אנחנו בדף ל"ה ואנחנו מתחילים פרק
שעוסק בברכות, ברכות בכלל.
הדבר הראשון הן פרקת הנענים ואחר כך אנחנו
נראה גם כן את הברכות
הנוספות בהמשך המסכת.
ובכן,
הנושאים שאנחנו נלמד היום,
שנעסוק בפרק,
קודם כל יש לנו כאן נושא של ברכות
שבפשטות ברכות הן רק תקנת דה רבנן.
הדבר היחידי שדאורייתא זה ברכת המזון, ברכה שאחרי המזון.
כל ברכות הנהנים זה בעצם דה רבנן.
והסוגיה של היום תדון מנין למדו חכמים לתקן. בהתחלה משמע כאילו זה לימוד של דה רבנן,
אבל הגמרא בסופו של דבר מגיעה לידי מסקנה שזה סברה.
אז יש לנו כאן את ברכות הנינים.
אז קודם כל, מקור החיוב לברכות הנינים, קודם האוכל.
דבר שני, חומרת האיסור לאכול בלי ברכה,
כאילו יש כאן מעילה בקודשי השם.
הסתירה מפורסמת, מצד אחד כתוב
"לשם הארץ ומלוא העם", ואנחנו אומרים ביום ראשון בשיר של יום,
ומצד שני אנחנו אומרים: "השמיים שמיים להשם, והארץ נתן לבני אדם" זה הפרק
שעוסק ב... אנחנו אומרים את זה בהלל.
אז הארץ נתן לבני אדם שם.
והגמרא תדון בסתירה בהקשר לרשות להשתמש בכל החולים שנמצאים בעולם.
אחר כך, איך,
כמו שנראה,
הדבר הנוסף שנעסוק בנושא של היחס בין עסק
בפרנסה ולימוד תורה מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל והדבר האחרון יין ושמן הברכה המיוחדת שנראה במשנה ליין למה לשמן אין ברכה מיוחדת כן
אומרת הגמרא
נראה אנחנו נראה בהמשך
את הדברים
אז החלק הראשון אנחנו עוסקים במקור נראה כאן שלוש ראיות אחד אני נותן כאן קדימון כי לפעמים מרוב פרטים
אנחנו קצת מאבדים את הכיוון. יהיה מקור אחד מקודש הילולים, מה שנקרא נטע רוואי, כרם רוואי,
מקור שני יהיה ואכלת ושבעת, מה שהברכה הקלאסית של ברכת המזון,
והדבר השלישי יהיה סברה, שזה למעשה מתקבל להלכה.
ובכן, אומרת המשנה הקדושה,
אה, אנחנו חייבים גם כן את המשנה,
אז נקרא לפחות המשנה, לא נתעכב עליה,
כן, שלא לצבור, כן, פרק ה' משנה ד',
ובכן
אומרת המשנה בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום.
עכשיו, יכול להיות בעצם עקרונית האדם מיליונר,
והוא נקרא למקום אחר, אין לו כרטיס אשראי, כן?
עכשיו, זה שיש לו במדינה אחרת הרבה כסף,
זה לא פותר את הבעיה העכשווית שאין לו מה לאכול.
אז אומרת המשנה,
אדם עשיר שנמצא במקום מרוחק ואין לו שם כסף, האם הוא רשאי להתייחס אליו כמו אדם עני?
הרי מי שאין לו מטיים זוז,
יש לו זכות לקבל מקופת עמחוי, מכל מיני מתנות עניים, לקט, שכחה ופאה.
אומרת המשנה, בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום,
ואין בידו את הצרכים היומיומיים,
וצריך ליטול שכחה ופאה ומעשר עני,
ייטול.
אז אם כן באמת הוא זכאי ליטול.
אבל אומרים לו, תשמע,
קח חשבון מה אכלת, מה עשית,
שתבוא הביתה, תחלק את זה לעניים בסביבתך.
ישוב לביתו,
כן, מין גדר כזה, שלא,
לפעמים יש עשירים קמצנים,
יכולים לנצל את הסעיף הזה.
הוא אומר, תשמע, בזמן הזה אתה עני, אבל רב לזר אומר, תן אחר כך זיכוי.
לעניים, למרות שהם לא שייכים לגיאוגרפיה הזאת.
כשיחזור, מה?
כן, אפשר גם טכנית להיות עני, להפקיר את כל נכסיו.
דברי, אבל למעשה לא מצריכים אותו, כי המציאות שהוא היום, זה לא עוזר לו שהוא נמצא באוסטרליה ועכשיו הוא בארץ ישראל, שם הוא לא הצליח למשוך משם כספים.
יש שביתת בנקים שם, אתה יודע, כל מיני מציאויות שאדם נתקע.
לא פעם אתה מגיע לגדה, אתה רואה, יש שנוררים, אבל יש אנשים רציניים.
עבד להם ארנק, הם לא יודעים איך לנסוע הביתה.
כן, הוא תקוע.
זה לפעמים טכניקה של כל מיני קפצונים כאלו.
הוא לא רוצה שתיתן לו שקל.
אז הוא אומר לך, כרטיס, 24 שקלים.
תגיד לו, טוב, בוא נעלה לאוטובוס, אני אקנה לך כרטיס.
הוא יגיד, לא, לא, אני צריך להתפלל ממך.
היה רק כזה כמוך, כן כן, זה היה חסר לו להגיע הביתה, כן תמיד חסר טוב,
עכשיו דברי רב אליעזר חכמים אומרים לא יש לו זכויות אני היה באותה שעה חכמים אומרים עכשיו מסתכלים מה הוא עכשיו הוא רשאי ליטול את המתנות אין החזר זכית ממס הכנסה זה שלך אתה ראוי
אומר רש"י רבנו עובדיה
אני היה באותה שעה, הוא פטור מלשלם, והלכה כחכמים.
אין החזר. אתה רוצה, תיתן. זה כבר רצון טוב של הבן אדם.
ובכן,
אנחנו בפרק שישי של מסכת ברכות, דף ל"ה ענייני הברכות.
אומרת המשנה הקדושה.
כיצד מברכים על הפירות?
על פירות האילן, הוא אומר, בורא פרי העץ,
חוץ מן היין,
למרות שהוא פרי עץ,
שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן בגלל חשיבותו, והגמרא תברר מה חשיבותו המיוחדת
של יין לעומת שמן למשל,
והרעיון המיוחד כאן שאנחנו רואים שעל פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן,
כן. זה לא על ה... כן, אבל בעצם גידול הגפן,
הייצור העיקרי זה היין. הענבים הם אפשר לומר בשוויון, בשווי, מגדלים בעיקר בשביל יין.
הענבים בוראים פרי העץ, כן.
ובכן,
היום זה היורציאט של המערב מפראג,
אז אם יישאר זמן, בדרך כלל לא נשאר לנו זמן, נגיד משהו על העניין שלה.
כאדם עץ השדה, סימן שאלה של המערב.
טוב, על כל פנים.
כיצד מברכים על הפירות?
על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ.
חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן.
ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה.
חוץ מן הפת שהיא גם גדלה מן הארץ, היא לא עץ.
שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, שוב פעם בשביל חשיבותה.
ועל הירקות
הוא אומר בורא פרי האדמה.
כלומר, לפי חכמים הכל כלול בכלל לירקות, יש כמו אבטיחים עילונים שאתה אוכל את כולה חוץ מהקליפה החיצונית,
יש לנו עלים ירוקים כמו חסה וכרובית וכרוב,
ויש לנו את הקטניות,
כל אלו בורי פרי אדמה.
רבי יהודה אומר, מה?
או, אז הוא אומר, זה ספציפית כי בעצם גם עץ הוא פרי אדמה.
לכן, משמברר פרי אדמה, לעץ יוצא.
זאת אומרת, יש כאן ברכות כלליות כמו, כאן לא מזכיר שהכל נהיה בדברו.
איך אומרים?
זה כרטיס שעכשיו ממציאים,
אדם לא ילך עם ארנק, יהיה לו כרטיס אחד,
כמעט כבר קיים דבר כזה. כל דבר שהוא צריך, זה עונה.
איך אמרתם בשם הרב עובדיה,
ששמע כולנו, זו תחנה מרכזית,
אז גם שהכל, הוא עונה על הכל.
כן, אחד אמר, מה אני צריך לברך?
איך ללמוד הלכות ברכות, זה ההלכות הכי מסובכות.
דרך אגב,
פעם כשהיה חתן באה ביתה,
אז האבא רצה לדעת, הוא קיבל אינפורמציה, מה זאת אומרת, אבל רצה לדעת אם הוא באמת תלמיד חכם כמו שמספרים.
אז הוא היה מגיש לפניו צלחת עם פירות,
עם הרכבים שונים, שלם חצי שבעת אמינים וזה וככה,
והיה רואה, רק היה, לשאול אותו זה לא נעים, בא חתן פעם ראשונה,
היה רק מתצפת, מה הוא עושה? לפי זה ידע תלמיד חכם, הוא אומר אותנו לו. היה חתן אחד, אמר,
סליחה, אני פשוט הרופא אסר עליי לכל דבר. -זה הכי טוב. -אבל הוא פתח בעיה חדשה. אמרו, אה, זה חולני, לא צריכים להיכנס למיטה חולה.
