אנחנו בהלכות שבת, סימן רמ"ד,
סעיף ה'.
נכון?
פעם שעברה דיברנו על מלאכה שקשורה ליהודי ונעשית בפרסיה,
שיודעים שזה של יהודי,
שאסור לגוי לעשות אותה בשבת.
היום אנחנו בסעיף ה'
מבקשים מגוי לעשות מלאכה.
ואומרים לו, תשמע,
אני נותן לך מדי פעם עבודה,
אתה מבחינתי עובד שלי בשנתיים הבאות.
כמה שעות אתה עובד ביום, כמה ימים בשבוע אתה עובד,
זה ממש לא מעניין אותי.
אני צריך שתביא לי תפוקה.
וכמובן...
שלא מדובר פה שזה נעשה בבית ישראל,
ולא מדובר פה שזה נעשה בשטח של ישראל,
שכולם יודעים
שזה מלאכה של יהודי,
אלא הוא מבקש ממנו לעשות לו מלאכה.
מה למשל?
בואו נקרא.
שולחן ערוך, רמ"ד סעיף.
אם שכר אינו יהודי,
לשנה או לשתיים.
שיכתוב לו.
מה זה שיכתוב לו?
הרי בזמנו לא היו דפוסים.
כשמי שהיה רוצה ספר, מה הוא עושה?
שוכר בן אדם שיעתיק ספר.
ככה היו מעתיקים ספרים.
ואחד הדברים המופלאים שכותב רבי יהודה הלוי בקוזרי,
כמובן שאי אפשר שגוי יעשה את זה,
כן?
ספר תורה.
רק יהודי,
יהודי כשר וכולי,
יש הרבה תנאים ומגבלות מי כותב ספר תורה.
אבל רק כדי להבין על מה מדובר,
ספרי תורה עד היום מעתיקים ידנית.
אומר לנו רבי יהודה הלוי בקוזרי,
אומר, תשימו לב,
עם ישראל התפזר אל בין האומות.
רבי יהודה הלוי היה לפני באזור
900 שנה,
משהו כזה.
אתה אומר את זה אלף שנה בקירוב, כן, קצת יותר.
אלף שנה בגלות
כמה שינויים יש בין ספרי התורה
מתוך
עשרות אלפי
אפילו מאות אלפי אותיות שיש בספר תורה
ואדם העתיק אחד על אחד
כמה שינויים יש
בין אשכנז לספרד בין ספרדים
לתימנים סוריה
כולה, כולה, שש אותיות.
אולי, אולי שלוש עשרה.
אותיות, לא מילים,
שהשתנו במשך הזמן.
במילים אחרות זה אותנטי.
זה ברור.
עכשיו, בכל העולם כולו,
כשמישהו היה רוצה ספר,
מה הדרך הייתה לכתוב ספר?
ויקראו סופרי המלך.
הם סופרים.
יש אנשים שהתפקיד שלהם לכתוב.
אתה אומר, תשמע, יש איזשהו ספר.
אני רוצה עותק.
היום אתה עושה העתק הדבק, ובזמנו מה היו עושים?
שב פה חודשיים, חצי שנה, תעתק לי את הספר.
הוא יושב.
אומר על שולחן ערוך,
אם שכר אינו יהודי לשנה או לשתיים,
שיכתוב לו,
או שירוג לו בגד.
הרי זה כותב ואורג בשבת.
כאילו כשצוהו שיכתוב לו ספר או שירוג לו בגד,
שהוא עושה בכל עת שירצה.
זאת אומרת...
כמו מישהו שאומר,
וראינו את זה,
תשמע,
אני צריך שתעשה לי איזושהי פעולה,
אני משלם על הפעולה אלף שקל.
מתי הוא יעשה את הפעולה?
איזה דרך?
הבעיה שלו.
קרה לו אותו דבר.
כשהוא לוקח אותו לשנה או לשנתיים,
הוא אומר לו,
תשמע,
בוא תכתוב לי,
בוא תירוג לי,
בוא תעשה,
בוא תזוז,
תלך, לא משנה מה.
הוא שכיר של שנתיים, שכיר של שנה.
מותר לו לעשות כל דבר.
