אנחנו, ברוך השם, רצים בהכנות לשבת.
לפני השיעור שעבר,
בשיעור שעבר
דיברנו על איך נזהרים בערב שבת כדי
לא להיכשל בכניסה לשבת שלא כראוי.
גם מבחינת הליכה,
גם מבחינת אכילה,
הכנות כאלה, מה אנחנו צריכים.
עכשיו, אנחנו מדברים על הכנת הסעודות לשבת.
למה אני אומר רצים להכנות לכבוד שבת?
זה יהיה סימן בשבילנו.
איזה סימן מדבר על הכנת הסעודות לשבת?
סימן?
Run. מה זה to run?
מה זה?
האוז.
האוז, יפי.
הכנת הסעודות לשבת.
ישכים בבוקר, בריצה.
ביום שישי להכין צורכי שבת.
אז באיזה סימן מדברים על ההכנה לשבת בהשכמה וריצה?
איך נזכור?
Run. Run. כן,
סימן Run. כן,
רק שלא יגידו לי בערבית,
אז התחילו לשיר שירים במקום לתורני,
כן?
אבל פה דברנו באנגלית.
בכל מקרה, הכנת הסעודות לשבת.
אחד הדברים המיוחדים,
וחשוב, חשוב לנו לדעת את זה,
שגם מופיע בסימן הבא, כן, בסוף ר"ן,
יש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת,
כדי שיכין צורכי שבת.
אז ראיתי כאלה שבכלל לא מפסיקים ללמוד.
לא כתוב ככה.
לא כתוב בשום מקום.
שכדי להתכונן לשבת,
צריכים להכין,
צריכים להכין שלושה דברי תורה ועוד אחד לקידוש ואחד לעונג שבת,
חמישה דברי תורה לשבת.
כתוב באיזשהו מקום להכין דברי תורה לסעודות שבת?
לקידושים בשבת?
כתוב?
אז מישהו אומר, בטח זה פשט.
איזה פשט.
כתוב למעט ביום שישי בלימוד כדי להכין צורכי שבת.
מה הם צורכי שבת?
צורכי שבת זה עניינים שקשורים לבירור מעמדנו בעולם.
כי אמרנו שהדבר הראשון, היסודי,
ההכרחי, הבסיסי,
שניתן לאדם הראשון בגן עדן, מה הוא?
מהו מצווה?
מפרי העץ אשר בגן?
אכול תאכל.
מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל.
אבל מה הצטווה אדם הראשון בגן עדן?
מה לעשות?
לאכול.
ואם שבת זה מעין העולם הבא, לא מעין,
מעין העולם הבא,
אז מה צריך לעשות בשבת?
לאכול, להתענג מאוד.
ואם צריכים לאכול בשבת,
צריכים להביא דברים שיש להם טעם של עוד,
כי אחרת לא ירצו לאכול בשבת.
אנחנו צריכים כמה שיותר
לענג את השבת.
ואם כך, צריכים להכין.
מי מכין?
מי מכין צורכי שבת?
עושה שבת.
כל אדם המכבד את עצמו,
מכבד את השבת, מכין צורכי שבת.
אמרנו פעם, איך אנחנו נדע
אם יש פה איזה רב שהוא תלמיד חכם גדול?
לכו אליו ביום שישי בצהריים,
תסתכלו.
אם הוא תלמיד חכם פשוט,
אז הוא עובד.
במטבח.
ואם הוא תלמיד חכם גדול,
אז הוא שם גם סינר.
שלא יהיה רבב על בגדו.
ומה הוא עושה?
גדול הדור, מה הוא עושה?
חותך סלטים, מסדר דגים.
מולח דגים.
יש
ייחודים וכוונות
במליחת הדגים.
למי שזוכה.
סיפרנו פעם
שהרבי לוי יצחק ברדיצ'ב,
שמעתם עליו?
מי לא שמע עליו?
סנגורם של ישראל.
הוא ילמד סנגוריה גם על מי שלא שמע עליו.
בכל מקרה, הוא נסע יחד עם
הרבנית שלו להתארח במקום רחוק.
טוב, אז יהודים שבאים מרחוק,
בזמנם,
צריכים להיות בשבת, מתי כבר מגיעים?
חמישי בלילה.
אז ביום שישי בבוקר הרבנית המארחת אמרה לרבנית מברדיצ'ב,
נו, את רוצה שאני אכבד אותך?
מה הכבוד שהיא נותנת לה?
היום היו אומרים, לפנות ציפורניים.
אבל מה, אז היא אמרה לה, מה את רוצה כבוד?
אני אתן לך את הכבוד לקלוע את החלות.
אמרנו, מה זה כבוד?
לקלוע חלות לכבוד?
שבת.
כבוד,
רגע נראה מה זה כבוד.
בקיצור, התחילה הרבנית מברדיצ'ב לקלוע חלות,
שואלת אותה, הרבנית אומרת, מה זה, מה את עושה פה?