טוב,
ובכן,
זה,
כמו שאומרים, היה המבחן של פעם.
אז הוא אומר ככה,
צריך לדעת ללמוד טוב את המשניות כאן, אומר רש"י,
אז אם כן רבי יהודה אומר מיני צ'אים צריך להפריד
יש אומרים כן זאת אומרת שבאמת על הירקות אומר מיני צ'אים
אבל הקטניות יאמר בורא פרי האדמה
כדי להפריד הוא טוען שצריך להיות יותר ספציפי
כמו שאתה לא מברך על הכל שהכל יכולת להגיד במקום לסבך תן כרטיס אחד לכל הברכות תודה להשם שהכל נהיה בדברו בהכל כולל הכל סימן שיש ערך לפירוט
לפירוט יש בו חשיבות, כן? האומר דבר בשם אומרו,
אתמול דיברת על תחנה מרכזית שמע כולנו, היום הזכרתי אותך, את הדברים לגבי שהכל נהיה מדברו, גם הוא בחינה כזאת.
רש"י,
כיצד מברכים אצלנו היין שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת.
בורא מיני דשאים, לפי שיש בכלל פרי האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות.
ורבי יהודה בא עקר ברכה לכל מין ומין למעשה ההלכה כמו חכמים.
התוספות שואל,
לכאורה קודם תדבר כיצד מברכים, תשאל האם צריך לברך
כמו ששאלנו לגבי קריאת שמע
תנאיך קאי אומר תוספות הראשון תנאיך קאי וכאן לא שייך להקשות תנאיך קאי דקא תנאי כיצד כפריך בריש המסכת
משום דרך הסברה הוא לברך כמו מסקנת הגמרא.
אסור ליהנות העולם הזה ללא ברכה, זה תירוץ ראשון.
כן, פשיטא, שלברך צריך, זה פשיטא.
שואלים, אז למה, אם זה פשיטא,
שזה גזל, כמו שנראה, אז למה בני נוח לא צריכים לברך? גם בני נוח מצופים על הגזל.
טוב, אז זה גדרים אחרים, אולי שאר זמן נדבר על זה. על כל פנים, זה תירוץ ראשון. הנה מה יש לומר?
דקיימא טיטין דמי שמיטו דקטנא בעל קרי מברך לאחריו ואינו מברך לפניו.
כן, החילוק בין דאורייתא לדרבנן.
אז אם כן, כבר שמה הזכיר את החובה של ברכה ועוד מקומות בפרקים הראשונים.
ואכן עמי שייח אחא לברך על כל דבר ודבר. על כן כמארחא, כיצד מברכים.
אם כן, שם הוא דיבר על קריאת שמע, נכון? הוא לא דיבר על פירות,
אבל שם אנחנו רואים שיש לפניה ויש אחריה.
טוב, זו המשנה.
ברכות, כן, נכון, נכון.
אז זה התחיל עם עניין שהפגישה הראשונה,
מה הפגישה הראשונה? נער בר מצווה
שהוא פוגש לראשונה את אריאג מצעות וחיוב.
זה קריאת שמע של ערבית.
זה הדבר הראשון.
טוב,
גמרא.
מינה הני מילי,
שואלת הגמרא, מאיפה אתה יודע שצריך לברך?
דתן ורבנן.
כתוב לגבי עניין של נטע רוויה או כרם רוויה, נראה מחלוקת. מה זה?
הרי הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו, מי שמגדל פירות,
אילן, שלוש שנים עורלה, אין שימוש.
והשנה הרביעית זה משהו בעיניי, משנה חמישית ואילך שימוש רגיל,
עד שנה רביעית בכלל לא,
שנה רביעית מותר לאכול עם מגבלות.
זה כמו מעשר שני.
אתה צריך לעלות את זה לירושלים, לאכול בירושלים,
בתוך החומות.
אבל אם אתה לא יכול להגיע, יש חילול,
פדיון, כמו במעשר שני.
אתה פודד את זה על כסף ואז אתה יכול לאכול אותם מחוץ לחומות ירושלים.
אז כתוב שמה קודש הילולים,
כן?
משמע שיש שני הילולים,
כאילו צריך להלל פעמיים.
אתה אוכל את הפירות האלו אחרי שפדית אותם,
אתה צריך להלל דאבל, מה זה דאבל? אחד לפניה, אחד לאחריה.
דתנו רבנן, קודש הילולים לשם,
זה נאמר לגבי שנה רביעית של העולה,
מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם.
כי יש כאן כפילות הילולים, משמע הילול ועוד הילול.
אומרת הגמרא, הכל טוב ויפה.
מכאן אמר רבי עקיבא, אסור לאדם שיטום כלום קודם שיברך.
שואלת הגמרא,
והי קודש הילולים לאח יהודתה.
היי מבא אל אחד, מה אתה אומר?
קודש הילולים זה בא להגיד שצריך להלל פעמיים.
לפני האכילה ואחרי האכילה. הילול, מה זה הילול? שבח.
לשבח את השם.
כי אתה עכשיו זכית,
שלוש שנים תקעו אותך,
ועכשיו ברוך השם אתה יכול לאכול מי שגידל עץ כמה צריך לטפח אותו עד שהוא רואה פרי ראשון חביב עליו ולכן יש גם מצוות ביכורים בעונה פרי הראשון וכדומה.
אז אומרת הגמרא אם זה היה מיותר אתה צודק אתה מנצל את הכרטיס הזה הילולים ללמוד את הנושא של ברכות אבל מה לעשות שלומדים מזה משהו אחר כבר.
שואלת הגמרא והי קודש הילולים לאח יהודתה
היי מי בא אלי? הרי צריך את שני ההילולים האלו לשני לימודים.
חד, אחד הילול, דאמר רחמנא, אחלי ואדר אחלי.
אחד עם חטא, אחד עם כף.
זאת אומרת שהתורה אומרת שאת זה צריך לאכול בירושלים,
אבל התורה נותנת לך עוד אופציה שאם אתה לא יכול לבוא לירושלים,
חלל אותו כמו מעשר שני, תאכל באותו מקום.
אל תקראי הילולים, כמו ההונגרים חילולים, כן? ה' וח' מתחלפים.
זה, הדברים האלו קרובים. המוצא של האותיות האלו קרובות, גרוניות.
בסדר, עוד יותר קרוב.
לא, הילולים, אל תקראי הילולים אלא חילולים.
כן, נכון, גם כאן זה משחק מילים.
אז אכלה, קודם תחלל אותם ואחר כך תאכל אותם.
אז זה אחד.
הילול אחד, חילול אחד,
הילול שני, ואידך דבר הטעון שירה טעון חילול.
רק איזה פרי יש בו דין של שנה רביעית של נטע רבעי?
רק יין, רק ענבים, רק כרם.
איך לומדים את זה?
שכתוב קודש הילולים רק דבר שמהללים עליו.
מהו הדבר שמהללים?
הדבר היחידי שמנסחים אותו על המזבח בזמן
שהלוויים אומרים שירה בהקרבת קורבן וזה לומדים לכאורה מה הפסוק הזה אומרת הגמרא דבר הטעון שירה טעון חילול מכל העצים דין של נטע רוואי שצריך לחלל אותו זה מתייחס רק לגפן ודברים אחרים לא אפילו לא שבעת המינים שום דבר אחר לא ושאינו טעון שירה אין טעון חילול וזה לומדים מההילול השני וכרב שמואל בר נחמני אמר
רבי יונתן כדברי רבי שמואל שהוא אומר בשם רבי יונתן, דאמר רבי שמואל מרחמן יער רבי נתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין
כן איפה שירה כשבבית המקדש לנסח את היין שנאמר
ותאמר להם הגפן שמה בתחילת שופטים שיש את המשל שהעצים אומרים הם באים לכל עץ ועץ מלוכי עלינו תמלכי אז היין אומרת אני
יש לי תפקיד מרכזי, אני לא יכולה להתפנות,
לשחק במשחקי מלכות.
אני לא יכולה להיות מלך.
יש לי ייעוד בחיים.
אז היא אומרת לו, אתה אומר לה עם הגפן?
החדלתי את תירושיה, משמח אלוהים ואנשים?
אתם רוצים שאני אפסיק בדבר כזה חשוב?
משמח אלוקים ואנשים?
תחפשו לכם איזה אחת שאין לו מה לעשות, איזשהו אותו מלך.
אני בפול טיים ג'וב.
אם הגמרא אבל לומדת את דברה, אם אנשים משמח, ברור.
איך אומרים?
שהיין משמח, ויין ישמח לבב אנוש,
אבל איפה הוא משמח אלוקים?
אם אנשים משמח,
אלוקים במה משמח?
מכאן שאין אומרים שירה אלא ליין, שאתה רוצה לנסח בקורבן לפני הקדוש ברוך הוא,
זה עניין של היין. מה היא השירה?
השירה שהלוויים שרים בזמן הקרבת הקורבן.
אז הוא אומר כאן, רש"י אומר, תראו,
"הי מבא אלי הילולים לשון חילולים חד, מיניה יועטה לו, הוא יהיה אחלה ואדראכלה".
