כמו שאמרנו, התחלנו הלכות שבת,
שיעור אחד הקדמה,
התחלנו את סימן ר' מ' ב',
אפילו שהוא קצר,
בכל זאת את הרמה בר' מ' ב' עוד לא סיימנו.
אמרנו שהוא נושא, אחד הנושאים המרכזיים,
היסודיים,
מה שנקרא לבית הישראלי.
תקראו לזה הבית היהודי, ישראלי יותר טוב.
בזמנו
כשדיברו אנשי היישוב,
זהו סוף הטורקים, תחילת הבריטים בארץ ישראל,
על מדינה יהודית,
על מקלט לעם היהודי וכולי.
היחיד
שקרא לילד בשמו,
בלי להתבלבל
ובלי לפחד מאף אחד,
זה היה הרב קוק.
הוא כותב מדינת ישראל.
אחר כך, ברוך ה' זה יתקבל.
מדוע?
כי ישראל זה שררה.
אנחנו רוצים שיהיה בית ישראלי.
בית ישראלי זה בית
שהוא כולו אומר עבודת ה'.
הוא כולו אומר, הבית הזה מושתת על רצון ה'.
חלק מהדברים בבית הישראלי, זה העניין של השבת.
השבת זה הבסיס הראשוני,
דיברנו על כך גם בהקדמה,
לכל יסוד קיומנו, כל יסוד האמונה.
אבל מי שאומר בטובו, השמיים והארץ,
השמיים והארץ,
מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים,
שבת,
ביום השביעי,
מנחה אותנו,
השגחה פרטית,
כל מה שצריך,
יש שם.
זה היסוד לכל.
לכן,
כמו באים להכניס את הקדושה בתוך המציאות של הקודש,
ארץ ישראל כולה זה מציאות של קודש.
הרב צודק אומר תמיד, יש מחוץ לארץ חול וקודש,
וארץ ישראל יש קודש ויש קודש קודשים.
אחד הדברים המרכזיים,
ולכן זה גם קשור הרבה לנשים, גם גברים חייבים, אבל
בעיקר לנשים,
זה הנושא של הפרשת חלה.
לעשות בצק ללחם, לחמניות, בצק קשה.
בשיעור
של קילו ושני שליש,
קילו שש מאות שישים ושש.
להפריש ממנו חלה,
כפי שהתורה אומרת,
ראשית עריסותיכם,
תרומה,
כן, תרימו תרומה לשם,
זאת אומרת, לשם לכהנים נותנים.
זאת אומרת, הבסיס שלנו זה להפריש חלה.
אומר לנו הרמא, נוהגים ללוש כדי שיעור חלה.
זה לא סתם ללוש
לחמניה אחת או שתיים, שלוש לחמניות מספיק לי לשבת.
ללוש כדי שיעור חלה בבית,
לעשות מהם לחמים,
לבצוע עליהם בשבת ויום טוב.
והוא בכבוד שבת ויום טוב, ואין לשנות.
לשים לב לדבר הזה.
לשים לב למה זה כל כך חשוב דווקא לשבת,
להפריש חלה.
אנחנו יודעים
שכל דבר שגדל בארץ ישראל,
צריכים להפריש ממנו תרומות ומעשרות.
כל הגידולים, החקלאים, דגן, תירוש ויצהר, ברור.
דברים נוספים.
ברגע שאני מגדל חיטה, אני רוצה לאכול את החיטה.
חיטה תפוחה,
קלי,
כל מיני סוגים של חיטה.
צריך כמובן, כמו כל פרי,
להפריש תרומות ומעשרות.
ואז התורה אומרת לנו,
כן,
כל דבר שאתה מפריש ממנו תרומות ומעשרות,
הוא כבר לא טבל,
הוא ראוי לאכילה,
אתה יכול לאכול אותו.
גם החיטה כך.
אתה יכול לאכול חיטה תפוחה,
דייסה,
בורגול, שעושים מחיטה.
כן, לפעמים יש לנו תרומות ומעשרות
על גידולי ארץ ישראל, וזהו.
ואתה בא, התורה אומרת לנו, סליחה,
כל דבר מותר,
אבל אם אתה מעלה בדרגה את החיטה הזאת והופך אותה להיות לחם,
התורה מבקשת מאיתנו לתת תרומה לכהן.
כמה נותנים תרומה לכהן?
אנחנו מדברים על שיעור קמח,
כאילו 600 ומשהו.
אם זה במאפייה אחד מ-48,
ואם זה בבית, אחד מ-24.
כמה זה אחד מ-24?
כן?
1,666 חלקי 24. זה יוצא בערך 80,
משהו כזה.
זאת אומרת, אנחנו נותנים לכהן בעצם ארוחה.
ביצה, ביצה וחצי.
נותנים לכהן, זה בעצם הפרשת חלה כמו שצריך.
נכון, הכל היום בטומאה, נותנים משהו.
פרטי ההלכות ודיני הפרשת חלה.
אבל לשים לב מה אומרת לנו פה בעצם התורה.
מעבר לקדושה הגדולה שאתם באים ומתירים את
אכילת הטבל על ידי הפרשת תרומות ומעשרות,
כשאתה רוצה לקחת את עיקר מזונו של האדם ואומר לעשות מהחיטה לחם,
תפריש תרומה נוספת.
במילים אחרות יש לנו את הקדושה
והפרשת התרומה, ויש לנו את
קודש הקודשים.
