טוב, אנחנו בסימן ר' מ"ו.
אמרנו שהסימנים האלה, אנחנו לומדים אותם
כי צריכים ללמוד את הכול,
אנחנו לא מדלגים שום דבר.
אנחנו לומדים הכול מאלף עד תף,
אבל לא יודע אם יש לנו בכלל מה לעשות דברים כאלה,
מה אני הולך
להשאיל לגוי,
להזכיר לגוי איזה משהו חפץ שלי או משהו בדומה?
לא יודע.
בעיה גדולה היא...
יותר גדולה, נגיד לגבי השכרה לאינו יהודי בשבת,
והיותר גדולה שלי,
שיש אנשים שמשכירים ליהודים בשבת.
זאת אומרת,
אתן דוגמה.
בעל חברת השכרת רכב.
על הרכב
כתוב השם של החברה בדרך כלל, נכון?
למה כתוב השם של החברה?
פרסומת, בוודאי.
אם הוא לא כותב את השם של החברה,
לא ידעו בכלל שיש לו צי רכבים.
בסדר?
כותב את השם של חברה.
למי שייך את החברה?
לפלוני.
עכשיו,
כל הרכבים שבחברה הם שובטים בשבת?
נו.
והאם הוא מקבל שכר על זה שאנשים מחללים שבת?
וואו, וואו, וואו.
אתה מבין את הבעיה?
בעיה גדולה.
יהודי מחלל שבת.
נכון,
האדם לא מצווה על שביתת כליו,
נראה את זה בראש נ"ב.
הוא מצווה על שביתת החי הסובבותו, כולל בהמתו.
ואם נגיד היום שהאוטו זה הבהמה שלו,
אבל בכל זאת זה כלי,
זה
לא בעל חיים.
אבל הוא משכיר את זה.
לא רק שהכלי שלו עובד בשבת,
אלא הוא גם עושה על זה קופה.
אז אם זה גוי, זה בדיוק מה שמדובר פה בסעיף א'.
אבל אם זה יהודי,
יש בעיה.
לא יודע, מה היתר לבן אדם להחזיק חברת השכרת רכב,
רק אם הוא משכיר ליהודים שומרי שבת,
או נראה אם לגויים.
מה הפירוש?
אתה ראית מישהו שמשכיר רכב ולא מקבל עליו כסף?
הוא סוגר באותו שבוע.
אה, בהבלעה?
טוב, ואתה מתחיל לתת לי תירוצים.
בואו נראה בפנים, בסדר?
פתחנו ככה כדי להבין שיש
איזשהם דברים שצריכים בירור,
אבל...
אבל בואו...
טוב, סימן קנ"ב סעיף א',
מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי,
אף על פי שעושה בהם מלאכה בשבת?
מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים?
בסדר?
פשוט.
אדם לא מצווה שביתת כליו,
סימן,
קנ"ב,
אנחנו נראה את זה כשנגיע לשם.
ואני נתתי לו את הקונגו שלי,
נתתי לו את המיקסר שלי, לא יודע, נתתי לו כלי.
והוא עובד בו גם בשבת.
טוב.
ויש אומרים שכלים שעושים בהם מלאכה,
כגון מכוש וכיוצא בה,
אסור להשכיר לאינו יהודי בערב שבת.
זאת אומרת,
בא הגוי ביום שישי בצהריים,
או אולי אפילו לפני הצהריים,
בערב שבת,
תשמע, אני רוצה לשכור לשלושה ימים את
ההייבר שלך,
מכונת בטון.
יודעים שאנשים סוחרים כלי עבודה?
לא כולם מחזיקים כלי עבודה.
הוא בא לחנות ביום שישי,
הוא רוצה לשכור מערבל בטון.
הוא בא ביום שישי, הוא רוצה לשכור קונגו.
פטיש,
פטישון.
אין שאלה מה, כל כלי.
מותר להשכיר לו?
הוא אומר על השולחן ערוך, כן.
מותר להשכיר כלים.
יש מי שאומר, יש אומרים,
שכגון מכוש וכיוצא בה,
כמו שאמרנו,
כלי עבודה כאלה,
אסור בערב שבת.
ביום חמישי מותר להשכיר לו.
ובלבד שלא יטול שכר שבת, אלא בהבלעה.
אני ביום חמישי לא משכיר לגויים לשלושה ימים,
אני משכיר לשבוע.
אתה רוצה לשבוע?
תיקח.
מראשון עד שישי,
או מחמישי
עד רביעי הבא.
אתה מוכן?
קח.
אתה לא מוכן?
אין.
אני,
אנחנו אומרים רצף של שבוע, אני נותן.
בדרך כלל שבוע יותר זה משהו לאומי, נכון?
או,
אתה שוכר כמובן?
בסדר, טוב.
רשמי וו.
וביום החמישי מותר להשכיר לו בלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה,
כגון שהשכירו לו לחודש או לשבוע.
ולהשאיל לו מותר אפילו בערב שבת.
ומה וכן ניכר כסברה אחרונה.
מה הסברה האחרונה?
שכלים של מלאכה ועבודה,
כלי עבודה, משכירים רק ביום חמישי בהבלעה.
יום שישי לא משכירים.
מותר להשאיל לו בערב שבת,
אף אגב שיתנה עמו שאינו יהודי יחזור וישאיל לו.
ולא אומרים לו בהאי גוונא דהוי כסחירות.
זאת אומרת,
אם בא ואומר, טוב, בוא, תן לי את הכלי שלך,
כשתרצה אני אתן לך את שלי, אז כאילו זה שכירות.
אבל הוא לא נותן לו בחינם,
נותן לו בתמורה והוא ייתן.
אז לכאורה הוא מרוויח ממלאכת שבת.
בטוח שזה יותר טוב מההבלעה אפילו.
