את גמרתנו, יש לנו אגדת, ובכן, למד אלף עמוד ב',
נחזור באמצע עמוד
בעוני אמתיך. כיוון שאנחנו מדברים, התחלנו עם תפילת חנה, שלמדנו ממנה הלכות תפילה,
אז שמה כתוב בשירת חנה שנפקדה בשמואל,
אז לפני כן, זה עוד לפני כן, כשהיא באה והחשבה אל איזושהי קורה,
בעוני אמתיך.
אז הפסוק אומר ככה,
הפסוק אומר,
בעוני אמתיך, כאן הוא מביא את זה,
אולי הוא מביא את זה בעמוד הקודם. -כאן הוא מביא את הפסוקים של הפסוקים. כנראה, לפני כן אולי הוא הביא את כל הפסוקים.
כן, טוב.
-בין ה-12 קוראים ש...
כן, אז...
טוב, אני לא רואה כאן את הפסוקים.
אז הוא אומר שם,
אם רעות תראה בעוני אמתיך, היא אומרת חנה בתפילתה. המילה אמתיך נדרשת כאן, רש"י אומר, מלשון מיתה,
בעוני אמתיך.
אבל נראה אולי פירוש אחר גם כן.
מה הוא אומר כאן?
תודה.
הוא אומר ככה,
ואם ארת נפש לה תתפלל אל השם ובכות תבכה,
והתידור נדר ותומר השם צבכות,
אנחנו עוד נדבר על הביטוי השם צווקות.
"אם רעות תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים". אז שימו לב, שלוש פעמים אמתך.
אמתך, אמתך, אמתך. זרע אנשים, גם זה נדבר על זה.
מה זה זרע אנשים? "אם תטיב לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו".
אז אנחנו נראה, בעזרת השם, אולי נצטרך עוד פעם את הפסוק.
ובכן, אז אם כן, כמו שאתם רואים כאן,
אז הגמרא דורשת, מה זה אמתיך?
לכאורה, במבט ראשון, אמתיך זה שפחתך.
בעוני אמתיך, אל תשכח את אמתיך ונתת לאמתיך.
אלו שלושת הפעמים שקראנו בפסוק.
אמר רבי יוסי ורב חנינא,
ג' אמיתות אמתך הללו למה?
רש"י אומר,
כן, מה זה אמתות?
רשטרישלה הוא לשון מיתה,
כן, לשון מיתה.
אמא תחא, יש כאן אותיות מותך.
שלוש אמיתות הללו למה?
אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
שלושה בדקי מיתה בראת באישה.
זאת אומרת שבודקים את האישה במיתתה,
היינו שבגלל זה היא יכולה למות.
ואמרה לה שלושה דבקי מיתה,
שחס ושלום היא דבקי מיתה. יש מחלוקת במסכת שבת, האם מה שכתוב שבאמת השלוש בממי מדליקים, השלוש עבירות, נשים מתות, האם הכוונה שמתות
בצורה היולדות או ילדות?
כלומר,
היולדות, כיוון שהשטן מקטרק וישה כסכנה,
אז לכן היא עלולה למות בגלל שלושת הדברים האלו.
ואילו כאשר דעה שנייה אומרת ילדות,
היינו, בכלל לא קשור ליולדות, ילדות קטנות מתות.
אז אולי זה קשור גם כאן במחלוקת.
שלושה בדקי מיתה ושלושה דבקי מיתה, כן?
אם אנחנו אומרים בדקי מיתה, זה בודק את האישה בזמן לידתה.
דבקי מיתה, כלומר למען דאמר שבגלל העבירות האלו דבק המוות באישה.
ואלו הם,
נידה,
חס ושלום, אם מזייפים בדברים האלו נידה,
הפרשת חלה והדלקת הנר, כן?
אז יש לנו כאן,
כמו שאומרים, היו עושים מסיבות חינה לבנות
אצל עדות מסוימות, זה להזכיר להן את שלושת המשימות הראשיות שלהן.
כן, חינה זה חלה, נידה, הדלקת הנר.
אז זה עושים את החינה,
שהיא תדע את תפקידה המרכזי.
אז אם כן, שתיזהר מאוד מזה.
אם כן, אמרה, שלושה בדקי אמתיך,
אנחנו נמצאים בסיכון גבוה, מה שנקרא.
ונתת לאמתך זרע אנשים. מהי זרע אנשים?
אמר רב, בכל מקום אנשים בתורה זה חשובים.
אמר רב,
לכן רב בא ואומר, גברא בגוברין.
אדם חשוב, גברא בגוברין, רש"י אומר,
פירוש, אומר תוספות בצד ימין,
פירוש אדם שיהיה חשוב להימנות בין אנשים.
ושמואל אמר,
זרע שמושך שני אנשים.
הרי זכה שמואל למשוך שני מלכים,
את שאול ואת דוד, ומא הנון? שאול ודוד.
אז גברא בגוברין כפילות שני אנשים שנתמנו להיות חשובים,
שאול ודוד.
ורבי יוחנן אמר, זרע ששקול כשני אנשים.
ומה נהנון משה ואהרון שנאמר משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.
ברור שבסופו של דבר שמואל לא גדול משה רבינו לא קם כמשה אמנם בנביאות
אבל האישיות של משה על הכוונה משה הצטיין בפרישות ובקדושה ובנבואה. אהרון הצטיין בדרך ארץ בהתנהלות בין בני אדם היא עתה איך להלך בין אנשים לשפוט ביניהם לקרב אותם לשלום.
שמואל מיזג בתוכו את שני החלקים האלו.
אז אם כן, אמר משה, יש, כתוב בתחילת שמואל, כן, שמואל וקורא שמואל, בתחילת שמואל כתוב ששמואל,
יש שם פסוק, אני לא זוכר, אני לא רוצה לעכב בזמן כי הלוח קצר,
כתוב על שמואל שהוא גדול גם בעניין המשפט וגם בעניין הקדושה והטהרה.
לא זוכר את הפסוק, רשמתי לי, אבל הפתקה נשארה בבית את הפסוק הזה.
טוב, אולי אם יהיה זמן נחפש את זה בתחילת שמואל.
ובכן,
אומרת הגמרא,
אז זה מה שלפי דעה שנייה,
שהיא ביקשה שייוולד לבן שהוא יהיה חשוב כמשה ואהרון.
אז זה גברא בגוברין, ורבנן אמרי זרע הנשים,
ההפך,
זרע שמובלע בין הנשים,
לא בולט, רש"י אומר משום מה אין הרע
כי עטא רב דימי אמר לא ארוך ולא גוץ ולא קטן,
לכאורה כאן גוץ וקטן זה אותו דבר, הגאוטרבך מוחק את זה,
יש אומרים דק ביותר ולא עלם, פירוש שהוא שמן ואלים,
לא דק, לא רזה מדי ולא עלם, קטן במובן של דק ולא צחור ולא גיחור.
רש״י אומר, מה זה צחור, צחור רש״י אומר ראש.
מה זה ראש? זה... זכור זה לבן.
כן, אבל לפי רש״י כאן זה לא לבן.
רש״י אומר,
מה?
ראש. זה מין, אני חושב, כמו אדום כמו שושנה.
גיח״ור שהוא יוון יותר מדי.
ולא חכם ולא טיפש. יש באמת מחלוקת בזיהוי של הצבעים.
ולא חכם ולא טיפש.
הרש"י אומר, ולא חכם יותר מדי שלא יהיה תימה בעיני הבריות, מתוך שנדברים בו, שולטת בו עין הרע.
לא להיות בולט. אתם יודעים, בצבא לא טוב להיות ג'ינג'י, לא גבוה, לא נמוך,
כי המפקד לא ידע את השמות.
הוא אומר בוא, בוא, אתה עם המשקפיים,
עם כולם בלי משקפיים. אז תמיד לא להיות
בולט בשטח.
מנדבים אותו תמיד. בסדר, האמת היא שזו זכות גדולה, אתה עושה משימה, בסדר, אבל לפעמים טרטורים.
בכלל,
ענווה תהיה שווה בין שווים, גם אם מעלתך הגדולה
לא לבלוט בשטח. כי עתה רב דמי אמר, לא ארוך ולא, אמרנו כן,
אני האישה הניצבת עמך בזה.
אז היא אומרת, הניצבת עמך, אם אני ניצבת עמך, אתה לא יושב, אתה גם עומד. למה?
אמר שווירי כאן שאסור להישב בתוך ארבע אמות של תפילה.
זה היסוד. אז קודם שמענו חידוש נאי
שאמר, איך השם הפרטי שכחתי?
שבתאי.
כשאמר שבתאי,
פירוש יפה, תראו את התוספות, קודם נגיד את ההסבר.
מכאן לומדים, אני צוות עמך, גם הוא עומד. למה הוא עומד?
בגלל שהיא מתפללת, התפללה שמונה עשרה,
תפילת בקשה,
זה אז היה תפילת שמונה עשרה, לפני שניסחו אותה כשמונה עשרה.
אז גם הוא עומד.
למה הוא לא יושב? כי אסור לשבת לפני העומד.
