בפעם קודמת
התחלנו לדיון, יש סימאל וס.ג,
הנושא של הדלקת נרות שבת.
דיברנו על חשיבות
הדלקת נרות שבת. בין היתר גם אמרנו
שחייב שיהיה בבית נר דלוק, זה בסעיף ב', בסעיף ג' הדגשנו את העניין הזה של נשים שמוזרות יותר בהדלקת נרות שבת, כיוון שהן נמצאות בבית, הן עיקר הבית, היא עקרת הבית, אומרים לה להדליק.
אבל אין ספק
שהדלקת נרות שבת מוטלת בין על האיש ובין על האישה, אותו חיוב בדיוק,
רק יש פה איזושהי מעלה לאישה שנותנים לה על מנת שהיא תדליק נרות שבת.
היום אנחנו מתחילים את סעיף ד',
זה עמוד ל״ו,
במשנה ברורה הסטנדרטי.
אם אני לא טועה, בפעם הקודמת דיברנו העניין הזה של שני דברים.
א',
בכל הטבע ובכל המציאות אנחנו יודעים שבסופו של דבר מי שמוציא לפועל את הטוב במציאות,
זה האישה.
זה מה יש.
ככה זה עובד. ככה הקדוש ברוך הוא הטביע בעולמו.
בדיוק עכשיו גמרנו את השיעור
לגבי העניין הזה של
מתוך מה האדם מחליט החלטות.
אז בספר של הרב שפירא,
אהבתי תורתך, הוא אומר,
נביא בשם הגרע.
כשאדם רוצה להחליט איזושהי החלטה, תשבי בבית מדרש תלמד.
אחרי שעה-שעתיים של לימוד תורה, עכשיו תחליט.
למה הכל נראה?
מתוך עבודת השם.
בסדר? מתוך רצון השם זה הטבע.
הוא נותן לך את ההחלטה הנכונה.
יש כאלה שאומרים, טוב, נלך קצת לשחק ביליארד,
אני יודע מה.
עזוב, מתוך זה אתה מחליט החלטות?
יפה.
אז גם כאן אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הטביע בעולמו שאת האור בסופו של דבר מעלה האישה.
כמו
שנתנו דוגמה נוספת,
שהבעל הולך לשוק,
מביא חומרי גלם, ומי מוציא את האוכל?
אה, תגידו לי, היום זה הפוך.
כן, יש הרבה דברים הפוכים היום.
בסדר?
האישה מבשלת.
איפה זה נמצא בטבע?
יש לך רעיון?
הבעל הולך ומביא את החומר,
האישה מבשלת, מחממת, מארגנת, כמה זמן?
תשעה חודשים,
ואחר כך יוצאת תוצרת יפה.
זה בדיוק זה.
זה בדיוק העניין.
שבסופו של דבר את התוצרת, את העלאת האור,
כן?
זה דרך האישה.
היא זו שעושה את זה. לכן גם הדלקת נרון,
לכן גם הפרשת חלה.
כל זה שייך
דווקא
לאישה, מכוח הלידה.
טוב, כמובן שאמרנו שלכל דבר יש גם את הצד החיובי,
הרוחני, יש גם את הצד הטכני השלילי.
הטכני זה מגבלה, נכון?
זה גשמי. מה אומר רבי שמואל למטה?
למה האישה
חייבת בהדלקת נרות יותר מאשר, חייבת כמו הבעל, אבל למה היא
זו שאומרים לה להדליק נרות?
יש לך למטה סעיף קטן יב.
ועוד טעם,
כיבטה נרו שלו.
היא גרמה מיטה לאדם הראשון,
ועכשיו בואי תדליקי,
תיקון.
אבל בואו אנחנו נישאר בשולחן ערוך למעלה,
לא נרד למטה לרבדים של המשנה ברורה,
שלהם דברי אלוקים חיים,
אבל אנחנו תמיד מעדיפים להיות בצד החיובי.
כיוון שהאישה היא עיקר הבית,
עקרת הבית הכוונה היא עיקר הבית,
ממנה הכל מושתת,
לכן גם היא תעלה את האור. טוב, אבל זה היה
פעם קודמת.
נתחיל את הסעיף שלנו היום, סעיף ד', אומר השולחן ערוך
לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול,
שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת. למה?
אמרנו,
הגמרא אומרת
שרגא בתיהרא מאי האנה.
בעברית שלנו,
למי קוראים שרגא?
מה זה שרגא?
נר.
כן, נריה.
נר יהיה זה תרגום של שרגא, בסדר? שרגא בתיארה,
הנר בצהריים,
מי נהנה ממנו?
מתי אני כן יכול להתחיל ליהנות מהנר? כשמתחיל להחשיך.
מתי אני יכול להדליק נרות?
זה אותו זמן שאני יכול לקבל שבת.
דיברנו על כך כבר, נכון?
לגבי זמן לקבלת שבת,
לפי מרן שהוא פוסק כמו רבנו תם, ואנחנו כמובן לא פוסקים כמו מרן, אוי ואבוי אם מישהו יפסוק לפי מרן.
בסדר? פה לא פוסקים לפי מרן.
רבנו תם, בסדר?
יש לך תרגום לזה, לשפת השעות?
אם היום אנחנו מדליקים נרות שבת, נגיד ברבע לשבע,
איך?
יפה.
כמה זמן לפני זמן רבנו תם,
שזה יצאת הכוכבים לרבנו תם, מה שאתה אמרת,
29,
נגיד,
כמה זמן זה השקיעה לפי רבנו תם?
זה יצאת הכוכבים.
13 וחצי דקות לפני כן, שלושת רבעי מי?
זאת אומרת,
שמונה עשרים וחמש.
זאת אומרת, אם יש מישהו היום
שנוסע בשמונה ועשרים באוטו
בערב שבת, הוא לא חידש שבת,
לפי רבנו תא. לפי?
מרן.
מרן פוסק כך.
ואנחנו לא עושים קומרון.
יש כאלה שרוצים להחמיר.
בסדר, מישהו שאוהב קומרות, מחמיר.
אנחנו אוהבים קולות,
נכון?
ירושלמים, כל אחד היתר העדיף.
ולכן לא בזה אגיד רבנו תא.
זה היה דבר בכל מקרה.
כן, לא, זה לא ספק, זה לא ספק.
זה לא ספק, זה מחלוקת בדין.
מחלוקת בדין אפשר לקרוא לה ספק.
תשים לב לדבר הזה.
