות לוקח עמידה?
די. עשר דקות עמידה?
אשריך.
אשריך וטוב לך.
בסדר. שתתפעם לך. אם היא רוצה, תדליקו בזמן. כן.
ופעם הבאה שתדליקו בזמן.
שתדליקו בזמן.
שמע ממני?
חמש דקות לפני ארבעים זמן.
עובר בבית.
חמש דקות לפני גם יותר טוב.
דיברנו על זה כמה פעמים.
נביא ברכה הביתה, נכון?
עכשיו למדנו מקודם,
הזמן רבנו אותם.
58 דקות אחרי השקיעה גם אפשר.
אני פה עושה ככה.
איך?
אין הלכה.
אין, אמרתי לך. אני לא עונה על השאלה הזאת, האם אפשר להדליק דקה יותר מאוחר ממה שכתוב בלוח.
כי השבוע עניתי על דקה, השבוע הבא זה חמש,
שבוע שאחר כך זה עשרים וחמש, זה טור הנדסי.
זה לא יעזור לאף אחד.
ברגע שאמרת לו כן,
בשבוע הבא זה מידרדר.
אז זה השלום בית.
כי אחרת זה לא שלום בית. רב מס' ברוך הוא כותב מפורש, דרך אגב.
ראינו את זה מפורש.
וואו. איפה ראינו את זה?
סימן הזה?
שלא אכפת לו מהקטטה.
לא.
לא. זה לא פה. זה לא פה.
הנה, הנה.
הנה. בסוף סימן קודם.
ראי ס״ב.
סעיף קטן יא. המשנה ברורה.
רואים באמצע סעיף יא?
ואם הבעל רואה שמתאחרת,
מצווה גדולה שהוא ידליק לה נרות ולא ישגיח בקטטת אשתו, זה השלום בית, שיריב איתה.
לא נעים.
משנה ברורה,
משנה ברורה מפורש.
ומצווה גדולה יותר לשב בחושך מלכלל שבת חס ושלום.
אישה מאחרת,
תדליק אתה.
אני לא רוצה להגיע לזה.
ולכן, אני לא אומר, אי אפשר דקה אחרי יותר, אפשר חמש דקות, אפשר עשרים דקות, אפשר חמש דקות.
אין הדבר סוף.
נכון, הסוף הוא שקיעה, אבל זה לא זה.
לא זה.
טוב, היתקלות, היתקלות, רבותינו, בסדר? ברור מה אני אומר.
אני מנסה לשדר את האופטימיות של האפשרות לקבל שבת.
בעזרת השם, בעזרת השם, אחרי חמש עשרה ילדים, בסדר?
דבר.
אז מדליקים נרות, השולחן כבר מסודר מהבוקר.
אתם מבינים מה הבעיה?
שכשיש ילד אחד,
או אתם יודעים מה,
לא אגיד פחות מזה, בסדר, יאווה. כשיש ילד אחד, אין זמן, לחוצים, לא הספקנו.
כשיש 15 ילדים, פתאום.
הכל בסדר.
למה?
כולם עוזרים, נאמר.
אמא יושבת כמו מלכה בבית.
איפה נקודת המהפך?
מי יודע?
מהי נקודת המהפך?
שאמא מפסיקה להיות
עם הלשון בחוץ, והכול מתחיל להסתדר.
יש, יש לזה קביעות, זה ברור.
בילד החמישי.
עד הרביעי, זה טור הנדסי של קושי.
נתקעים ברביעי.
אין כוח, אין אפשרות, אין זמן. בחמישי,
הכול מסתדר. שאלו, שאלו אנשים.
ושחזרו אחורה, יראו שאנחנו צודקים.
בסדר?
יאללה.
לרוץ קדימה, כי אחרת נתקעים חמש ורבע עכשיו,
ועד שש זה הלכות תל. בסדר? בואו נראה את הסעיף הזה.
לבעל הלכות גדולות, כיוון שהדליק נר של שבת, אני חוזר,
חלה עליו שבת ונאסר במלאכיו.
על פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברחו והדליקו הנרות,
משליכות לארץ הפתילה שבידן, שהדליקו בה ואין מכבות אותה.
ויש אומרים, מה אמרנו מי זה?
הגאות מימוניות,
שהיא מתנה קודם שמדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברוך הוא, מועיל.
