אנחנו בסימן רינה,
כן, ר' נ"ה.
עכשיו לשים לב
שיש פה כמה סימנים שלכאורה נראים שהם לא רלוונטיים מבחינתנו,
אבל ניקח את העיקרון ההלכתי שנמצא בתוך הסימן
ונשייך אותו לימינו.
זאת אומרת, אם
הסימן פה מדבר על סוג אש דרך
הכנת האש
ביום שישי על מנת שבשבת אני לא אתקל באיזושהי מציאות לא תקינה.
והוא אומר, אני צריך אש לשבת,
ופתאום יצרתי לי איזה אש מסכנה, חלשה, לא טובה,
לא מתאימה,
גם מבחינת חימום,
גם מבחינת תאורה,
כל מה שקשור לזה,
עשיתי פה בעיה.
מה נגיד היום?
אני צריך לוודא
שכל מוצרי החשמל
שיש לי בבית
תקע שקע כמו שצריך
שלא יווצר מצב שיש
זמזום
מחממים עם תנור ופתאום שומעים זמזום מהשקע
מה זה אומר?
שאין פה חיבור תקין וכיוון שיש
הרבה וטים יש חימום, יש מעבר
של זרם מוגבר
אז זה יכול ליצור ניצוצות,
יכול להיות שיש קצר,
התקע מתחמם.
זה נכון כל השבוע,
ברור לנו בשבת.
שלא נגיע למצב שאני צריך עכשיו לעבור על חילול שבת.
אם יש לי פלטה, אם יש לי מזגן, כל הדבר.
שמשתמשים בשבת,
לוודא שהכל עומד כשורה, מחובר, מסודר, מאורגן,
כמו שצריך.
בסדר?
זה היסוד לכל.
מפה אנחנו מתחילים, ופה אנחנו מסיימים.
בואו נקרא את הסימן.
אמר לנו שולחן ערוך סימן רנ"ה,
אין עושים מדורה מעצים סמוך לחשיכה שיצת בהן אור בעניין שתהיה השלבת עולה מאליה
בהן עור בעניין שתהיה השלבת עולה מאליה
בלי סיוע עצים אחרים.
אם הוא ראה עץ יחידי,
צריך שיכרוז האור ברוב עוביו וברוב היקפו.
ואם לא הודלקה כל כך, אסור ליהנות בה בשבת.
גזירה שמא יחטא בה,
ויעניד עצים כדי שתעלה השלבת.
או כשיעוד לקרקע, שיעור, יכול להתחמם כנגדו בשבת,
או להשתמש לאורה,
בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי מנורה,
ואפילו אם מדברים שהם עושים מהם פתילה בשבת.
במילים אחרות,
כל נר שאנחנו מדליקים,
תאורה,
כל אש שמדליקים,
חימום,
בישול,
צריך שהוא יהיה במטבו.
שהאש תאחוז בו.
לכן גם,
דרך אגב,
עד היום,
בהדלקת נרות,
אנחנו אומרים,
לא מרימים את
הגפרור מהנר,
אלא עד
שהאש
תתפוס ברוב הפתילה.
שיהיה ברור שזה התחיל לדלוק.
ועוד חנוכה גמרו ככה.
בסדר?
הבסיס הוא
שצריכה להיות לי ודאות,
נקרא לזה עכשיו בלשוננו,
שהמתקן עובד כראוי.
אני לא יכול לבוא להתחיל להפעיל מתקן ולבוא אחרי
חצי שעה לראות אם זה טוב או לא טוב כדי לסדר,
אין דבר כזה.
לפני שבת הכל מסודר ומאורגן,
פועל כמו שצריך.
אתה רוצה לעשות טסט, תעשה טסט.
שעון שבת, תעשה טסט אם הוא עובד או לא עובד.
בסדר?
זה בעצם היסוד שיש פה.
מה הסיבה?
אני צריך לוודא שחס ושלום לא תצטרך לעמוד בניסיון
של ארגון, תיקון וסידור בתוך השבת.
כל זה תעשה ביום שישי.
תבדוק טוב את עצמך כדי שתוכל
לשבת בשבת רגוע, המכשירים עובדים כתיקונם,
ואין לנו שום בעיה של ארגון ותיקון.
סעיף ב' אומר,
השולחן ערוך,
אפילו לא אחז בהם האור,
אלא כל שהוא,
לפני שהם דולקים והולכים.
זה פחמים, התפקיד שלהם לדלוק, כן?
קצת אש בוערת במקום אחד, היא תמשיך
למקום אחר.
החימון.
מה?
מותר.
סעיף ג' מדורה של זפת ושל גופרית ושל קש וגבוהה,
אפילו לא אחז בהם האור,
אלא כלשהו מותר.
וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים.
אבל אם הקנים הגודרות והגרעינים בסל,
צריכים שיצית בהם האור את שני אצבעות,
ושומרים בהפך.