כי ברגע זה הוא לא נותן לו כלום.
טוב, סעיף ב'
אומר השולחן ערוך,
אסור להשאיל שום כלי לאינו יהודי בשבת.
ואפילו בערב שבת אם הוא סמוך לחשיכה.
מה זה סמוך לחשיכה?
כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל,
קודם חשיכה,
מפני שהרואה סבור,
שישראל ציווהו להוציא.
אבל אם בא גוי,
לפני כניסת שבת, ואומר תן לי בבקשה מקדחה,
שכן גוי,
תן לי מקדחה, אחזיר לך אותה ביום ראשון שני.
מה הדבר היחיד שאתה אכלת אותה?
ששיקדח בה בשבת.
כי הוא קודח בבית.
בסדר?
אבל מצד העיקר הדין,
מצד ההלכה,
אין בעיה.
זה השאלה.
זה לא השכרה.
השכרה כבר אמרנו.
אסור להשכיר ולהשאיל בהמתו לאינו יהודי,
כדי שיעשה בה מלאכה בשבת.
שהאדם מצווה על שביתת בהמתו.
זה מה שאמרנו בתחילת השיעור,
שהאדם מצווה על כך,
כן, שאתה ובנך ובתך עבדיך ובהמתך,
כל החי הסובב את האדם חייב לשבות בשבת.
ולכן אסור לבהמה של יהודי לעבוד בשבת,
אפילו מעצמה.
אם לאדם מותר שכליו יעבדו בשבת,
בהמתו אסור.
אתן את הדוגמה של חכמים.
האם מותר לנו
לשים חיטה ביום שישי
בתחנת קמח
ונחל עמוד?
מכירים את תחנת קמח ונחל עמוד?
איך היא עובדת?
טורבינת מים.
יש מוט גדול מהתחנה כלפי מטה,
בסוף המוט יש טורבינה,
הזרימה של המים בנחל מסובבת
את הטורבינה הזאת,
את הטורבינה הזאת, זה מסובב את המוט ומסובב אחר כך את האבן רחיים.
ומוצא שבת הוא מגיע,
יש לו טון קמח.
היה ביום שישי טון חיטה, עכשיו טון קמח.
מותר או אסור בשבת?
מותר.
אבל אם זו תחנת קמח אחרת,
משפרעם או מעלייא,
איך שמה עובדת התחנה?
יש גם מוט
על האבן השוכבת,
אבל קושרים שמה חמור, פרדה, לא יודע מה, פרד,
והוא מסתובב סביב.
מסתובב סביב,
מוצא שבת, יש לך קמח.
מותר או אסור?
ומה ההבדל בין זה לבין זה?
פה זה כלי של האדם, ואין אדם מצווה שביתת כלב,
ופה זה הבהמה, החיה של האדם,
מצווה בשביתה,
אסור לו לעבוד בשבת.
בסדר?
זה הבדל גדול.
לכן אומר ככה,
אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לאינו יהודי,
כדי שיעשה בה מלאכה בשבת.
כשאדם מצווה על שביתת בהמתו,
אבל יכול להשכירה או להשאילה או להתנות,
שיחזירנו לו כל יום שבת.
אבל לא, אפילו אם יתנה, אם אינו יהודי, שתנוח בשבת.
כן, אין אינו יהודי נאמן על כך.
גוי לא נאמן שישבית בהמה שלו יום אחד בשבוע.
זה ברור.
אתה אומר לו שלא יעבוד איתם בשבת, הוא יעבוד איתם.
אתה לא מבין מה קורה פה.
למה, יום עבודה הוא מבזבז?
טוב.
איך?
לא.
מכוניות היום זה כמו כלים.
אבל דיברנו על השכרת רכב
שאנשים משכירים ליהודים.
משכירים לגויים,
בהבלאה, ואני יודע מה.
אל תכתוב את ה...
הדבר שאתה משכיר לגוי, תוריד את המדבקה של השם.
של ההשכרה.
זה היה היתר, הבנתי.
אבל, אולי.
אבל להשכיר ליהודים?
מה, מה הדין?
מה זה?
לכן אמרתי,
אני לא יודע איך בן אדם מחזיק חברת השכרת רכב.
בפירוש.
הוא נוסע בשבת.
מאיפה הוא יודע?
הרי אם הוא לא היה נוסע בשבת,
הוא היה מבקש הנחת שבת.
אתה מכיר את הפרוצדורות בהשכרת רכב?
מי שלא נוסע בשבת,
אומר,
אני לא נוסע בשבת,
ואז על שבת הוא משלם רק את הביטוח.
בסדר?
עכשיו,
מי שלא נוסע בשבת,
הוא יגיד,
לא,
אני בסדר,
אני...
ומי שנוסע,
הוא נוסע, הוא משלם מחיר מלא.
עכשיו, אם זה היה שבועי,
בסדר, שבועי, שבועי.
אבל, לא יודע בדיוק מה, בגוי אני מדבר.
זה גוי.
אבל מי יהודי?
מה פתאום?
אתה צריך להגיד לאנשים שבשבת אין ביטוח על צד ג'.
למה?
אתה לא נוסע בשבת.
יש רק ביטוח של גניבה של האוטו.
בסדר?
טוב.
כן,
ואם היא שאלה או הזכירה לגוי ויתנה
עמו להחזירה לו קודם השבת ויקבע בשבת,
יפקיריה בינו לבין עצמו קודם השבת,
או יאמר,
בהמתי קנויה לגוי,
כדי שיינצל מאיסורא דאורייתא, לשים לב לדבר הזה.
זה עשרת הדיברות.
זה איסור תורה,
שבהמתו של אדם תעבוד בשבת.
אתה יודע, זה ברור.
מי שמחזיק סוס.
