סימן ר' נ"ד, אומר השולחן ערוך,
התחלנו בפעם, בפעמים הקודמות, בסימן הקודם,
סימן ר' נ"ג, לדבר על נושא של שהייה,
נושא של חזרה,
בעברית אחרת, כל התחום הזה של
שהיית תבשילים
או שימוש בתבשילים חמים בשבת.
מה הדרך
או הדרכים?
מה קורה פה כשמותר לנו אסור?
וראינו כבר בפתיחה לרש"ג המשנה ברורה הביא הקדמה
חנניא
מתי מותר לנו לשים לגבי אש שאיננה מכוסה?
בסופו של דבר מבחינתנו אנחנו שמים בדרך כלל
אש מכוסה וסתם הקדרות מרותחות ועומר כבר הן
מבושלות
בכניסת שבת.
זה הסטנדרט הרגיל שלנו היום,
מה שנקרא כמו שהביא המשנה ברורה
ישראל הדוקים במצוות עונג שבת,
אבל היום כבר הם שומעים לנו.
אפשר לומר שרוב הדברים שדיברנו עליהם,
בסימן נ"ג
אדם מבשל,
לא יודע, חמין שמים כבר כדי שיהיה טוב.
שעתיים, שלוש לפני כן שמים אותו על גבי האש, נכון?
ככה עושים?
עושים חמין.
עושים, כמה זמן לפני כן מתחילים
על האש.
זאת אומרת, צהריים כבר, לא?
מה?
אה, זמן.
נכון?
זהו.
כבר כדרות רותחות, וכבר, איך אומרים?
יש אפשרות כבר לאכול את זה, זה כבר...
והאש מכוסה, פלטה של שבת.
בסדר?
אז כמעט אין לנו את השאלות האלה.
לפעמים נתקלים במשהו.
טוב.
ואחר כך דיברנו גם על הנושא של החזרה,
זאת אומרת,
אם הורדנו
תבשיל מעל גבי האש, באלו תנאים...
אנחנו יכולים
להחזיר חזרה.
סימן ר' נ"ד,
אומר לנו השולחן ערוך,
הכותרת,
אתם יודעים שאת הכותרת לא כתב השולחן ערוך,
זה הוסיפו אחר כך.
תבשילים
זאת אומרת, התחלנו בבישול, הבישול לא הושלם.
הדוגמה הקלאסית שלנו היא באמת חמין.
נכון שאפשר לאכול אותו כבר בכניסת שבת,
אבל זה,
איך קוראים לזה,
מרק בבלח.
מרק שועית,
מרק חומוס,
מה זה חמין?
שהתיישב ככה טוב על הקרקעית,
נכון?
אם זה מה למרק, זה
לא מתאים לנו.
חמין צריך להתיישב.
אומר השולחן ערוך סימן רנ"ז סעיף א',
אף על פי שבשר חי מותר לעשותו,
ראינו את זה בסעיף א', שרנ"ג,
כשם ש
כדירה חיה.
בשקיעה, בשקיעה,
סיר בכלל עוד לא התחיל להתבשל.
ממש,
אנחנו אומרים, כלום.
בשר חי.
או אפילו אמרנו, הם זרקו בשר חי פנימה.
מה נתן לנו הדבר הזה?
מה נתן לנו זה שסיר הוא ממש לא מבושל?
בדיוק, אין עניין שמא יחטא בגחלים.
ושמא יחטא בגחלים זה כל האיסור להאשות על גבי
אש שאיננה מכוסה.
כי אני רוצה את זה יותר מהר,
ואני אבוא להגביר את האש.
אבל אם בכניסת שבת,
סיר בשר,
בכלל עוד לא מבושל לחלוטין,
מה אני אעשה איתו בערב?
אין לי מה לעשות איתו.
אפילו אם אני אגביר את האש, זה לא יספיק להיות עד
הסעודה של הערב.
בשר מבשלים כמה שעות.
טוב, אז אני אומר, ברגע שזה כדירה חיה,
כל הלילה.
זה יתבשל עד הבוקר,
אין סיבה שמישהו יחטא בגחלים,
בסדר?
זה היסוד.
אומר ככה,
אף על פי שבשר חי מותר לעשותו,
כל מה שאמרנו שכדירה חיה מותר לעשותה על גבי אש שאיננה מכוסה,
הני מילי בקדירה.
בשר חי זה דווקא
בתוך סיר,
שהוא דורש בישול אטי.
כדי לרכך בשר בסיר, אפילו שזה עם מים,
לוקח הרבה זמן.
אבל בצלי שאצל האש אסור להניחו סמוך לחשיכה.
הבדל יסודי בין בישול בסיר לבין בישול במנגל.
כל מה שהתארנו על גבי אש אינה מכוסה בסימן רנ"ג.
זה דווקא מדובר בסיר.
בישול בסיר.
אבל צלי על גבי האש,
ונעשה תוך כמה, פרק זמן קצר.
