אנחנו בסימן ר' נ"ז,
סעיפי,
התחלנו בפעם הקודמת את העניין הזה של הטמנה.
ואמרנו שבשבת
לא טומנים אפילו בדבר שלא מוסיף הבל.
מה זה דבר שלא מוסיף הבל?
הוא מבודד, אבל אין לו חום עצמי.
ובספק חשיכה, טומנים בדבר שלא מוסיף הבל.
אבל דבר שמוסיף הבל,
ואם הוא יש לו גם...
חום שלו,
איך אמרנו, גפת,
אשפרה,
שיש בהם את האנרגיה שלהם שם,
מהחום,
זאת אומרת,
יוצר חום כתוצאה
מהריאקציה שם של
החומרים האורגניים.
בכל מקרה, דבר שמוסיף הבל, אפילו אם בעוד יום,
אסור.
זה מה שאמרנו.
אומר השולחן ערוך בסעיף ה', יש לנו ז',
אם פינת תבשיל בשבת מקדרה שהתבשל בה לקדרה אחרת,
זאת אומרת, מה עכשיו קורה לתבשיל הזה?
הוא נמצא בכלי שני.
לא בכלי ראשון, בכלי שני.
כיוון שהעברנו אותו לכלי שני,
יש לו דין אחר בנושא הטמנה.
כי כשהוא בכלי ראשון ואתה רוצה להטמין,
אתה אומר,
רוצים לשמור אותו חם חם.
בקיצור, יש פה סיפור של חימום.
אבל אם הוא נמצא כבר בכלי שני,
להתחמם הוא לא יתחמם.
מה הדבר היחיד שיכול להיות?
אולי, אולי, אולי קצת לשמור את החום שלו.
כי ברגע שהעברת לכלי שני, בזמנו, אם זוכרים,
אנחנו הגדרנו...
על פי התוספות במסכת שבת
בדף מ' עמוד ב',
הגדרנו מה ההבדל בין כלי ראשון לבין כלי שני.
אמרנו שכלי ראשון,
המגמה שלו היא מגמת חימום.
וכלי שני, המגמה שלו היא מגמת קירור.
מדוע?
כי חימום, זה בסטנדרט שאנחנו מדברים עליו על פי...
דברי תורה, דברי חכמים,
חימום, בישול, זה מקור חום
שנפגש עם כלי,
מחמם את הכלי,
כתוצאה מחימום הכלי, התבשיל שבתוך הכלי מתחמם.
הסדר ברור?
מקור חום,
כלי, תכולה.
ברגע שיש מקור חום שמחמם כלי,
והכלי הזה מחמם את התכולה, זה נקרא בישול.
זה הגדרה של בישול.
אבל אם לקחנו תבשיל,
תכולה,
לפי אותם מושגים, לקחנו תכולה ושמנו אותה בכלי קר,
מה יקרה עכשיו?
הכלי יתחמם.
אבל ברגע שהכלי מתחמם, מה קורה לתכולה?
מתקררת.
קוראים לזה השוואת טמפרטורה, פיזיקה,
פשוט, נכון?
יפה.
זאת אומרת, אם לקחתי
תכולה
שהייתה
על מקור חום בכלי והעברתי לכלי אחר שהוא קר,
בעצם אני גורם לתכולה הזאת להתקרר.
לשון התוספות,
בשפתי,
הגדרת התוספות,
כלי ראשון מגמתו היא מגמת חימום,
כלי שני היא מגמתו מגמת קירור.
זה ההבדל בין כלי ראשון לשני.
ברגע שפה אנחנו רואים
שאם הוא פינה תבשיל בשבת מקדרה שהתבשל בה לקדרה אחרת,
מה המגמה עכשיו של אותה קדרה?
השנייה הזאת?
קירור.
מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל.
כי ברגע שהוא פינה,
אין לי חשש שהוא יבוא לחמם משהו.
מה הוא יבוא לחמם?
פינית אותו ממקום למקום, אתה קיררת אותו.
בסדר?
בואו נראה את המשנה ברורה.
סעיף קטן כ"ח.
דלא אסרו התמנה,
אלא כשהוא בכלי ראשון שהתבשל בו.
אבל כשפינה הוא לכלי אחר,
אף שעדיין אין היד צולדת בו מותר.
ואפילו אם חזר והחזיר אותו אחר כך לכלי ראשון שהיה בו,
מותר.
דהוי ליה מעיקר כלי ראשון,
ואהוי ליה כצונן שהוא מותר להטמינו.
ואפילו בכלי ראשון הוא מתקרר עד שאין היד צולדת בו,
גם בזה מותר להטמינו אם הוא במקום הצורך.
זה בדיוק הגדרות שאמרנו.
כלי ראשון, כלי שני, אין היד צולדת בו.
שלוש מדרגות בשבת.
בסדר?
זה מה שיש.
ולכן אין לנו בעיה.
מותר להטמין,
בדבר שאינו מוסיף הבל, שבדבר המוסיף הבל,
אפילו צונן גמור אסור כדי לקיימו.
בסדר?
זה בעצם הסעיף.
זאת אומרת, ברגע שהעברנו אותו לכלי אחר,
מותר להטמין אותו בדבר שאינו מוסיף הבל.
סעיף ו' אומר השולחן ערוך,
מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל,
כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפיג צינתו.
אבל דבר מוסיף הבל, אפילו להטמין צונן גמור,
ואפילו בעוד יום, נמי אסור.
כל מה שמוסיף הבל,
אסור לנו להטמין.
לא בערב שבת, ולא בשבת.
אבל דבר שאינו מוסיף הבל, אם זה צונן, אז למה לא?
זאת אומרת, אם אני לוקח למשל
סיר קר,
אנחנו אומרים לפתן,
אבטיח,
לא יודע מה,
ואני שם אותו בתוך מבודד,
כדי שיישאר קר,
מותר בשבת?
כן,
אין בעיה מצונן.
אבל אני הטמנתי אותו, עטפתי אותו בקלקר.
מה הבעיה?
מתי יש לי בעיה?
כשזה חם.
ברגע שזה חם, זה בעיה.
אבל אם זה קר, אז לא.
ואם לקחתי אותו לפתן,
תפוח עץ,
ואני רוצה להגיש אותו בחום,
ושמתי אותו בתוך קלקר,
אסור.
כלי ראשון.
זה הדבר שאינו מוסיף לבית אפילו.
כלי ראשון אסור, רק בכלי שני יהיה מותר.
אבל אם זה קר, אין שום בעיה.
בסדר?
כל האיסור הוא בחם.
אומר השולחן ערוך סעיף זין,
כל אחד האסרינן הטמנה,
כל מקום שאנחנו אסרים הטמנה,
אפילו בקדרה מבושלת כל צורכה אסרינן,
ואפילו מצטמק ורע לו.
