טוב, אנחנו בסימן רס"א.
סימן רס"א,
זמן הדלקת נרות לשבת.
עכשיו,
לשים לב,
יש לנו פה סימן שיסבך אותנו
עד למעלה.
זהו,
ישר כולם סגורים,
לא רוצים לשמוע את השיעור,
נכון?
לא, אבל צריכים ללמוד.
דבר אחד צריך לדעת יש מחלוקת גדולה בין החכמים
האם צריכים להקדים לקבל שבת
לפני הזמן שנכנסת שבת טוב מה זה זמן שנכנסת שבת
היום
התחלף היום מיום שישי לשבת ברגע שמתחלף
היום מיום שישי ליום שבת נכנסת שבת
מתי מתחלף היום
שקיעה צאת הכוכבים
מה קורה ביניהם,
בין השקיעה לבין צאת הכוכבים,
זה נקרא
בין השמשות.
מתי זה בין השמשות?
סיפור שלם.
שאלה היא,
האם באמת יש לנו דין של תוספת שבת?
זה אומר,
שגם אם לצורך העניין נאמר
שכניסת שבת היא בשקיעה,
זה בטוח,
בשקיעה כניסת שבת, האם אנחנו צריכים להוסיף,
זאת אומרת להכניס את השבת קצת קודם?
פה אנחנו מגיעים
ליסוד של הדין שממנו לומדים
תוספת
זה ביום הכיפורים כתוב בתשיעי לחודש
בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם
אם בתשיעי לא בעשירי ואם בעשירי לא בתשיעי מה
זה בתשיעי לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם
חכמים מכאן למדו שצריכים להתחיל לצום ביום
הכיפורים עדיין בתשיעי מכאן למדו שיש דין תוספת
קודש לחול.
בסדר?
חייבים להוסיף קודש לחול.
זאת אומרת, אנחנו
מצמצמים את החול
ומוסיפים קודש.
השאלה הגדולה היא,
האם זה נאמר דווקא על יום הכיפורים?
או שגם על כל שבת?
כי אנחנו לומדים את זה מיום הכיפורים.
מה יותר חמור, שבת או יום הכיפורים?
שבת.
ברור.
שבת יותר חמור.
בסדר?
אז אם,
יש דעה אחת שאומרת ככה,
אם ביום הכיפורים יש דין תוספת,
קל וחומר,
שבשבת יש תוספת,
ממילא התוספת היא דין תורה.
יש מישהו אומר,
לא,
ביום הכיפורים יש דין תוספת כי זה יום הכיפורים.
חכמים אמרו,
אם ביום הכיפורים התורה ביקשה שיהיה תוספת,
אז גם בשבת תעשה תוספת.
במילים אחרות,
תוספת שבת היא דרבנן.
ויש מישהו אומר,
שבכלל דין תוספת שבת זה רק ביום הכיפורים
כי ביום הכיפורים זה נאמר לא נאמר בשבת
אנחנו פוסקים שיש דין תוספת אם זה
דאורייתא או דרבנן מה אכפת לך
בכל מקרה יש דין תוספת בסדר נראה
את הכל בפנים ורק נותן את המסגרת
השאלה הגדולה היא
קודם כל מאה מתי או יותר נכון כמה
כמה זמן אני צריך להוסיף
עקרונית הלכתית
בדיוק,
חצי דקה,
דקה,
חמש דקות,
עשר דקות, עשרים דקות, דבר אחד ברור,
אומר השולחן ערוך
בסימן
רס
סעיף ב',
תסתכלו,
עמוד שמונים וארבע,
קפצנו, מרמז סבך אלף לרס סעיף ב'.
יש?
יפה.
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול
בערב שבת.
ובפלג המנחה יכול להדליק או לקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד
ואל סימן רלג זה
בחלק ב' קצת משעירים שיעור פלג המנחה.
בסדר?
הבנו?
הזמן המוקדם ביותר שאפשר לקבל שבת
והוא אומר,
לומר קבלת שבת,
לקבל שבת,
להתפלל ערבית,
לאכול סעודה,
ואם יכול להדליק נרות שבת,
מתי זה?
פלג המנחה.
מה זה פלג?
לפלוג?
חצי.
זמן מנחה הוא שעתיים וחצי לפני סוף היום,
פלג המנחה שעה ורבע לפני סוף היום.
אז נאמר ככה.
המינימום זה משהו, כלשהו, לפני השקיעה לקבל שבת.
המקסימום?
פלג המנחה.
לפני פלג המנחה לא נחשב.
זה אמצע היום.
ברור.
כשמישהו שואל אותי כמה זמן לפני השקיעה אני צריך לקבל שבת,
מפלג המנחה עד לפני השקיעה.
עכשיו,
למה אני מדגיש את זה בצורה הזאת?
כי ראיתי שיש אנשים ש...
מתדיינים,
איזשהו דיון,
כמה זמן לפני השקיעה צריכים לקבל שבת.
מבחינתי אין דיון,
לא קיים.
כמה זמן.
קבל!
עד רבה, אמר רבי יוסי,
יהי חלקי, הזכרנו את זה כבר, יהי חלקי ממקבלי שבת.
בטבריה הוא מוצא שבת בציפורי.
אני רוצה לקבל שבת בטבריה, למה?