במילים אחרות, אנחנו צריכים לבדוק באמצע השבוע,
מתי כשאנחנו מדליקים קצת, אחר כך זה יידלק הרבה.
או מתי שמדליקים בו, זה לא אומר שזה יתפוס.
דוגמה ניתן, זה מה שיש פה.
אדם רוצה להבהר חבילה שלמה של נייר.
זה קשה או קל?
קשה.
אבל אם פירקתי נייר-נייר,
נתפס באחד, נתפס בכל.
זה בעצם מה שיש פה.
תראה, לקחתי קרטון כדי להתחיל להדליק אש.
זה לא הולך.
קח ניירות,
עיתונים,
תתחיל להבעיר אש,
תראה שהכל בוער אחר כך.
זה הבדל בין זרדים, בין מחטים, לבין
עצים ממש.
כמה זה בא?
במילים אחרות, איך אמרנו, נסכם את הסימן הזה.
אני צריך לוודא בכניסת שבת,
שכל מה שפועל אצלי, פועל כתיקונו.
וזה לא בספק.
פלטה של שבת פועלת כמו שצריך.
תבדוק לפני שבת.
אל תבוא באמצע השבת ותגיד,
אה,
זה לא מחובר טוב,
או
טיפה רופף, או משהו בדומה.
מפזר חום,
מזגן,
לא משנה,
כל הדבר שפועל אצלנו בשבת צריך קודם כל לבדוק
האם
אנחנו הפעלנו אותו כראוי והוא פועל כתיקונו.
כדי שלא נצטרך אחר כך,
נגיע לידי ניסיון.
או בשביל החכמים, שמא יחטא בגחלים.
שמא יבוא לעשות פעולה אסורה בשבת.
טוב,
זה סימן רש"י, רש"ו.
שש תקיעות שהיו תוקעים בערב שבת.
כשהיו ישראל ביישובן,
היו תוקעים בערב שבת שש תקיעות,
כדי להבדיל את העם מן המלאכה.
ונהגו בקהילות קדושות שכשהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה,
שמכריז שליח ציבור להכין עצמם לשבת.
והוא במקום התקיעות בימיהם,
וכן ראוי לנהוג בכל מקום.
מכירים את זה?
היו סדר התקיעות שידעו אנשים מתי לסגור חנויות,
להגיף תריסים,
להתחיל לסדר,
לארגן עד שמגיעים לכניסת שבת.
מה עושים היום?
למה מנגינה?
למה מנגינה ולא כריזה?
יפה.
איפה זה אצלנו?
באופקים.
באופקים עדיין יש צפירה.
גם בירושלים פעם הייתה צפירה.
מה?
מה יש?
איפה זה אצלכם?
בבת ים.
גם צפירה.
שימו לב מה קורה פה.
איך אנחנו מתקדמים
במכונות צפירות בחיים.
יש חוק.
החוק אומר שהפעלת
מכשירי כריזה צריכים רישיון.
אבל
מוזיקה אסורה מ-10 או מ-11 בלילה.
זאת אומרת, אם אני מפעיל מוזיקה...
זה בסדר.
מערכת כריזה צריכה רישיון.
וכמובן,
כשהתחילו עכשיו לדבר על המערכות כריזה של הבני דודים שלנו בכפרים ממול,
שאני עצמי, כשאני הולך לוותיקין,
או לפני כן בשבת,
אני בשכונת בית הכרם,
צריך לשמוע את המואזין מצורבכר,
או לא יודע מאיפה,
באיזה מקומות,
עד אלינו זה מגיע.
בית איכסא, לא, זה לא הצד שלנו, זה בית הכרם.
זה עולם קריית משה, בית איכסא.
בסדר?
זה משהו אחר.
בסדר, ברור?
זאת אומרת, כשניסו לאכוף את החוק, אז
אכפו את זה דרך מערכות כריזה.
ואמרו, טוב, אם לא מערכות כריזה, אז לפחות מוזיקה.
לא יודע אם זה מוזיקה,
מבחינתי זה כאב בטן,
אבל בסדר,
זה ברור.
אז פתאום באו ואמרו,
טוב,
אז גם יהודים,
אתם צריכים רישיון להפעיל מערכת כריזה.
מערכת כריזה, זה צופר.
בסדר,
אז באופקים עדיין בתמימותם,
אלה הם מאבקים עם מסגדים.
ובבת ים, אותו דבר.
אבל בירושלים יש בעיה.
לכן בירושלים,
מערכות הכריזה של שבת, איך הן פועלות?
משמיעים לך מוזיקה, כי השמעת מוזיקה...
בשעות האלה לא צריך הרישיון.
זה ברור?
זהו.
זה מה שיש.
ולכן יש מוזיקה.
עכשיו תשימו לב,
יש שני מיני מוזיקה.
