טוב, מוריי ורבותיי,
אנחנו היום בדף כוח, נקרא רק את המשנה, כי התחלנו קצת מאוחר.
ובכן, המשנה, לא נאריך בה,
המשנה שלנו זה פרק ד', משנה ח',
כן?
פרק ד', משנה ח',
כן?
מה קרה?
זה לא עובד?
טוב,
אנחנו בינתיים לומדים משנה,
אם יש בעיה תגיד לנו.
ובכן,
משנה אחרת.
אומרת המשנה,
אנחנו עוברים, עוזבים לרגע במשנה הזאת את דיני פאה, עוברים לדיני מעשרות.
אז המשנה כאן, לא ניכנס כל ההגדרות,
אבל לצורך הבנת המשנה אנחנו יודעים,
מועד חיוב הפרשת אומות מעשרות זה עם גמר המלאכות שעושים
בפירות בשדה. אם זו תבואה, מרוח כידוע, מה זה מרוח?
גורמים לקצור, לדוש, לאסוף את הגרעינים,
מחלקים אותם בהחלקה עד ערימה.
זה נועד בעיקר שלא ייווצרו גנבות,
כך החקלאי יודע,
האם לקחו מערימתו.
זה גמר מלאכת,
זה מה שנקרא לגבי עניין של חיוב התבואה.
מה זה שליש גידול?
שליש גידול. אז באמת יש החיוב,
יש מושג בפירות שליש גידול, זה חישוב אחר של התחלת חיוב ברגע של,
כלומר,
למעשה זה שתי צורות של חשיבה.
בפירות עד שיינצו הפרי, כן.
אבל הפשט, אפשר לראות את זה פירוש קהטי, אני לא רוצה להאריך.
אנחנו נלך כאן יותר בהגדרה הזאת.
אומרת המשנה,
כיוון שיש לנו דף מלא,
כבר אמרתי מסכת ברכות,
מסכת הכי ארוכה בש"ס,
כי מספר מילים בכל דף יש בה כמעט כמו שלושה דפים של
מסכת בבא קמא ובבא בתרא, ובכן אומרת המשנה
כיוצא בו
המקדיש פירותיו,
כלומר החיוב, אצלנו בפאה דנו מתי החיוב הקדשת שדה,
תלוי מתי הקדשת אם כבר חל חיוב הפרשת הפאה לעניים או לא,
אותו דבר מי שמקדיש את פירותיו לפני שבאו לעונת המסרות
כן אז הדין הוא לפני גמר המלאכה ובדען ופדה אותם לפני שבאו לעונת המסרות אז הם חייבים במסרות
אז אבל הקדישן עד שלא נגמרו
אם הוא הקדיש אותם כאן לא מדברים על פאה מדברים על חיוב התרומות ומעשרות כשמדברים מעשרות הכוונה גם לתרומות הקדישן עד שלא נגמרו
אם הוא הישאם אחרי שבאו לעונת המסרות ובדעם אז הם חייבים כי כשהוא הקדיש היה בהם חיוב עכשיו הוא הלך ופדה אותם אז גם כבר חל החיוב קודם גם עכשיו הם בידו אז הוא צריך להפריש
הקדישן עד שלא נגמרו זאת אומרת לפני שבאו לעונת המסרות
וגמרן הגזבר גמר את כל העבודה אם זה בתבואה נגיד מרח את הכלי את ערימת התבואה
והוא פדה אותם
וגמרן נגיד אחר כך לעם פטורים, שבשעת חובתן היו פטורים. ברגע החיוב הם היו פטורים.
ובכן, אנחנו עוברים לדף שלנו, בעזרת השם,
הדף הוא דף כוח,
ואנחנו כאן,
יש לנו,
בדף כ"ז יש לנו עוד איזה חוב קטן.
אז מה הדברים שיש לנו כאן בדף,
ובכן,
יש לנו כאן את הסיפור של מינוי רבי אליעזר בן עזריה,
הסיפור הכי מפורסם בש"ס שמופיע כאן בהרחבה.