זאת אומרת, חילול, אם אתה רוצה לאכול מחוץ לירושלים.
מה זה?
אחד הקהילים, שירה נגדו של יום?
כן.
יש קורבנות, כן. יש שיר של יום, ויש גם השירים שהיו שם מזמן,
הקרבת הקורבן.
יש גם כן אפילו אדם פרטי היו מנגנים לפניו ניגון מיוחד יש מקורות ניגון אישי שהיה חודר לניני נפשו היה מעורר אותו.
רש"י אומר
הילולים לשון חילולים חד מין היו עתה לאורייה אחלה ועדרה אחלה הוציאו לחולין על ידי פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים וחד אלמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם שנאמר קודש הילולי דבר שמעלים בו טעון חילול
וזהו יין, שאין אומרים הלוויים שיר של קורבן במקדש, אלא על היין כשמנסחים נסחי מזבח.
יופי.
אז אם כן, נשארת השאלה. השאלה, אנחנו באמצע השאלה.
מה אתה אומר, מאיפה יודעים שהם מברכים לפני ואחרי,
שכתוב בשנה הרביעית מותר לך לאכול, בניגוד לשלוש שנים הראשונות, קודש הילולים?
מה זה הילולים?
ברכות.
שני הילולים, אחד לפני, אחד אחריה.
אבל אדוני, הילולים כבר תפוס.
לשתי הדרשות, אז מאיפה אתה יודע?
אנחנו עוד בהקפאה בשאלה, אומרת הגמרא, רגע,
אבל לא כולם מסכימים שרק בכרם יש דין של רבעי,
ששנה רביעית אסור לאכול בלי פדיון.
יש דעה אחרת שאומרת של כל הפירות,
האילן, יש להם דין.
לא רק כרם.
נטע רבעי, כל דבר שנוטים אותו,
טועניך למאן דתן נטע רבייה, אז באמת אתה צודק.
יש לך מיותר,
נשאר רק את הדין אחלה ואדרחלה,
אז מתוך שני ההילולים יש אחד מיותר, אתה יכול להתחיל את הסטארטר של הלימוד של הברכות.
מי שלומד כרם רבייה, אז יש לו שני לימודים, לא נשאר שום דבר ללמוד. אחד, אחלה ואדרחלה, ואחד,
שרק דבר שמחללים כמו יין,
אז לא נשאר לו שום דבר מההילולים,
אז עליו קשה? אומרת הגמרא, ניחא למי שלומד, נטע רבעי,
אז לפחות יש לו אחד מיותר מההילולים.
רק שנייה, מה מיותר מההילולים?
העניין הזה, כי לא לומדים דווקא דבר של יין,
אז רק נשאר אחלה ודרכלה, והשני מיותר, השני בא להגיד לברכות. מה תגיד? אבל צריך שתי ברכות.
אחד לפניה, אחד אחריה. עוד מעט, בסדר.
אבל לפחות יש לך במה להתחיל את הלימוד אחד מיותר נראה את זה בפנים יד אני שומע אתכם אומרת הגמרא
אניך למען דתני נטע רבייה אז יש לי עוד אחד מיותר אני יכול עוד לשחק איתו אלא למען דתני כרם רבייה מה איכא למימר מה יש לך לומר כאן איך אתה בכלל יודע שאומרים ברכה לפני אדם שאוכל פירות
אז צריך לברך לפניו ולאחריו.
איפה ראינו את המחלוקת הזאת?
דאיתמך,
רב חייא ורב שמעון ברבי,
במלואו של רבי יהודה הנשיא,
אחד תני כרם רבי ואחד תני נטע רבי. בסוגיה הזאת של רבי, אחד אמר זה רק בכרם,
היינו רק בענבים.
והשני אומר לא,
זה כולל האיסור בשנה הרביעית לכל חופשי חופשי,
זה לא רק כרם, זה כולם.
אז "בחת אני נטע רוואי"
אומרת הגמרא, אז אם כן,
נגמור רק את הלימוד, זה אחד בתוך השני. זאת אומרת, קודם כל, למען דאמר קרן רוואי,
נפל כל הלימוד הילולים.
למען דאמר נטע רוואי, נשאר לך הילול אחד.
עדיין קשה לנו איך מאחד יוצאים שניים, בסדר.
אבל אומרת הגמרא,
בכל אופן,
אני יכול להגיד, גם למען דמר כרם רוואי יש לי איזה פתח.
מהו הפתח?
סליחה שאני לא שומע, כי אני רוצה שנלמד את הלימוד בשלמותו ונשמע עוד מעט שאלות.
ולמען דתני כרם רוואי, אה ניחא, גם אם... בוא נחזור.
הקשנו על כרם רוואי, לא נשאר מההילולים כלום, נכון?
כי שני הלימודים מתייחסים לנושא הזה, לא נשאר לברכות.
הוא אומר לא,
גם לכרם רוואי יש לי איזה פתח, אם הוא יסבור גזירה שווה.
אני חיה לגזירה שווה לגבי עניין של כרם.
כרם הוא לא לומד מהילולים,
כמו שלמדנו קודם, שאמרנו אין טעון חילול אלא דבר שטעון שירה,
דבר שאומרים עליו שירה,
רק עליו יש את זה.
הוא אומר לא, אני לומד את זה בכלל במקום אחר, ממילא יישאר הילול אחד מיותר.
אני חיה לגזירה שווה, מה זה גזירה שווה?
המילה המשותפת בשני נושאים שיש עליה מסורת מרבותיו, אין אדם דן גזירה שווה מעצמו
חייב לקבל כמו שאומרים מרבותיו שכאן יש שני מילים שיש בהם גזירה שווה
לפעמים את התוכן הוא יכול להסביר אבל המושג הזה גזירה שווה זה לא כמו שאתה תגיד כאן כתוב כך כל אחד ימציא לו גזירות שוות, זה צריך לדעת,
קל וחומר אדם דן מעצמו,
זירה שווה לא דן מצור, אני חייה לי וגזירה שווה דתניא.
רבי אומר, נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו. איפה זה נאמר כאן?
בנטע רבי, תראו פסוק ג'
בתורה אור, ובשנה החמישית תוכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו.
אז זאת אומרת,
בשנה הרביעית לא חופשי, בשנה החמישית כן חופשי,
שלוש שנים בכלל לא, שלוש שנים ראשונות.
אז כתוב להוסיף לכם תבואתו,
המילה תבואה.
עכשיו בואו ננסה לזהות מה התורה מתכוונת תבואה.
הוא נאמר להלן, הוא תבואת הכרם. איפה בכליים? תראו בדיבור תורה אור ד', לא תזרע כרמך כליים בין תקדש המלאה הזרע אשר תזרע, הוא תבואת הכרם.
אז אם כן, מי שהתורה מדברת תבואה, היא מדברת על כרם.
אז נטע רבעי הזכירה תבואתו,
אז זה מזהה לנו שדין של שנה רביעית רק בכרם.
ממילא הילול אחד נשאר מיותר.
אז אפשר גם למאן דמר כרם להתחיל סטרטר של לימוד של ברכות.
אם כן,
אי אלף גזירה שבתניה רבי אומר נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו ונאמר אצל עורלה ותבואת הכרם מה בעורלה לעלם כרם בפירוש כתוב תבואת הכרם אף כאן כרם הייתר לחד הילול לברכה.
אז זה טוב יהיה אם הוא לומד גזירה שווה, אבל אי לא יליב גזירה שווה, ברכה מנעלי
אפילו אחד אין לו, אומרת הגמרא, בוא רגע רגע, בוא נחזור למה,
ואם יש לו אחד,
אבל אתה טוען שצריך שתי ברכות,
איך שניים יוצאים מאחד?
זה רק אצל הקדוש ברוך הוא שמור וזכור בדיבור אחד, איך יוצאים שניים,
אומר
והיא לא יעליב גזירה שווה אחר מן הלב, והיא כן יעליב גזירה שווה. אשכחן לאחריו.
אחד מתוך השתיים ברכה לפני המחל אחריה.
מצאנו ברכה אחת, אנחנו מהמרים על לאחריו.
למה אתם חושבים מהמרים לאחריו?
פשוט.
כי בתורה מצאנו ברכה אחת, והיא ברכת המזון, היא לאחריה. זה התוספות אומר.
כן.
או תנח לאחריו. תראו התוספות בשני שליש האחרונים.
דעיקר ברכה לאחריו, כי דכתיב אכלת בשורתו ורחת. אם יש לך רק לימוד אחד ואתה צריך ללמוד רק ברכה אחת משתי הברכות,
מה יותר פשוט ללמוד?
ברכה אחרי האוכל.
כי בתורה מצאנו ברכה לגבי מזון רק אחרי האוכל.
אז זה היה יותר פשוט.
זה היה יותר פשיטה ללמוד.
אז אשכחן לאחריו, לפניו מנין, אומרת הגמרא, הלא קשיא.
הלא קשיא.
דעת ים היא קל וחומר.