יכול להגיד,
טוב,
אני בסדר,
אני משאיר את הסוס,
אבל
השכן שלי ייקח אותו לצורכו.
איסור.
איסור
תורה.
שכן גוי גם, כן.
הבעיה היא שהבהמה עובדת.
יהודי ברור לנו שזה אסור, כן.
מה הפירוש?
אתה שואל אם הבהמה עובדת?
לא.
חליבת פרה זה לא מדין זה שהבהמה עובדת,
היא לא עובדת,
היא לא סוחבת כלום.
אבל אסור לחלוב פרה בשבת, כן.
אז יש
פתרונות.
מה יקרה אם לא יחלבו פרה בשבת?
רק תסבול?
יהיה פיצוץ.
רק בשביל לסבר את האוזן,
כמה היום בישראל,
מקום מספר אחד בעולם,
פרה ביממה שתי חליבות נותנת,
כמה חלב?
איזו, 40 ליטר, כן.
מה שאתה שותה בשנה.
בסדר, עשתה לך שלא חולבים
פרה.
הצער בעלי חיים.
לכן חולבים פרה לרצפה.
אה,
אבל היום לא עושים את זה בידיים,
פניאומטי,
פתרונות,
גוי.
בקיצור, יש פתרונות.
אבל באופן עקרוני, אסור לחלוף פרה בשבת.
לא, מצד המלאכה.
זה מלאכה, לא מצד שהיא עובדת.
היא לא עובדת, זה לא מוגדר כעבודה.
חליבת פרה,
זה לא מוגדר שהפרה עובדת בשבילך.
אין דבר כזה.
פרה עובדת זה פרה סוחבת,
זה פרה חורשת.
זה פרה עובדת.
בסדר?
טוב.
אומר הרמב"ם,
אם רוצה,
יכול להפקירה לפני שלושה בני אדם כדין שדין הפקר,
ואפילו האחרון,
כל אדם יכול לזכות בה.
בוודאי,
אין כוונתו,
רק כדי להפקיר,
מעליו איסור שבת.
אתם מבינים?
זה מין...
אני לא אוהב את הסעיפים האלה.
הוא מפקיר, אבל זה לא ההפקרה המלאה.
אדם קבל שבת ביום טוב,
ואין אדם מצווה שביתת באמתו ביום טוב.
טוב, כי זה לא שבת.
זה משהו אחר.
ישראל יש השכיר שוורים לאינו יהודי לחרוש בהם.
יש מתירים אם קיבל עליו האינו יהודי אחריות מיתה או גזילה או גניבה ויהיו כקניינו גמור.
מיתה או גזילה או גניבה ויהיו קרבי זוהר.
ויש אומרים שכיוון שהאינו יהודי יכול למוכרם, יוצא נקראת בהמת ישראל.
נקראת בהמת ישראל.
יש ויש הלכה.
כן, יש האחרון.
בסדר, ולכן אסור,
כן, להשכיר בהמה
שוורים של יהודי לגוי
כדי שיחרוש בהם.
אפילו שהוא לוקח עליו את כל האחריות.
אסור.
היי,
אם ישראל ואינו יהודי שותפים בבהמה,
מותר לעשות בה אינו יהודי מלאכה בשבת
על ידי שייתנה עם האינו יהודי בתחילה,
כשקנו אותה, דיברנו גם פעם הקודמת, על שותפות.
שותפות צריכה מראש להתייסד
על חלוקה.
זו לא שותפות של זכאות של כולם בכל,
אלא זו שותפות שכל אחד מקבל חלק.
ואז יש אפשרות
שיש שותפות של גוי ויהודי, והגוי יעבוד בשבת.
אם ישראל ואינו יהודי שותפים בבהמה,
מותר לעשות בעינו יהודי מלאכה בשבת על ידי שייתנים,
העינו יהודי,
בתחילה,
כשקנו אותה,
העינו יהודי בשבת וישראל ביום חול.
ואם לא ייתנו מתחילה, אסור.
אף על פי שייתנו אחר כך.
אני צריך מלכתחילה שהרכישה תהיה על תנאי.
לא יכול אחר כך להגיד,
טוב,
עכשיו אתה תיקח את זה ואני אקח את זה.
לא זו הכוונה.
ואם ילווה אותה לעינו יהודי בהלוואה גמורה,
שיהיה רשות בידו להוציאה אם ירצה,
שלא ברשות ישראל,
זאת אומרת, יוכל למכור
אותה, שלא ברשות ישראל גם,
ויזקוף דמים על העינו יהודי ואחרית השברים
על העינו יהודי, אז מותר.
ויש מתירים,
אפילו אם לא,
אפילו לא יהיה רשות ביד העינו יהודי להוציאם,
על ידי שיזקוף דמים העינו יהודי בן יפה,
יחזור העינו יהודי ויעשה לו פוטיקי.
כלומר,
הוא יעשה אותו כמו משכון כזה,
ופה תהיה העיקר הרעון.
כן, הפוטיקי לישראל, או יראיינים, פירוש שישים
משכון אצלו.
או מלבד שלא יאמר לו מעכשיו.
יש מתירים על ידי שיזהיר ישראל את העינו יהודי שלא יעשה במלאכה.
בשבת.
ומהמו ויעשיתי אחריות עליו, ואפילו מהאנסים.
יכתוב כן בעיקרותיהם, זאת אומרת, יעשה חוזה,
יחתם אותו נוטריון, בית משפט.
אתה,
אם אתה מעביד אותה בשבת,
אני לא נותן לך בשבת,
אתה תעביד אותה,
אתה חייב בכל האחריות, כאילו זה שלך.
ואתה קנית את זה ממני.
אם יקרה משהו, זה בא.
נראה שאתה,
אם בא לעשות במלאכה בשבת,
אין לו ביד ישראל.