כשאסרנו הטמנה,
כל צורכו מצטמק ורע לו, בכל זאת אסור להטמין.
זה
מה שנקרא גזירה ברורה.
כי ברגע שחכמים באו ועשו,
אז הם לא חילקו.
אני אתחיל עכשיו לחלק לך את האיסור,
אני מסתבך.
לא חילקתי.
בסדר?
בואו תראו את המשנה הברורה.
סעיף קטן זין, כל צורכה,
ואפילו מצטמק ורע לו, ולא דמי לשהייה על
גבי קירה,
דלכו לאלמה ומותר בשהייה כל צורכו,
כבסימן רש"ג.
דסתם התמנה יקרו לצורך מחר.
ויצא חיטוי תפה שלא יתקרר תבשיל.
ולכך חיישינן בכל גבנה לחיטוי.
אם יטמין ברמץ וגזרו משום זה, בכל דבר מוסיף הבל.
בסדר?
לא רק ברמץ, גם בכל דבר מוסיף הבל.
ואפילו אם מטמין לצורך הלילה,
לא חילקו חכמים בגזרתם.
מה שאין כן בשהייה.
סתם שהייה הוא רק לצורך הלילה,
אשר היא מניחה מגולה.
ולא יתקרר בזמן מועט.
ולא חיישינן לחימום בזה,
אפילו מצטמק והולך,
לא בדיעבד.
מותר להשהותו אף על פי שמצטמק והולך,
לא,
כי נזכר לעיל וסעיף א',
בסדר.
אומר הרמ"א, ויש מקילין ואומרים,
סליחה, וכן עיקר.
ויש מקילין ואומרים שכל שהוא חי לגמרי,
הוא יתבשל,
וצורכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי,
כמו שהתבאר לעיל בסימן רנ"ג,
ובמקום שנהגו להקל על פי סברה זו,
אין למחות בידם,
אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות.
בסדר?
לשים לב.
נפקא מינא,
בין
הקולא הזאת של הרמ"א לבין מה שהוא
אומר וכן עיקר ולפי שיטת מרן.
קבע לנו,
כבתה הפלטה
בליל שבת.
ויש לנו על הפלטה סירים.
לצורך
ליל שבת,
האם מותר לנו לשים את הסירים האלה
בתוך שמיכות כדי שיישארו חמים?
אם סגרנו הכל, שמיכה בטח, השארנו פתוח קצת,
בסדר, אם מותר לנו לעטוף את הסירים בשמיכות.
מה
התשובה?
אפילו מבושלת כל צורכה,
אסורה.
אבל מה אומר הרמה?
ויש מקילים.
כן?
ומי שנוהג להקל, אין למחות בידם, אבל אין עוד.
אבל לא לנהוג בשאר המקומות.
זאת אומרת, אם יבוא מישהו ויגיד,
כבתה לי הפלטה, שמתי את המרק, את העוף,
בתוך שמיכות.
מה נגיד לו?
שמת, שמת.
נוכל לאכול את זה?
זו שאלה.
בוודאי שנוכל לאכול.
בסדר?
אבל שאלו אותנו, תגידו, מה אתם אומרים?
אפשר להטמין?
מה התשובה?
אל תעשו ככה.
אבל יש מקומות שהקלו.
בסדר?
אז זה ברור.
טוב.
סעיף ח' אומר השולחן ערוך,
אף על פי שמותר להאשות כקדירה על גבי כירה
שיש בה גחלים על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג,
פה צריכים לזכור את כל רנ"ג,
הלכה כחכמים,
יש שומרים כחנניה,
רמא אומר מקלים,
המשנה ברורה אומר,
שומעים לנו היום אז להחמיר כמו חכמים.
זה דבר של קוצר קומץ, סתם היא קבירה לו.
כל דיני אשייה.
אף על פי שמותר להשאות קדירה לגבי קירה שיש ב גחלים,
כמובן,
על גבי חצובה,
לא צמוד לגחלים.
אם הוא מכוסה בבגדים,
אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם,
מכל מקום מחמת אש שתחתיהם
מוסיפים הבל.
ומיהו כל שזה בעניין שאין הבגדים נוגעים בקדירה,
אף על פי שיש אש תחתיה,
כיוון שאין זה דרך הטמנה שרי.
ולקח כיצד שמעמיד קדירה על גבי קירה או כירה,
שיש בהם גחלים,
ואין שולי הקדירה נוגעים ב גחלים.
שרי.
הוא מותר על פי הדרכים שהתבארו בסימן רס"ח ג'.
והוא נתן על הקדירה כלי רחב שלא נוגע בצדי הקדירה,
ונתן בגדים על אותו כלי רחב מותר.
שכיוון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו
כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה,
אין כאן הטמנה.
לכן מותר להניח קדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה,
או שלא תהיה הקדירה נוגעת בגחלים.
ואף על פי שמכסה פי התנור בבגדים,
כמובן שאין הבגדים נוגעים בקדירה,
לאו הטמנה ושרי.
שים לב מה שכותב פה השולחן ערוך.
ברגע שאין הגחלים...
הסיר נוגע בגחלים.
במילים אחרות, ברגע שהסיר לא נוגע באש.
עכשיו נדבר לפי רוב הדבר.
הראינו בסימן רס"ח ג' שהשולחן ערוך מגדיר ואומר
שברגע שהסיר נוגע בגחלים זה נקרא הטמנה.
זה כבר נקרא הטמנה.
אפילו שלא שמו שום דבר מלמעלה.
ואז ברור שאסור לעשות שום דבר.
בכתחילה גם לא עושים את זה,
שזה יזיז את הגחלים כשהוא לוקח.
אבל ברגע שהסיר נמצא על גבי חצובה,
על גבי חצובה,
לא נוגע באש.
וזה מותר,
על פי הדרכים המותרות בשבת,
שולחן ערוך,
מבושל כל צרכו מצטמק ויפה לו,
מותר להניח על גבי המכסה,
סמיכה.
מדוע?
כיוון שהסמיכה נמצאת רק על גבי המכסה ולא על כל הצדדים.
כי אם זה נמצא על גבי הצדדים,
זאת אומרת,
חסם ממש את כל הסיר,
אז זה אסור,
הטמנה.
אבל אם זה נמצא רק למעלה, מותר.
במילים אחרות, כמו שאנחנו עושים בשבת,
איך קוראים לזה?
והטלית
על כולנה.
לוקחים טלית, לוקחים בגד ושמים על
כל הסירים.
אבל הבגד הזה עוטף את כל הסירים,
או שהוא נמצא מלמעלה?
נמצא מלמעלה.
אבל כשנמצא מלמעלה זה מותר.
בתנאי שהסירים נמצאים על גבי האש, על פי
הוראות האשריה
של סימן רש"ג.