אומר כאן התוספות,
מכאן שאסור לשבת ד' אמות של תפילה, בין מלפניו,
ויש גרסה בין מאחריו שהיא נמחקת, כאן י"א אומר מסורת הש"ס,
כן, רש"ל מוחק זה, אמר רש"ל מוחק את הבין מאחריו, כי מאחריו מותר כן להתקרב, כי זה לא מפריע וכולי,
ובין מן הצדדים, ופרשו בתשובת הגאונים, דווקא ביושב ובטל,
אבל אם היה עוסק בקריאת שמה ובברכותיה וכיוצא בהם, אפילו יושב שפיר דמי. כלומר, אם הוא יושב ולומד
לפני כן, הוא לא מתיישב.
משמע שהוא ישב או התפלל, הוא עסוק באמירת הקורבנות.
בבקשה, אפשר?
יש כאן מקומות?
יש כאן גם סטנדר, אם נוח לך.
אז אם כן, בתוך ארבע ארמות של תפילה.
אז אמר כאן יפה,
כן, אז אם השבתאי, תחזור על הדברים שאמרת בשבתאי.
שזה זה כמעט השתיים עשרה, אז כאילו ארבע אמות
של שלוש שמורות, אז לכן אחריו לא ציוניים, זאת אומרת, אם מאחוריו מותר.
כן, למה? כי מה הבאת? את הרמז?
אני אומר, זה כמעט השתיים עשרה. אה, זה. הפסוק אומר בזה.
כן, וזה זה שתיים עשרה.
אז אם אתה אומר כל צד זה ארבע אמות,
אז אם זה ארבעה צדדים היה צריך להיות שש עשרה,
אתה מגיע לשתים עשרה זה זה, אז מתוך שלושת הכיוונים,
כמובן הכיוון הכי פחות מפריע למי שעומד זה מאחורה,
אז זה לכן לא גורסים.
רש"י, תוספות אומר עוד,
אמך,
אמך משמע בתוך ארבע אמות משום דכתיב אמך מעלה בה,
זה דבר יפה,
כמה זה ה?
כלומר שלא יושב בתוך ארבע אמות של להקים בחמישית.
עמך תמיד כותבים עין מ' סופית, מה זה התוספת ה'?
זאת אומרת, אתה יושב במרחק חמש אמות, למה לא? כי בתוך ארבע...
זה יפה, זה מעניין, התוספות, מסכת ברכות, לפעמים את ה...
הידוע שלכל מסכת יש עורך תוספות, יש ספר חשוב של פרופסור אורבך, היה יהודי דתי,
ירא שמיים הוא בעלי התוספות והוא מנתח על כל מסכת כדאי לקרוא מיהם בעלי התוספות כי האורחים של התוספות הם לא היו אחד לכל מסכת כמעט יש כמה מסכתות שמשותפים
שיש עורך התוספות אני לא זוכר אבל ברור זה סגנון מיוחד הלאה טוב גם כאן הסוגיות הן
בדרך כלל בדפים האלו סוגיות של אגדת הלאה אומרת הגמרא
כתוב אל הנער הזה התפללתי, אמר עם אלעזר שמואל מורה הלכה לפני רבו
שואלים כולם, הרי עכשיו הוא הביא אותו,
הביא אותו, היה בן שנתיים, איזה מורה הלכה?
הוא עוד לא למד את זו,
או,
ברוך הבא, יש כאן מקום,
עוד לא לימד אותו, אז מה כבר הספק להורדת?
גם שואלים, אז יש רוצים להגיד שזה היה בפעם אחרת, אבל
גם שואלים, מה כבר, סוף כל סוף,
בגיל כזה, מה נקרא מורה הלכה?
נכון,
ראו לפי חריפותו שהוא כבר מבין לפי מה שנראה.
אז אומרים ככה,
שההחלכה שאסור להורות הלכה,
לפני הרבו זה שונה,
אם,
הנה, מתן התוספות מאיר את היערה הראשונה, ואף על פי שלא למד עדיין בפניו,
לכל מקום גדול הדור היה.
אז כשבאים לגדול הדור,
אז אסור להורות הלכה אפילו שעוד לא למדת.
תירוץ שני, הוא בא ללמוד לפניו.
כלומר, כאן זה עוד תירוץ.
זאת אומרת שאם אתה מתכונן ללמוד אצל רבך, ללמוד כמה שנים, אתה לא בא לשמוע שיור,
אז זה כבר צריך להתייחס אליו כאילו רבו,
אתה מקבל על עצמך עוד לפני הלימוד, כבר יש בזה את העניין.
עכשיו,
השאלה איך אפשר להעניש אותו לפני בר מצווה, כל שאלות הנספחות. כאן יש לנו הכוונה לגיליון הש"ס, אתם רואים את הכוכבי,
תעיין תרומת הדשא, נימן קל"ח,
דנים בזה הרבה, בשאלה הזאת, איך אפשר להעניש אותו.
כאן רואים חריפות מיוחדת של דוד.
מה החריפות של שלום שמואל?
אומרת הגמרא, אל הנער הזה התפללתי, אמר רבי אלעזר, שמואל, מורה הלכה לפני רבו היה,
שנאמר, וישחטו את הפר והביאו את הנער אל עלי.
משום זה, וישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי, מה הקשר הישיר בין שני החלקים האלו?
אלא אמר להם עלי,
קרעו כהן ליטב אלי שחוט.
תקראו לכהן שיבוא וישחוט.
חזן הוא שמואל דאב ומאדרי בתר כהן, שמחזרים על כהן למשחט, אמר לו,
למה לכו להדורי בתר כהן למשחט?
שחיטה בזר כשרה,
וככה באמת ההלכה.
מקבלת אדם ואילך צריך כהן, למדנו מסכת זבחים.
הרי כל הפעולות האחרות הן מותרות רק בכהן, רק שחיטה מותרת גם בזב.
יש ארבע מלאכות חשובות בעבודת המידה: שחיטה,
קבלה, הולכה וזריקה.
הראשונה, כשרה בזר.
היתוה קמי דאלי.
אמר לו, מה אמרת? איזה חידוש. אמר למי נא לך?
אמר, מי כתיב ושחט הכהן?
והקריבו הכהן, כתיב, מקבלה ואילך,
אז זה מצוות כהונה. כשהתורה בתחילת ספר ויקרא מדברת על תהליך הקרבת הקורבן,
כשהיא מדברת על שחיטה,
היא לא אומרת ושחט הכהן, ושחט
והקריבו הכהנים מהקרבה, זאת אומרת מקבלת הדם והקרבה לכיוון המזבח,
זה מה שנקרא עבודת כהונה. לפני כן, לא כתוב מכאן לשחיטה שקשרה בזהר.
אמר לי, מי מרשה פירקה אמרת.
אמרת הלכה פסוקה ברורה, יישר כוח.
מקבלים את זה.
אבל מיהו מורה הלכה? בפני רבחת.
ראינו עד י"ב מילא, אסור להורות הלכה,
כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
מה חשב עלי? לא ידע את ההלכה הזאת.
כתוב ושחט ושמח.
אז לכאורה שחט ושמח,
מזה אנחנו יודעים שמי ששוחט
סומך השמיכה בבעלים.
אחד האחרונים אומר ככה,
אז זה אומרים, מכאן, עלי למד,
כיוון שהבעלים סומכים, מותר להם לשחוט.
אבל זה נכון בקורבן של גבר.
אבל אישה איננה סומכת,
אז אין את ההיתר של ושחט.
כיוון שזה קורבן של אישה, אז הוא אמר, תחפשו כהן. הוא ידע את ההלכה שיש שחיטה כשרה בזר.
אני לא זוכר מי אמר את החידוש הנפלא הזה.
אז הוא אמר כבר לא, הלימוד הוא כאן מתחילת ויקרא, לא צריכים ושחט ושמח, אלא והקריבו. מי הקריבו צריך את הדבר הזה? הלאה.
כן אומרת הגמרא אז בא יצאה להגנתו אמא אמרה לימי אמר שהפירקה אמרת מיד
את יחנה וקצבך קמי אני האישה הניצבת עמך בזה אמר לה אני הייתי איתך בכל ה... עד שהשגתי את כל התפילות שלי אמר לה שבקי לי דענשי תשאירי לי שאני אעניש אותו
למען ישמעו ויראו, בהינא רחמיה יאהב לך רבא מיניה, אני אתן לך אחד יותר גדול ממנו.
אמר, לאל הנער הזה התפללתי. למאן דאמר שהיא רצתה שווה בין שווים, זה ברור. אומרת, אדוני,
אני גם ככה אני רואה שיש בו עין הרע.
הנה, אתה רוצה להרוג אותו.
אני רוצה ילד לא בולט בשטח.
אל הנער הזה התפללתי.
כן, גם על כך יש הרבה דיבורים.
מה כאן העניין הזה של
של הנער הזה דווקא, כמובן.
רש"י אומר,
אני צוות עמך משמע אף הוא עימה בעמידה
אל הנער הזה, על זה ולא על האחר. מכאן שחטא לאלי ורצה לעונשו להתפלל שיינתן לה בן אחר. והקריבו, אמרו פרקם בחגיגה, והקריבו זה קבלת אדם. כי לכאורה, תגיד,
הקריבו זה לא קבלה, כמו שלמדנו במסכת זמחים.
