ברוך השם התחלנו סבב חדש
לימוד
חדש של הלכות שבת שבוע שעבר נתנו את ההקדמה של
המשנה ברורה אחד הדברים היסודיים בערך של מורכבות
לימוד הלכות שבת ומצד שני הערך המחיה המפרה את האדם
בהלכות שבת כי אנחנו יודעים שכל מה שיש לנו בא כתוצאה מהשבת
וכיוון שיש מורכבות
בעניין הזה, שזה בעצם בריאת העולם.
לט אבות מלאכה בשבת,
שלושים ותשע אבות המלאכה שאסורים
בעשייה בשבת, הם אותן מלאכות
שדרכם או בהם
בנו את המשכן.
והמשכן זה בעצם עולם קטן.
הוא כמו גוף האדם,
האדם זה עולם קטן,
יש את העולם הגדול,
אנחנו מקימים פה את העולם.
זה כמו בניין העולם.
והשבת עצמה, הרי היא היסוד של כל קיום העולם.
אמרנו כמה פעמים,
שזה שיש לנו פה שישה צדדים גשמיים,
ארבע רוחות השמיים, תקרה ורצפה, נכון?
מה מחזיק את הבניין באמת?
הברזל, הבטון, מה מחזיק את הבניין?
היסודות מחזיקים את הבניין?
אם הבניין הזה היה באוויר, היה עומד?
זאת אומרת, מה מחזיק את הבניין?
כוח המשיכה.
בסדר?
תמיד הכוח הרוחני, הכוח השביעי,
הוא זה שמחזיק כל מציאות שהיא בשישה צדדים.
זה בדיוק השבת.
השבת מחזיקה לנו את כל ימות השבוע.
אמרתי פעם מישהו,
תקנה פיצוחים לשבת,
בזכות זה יהיה לך עבודה שבוע הבא.
אתה לא עובד כל השבוע בשביל ל לקנות פיצוחים לשבת.
לענג את השבת.
ולכן כשהשולחן ערוך,
והדגשנו את זה,
כשהשולחן ערוך מתחיל,
מתחיל את הלכות שבת,
הוא לא כמו הרמב״ם שעובד לפי סדר מדעי של מה מותר,
מה אסור,
מה התורה מצווה,
מה החכמים הוסיפו.
הסדר מדעי.
השולחן ערוך מדבר על אורח חיים,
סדר החיים.
בסדר החיים,
כשאני מתחיל לדבר על שבת,
אני מתחיל בהכנות לשבת.
סימן רש"ב,
מדבר על העניין הזה שאדם צריך להתכונן לשבת.
איך אני מתכונן לשבת?
מה חובת
ההכנה לשבת?
כמה אני צריך להשתדל בשביל שבת?
זה הדבר היסודי שיש לנו פה,
ועכשיו התחיל היום סימן רש"ב,
הוא בעצם אומר לנו כמה אני צריך להשקיע,
מה שנקרא,
בשבת.
דבר אחד ברור לנו, שמי שמשקיע בשבת,
מרוויח כל השבוע.
מעין הברכות.
כך אנחנו אומרים במעין שבע וליל שבת.
המעיין
של כל הברכה.
כל הברכה נובעת כתוצאה מהשבת.
איך שאתה תתייחס לשבת,
כך יהיה לך כל ימות השבוע.
זה אחד הדברים היסודיים שצריך לדעת אותו.
וזה מה שהביא לנו המשנה ברורה בהקדמה,
כמו שראינו בפעם הקודמת.
אמר לנו השולחן ערוך סימן רש"ב
אפילו מי שצריך לאחרים
אם יש לו מעט משלו
צריך לזרז עצמו לכבד את השבת
ואם תשאל הרי יש לנו דברי חכמים שונים אחרים
ולא אמרו עשה שבתך חול
ואל תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר
אבל כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת.
דבר ראשון צריך לדעת,
שבת זה כבוד.
אמרנו שכשאדם
בליל שבת אומר ויכלו השמיים והארץ וכל צבא,
אומרת הגמרא במסכת שבת,
מיד שני מלאכי השרת יורדים,
נצמדים אליו,
מה קראנו לזה?
הבטחת אישים.
ומלווים אותו מבית הכנסת הביתה.
ואז ברגע שהוא נכנס הביתה,
אחרי שהוא אומר לאשתו שבת שלום,
מה הוא אומר?
שלום עליכם.
יפה.
מי אומר שלום עליכם?
שלום עליכם.
למי הוא אומר?
שלום עליכם.
דרך אגב, אני אומר לכם,
צריך להיזהר שכשנכנסים הביתה,
אז מיד להתחיל להגיד שלום עליכם.
יש איתך שני אורחים.
אה,
צריכים להגיע,
בחורים ממכון מאיר,
שם מתפללים מאוחר,
עד חצי הלילה.
עשה, תגמור שלום עליכם, אחר כך תחכה להם.
בסדר?
זכרו לכם.
ברור.
אבל,
למה?
זה היה במרכז שלנו.
מה קרה שפתאום שני מלאכי השרת נקשרים לאדם?
מי שאומר ויכלו השמיים והארץ,
בעצם אומר, אני מאמין באמונה שלמה
שהקדוש ברוך הוא
ברא את העולם ולא רק כשהוא ברא את העולם זה היה
בשישה ימים ולא רק כשהוא ברא בשישה ימים ביום השביעי
הוא שבת והוא משגיח עלינו אשר ברא אלוהים לעשות
בקיצור הוא מאמין באמונה שלמה במציאות הבורא
שברא את העולם בשישה ימים נח ביום השביעי ולכן
כמו שכתוב בעשרת הדברות של ספר שמות פרשת יתרו
כיוון שהקדוש ברוך הוא שבת ביום השבת,
אז אני גם שובת ביום השבת,
להידמות
לבורא.
ולכן שני מלאכי השבת מיד מקשרים לו,
את כל יסודות האמונה.
אדם שמור בכלוש בן וארץ הוא האמין.