אומרת לה, הלוואי שרב לוי יצחק
יכוון
בבציאת הפת
מעט מהכוונות שאני מכוונת בקליעתם.
זה ברור?
מה זה, להכין צורכי שבת?
שיהיה לו קצת כבונוס,
מעט ממה שאני מכוון את זה.
או,
תקנתם הפעם חלות?
אם אני יודע לבצוע אותם, זה כבר טוב.
אני
יודע לאכול אותם, זה כבר טוב.
כן, אנחנו נראה את זה פה.
נראה את זה
בהרחבה, כן.
נכון, אתם בטלנים,
שאין כדוגמתם.
הכל, צדיקה, על שולחן יבוא.
לא עושים כלום.
אבל לפחות החדר.
לארגן, לסדר, לטטא,
לשים מפה על השולחן,
שלא יהיה שולחן בלי מפה בשבת.
יש מספיק מה לעשות.
עוד אין לי מה,
בוא,
אנחנו עוד לא קראנו את השולחן הערוך.
אנחנו רק
הקדמנו לקראת מה אנחנו הולכים.
שני סעיפים קצרים.
אומר השולחן ערוך סימן רנ ישכים בבוקר ביום
שישי להכין צורך שבת ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו
ישתדל להכין בעצמו איזה דבר לצורך שבת כדי לכבדו
כי רב חסדא היה מחתך את הירק
דק דק בסדר?
מתי הוא היה עושה את זה?
בשבת?
או ביום חול?
שישי סלייסר לא בשבת ורבה ורבי יוסף היו מבקעים עצים רבי זירא היה מדליק את האש רב נחמן היה מתקן הבית
רבי זירא היה מדליק את האש
רב נחמן היה מתקן הבית מה זה מתקן הבית
יפה מאוד מטאטא הוא מכניס כלים
הצריכים
הוא מכניס כלים הצריכים לשבת
הוא מפנה כלי החול
מי היה עושה את זה?
רב חסדא.
מי היה רב חסדא?
גדול הדור.
מי היה רבא ורב יוסף?
גדולי הדור.
רבי זירא?
בכלל זה צדיק שבצדיקים.
שמתמיד.
ברח לארץ ישראל.
מה עשה רבי זירא כשהגיע ל ארץ ישראל בצור?
ארבעים יום תענית.
למה?
כדי לזכות, עזבו מה לשכוח,
כדי לזכות, לזכות בלימוד תורה של ארץ ישראל.
מה היה עושה רבי זירא?
אתה ניסית פעם להבהיר את הפחמים?
מה, אתה חושב שהיה לו מדליק פחמים כימי?
נוזלים, מוצק?
אה, צריך להבהיר פחמים, עבודה קשה.
זה רבי זירא, רב נחמן.
ספונג'ה.
מטאטא.
בסדר?
ומהם ילמד כל אדם.
ולא יאמר לו אפגום כבודי.
תראו לעצמכם שמישהו יראה אותי
בסינאר או לא בסינאר בבית,
עושה ספונג'ה.
זה נראה לכם הגיוני?
הרב, איפה הכבוד שלך?
הרב, הרב, לא, לא, לא.
שהרב לא יעשה דברים כאלה.
הרב יישב ללמוד.
בטח יש לו הרבה הרבה דברים על לימוד,
עוד לא סיים את כל התורה כולה.
רבותינו, יום שישי, מה עושים?
מכינים.
מארגנים לשבת מה שצריך.
כל מה שצריך.
ולא יאמר לו אפגום כבודי,
כי זהו כבודו שמכבד השבת.
מי שמכבד את השבת,
זה הכבוד שהקדוש ברוך הוא נותן לו.
אומר הרמה,
וטוב שזה הרמה ולא מישהו אחר.
ויש להשחיז הסכין בערב שבת.
כי זהו מכוונות שבת שמכין עצמו לאכילה.
מה הקשר?
עוד מעט ערב שבת.
אומר השולחן ערוך סעיף ב',
ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו.
זאת אומרת, אדם צריך להרבות,
אבל לפי רמת החיים שלו.
שלא יגיד, טוב, הקדוש ברוך הוא
מזונות שבת אינן מן המניין,
בוא נקנה.
אז סיפרתי את זה פעם.
זה גברת אחת מתקשרת אלי ביום שישי ושתיים בצהריים.
הרב, אתה חייב לבוא, יהיה פה פיצוץ בבית.
מה קרה פה?
טוב, יש ברירה.
ערב שבת, שלום בית.
מה?
אני הולך, אני רואה הכל מוכן ומברך,
שם בבית.
מכירים את המגשים של המלצרים הגדולים האלה,
הארוכים?
נראים כאלה, מכיר את זה?
ארוכים?
אליפסה?
מגש כזה, עם דג.
דג שלם,
על הסלמון שלם,
כבוד שבת.
אבל מה זה?
מזונות של אדם קצובים לו,
חוץ ממזונות שבת.