בפרק זמן קצר, אז כבר יש לי חשש שמא
יחטא בגחלים.
קוראים לזה בעברית,
שמא ינפנף.
בסדר?
הוא יבוא לנפנף כדי להגביר את האש בגחלים.
אז
בעצם אנחנו פה מסייגים את מה שראינו בראשון גימל.
שכדרה חיה,
בשר חי מותר להאשות על גבי אש,
זה דווקא כשזה כדרה.
אבל לא על גבי האש ממש, שזה נצלה מהר,
ויש לנו חשש שהם יבואו לחטות בגחלים.
אני קורא שוב,
אף על פי שבשר חי מותר להאשותו, אכן בגדרה.
אבל בצלי שאצל האש אסור להניחו סמוך לחשיכה,
שממהר להתבשל ועד תילעט יהיה.
זאת אומרת, הוא יבוא לחטות בגחלים.
ואני מילא בבשר שור או עז,
אבל בשר גדי ועוף,
שמנותחים לאברים,
מותר.
מדוע?
זה לא חיישנו לחיטוי.
שאם יחטא בגחלים, יחרך הבשר,
שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד.
ואם הוא בתנור ותחפוי פתחו,
בין גדי ועוף שלמים,
בין בשר שור או עז,
מותר,
זה לא חיישנו לחיטוי.
שאם בא לפתוח התנור ולחטות,
תיכנס לרוח,
ותצטנן את התנור,
ותקשה הבשר,
ויאפסיד.
שים לב לדבר הזה.
כל מה שאמרנו שאפשר
להשאיר,
זה דווקא בסיר.
ומה שאנחנו אומרים צלי,
אסור להשאיר סמוך לחשיכה,
שמא יבוא לחטות בגחלים,
על מה מדובר?
על בשר בשר,
בשר בקר,
בשר עז,
אבל אם אתה מדבר על גדי רך,
שנצלים, עוף,
הרי יש לך מכניסת שבת,
מהשקיעה, ועד שאתה בא לאכול,
שעה, שעה ומשהו, נכון?
נו, יש חשש שיחטא בגחלים,
ושנצלים.
לא יהיה לו מה לאכול.
שנצלים זה צ'יק צ'אק.
לא צריך חום גדול, צריך
חום מתמיד.
טיפה להרחיק אפילו.
ואז אין לי חשש שמא יחטא בגחלים,
כי כל חיתוי יקלקל,
ישרוף.
לכן לשים לב לגזירה הזאת של חכמים
שמלווה אותנו כבר מסימן ראשון ג'.
שמא יחטא בגחלים,
אני צריך לראות
באופן קבוע,
מתמיד,
האם אנשים...
כששמים סוג כזה של תבשיל,
באמצע השבוע גם, מחטאים בגחלים
או שמשאירים את זה שזה יהיה מעצמו.
ולכן אומר השולחן ערוך,
בעוף או בגדי,
חתוכים,
כן?
שניצלים, כמו שאמרתי.
פרוסות,
אנחנו אומרים סטייק גדי.
עגל חלב, לא יודע, משהו ככה רך רך רך.
שהוא יחטה בגחלים.
אז יהיה מותר להשאיר את זה בכניסת שבת על גבי גחלים.
מגולה,
בכופח לא דיברנו.
בכופח זה רמץ.
בסדר, אבל פה מדובר על אש גלויה.
אין חשש.
עכשיו,
אומר לנו השולחן ערוך,
כל זה,
כשזה על גבי אש,
ממש,
האם זה נמצא בתוך תנור?
אבל יש סוגים שונים, ראינו תנור, קירה, כופך.
יש תנור שאתה שם את הסיר עליו,
מלמעלה, ויש תנור שאתה שם בפנים.
בזמנו,
כשהיינו בילדים,
שכונת הבוכרים, הם היו מביאים לתנור את החמין.
אני אומר, היום זה לא היה עובר שום כשרות.
כל אחד מהבית שלו
מביא את הסיר שלו.
והיה מישהו אחראי שם,
מכניס את זה לתוך התנור.
איזה תנור?
תנור של המאפייה, של הפיתות,
של העוגות.
מה הם מביאים לשם?
בסדר?
עכשיו, התנור הזה,
אוי ואבוי, אבל כשהוא מכובה,
אפשר להיכנס שם ארבעה אנשים לישון.
הוא יותר גדול מאוהל לארבעה.
מכירים אוהלים?
בסדר, יותר גדול.
נכנסים,
נכנסים את המרדה,
פנימה, עשרים פיתות שמים,
שורות שורות.
ראיתם פעם תנור כזה?
מה?
יפה.
תנור כזה,
אם הוא אטום ביתית,
סגרו אותו,
שמו עליו בצק,
שמו עליו סיליקון,
לא יודע בדיוק מה,
וככה נמצא הבשר.
יש חשש שמישהו יחטה בגחלים?
גם אם הוא רוצה להגביר את העץ, זה לא יעזור, למה?
