אנחנו בשיעור שלנו,
שמלווה את הלומדים של הדף היומי,
שנמצאים כידוע במסכת זבחים.
אנחנו גם רוצים במשהו לצרף דברים בלימוד עיוני,
על פי הלכה ברורה, כפי שאני אומר,
למסכת זבחים.
והנושא שבחרתי היום הוא נושא שהוא גם נושא אופי כללי,
שיש בו נקודת מוצא חזקה בענייני קודשים בעבודת המקדש,
וכוונתי לכך, כאשר ניסחתי את הנושא,
זה יד ימין בעבודה במקדש
ובשאר הדברים.
ואם לומדים בתחילת פרק שני במסכת זבחים,
אז אנחנו לומדים שם במשנה כל הזבחים שקיבלו דמם,
יש שם מהלכות כלליות שנאמרות שם,
ואחד שקיבלו דמן,
זר, רונן, כבוליום,
כל אלה יש מצבים של פסולים וגם נאמר בסוף המשנה שאם קיבל בשמאל פסל.
זאת אומרת שהעבודה במקדש צריכה להיות תמיד בימין.
אנחנו יודעים, כל הדברים שעושים צריכים להיות בימין.
אמנם רבי שמעון צריך לציין חולק,
ולפי המבואר בגמרא בהמשך רבי שמעון בעצמו יש דברים שהוא חולק ויש דברים שהוא מסכים וזה נושא לעצמו.
אבל אנחנו נתרכז פה כרגע בעניין הזה של הדין הכללי וההלכתי, כפי שהוא בהלכה, גם בהלכות הרמב״ם כדבר מוסכם, בהלכות ביאת מקדש, כמצוין בדף המקורות.
אנחנו רואים שהתקבלה ההלכה, לא כרבי שמעון, אלא כדעת הנקמה,
שכל העבודות שבמקדש צריכות להיות בימין, ולא זו בלבד שצריכות להיות בימין, אם לא נעשה בימין, פסול.
זאת אומרת, זה לא דבר שרק לכתחילה, אלא גם בדיעבד.
וזה מביא אותי לדיון ולמחשבה לראות, כי יש עוד דברים בהלכה או בכל מיני דברים שאנחנו מוצאים את ההתייחסות לעניין הזה שצריך להיות בימין ולא בשמאל, או בשמאל ולא בימין.
אז אם אנחנו ניקח לדוגמה דברים שאנחנו מכירים,
אנחנו יכולים למצוא את הדיון הזה לגבי,
את הדיון הזה אנחנו יכולים למצוא לגבי לולב,
שנאמר עליו בגמרא במסכת סוכה,
שצריך להחזיק את הלולב בימין ואת האתרוג בשמאל?
ומה יהיה אם מישהו מחליף?
הוא לקח את הלולב ביד שמאל ואת האתרוג בימין?
יש על זה באמת מחלוקת, ויש כאלה שמבינים שזה גם שם לעיכובה,
זאת אומרת שלא יצא ידי חובה אם הוא הפך את היד.
הלכה אחרת,
שהיא גם מוכרת לנו כמובן,
אבל זה כאילו בצורה שונה,
זה עניין של תפילין.
בעניין של תפילין אנחנו הרי יודעים שמניחים
את התפילין דווקא על יד שמאל,
וזה גופא, מדוע מניחים על יד שמאל? זו גמרא במנחות בדף ל"ז, אם דף המקורות מסמן את זה,
שם אנחנו רואים בעצם שיש שם שני לימודים או שתי מקורות
שמהם אנחנו לומדים שצריך להניח על יד שמאל.
מקור אחד אומר,
נדמה לי שכולם מכירים יותר את הלימוד שמדבר יד חא בלשון יד תקיעה,
שצריך להניח על היד החלשה כאילו,
זה יד שמאל, זה אחד, מה שמכירים, אבל באמת כשלומדים שם בגמרא רואים שיש שם מקור אחר שבא מכיוון אחר, דווקא מהכיוון ששייך ומתאים לנו כרגע זה העניין שהגמרא אומרת שם וכתבתם וקשרתם מה כתיבה בצד ימין יד ימין גם כשירה ביד ימין אז זה גופא שצריכים לקשור את התפילין ביד ימין אז אם צריכים לקשור את התפילין
ביד ימין זאת אומרת שמניחים ביד שמאל זאת אומרת ההנחה ביד שמאל
מתקבלת כמין תוצאה מזה שבעצם צריך לקשור את התפילין ביד ימין.