קניתי לכבוד שבת, לא מהחשבון.
טוב, כמה זה עלה לך?
לא הרבה, הרב.
אבל זה לא משנה.
כמה לך?
600 שקל.
טוב, קנית השבת את זה, מה תקנה השבת הבאה?
על כל המלגה שלך 1,200. לחודש.
מה תיתן לילדים לאכול?
מזונות שבת שלא מן המניין.
אתה טוב אתה רבה מבלז?
יש לך קצת תרומות?
באנטוורפן?
לא?
מה אומר השולחן ערוך?
כפי יכולתו.
אתה תקנה לפי הרמה שלך.
קנה שלוש חתיכות, זה בסדר.
חלק אותן לשניים.
שיהיה לכל ילד חצי חתיכה.
זה מה שמתאים לך.
ומה זה באמת כיבדת?
כי אחת הדברים יותר פשוטים.
כפי יכולתו, הרמב״ם כותב, כפי כוחו.
טוב, בואו נראה את המשנה ברורה.
כל העניין הזה של ההכנות לכבוד שבת.
חשוב מאוד, לכן אנחנו מאריכים בזה.
ישכים בבוקר, ביום שישי, להכין צורכי שבת.
משנה ברורה,
סעיף קטן א'.
כתיב,
והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו.
הכנת יום הדבעה, והבאת המן הכפול הייתה לאלתר בבוקר.
נכתיב את כתובותו בבוקר.
בבוקר, לא עד חצות, אלא בבוקר בבוקר.
חצי, רבע היום, כן?
אף הכנה לשבת תהיה מיד בבוקר,
ומיד אחר קריאת שמע ותפילה.
אך אם הוא רגיל ללמוד אחר תפילה איזה שיעור קצוב,
או שלומד עם רבים,
אל יבטלנו.
כמו שכתוב בסוף סימן רס"א, א',
אם דרך המקום ההוא למכור בבוקר ולא ימצא לקנותו אחר לימודו,
לא יקבע לימודו אלא אחר הקנייה.
אם רגילים למכור בבוקר,
ישכים קודם לתפילה,
ולא ימצא לקנות אחר התפילה,
יקנה,
ואחר כך יתפלל.
אך יראה לקרוא קריאת שמע,
לפחות בזמנה,
כמה שהגיע הזמן.
ואין זה בכלל שאסור,
אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל,
למה?
כי כל מה שהוא קונה אוכל לכבוד שבת,
שזו חפצי
שמיים היא.
זה לא בבטן שלי, זה בשביל...
כבוד שבת, כבוד השכינה.
לכן, אם למשל בקריית שמונה,
באיזה יום יש יום שוק?
חמישי.
אם אתה בא ביום חמישי, אחרי התפילה, שמונה בבוקר.
מה נשאר לך?
לאסוף את הארגזים ליד הבסטות.
תשע בבוקר כבר סגור, נעול, מנוקה.
מתי באים לקנות ביום שוק בקריית שמונה?
שש בבוקר.
חמש וחצי, שש.
זה ברור.
בן אדם מתפלל בבית כנסת,
חורף,
גומר אותה ברבע לשבע, שבע,
הולך לומד משהו, הוא בא בשמונה,
בסדר?
מה יישאר לו?
ברמה.
או יישוב קטן.
מביאים,
אנחנו רואים בבתים שעדיין,
אני יודע שיש עוד כמה בתים בודדים כאלה,
שעדיין
קונים את החלות בחנות.
אתה מכיר בתים כאלה?
יש עוד כמה בודדים
ואופים בבית.
אז הוא הולך לקנות חלות.
יישוב קטן, מביא 100 חלות.
אם הוא יבוא בשמונה וחצי אחרי התפילה לקנות חלות,
מה הוא יקבל?
חלות פיתות.
זאת אומרת, אלה שנשארו מאוחרות.
זה כבר עוד שבת.
אז מתי אני אקנה?
אם אפשר, מיד אחרי התפילה, בסדר.
אי אפשר גם מיד אחרי התפילה,
לפני התפילה,
אבל אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם לתפילה.
התעוררת,
ברכות השחר, מיד לבית הכנסת.
זה לא צרכים פרטיים שלי,
זה לא בשבילי, זה בשביל השבת,
כבוד השכינה.
הנושא ברור,
כמה צריכים להקפיד בעניין הזה,
להביא דברים משובחים
לכבוד שבת.
ואם זה שבתות קצרות,
נראה את זה עוד רגע,
ואם זה מקום שמוכרים, כמו שאמרנו, ביום חמישי,
מתי
היום שוק בקריית גת?
יום רביעי?
שלישי?
בבאר שבע מתי?
בקיצור,
היום כבר יש יותר שוק,
אבל פעם היה שוק,
היום גם יש סופרים,
אבל בזמנו לא היה.
בסדר?
צריך אדם להשכים,
להכין צורכי שבת.
שחס וחלילה לא לרדת ברמה.
