היום לכולם אנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו,
אבל היום השיעור לא יהיה על הסדר של הדף היומי,
אלא שיעור שהוא יותר קשור מעניין הדיומא,
שקשור למצוות נר חנוכה, מצווה ממשמשת ובאה, והנה אנחנו עומדים כבר
קרוב אליה, וזו הזדמנות לדבר עליה, ואני דווקא הייתי אולי מתחיל בקשר של נר חנוכה באמת לסוגיות של הדף היומי.
סוגיות של הדף היומי עוסקות במסכת זבחים,
דהיינו בסדר קודשים בכל עבודת המקדש.
ונר חנוכה, בוודאי שיש לו קשר אל העניין הזה,
מפני שהוא הרי נקבע על הנס שהיה במנורה במקדש בזמן החשמונאים.
הנס היה קשור לנרות שבמקדש, וזה גם מסביר את החשיבות של מצוות נר חנוכה,
זה לא רק מפני הנס כמות שהוא,
כפי שאנחנו מכירים ויודעים,
אלא יש בזה משהו יותר מזה, מפני שלכאורה היו עוד כל מיני ניסים לעם ישראל לדורותיו,
ולא שמענו שנותנים ביטוי כל כך חזק לכל נס לדורות, כפי שאנחנו מכירים בעניין הזה של נר חנוכה.
אין זאת, אלא שמפני שיש פה איזשהו רצון להבליט באופן מיוחד את הנס הזה של נר חנוכה.
וזה קשור מצד העניין שזה מזכיר ואמור להיות באיזו מידה דומה קצת לעניין של הנרות במקדש ויש על זה דברים שמוכרים לנו מהמדרש, ממה שנאמר אצל אהרון בחנוכת המשכן שאמרו לו שהוא ראה שהוא כאילו לא השתתף עם הנשיאים בחנוכת, בחגיגה של חנוכת המשכן אמר לו הקדוש ברוך הוא שלך גדול משלהם מה זה שלך גדול משלהם בעלותך את הנרות?
זה עניין של הנרות, שהנרות שאתה מעלה זה אפילו יהיה לדורות לכל הזמן,
והרמב"ן שם מסביר שזה אפילו ממשיך גם כשאין בית המקדש קיים בהדלקת נרות חנוכה. זאת אומרת, העניין של הנרות נמשך.
כלומר שהעניין של נרות חנוכה,
החשיבות שלהם, שזה מזכיר ונותן ביטוי לחשיבות הגדולה של האור של נרות של המקדש,
שזה ביטוי של עדות של שכינה ששורה בישראל.
זה מבחינת ההסתכלות המחשבתית, הרעיונית, שיש בעניין הזה של נר חנוכה.
אבל באמת יש לזה גם ביטויים הלכתיים שאנחנו לומדים, וצריך קצת לעיין בזה. אולי ניקח לדוגמה כמקור ראשון לעניין הזה באמת את הרייבד בהלכות ברכות. הרייבד שמשיג על הרמב״ם בהלכות ברכות,
כפי שמסומן בדף המקורות כאן, הרייבד דן שם,
יש אחת השאלות שנדונות כבר בראשונים שדנים על הגמרא, אנחנו יודעים שהברכה אשר מברכים, אשר קידשנו במשרותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה.
אז ישנה שאלה למה נקבע נוסח להדליק ולא נקבע נוסח על הדלקת נר חנוכה.
זאת אומרת, אנחנו יודעים חילוקי דינים והבדלים בנוסחאות האלה,
שיש כל מיני הסברים לנוסח שפעמים הוא בנוסח אחד ולפעמים בנוסח השני.
הרייבד, במקור הזה שאני מסמן אותו מלאכות ברכות,
הוא מנסה לפרש שהכלל הוא שמצווה מדרבנן אומרים "על"
זה מה שהוא רוצה, מנסה לומר דבר כזה, חידוש כזה,
כמו על מקרא מגילה, כך הוא רוצה לומר,
לעומת מצווה שהיא מדאורייתא,
שאומרים עליה בלשון ל', ל', כזה. זה מה שהוא אומר. בתוך הדברים שלו, אז הוא שואל על עצמו: אז למה מברכים על להדליק נר של חנוכה?
