עושים על רס סג, ענייני הדלקת נר שבת.
דיברנו על החיוב,
מי חייב בהדלקת נר שבת.
ולשים לב, אני מדבר על
הדלקת נר שבת,
לא הדלקת נרות שבת. מדוע?
כי החיוב על אחד.
ממילא, סעיף ה' שלנו עכשיו, מה מברכים כשמדליקים?
להדליק
נר של שבת, לא נרות שבת.
החובה היא נר.
ולשים לב מה כתוב פה, סעיף ה' רס סג אומר השולחן ערוך, כשידליק
יברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם
אשר קדישנו ממצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת.
שים לב לנוסח.
יש לנו ברכת המצוות,
חכמים תיקנו לנו להדליק נר
בשבת בבית,
כמו שראינו בסעיפים הקודמים,
ואנחנו מברכים אשר קדישנו וציוונו,
ואיפה ציווה אותנו? מי לא תסעו, כמו כל דבר שחכמים מתקנים.
מתקנים, אבל מברכים להדליק נר של שבת.
תשימו לב לדיוק
שאומנם לא פה הוא מביא אותו, אבל
מביאים אותו הפוסקים הספרדים.
בחנוכה
אנחנו מברכים להדליק נר
ספרדים.
להדליק ספרדים.
הסקנדים מברכים להדליק נר של חנוכה,
כמו שבת, אותו דבר, מה ההבדל?
בשבת מברכים להדליק נר של שבת,
ובחנוכה נדליק נר של חנוכה.
מדייק הרב בן אשחי, היקף החיים מביא גם,
להדליק נר חנוכה.
מה ההבדל בין
נר של שבת לנר חנוכה?
הוא אומר, בשבת אנחנו מדליקים את הנר לכבוד שבת.
יש לנו שבת.
שבת קביעה וקיימא. השבת היא קבועה.
ששת ימי בראשית.
יסוד השבת זה הכרה ואמונה בבריאת הבורא את העולם בשישה ימים,
ונח ביום השביעי. כל מי שאומר ויכולו השמים והארץ
שותף עם הקדוש ברוך הוא למעשה בראשית.
מיד נקשרים לו שני מלאכים, גמרא במסכת שבת.
בסדר?
למה? כי הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים, שבת ביום השביעי.
הנר הוא מיועד להיטיב לנו את היום השביעי.
שלום בית.
איך אמרנו פעם? אם אני הלכתי בחושך, בבית, בשבת,
נתקלתי בכיסא שהוא במעבר, כמו פה,
אינסטינקט ראשון, מי שם את הכיסא?
אשתי. יפה.
בסוף, מה מתברר?
אחרי שמתחילים הבלאגנים, מה מתברר בסוף?
שאני שמתי אותו. אבל קודם כל, מי שם את זה?
היא.
אחר כך
אנחנו רואים מה קרה.
זה חלק מהעניין הזה שכתוב בשלום בית. אמרנו שיש גם עוד עניין,
כיוון שאישה
קיבתה חלתו של עולם,
אחרי תאודם הראשון, אז תאיר,
תאיר את העולם.
בכל זאת,
הנר הוא מיועד כדי להיטיב עיתנו בשבת,
כדי שהשבת תהיה יותר, נקרא לזה, כיפית,
שנכרה יותר בטובה בשבת.
זאת אומרת, הנר עצמו כלשהו
גורם שמסייע לנו לשמור את השבת בשמחה.
אבל זה לא מהותי לשבת.
בחנוכה,
אילולי הנר יש לנו חנוכה,
חנוכה זה הנר והנר זה חנוכה.
לכן מדייקים אצל הספרדים בחנוכה להדליק נר
חנוכה,
נר שהוא חנוכה.
אבל בשבת, להדליק נר
של שבת.
בעצם אשכנזים,
כמטבע שיש בשבת, גם מברכים בחנוכה,
להדליק נר של חנוכה.
שים לב להבדלים ולדיוק פה.
בכל מקרה, כיוון שחובה בסיסית, יסודית,
בהדלקת
נרות בשבת, זה להדליק נר אחד,
חלק ג',
ג',
בסדר?
בסדר?
טוב.
בכל מקרה, זו הברכה שלנו להדליק נר של שבת, וגם, דרך אגב, אם מישהו אין לו מספיק נרות.
הרי אמרנו שנוהגים להדליק שני נרות, אחד כנגד זכור, אחד כנגד שמור.
ויש כאלה שמדליקים יותר, שבעה,
שני בשר,
מספר הילדים, כל מיני.
מה אכפת לנו?
אנחנו אומרים, אור בבית,
נר בבית, אור בבית.
אתה יודע?
והסברנו בשבוע שעבר מה מהותו של נר.
בכל מקרה, לענייננו,
צריך שיהיה נר אחד דלוק, מי שקשה לו, מי שאין לו, נמצא במקום שאי אפשר, נר אחד מספיק,
מברך ויוצא, דרך חובה לכתחילה.
אין שום בעיה עם זה.
שני נרות, שני נרות, אבל אם אין לו אפשרות,
נר אחד זו המצווה ביסודה.
אומר השולחן ערוך סעיפי רס סג,
כשידליק, ידברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נרשה שבת.
אחד האיש
ואחד האישה.
כמו שראינו בחיוב, נכון?
מה ראינו?
סעיף ב',
אחד האנשים ואחד האנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק ושבת.
החיוב בהדלקת נר
הוא בבית.
ברגע שיש אנשים שגרים בבית, בבית הזה צריך שיהיה נר דלוק.
מי?
אחד האיש, אחד האישה.
מי מצווה יותר?
למה?
עיקר הבית.
היא עקרת הבית, היא עיקר הבית,
היא תעלה את האור בבית.
תפקידה של האישה להעלות את האור.
בהרבה מובנים, גם במובן הזה.
בסדר? זה היסוד.
תפקידים שונים, אף שחייבים, שניהם.