כמובן, לא בבית ישראל,
ולא במלאכה שברור שהיא של ישראל, דיברנו על זה
לפני כן.
והוא שלא יחשב לו יום יום.
כן?
עד היום אתה מקבל בשביל יום רביעי,
ועכשיו הכסף בשביל יום חמישי,
ועכשיו הכסף בשביל שבת.
לא, לא, זה לא עושים.
דברים כאלה לא עושים.
ולא יעשה המלאכה בבית ישראל.
ויש מי שאוסר ושוכר, אינו יהודי לזמן.
יש מי שמחמיר בזה,
שאם אתה שוכר יהודי, אינו יהודי, סליחה,
לחודשיים,
אתה לא יכול להגיד לו לעשות מלאכות,
שעשו אותן בשבת.
כי הוא שכיר שלך.
טוב?
יש מי שעושה.
ומה הלכה?
סתם ויש.
הלכה כסתם.
אדם הוא מביא את היש.
נו, כבר חוזרים על זה הרבה פעמים.
למה מביא את היש?
שבמקום שאפשר להחמיר, תחמיר.
עדיף שלא היו דברים כאלה.
אומר הרמב״ם,
ודווקא כששכרו למלאכה המיוחדת,
כגון בגד לירוג וספר לכתוב,
אבל כששכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות,
שכיר, אתה הקולבויניק שלי,
מה שאני צריך אתה תזוז,
ימין שמאל אפ דאון,
אתה פה נמצא משמונה בבוקר ועד
שש בערב,
ומה שאני אומר אתה עושה, זה בוודאי שזה אסור.
כמו שהתבהר, סוף סימן, רשב"א ז'.
לגבי מישהו שהוא שכיר,
האם יש לו אפשרות לעשות איזושהי מלאכה?
סעיף ז' אומר על שולחן ערוך, יהודי הקונה מכס.
הוא שוכר לו, אינו יהודי, לקבל מכס בשבת.
מותר אם הוא בקבלנות.
דהיינו,
כשהוא אומר לו,
לכשתקבל מאה דינרים,
אתן לך כך וכך.
שימו לב רבותי.
ברוך השם שאנחנו נמצאים בארץ ישראל.
ברוך השם.
מה היה קורה בחוץ לארץ?
היה בן אדם יושב על צומת דרכים.
הוא מקבל מהפריץ, מהשליט, לא יודע ממי,
הייתה זכות
לגבות מכס מכל מי שעובר בדרך הזאת עם סחורה.
זה היה בעצם מין
מחסומי דרכים,
מחסומי מכס.
אם מישהו היה מעלים מהמכס, תופסים אותו, אז בסדר.
בקיצור, כמו כל שלטון שרוצה הכנסות.
היהודי הזה גובה מכס אם כולם ידעו שיש
פה יהודי שגובה מכס ומן הסתם יודעים הם
באים בשבת עוברים כל המסחר יהיה בשבת
כי בשבת הפקחים לא באים
פקח יהודי הוא לא יבוא בשבת אם הוא
לא בא בשבת אמרנו כולם עוברים שם
מה עושה החכם הזה
אומר,
ושכן הגוי שלו,
אומר לו, שמע,
שמע,
אני קיבלתי את הזכיינות למכס,
כן, מפריטים את לקיחת המכס,
קיבלתי את הזכיינות
מהפריץ.
בוא, נעשה עסקה.
אתה תשב בשבת לגבות מכס.
אבל תדע לך, מכל אלף שקל שאתה גובה, אתה מקבל מאה.
זה החשבון.
בסופו של דבר,
זה שהוא גובה גם את האלף,
למי הוא גובה?
בשביל לקבל מאה.
כי אם הוא לא היה גובה
את האלף, הוא לא היה מקבל גם מאה, אז הוא מבטל.
זאת אומרת, יש לו אינטרס שלו.
אנחנו קוראים לזה פה,
אומר לו,
כשתגבה מאה דינרים,
אתן לך כך וכך.
זה נקרא בקיבולת.
דרך אגב,
את הפתרון הזה כתב הרב בן איש חי
ביום טוב.
מה היו עושים
שנים קדמוניות
ביום טוב שני,
או ראש השנה שחל חמישי שישי,
ואחר כך שבת,
איך מכינים אוכל לשבת?