הרי נר של חנוכה זה מצווה מדרבנן.
זאת אומרת, כאילו היה צריך להיות פה הכלל שבמצווה דרבנן לומר רק על הדלקת נר חנוכה?
בא רעבוד ואומר: לא.
כנראה, הוא אומר, בנר חנוכה יש לו חשיבות
מיוחדת כאילו מצווה של תורה.
מצד מה? מצד שזה זכר לנרות שבמקדש.
לכן יש לנו פה איזושהי התייחסות אל העניין הזה שהרייבד רוצה להגיד שהנוסח להדליק נר של חנוכה הוא כבר רומז לנו באמירה הזו את היחס החשוב הזה שמייחסים לנרות של חנוכה מצד שזה נרות של המקדש, שזה כאילו אנחנו מקיימים מצווה של תורה,
להרגיש בצורה הזו כשמדליקים נר של חנוכה
זה באמת עניין גדול כשלעצמו,
אז זה באמת בא לידי ביטוי כאילו בעניין ההלכתי הזה.
אבל מכאן אני רוצה לרגע להמשיך הלאה,
כי באמת
ההגשה הזו שהנרות של חנוכה הם יכולים להיות קשורים לנרות שבמקדש,
זה מתאים באמת לאותה שיטה שמפרשת את העניין של נר חנוכה כמצווה של הבית.
זה באמת אחד מהשאלות,
אולי השאלה המרכזית במצוות הדלקת נר חנוכה זה איך להתייחס אל המצווה הזו. מה זה המצווה?
זו מצווה אישית שכל אחד צריך להדליק,
או שזו מצווה על הבית.
אנחנו יודעים שיש הרבה ראשונים, וגם בפסיקת ההלכה,
שבאמת אומרים שהדגש הוא על המצווה שהיא על הבית,
שנר חנוכה זה כמו בית. יש התבטאויות כאלה גם בדברי תוספות, במסכת סוכה, הכול נזכר כמובן בדף המקורות,
שהוא אומר למשל שנר חנוכה זה כמו מזוזה,
זאת אומרת מזוזה. מזוזה זה מצווה כאילו שיהיה על הבית, כשאני בבית שיהיה לי מזוזה.
אז באותה מידה הוא כאילו רוצה לומר שיהיה לי גם נר חנוכה בבית.
זאת אומרת, זאת כאילו איזו מצווה ביתית ולא מצווה אישית.
כי היא יכולה להיות מזה כמובן נפקא מינה גדולה להרבה שאלות הלכתיות,
כי אם זו מצווה אישית
אז זה יהיה מצווה לכל אחד ואחד.
אנחנו לא אומרים במצוות לולב למשל, ובכן השאלה למה נר חנוכה דומה.
אם זה יהיה דומה למצוות לולב,
אז בלולב כל אחד ואחד נוטה לולב, אנחנו לא אומרים שאחד נוטל לולב בשביל כל בני הבית.
אז בנר חנוכה באמת השיטה הזו סוברת,
שמדליק נר חנוכה כאילו בשביל כל בני הבית, ולהפך עוד אפילו אומרים שלא שייך שמישהו אחר ידליק גם כן נרות חנוכה,
לפי השיטה הזו שנמצאת בגישה הכל-כך חזקה בכיוון הזה.
אז זה באמת ביטוי לעניין של מצוות נר חנוכה, אם היא באמת באה מהכיוון של הבית,
אז אם זה בא מהכיוון של הבית,
אז אפשר כאילו להגיד שהרעיון הוא שבאמת זה כמו שוב נרות שבמקדש.
כמו במקדש, נרות של המקדש,
ככה גם כאן נרות של הבית, בבית אנחנו רוצים לעשות איזה מין סימן,
שכאילו אולי כל בית של כל יהודי צריך להיות מתקרב, להיות דומה, גם הוא נמצא בקדושה.
אבל הרעיון כאן, נרות של הבית, זה בוודאי, יש לו איזשהו קשר לעניין של נרות של המקדש,
כמו נרות שהיו במקדש, נרות של בית המקדש,
ככה גם נרות שבכל בית.
אז זו באמת שיטה שהיא די עקבית בעניין הזה מהרבה בחינות,
אבל כפי שאני כבר רמזתי, לא כולם סוברים ככה.