אני ראיתי את זה באיזשהו מקום, שברגע שיש מחלוקת בין פוסקים,
מכניסים את זה כספק. זה לא נכון.
זה דרך אחת ברורה.
מי שאמר את זה, לא היה לו ספק.
הוא לא הסתפק בדין.
האם עושים ככה או עושים ככה.
היה ברור לו במאה אחוז שמה שהוא אומר זה האמת.
בסדר?
אי אפשר, לי אין ספק.
לי יש מחלוקת מול העיניים.
זה לא ספק.
ספק זה חוסר ידיעה,
חוסר המציאות.
זה ספק.
בסדר? לי אין ספק, לי ברור.
שיטה כזאת פוסקת כך, שיטה, עכשיו תחליט באיזה שיטה אתה הולך, תהיה עקבי.
מה העקביות שלנו, לפי מה אנחנו פוסקים?
בארץ ישראל.
מה אלפים הפוסקים?
ככה פסקו לפי, אתה הולך לראשונים יותר גאונים, כן, בוודאי.
כי המנהג בארץ ישראל היה כזה.
זה, תדע לך, זו שיטה של הרב עמודיה יוסף, זכר צדיק לברכה,
שפוסקים לפי השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, אלא אם כן היה מנהג אחר.
ואז איך אני יודע מה?
לפי החידה.
החידה. החידה אומר לך מה היה המנהג.
החידה היה אחרי.
החידה זה 250-270 שנה.
היה אחרי.
תמיד היו פוסקים, זו הפסיקה בירושלים, פרועת יוסף, מה שנקרא,
כל האסכולה הזאת,
הולכים לפי מרן
עם הפסיקה של החידה,
קבלה של החידה.
אגב, גם הרב עובדיה יוסף, צריך לציין בברכה,
ככה אמר לי
החתן שלו, הרב עזרא בר שלום, שאיחר אורחים טובים,
שבנושא של תפילה ובנושא של ברכות
פוסקים לפי המקובלים.
אז כשאנחנו אומרים,
בקיצור,
אין שחור-לבן בשום דבר.
כשאני אומר מרע זה לא שחור-לבן.
דיברנו על זה כמה פעמים,
אבל בתחום הזה, לגבי הנושא של ספק,
אני מדבר על ספק במציאות,
אתה יודע, הוא ספק בדין,
הדין עצמו.
אבל אם ברור לי שפלוני אמר ככה ופלוני אמר אחרת,
אין לי ספק.
איך?
בוא אני אגיד לך ככה, דיברנו על זה כבר באריכות,
אבל איך אומרים?
תחילת זמן אנחנו
מותירים לעצמנו לחזור על דברים.
השיטה של רבנו תם
היא בנויה לארץ ישראל.
יש כאלה שרצו להגיד
שרבנו תם מתאים לחוץ-לארץ,
שיש הרבה זמן בין השקיעה לבין צד הכוכבים.
לא.
רבנו תם מדבר גם על ארץ ישראל,
ואתה יכול לעשות טסט.
אם אתה תלך ותשב על חוף הים
ותראה מתי החשיף תחתון והחשיף עליון,
גם וגם,
זה בדיוק 72 דקות.
בסדר?
רק לא פוסקים ככה.
התירוץ הזה של
הבדל בין ארץ-ישראל לבין חוץ-לארץ במציאות מראה שרבנו תם צדק גם לארץ-ישראל.
וממילא ברור שיש פה מחלוקת.
אם ברור שיש מחלוקת, אני פוסק לפי שיטה אחת, לא לפי שיטה אחרת.
כן.
כן.
לא, כי היה, למה אני אומר את זה?
היה לפני שנולדתה, ואני הייתי ילד קטן.
אני חושב, כבר הייתי.
הגיע רבה מאמריקה
ורצה
להיכנס לירושלים,
בכניסת שבת, לפי רבנו תם,
עם האוטו.
אז החבר'ה שלו בארץ ישראל,
שהוא באמריקה,
ברוקלין,
אמרו לו שיש חשש שהאוטו שלו יישרף,
אז הוא לא נכנס...
אנחנו לא בסגנון הזה, אתה מבין מה אני אומר?
אנחנו בהסברה, לא באיומים, אבל ככה היה.
בסדר? זה היה פורסם, זה לא דבר ש...
באותה תקופה, שהוא הגיע ורצה, איזה רבנו תם בכניסת שבת.
היו כאלה שפסקו כמו רבנותיו.
אנחנו, לא, פה בארץ-ישראל אין מי שיפסוק כמו רבנותיו,
הלכה למעשה.
יש מי שרוצה להחמיר,
בסדר.
אמרנו הרבה פעמים,
ככה אני, עכשיו תשימו לב כללים במרן,
כן, רבי יוסף קרוב.
כשמרן מביא סתם ויש שומרים,
עדן, אתה זוכר את הכלל?
סתם ויש הלכה,
אז למה הוא מביא את היש שומרים?
תהיה כמו הרמב״ם, תביא את הדעה שלך וגם אמרנו.
למה?
מה הסברנו?
שאם היש אומרים הוא לחומרה,
אז אם מישהו רוצה לקבל את עצמו להחמיר,
שיחמיר.
יש מקום לחומרה.
ואם היש אומרים הוא כולה,
בשעת הצורך אתה יכול להקל כמו השיטה הזאת.
אבל בעצם מה הוא פוסק?
כמו עשתה.
יש ויש הלכה
כיש בתרא, כיש האחרון.
בסדר? אותו דבר.
למה הבאת את שניהם?
השיטה, אני רוצה שתפסוק כמו השיטה האחרונה,
אבל יש מקום לשיטה הראשונה.
בסדר?
וזה כללים.
הדוגמה שיש לנו היום היא
יין.
על איזה יין מקדשים?
בואו ניקח דוגמאות, הלכה למעשה.
על איזה יין מקדשים?
שולחן ערוך אומר שאפשר לקדש על יין,
אנחנו עוד נראה את הדברים,
אפשר לקדש על יין גם עם קונדיטון,
גם אפשר.
מבושל, ותוספת של זנגוויל, ותבלינים,
וסוכר, ואפשר, ברגע שיש יין,
כמות היין זה בסדר.
יש אומרים שלא מברכים אלא על יין,
לא מבושל וללא סוכר.
מי זה יש אומרים הזה?
זרה.
מי זה יש אומרים במרן?
רמב״ם.