הקריבו זה כבר ההולכה.
אבל יש שם לימוד מיוחד שזה כולל גם קבלה.
אומרת הגמרא,
וחנה היא מדברת הליבה, המשך הפסוקים בבקשת חנה לבן.
מה היא אמרה?
אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרה על עסקי ליבה.
מה זה ליבה?
אישה מניקה את בנה בדדיה שנמצא על מפתח הלב.
אז אם כן, אמרה לפניו, ריבונו של עולם,
כל מה שבראת, ואישה לא בראת דבר אחד הבאת לה.
המרשאה אומר, מזכיר כאן חמשת החושים.
עיניים לראות, אוזניים לשמוע,
חותם להריח,
פה לדבר, ידיים לעשות, חוש המישוש.
מלאכה, רגליים להלך בהם,
דדים להניג בהם,
דדים הללו שנתת על ליבי,
למה?
אז אתה בראת אצלי משהו לחינם,
לא להניג בהם?
תן לי בן ואניג בהם.
ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרה, כל היושב ותעניף,
כן,
זה בא בגלל המאמר הקודם, שגם היה רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה.
כל היושב בתענית, לכאורה זה לא קשור לעניין.
כל היושב בתענית בשבת,
קוראים לו גזר דינו של 70 שנה.
גזר דינו של 70 שנה.
מה זה 70 שנה?
אומר רש"י,
כלומר, אפילו נגזר עליו מנעוריו, לפי שתענית קשה בשבת, שהכל מתענים בו והוא מתענה.
כן?
זאת אומרת, זה מראה על כולם,
שבת זה עונג והוא מתענע, זה מבטל גזירות קשות.
אבל למרות זה הוא צריך לשלם על כך שהוא יתענע.
איזה דמוקרטיה? תענית חלום, אנחנו נראה. תענית חלום מיד.
אומרת הגמרא,
ואף על פי כן חוזרים ונפרעים ממנו דין עונג שבת.
אז יש כאן מצד אחד היתר, מצד שני יש כאן תשלום.
כן?
כן.
כן, מה הייתה כנתי? אמר רב נחמא ריצק, לייטיב תעניתא לתעניתא. ישב תענית לתעניתו, ויש כבר הגדרות שבעצם תענית חלום זה תענית שמותר להתענות בשבת. אם קשה עליו, החלום זה מזוויע אותו, הוא התעורר מתוך זה, ורוצה לתקן את הדברים שנאמרו, כי בעצם מתי אדם יודע שיש כאן חלום דברים בגו? בדרך כלל,
אנחנו אומרים, חלום זה דברים בתהילים, אין בהם ממש.
אבל ככל שאדם חש כאילו זה ממש בחיים, אדם לפעמים מתעורר והוא מרגיש את זה לא כדבר ככה מאוד מאוד ערטילאי, אלא רואה את זה כממשות,
כממשות, אז זה מראה על חלום אמיתי.
כלומר, הוא כל כך, הוא מתעורר כאילו הוא זוכר כל פרט בחלום והכול חי ותוסס.
אז איפה יש חלומות קשים,
אז התיקון תענית לתעניתו.
את זה התירו כדי ליישב את דעתו, זה מין בריאות נפשית.
ואמר רבי אלעזר,
חנה איתיך דברים כלפי מעלה.
המרש"א אומר,
איתיך אמרה דברים מעבר לנורמה.
כשנאמר, ותתפלל חנה על השם, מה זה על השם?
אל השם, מלמד שהתיחה דברים כלפי מעלה.
אל זה מעלה ואל זה ביטוי יותר קשה.
וכיוון שהזכרנו שהתיחה דברים כלפי מעלה, שהיא דיברה קשה,
בראת בידדים מי יינק בה.
ואמר רבי אלעזר, גם אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר,
כאשר הוא עומד על הר הכרמל,
אז כתוב, ואתה סיבות את ליבם אחורנית,
כאילו הקדוש ברוך הוא פסוק ד' תורה אור: "עניני ה' עניני וידע העם הזה כי עתה השמר יוקים ועתה הסיבותת ליבם אחורנית" כאילו שלל מהם את הבחירה החופשית.
אמר רב שמואל והנחמני מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו,
שבאמת
יש פעמים שהקדוש ברוך הוא לוקח מאדם את הבחירה,
תכתיב, ואשר אריעותי. זה כתוב בכלל בספר אחר, כתוב במיכה.
אומר בתורה אור, ביום ההוא עברנו לדף ל"ב, ביום ההוא נאום השם, אוספה הצולעה והנידחה הקבצה ואשר אריעותי.
כלומר,
את אותם בני ישראל שחטאו והגליתי אותם,
הם,
אני גרמתי להם כי אני בעצם אשר אריעותי, אני בראתי יצר הרע.
למרות שכתוב, בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין, הוא נתן תיקון.
אז נכון, ברור שהשם ברא יצר הרע, זה יסוד הבחירה.
הרמב״ם בפרק ג' לוחות תשובה כותב שפעמים העונש לאדם ניטל ממנו הבחירה,
כן, כמו פרעה,
והוא נותן דוגמה גם כן מכאן מאליהו בר הכרמל,
שיש מצב שהאדם בתחילתו חזר על כיאו וטעה כמה פעמים ולא למד לקח,
אז מגיע המצב שהוא כבר נשלל להיות מנוע בחירה חופשית. אני נותן משל כדי להמחיש את זה.
אדם בוחר לעשן סמים.
הוא בוחר מעצמו.
אבל במשך הזמן הוא כל כך מתמכר שאפילו הוא רוצה להפסיק. הוא לא יכול.
זה כבר... ניקח ממנו הבחירה, עד כדי כך.
הוא כבר מכור בזה, הוא לא יכול.
אז יש גם מבחינה רוחנית לפעמים העונש שאין בו בחירה חופשית. כמו שרש"י מזכיר כבר את זה על החומש,
אם כן, אז בראתי לך יצר רב התרבלין,
זה באמת,
זה הפתחון פה שאדם יכול להשתמש איתו, אבל זה לא תירוץ, בגלל שבאמת יש לך תורה לתקן.
אבל יש מצבים שלוקחים אדם, בשלב הזה באמת,
הוא אומר, נלקח ממני האפשרות, אפילו תורה לא תעזור.
אמר רבך מאבא רבך נינא,
אלמלא שלוש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל.
זה בלשון סגי נאור כמובן.
רש"י אומר, אלמלא שלוש מקראות הללו שמעידים שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו ולהסיר יצר רע ממנו,
נתמוטטו רגלינו למשפט. אבל עכשיו יש לנו פתחון פה שהוא גרם לנו שברא יצר הרע.
יש לנו פתחון פה.
חד הכתיב אשר הריוטי, מה שלמדנו עכשיו,
שכאילו כביכול הקדוש ברוך הוא לקח מאיתנו,
השתיל בנו את יצר רע, חד הכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל.
זה אומר לנו הנביא ירמיהווא.
אך היוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל, עם השם הנה כחומר ביד יוצר כן אתם בידי בית ישראל,
הפיוט המפורסם במנהג אשכנז בליל יום כיפור.
ואחד דכתיב, הסירותי את לב האבן מבשרכם.
זה הנביא יחזקאל, נתתי לכם לב חדש, ואוכל שי את בקרבכם,
והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר.
אז אם כן,
משמע שהקדוש ברוך הוא קודם, נתן בהם את השלילה, את לב האבן.
נוצר מצב שהיה להם לב של אבן. רב פאפה אמר מאחה,
ואת רוכי אתן בקרבכם,
ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו.
ואמר רבי אלעזר,
משה גם כן כמו אליהו התייר דברים כלפי מעלה,
שנאמר והתפלל משה אל השם,
אל תקרי אל השם אלא על השם.
זה פלא, קודם אצל חנאה שכתוב באמת על השם, אז זה ברור,
בדרך כלל התפללים אל השם,
אז הדרשה מובנת,
אבל כאן כתוב אל השם.
אז למה שינו?
אומר כאן, כן,
התייר דברים אל,
כי בעצם זה מאותם מוצאי הפה,
כן?
אל תקראו, הנה הגמרא מסבירה,
ויתפלל משה אל השם, אל תקרי אל השם, אלא על השם, שכן דבירה בלעזר ומי יעקב, קוראים לאלפים עינין ולעינין אלפים, זה מאותו מוצא הפה,
כן?
רש"י אומר כאן הגאות טבח, פירש רש"י, פרק א' בהגאות טבח,
בפרק הקורא עומד, דהיינו,
בדרשה, אבל בתפילה איסור האיכה, חזן שאומר במקום ע', א', הכוונה בדרשה, כיוון שזה באותו מוצא אפשר לדרוש, אבל מה עומד כאן?
ויתנפל אל השם, כתוב, כתוב חלק, ויתחנן חלק כי תישא, ויתנפל אל השם, ואחר כך אומר ויתפלל אל השם.
אז יש כאן שני ביטויים, מזה הגמרא הבינה שיש כאן איזה מעבר לתפילה רגילה אל השם.
ככה מסבירים. דבר רבי ינא אמר מאחה
שמשה רבנו הטיח דברים כלפי מעלה.