מאיפה יש עופות?
מאיפה יש בשר?
יכול להיות שיש בשר מלפני אחת?
איך להחזיק בשר מיום רביעי עד לשבת?
יכול להחזיק?
התקלקל?
למה התקלקל?
שים בדיפ.
למה התקלקל?
נותן תשובה.
בניסחה, לא היה דיפ?
יפה מאוד, יפה, לא יודע.
תשובה שאנשים לא חושבים עליה.
לא חושבים עליה.
סיפרתי פעם
שהחותנת שלי,
שתחיה לי חיים טובים
באה לבית הספר בהרנוף,
להסביר מה היה במלחמת השחרור בירושלים.
שרשרת של המים.
ראיתם את הפלקט הזה?
אני חושב שאפשר להראות אותו מאינטרנט.
איך משתמשים במים?
קודם כל יש שתייה,
אחר כך,
מה שנשאר,
שוטפים פירות,
משוטפים פירות,
שוטפים כלים,
משוטפים כלים,
עושים ספונג'ה.
בקיצור, אז היא שואלת, אחרי כל זה,
בשרשרת,
אחרי שעשינו
עם הדלי,
במים, ספונג'ה בבית,
מה עושים עם המים?
אז מה ענו התלמידות בארנוף?
שוטפים את המכונית.
למה אתה מחייך?
למי היה אוטו?
שני רכבים באזור גאולה,
אחד של לחם לנטנר ואחד של לא יודע, דוקטור קוק,
להגיע לבית חולים.
ומישהו, אוטו?
אוכל לא היה, אוטו יש לאנשים.
אבל מה, אנחנו רגילים לחיות.
אנחנו במושגים שלנו.
בראש שלנו.
דיברנו על זה הרבה פעמים בכל מיני תחומים,
למשל רחיצה.
מה זה רחיצה, על פי התורה?
לעשות רחצה.
היה רחצה פעם?
היה מים בברזים?
אפילו בבית מרחץ לא.
איך היינו מתרחצים בבית מרחץ?
היינו לוקחים מים מהקרקע בכלי ושופכים על הראש.
עד היום, בעיר העתיקה, חמאם מלא, חמאם טורקי.
שער הכותנה שמה.
היה דבר כזה, אמרו לי להתרחץ, זה הלכת למקווה.
הלכת למעיין.
זה היה גמרא, ורחצו בגדיהם.
וטהרם.
זה לא הליכה סתם לשטיפה.
זה טהרה.
המושגים שונים.
כי אנחנו השתנינו.
צריך לקחת את המושגים
שהיו בזמן התורה, בזמן החכמים,
להבין על מה דיברו,
ואז לראות איך זה מתיישם היום.
דיברנו על זה, נכון?
דוגמה למשל.
לפני שבועיים היה דבר כזה.
מישהו בא אליי.
מה קורה אם הוא שכח להוציא את המנורה מהמקרר
לפני שבת?
מתי הוא יפתח את המקרר בשבת?
אחרי שאני עולה ואומר לו,
סליחה,
מה אתה עושה כל שבת?
איך אתה משתמש במקרר?
אבל אם הוציא את המנורה,
אז זה קשור לעניין היום.
זה הבעיה שלי במקרר ובשבת?
אבל כתוב הרב עובדיה אומר.
טוב, בוודאי שכתוב הרב עובדיה אומר.
מתי נכתב הרב עובדיה אומר?
בנושא מקרר?
לפני 50 שנה.
אותה הטכנולוגיה של המקררים לפני 30-40 שנה והיום?
תשובה?
לא.
מה הייתה שיטת הקירור פעם?
דופן.
קירור, אגב.
אם היינו מצמידים ירקות או פירות לדופן,
היה נהיה כמוש,
קפאו.
והיום,
מה בסיס הקירור?
פאן,
מעברר.
אז ברגע שאתה פותח את הדלת,
לא רק שנדלקת המנורה,
המעברר מפסיק לפעול.
תוציא מנורה, אבל הרב עובדיה כתב,
בוודאי שהרב עובדיה כתב, הרב עובדיה כתב על מה?
על מקרר פרידמן,
אמקור,
שלפני ארבעים שנה,
חמישים שנה.