בסדר?
אבל לשים על הצדדים, זה אסור.
טוב.
אותו דבר,
הוא אומר,
מותר להניח הקדרה בתנורים שלנו,
אנחנו דיברנו כשזה נמצא מעל,
אבל גם בתנורים שלנו,
שיתן בתוכו חתיכה חיה.
למה?
כי אמרנו שחתיכה חיה
של בשר בתוך התנור, אה סליחה, בתוך הסיר,
זה כאילו כל סיר חי.
ואם כל סיר חי, כבר משאיר אותו עד למחרת.
משאיר אותו עד למחרת ואומר,
הוא לא יבוא לחטות בגחלים,
כי כל הלילה זה כבר יתבשל ואין לו פה מה לחטות בגחלים.
בסדר, אין את הגזירה שהוא יחטא בגחלים.
טוב, ובתנאי כמובן שלא נוגע, שהסיר לא נוגע
בגחלים.
אומר הרמה בסוף הסעיף.
והטמנה שעושים במדינות אלו,
שמטמינים בתנור ותקין פי התנור בתית,
אפשר יהיה לחולה על מה.
כמו שהתבאר להלן,
והתגבר לכמה, סוף סימן רשנו טט.
ומצווה להטמין לשבת כדי שיוכל חמין בשבת,
כי זהו מכבוד ועונג שבת.
וכל מי שאינו מאמין בדברי חכמים,
ואוסר אכילת חמין בשבת,
חיישינן שמא אפיקורס.
שמים לב.
למה?
כי מה אומרים הקראים?
לא תבערו אש בכל מושבותיכם
ביום השבת.
אוכלים בשבת בבוקר שניצלים קרים.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
יושבים בחושך.
כמו שאומר הפסוק,
והרשעים
יידמו.
בסדר?
בעיות הלכתיות.
אסור בשבת, מה זה אסור בשבת?
מי שלא אוכל חמין,
אומר הראש,
מי שלא אוכל חמין, חיישינן לו שהוא מין.
ומי שאוכל חמין, הוא השמן, הוא יזכה לקץ הימין.
בסדר?
עכשיו,
חמין שכתוב פה,
זה לא הכוונה דווקא צ'ונט,
חמין.
אוכל חם, שתייה חמה, לא משנה מה.
חמין, זו הכוונה.
רוחצים את התינוק בחמין, מה הכוונה?
בצ'ונט?
לא.
במה?
במה יחממו?
בסדר?
זה הכוונה.
טוב.
בכל מקרה, לענייננו.
כשהיו שמים את הסירים,
אני עוד זוכר את זה,
שהיו מביאים
לתנור השכונתי.
מה זה היה התנור השכונתי?
מאפיית פיתות, מאפיית עוגות.
שכונת הבוחרים.
היה פיתות של שלמה כהן, והיו עוגות נאמן.
מכירים שיש עוגות נאמן?
מכירים את זה?
זה כבר היה כשהיינו ילדים, ואז התחילו.
אבא, סבא שלהם.
בקיצור,
התנור היה פתח כזה,
אפשר להיכנס פנימה.
חדר,
אולם כזה ככה.
אתה יכול להכניס שמה 50-60 סירים,
לפחות.
והיו מביאים ביום שישי את הסירים של החמין,
מכניסים לתנור,
שבת בבוקר,
מחלקים לכולם את הסירים שלהם.
אני רק חושב על זה, מה היו עושים היום ההשגחות.
אתה מבין אותי עוד?
כל אחד מביא את החמין מהבית,
ומה היה בחמין?
טירול?
לא היה טריפה באותו זמן.
מה היה?
ומה אחר כך אופים בתנור הזה?
לחם, עוגות,
בסדר?
טוב, בסדר.
אבל בכל זאת, ככה היו עושים,
וכל אחד בא ולוקח את החמין שלו הביתה.
זה היה, בסדר.
בכל מקרה זה מותר,
וגם לסגור את הפתח,
לטוח בטיט,
זה לא נקרא,
טמנה.
נכון, האש באה מהצד, שמה, להבה.
שולח מהצד, אבל זה
לא מכוסה כולו אטום.
טוב,
זה סימן רש"ז, סימן רש"ח.
מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו
דבר קר על גבי כדירה חמה,
שאין זה כהטמנה בדבר מוסיף הבל.
למה?
כי זה יצא על גבי הכדירה
ולא בתוכה.
סימן רש"ט.
כמה דיני הטמנה וטלטולם,
זה תוספת על מה שראינו בסימנים הקודמים.
סימן רש"ט אומר לשולחן ערוך,
א', מוחין,
מה זה מוחין?
מוח,
דבר רך,
כגון צמר גפן,
נוצות,
צמר גיזי בהמה, גרירת בגדים בלויים.
מוחין שטמן בהם דרך מקרה,
אסור לטלטלן.
אלא מנער הכיסוי והן נופלות.
או כגון שמקצתם מגולה, אין זה טלטול, אלא מהצד.
ואם יחדן לכך, מותר לטלטלם.
אבל אם טמן בגזי צמר,
אפילו לא יחדן לכך, מותר לטלטלם.
למה?
כי משתמשים בגזי צמר בשבת.
ואני מבין, יש סתם גיזי צמר שהם עומדים לסחורה,
אבל אם נתנם לאוצר לסחורה,
צריך לייחד אותם לשימוש, כי ברגע שבן אדם
לוקח חומר,
מוצר, כלשהו, כדי לסחור בו, לא משתמש בו בשבת.
או סתם ככה הוא לא משתמש, גם באמצע השבוע, מדוע?
משום מה שעולה יותר,
מוכרים יותר בזול.
והוא רוצה למכור, רוצה למכור, רוצה למכור ברווח.
אז הוא לא משתמש.
אז אם הוא לא ייחד איזה מיום שישי,
הוא לא יכול להשתמש, כי מבחינתו זה מוקצה.
חסרון כיס.
טוב.
אבל אם אתה אומר בגזי צמר,
אפילו אחד מהם מותר לתת,
ואין למילא סתם גיזי צמר,
שאינם עומדים לסחורה,
אבל אם נתנם לאוצר לסחורה,
צריכים ייחוד.
ואם טמן בהן בלא ייחוד, מנער הכיסוי והן נופלות.
דהיינו לומר שנוטל כיסוי הגדירה
שיש תורת כלי עליה,
ואף על פי שהם עליה לא אכפת לן,
כי זה נקרא טלטול מהצד,
ולא נעשית בסיס להן.
טוב, זה במקרה, והוא שם
בצורה אסור.
סעיף ב',
נותנים אבנים ולבנים סביב הגדירה.
הנותנים.
אבנים ולבנים סביב הגדירה,
צריך לאחדם לכך לעולה.