אומר המשנה ברורה, סעיף קטן בית.
ביום שישי.
והוא יותר טוב מי שיקנה ביום חמישי.
שהוא ניכר יותר שהוא לכבוד שבת.
אם לא בדבר שצריך הכנה רבה.
כמו בשר למלוח וכדומה, יש לקנות ביום חמישי.
אך אם הבשר שמוצא ביום חמישי הוא כחוש,
ויש ספק שנמצא ביום שישי שומן וטוב,
ימתין ליום שישי.
ומסתברא שבימים הקצרים,
כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום חמישי, עדיף.
וטוב שיאמר על כל דבר שקונה, זהו לכבוד שבת.
כי הדיבור הוא פועל הרבה בקדושה.
אף על פי כן, אף על פי שהכין בהשכמה,
מצווה היא לכתחילה שאוסיף גם בין השמשות.
רמז לדבר שנאמר, והיה משנה, כלומר שהכינו שנית,
מה כותב הרב בן איש חי, אבא שלו, רבי משה,
היה מכין כמה דברים לשבת,
ביום שישי בבוקר לכבוד שבת.
אבל היה גם ביום שישי, ביום שישי אחת צהריים היה מכין.
מה היה מכין בשישי אחת צהריים?
מנות.
זה דבר יחסית קל,
דברים שיש הרבה מאמץ,
תכלס אתה אפילו סמוך
להדלקת נרות.
אז זה דברים אחרים, שצריך גם יותר מוקדם.
לשחות,
להכשיר את הבשר,
אם לא, מצומצם, תעשה כבר יום חמישי.
אבל המציאות הייתה שהיו קונים הכל טרי,
כי לא היה יותר דרך אחרת.
והיום,
אם אתה תלך ביום שישי לכל הקניות, מתי תגיע הביתה?
רבותיי עושים קניות,
היינו בחמישי לחוץ,
רבים, יום עמוס מתחיל.
טוב, נראה עוד רגע, הלל, שמאי,
מיום ראשון כבר, אבל
בואו נראה.
כתוב בתורה,
זכור את יום השבת לקדשו.
זכור את יום השבת לקדשו.
דרשו בית שמאי,
שתהא זוכרו מאחד בשבת.
אז קנה לו חלק יפה.
תהיה מתקנו לשבת.
ואמרו על שמאי הזקן,
שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת.
למה?
מוצא ביום ראשון איזה משהו טעים,
איזה חתיכת בשר טובה.
אומר, זה לכבוד שבת.
פתאום ביום שני, מה
הוא מוצא?
יותר יפה.
מה הוא עושה ביום שני?
אוכל את מה שהוא קנה ביום ראשון לכבוד שבת.
וביום שני הוא כבר קנה משהו לכבוד שבת יותר טעים.
זאת אומרת ביום ראשון כשהוא קנה וביום
שני אכל לכבוד מה הוא קנה ואכל את זה?
לכבוד שבת כי הוא קנה לכבוד שבת והוא
אכל לכבוד שבת כי הוא כבר מצא
משהו יותר טוב זאת אומרת כל החיים
שלו הוא אוכל לכבוד שבת אמרנו פעם
מביא את זה השפת אמת,
פרשת ראה,
כמה פעמים, כמה שנים.
פרשת ראה הוא מביא
את העניין הזה שאוכלים דברים שבקדושה
לא מעורב בהם סיגים של רע,
והם מביאים יראת שמיים.
למשל,
מעשר שני,
שבאים ואוכלים אותו בירושלים.
למה?
תאכלו למען
שתהיה יראת השם על פניכם.
אם תאכל דבר שהוא נקי מסיגים, יראת השם על פניכם.
אומר שפת אמת בשם זקנו,
שגידל אותו אביו נפטר כשהיה צעיר,
בשם זקנו הוא אומר,
ולכן אכילה של שבת מביאה יראת שמיים.
מי שאוכל אוכל המיוחד לשבת,
מביא אותו לידי יראת שמיים.
מה הבעיה שלי הרבה פעמים?
שאנשים אוכלים אוכל שהוא גם רגיל ביום חול.
תאכל אוכל שמיוחד לשבת.
איזה אוכל מיוחד לשבת?
חמין.
רק עד יום שלישי?
עד יום חמישי.
אתה צודק.
במסילתם, הם מבקשים כל יום
שאריות מהחמין.
דרך אגב, בואו אנחנו גם נהיה עסקיים.
בסדר?
אתם אומרים רוחניים, אבל
גם עסקיים.
זה עסקה טובה, לאכול כל יום את החמין.
למה?
מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד?
סוף השנה או יום כיפור, תלוי מי אומר.
חוץ מהוצאות,
שבת.
ואם עשיתי חמין לשבת,
זה על חשבוני או על חשבון הקדוש ברוך הוא?
האם אני אוכל את הכל השבוע?
שיחקתי אותה,
הרווחתי.