עכשיו השבת הזאת,
שהיא מבטאת את כל יסוד האמונה שלנו,
זה מרכזיות החיים הישראלים.
בכל דור, בכל דורות, בדור הזה ובדור הבא גם.
זה המרכזיות.
כמובן אנחנו יודעים שברגע שיש משהו כל כך גדול,
כל כך ענק,
איך היה אומר בזמנו,
הרב אליהו זכר צדיק לברכה,
כשאתה רוצה להעביר זקנה את הרחוב, אין בעיה.
אתה יכול,
שום בעיה אין.
אבל כשאתה רוצה לבוא לעשות משהו גדול,
היצר הרע בדרך,
אז הוא מפיל אותך פה, מפיל שם,
מוצא לך עיסוקים נוספים,
מביא לך פתאום וואטסאפ,
או פתאום איזה אס-אם-אס,
ופתאום איזה סרט,
שטן נכנס לבית המדרש
חצי הזמן עבר.
למה?
למה השכלת החום זה חסד קטן, מה אכפת לו עצר הרע?
כל אחד יכול לעשות את זה.
לעשות משהו גדול יש עצר הרע.
כשיש קדושה גדולה שרוצה לפרוץ,
תביש את הכוחות המתנגדים.
העולם בנוי ככה.
איך בנוי כל מנוע חשמלי?
אתה יודע איך בנוי מנוע חשמלי?
מה?
התנגדות.
אלקטרומגנט.
אילולי ההתנגדות הזאת,
שיוצרת את התנועה,
כן, המגנט הזה שעם הסלילים,
על הראשון תנועה.
אם לא הייתה התנגדות, הייתה התקדמות.
ההתנגדות מביאה
את ההתקדמות.
נראה לך שעכשיו מישהו שונא אותך, לא רוצה לעזור,
הכל בסדר, הכל טוב.
אנחנו מתקדמים.
אבל להבין שהדבר היסודי שיש לנו זה שבת,
וכיוון ששבת היא הדבר המרכזי
בקיומו של עם ישראל, בקיום אמונת עם ישראל,
זה הדבר הראשון שנצטוו בני ישראל,
במראה.
לשמור שבת,
עוד לפני מתן תורה.
כמעט שכך
אז בוודאי שזה מה שמקדם אותנו זה
את השבת אז אני מכבד את מה
שגורם לי את כל הטוב שדרכו אני בעצם מיוחד משאר אומות העולם
לכן אין רק חובה לעשות דברים מסוימים
בשבת אלא יש לנו גם את
עונג שבת
שתי רמות
חובת הסעודות בשבת וחובת עונג שבת
וכל זה צריך לשים לב מדובר על דברים גשמיים
לא כתוב שבשבת אסור לאכול,
אסור לשתות,
רק לשבת וללמוד קדושה ותורה וטהרה.
איך אני מבטא את מציאות הבורא בעולם?
אכילה ושתייה.
איך מענגים את השבת?
מכינים 326
דברי תורה?
טוב, זרקתי מספר, לא, אל תיקח את זה, זה מה שיצא.
בואו, לא.
ההפך, יש לנו פה בהמשך.
כן, בסוף סימן רמ"א, עמוד י"ז,
ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת,
כדי שיכין צורכי שבת.
להכין צורכי שבת, לכבוד שבת, חייבים.
ללמוד תורה,
למעט כדי להכין צורכי שבת.
מה זה צורכי שבת?
את הדפי מקורות לשיעורים?
לא, לא זה.
ללכת לשוק,
לשטוף את הבית,
למלוח דגים,
להכין אוכל,
לסדר מה שצריך,
להתרחץ,
לגהץ בגדים,
כל מה שצריך,
זה ההכנות לשבת.
על חשבון מה?
תורה.
להגות בה יומם ולילה.
אני חושב שבת.
להבין את החיבור שלנו חיבור שמיים וארץ
זה בעצם היסוד לכל
אנחנו מחברים את העליונים והתחתונים
מכניסים לכל מקום שאנחנו נמצאים
כל מקום גשמי שאנחנו נמצאים מכניסים את הכוחות
הרוחניים זה תפקידנו וזה מה שצריך לעשות
לכבוד שבת לכבוד שבת אתה צריך לדעת לצמצם
אני רק אגמור את הסעיף, ואז
נושא אחר אמנם,
אבל כדי שנקרא את הסעיף,
ואחר כך נמשיך.
ומתקנת עזרא,
עזרא סופר,
שיהיו מכבסים בגדים חמישי בשבת.
למה מכבסים ביום חמישי?
אז כביסה טריה.
לכבוד שבת.
למה בחמישי?
מפני כבוד השבת.
מה זה כבוד השבת?
שלא תתעסק לי ביום שישי בדברים שאפשר לעשות אותם ביום חמישי.
ביום ערב שבת, ביום שישי, אני מבשל,
אני מנקה, אני מארגן את הבית לכבוד שבת.
זה תפקידנו.
מכאן נגזר,
אנחנו נראה את זה בהמשך הסימנים, אני רק ככה טיפה
מרחיב את הדברים יותר ממה שכתוב בסעיף,
שאם אנחנו יוצאים בשבתות קצרות,
חורף,
סביבת חנוכה הכי קצר, אחר כך אנחנו נתחיל להתארך.
ואין זמן להכין הרבה דברים ביום שישי,
אז מתי מכינים?
ביום חמישי.
אבל צריך להכין ביום שישי לכבוד שבת,
נכון?
אבל אם אי אפשר להספיק, תעשה ביום חמישי.
ואם אי אפשר, גם ביום רביעי.
אבל לדעת דבר אחד,
אני מתכונן לכבוד שבת,
מקבל את השבת בשמחה.
כי הלחץ של יום שישי לפעמים...
במקום שיהיה לאנשים שבת שלום, יש להם
שלום לשבת.
מכיר את המושג?
תפקידו של מי זה?