ברגע שאתה פותח,
נכנס פנימה גל קור.
גל קור באמצע
הצלייה של הבשר הקשה,
יקשה אותו בכלל.
אז ממילא ברגע שהוא סגור, נעול, בתנור,
אין לנו חשש שמא יחטא בגחלים,
אז גם בשר שור יהיה מותר.
שור ועז.
במילים שלנו, בואו נאמר ככה.
צריכים לראות באומד הדעת הכללי,
לא הפרטני של האדם.
הכללי.
מתי יש סיכוי שיש מישהו שיבוא להגביר את האש?
האם באמצע השבוע?
בזמן רגיל, אנשים פה מגבירים את האש,
או שאומרים,
מה שיש זה בסדר,
אני צריך בסך הכל חמימות,
אני לא צריך אש לוהטת,
שורפת.
בסדר, ברור?
זה בעצם היסוד.
וזה מה שאומר פה שולחן ערוך,
שאם זה צלי על גבי האש, אסור.
מתי אסור?
בבשר שור או עז.
אבל בבשר גדי ועוף,
אין חשש.
מדוע?
כיוון שאם תבוא להגביר את האש,
אתה שורף אותם,
לא יישאר כלום.
אם זה תוח ותית,
אז אפשר גם בבשר של שור ועז.
בסדר?
ואומר הרמב״ם,
ואין חילוק בזה בין אם הוא חי לגמרי או שנתבשל קצת.
וכל זמן שחלל הגוף שלם,
אף על פי שאין עליו ראשו וגפיו, נקרא שלם.
ויש מחמירים וסוברים שבתנור תוח ותית הכל מותר,
ועל גבי האש מגולה, הכל אסור.
או בתנור שפיו מכוסה שהוא תוח ותית,
אז יש לחלק בין גדי ועוף,
דין בשר כדרך שהתבאר.
והכי נהוג כי סברה זו.
זאת אומרת, אומר לנו הרמ"א שהוא מחמיר.
מדוע?
אני כבר אומר,
הייתה מחלוקת גדולה בגמרא על מה מדובר.
כתוצאה מכך יש מחלוקת הראשונים,
כתוצאה מכך יש מחלוקת בין השולחן ערוך לבין הרמ"א.
מתי אני אומר שמותר
ומתי אסור?
אש גלויה או תנור טוח ותית?
האם אש גלויה הכל אסור?
גם עוף ובשר גדי חתוך?
ורק באש מכוסה מותר לנו,
זאת אומרת בתנור טוח ותית, רק אז מותר לשים הכל.
זה מה שאומר הרמ"א.
שולחן ערוך אמר אחרת, כמו שאמרנו.
גם באש גלויה הוא מחלק באיזה סוגי בשר.
כשלהרמ"א הכל אסור.
בסדר?
מתי נתקלים בדבר
כזה?
שבת שטח.
שבת שטח.
איך?
עישון זה סיפור אחר.
עישון אתה בכוונה לא צריך את האש.
אתה צריך את העשן שיוצא מהאש.
נמוך, כן, כן.
לא יצא עשן אם אין אש.
אין עשן בלי אש, כן.
זה לא סתם אמירה, זה אמיתי.
אבל אני לא צריך את האש,
לא צריך להגביר אותה.
כי אני לא צריך את החום האמיתי של האש,
את העשן שיוצא ממנה.
זה כבר סיפור אחר.
איך עושים טונה מעורשן?
אמרת, יש לך פה בחור מהשטח.
אתה יודע, אתה עשית את זה פעם.
כן?
אני חושב, באמריקה ככה עושים?
מכינה קדם צבאית, ככה.
בסדר, גם אתה לא מכינה?
לא, איפה מכינה?
בסדר?
ברור.
מה הדין של האש.
טוב.
אומר לנו השולחן ערוך סעיף ב',
אין צולים בשר או ביצה או בשר על גבי גחלים,
אלא כדי שיצלנו מבעוד יום משני צדדיו
כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בישול.
אפילו בשר גדי.
וכיוון שהניחו על גבי גחלים,
אינו חושש אלא שיצלה מהרה.
אף על פי שהתחרך, אלא שמא יחטא.
אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי,
לא חושב שיגמור בישולו,
אפילו אם הוא בשר שור.
שמאחר שהוא ראוי לאכילה, למה יחטא להפסידו?
עוד פעם, זה שיקול דעת.
שאנחנו קוראים,
אומרים שיקול דעת בנושא מתי חוששים שהאדם יחטא בגחלים או לא.
כדי להבין טוב את זה,
צריכים להיות מומחים בנושא גחלים.
איך מבשלים, באיזה מרחק.
אתם מומחים בזה.
יש בשר שצריך לקרב אותו לאש.
יש בשר שבישול איטי אתה צריך להרחיק אותו.
אפילו במנגלים החשמליים,
את הרשת,
יש מקומות לשים אותה יותר גבוהה ויותר נמוך מהגוף חימום.
מכירים את זה?