כתוב בתחילת דברים, אחד המקומות,
אלה הדברים אשר דיבר משה על בני ישראל בערבות מואב.
אז רש"י אומר, הביא להם מקומות שנתן להם תוכחה, רמז,
שלא רצה לפגוע בעם ישראל,
אז הוא הזכיר ברמז את החטאים על ידי די זהב, אחד הדברים, מה זה די זהב?
אמר, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה? נתת להם הרבה כסף, מה הם יעשו עם הרבה כסף?
לפעמים אדם מרוב טוב חוטא,
ראו בני טובים באמריקה בשנות מה שנקרא תש"י,
כן, בשנים תש"י, תש"כ או ידוע שיש בני טובים בכל מיני מקומות בתל אביב, לפעמים מרוב טוב אז בועטים ודי זהב מאי ודי זהב אמרי דבי רבי ינאי,
ככה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפט עליהם לישראל עד שאמרו די.
אז המדרש אומר מה היה שם?
כשהם באו לבקש בגדים,
אז השם עשה שהמצרים נתנו להם פי שתיים. הם רצו איזה לשאול בגד, איזה כובע, איזה תכשיט.
הם אמרו, קח שתיים, אני לא צריך שתיים, היה מספיק לי אחד.
כן.
והם הכריחו אותם לקחת עד שהם אמרו די.
אז אם כן,
אתה נתת להם, עשית נס כזה, שהשפיעו עליהם אושר כזה גדול,
היה צריך כל כך הרבה חמורים לובים לסחוב את כל השלל, אחר כך בים סוף.
הוא גרם שעשו את העגל,
אמרי דברי הבריאה נאי,
משל, אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן.
תכניס ארי לקופה של תבן,
אז הוא לא נוהם, הנעימה באה אחרי שהוא שבע מאוד,
הוא ככה מבסוט,
אז הוא נוהם, לא, לפעמים הוא נוהם כשהוא רעב גם כן, אבל כאן זה נעימה של שובע.
אלא מתוך קופה של בשר.
אמר רבו שייה, משל לאדם שהייתה לו פרה כחושה,
אבל בעלת איברים,
היא הייתה גדולה, אבל מאוד רזה, האכילה קרשינים והייתה מבעטת בו.
אמר לה, מי גרם לך שתיהן מבעטת בי?
אלא קרשינים שאכלתי.
זה מה שהוא אמר לו, כביכול,
כמובן צריך להבין כל משל למה רומז.
אמר רב חייא בר אבא,
אפשר לעיין כאן במרשע, כן?
אמר רב חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן,
משל לאדם אחד שהיה לו בן,
החיצו וסחור והאכילו והשקעו,
פינק אותו במילים אחרות, נתן לו הכל טוב.
היום זה חלק מהנורמה,
אמבטיה בכל בית, כל ערב מתקלחים.
היו זמנים שהיום קושי פעם בשבוע שואבים מים ותלה לו כיס על צווארו,
איך אומרים,
כספומט פתוח, יש לו פלאפון וכספומט הכל,
כנראה זה הכיס על צווארו, ארנק עם מלא כסף, והושיבו על פתח של זונות, יותר מקום בסביבה חברתית של זנות וחטאים.
מה יעשה אותו הבן שלו יחטא?
אמר אבא אחא ברי דר אבו נא אמר ששת, היינו דאמרי ונשי מלא קרסי זני בישי. ברגע שאדם אוכל יותר מדי, זה כבר תחילת החטא.
כלומר, אתה לא צריך לחכות מה יקרה בעקבות מה שהוא יאכל.
ברגע שהוא נמשך על תאוותיו, אוכל יותר מצורכיו, זה כבר החומריות המלאה שקורה לאדם. רש"י אומר,
מילוי הקרס הוא ממיני חטאים ארעים.
זני מתרגמינן למיניהו לזנוי.
זאת אומרת, אם אדם אוכל בגלל, זה חלק מהמנגנון ההגנה של גוף האדם.
אדם רעב אוכל, אבל אם הוא אוכל מעבר, אז זה כבר שקיעה בתאוות.
שנאמר, כתוב, הנביא אומר, זין, אנחנו רואים את זה בהושע,
כמעתם ויזבאו שבעו וירום ליבם על כן שכחוני.
זה רואים שמה מביא היותר מדי שקיעה בתאוות.
כן, אדם נהיה כבד, חומרי, שקוע בעניינים האלו.
רמנך אמר מאחה,
ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך. זה פסוק מהתורה וזה פלא שהוא מביא את זה רק עכשיו.
הרי לכאורה היה צריך לראות, כן, רם לבבך, כי כאן פחות
כאן כתוב יותר רם לבבך במובן הרוחני, הגאווה,
וכל הזמן הוא דיבר בתאוות הממשיות שדיבר קודם. רבנן אמרי מאחה,
ואכל ושבע ודשן ופנה לאלוהים אחרים, ויהי בהייתם ממאחה, וישמן ישורון ויבעט.
אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה,
שנאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו אחר כך אומר את זה
כתוב בסוף דברים, ל"ב: "וישמן ישורון ויבעט בהאזינו שמן תביא איתו כעשית ואיתו שלא עשהו וינבל צור ישועתו. צור ילדך תשי ותשכח אין מזה".
זאת אומרת, יש שם,
הקב"ה נתן לנו כוח של שכחה, תשי.
מה הוא עושה, הבן אדם?
למה?
זו המתנה הכי גדולה, אם האדם היה זוכר הכל,
חייו לא היו חיים. מי שפעם אמר לו איזו מילה לא טובה באותו רגע הוא כולו כועס לא יכול להמשיך, מה קרה?
יש בריאות נפשית, האדם שוכח
ואז הוא יכול לזרום,
הוא יכול לזרום רגיל כי הוא שכח אבל אם הוא יזכור כל הזמן מה שזה אמר לו, מה שזה אמר לו אז אין לו חיים, חייו עיניו חיים כמובן, כן?
אז החיים לא נמשכים. נתן לך מתנה ששכחה.
מה עושה הבן אדם?
הבן אדם שוכח את השם בשכחה.
נתתי לך מתנה, וזה אתה שוכח.
יש כאן משל יפה שלנו, אגיד מדוג, נא לא נספר אותו עכשיו,
כשיהיה זמן.
טוב,
אז אם כן,
אומר,
זה הבעיה של אדם,
אדם וישמע נשארון.
אז זה אומר, כסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל.
זה פסוק שאיפה זה, זה אומר, אמרנו שזה נאמר,
זה בהושע.
כתוב: "והיא לא ידע כי אנכי נתתי לה דגן ותירוש ויצר, וכסף הרביתי לה וזהב עשו לה בל". אומר הנביא הושע.
אומרת הגמרא:
"וידבר השם אל משה לך רד בחטא העגל".
מה היא "לך רד"? אמר רבי אלעזר, אמר לך הקדוש ברוך הוא משה:
משה, רד מגדולתך,
כלום לא נתת לך גדולה אלא בשביל ישראל. עכשיו ישראל חטאו?
אתה, למה לי? כאן יש תיקון ב', כן?
למה לך גדולה?
מיד תשש כוחו של משה. מה בעצם כאן? לא כתוב, השם אומר לו, לך רד,
ממשיך לדבר איתו אחר כך.
הסיבת שזה לא עניין ירידה פיזית, אלא הכוונה,
הירידה, אין לך מעמד עכשיו. כל גדולתך היא בשביל שאתה מייצג את עם ישראל.
מיד תשש כוחו של משה, ולא היה לו כוח לדבר.
וכיוון שהקדוש ברוך הוא אמר לו,
הרף ממני ואשמידם,
איך אומרים?
אז הוא אומר, רגע, תעזוב אותי, אתם רואים פעם שניים מתקוטטים,
תעזוב אותי, אני רוצה להרביצו. אז מה הוא בעצם רומז? תחזיק אותי חזק.
וכיוון היום ביבי צועק לראש המרושע הזה,
תחזיקו אותי שאני לא אשלח את המטוסים.
הרף ממני ואשמידם.
אמר משה, דבר זה תלוי בי.
מיד, אז אמר משה, אם השם אומר לי הרף,
זאת אומרת אני יכול לתפוס את השם, לא לתת לו,
אז רמז לי.
מיד עמד ונתחזק בתפילה וביקש רחמים. משל למלך שכעס,
כן, למלך בשר ודם, הוסיף כאן הגאות טבח,
שכעס על בנו,
והיה מכה ומכה גדולה והיהו אבו יושב לפניו
הוא אומר עכשיו להתערב, זה כמו כשאריה נזקק ללוויה
ומי ייכנס בתוך העניין הזה עכשיו, זה הדבר הכי גרוע
אז הוא רואה שהמלך מרביץ, מכה את בנו, זה לא זמן בכלל לפתוח את הפה
פתאום הוא שומע שהמלך צועק לבן שלו,
יש לך מזל שהשר הזה שלי, הידיד שלי, יושב כאן, אחרת הייתי מפרק אותך לגמרי
אה, הוא אומר, כבוד המלך, הוא נתן לו פתחון פה.
מיד,
המקיא אומר, ואיוע ובוא יושב לפניו ומתיירא לומר לו דבר.