גם ביום טוב צריך לברך, להדליק נר של יום טוב.
וביום הכיפורים בלא שבת,
כי לפעמים קורה שיום הכיפור הוא בשבת.
מתי יום כיפור בשבת?
כשראש השנה חל ביום חמישי-שישי.
תמיד יום כיפור זה יום אחד אחרי היום השני של ראש השנה, בסדר?
תרשום לך.
באיזה יום ראש השנה השנה?
שני שלישי. אז מתי יום כיפור?
רביעי.
בסדר.
אז אם ראש השנה חמישי-שישי, יום כיפור בשבת.
טוב, אם יום כיפור בשבת,
ברור שמדליקים נרות בשבת, כי זה שבת.
אבל יום כיפור שהוא לא בשבת,
כן, כמו רוב השנים,
יש מי שאומר שלא יברך.
למה?
כי בדרך כלל למה אנחנו צריכים את הנר?
איפה מדליקים נרות בדרך כלל, לכתחילה?
מקום סעודה,
שולחן שבת,
שלא בטעות
נכניס את המזלג עם הסטק לאוזן,
לעין,
של מישהו אחר, לא יודע. בסדר, ברור.
צריכים שיראו מה אנחנו אוכלים ואיך.
אז אולי כיוון שלא אוכלים,
באים מבית הכנסת, מי שבא, יש כאלה שישנים מבית הכנסת ביום כיפור,
באים מבית הכנסת, הולכים לישון,
אז למה אני צריך נר?
אז יש מי שאומר שלא יברך.
ואנחנו נוהגים שמברכים.
מברכים על נר שמדליקים ביום הכיפוד.
אומר הרמה,
יש מי שאומר שמברכים קודם ההדלקה,
ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה.
כדי שיהיה עובר לעשייתו לא יהיהנה ממנה עד לאחר הברכה.
ומסיימים היד לפני הנר אחר ההדלקה, מברכים.
ואחר כך מספקים היד, וזה מקרה עובר לעשייה
וכן אמינה.
לשים לב פה לדבר
שהעלה אותו הרמה,
השולחן הופך לו דיבר עליו
כמשהו מה שהוא אומר. אתה רוצה להדליק,
טבעי הדבר.
אתה רוצה להדליק, מה אתה עושה?
אתה רוצה ליטול לולב, מה אתה עושה?
מברך,
ואחר כך
נוטה לולב.
אתה רוצה לתקוע בשופר,
מה אתה עושה?
אני קודם כל אתקע כדי לראות שאני תוקע טוב, ואחר כך
אני אברך?
תקעת, יצאת.
נגעת, נסעת, נכון?
מי שהריב את ארבעת המינים ביד, ולא ברך עדיין,
יכול עכשיו לברך?
לא.
כי הוא כבר הרים את ארבעת המינים.
בסדר?
אדם שקרא מגילה ושכח לברך,
עכשיו הוא יכול לברך?
מה פתאום?
הנושא ברור.
כלל.
כלל ברזל.
כל המצוות מברך עליהן,
עובר לעשייתן.
פירוש?
כל המצוות. קודם כל אני מברך
ומשם אני עובר לעשייה.
אין דבר כזה שאני אעשה ואחר כך אברך.
ברגע שעשית,
קיימת את המצווה. מה הפסדת?
ברכה.
מצווה קיימת.
אדם מניח תפילין ולא ברך.
עכשיו הוא בא, מקפל כבר את התפילין.
כשהוא בא לקפל את התפילין, מה הוא נזכר?
שהוא לא ברך.
קיים את המצווה או לא קיים?
קיים.
אם הוא רוצה עוד פעם עכשיו להניח,
במשך כל היום הוא יוכל להניח
ומברך עוד פעם.
זה ברור.
כל מה שאני עושה, כל המצוות, מברך עליהם
עובר להשיאתם.
אלא מה?
יש כמה דברים שאנחנו אומרים, שמע, זה נראה לא טוב.
נראה לא טוב, הבנתי אותך, אבל יש כלל, כלל ברזל.
כל המצוות מברך עליהם, עובר לעשייתם.
אני אתן לכם דוגמה
שקשור לחלק ב' של השולחן ערוך.
נטילת ידיים לסעודה.
אתה עכשיו מתחיל תירוצים, אתה רואה?
תירוצים.
הוא דתי כבר, הוא דתי.
בסדר?
שימו לב מה קורה פה.
הרי כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתם,
זאת אומרת,
צריך לקחת נטלה ביד,
לברך ברוך אתה השם
אלוקינו מלך העולם
אשר כדישון ומצוותיו הציוונו על נטילת ידיים ומייד
נטול ידיים
לסעודה שלוש אחר כך שלוש.
בסדר?
למה לא עושים כך?
הרי כלל אמרנו כלל ברזל.
כל המצוות מברך עליהם ועובר לעשייתם.
דרך אגב, מי פוסק שכך עושים?
רמב״ם.
זה יפה, מלחג עליהם. יפה.
זאת אומרת,
הרמב״ם פוסק,
כל המצוות מברך עליהם,
עבר לעשייתם, זה גם פה.
קח תענת לה ביד, תברן את הידיים ותיטול.
לכאורה, צודק מאה אחוז.
אלא באים חכמים אומרים, תשמע,
אתה ידיים לא טהורות,
לא מזוהמות בלכלוך, מזוהמות מבנת
התחלת זה שהן לא טהורות.
עוד שנייה ידיים שלך יהיו טהורות.
איך אתה מוציא שם השם
וידיים לא טהורות?
אתה מוציא שם השם מהפה.
ידיים לא טהורות.
טהר את הידיים.
רגע, רגע. אבל אם אני קודם כול אטול ידיים ואז אני אברך,
אז גמרנו.
קיימתי את המצווה
ואני
פספסתי את הברכה.
אה, יש לנו פטנט.
נעשה חצי-חצי.
מצד אחד
כבר הידיים טהורות, מצד שני אני לא יכול לאכול.