שכל זמן שלא יחדם ממנו, חשבים לו, מה שליחה?
יקח סעוד טלטלן ולא שייחדם ומייחדם לכך.
בסדר?
מי שהולך שבת שטח, מי היה שבת שטח?
איך מחממים את האוכל?
לוקחים אבנים.
שמים מסביב, שמים גחלים, שמים על זה את הסיר.
מותר להזיז את האבנים האלה בשבת,
אחרי שהורדנו את הסיר?
לא, למה?
כי זה אבנים שאחר כך הולכים לפח.
ואבנים זה...
מוקצה מחמת,
גופו,
אסור לטלטל.
אבל אם זה בלוקים ככה מיוחדים שמוביל אותם באוטו,
בנגרר לכל שבת שטח,
ומשתמש קבוע באבנים האלה,
אין בעיה, כי הוא כבר איחד אותם,
משתמש בהם.
אז אפשר גם להזיז אותם בשבת.
איך?
אין פה בעניין, זה לא...
שום דבר.
טוב,
סתם הטומן בקופה מלאה גיזת צמר שאסור לטלטל
והוציא הקדירה הקוסמה שלא התקלקלה עגומה יכול להחזירה.
אם התקלקלה עגומה לא יחזיר הנע.
למה?
כל שכן שזה מזיז את זה.
ואפילו לכתחילה יכול להוציא על דעת להחזירה אם לא תתקלקל.
ולא חייש שאין על שם יחזיר הנע אף אם תתקלקל.
ויש אומרים שאפילו טמן בדבר שמותר לטלטל,
אם התקלקלה עגומה לא יחזיר.
זאת אומרת שתצטרך הקדירה לעשות לעצמה
מקום כשמחזירה ונמצא כמי שטומן בשבת
או במקרה זה לגבי שפת הבור הזה שבתוכו רוצים להטמין,
זה אסור בשבת אפילו
שהוא מחזיר.
סעיף ד', טמן בדבר שאינו ניטל,
וכיסה
פיה בדבר הניטל, מגלה הכיסוי ואוחז בקדירה ומוציאה.
כמו שאמרנו שאם מישהו במקרה,
תחילה לו,
הניח על גבי גחלים.
ברגע שהוא ייקח את הסיר,
הוא יכול לנענע את הגחלים.
לקחת בעדינות, ואם יש גחלים מסביב,
כשאתה רואה מי,
לקח את זה בעדינות,
כדי שלא יסיט את הגחלים ממקומם,
כי אסור,
מוקצה.
סעיף ה',
טמן וכיסה בדבר שלא ניטל,
אם מקצת הקדירה מגולה נוטל ומחזיר,
ואם לאו ולא נוטל.
סעיף ו', יום טוב שחל להיות בערב שבת,
יש מי שאוסר להטמין באבנים, משום דחיקה וכמו בניין.
ויש מתירים,
יש ויש, הלכה,
יש האחרון, לכן מתירים.
סעיף זין, תנור שמניחים בו,
שאסור לקחת את זה.
כן, כן, בוודאי.
ושורין אותו היטב
להוציא החמין ולחזור לסותמו.
אם יש בו גחלים לוחשות, מותר על ידי נו יהודי.
למה?
כי ברגע שאתה פותח, אתה מגביר את האש.
לוחשות הכוונה היא ממש
רועדות.
ברגע שאתה פותח, נכנס אוויר, אתה מגביר את האש.
ברגע שאתה סוגר, אתה מנמיך, כי יש פחות.
אומר הרמ"א, יש מחמירים
שלא לסתור סתימת התנור אם אין בו גחלים לוחשות על ידי ישראל,
אם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי.
לכן אם אפשר לעשות על ידי ישראל קטן,
לא יעשה ישראל גדול.
ואם אי אפשר,
יעשה גדול על ידי שינוי קצת,
זה הכי נאות.
ונראה לי,
האם מותר לחזור לסתום התנור,
ראינו ביום.
כבר כל הקדירות מבושלות קוד צרכן.
אבל בלילה סמוך להטמונתו,
שיש לספק שכמה הקדירות עדיין אינן מבושלות קוד צרכן,
אסור לסתום אותו,
שהגורם בישול.
כמו שהתבאר סימן ראשון, זה דין בישול.
שפותח את הסיר
של החמין בליל שבת.
אפשר לסגור אותו אחר כך.
אחרי חמין בליל שבת זה מרק.
שבת בבוקר זה התיישב,
זה כבר טוב.
אז אתה מקרב ומגביר את הבישול.
ואפילו על ידי אינו יהודי אסור,
כמו שאתם רואים,
עין סימן רנ"ג,
אושר דיני חזרה בשבת,
אין לקמאן,
סימן רנ"ח,
זה כבר
סיפור אחר לגבי דיני חזרה.
אבל יש פה כאילו החמרה של הרמה כאילו?
כן, כן.
בדרך כלל ראינו ממש שהרמה מקל,
כן?
בכל דיני השייה,
הרמה מקל.
גם במקום בדיני חזרה, שהוא בדבר אחד מחמיר,
אז הוא מקל בדבר אחר.
אבל כן.
איפה?
לא,
בוודאי שיש.
כן, כן.
רק רובם יש שמתירים.
טוב,
יופי.
כל הנושא הזה של
השייה והטמנה וכל מה שקשור לזה,
בעצם סגרנו את העניין.
כשנאמר בקו כללי,
אנחנו כמעט ולא נתקלים בבעיות בתחום.
כמעט.
ואם יש בעיה, כבר פתרנו אותה מיום שישי.
זאת אומרת, אם שואלים אותנו
מה לעשות לקראת שבת,
התשובה הפשוטה והברורה שלנו, פלטה חשמלית.
שים פלטה חשמלית,
שים את האוכל מיום שישי, הכל בסדר.
הבעיה היא פלטה חשמלית של שבת.
הבעיה היא כשיש לנו מוצרים אחרים.
תנור או כיריים חשמליים שמבשלים בהם באמצע השבוע,
ויש בה טרמוסטט,
ויש בה מפסק,
בורר מצבים.
כל הדברים האלה אנחנו נתקלים בשאלות.
ברגע ששמנו או כיריים עם גז,
עם מכסה,
או ששמנו פלטה חשמלית,
בעצם פתרנו את,
נאמר, 95.
אחוז מהשאלות.
תנור או התמנה,
או
מחזיק מבשל.
אם שמת לפני שבת,
ואתה שם שעון שבת,
וברגע שאתה מוציא את התכולה מתוך התנור,
התנור קבע,
לפני כן אין בעיה.
אבל ברגע שאתה מוציא,
ועדיין התנור דולג,
שאתה צריך, תלוי.
נכנסים לפרטים.
אם יש לו מצב שבת, או אין לו מצב שבת.
אם אין לו מצב שבת, זה טרמוסטף.