אמר המלך,
אלמלא יא אבי זה, אומר לבן שלו, שיושב לפניי, הרקתיך.
אמר דבר, אמר משה רבינו, דבר זה תלוי בי, מיד עמד והצילו.
כן, יש להבין כל,
אם היינו זוכים לראות יותר את הפרטים, מה נותן כל משל יותר מהשני.
ועתה הניחה לי יש לנו את עין היה שזה לימוד בפני עצמו אבל אי אפשר להכיל הכל ועתה הניחה לי ואיכה רפי בהם ואכליהם אעשה אותך לגוי גדול אמר רבי אבאו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד
שתפסו משה לקדוש ברוך הוא מה זה
ועתה הניחה לי ואיכה רפי בחייהם ושתך לגוי גדול
תניח לי, הקדוש ברוך הוא אומר, תעזוב אותי, תעזוב אותי.
אז כביכול משה תופס את השם.
מה זה תופס את השם? בבגדים רש"י, מה זה בגדים? המידות של השם.
משה רבינו התחנן שיהפוך את מידותיו, מידת הדי למידת הרחמים.
זה לא כפשוטו, הרי זה הגשמה.
הכוונה למידות.
האדם שתופס חברו בבגדו ואמר לפניו, ריבונו של עולם,
אין עני מניח אחת שתמחול ותסלח להם.
כן?
אני חלי, אומר רש"י, משהו מה שהיה אוחז בו.
ואעשה אותך לגוי גדול, אמר רב אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
ומה עד עכשיו הם היו יושבים על כיסא של שלוש רגליים, של אברהם, יצחק ויעקב.
זוכה חסדי אבות ומביא גואל.
אם לא עזר להם המרשם הזה,
אז עכשיו אתה רוצה לעשות ממני עם שיהיה על רגל אחת?
זה דבר קשה.
אז כולם שואלים, לא,
לא, הקדוש ברוך הוא התכוון שמשה רבינו יהיה לו ארבע רגליים
הוא יוסיף
משה רבינו גם ממשיך את האבות
אמר משה ריבונו של עולם, האבות יטילו עליי חרם, יגידו, אה, בנית את עצמך בשביל, עזבת את העם שלנו, אנחנו,
איך אומרים, לא תומכים,
אתה תישאר עם רגל אחת,
אז הוא אמר,
ומה כי זה ששלוש רגליים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך,
תראה מה קורה,
עם ישראל, עם הנבחר, עם סגולה, כיסא של רגל אחת
על אחת כמה וכמה, לא יודע שיש בי בושת פנים מאבותיי,
עכשיו יאמרו דאג לעצמו, ראו פרנס שהעמיד עליהם, ביקש גדולה לעצמו, ולא ביקש עליהם רחמים.
ויכל משה את פני השם אלוקיו,
אז עכשיו אנחנו באים לתפילה, המשך התפילה על חטא העגל.
ויכל משה את פני השם אלוקיו,
אמר רבי, מה זה ויכל?
זה יכול להיות התחלה, יכול להיות חולין, כאן יש כמה וכמה פירושים
כתוב למשל אצל אברהם אבינו בסדום
חלילה לך מעשות כדבר הזה להעמיד צדיק עם רשע, מה רש"י אומר חלילה?
חולין לך,
חולין זאת אומרת זה לא הנהגה של קודש, של הקדוש ברוך הוא,
היה שם גם צדיקים,
משה רבנו גם כן השתמש בביטוי והיכל בכמה מובנים, אחד מהם זה נראה גם חולין,
ויכל משה את פני השם אלוקיו.
אז מה זה ויכל, מאיזה שורש זה,
כן?
אומר פירוש ראשון,
ויכל משה את פני השם אלוקיו. אמר רבי לזר, מלמד שעמד,
מלמד שהתפלל משה עד שאכלה.
הבאי היה אומר כאן עד שאכלה לקדוש ברוך הוא.
מה הוא אומר כאן זה תיקון של הבחור.
מלמד שעמד משה בתפילה בפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו
ואביי אמר עד שהפר לו נדרו.
אז ויכל לשון החלהו היא לשון הפצרה.
פירוש שני עד שהפר ויכל לשון מחילה לחלל את נדרו.
כן, הרי יש נדר, צריך להפר את הנדר.
כן, לא יחל דברו כמו שאומרים אז ויכל לשון כי הקדוש ברוך הוא כאילו עשה נדר לחסל חס ושלום את עם ישראל.
אז הקדוש ברוך הוא, אין אדם מפר נדרי עצמו.
אז אמר משה, וייחל, אני אעשה,
החכם מפר נדרים,
כתיבה אחרא ויחל כתיבתם לא אכל דברו. אמר מר,
הוא אינו מחל,
אבל אחרים מחלים לו,
מוחלים לו.
כלומר, נדר מישהו אחר מחל.
אז זה וייחל, לשון לחלל את הנדר. מה?
מה זה?
נכון, זה באמת...
כן, לרבו כן, אבל באמת זה הכל כאן משל.
צריך לראות את הנקודה הרוחנית שבזה. שמואל אמר, מלמד שמסר עצמו למיתה להם,
שנאמר, הרי הוא אמר, ואם עין מכני נא מספרך.
אם אתה מוחה את משה רבינו בספר זה פשוט מיתה גם רוחנית וגם גשמית. כל החיות הוא שואב מהתורה.
ואתם הדבקים בשם אלוקיכם חיים כולכם היום. ברגע שאדם לא דבק בשם, אין חיות.
אמר רב איזראה מלמד שהחלה עליהם מידת רחמים,
כן, החלה עליהם מידת רחמים, כמו יחולו על ראש יואב, אומר רש"י.
לשון להניח.
זה עוד ביטוי, תראו כמה, כבר שבע פשטים במילה ויכל.
מיתד מלשון חלל. אה, מיתד מלשון חלל, כן, נכון.
ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הכלבי ריבונו שלו, חולינו לך מעשות כדבר הזה.
ויכל לשון חולין, כמו שהזכרנו, כמו בסדום ועמורה עם אברהם אבינו.
ויכל משה את פני השם, תניא, רב אלעזר הגדול אומר,
מלמד שמעת משה בתפילה על פני הקדוש ברוך הוא,
עד שאחזתו חילו.
מה זה חילו?
כאן אומר רש"י שאחזתו, הגמרא שואלת עוד פעם,
כן, מה זה החילו? זה נקרא צמרמורת קדחת. מה החילו? אמר אש אל עצמות.
מה אש אל עצמות?
אמר אבאי אשתא דגרמאי ונקרא מוליאר זה קדחת תופסת תוך חום גבוה.
כן, אז אכיל הוא לשון רעדה.
זכור לאברהם יצחק ישראל עבדיך אשר נשבעת עליהם בך.
מאי בך?
מה זה נשבעת עליהם בך?
אז רש"י אומר איפה זה כתוב? איפה ראינו אשר נשבעת עליהם בך? איפה השם נשבע בך?
כלומר בקדוש ברוך הוא כאילו משה אומר לקדוש ברוך הוא אתה נשבעת
בעצמך אז אתה הבטחת להם את הקיום של עם ישראל ואת ארץ ישראל איך אתה רוצה להפר את זה
איפה ראינו אומר רש"י כתוב בה כדת יצחק
בי נשבעתי נאום השם יען אשר עשית אז יש כאן בי נשבעתי
מהי בך אמר רבי אלעזר למר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אלמלא נשבעת להם בשמיים וארץ הייתי אומר כשם ששמיים וארץ בתהילים
הנה השמיים החדשים והארץ החדשה, כן. יבוא שש עלמא שאנה, שש אלפי אמה שאנה, קיים העולם.
באה שבת, מנוחה, כן, אנחנו
לא יודעים את הסדר של העולמות.
אז יכול להיות שמיים וארץ,
אין להם קיום נצחי.
כך שהוא התחה בתלה, עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול,
מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים?
כך שעורתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.
מעניין ש...
כן.
מה זה?
איך?
עבידת יצחק, כלומר בי נשבע.
בי נשבע, כן, בעצמי, זהו.
זה מה שהזכרנו, רש"י מביא את זה.
ותדבר עליהם הרבה זרעכם ככובי השמיים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי.
היי אשר אמרתי?
אשר אמרת. משה מדבר אל השם מבא אלי.
אלא, אומר רבי אלעזר, לא, תחלק את הפסוק לשתיים. חלק מדבר משה אל השם, וחלק כבר השם עונה.
אמר רבי אלעזר, עד כאן דברי תלמיד,
מכאן ואילך דברי הרב.
באמת, מדבר עליהם הרבה זרחים ובשמיים.
עכשיו וכל הארץ הזאת אשר אמרתי, זה כבר הקדוש ברוך הוא מדבר.
כן, אמר לו, אעשה כדבריך.
כאילו, מכאן ואילך הוא אומר, אני אעשה כדבריך.
זה כבר תשובת השם.
ורבי שמעון נחמני אמר, אלו ואלו באמת דברי התלמיד, כמו שהפשט אומר,
הם, צריך להוסיף את המילה, אלו ואלו דברי התלמיד הם, כך מוסיף הבא אחלה, כך אמר משה בני הקדוש ברוך הוא,
ריבונו של עולם, דברים שאמרת לי, לך אמור להם לישראל בשמי,
הלכתי ואמר להם בשמך, אמרתי להם בשמך.