לכן חזרנו שוב אל הימין, גם בתפילין שמניחים ביד שמאל.
יש נושא אחר, נושא של חליצה.
למשל, חליצה זה אישה שהרי בעלה מת בלא בנים, שצריכה להתייבם,
ועושים ממילא חליצה כדי להתיר אותה להינשא.
חליצה זה סדר מיוחד בהלכה, שכמובן מסכת יבמות,
והדברים שם גם מפורשים.
צריך לחלוץ את הדן מרגל ימין.
רגל ימין דווקא, אם רגל שמאל,
אז זה פסול,
אז החליצה לא הייתה כשרה.
והדין הרביעי זה קודשים, מה שאנחנו פה כרגע בעצם כאילו באים מתוך זה, וכאן אנחנו רואים גם שאלה הלכות שמעכבות בימין ולא בשמאל.
אבל אני באמת רוצה שוב לחזור אל ארבעת ההלכות וללכת לדון בהן, כי יש למשל שאלה שחוזרת אצל כל ההלכות האלה כולן,
וזה נותן איזשהו בסיס לעניין,
כיוון שקודם כול אין אחידות גמורה בין ההלכות מבחינת הלכתחילה ודאבה, זה דבר אחד.
ודבר שני, יש תמיד שאלה שנשאלת, ומה היה הדין של איתר?
איתר, שאצלו היד החזקה היא היד השמאלית,
מה באמת הדין? אנחנו למשל מכירים בתפילין, בתפילין מקובלים אנחנו,
שמניחים את התפילין במי שהוא איתר, ביד ימין, אנחנו רואים את זה תמיד,
בכל מקום, יש איתרים כנראה, זה לא דבר כל כך לא שכיח כידוע,
יש הרבה מבני אדם שאפשר לומר שיש להם את התכונה הזו של איתרות שהיד החזקה אצלהם היא דווקא השמאל ולא הימין.
אנחנו יודעים שהוא מניח תפילין על יד שמאל.
אז כפי שדנים על זה בתפילין ועוד נחזור על התפילין,
יש לנו דיון לגבי לולב.
לגבי לולב ואתרו גמרנו בהתחלה,
וזה דבר מאוד מעניין שעליו אני רוצה לרגע לדון ולהתייחס לזה,
מפני שביתר,
אם אמרנו בלולב שהלולב לוקחים ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל, ואנחנו את ההדחה הזו הרי מכירים,
מה יהיה ביתר?
ייתר, מה הוא עושה?
הוא לוקח גם ביד ימין והאתרוג ביד שמאל?
או אצלו באמת הוא הולך לפי הסדר שלו המיוחד,
שהרי היד החזקה אצלו היא היד השמאלית, ואז הוא ייקח את הלולב ביד שמאל?
המתבונן בהלכה הזו, ומתבונן בהלכות לולב,
סומן גם בדף המקורות,
בתרנ"א באורח חיים בהלכות לולב,
אנחנו רואים שזה מחלוקת. באופן מפתיע יש כאן מחלוקת.
מחלוקת בין המחבר לרמ"א, כמובן מבוסס דברי ראשונים,
אבל עצם הדבר זה מחלוקת. למה אין מחלוקת?
ממה נובעת מחלוקת? מחלוקת משמע שמייצגת איזושהי שיטה, אחד אומר ככה ואחד אומר ככה,
משמע שיש לו סיבה להגיד ככה ולשני להגיד ככה.
אז מה באמת הסיבה שאפשר להגיד כך? כנראה שכשמדברים על העניין הזה של ימין, וזו באמת הנקודה שכאן אני רוצה לעסוק בה, קודם כול,
כשאנחנו אומרים בכל דבר שצריך להיות בימין, למה אנחנו מתכוונים בימין?
מה הנקודה?
אפשר להסביר את זה בשתי צורות, ואנחנו תמיד, כשלומדים דבר, צריך לדעת את הגדרים שלו.
אפשר להבין את זה בשתי צורות. אפשר להבין שזה מדובר על הפעולה שתהיה באופן חזק,
והיד הימנית מייצגת את הפעולה החזקה,
אז אם מצד הפעולה יד ימין היא היד שצריכה לעשות את מה שעושים.
ממילא יד ימין היא העדיפה, נגיד בכל הדברים הנזכרים,
יכול להיות.