ביאור על עניין של תפילת המוספים שלמדנו במשנה, שבעצם מחלוקת רבי יהודה אומר עד שבע שעות
וחכמים אומרים כל היום,
אז יהיה כאן כמה עניינים לא לאחר תפילת מוסף,
מה המפגש בין תפילת מלכה ותפילת מוסף.
המתפלל אחר הזמן, טעימה לפני תפילה,
שלא יקדים להתפלל את תפילת המוסף לפני הציבור,
ואחר כך נראה גם בגדר של תפילה, בסוגריים שלא שייכת לדיני תפילה, אלא למי שלומד תורה,
תפילת רבן חוניה בן הקנה.
טוב, אנחנו נראה את הדברים אחד לאחד.
אנחנו בדף כ"ז עמוד ב'
בקטע
ככה, באמצע השורות הרחבות.
תפילת הערב אין לה קבע.
אז במשנה אין לה קבע, פשטות.
המשנה הנושא שלה זה זמן.
אז באופן טבעי הגמרא ממשיכה להבין שכשאומרים תפילת ערבית אין לה זמן, היא מתייחסת
לנושא שכתוב במשנה, זמן.
ולכן במחשבה ראשונה אומרת המשנה מה אין לה קבע, מה זה אין לה קבע?
אי לימא דאי בה אמה ציקו ללילה
עם הכוונה שאין לה קבע מבחינת הזמן אפשר ללמוד לקרוא ערבית כל הלילה כי בעצם זה משתזר עם חלק אחר של המשנה כי כל הזמן מדברים על זמן
אבל אם תגיד שזה הפירוש לא יכול להיות ליטני תפילת הערב כל הלילה זה הנוסח המקובל מה זה אין לה קבע הביטוי הזה מכניס אותנו למחשבה שזה לא בדיוק אלא מאי אין לה קבע
כמאנדה אמר, תפילת ערבית רשות כמו שנראה מיד מחלוקת
האם בניגוד שחרית ומנחה שזה חובה,
תפילת ערבית אין לה קבע,
אין לה חיוב.
מה הווה מינא, זאת אומרת,
מה המחלוקת על רקע מה?
אז מי שאומר כנגד קורבנות, זה ברור, יש שני תמידים שקרבים כל יום, שחר וערבית, שחר ומנחה.
אז אלו שתי תפילות מחויבות. אחר כך הקטרת ההימורים הם לא בהכרח צריכים להיות בלילה,
אלא יש להם זמן, אם לא הספקת ביום, אתה עושה בלילה. אז באופן טבעי,
אז באופן טבעי,
הזמן הזה של לילה איננו הכרחי מבחינת קיום המצווה.
ואם אתה אומר, אבות תקנו, אז כבר הזכרתי מה שאומר תורה תמימה,
ביאור מאוד יפה.
אומר, אברהם תיקן שחרי תצחק מנחה, יעקב הרביעית. אבל יעקב היה פטור מתפילה.
כמו שנראה בסוגיות הדפים הבאים,
שמי שבא מהדרך והוא תשוש ועייף, שלושה ימים יש לו פטור תפילה.
אז יעקב אבינו נמצא במסע מפרך,
אז בעצם מצד החיוש של תפילה הוא פטור, בכל אופן הוא תיקן,
אז הוא תיקן על תקן של לפנים משורת הדין, לכן זה רשות.
לשון משהו בקרב. כן, לפגוע.
טוב,
צריך לחשוב באמת על הביטוי, איך זה משתזר.
טוב, אנחנו נמשיך בגמרא.
אז אם כן אומרת הגמרא, מה זה אין לה קבע,
אין לה קביעות של חיוב,
אלא זה לפי החלטת אדם, וזה משנתנו סוברת כמאן דמה שזה רשות.
דאמר רבי יהודה אמר שמואל,
תפילת ערבית,
עצם חיובה, רבן גמליאל אומר חובה,
רבי יהושע אומר רשות,
אומר אמר רבייה, הלכה כדבריה אומר חובה, ורבא אמר הלכה כדבריה אומר רשות, וכידוע אבייה ורבא,
הלכה כרבה, חוץ משישה דברים, ולכן גם באמת ההלכה שהתפילה ערבית רשות. אנחנו קיבלנו עלינו כחובה,
אומר הריף כבר פוסק, למרות שההלכה היא כמו רבה,
הרי קיבלנו עליה כחובה ואנחנו משתמשים,
כמובן יש לזה כמה משמעויות הלכתיות,
אבל למה זה אנחנו מתפללים ערבית,
קיבלנו את זה כחובה.