לכן אני אומר, יש כאלה,
מה, נישאר לי יום ראשון?
לשבת נעשה פחות.
אתה לא מבין שמה שאתה עושה,
אם הקדוש ברוך הוא רוצה,
הוא יתחשב שישאר גם לי יום ראשון?
ואם נישאר לך יום ראשון, מה תעשה?
איזה כיף, איזה טעם.
גם אני אוכל בזה טעים וגם,
לא על חשבוני.
תאכל פעמיים.
בסדר?
אנחנו גם אנשים עסקיים, שלא יסתכלו עלינו ככה.
אצלנו מניות.
איפה המניות?
זה הקדוש ברוך הוא?
לא יורד אף פעם.
תמיד זה עולה.
אז אם נשארו שאריות משבת,
במקום להתחיל לעקם את הפרצוף,
תתחיל לפתוח את הלסתות.
תגיד תודה רבה.
לילעוס.
בסדר?
זה ברור?
נעשה את זה ברור?
האדם צריך להתכונן לשבת, להכין לשבת, ו...
לדעת שזה עונג שבת, האכילה.
לכן הוא אומר שהילל,
סליחה, ששמאי היה כל ימיו אוכל לכבוד שבת.
על חשבון מי?
על חשבון הברון.
מלך מלכי המלכים,
קדוש ברוך הוא.
לא ברון הוא, אלא ברוך הוא.
בסדר?
נמצא
שהאכילה היא כדי שתישאר יפה על שבת.
אבל הלל הזקן, מידה אחרת הייתה בו.
שהיה אומר,
ברוך ה' הוא אמר,
יום יום יעמוס לנו צורכנו.
זאת אומרת, אנחנו צריכים כל יום לדאוג,
או לדאוג, לקבל מה שיש לנו היום.
היה איזה יהודי אחד,
ברח לי השם שלו,
ג'ינג'י,
היה עובד בגננות,
כשהיינו ילדים קטנים.
אבל מה, היה מרוויח כמה פרוטות מהגינוי.
פעם ראיתי אותו,
אחרי שנים שנים שלא ראיתי אותו,
ראיתי אותו ליד מרכז הרב, וגם זה היה לפני 25 שנה.
אני רואה אותו,
באתי
לתת לו צדקה.
חמישה שקלים.
הרבה כסף זה היה, נכון?
היום זה כבר פחות.
אז תקרא, לא,
שניים.
קח חמישה.
חכה חכה, רגע בוא תיקח, יש לי עוד אפשר.
מה, למה?
אני כדי להשלים מה שאני צריך היום,
הייתי צריך רק שני שקלים,
לא לוקח יותר.
הבנו את זה?
היו כל מיני צדיקים כאלה,
כשאתה חושב אותם
כאילו מה הם,
הוא שני שקלים.
אם נתנו לו יותר, הוא בא למרכז נכנס לזה,
נתנו לו יותר, הוא שם את זה בקופה במרכז.
אני צריך להיום חמישים שקל.
קיבלתי חמישים וחצי, את החצי אני שם.
ויותר לא אוסף.
מה יהיה מחר?
עוד חמישים.
מה יהיה ביום שישי?
מאה.
בסדר?
זה ברור.
זה מידתו של הלל.
ברוך השם,
יום יום יעמס לנו.
יום יום כשבורו מעמיס,
נתן לנו מה שרוצים.
אם אנחנו קוראים לזה,
קח את החמין,
שיהיה לך.
טוב.
והסכימו הרבה פוסקים שגם הלל מודה שדברי בית שמאי עדיף טפי.
אלא שהיה בוטח בהשם שבוודאי הזמינו לשבת מנה יפה משאר הימים.
וכדי לחזק מידת ביטחונו היה נוהג כאן.
אבל בשאר כל אדם שאין ביטחונו חזק כל כך,
גם הוא מודה ששמאי עדיף טפי.
הוא פשוט עיכב דבר שלא שכיח לקנות,
כשיזדמן לו דבר שלא יהיה נפסד,
אז יניח אותו לשבת.
בסדר?
וזה מה היו עושים לנו בתור ילדים.
אתה קונה משהו חדש, קודם כל לחכות לשבת.
פירות,
הגיע פרי חדש,
אם קנו אותו ביום רביעי, ביום חמישי, זה לא משנה.
מתי אוכלים פרי חדש?
שבת.
לכבוד שבת.
בגד חדש, מתי לובשים אותו פעם ראשונה?
שבת.
כל דבר הוא שבת.
זה כבוד שבת.
אתה יודע שכל מה שהוא עושה,
כל הברכה והשפע שהוא מקבל, הכל משבת.
מצווה לטעום מכל תבשיל בערב שבת כדי לתקנן יפה כהוגן
והנה בספר שולחן שלמה שהטעימה בערב שבת מכל מין
בוודאי מצווה ורמז לזה טועמיה חיים זכור
בסדר אבל טועמיה
אני ראיתי אנשים שהסעודה של טועמיה
בו היא גדולה סעודה יותר מליל שבת
כולל בירות ומשקה
זה ברור,
תטעם כדי לראות שהכל מוכן כמו שצריך.