אבל אפשר להגיד בדרך אחרת שהעניין הזה של יד ימין זה מצד שהיד ימין היא כאילו היד החשובה יותר.
יש חשיבות לצד הימני, ימין השם עושה חיל,
שם מדובר באמת על פעולה,
אבל הימין כאילו, בימין.
אז יכול להיות שבזה זה תלוי אולי המחלוקת בלולב, כי אני לא רוצה להיכנס פה עכשיו לדיון מפורט בהלכות לולב,
אבל בכל אופן, לדבר על זה במה שהוא אפשר, כאילו תמיד יש מקום להבין גם בהלכות לולב מהי המצווה,
האם המצווה היא ליטול את הלולב או המצווה היא להחזיק את הלולב.
יש על זה מה לדון ולדבר, והדברים מאוד מעניינים ויפים,
כמובן כל דבר בעיתו ובזמנו,
אבל החלוקה העקרונית הזו בהחלט שייכת.
האם המצווה היא ליטול לולב, לקחת את הלולב או להחזיק אותו?
האם המטרה היא להחזיק או המטרה היא ליטול?
יכול להיות שאם המטרה היא ליטול, אז מדובר על הפעולה.
אז הפעולה היא בימין אצל הלולב.
אם אנחנו אומרים שהעניין הוא להחזיק,
אז זה בעצם לא עניין של הפעולה, אלא העניין,
איפה הלולב יהיה.
עליו שהוא הגדול עם שלושת המינים,
כאילו חשובים יותר, יהיו ביד ימין.
אז כאילו אפשר להבין שבזה המחלוקת תלויה,
האם הדיון הוא על הפעולה או הדיון הוא על החשיבות של ההחזקה.
ולכן יש מי שאומר שהחשיבות היא על ההחזקה,
מי שאומר שהחשיבות היא על ההחזקה,
הוא יפרש שאולי גם בהיתר הימין שלו יחזיק בימין שזה ימין כל אדם, כי מבחינת החשיבות מתייחסים אל העניין באופן אובייקטיבי
ולא באופן סובייקטיבי לגבי האיתר עצמו.
אבל אם מדובר על הפעולה שהוא יעשה ביד חזקה,
אז הפעולה ביד חזקה אצל האיתר היא ביד שמאל.
אז יכול להיות שמזה נובעת המחלוקת, וזה דבר מאוד מעניין, לגבי לולב מחלוקת בשולחן ערוך בין המחבר לרימה בעניין כזה של דיני איתר במצוות לולב.
אבל אני אדלג ואני אעבור הלאה.
ניקח למשל, לדוגמה באמת, את המצווה בחליצה.
בחליצה אנחנו מוצאים,
הרבה דעות.
היות שאמרנו שהחליצה צריכה להיות
ב... היות שהחליצה צריכה להיות ברגל ימין,
אז השאלה היא אצל איתר.
מה עושים אצל איתר?
ממשיכים אצלו גם ברגל ימין?
למעשה רבו הדעות.
הטור מביא כמה דעות, בשולחן ערוך מובא כמה דעות, בסומן בדף המקורות.
אפשר להגיד, יש מי שאמר שאיתר יהיה ברגל ימין של כל אדם. אחר אם אומר, יכול להיות שברגל שמאל שלו,
כיוון שאצלו הרגל היא החזקה.
אחרים אומרים אולי יעשה בשתי הרגליים, היא ספק. ואחרים אומרים שאי אפשר לעשות שום דבר.
דבר מאוד מעניין,
שאי אפשר לעשות שום דבר,
ואז יוצא שבן אדם כזה לא יכול בכלל לחלוץ.
והדעה הזו מובאת בשולחן ערוך,
וזו דעת רמב"ן,
זה לא פשוט,
ואז צריך להבין ממה זה נובע.
אנחנו מוצאים,
כיוצא בזה באמת בעבודה,
בעבודת המקדש. אנחנו הרי לומדים זבחים.
מה הדין בזבחים שההלכה היא שצריכה לעשות עבודה בימין?
הבזבחים באמת ההלכה היא,
זה גמרא בבכורות אבל.
גמרא בבכורות אומרת בדף מ"מ עמוד ב',
הגמרא אומרת שאיתר
העבודה שלו פסולה,
בכלל פסולה.
לא אמרו שיעשה את העבודה בשמאל,
לא אמרו שהעבודה יעשה בשמאל, שישמאל
אצלו זה כמו ימין,
ובימין הוא לא יעשה, כי הימין אצלו היא לא הימין החזקה.