יש מוזיקה ירושלמית טיפוסית,
הווה אומר,
ארבעים דקות לפני השקיעה.
ויש מוזיקה מקדימה,
שעה לפני השקיעה.
זה בדיוק מה שמביא פה ההכרזה.
שיבוא להכריז או שולח ציבור,
חצי שעה או שעה, גם שעה וגם ארבעים דקות, פעמיים.
זה אני שומע את הקולות מבית וגן או מהרנוף,
שומעים את המוזיקה,
שעה לפני וארבעים דקות לפני.
זה חוק עזר עירוני,
שצריך רישיון על כל כריזה.
אז עושים עם זה בעיות,
כי יש פה מאבקים.
אז זה, זה מה קריזה, אז ישימו מוזיקה, אכפת לי.
מרגיש שאני שומע מוזיקה,
שעה ו...
מכיר את השיר הזה?
זה בא מהרנוף.
שעה ו...
אז אתה יודע שמה?
צריכה להיכנס שבת?
בסדר?
יש עוד דבר שאולי צריך להגיד אותו,
כאן כתוב חצי שעה,
שעה.
אין זמן ברור, קבוע.
לפני שבת, שצריכים להדליק נרות שבת.
זה הנהגות.
אני ראיתי בכמה מקומות שמתחילים להתעקש
20 דקות, חצי שעה, 40 דקות, 50 דקות.
לא...
לא יודע, לא...
לא תופס אותי שום דבר.
דבר אחד כן כתוב.
אמר רבי יוסי,
יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוצאי שבת בציפורי.
למה?
כי טבריה נמצאת למטה, למטה,
למטה.
טבריה תחתית,
כמו שאמר רגשש.
בסדר?
נמצאת למטה, מתי נהיה שם חושך?
הרי מצד מערב יש את כל עצי ההר,
עד לפוריה, למעלה.
מוקדם מאוד, מתחיל להחשיך.
אומר רבי יוסי, יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריה.
כמה שיותר מוקדם להכניס שבת, עוד יותר טוב.
אני בקדושה.
אבל להוציא שבת מתי?
לא כמו בטבריה.
כמו בציפורי.
איפה היא ציפורי?
למה היא נקראת ציפורי?
מעוף הציפור.
איפה מזוהה היום ציפורי בערך?
מצפה או שהיה באזור הזה.
מצפה או שהיה, מה רואים?
את הים התיכון.
אז אם אני מכניס שבת בטבריה,
מוציא שבת בציפורי,
זה אומר,
מכניס שבת כמה שיותר מוקדם,
מוציא שבת כמה שיותר מאוחר.
אמר רבי יוסי, יהי חלקי.
אם אני אצליח להיות בשמיים,
בגן עדן,
מי שמכניס שבת מוקדם ומוציא שבת מאוחר,
משהו, משהו.
אז אולי להכניס שבת ב-12 בצהריים?
לא, זה לא עובד.
מה כותב מרן?
ממתי אפשר להכניס שבת?
מה זה אומר?
איזה סימן זה?
ר' ס'
ר' ס' ז'
בסדר?
תהפך לג' ר' ס' ז' וס' ב' אומר השולחן ערוך
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול ובפלג
המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית
ולאכול מיד
זאת אומרת,
בפלג המנחה אפשר לקבל,
אז מי שיכול לקבל שבת בפלג המנחה,
אשריו,
אשרי חלקו.
שעה ורבע, חצי זמן,
פלג חצי,
לפלוג.
חצי זמן המנחה,
זמן המנחה זה שעתיים וחצי לפני סוף היום.
פלג המנחה,
חצי זמן המנחה,
זה שעה ורבע לפני סוף היום.
הכל זמני, הכל זמני.
היום זה בערך, נאמר.
שש,
שלושים וחמש.
שבת בירושלים, שנוהגים ארבעים דקות,
אז השבע וחמישה היה,
נגיד,
עשרים וחמש דקות,
חצי שעה קודם,
זה פלאגה מנחה.
אולי יותר קצת.
אולי קצת קודם אפילו, לא...
בוא נאמר, אפילו אולי עשרים דקות קודם גם.
שש ועשרים אולי אפילו.
בסדר?
זאת אומרת...
כשבאים ואומרים לך,
תדליקו נרות,
ומה פתאום זה,
מה זה,
רבותיי,
על מה אתם דנים?
נוהגים אנו לקבל שבת כמה שיותר מוקדם.
אז אם בירושלים שנים נהגו 40 דקות לפני השקיעה,
מה אכפת לך שידלקו
40 דקות לפני השקיעה?
מקומות אחרים 20 דקות,
יש מקומות חצי שעה,
יש,
נכון?
כל מיני מקומות.
אבל מישהו פה עובר איסור או לא,
אם הוא הדליק גם רבע שעה לפני השקיעה,
אין איסור.