השתדל להכין בעצמו.
בעל הבית.
תראה, בוא נאמר ככה, יש פה היבטים שונים.
מצד אחד,
אם האישה באמת היא אחת שמבינה שיש מצווה טועמיה וכולי,
אין בעיה, בעל הבית.
מצד שני,
מה תגיד אישה ממוצעת?
מה, אתה פותח לי את הסירים, מעביר עליי ביקורת?
אתם מכירים את זה,
שאמא לא רוצה שתפתח לה את הסירים.
אתה פותח סירים.
ומה אם היית אומרת?
עוברים פה.
עבדתי עם המנות.
עם המנות, טוב.
ולא סתם מנות,
המנות של הסטייקים עם הפסים,
זה מנות.
מכבד,
לא מכבד.
בסדר?
ברור העניין.
יש פה צדדים לכבוד, תלוי בקיצור, תלוי בבית.
אבל צריך שיהיה ברור שהתבשילים טובים לכבוד שבת.
תטעם משהו.
מפארים ומכבדים את השבת,
יצא עכשיו כל מיני טועמי ה...
ספרים על הרשלה,
שאמא שלו באה להוציא את העוף,
הוא אמר שנשאר רק...
בקושי.
הרשלה, מה זה?
אומר להרשלה, אמא, מה הפירוש?
מה זה?
סיר
ריק.
אומר למצווה,
לראות לו בכתוב,
טועניה החיים זכו.
אומר, כן, אבל יש המשך.
וגם מואבד יבריה גדולה בחרו.
בחרתי את הכי גדולה.
מה כתוב באמת פה?
גידולה וחו.
בסדר.
מהו העניין?
זה הר שלה.
אתם יודעים מי זה ההר שלה?
רק השנה גיליתי, שנה, סוף שנה שעברה גיליתי.
מי ההר שלה?
רב צבי הירש.
הוא היה אחד מהחבורה הקדושה
של ברוך ממז'יבוז',
נכד של הבעל שם טוב.
ברוך ממז'יבוז'
היה מאוד מאוד לחוץ,
מאוד מאוד עצבני.
אם רצו ככה להרגיע אותו ומניחו אותה וזה,
זה היה אחד הצדיקים שהיו מחוברים איתו,
החבורה שלו,
קראו לו,
רב צבי הירש מאוסטרופול.
איך החבר'ה כינו אותו?
הרשלה.
והוא היה דואג לספר בדיחות
לרבו רחמי ג'יבוש.
סיפורי הרשלה.
ואני רק השנה,
אתה נכון שבועות, אחרי שבועות, שנה שעברה,
גיליתי שהוא באמת נפטר לפני 200 שנה,
את אף קוף עין זין ואת הציון שלו.
איפה זה?
ליד הבעל שם טוב?
ממש
קרוב לבעל שם טוב.
בסדר,
ואחרי שגיליתי את זה,
באתי הביתה וחיפשתי את הספרים על הרשלה.
פתאום אתה רואה את הסיפורים שלו,
כל סיפור
עומק שבעומק.
היום ראיתי נשאר מזה רק כמה ספרי קומיקס.
אז
לא הבינו כלום מי זה היה.
היה אחד הצדיקים.
טוב, בכל מקרה.
תורמי החיים זכו כדי לבדוק שתבשילים טובים
להכין בעצמו כי מצוות כיבוד שבת מוטל על כל אדם
כי כתוב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד
ומצווה בו יותר מבשלוחו לא הכוונה רק אם
מישהו אחר לא מספיק גם אני אעשה משהו
ההפך תיכנס
להכין צורכי שבת לפני כל אחד אחר
אל תחכה לראות אם נשאר משהו לעשות.
לא, אני אעשה לכם טובה.
מה נשאר לעשות?
טוב, סידר את הנרות.
כנס, תתחיל לעבוד.
ועיין בביאור הלכה.
טוב,
מה ביאור הלכה?
אומר ברמב״ם, תראו, בביאור הלכה מביא.
יש לכם?
ברמב"ם מביא על דין זה בלשון חייב,
שזה לשונו פרק ל' ד',
אף על פי שהיה אדם חשוב ביותר,
ואין דרכו לקחת דברים מן השוק,
ולא להתעסק במלאכות שבבית,
חייב לעשות דברים שהם לצורך השבת בגופו,
שזהו כבודו.
חכמים הראשונים,
אם אין שם מפצל עצים,
לבשל בהם,
ראינו את זה,
שם הבשל לא מולח בשר,
הוא גודל פתילות,
לנרות,
ומשער יוצא וקונה דברים שהם לצורך שבת,
ומאכל הוא משקה,
על פי שאין דרכו בכך.