כלומר, כל מאז זה לקחת אותי מהסנה,
אני באתי ואמרתי להם כל דבר בשמך, עכשיו מה אני אומר להם?
מבלתי יכולת השם, יכול השם מבעלים. מה זה יכולת?
המילה יכולת. אמר לרבי אלעזר, אמר משה, לפני הקדוש ברוך הוא, בנו של עולם.
עכשיו יאמרו אומות העולם, תשש כוחו כנקבה, ואינו יכול להציל. לכן לא אמר יכול, אלא יכולת,
כאילו לשון נקבה.
אמר הקדוש ברוך הוא, משה, והלא כבר ראו ניסים וגבורות שעשית להם על הים.
הם ראו את יציאת מצרים, ראו את מכות מצרים, ראו את כל מה שהיה.
אז מה, למה, איך הגויים בכלל יגידו שאין לי כוח?
אמר לפניו ריבונו של עולם,
עדיין יש להם לומר,
נכון,
פרעה זה מה שנקרא מלך אחד,
למלך אחד יכול לעמוד,
ל-31 מלכים שהיו בכיבוש הארץ, יהושע בן נון,
אינו יכול לעמוד.
אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה שנאמר ויאמר השם סלחתי כדבריך
ויאמר השם סלחתי כדבריך למעשה זה טעות עכשיו הוא פתאום עובר לפסוק מחטא המרגלים
זה במדבר תמיד אומרים ותשאל איפה הקדוש בראש שלחתי כדבריך זה הפסוק שאנחנו אומרים בליל יום כיפור
בחטא העגל? לא בחטא העגל. תראה איפה זה, במדבר י"ד.
באמת עוד מעט הוא עובר לדבר על תפילות משה בחטא העגל.
כן, אז מדברים העניין הזה, ויאמר השם, אז בחטא המרגלים הודה לו למה שהוא אמר כאן.
טען לדברי רבי ישמעאל,
עתידים אומות העולם לומר כן, אשרי תלמיד שרבו מודה לו.
ואולם חי אני, אמר הקדוש ברוך הוא, למרות שהוא סלח,
אמר הקדוש ברוך הוא, ואולם חי אני נאום השם,
תראו כאן בכ"א,
וימלא כבוד השם את כל הארץ,
ואם אחד מאלו יישאר חי וקיים, הם כולם ימותו במדבר.
אמר הרב יצחק, מלמד שאמר לקדוש ברוך הוא, למשה,
משה, החייתני מדבריך, נתת לי חיות.
זה דברים קשים להבנה.
יש כאן קטע של רב ניסים גאון,
אין לנו זמן לראות,
רק נראה את תחילת דבריו.
רש"י אומר, החייתני בפני האומות. הוא אומר כאן,
מה זה החייתני?
כלומר שהעובדה שיש יכולת השם המוחלט, זה מראה על אלוקותו המוחלטת.
ברגע שיש מוגבלות,
אז כאילו זה לא, זה כוח בכוחות הטבע שפועל וים אחד ייגמר.
אבל אם יש לי יכולת בלתי מופסקת, אז זה מראה על נצחיות.
הוא אומר כאן, נקרא כמה שורות, אחר כך כל אחד ירצה שיעורי בית, בבקשה.
אולם חי אני, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, חייתני כדבריך. זה הדבר הקשה היה בפני התלמידים, והיו מלעיזים בו עלינו החולקים על דברי רבותינו.
הר"ן אומר, רבינו ניסים גאון,
מתקופת הגאונים, יש הר"ן, תלמיד הרמב"ן,
כאן זה רבי ניסים גאון אומר שזה נראה מה אדמה,
החייתני.
הקדוש ברוך הוא, מקור החיים,
חיי העולמים.
משה רבינו נותן לו חיות, מה זה, מה הדבר הזה?
אז הוא אומר, ואומנם כפשוטו שזה הדבר נראה שאינו מתקבל על הדעת שמשתמשים בה,
הרי משתבשים בהבנה, ואני ברחמי שמיה פרשתיה, הפירוש צח,
וביארתמה כי ביעור יפהו שהוא שווה לעניין כתוב ולסבריו.
הרי היינו מזכירים מהמימרה כללה כדגרסינן וגמרא אחרי כן אמר פירושה,
והיא בלתי יכולת טוב, אנחנו לא נקרא את זה. הרעיון המרכזי, אמרתי לכם,
אני לא רוצה להתעכב, אני מאוד רוצה לקרוא את דבריו ולהסביר, אבל
איך אומרים, מה שהזמן הלב חושק, הזמן עושק. נמשיך הלאה,
נעבור על זה כל אחד בעצמו, ואולי צריכים לעשות שיעורי השלמה.
הלאה, אומרת הגמרא,
אנחנו הגענו לתחתית העמוד,
ובכן,
דרש רב סמלי,
לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל. זה יסוד התפילה,
שמונה עשרה, שלוש ראשונות שבח, בקשות והודעה.
אז קודם שבח.
אחר כך בנעלן ממשה, דכתיב.
ואתחנן אל השם בעת ההיא.
הוא כתיב, הוא מתחיל להתחנן, איך הסדר?
השם אלוקים, מה תאכיל אותה להראות את עבדיך, את גודלך ואת ידך החזקה אשר ניעל בשמיים ואשר עשה כמעשה חגותיך.
עכשיו, אחרי שהוא ישבח,
הוא כתיב בתראה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.
כאן יש סימן מעשים צדקה, קורבן כהן, תענית מנעל ברזל.
זה מעניין, למדו את התורה בעל פה, עשו סימנים.
אבל זה אחת הדוגמאות שעשו גם סימנים שאתה יכול להיזכר בזה.
למה?
מעשים,
המעשים הכי טובים זה צדקה.
שתי סוגיות, אחד אחרי השני, אבל כדי לזכור יש גם קשר ענייני, קורבן כהן, מי מקריב את ה... זה שתי סוגיות שונות, אבל
אחד ליד השני.
תענית,
מנעל, לא לובשים בתענית, בתשעה באב וביום הכיפורים.
ברזל,
כן,
מנעל ברזל, הכנעליך,
כמה יש שם גם כן את העניין הזאת. טוב, זה סימן. עברנו לדף ל"ב עמוד ב'. אמר רבי לזר,
כל אחד מראשי איך יודעים דפים בעל פה,
עושים סימנים. היום יוצאים ספרים חדשים איך לזכור דפי גמרא.
ראיתם בטח
כל מיני שיטות לזיכרון.
אחד הדברים, מה?
או, כן.
כל מיני, כל מיני שיטות, הסימנים.
אמר רבי אלעזר,
גדולה תפילה יותר ממעשים טובים,
שאין לך גדול במעשים טובים יותר משה רבנו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפילה,
שנאמר אל תוסף דבר אליי, אל תמשיך להתפלל אליי,
וסמיך לי עלי ראש הפסגה, מה הוא קיבל לפחות לראות את ארץ ישראל,
כך אומר התוספות,
תפילה יתו מעשים טובים בלא תפילה.
מעשים טובים ותפילה, בטח.
עכשיו משה רבינו, אף על פי שהיה יתו מעשים טובים, הוא צריך לתפילה.
כן, פשיטה.
כי בעצם זה חידוש גדול, תפילה יתו מעשים טובים. תפילה זה תיאוריה, מעשים טובים זה למעשה.
אבל תפילה אמיתית שבאה מן הלב.
אף על פי כן לא נענה אליה בתפילה שנאמר אל תוספת דברייה סמיכלה, עלי ראש הפסגה.
ואמר רבי אלעזר, גדולה, תענית יותר מן הצדקה.
מה היא תמה?
זה בגופו וזה בממונו.
תענית זה צדקה, אתה חיצוני, נותן צדקה.
גופו, מענה את גופו.
כי מה, כמו שאומרים, מצווה בו יותר מבשלוחו.
כשאדם עושה מצווה בעצמו זה יותר חזק מהסליח. הכסף זה לא חלק מהאדם, הכסף זה חיצוני לאדם.
אומרת הגמרא,
ואמר, אז אתם רואים כל נושא ונושא, מה שהיה בסימן.
ואמר רבי אלעזר, גדולה תפילה יותר מן הקורבנות, שנאמר, למה לירוב זכריכם? הנביא ישעיהו, פרק א',
למה לירוב זכריכם, יאמר השם.
הוא כתיב, אחר כך, אחרי כמה פסוקים, הוא מעריך, מעריך, הוא אומר, פוסחכם כפיכם,
העלים עיניי מכם.
אז מה, רואים שבהתחלה הוא מדבר על הקורבנות הלא צריך, אבל עדיין יש אפשרות שהתפילה תעזור.
אומר לו עכשיו הגעתם למצב שגם התפילה כבר לא תעזור, סימן שתפילה יותר גדולה מקורבנות,
כי התחיל קודם פסי קורבנות,
עכשיו נשאר תפילה,
שלב בית תפילה גם לא,
אמר רבי יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא יישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים, מה זה קשור כאן?
זה מזכיר לנו את מה שקרה אומר המרשה בבית ראשון הרגו את זכריה הנביא ביום הכיפורים,
כאן הוא מדבר על הדבר הזה.