אותו דבר.
יש דברים שצריכים חום.
צריכים יותר מכה.
וזה בדיוק השיקול דעת מתי כן יש אפשרות שהוא יחטא בגחלים
ומתי לא.
בכל מקרה מבחינתנו,
אנחנו מניחים
הכל כבר ביום שישי,
רטוח,
אפשר לומר אפילו מבושל,
על אגבי פלטה הכל בסדר.
ברגע שנפלנו לשבת שטח,
עוד פעם,
אני לא מביע דעתי על הנושא,
רק אומר,
מי שנפל לשבת שטח,
עכשיו צריך להתחיל להתמודד.
הוא רוצה דגים לליל שבת.
דגים זה מהר או לאט?
מהר, צ'יק צ'אק.
טוב, הוא יכול לשים אותם על גבי גחלים?
כניסת שבת,
לוקח דג, איפה הוא הולך שבת שטח?
מקורות הירדן, לא?
איפה?
או דגים,
עוטף אותם נייר כסף, שם על המנגל.
אפשר או אי אפשר?
ממש בסמוך לשקיעה.
אפשר, יחטף בגחלים,
מה פתאום?
ובשעה עשרים דקות זה כבר, עד שהוא חוזר מהתפילה,
כאילו בשבת שטח, בטח זה יש מניין גם, הסרה וזה,
הביאו ספר תורה איתה,
בוודאי, לא דיברנו מכיוון אחר.
בסדר, ברור, אז,
עד שלוקח זמן,
ובטח עם שבת שטח ומניין,
אז זה קר לי בך,
בינתיים הדג חם לי בך.
בסדר, היה לו חם מדי, ואחתיו הגחלים בטוח.
אבל אם זה בשר ממש.
חשש.
שם יחטף בגחלים.
רוצה שהבשר יהיה טוב.
אם יש ניצלים.
יכול להיות גם.
שולחן ערוך רמ"א.
מחלוקת שולחן ערוך רמ"א.
כן.
לבוקר לא משאירים בשר על האש.
בוא, אתה רואה?
צריכים להיות מומחים.
תגיד לי, מה יצא מבשר?
שבכניסת שבת שמת אותו,
ובשבת בבוקר אתה רוצה לאכול אותו,
והוא היה על האש כל הלילה.
תענו, זה כבר סיפור אחר.
זה כבר סרט, זה סיר, זה פה, זה שם, עזוב.
אני מדבר עכשיו על
גבי גחלים.
מה קורה כשאתה שם על גבי גחלים בשר שש שעות?
מה אתה עושה איתו אחר כך?
מה?
זה לא רק על הסירים, זה חג'ר,
זה אבנים.
לזרוק על מי שאתה לא אוהב.
בסדר?
נכון או לא?
זהו, זה היסוד.
רגילות, מציאות,
מה אנשים עושים.
איך אנחנו תמיד, אל תהיה לי דתי, תהיה לי הגיוני.
למה?
כי ברגע שמגיע השבת,
מתחילים להקם את המחשבה,
למה כן ולמה לא.
מה אתה יודע, באמצע השבוע, איך אנשים מתנהגים.
מתנהגים או לא מתנהגים, מתי דיברנו על זה?
בנושא ברכות, כן, ברכות גם.
מה מברכים על מה?
תפרק לי, תיקח לי, תעלה לי, תוריד,
תפצל, ת...
בסדר?
אז זהו.
תאכל כמו שבני אדם אוכלים,
תשתה כמו שבני אדם שותים,
תבשל כמו שבני אדם מבשלים.
פה הרגילות היא כן לחטאות או אין רגילות?
סביר או לא סביר?
זה היסוד לכל.
טוב.
סעיף גימל.
אם עבר או שכח ונצלה בשבת, באיסור אסור.
כל מה שנתבשל נצלה באיסור אסור.
סעיף דל.
פירות שנאכלים חיים.
מותר להתנעם סביב הגדרה,
אף על פי שאי אפשר שייצלו קודם חשיכה.
אומרים,
צריך להיזהר שלא יחזיר הכיסוי מתגלה משחשיכה,
שלא להוסיף עליו עד שייצולו,
מפני שממהר לגמור בשולו בשבת.
זאת אומרת, זה שאני מבשל פירות.
בסדר,
אבל ההבדל בינם לבין כל דבר אחר,
שהפירות האלה היו ראויים לאכילה גם כשהם חיים.
דוגמה יש לנו?
תפוח רשפוי.
נכון?
עושים?
עושים או לא עושים?
טוב, זה מאכל של אשכנזים בדרך כלל.
תפוח רשפוי.
בקיצור,
אתה יודע מה זה?
זה ירק.
יש הבדל בין ירקות לפירות.
בוא נאמר,
תפוח רשפוי,
לקחו אותו כדי לאפות אותו,
שמו עליו סוכר,
צימוקים, לא יודע בדיוק מה,
אופים אותו.