ניקח לדוגמה בכיוון אחר,
את הכיוון השני.
ניקח לדוגמה. הכיוון השני יכול להיות מדברי הר"ן.
הר"ן נראה שהוא לא הולך עם השיטה הזו,
אלא הוא באמת מבין שהמצווה היא מצווה אישית. איפה אני רואה את זה?
את זה אני יכול לראות בדברי הר"ן בשני מקומות.
מקום אחד, ער"ן אומר את זה בסוגיה באמת שנוגעת לנוסח הברכות. כפי שאמרנו מקודם, הרי ודן,
למה אומרים להדליק נר חנוכה ולא אומרים על הדלקה?
ער"ן, במסכת פסחים, גם זה מצוין פה בדף המקורות דווקא,
במסכת פסחים אני מתכוון,
ולא במסכת הסוגיות האלה, שם במסכת פסחים נמצאת הסוגיה שעוסקת בשאלה על גבי נוסח הברכות.
וכפי שאמרנו, יש כל מיני הבדלים,
פעם אומרים בנוסח אחד, פעם אומרים בנוסח שני,
פעם אומרים על, פעם אומרים ל.
זה הדיון בגמרא במסכת פסחים שם.
והר"ן גם מנסה להבין, הר"ן מנסה להגדיר הגדרה שהיא נותנת איזושהי נוסחה,
ואז הוא אומר שמצווה שאפשר לעשות אותה על ידי שליח,
אז עליה אנחנו אומרים על.
מצווה שהמצווה היא שאי אפשר לעשות אותה על ידי שליח,
שם באמת אומרים "ל".
זאת אומרת, הוא רוצה להגיד כלל כזה,
תמיד, היא מצווה שאפשר לעשות אותה על ידי שליח, ששליח יעשה בשבילי,
אז יהיו אומרים "אל".
מצווה שבאמת צריך להיות שלא על ידי שליח, אז אומרים "ל". ואז הוא שואל את השאלה לגבי,
שוב הוא מגיע לגבי השאלה לגבי נר חנוכה,
שאנחנו אומרים שהמצווה היא להדליק נר של חנוכה.
הוא אומר, למה באמת אומרים להדליק? הוא עצמו שואל על השיטה הזו שלו,
על ההגדרה הזו,
למה אומרים להדליק נר של חנוכה ולא אומרים
על הדלקת נר חנוכה?
אז הוא אומר, מפני שאי אפשר לעשות על ידי שליח.
זאת אומרת, שנר חנוכה אי אפשר לעשות על ידי שליח, זה... ואז הוא שואל, הרי יש גמרא שאומרת שאחסיני,
אורח מתארח בבית של כל אחד,
אז הוא צריך, כתוב, להשתתף בכסף בפרוטות עם בעל הבית, כאילו להיות חלק מהעניין שהוא יהיה שותף,
אז הוא אומר, הנה, זה מוכיח שאלמלא שהיה נותן פרוטות, הוא לא היה יכול להגיד לו שיהיה שליח שלו,
מפני שאין שליחות בהדלקת נר חנוכה.
זאת אומרת, הר"ן סובר שמצוות נר חנוכה אי-אפשר לעשות על ידי שליח, אלא רק באכסנאי שהוא משתתף על ידי פרוטות.
זה באמת דבר מאוד מעניין, דברי הר"ן האלה,
כי זה מוסבר אם אנחנו נאמר שזו מצווה אישית.
מצווה אישית שיש מצווה להדליק,
אי אפשר לעשות על ידי שליח, זה לא דבר שאפשר לעשות על ידי שליח.
אבל אם אנחנו תופסים כדבר עיקרי באמת את העניין שהמצווה היא בסופו של דבר דווקא שיהיה בבית נר דלוק,
אם הדגש הוא על זה שיהיה בבית נר דלוק,
אז למה אני לא יכול להגיד שליח שהוא יעשה בשבילי את הדבר הזה?
זו הרי דוגמה קלאסית של דבר שאפשר לעשותו על ידי שליח.
זה שאתה אומר שאי אפשר לעשות על ידי שליח, כמו שרן אומר,
זה מוכיח שהמצווה היא לא שיהיה בבית דלוק, אלא מצווה שאני אדליק, יש לי מצווה להדליק.