מוקדם, מוקדם, כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
אבל להוציא שבת כמה שיותר מאוחר,
בעברית קלה,
כמה שיותר קדושה,
יש יותר חיים טובים.
אז עכשיו התחילו להתווכח איתי עם רבע שעה,
עשרים דקות,
שלושים דקות,
ארבעים דקות,
חמישים דקות, עזבו!
זה, איך נקרא לזה כך, לא בבית מדרשנו,
הדיון הזה.
ואם הוא רואה לך באיזשהו מקום,
פה רגילים לקבל חצי שעה,
חצי שעה.
פה ארבעים דקות, ארבעים דקות.
חמישים, חמישים.
ברור?
פלג המנחה.
אי אפשר לקבל שבת,
לפני פלג המנחה.
תודה.
אבל בתנאי שזה יהיה כל הסעודה.
שיהנו מזה, בוודאי.
הנושא ברור.
אנחנו בעצם עיקרנו את כל
הדיון כמה זמן לפני.
ואמרו בן אדם שרוצה יותר קדושה,
יותר שמחה,
יותר ברכה,
קבל יותר מוקדם.
אתה רוצה דקדק עד חצי דקה,
עד רבע שעה,
עד עשר דקות,
עד עשרים דקות,
לא יודע כמה,
דקדק.
אני לא מתווכח עם אף אחד.
כל אחד שיחיה כמו שהוא רוצה.
אבל אם אתה רוצה ברכה, יאללה, סע קדימה.
קבל ברכה, קבל שבת יותר מוקדם.
וזה עובד.
מי שמקבל על עצמו לקבל שבת יותר מוקדם, מקבל ברכה.
נושא בדוק.
ברוך השם.
ברור הנושא?
יפה.
אלא שאחרי הכל מה שדיברנו,
יש עדיין מחלוקת אחת יסודית,
שאותה נראה בסעיף בית.
בסדר?
זה העניין הזה של מתי באמת באמת נכנסת שבת.
זו מחלוקת יסודית,
מתי נמצא,
מתי, זמן, צאת הכוכבים.
ואת זה בעזרת השם נראה בסעיף ב',
מה שנקרא בלשוננו,
זמן רבנו תם.
נסביר אותו גם.
אבל בואו נראה קודם את סעיף א',
נתחיל את סעיף א'.
אומר השולחן ערוך,
רס"א סעיף א',
ספק חשיכה,
והוא בן השמשות.
זאת אומרת,
כבר הייתה שקיעה,
זמן בין השמשות,
ומה הוא?
והיינו, אומר הרמה,
כדי שיעור הילוך שלושת רבעי מיל אחר שקיעת החמה,
ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק שלושים,
תוספת של הרמה,
כי מרן לא כותב את זה, לשים לב.
מה קורה בספק חשיכה והוא בין השמשות?
אין מעשרים את הוודאי.
שזה
דאורייתא,
עקרונית.
אין מטבילים את הכלים,
שזה דאורייתא.
ואין מדליקים,
שנייה,
ואין מדליקים את הנרות, מדוע זה דאורייתא.
ואין מערבים
עירובי תחומים.
כל זה דברים שהיו קשורים לתורה.
אבל מעשרין את הדמאי.
בסדר?
יש תשובה?
ותומנין את החמין,
ומערבים עירובי חצרות.
למה?
כי זה דרבנן, וספק דרבנן
לקולא.
ונוסף לזה, מותר לומר לאינו יהודי בן השמשות,
להדליק נר לצורך שבת.
מדוע?
כי האמירה לגוי
היא שבות, היא דה רבנן,
בין השמשות ומתירים שבות.
במיוחד, מה שאודיהו ראית ממש,
אסור, ספקא דיומה.
זה בין השמשות.
אבל דברים דה רבנן,
לצורך שבת,
לצורך מצווה,
אנחנו מקילים.
וכן הוא אמר לו לעשות כל מלאכה שלצורך מצווה,
או שהוא טרוד ונכפז עליה.
זה ברור?
דוגמה אמרנו, אישה הגיעה לטבול,
והתברר שהיא שכחה לגזור ציפורן.
מה עושים בין השמשות?
מביאים גויה, שתגזור לה את הציפורן.
זה דבר שמשתמשים בו.
אחר למעשה.
הנושא ברור.
בין השמשות.
פירוש המושג בין השמשות,
בין השמש של אתמול לשמש של מחר.
האם זה עדיין יום שישי או שזה כבר שבת?
מהותו בשיעור שעבר לגבי שני מקרים
לגבי ברית מילה,
שתינוק שנולד בין השמשות, האם דוחה שבת או לא.
נתנו את הדוגמה של תאומים,
אחד נולד בין השמשות,
והשני נולד
אחרי צאת הכוכבים.
מלים אותו ביום ראשון עוד תשעה ימים
מלים אותו בשבת
בסדר?
דיברנו על זה.
נגמור את הסעיף.
וכן, מי שקיבל עליו שבת שעה או שתיים קודם חשיכה.
יכול לומר לגוי לעד לי כנראה הוא שר
הדברים שצריך הוא קיבל אז משה בדפלה גם אינך
יכול להגיד לגוי
נושא ברור?
שאלות?
כן
היום היום אין רוב יושביה עליה וכולי באופן עקרוני
באופן עקרוני מעשר זה פסוקים מהתורה זה דין דאורייתא
אבל כיוון
שהספק שלו הוא דרבנן,
לכן,
אנחנו נמצאים במציאות שחדות מתוקנת בעזרת השם.