פילקו.
הוא לא דיבר על מקררים של היום.
הוא סבר כבר, הרב עובדיה אמר.
בסדר, תודה.
תודה.
בעברית קלה.
שב תלמד.
על נושא ברור.
לכן גם בהרבה מושגים,
אנחנו משתמשים במושגים מסוימים שהיום אומרים משהו אחר.
אני תמיד צריך לבדוק בזמנו,
שזה נאמר, על מה התכוונו.
היה איזה אותו דבר, שזה משהו שונה.
כמה מוצרים ומכשירים שלנו,
טכנולוגיה שלהם השתנתה.
פעם הכול היה מכני, היום
כמעט הכול כבר אלקטרוני.
ממוחשב.
אה, שיטת עבודה שונה לחלוטין.
תתחיל להתעסק.
אם אתה לא יודע, תקרא ספרים, זה לא יעזור לך.
אלא שופט אשר יהיה
בימים ההם.
באותם ימים.
תראו איך זה מדובר.
בסדר?
לכן גם כאן.
אז הוא נותן לו,
הוא אומר לו, שמע, אתה תיקח את המכס,
בחוץ לארץ, זה היה מקובל.
דבר כזה.
דרך אגב, גם בעסקים.
אבל, מה שחשוב לדעת בעסקים, אני אראה את זה עוד,
שותפות עם גוי היא חייבת להיות מתחילת ייסוד השותפות.
אי אפשר להכניס לעסק גוי ולהגיד לו,
טוב,
עכשיו בוא תהיה שותף,
אתה תיקח
יומיים בשבוע.
לפרק את המקום
ולעשות שותפות מחדש.
שמכתחילה לא היה לי שום אחיזה בשבת
כי אם הייתה לי אחיזה ואמרתי מישהו טוב בוא
עכשיו אתה תיקח את הכל בשבת זה לא שווה זה
איסור בשבת
להשכיר המכס
לאינו יהודי ואינו יהודי גובה עכשיו בשבתות לעצמו ולא
חושש שאין מי שיאמר לצורך ישראל הוא
עושה שבמקום פסידא כי חכמים לא חששו
ומקרה נוסף
ישראל הממונה על מטבע של מלך
דינו כדין הוא ממונה על המכס,
ואף על פי שמשמיעים קול בשבת בהקעת המטבע.
ואין לכמה סימן ראשון בית.
וייזייר שלא יושב הישראל אצל עיינו יהודי בשבת,
כשעוסק במלאכתו במטבע או בקבלת המכס.
זה דבר ברור.
עכשיו, היינו באמצע ולא סיימנו.
זה בדיוק הפתרון של הבן נשחי איפה?
התחלנו לדבר על הבן נשחי, על המקרא הזה.
לא היה בשר.
אז מה היו עושים?
היו שוחטים
ביום שישי בבוקר בשביל שבת.
כי חמישי, שישי זה ראש השנה,
או יום טוב שני של גלויות,
חמישי,
שישי,
ואחר כך שבת.
אין בשר לשבת.
כל כך הרבה ימים לא מוכרים.
אבל איך אנחנו מחלקים את הבשר?
אז מה בן ישחי אומר?
הוא קובל על זה
שבתקופה שלו התקלקל קצת הדבר הזה,
ועובדים לא לפי ההלכה.
אבל מה היא כן ההלכה?
כשאתה אומר לגוי, אתה תשקול
את הבשר לכל מי שרוצה,
ומכל שקילה אתה מקבל...
שקל.
זה מכל שקילה שקל.
שקל לך ושקל ליה.
אתה יודע.
זאת אומרת, אתה מקבל שקל מכל מכירה.
אז למי הגוי הזה מוכר, רושם?
לעצמו.
כי אם הוא לא ירשום,
הוא מפסיד.
טוב,
אז זה אומר שמה שקורה היום,
שלוקחים אותו כשכיר,
לשעות,
אז זה לא עוזר.
זה מה שאנחנו אומרים.
אבל לוקח אותו, ומכל מכירה הוא...