כשקנה אינו יהודי, חייב באונסיה.
עוד הרמה, ובכל צדדי היתרים האלו,
כן, הלכות עניינו,
ויכול לעשות איזה מהם שירצה.
לפעמים הבהמה כולה של ישראל,
דינו כאילו הייתה שותפות אינו יהודי,
רק שפרסם שעשה דרך היתר.
במילים אחרות אומר לנו,
הרמה,
אפשר להקל בדברים האלה, בתנאי שזה מפורסם
שעשו פה כולה,
עשו פה היתר,
עשו שותפות עם הגוי.
כל זה על מה אנחנו מדברים.
יהודי שנותן בהמתו לגוי.
לא דיברנו על יהודי
שנותן
חפצה ולא יודע מה ליהודי,
שעל ידי זה הוא יחלל שבת.
אין דבר כזה.
בסדר?
עוד פעם,
אנחנו את הסימנים האלה ככה זזים איתם בזריזות.
כן.
סימן רש"ז,
דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת.
במילים אחרות,
שליח שהביא לנו מכתב בשבת.
אז אם זה דואר ישראל, אז ברור, זה יהודי.
אם לא הפלוני שהביא את זה הרגע,
מי ששלח אותו,
יהודי.
אבל אם זה פוסטה באיזשהו מקום,
בסדר, זה שליחים,
לא יודע של מי.
יש כל מיני חברות היום של שליחים.
מותר לקבל או אסור לקבל?
כשכולם גויים.
יהודי זה סיפור אחר.
אומר לנו השולחן ערוך,
שולח אדם מכתב ביד אינו יהודי,
אפילו בערב שבת עם חשיכה, ואפילו קצץ לו דמים.
הוא בלבד שלא יאמר לו שילך בשבת.
קח חמישים שקל,
תעביר את המכתב הזה.
מתי אתה רוצה שאני אעביר את זה?
אני אומר לך,
תעביר.
עכשיו, בשבת?
לא אומר לך מתי ללכת, מתי לא.
אתה יודע שאתה יכול ללכת, תלך.
העיקר שעד יום שלישי זה יהיה.
זאת אומרת, הוא לא אומר לו לעבוד בשבת.
אם הוא הלך
ונתן את המכתב הזה בשבת, מבחינתו הוא לא עבר עבירה.
עכשיו מותר לקרוא במכתב הזה.
הגיע אלינו מכתב בשבת.
מותר לקרוא בו או אסור לקרוא בו?
שולח,
מכתב ביד אינו יהודי,
אפילו בערב שבת עם חשיכה.
והוא שקצץ לו דמים, ובלבד שלא יאמר לו,
שילך בשבת.
ואם לא קצץ, או שיש לו קביעות בית דואר, מה זה בית דואר?
היינו שידוע שכל כתב אליו יובא,
והוא משלחו למי ששולח אליו.
כן?
אז אם לא קבעו הבי דואר במטה,
אסור במקום,
אסור לשלוח אפילו ביום ראשון.
ויקביע הבי דואר במטה,
ושלחנו אפילו בערב שבת.
והוא שיהיה שיעוד ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה.
בקיצור, אם יש שם דואר קבוע, סוכנות דואר,
שכל פעם שהוגים מכתבים מוצאים אותם,
אפשר אפילו...
בערב שבת.
העיקר שיצא מחוץ לעיר,
כן, לפני כניסת שבת.
אבל אם אין שם משהו קבוע,
זה מזדמן,
אז אפילו ביום ראשון אסור.
כי אולי דווקא בשבת הוא ישלח את זה.
עד שיהיו לו עוד מכתבים ואז הוא ישלח.
זה לא סבב קבוע.
דואר ישראל,
אוספים את המכתבים כל יום.
נכון שמביאים לנו אותם
פעם בשלושה ימים,
פעם ביומיים,
וקצבים.
אבל בכל זאת,
זה קבוע.
טוב, סעיף ב'
מה?
אם יש ב' דואר קבוע,
אתה יודע בדיוק שיש להם זמנים קבועים
לחלק דואר.
זה לא שבגללך עכשיו הוא נוסע.
זה לא שבשבילך הוא נוסע.
הוא יסע מתי שהוא צריך לנסוע.
אם קצץ לו דמים.
לא היה?
לא בהתנדבות.
בוא נראה כמה צריך להשקיע.
הייתי צריך לעבור ים ואונייה ואני יודע
מה ופה ושם ותן לי עמלה ותן לי פה.
חזר אליו אחר כך תביא לי חמישים שקל, מאה שקל.
אני מראש אגב לוקח עשרים שקל תעביר,
זה באמת משהו אחר.
זה נקרא לי קצת...
לא, אבל פה אנחנו מדברים,
שאומר לנו השולחן ערוך,
שאם זה לא קבוע...
אז יכול להיות שהוא הולך רק בשבילך.
אני לא רוצה שהוא הולך רק בשבילך.
אבל אתה אומר,
אתה אומר לו שכל מה שאני אומר שמותר,
כן?
לשלוח ביד אינו יהודי ביום שישי,
זה כשיש בדואר קבוע.
הוא מגביל את ההיתר הזה.
הוא מגביל את ההיתר.
כל מה שאמרתי שאפשר בערב שבת זה דווקא...
שיש בית דואר קבוע, וכמובן קצץ לו דמים.
כן.
זה מוגבל, זאת אומרת, זה לא היתרנו בכל המערכת.
בסדר?
נקרא את כל הסעיף מחדש,
שיותר ברור.
אומר ככה,
שולח אדם מכתב ביד אינו יהודי,
אפילו בערב שבת עם חשיכה,
והוא שקצץ לו דמים,
הוא בלבד שלא יאמר לו שילך בשבת.