כיוון שיש מצווה להדליק,
אז ממילא לא שייך במצווה להדליק כמו בלולב, שייך שמישהו ייטול בשבילי את הלולב,
זאת אומרת שהדימוי של נר חנוכה הוא כמו לולב ולא כמו מזוזה.
ראינו שיש מי שלומד את זה שזה כמו מזוזה. ער"ן באמת צובר שזה לא נקרא מזוזה.
אני אתן דוגמה נוספת.
דוגמה נוספת, אנחנו לומדים בסוגיה על מישהו שלא נמצא בבית,
הוא נמצא בדרכים.
אז יש לנו שאלה לגבי מי שרואה את נר חנוכה, רואה שמישהו אחר מדליק.
אז כתוב בגמרא,
הגמרא אומרת שמי שרואה את נר חנוכה ולא מדליק בעצמו כי אין לו אפשרות להדליק נגיד,
אז הוא מברך רק כשעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
זו הברכה שהוא מברך על הראייה.
כאן יש לנו באמת שאלה, וזו שאלת התוספות במסכת סוכה.
התוספות שואלים, היכן מצינו שמברכים על ראייה?
וכי מברכים, כמו שאני אשאל, שוב, אתה רואה מישהו שנוטל עולב אז אתה מברך עליו?
או אתה רואה מזוזה בבית של מישהו אחר,
אז אתה מברך עליו? לא שמענו כדבר הזה.
אז יוצא בתוספות בעצם שני תירוצים.
תירוץ אחד בתוספות חביבות הנס, זה תירוץ ככה יפה כזה.
הוא אומר, אתה צודק כאילו,
לא שייך, הברכה הזו לא שייכת בדברים אחרים,
אבל מצד חביבות הנס אמרו ש...
זה תירוץ אחד. התירוץ השני,
שבכל אופן הוא צריך שיהיה לו חלק במצווה.
זאת אומרת, חלק מהמצווה זאת אומרת שהוא מבין שברכת הראייה היא בעצם צורה של השתתפות במצווה למרות שאתה לא מדליק ואתה לא נמצא בבית כשאתה מדליק,
כשאתה שותף במצווה.
וזה מביא אותנו לשאלה מעניינת לגבי מי שרואה נר חנוכה.
כי יש אדם שנמצא בדרך
והוא רואה נר חנוכה אבל יש לו בבית בני בית, אשתו נמצאת בבית,
אשתו מדליקה את הנר אז אם היא מדליקה את הנר בבית
אז הוא בעצם יצא ידי חובה.
אבל הוא לא ראה את הנר בבית.
אז השאלה היא, אדם כזה שרואה את הנר, הוא הולך בכל אופן במקום שהוא נמצא,
והוא רואה נרות חנוכה של אנשים אחרים,
אז הוא מברך שעשה נסים או לא מברך שעשה נסים? בזה יש מחלוקת.
בזה יש מחלוקת. וההסבר למחלוקת הוא בעצם קשור לעניין שדיברנו.
הר"ן באמת אומר, אם אני אמרתי קודם את דברי הר"ן, הר"ן באמת אומר שמי שרואה נר חנוכה,
אז הוא מברך, אבל בתנאי שלא ידליקו עליו בבית.
זאת אומרת, אם הוא יודע שמדליקים עליו בבית,
אז הוא לא יברך.
בחורה שאלה, מה אכפת לי? הוא ראה? לא ראה.
הדליקו? עוד לא הדליקו. אבל סוף סוף הוא לא נמצא בבית,
הוא נמצא בדרכים.
אז אם הוא נמצא בדרכים,
אז יכול להיות שהוא באיזשהו מקום, כשהוא רואה, יברך שעשה ניסים.
אז אם אנחנו מבינים שזה רק מצד חביבות
הנס, אז הנה עובדה,
כי חביבות הנס שייכת גם אף על פי שמדליקים אצלו בבית,
חביבות הנס מבחינתו היא רק עכשיו מה שהוא רואה.