אה, אלה פעולות,
ואין מדליקים את הנרות, אלה פעולות שהן מהתורה.
מישהו כתב פירות
זה בזמן שרוב עם ישראל יושב בארץ ישראל
מישהו כתב פירות מהחצר שלו זה ודאי לא מאוסר
חייב איסור חייב לאסר בלי זה אסור לאכול טבל נכון אסור
כי זה דין מן התורה אבל דמי מה זה דמי פירוש המילה
דמי
מה זה דמי זה מה מאוסר או לא מאוסר
דרך אגב,
גם המעשר זה לא אם מאוסר או לא מאוסר,
הם נותנים לנו תרומה.
כי הרי תרומה גדולה היו מעשרים, כי זה כרת.
עמי הארצות היו מעשרים חלק.
בסדר?
זו הכוונה, אז דמי.
ספק.
אם הפרישו את כל המעשרות.
אז דמי, כן.
דברים שמדרבנן עושים, דברים שמדאורייתא לא עושים.
לכן לא מטבילים את הכלים?
מה זה הטבלת כלים?
מי שקנה כלי מתכת,
כל הדאודורייתא,
אז חלק הדאורייתא
חלק דרבנן.
בסדר?
לא מטבילים אותם.
כי זה ספק של היום, יכול להיות שכבר שבת.
וכיוון שזה דין תורה,
אז לא מתירים בין השמשות דין תורה.
אמרנו שלא,
לא מעשרים, ולא מטבילים כלים,
ולא מדליקים נרות.
המעשה הוא דאורייתא,
הוא אסור.
כיוון שיש ספק בזמן,
ספק בזמן, אני מקל.
כי דה רבנן, יפה, כי חכמים לא תקנו בספקא דיומה.
זה חכמים תקנו את זה,
הרי מדין תורה,
אפשר גם בשבת לעשות את הדברים שהם דרבנן,
שהם טומנים תפחים,
ולערוב חצרות.
הדברים דה רבנן.
בספקא דיומה, הם לא גזרו.
יש עוד כמה דברים שגם ראו במצב מסוים,
אנחנו לא גוזרים.
כן.
זה מה שכתוב פה אני לא אמרתי את זה אלא כמובן סימן
שם וסימן ש"מ וסימן ש"מ כתוב שמישהו הוציא שבת
והשני לא
זה
ממש סוף סוף
הנה,
סימן שמב כתוב ככה: כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים,
לא גזרו עליהם בין השמשות.
בסדר?
והוא שיהיה דבר זה מצווה או דוחא,
כיצד מותר לו בין השמשות לעלות באילן או
לשוט על פני המים להביא לולב או שופר,
וכן מוריד מאילן ומוציא מכרמלית
ערוב ועשה,
וכן אם היה טעות ומכפל זה דבר שהוא משום שבות,
מותר בין השמשות.
האם זה מותר לומר בין השמשות לאינו יהודי להדליק לו נר?
בשבת.
בסדר?
נר לשבת, הכוונה היא.
לצורך שבת.
אבל מה שיש, זה לא בשמב, זה במקום אחר.
יש לנו, אם מישהו הוציא שבת,
והשני עוד לא.
במילים אחרות, אני יושב בסעודה שלישית.
בא לי בסעודה שלישית,
בתאווה.
בא לך פעם תאווה כזאת, בתאווה ככה, עם
החלה בסעודה שלישית?
את האמת?
בקיצור,
בתאווה.
האם מישהו יכול לתגן לי עכשיו איזה משהו,
אני עוד יושב בסעודה שלישית, מה התשובה?
אם הוא הוציא שבת, אז כן.
יהודי.
שהוציא שבת, כן.
כן.
שום בעיה.
בסדר, אותו דבר בכניסת שבת.
טוב.
השאלה אם הוא נגרר אחריו או לא.
אם מישהו בבית קיבל והשני לא, השאלה אם הוא
לא קיבל, הוא נגרר אחריו או שהוא עומד בפני עצמו.
למשל, אם האישה הדליקה נרות וקיבלה שבת,
האם לבעל מותר לעשות פעולות שהן
עדיין בגדר יום חול?
כן, מותר.
אבל אם אמא הדליקה נרות שבת ואבא כבר הלך לבית הכנסת
והבת נמצאת שם,
האם הבת יכולה לעשות פעולות?
שאלה אם היא נגררת אחרי אמא שלה או לא.
אם היא בת של אימא,
אז היא לא יכולה.
אם היא לא בת של אימא,
אז היא יכולה.
מה המדד?
אם היא הולכת עם אימא שלה לקנות חצאית.
אם היא תעזבו אותה, היא הולכת עם חברות.
בסדר?
מכירים?
יודעים מה אני מדבר?
שאתם יודעים?
לא?
מה אין לך חיות?
רואים שאין לך חיות.
בסדר.
זה מה שנקרא תפיסת עצמאות.
אוניברסלית.
לא רוצים להקשיב מה ההורים אומרים.
טוב, יאללה.
כן.
מה, לא הבנתי מה.
כל דבר שאנחנו עושים זה תיקון.
מה?
כל פעולה שאני עושה היא תיקון.
למה אני מקלקל?
כך פטיש לשבור, לא?