קדושה בתוך קדושה.
קדושה בתוך קדושה לכבוד מה?
לכבוד שבת שהיא שבת קודש
מעין העולם הבא יש לנו את העולם הזה ששת ימי המעשה
יש לנו את השבת שהיא מעין העולם הבא
לכן דווקא לכבוד שבת אנחנו אופים בבית חלות,
עושים בצק בשיעור קמח של
כאילו שש מאות שישים ושש
ועל ידי כך אנחנו מגבירים את הקדושה בבית
נוסיף נדבך נוסף
למה זה שייך דווקא?
לא דווקא, בעיקר,
למה זה שייך לנשים?
למה זה שייך לנשים?
מה זה קשור לנשים?
מה זה הדבר הקדוש ביותר שיש בעולם?
היצור הקדוש ביותר?
יהודי.
לכן כשיהודי נפטר,
כשאביבו את התומה, הוא טמא ומטמא יותר מגוי.
כי כל דבר שהוא חיים זה קדושה.
דבר שהוא העדר חיים, הווה אומר מוות, זה טומאה.
אז מה שיכול להגיע למדרגה גבוהה ביותר בקדושה,
חס ושלום, כשיש העדר שלו,
חיסרון זה טומאה גדולה ביותר.
נו,
יש למישהו עכשיו רעיון למה זה שייך בעיקר לנשים?
כי מה אמרנו?
מה זה הפרשת חלה?
לקחת את החיטה,
שיפרשת ממנו תרומה,
שזה אומר קדושה,
גדלה בארץ ישראל.
עכשיו שאני רוצה לעשות חלה, אני...
קדושה נוספת.
מה זה קדושה בתוך קדושה מבחינת ההגדרה שלנו?
חיים בתוך חיים.
קודש בתוך קודש.
שני מעגלים.
מה זה קודש קודשים?
קדושה שנמצאת בתוך קודש.
זה ברור למה זה קשור לנשים?
זה ברור
למה זה קשור לנשים?
הרעיון.
מה זה עובר?
קודש
בתוך קודש.
חיים בתוך חיים.
בסדר?
היסוד ברור?
ולכן,
כשמדברים על הנושא של
במה אנחנו רוצים לתקן את העולם,
תעשי הפרשת חלה,
יהיה לך יותר טוב.
הדרכה שלנו לפחות, ככה קיבלנו,
הרב עובד עוזר אצלנו לפחות פעם בחודש.
הבית בלי הפרשת חלה, מה נשאר מהבית?
ולכן כשרוצים להכניס סעודות שבת,
ועיקר סעודות שבת,
מה זה?
לחם.
אז מה צריך לעשות בבית?
לחם.
דברים אחרים, ימי זמן, אפשר לקנות בחנות.
העיקר לעשות,
את הלחם.
מה עושים בעולם ההפוך שלנו?
הפוך.
קונים את החלות,
ומבשלים דברים אחרים.
תאפי חלות,
אין לי זמן, אין לך זמן, תבשלי.
יש היום קייטרינג לשבת.
מסעדות שמוכרות מנות לשבת.
לא שאני מדריך לעשות ככה,
אני מצידי שיעשו את הכל בבית.
אתה חכם, אתה לא עושה, אשתך עושה.
בסדר.
אבל לראות את הפרופורציה.
אני בזמנו, הנושא שסיפרתי את זה,
זכרונו לברכה, באמת יהודי עיקר חשוב.
דני אנג'יל.
שמעתם עליו?
הייתה לו מאפייה,
קוראים לה אנג'ל.
הגדולה בה,
מזרח התיכון.
זאת מאפייה בגודל הזה.
ואני נכנסתי אליו,
אמרתי לו, תשמע,
לפני 25 שנה,
26 שנים,
אתה אופה כל כך טוב,
אני לא יודע מה מחכה לך למעלה.
לא יודע איזה מקום ישימו לך למעלה.
מה קורה?
אמרתי לו, תראה, מרוב שאתה עופה טוב,
נשים כבר לא אופות בבית,
לא בפרישות חלה, קונים הכל באנג'ל,
מלחם ועד קוגל.
קוגל לא צריך בפרישות חלה.
אתה יודע, זה ברור?
קונים הכל באנג'ל, ברוך השם בלי עין הרע,
טעים וטוב.
יש עוד, אבל...
וזהו,
לקחת מהבית,
מהבתים,
בפרישות חלה,
מה אתה חושב,
שיביא זה ברכה?
אז מה אתה רוצה שאני אעשה?
אמרתי לו, כל אישה שרוצה, תיתן לה להפריש חלה.
כל אישה שדופקת בדלת,
רוצה להפריש חלה, אמרו לה, תיכנסי תפרישי חלה.
הוא קנה את הרעיון,
אחר כך אפילו בדפי שופר יש איזה
מין כזה פרסום דתי,
כן?
בתי כנסת ודברים כאלה,
יש שם אפילו שמכל אחת מהממחלקות המפעל של אנג'ל,
אפשר להיכנס להפריש חלה מתי שרוצים.
הוא הבין שזה עושה לו ברכה.
כי באמת, יש פה בעיה.
אנשים קונים,
לא אופים בבית.
צריך להנהיג,
בעזרת השם.
עכשיו, אישה לא תמיד יש לה כוח.