ואם לא קצץ,
אם לא קצץ,
היא לא קביעה בדואר,
אסור לשלוח אפילו מיום ראשון.
היא קביעה בדואר במעטפה אפילו בערב שבת.
זה אם לא קצץ.
והוא שיהיה שירות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה.
כי פה הוא בעצם,
יכול להיות שהוא חושב שאם הוא ייקח את זה מהר,
הוא יקבל יותר כסף.
אבל אם הוא יודע כמה הוא מקבל,
הוא יעשה את זה בזמנו החופשי.
אומר הרמה,
ויש מתירים אפילו לא קצץ,
ואפילו לא קביע בידו הרבה מטה.
הם ישלחו ביום חמישי או קודם לכן.
ויש לסמוך עליהם ומצליחים לכך.
כרגיל אמרנו שהרמה מקל במה שקשור לגויים בשבת.
אה, רואים את זה בכל צעד ושעל.
כנראה באירופה לא יצליחו להסתדר בלי הגויים.
אבל היו צריכים את זה.
סעיף ב',
אם יתנה האמור שייתן לו שכר,
אף על פי שלא פרש כמה ייתן לו,
דינו כקוצץ.
ושמח דעתה דאינו יהודי, ובדידיה קטרח.
אבל בסתם,
אף על פי שיש בדעתו שיתן לו שכר אסור,
זה לא שמח דעתה,
ובדידיה קטרח.
האם ברור לו שהוא ייתן לו כסף,
ואז הוא אומר,
טוב,
עכשיו אני,
כמובן משתדל בשביל עצמי.
אבל אם לא ברור לו שהוא נותן לו כסף,
אפילו שהוא חושב שכן,
בעצם הוא טורח בשביל הישראל, הוא לא טורח בשבילו.
ולכן מרגיש טורח בשביל עצמו,
זה מותר,
טורח של ישראל זה אסור.
זה החלוקה בין קצץ דמים ללא.
אם שכרו לימים,
דבר קצוב בכל יום בהליכתו וחזרתו,
אלא שלא מקפיד על יומו מתי ילך.
אם הוא בערב שבת, אסור.
וכשיוצא בשבת נראה כאילו התנאי המוקח.
אני אומר למישהו,
תשמע,
אני רוצה אותך עכשיו לארבעה ימים,
כל השליחוייך שלי.
נו, אם תוציא אותו עכשיו ביום שישי סמוך לשבת,
מה יגידו?
רוצה אותו בשביל שיעבוד בשביל שבת.
אבל אם זה לפני כן, אין בעיה,
כי הוא שכר אותו לימים.
זה ההבדל אם אינו יהודי מוליך הכתב בחינם,
אפילו נתן לו בערב שבת מותר,
שראינו יהודים מאליו עושה זה,
ואינו אלא להחזיק טוב על ישראל, מפני שקיבל ממנו.
אבל זה כאילו קצץ.
אתה אומר למישהו,
תשמע,
בוא,
קח לי מכתב למשפחה באמריקה.
איזה גוי.
בסדר.
והוא עולה למטוס,
בשבת.
יום שישי.
מתי הוא אסור?
טוב,
כמו קצץ.
בסדר?
אומר הרמב"ם,
ויש חולקים וסבירא ליה דעושה בחינם זה אסור.
טוב, ולאחרים.
אבל במקום שאינו יהודי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחינם,
ודאי דעתו על הטובה שקיבל ממנו ושרי.
למה?
כי זה כמו קצץ.
כי ברגע שהוא מקבל טובה, זה כאילו הוא קצץ.
סעיפי אומר השולחן ערוך,
אם אינו יהודי הולך מעצמו למקום אחר.
ישראל נותן לו איגרת,
מותר בכל,
גם במילים אחרות בן אדם
שטס במטוס,
אתה אומר לו, שמע, אתה בכל מקרה עולה על הטיסה,
אתה בכל מקרה נוסע באוטו למקום פלוני,
קח את זה איתך.
אפשר.
אפשר לעשות דבר כזה.
גם אם הוא נוסע בשבת.
כי מי עושה את זה?
גוי.
ואני מבחינתי נתתי לו משהו יותר לסחוב להכביד.
הוא עושה דרך יותר ארוכה בשבילי?
לא.
את אותה דרך הוא הולך.
משתמש באותו חפץ.
תוך שבת בכלל מותר לגעת בזה.
להזיז את זה, זאת אומרת, זה מוקצה.
מה, אתה מביא לו
סלט עגבניות?
אם הוא הולך בעצמו, בכל מקרה.
יכול להיות.
יכול להיות.
העיקר שהוא לא...
לא,
אי אפשר.
כי אמרנו שהאדם לא יוציא שום דבר
מביתו שיגידו שהוא שכר את הגוי בשבת.
שכל מה שיוצא מהבית יהיה לפני שבת.
כן.
לפני שבת.
כי בשבת יגידו ששכר אותו לזה.
זה לא אנשים.
מרעית העין זה מרעית העין האדם עצמו.
אפילו בחדרי חדרים אסור.
זה לא דווקא הסובבים שיגידו מה יהיה פה.
המחשבה תהיה כזאת שיכול להיות שחושבים שזה מותר.
זה בעצם הבסיס.
טוב.
מה למשל?
מה, שאם מישהו נוסע ברכבת...
המקום שלו ידוע שזה של יהודי.
כן, זה לעשות לו מלאכה.
לגייץ לו, לחבס לו.
לא נקרא שישראל, פה אתה מדבר על בית ישראל.
דובר פה, כשהוא יוצא מהבית של יהודי, לא יצא לפני,
זאת אומרת, אחרי זמן שנכנסת שבת.
זה בעצם הבסיס פה על האיסור.
שברגע שנכנסה שבת, יגידו שהיהודי שוהה אצלו.