הכל פה תיקוני, בוודאי.
להדליק נרות, מה התיקון פה?
נרות שבת, יהיה לו אור בבית.
נו בסדר, כל דבר שאתה עושה זה תיקון.
אכלת לחם, זה תיקון.
הנחת תפילין, זה תיקון.
הכל תיקונים,
במושגים שאתה אומר.
בקיצור,
זה פעולות שצריך לעשות אותן לצורך שבת.
אומר רבי שמעון ברורה, בין השמשות,
ואם להסתפק אם מגיע הזמן לבין השמשות,
גם כן אסור.
סעיף ב' אחר שקיעת החמה, היינו אחר סוף שקיעה,
שלדעת התוספות והשולחן ערוך נמשך
מתחילת השקיעה לצופה יותר משלושה מילים כמבואר בסעיף ב',
נראה את זה שם.
ואחר כך מתחיל זמן בין השמשות.
אין מעשירין אפילו מעשר פירות שהוא דרבנן.
את הוודאי דהו אלה כי מתקן.
ויש אומרים שאסור להפריש חלה בחוץ לארץ.
וכמוה חלת חוץ לארץ יותר ממעשר.
לעניין מעשר, אם אין לו מה יאכל בשבת,
והוא לצורך מצווה,
וכמה מקומות לא גזרו על שבות בבין השמשות לצורך מצווה.
כמו שפסקנו לקמן.
על עניין חלה יש להחמיר בכל גוונים.
שהחלת חוץ הארץ יכול לאכול בלא הפרשת חלה.
או לשייר מעט אחר כך.
מן המשוייר, להשאיר חתיכת לחם.
בפינה, ויגיד, זה יהיה במוצאי שבת, הפרשת חלה.
יכול לאכול.
ישכחו להפריש חלה.
אישה נזכרת בליל שבת,
יואו,
בדיוק,
התינוק צריך,
הלכתי להניק ושכחתי להפריש חלה ל...
מה עושים?
רבותינו גלותיים.
זה מה שכתוב פה במפורש.
מה קראנו עכשיו?
בחוץ לארץ אפשר לשייר.
להשאיר בסוף חתיכת חלה,
ומזה להפריש חלה במוצאי שבת.
בארץ ישראל,
חפשו את הישיבה הקרובה, תיקחו משם חלות.
או שכנים.
נושא ברור?
זה ההבדל בחוץ לארץ, ארץ ישראל.
אין דבר כזה.
טוב.
ולא הפריש חלה מהמצה בערב שבת,
אם בעוד יום,
מותר להפריש אף בערב שבת בן השמשות.
ואי אפשר לאכול ולשייר חתיכה מכל מצה.
ואם הדליק ולא הפריש חלה בעוד יום,
מלחם חמץ שאוכל בבוקר שבת.
ואין מטבילין, המחבר העתיק לשון המשנה,
אף שאין אנחנו נוהגים.
שהמשנה היא לעניין להטביל כלים מטומאתן,
משום דנפקא מינא,
זה עניין טבילת כלים חדשים,
וניקחים מגוים, יהודי לדעת האוסרים להטביל בשבת.
זה אסור גמור לדידו
מה אומר השולחן ערוך?
מה הדרך הטובה ביותר לכל ירא שמיים,
שהוא רוצה כלי להשתמש בשבת והוא נזכר,
שלא הטביל אותו?
מה הדבר הטוב ביותר?
מתנה לגוי.
מכאן מה אתה למד?
עושים קניינים בשבת.
כן?
יותר טוב מדברים אחרים.
טוב.
ואין מדליקין,
בזה אסור אפילו לצורך מצווה,
שהובדלה לאיזו מסעודת שבת.
אחרי אגב, לספקא דאורייתא,
אפילו בדיעבד אם הדליק או שעשה שאר איזו מלאכה בבן השמשות,
אסור ליהנות ממנה,
כמו אם היה עושה אותה בשבת גופה,
שאסור אפילו אם עשה אותה בשוגג,
המבואה בזמן שני ולחטא.
ואין מערבין ערובי תחומין,
שבגמרא יש סמך לרובי תחומין מקרא,
על כן חמיר, עוד אפילו דבר מצווה אסור.
כאן כתב העולת שבת, אבל ראש מכן דבר מצווה.
שתי הדעות
שכותב שדעה מטרת היא העיר הגמרא דאוסר לערב דווקא בדבר הרשות
מערב ברגליו
ועל מה מותר אפילו דבר הרשות
ובפועל הקיים הלכה למעשה אפילו בבעוד יום הם
מערבים לדבר מצווה בסדר בכל מקרה
מה שרואים פה שיש דברים שבין השמשות
מותר ויש דברים שאנחנו אוסרים אותם
ועכשיו סעיף ב'
מגיעים לעיקר
ופה אני חייב לומר שלכל הדעות לכל השיטות
המצויות לנו היום
זאת אומרת,
יש עדיין אולי עוד מישהו שעושה את זה,
אבל בוא נאמר ככה,
פה בארץ ישראל
לא מצאנו, לא ראינו,
לא שמענו,
ולא התרנו לעשות את מה שאומר מרן.
אף אחד לא נוהג כמו מרן בעניין הזה.
כי, אני כבר אתן את הקו הכללי,
רבי יוסף קארו בסעיף ב'
פוסק
כרבנו תם.