מקבל זה פתרון טוב
למה זה יכול להיות טוב היום
תקופתנו
בן אדם החליט משום מה
ללכת למלון
לשבת
בסדר פנסיון מלא
אבא אבא הוא החליט שבאמצע הסעודה פתאום רוצה בקבוק יין
או אמר לי מישהו שכשנכנסים לחדר אוכל שואלים אותך מאיזה חדר אתה
ומה עושים
אם זה יהודי ברור שאסור מכל וכל אין שום היתר
שיהודי ירשום שאתה נכנסת לאכול
זה ברור
אתה בא לפני כניסת שבת, אומר להם תשמעו,
אני בחדר הזה,
ואני נכנס פה לאכול, ואני מבקש,
אף אחד שלא ירשום אותי.
רושמים אותך, אתה לא נכנס.
אין דבר כזה.
אז מה הפתרון?
אבל לא רוצים שיכנסו סתם אנשים וכולי.
יושב גוי.
גם מה שנקרא בון.
אקסטרה
יושב גוי ומכל דבר שהוא רושם
הוא יקבל סכום מסוים
אם זה קורה זה בסדר
בעיה שהרבה פעמים זה לא קורה אז יש בעיה בשבת זה ברור?
אם הוא מקבל לפי רישום זה בסדר
אם הוא שכיר שעושה פה כל מיני דברים
כן?
ובין היתר הוא רושם גם כשבא לבית, אז זה אסור.
אני מדבר על גוי.
יהודי ברור שאסור.
זה הבעיה שלך בתור מי שנכנס לבית,
או הבעיה של בעל המלון?
גם וגם.
אם באת ואמרת,
אל תרשמו אותי,
הוא אומר,
בסדר,
בסדר,
אנחנו לא רושמים אותך,
ובסוף הוא הלך ורשם,
מה אני
אעשה?
או הבעיה של בעל המלון?
ובעיה שלך.
תלכו למקום.
תלכו למקום שלא רושמים.
ויש מקומות כאלה.
אם הוא שכיר, אבל על הרישום עצמו הוא מקבל תוספות.
על הרישום הוא מקבל.
גוי.
עוד פעם, לא להתבלבל.
מדובר על גוי, כי
יהודי אסור בשום אופן.
מה פתאום?
יש פתרונות נוספים.
שאם יהודי עומד שם, איזה חדר אתה?
זה לוקח סיכה,
סיכה משרדית, ושם
על הכרטיס שלו שיש שם מספרי חדרים.
יש לו לוח עם כל המספרי חדרים.
מכירים את זה?
יש בתי כנסת שככה עושים את התרומות לעלייה.
מכיר את זה?
שים סיכה.
הבא הנעלה מגיע.
יש לך סימן.
אבל לא לרשום.
בשבת האחרונה מישהו התקשר אליי
מבית מלון מהדרין באילת.
מה אני עושה?
רושמים פה מי נכנס
ולא ירשמו?
מה תיתן לרשום?
מה פתאום?
שהמשגיח ירשום
בסדר אמרתי פעמים שאם אתה מוצא היתרים תמצא אותם לעצמך
הנושא ברור יש לנו
פעולות נקרא לזה כך
פעולות נקרא לזה כך שלא צריכים לעשות אנשים לא שמים לב
והרבה פעמים אנשים נכנסים ויש פה מישהו שמסתבך בגללם
יש עוד כמה דברים
אבל
מצד אחד לא אמרנו אל תלך לבית מלון
מלון אתה רוצה ללכת לבית מלון
מצד שני צריך זהירות
עוד פעם,
לא דיברנו על כל התחומים,
ולא דיברנו על נקודה אחת.
מה הנקודה?
רישום אקסטרה.
רישום של דברים שאתה לוקח,
צריך לשלם אחר כך, או נכנסת לארוחה.
איזה חדר אתה?
אפשר לעשות עוד פתרונות, למשל.
פתק.
אפשר פתק עם מספר חדר,
תשים אותו בקופסא.
הם רוצים פתרונות?
יש.
שאלה אם רוצים.
שלך להנגיש את הפתרונות האלה לבעל הבית,
שמפחד על כל דבר, שחס ושלום לא
יעשה איזשהו נזק.
חשוב.
טוב.