אז אתה עושה את זה אתה, מה?
תן לה רק להפריש חלה.
אתה עושה את הבצק, תן לה להפריש חלה.
דרך אגב, יש לי סוד, אני אגלה לכם אותו.
יש הרבה דברים שקונים הביתה בשביל האישה.
אתם מכירים את זה?
קניתי לך.
למשל, נפה חשמלית.
קניתי לך נפה חשמלית.
למי הוא קנה את זה?
לעצמו.
כי אחרת הוא צריך לנפות את הקמח, נכון?
מה, אפשר להעמיד אותה לנפות קמח?
חכמה.
זה אפשר.
קניתי לך מיקסר.
למי קנית את המיקסר?
לך,
כי אחרת אתה צריך ללוש בידיים,
יש לך כוח ללוש.
בסדר?
יש כמה מתנות כאלה, שאתה תמיד שואל את עצמך,
למי קנו אותן?
בסדר,
בעזרת השם.
בכל מקרה, היום זה פחות בעיה.
אפשר לקנות מיקסר טוב,
חזק, יציב,
שאפשר ללוש בצק,
כמו שצריך.
אנחנו עושים הפרשת חלה.
אחד הדברים החשובים,
המיוחדים,
שמפיחים חיים את הבית.
אני אומר, לשים לב לדבר הזה.
לכן אני מדגיש מפני ערכו,
כי בסופו של דבר זה מה שנותן לנו את הברכה בבית.
הלחם,
זה הבסיס של מזונו של האדם.
ברכה באישה,
למי היה ברכה באישה?
שרה אמנו,
אימא שלנו.
ממה באה הברכה?
באישה,
מאימא.
צריך לשים לב לדבר הזה, אומר לנו המשנה ברורה,
כדי שיעור חלה, היינו מצוה שעל אישה ואפייה,
ומכלל כבוד שבת ויום טוב,
כמו שמסיים לבסוף,
וזה מה שאנחנו הדגשנו,
משנה ברורה מביא לנו נושא נוסף.
יש בזה תיקון גדול.
מהו התיקון?
מה מתקנים בזה?
כי יש בזה טעם,
כדי לקיים מצוות חלה,
לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של העולם,
שנברא בערב שבת.
יש לנו את הצד הרוחני העליון שנכניס קודש בתוך קודש.
מצד שני יש גם את הצד הטכני של לתקן מה שקלקלו.
מתי חטא אדם הראשון?
שישי אחרי הצהריים.
שעה עשירית.
בסדר?
אז צריך לתקן.
מתי אנחנו נתקן?
יהיה שישי אחרי הצהריים.
אי!
פגמה בחלתו של עולם.
תתקן את החלה.
אמרנו שכל דבר יש כנגדו מצווה.
ואין באחרונים שאפילו נוגעים לאכול פת פלטר שלא יהודי בכל
זאת אומרת שמאפייה
בכל מקום בשבת ויום טוב נכון להיזהר שלא לאכול
מפני כבוד השבת ויום טוב
זה אחד הדברים המיוחדים שאני תמיד אומר זה ממש הפוך על הפוך
אני כל פעם שאני חושב על זה
מחדש אני אומר צריך פה איזשהו תיקון
איך מייצרים במאפיות גדולות רציניות את הלחם
הכל אוטומציה.
לא מגיע יד אדם, מתי נוגע אדם בלחם לפעמים?
כשמסדרים אותו בארגזין.
זהו.
כל השאר,
מהכנסת המים בתוך הקמח,
הלישה,
כן,
המשגיח מוציא את החלה,
פעם אחת נגעו,
כל השאר זהו.
חוץ מ...
חוץ ממה?
חלות של שבת.
קליעה של חלות נעשית ידנית.
אתם מבינים את המשמעות?
אתה מכיר את העובדים במאפיות?
מי עובד שם?
יכול להיות,
אני לא יודע,
אני לא רוצה ככה לעשות לכם איכס יותר מדי,
אנחנו ביום שני עוד מעט שבת.
בסדר?
יכול להיות שכבר מתייבשות לו ידיים, והוא עושה...
וקולע את החלות.
נא, לא עובר ביקורת של משרד הבריאות.
הבנתי, הבנתי.
מיליון דברים נחשפים.
אני רוצה לכבוד שבת,
אתם יודעים מה אולי,
כדי לקנות לחם רגיל.
לכבוד שבת.
כבר יותר בקדושה וטהרה.
שבת, רוצים לעלות למדרגות של קדושה,
זוכה ונוכל,
נחלה בלי מצרים, דיברנו.
תחילת הסימן על שלוש סעודות.
מה זה, דברים אדירים, גדולים.
כבוד שבת.
ובסוף מה קורה?
הוא נגע ככה, לא שמת לב.
הכניסו לך על זה ביד.
כי אני הייתי חלות מ...
לא יודע איזה מאפייה,
שעובדים שם אנשים טהורים ביותר.
טוב,
תראה,
הרב,
אני קונה ממאפייה רק כשעובדים שם יהודים מראש המניינים וכו',
אין בעיה מצוין.
בסדר.
הפרשת חלה הייתה.
בסדר, אני עושה ככה טיפה ברור,
אני מקווה שאנחנו מצליחים לבקוע את המסגרות
שלרוץ ביום שישי בבוקר לקנות חלות,
לרוץ ביום חמישי אחרי הצהריים לקנות קמח
לאיפה התחלות?