תחת הדלת יכול להפעיל את התנור.
או פתאום הנורה נדלקת.
יפה, יפה, לכן אני אומר.
יש לפרטים כבר.
עכשיו, להחזיר, בטוח שאסור.
זה רק בפלטה.
אתה מוריד, אתה יכול להחזיר.
למה?
כי אם אני מחזיר זה...
מחזיק מבשל.
אפילו אם יש לי את זה על מצב פלטה,
כי באמצע השבוע אני וושל שם.
כי אני לא נוגע כלום.
מחזיק מבשל,
בסדר, זה לא מצווה שביתת כלב.
חזרנו לרשמון ב',
הלכנו אחורה.
בסדר?
ולכן אמרתי,
קיריים מכוסות בפח,
בפח,
קיריים גז.
היום אומרים לא לעשות את זה,
כי זה מסוכן,
זה פולטים גזים,
גזים רעילים.
לא יודע,
גדלנו ככה שנים,
אבל בכל זאת,
יש התקדמות בחיים.
והיום אומרים לא לשים פלטה.
טוב.
או פלטה חשמלית.
אלה שני הדברים האפשריים,
ורוב העולם כבר משתמשים בפלטה חשמלית,
פלטה של שבת.
מדגיש פלטה של שבת.
טוב,
אנחנו בסימן רס סמך.
אומר השולחן ערוך סימן רס סמך,
מצווה לרחוץ כל גופו.
ואם אי אפשר לו לרחוץ פניו,
ידיו ורגליו בחמין,
בערב שבת.
הוא מצווה לחוף הראש
או לגלח הציפורניים בערב שבת.
ואם היו שערות ראשו גדולות, מצווה לגלחן.
וכשנוטל ציפורניו,
לא יטול אותם כסדרן,
ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע.
סימן לזה דאגה בהגה
בשמאל ובהגה בימין.
הסימנים שיש לנו פה זה הנושא הזה של הכנסת שבת.
העניין של ההכנות כבר התחלנו לראות בנושא של הכנות של שבת,
אבל כאן
נותן לנו השולחן ערוך את ההכנה האישית של האדם.
אדם צריך להכין גם את גופו לשבת.
מלבושים,
אוכל,
הרבה דברים ראינו,
ועכשיו אדם צריך לרחוץ את גופו במים חמים.
לכבוד שבת.
אנחנו רואים
חפיפה מקלחת.
וכמובן, צריך להגיע מסודר מאורגן,
הוא אומר,
ציפורניים בלשונו, הגלוחות בלשוננו,
גזורות,
ותספורת
שיעבור מסדר המפקד.
בסדר?
לא מרינס,
כי אנחנו לא בצבא של גויים,
צבא ישראל,
וכמובן,
צבא ישראל מסתפרים בצורה כזאת,
שמשאירים פאות,
בסדר?
וזה הוראות
של הצבא.
צריך להשאיר פאות, אי אפשר לגלח את הכול.
ואם יש מי שמגלח את הכול, עובר על
פקודות הצבא.
לי להלכה?
זה אומר לקראת שבת.
בסדר?
יפה.
בכל מקרה, אדם צריך להתארגן לשבת,
נפשו כמובן, גם גופו.
אומר השולחן הרוסיף ב', כשיהיה סמוך לחשיכה,
ישאל לבני ביתו בלשון רכה.
הישרתם?
הרבתם?
פרשתם חלה?
ואמר להם, הדליקו את הנר.
במקום שאין מעשרים, אין צריך לומר הישרתם.
איפה לא מעשרים?
חוץ לארץ.
אה, אם אתה קונה הכל מאוסר,
אז אתה צריך לשאול את עצמך, קניתי ממקום מאוסר?
אם לא, תעשר.
ואם אתה קוטף בחצר?
יש פירות בחצר?
אתה אומר?
מה?
יש או אין?
אין לך?
ברמות נפתלי יש.
ועוד איך יש?
בסדר, זה ברור.
בטח שמעשרים.
יש עוד דברים.
מה אני צריך להגיד
עוד?
סידרתם מקרר מצב שבת?
פתחתם את השקיות ניילון של הטישואים?
סידרתם שעון שבת?
חיברתם את הפלטה?
יש לי רעיון.
במקום להגיד, חיברתם, עשיתם,
קניתם, יצרתם,
תחבר, תעשה, תיצור.
בסדר?
זה לא אני אומר, זה משנה ברורה.
ברור.
זאת אומרת,
יש רשימה,
מכירים את הרשימה על המגנטים במקרר?
הכנות לשבת.
מכיר או לא מכיר?
נו.
יש ממש רשימה.
כמה דברים יש ברשימה, או...
תענה, כל אחד עם הרעיונות שלו.
מה הכי נורא.
טוב,
בכל מקרה,
אדם צריך להתארגן לשבת,
אומר לנו המשנה ברורה.
סעיף קטן א', מפני כבוד השבת.
בכל מקום, איזו חובה גמורה,
או מי שרוצה להתחמק ממקלחת, יש לו פה היתר.
והמקיים,
מקבל עליה שכר,
וכשאינו מקיים,
אינו נענש עליה.
ומאוד יש להיזהר שלא יבוא על ידי מצוות הרחיצה לחשש חילול שבת.
ובעוונותינו הרבים הרבה נכשלים בזה בימי החורף כשימים קצרים,
שיושבים כמעט שם שעה.
איפה יושבים?
יפה, כי היה במקלחת בבית.
מי היה לא במקלחת בבית?
ואף אם גמר את עצם הרחיצה בהיתר,
גם כמזדמן ניסוי לידו, שפעם שהוא סורק ראשו בסוף,
שאם לאחד היו ראית בשבת,
גם מצוי שחרס גמר כל הפעולות,
סוחט עלונתית.
מה זה עלונתית?
מגבת מהמים שנבלעה בו והוא בכלל מובזבז
כמו שאומר למרן בסימן ש"ב וראה שם
לכל הנוגע שיראת השם בליבו למנוע את
העם מזה וזכות הרבים יהיה תלוי בו
וגם כדי שלא יתפס חס ושלום בעוונו וכידוע מאמר חז"ל
כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו
ואינו מוחה נתפס בעוון אנשי ביתו
וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו
ואינו מוחה נתפס בעוון אנשי עירו
בסדר שים לב לעניין ולכן מתי סוגרים את המקווה
שעה וחצי לפני כניסת שבת.
טוב, יש סיבה נוספת.
הרבה פעמים המקווה של הגברים הוא מקביל באותו בניין,
כן, לא באותו מקווה, באותו בניין של מקווה נשים.
אז איזושהי סיבה
שנשים כבר מתחילות להגיע, שלא יהיו גברים בשטח,
צניעות.
אני אומר את זה כי לפעמים אנשים מתרגזים.