סימן רשם הם ה'
דיברנו על כך לפני כמה דקות
נעבור על זה, שותפות
אם יש דבר כזה שותפות עם גוי
אני אומר את האמת אנחנו לומדים את זה
כי
כי לומדים
הלכות שבת
אני מעדיף שלא הם שואלים אותי מראש
בוא תקים עסק מההתחלה שתפקד כמו שצריך שבת לא עובדים
אבל בחוץ לארץ עסקים גדולים, מפעלים, חובקי העולם,
כל מיני חברות גדולות כאלה, ששם גם יש גויים,
ויש מקומות שזה רק גויים.
אתה יודע מה, יש לו סניף של המפעל בהודו.
אני, אכפת לי אם ההודים עובדים בשבת,
אבל כרגע, בסכירים שלך,
אתה בעל הבית.
מתי זה יכול להיות?
מישהו יש לו מניות.
בחברה מסוימת.
החברה הזאת מחזיקה
מפעלים בחוץ לארץ גויים.
החברה הזאת מחזיקה מפעלים שיש להם מחמץ,
ואחת מניות בתאי
ופסח.
האם יש בעיה בדבר הזה?
בואו נגיד ככה,
לאנשים פשוטים כמונו שאין להם בכלל מניות,
אין שאלה.
אבל לכאלה פשוטים שיש להם מניות...
זה תלוי.
אני יודע שיש רבנים שמחמירים,
אני אגיד מה אני אומר.
האם המניות האלה הן כעסק
שאתה בא ורואה,
מה שמעניין אותך זה מה עולה,
מה יורד כדי להרוויח כסף,
או שהעסק מעניין אותך?
אז פה אני חושב שההבדל הוא האם יש לך מניות,
מה שנקרא מניות שליטה או שלא.
האם יש לך אחוז כזה
של מניות שבהם יש לך גם יד ורגל בניהול?
אם יש לך יד ורגל בניהול, זה כבר סיפור.
אבל אם המניות שלך לא מעלה ולא מוריד חוץ מאשר,
אתה רואה מתי זה ענה ומתי שיורדת,
אתה עושה...
הפסדתי.
בסדר, אז זה לא...
לא נראה לי שיש פה בכלל שאלה.
כן,
זה לא עסקך.
זה לא עניין לך.
אתה צריך פה בסוף את השקלים,
שיתרוממו כמה שיותר,
כשלא יצנחו.
בסדר?
כי לפעמים טבעי שבטבע זה נופל.
זה ברור מה אני אומר.
טבעי ש...
טוב.
אבל על השולחן עבור עושים על רשמי מי ישראל ואינו יהודי
שיש להם שדה או תנור או מרחץ או ריחיים של מים בשותפות,
או שהם שותפים בחנות בשכורה.
אם ייתנו מתחילה בשעה שבאו להשתתף,
שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו עם מעט ועם הרבה,
שכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו,
מותר.
ואם לא ייתנו בתחילה,
כשיבואו לחלוק,
נותן לאינו יהודי שכר השבתות כולם,
והשאר חולקים שווה בשווה.
שמים לב?
אם עשיתם בשותפות שהייתה מלכתחילה תנאי מלכתחילה,
התנאי קיים.
אם לא עשיתם תנאי בשותפות, ואתם שותפים,
שכר השבת קודם כל לוקח הגוי.
הוא עבד בשבת, הוא לוקח את זה.
שאר כל הימים,
חצי חצי.
זהו.
ואם לא היה שכר השבת ידוע,
יטול אינו יהודי לבדו שביעית השכר וחולקים השאר.
אבל אם ידוע שאת השכר הגדול פה עושים בשבת,
כי זה אזור של גויים,
ואיפה שיש גויים אז יש מסחר בשבת.
כמובן בחוץ לארץ,
בארץ ישראל, אולי אין דבר כזה.
מסחר בשבת.
על מה חרבה ירושלים, מה אומר הנביא?
פתחו שווקים בשבת.
זה
סיבה שהנביא אומר שחרבה ירושלים.
פתחו שווקים בשבת.
בסדר?
לשים לב לדברים.
זה לא סתם איכות חיים.
מנוחת העובד.
כן, דברים חיצוניים.
כשהיינו ילדים,
היה תמיד דיון.
למה שאומרים שבת?
למה זה?