תשים לב,
אנחנו אומרים כך,
יש לנו זמן שקיעה
ויש לנו זמן צאת הכוכבים.
ההפרש
בין זמן שקיעה לבין צאת הכוכבים
הוא כדי הילוך שלושת רבעי מיל.
אמרנו,
ראינו את זה ברבה לפני כן,
שהילוך מיל זה שמונה עשרה דקות.
איך אני מחשב את זה?
מהלך אדם בינוני ביום,
מי רוצה לרשום שאלות על עניין?
תרשום.
מהלך אדם בינוני ביום
זה עשר
פרסאות.
יום אחד זה שתים עשרה שעות.
אם מהלך אדם בינוני ביום אחד הוא עשר פרסאות,
רבי אומר
שב-שבעים ושתיים דקות
בן אדם הולך
רבע פרסה
סליחה הולך פרסה אחת
בשבעים ושתיים דקות אדם הולך פרסה כי הוא לקח שתים עשרה שעות
נחלק אותם לעשר
בסדר כל פרסה שבעים ושתיים דקות
ממילא רבע פרסה
שזה מיל
שמונה עשרה דקות
שלושת רבעי מיל זה שלוש עשרה וחצי דקות
מיל זה אלפיים אמה.
ממילא יוצא, בואו נעשה את החשבון.
אם מיל זה אלפיים אמה,
ופרסה זה ארבע מיל,
מהלך אדם בינוני ביום זה עשר פרסאות.
כמה אדם בינוני,
נורמלי, שהולך, לא שנוסע באוטו כל היום על אוטומט,
אפילו לא מזיז את הידיים.
כמה מהלך אדם בינוני ביום יוצא לפי זה?
שלושים ושמונה קילומטר וארבע מאות מטר.
כי מיל,
שזה אומר אלפיים אמה,
זה תשע מאות שישים מטר.
כי אמה זה ארבעים ושמונה סנטימטר.
בסדר?
איתי?
אמרתי לרשום.
אחרת לא עוקבים.
במילים אחרות, מבחינתנו...
שלושת רבעי מיל זה זמן בין השמשות.
שלושת רבעי מיל זמן בין השמשות,
זה אומר בין שקיעה לבין צאת הכוכבים,
שלושת רבעי מיל.
אממה.
יש בעיה?
זה מופיע במסכת ברכות.
במסכת פסחים
כתוב שמשקיעה ועד צאת הכוכבים ארבע
מיל.
מה זה ארבע מיל?
לכאורה הסתירה בין הגמרות.
הסברו של רבנו תם בתוספות הוא
שכן בין שקיעה לצאת הכוכבים זה הילוך
ארבע מיל כמה זמן זה ארבע מיל אמרנו
שבעים ושתיים דקות
אבל כמה זמן בין
זה בין השמשות
שלושת רבעי מיל
שלוש עשרה וחצי דקות אז אם
אני אומר שמשקיעה לצאת הכוכבים זה שבעים ושתיים דקות אז
אומר רבנו תם יש לנו שקיעה ראשונה ויש לנו שקיעה שנייה
שקיעה ראשונה זה נכסה גלגל חמה מעינינו
שקיעה שנייה זה החשיף עליון ולא החשיף תחתון
וברגע שהחשיף גם עליון וגם תחתון זאת אומרת רואים
ככה באופק
למעלה כהה למטה עדיין אדום ברגע שהחשיפו שניהם
זה צאת את
הכוכבים בסדר?
הסתדרנו?
יש נכסה גלגל חמה מעינינו,
מבחינתנו זה השקיעה שאנחנו מדברים עליה כל הזמן,
ואנחנו משם סופרים שלושת רבעי מיל כדי להגיע לצאת הכוכבים.
בגלל הסתירה לכאורה בין
הגמרות אומר רבינו תם לא,
זה שקיעה ראשונה.
שקיעה שנייה זה כשלמעלה כבר נהיה כהה ולמטה עדיין אדום.
מתי זה צאת הכוכבים?
שגם למטה וגם למעלה שחור,
החשיף, נהיה כהה.
ההפרש
בין החשיף עליון והחשיף גם תחתון זה שלושת רבעי מיל.
אז אם אני מוריד משבעים ושתיים דקות שלושת רבעי מיל,
כמה אמרנו שלושת רבעי מיל?
שלוש עשרה וחצי דקות, כמה זה יוצא?
חמשים ושמונה וחצי,
זאת אומרת
לפי רבנו תם,
58 וחצי דקות
אחרי השקיעה
מתחיל אז דין תוספת שבת למי שאומר שיש תוספת שבת.
זאת אומרת,
58,
55,
40 דקות
אחרי השקיעה תוספת שבת אפשר להדליק נרות.
זה ברור מה כתוב פה?
55 דקות אחרי השקיעה מה אתה עושה
בדרך כלל בשבת?
מה?
ערבית?
כן.
עשרים דקות אחרי שקיעה אתה מתפלל ערבית.
עשר דקות ערבית?
אשכנזי, לא?
יפה.
שר אדיר יבו שעה.
עוד חמש דקות הביתה?
עשר דקות הביתה?
לכמה הגענו?
ארבעים דקות.
בסדר?
חמשים וחמש דקות אתה כבר בבית.
נכון?
ומה הוא עושה?
הופנוע עדיין.
מה קרה לך?