למה סוגרים לנו את המקווה כל כך מוקדם?
אז מילא היו אומרים את זה בחורף.
לפני שבועיים היה לי דבר כזה.
חמישה לשבע,
אנשים באים למקווה ושואלים למה המקווה סגור.
מתקשרים ושואלים למה המקווה סגור.
שבת הייתה בירושלים בשבע ושתי דקות.
איך אתה מעיז להיכנס,
לבוא לסביבה של המקווה בחמישה לשבע?
הרי כבר נשים עוד רגע מתחילות להגיע.
ואתה מתי תצא?
כמה לוקח מקווה ויציאה?
שבע דקות.
אה, שבע דקות.
הכול.
בסדר, בשבילך רבע שעה.
נו,
גם שבע דקות הוא לא יספיק.
עד שהוא מגיע הביתה.
הנושא ברור.
לחלק מעשיו בתבונה.
אדם צריך
לעשות את...
צעדיו, לחשב את צעדיו כדי שבשבת
הוא יגיע בניחות.
הרמב״ם אומר,
אדם יושב שלוש, ארבע שעות לפני כניסת שבת,
וכל רגע מסתכל בחלון,
האורחת הגיעה.
איך אתה מחכה לאורחת?
שבת המלכה.
שבת צריכה להיכנס.
הגיע או לא הגיע?
הלימוזינה הביאה אותה או עוד לא?
לצערנו, מה עושים הרבה פעמים?
שבת כבר דופקת בדלת.
חכו, חכו, אל תפתחו לה.
תנו לי רגע להתארגן.
שבת, חכי רגע במדרגות.
חכי בחוץ,
על הספסל בגינה.
עוד לא גמרתי להתכונן.
זה לא צורה.
כי האדם המחכה לאורח חשוב, אומר הרמב״ם.
עכשיו, למשל, השבתות האלה.
כניסת שבת בירושלים הכי מאוחרת,
7-11. כניסת שבת בירושלים הכי מוקדמת כמה?
3.59. מה הפרש?
3 שעות ו-12 דקות.
נדייק.
בעברית שלנו חצי יום עבודה.
לנו נעלם.
זה סדר שלם בלימוד בישיבה.
3 שעות, מה עשית?
איפה הם?
איפה הם?
שתו לי.
אכלו לי,
אין לי.
ממייה מקשקשת.
בסדר?
ברור, זה מה שהוא אומר פה.
לרחוץ,
וגם על אנשים שייך מצוות רחיצה,
וימי החורף שהם קצרים ואין להם פנאי,
יקיימו מצוות הרחיצה פנים וידיים.
ואף על אנשים די בזה כשאין להם פנאי,
והם בלאות רבה.
טוב, ברוך השם, היום יש לנו בבית מקלחת.
כן, כמובן.
הולכים למקווה ביום שישי,
נכון?
לפחות ביום שישי, זה ברור.
אתה בארץ ישראל?
אתה איתי?
בסדר?
ביום שישי לפחות.
מי אומר כמוני?
זאת אומרת, כמו מי אני אומר?
מי אומר כמוני?
כמוני?
מי אני?
מי אומר שדווקא בארץ ישראל צריכים
להתחיל לחדש את העניין של הטבילה והליכה
למקווה כדי שיהיה גוף טהור ולא רק גוף חסון?
הרב
קוק באורות.
יש פסקה שכולם מכירים אותה, נכון?
פסקה ל"ד, על מה היא מדברת?
ההתעמלות של צעירי ישראל.
בטח אנחנו מכירים, כולנו מכירים.
מכירים.
גוף חסון.
מה פסקה ל"ד אחר כך?
אם הגוף חסון, הוא צריך להיות טהור, ללכת למקווה.
כשחוזרים לארץ ישראל,
צריך לחדש את טבילת עזרא,
כך כותב הרב.
רוצים להחזיק בארץ,
צריכים להיות גופים חסונים,
אבל...
אני לא יודע למה התיאורים.
טבילת עזרא הייתה רק לבעלי קרי אחרי ש...
כן, כן, כן, זה קורה לפעמים.
אני מכיר כמה אנשים
שקרה להם פעם בחיים דבר כזה,
וכדי לקבל את קדושת שבת, כדאי מאוד.
ערב שבת.
כל השאר עניין אישי.
אה, לכבוד שבת.
להיטהר, להתקדש.
לכבוד שבת.
מינימום.
גם לכבוד אחרת.
ארב יום כיפור, מה אומר אותה סוף?
רבנו תם.
לא רק שזה חובה, מה אומר?
לברך.
אנחנו לא נוהגים ככה.
לא נוהגים.
מה זה רבנו תם?
זו אותה סוף מפורש.
עם ברכה, גברים כמובן,
כן?
לא דיברנו על נשים.
פה עכשיו מדברים על גברים.
בקיצור, ערב שבת,
מה גם שכל מי שרוצה שתורה תהיה חלק ממנו,
ללמוד תורה,
צריך ללמוד תורה וטהרה.
איך לומדים תורה וטהרה?
ערב שבת, ומתי שצריכים, אנחנו יודעים מכך.
וזה חלק מאחיזתנו בארץ קודשינו.
לדעתי את הדבר הזה,
שהאחיזה בארץ ישראל צריכה להיות בקדושה ובטהרה.
קדושה זה תורה, טהרה זה טבילה.
בסדר?
ברור העניין?
יפה.
אומר לנו המשנה ברורה,
כל גופו בחמין,
ורגליו גם כן,
נוהגים להיזהר בזה.
ואפשר את דווקא מדינותיהן,
שהרגילים ללכת יחף בחוץ במים,
פני האבק והעפר.
מה שהגיע ממדינותינו, כן?
אין אבק, אין עפר, אין ריח, הכל טוב.
כי אין זה כתב הפרי מגדים לסימן ד' ושל אברהם.
כן?
איפה גר המשנה ברורה?
מה זה מדינותינו?
איפה?
בלורוסיה.
צפונית לאוקראינה.
כמה טמפרטורה בחורף?
30. מינוס, כן?
30, 40. לכן יש את העניין של...
קשירת נעליים בשבת, נגיע לזה, נדבר.
שהמשנה ברורה הוא אומר שאסור לקשור נעליים בשבת, למה?
כי זה מחזיק שבוע.
ומשהו יותר מ-24 שעות,
יש כאלה שאומרים שבוע,
זה קשר שקיימא.
אפילו שזה בלח.
לכן יש כאלה שעד היום, בשבת הולכים עם נעליים,
נעליים סירו עם גומים, מכירים את זה?
הלכו לגאולה, תראו אותן.
נעליים בויטרינות.
למה?
למה יש הוראה על זה?
לא קושרים נעליים בשבת, למה?