אבל מה יש מעלה?
כמה שיותר.
כי אני ראיתי בשנים האחרונות שיש אנשים שבאים ככה,
לא, לא ארבעים דקות,
מה אכפת לך שיהיה גם ארבעים וחמש,
חמישים,
מה יכול להיות?
מה הדיון פה בכלל?
אין פה דיון.
בסדר, זה ברור?
מה?
אני יודע, כל מיני ויכוחים.
עזוב, לא בבית ספרנו, לא בבית מדרשנו, כמו שאומרים.
שר קדימה, מפתחות בפנים, 40 דקות, הכי טוב.
45 עוד יותר טוב.
מי שגר בירושלים, מי שרגיל כל פעם להדליק מוקדם,
אז הולך מחוץ לעיר, נותנים עליו חומרת מקום
שיצא משם, חומרת מקום שבא לשם.
ירושלמי שנוסע לתל אביב, ידליק כמו בירושלים.
תל אביבי שבא לירושלים, ידליק כמו ירושלים.
תל אביבי בתל אביב,
תדליק כמו בתל אביב,
אתה יכול להדליק יותר מוקדם,
אין בעיה.
הרב בן טוב זכר צדיק לברכה,
שעוד מעט העילולה שלו,
היה מדליק רבע שעה או ארבעים דקות.
כשהיה צריך להיפטר מן העולם,
היה עיכוב בפטירה,
אז הרבנית אמרה לבנים, תצאו החוצה,
כי כשילדים נמצאים זה מעכב,
נשארנו רק אנחנו שם לבד.
ואז היא פתחה את החלון,
ועד אסא שם,
מי שמכיר את המחלקות,
יש חלון כזה על המסדרון.
אמרה רבי משה,
שלא יהיה חילול שבת.
תגמור.
בסדר?
בול,
חמישים וחמש דקות לפני השקיעה,
כמו שאז הוא מקבל שבת,
נכנס לשבת, עולם שכולו טוב.
נפטר בול על השנייה.
אתה מבין מה זה צדיקים?
וככה הוא מקבל שבת.
יש לנו הרבה סיפורים.
הכאלה שדווקא הקדימו לקבל שבת,
איזו ברכה הייתה להם בבית.
הוציאה אותם מהרבה דברים לא טובים.
להקדים שבת.
עוד פעם, לא פסקנו הלכה.
כי הלכה אומרת,
כמה דקות
לפני השקיעה.
אבל מצד המעלה,
עשרים, חצי, ארבעים, חמישים,
עד פלאגה מנחה.
בסדר?
כשמישהו יבוא לדקדק מה צריך ולא צריך,
תגידו לו רבותינו,
אל תדקדק איתי, אני רוצה להיות במעלה.
כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
כמה שיותר מוקדם מבחינה הלכתית כמובן,
אי אפשר לפני.
לכן מניינים.
היום, מנייני פלגה מנחה
שמתפללים מנחה לפני פלגה מנחה,
אחר כך מיד קבלת שבת וערבית,
מי לא יכול להגיע למניין כזה?
נשים.
זה מניין אנטי-נשי.
מדוע?
כי אי אפשר להדליק נרות לפני פלגה מנחה.
ועד שתדליק נרות אחרי פלגה מנחה ותגיע לבית הכנסת,
כבר הגיע לערבית.
אי אפשר להדליק פלגה מנחה.
בסדר, זה לא שווה כלום.
מי שהדליק לפני פלגה מנחה, תבוא הביתה, תכבה.
אחרי פלאגה מנחה, תדליק מחדש בברכה.
כמו שהיה קודם, היה ברכה לבטלה.
הנושא של ההתראה,
כניסת שבת,
מתי?
ברור.
מה?
למה?
כן, אבל עד שהיא תגיע, אחרי פלאגה מנחה...
אחרי פלגה מנחה, לא,
לא, לא שווה מה שהיא הדליקה.
אם היא קיבלה שבת,
אז כבר לא יכולה להדליק,
אתה צודק.
לא הדליקה נרות השבת,
שבוע הבא תדליק פעמיים,
תדליק עוד נר.
אבל אם היא הגיעה לבית הכנסת, קרה לי מקרה כזה.
בית הכנסת,
היה מניין מוקדם,
הייתי שם, פתאום אני רואה אישה בעזרת נשים.
מה?
מה עניין בעזרת נשים.
גברת, מה עושה בעזרת נשים עכשיו פה?
זוג צעיר,
אין הילדים בבית עדיין.
בא עם הבעל להתפלל מנחה ולקבל שבת.
מה עשיתי?
הדלקתי נרות שבת.
הדלקת נרות שבת ובאת.
תכבי הביתה.
פלג המנחה זה בשעה מסוימת שהייתה.
לפני כן תחבי את הנרות.