תשמעו את הקל וחומר, כשהוא שבע מברך
אומרים אחרי שאדם שבע אז הוא ככה
כבר מרגיש מלך העולם,
כשהוא רעב, לא כל שכן, כשהוא זקוק למשהו,
טוב,
התוספת אומר זה לא קל וחומר גמור,
כי אם זה היה קל וחומר גמור אז זה היה דאורייתא,
כי מה שאתה לומד בקל וחומר שלוש עשרים הופך להיות דאורייתא וזה אי אפשר להגיד כי אמרנו
בעל כרי מברך לאחריו ולא לפניו. למה לאחריו? כי זה דאורייתא.
ולפניו לא, כי זה דרבנן.
אז הקל וחומר הזה הוא לא מוחלט, כן?
תראו, הטוסות אומר, לאו קל וחומר הוא דאם כן תהא ברכה דלפניו ודאורייתא, ולא אל פרק משמתו.
משמע גבי, בעל כרי דלאו דאורייתא הוא. כמו שאמרנו, שמותר לו לברך רק כדאורייתא ולפניו לא. אפילו רבי יהודה לא פליג משום דשאה כלכל דרך ארץ.
כן,
זה לא לימוד, זה כאילו אתה קורא פרקי אבות ככה.
אם כן,
קל וחומר, לא כל שכן, אז אם כן,
אז אפילו אם תגיד ככה, אוקיי, בוא לאורך כל הדרך ראינו את הלימוד
שיש קודש הילולים,
אז הילולים, שני הילולים, אבל על זה יש קושי.
זה טוב למי שסובר,
למי שהגמרא שואלת, הרי הילולים מנוצל לעניין אחר,
ואז מתחילים לפרק למדם אמר כרם רווי, למדם אמר נטע רווי. כרם זה רק ענבין.
נטע רווי כל הנטיעות.
ואז אתה נשאר עם למדם אמר כרם רווי, הוא מוקשה מכל הצדדים. נשאר רק אפשרות אם נלמד זרה שווה.
ואז גם כן יש לנו קושי איך לומדים שתיים-מאחד, ואז אמרנו זה קל וחומר.
ואילו למדם אמר נטע רווי, אז גם כן נשאר השאלה איך משניים-אחד אתה לומד שני דברים,
אז גם כאן יבוא הקל וחומר.
בכל אופן, עד כאן ראינו את האפשרות,
מה אפשר לעשות עם כל איזה שילולים, אנחנו רואים שזה מוקשה מכל הצדדים.
אבל עדיין,
כן, אולי נעצור כאן למען השאלות, בבקשה.
כן, נכון, זה, דבר מעניין,
אומרים ברכת המזון,
אז הברכה שלאחריה את דהורייתא ולפניה לרבנן.
וברכת התורה בדיוק ההפך.
לפניה ברכת התורה לפניה. יש דעות ראשונים שברכת התורה זה דאורייתא.
איזה ברכת התורה שלפניה?
אבל יש גם רכה שאחריה.
אז איזה... רואים שכאן בדיוק הפוך.
רואים כאן בדיוק הפוך.
שלגבי מזון גשמי,
מתי אתה מברך?
אחרי.
לגבי מזון רוחני אתה מברך לפני.
יש בזה הרבה הסברים לרעיון,
כי במזון גשמי אחרי שאכלת,
סטופ,
לא יכול יותר. בתורה, אחרי שלמדת דף,
אתה לא יכול לקום,
הוצא עוד דף.
אז זה כאן מנסים להבחין בצורך הרוחני,
שאדרבה, ככל שאתה מוסיף גדל התיאבון.
מי שלא יודע תורה אז בשבילו זה עול,
אבל מי שתואם טעם תורה רוצה עוד ועוד. באוכל שבע, אז צריכים להגיד לבן אדם, עכשיו תודה,
למרות שאתה עצרת.
טוב,
נכון שהקל וחומר הזה כבר טוסות אומר, הוא לא קל וחומר מוחלט.
כן, בכל אופן יש כאן קל וחומר.
אני קראתי בחוק לישראל על נטר רבים,
איזה כמות מתחיל להיות, כמה עצים.
אז לפני שלוש שנים... אפילו העץ אחד. לא? לא, שלושה עצים. לגבי מה?
מה, לגבי אורלה נטע רבעי?
מה?
רגע, אם יש אדם עץ אחד,
לגבי נטע רבעי, למה לא?
ואם זה נחשב כרם?
אה, כדי שיקרא כרם?
כרם, מעץ רבעי, איך אני יודע? אם אדם, נו,
לפני שלוש שנים שתנו את זה, עשו מבצע, ופה עורך בית הספר
עצי פרי
עשית את זה, כן. אבל לכאורה אני צריך לבדוק את זה, כי למשל, אם אדם מגדל
מגדל בביתו נגיד עץ, שאנחנו פוסקים נטע רווי,
בואו ניקח עץ ענבים,
או לא כרם, ניקח עץ רימונים,
מותר לך לאכול, העורלה קיימת בכל העצים, לא רק בכרם,
והנטע רוואי,
השנה הרביעית שאתה גם עם עץ בודד לכאורה קיים הדין הזה, אם יש רק גפן אחד לא,
אין דין שנטע רוואי, טוב אולי אתם צודקים, בסדר אם אתם יודעים אתם יודעים בסדר,
בידיעתי זה היה אחרת אבל בהחלט צריך לבדוק את זה,
טוב נמשיך, כן בבקשה
מיעוט רבים שניים
תפסת מרובה לא תפסת
הילולים בלשון רבים שתיים הילולים
הילול ועוד הילול
אין יותר
כן כי יש כלל מיעוט רבים שתיים ותפסת מרובה לא תפסת כלומר אתה לא יכול לנצל את העובדה ששתיים זה רבים ומאה זה רבים ולהגיד אז אני הולך על מאה
או על עשרים
אתה צריך את הבטוח, הבטוח זה שתיים.
כן, התורה, לכל יתור יש לימוד אחד.
לפעמים זה אותו לימוד הזה,
נתלים באותו לימוד, אבל בדרך כלל כל דבר יש.
כן, איך, איך?
ברכת התורה יש לפניה ויש אחריה,
אבל מה שאומרים דאורייתא זה רק לפניה.
כן, כן.
רוב הפוסקים אומרים ברכת התורה דאורייתא, נפקא מינא יש לנו בספק ועוד דברים כמו ברכת המזון,
אבל אחריה לכולם זה דרבנן.
אה, כמו אתה עולה לתורה, שנה נתן תורת אמת וחיי עולם.
בבוקר באמת יש לנו שתיים-שלוש ברכות, ברכות השחר.
השאלה אם זה שלוש או שתיים זה תלוי בנוסח.
והערב נא או הערב נא, כן?
על כל פנים,
הברכה שלפניה אשר בחר בנו כל הימים זאת המשובחת שבכל הברכות כמו שהגמרא
למדנו את זה
המשובחת שבברכות ויש אחריה
כן אז הברכה שמדברים ברכת התורה דאורייתא לפניה
אז בואו נמשיך את שרשרת הלימוד עצרנו באמצע
אנחנו עדיין באמצע עבודת הכרם אז בואו נראה
בסדר אומרת הגמרא נניח שאתה הולך למהלך שגם
מי שאומר כרם רוואיה הוא לומד בגזירה שווה, נשאר לו הילול אחד, מהילול אחד הוא לומד ברכה, ואת הברכה השנייה מקל וחומר.
הברכה שאחריה הוא לומד מהילול מיותר אחד,
והשני קל וחומר.
אבל רגע,
אשכחן כרם,
אבל למאן דאמר כרם אתה תמצא שיש ברכה לפני הענבים ויש ברכה אחרי הענבים.
אבל אנחנו מדברים על כל הפירות.
איך תלמד כל הפירות?
אשגחן, כרם, שאר מינים שמברכים ברכות, מאיפה תלמד?
מיניים? אומרת הגמרא, מה הבעיה? יש לימוד משלוש עשרה מידות, נקרא, מה מצינו?
אם התורה מחדשת בדבר אחד,
נקרא בנייניו, מה מצינו בכרם שלא נהנים, אלא אם כן מברכים,
אז תשליך מזה על העצים האחרים גם כן.
בנייניו.
בנייניו, כן.
אומרת לה, דאליף נא כרם, מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה? אף כל דבר שנהנה טעון ברכה.
אומרת הגמרא, נכון, זה לימוד קל,
אבל לימוד קל כזה אפשר לפרוח.
גזירה שווה אי אפשר לפרוח.
למה גזירה שווה זה הלכה למשה מסיני?
אבל קל וחומר, ומה מצינו, זה לימוד שאתה שולף מעצמך,
ואתה אומר, רגע, כתוב כאן כך, אז אני לומד מזה על הדברים האחרים.
אבל,
יש לזה מגבלות. אני יכול לפרוח לך את זה.
למה?
איכא למיפרח. אדוני, למה בכרם התורה צוותה הברכה? אולי שהוא חשוב,
כי רואים במקומות נוספים שהוא חשוב.
מה לכרם שכן חייב בעוללות?
התורה אמרה, תן לעניים עוד מתנה שנקראת עוללות. אין לנו בשום עץ אחר עוללות.
מה זה עוללות? רש"י אומר, כרם פסיג
נטף וכתף, איך הלשון שמה?