מה פתאום אתה רואה הרבה חבר'ה ספרדים?
היום כבר יש את זה בשוק. פעם היו עושים יין בבית, למה?
כי בשוק כל העניינות היו מבושלים,
מפוסטרים.
אז רוצים לעשות לכתחילה,
אני לא יודע,
מרן הביא את זה בתור יש אומרים.
לא יהיה אפשר להחמיר, למה לא?
בסדר?
היום, ברוך השם, יש הרבה עניינות
לא מבושלים.
סגנון היין בארץ ישראל
השתנה לבלי היכר.
זוכר בזמן שאנחנו נולדים, היה יין אחד, יין יקנת,
או יין ישן נושן
של כרמל,
זהו זה.
מה שנקרא לו מינות פטישים.
אתם יודעים מה זה הם פטישים?
בעלי סוכר. אתה שותה כוס,
פטישים בראש.
היום, ברוך השם, יש עינות, בלי עין הרע.
טובה הארץ,
מאוד מאוד, וסגנונות, ורמות.
ברוך השם.
ברוך השם.
משהו אחר בכלל. אבל פעם זה בקושי היה נמצא.
היו עושים יין בבית.
למה?
חוששים לא יהיה שומרים של מרן.
ומזה יש שומרים?
רמב״ם.
כשהוא עצמו לא פוסק ככה.
לפי שיטתו אפשר גם יין עם תבלינים
ויוצאים לידי חובה בקידוש ושבע.
טוב,
נחזור לעניין.
לא יקדים למהר להדליקון בעוד היום גדול, שעשינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יהיה אחר.
מה זה אצל השולחן ערוך לא יהיה אחר?
מה?
שימו לב, לפי שולחן ערוך,
אם פוסקים לפי רבנו תם,
58 דקות אחרי השקיעה, כי 58 וחצי זה כבר
בין השלושות,
57 דקות אחרי,
לפי שולחן ערוך.
אנחנו לא פוסקים ככה, אוי ואבוי.
אוי ואבוי אם מישהו פה ידליק נרות שבת.
סמוך להשקיעה.
ופה אני צריך לומר את זה, וכבר הזכרנו כמה פעמים.
הנה, בואו נראה את זה.
אם הוא רוצה להדליק נר בעוד היום גדול, לקבל עליו שבת מיד, רשאי.
ומה זה בעוד היום גדול?
מסביר השולחן ערוך.
כי כיוון שמקבל עליו שבת מיד, אין זו הקדמה.
ובלבד
שיהיה מפלג המנחה ולמעלה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה.
קודם הלילה.
עכשיו, מה זה קודם הלילה?
בואו תיכנס שוב למחלוקת של איך אני מחלק את היום כדי לדעת מתי מתחיל הלילה.
שיטת הגרמאי,
נו,
מזריחה לשקיעה.
שיטת מגן אברהם, עוד פעם, הם לא המציאו את זה, זה שיטות קודמות, אבל הם הראשי פרקים,
מה שנקרא, ראשי הגדוד.
כן, ומגן אברהם מה?
מעלות השחר ועד שעת הכוכבים.
בסדר?
ואז אתה יודע מה?
סוף היום, מתי מתחיל הלילה.
השעה ברביעה קודם הלילה זה אומר עשר ושלושת-רבעי של היום.
מתי נגמר היום?
בשקיעה או בצאת הכוכבים?
זה אדיר.
כמו כל דבר שאנחנו רואים את לוחות הזמנים
בלוחות הרגילים שלנו.
בכל מקרה, מפלג המנחה אפשר להדליק נרות שבת
ומייד לקבל שבת.
שים לב מה אומר השולחן ערוך.
כיוון שמקבל עליו שבת מייד, איזו הקדמה.
ופה הזכרנו, ואני חוזר ומדגיש,
מכאן אתה למד שהמניינים המוקדמים של שבת,
מנייני פלאג, מה שנקרא, מנחה לפני פלאג,
קבלת שבת וערבית אחרי פלאג,
אלו הם מניינים אנטי-נשיים.
אתה יודע, מותר לי להגדיר ככה.
מדוע?
כי שייב, מתי יכולה להדליק נר שבת?
אחרי הפלאג.
ואחרי, אם היא רוצה לבוא לבית-הכנסת,
כן?
היא מדליקה לראות אחרי פלאג המנחה,
ובאה לבית-הכנסת. למה היא תגיע?
לערבית.
בסדר?
זה ברור.
אפשר, יש טריקים ויש שטיקים.
לא.
תגיד
שאחרי פלאג המנחה אתה רוצה
לעשות דרשה,
בסדר? דברי תורה עשר דקות.
דברי תורה עשר דקות, ואחר כך מתחילים
קבלת שבת עם שדה צייר אשכנזים, כי בדרך כלל
או העיראקים או האמריקאים עושים עניינים מוקדמים.
היום זה כבר התחיל להתפרס יותר, משם זה הגיע.
כי לפי מרן כל השנה צריך לעשות
כדאי
להתפלל בפלאדים.
אבל בכל זאת,
בערב שבת, בערב שבת.
בערב שבת.
לא, אפשר כל פעם, אבל
להקדים להתפלל בערב שבת מקדימים,
כדי לקבל יותר קדושה.
בסדר?
אם אני עכשיו, לשים לב
מה כתוב פה במראה.
מתי צריכים לקבל שבת?
מה המרווח שלי?
הכי מוקדם, פלאג המליכה, הכי מאוחר,
דקה לפני, בסדר? שתי דקות לפני.
יש לוח זמנים אחר?
עשרים,
שלושים,
ארבעים,
כתוב באיזשהו מקום?
אין. אז מה עושים מזה רעש?
עשרים דקות, ארבעים דקות,
חצי שעה או חמישים דקות,
זה עשו מה שאתה רוצה.
אדרבה, תדליק בפלאג, כמו מרן.
מה?
לא.
אתה נגרר אחריהם כשיש בית כנסת אחד.
בכנסת אחד ביישוב, ראינו את זה גם,
בכנסת אחד ביישוב וקיבלו עליהם שבת,
אתה הולך ליישוב, איפה אתה גר?
שם, בכל רחוב ושניים.
אתה יודע מה, היישוב הכי קרוב?
נילי.
נכון?
נילי יש בכנסת אחד.
אמת?
היו הולכים להשלים עניין, זה היה מחזר, ברוך השם.
מה? יש, יש, יש.
יש, יש, יש. אל תוציא שמות.
יש, יש.