אחרי פלג המנחה תדליקי נרות בברכה
ותחזרי להתפלל את שאר התפילה אם את רוצה.
אם תספיקי.
בסדר?
זהו.
זה הלכה פשוטה, זה לא, אין פה שום דיון.
אין דבר כזה להדליק נרות שבת לפני פלגה מנחה.
אבל אם לא מתפללים מאוד מוקדם,
אז לפני פלגה מנחה,
כי...
לא, מנחה...
אי אפשר אחרת.
למה?
מי שרוצה לעשות.
אתה מכיר את המנייני קיץ המוקדמים?
כן.
יפה.
מתפללים מנחה
עשר דקות,
רבע שעה לפני פלגה מנחה,
ורק לאחר פלגה מנחה מתחילים קבלת שבת וערבית.
אה, אי אפשר לעשות מנחה חצות גם מנחה?
זה תרתי דסתרי,
זה כבר סוגיה נוספת.
בנושא...
אם אתה רוצה לדעת, אנחנו נתחיל את זה.
בוודאי,
בוודאי, בוודאי.
יש פה מערכת שלמה.
טוב.
רציתי לשאול לגבי כניסה שיכול להיות במקומות מוקדמים.
נו, תן, מה, ידועים על מלך העולם שהיה קוראים, נו?
זה איזה.
שאיך זה, למה זה מוקדם יותר?
כי
ה...
כמו אתה מוקדם מקבל,
יש שמש מזכירה,
זה זה בגלל זה שהיה מזכיר את השמש?
כי בזמנו בטבריה,
איך היו מקבלים שבת?
היה להם שעון?
שעון אנלוגי או דיגיטלי?
מה יש לך?
דיגיטלי.
אתה מבין את הבעיה?
דיברנו על זה?
שבוע שעבר, אני חושב שזה אמיתי.
הוא אומר, מה ההבדל
בין מי שמסתכל בשעון אנלוגי
לבין מי שמסתכל בשעון דיגיטלי?
רק כשאני מסתכל בשעון אנלוגי,
אני יודע...
באיזה מרחב אני נמצא?
מה לפניי ומה אחריי?
נכון?
אני רואה את כל המערכת.
כשאני מסתכל בשעון דיגיטלי, אני יודע רק
עכשוויזם.
זה תרבות אירופה.
רק את השנייה אני חי.
לא מה יהיה ולא מה היה.
מה אתה אומר על זה?
על הרעיון הזה?
אני חושב שהוא אמיתי.
טוב, אני בלי זה עם האנלוגי, אבל...
אתה יודע מי לפני, מי לפני, מספר.
אתה חי את השנייה.
כל האנוכיות, והעכשוויזם,
דיברנו על זה קודם, זה ברור.
טוב, אל תחליף עכשיו את השעון.
זה שעון יקר, שעון יקר זה.
בסדר?
רגע,
אז כאילו לפי הדבר הזה,
אם עכשיו יש פה באיזה יישוב מסוים,
נגיד,
אשר רואה את הים התיכון,
שם מדליקים בתל אביב,
נכון?
לא משנה, היום אנחנו מדליקים לפי שעון.
בזמנו היו מדליקים לפי הראייה.
בסדר?
ואם יום מעונן, נראה את זה עוד.
הרי החכמים נתנו לנו הוראות.
תראה את השמש.
החמה בראשי האילנות,
אז כבר אתה רואה את השמש ככה בעצים,
תכניס שבת.
ואם יום מעונן,
כשהתרנגולים יושבים על הקורה.
יפה.
זאת אומרת,
מי שרוצה לשמור שבת,
מה צריך להחזיק בבית?
תרנגולים.
בסדר?
היום מי שרוצה שם, מה מחזיק בבית,
שעות.
אנחנו הפכנו למכוונים, אתה מבין?
זה אומר שאם יש גבעות פה, 100 מטר מאחורה?
זה גם לגבי, זה נושא כללי מאוד.
איך מחשבים גם את השקיעה?
איך מחשבים את השקיעה?
האם בניקוי העין הערים הקרובים?
האם שקיעה נראית?
האם...
על פי קו אורך, קו רוחב,
קצר.
כל הדבר הזה צריך בדיקה, אבל זה נושא נוסף.
מבחינתנו היום, יש לנו שעון.
מתי השקיעה?
לפני כן.
כמה זמן קודם?
עד שעה ורבע,
לפני סוף היום.
עד פלגה מנחה.
מפלג מנחה והלאה, אתה יכול לקבל שבת.
ולאכול סעודת שבת, גם לפני השקיעה.
בסדר?
זה ברור.
מה שאמר רבי יוסי זה כשהיו מסתכלים,
ויפי עריה מקבלים שבת.
ואז,
זה תלוי בערים,
ולכן נתת את הדימוי הזה של טבריה וציפורי.
כי המרחק ביניהם הוא לא גדול.