כי מתי אני יכול לאכול?
אחרי הנטילה?
אחרי שניגבתי את הידיים.
מותר לגרוע בלחם כשהידיים רטובות?
משתי סיבות, כמו שאומרים תמיד.
סיבה טכנית, סיבה רוחנית.
סיבה טכנית,
הוא ממאיס את הלחם. לחם רטוב, מי אוכל?
תרנגולים.
ידעים אוכלים לחם רטוב. לא,
מצה רטובה אוכלים כאלה של ימים שלהם.
אבל לחם רטוב אוכלים תרנגולים.
בסדר? אז זהו. דבר שני,
אם הידיים רטובות אתה תטמא את האוכל.
טוב, אין דין לטובה וטהרה, אבל זה מה שזה עושה.
זה פועל.
שתי הסיבות האלה לא אוכלים אם לא ניגבנו ידיים.
לא נוגעים בלחם בלי ניגוב ידיים.
ממילא באים חכמים ואומרים,
לצאת מהחוק
שכל מצוות וברכה עובר לעשייתם אני לא יכול.
מצד שני אני רוצה שיגידו שמה שהם בידיים טהורות נעשה חצי.
התחלנו את הנטילה אבל בעצם
לא סיימנו אותה. כי מה סיום הנטילה?
ניגוב.
לפני הניגוב תברך.
האם במקרה מישהו,
אתם מכירים את התנועה הזאת של האנשים?
הוא לוקח את המגבת ביד, אה, נטילת ידיים,
כשהוא כבר מנגב, ודידי, קודם כל אתה תברך.
תגמור לברך, עכשיו תנגב ידיים.
אם מישהו נגב ידיים לפני הברכה, מה קורה?
באמת הוא הפסיד את הברכה.
בסדר?
עזוב אותי עם האיומים, אני לא בעונשים, אני, מה צריך?
בסדר? הבנת אותי.
צריך גם להגדיר, אני לא עונה על זה, רק להגדיר.
עבדאל בן ברכה שאינה צריכה להבין ברכה לבטלה,
שנגדרים נפרדים. טוב, בכל מקרה, הנושא הזה ברור,
יפה. אותו דבר,
מה אנחנו עושים? איפה?
מה?
הנה, מה הרמה אמר פה?
כשאני בא עכשיו ורוצה לברך על הדלקת נרות,
מה רצית להגיד עוד? איזה מקרה?
גן. איך?
לא.
לא.
דווקא נשים.
דווקא נשים.
דווקא נשים.
יש שתי שיטות, זה אותו דבר כמו פה.
שתי שיטות. מתי אישה מברכת על הטבילה?
וגברים לא מברכים על הטבילה.
גברים, אין להם ברכה על טבילה, בסדר?
אין, אין, אין, עזוב.
בסדר? עוזבו.
אבל נשים.
אז יש מישהו שאומר, טוב, תטבול פעם אחת
מתוך השלוש פעמים שהיא רגילה,
כי בעצם זה מינימום שלוש פעמים שהיא רגילה,
כי על פי המנהג שלהם מחויבת,
אז תטבול פעם אחת,
תוציא את הראש,
שימה עליה כיסוי ראש, זה סיפור נוסף,
תברך ותטבול פעמים נוספות.
מצד אחד היא כבר טהורה מוציאה שם השם,
מצד שני היא עוד לא גמרה את התפילה.
ודרך אחרת מה אומרת?
קוראים להם בצורת וברך עליהם עובר לעשייתם,
לפני שהם נכנסים לטבילה,
מברכים, ואז נכנסים לטבילה שלוש פעמים.
אותו דבר בהדלקת נרות שבת.
אומרים, תראו, ברגע שהיא הדליקה נרות שבת היא כבר,
סליחה, ברגע שהיא בירכה
היא הדליקה נרושה שבת, בברכה הזאת בעצם היא מקבלת שבת.
היא קיבלה שבת,
איך היא תדליק נרות שבת?
להניק נר של שבת, זאת אומרת, מבחינת השבת.
אז דרך אחת אומרת, כל מצוות ותברך עליהם עובר לעשייתם.
מתי היא מתכוונת לקבל שבת?
בסיום ההדלקה.
לכן, תברך ותדליק.
אומר הרמה, לא.
אנחנו נוהגים
שיברכו אחר כך, אבל איך יכול להיות?
הרי כל מצוות ותברך עליהם עובר לעשייתם.
אז כמו הפטנט של הניגוב,
מה הפטנט פה?
אתה יודע. עכשיו, זה לא ככה.
לפי מה שיוצא ברמה זה ככה
לכסות את הנרות
שכאילו אינם, מכסים את הנרות, ואז מברכים,
מוציאים את הידיים, ועכשיו יש לנו נרות,
ומברכים
אחרי ההדלקה.
אשכנזים נוהגים כך, ספרדים נוהגים קודם כל לברך, ואחר כך להדליק.
והבן איש חי, בגלל החששות שלו, של הרמה,
סגן הבן איש חי פוסק שקודם כל תדליק
ואחר כך תברך.
אבל שים לב שיש פה בעייתיות.
תראו, אני אגיד לכם, יש באמת כאלה שמחסים את העיניים, זה גם אפשרי,
אבל אני ראיתי כאלה, בדיוק, כמו שאתה עושה.
עושים ככה, נכון?
אז שאלתי אם מישהו בא לקטוף מלאכים,
או להתחיל כבר, אתה מכיר את
התנועה הזאת?
מכיר את זה?
לא יודע, אני לא הייתי אף פעם בקורס.
למדתי מסכת מכות,
אבל פרק הג'יוג'יצ'ו לא למדתי.
זה ברור, לא יודע, מה שהיא רגילה שתמשיך,
אבל באופן עקרוני, מה שצריך זה ככה.
איך אמא שלה עושה?
שתמשיך.
אי קודו כל ואתה אשכנזי?
אוי אי.