החיד"א כותב,
מופיע בזוהר הקדוש,
יש
איזה אחד,
נקרא לו כך,
שהוא כל יום שישי,
בתוך ההכנות לשבת,
שבעצם כל הבניין, איך אמרנו, דברים גדולים,
יש מי שמפריע עליהם.
בכל יום שישי,
חצות היום.
מתי חצות היום?
עכשיו חורף?
11.38,
משהו ככה.
לפעמים
11.25 גם, חצות היום.
אוקיי, זה 12.5. בקיצור, חצות היום, אחת לפעמים.
חצות היום, יש מישהו שתפקידו להיכנס בין בני הבית.
תפסו לי את המקלחת,
תגמרו לי את המים,
אין לי את הפן,
לקחו לי את המגהץ,
אני לא יכול להתארגן.
אתם לא מכירים את זה, נכון?
אני מחדש לכם.
עזוב, עזוב, אף אחד לא מכיר את זה.
אני סתם, אני מדמיין, אני מדמיין.
אני יודע,
דמיונות רציניים,
ולא עשו ככה,
וזה בא מאורך,
ואיפה שמתי את הדברים,
ופתאום לקחו לי את הנעל,
ואיפה הגרב, ו...
איך קוראים לו?
לזה הזה.
הזוהר כותב, זה מופיע בזוהר.
קוראים לו,
במהלך הזה,
סכסוכה.
ברור מה השם שלו?
מה המשמעות בעברית?
סכסוכה.
סכסוך.
זה התפקיד שלו ביום שישי אחרי הצהריים.
למה?
כי אתה הולך לקבל
את הדבר הכי גבוה, הכי עליון שיש בעולם.
אתה הולך עכשיו להכניס את השבת.
מעין עולם הבא,
לא לשיר מעין עולם הבא,
אני שמעתי פעם,
זה מעין עולם הבא, שמעת את זה?
זה משמו.
מעין עולם הבא, לא?
מעין עולם הבא, מעין?
בסדר, ברור הנושא.
אני הולך לקבל כוחות רוחניים גובה כזה,
שהוא מעין עולם הבא.
תגיד לי, אצל היצר בשקט.
מה הוא?
אתם מכירים אותו?
איך אבא זצ"ל בכלל היה אומר,
כשבא על היצר הרע,
בחורף,
כשיורד שלג,
יש גשם בחוץ,
הוא אומר לי,
תגיד לי,
מה אתה בסדר,
עכשיו אתה תצא מהמיטה,
מהשמיכה החמה,
קר בחוץ,
תלך לבית הכנסת, צריך שכל.
מה, מכירים אותו את היצר הזה.
מה, עכשיו אני אוריד את השמיכה מעליי?
יהיה לי קר באוזן.
ומה האבא אומר?
מה הוא אומר לו?
איזה זקן בן חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושמונה.
אתה עזבת את השמיכה שלך,
עזבת את הבית שלך,
הלכת ברחובות.
בגיל שלך,
חמשת אלפים?
שבע מאות שבעים ושבע פלוס שלושה חודשים, נכון?
ובאת אליי למיטה,
אני יותר צעיר ממך,
הוא אומר לי לא לצאת,
לך מקום אחר.
עליי לא עובדים.
לא יודע ככה האבא אומרת.
תמיד יאמר לנו את זה.
הרי הוא זקן ממך.
אתה צעיר, תקום, קפוץ.
שאתה כושר, לא?
הוא כבר הולך עם הקל.
נתן לו את הכוח שלו, הוא לא מתייאש.
הוא לא מתייאש, הוא פשוט נמצא.
אז אתה הולך, הוא בא.
זה בעצם הכוחות.
הקדוש ברוך הוא נותן לנו כוחות גדולים.
בואו, לאן מפנים אותם?
אומרת לנו ההלכה,
אפילו מי שצריך לאחרים,
אם יש לו מעט משלו,
צריך לזרז עצמו ולכבד את השבת.
אם יש לו משל עצמו,
רגע רגע רגע
אבל של אחרים או של עצמו
ואל תצטרך לבריות אז
כן לקחת מאחרים או לא לקחת מאחרים דווקא מעצמו
או אפילו תעשה יום שבת יום חול העיקר שלא תצטרך לאחרים
יש פה אמירות
שהן
לכאורה סתרות אחת את השנייה כך
תכבד את השבת
צמצם באמצע השבוע כדי לכבוד את השבת.
או, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
מצידי תעשה יום חול, כמו כל השבוע,
אל תבקש מהאנשים לכבוד שבת.
מכירים את אלה שאוספים לכבוד שבת?
כל יום צריכים לעשות משהו לכבוד שבת.
אין בן אדם שאין לו מה להכין לכבוד שבת.
חבר, תלמיד ישיבה, צחצחת נעליים,
נסדר.
הכנת משהו לכבוד שבת, נכון?
צחצחת או לא צחצחת?
אני לא יכול כשתענה.
אבל אתה מבין?
אין דבר כזה.
את החדר שלך סידרת?
אתה אומר לי, בחור ישיבה,
מה יש לנו לעשות?
הרי האוכל מוכן בישיבה.
מה?
בסדר,
בסדר,
סידרת,
תעשה את החדר,
סידרת,
שמת,
פרסת מפה על השולחן בחדר,
שמת איזה אגרטל עם פרחים,
אין לו,
בחור ישיבה,
לא לקנות,
תביא חמציצים מלמטה,
שים בוואזה,
ותחתוך פלסטיק חד פעמי ואתה שים בפנים,
לא משנה מה,
תכין משהו לכבוד שבת,
משהו,
אין דבר אחר.
ומה כותב השולחן, הרמה?
סעיף ראשון,
הוא נוהג לפעמים, נכון?
מה הוא כותב שם?
כדי להכין לשבת.
טוב,
אין מצווה לא ללמוד,
אבל לא למעט כדי להכין לשבת,
לפי צורכי שבת.
אל תמעט בצורכי שבת.
אתה שובת בשבת,
אתה אומר,
אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
הוא משגיח
שישה ימים, שביעי שבת, משגיח עליה, השגחה פרטית,
זה כל מה שיש לי.