קו האווירי כמה הוא?
15 קילומטר.
ואיך?
זה קילומטר וחצי, כמה זה,
אין עשרה קילומטר אפילו, לא?
קו אווירי.
זה אומנם קטן, אבל זה יושב למטה, וזה יושב למעלה.
על הצוק.
היו משחקים פה.
בסדר, זה בעצם היה הדימוי
של
רבי יוסי, שישב בגליל.
אבל הדימוי הוא זה שאני רוצה יותר קדושה.
תנו לי כמה שיותר קדושה.
מי רצה יותר קדושה?
זה המילות הסיום שלו.
תנו לי קדושה.
אבל מישהו שכיב נראה.
לפני פטירתו.
מה אני מחפש?
קדושה אני מחפש.
בסדר?
זהו.
טוב.
סימן רנ"ז.
דיני התמנת חמין.
עכשיו נשים לב.
ברנ"ג ראינו את כל דיני השייה.
על גבי מקור חום.
פה אנחנו מדברים על התמנה.
התמנה הכוונה היא כיסוי הסיר בחומר כלשהו.
השאלה איזה חומר?
יש דבר שמוסיף הבל,
ויש דבר שאיננו מוסיף הבל.
ניתן דוגמה, גפת
ועצים.
מישהו פעם ראה בור תחמיץ?
מישהו ראה ערימה של קומפוסט?
מה?
מה יש שם?
אדים.
מה זה האדים האלה?
ריאקציה.
גזים שנוצרים כתוצאה מי?
ריקבון.
בסדר?
ברור?
הרמת זבל.
מה זה זבל?
לא אמרתי אשפה.
גם אשפה יכול להיות, אבל אמרתי זבל.
מה זה זבל?
בהמות.
בסדר?
יפה.
יכול לצאת מזה אחרי זמן גם אדים.
למה?
יש פה ריאקציה.
יש פה חום.
החום הזה, הוא מייצר חום.
בור תחמיץ, לא יודע מישהו זוכר את זה ליד הרפתות,
שהיו שמים אוכל
לפרות,
לעגלים.
היו מאכילים אותה מזה.
בקיצור, יש חום שם.
זה נקרא להטמין בדבר המוסיף הבל.
בא לומר, יש לו חום עצמי שלו.
מה הדבר השני שאפשר להטמין בו
כדי לשמור חום?
דבר שהוא מבודד,
שאין לו חום בפני עצמו.
הוא רק...
הוא
רק
שומר חום.
דוגמה?
תרמוס,
צדנית,
מבודד.
אני לוקח דברים יותר מאשר סמיכה.
גם סמיכה, אתה צודק.
זאת אומרת, אם זה מוכין,
כמו שאומר המשנה,
אם זה נוצות,
יכול להיות שנוצות ביחד יש להם גם חום עצמי.
אם זה גפת,
פסולת של זיתים,
יש לו חום עצמי.
אבל אם זה דברים אחרים,
אין להם חום עצמי.
אז זה ההבדל בין התומן בדבר המוסיף הבל לדבר שאינו מוסיף הבל.
בסדר?
שים לב להגדרות.
אומר לנו השולחן ערוך, אין תומנים בשבת,
אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.
אבל בספק חשיכה, תומנים בו.
ואין תומנים בדבר המוסיף הבל, אפילו מבעוד יום.
התומן בדבר המוסיף הבל,
התבשיל אסור אפילו בדיעבד.
ודווקא בצונן שיתחמם או שיצטמק ויפה לו,
אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, מותר.
תשים לב לדבר הזה.
אנחנו מפחדים שמישהו יבוא להטמין בשבת בדבר שמוסיף הבל.
לכן אנחנו גוזרים שבתוך שבת עצמה,
אפילו בדבר שלא מוסיף הבל, אסור להטמין.
במילים אחרות,
האם מותר?
כבתה לנו ברגע זה הפלטה.
משתמשת בחשמל.
האם מותר להשכיב לישון במיטה את סיר המרק?
הבנו מה זה להשכיב לישון?
לשים את הסיר בתוך
השמיכות.
בסדר?
להשכיב אותו לישון.
מה התשובה?
שבשבת, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אסור.
עכשיו רק לשים לב לדבר אחד,
הטמנה הכוונה היא
עיטוף מכל הצדדים
של הדבר המוטמן
עיטוף מכל הצדדים
אם השארתי צד אחד פתוח
אם נותר רווח רב יותר
ידיות או משהו בדומה
זה לא נקרא הטמנה
ואני לא מדבר על ההגדרה הראשונית שהייתה בסעיף ג' לשולחן
ערוך כי השולחן ערוך דיבר על הטמנה פה מדובר על הטמנה בתוך
ממש,
עטוף כולו.
אתה זוכר מה בסעיף ג' הגדיר השולחן ערוך
דבר נוסף שנקרא הטמנה, וזה לא שייך לפה?