אם זה קמח של ארץ ישראל,
בכלל,
מאין עולם הבא.
משהו אחר בכלל,
טעם אחר, קדושה.
עוד מעט ט"ו בשבט.
ואני אומר, מה זה לאכול
פירות שגדלו בארץ ישראל?
זה לא יאומן.
נמצאים במקום אחר.
עדיף לי שקדון הקטן מארץ ישראל מאשר
אגוז גדול מטומאת קטלוניה.
אתה יודע, מספרד.
בוודאי, יש שאלה.
עדיף לאכול קלמנטינה, לא יודע מה.
מארץ ישראל, מאשר איזה קופסת שימורים מתאילנד,
שהיא האיכות הטובה ביותר.
קדושה של ארץ ישראל,
הכל זורם בפנים.
הפירות האלה גדלו מתוך קדושת ארץ ישראל.
אותו דבר קמח, קמח, מזונו של אדם.
להקשר מאוד חיטה
שגדלה בארץ ישראל,
אין כמו זה.
אז מה עושים החכמולוגים שלנו?
מגדלים בדרום הארץ חיטה בשם דורום.
דורום.
חיטה דורום היא חיטה קשה.
היא טובה לפסטה.
מוכרים אותה ביוקר לאירופה,
לארצות טומאת העמים,
לאיטליה.
וקונים בזול חיטה רכה יותר, עדינה יותר,
מאמריקה או מאוסטרליה.
הבנו ממה אנחנו ניזונים,
אבל כל מה שאדם אוכל זה נהפך לחלק ממנו.
טובת ארץ העמים.
הרווחנו כמה שקלים.
הרווחנו, הפסדנו.
צעדנו בגדול.
אפשר להשתדל, יש.
יש היום
שיווק של קמח
שגדל בארץ ישראל.
זאת חיטה.
קמח של חיטה שגדלה בארץ ישראל.
יש, יש מוכרים, יש חנויות שיש.
יש משווקים פרטיים, יש כל מיני מקומות.
מוכרים קמח מחיטה שגדלה בארץ ישראל,
כתוב על זה במפורש.
בדרך כלל זה גם חיטה,
קמח מלא,
אני יודע מה,
50, 70, 90
אחוז.
יש כל מיני.
אבל לאכול מקדושת ארץ ישראל,
זה...
אלף שמונה מאות שמונים שנה אנשים חיכו לזה.
פעם היו אומרים רק, תביא לי משהו
מארץ ישראל.
כשבא בעל הנס, לא מכיר
בניסו.
אז המלצה.
מביא לי רק עוד לסיכום.
הפרשת חלה,
לכבוד שבת.
מיישר ומתקן, מכניס אותנו לקדושת שבת,
בטהרה,
בברכה שלמה, ברכה בבית.
ואם זה בכלל אם זה קמח של ארץ ישראל,
אז אנחנו נמצאים בעולם עליון בכלל.
מעין העולם הבא, אמיתי.
לא רק בשיר, אלא גם במציאות.
משתדל, משתדל.
כמובן,
אני צריך לסייג את זה.
שלא יבוא עכשיו מישהו ששומע,
יבוא ויסתור ויגיד,
שמעתי הרב אמר,
השבת,
הפרשת חלה,
מצידי אל תכיני אוכל.
לא עובדים ככה.
כי יש את החבר'ה שבאים תמיד לתקן את העולם.
להסביר,
לתת,
הנה נותן יד, נותן כתף,
נושא בעול עם חברו, ככה קונים קניין תורה.
אחד מ48 דברים שתורה נקנית בהם.
פרק קניין תורה.
בסדר?
לשים לב לדבר הזה.
אנחנו מדברים על נושא בעול עם חברו.
נושאים יד,
נושאים כתף.
אנחנו נראה את זה בכל נושא של הכנות לשבת.
אבל בכל זאת דבר לשים לב.
שזה היסוד.
טוב, נסיים את הסימן.
יש שכתבו שמקצת מקומות נהגו לאכול מולייתא,
שקוראים פשטידה,
בליל שבת.
זכר למען שהיה מכוסה מלמעלה ולמטה,
אבל לא ראיתי לחוש לזה.
עושים איזה בצק מלמטה,
בצק מלמעלה,
באמצע שמים בשר,
זכר למען.
מה היה במען?
שכבת טל מלמטה, שכבת טל מלמעלה.
לכן מה אנחנו כן עושים?
שים את החלות,
וגם פה תשימו לב, צד רוחני ערכי
וצד טכני.
צד רוחני ערכי, אנחנו אוכלים חלות ושבת,
כמו המן,
לחם משמיים,
שמים הוא הוריד
הייתה שכבת טל על כפור מלמטה
שכבת טל על כפור מלמעלה
אז יש לנו למטה מגש,
למעלה כיסוי לחלות,
זה רק כשאנחנו מברכים מורידים את הכיסוי.
זה הצד הרוחני, מעלת.
האכילה בשבת.
צד שני, צד טכני
צד טכני הלכתי
יש לנו הלכה שאומרת שיש דין קדימה בברכות.
על מה מברכים קודם?
המוציא.
הלכה המברך על היין
שלא יתבייש הלחם, מכסים אותו.
כאילו הוא לא נמצא פה.
ואז מקדשים על היין, ואחר כך מוציאים על הלחם.
טוב.