בסדר?
זה היסוד
של שבת.
מכיוון שכך, כולם צריכים לכבד אותה.
אני קופץ, אבל בסדר, בואו.
סימן רן.
רן.
ולזכור,
מה זה run באנגלית?
יפה.
מה כתוב פה?
ישכים בבוקר ביום שישי להכין צורכי שבת.
בקיצור, לרוץ להכין צורכי שבת.
ואיזה סימן זה?
רן.
טורן.
בסדר?
תסכימו עכשיו, אה?
ואיזה סימן מכינים זה עם צורכי שבת?
רצים, רצים להכין צורכי שבת.
זה סימן רן.
טוב.
לא בערבית.
בערבית ישב ישיר, כי רני זה לשיר.
זה לא מה שאמרנו עכשיו.
בילי שבת שהוא ישיר.
ישכים בבוקר ביום שישי להכין צורכי שבת,
ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו.
אבל לא משנה איזה סוג,
הודים,
פיליפינים,
אריתראים או תאילנדים,
זה לא משנה מה.
יש לו כמה עבדים לשמשו.
השתדל להכין בעצמו דבר לצורך השבת כדי לכבדו.
כי רב חיסדה היה מחתך ירק דק דק.
בעברית שלנו?
פוד.
רב חיסדה על תקן?
פוד.
בסדר?
מעבד מזון.
רבא ורב יוסף היו מבקעים עצים.
מכינים?
את החימום.
רבי זעיר היה מדליק אש,
רבי נחמן היה מתקן הבית,
מה זה מתקן הבית?
מנקה אבק, מנקה רצפה,
מכניס כלים הצריכים לשבת ומכין לאכול.
מי אלה היו האנשים האלה?
מי הם היו?
גדולי הדור, גדולי התורה.
מה שקוראים לזה היום?
הגדולים.
בימים אחרונים,
אם אתה רוצה לדעת אם מישהו גדול בתורה,
כנס אליו ביום שישי בצהריים הביתה,
תראה מה הוא עושה.
אם הוא באמת גדול בתורה, מה הוא עושה?
ספונג'ה.
בסדר?
קצץ ירק.
סלט לכבוד שבת.
מסדר את השולחן, מסדר נרות שבת, מסדר.
מארגן.
זה גדול בתורה.
אבל אם יבוא מישהו שיגיד, טוב, אני...
שאחרים יעשו...
שידאגו לזה אני יושב ללמוד
זה במשך כל השבוע מקובל עלינו
ביום שישי תעבוד
ומהם ילמד הניקוד פה זה ניקוד של התקופה האחרונה זה די
אנשים שמדברים ביידיש אז לכן זה כתוב ככה זה לא עברית נכונה
ומהם ילמד כל אדם
ולא יאמר לו אפגום כבודי
כי זהו כבודו שמכבד השבת
מהו כבודו של איש ישראל?
מהו כבודו של גדול בישראל?
אתה עובד את השבת.
דרך אגב, אני אומר,
יש
בספרי החסידות
ייחודים וכוונות.
יש כוונות למליחת הדג,
זה שסתם ככה מולחים דגים,
מפזרים מלח ככה וזהו.
ייחודים וכוונות.
זה פשוט.
דברים...
מיוחדים,
לא כל אחד מסוגל.
אמרנו פעם,
זה אולי סוף הסעיף, כשעושים חלה,
הסימן שלנו,
שהרב לוי יצחק מברדיצ'ב,
עם אשתו הרבנית,
הלכו להתארח
באיזה מקום אחר אצל רב אחר.
כמובן בזמנו,
מתי היו מגיעים כדי להתארח לשבת?
חמישי.
חמישי בערב, יום שישי לא יוצאים לדרך ארוכה,
שולחן ערוך, עוד נראה את זה.
יש הרבה דברים שצריכים לשים לב לקראת שבת.
אז הגיע ביום חמישי בלילה, ואז ביום שישי בבוקר,
הרבנית, בעלת הבית,
הפרשת חלה.
טוב, מה עושה האורחת?
שהיא הופך עלות?
מסדרת ציפורניים, בונה אותה?
שטויות.
מכבדת אותה הרבנית,
בעלת הבית,
את הרבנית האורחת מברדיצ'ב,
לקלוע את החלות.
אתם מבינים מה המשמעות?
לקלוע חלות לשבת.
ואז
רואה הרבנית המארחת שהרבנית מברדיצ'ב תוך כדי זה שהיא קולעת,
יש לה כוונות.
היא ממלמלת, היא ייחודים, כוונות היא עושה.
אמרה מה את עושה?
את תלמדי אותי.
אמרה ולוואי שרב לוי יצחק בבציעת הפת
יכוון מעט מהכוונות שאני מכוונת בהקליעה.
והיום אנשים הופכים כל דבר לטכני.
כאילו מודרני, מתקדמים, לא מבינים שיש משמעות.
ברוך השם,
היום יש כל מיני תורות,
לצערי,
הם לומדים אותן מבחוץ,
הם קוראים אותן מבפנים.
כל פעולה שאדם עושה, היא בונה עולם.
איך קוראים לזה היום?
שולחת אנרגיות.
אני שולח אנרגיות ביסוד של סעודת שבת.
מה יסוד סעודת שבת?
הלחם.
אחר כך יש עונג שבת.
נראה את זה עכשיו במשנה ברורה.
יש לנו חובת אכילה בשבת.
היום,
היום,
היום,
שלוש פעמים כתוב היום,
מכאן למדנו ששלוש סעודות חובה בשבת.
כמה סעודות אוכלים באמצע השבוע?
שתיים.
נדבר עכשיו על
תקן נורמלי של תורה.
היום, פחות מחמש ארוחות, בן אדם מרגיש רעב.
וגם זה ככה באמצע מנשנשים.
שתי ארוחות, פת שחרית, פת ערבית.
בשבת מוסיפים סעודה שלישית, לכבוד שבת.
היום, שלוש פעמים.