הוא עדיין נוסע באוטו,
יש לו עוד שלוש דקות,
עד חמישים ושמונה וחצי,
דייקן, יש לו שעון
מכוון לוויינית.
הנושא הזה ברור,
כך פוסק מרן.
מרן פוסק לפי רבנו תם.
ששבת נכנסת חמישים ושמונה וחצי דקות אחרי השקיעה,
אחרי השקיעה,
אחרי השקיעה,
ואתה רוצה תוסיף חלק,
תוסיף הרוב,
תוסיף כמה שאתה רוצה.
נקרא את זה בפנים?
57 דקות ו...
קיימתי מצוות השבת.
קיימתי גם מצוות השבת שבת, כן.
גם מצוות השבת שבת קיימת.
הנושא הזה ברור שלא פוסקים כמו מרן.
אין מי שפוסק כמו מרן.
בעולם יש.
פעם היה איזה מישהו שרצה להגיע לארץ
ואמרו לו שאם הוא ייסע כמו שנוסע בברוקלין
אז ישרפו לו את האוטו.
הרי בהחלט.
פוסק כמו רבנו תם.
אתה רואה שאני אמרתי את זה בככה.
השם והמערכת שמורו, השם ו...
שמורו במערכת.
אתה יודע, זה ברור מה אנחנו אומרים?
לא פוסקים ככה.
יש כאלה חומרות.
מחמירים.
שרוצים להחמיר כמו...
שולחן ערוך ומוצאי שבת.
חולים, מרן מפורש,
פלג המנחה, שאלה איך אני אחשב את פלג המנחה.
במילים אחרות,
יש כאלה שלחומרה
לוקחים את רבנו תם.
שבמוצאי שבת מוציאים שבת לפחות
שבעים ושתיים דקות אחרי השקיעה.
אז השקיעה היום למשל בירושלים
שבע חמישים אז כמה זו באיזה שעת יצא שבת?
תשע
ושתי דקות שבעים ושתיים
ושתי דקות
ערבנו אותם
בזמנו בזמנו מישהו בכנסת של רב אליהו
מרצה יום כיפור
אומרים ברכת לבנה,
כבוד הרב,
לצום עד זמן רבנו תם,
זה דורייתא, לחומרה,
לא?
תסתכל על הרב אליהו ואומר לו,
כבר מנעילה ועד עכשיו הספקת לעשות עבירות שאתה רוצה להמשיך לצום?
איך הספקת?
אני לא הספקתי לעשות כלום, חוץ מלהתפלל.
בסדר?
מצד שני, יש מישהו אומר, תחמירו רבנו תם.
טוב.
בירושלים,
אתם יודעים,
בירושלים מצד אחד רוצים קדושה.
מצד שני לא הקפידו.
אי אפשר להגיד לאנשים,
תקפידו רבנו תם.
לא.
מי שרוצה.
אבל צריך לדעת שלא צריך להכביד על בני ביתו.
בני ביתו לא מחויבים
להתנהג לפי החומרות שלו.
אפשר עוד להתפלל ערבית מפלג המנחה?
בטח שהוא יתפלל מנחה, לפני פלג המנחה.
בסדר?
נראה את השולחן ערוך בפנים.
מי שרוצה להדר.
אדם רוצה להדר, כל דבר הוא עושה לחומרה.
כשאומרים למשל, דוגמה,
שצריך לאכול כזית מצה כדי שיעור אכילת פרס,
אז הוא הולך לחומרה, שתי דקות.
כשאומרים שאפשר פעם באכילת פרס שיעורים לאכול ביום הכיפורים,
הוא מחמיר,
תשע דקות.
בסדר?
בקיצור, הוא רוצה להחמיר.
אני לא יכול להגיד לבן אדם אל תחמיר,
אבל כמובן,
על מי הוא מחמיר?
על עצמו בלבד.
אומר לנו השולחן ערוך כך,
יש אומרים שצריך להוסיף מחול על קודש,
שמנו לב?
זה מה שאמרנו, למה יש אומרים?
יש מישהו שזה דאורייתא,
יש מישהו שזה דרבנן,
ויש מישהו שאומרים שלא.
כי נלמד כל הדין מיום הכיפורים.
וזמן תוספת זה,
תסתכל טוב מה כתוב, כי אחרת נתבלבל.
וזמן תוספת זו היא,
מתחילת השקיעה.
שאין השמש נראית על הארץ
עד זמן בין השמשות.
שמים לב?
מרגע שהכדור, גלגל החמה לא נראה,
עד זמן בין השמשות.
והזמן הזה שהוא שלושה מילין ורביעה.
לא שלושת רבעי מיל,
שלושה מיל ורבע.
רצה לעשותו כולו תוספת עושה,
רצה לעשות ממנו מקצת עושה.
ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום
מחול על קודש.
ושיעור זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל,
שמהלך אלף וחמש מאות עמות קודם הלילה.
אומר רמב"ם,
אם רוצה להקדים לקבל לשבת את פלג המנחה ואילך,
הרשות בידו.
האלה כמה ישים עליה ס"ז,
שגם
מר"ן כותב ככה.
דין תוספת,
אבל הוא יכול לקבל שבת כמובן מפלג המנחה,
ואז צריך לחשבן פלג המנחה לפי
צאת הכוכבים של רבנו תם.