טוב, סעיף ו.
מי שיש לו שכיר,
אינו יהודי לשנה או יותר,
אסור לשלוחו ערב שבת באיגרת.
אומרים,
אם לא שכרו רק לשלוח איגרת,
שמתירים,
כמו שהתברר להלן,
בסעיף.
בקיצור, ברגע שהוא שכיר שלי,
אני לא יכול לשלוח אותו ביום שישי.
כי הוא שכיר שלי.
הוא טורח בשבילי.
כי אני שוכר אותו לזמן.
אבל אם לקחתי אותו רק בשביל הפעולה הזאת,
טורח לעצמו לקבל את השכר.
הרי שכיר,
גם אם הוא יעשה את העבודה הזאת,
גם אם לא,
את השכר שלו יקבל.
כי הוא שכיר לימים, לא לעבודות.
אז כאילו, עשה לאדם עצמו.
טוב.
סימן רסח ח.
מותר להפליג בספינה,
אפילו בערב שבת,
אם הוא הולך לדבר מצווה.
אבל אם הוא הולך לטיול בכרתים,
אתם מכירים את הפרסומות?
ליל הסדר בכרתים.
ממש,
מה החירות?
חנוכה ביוון, ליל הסדר במצרים,
תשעה באב בספרד,
יש כל מיני דברים
שאנשים עושים.
מה אני עושה?
בעיה גדולה.
טוב,
בכל מקרה,
מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת,
הוא הולך לדבר מצווה.
הוא פוסק עם המשיט שישבות.
אם אחר כך לא ישבות, אין בכך כלום.
כמובן שהקברניט והעובדים הם...
אבל לדבר הראשון,
אין מפליגים בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת.
ופה יש שאלה גדולה, מה ההבדל?
אם עצם
אם עצם השייט הוא איסור, מה אכפת לי באיזה יום אתה יוצא?
אז יש שאלה גדולה,
באמת, מה האיסור בשייט באונייה בשבת?
מדין?
מדין מה?
לא, השייט הוא בין מדינות וכו'.
אכפת לי.
אחד הדברים המיוחדים,
אנחנו נראה את זה בפנים,
שיוצא לפי השולחן ערוך,
שאומר שכל זה מדין עונג שבת.
למה מדין עונג שבת?
שאם אתה מתחיל לשוט בשלושה ימים הצמודים לשבת,
יש לך מחלת ים.
אבל אין פה איסור ממשי של השייט.
אחרי שלושה ימים אנשים כבר מתאזנים,
ככה הוא אומר.
שלא יהיו עוגמת נפש בשבת.
ולכן יהיה מותר, כי אם זה עשו מדין רשויות,
מדין תחומין,
אז למה שזה מותר ביום שלישי,
הרי גם ככה הוא עובר.
אתה יכול להגיד לי, לא הקשיב לו, הוא אנוס, בסדר.
אבל אין הבדל בין יום חמישי לבין יום שלישי.
ופה רואים שיש חלוקה.
בין שלישי לבין חמישי, שישי.
בסדר?
אומר השולחן ערוך כך, מותר להפליג בספינה.
אפילו בערב שבת והולך לדבר המצווה,
הוא פוסק עמו שישבוט.
ואחר כך לא ישבוט,
אבל לדבר הרשות אין מפליג בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת.
אבל קודם שלושה ימים מותר אפילו בספינה שמושכים אותה על ידי בהמות,
ואפילו אם גובה במים עשרה טפחים,
אפילו במקום שהצטרך הישראל לעשות אחר כך מנחה בשבת להוליך לספינה.
ואם הוא דרך מועט, כגון מצור לצידון,
שאין ביניהם כי מהלך יום אחד,
מותר להפליג בערב שבת בבוקר.
יש אפשר שיגיע קודם שבת.
מקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת.
כלל, אפילו דרך מועט,
אין מפליגים.
פה אני רוצה שנראה את המשנה ברורה,
ההקדמה של המשנה ברורה.
אומר המשנה ברורה,
הנה קודם שנכנס בביאור דברי השולחן ערוך,
נעתיק לשון הברייתא הנאמר בזה בגמרא דף י"ט.
תנו רבנן.
אין מפליגים מספינה פחות משלושה ימים קודם בשבת.
במה דברים אמורים לדבר הרשות.
ולדבר המצווה, שפיר דמי.
הוא פסק עמו על מנת לשבות ואינו שובט.
דברי רבי.
רבי שמעון בן גמליאל אומר, אינו עוד צריך.
ומצור לצידון שהוא מהלך יום אחד,
אפילו בערב שבת מותר.
עד כאן לשון הברייתא.
ואינו בטעם לי אמרו על זה בפוסקים.
א',
יש אומרים שהטעם,
משום חשש שיצטרך לעשות מלאכה בעצמו בשבת במקום פיקוח נפש.
ובמקום סכנה הוא, כן, הים זה מקום סכנה.
ב',
או שיעשה עי"י יהודי בעל הספינה
מלאכה בקשירת הכלא או שאר חילולים.
ג',
או משום איסור תחומין,
הוא מבואר בבית יוסף באריכות,
והרי"ף סובר הטעם,
משום חשש מלאכה או תחומין,
ועדיין היה אסור אף קודם שלושה ימים.
וגם לדבריו לא היה מותר,
אלא שעיקר האיסור משום ביטול מצוות עונג שבת,
שכל שלושה ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה,
שגופו משתכר וכתיב יחוגו וינועו כשיכור,
קוראים לזה מחלת ים.
וגם מחמת צחנה העולה מן המים המלוחים.
ואין רוחו מתיישבת עד אחר שלושה ימים שהורגל בזה.