אז זה חובה.
מה זה חובת סעודה?
איך קובעים סעודה?
במה נקבע סעודה?
באכילת לחם.
לכן למי שאומר אני רוצה להכין את סעודות שבת,
מה הוא בעצם צריך להכין?
את הלחם.
ואחר כך אדם מצווה גם על עונג שבת
מצווה לענג את השבת.
איך מענגים את השבת?
בשר, דגים, מגדנות,
סלטים,
כל מה שמענג.
אז אם אני אומר דרגים, כן, איזה דרג?
דרג א', מה זה?
לחם.
דרג ב', בשר, דגים, דרג ג', מגדנות אחרונות.
אז מה קורה לצערי היום הרבה פעמים?
ראיתי כמה בתים כאלה,
נראה לי שיש כמה בתים כאלה,
שהולכים לקנות את החלות במכולת,
במאפייה,
ואת התבשילים מבשלים בבית.
אם אני צריך להכין לשבת,
מה הדבר הראשון שצריך להכין?
את החלות.
נשאר לי זמן,
אני אעשה את הבישולים,
לא,
אני אקבל קטרינג.
והמלצה את הכל לעשות בבית.
זה ברור, עולם הפוך.
אני מדבר עכשיו בסדר ההלכתי הרוחני שבונה לי בעצם את השבת.
ואני לא בא להוריד את הבישולים לכבוד שבת בבית.
לא באתי להמליץ את זה.
באתי להמליץ, וזה מה שכותב הרי נאמר בסוף הסעיף,
באתי להמליץ על הכנת החלות בבית.
לחם לכבוד שבת.
זה הבסיס לכל.
זה הבסיס לכל מה שיש בבית.
טוב, נראה את זה.
בכל מקרה, מה שעכשיו אנחנו רואים,
יש לנו לכאורה איזה שהם דברי חכמים
שהם אולי לא מסתדרים אחד עם השני,
אני לא אגיד סותרים אחד את השני,
לא מסתדרים אחד עם השני.
כמה אני צריך לחוות את השבת?
בן אדם שאין לו.
כמה אני צריך לחוות את השבת?
כמה אני מסתדר עם עצמי?
ומתי אני צריך לקחת מהאחרים?
אומר לנו המשנה ברורה כך.
אפילו מי שצריך לאחרים סעיף קטן א',
הנה עיקר מצוות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים,
כמו שנאמר,
וקראת לשבת עונג.
בסדר?
יש לכולם נכון?
ויש פוסקים שסבירא להו,
דעיקרו מן התורה,
שהשבת הוא בכלל מקראי קודש,
ונאמר,
וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש,
ומקרא קודש פרשו חז"ל בספרה,
מדרש הלכתי
דהיינו לקדשו ולחפוף בכסות נקייה ולענגו בעונג אכילה ושתייה.
סעודת שבת לכל הדעות זה דאורייתא.
עונג שבת יש מי שאומר שזה אסמכתא לבד
ויש מי שאומר שזה ממש מתורה.
שגם עונג שבת הוא מהתורה.
והפליגו חז"ל מאוד במצווה הזו ואמרו
שכל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים,
וניצול משעיבוד מלכויות,
וזוכה עבור זה לעשירות,
ואין שם עוד כמה מאמרים בעניין זה.
זה קודם כל להבין שאני מענג את השבת,
אני בעצם מקיים את העולם.
מקיים את עצמי ומקיים את העולם.
השפע של כל השבוע מגיע מאיפה?
מעונג שבת.
אני לא עובד כל השבוע בשביל שיהיה לי מה לאכול בשבת.
ביום הזה שאני לא עובד בו.
אני מענג את השבת,
כי התוצאה מזה יש לי מספיק פרנסה כל השבוע.
עכשיו תראו, יבוא בן אדם ויגיד,
מה זה משנה, אני שכיר.
אני אבריח במכון מהיר.
מה שנכנס נכנס, זה לא...
אמרנו פעם,
הכתוב שמזונותיו של אדם קצובים לו.
מראש השנה ועד יום הכיפורים.
יש בונוס עשרה ימים,
תזכורת של עשרה.
בסדר?
וקצובים לו.
זאת אומרת, מה אתה רוצה?
זהו, זה מה יש.
אומרת הגמרא, לא לא.
חוץ
מהוצאות בניו לתלמוד תורה,
הוצאות שבתות,
רגלים וימים טובים.
ראשי תיבות תשרי.
תלמוד תורה,
שבתות, רגלים וימים טובים.
אצל המזונותיו שקצובים לו חוץ מזה.
מה אומרת הגמרא?
שיהיה מוסיף,
מוסיפים לו, ואם פחת,
פוחתים לו.
אם אדם בא ואומר, אה, עזוב שבת עכשיו,
תרד מזה.
כמובן שמדובר על כל אדם לפי רמת החיים שלו,
לא יכול בן אדם לבוא ולקנות לשבת אחת
בחמשת אלפים שקל כשהוא מרוויח שכר מינימום,
שהסתדרות מתגאה בהעלאתו.
כן, אבל זה לחודש,
זה לא לשבוע.
וההוצאות, תלמוד תורה, הוצאות שבת, לא מן המניין.
היה המינוס לא יודע כמה ביום שישי,
קנינו לכבוד שבת,
מוצאי שבת,
פתאום מגלים שירד המינוס.
שתשימו לב איך זה עוזר פעמיים.
הרבה אנשים מתלוננים,
חוסר הבנה,
חוסר הבנה.
הרבה אנשים מתלוננים,
כל פעם
מכינים אוכל לשבת ונשאר שאריות.
מה, אתה לא מבין את הקדוש ברוך הוא?
מכה לך אותה בהפוכה כמו שאומרים.
הרי הוצאות שבת, לא מן המניין.
נשאר לך אוכל עד מתי?
עד יום שלישי, תגיד תודה רבה.
ראשון, שני, שלישי, אתה חי משבת.
רביעי, חמישי, שישי, זה כבר שבת עברה.