אני אגיד לכם,
היה יהודי צדיק אחד,
גאון עולם,
תלמיד חכם עצום שאין כדוגמתו,
ורכיב הנסתר, צדיק צדיק.
קראו לו הרב שלמה גורן, זכר צדיק לברכה.
צדיק וקדוש.
הוא פסק את פסק הלכה זו,
במקום מסוים.
בזמנו,
מלחמת יום כיפור,
שחררו חיילים
מארץ גושן,
מסוף סיני,
פעם בחודשיים, שלושה.
אני זוכר בתור בר מצווה אותה שנה.
בתור ילד,
כן, אתה רואה את החיילים חוזרים,
עם שערות כאלה,
אתם מדברים כמה קרציות יש להם בתוך השערות,
לא התגלחו,
לא הסתפרו שלושה חודשים.
זה היה המצב.
שחררו חייל בפורט סעיד,
לא יודע איפה,
ביום חמישי בערב.
צריך לעלות על טרמפים.
הוא מגיע ביום שישי בשקיעה לשורש.
מה תגיד לו?
נכנס לשורש, מוצא שבת,
אתה חוזר לצבא?
הבנו את הבעיה?
בן אדם שלושה חודשים לא היה בבית.
בא הביתה להיות...
שבת עם המשפחה, מגיע, כל הטרמפים והכל,
מגיע בשקיעה לשורש.
אמר הרב גורן, מרן.
מרן.
לפי מרן,
אפשר לנסוע, לא פוסקים ככה,
רוב עולם, אף אחד.
במצב הזה,
כדי לא להוריד את מורל החיילים,
כדי שהבחור יוכל לחזור במוצאי שבת
עם ראש יותר טוב ממה שהוא יצא לצבא,
למלחמה שהייתה,
אפשר לנסוע כמו פסק מרן.
שזה אומר כמה זמן אחרי השקיעה?
חמישים וחמש דקות.
כשאתה מתחיל לאכול את הדגים, הוא עוד יכול לנסוע.
הבנת את זה?
זה שיטת רבנו תם.
אף אחד לא פוסק כך.
שום אופן, שום דרך.
אז,
באותה השנה, במלחמת יום כיפור,
הרב גורן התיר.
כי זה היה המצב.
שחילץ לוחמים טובים.
זה ה...
את הרוגי קירשנבום.
הוא היה אחראי על זיהוי חללים,
פיקוד מרכז.
עד למלחמה האחרונה, אבל...
את רוב המלחמות הוא עשה.
הוא אומר שבאמת פעם, בתקופה הזאת,
הוא, לצערנו, העלה גופות מסיני למרכז.
אז שני חבר'ה באו...
לתפוס טרמפ.
אמר להם, תשמעו, יש פה
שתי אלונקות ריקות,
אתם יכולים לשכב,
אבל יש פה מתים.
הם חשבו שהוא צוחק.
פתחו את הדלת,
פתאום הוא שומע איזה בום, מכה.
בקיצור, הבחור פתח את הדלת.
מההלם,
אכל את המכה בראש,
טנדר כזה עם...
כן,
היו תופסים טרמפים בכל דרך,
לא היה,
כיום מפונקים.
הסעות, עניינים, איפה,
איפה הסעות, איפה טיסות, איפה אני יודע, משהו.
בסדר, המצב לא היה פשוט,
בואו נאמר ככה.
חייב להיות יום כיפור, המצב לא היה פשוט.
היה שפוף.
היה צריך לחזק את הרוח, אז הוא אמר, כן, במקרה הזה
אפשר לפסוק כמו מרן.
ואין אף אחד שפוסק כמו מרן.
אחת הדוגמאות הקשות,
העקרוניות,
היסודיות,
שבהן אתה אומר,
הנה,
יש לנו דוגמה.
ונתנו
עשרה דוגמאות,
שגם מי ששיטתו לפסוק כמו מראה, לא פוסק כמו מראה.
בסדר?
כי אנחנו מעבירים את התורה במסורת, על פי המנהגים.
זהו.
זה בעצם סעיף ב', הסברנו אותו קודם.
בסדר?
בואו נראה את הסיום.
מי שאינו בקיא בשיעור זה,
אין לגמרי הישרדות.
אדם אין לו שעון,
אין לו פלאפון,
נמצא בשטח.
הוא האדמה והשמיים.
מה הוא עושה?
מי שאינו בקיא בשיעור,
זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות.
אתה רואה שהשמש ככה לקראת שקיעה.
ואם הוא יום המעונן,
תראו מה זה הישרדות.
ידליק כשהתרנגולים יושבים על הקורה מבעוד יום.
התרנגולים מתיישבים על הקורה,
הציפורים יושבים על הקורה,
כשעדיין
אור יום.
תופסים את המקום שלהם.
עוף שלא עולה לשבת לישון על קורה,
סימן.
סימן?
שהוא חולה.
בסדר?
כל בעל כנף
ישן על ענף.
אי אפשר
לתת
מקום מגורים
לבעלי כנף בלי שיש לך מקל שהם ישבו עליו.
בסדר?
הנה, זה הישרדות.
ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולים,
ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום.
בלי מחרות ייקח
סימני טבע
שבהם אתה יכול להגיד עדיין
לא נכנסה שבת ויקבל שבת.
זה יבדיל את אחר עניית ברכו,
אף על פי שעדיין יום הוא, אין מערבים ואין תומנים.