לפעם היו באים להשלים עניין,
היום כבר לא צריך, ברוך השם.
לא צריך להשלים. מניין, יש שם מניין.
אפילו אני חושב ביימות חול.
נילי.
בבית הכנסת קיבלו שבת.
מניין מוקדם, פלאג המלחמה.
בן אדם שרוצה עכשיו להיכנס
בשער של נילי,
הוא יכול?
עם האוטו?
לא.
קיבלו שבת.
אתה נגרר אחריהם. כשיש,
בכנסת אחת, קהילה אחת.
אבל אם יש הרבה, אלה קיבלו, אלה לא קיבלו.
בסדר? דיברנו על זה בהרחבה.
שים לב, כשאני נגרר אחרי בני המקום,
שיש מנהג אחד.
עכשיו בואו נגיד ככה,
רוב הירושלמים
במאה ומשהו שנים האחרונות לפחות,
מאה ומשהו שנים האחרונות לפחות,
אם לא יותר,
כמה זמן לפני כניסת שבת מקבלים מדליקים נרות?
40 דקות.
אף אחד עוד לא עשה אחרת.
לפי דבריך,
אי-אפשר להדליק מאוחר יותר,
כי נגררים.
פתאום אתה רואה לוחות שכותבים 20 דקות,
נכון?
20 דקות, רבע שעה, חצי שעה,
40 דקות, 50 דקות.
אין אף אחד שיכול לבוא ולהגיד,
חייבים כך וכך. לא.
הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שאני מעדיף שתקבל שבת כמה שיותר מוקדם,
כמובן
בגבולות המותרים.
למה? מי אמר כמוני?
כמוני, כן. כמו מי אני אומר?
הרב יוסי.
אי חלקי ממקבלי שבת,
ממכניסי שבת בטבריה,
וממוצאי שבת בציפורי.
למה?
טבריה למטה,
אבל היה טבריה למעלה.
פוריה.
קריא למטה. מתי השקיעה?
מוקדם, מוקדם, מוקדם. רואים כבר חושך, כי ההר מסתיר.
אז מקבלים שבת מוקדם.
אבל על צאת שבת,
ציפורי, ציפורי למעלה.
הוא רואה את הים,
מצפה-הרשעיה, עד צומת גולני. מכיר?
מכיר את המקומות?
היה באזור שם, אתה רואה את הים.
מתי יוצאת שבת?
מוכר, מוכר.
רבי יוסי אומר, יהי חלקי.
תן לי רק הקדוש ברוך הוא.
מקום בגן-עדן, ליד אלה שהכניסו שבת מוקדם, הוצאו שבת מאוחר.
מה אכפת לך שיקבלו שבת מוקדם?
דרך אגב, נתנו שיעור,
הסברנו
שזה יוצא בקיץ,
בקיץ זה יוצא אמיתי, בחורף זה לא נכון.
שאם אני עושה חשבון של פלאג המנחה
לפי מרן
בקיץ
לפי מרן על-פי זמן רבנו תם ועלות השחר,
בסדר?
לקחנו את המרווח.
פלאג המנחה לפי מרן זה 40 דקות לפני השקיעה.
זאת אומרת, כשמקבלים שבת 40 דקות לפני השקיעה בקיץ,
זה אומר, קיבלתי שבת בשעה הכי מוקדמת לפי מרן,
כפי שיטת מרן, רבנו תם.
לא יודע אם מישהו חשב על זה פעם.
זה היה לנו פה בסוף זמן שעבר.
אני חושב שזה חידוש עולמי,
אבל לא עולמי,
כי זה פתאום מכניס את הכול למסגרת של מרן, אבל זה רק בקיץ.
בחורף זה לא נכון, החשבון הזה.
זאת אומרת, זה נכון רק לקיץ.
טוב, בכל מקרה,
המתאים לנו שיקבלו שבת כמה שיותר מוקדם. אומר הרמב״ם הרמב״ם,
ואין לכמה עשי מדליקת סמי ז', שם הוא מדבר, ואם היה נר דלוק
מבעוד יום גדול, יכבאנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת.
מישהי בטעות הדליקה נרות שבת לפני פלאג המלחמה, מה אומרים לה?
תעשי ככה,
קחי שתי אצבעות
ולא לעשות תפוק,
קחי שתי אצבעות, תכבי,
תדליקי נר בברכה.
לא משנה, אני אומר הלכה למעשה עכשיו.
גם אם חשבה שהיא מדליקה לכבוד שבת,
כי מה אומר מרן בעצם?
מרן אומר, רניר דלוק בבית כל הזמן.
יכול להיות שהדליקו כי בבית הזה קצת חשוך.
בסדר? זה לא תופס את השבת.
אבל תראו איך הרב
מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה,
לקח את זה לחומרה.
היום זה כבר לא בעיה, הכל לדי, מה זה לא?
יש מי שאומר שאפשר לצאת לידי חובה בשעת הצורך, בשעת הדחק, הרב עוזיאל,
זכר צדיק לברכה, על ידי נורות ליבון.
לגבי חובת נרות שבת.
אומר הרב מרדכי אליהו,
כיוון שיש דעה כזאת,
הוא חושש לכל חומרה, נכון?
והוא רצה להגיד לקולה שאפשר להדליק נרות שבת.
בא הרב עוזר ואומר, אם אתם רוצים להדליק נר שבת
ויש בבית באותו חדר
נורת ליבון,
להט,
קודם כול לכבות את הנורה הזאת ולהדליק נר שבת. למה?
כי אם כבר יש נר דלוק באותו מקום,
לא מדליקים עוד אחד.
בסדר, החומרה הזאת ברורה.
הרי אמרנו ששתי נשים לא מדליקות ביחד נר שבת, נכון?
עוד רגע נראה את זה.
הנה, בסעיף ח',
לפני פלאג המלחה.
תשמע, לפי דרכך,
לפי דרכך,
בכלל לא צריך להדליק נר היום.
הרי למה, סעיף ג', למה מדליקים נר?
שלום בית, שלא ייתקל במשהו.
מבחינתנו הנר מיותר, אולי זו ברכה לבטלה.
בוא, אני מתקדם אתך, אתה רואה.
אני שותף עם התלמידים, בסדר?
לכן צריך לדעת
שיש לנו מעבר
לכל פסיקת ההלכה,
יש לנו כבר גם מהלכים רוחניים אחרי כל דבר.
אי-אפשר לנתק
בין הפנים לבין החוץ.