אבל התפוח רץ הזה ראוי לאכילה גם כשהוא ירוק.
מה האובססיה שלי להגביר פה את האש?
יכול להיות טוב גם כשהוא חי,
יכול להיות טוב גם כשהוא אפוי.
אפוי קצת יותר, אפוי פחות,
חי, הכל טוב.
זה הרגילות באכילה גם.
זה לא פרי שלא אוכלים אותו חי, דוגמה אני אתן.
פרי שלא אוכלים אותו חי.
פרי שלא אוכלים אותו חי.
אה, טוב.
אתה יודע, חבוש.
אתה יודע,
על אף שאם זה חבוש טוב טוב בלבנון,
אכלנו אותו ככה מעט,
כאלה גדולים.
בסדר?
חבוש, מבשלים אותו.
אין אפשר, הוא לא הולך רק כמו שהוא חי.
לא רגילים לאכול אותו ככה.
פה זה סיפור אחר.
אבל במקום שרגילים לאכול אותו כמו שהוא,
קצת יותר, קצת פחות, בסדר.
דבר אחד כן צריכים להקפיד.
כשמוציאים את המכסה של התנור,
של המקום שבו הוא נמצא,
אל תכסה עוד פעם.
למה?
כי פה בידיים אתה עושה פעולה שממהרת את הבישול.
את האפייה.
כי כיסוי
של הסיר,
כיסוי של הסיר גורם לריאקציה יותר מהירה.
לכן, יש לנו בעיה.
אם אדם
פותח את הסיר בליל שבת,
כשהאוכל עדיין לא מבושל.
מותר לו להחזיר את המכסה?
בעיה?
זה
ברור.
לא פותחים סירים בערב שבת.
סתם ככה,
הרבה נשים לא אוהבות שפותחים להם את הסירים באמצע הבישול.
אתה תסתכל על האוכל בצלחת,
אתה תסתכל מה אני עושה באמצע.
בסדר?
אבל לשים לב לדבר הזה.
ברגע שאני מכסה,
אני מגביר את הבישול.
זו הייתה שאלה פעם.
צ'ונט.
שאלה של אשכנזים,
כן?
צ'ונט.
האם מותר לפתוח את המכסה של הצ'ונט
בשבת בבוקר?
לראות מה קורה.
נשרף, לא נשרף.
בליל שבת,
מותר לפתוח את המכסה?
אסור.
למה?
זה יקרב את הבישול.
אבל בשבת בבוקר,
באו ואמרו, אסור.
למה?
לא.
שים לב.
לא חשבת על זה.
אבל בפשקבילים לפני 28 שנים כן חשבו על זה.
העצמות מתרקחות.
ומה יש יותר טעים
לקחת את הפולקה ולאכול את העצם או את הכנפיים
ולאכול גם את העצם מהצ'ונט אתה מכיר את זה?
עכשיו ככה או שאתה
לא ירושלמי רואים?
בסדר?
אז בגלל שהעצמות עוד לא התרקחו
אז בגלל זה בשבת בבוקר אסור לפתוח כי אז
אתה תקרב את הריכוך של העצמות בזמנו פגשנו
זכר צדיק לברכה הרב נויבירט
שמעתם עליו?
רב יהושע נויבירט?
שמירת שבת כהלכתה.
מי לא שמע?
ספר, שמירת שבת כהלכתה.
זה אחד מספרי היסוד של הלכות שבת.
שאלו את הרב נויבירט,
מה הרב אומר?
מה הוא אומר על הפשקבילים האלה?
כל הרחובות בשכונות החרדיות היה
איסור חמור לפתוח את המכסה בשבת בבוקר כי הוא מרכך את העצמות.
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע,
לא, זה מצטמק ויפה לו גם.
זה מצטמק ויפה לו.
עכשיו חמין,
צ'ונט.
אבל לפעמים זה כבר יותר מדי.
לפעמים יש לך תחתית.
מי שתורן, מי שתורן שטיפה במוצאי שבת מבין את זה.
זה ודאי.
זה לא הבעיה.
לטמון, להוסיף מכסים.
מרכך את זה לא באמצעים,
רק מה שהיה ביום שישי מותר בשבת.
אם היה ביום שישי אפשר להוסיף עליו,
אם לא היה ביום שישי אסור.
זה כבר נושא של התמנה.
נמשיך אחר כך בסימנים הבאים.
אבל בכל מקרה אני אומר לשים לב לעניין הזה,
שברגע שזה מצטמק ויפה לו,
אסור לי לקרב את היפה לו.
לכן בלילה לא פותחים מכסים.
אבל ביום זה כבר נגמר, מה יכול להיות כבר?
זה היחיד שיכול להיות רק שזה יצטמק וירע לו,
יותר שרוף.
כבר יהיה קשה למטה.
אתה מבין את ההבדל בין
קוגל שרוף
לבין קוגל
שאי אפשר לאכול אותו?
יש שלב קטן
בין השרוף הטעים, שאתה אומר, וואלה, תביא לי שרוף,
אין יותר טעים מזה.