דתיים, חילוניים.
מה תמיד הטענה הייתה?
סוציאליזם.
רווחת העובד.
אה, זה רווחת העובד.
קדוש ברוך הוא ציווה לשבות בשבת.
מה השאלה בכלל?
מה הדיון?
זהו, יש ציווי.
אה, אתם רוצים טעמים?
בסדר.
גם בתורה עצמה יש שני טעמים.
למה שומרים שבת?
נכון?
מה כתוב בתורה?
למה שומרים שבת?
תלוי.
השבוע נקרא פרשת יתרו.
מה כתוב שם בעשרת הדברות?
למה שומרים שבת?
להידמות לבורא.
קדוש ברוך הוא עשה את העולם בשישה ימים ביום השביעי,
שבת.
על כן ציווך לשבות ביום השבת.
אז למה שבו בשבת?
להידמות לבורא.
הוא עבד שישה ימים נח ושביעי, תנוח גם אתה.
הכל טוב.
מה קורה בספר דברים פרשת ואת חנן בעשרת הדיברות?
למה כתוב ששובטים בשבת?
למה?
וזכרת כעבד היית במצרים, עבדים עובדים
שבעה ימים,
עבדות מודרנית,
שבעה ימים עבודה.
כעבד היית במצרים,
הקדוש ברוך הוא הוציא אותך ממצרים,
אמר לך לנוח בשבת,
תנוח.
אז למה שומרים שבת?
זכר?
ליציאת מצרים.
אתה בא כתוב בספר שמות, זכר?
זה מעשה בראשית, אז למה אנחנו שומרים שבת?
גם וגם.
מכירים את הפרסומת?
גם וגם.
שבת, שבת או שבת?
שבת,
שבת.
שבת, גם וגם.
כבר בתורה יש לנו שתי סיבות.
טבעיות,
כמה סיבות שאתם רוצים למנות?
אבל דבר אחד ברור.
למה שומרים שבת?
זה צווי בתורה.
כמו כל המצוות כולם.
וברגע שפורצים את זה,
פרצה.
וזה יסודו של עם ישראל,
נושא השביתה בשבת,
אנחנו מחוברים לבורא,
גם בבריאה וגם ביציאת מצרים.
טוב,
אומר הרמב"ם ויש מתירים,
השכר בדיעבד אפילו לא ייתנו,
וחלקו סתם.
בדיעבד.
יש לסמוך על הקל.
ויש אומרים שכל זה לא מועיל אלה בשותפות שכל אחד עוסק ביומו.
אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול
ושבת עוסק כי אינו יודע לבדו,
מותר לחלוק כמו כל השחרדי,
אינו יודע,
עד עד עיניו שכאביד.
ואין ישראל נהנה במלאכתו בשבת,
כיוון שאין המלאכה מותרת עליו לעשות.
או מכל מקום לא יטול שכר שבת,
אלא בכלל עם שאר הימים.
בקיצור, אנחנו רואים,
הרמ"א ואשכנז,
אירופה,
עם גוי
ומשרתת גויה,
ונראה את זה לכל אורך השולחן ערוך.
כן, אמירה לגוי בשבת,
מה עושה גוי בשבת בבית יהודי.
תמיד הרמ"א ימצא קולא.
כנראה שלא הסתדרו.
מוחס,
איפה כל זה?
זה נראה יותר אירופה, לא?
עושים יותר את הדברים.
טוב,
סעיף ב' בשולחן ערוך, איך שיתנו בתחילה.
אינו יהודי לחלוק בשווה,
מותר.
אתה יכול להגיד למישהו לא לתת לך מתנה?
לא.
אם הוא רוצה.
אבל וואלה, הלך לנו טוב, בוא נתחלק חצי חצי.
אני אתן לך חצי גם יום שבת.
אבל עשינו תנאי שיום שבת אתה מקבל.
מרווח בשבילך.
מן השאר לך.
בסדר?
זה בשבילך.
שאני אהיה חברים טובים.
סעיף גימל.