כן.
כן, באופן יחסי לתפילה אחרת,
כן, התוספות שהכוח מאיר כאן.
אומרת הגמרא,
תנו רבנן, זה מקרה מיוחד שאנחנו נשתדל לעבור, אין לנו זמן להתעכב, אבל זה אבן יסוד בהבנת הנהגה רוחנית בעם ישראל.
תנו רבנן,
מעשה בתלמיד אחד. בסוף הסוגיה זה מי זה התלמיד אחד?
רבי שיום בר יוחנן, כן,
תלמיד גדול, אור ישראל.
תלמיד אחד,
בגמרא היו הרבה אורות,
מתייחסים לכל אחד בכבוד, אבל היו הרבה תלמיד.
תלמיד אחד, שבא לפני רבי יהושע,
אמר לו,
רבי יהושע היה אחד מתלמידי רבי יוחנן בן זכאי, כן,
שהם ליוו את מיתתו, חשוב לזכור את זה לגבי ההמשך,
שיצא מחומות העיר ירושלים לפני אספסיאנוס,
אז היו שם שני תלמידים, אחד הוא היה.
אז אם כן, לפני רבי יהושע,
אמר לו, תפילת ערבית רשות או חובה?
אמר לי, רשות, כמו שהוא פוסק.
בא לפני רבן גמליאל,
אמר לי, תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לי, חובה.
אמר לי, ולא רבי יהושע אמר לי, רשות.
הוא ראה צורך להגיד לו את הדבר,
אמר לו, דרך אגב, כשבאים לשאול רב,
אחרי ששאלת רב אחר,
אתה צריך להגיד לו, כבוד הרב, שאלתי,
אני שואל,
אחרת, אתה בא לבחון, עושה כאן מבחנים בין ה...
אז אם כן, כאן רואים, אמנם הוא אמר אחר כך, אבל
אולי הוא הקדים שהוא שאל כבר שאלה זאת. איך הוא פסק כנגד הנעשה?
מי? רבי יהושע. רבי יהושע.
רואים מכאן שאין הכרח,
זה עדיין לא אחרי ההלכה, זה דעות שעוד לא התגבשו להלכה, אז אפשר,
כל אחד אומר את דעתו, כי הוא אמר את דעתו גם קודם.
על דעת הנשיא לא תמיד מכריעה.
כן, דעת הרוב, דעת הרוב. כן, כי הוא לא בהכרח היה, רבן גמליאל, יותר תלמיד חכם מרבי יהושע.
הוא לא היה רבו מובהק. הוא היה הסמכות שנקרא נשיא.
ולא רבי יהושע אמר לי רשותא, אמר לו, המתן עד שייכנסו בעלי תריסים.
אך כנראה במילים אחרות עוד לא הוכרעה ההלכה, ייכנסו אלו תלמידי חכמים שיודעים לחדד את הדברים ולהתמודד עם זה.
לבית המדרש, כשנכנסו בעלי תריסים, עמד השואל,
כאן רואים את הסגנון, יש באירופה תלמיד ששואל, עומד. כאן בארץ ישראל היו מצביעים פעם, היום שמעתי ממורים מקהלות, קושי,
אין כבוד לא להיכנס תוך דברי חברך. חס ושלום, היום כולם בסדר.
אם כן עמד השואל ושאל תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לרבן גמל, חובה.
אמר להם רבן גמל, חכמים.
הוא ידע שיש מישהו שאומר שזו רשות?
כלום יש אדם שחולק את דבר זה?
אמר לי רבי יהושע, לך? אז רבי יהושע,
איך אומרים על ראש בוער?
אז הוא אומר, הוא אומר בדיוק ההיפך. הוא בלע את הרוק. כן, אז הוא, מעניין, הוא לא רצה לפני כולם.