רש"י אומר,
תראו עוללות, כתוב רש"י באמצע,
וכרמך לא תעולל, איזו עוללות? כל שאין להם פסיגים,
פסיגים זה מין ענפים דקים כאלו, לא כתף ולא נטף, הרי האשכול ענבים הוא עשוי בצורה כזאת,
הפוך, כן?
ככה, בצורה כזאת משולש, יש לו כתף והוא הולך ומתחדד,
וכאן מדברים שאם צמח איזה ענף שהענבים תלויים בו נגיד בצורה כזאת
דבוק מכל הצדדים אבל אין לו כתב ונטף ואין לו יציאות צדדיות ענפים דקים צדדיים זה אתה משאיר לעניים זה נקרא עוללות בשאר פירות אין דבר כזה
אז התורה חייבה חיוב מיוחד בכרם לכן שמה גם אולי חייבה ברכה אבל איך אתה רוצה ללמוד מזה על כל הברכות
למרות שאפשר לשאול מה הקשר, אבל בכל אופן זה נקרא פרחה בבמה מצאנו.
אומרת הגמרא,
איך?
לחזור.
הוא אומר, מה מצאנו?
כרם ברכה לפני אחריה. אומרת הגמרא, איך אתה יודע בשער פירות?
הוא אומר, פשוט מאוד, אם מצאת שצריך לברך בכרם, אז למה לא על שער פירות?
כמו שמצאת שאדם נהנה מהכרם מברך לפני אחריה, אותו דבר שער פירות.
אומרת הגמרא, על זימות כזה אני יכול לפרוח לך.
אולי בכרם, כיוון שיש דין של עוללות בניגוד לשער הפירות, התורה חייבה,
אז אולי שם מצאנו שצריך לפרח מי אומר על שער פירות.
כן,
איכא למיפרח, מה לכרם שכן חייב בעוללות? ראיתם את רש"י? אומרת הגמרא, לא, הפרחה הזאת לא תעבוד, קמא תוכיח.
מה קמא? קמא, הכוונה לחם.
התבואה, הרי בקמה ראינו שמברכים. איפה? ברכת המזון, ואכלת ושבעת.
כאן לא צריך לחפש הרבה, בפסוקים.
אז הנה, שם אין הוללות בקמה.
אז קמה תוכיח שאין בה הוללות, ובכל אופן מברכים אחריה וכו וכומר לפניה.
או, אז אומרת הגמרא משהו ספציפי. מה לקמה שכן חייבת בחלה?
חמש שנילי דגן.
יש מצווה מיוחדת?
תאמר בשאר פירות.
מצד אחד אין עוללות ואין חלה.
אמרת, כרם יוכיח.
אז כרם יוכיח שאין בו חלה, הוא חייב בברכה.
אם תגיד שמלחם אתה לא יכול ללמוד על כל פירות האילן, כי לחם מיוחד, שהתורה חייבה הפרשת חלה,
לכן גם חייבה ברכה,
אבל שאר פירות לא, הנה כרם הוכיח שאין לו חלה.
ובכל אופן חייבנו מהילולים,
חייבנו מה?
שכי יש ברכה, סימן שלא זה קובע.
אז עכשיו, מה קורה?
אתה שם על השולחן את כרם, אומרים מה לכרם? בוא נלמד מכרם, יש ברכה, נלמד על כל הפירות.
מה אמרת? כרם מיוחד שיש בו עוללות.
אז טוב, אז אי אפשר ללמוד.
אז בוא נשים את הלחם, את הקמה, קמה, הכוונה טבועה, לחם.
לחם, כתוב בתורה, בפירוח, ואכלת ושבעת וברכת.
לפניה, קל וחומר. בסדר, איך נלמד?
אז בוא נלמד מזה. אבל לא, לחם זה משהו אחר, שם יש חלה.
אומרת הגמרא, רגע, אם חלה קובע, אז למה קרן אין חלה וזה גם יש ברכה? אז סימן שזה לא הקובע.
אז לא קובע העובדה שיש חלה ולא קובע העובדה שיש עוללות.
כי אם תגיד עוללות, הנה חלה, לחם,
אין בו עוללות ובכל אופן יש ברכה.
אז יוצא שהקלפים האלו הם קלפים לא מנצחים.
לא זה גורם, לא זה גורם. עובדה שהתורה מביאה לנו את הברכה גם בכרם וגם בלחם.
אומרת הגמרא,
זה שיטת לימוד מיוחדת.
אתם מכירים את זה מהש"ס.
איכאלם יפרח מה לכרם שכן חייבו ללעות, כמה תוכיח.
מה לכמה שכן חייבת בכלה, כרם יוכיח.
וחזר הדין. צריכים לגשת להתחלת הדין, לתחילת הלימוד.
לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כזה. כל אחד מאפיין
איזה חידוש מיוחד.
בכרם יש עוללות,
בלחם יש כמה, בלחם יש את הוכלה.
הצד השווה שבהם, אז באמת אתה רואה לא זה קובע ולא זה קובע.
הצד השווה שבהם,
דבר שנהנה וטעון ברכה. אף כל דבר שנהנה טעון ברכה.
אז אנחנו מנטרלים את הקלפים המיוחדים ואומרים, אוקיי, אז בואו נלמד משניהם יחד מה מצאת,
מה המשותף ביניהם? כשאדם אוכל אותם נהנה, ומחייבים אותו ברכה. אז כל דבר שאדם אוכל זה נקרא, במה מצינו משני מקורות.
אומרת הגמרא, אבל גם את זה אפשר לפרוח.
מה לצד השווה שלהם? כן, יש בהם צד מזבח.
מה?
תבואה,
עושים איזה מנחות.
וענבים קרן עושים ניסוך היין.
אבל שאר הדברים לא.
אז אולי בגלל שיש בהם צד מזבח,
אמרו, צריך לברך עליהם.
ודרך אגב, אבל אז נצטרך להכניס עוד פרי, זה זית.
זית, יש בו את המאפיין הזה, כי הרי במנחות שמים שמן זית.
יש גם למנורה,
אבל למזבח יש שמן זית במנחות.
אז נכון,
נוסיף גם את שמן לפול הזה, ועכשיו שאר הפירות, אני לא יכול ללמוד.
זה מה שאומר, ואת אינה מזית דצד מזבח.
אומרת הגמרא, זית,
אתה לא צריך להכניס אותו מדין לימוד של כרם ושל כמה.
זית עצמו נקרא כרם.
אז אם הוא נקרא כרם,
אז ממילא אנחנו יודעים שיש בו את הדין של הברכה.
כמו שלמדת את הכרם עצמו שהוא נקרא כרם ויש בו ברכה,
אז גם זית נקרא כרם, ממילא גם יש בו ערכה.
אומרת גם, והבעד יכתיבי כרם, דכתיב
על שמשון הגיבור כתוב: "ויבער מגדיש עד כמה ועד כרם זית". רואים שלזיתים גם קוראים כרם.
אומרת הגמרא,
אומרת הגמרא, אמר רב פאפה, חביבי,
כרם זית יקרה.
הזית נקרא רק בסמיכות כרם זית,
אבל סתם כרם לא נקרא זית, סתם כרם זה רק הענבים,
כרם סתמה לא יקרה.
אומרת הגמרא, מכל מקום קשיא,
אז קשה, איך תלמד
חוץ מאשר אתה יודע עכשיו לחם וכרם, ענבים?
הוספת זיתים, שאר פירות האילן,
שבעת המינים או מה שתרצה, כל הירקות, כל הפירות, מאיפה אתה יודע שצריך לברך לפניה אחריה?
אומרת הגמרא, מה לצד, קשיא, מה לצד שיש,
אומרת הגמרא מה לצד השווה שבהם שיש בהם צד מזבח כולל זיתים
אלא אומרת הגמרא דיאליף משיבת המינים
אומר אני אקדים כאן הקדמה אם היה לנו זמן הרי בפרק ח' בספר דברים לא מזמן קראנו אמרנו
הפסוק י' אומר ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך
על הארץ הטובה שנתן לך
אבל שני פסוקים לפניהם פסוק הסמוך
לא במסכנות תאכל בה לחם,
זה הצמוד אליו.
אז זה ברור ש"ואכלת שבעת וברכת" הולך על הלחם.
פסוק של לפני כן ולפני כן כתוב "ארץ שבע חווה, ארץ חיטה ושבע גפן תעיניו רימון".
אז זה פשטות,
הסיכום של הכל, "ואכלת ושבעת וברכת".
שאכלת ושבעת וברכת הולך לא רק על הלחם הצמוד לפסוק ט',
אלא גם על הפסוק ח',
שצריך לפני כן.
אז אם כן, לכאורה שבעת המינים שיש ברכה, גם כתוב בתורה.
אני לא צריך לימוד של הילולים וכדומה.
אז הגמרא אומרת,
אלא דיה לפלא משבעת המינים. מה שבעת המינים?
דבר שנהנה וטעון ברכה,
אף כל דבר שנהנה וטעון ברכה.
אומרת הגמרא, אבל אז אני אוריד לך. אוקיי,
הגענו כבר לענבים וזיתים וללחם ושבעת המינים.