עכשיו יש כאלה, שהרי אתם יודעים,
זמן הדלקת נרות,
העלאת הנרות בבית, האור בבית,
זה זמן גדול מבחינה רוחנית.
וכתוב שזה הזמן שאישה מתפללת על כל מה שצריך בבית.
מה הדבר שצריך בבית?
יפה. דבר ראשון,
שיהיה בית.
ואחרי שיש בית,
מה אני צריך?
המשכיות הבית.
הווה אומר,
על הילדים.
וזה מה שהגמרא אומרת, שמי שזהיר בנר,
הבי אין לו בנים,
תלמידי חכמים.
זה הזמן להתפלל על זה.
בסדר? זה מה שאישה מתפללת.
אז הרבה פעמים, כן, עוצבים את העיניים ומתפללים.
בסדר.
אף שיש גם מעלה,
זה מופיע בערי הקדוש, יש מעלה
להסתכל על האש,
להסתכל על הנר.
על הבעירה שלו,
על האור שהוא מפיץ.
כן, מופיע בכתבי הארי, אם מסתכלים על המדורה לצדקת רבי שמעון בר יוחאי בל״ג בעומר.
אתה בתוך המדורה יכול לראות
דברים יפים.
בסדר?
לא חשבנו על זה אף פעם, נכון?
יש פה מעלה בהסתכלות הזאת.
ולכן גם כאן.
יש את המעלה של לראות את הנר, אבל
באמת עוצמים עיניים, שמים ידיים,
ומתחננים, מתפללים לקדוש ברוך הוא
על הבית ועל התכולה שלו.
והתחולה אין הכוונה המייבש כביסה והמדיח כלים, אלא
הילדים שנמצאים בבית,
שיגדלו ושיהיו ויגדלו וקדושה,
נברכה,
בנים, צדיקים, יראי השם.
כן, מי פעם ראשונה שומע את זה?
הוא מוטר, אני עוד צעיר.
מוטר לשמוע את הדברים פעם ראשונה.
למה זו פעם ראשונה שאני שומע את זה?
שמה? שמכסים...
למה?
אדרבה, צריכים ליהנות מהאור.
אם לא נהנינו מהאור בהבדלה, אין לנו מה לברך.
אבל למה עושים ככה?
כי הציפורניים מבריקות,
אלא אם כן זה בנייה, ואז זה מחושפש ומטה.
בסדר, זו אחת הסיבות הנוספות למה לא נעשה.
אבל המהבהק של הציפורניים,
אתה רואה שאתה נהנה מהאור, הנה זה בא עד לכאן.
אבל בפירוש צריך ליהנות מהאור.
יש מקומות שמכבים את האורות האחרים.
הייתי אצל אשכנזים,
מכבים את התאורה כדי שתיהנה מהאור. אז בוודאי שצריך להסתכל עליו, אלא מה?
מה זה, פה נר חנוכה?
שאסור ליהנות מאורו?
אדרבה, פה חייבים, צריך.
אני לא יודע, אני
לא מסתדר לי, אבל אם יש איזשהו מקור,
תמיד אנחנו נשמח לשמוע ולהחכים.
אחד הדברים החשובים שיש לנו,
שאנחנו אוהבים לשמוע דברים חדשים.
אתה יודע, לא כולם אוהבים את זה.
זה אני, ככה אני רגיל.
זה אני,
מוכן לשמוע דברים טובים,
שאני אהיה עוד יותר אמין, בסדר?
יפה.
אומר לנו המשנה ברורה, סעיף ה', כשידליק.
יש אומרים, כשיש חופה בערב שבת
ומאחרים בה עד אחר שקיעת החמה,
והאישה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה,
והיא תצטרך לעשות עוד איזה דבר אסור בשבת,
על כן תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה,
והרגרא בחשיכה תפרוס ידיה על הנרות ותברך.
כשהוא עדיין בין השמשות אחר החופה, תאמר לנו די להדליק.
שלא גזרו,
כן, השבות בנשות לצורך מצווה, כן, והיא תברך.
ותמאו האחרונים על זה.
מה פתאום? מי עושה דבר כזה?
זה לא שייך ברכה בדלוקה ועומדת,
ובפרט שעתה הוזמן איסור להדליק.
ואיך תאמר וציוונו להדליק כשזה איסור להדליק?
כן, ברוך השם, היום אין לנו דברים כאלה, נכון?
לא ראינו...
יפה. סמוך לערב שבת?
הרבה היו עושים, בזמנו.
גם ההורים שלי עשו חופה בערב שבת.
בירושלים. היו מאחרים טיפה, אתה יודע, עד שגומרים, ועד שזה לוקח זמן. אה, עד שגומרים. כן, עד שגומרים.
זה לוקח זמן.
עכשיו תראו איך העולם התהפך.
זה הפכים.
בזמנו היו עושים חופה ביום שישי. למה?
שהסעודה של ליל שבת עם המשפחה
זה בעצם הסעודה של החתונה.
ואז מה עשינו בזה?
חסכנו הרבה כסף.
מה היה? לא היה.
ההורים שלי או אשתי וכולם ככה היו בירושלים פה,
זאת אומרת, לפני כמה שנים, כן.
כי בעצם הסעודה של החתונה
זה המשפחה, הסעודה בליל שבת בבית.
בסדר?
במניין וזה, בסדר, אבל
זה הסעודה. מה היו עושים בחתונות?
מביאים קצת, איך זה נקרא, השקיות עם הסוכריות?
דה רז'ה?
שקית עם סוכריות.
וזה ליקח,
עוגה כזאת עגולה. אתה זוכר את זה?
ליקח, מה? כי ליקח טוב נתתי לכם. נתנו את זה גם בשמחת תורה
וגם בברית מילה.
אתה יודע, עוגה כזאת עגולה עם סוכר עליה, כמו כיפה.
אני חושב שעדיין יש לי למצוא את זה בגאולה.
עוד מוכרים את זה.
ואתם מחזירים אותי 50 שנה אחורה, עם הטעם, כן.