עד יום שלישי יש שאריות.
במקום להתלונן,
אנחנו אומרים להתלקק אותם.
הרי זה לא מהחשבון.
אז איך קולטים את זה?
בסך הכל, כמה עשינו?
סיר קטן ותראה נשאר עוד יומיים.
קרה לך?
אומרים, אומרים, אני לא ראיתי,
אומרים,
שאברהם ברסלי,
זכר צדיק לברכה,
עוד מעט זה הילולה שלו,
שבט,
אברהם ברסלי, זכר צדיק לברכה,
היה דואג כל יום עד יום חמישי
לטעום משהו מהחמין של שבת הקודמת.
הבנו ממה אנחנו חיים כל השבוע?
מקדושת השבת.
למאכלים של שבת, הבאנו את זה גם בשם
שפת אמת.
שפת אמת פרשת ראה אומרת את זה.
אוכל של שבת מכניס באדם יראת שמיים.
מעלה אותו בדרגה אחרת.
זה לא אוכל של כל השבוע.
אוכל של כל השבוע זה הפקר.
המושג ברור, לא?
בסדר?
זהו.
שבת זה משהו אחר, זה מעין עולם הבא.
אז אם נשאר לך אוכל, אתה מתלונן למה נשאר?
תודה רבה כזה שבאו וכו',
ואני חושב שישאר שבוע הבא גם ליום רביעי.
או עד יום שלישי נשאר.
אוי חבל.
בסדר?
אנחנו מדברים פה על קידום האדם מבחינה רוחנית וכלכלית.
מבינים יכול להיות קידום האדם.
לא צריך לפרט יותר, הכל נמצא בפנים.
עובר לנו המשנה עבורה.
והנה בגדר מצווה זו של עונג שבת,
יש לנו שלושה מאמרי חז"ל בזה.
עוד אמרו, צריך לענגו בדגים גדולים,
ראשי שוורים, תבשילי טרדין,
שזה יהיה המאכל חשוב בזמניהם,
וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו,
יענגו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג.
ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר עונגם בבשר ויין ומגדנות
לכן מופיע בסימן רנ"ו סימן רנ אמרנו נכון סעיף ב'
שירבה בבשר ויין ומגדנות שימו לב לעיקר
כפי יכולתו
הרמב״ם כותב כפי כוחו זה
היה יכול להיות שיבוא בן אדם ויקנה דג סלמון שלם
כמה יצא המחיר שלו?
שלוש מאות שקל
זה לפחות, בייבי.
ויגיד, אני מענג את השבת.
היה לי מקרה כזה פעם.
בא מישהו,
הוא מתגדל בתורה וכל עבודתו לשם שמיים.
הלוו עליו בניים,
נראה את זה גם בעמוד הבא,
כך אפילו הלוואה.
מענג את השבת, אשתו מתקשרת יום שישי בצהריים.
יותר אני לא מסתדרת איתו.
מתי?
ביום?
מה אמרנו בתחילת השיעור?
מי נמצא שם בבית?
תחזור לך, זה תלך.
תראה מה הוא הביא לי הביתה,
רב,
אתה חייב לבוא עכשיו.
שלום בית.
טוב, תעברו את השבת.
עכשיו, רב, אי אפשר.
אני נכנס לשם,
מגרש כזה,
דג.
בלי עין הרע,
התגאיטי בו.
איך הוא ראית לי קנות דג כזה?
דג גדול.
ואיזה תנור אפית אותו?
לא נכנס לתנור בבית.
או הרב,
הייתי בישיבה,
אפיתי אותו בתנור של הישיבה.
קודם כול שיבחתי אותו.
אז אתה תגיד, אתה נורמלי?
אתה לא משובח, נכון?
אתה מה, מה זה?
הרע.
אז קצובים חוץ מהוצאות שבת, זה הוצאות שבת.
אבל מה כתוב?
כפי יכולתו,
כפי כוחו.
בעזרת השם,
אני מברך אותך,
אתה שלא יקנאו עכשיו אחרים,
שתהיה כמו הרב מבלז.
תהיה כמו הרבי מבלז, יהיו לך הרבה חסידים,
ותהיה חסידות גדולה, אז יביאו לך דג כזה.
בינתיים, תסתפק במושט, בסרדין.
אם אתה רוצה דג שלם.
אתה יודע מה, קרפיון גם עובר.
בסדר?
זה ברור.
אתה צריך לדעת,
בסדר,
אי אפשר להגיד,
אוקיי,
זה ברור.
אבל, לדעת,
שמזונותיו של האדם קצובים לו חוץ מהוצאות שבת.
כפי יכולתו.
לרמת החיים שלך,
אתה צריך לענג את השבת כמה שיותר.
זה חשבון.
בחשבון הזה,
בתוך החשבון הזה תרביץ, כמו שאומרים.
אבל לא לצאת ממנו.
מה הבעיה?
אני אומר את זה הרבה פעמים.
זוגות צעירים.
אתה הולך להיות זוג צעיר, נכון?
בעזרת השם.
זוגות צעירים, הרבה פעמים זה משבר.
חס ושלום.
הכל בשמחה.
פתאום מתחילים לקנות, חודש, חודשיים ראשונים,
קונים.
מה הוא קונה?
כל מה שהוא ראה שאצל ההורים שלו קונים.
מה היא קונה?
כל מה שהיא ראתה,
או שהיא מבקשת ממנו שיקנה,
בסדר,
זה כבר דיון,
מי קונה?
כל מה שהיא ראתה אצל ההורים שלה, והוא בא...
זהו קצר, הפרגן.
אישה מבקשת, קונים.
מה רואים אחרי חודשיים?
אוי הברוך,
חור.
יש שם איזה חור באוזון.
אתה יודע,
מה קרה?
זוג צעיר,
רגילים מה שהיה אצל ההורים שלהם.
שכחו דבר אחד.
שלהורים שלהם, רמת החיים היא ברמה כזאת,
אחרי 20-30 שנה שהם נשואים.