אבל מה עם שער נטיות?
מה, איך תלמד שער נטיות?
אומרת הגמרא, נמצא במה מצינו, אבל אפשר לפרוח.
מה ישיבת המינים שכן חייבים בביקורים?
אבל שאר פירות אין ביקורים,
ועוד שבירה את תנח לאחריו.
לפניו, מנין? אומרת הגמרא, זה כבר אמרתי לך, על הכה שידעתי בקל וחומר שהוא שבע מברך, שהוא רעב, לא כל שכן.
זה המהלך לפי כרם רביי,
הסתבכנו עם כל האפשרויות, הלימודים, עם המגבלות, נשארנו בקושי.
אז מה עושים עם שאר פירות? הגעת מקסימום ללחם,
לענבים, לזיתים, שבעת אמינים. זה מה שהגענו מקסימום אחרי כל הקומבינות, נקרא לזה.
עכשיו, אבל אתה טוען,
על הפירות נברך.
איפה למדת את זה?
עכשיו אומרת הגמרא, אני עוזב אותך רגע. בוא נחזור למאן דמר נטע רבעי.
בוא נלך עכשיו.
ולמנדתני נטע רבאי,רא התנא, אז מה אתה יודע?
נטע רבאי, כתוב מיותר הילולים,
כי כבר אתה לא לומד דווקא כרם.
הילולים זה כדי לאכול אתה צריך לחלל, מתוך שני המילים הילול.
עכשיו נשאר הילול אחד מיותר,
אז למנד אמר כרם, זה הולך על כרם כביכול.
אלא אם כן לומדים גזרה שווה... אז ממה אמר נטע?
הוא אומר הילול מיותר, כי הילול לא הולך ללמד אותי דווקא כרם,
אלא הוא מיותר.
על זה לומדים ברכות.
אז מה אתה יכול ללמוד מזה?
כל דבר שהוא שייך לנטיות.
מים, בשר, דגים, ביצים.
בטוספות מוסיף גם ירקות, שזה לא בר-נטייה,
שלא שייך בזה בכלל לעניין של אורלה ונטע רווייב.
כן, אז זה מאיפה אתה יודע?
עוד גם למאן דתני נטע רוואי, אה תנח כל דבר נטיעה.
אז באמת יש לך מקור, מי שאומר נטע רוואי, כי מצאנו שכתוב הילולים, זה ברכה לאחריה, קל וחומר, ואז אתה יודע את כל הנטיעות.
דלאו בר נטיעה כגון בשר, ביצים ודגים מנעלי.
מעניין כאן,
אלא סמרה הוא, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם, אז זה בלא ברכה.
אחרי, זה השורה התחתונה, זה התוספות אמר בהתחלה, זה סברה.
אתה הולך לאכול, תודה לשם, אלא הסברה ההוא,
כן?
אומר תוספות, הוקרא דנסיב לאל,
אז מה אם קודם קודש הילולים וכל...
אסמכת בעלמא והגמרא יסבור מתחילה דלימוד גמור,
אבל עכשיו מתברר בגלל הקשיים שאתה צריך להזדקק לסברה.
זה תבנית של סוגיה ארוכה,
מורכבת אבל יפה אתה רואה כאן את הניסיון אנחנו נראה כאן רש"י נראה קצת תוספות וננסה לעבור לעמוד הבא
אומר רש"י אלא סברה הוא בחלק אחרון בעמוד את תרוויו יתלעו פיך מי זה תרוויו? גם מי שאומר נטע רווי ומי שאומר כרם רווי אש פיך המדתני כרם ויהיה לברכה משבעת המינים איכה פיך שכן טעונים ביכורים אז רק שבעת המינים שאר נטיעות לא
מאן תעני נטע רבי איכא למפרחת נחמי דבר נטייה דלא בר נטייה כמו בשר, דגים
ותוספות יוסיף ירקות אל הסבראו דכיוון דנהנה צריך להודות למי שבראהם.
אומר תוספות
דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר וחלב
אמרת הגמרא ואם תאמר מה יראי הבשר אפילו ירקות נמי לא תהיה לי כי זה לא נטע
לא נוטעים אותה ושלומד דקן אומר כמה תוכיח הנה תבואה
וגם לא נטע ומברכים, זה לחם.
פירוש רש"י, ניחא דגריס דה בר נטייה מנין.
אתם שמים לב?
בגמרא שלנו אין,
כמו שתוסות גורס, דבר שאין גידולו מן הארץ.
מה זה אצלנו כתוב?
דבר שאין,
מה דבר, אל תקרא? דה לאו בר נטייה.
לא בר נטייה.
אז הוא אומר,
גרסת רש"י מתקנת,
דה גרס דה בר נטייה מנין.
אז אם כן, וליקה לבמר דעתה משאר אילנות, זה גם מנח שכן חייבים בפאה,
כן, תבואה.
יש כאן אולי עוד תוספות שכדאי לראות.
אין אומרים שירה אלא על היין,
אומר רש"י, אומר התוספות, פירוש אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח,
כגון זריקת דמים וניסוח המים,
כי עושים עוד פעולות על המזבח,
זריקת דם, ניסוח המים בחג הסוכות,
ואז לא אומרים שירה באותו זמן,
רק כשאתה מנסח יין,
אבל עדיין עצינו שירה בלא יין,
כגון הלל בשחיטת פסחים.
הוא אומר, יש, יש...
לא, זה מים, אבל אז אין, אין, אז מה ניסוח המים? אין שירה. לפני כן מובילים ברגועים.
כן, לפני כן.
כן.
מה יש לנו כאן עוד?
ראינו את כל התוספותים. טוב, נמשיך הלאה.
עכשיו באים לחלק שני של השיעור.
טוב, הבנו, צריך לברך.
עכשיו מי שלא מברך, מסתבך, נכנס,
איך הוא מונע שפע מן העולם?
הברכה מביאה הברכה,
מביאה ברכה,
אז מי שלא מברך לא מזיק רק לעצמו, הוא מזיק לכל העולם כולו.
אומרת הגמרא,
תנו רבנן,
אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה.
כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה,
מה על מעילה?
אתה נהנה ממעשה השם בלי שקיבלת רשות, בלי שברכת.
מה היא תקנתה?
ילך ללמוד דף היומי, מסכת ברכות.
לא, ילך אצל חכם, אומרת הגמרא, ילך אצל חכם?
זה כמו אחד שאחרי שכבר הוא לא עלינו,
אני יודע, יש לו נזק בלתי הפיך, הוא הולך לרופא.
החוכמה לבוא לרופא במניעה,
בשלב המוקדם,
ילך אצל חכם?
אמרות היום: ירצה חכם, מה יביד לי? כבר הוא אכל טונות של...
לפני שהייתי צעיר, יום אחד טיילנו, הלכנו לקיבוץ על גבול הצפון.
באנו לקיבוץ מפורסם שם,
ולא הכרנו כל כך את ההוואי. ראינו בלוח המודעות של הקיבוץ, חשבון נפש.
אמרו, בקיבוץ יש יום קיפור, מה חשבון נפש?
אומר המזכיר של הקיבוץ,
כותב שם רשימה,
צרחנו עשרים קילומטר נייר טואלט,
אכלנו מאה חמישים פרות.
הוא עשה חשבון לפי כך וכך לולים.
אמרתי, זה החשבון נפש. אחר כך אמרתי, יש בזה משהו. אדם צריך... מה?
אתה, כל הבטן שלך מילא תרנגולות. מה? זה החיים שלך.
צריך לחשוב, יש איזה עולם רוחני.
אבל הם ככה, זה החשבון נפש שלהם.
מה הייתה הציצרוכת לנסות לחסוך את כל...
אני לא זוכר את המילה, אבל זה משך לי את העין, הלכתי עם חבר ככה.
אז אחר כך אמרתי מוסר לעצמי, אמרתי כן, כן, צריך לעשות חשבון.
ידם עושה חשבון חי 120 שנה,
כמה תרנגולות אחת.
נו, אז מה, הוא מחסל נעולים, זה התפקיד שלו בחיים.
כן, או, או.
זה נתן לך לעשות, אם זה יעזר לך לעשות דברים דומים אולי... או, הכל בסיס, כמו שאומר כאן
ברגע שמברכים אז נותנים לזה משמעות
אם כן, מה ילך צריכה, אמרת גמרא יעביד ל... אביד לאיסור, הוא כבר עשה את האיסור, מה אפשר רטרואקטיבית?
אלא, אמנם אפשר לתרץ, מעכשיו והלאה הוא ידע לברך
אלא אמר רב, ילך אצל חכם מיקרא, ילמדנו ברכות, כדי שלא יבוא לידי מעילה אמר רב יהודה אמר שמואל
כל הנהנה מן העולם הזה ולברכה, כאילו נהנה מקודשי שמיים. שנאמר,
המזמור שאנחנו אומרים, שיר של יום מיום ראשון, להשם הארץ ומלואה.
רב לוי הלך באותה שיטה רק בדרך של,
איך אומרים, פרובוקציה. הוא הראה סתירה בפסוקים ומגיע לאותו מסקנה.
רמי, רמי זה איטיל.
שתי מקורות, פסוקים סותרים.