היכא שלא יתנו בתחילה יש תיקון על
ידי שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע
שעת הקנייה
שים למה אנחנו אומרים פה
ויטול חלקו
יבטלו השותפות אחר כך יחזירו להשתתף ויתנו בתחילה
עסק או חנות
כדי לבוא ולעשות שותפות נכונה מפרקים את השותפות הקיימת
ועכשיו עושים שותפות חדשה
ואם קיבלו הקרקע לעשות בו מלאכה ושותפות,
יבטלו השיתוף,
ימחלו זה לזה,
ואחר כך יחזירו להשתתף ויתנו בתחילה.
אמר הרמב"ם,
להשכיר לאינו יהודי חלקו בשבת או לסחרו בקיבולת,
דשארי.
מה שהתבאר לזה,
פוסקים על רשויות דליות,
לעניין מכס ומטבע,
דשארי.
עם שותפות האינו יהודי.
ברגע שהוא מוכר לו, נותן לו, איך אומרים,
קח את זה לתקופה, זה בסדר.
זה הברייתא אומרת שכל ישראל לתת לאינו יהודי
מלאכות להתעסק בהם.
לפי שאינו יהודי נותן בהם בשבת,
חולק עם הכל השכר ושווה.
מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה,
שנאמר שאינו יהודי עושה שליחות טוב.
לכן אין העסק ניכר ממי הוא.
נתן לו כסף, אמר לו בוא,
אני יושב פה ללמוד
כל השבוע,
יש לי כסף, קח את הכסף הזה, תתעסק איתו.
והרווחים, אנחנו...
נתחלק ברווחים.
וואלה, עבד גם בשבת.
מישהו יודע שזה דווקא של יהודי?
כסף צבוע?
לא.
יש לו כסף, הוא כל יום מוכר.
יש אפשרות לעשות.
בכהאי גוונא.
שאינו יהודי נושא ונותן בגוף הממון.
אבל אם כל אחד עוסק ביומו,
וישראל צריך לעסוק נגד מה שעשה כאינו יהודי בשבת,
אסור.
בישראל,
שיש לו משלום לאינו יהודי,
האלה כמה סימנשים כפרי סביב ב' וג',
מה הוא עושה?
מותר לישראל לתת סחורה לאינו יהודי למכור,
אם קצץ לו שכר,
ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת.
זאת אומרת,
הוא אומר לו,
הנה,
יש לי פה אלף סוודרים,
תמכור אותם.
אתה מקבל על כל סוודר שני שקלים.
בסדר, תביא לי עשרה, אקח שניים.
כל השאר,
זאת אומרת, תביא לי עשרה, כל השאר שלך.
מה שאתה מרוויח.
טוב, הוא לא אמר למכור בשבת.
איך תמכור?
זה היה לו סחורה.
אין בעיה.
תנור שלקחו ישראל משכון מאינו יהודי
וקיבל עליו האינו יהודי שמה שעליו שכר התנור ייתן לישראל בריבית קצוצה,
קבועה,
מהם מותרים ליטול שכר שבת.
הוא ברשות האינו יהודי ואין לישראל חלק בו.
וגם אין ישראל אומר לו לעסוק בשבת
ואינו יהודי כשהוא טורח,
טורח בנפש,
כדי לקיים את החוב,
כדי להחזיר
את הכסף שהוא חייב.
סעיף אומר לשולחן ערוך,
אם אינם יהודים,
אם אפו אינם יהודים בתנור של ישראל בשבת,
על כורחו.
באו אליו, פרצו את הדלת, אפו.
למה הם עשו את זה?
היה שלג, אי אפשר היה להביא לחם בשבת.
והגויים מביאים לחם.
לא היה להם בשכונה.
פתחו את התנור של היהודי ואפו שם לחם.
נתנו לו פת משכר התנור, אסור ליהנות ממנו.
לא רק כשנתנו לו כסף,
אמרו לו פת משכר התנור,
אסור ליהנות מזה.
כשמדובר על פת פלטר כמובן,
ואין פה בעיה של פת נוכרי.
הבעיה היא רק שבת.
רק.
זה פי כמה יותר חמור.
לא לוקח, לא מקבל שום דבר.
לא יודע,
לא יודע אם צריך.
לא נראה לי שיש צורך בהכשרת כלים.
טוב.
סיימנו סימן רסא.
בעזרת השם, שבוע הבא,
אנחנו נראה סימן רסו.