בקיצור, זה מה שהם מחלקים.
אנשים הולכים הביתה
והמשפחה המצומצמת,
הורים משני הצדדים, אחים,
יושבים לסעודת שבת, זה החתונה.
זה חיסכון בהוצאות. זאת אומרת, לא היו.
מה זה חיסכון?
זו לא הייתה אפשרות אחרת.
ככה היו עושים.
היום, אנשים שעושים ביום שישי, מה הם עושים?
מה, זה דופקים ארוחה,
לא יודע אם להגיד, בלי עין הרע.
בסדר?
ואחרי כן מזמינים 150 חדרים למלון בשבת.
אתה מבין את ההבדלים?
מצא את ההבדלים.
זהו.
וסעודה אחרי חצות, ובמשך כל היום גם. השאלה אם עושים סעודה גדולה ביום שישי.
סעודה בזמנה, למשל ברית מילה, אפשר לעשות ביום שישי.
עדיף לפני חצות.
אבל סתם סעודה, אירוסים, ראינו כבר, נכון?
שלא עושים סעודה בערב שבת.
לא טוב לעשות סעודה בערב שבת.
יום הולדת,
סבתא חוגגת,
כל מיני דברים כאלה.
מה פתאום ביום שישי?
ברית מילה, דברים שאין בזמנה, ברית מילה, פדיון הרבה ימים, כן.
לא אמרת, גם לפני.
בטח, מה השאלה?
אוי, טאטאא, בואו נראה מה חתום, בואו נראה מה חתום.
סעיף ב', יש מ״ט סעיף ב'.
אתה רוצה לקרוא או שאני אקרא?
אני אקרא, יאללה, אני אקרא.
בסדר?
לא להתבאס בקול רם.
טוב.
אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול,
ואפילו היא סעודת אירוסים מפני כבוד השבת,
שייכנס לשבת כשהוא תאב לאכול,
וכל היום בכלל האיסור".
אחר כך יש לאכול, לשתות,
בלי קביעות, מתשע שעות וכולי, איזה סיום עשית.
זה דבר שהוא רגיל בו.
הוא יאכל ארוחת בוקר, הוא יאכל משהו בצהריים.
איך אמרתי פעם, יש כאלה, יום שישי אחר הצהריים, מה עושים?
נוסעים לסבתא בקסטל, לאכול קומבה.
נוסעים לסבתא בגאולה, לאכול גפילטפיש.
לא משנה, שלא יגידו שאנחנו פה
בכל הכיוונים.
ידידי, לא יושבים עכשיו כולם לפתוח פה שולחנות,
יום שישי.
יום שישי צריך להגיע לשבת כשהוא תאב.
תאב בבית. אתם רואים? מה זה תאב בבית?
תיאבון.
מאיזה עוד מילה יש בעניין?
אפס, כי לא יחדל.
אביון.
מה זה אביון?
מישהו שהוא רוצה משהו שאין לו.
אז בא בן אדם,
אתה יודע, לכן מסביר הרוחם הקדוש, ראינו את זה לפני שבועיים,
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. מי זה אביון?
המלך המשיח.
כל כך הוא רוצה לבוא לאגוד אותנו. עני, ורוכב על חמור.
עני זה אביון.
מישהו שאין לו והוא רוצה.
מה פשוט המעשה עם רבי יושב בן לוי שהמשיח התחיל לבכות כשהוא שמע כמה עם ישראל רוצה אותה.
למה הוא לא מגיע?
זה אביון.
אז בן אדם בא יושב עם צלחת כזו גדולה לאכול,
בא מישהו, מה אומר לו?
בתיאבון.
תגיד לי, אתה בסדר?
הבן אדם היה תאב לאכילה,
עכשיו הוא יושב, בעצם הוא צריך להיות עשיר,
שבע,
ואתה אומר לו, בתיאבון?
תהיה אביון עוד?
אומרים לו אוכל, יושב, ואתה יודע,
אנשים אוכלים,
מישהו עובר, מה הוא אומר?
יפה.
ביאלנאו, יש לי הרבה.
תגדיל את התיאבון.
למה?
כל היום בטן?
זה ברור.
אז אם אתה רואה מישהו אוכל, מה אתה אומר לו?
לסובע.
עכשיו אתה משלים בן אדם.
אז אם אנשים אומרים דברים, נכנסים למים הם אומרים.
מה, חשבת על זה קודם?
לא חשבת על זה, ידעתי.
אם הייתי יודע שכולם חשבו על זה, לא הייתי אומר.
בסדר, זה ברור.
בכל מקרה, מה שאומר פה על שולחן ערוך,
לא עושים שום סעודה שאינו רגיל בימי החול כבר מהבוקר.
הסעיף אומר, סעודה שזמנה בשבת, כגון ברית מילה,
בדיון הבן מותר.
כן, המילה רק פשוט.
ומה אומר פה המשנה הברורה למטה?
אסור לקבוע,
אני לא אוהב להגיד את זה בעל פה,
סעיף קטן ז',
כן? יש מ' ט' סעיף ב', סעיף קטן ז',
עמוד יד'.
לא נעים, נכון?
הסעיף הזה?
תראה מה אומר המשנה הברורה.
אסור לקבוע, ואיתא בגמרא
דהייתא משפחה בירושלים,
לא בקסטל,
בירושלים,
שקבעה בסעודתה בערב שבת,
ו...
בסדר, זה ברור?
לא נעים.
בקיצור, המשפחה הזאת איננה.
אני מדבר בעדינות. אומר המשנה ברורה בגמרא ונעקרה,
לעקור ולהוציא מהשורש.
לא יושבים לסעודה גדולה
משפחה בערב שבת.
אני אומר את זה בפירוש.
כי לשבת צריכים להגיע כשאדם תעב.
תן לך דוגמה.
בא אליי מישהו מבית הכנסת.
בא אליי מישהו מבית הכנסת.
בסדר?
אתה מכיר את הבית הכנסת הבא?