כשההורים התחתנו,
עד שהם קנו משהו,
עשו הרבה חשבונות.
ופתאום מה מגלים?
שנכון,
אנחנו באנו מבית מסוים,
ברוך השם,
בלי עין הרע יש ברכה בבתים,
והיום יש ברכה בבתים.
ואנחנו רק מתחילים, רק מתחילים.
הקדוש ברוך הוא שולח את הכל לפי סדר,
לא קופצים על המדרגות.
אז פתאום עדנים מסוימים,
ופתאום בשר מסוים,
ופתאום...
אתה יודע, אתם איתי, נכון?
ופתאום רוצים להגביל.
בוודאי.
כי מה אומרת ההלכה?
כפי יכולתו.
יכולת הוריו זה דבר נוסף.
ולכן אומר פה המשנה ברורה, שלושה מאמרי חז"ל.
האחד,
הדה אמרו שצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומים,
ראינו כפי יכולתו.
בית,
אז צריך לעשות הכל.
בית, הדה אמרו,
אפילו דבר מועט שעשו לכבוד שבת כי אין מצוות עונג שבת אפילו
קאסה דה ארסנה מה זה קאסה דה ארסנה דגים קטנים מתוגנים בשמנן
בעברית שלנו סרדינים מוכרים בשוק ומחנויות דגים סרדינים כאלה ככה
מטגנים אותם ככה בשמן
של עצמם
אז רגע זה ראשי שומים דגים גדולים או דגים קטנים
שני מאמרי חז"ל.
מאמר שלישי,
הדא אמר רבי עקיבא,
וזה מה שראינו בסעיף למעלה,
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
אז מה אני עושה?
בשר, מגדנות, יין, דגים,
דגים קטנים,
או עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
אומר המשנה ברורה,
והחיוב כל היום, אומרים, הוא באופן זה.
זה ההבדל.
עדיין,
מי שאפשר לו צריך לכבדו כפי יכולתו.
מי שהשעה דחוקה לו ביותר,
היינו שאין לו רק מזון שתי סעודות לשבת,
וזה אמר רבי עקיבא,
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות,
ולא מחויב,
לא בשלוש סעודות,
וגם לא בקסא דה ארסלה, גם לא בדגים קטנים.
זה רבי עקיבא, מי שיש לו פול,
מי שיש לו רק שתי סעודות,
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה
מזון שלוש סעודות ויותר מזה קצת,
מחויב להוציא אותם על שבת.
כדי שיתקן שלוש סעודות וקאסא דה ארסלה
אבל
יש לנו מצב נוסף
מהו המצב הנוסף
והוא הדין מי שאין לו כלום
הוא מוטל על הצדקה
הרי הגבאים מחויבים לתת לו שלוש סעודות
ולפחות קאסא דה ארסלה על כל פנים
זה ברור העניין?
יש לנו אנשים שונים.
אדם שיש לו לבוא ולעשות
את המקסימום לשבת,
פותח שולחן, מכובד, כמו שפותחים שולחן,
מצווה בזה.
אדם
שיש לו בקושי משהו,
כלום.
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
שתי סעודות מספיק.
אדם שיש לו קצת יותר,
עושה לפחות דגים קטנים,
שלוש סעודות,
דגים קטנים.
אבל אדם שבכלל בכלל בכלל אין לו אפילו שתי סעודות,
כל השבוע הוא נתמך,
נתמך ציבורי.
אז בוודאי שהציבור מצווה לתת לו
שלוש סעודות.
שלוש סעודות עם עונג שבת.
אבל מה המינימום של עונג שבת?
דגים קטנים.
זה ברור?
תלוי באדם, תלוי במקום,
איך אנחנו מכבדים את השבת.
אלא לדעתי והמציאות שלנו היום אדם מצווה להכין לשבת
סעודה מכובדת
אני לא אוהב שקוראים לזה ארוחת שבת זה לא מתאים לנו
זה לא ארוחה זה סעודה
זה משמעות אחרת בכלל
זה לא אוכל כדי שלא נהיה רעבים
זה סעודה כדי שנענג את השבת
זה הבסיס לכל
וכל אחד,
וכפי מה שהוא יכול,
וכפי מה שהוא יכול, יהיה לו עוד יותר.
אומר רבי שמעון בר יוחאי,
ולא אמרינן,
ואדם נכבד הכל לפי כבודו, כמו שדבר במנחת איסמן,
ולא אמרינן בזה, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות,
זה לא אמרינן הכי, אלא מי שעדיין לא יצטרך לטעון.
אבל מי שכבר בא לידי מידה הזו ולפשוט ידו ולטעון,
נותנים לו הכל.
ובמקומות שנוהגים הגדולים לקמץ ולהימנע רק שתי סעודות ולא סעודה שלישית,
לאו שפיר עבדי.
ועל כל פנים בימות הקיץ בוודאי זהרו בזה.
ולזה בא השולחן ערוך לומר שאם יש לו גם מעט משלו,
צריך לדחוק עצמו לכבד ולנהוג שבת כראוי.
כמה שאפשר לו ויש בידו להוציא על זה.
ולא מספיק בקיתון של ארסנה לחוד.
ועל זה סיים שיצמצם בשאר ימים מהוצאותיו
כדי שיהיה נשאר לו זה לכבוד שבת.
איך היינו אומרים היום?
קנה במשך השבוע פחות פחית קולה.
כמה עולה פחית קולה?
כמה אנשים קונים בשבוע פחיות קולה?
תלוי מי.
נכון?
קונים?
שתייה?
משהו?
קונים.
בסדר?
כמה פעמים בשבוע קונים?
מה?
אני רק קונה, אני כבר...
בעל בית גדול.
בסדר?
חבר'ה שותים.
בקיץ, מה, לא שותים?
לפחות פעם ביום.
כמה זה פעם ביום?
אם אני צריך פחית קולה להוריד בשבוע.
כל יום אחת, אז מה זה, 30 שקל.
30 שקל אפשר לקנות, לכבוד שבת הרבה דברים.