מה אתם אוהבים יותר?
את ה ראשון או השני?
מה אתה אומר?
שני?
לא לבייש?
בסדר.
אני אומר אישית, אני אוהב את הראשון.
יש שם פה מעלה, לרומם.
כמו שאני אוהב יותר, שקודש קודשים זה הפרשת חלה.
פחות את הצד הטכני,
היא כיפרה חלתו של עולם, היא...
אגב, הדלקת נרות.
בסדר, זה אותו דבר בדיוק, בהדלקת נרות גם.
שולחן ערוך מה אומר?
למה אישה מדליקה נרות?
הרי בן איש מן אישה חווים שאין נר דלוק בביתם.
חיוב זה,
למה אישה מדליקה?
כיוון שהיא עקרת הבית,
היא עיקר הבית,
היא מצויה בבית.
אז פעם עורכת דין אמרה לבעלה,
אתה כוללניק,
מי נמצא בבית?
מי מחתל לילדים?
מי מטפל בילדים?
אתה,
אתה הדליק נרות.
אמרתי לו, תגיד לה שתוריד את האף קצת.
זה כמו פה בדיוק.
למעלה כתוב, זה הקדושה.
אתה מוריד את האף למטה, מה יש למטה?
משנה ברורה.
מה אומר המשנה ברורה, למה יש שם מדליקי נרות?
כיוון שכיבתה אורו של עולם,
שתתקן ותדליק.
אם היא לא רוצה, בגלל שעיקר הבית, שתוריד את האף,
כיבת אורו של עולם, תדליקי משהו.
בסדר.
בלי להתייחס לכל בעלי המקצוע הזה, אבל...
יש דברים ברור.
הנושא ברור.
אנחנו יש לנו צד רוחני, צד טכני.
אני אוהב יותר את הרוחני, דוגמה.
אני מותר לרומם,
לקדם,
אשר לפחד ממשהו שהוא מקולקל,
משהו כזה בעייתי.
יותר טוב לי, יותר נעים לי גם,
שאנחנו מסבירים את הצד הרוחני,
שמרומם אותנו,
מקדם אותנו לעבודת השם.
טוב, זה סימן רס"ג, סימן רס"ד,
לשים לב לעניין הזה שאנחנו צריכים לדעת,
וכמו שאמרנו,
השולחן ערוך מקדם אותנו,
מקרב אותנו עד לכניסת שבת.
קודם כל הסדר
של השבת.
הכנות לשבת,
כל מה שעובר בדרך, אה, ואני חושב בסימן שא', נכון?
אנחנו מסיימים שם את סדר היום.
בסדר, יום השבת,
כן.
נו, כן.
לא.
בדיוק, עד שין א', שין.
שין א' זה כבר איסורים.
בסימן שין, יסדר שולחנו מוצאי שבת מלווה מלכה.
קודם כל השולחן ערוך לוקח אותנו מלפני כניסת שבת,
הכנות לשבת,
סדר העבודה,
עד סיום שבת.
אחר כך בשין א',
הוא עוסק במלאכות שבת ממשיות.
ולכן דרך אגב, למשל,
ראשון ג', השיית האוכל
על גבי אש בשבת, קודם לשי"ח,
שזה האיסור עצמו של בישול.
זה יכול להיות צריך להיות הפוך.
כי יש לשולחן ערוך סדר, לוגיקה.
לפי סדר היום, לפי סדר החיים, התקדמות החיים.
להבדיל מהרמב״ם, שמה הרמב״ם עושה?
ככה קידמנו ואמרנו?
לפי חומרת העניין.
מה התורה מתירה?
מה התורה אוסרת?
מה המצווה?
מה אסור?
לפי הסדר
של חומרת הדבר, לא לפי סדר החיים.
מה שנקרא מדעי.
טוב,
אז השולחן ערוך עכשיו אמרנו צריכים להתכונן לשבת,
נתחיל,
עוד מעט נראה שיש עוד דברים לעשות.
סימן ראשון ג' אומר,
לא יזכיר אדם עסק שלו לאינו יהודי,
מפני שנקרא על שמו.
האם מותר לי להזכיר חנות,
שכולם יודעים שהחנות הזאת שייכת ליהודי,
להשכיר אותה לגוי שיפתח את החנות בשבת?
אומר לנו השולחן ערוך, לא.
כולם יודעים שזה שלך,
אבל לא יודע מה,
מישהו קנה באיזשהו מקום חנויות,
שלוש,
ארבע חנויות,
והוא משכיר אותן,
לא רשום השם שלו עליו,
אין מותג,
אף אחד לא יודע בכלל שזה של יהודים,
כולם שהם גויים.
זה כמו סיפור אחר.
אנחנו מדברים על מציאות,
כשאומרים,
במקום של פלונים מחלילים שבת.
זה אחד הדברים הקשים ביותר.
חמורים ביותר.
במקום של פלוני מחלילים שבת.
מבית של פלוני יצא חילול שבת.
משטח ששייך לפלוני,
רואים שיש חילול שבת.
פה מה שנקרא אחריות שילוחית, נקרא לזה כך.
מישהו גר אצלך בבית,
כן, ועושה דברים שלא יעשו.
לא יכול להיות,
יש לך אחריות.
אומר השולחן ערוך כך,
לא ישכיר אדם מלאכה שלו לגוי,
מפני שנקרא על שמו.