וואלה,
אנשים יורדים להם פה רוק,
אני רואה,
אוי ואבוי,
יום שני רק.
בסדר.
אבל לבין הקשה שאתה כבר שובר את השיניים.
יש שלב ביניים כזה.
זה בדיוק.
מבושל עד כל צורכו,
וגם יצטמק ויפה לו, כבר טוב לאכילה,
לבין מה שאני אומר שזה כבר יותר מדי.
כי האמת היא שזה גם מחלוקת,
שולחן ערוך
האם בן אדם מותר לו ביום שבת להוסיף מים
קסיר
ראינו את זה, נכון?
כן, ראשון ג' סעיף ד'.
אוסר
נוסיף מים חמים,
רומן קרים, כן, מים חמים.
לפי השולחן ערוך אמרנו,
הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להרחיק מהאש.
ולפי הרמה,
להוסיף מים חמים שנמצאים במקום אחר.
טוב,
איפה אנחנו?
טוב, אז אמרנו ככה.
זה סעיף ד', לגבי פירות שחלק מוציאים לחיים.
סעיף ה',
אין נותנים סמוך לחשיכה פת לתנור,
אלא כדי שיקרמו פניה מדובקות בתנור.
ולא חררה על גבי גיחלים,
אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש.
שימו לב מה נקרא פנים.
מה הפנים של הפת?
על איזה תנור מדובר?
מדבקים את הפת לתנור.
ראיתם פעם איפה מדביקים פת לתנור?
יש תנור.
לוקחים את הפיתה הגדולה על גבי כרית,
מכניסים את היד פנימה, זה מין פתח ככה יחסית קטן,
ולמטה
תנור אלכסוני, מדביקים בצד.
ואחר כך עם מלקחיים מושכים את זה.
לא ראיתם?
גדלנו על זה.
לא היה צ'ופר יותר גדול לחופש
מאשר לגמור את התפילה בבית כנסת מוסיוף
ומעבר לכביש, כביש של שני מטר, כן?
לקחת מאליהו כהן פיתא טאבון.
אתה מבין את הצ'ופרים שהיו לנו?
פיתא טאבון עם שוקולד לבריכה בכלל.
עשינו את החופש.
לא היה צריך לצאת לטיול אפילו.
בסדר?
אז זהו, זה הדבקה.
עכשיו שיקרמו פניה, מה זה יקרמו פניה?
אם אני מדביק,
איפה הפנים של הפת?
החלק שרואה את פני האש או החלק שצמוד לאבן?
לאבן.
איזה חלק?
שימו לב להגדרה פה.
החלק שצמוד,
לקרקעית.
ולא החלק באוויר.
ולכן כשאנחנו אומרים, תראו לאן אני הולך עם זה.
כשאומרים בשבת, צריכים לשים את הלחם פנים בפנים.
חיבור,
שני לחם, שתי החלות,
פנים בפנים, מה זה אומר?
שתי חלות כלואות, בואו שיהיה בסדר.
שתי חלות כלואות, איך אני מחבר אותן כדי לבצוע?
שני החלקים השטוחים,
זה נקרא פנים בפנים.
אם תשים את החלק למעלה הנפוח,
זה גב בגב,
אחור באחור.
אוי ואבוי,
לא בריא.
כי מה אנחנו רוצים תמיד?
חיבור של...
הקרובים,
כשהיו עם ישראל רצויים אצל הקדוש ברוך הוא,
איך הם היו?
פנים על פנים.
החיבור הכי גדול זה פנים על פנים.
אם זה גב אל גב, זו צרה הכי גדולה.
פנים אל גב, חצי.
הטוב ביותר פנים ופנים.
וזה מה שעושים בלחם, השפע שלנו לכל השבוע,
פנים ופנים.
בסדר,
כל זה יצא מהגדרה פה,
רק כדי להבין את ההגדרה.
אז אומר השולחן ערוך, סעיף
אין נותנים סמוך לחשיכה פת לתנור,
אלא כדי שיקרמו פניה מלמטה בתנור,
שם יהיה צבע כבר יותר, לא בחלק העליון.
ולא חררה ועוגה,
על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש.
ואני מדלג על הרמ"א,
ואם נתן אותם סמוך לחשיכה ולא קרמו פניהם,
אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו,
ואם בשוגג,
ואם אין לו מה יאכל,
מותר לו לרדות ממנה מזון לשתי סעודות,
ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו,
בואו ירדו לכם מזון לשתי סעודות.
כשהוא רודה, לא ירדה במרדה,
אלא בסכין וכיוצא בו, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
ואם אי אפשר לרדות בשינוי, ירדה במרדה.
ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה,
כיוון שלא עבר איסורה בתוך שבת, הוא רודה כדרכו.
ושלא לצורך היום, אסור אפילו בשינוי.
לשים לב לדבר הזה.
מה ההבדל בין אפייה לבין רדיה?