נכון?
קופסת סרדינים בטוח אפשר לקנות.
כמה קופסת סרדינים?
4 שקלים, 5 שקלים.
קיתון של ארסנה.
לפחות.
טוב, ברוך השם, לכולם יש.
עולם של שפע.
ברוך השם.
ואין בט"ז
ותוספות שבת ושאר האחרונים שכתבו שאפילו מי שהשערת חוקה לו
ביותר הוא פטור מדין סעודה שלישית וקיתון של ארסנה מכל
מקום נכון מאוד שיראה להשתדל להיות על כל פנים ממנת האמצעית
דהיינו בקיום שלוש סעודות וקאי סימן רס
לפחות זה.
לכבד את השבת וטוב להיזהר שלא יפחות משני תבשילים
בסדר שתי מנות לפחות לשבת
אז יש כאלה שהוא כבד לנו,
קשה לנו,
לא יכולים,
טוב,
דגים,
תעשו מרק, שימו בפנים את העוף.
אם לא,
דגים, מרק,
מנה מרכזית, עוף, תוספות,
ככה עושים שבת.
פחות מזה,
פחות משתי מנות,
זה אכילה של אמצע השבוע.
בסדר, צריך לשים לב למה כתוב פה.
גם טוב שיאכל בכל סעודה דגים.
שלוש סעודות, תראו מה אומר המשנה ברורה.
עדיף שכל סעודה יאכל דגים.
אם לא, שאין נאותים לו לפי טבעו, ששונאם.
בשבת לא נגד האדם ולא לצער.
אם מוכרי דגים, השער יקר,
אנחנו נתקן שלא יקנו דגים בשבתות,
שעד שישוב השער על מקומו,
זה חכמים היו הרבה פעמים עושים תקנות שוק.
תקנות השוק אומרות,
אנחנו לא נותנים לנצל את העובדה
שזה מצווה.
אפילו מופיע בגמרא,
ששנה אחת אמרו שאנשים יקנו הדסים שיש בהם שני עלים בכל שורה,
בכל פרק.
והשלושה, למה?
כי מוכרי ההדסים הקפיצו את המחיר בצורה כזאת ש...
שראו שהקהל הזה, תקנו חכמים תקנה,
אסור לקנות הדסים משולשים, אלא רק זוגיים.
כדי
שלא ינצלו.
מה שנקרא צרכנות נבונה.
צרכנים היו עושים את זה.
אבל כשהסוחרים הסתדרו,
הם מבינים היום איך לעשות דברים.
קוראים לזה בעברית שלנו,
שביתת קונים.
מסוגלים לעשות שביתת קונים,
או מיד כשיש שביתת קונים יהיה שוק שחור.
בעיה, בעיה.
חכמים היו עושים דברים כאלה.
טוב.
זה מה שהיו עושים.
למי שהשעה דחוקה,
לא אומר לי שאין לו משכונות ללוות עליהם,
ולא משכון אני יכול להשיג.
והרי למה צריך ללוות כדי שלא לבטל מצוות עונג שבת,
כמו שאמרו חז"ל,
שומר הקדוש ברוך הוא, בניי לבוא עליי,
והריני פה
בסדר?
כל זה כדי לכבד את השבת,
שמזונות של שבת ויום טוב אם מוסיף מוסיפים לו.
כמו שאמרו חז"ל, כל מזונותיו של אדם קצובים לו,
מראש השנה ועד ראש השנה, כלומר אחרת.
יש להיזהר שלא יוסיף בהן, פן היא לא קצובים לו כל כך.
חוץ מהוצאות שבת ויום טוב,
והוצאות בניו ותלמוד תורה,
שאם מוסיף מוסיפים לו.
לווים בריבית לצורך סעודת שבת,
היינו מעינוי יהודי.
כן?
כי מישראל לא לווים בריבית.
אם שלחו לו דבר מאכל שיאכלנו בשבת,
לא יאכולנו בכל.
כן כתב בספר חסידים, ועיין בסימן תרצ"ד.
את יודעת, השולחן ערוך,
שאני יכול לאכול ממאכל פורים למה שירצה,
אף שגם הוא לצורך פורים,
ובכך גם יש מחמרים בזה.
במילים אחרות,
אם אדם אמרו לו,
הנה,
שלחנו לך תבשיל לכבוד שבת.
הוא יכול ביום חמישי לאכול אותו, ביום שישי.
שלחו לך לכבוד שבת.
טוב, אם נשאר אחרי שבת, בסדר.
אני זוכר אצל,
אצל ההורים תמיד,
זה לכבוד שבת,
לא נוגעים ביום שישי.
מכירים את זה?
לא חותכים את העוגה לפני שבת.
כי אפילו עוגה לכבוד שבת.
סתם הוא,
סתם הוא רב איתי.
שלחו לו אוכל לכבוד שבת, לא יאכלו אותו ביום שישי.
נכון,
שיש מה שנקרא שטועמים את האוכל
ביום שישי לפני שבת.
אבל לא ממש בכניסת שבת, ראיתי כאלה שעושים
סעודת טועמיה.
האם זהו?
זה ממש בכניסת שבת, זה לא מה שכתוב.
כי למה צריכים לטעום את התבשילים?
כדי לראות שהם טובים, שלא שכחנו משהו.
אז עכשיו אתה כניסת שבת,
אשתו כבר הלכה לי כנראה,
אתה עושה סעודת טועמיה?
תעשה את זה שלוש שעות לפני, ארבע שעות לפני.
טועמים מכל תבשיל.
יש כאלה שעושים ככה.
אי שינוי, ברוך השם.
כבוד שבת.
טוב, בכל מקרה,
זה להיום.
דיברנו בנושא של
כבוד שבת,
תחילת ההבנה של הכנות לשבת,
ולדעת השם, שבוע הבא,
אנחנו נרחיב קצת ברמה בסימן הזה,
ונתקדם לסימן רס"א מקווה.
עכשיו אנחנו יוצאים ל...