והגוי זה עושה בו מלאכה בשבת.
שסתם מלאכת אריסות,
הפירוש אריסו עובד לקח חלק ממה שהשביח בעליו היהודי.
ואמרו שכל הרווח של ישראל,
ושכר את הגוי בכך וכך ליום,
נמצא שהגוי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל.
זאת אומרת, לא שזה קורה כך,
שיכולים לחשוב כך.
שהגוי
הוא בעצם עובד של יהודי
יפה יפה צריך לבדוק בדיוק
מה המציאות
בשטח אם מישהו נתן למישהו את החנות שלו במותג
כהן
מה העולם חושב שזה עובד
ובעצם זה שייך לכהן אבל הוא לא
נמצא בחנות הוא נתן לו להיות
מנהל חנות,
היום זה לא קורה.
אתה יודע מי בעלים של כל חנות?
אם הוא מגיע לחנות פעמיים בשבוע זה טוב.
בדרך כלל,
מי נמצא שם?
עובדים.
ויש פעמים גם משכירים עם השם,
אבל זה מוניטין,
נכון?
הוא משכיר חנות,
בכוונה אני אומר לוי,
אני יודע,
כאלה שלא יגידו אף אחד שדיברתי עליהם.
כן, כהן, לוי, מזרחי,
שמות אחרים, ליבוביץ'.
לא משנה מה.
בקיצור, איזה שם
שכולם מכירים וכתוב, זה החנות.
מה אנשים חושבים?
שזה בעצם למי שייך.
היהודי,
על אף
שבאמת
הגוי לקח את זה.
וברגע שהגוי לקח,
כל הרווחים
הכל שלו.
אבל האנשים אולי יגידו,
כי יודעים שהמקום שייך ליהודי.
זה בעיה.
לכן לא ישכיר.
לא מדבר פה שבאמת לא ייתן לו לעבוד בשבילו,
לא ישכיר.
כשהשכירות, אדם לוקח את המקום, משלם פר חודש,
פר שנה.
ברור,
ועל היהודי אין כלום מזה,
רק את השכירות,
מקום.
בכל זאת שלא יגידו אסור.
חנויות בקניון
למי שייך הקניון?
האם יש אפשרות שיהיה פתוח על ידי גוי בשבת?
השכרתי לגוי חנות
קניון של יהודי
השכיר לגוי חנות
הגוי פותח בשבת
מותר או אסור?
מה יכולים אנשים לחשוב?
חנות הרי של יהודי,
אולי הוא מעלה לו אחוזי רווח,
הוא עובד על קומיסיון, מה שנקרא.
הוא לא עובד
על
שכירות,
אבל באמת הוא השכיר.
בכל זאת אסור.
אבל שדה מותר, שהיא דרך לקבל שדה באריסות אף פי שיודעים שהוא
של ישראל, אומרים הרי יודעים לכך באריסות הוא לעצמו עובד
ותנור דינו כמרחץ
וריחיים דינם כשדה
בסדר לשים לב
כן להבדלים לא
אריס אריס בלשון חכמים
זה מישהו שלקח את הקרקע
לקח אותה לעונה לא
היום זה אריסות
בזמנו זה היה שמישהו פשוט שכר את הקרקע לגידול,
לשני גידולים
היום יש סוגים שונים
כי בקרקע זה נקרא
אריס, בסדר?
אבל שדה מותר
לפני כן הוא דיבר על השכרת מרחץ
כשזה מבנה הוא קורא לזה
שזה קרקע, הוא קורא לזה אריסות.
הוא לא מוכר את הקרקע עצמה.
זה רק...
זה רק...
שימוש.
איפה זה?
איפה אתה רואה את זה?
מה הוא אומר לך אבל?
אני לא יודע לקח באריסות, לעצמו הוא עובד.
מה זה לעצמו עובד?
מה זה לעצמו?
יפה.
אבל כשאתה אומר,
אריסות,
כן,
זה סתם אריסות לב להריסות,
כמו שהריסו,
הוא עובד לקח חלק ממה שישביח לי בעליו.
בסדר?
זאת אומרת, הוא לוקח לעצמו ונותן לו שכירות.
בדיוק, סגור, לא אכפת לו מה הוא עושה שם.
אבל גם אם הוא מקבל אחוזים,
זה לא פאנטי,
כי הריסות היא מותרת גם אם...
לא.
כן,
בסדר, כן, כן, נכון,
נכון, נכון.
זה לא רווח של שבת, זה כללי.
זה בא בסוף עונה, מה שנקרא.
זה לא יומי.
כן, זה, איך אומרים, עונתי.
זה לא יומי שהוא מקבל על היום הזה ומקבל על היום הזה.
בסדר, זה היה כזה.
טוב.
למרות ש...
הנה,
זה אומר לך הרמה,
תראה את הרמה, הרמה.
ואף על פי שלא לקחה אינו יהודי רק לשליש או לרבע,
ויש לישראל הנאה במה שאינו היהודי עובד בשבת, שרי.
אינו יהודי עובד לעצמו אף שעובד.
זאת אומרת,
הוא לא שכיר שלי,
הוא לא פועל שלי,
הוא עובד לעצמו.
כמה רווחים שיהיו,
זה כבר עכשיו בעיה שלו.