אנחנו תמיד אומרים את זה, תמיד מסבירים את זה,
שכשאני לומד הלכה אני צריך גם להבין מה עומד מאחוריה.
בעברית קלה שלנו
אני צריך ללמוד את הפנימיות כדי להבין גם את החיצוניות.
איך אמרנו פעם?
יש גוף ויש נפש.
פעם היה מספיק להגיד למישהו, תעשה, לא תעשה, גוף.
היום כולם רוצים להבין.
יפה אומר,
נפש. אי אפשר ללמוד הלכה
בלי להבין דברים, מהלכים,
שעובדים מאחריה.
לכן גם אנחנו אומרים שלא מספיק לנו להדליק
מנורה בשביל
לצאת ידי חובת נרות שבת.
לא פסקנו ככה, נכון?
מה אכפת לך נראות ליבוד?
נורה, אפילו לד.
מה אני צריך נרות שבת?
למה צריך נרות שבת? שלום בית, נכון?
כנראה יקנה לדים, 55 עבד כל אחד,
שתי מלואות כאלה בכל הבית, כיסית, יסתנוורו כולם.
אף אחד לא ייתקל בשני, אלא אם כן כבר
מרוב עור, הם כבר לא יראו אחד את השני.
בסדר? זאת אומרת, יש לנו פה משהו הרבה יותר עמוק.
גם העניין הזה של הנעת נר שמן דווקא,
למה דווקא שמן ולא פרפין.
מה?
למה?
הוא אומר, לא,
שום דבר, זה לא הנקרא, תראה,
מה שהוא מביא.
לפי, הרב אליהו אומר במפורש שזה לא טוב.
עוד פעם, לא, תעזוב, עכשיו חומרות.
עכשיו הוא מדבר איתנו, איך השבת,
אריאל?
מדבר איתנו מעיקר הדין.
מעיקר הדין. אין אולי.
השולחן ערוך מדבר
שברגע שאני מדליק אור ביום,
כן?
לא, זה הרמה.
זה הרמה.
השולחן ערוך, להבדיל בין שולחן ערוך לרמה.
השולחן ערוך מדבר על זה שאני לא יכול להדליק לפני פלאג המנחה
כן? כי לא אני נהנה מזה.
גם אם יש לי בית חשוך.
תדליק.
לא עוזר לי.
בוודאי.
אין שאלה.
בוודאי.
לא, כי זה לא ההגדרה שלי מתי אני נהנה מאור. יבוא ונגיד, הבית שלי חשוך, כל היום אני אדליק אור.
כל היום דלוק האור בבית.
הנה, מכון מאיר, אתה יושב פה,
בוקר, צהריים, ערב אתה מדליק אור.
אז מה אכפת שאני אדליק נר?
לא, זו ההגדרה הכללית.
ואם יש בן אדם שאצלו זה אחרת,
איך אנחנו אומרים?
סוף הרחוב.
בסדר?
בטלה דעתו אצל כל אדם.
לא משנה.
גם אז, אם היה אור באכסדרה
אחרי פלאג המלחה, אתה יכול להדליק.
כי פלאג המלחה זה כבר לקראת הלילה.
מה?
תיקון האדם.
דיברנו על זה ארוכות.
אל תתפוס אותי עכשיו, בסדר?
יש לנו שיעור שלם על זה.
ואפו?
בטח.
לא משנה. בואו נאמר את זה בזה.
מהות האדם זה נר.
שבת זה מעין עולם הבא.
מעין עולם הבא, הווי אומר,
כשאתה מגיע לשבת אתה נמצא במקום,
איך אומרים, כל הנשמות עולות למעלה.
האדם עצמו נמצא בגן עדן התחתון,
שבת מעין עולם הבא, בסדר? לכן יש כאלה שרים,
אתה מכיר כאלה ששרים
מעין עולם הבא?
צריך להדגיש להם, מעין עולם הבא, כי יש כאלה שאומרים מעין עולם הבא.
אוי ואבוי.
אז מעין עולם הבא.
שבת זה,
איך אומרים, אקס-טריטוריה.
אתה נמצא במקום, לא במלחמת הקיום, לא.
נכתב על זה המון.
עכשיו, אני רוצה לעשות את התיקון השלם בשבת.
וזה בדיוק מה שאנחנו מדברים על תיקון האדם.
אמרנו,
מביא את זה הנר מצווה, המערד מפראג,
מביא את זה גם הפרי צדיק,
רב צדוק הכהן מנובלים.
העניין הזה של הדלקת הנר,
הוא אומר, אני אומר את זה בקיצור,
הוא אומר שנר בעצם זה כמו אדם.
מה זה נר בהגדרת חכמים, דרך אגב?
כשאחרים אומרים נר,
למה הם מתכוונים?
כלי.
כלי שבתוכו שמים
פטיל
ואחר כך יוצקים שמן,
או הפוך, שמים שמן,
ואחר כך,
זאת אומרת, יוצקים שמן ואחר כך שמים פטיל.
מה קורה כשמדליקים נר?
איך אומר המערד מפראג?
מתי הוא חי?
תקופת מרן.
456 שנה, כן.
קצת יותר.
זה אותה תקופה.
מרן, רמה, זה אותה תקופה.
מה?
כן, כן.
זה אותו דבר,
זה אותו דבר, הם חיוו ביחד.
בגיאוגרפיה היותר קרוב לרמה.
בכל מקרה, המערד מפראג אומר,
כשאני מדליק
נר שמן,
השמן זה הגוף,
הפתיל זה הנשמה.
המתח, החיבור
שבין הגוף לבין הנשמה יוצר את התאורה.
אם הגוף הוא זך וצלול,
ההנהגות שלו טובות, איזה אור יש למעלה?
אור צלול.
בשבת מדליקים,
איך מה כותב מרן? מתי מדליקים בשמן זית?
שמן זית מצווה מן המובחר. איפה זה כתוב?
חוד שבת. בחנוכה זה כתוב?
רק רמה מביא את זה. מרן לא מביא את זה.
בסדר? אז מי שמדליק בחנוכה בשמן זית, שבת ברור שצריך להדליק בשמן זית.
כי לכל הדעות.
זה חנוכה, זה רק רמה.
ארוך השם, אנחנו מרשים את זה, אבל בסדר, מרן לא מביא שמן זית של ראשון מחר בחוד חנוכה.
בכל מקרה, הוא אומר, מה שקורה זה,
ברגע שאני מדליק נר,
השמן מסתפח אל הפתיל.