מה שכתוב בסעיף ב',
ד',
ושאומרים שהטעם שאסור להפליג בספינה מפני
שנראה כאילו צף ושוט על פני המים בשבת.
אז לא אסור לכו לאן מפני גזירה שמא יעשה חביש שייטים.
אבל כבר אני נמצא בתוך חביש שייטים.
אני נמצא באונייה.
עוד דקיימא לן, וקודם שלושה ימים מותר,
ואני יודע שהוא צריך להפליג זמן הרבה קודם שבת,
אין לך היכר,
יש לו היכר, סליחה, אין היכר,
ולא יבוא לעשות חביש של שייטים.
ואותם הפוסקים,
הנ"ל דסבירא להו שהטעם הוא משום מלאכה ומשום תחומין,
מה שנחלק היינו טעמא משלושה ימים לקודם שלושה ימים הוא,
משום ששלושה ימים קודם שבת,
מתקרבת השבת,
חל עליו להיזהר שלא יבוא לידי חילול שבת.
אבל קודם שלושה ימים שהם נקראים בתר שבת העבר,
ועדיין לא יכולים לחשוש לשבת הבא,
ומותר להפליג בהם.
ואז אפילו מצטרך אחר כך לבוא לידי חילול שבת,
משום פיקוח נפש,
מותר.
והנה המחבר.
אף שנמשך בסעיף ב' אחר הרי"ף,
שהעתיק פירושו,
שם אמר הרי"ף?
מה?
מכל מקום,
גם הוא עליבא דפוסקים שקודם שלושה ימים שרי,
אף במקום שצריך אחר כך לבוא לידי חilול שבת.
כמו שכתב סעיף ד'.
אבל זה סביר על יד האף,
אם לא היה בו שום חשש מלאכה או תחומין,
כגון שהיא כולה של היהודי,
וכשנעשה במלאכה מסתם על ידי,
אינו יהודי עשאה,
וגם במקום שעמוק יותר מעשרה טפחים,
שאין בזה משום איסור תחומין להרבה פוסקים.
כי הרבה פוסקים, מה זה הים בעצם?
למה קוראים ים?
למים או לקרקע?
אם הקרקע זה הים,
אז עכשיו כמים לים מכסים,
זאת אומרת כמו שהמים מכסים את הים,
ים של שלמה, מה זה ים של שלמה?
כלי,
כלי של מים
אבל מה זה הים?
זה הכלי שבתוכו יש מים,
כי המים לים מכסים,
המים מכסים את הים.
אם אליהם אני בקרמלית מעל עשרה טפחים,
יש רשויות מעל עשרה טפחים?
אין, רק רשות היחיד.
אז אני גם לא עובר תחומים,
לא עובר רשויות.
זאת אומרת,
לפי הדעה הזאת,
בכלל אין פה בעיה של רשויות,
שזה מעל עשרה טפחים.
כן,
ואין בזה משום איסור תחומין להרבה פוסקים,
כדי כמה בזמן תו דלת,
אפילו היותו אסור משום ביטול עונג שבת לחוד,
ועתה לבוא לבאר בעזר השם את דברי השולחן ערוך.
בסדר, אז זה מה שאמרנו,
שהיסוד הוא עונג שבת,
ואנחנו מקילים בנושא תחומין שזה נמצא מעל
עומק של המים,
יותר מעשרה טפחים.
זה היסוד של הסימן הזה,
זה מה שראינו,
כן,
בסעיף א',
סעיף ב' אומר השולחן ערוך,
אין מפליגים בספינה פחות משלושה ימים קודם שבת,
אתה משום
משום מה?
עונג שבת.
שלכל שלושה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול.
ודווקא במפליגים בימים מלוחים.
אבל בנהרות אין שום צער במפליגים בהם.
לפיכך מותר להפליג אפילו בערב שבת.
והוא שלא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים.
אבל במקום שידוע לנו שהקרקע ספינה לקרקע הנהר,
פחות מעשרה טפחים,
אסור משום איסור תחומין.
שמים לב?
מה היו פעם ספינות כאלה?
היו הולכים משני צדדים של הנהר בכוח.
בהמות.
והספינה, הרפסודה הזאת, הייתה קשורה להם.
ואנשים היו עוברים ממורד הנהר לצד השני.
בקיצור, הבקר היו מושכים את הספינה.
זה היה ספינה קטנה.
יכול להיות שזה גם היא גולשת נקראת.
כן, יכול להיות שהיא פחות מעשרה טפחים.
זה בעיה של תחומים בשבת.
לא רק דין
עונג שבת, אין, כי זה מים מתוקים.
במים מלוחים יש בעיה כזאת.
זה מה שאומר השולחן ערוך.
בכל מקרה,
ברגע שיש לנו מעל עשרה טפחים,
וזה מים מתוקים, אפשר אפילו ביום שישי להתיר.
מעל עשרה טפחים ומים מלוחים,
רק ביום שלישי.
כדי שלא יהיה בעיה של עונג שבת.
אומר הרמב"ם לכם בספינה שצריכה ישראל לבוא לידי מלאכה בשבת,
אסור להיכנס בה שלושה ימים קודם שבת,
אפילו עם נהרות הנובעים,
ואם לא היה לה מעשרה.
אבל אין איסור במשך בהמות מושכות הספינה בשפת הנהר,
ולא דומה להליכה בקרון,
שאז אסור,
כן?
איסור בקרקרה, בקרון, שבהמות מושכות, זה אסור.
אבל אם בספינה שנמצאת ב...
שפת הנהר,
והספינה נוסעת בנהר, פה יש יותר.
סעיף גימל,
איך אשר מותר להפליג מערב שבת,
אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה שביתה,
אף על פי שמפליגה בשבת מותר,
ו שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה.
ויש שום דבר שאפילו יצא מהספינה מותר,
שמאחר שקנה בשביתה, מה זה לקנות שביתה?