אבל אם אנחנו מבינים שהברכה הזו היא ברכה של
צורה מסוימת של השתתפות במצווה,
אז זה לפי הר"ן מסביר, זה רק כאשר לא מדליקים אליו בבית, אבל אם הדליקו בבית הוא כבר קיים את המצווה,
אז כיוון שהוא קיים את המצווה לא שייך שיברך על הראייה.
זה מלמד אותנו, הר"ן הזה מלמד אותנו שמצוות הדלקת נר חנוכה, לפי הבנתו,
זה לא מצווה של הבית, אלא מצווה של הבן אדם.
כי כשאדם לא נמצא בבית,
אז הוא גם מחויב במצווה,
אלא יכול להיות שהוא לא יכול להדליק מבחינת התנאים, התנאים שאדם נמצא בדרכים. הוא יכול להדליק נרות, אבל הוא יצנר, הנר ממילא יקבה מיד.
הוא לא יכול לקיים את המצווה בבית, אז ממילא אמרו, תקיים אותה בצורה המסוימת הזו,
שיברך מצד הראייה.
זה נכון,
זה מובן,
אבל אם בלאו הכי מדליקים עליו בבית, אשתו מדליקה בבית במקום ש... בביתו,
אז הוא מקיים את המצווה ממילא לגמרי,
אז לא שייך שהוא ידליק עכשיו.
תוספות סוברים אחרת,
תוספות סוברים שהמצווה היא מצווה על הבית,
וכיוון שמצווה על הבית, אז כשאני בדרך אני ממילא לא מחויב.
אז ממילא אם אני לא מחויב, אז אני ממילא לא צריך לברך.
אז בעל כורחנו מה שאני מברך זה לא מצד העניין של המצווה,
אלא מצד חביבות הנס.
ממילא יוצא שחביבות הנס מחייבת אותי או מצריכה אותי לברך את ברכת על הניסים אפילו כשמדליקים עליו בבית, וכן יוצא מניפחא מסתברא, שלפי התוספות אפילו אם אשתו מדליק, יודע שאשתו מדליקה בבית אבל הוא נמצא בדרך והוא לא נמצא בבית אז כשהוא רואה מישהו שמדליק נר חנוכה יברח שעשה ניסים בגלל שזה בלאו הכי לא קשור ולא תלוי במצווה זאת אומרת כיוון שאין לו מצווה בעל כורחנו העניין הזה זה רק חביבות הנס
אז כיוון שזה חביבות הנס, אז ממילא אף אחד ביש אשתו מדליקה או לא מדליק.
זה בעצם, אנחנו רואים פה את השיטות האלה, ואת זה אנחנו רואים בכמה וכמה דברים,
וממילא זה מסביר את השיטות השונות שמסבירות ותולות את המחלוקת בין נר חנוכה,
אם זה מצווה דווקא בבית או זה מצווה באמת על כל אחד ואחד.
באמת, אין הבדלים כל כך גדולים בין השיטות האלה, כי גם לפי השיטה הזו, שזה מצווה על הבית,
הרי כבתא,
אנחנו אומרים, אין זקוק לה,
וזו עצמו שאלה, למה כבתא אין זקוק לה, הרי אם זו מצווה לבית, אז לכאורה הוא צריך היה להדליק.
זה בעצם מראה שאף על פי שאומרים שהבית זה כמו מקדש,
זה בכל אופן לא מקדש,
כי בבית המקדש אם כבתא,
אז הרי כן זקוק לה, זה פשוט שאם יהיה מצב כזה שנר ייקבע במקדש,
אז ברור שכבתא זקוק לה, אבל כאן אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים,
בסופו של דבר,
מצווה לבית, אבל אם כבתא אין זקוק לה,
כי כבר עשית את מה שצריך.
אז ההבדלים הם לא כל כך קיצוניים, אבל בכל זאת יש הבדלים להלכה בכל מיני דברים שכבר רמזנו עליהם מבחינת קיום המצווה על ידי כל בני הבית או רק על ידי בני הבית וגם לגבי הדין של הרועה.
לעניין זה עוד יש בסוגיות פה דברים יפים, שבוודאי מי שירצה ילמד בסוגיות וימצא את השאלות היפות הנדונות כאן בהלכות של מצוות בני החנוכה.
שבת חנוכה שמח וכל טוב כל טוב
::::::
של של של של של