אז בעצם בעניין עבודה אנחנו רואים בגמרא בבכורות שבאמת היא פסולה, עבודה פסולה לגמרי.
על זה באמת צריך גם להבין ולדבר.
כשמעיינים שם בסוגיה במסכת בכורות רואים שיש הבדל בין רש"י לתוספות.
רש"י מסביר שם שהסיבה שעבודת ההיתר היא פסולה בכלל,
כי אין לו ימין.
הבעיה היא שאין לו ימין.
יש לו את השמאל, אבל את השמאל לא מקבלים בתור ימין.
הרמב״ם לא אומר ככה,
הרמב״ם אומר שהסיבה שאיתר פסול לעבודה,
מכיוון שאיתר זה כמו בעל מום,
שיסלחו לי כל האיתרים,
אבל לפי הרמב״ם האיתר נכנס במשבצת של בעל מום שהוא פסול לעבודה מן הכיוון הזה,
זאת אומרת הוא לא בא מצד הכיוון שאין לו ימין,
כי באמת צריך להבין, היא הנותנת,
מה המחלוקת פה?
המחלוקת היא פה כאילו, שוב, מה זה העניין של הימין?
האם זה מצד הפעולה או שזה מצד החשיבות?
כי אם זה מצד הפעולה אז לכאורה האיתר יש לו פעולה טובה, הוא יכול לעשות ביד שמאל,
היד שמאל שלו היא יד חזקה,
למה לא יעשה?
אז בעצם לכאורה לא יכולתי לחשוב שזה יהיה בסדר,
אבל התשובה,
יכול להיות שהרמב״ם סובר
ולכן הרמב״ם באמת סובר, היות שהוא יכול לעשות
לכן הרמב״ם סובר שהוא בעל מום, זה פשוט פסול אחר, זה לא מהכיוון הזה.
אבל רש"י שם במקום, במסרכת חורות, באמת מסביר שאיתר אין לו יד ימין.
ואז אנחנו צריכים להסביר את זה, ונראה לי שצריך להסביר את רש"י לפי העקרונות שדיברנו.
כאילו בימין יש כאילו שתי נקודות, העניין של המעשה,
הפעולה, ומצד החשיבות
שזה הימין.
וזה אצל האיתר צריך לפרש בעניין עבודה בקודשים,
וזו, אני חושב, נקודה מאוד נכונה,
שבעבודה בקודשים שני הדברים נמצאים,
גם העניין של הפעולה וגם העניין של החשיבות. צריך לדון בהם משתי הבחינות שלהם.
ולכן בהחלט אפשר לומר שאם הייתי בא ואומר שהדיון הוא רק מצד הפעולה,
אז יכולתי לומר שאיתר יכול לעשות את העבודה ביד שמאל,
כי מבחינת העבודה היא נעשית כראוי בחוזק.
אבל אם אני דן מצד החשיבות שהעבודה תיעשה בימין,
אז זה לכאורה היה צריך להיות אצלו בימין. זאת אומרת שאם אני צריך את שתי המרכיבים, גם את החשיבות של העניין וגם את הכוח של הפעולה,
אז אצל ההיתר אני לא יכול, אם אני אקח אותו ביד הימין של כל אדם,
אני אגיד אולי זה חשוב,
אבל אין כאן את החוזק של הפעולה.
אם אני אתן לו ביד שמאל,
אז יש בו את הכוח של הפעולה, אבל אין כאן את החשיבות
של הימין.
אז לכן,
לפי רש"י,
ככה צריך להסביר, לכן היתר עבודתו פסולה לגמרי,
וזה אולי גם הסבר, משהו לחליצה שגם כן היא דומה ולומדים אותה מעבודה, כפי שרואים ביבמות מקישים, חליצה לעבודה.
אז יכול להיות שזה המקור שבאמת החליצה תהיה פסולה לגמרי, שאי אפשר להתיר את החליצה, כמו שאי אפשר להתיר את העבודה לפי רש"י, בגלל שאין לו ימין.
אז זה באמת העניין של כוח הימין בהלכות השונות,
ואני כדרכי לא אומר את הכל כי אי אפשר להאריך לגמרי,
והלומד המעיין יעיין עוד גם במקורות שצוינו ויחכים עוד, בעזרת השם.
שלום, שלום.
:::::::: הר הר הר הר הר�������
של של של של