השמן נכנס לתוך הפתיל ועולה למעלה ונדלק למעלה.
כשתשים פחית למעלה,
הפתיל תמיד דולק למעלה והוא שואב את השמן.
זאת אומרת, אמרנו שהשמן זה הגוף.
הגוף, הגשמיות, עולה כלפי הנשמה,
כלפי הרוחניות ודולק למעלה.
מעלים את הכל למציאות רוחנית
והם מאירים את האור שהקדוש-ברוך-הוא נוטל לכל אחד ואחד להאיר בעולם.
וכל אחד יש לו תפקיד
להאיר בעולם.
ברגע שנגמר השמן,
איך רואים? הגוף התבלה,
נגמר השמן, מה קורה?
נכבה הנר.
לא,
נכבה הנר.
ואז מה נשאר?
פתיל.
ברגע שנשאר פתיל, מה אני יכול לעשות?
לשים עוד פעם שמן ולהדליק מחדש.
קוראים לזה
הישארות הנפש.
יש נשמה,
אפשר להדליק מחדש.
מה?
פתיל, פתיל חייו.
קוראים לזה פתיל חייו, לא?
אבל מה קורה, אומר המהר״ד מפראג,
מה קורה בנר פרפין,
נר מוצק?
ברגע שאתה מתחיל להדליק,
הפתיל שהוא הנשמה יורד כלפי מטה.
הוא יורד כלפי הגשמיות, הוא נאכל על-ידי הגשמיות.
ובסופו של דבר, כשנגמר החומר, הגשמיות,
הפרפיל,
החלב, מה קורה אז?
נגמר הפתיל, מה נשאר?
גוש שחור קטן.
מתחילים להבין מה זה הדלקת נר?
כשאתה מדליק, כשאמרו לך להדליק נר לעילו נשמט,
תדליק נר שמן, למה לא?
בוודאי,
עוד יותר טוב.
הסבתא שלך, מה עושה?
אה, אחר כך, הסבתא הפרימיטיבית, אנחנו המודרניים. מה אומר המהרל?
כשהסבתא מתקדמת היא מבינה בדיוק מה היא עושה.
אתה חושב שאתה חכם?
יש לנו נרות מוצקים, בסדר?
לכן הדלקת הנר
זה לא רק שלא ייכשלו, זה הצד החיצוני.
זה שלום בית, זה האמיתי של חיבור בבית.
להעלות הנשמה ביחד, חיבור
בין בני הבית,
בין איש לאשתו.
בסדר, זה גם נתנו וורט.
אני קורא לזה וורט כי
מרפא רעות,
מעבר לדברים האמיתיים.
מדליקים כמה נרות בשבת, כמה חייבים להדליק?
היכן. כמה מדליקים?
שניים. אמרנו ששני נרות זה
שלום בית.
למה יש שלום בית?
פעמיים נר, כמה זה בגימטריה?
יש לך?
נר זה 250,
כפול שניים?
500. 500. כמה איברים יש לאיש?
רמה, 248. כמה לאישה?
כוונה עברו, יש נב. כמה זה ביחד?
500. בסדר?
אז תעבורת לך גם. מה יש? מותר לי גם להגיד ותעבורת לך.
זה בשביל החבר'ה שהיו מבסוטים.
אבל הבסיס הוא בסיס פנימי, אמיתי.
לכן כל הנושא הזה של הדלקה,
ולא סתם אנחנו אומרים
שהבעל יכין את הנרות,
דיברנו על זה שיעור שעבר,
הבעל מכין את הנרות,
הוא מתקין את המציאות,
כמו שאמרנו, גם בלידה, הבעל מביא את החומר,
הוא מכין את האפשרות.
בסופו של דבר, מי מעלה את האור?
האישה.
לא להפוך את היוצרות,
את העולמות.
זה פתיל, יש פתיל שאם תדליק אותו, אחר כך יותר קשה להדליק.
צריך להיטיב את הנרות, צריך לעשות לאישה בהדלקת הנר חיים קלים.
זה בעצם ההגדרה של להיטיב את הנרות.
אם זה צמר גפן או משהו, הוא צריך.
אם זה פתיל צעף,
זה אחרת.
תלוי, פעם היה בפרפין, חוטים ארוכים כאלה,
נדלק ונחבא אחר כך, ואני יודע מה,
כמו נרות חנוכה של הילדים.
בסדר?
צריך
לעשות שיהיה יותר קל להדליק, זה מה שצריך.
זה מה שאנחנו חפשים.
בכל מקרה לענייננו,
נראה את המשנה ברורה
בעוד היום גדול, סניף קטן טו.
היינו, כשהוזמן הרבה קודם תוספת שבת,
הוזמן תוספת שבת לשולחן ערוך,
הוא מעט קודם סוף השקיעה.
אתם מבינים מה עושה פה במשנה ברורה?
הוא מחזיר אותנו לרסא,
שמה פוסק שמה לשולחן ערוך?
שמעט לפני סוף השקיעה. מה זה סוף השקיעה? הרי אצלנו סוף השקיעה כמברה,
שקיעה זה שנייה.
אצל השולחן ערוך, מה זה שקיעה?
שקיעה ראשונה, שקיעה שנייה.
ההבדל בין השקיעה הראשונה לשנייה,
58.5 דקות,
ואחר כך בא בין השמשות, 13.5 דקות,
ואז צאת הכוכבים, 72 דקות אחרי השקיעה.
רבנו תם.
לפי מראה.
בעיין בביעור הלכה והם בסימן רשת שמח א', כמובן הוא לא מסכים לזה. במשנה ברורה סעיף קטן, כף ג', הם מסכימים לזה שמי שפורש עצמו במלאכה חצי שעה,
או על כל פנים שליש שעה קודם השקיעה, אשרי לו,
זה יוצא בזה ידי כל הראשונים.
הבנו מאיפה הוא מגיע?
הלוח זמנים, 20 דקות או חצי שעה?
הנה,
המשנה ברורה מביא את זה.
הוא מביא את זה על כל פנים, הוא לא קובע מסמרות.
חצי שעה או שליש שעה?
יש פה החלטה ברורה כמה זמן לפני שקיעה שלנו,
צריכים להדליק נרות שבת?
כן?
לא.
מה הוא כותב במשנה ברורה?
חצי שעה או שלישה? מה זה חצי שעה?
30 דקות, שלישה
20 דקות.