אפייה זה מלאכה.
רדיה, אומרת הגמרא, זה חוכמה.
זה לא מלאכה.
איסור קטן.
שאלה מתחילה בגמרא, בתחילת מסכת שבת,
שואלים,
אם בן אדם ראה את חברו,
שממש בשקיעה,
חצי דקה לפני השקיעה,
הדביק פת לתנור.
מה יקרה אם זה יישאר עכשיו עשר דקות, רבע שעה?
יופה.
מה יעבור החבר שלו?
מה?
איזה איסור?
עופה.
אחת מלמדת אבות מלאכה.
שוגג, חטאת ומזיד לה.
וכבר הייתה שקיעה.
ועוד לא נכרמו פניה, אם לא נכרמו פניה היא בגדר בצק.
האם מותר להגיד לבן אדם,
תוציא את הפת מבפנים.
כי בסך הכל מה זה רדיה?
מה אמרנו?
חוכמה, לא מלאכה.
כיוון שהרדיה היא חוכמה ולא מלאכה,
חטא בחטא קטן
כדי שיזכה חברך שלא יתחייב,
שלא יתחייב בחיובה.
מה אתם אומרים?
אין אומרים לאדם, חטא אפילו בחטא קטן,
כדי שיזכה חברך בחטא קטן,
שלא יעבור על חטא ידו.
בסדר?
אין דבר כזה.
אתה יכול לבוא ו...
לא אומרים,
לא אומרים.
לכן תשימו לב, גם פה אנחנו מדברים במקרה ואין לו,
סעודות שבת.
לצורך סעודות שבת שזה חיוב,
אומרים לו,
בסדר,
אתה יכול להוציא,
כשעשה בשוגג, כן, במזיד, אסור.
אבל בשוגג,
וגם אז אנחנו אומרים לו,
אל תרדה את זה כדרך רדיה רגילה,
על אף שזה רק חוכמה, זה לא מלאכה.
בכל זאת, תעשה גם את זה בשינוי.
שמנו לב?
למה?
אבל אם יש לך,
או אם זה היה במזיד, אל תשתמש, ישרף, עד מוצאי שבת.
ולמה להוציא?
רק אם הוא צריך לאכול.
אם הוא לא צריך לאכול, הוא לא יכול להוציא.
כל מה שמתירים זה שלוש סעודות,
ואם יש אנשים אחרים, הוא שם נגיד כמות גדולה.
שאחרים, בואו תיקחו לכם, אם אין להם מה לאכול.
עוד פעם, אם אין להם מה לאכול.
אם יש להם
פיתות קפואות בפריזר,
הוא לא יכול להגיד להם,
תבואו תיקחו.
זה לא רק שאין להם טרי ברגע הזה.
ברגע שיש להם,
שאין להם מה לאכול, אז מותר.
אם יש מה לאכול, אסור, אפילו כשזה היה שוגג.
במזיד ברור שאסור עד מוצאי שבת וכדי שיאבד.
בסדר?
זאת אומרת, לא נהנה מהחילול שבת הזה,
רק אם זה שוגג, וזה הדרך היחידה לקיים מצוות
שלוש סעודות בשבת.
וגם אז בשנים.
טוב, אני אחזור על הרמה.
מה זה יקרמו פניה?
אומר, ואין החוטים נמשכים.
קרי,
קרימת פנים.
בסדר?
מה זה קרימת?
שלא נמשכים חוטים של בצק, זה כבר נהיה יותר יבש.
ופשטידה או פלאדין,
בסדר?
אומר פה בתרגום, מה זה פשטידה?
מילוי של פירות או בשר הנאפה בין דפי עיסה.
בסדר?
לא הפשטידות שלנו.
כל מיני פשטידות שעושים קישים ואני יודע מה.
מה זה מדובר פה?
מדובר פה על בצק,
למטה, בצק למעלה, ובאמצע יש בשר, יש...
פירות.
לא,
פאי זה רק למטה.
טוב,
פלאדין מה זה,
הוא אומר,
הוא גם ממולא בפירות ומינים מתוקים.
שטרודל.
בסדר?
בכל מקרה,
אם זה דבר כזה,
צריך שקירמו פניה למעלה ולמטה.
ויתבשל מה שבתוכה כמאכלת בן דורסאי.
ואם לא,
אי אפשר להשאיר.
טוב.
אומר הרמה,
וכל זה שאמרנו לצורך שבת,
לצורך דרכו,
שאם לא לצורך שבת עשו אפילו בשינוי,
כל זה בתנור שאינו טוח ביתית.
אבל אם הוא טוח ביתית, או שאינו אפילו לצורך שבת,
רק למוצאי שבת,
שיש לו זמן לאפותו, לא יודע מה יקרה לאוכל, ללחם,
או לעוגה,
שאופים אותם מיום שישי לצורך מוצאי שבת.
מותר, זה לא גזרין הנך גוונא, שמא יחטא, למה?