כי זה נשאר שבוע,
עד יום שישי שהולכים למקווה עוד פעם.
זה ברור?
טוב.
יש מישהו שפעם לא הוריד נעליים שבוע?
אל תענו לי.
שבוע?
לא להוריד נעליים?
בסדר.
אז מה?
אין דבר כזה.
אין דבר כזה.
זה ככה טיפה, לפתוח.
כלום?
שבועיים?
שששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
אבל ביום חמישי לא הביאה כרגע שבת אליהם,
כן,
יהיה אפשר לא ללחוץ בערב שבת.
אז כל כמה דק' לשבת ומעלה, וכן מותר להסתפר.
כשהיינו ילדים,
לא היו מקלחות בבית,
היה פיילה.
כמו אמבטיה של תינוקות גדולה,
לילדים.
אז מתי היו מתרחצים?
בחמי מים בפרימוס והיו מתרחצים?
חמישי בערב, אין ברירה.
בסדר?
היום, ברוך השם, אין בעיה.
בערב שבת וביום חמישי מקפידים שלא לגזוז את הציפורניים,
לפני שהציפורניים מתחילים לחזור ולצמוח ביום שלישי לגזזם.
אם כן אין זה תיקון כבוד שבת שחוזר לצאת,
דווקא בשבת.
יש שכתבו שלא לגזוז ציפורני ידיים ורגליים ביום אחד,
ואין לגזוז אלא בערב שבת או בערב יום טוב.
הנכון שיקוץ מן הרגליים ביום חמישי ומן הידיים ביום שישי.
איתא בגמרא ששורף ציפורניו חסיד,
קוברם צדיק, זורקם רשע.
שמא תעבור עליהם אישה מעוברת ותפיל.
ולכן בבית המדרש דלא חזי לנשי,
שום אישה לא נכנסת לבית מדרש,
אין דבר כזה,
לא קיים.
נכון?
לא צריך להיות שום אישה בבית מדרש.
או בבית מלחץ שאסור רק להחצת האנשים לחוד,
מותר לזרוק ציפורניים.
כללית אסור.
מה זה קוברן?
שירותים, זה קוברן.
בסדר?
איום אפשרי.
אני לא יודע, לא מבין באנרגיות האלה.
גם היית שם בגמרא, זה גמרא.
שאין בכוחם להזיק, הי דוכתא דנפילי.
אבל הוא מכניס לעובדא,
ושאלתי לו להב"י,
אתא לן בה.
זאת אומרת,
אם הוא מכנס אותם וזורק למקום אחר,
גם אין בעיה.
העיקר שלא יזיק, וזה קופץ לרצפה במקום שזה נמצא.
טוב, מכאן, שאם חתך בביתו במקום דשכיחי נשי,
ונפל מידו קצת ציפורניו,
קורה לפעמים שגוזרים ציפורן וזה עף ואתה מתחיל לחפש,
מה צריך לעשות?
יטאטא אותו המקום ויזיזם ממקומיו ושוב
אתא לן בה.
זאת אומרת,
אדם יבוא, ייקח מטאטא, יטאטא את כל החדר.
גם אם הוא לא מצא, זה זז ממקום למקום, נכון?
אז אין בעיה.
תראו איזה הקפדה יש פה,
בעניין הזה של גזירת ציפורניים.
צריך לשים לב,
באמת,
לאסוף את הציפורניים ולקבור אותם.
והב"י אומר לשים אותם
בשירותים.
גמרא.
אני יכול לתת הסבר, אבל אני מעדיף לא לתת הסבר.
כי ברגע שאני אתן הסבר זה כבר נהפך למשהו ככה מוסבר.
אנרגיות שליליות.
בוא נאמר ככה, כשאדם גוזר ציפורניים,
הרי,
אני אגיד את זה ככה, בן איש חי כותב,
אני אלך בכיוון הזה,
בן איש חי כותב בהלכות תשעת הימים,
בהלכות תשעה באב,
"אילולי מסתפינא",
מה זה?
אם לא הייתי מפחד,
הייתי מתיר לגזור
ציפורניים ביום תשעה באב בבוקר.
אסור לגזור ציפורניים ביום תשעה באב, נכון?
אסור.
הייתי מתיר בבוקר, אם לא הייתי מפחד.
למה?
כי ציפורניים, בפרט ציפורניים העודפות על הבשר,
שולט בהם הסיטרא אחרא בצורה איומה.
כוחות הטומאה שולטים
במה שנפרש מהגוף.
לכן כשהולכים לשירותים נוטלים אחר כך ידיים.
זה נושא טומאה.
כל מה שנפרש מהגוף יש בו טומאה.
עכשיו ציפורניים, הנה.
הנה, זו דוגמה.
אני מחפש.
הנה.
יש פה ציפורן.
הציפורן הזאת לא עודפת על הבשר.
מה הכוונה עודפת על הבשר?
שהציפורן היא מעל גובה
כרית האצבע.
לא עודף, היא אפילו פחות.
בסדר?
זה פחות בעיה.
לכבוד שבת, גוזרים ציפורניים.
מגלחים לישון השולחן ערוך.
אומר הבן אדם,
עיקר זה מעל,
אפילו בתשעה בבוקר הייתי מתיר.
רק אני קצת פחד להתיר את זה,
כי אסור.
זאת אומרת,
ציפורן זה מקום של טומאה.
מקור לטומאה,
ודבר שהוא נפרד מהגוף הוא בכלל טומאה.
כל דבר שמופרש מהגוף הוא טומאה.
עד שהטומאה הגדולה ביותר מה היא?
שהגוף כולו נפרד.
זאת אומרת, אדם מת.
תלוי ברמות
של הפסד החיים, ככה זה
נחשב טומאה.
אז מי שגוזר שיערות, מה הוא צריך לעשות?
טול ידיים,
מתגלח, מסתפר.
מי שגוזר ציפורניים?
עכשיו אם הציפורניים לא עודפות על הבשר
יכול לטול ידיים בלי כלי כמו משירותים
שים לב זה ממש שירותים
ימין שמאל ימין שמאל וזהו אבל אם הציפורניים עודפות על הבשר
חייב לטול ידיים בכלי שלוש פעמים בסירוגים כמו בוקר
שבבוקר זה רוח רעה יש לנו מדרגות בעניין הזה של הטומאה
גם ציפורניים ורואים שציפורניים בעצם זה טומאה גדולה
עכשיו אישה שנמצאת
בתוככי יצירת חיים חדשים,
היא נמצאת בטומאה או בטהרה?
ב אב הטהרה.
אין יותר מושלם מזה.
בסדר?
חיים חדשים.
והיא נתקלת במשהו שהוא היפרדות מחיים,
שהסיטרא אחרא,
כמו שלשון
הבן אש חי, שולט בו.
כוחות של תומה,
אנרגיות שליליות.