מה?
קודם שקיעה. אשרי לו!
כשהוא יוצא בזה על ידי כל הראשונים,
מה?
תוספת שבת.
הרי יש מי שאומר שיש תוספת שבת,
יש מי שאומר שאין.
דרך אגב, גם הרמה והשולחן ארוך בארץ המכלל לא מביא את הדעות השונות.
הרי יש מי שאומר שתוספת שבת היא מדאוריתא כמו יום כיפור,
כי הרי לומדים את זה מיום כיפורים,
יש מי שאומר שזה דרבנן,
יש מי שאומר שבכלל אין לי תוספת.
שלוש דעות בהלכה יש.
מה התוספת?
זה ביום הכיפורים.
בוודאי.
מאיפה לומדים שיש דין תוספת שבת?
בתשיעי לחודש, בערב, בערב, תשבתו שבתכם.
אם בתשיעי לא בעשירים, אם בעשירים לא בתשיעי,
וכאן שיש דין תוספת.
זה יום כיפור.
משם,
אז יש שלוש שיטות.
דיברנו על זה בעצם אחד.
בסדר?
שלוש שיטות בראשונים.
האם בכלל יש דין תוספת לשבת?
דקה-שתיים.
לא צריך יותר מזה.
על כל פעמים.
רבי יוסי.
אני אוהב את רבי יוסי, מה אני אגיד לך?
אני אוהב אותו.
מת עליו.
הבנת אותי?
בוא, בוא, זה נושא רחב הרבה יותר.
אני טועה שאני בורח קצת. זה נושא רחב
בכל התחום הזה של
מה אנחנו עושים בקיום מצוות.
בקיום מצוות.
האם,
אני אגיד את זה במשפט,
אבל יש פה הרבה מקום להרחיב, בסדר?
ככה אנחנו היום שיעור רחב מאוד
בכמה תחומים.
האם אני מחפש לעשות וי בטופס טיולים?
המושג ברור
או שלא?
אדם, יש לו רשימת מטלות,
סימן טבעי,
הסתדרתי עם החיים, מה שנקרא.
הקדוש ברוך הוא, אמרת, עשיתי,
גמרנו לשכת לישון.
או שאני רוצה לעשות את רצון השם.
אני אגיד את זה בשפה שלי,
אמרנו את זה פעם,
מסירת ישרים.
אבא ביקש לעשות כוס תה.
אבא ביקש כוס תה.
אנחנו אומרים מהתחתית ביותר עד הגבוה ביותר.
אתה מספר את זה? יאללה.
ספר.
אני מספר? אני מספר.
קיצור, הוא הלך לקח מפינת ההפקר במכון מאיר
כוס קרטון,
היה מישהו כבר נגס אותה,
לקח אותה מהפח,
לוקח מהאמבטיה הזאת לפני המרחם
קצת תמציות ולא יודע מה, שם על זה מים,
פושרים,
לוקח מהקופסה סוכר שהופך בפנים, אבא קח כוס תה.
קיים או לא קיים?
בסדר, האמנת אותי?
קיים, קיים, קיים.
שנייה, שנייה, שנייה.
קיים.
צורה לא, קיים.
מצד שני,
יש ילד
שומע שהאוטו של אבא נכנס לחנייה,
מרתיח מים.
אני מקצר בתהליכים כי הסיפור הוא הרבה יותר ארוך.
איך מכינים כוס תה?
גם זה חשוב לדעת.
יש הרבה תנאים להכנת כוס תה.
כתוב על הקופסאות של הטי,
איך מכינים, אנשים לא יודעים את זה.
בא, תחצח את הכוס, יבריק אותה, שם פה, שם שם, מים רותחים,
סידר, חלט איזה שלוש-ארבע דקות, כמו שכתוב על הקופסא,
סידר שם לימון עוגיה, אה, עוגית בעברית.
בסדר, רק אבא נכנס,
בדיוק מה שרציתי,
יש לי.
שניהם קיימו את רצון אבא?
יש הבדל בין זה לזה. וביניהם כמה אנשים יש?
מיליון.
מיליונים.
זה מה שמביא המצילת ישרים, שהוא אומר,
אם באמת
זה טוב להיות חסיד,
אז למה החכמים לא ציוו על החסידות?
הוא אומר, אין כל העולם יכול להיות חסיד,
אבל כל העולם יכול להיות צדיק.
לכן, אני אומר ככה, אם רבי יוסי בא ואומר לי,
שמע, יהי חלקי ממכליסי שבת בטבריה,
מה, מה, אני לא מת להיות יותר בקדושה?
תאר לי רק כמה שאפשר.
יפה. אתה שואל אותי פסק דין?
יכול להיות שזה החשבון
שאני מדבר עליו,
של מתי זה פלג המנחה,
שהשולחן ערוך כותב,
ברס ס ז, הוא מביא שמה,
שיקדים
להתפלל ערבית,
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול, בפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת,
לכאורה לפי מרן משמע שזה מה שצריך לעשות,
צריך להתחיל מהפלג.
והפלג בקיץ הוא בערך
40 דקות לפני השקיעה,
ואם זה בחורף אז זה יכול להיות 20 או 15 דקות לפני השקיעה.
יש פה איזושהי מורכבות של השיטות.
אז לכן תדליק לידי חובת כולם,
כל הראשונים אתה יוצא לידי חובתם,
תדליק נרות
20 דקות, חצי שעה, תראה איזה זה גם יוצא בחורף לפי מרן,
לפי שיטת רבנו תם,
כי אם תדליק 40 דקות לפני השקיעה לפי מרן בחורף,
זה לא טוב, זה לפני פלאג המלחה של מרן, בסדר?
ואז זה יצא נכון.
כל השיטות, כל האפשרויות.
וזה ראש, זו תפיסה.
זו תפיסה, תראה,
מה שחשוב לדעת זה,
וזה אני אדגיש,
אני לא יכול לחייב אף אחד לעשות את זה.
לא יכול לחייב אנשים, להגיד להם, תשמעו, תדליקו כך וכך.
אני יכול להמליץ,
אני יכול להגיד, תשמעו, יהיה לכם כיף.
אתם תהיו ילדים של אבא,
או של מקראתה תלח.
ברור מה אני אומר?
אתם בנים לשם אלוקיכם.
מה אכפת לך, תדליק קצת יותר מוקדם.
זה מה שאני יכול להגיד.