אז אם כן,
כל כהן שהרג את הנפש לא יישא,
הוא עצמו היה כהן,
מעניין,
לא יישא את כפיו באותו פרק שדיברנו עליו, ידיכם דמים עליהו.
מה זה?
נכון, יש שאלה מפורסמת, נהג
שהרג בתאונת דרכים, מי יכול לשאת כפיו?
יש בשולחן ערוך,
כהן שהרג בשגגה,
גם לא יכול לשאת את כפיו,
אבל אם הוא חוזר בתשובה, עמחבר כותב שהוא יכול לשאת את כפיו. הרמ"א אומר לא יישא כפיו.
אחד שהיה מעורב.
זו בעיה היום, לצערנו.
זה העונש של מי שפוגע בתאונת דרכים,
גם אם הוא לא אשם.
מה שרודף את הבן אדם הזה זה רחמנות. זה בדרך כלל,
התמונה הזאת לא יורדת ממנו.
אבל צריכים להתחזק.
במלחמה לכאורה כהנים יצאו למלחמת, החשמונאים יצאו למלחמות
הרי לא היה פטור,
היה כל העם צבא, כולם היו תלמידי חכמים, זה מה שיקרה גם בארץ ישראל, מה
לא יהיה גם, המשיח יבוא,
איך אומרים,
וכיתתו חרבותם לעיתים, אבל עד שזה יבוא צריכים
קצת להעמיד כמה רשעים במקום,
או מתחת למקום.
אני זוכר שפעם אמרו, טוב,
נתאפק מלהגיד, חיטטוך אבותם לעיתים, אבל אומרים, תראה את כל הפרק.
קודם צריך להגיע לעם ישראל בארץ ישראל, לבנות את המקדש, או,
שיכירו כל האומות, אז זה יגיע.
טוב,
אומר הלאה,
אמר רב אלעזר, מיום שלך הרבה את המקדש ננעלו שערי תפילה,
שנאמר, גם כי אזעק ואשביע סתם תפילתי.
אז מה?
שערי תפילה, התפילה אפילו לא מגיעה כאילו, כביכול, לפמליה של מעלה.
אבל אף על פי שערי תפילה ננעלו,
שערי דמעה לא ננעלו.
הם כן באים קדימה, אבל עדיין צריך תפילה שיתקבלו לפני השם.
לשמוע כבר שומעים אותם, שנאמר, שמעה תפילתי השם,
לתפילה כתוב שמעה, דרגה יותר נמוכה.
לשמוע בלי שמבקשים אז אפילו לא שומעים.
לפני שהיה מקדש, התפילה זורמת ישר למעלה.
השם שומע.
היום צריך לבקש שהתפילה תעבור את המחסום הברזל,
אבל עדיין היא לא מתקדמת יותר.
הדמעה קומה נוספת.
שמה?
היא כן עוברת גם אחרי החורבן,
אבל עדיין צריך תפילה שתתקבל.
שמע תפילתי השם ושבתי האזינא אל דימאתי אל תחרש כי היא כן באה ונשמעת להשם
אז אל תשים אותה בצד. רבה לא גזר תנית ביום הדהיבה
ביום מעונן משום שנאמר שקות הבנן לך מעבור תפילה על שם הדבר הזה
ואמר רבי אלעזר מיום שלך, בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים.
כן, מה שנקרא,
מי זה עומד אחר כותלנו ומציץ מן החרקים. ההשגחה היא כבר רחוקה, לא ישירה.
ואתה קח לך מחבת ברזל לנביא, הקדוש ברוך הוא אומר לנביא.
כן, ואתה קח לך, כאן ז' בתורה אור אומר לנו,
ואתה קח לך מחבת ברזל יחזקאל ונתת אותה קיר ברזל בינך ונעיר
והכינות את פניך אליה.
קודם הוא אומר לו לקחת לבינה בצורה של ירושלים ולהטיל עליה מצור,
כאילו ילדים משחקים בחול,
להטיל עליה מצור,
ואז תעמיד מחיצה בינך לבין ירושלים כסמל שהנבואה שמייצגת את הקדוש ברוך הוא,
והייתה במצור צעד עוד היא לבית ישראל. אומרת הגמרא מיום שחרב את המקדש
נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאבים שבעה שבעה שבעה ונאמר ואתה קרחה מחמת ברזל נתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר אמר רב חנין אמר רב חנין הכל המריח אנחנו בדף ל"ב עמוד ב' תחילת השורות הרחבות הראשונות
כל המריח בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם מנהלן ממשה רבנו
ואתפלל אל השם כותבים ואתחנן
כמניין ואתחנן
כמה זה חמש מאות וחמש וחמש עשרה תפילות
וכתיב אתרי ואשמע השם אליי גם בפעם ההיא
אז אנחנו רואים שלהרבות תפילה זה דבר טוב. שואלת הגמרא איני ואמר רבי חייא בר רבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפילתו ומעיין בה בא לידי כאב לב זה לא טוב להאריך בתפילה שנאמר תוחלת ממושכה
מה זה תוחלת?
מי שמתחולל, מתפלל יותר מדי, מחלה לב.
כן?
אמנם אנחנו אומרים, קבל השם חזק, יאמץ ליבך.
אז שמה, כן, יש אימוץ הלב.
אז עוד מעט תראה.
מה היתקנתי? יעסוק בתורה שנאמר, ועץ חיים תאווה בה, ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר, עץ חיים מחזיקים בה.
אז לכאורה קשה?
מי מאריך בתפילתו? זה טוב או לא טוב?
עונה הגמרא, שני פסוקים סותרים, להקשייה.
אה דמאריך הוא מעיין בה, אה דמאריך לא מעיין. רש"י אומר, מה זה מעיין?
אם הוא עומד עם סטופר וכספומט, הוא אומר,
ריבונו של עולם, הכנסתי כרטיס כספומט
והשקעתי כרטיס, עשיתי את הקודים והכל, איפה הכסף?
התפללתי,
התחננתי, נו, איפה עכשיו מה שביקשתי?
זה נקרא שלילה.
אם אתה בודק את התפילה לפי הביצוע,
זה לא טוב.
זה מה שהוא אומר, הוא מעיין בה, כל הזמן הוא רואה רגע הפידבק,
מה קורה בשטח, זה יתפלל.
אתה תתפלל, מה שהשם רוצה, זה טוב בשבילך, אתה לא יודע, אחר כך תראה.
אבל כאן, אדם אריר לא יאמר בה, אמרך אמרך אמרך, אני ראה אדם שהתפלל ולא נענע,
מה יעשה? יחזור ויתפלל. שנאמר, קבל השם חזק גם אצלך וקבל השם.
היינו בדברי המלבים כאן במקום,
באחד השיעורים נתנו כאן.
אומר כאן התוספות, כל המעריך בתפילתו ומעיין בה
פירוש שמצפה שתבוא בבקשתו
לפי שכיוון, כיוון בתפילתו, אומר אני השקעתי,
לא התפללתי כמו, איך אומרים,
רובוט,
לחצתי על כפתור, התפללתי עם כוונה והשקעתי, עכשיו אני רוצה,
תימה, דעך המשמע דיון תפילה לאו מעליות ההוא,
וכן משמע פרק הרואה.
רואים שלעיין בתפילה זה דבר טוב.
סליחה, כאן רואים שעיון תפילה לאו מעליותיו.
מה זה עיון תפילה? כי לכאורה הוא מעיין בתפילה אם יש ביצוע.
"כן משמע פרק הרואה לכמען דף נ"ה ג' דברים מזכירים עוונותיו של אדם, כמר אחד מהם עיון תפילה".
ולא כן משמע, אנחנו אומרים: "אילו דברים שלם שיעור".
ועיון תפילה, הקרן קיימת לעולם הבא,
שאוכל פירותיהם בעולם הזה, ועיון תפילה זה דבר טוב.
דקאמר אדם אוכל אותנו על הזר, ככה חשיב עיון תפילה, אלמא מעליותו וכן משמע בגט פשוט, דקאמר שעושה דברים אין אדם ניצון בכל יום, כאמר עיון תפילה, פירוש שאין אדם מעיין בה אם כן משמע שהוא טוב.
יש לומר, יש שני עיוני תפילה.
יש עיון תפילה דאח המצפה שתבוא בבקשתו,
זה לא טוב.
זה אדם עובד אל מול הקדוש ברוך הוא עם כספומט.
אבל יש עיון תפילה,
דעתם שמכוון עיון תפילה כפשוטו שיושב וחושב מה אני אומר כיסוי לכל מילה מה הכוונה האל הגדול הגיבור מה זה הברכה הראשונה אתה כונן לאדם דעת מלמד ללונש בינה דעה בינה מה ההבדל ביניהם למה כאן בא הביטוי והחותמת כזאת להבין כדי זה לעלות בצינורות של המחשבה זה תוספות חשוב מאוד
כן, כמובן, ששמצו הרבה הרבה פירושים, אבל זה העניין. עיון תפילה זה טוב, כשכיבשו אותו,
אבל עיון תפילה בבדיקה חוזרת בשטח, זה לא טוב.