כתיב להשם הארץ ומלואה.
או רבי לוי, והכתיב השמיים שמיים להשם והארץ נתן לבני אדם. אז הארץ לבני אדם, לא להשם, לקשייה.
כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה הפכנו את הדף.
כן, מה זה לאחר ברכה?
קודם ברכה זה מעילה, זה קודשי שמיים.
אחרי שביקשת רשות,
אז זה כבר לא מעילה, זה לבני אדם.
מעניין, התוספות אומר, ובכן בפרק כל כתבי שבת קי"ט.
אתם יודעים, בחג הסוכות אנחנו מתחילים לסרט שבת,
כבר יש לנו רמז.
כשהיו מניחים השולחן היו אומרים לה' הארץ ומלואה,
וכשהיו מסלקים השולחן היו אומרים השמיים שמיים לה' וארצתם לבני אדם,
ואמרנו לאכול עכשיו תזכור, אל תחשוב ברכתי בבוקר כל היום אני יכול לאכול.
מעכשיו ברכת ברכת המזון מתחיל החשבון מחדש.
טוב,
סוגיה מעניינת שיש לדבר עליה עכשיו,
עוד מעט נראה, אומרת הגמרא, אמר רב חנינא בר פאפא, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל לקדוש ברוך הוא. ועל זה שואלים, אז גם הגויים צריכים לברך
בכנסת ישראל, שנאמר, גוזל,
יש כאן פסוק,
מביא כאן את זה במישלי,
גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע,
חבר הוא לאיש משחית.
אז מה הוא לומד מזה? מוציא אותו מפשוטו.
גוזל אביו ואין פשע אזרחית,
ואין אביו אלא קדוש ברוך הוא שנאמר,
זאת הברכה, לא אביך קוננך,
הוא אז חי וקוננך,
סחור ימות עולם.
אז ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר, שמע בני מוסר, אביך את התורה שמך.
כלומר, אתה גוזל את הקדוש ברוך הוא, שאתה לוקח בלי רשות,
ואחר כך גם את כנסת ישראל, שאתה מונע את השפע.
אתה אוכל, מה זה הברכה?
הברכה זה כמו הברכה, על ידי זה אחר כך יש ברכה בפירות,
הנוכחיים וגם בפירות שיגדלו לעתיד.
אומרת...
המורות של הברכה, איך הלך, מה אומר השם נותן ברכה לנו?
כן, נכון, זה אחת הנקודות כאן.
אבל השם לא צריך את הברכות שלנו,
אלא אנחנו צריכים להכשיר את הכלים כדי לקבל את השפע.
אם אדם לא מכין כלי, אני אמרתי לכם, פעם בצבא היה מסטינג.
אני זוכר שהיה מסטינגים.
אז אחד עמד בתור, עמדו שם איזה רבע שעה, והוא מגיע כבר סוף כל סוף לצלחת המרק וכל זה.
הוא אומר לו,
איפה אני אשים לך? הוא עם מצקת גדולה, מה אתה רוצה בכיס?
הוא אומר, נעלם לי המסטינג, אז מה אתה עומד בתור? איפה אני רוצה לתת לך שתי מנות, איפה אני אתן לך? זה רותח.
הקב"ה אומר, תפתח,
תכין את הכלים, אז יהיה שפע, ירד. זה כל ההנחנה, זה כל ההנחנה המוכנה.
כן, ודאי. אז אם כן, לאיש משחית, למה לאיש משחית?
אומרת הגמרא,
כן,
שנאמר, ואין אמו לכנסת ישראל שנאמר, שמע בנימוס הרבי חדשות שלו, אומר לך, מאי חבר הוא לאיש משחית,
כי מי שאוכל בלי ברכות זה נגע מגפה,
שבייחוד הילדים שלו רואים שהוא, אז גם הם לא מברכים,
כן, אין חוכמות, הוא לא יכול, הוא לא לאכול, לא לברך, ולהגיד לבן שלו, אתה תברך,
מספרים שאחד רצה, רצה שהבן שלו יברך.
הבן שלו לא בירך.
אז אשתו אמרה לו, תשמע,
אתה לא מברך, איך אתה רוצה שהוא יברך?
אומר, לא, אבל הוא לומד תלמוד תורה, שיעשה מה שצריך, כתוב, אני כבר יש לי, ממהר לעבודה.
טוב, יום אחד הוא הזהיר אותו, הוא אמר, תשמע, אתה לא מברך,
לקח אותו על האי,
לקח אותו על הברכיים, הוציא שוט, והיא רצה לתת לו, הילד פחד,
התחיל,
ואז הוא תופס לו עם מקל, הוא רוצה לתת לו מכה.
הילד ברגע האחרון יצטרך להוציא את היד והמכה נפלה על היד של האבא.
הוא התעזבן.
אז אשתו אומרת לו בצד, הוא אומר, מגיע לך.
הוא עוד לא בר מצווה, אתה?
כן, אז מה אתה רוצה?
מה אתה רוצה, שהוא יעשה דבר שהוא לא רואה אצל אבא? הוא מעריץ אותך.
אז הוא מבין, זה רק לילדים קטנים הברכות.
אז הוא אומר, אני כבר גדול, אני רוצה להיות גדול.
אז אני גם כן, כמו אבא שלי.
חבר הוא לאיש משחית.
אז אומר זה האיש משחית, זה אם אדם מזלזל בברכות זה פוגע בסביבה גם כן,
מבחינת שזה משפיע.
אמר רב חנין אמר פאפה חבר הוא לירובעם בן נבט שגם העם חטא והחטיא, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמיים.
אומר רש"י,
כן, אין פשע אף אישו מקל רועים אחרים למדים ממנו לעשות כן, ליהנות מן העולם בלא ברכה ולכן נקרא זה המקל חבר לאיש משחית,
לרובעם בן נבט שחטא וכתיב ישראל כך הוא חוטא ומחטיא,
אומרת הגמרא רב חנינא ברפפא רמי. עכשיו היחס בין מה שנקרא בין תורה לעבודה מלאכה,
הפרופורציה.
רב חנינא ברפפא רמי כתיב ולקחתי, הנביא אומר ולקחתי,
זה הנביא יהושע אומר, תראו ד' ולכן אשוב ולקחתי את דגני בעיתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי פשתי לכסות
את ערוותה. כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר, אתם תעבדו פול גז על נוטרל.
אתם תעבדו, תעבדו, ואני לוקח הכל, לא אשאר לכם שום דבר.
תוכחה.
לקחתי את גני בעיטו,
וכתיב
ואספת דגנך.
אז מתי אספת דגנך? מתי לקחתי את גני?
כן?
או,
ואקשיעקה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,
אז ואספת דגנך.
כאן בזמן שאין לישראל אסורים מרצונו של מקום.
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי ואספת דגנך תרושך וייצריך.
אבל אם לא,
חביבי,
חכה בסיבוב.
תנו רבנן, ואספת דגנך?
מה תלמוד לומר?
לא צריך ללמד לבן אדם לאסוף דולרים. זורקים בחוץ דולרים, כל אחד ייקח.
לא צריך להתחנן לפניו.
רק במצרים דבר נא באוזני העם.
אבל ככה אדם יודע, אפילו ילד קטן יודע, זה לא הולכים לבית ספר בשביל להבין את זה.
לפי שנאמר, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יהושע.
אז אם מישהו לוקח את זה ברצינות,
אז הוא לומד תורה כל שנייה.
יכול דברים ככתבם,
שרק כי ילמד תורה ילמד תורה ולא יתפרנס?
תלמוד אומר, ואספת את גנך,
הנהג בהם ינהג דרך ארץ.
תתפרנס ותלמד תורה.
כמובן, צריך הפרופורציה,
דיבר אל רבי ישמעאל, עשה תורתך כאבר ומלאכתך ארעי,
לא להפוך את היוצרות.
אבל רבי שבי היה דמות מיוחד,
רבי שבי אומר, מה אתה רוצה?
אם אדם רוצה לאסוף את הדגן, הוא צריך לעשות הרבה פעולות מקדימות.
אפשר אדם חורש בשעת חרישה,
וזורע בשעת זריעה,
וקוצר בשעת סירה, ודש בשעת דישה. אתם יודעים, פירוק התבואה בשלב הראשון
עם המורג חרוץ.
וזורע להפריד את המוץ מהגרעינים בשעת
וזורע בשעת הרוח.
אז זה לא רק, הוא צריך חכות שיהיה בדיוק רוח מתאימה.
אז מתי ילמד? תורה, מה תהיה עליה?
מה יגיד כמה פרקי תהילים, אה?
משיב הרוח. משיב הרוח מוריד הגשם, כן.
אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי אחרים, שהנביא אומר, ועמדו זרים וראו רצונכם.
איך כותבים?
עובדים זרים.
הם יעשו את העבודה. אפשר להגיד שזה חלק מהגבולה, שיש עובדים זרים? כן.
ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם.
שנאמר, ואסבתא דגנך.
שואל תוספות.
איך השביעי אומר? מה, הוא לוקח את הפסוק,
כתוב, והיה עם שם ותשמעו אמצעותיי,
ואסבתא דגנך. מה זה אומר לא עושים רצונו של מקום?