והכוונה על איזה דבר מן הדברים,
ואין בקידושין ממע"ל,
וכאמר שהמצווה בו יותר מבשלוחו.
אפשר שלרמב"ם גם כן לאו חוב גמור,
אלא כי אין חובה משום כבוד שבת.
סברת הרמב"ם דיעילה ואחי,
לא היו מבטלים כל עני המוראים תורתם עבור זה.
בכל מקום לא היה ואיזה חובה גמורה,
ותדע,
זה לא השגיחה בגמרא בשם חובה,
כי אם על הדלקת נר בשבת.
ודווקא כ"ה עמוד ב',
ולא נגיעים לסעודות,
ודווקא עמוד ב',
ומכל מקום צריך חיון.
בסדר?
לכן אדם צריך להשתדל לעשות דברים.
ותראו גם כי זהו כבודו מביא שם,
שלצורך מצווה זה לא נקרא,
שתמיד חכם,
כן כאילו מחלל את השם שעושה דברים מלאכות בזויות בפני ציבור.
עושה את זה לכבוד שבת, וזה מסופר פה.
הרב נחמן,
שהוא בעצמו ריתך,
הדביק,
דפק מסמרים למעקה בבית.
מה אתה פועל?
אבל כולם יודעים שמעקה זה מצווה?
מדאורייתא, כן, רבי נחמן עושה את זה.
הוא בעצמו.
לא מן השליח.
לקח את הריתוך האחרון
שמחזיק את המעקה, הוא עשה.
אתה יודע, כדי לקיים מצווה מהתורה.
מצווה בו יותר מבשלוחו.
כמובן, צריך להגזים, כמו כל דבר.
במילים אחרות, תמיד חכם גדול,
פעמים מתבטאת גדולתו,
שהוא עושה
רצון השם.
ואם יבוא איזה תלמיד חכם,
ויגיד,
טוב,
שאלה גם מה זה תלמיד חכם.
על זה צריך לבדוק.
אני לא מוריד את האשפה בבית שאשתי תוריד.
שמעתי את זה פעם באיזשהו מקום, אז זה עזר לי.
סתם גאווה.
ועל להוריד אשפה, לתקן את הבית, זה לא כבוד שבת?
מה קרה?
בסדר?
זה ברור?
לעשות ספונג'ה, לצחצח, נעליים, זה לא בכבוד שבת?
בוודאי, מה השאלה?
לכבוד שבת.
לא יאמר, לא אפגום בכבודי, זהו כבודו.
אם הוא מכבד את השבת, יש לו כבוד, ואם לא,
אנחנו מדברים רק דברים חיוביים.
בסדר?
כתבו הספרים
ירהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת
כי שבת נקראת כלה למלך
כאילו מקבל פני המלך, ברוך שמו
ואין מתקבלים כשהוא לבוש בבלויי הסחבות
של חלאת העוונות ולכן מה עושים לכבוד
שבת קודם כל מתרחצים
עכשיו אחרי שמתרחצים מה עושים לובשים
בגדים המיוחדים לשבת
לא בגדים רגילים של יום חול
לא יהיה לבושך של שבת, כי לבושך שבחול.
בגדים שבשל בהם לרבו, לא מוזר כוס לרבו.
טבח הוא לא מלצה, בגדים אחרים.
שבת צריכה להיות בגדים מיוחדים לשבת.
אפילו בזמנו, כשהיינו בצבא,
לקחנו זוג מדים, מה שנקרא, דנדש.
מושג ברור?
חדשים חדשים, מבריקים.
נעלנו אותם.
זה מדים לשבת.
זוג אחד לשבת.
א', ב', א', איפה היית?
אתה לוקח מאפסנאות, זוג אחד חדש חדש,
זה לכבוד שבת.
לא משתמש בו באמצע השבוע.
רק בשבת.
כשיהיה לבושך שבחול,
כלבושך שבכל, צריך שיהיה מבריק,
מיוחד, נקי.
באמצע השבוע נראה מה מדהים,
בפרט ב'.
עם שמן או בלי שמן?
חופשי.
זה לא שבת.
טוב,
אפילו זה.
מה בבית?
בכלל אין שאלה.
מנהגים מיוחדים לשבת.
ולכן, דרך אגב, בגלל שעושים חשבון נפש,
לכן יש מהמקובלים שעושים כל יום שישי
התרת נדרים.
חלק מהחשבון נפש.
אז זה לא רק הביגוד החיצוני, גם הפנימי.
גם את הגוף מלקים.
ולא רק את הגוף, גם את הנפש.
ומה זה הנפש?
חזרה בתשובה.
חשבון נפש
של השבוע.
כל לילה לפני השינה,
קריית שמע עושים חשבון נפש.
וכל שבוע לפני שבת עושים
חשבון נפש.
וכל ראש חודש,
זמן כפרה,
לכל תולדותם.
וכל רגל, וכמובן,
ראש השנה ויום כיפור.
אנחנו הולכים במעגלים.
טוב.