ויש אומרים שאינו מועילה,
בסדר? כל בו בשם רבנו פרץ,
שלא מועיל תנאי,
ואחרי שראינו את בעל האחוז גדולות עם שתי השיטות
בתוכו האם יש אפשרות לעשות תנאי או לא,
יש חולקים על בעל האחוז גדולות בגלל כל הדין של בעל האחוז גדולות.
ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדנקת הנר אלא בתפילת ערבי,
שכיוון שאמר החזן ברכו,
הכל פורשים במלאכתנו לדידן,
כיוון שהתחילו מזמור שרי ביום השבת, הווקי ברכו לדידהו.
עכשיו לשים לב,
כשהשולחן ערוך מביא,
כן?
סתם ויש.
הרי הוא לא אומר
יש מי שאומר, או בהלכות גדולות אומר, או משהו כזה.
כן, סתם ויש.
הלכה כמו?
סתם.
אלא שיש מי שרוצה להגיד, כפי שהוא הזכיר את השם של בהלכות גדולות,
זה כמו יש ויש.
ויש,
שנייה.
ויש ויש, הלכה כיש בתרא. יש כללים, לוגיקה,
בכתיבת השולחן ערוך.
שולחן ערוך, כשהוא כתב משהו, הוא לא כתב סתם.
הוא התכוון למה שהוא אומר.
ואז יש כללים בפסיקה של השולחן ערוך.
כשהשולחן ערוך מביא סתם איזשהו הלכה,
כן, הנה, הסעיף הקודם, ט',
הוא מביא סתם,
זה מה שפוסקים.
אבל אם השולחן ערוך מביא סעיף
שהוא מביא אמירה,
ועל גבי האמירה
הפשוטה הזאת, יש אומרים או יש מי שאומר,
הכלל אומר סתם ויש,
השבלונה הזאת של
סתם
ואחר כך יש מי שאומר או יש אומרים,
הלכה כסתם.
זאת אומרת, לפי הדעה הראשונה,
יש אומרים ויש אומרים.
זאת אומרת,
יש אומרים כך ויש אומרים אחרת,
הלכה כיש אומרים בתרא, כלומר יש אומרים האחרון. גם אם זה שלוש, יש אומרים, הלכה כאחרון.
מה פה קורה?
פה זה סתם ויש או יש ויש?
אז אם זה סתם ויש, אז הלכה כמו בהלכות גדולות.
כשבהלכות גדולות אומרים שמקבלים שבת,
אבל יש מישהו אומר שתנאי מועיל ויש מישהו אומר שתנאי לא מועיל.
ואז בין מי שאומר שיש תנאי מועיל ותנאי לא מועיל, זה יש ויש,
נכון?
ואז מה יוצא?
שאם אני פוסק כמו בעל הלכות גדולות,
בתוך בעל הלכות גדולות יש ויש, הלכה כמו יש,
בהתראה.
ואם הלכה כמו יש בהתראה, אז מועיל תנאי.
בסדר?
המורכבות של הסעיף ברורה?
עוד לא.
יש לנו שתי דעות יסודיות,
האם
מקבלים שבת בהדלקה או לא.
בעל הלכות גדולות אומר מקבלים, בסדר?
טוסות, ראש,
רמגיד, רמב״ן וכו', רבנו ירוחם.
כל אלה אומרים שהם לא מקבלים שבת בהדלקה.
האם בעל הלכות גדולות זה כי סתם
ויש חולקים
זה
יש אומרים
או שזה יש ויש?
רגע, רגע.
אם אני אומר שבעל הלכות גדולות הוא בסתם ויש חולקים עליו,
אז הלכה כמו בעל הלכות גדולות.
ואם אני אומר שכיוון שמוזכר השם שלו זה יש,
ואחר כך יש אומרי חולקים,
אז זה יש ויש. אז הלכה כמו בתרא.
עכשיו תשימו לב עוד דבר.
אם גם אני אומר שבעל הלכות גדולות זה סתם,
בתוך בעל הלכות גדולות יש,
יש ויש.
ואז
שני יש ויש, הלכה כיש,
בתרא.
יפה. זאת אומרת, אם אני פוסק כמו בעל הלכות גדולות, אז תנאי מועיל.
למה?
אה, סליחה, כן, כן. התנאי לא מועיל לפי זה.