אומר תוספות, יש שלוש דרגות.
יש עושים רצונו של מקום סופר דופר,
זה רשב"י,
זה עבדו זרים.
יש עושים רצונו של מקום,
עושים ציוויו של מקום, אבל לא הרצון השלם.
הם לא בדרגה כזאת מיוחדת לילה ולילה.
ויש שבכלל עוברים עבירות,
אז באמת מי שעושה רצונו של מקום, לא רק ציוויו של מקום,
ועבדו זרים, אתה תעבוד הכל יפרח וילך.
בדקות
תלמד תורה, הכל, יהיה לך ברכה משמיים.
אבל רוב האנשים שלא יכולים להגיע לרמה כזאת, הם צריכים בעצמם לעבוד. אבל עושים תורתם קבע.
והיה אם שמעתי שמואל מצוותיי, אז אתה תאסוף את הדגן, יהיה לך פרנסה ברמה.
אבל חס ושלום, אלו שלא עושים לא רצונו של מקום ולא ציוויו של מקום,
זה הדרגה השלישית,
זה באמת יבואו הגויים ויקחו מאיתנו,
כן,
כן, איך אמר הפסוק?
ולקחתי דגני בעיתו, לא יישאר לך כלום.
אז הוא אומר, כאן, כך צריך לפרש, אחרת מה זה, הוא הולך נגד הפרסוק.
מעניין,
כתוב,
אולי נראה קודם את הגמרא, אני אגיד לכם פשט בזה.
אומרת הגמרא,
הוא אומר, אם כן נראה את זה עוד פעם, אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם עשית דרכים,
שנאמר ועמדו זרים וראו צונכם. ולאן שיש רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם שנאמר וסבתא דגנך. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויביך. אמר רבי, הרבה עשו כרבי ישמעאל,
פסקו, הרמב״ם פוסק כמו רבי ישמעאל, גם השולחן ערוך,
שיעסוק אדם בפרנסה אחרת,
ייפול ולא יהיה לו אפילו זמן קצת ללמוד. אם ייפול ב... לא יהיה לו מה לאכול,
אחר כך יהיה קשה לשקם את עצמו, גם את השעות שהוא לומד היום לא יהיה לו.
הוא אומר רבייה, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם.
כי רבי שמי יוחאי ולא עלתה בידם.
אמר לרבה לרבנן,
עוד דוגמה שפסקו כרבי ישמעאל.
הוא אמר להם, פעם היה חודשיים עמוסים בעבודה החקלאית. 95% היו חקלאים.
מתי זה העונה? ניסן ותשרי. ניסן זה הזמן הקציר,
תשרי זה זמן המסיק והאגת והיקב.
אז הסוכי אומר, חבר'ה,
לא רוצה לראות אף אחד כאן בבית המדרש בניסן תשרי.
כבוד הרב, מה, אתה מגרר?
כן, אם אתם בזמן הזה תשבו על הסטנדר,
כל השנה אתם תתברברו לי. לכו בחודשים האלו, תשקיעו,
תרוויחו טוב, יהיה לכם תורה,
אחר כך חמישה חודשים כל פעם ללמוד.
אז זה מה שאומר כאן.
אמר לרב על רמתותא מנאיכו, אני מבקש מכם, במתותא,
ביום הניסן וביום תשרי לא תתחזו כמאי, לא רוצה לראות, תעופו החוצה,
צא בחוצה, אני לא רוצה לראות אותך.
כאיכא דלא תטרדו במזולאיכו כולשעתא.
אמר רבב רבא חנא, אמר רבי יוחנן, דרך אגב, אומרים, כתוב,
אין לנו זמן להגדיר את המחלוקת הזאת.
הרמב״ם פוסק שצריך,
כמו רבי ישמעאל,
חומר על השולחן ערוך,
אבל אומר הגריז, אומר דבר מעניין.
הוא אומר, מה אמר הבעיה? הרבה עשו, זה לא שייך,
הדין הזה של רבי שמעון בר יוחא שייך ליחידים.
הבעיה שכולם פתאום נהיו רשב"י, כולם בדרגה הזאת.
הוא אומר, כתוב, איפה רואים את זה?
הוא אומר, כתוב בפרשה הראשונה,
ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מודיך. מה זה מודיך?
בכל כספך.
לרשון יחיד.
אבל כשמדברים והיה עם שאמה ולשון רבים, אין בכל מאותכם.
כי אי אפשר לדרוש מרוב הציבור, הם לא יכולים להיות ברמה הזאת שהם מוותרים על הפרנסה.
זו הקרבה גדולה.
אז אם מדברים על יחידים,
אז אפשר לבנות להם עולם כזה, אבל יותר מזה לא.
בואו נראה כאן את הדבר, עוד כמה שורות.
כן, מאוד מאוד, טוב, היום אנחנו בתקופה שצריכים לבנות.
יש כאן כסף משנה מאוד יפה.
אה, יום-יום רביעי.
כן, אז צריכים ללכת שם.
רק נקרא עוד קטע בגמרא והלכה, אנחנו נעשה,
איך אומרים, שמש וגבעון דב.
נעצור רגע.
אומרת הגמרא,
עוד כמה שורות זה קטע קל. אמר רב אברהם חנא, אמר רבי יוחנן, ושום רבי יהודה ברבי אלאי.
גם הוא מספר על מצב שכן עבדו.
בואו ראה שלא כדורות ראשונים, דורות אחרונים. דורות ראשונים עשו תורתן קבע,
ומלאכתם ארעי, זו וזו נתקיימה בידם.
אנחנו רואים רבי יוחנן הסנדלר וכולי וכולי.
דורות אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתן ארעי, אז לא פרנסה ולא לימוד.
זו וזו לא נתקיימה בידם.
ואמר רב אבו חנא אמר יהושע אמר רבי יהודה משום רבי יהודה ברבי אלעי, בורש לא כדורות ראשונים, דורות אחרונים. דורות ראשונים היו מכניסים פירותיהם, חיפשו איך לקיים מצוות,
להתחייב בתרומות מסרות.
אז היו מכניסים פירותיהם דרך טרקסמון,
זה השער של הבית,
כדי לחייבם במעשרות, כי החיוב של המעשרות זה גמר מלאכה וראיית פני הבית.
דורות אחרונים מכניסים פירותיהם דרך גגות,
הכל מעקף, איך משתחררים ממיסים, כן?
דרך אילת, דרך שחור, לבן,
כן?
דרך
גגות, חצרות, שזה פוטר ממעשרות.
קבוצה מהסר. אדם אמר רבי דנא, אינה תבל מתחייב במסר עד שירי פני הבית שנאמר בירתי הכל זה שירי הבית. ורבי יוחנן אמר, אפילו חצר קובעת שנאמר חוץ שחר שווהו.
נדבר על זה מחר.
אז אם כן,
רק תראו,
טוב, נראה את זה מחר, נראה את ההלכה.
ובזה אנחנו עוברים היום, יום רביעי, נעבור לחדר השני.
דף ל"ה
אסור לו לאדם שיענה מן העולם הזה בלא ברכה. חובת הברכה.
האוכל או שותה,
שימו לב
ברכה אחרונה צריך שיעור ברכה ראשונה אפילו פירור
כלשהו האוכל או השותה אפילו כלשהו אוכל לברך פני האכילה והשתייה ברכה הראויה לאותו מחל או לאותו משקה
ואפילו המוצץ את הטעם הבלוע בקנה הסוכר ובמסטיק אף שאינו בולעו רק נהנה מטעמו
נברך
כן מביא את זה בשם מה שהכל
ברכה על טעימה תבשיל. התואם תבשיל לדעת מלוח, מתוק, חמוץ,
אם הוא טוב לאכילה,
אף שאסור ליהנות מהטעימה בתורת אכילה, אינו מברך, כיוון שאין כוונתו לאכילה.
במה דברים אמורים? כשחוזר ופולט מה שתואם,
אבל אם בולע רק לדעת את איכות האוכל, נחלקו הפוסקים, צריך לברך.
על כן התואם ורוצה לבלוע,
טוב להיזהר לכוון ליהנות מהטעימה בתורת אכילה, ואז כל הדעות חייב לברך.
ספק ברכה.
המסופק אם בירך ברכה ראשונה לא יחזור ויברך, ספק ברכות להקל כי זה דרבנן, מותר לו להמשיך לאכול ואם אפשר לבקש מאחר שיוצא מבריכתו. שאלו, אם אחד עכשיו מברך נגיד על האילן, הוא אומר ברוך אתה ה' תוציא אותי ידי חובה בהתחלה, הוא יגיד ברוך אתה ה' אלך למחוז שלו לאילנות ואני אגיד שהכל נהיה בדברו.
הקטע הראשון, יצאתי ידי חובה ממנו.
השאלה אם אפשר לעשות שטנס כזה.
במקום שאין לו אפשרות לבקש מחר צבחותו,
יברך בלא שם מלכות.
יגיב, וטוב שיערער השמות בליבו.
יחשוב
ברוך אתה, השם אלוקינו עכשיו,
שהכל נהיה בדברו.
אז ייתן השם ונזכה לכל הישעות.