ויש לפנות כורי עכביש,
הנקראים שפינוועבס מהבית.
בסדר?
למה?
אומרים שזה כבוד שבת, ומה זה נותן לנו?
שלום בית.
קורי עכביש,
סגולה לשלום בית.
עוד רגע נראה.
שזהו בכלל כבוד שבת, וכל שכן צריך לכבד את הבית,
מאבק ואפר ובעוודות,
וזהו הכל בכלל כבוד שבת.
ויתמה בדעתו, כאילו יבוא לתחסן מלך בשר ודם.
כמה מכבד הבית הוא מציע אמיתות,
גירסאות של ישיבה בכוונה.
וכל שכן, שבת מלכתה.
ומי מלמד כל אדם,
היינו אפילו החשוב ביותר,
ובפרט בימים קצרים.
ומכל שכן,
כשרואה שכבר הוא סמוך לשבת,
שאז הוא מחויב לעסוק בכל כוחו.
וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה,
שהיו מכבדים בבית בעצמם,
כשהוא אומר,
ראיתי אנשי מעשה גדולי תורה,
על מי הוא מדבר?
חפץ חיים, על מי דבר?
על רבי ישראל מאיר הכהן מראדין.
אתם מכירים אותו?
מי זה היה?
החפץ חיים בעצמו.
מה, התבלבלתם?
טוב.
כן,
שאז היו מכבדים הבית בעצמם בימים הקצרים,
כדי שלא יתחלל שבת.
וזהו חיוב גמור על כל אדם.
דהא איש שאין לו מישהו אחר,
או שהשליח אין לו פנאי.
בסדר?
חשוב.
עכשיו,
על מה שאומר הרמב״ם שיש להשחיז סכינים בערב שבת,
אומר פה המשנה ברורה, או בספרי,
מדרש הלכה,
מסמיך לעיקרא.
הסמכת מהפסוק.
וידעת כי שלום אוהלך.
מה זה וידעת כי שלום אוהלך?
זו השחזת סכינים.
כי אם כהה הסכין,
יוכל לבוא לפעמים לידי קטטה חס ושלום.
עם הסכין, שרוצים לאכול את הבשר, הוא לא חד.
ובן אדם בא לחתוך את השניצל, את הסטייק,
מה הוא יגיד?
נו,
הסכין לא חותך.
סימן
שהגברת
לא בישלה כמו שצריך.
היה שלום בית.
לכן צריך להשחיז את הסכין.
בזמנו שלחתי איזה זוג.
זה הצלחתי לברכה.
אז הוא אומר,
בא אליי הבחור, תגיד לי, מה הרב חושב שאני מרוקאי?
מה קרה?
אמר לי להשחיז סכין ביום שישי.
אז הוא אומר,
הרב לא נעים לו להגיד לך,
תפסיק לרדת עם אשתך.
יש לו בית.
אז הוא אמר לך, תשחיז סכין.
אז הוא אומר לי, מה?
זה רמז, אשכנזים.
תשחיז סכין.
למה?
כי אם הסכין לא חד...
לא יחתכו את הבשר כמו שצריך,
כי הריב הוא בשר לא מבושל, בשר לא מבושל טוב.
אומר הרב בן איש חי,
ואפילו שהיום לא רגילים להשחיז סכין שאוכלים בו,
נכון?
משחיזים אולי סכין שחותכים בשר לפני הבישול,
כן?
אבל לא משחיזים
סכין של הסט.
חותך.
אומר הרב בן איש חי, ואפילו שהיום אנחנו לא רגילים
להשחיז סכין, זה שלום בית.
למה?
כיוון שיצא מפה קדוש,
מדרש תנאים,
כיוון שיצא מפה קדוש,
אין דבריהם חוזרים ריקם.
זאת אומרת,
תעשה את זה.
גם אם אתה לא צריך להשחיז את הסכין, תשחיז.
יהיה בסדר.
שלום בית.
אז הדברים, תראו,
ספרי זה מדרש תנאים.
וידעת כי שלום אמר לך.
אז נשים לב לדברים, יש עוד כמה דברים.
טוב.
סעיף ב, כפי יכולתו.
הל,
ל,
בסימן רסבב,
שם מובאים כל הפרטים בזה,
ראינו שלושה חלקים.
אדם שיש לו צריך כמה שיותר, אדם שיש לו מעט,
אז השבתך יכולה להזדקק לבריאות,
אדם שאין לו בכלל,
וכבר נזקק לבריאות,
שלוש סעודות ולפחות קסה דה ארסנה,
זאת אומרת,
לפחות דגים קטנים
מוטל על הציבור.
טוב,
בעזרת השם, אנחנו פעם הבאה נמשיך.
נראה לי ששבוע הבא יש יום עיון על פורים,
נכון?
יפה.
אז
לא יש יום עושה.
בכל מקרה,
פעם הבאה אנחנו נלמד סימן ר'
נ' א',
הכל טוב?
שלוש דקות