סעיף ב',
אפילו מלאכות הנכרי,
אם הסקירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי
כך שאין דרכו לזכור פועלים אלא להסקירם,
וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להסקירם או לתנאם באריסות,
מותר להסקירם לאינו יהודי או לתנאם לו אפילו באריסות.
בסדר?
כי הוא מזכיר את זה בקביעות לכמה שנים.
שנה אחרי שנה.
אז זה עכשיו תלוי במנהג המקום.
אם אינה גם מקום,
כשנותנים את זה, מה שנקרא, או לא מתערב,
או לא עושה שום דבר,
שייך הגוי הזה,
והוא יעשה בו מה שהוא רוצה,
וזה מנהג המקום, אז אפשר.
אבל אם לא,
אז רק אחרי כמה שנים שרואים כבר אין...
לא יכול להיות שבן אדם,
כן,
לוקח אותו לתקופה כזאת.
אומר רמב"ם,
אפילו במקום האסור,
אם אין המלחץ או התנור של ישראל,
רק שכרם אינו יהודי,
חזר להשכירם לאינו יהודי,
שרי.
דהיינו, שם ישראל נקרא עליו.
זאת אומרת, מה שחשוב פה גם זה שם ישראל.
ולכן אם יש מלחץ בבית דיריו,
אינו חצי מלחץ רק אותם שבביתו,
והם יודעים ששכרו אינו יהודי, שרי.
בסדר?
בן אדם שכר דירה, ויש שם מרחץ.
טוב, היום בכל בית יש מרחץ.
בזמנו לא היה.
אם עבר והזכיר במקום האסור,
יש דעות ששכרו מותר, ויש דעות שאסור,
וכן ייאסר.
זאת אומרת, אם בן אדם הזכיר במקום שאסור,
שלא רגילים,
פוסק הרמה שהשכר אסור.
איזה שכר?
שבסופו של דבר, שכר שבת.
בכל מקרה,
מה שאנחנו רואים פה זה,
ברגע שיש שם ישראל על המקום,
ואנשים לא רגילים שהאדם נותן למישהו ואין לו שום התערבות בעניין
במקרה כזה אסור לתת לגוי
אבל אם זה מקרה שאנשים נותנים רגילים
ידוע שבן אדם אפילו שיש לו מקום זה כבר יכול להיות
שהוא נותן אותו לשנה שנתיים חמש שנים למישהו אחר
אין לו שיג ושיח חוץ מאשר לקבל
בסוף שנה תחילת שנה אמצע שנה לקבל את שכרו
במקרה כזה זה יהיה מותר
בסדר זה הסיכום של הדברים
סימן רס"ד אומר השולחן ערוך
פסק אדם עם אינו יהודי
על מלאכה וקוצץ דמים ואינו יהודי עושה
לעצמו אף הפשוט עושה בשבת מותר שמים לב
בא יהודי
אומר לגוי
בוא תבנה לי כיסא
כמה אתה רוצה על הכיסא?
200 שקל
יאללה
200 שקל ואם הגוי הזה עושה בשבת
אכפת לי.
לא ענייני.
אני גמרתי איתו על 200 שקל כיסא.
מתי הוא יעשה את הכיסא הזה זה כבר בעיה שלו.
באמת דברים אמורים בצנעה,
שאין ניכר שזו המלאכה נעשית בשבת של ישראלי.
אבל אם הייתה ידועה מפורסמת, אסור.
שהרואה את אינו יהודי עוסק, הוא לא יודע שקצץ.
הוא אומר שפלוני שכרה אינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת.
לפיכך הוא פוסק עם אינו יהודי לבנות לו חצרו או כותלו,
או לקצור לו שדהו.
אם הייתה מלאכה במדינה בתוך התחום,
כן,
אסור לו להניח לו,
לעשות לו מלאכה בשבת.
מפני הרואים שאינם יודעים שפסק.
ואפילו אם דר ביניהם יהודים,
יש לחוש לאורחים הבאים שם לבנות ביתו שיחשדו אותו.
ואם הייתה המלאכה חוץ לתחום וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו
של מקום שישים בו מלאכה, מותר.
ואילו היה יהודי שהכניס צאן של ישראל להתדייר, כן,
בשדהו,
כן, גם מותר.
שדהו זה להשביח את השדה, גם מותר.
זאת אומרת,
אנחנו רואים שברגע שאנחנו יודעים
שבאים ובונים,
ליהודי דבר מסוים בשבת,
ויודעים שהמקום של יהודי זה אסור.
במילים אחרות לא בונים בית ליהודי בשבת.
אפילו על ידי קבלן.
קבלן יש לו שנתיים לבנות.
הוא יכול לגמור בשנה וחצי.
הוא החליט לעשות לא יודע מה,
איזו עוד עבודה באמצע.
עכשיו הוא רוצה בשנה לגמור.
עובד גם בשבת.
אני כבר לפני שנתיים סיכמתי איתו על תאריך של מסירת מפתח.
כל מה שהוא עובד,
עובד לעצמו.
הוא יכל בשקט לעשות את זה ארבעה ימים בשבוע.
החליט לעבוד שבעה ימים בשבוע.
רוצה לעשות עבודה אחרת.
נגיד אפילו, בואו ניקח את זה לצורה יותר קלה.
שאני בכל מקרה אתן לו את הכסף
בסוף השנתיים.
והוא רוצה בשנה הראשונה לגמור הכל לעבודה אחרת.
כאילו אין לו פה תועלת.