כי זה תוח ביתית, כמו שראינו ברשת נ"ב,
שאדם לא מצווה על שביתת כלא, ולכן,
אם הוא לקח צמר ושם אותו ביורה כדי שיתפוס הצבע,
זה תוח ביתית, אין חשש
שמא יחטא, או יהיה מגיס,
כן?
אז מותר, כי אדם לא מצווה על שביתת כלא.
גם פה אותו דבר.
גם?
זה 24 שעות,
אין לי צורך בחימום,
משאירים את זה ככה.
נשלם הכל.
בסדר.
אדם לא מצווה על שביתת כלא.
החששות שיש לנו, זה סיפור אחר.
חוששים.
אולי אחתה,
יוסיף בישול,
יפתח, יסגור.
דלת חובטית, יכול להיות זה נעול, הוא לא יפתח.
עוד פעם, לא מדובר על עבריינים.
כי עבריין, גם אם יש משהו נעול, הוא יפתח אותו.
זה מספיק טכנולוגיה לפתוח.
הרבה פה אנשים שרוצים לשמור שבת וחוששים שמא.
הוא רוצה לראות,
הוא פתאום מתפתה,
פתאום בא לו להסתכל,
פתאום שכח ששבת.
כל מיני דברים שיכולים להיות,
ואז הוא יכול,
מה שנקרא,
להסתבך עם הרשויות.
יכול לבשל.
טוב.
אומר סעיף א' שולחן ערוך, אם נתנו בשבת,
כל מה שדיברנו עכשיו זה
כניסת שבת.
נתנו בשבת אפילו במזיד.
מותר לו לרדות קודם שיעפה,
כדי שלא יבוא לידי איסור סקילה.
למי מותר?
לאדם עצמו, אבל חברו?
כבר אמרנו שלא.
כי זה לא יאפה בינתיים.
זה לא נאפה.
לרדות לפני שזה נאפה.
שלא יבוא לידי איסור סקילה.
קודם שיאפה, כתוב, אתה רואה?
שולחן ערוך אמר,
קודם שיאפה,
לא יבוא לידי איסור סקילה.
בתנורים שלנו, שאין בהם רדיה,
זה לא לקחת
מרדה ונמשוך.
מותר להוציא יותר משלוש סעודות בסכן או בשום דבר שיתחוב בו,
ומכל מקום לא יוציא ברחת.
זאת אומרת, איזה מין מקל ארוך כזה.
משום עובדין דחול.
טוב.
שיא יבחרת, לא ימלא אדם קדרה עסיסיות,
פירוש מיני קטניות הגדלות בארץ ישראל ולא בבבל.
ותורמוס,
ויתן לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשיכה,
שדברים אלו אינם צריכים בישול רב,
ודעתו עליהם לאוכלם לאלתר.
אבל לכך,
אף על פי שלא יתבשלו כל צרכן,
הרי אם הניח תבשיל שהתחיל להתבשל,
ולא יתבשל כל צורכו, שאסור להשותו.
עבור הדין לקירה וכופך.
כשאינה גרופה וקטומה ואפשר לחטות.
ואם עשה כן,
אפילו בשוגג,
אסורים למוצאי שבת עד כדי שייעשו.
שלא ייהנה ממלאכת שבת ולא יבוא להגיד,
טוב,
שבת הבאה אני אעשה אותו דבר.
זה בעצם הגזרה
שמה עד בכדי שיעשו, כדי שלא
יבוא להתפתות ולעשות אותו גם בשבת הבאה.
כיוצא בו, סעיף ט, לא ימלא חבית של מים,
ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה,
ואם עשה כן, אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו.
והוא אמר,
כי מים,
הוא יכול להגיד,
טוב,
במים אין הרבה,
אני יכול להקל.
אבל אם המים כבר הודחים,
אין שום בעיה שישאר גם למוצאי שבת.
בסדר?
זה מה שקורה לכל אחד, מחממים מים ביום שישי.
נשאר גם למוצאי שבת.
כמובן שזה נמצא, גרוף כתום וכולי, כל מה שצריך.
בסדר?
לכן כדאי לשים סימן
על המיחם החשמלי שלא יבואו להפעיל אותו בשבת.
שיהיה כגרוף וכתום, הרי המיחם,
הגופי חימום שלו גלויים או נסתרים,
לא משנה,
אבל זה אש.
לשים משהו, איזשהו פתק, איזשהו סימן,
כדי שלא יבוא לחמם בשבת יותר.
טוב.
סימנו, סיימנו את סימן ר' נ"ד,
בנושא הזה של דברים שממש הם על גבי האש.
בעזרת השם, סימן ר' נ"ה,
הכנת האש קודם שבת, כמובן מדובר פה כשהיו צריכים
להכין אש,
לא כמו אצלנו,
שיש גז או יש חשמל,
שזה רציף,
הגחלים הרבה פעמים נגמרים.
בעזרת השם, שבוע הבא,
ר' נ"ה.
כל טוב, להתראות.