ברור מה קורה פה.
יש לנו מחלוקת כפולה.
האם זה יש ויש?
ואז באה הלכות הגדולות הוא האש הראשון,
והחולקים זה אש שני, ואז הלכה כמותם?
ואם אני אומר זה סתם ויש, הלכה כמו בהלכות הגדולות, ואז כי יש בתרא, ואז אי אפשר לעשות תנאי.
זו מחלוקת אחרונים גדולה.
מחלוקת גדולה.
אומר לנו הרמה, והמנהד,
אחרי המחלוקת,
אומר לנו הרמה, מה המנהד?
יש פה מחלוקת בין הראשונים,
שאותה אישה המדלקת
מקבלת שבת בהדלקה,
אם לא שתתנה תחילה.
שמנו לב מה עשה פה הרמה.
הוא לקח את בעל הלכות גדולות לפי
הגאות מימוניות.
לפי, לא, כאילו, סתם, אבל לפי הגאות מימוניות, הראשון,
שאם מועיל תנאי,
ודווקא אותה אישה מדלקת, אישה שהדליקה, היא מקבלת שבת בהדלקה,
אבל אם היא מתנה,
התנאי שלה מועיל בניגוד לדעת,
הכול בו בשם רבינו פרץ,
שהוא אומר שתנאי לא מועיל.
הוא עשה פה הרכבה בעצם.
עשה פה הרכבה.
עשה פה הרכבה.
כן? אם לא, מקבל שבת גם משתמשת איתך, ואפילו תנאי בלב, סגי.
מספיק אפילו תנאי בלב.
לא צריכה להגיד, אני מדליקה נרות ולא רוצה לקבל שבת. היא חושבת בליבה,
כן? במחשבתה שהיא
לא מקבלת שבת בהדלקה.
אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכו.
מה זה עד ברכו?
ברכו של היום?
ברכו של היום, כבר אנחנו עושים קידוש בבית, בברכו של מכון מאיר.
מה?
בואי קלע בואי קלע מתי היא נאמרת?
לפני שקיעה.
אחרת לא אמרנו כלום.
עוד פעם, תשימו לב שמדובר פה שמתפללים מוקדם.
בנפרד באשכנז התפללו מוקדם. מדוע?
תרומת הדשן, נביא את זה,
תרומת הדשן כותב,
התשובה הראשונה שלו,
היינו גורמים להתפלל ערבית,
אוכלים סעודה ומטיילים כמה שעות על נהר דונאי,
משהו בגרמניה,
כן,
אולי זה אריים, לא יודע.
קצרו מטיילים שם עד שצאת הכוכבים,
כי בין
שקיעה לצאת גוכבים זה המון זמן.
זה דרך אגב ההיתר שמביא רשי,
שמתפאר עם ערבית,
שיטת רבי יהודה,
אחרי פלאג המנחה.
כי אחרת מי יבוא ב-10 בלילה לבית הכנסת?
אירופה, צרפת.
בסדר?
טיפה לחבר את הכתיבה עם המציאות.
אנחנו לא נמצאים בספרים, נמצאים במציאות, בשטח.
טוב,
מעיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקים על השולחן,
אבל לא בשאר הנרות שבבית, מבחינתנו,
הלדים, הלדים והפלורוסנטים.
וצריך להניח הנרות במקום שמדליקים,
ולא להדליק במקום זה, ולהניח במקום אחר.
בסדר?
מישהו שהוא לא מרגיש טוב, אומר טוב,
תביאו לי את הנרות, אני אדליק פה ותשימו אותן אחר כך במקום אחר. לא עושים ככה.
מדליקים במקום שהם נשארים שם.
אז שמישהו ידליק.
יכול להיות שמישהו אחר ידליק.
בואו נאמר ככה, אני הולך צעד קדימה.
ברור שהפיליפינית לא יכולה לקחת את זה או להדליק.
בסדר? ראיתי את זה, לכן אני אומרה.
היא לא מרגישה טוב, היא על כיסא.
בסדר?
לא עובד ככה.
אז זה מה שכתוב פה, שאלה.
בסדר?
טוב,
זהו.
זה להיום,
סעיף י' ברסמ״ג. בעזרת השם, בשבוע הבא נמשיך,
סעיף יא בסעיף רסמ״ג.
שלוש דקות הפסקה והלכות תפילה.