הנחה על הגיחלים בצורה ישירה, בלי חצובה.
קורא לזה, השולחן ערוך בסעיף ג', הטמנה.
אפילו,
שזה רק מלמטה, כמעט שזה נוגע פיזית באש,
זה נקרא הטמנה.
מכאן הזהירות, דיברנו על זה ברישום ג',
שאדם שם למשל על אש ממש,
הרי תמיד גז,
לאן הוא מגיע?
גובה הלהבה של גז, לאן היא מגיעה?
לסיר שמעליה.
תמיד היא תשאף
למוצק שמעליו.
בסדר?
לכן אי אפשר לשים, אלא צריך לשים פח.
גם אם זה מצטמק ורע לו.
בסדר?
זה נקרא ממש הטמנה.
לפי השולחן ערוך, לפי המגן.
בכל מקרה אומר לנו השולחן ערוך.
אין תומנים בשבת,
אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.
אבל בספק חשיכה,
תומנים בדבר שאינו מוסיף הבל.
ולא תומנים בדבר המוסיף הבל, אפילו מבעוד יום.
דבר שמוסיף חום,
אסור מבעוד יום גם.
זה יותר גרוע מלשים על גבי אש.
להתמיד בדבר המוסיף הבל.
ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, אפילו בעוד יום,
התבשיל אסור אפילו בדיעבד.
ודווקא בצונן שהתחמם כתוצאה מתוספת ההבל שיש בה דבר שהטמינו בו,
או שמצטמק ואפילו.
אבל בעומד בחממותו בשעה הראשונה,
כשעה ראשונה מותר.
זאת אומרת, אם שמנו משהו חם, רותח,
בדבר המוסיף הבל, בדיעבד,
בערב שבת,
אפשר להשתמש בתבשיל?
אפשר.
איך התחילה?
לא מטמינים.
בסדר?
כן.
לא.
לא.
למה שיעשו?
אבל אני לא שמתי דבר בתוך הטמנה.
מה אני עשיתי עכשיו?
אני לוקח סיר עם תבשיל ומטמין אותו בדבר המוסיף הבל,
או בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל.
ומה אני עשיתי פה?
בכלי, כלי שני.
טרמוס הוא כמו כלי שני.
והוא לא מוסיף הבל, הוא דבר שאינו מוסיף הבל.
מוסיף הבל,
הכוונה היא שיש לו חום עצמי שלו,
שהוא יכול להוסיף הבל,
כן?
הוא יכול להוסיף חום, בדיוק.
אבל אסור להטמין גם בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת,
נכון?
זה לא טמנה בכלל.
זה לא הוטמן.
סיפור אחר,
נושא אחר,
רש"ן גימן, דיברנו עליו.
בוודאי,
בתנאים המותרים,
לא כל תבשיל,
ולא בכל מקום,
צריך לדון לזה.
מה מותר ומה אסור.
אבל פה,
בכל מקרה, אנחנו לא קוראים לזה, זה הנחה בכלי.
זה לא שלקחתי כלי ושמתי בפנים.
טוב,
השאלה אם יהיה מותר לשים בתוך צידנית,
לקחת כלי רותח
ולשים אותו בתוך צידנית,
שמה היא עושה?
יפה, זה הטמנה או לא הטמנה?
זה נוגע בכל הצדדים או לא נוגע?
אם זה נוגע בכל הצדדים
בדיוק בגודל, אז זה בעיה.
מה יפה?
פה אני לוקח כלי
שהוא חם,
איך שהוא חם, ואני שם אותו בפנים.
כדי לשמור על החום.
אלא מה?
שגם פה הכלי לא נוגע בכל הצדדים.
אז לכן זה יהיה מותר, גם אם זה חם.
ולא יהיה הבדל.
באמת אתה
צודק.
אם זה עומד בחממותו ראשונה.
אם אדם הטמין
בערב שבת בדבר מוסיף הבל,
אבל זה כבר היה חם.
הדבר המוסיף, אבל לא גרם לו להתחמם.
כן.
והוא רותח, לא קר.
פה אמרנו, אם זה היה קר, צונן והתחמם,
או שמצמק ויפה לו, אז זה אסור.
אבל אם זה עומד בחמימותו ראשונה,
בחמימות שהיה בכניסת שבת,
זה נשאר אותו חום.
גם אם זה דבר מוסיף הבל בדיעבד, זה בסדר.
לא מותר לכתחילה.
אם זה נעשה, זה יהיה מותר.
כתוצאה מהדבר שהוטמן בו,
אסור בשבת.
אסור להשתמש בו.
בסדר?
מסודר?
יפה.
יש אומרים שהטמין בשוגג
בדבר המוסיף הבל, מותר לאכול.
כי מה אמר לנו השולחן ערוך?
שאסור.