לשים שמה?
מזון שלוש סעודות.
מזון שלוש סעודות.
אוכל.
שבת העיקר זה אוכל.
ויש עוד מי שאפילו יצא מספינה מותר.
ויש שעושים קידוש בספינה,
אחר כך חוזרים לביתם ולנים,
שם למחרת בבוקר חוזרים לספינה ומפליגים.
וכן נהגו בקצת מקומות ואין מוחים.
בסדר, אבל הטוב ביותר שהוא יישאר
שבת בספינה עד ההפלגה.
היוצא עם שיירה במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת,
כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם.
שלושה ימים קודם שבת אסורים לצאת.
ביום ראשון ובשני ובשלישי מותר.
ואם אחר כך קרה לו סכנה וצריך לחלל שבת משום פיקוח נפש,
מותר ואין כך חילול.
והעולה לארץ ישראל,
אם נזדמנה לו שיירה, אפילו בערב שבת,
כיוון שדבר מצווה הוא יכול לפרוש,
ופוסק עמהם לשבות.
ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו,
יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש.
הנה מה כתוב פה?
בגלל יישוב ארץ ישראל, בן אדם רוצה להיכנס לארץ,
מותר לו לצאת בשיירה.
ואפילו שהם הולכים בשבת.
אם הולכים בשבת ופיקוח נפש, פיקוח נפש דוחה.
מי לא הסכים להמשיך ללכת בשבת?
אור החיים הקדוש.
ומה קרה?
הם המשיכו ללכת לאט לאט.
לא הסכימו לחכות לו, והוא עשה קידוש.
שקעה והתחיל לרדת את החשיכה ופתאום יכול להיות
חיות רעות, נכון?
מי בא ותיישב לידו?
אריה.
במוצאי שבת,
אריה כאילו תיישב שם לידו, רמז לו בוא,
התיישב על האריה והשיג את כל השיירה.
אתה מכיר את הסיפור הזה?
אור החיים הקדוש.
מישהו אומר שזה הסבא שלו, אבל בסדר.
רבי שמואל ונטע.
אבל בכל מקרה,
איזה סופר.
טוב, צדיקים.
כן.
ואם נכנס לעיר אחת בשבת,
זאת אומרת, הגיע עכשיו לעיר,
מה תגיד, תחומין וכולי, מהלך את כולה.
ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה להיכנס לעיר מותר.
שכיוון
דבר מצווה נפק, יש לו אלפיים אמה לכל רוח.
יש אומרים,
שכל מקום שהאדם הולך לסחורה,
או לראות פני חברו,
חשיב הכל דבר מצווה.
ולא חשיב דבר רשות, רק כשהוא הולך לטייל.
על כן נהגו בקצת מקומות,
להקל בעניין הפלגת ספינות,
וכל שיירה תוך שלושה ימים,
כי חושבים הכל לדבר מצווה.
אין למחות בידם, שהואיל ויש להם, על מה שיסמוכו.
איך אמרנו בתחילה,
תחילת הלכות שבת,
הרמ"א והדברים האלה,
כמובן שזה ספינות שגבוהים וכולי,
זה לא ראש של יהודי.
הרמ"א והדברים האלה מקל.
בדרך כלל לא יקל.
זה,
ראינו את כל הדברים שקשורים לדרכים,
לגויים,
לשותפות עם גוי,
להליכה עם גוי.
אמרנו שנלמד את זה קצת בזריזות,
כי אנחנו משתדלים שלא,
בכלל לא נתקלים בדברים האלה.
אבל אם יש מישהו שיש לו משהו שהוא נתקל,
כמובן מוזמן לשאול.
אבל בכל מקרה לשים לב לנקודה הזאת שאנחנו מעדיפים להתעסק עם יהודים
ולעשות את הכל בכשרות מלכתחילה ויש לנו אפשרויות היום זה לא מה
שהיה פעם כשאתה נמצא בגלות ועכשיו לך תסתדר ולך תגיע והספינה יוצאת
מלא מלא סיפורי צדיקים יש
על זה שהצדיק אמר טוב טוב אני
פה ומיום ראשון כשהוא רצה לנסוע התברר
שמיום שבת בעל הספינה מנסה להניע אותה כדי לנסוע והוא לא מצליח
הגיע הצדיק אמר לו עכשיו תניע הניע ונסע
על מי זה עוד מסופר?
בבסלי, נכון?
כן, בבסלי.
אוטובוס, עניינים, כל מיני, כן.
זה
סימן הבא.
שבוע הבא,
כמה מותר ללכת בערב שבת.
רש"ט,
בסדר?
תזכיר לנו שבוע הבא,
סימן רש"ט,
גם היום,
על אף שהסיבות השתנו, לא יוצאים ביום שישי לדרך,
ברגע האחרון, מה שנקרא.
וויז אמר 50 דקות, אתה לא יוצא שעה לפני כן.
לא,
הרבה קודם.
אנחנו אומרים, נראה את זה שבוע הבא.
רק, זה מה שאני אומר,
שהיום הסיבה היא אחרת.
התבטלו הסיבות שלך.
חכמים זה סימן הבא.
היום אנחנו אומרים לצאת לדרך פעמיים משך הנסיעה.
לפחות.
כן.
ממה אנחנו חוששים היום?
שלא ידעו שאתה בא,
שלא יכינו לך אוכל,
לפחות הם יזרקו עוד פולקע פנימה,
מה קרה?
אין בעיה היום של אוכל, נכון?
מה הבעיה?
פקקים.
בכל מקום שאתה נוסע מהר, בסוף יש פקק.
זה הכלל ברזל.
הלכתית שיש פקק?
לא, מעשית.
הלכתית פה הבעיה, כן.
טוב.