אומרת הגמרא,
ועת אומר ציון
עזבני השם והשם שכחני,
כן?
ועת אומר ציון עזבני השם שכחני, מה זה?
אה, לא למדנו את זה. תענו רבנן.
ארבעה צריכים חיזוק.
אלו הם תורה,
נו,
מי שבא לדף היום יודע בהתחלה, חודש הראשון צריך חיזוק.
אחר כך זה כבר כמו סם חיובי,
סם חיובי, אי אפשר ל...
השעון לא נותן.
חודשיים ראשונים מתוך ניסיון רב, אני אומר לכם.
כל דבר, תורה צריך חיזוק.
אבל מי שמתמיד, לא יחזיר יום אחד, כי זה אצלו, זה כאילו משהו חסר.
תורה ומעשים טובים,
תפילה ודרך ארץ. היצר הרע עובד קשה עליו. מה זה דרך ארץ? רש"י אומר, דרך ארץ, פרנסה של אדם.
אומר רש"י דבר מאוד מעניין.
אם אומן הוא לאמנותו, אם סוחר הוא לסחורתו, אם איש מלחמה למלחמתו.
כי אתם יודעים, איפה שאתה,
אתה סנדלר,
אתה תעשה את כל המיטב שאתה יכול לעשות בסנדלרות שלך, שאנשים ייהנו.
לא רק בשביל שתרוויח כסף,
בשביל להיטיב לבריות. כל דבר, אתה רופא, תהיה רופא טוב, תעשה את המלאכה בנאמנות וכן על זה הדרך.
אז זה צריך חיזוק, כי הרבה פעמים אדם עושה את זה, הוא אומר, כמה יותר להרוויח, איפה אני ארוויח יותר?
אה,
נגיד הוא רופא, הוא אומר,
כאן, מהאיש הזה,
אני שומע לפי המצב הכספי שלו,
אני לא אראה ממנו גרוש, אני רק צריך לתת לו עוד בשביל תרופות.
שם יש איזה מיליונר, חביבי, אני אעשה את הקופה.
אז יש כאן ניסיון, גם צריכים חיזוק.
מניין שנאמר רק חזק באמת לשמור ולעשות ככל התורה.
חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. מעניין שהוא מתרגם את המילים האלו דווקא לדבר הזה.
רש"י אומר,
צריכים חיזוק שיתחזק על המערכת בכל כוחו.
מניין שנאמר קבל השם חזק ואמץ ליבך וקבל השם.
אז זה מסדורה ומעשים טובים.
דרך ארץ מיניים שלמה חזק ונתחזק מאדמנו וארצנו. מה שם?
שני מלכי ישראל, זה יואב בן צרויה ואחיו אבישי,
שהם יצאו למלחמה כנגד בני עמון, מי שם עוד? אני כבר לא זוכר.
אז הוא אמר, בואו נצא,
מי שינצח את השני ירוץ עם החיילים שלו לעזור לקבוצה השני.
אז אם כן,
אז זה צריך חיזוק.
מראש הם תכננו,
יודעים שמלחמה זה דבר לא פשוט.
גם פרנסה, כל אחד מאיתנו יודע כמה הקשיים, עכשיו יש מדינות אירופה נופלות, אז זה משפיע על הכלכלה, יש לך מפעל, אתה הכל צריך חיזוק.
ואתה אומר ציון, עזבני השם השם שכחני. יש כאן לכאורה קשה.
אם השם שכח אותי, אם השם עזב אותי, היינו שכוחה, היינו עזובה.
אם השם שכח אותי,
אז ממילא אני עזובה, מה כאן הכפילות?
אמר ישלקיש, אמרה הכנסת רפת ראה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
אדם נושא אישה על אשתו ראשונה,
זוכר מעשיה ראשונה,
אתה עזבתני ושכחתני,
אמר לה הקדוש ברוך הוא,
שביתי, י"ב מזלות, עכשיו הוא מתאר את האסטרונומיה,
עד בלי עד,
יש אומרים שזה בעצם המבנה של הצבא הרומי,
למול מערכת צבא השמיים.
כאן כל השמות האלו, כך ראיתי חוקרים אומרים שזה אחד מול השני,
הלגיונות של השם יתברך.
אז הוא מביא כאן את המבנה מהגוף הגדול נגיד, מפיקוד, אוגדה, כן,
וכולי, חטיבה וכל הדברים האלו אצלנו.
י"ב, מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל,
ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון,
ועל כל ליגיון וליגיון ושלושים רעתון ועל כל רעתון ורעתון ברד שלושים קרטון ועל כל קרטון וקרטון ברד שלושים גיסטרה
יחידות ועל כל גיסטרה וגיסטרה תליתי שלוש מאות שישים וחמישה אלפי ריבוק כוכבים כנגד אימות החמה כולם לא בראתי עיר אלא בשבילך ישראל הקטן
ואת אמרת עזבתני ושכחתני התשכח אישה עולה אמר הקדוש ברוך הוא כלום אשכח עולות אלים
ופטרי רחמים, פטר רחם, כן, שהקרבת לפני במדבר?
אמרה לפניה רבונו של עולם, הואיל ואין שכרבת פני כיסא קודריך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל.
יש מחיר.
אם לא שוכחים, גם זוכרים את הדברים הרעים, ואני עשיתי שגיאות.
אמר גם אלה, אלה אלוהיך ישראל,
שאמרת שם, את זה אני שוכח, תשכח לה.
יש לי זיכרון סלקטיבי.
אמרה לפניו ריבונו שם, אוי ויש לך על פני כיסא כבודך, שמא תשכח לי מעשי סיני,
שמה אנוכי אמר לה,
אנוכי,
איך אמר לה הנביא כאן,
איך התחיל את כל העניין, ואתה אומר ציון, השם שלך אני,
אנוכי לא אשכחך, זה המשך הפסוק,
המשך הפרק,
ואנוכי לא אשכחך,
היינו את המילה אנוכי אני לא אשכח,
והיינו דאמר רבי אלעזר, אמר שי, המי דכי גם אלה שכחנו, זה מעשה העגל, ואנוכי לא אשכחך, זה מעשה סיני.
כן, יש כאן קשר בין אנוכי,
רש"י אומר, עולה כמו עולות קורבנות, גם אלה מעשה העגל, אלה אלוהיך. אנוכי מעשה סיני, אנוכי השם אלוקיך.
כן?
טוב, חסידים הראשונים,
אה, אנחנו כבר בחסידים שוהים שעה אחת לפני תפילת מנחה, אז רק נקרא את ההלכה,
אז הגיע הזמן שוהים.
שוין, שוין, האמת היא שאחת הבעיות לקום מדף היומי לתפילה, אבל
השם יעזור לנו. דף ל"ב,
אפילו מלך שואל בשלומה.
את דף ל"א למדנו?
כן.
דף ל"א, אסור ליישב בתוך ד' אמות של תפילה.
דיני היושב בתוך ד' אמות של המתפלל. אסור ליישב בתוך ד' אמות של המתפלל, תפילת שמונה עשרה, מלפניו ומצדדיו.
ולדעת הרמה גם מאחוריו, או מה שדיברנו, ואם היושב עוסק בענייני תפילה,
אפילו אומר קורבנות מותר.
גם בזה טוב להחמיר שלא לשבת בתנאי המתפלל מצדדיו או מאחריו.
קדימה בכל מקרה להשתדל שלא. ויש מי שאומר, אפילו היושב עוסק בתורה בפה ולא בערעור, אין צריך להרחיק
מהמתפלל. אפשר להקל כדבריו בשנת הרחב, וכן אפשר להקל בעוסק בתורה לשבת מאחורי המתפלל,
אף שלא בשטתך גם לשיטת הרמה.
ישיבת אדם חלוש תוך ד' אמות של המתפלל, אדם מבוגר או חלוש הוא יודע שהוא לא מרגיש טוב.
אם אי אפשר לו בקלות להתרחק ארבע אמות, מותר לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל ויש מחמירים לפחות מלפניו לגבי חולה. היה יושב בא מתפלל אצלו,
אם אדם יושב ופתאום מישהו לא פחות ולא יותר,
יש לו מקום להתפלל בכל בית המדרש והוא בא להתפלל לפניו,
אין צורך לקום, שהרי המתפלל בא בגבולו.
הרביעית הכנסת, כיוון שיש רשות לכל אחד להתפלל,
אפילו בא מתפללת, לא צריך לקום.
ואף אם יש מקומות קבועים, יש להחמיר ולקום, אלא אם כן עוסק בתורה,
שאז אין צורך להחמיר ולקום.
לכן, מן הראוי, מי שצריך להתפלל,
ואנשים לומדים, תפוס פינה, לא להפריע.
אם אתה מאריך בתפילה, אל תעמוד ליד הדלת.
טוב, כאן, ברוך השם, ברובע מהדרת מלך, אין מקום.
אבל באופן עקרוני צריך לחשב, אפילו המתפלל כבר גמר תפילתו, אוחז ולוקה עם נסור,
אסור לשב,
לעבור או לפסוע בתוך ד' אמותיו.
כל הדברים האלו הם דברים הלכה למעשה,
השם ייתן תתקבל תפילתנו ברצון, ברוך ה' לעולם, אמן.
::::......... ו
::::