פוטרתי דה סטרי.
אתה בטוח שזה ההסבר המלא, אבל
לפחות משהו עשינו, נכון?
טיפה ככה.
יותר נשמע קצת, או שגם זה לא...
מה אתה אומר?
וקצת נשמע הדבר הזה?
לא,
מה הסיבה שאומרים שאישה לא תלך?
אם היא עוברת, מה לגבי ציפורן?
ציפורן זה כוחות אטומה.
אישה בהיריון זה
שיא הטומאה.
תר תדי סתר.
לכן גם אנחנו אומרים,
אישה שנמצאת בהיריון,
היא יכולה ללכת לבית קברות?
בכלל עדיף לנשים יותר טוב שלא ילכו,
אבל אישה בהיריון?
בכלל אין להם מה לדבר.
מה פתאום?
איך הוא כותב הרב אליהו בספרו, דרכי טהרה?
מעלה ולמטה.
שמלאך המוות וגונדה דילי שרי שם.
מה זה גונדה?
החונטה.
כן, ה...
כוח שבע עשרה שלו.
אבטחת אישים של מלאך המוות נמצאים שם.
מה?
צריכים להתרחק שם.
לא להתקרב.
סתם ככה שולחן ערוך כותב מפורש.
שיש למחות ביד הנשים הולכות אחר המיטה בלוויה.
נשים לא צריכות ללכת.
אתה שואל אותי מה קורה היום?
הרבה דברים קורים.
אתה שואל אותי אם אני מבסוט?
אתה שואל אותי אם אני מבסוט?
לא, ממש לא.
לא אני, השולחן ערוך, לא מבסוט.
מה אני אעשה כשאני רוצה לקיים שולחן ערוך?
אז גם אני לא מבסוט.
בסדר?
אין מקום.
בזמנו,
בהקפדה כפולה נהניתי.
ממה נהניתי, כן?
בלוויה של הרב אליהו.
דרך הצדיק לברכה.
הודיעה כרוז ברמקול,
נשים,
בנות,
לא לזוז מהמקום בשום אופן עד אחרי הקבורה.
זאת אומרת,
היו בקריאת משה והלכו לכיוון,
גם לא ללכת בכיוון.
זה בדיוק מה שכתוב בשולחן ארוך,
זה נכון, ככה צריך להיות.
נשים לא הולכות, לא כתוב תיאורטיה.
נשים לא הולכות.
שולחן ערוך מפורש.
עוד פעם,
תשימו לב,
אני לא מדבר עכשיו על קבלת דברים כאלה,
זה שולחן ערוך,
זה מראה מפורש.
יש למחות ביד אנשים הנוהגות ללכת אחר המיטה.
כבר לא מדבר מה קורה כשהן חוזרות משם.
גמרא במסכת ברכות.
טוב, עזבו, מה אנחנו מתעסקים?
דברים קשים ביותר.
כשאני, אם חס ושלום, אני צריך להיות בלוויה,
או במקום כזה, ברגע שמסיימים,
תופס רגליים, בורח כל עוד נפשי בי.
כי אני חיי על נפשי.
זו גמרא מפורשת.
מי זה היה?
רבי יהושע בן לוי, היה לו חברותא.
מי היה חברותא של רבי יהושע בן לוי?
מלאך המוות.
אתה יודע מי זה?
היה לומד איתו.
שלושה דברים לימד אותי מלאך המוות.
טוב, אחד הדברים, מה הוא אומר?
כשנשים חוזרות מבית הלוויות,
אפילו שהן לא הלכו אחריהם,
רק חזרו מבית הלוויות,
אני מרקד לפניהם,
וחרבי שלופה בידי,
ויש לי רשות לפגוע בכל מי שנמצא בדרך.
גמרא, מסכת ברכות.
למדנו ברכות?
עשית סיום על ברכות פעם?
לא?
אבל לזה אתה לא זוכר.
גם?
מסכת ראשונה.
בסדר, זה ברור?
אז מה עושים?
טוב, אז אם בן אדם נתקל, יש גם תשובה, כן?
בין נשים שחוזרות מבית הקברות,
מה הוא צריך לעשות?
יברח לרחוב אחר.
ואם הוא לא יכול,
שילך אחרי גדר.
ואין, one way ticket, אין מקום ללכת.
הוא תקוע,
יפנה את פניו,
וגבו אליהם,
ויגיד,
יגער ה' בך השטן,
יגער ה' בך הבחר בירושלים,
הלא זה אוד מוצל מאש,
עד שהם יעברו.
יחזור על זה כל הזמן.
מי אומר את זה?
רבי יהושע בן לוי.
גמרא, מסכת,
ברכות.
דברים פשוטים.
האמת, יש עוד כמה דברים שאני לא מבין.
תאמינו לי שיש הרבה דברים שאני לא מבין.
אז זה עוד אחד מהם.
זה דברים שקשורים לחיים.
איך אומרים?
נדמה לי אולי מנהג.
אני נותן לך פה איזה שהם ידיעות מודיעיניות מעבר לקווים,
חברים, מי שהיה
בתוך הבור של האויב,
בסדר?
כל ההתנהלות נמצאת.
טוב, יש שם עוד שני דברים, אבל בכל זאת,
לענייננו,
איפה אנחנו?
וואו.
בכל מקרה, גם לגבי הסדר,
מביא פה משנה ברורה,
בתשפ"ץ כתוב שמגן אברהם לא דקדק בזה,
ואחרי כתבו על הארי.
בסדר?
גם הארי לא היה נזהר בסדר של הגזירת ציפורניים,
אפשר לגזור לפי הסדר איך שרוצים.
בסדר?
טוב,
עוד משהו פה?
זהו,
בעזרת השם,
צריכים לשים לב לכל דבר באמת שלא לשכוח,
לכן יש היום את המגנטים.
על המקררים כדי שלא ישכחו שום דבר
מהכנות לשבת ולשים לב לדבר חשוב
כן המשנה במסכת
שבת שאנחנו במה מדליקין
כתוב ישרטן ורבתם
ספק חטאה ספק רשות
כתוב ישרטן ורבתם לגנר
מה אומר לנו השולחן ערוך בלשון רכה זאת אומרת הדבר המיוחד הוא
שצריך לעשות את זה בלשון רכה למה
כי אם אדם מתיל אמה יתירה בביתו
קצת ככה, דיסטנס אפשר,
אבל אמה יתירה בביתו, ייבעלו ממנו, ומה יעשו?
שקרו.
כן, כן, כן, סידרנו.
ואחרי כשעורך בית הכנסת,
כבר נכנסה שבת,
אז יסדרו מפחד.
צריך,
אנחנו אומרים, שהבית יתנהל כמו שצריך.
בעזרת השם, בשמחה, בברכה, נקבל שבת, נזכה לטובה.