יפה, אתה מכיר.
הרב,
הרב, חורף, זה היה אחרי ערבית באזור חמש וחצי, ככה.
הרב, הוא תופס את הבטן, הרב.
אני יכול לעשות קידוש לכל שמונה וחצי,
פשע?
מה שעה עכשיו?
חמש וחצי.
מה קרה?
הרב, אני ירדתי מהאוטו ובאתי לבית הכנסת,
חזרנו מההורים.
עד פה.
אימא נתנה לנו קוב חמוסטה,
קוסקוס עם בשר,
כל אחד לפי העדה שלו, גפילקל פי שימחרן, בסדר,
מחזרת,
לא אכפת לי מה, מעלה עד פה.
זה בדיוק מה שאסור.
אסור, בתכלית האיסור.
לשבת צריך להגיע את האב, לא רק לצד הרוחני, גם לצד הגשמי.
ידידי, לא, החכמים עושים לך את חשבון הנפש,
מה אתה צריך להתנהג?
גם מחר יעשה למישהו חשבון נפש ומתי הוא רוצה להניח תפילין?
לא.
יפה, אז אומרים לך חכמים,
אומרים לך חכמים, דיר באלכ,
אין לך המשך.
דיר באלכ, חלאק, בסדר?
תזהר עליך, על עצמך.
אל תאכל לי סעודות
יותר מהסטנדרט המינימלי הרגיל ביום שבוע.
באמצע השבוע.
אל תשב לי פה עכשיו לפתוח שולחן ביום שישי.
יום שישי כולו
הכנה לשבת.
זה ברור.
לא, נכניס את זה לראש.
אני שומע מה אתה אומר.
אני אביא את הראש, אני משנה אותו.
התפיסה,
התפיסה צריכה להיות אחרת בכלל.
כל מה שאני עושה,
אז ההורים גם צריכים לדעת.
תגיד לי, תסתכל.
אני לא מבין.
מה זה קערה קטנה?
שני ליטר, כמה זה קטן אצלך?
כמה זה קטן אצלך?
חד פעמי לפתן,
חד פעמי מנה אחרונה,
חד פעמי מרק,
איזה חד פעמי?
אם זה משהו קטן, לא דיברנו.
דיברנו
על שיושבים, פותחים שולחן כמו שצריך,
סעודה שאינו רגיל בה בימי החול,
מבחינת כמות האכילה, מבחינת גודל האכילה.
בסדר.
לא אמרנו להיות רעב, יש כאלה.
בסעיף הבא, אני חושב, היה שם, נכון?
כן, סעיף ג'
ברשמי ט'.
דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת.
לא בגלל שהם עושים פה תיקונים וחטאים.
שייכנס לשבת כשהוא תער.
אתה יודע מה זה לאכול בשבת?
חייבים לדעת את זה, רבותינו.
אכילה בשבת זה משהו אחר מכל השבוע.
ראינו את זה בשפת אמת,
שאכילה של קדושה
הוא מביא את זה על מעשר שני, אבל הוא מביא את זה אכילה של קדושה, אכילה של אוכל של שבת,
מכניסה באדם יראת שמיים.
סיפרנו על הרב בן טוב פעם, שאמר למישהו,
אם תצליח שהבן שלך
יאכל ביצה של חמין בשבת,
הרווחת את הבן.
אתה רואה איך אמרו את זה, שפת אמת, אחר כך,
לפני שנה ראיתי שזה שפת אמת, כל הזמן ידעתי שהרב בטוב.
היה איזה בן שהגיע,
מישהו מעל השכונה שם, שהיה גר הרב בן טוב,
זכת ירווחה בשמואל הנביא.
הבן הגיע יום שלישי,
אמר לאבא שלו, יש לי כרטיס חזרה ביום שני.
לאן?
להודו.
הוא כבר שנה וחצי בהודו.
בא, אמר לאבא שלו, בואו, קח קצת תפילין כדי שלא מישהו ישים אותם באיזה פח אשפה.
זהו, אני כבר יושב שמה באיזה מקדש, ואני כבר מתחיל תפקידים.
זהו.
פגרתי עניין.
המשפחה מינימום דתית,
קצת יותר רשמית, באסכולות שאנחנו מסווגים.
בא אבא הזה, בוכה לרב,
מה אני עושה? הבן הזה,
הרב אומר לו,
שבת
תגרום לכך שהוא יאכל ביצה של החמין,
קיבלת את הילד במתנה.
ביצה של חמין זה מיוחד דווקא לשבת.
לא אוכלים את זה באמצע השבוע, נכון?
זה האוכל המיוחד ביותר לשבת.
אחר כך ראיתי, אחרי שנים,
שהשפה תמיד אומרת שאוכל שמיוחד לשבת הוא
מכניס ירית שמיים, אוכל שיש לו איזשהו בקדושה,
כמו מעשר שני.
למען תלמדו לי יראה את השם, כתוב, זה אוכל בירושלים,
למען תלמדו לי יראה את השם, אז הוא אומר, כן,
האוכל מכניס לך את ירית השמיים.
כי זה מיוחד מיוחד לשבת. יש לך עוד משהו מיוחד?
קישקע.
שבת, כן, יש כאן חמישי בלילה,
אצל החבר'ה, בצ'ונט.
בסדר,
זיכרון מישה.
בואו, קביצה.
טוב, יש פה עוד משהו, אבל לא משנה.
עוד דבר,
מיוחדות בביצה. מה מיוחד בביצה משאר כל המאכלים?
מה מיוחד בביצה
שונה מכל המאכלים כולם.
ייחוד.
ייחוד.
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
בסדר? מה זה ביצה?
תא אחד, נכון?
כל דבר מורכב מאלפי מיליוני תאים, לא?
ביצה זה תא אחד.
תא אחד
שממנו אחר כך הוא מופרד.
זה ככה עובד.
אתה הכי גדול בעולם, זה בצער של אל
סדר עוזר.