מי שהדליק רבע שעה לפני השקיעה, גם מי שאומר 20 דקות,
והם הדליקו רבע שעה לפני השקיעה, מה קרה?
מזז משהו?
עבריין? לא.
וחמש דקות?
אז פעם כשהיו שואלים אותי
כמה זמן לפני השקיעה, מדליקים נרות שבת.
הרב, אם אני איחרתי חמש דקות, אפשר?
אמרתי, אני לא אוהב לענות על השאלה הזאת.
כי אם אני אומר לאישה שחמש דקות אחרי הזמן שכתוב בלוח,
אפשר. מה יהיה בשבוע הבא?
עוד חמש דקות.
לאן אני אגיע בסוף?
אחרי ההשקיעה.
אתה מבין אותי?
אני לא רוצה את התחום הזה.
תן לנו להתקדם.
תן לי להיות עובד השם.
תן לי לראות מה רצון אבא.
איזה כוס תה אני מכין לו.
ואיזה יהודי לא רוצה להיות בקדושה?
ברור לנו, אני אאסף פה עוד דבר.
גוי ששבת, חייב מיתה. למה?
לא גוי שהתבטל, אין לו עבודה, הוא מובטל.
הוא בגלל שהקדוש-ברוך-הוא ציווה בתורת משה שצריכים לשמור שבת,
הוא שומר שבת.
חייב מיתה.
למה חייב מיתה?
במילים שלנו אין לו זכות קיום.
למה אין לו זכות קיום?
אם הוא שבת בשבת, למה אין לו זכות קיום?
אדרבה, גוי צדיק שאומר אמונים.
אלא
שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו בעולם לאותו בראה
לשבט עצרה. אדם מועד
לעולם
כדי לעבוד.
עם ישראל קיבל פריבילגיה,
היתר מיוחד,
אבל מאוד מיוחד,
לא לעבוד בשבת,
לשבות ממלאכה.
גוי, אתה צריך לעבוד.
אל תעשה משהו שהוא לא לפי מה שקדוש ברוך הוא.
אתה אומר שלא לעבוד, לא לעבוד,
אל תעבוד לחלוטין.
זה לא תחומך,
תפקידך לא לעבוד.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה.
כן, שבת, בן זוג, מהבן זוג של השבת?
וכל יום בשבוע יש בן זוג. מי הבן זוג של השבת?
עם ישראל.
תגיד לי, חתן לא מחכה לצאת לחופה כמה שיותר מוקדם.
ודרך אגב, אני אומר,
זה גם יכול לעשות לנו הרבה טוב,
כי מתי הדדליין האחרון
של שבת בעולם הזה?
שישה ימים עבודה,
האלף השביעי,
שבת.
ואם אנחנו מקבלים שבת בפלג המנחה,
אז גם שבת תיכנס
אתה מבין כמה שנים חסכנו?
קראתי את הראש?
אז אני עובד רוחנית, בוודאי, הלכה.
לא נסטה מההלכה כאילו זה.
אין שום סיבה גם לסטות מההלכה,
כי אנחנו עובדים רוחנית.
הרוחניות שלנו מתבטאת בקיום מעשי,
שחיטה, לא יודע מה, כשרות של אוכל.
זה לא רק
הכשרים.
יש פה עניין רוחני של עידון האכילה.
אם זה רק היום גובל בהכשרים,
הפסדנו את המערכה.
אנחנו נמצאים בטכני, יהיה חיצוני.
אה, אני רוצה להיעדר? בוודאי שאני רוצה להיעדר.
אחרי מישהו שאל אותי פעם, אם אני מחמיר בהלכות,
אם אני מקפיד בהלכות,
מה אתה אומר?
אני לא מקפיד,
אני מהיעדר.
משתדל כאילו להיעדר. למה?
כי כמה שיותר יהדר
לרצון השם.
בסדר, שים לב, זה נושא כללי עכשיו.
אנחנו כבר עברנו רק את תחום שבת.
אנחנו מדברים על כל המציאות, נכון? שמשבת בא הכול, כל מקור הברכה
מעין הברכה.
שבת זה המקור לכול.
כל ימות השבוע ניזונים משבת.
ההידור בשבת נותן לנו את כל השבוע אחר כך.
לכן חשוב הדבר הזה לדעת.
בסדר?
איפה אנחנו במשנה ברורה, נכון?
בואו נראה אותו.
ולקבל עליו,
היינו שיפרוש עצמו מכל מלאכות האסורות,
ואפילו מאותם דברים שמסורים מדי רבנן.
ולמעלה, אבל קודם פלאגה בנחה, אין קבלתו קבלה, אף בדיעבד.
והם בסימן בסביבה א' סעיף קטן קפה במשנה ברורה.
קודם הלילה היה לנו צאת שלושה כוכבים ודעת הלבוש והגרע,
שפלאג המלאכה הוא שעה והריבה קודם השקיעה".
עדן.
בסדר?
מה ששאלת.
הולכו לאלוה שעה ורביע זו היא שעה זמנית.
דענו שמתחלק כל יום ל-12 חלקים לפי שעותיו.
בין שהוא ארוך הוא קצר.
השולחן ערוך ומתחלק מעלות השחר לצאת הכוכבים.
וללבוש והגרע מזכרת השמש עד השקיעה.
בסדר?
זה מה שאנחנו קוראים שיטת הגרש, שיטת מגן אברהם.
בעוד היום גדול, אפילו אם היה אחר פלאג המנחה, הוא הרי שהיה דלוק לעניין אחר.
אבל אם הדליק לצורך שבת אף שלא קיבל עליו שבת בהדלקתו,
אחרי פלאג המנחה, להדגיש,
מכל מקום היה צריך לכבותו אף לכתחילה, לא היה לו להדליק כל כך מקודם.
שאינו ניכר שמדליקים לצורך שבת,
מכל מקום בדיעבד שפיר דמי,
והם בביאור הלכה.
בסדר? זה היסוד של זמן הדלקת נרות שבת.
אז ראינו ברשת המחאה מבחינת השולחן ערוך מה הפסק שלו, רבנו תם,
ואנחנו לא פוסקים כך.
ראינו עכשיו לגבי
ברכת והדלקת נר שבת,
ממתי אפשר להדליק נר שבת. בעזרת השם, בשבוע הבא,
בסעיף ה',
אנחנו נביא את הברכה.
כן, מתי מברכים?
לגבי זה יש מחלוקת גדולה,
מתי מברכים.
בעזרת השם.
כל טוב, שלום.