בכל זאת, ברגע שידוע שזה של יהודי,
אסור לבנות.
בסדר?
שים לב לדבר הזה.
כי לפעמים,
הגוי בסך הכל, ולא אמרתי לו כלום,
בחפצים שאין בהם ידיעה שזה של יהודי,
זה מותר.
אבל בדברים שהם ידועים שהם של יהודי, זה אסור.
אתן דוגמה.
בן אדם
נתן למישהו את האוטו,
שתקן לו אותו.
לקח אותו ביום שישי,
ראשון בבוקר מחזיר לו.
של מי האוטו?
של יהודי.
איפה הערבי תיקן אותו?
בירקה, ב...
אוספיה.
מהו המוסך?
מישהו יודע שזה של יהודי?
לא כתוב שם נחמן על השדה.
אבל אם יהודי אומר לערבי בנצרת, שמע,
קח את האוטו, תעביר לי אותו
טסט.
משרד הרישוי באיזה יום פתוח בנצרת?
חוץ מיום ראשון, כל יום.
מתי הגוי הזה הולך להעביר טסט?
שבת בבוקר,
הכי נוח.
נכון?
מותר הוא אסור.
למה אסור?
הוא חייב לבוא עם תעודת זהות ורישיונות.
כולם יודעים שהוא עושה עבודה בשביל יהודי.
זה בעיה.
ברגע שזה בצינעא ולא יודעים שזה של יהודי,
בסדר.
ברגע שזה מפורסם, ברור לכולם שזה של יהודי,
אז זה בעיה.
בסדר, נושא ברור.
אבל זה בין זה לזה.
טוב.
זה כבר...
קבלן.
זה מה שאמרנו פה.
באים לבנות בית, חצרו, גודלו, לחרוש לו שדהו.
אם הייתה מלאכה במדינה או בתוך התחום,
אסור להניח לעשות לו מלאכה.
שהכל יודעים שפסק עמו בקבלנות.
או קצץ לו.
קצץ לו.
אבל בסביבה, יש יהודים.
אין שום יהודי בנצרת?
אתה בטוח?
הרבה זמן לא הייתי שם, אני לא יודע.
נראה לי שיש.
אה, לשם לא הגענו.
בסדר?
ברור.
טוב, סעיף ב', לסתת אבנים, תקן קורות.
אפילו בביתו שלא יהודי אסור,
כיוון שלצורך מחובר הוא.
ואם אסור כן, לא ישים בבניין, לשים לב לדבר הזה.
סיתתו לך אבנים.
לא,
אתה מזמין,
זה של בעל הבית,
ורק כשאתה מקבל אותם,
זה שלך.
אבנים שלך, קנית, שילמת כסף על אבנים,
תבקש עכשיו לסתת אותם.
אסור בשום אופן שיהודי יסתת אותם.
ואם הוא עשה את זה,
לא בונים איתם בניין.
מה?
אסור שלא יהודי ייעשה אותם.
כן.
יהודי שיעשה, ברור שיעשה.
ויש שאומרים שאם אינו מפורסם שהוא של ישראל,
ככה מביא הרמה.
סעיף ג'.
טוב.
אם בנו גוים לישראל בית בשבת באיסור,
נכון להחמיר שלא ייכנסו בו.
שמנו לב מה כתוב פה.
הוא מגלה אחרי חצי שנה שבשכונה החדשה בחריש,
לא יודע איפה,
גויים,
בנו לו את הבית שלו.
מאיפה הוא יודע?
מישהו גר בחריש,
התחילו לגור לו,
יפה, בנו שכונה.
מה אומר לנו על שולחן ערוך?
ראוי שלא יהיה, וכן נכון להחמיר, שלא ייכנסו בו.
עד כדי כך.
אומר הרמב״ם,
מיהו אם יתנה ישראל למנה יהודי שלא לעשות לו מלאכה בשבת?
ואין לו ידועי השאה בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו?
אין לחוש.
או כרגיל, בנושא שגויים,
הרמב״ם תמיד מקל.
מלאכת גוי, כל מיני דברים כאלה, הרמב״ם מקל.
בסדר?
מלאכת פרסיה,
אפילו במטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל,
דינה כמו מלאכת מחובר.
וזה דבר שצריך לשים לב אליו.
גם דבר נייד,
שהוא ידוע שהוא של ישראל,
כתוב עליו השם, יש את המותג
של המפעל, כן?
דינה כמו מלאכת מחובר, אסור בשבת.
בשום אופן.
ואני אומר, הדברים האלה,
לפני שבע, שמונה שנים,
כשלמדנו אותם,
אז הייתי מעביר.
לצערנו,
היום צריך יותר להתעכב גם על הסימנים האלה.
כי יש דברים כאלה, גם בארץ ישראל אפילו,
שגויים שוכרים חנויות,
שיש כל מיני עובדים גויים.
יש מאוד דברים שמותר,
אבל יש דברים שאסור כשיש גוי.
כל זה צריכים לימוד,
כי מה שהגענו הוא למצב כזה,
שבאמת יש לנו את השאלות האלה.
לפני עשר שנים בטוח זה לא היה.
לא היו שאלות.
בסדר?
בעזרת השם, אנחנו בשבוע הבא נמשיך את סעיף ה'.
סימן רשמי עמדה לסעיף ה' בשבוע הבא, בעזרת השם.