אלא אם כן,
עמד בחממותו הראשונה.
שאומרים שכל זה אינו אסור,
אלא כשעושה לצורך הלילה.
אבל כשמטמין לצורך מחר,
בדבר שמוסיף הבל.
ובדיעבד יש לסמוך על זה,
או בלבד שלא יהיה רגיל לעשות,
כן?
אם בטעות נעשה הדבר הזה, אפשר להקל.
אנחנו אומרים, ישראל הדוקים במצוות עונג שבת,
אבל לא לעשות ככה בדרך קבע.
פעם,
הסתבך,
עשה את זה, שקת חשמל,
זה צורך מחר.
צורך היום ברור, שעכשיו בכל מקרה,
כן,
דבר מוסיף הבל לנו אין היום.
דבר שאינו מוסיף הבל,
עד הבוקר בטוח זה יתקרר, נכון?
אין סיכוי שזה יישאר חם.
טוב, סעיף ב',
אפילו תבשיל שהתבשל כל צורכו אסור להטמין בשבת,
אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.
ומכל מקום, לשום כלים על התבשיל,
כדי לשומרו מן העכברים,
או כדי שלא יתאפר,
מותר.
שאין זה כמטמין להחם,
על הקדירה.
בסדר?
אז זה לגבי בישול,
אין לי איזה סימן רנג,
דיברנו בעניין הזה של
להטמין ממש בבגדים וזה, זה אסור, אבל להוסיף,
מותר אם כבר קיים.
אם לא קיים, אז לא מוסיפים.
טוב, אלו דברים המוסיפים, הבל,
פסולת של זיתים,
אמרנו גפת,
או של סומסומין.
וזבל,
מה זה זבל?
אמרנו,
מלח, סיד,
סיד כבוי מה שנקרא,
מוסיף הרבה חום, וחול, בין לחים בין יבשים,
וטיבל וזגין ומוכין ואסבים בזמן של שלושתם לחים.
למה?
כשיש לחות אז יש ריאקציה, זה כמו תחמיץ.
ואלו דברים שאין מוסיפים הבל, כסות,
פירות, כנפי יונה או שאר הנוצות,
נסורת של פשטן,
נסורת של חרשים, פירוש הדק הנופל מן העץ
שמגררים במגררה,
ויש אומרים שמותר להטמין בסלעים,
אבל לפי שהם מוסיפים הבל,
דמית עד הלא שכיחה,
לא גזרו ברבנן.
זה הבדל לטומן השולחן הנמוך,
אבל לפי שאין טומנים בשבת,
אפילו בדבר שאין מוסיף הבל,
אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה,
מותר לחזור לחסותו,
וכן אם רצה להוסיף עליה בשבת מוסיף,
וכן אם רוצה לתלו כולו ולתת אחר במקומו,
בין הראשון חם יותר מהשני,
בין שהשני חם יותר מהראשון,
אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין,
יכול לתלו לחסותו בגלופקרין,
ואומר שמיכה עבה.
והוא שנתבשלה הקדרה קוד צורכה,
אבל אם אינה מבושלת קוד צורכה,
אפילו לא הוסיף לכיסוי אסור,
שתוסף את זה גורם לה להתבשל.
בסדר?
לא טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת,
אבל אם טמנו בעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל,
כן, אם טמנו, אפשר להוסיף עליו אפילו כיסוי נוסף.
טוב,
זה סעיף דלת'.
אמרנו,
דבר שאינו מוסיף הבל,
אפשר מבעוד יום.
השאלה אם מותר אחר כך להוסיף עליו
בשבת עצמה.
אומר, כן.
בתנאי שהוא מבושל, קוד צורכו, כי אם לא, אתה
מוסיף פה בישול.
תוסיף עליו
בגד.
במילים אחרות,
צ'ונט,
חמין.
בליל שבת,
האם מותר עכשיו לשים עליו שמיכה?
הוא מבושל, אבל לא,
ככל צורכו מצטמק ויפה לו.
בסדר?
זה לא מצמק ורע לו.
אסור.
כמו שאמרנו,
שאם מישהו פתח את המכסה של החמין בליל שבת,
אתה לא יכול לסגור אותו.
למה?
כי בלי המכסה זה לא יהיה צ'ונט.
בלי, סליחה, בלי המכסה.
זה לא יהיה צ'ונט, לא יהיה חמין.
זה מה שגורם לו לא להיות טוב.
כי בליל שבת, מה הוא נקרא?
מרק תפוחי אדמה.
מרק שועית,
מרק חומוס,
לא יודע,
כל אחד מה שהוא שם בחמין.
אבל שבת בבוקר,
זה חמין,
נתיישב על התחתית,
כמו שאומרים.
נדבק על התחתית,
כמו שצריך.
בסדר?
זה ההבדל.
נמשיך בראשית נזיקין,
סעיף ה'.