נושא ברור,
אתם איתי,
יש פה מיוחדות.
יש פה מיוחדות.
בכל מקרה, הסיפור שם היה, שהוא אמר, הבן שלי,
אם הוא יקום בשבת, זה אולי באחת בצהריים ואני יודע מה,
בכלל אם הוא יושב איתנו
והמשפחה כולה בהלם,
ואתם יודעים,
אמר לו, תשמע,
תגיד לו, אם אתה נוסע, בוא לפחות שבת,
כל המשפחה נשב ביחד, נאכל, ניפרד ממך.
נשמע הגיוני?
יפה. זה מה שהוא עשה.
ואז, נתן לו.
נתן לו לאכול ביצה, אכל ביצה.
יום ראשון ביום שני הוא צריך לטוס. יום ראשון בערב,
הבחור חטף ג'ננה.
התחיל לרוץ ברחובות.
בכלל לא היה שייך שיעלה למטוס.
לא הבינו מה קרה לו, חשבו שאשפוז.
אבל זה עבר לו ביום שלישי בבוקר.
ואז, כשהוא עבר, עבר.
ואז התחילה העבודה.
הוא לא נסח אבל, בסדר?
היה לי סיפור אחר כך, מישהו במכון
ביקש שאני אהיה סנדק של הבן שלו.
אז ישבתי,
איזה אולם בתלפיות זה היה.
באים אחר כך, ויש לי היום איזה
מנהג חדש.
שהולכים כולם לסנדק, הוא יושב ומברך את כולם, שעה, חצי שעה, לא יודע כמה.
כן, זה חדש.
עשר שנים אולי, שמונה שנים, לא יודע כמה.
אני לא זוכר את זה בתור...
לפני עשרים שנה אתה זוכר דברים כאלה?
זה היום, נכון?
שנים האחרונות, שנים האחרונות.
זה לא היה פעם.
חתונות בכלל.
זה החידושים של היום.
אם זה דברים כאלה זה בסדר, אני בעד.
אולי אם נקבל ברכה,
למה לא? שיחלקו ברכות לכולם.
שכולם יהיו מבורכים.
בקיצור אני יושב שם, בא אליי מישהי עם כיסוי ראש כזה, ככה.
אני מת.
חמישים וחמש,
משהו באזור הזה.
אני אברך אותה.
צריך לברך כל אחד משהו אחר, נכון?
אפשר לברך את כולם אותו דבר.
שיהיה בעזרת השם, הילדים שלה כולם יהיו יראי שמיים,
לומדי תורה,
בעבודת השם.
ואז אחרי שאני גומר ואומר להם, הרב הרב,
תברך את הבת שלי, תחזור בתשובה.
אמרת אותו, ברכתי כבר.
מה ברכתי?
שכולם יראי שמיים, אלי השם הזה.
ברכתי כבר, מה את רוצה?
לא, לא, לא. אמרתי, בדקה מה הבת הזאת.
אומרת לי, בת 16-17, משהו כזה,
ירדה מהפסים, אז בא בית יעקב, לא יודע בדיוק מה,
אמרת לה, תגידי לי, את עושה חמין לשבת?
בטח, עושה חמין.
אז שמה בתוך החמין ביצים?
אז אמרתי מערב, לא?
שמה בתוך החמין ביצים?
אז היא אומרת לי, בטח.
אמרת לה, תתני לבת הזאת לאכול ביצה,
תחזור בתשובה.
האישה הזאת היא חיליף הצבעי, היא אומרת,
היא היחידה בבית שלא רוצה לאכול ביצה של חמוד.
תבין את זה?
תשכנע אותה.
מה?
כוחה של ביצה.
בסדר?
אז לכן אני אומר, צריך לשים לב לכמה דברים,
בעזרת השם. איפה היינו?
רצ סוויח סעיף ה', נכון?
מה קורה איתנו? טוב, בואו נתקדם טיפה.
היינו באמצע המשנה ברורה,
ועל אידך תקנה שתאמר לענו יהודי שידליק,
זאת אומרת,
אישה תגיד אם כבר מאוחר לינו יודעי להדליק, גם כן קשה,
אבל אין שליחות לגוי.
שים לב לדבר הזה,
אם בן אדם
לא מרגיש טוב,
האם יכול בן אדם לבוא ולהגיד,
להגיד, מישהי לא מרגישה טוב, יש לה מטבית בבית,
איזה מטפלת פיליפינית,
יכולה לברך ולהגיד לה, תדליקי?
מה התשובה?
אין שליחות לגוי.
לא יכול להיות שגוי ידליק בשבילך.
אם הוא ידליק, הוא ידליק.
אם אתה הדלקת, אתה הדלקת.
אם הוא הדלקת, אתה לא יכול לברך.
בסדר? זה מה שאומר פה המשנה בורא.
כל שכן בזה אשר אישה לא תברך ומאס כי האחרונים עצה אחרת לזה,
דאנו לפי מה שקיים על הלקמן,
שיכולה לברך ולהתנות על כל פנים בלצורך,
שאינה מקבלת שבת בהדלקה.
אך אינם היא בענייננו,
אבל לצורך,
ותדליקו תברך קודם שהולכת לחופה ותתנה.
בוא עדי נמי באישה שחללת טבילתה בערב שבת,
תדליק ותברך קודם הליכתה לבית הטבילה ותתנה שאינה מקבלת שבת עד אחר רחיצה וחפיפה. זאת אומרת, סמוך לשקיעה.
ומה אנחנו אומרים היום?
אם מישהו, למשל,
יפה.
מה קורה היום? למשל, אני בדיוק נותן את הדוגמה,
משפחה, זוג, רוצים ללכת לאכול אצל ההורים בליל שבת.
אלא מה, שללכת ולחזור פעמיים זה קשה.
האם יש אפשרות להדליק נרות שבת בבית
ולנסוע להורים
ולחזור ברגל, אבל בתנאי שהנרות דולקים כשאנחנו חוזרים.
בסדר? אתה שם לב לכל הפרטים.