משום שהוא קיבל שבת עליו.
ולדידן אומר מרא"ן,
הבא ואמירת מזמור שהוא ליום השבת,
כי עניית ברכו לדידו.
ומה אנחנו נגיד היום?
לדידן,
אמירת,
בואי כלה זה,
קבלת שבת לשיטת
מרן.
בסדר?
בגמרא זה ברכו.
אצל מרן מזמור של יום השבת, ואצלנו בואי כלה.
למה מרן לא מזכיר בואי כלה?
בפי שלמה יקבץ.
חי בתקופת מרן, עוד לא היה בואי קלה.
זאת אומרת,
הייתה בואי קלה,
בוודאי,
אבל לא היה פיוט.
של...
לך...
לך דודי.
בסדר?
לכן הוא אומר את זה.
ומפה צריכים לשים לב שאחד הסימנים הגדולים היה שמקבלים שבת
בתפילה בבואי קלה.
ואנחנו צריכים לקבל שבת בבואי קלה
לפני השקיעה.
כי אחרי השקיעה כבר,
איך אומרים,
תרצה,
לא תרצה,
שבת נכנסה.
אמרתי פעם, הקלה יוצאת מחדר ייחוד.
והוא מתחיל לשיר לה, בואי קלה, בואי קלה.
אני יודע, הפסדת.
כבר אכלו מנה ראשונה.
אתה עכשיו אומר לי, בואי קלה.
וזה לבתי כנסת
שמקבלים שבת אחרי השקיעה.
אם מישהו נקלע לבית כנסת שמקבלים שבת אחרי השקיעה,
מיד שהוא גומר מנחה,
לפני השקיעה, יגיד, בואי קלה, בואי קלה.
זהו.
אחר כך שיעשו מה שרוצים.
קר לי בר, חם לי בר, לא משנה לי.
הכל טוב, אבל קודם כל...
קבל שבת כמו שצריך לפני השקיעה.
שלא שבת תיכנס אליך בעל כרחך.
אתה תקבל אותה, בזמן,
לפני השקיעה.
זה אחד הדברים המיוחדים,
שאדם יקבל שבת לפני השקיעה.
ודאי, יש שאלה.
ברור,
ברור.
בואי קלה, מתי מקבל שבת?
בואי קלה, בואי קלה, בואי קלה, נכון?
ודאי.
אז אם יש מישהו ששם לא אומרים,
אז בבקשה,
תגיד את זה מיד אחרי המנחה,
שזה לפני השקיעה,
כי השקיעה גם,
שאת המנחה כבר מסיימים אחרי השקיעה.
בעיה.
תקבל.
מה אתה עושה בשביל זה?
יפה.
תגיד,
אני מתכוון, בכוונה אני אקבל שבת,
אין לי בעיה.
אבל לא עושים את זה, כי אף אחד לא רואה.
בבואי קלה מקבלים שבת.
זה הסטנדרט.
אם אתה רוצה, תראו,
תמיד יש את החוק.
כל חוזה שלא פירטו אותו,
על פי מה פוסקים?
על פי החוק.
אבל אם אתה פורט, אתה צריך לדעת לכתוב את הכל.
זאת אומרת, אם אתה רוצה לצאת
בקול רם.
אני לא נוהג כסטנדרט הרגיל.
יוצאים מבית הכנסת,
אומרים בואי כלה לפני השקיעה,
ואז, תראו,
הרב מחפש את טובתו האישית.
למה?
כי הם גמרו את הכל.
בואי כלה לפני שקיעה, מה נשאר אחר כך?
השעה דחוקה.
נחכה את הכוכבים.
הם אחר כך, אין זמן אפילו לדרשה.
הבנתם?
זה אינטרסים אישיים פה.
ברור, אבל לשים לב, לפני
השקיעה מקבלים שבת.
לא הספיקו?
קורה לפעמים, שאתה מבין.
אני רואה שהחרו במנחה,
ולא הגיעו לבואי כלה לפני השקיעה.
גברו עלינו שבח,
כולם,
תוף וכינור עם סגולה,
בואי כלה,
בואי כלה,
בואי כלה,
שבת מלכתא,
עכשיו תתחילו מזמור לדוד.
לכו נרננה, תמיד במנהגים.
בסדר?
כבר מדבר מי שאומר שיר השירים, ו...
הוא חוזר על הפסוקים והכל,
וכבר מגיע אחרי צאת הכוכבים לבריקלם.
לא בבית ספרנו.
עוד שאלות בעניין?
כן.
ואחיד גם שם.
גמרת עמידה במנחה.
אתה רואה שיש אנשים
פה...
כן,
כן, כן.
הבעיה שלי היא שאם מישהו מקבל שבת לפני מנחה,
יש שאלה איזה מנחה הוא צריך להתפלל.
האם מנחה של יום חול או מנחה של שבת?
ולכן לא מקבלים שבת לפני מלחה.
איזה מלחה?
קיבלת שבת.
מה?
אגיד רק בואי קלה, בואי קלה.
ותגיד את כל הפרקים.
תגיד אם הציבור, מה אכפת לך, מה זה משנה.
העיקר זה קבלת שבת.
תגיד, הרי אני מקבל על עצמי שבת.
זהו, מספיק לי.
בסדר?
מכאן שבה.
טוב בעזרת השם
שבוע הבא שיעור
הרב סטר מכבד