השאלה היא, צריך להיות כל הפרטים, בסדר?
אבל היא הדליקה נרות שבת.
יכולה האישה להתנות.
אני מדליקה נרות שבת, כמובן שזה אחרי פלאג המנחה,
מדליקה נרות שבת, לא מקבלת עכשיו שבת,
במקרה שיש צורך,
לא מקבלת שבת, נוסעים
למקום שצריכים לאכול,
כשחוזרים הביתה נהנים מהאור.
צריכים ליהנות מנר שבת.
וברגע שאני נהנה מהאור, אז אפשר
לצאת ידי חובת נרות שבת, ואז הם מוצאים איזה חובת נרות שבת.
אבל אם באו הביתה ונרות לא דולקים, לפחות אחד,
כן, לא עשינו כלום, כי לא נהנינו מהנרות, בסדר?
זה הפתרון למי שרוצה
לנסוע ולחזור ברגל, עוד פעם, בתנאי שהנר, כשחוזרים,
הוא דולק.
לפחות אחד מהם, כן.
איזה סוג?
היה מי שהתיר פעם ולא שמחו על זה.
כי יש פיקוח נפש, או דברים כאלה,
לא חס וחלילה, ולא יחרבו, ולא כלום.
אתה יודע, מדליקים נרות בנר.
בשבוע שעבר הסברנו מה זה נר, מהותו של נר. טוב,
להדליק נר של שבת, אפילו כשמדליק כמה נרות,
טוב שיאמר נר, כי עיקר החיוב הוא נר אחד.
בסדר?
גם ביום טוב?
כן, כן, אף פעם לא. אתה שמעת פעם את יפתך אומרת להדליק נרות של שבת?
מה?
למה?
לא.
לברך בקול.
כתוב שברגע שמישהו מברך בקול ושני עונה אמן על ברכתו,
הוא גורם לברכה לחול פה בארץ.
תמיד זה טוב.
בפרט בברכה כזו גדולה של שבת,
רוצים להכניס את כל האור והברכה לבית
על ידי נר שבת,
אין שום שאלה, בקול.
אדרבא, תפנה כל מה שיש
ברגע
שאשתך מדליקה נר שבת, תעמוד לידה, תקשיב לברכה.
חשוב.
מעלה גדולה.
לא חייבים, אבל...
זה טוב, זה טוב מאוד.
אנחנו מצדידים.
בסדר?
יפה.
ואין צריך לברך זמן על ההדלקה, הם היו במקום שנהגו למחות בידם,
ואנחנו רגילים לברך שהחיינו בשעת
הדלקת נר של יום טוב. יש כאלה שלא.
ואם חל יום טוב ושבת, אומר ששבת ושל יום טוב.
כן, ואין לקוונת אף רשיעות לגבי יום הכיפורים, שמביא שם מחבר את דעת הפוסק המצליח לברך
בסביר אלה שגם יום הכיפורים אף שאין בו אכילה ושתייה ואין שייך עליו מצוות עונג,
אפילו האחי שייך בו משום שלום בית.
זה מה שאמרנו, להדליק נר של יום הכיפורים.
קודם ההדלקה,
כשאר כל המצוות שמברכים עליהם, עובר ליסיעתם.
אחר ההדלקה,
סבירה לה, שאם תברך, אבל כאילו קיבלה לה שבת בפירוש,
ושוב אסורה להדליק.
אם כן, ביום טוב לו שלא שייך זה,
לכו לעלמא תברך ואחר כך תדליק. שימו לב מה אומר הרממה?
הרי מה הבעיה שלי בשבת?
שיתקבל שבת בברכה.
ואם היא מקבלת שבת בברכה,
היא לא יכולה להדליק.
אבל ביום טוב אפשר להדליק נר על ידי העברה?
אפשר.
אז היא מדליקה את הגפרור, מדליקה את הנר, מברכת,
תדליק נר של יום טוב.
לא, אבל שום בעיה.
טוב, אין בעיה.
בדעת המגן אברהם זה לא פלוג, אבל הרבה האחרונים סבירו לו, כמו שכתבנו מתחילה.
אז היה נוטה דעתו של המשנה ברורה,
שביום טוב אישה קודם כל
תברך
ואחר כך תדליק גם מי שבשבת קודם כל מדליקה ואחר כך מברכת.
ונכון, שם מגן אברהם אומר, לא חילקנו אותה, מי תעשי ככה?
זה לא מבולבל, אתה יודע.
שהאישה לא תתבלבל. ברוך השם, היו נשים דעתניות, הן לא התבלבלו.
הן יודעות בדיוק מה צריך. יותר טוב ממך.
קודם כל לברר,
לברר,
אחרי זה להביא.
בעברה. זה כן.
כי כל הסיבה ששבת זה כי היא קבילת שבת.
ופה אם היא תקבל יום טוב, מה אכפת לי?
לא, לא.
מותר שיותר, מותר גם לתאורה.
אני לא יודע אם להגיד מותר, כי לדעתי זה אסור.
כן?
סיגריה?
אה, סיגריה זה אוכל נפש.
שתיית הטוטון?
בסדר?
אוכל נפש.
זה אוכל נפש.
ההבדל ברור.
בסדר?
בסדר. אז זהו, אז אם אתה אומר שזה אוכל נפש,
אז בצום זה יהיה אסור.
אם אתה אומר שבצום זה מותר,
כנראה זה לא אוכל נפש, אתה מדליק ביום טוב.
לכן,
מהחששות האלה בלבד,
אני כל השנה לא מלמד לי,
בעזרת השם. טוב,
שבוע הבא, סעיף ו',
בחורים היו יכולים ללמוד חוץ לביתיו?
יש פה בחורים שהולכים ללמוד חוץ לביתיו?
מה? יש כאלה, נכון?
היה לכולם, לקיצור.
בעזרת השם, שבוע הבא, ר' סעיף ו',
דקה וחצי הפסקה, ככה שתראה.