לא, כי יכול להיות מסגנון השאלה של רען גמליאל, הוא ראה, זה לא סתם בירור הלכתי.
מי כאן יוצא כנגדי, נגיד ככה, אולי כנראה בלי פעט, אתה צודק שהוא עמד כאן. אמר לרב יהושע עליו, אמר לו, ולא משמך אמרו לי, רשות.
אמר ליהושע, עמוד על רגליך.
העמיד אותו בכיתה בפינה, כאן הוא אמר, תעמוד, ולא נתן לו אחר כך אוקיי לשבת.
הוא עומד, שיעורים פעם, זה לא היה עשר שישים שניות על סף הריכוז היום.
שם היה לפחות כמו אצל הרבי מלובביץ',
שלוש שעות, ארבע שעות, שיעור.
אז אם כן, עמוד על רגליך ויעידו בך.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, אלמלא אני חי.
רבי יהושע מודה, הוא אומר, אם אני חי, וזה שאומר בשמי והוא מת, יכול החי להכחיש שאתה מת.
אבל עכשיו שאני חי, והוא חי,
איך יכול החי להכחיש שאתה חי? אני לא יכול להתכחש. נכון, אמרתי שזה תפילת ערבית רשות.
היה רב בן גמל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, לא קיבל אישור לשבת.
עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן, כידוע לנו תפקיד המתורגמן ידוע, תורגמן,
אבל הוא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות.
אמרו לו, אמות, אתה לא מתרגם, תפקידו היה בקול יותר,
וגם תפקידו השני היה להרחיב, הרב היה מדבר בקצירת העומר,
ללמד בקצרה, והוא היה יודע כל פעם, מי שיושב, לפי זה איפה נקודות שצריכים להרחבה.
אז אם כן, אמרו לו,
עמוד. למה? כי כבר פעם שלישית שקרה כאן שהוא העמיד את רבי יהושע בפינה.
אמרו, חוציא את התורגמן, עמוד.
ועמד,
עמרי, עד כמה נעצה הרי וניזל?
עד כמה ימשיך רבן גמליאל לצייר את רבי יהושע? זה כבר נראה שהוא יורד עליו,
איך אומרים, המורה שם עליו עין. נגזר.
וניזל, ואנחנו נלך, נעבור לסדר היום.
בראש השנה אשתקד, צהרי בבחורות,
זה המקרה הראשון, מה היה שם בבכורות, מסכת בכורות, כן אבל מה היה שם,
אתם זוכרים, רש"י הוא במסכת בכורות, הוא לא אומר מה היה, בראש השנה כן,
שאמר לו גוזר, זה לגבי יום כיפור, החשבון של עיבור השנה, של עיבור החודש היה מתי יוצא יום כיפור ולמרות שהחשבון שלו היה יום קודם,
אמר לו אתה תבוא ביום שלך אליי ואתה תנהג יום כיפור לפי הפסק הלכה שלי. זה המקרה האחד שצייר אותו ובמעשה דה רבי צדוק צערי גם כן
היה לו בכור ואמר רבן גמל לרבי יהושע עמוד על רגליך כמו כאן
וזה המקרה שלי.
המקרה השלישי הכנה מאיצה הרי תא ונאברי הגיע הזמן להוריד אותו לפרק את הקואליציה
להוריד אותו מהשלטון, מהנשיאות.
סליחה?
שרבניין נוסף, זה תוקף שיהיה
דעה אחת בישראל. כן, כן, כן, ודאי.
נכון, ברור.
אבל בכל אופן, גם אם הוא פוסק על זה שהוא מעמיד אותו בצורה כזאת, זה כבר היה מוגזם.
אמרו, זה נראה כבר יותר מדי חמור.
אז אמרו חכמים, זהו,
אנחנו מוכרחים לעשות מעשה, אבל כמובן את מי נעמיד?
האפשרות הראשונה זה רבי יהושע.
למה? כי הוא גדול בגדולים והוא המתאים,
אבל רבי יהושע יש איתו בעיה.
בעל מעשה יגידו שכל מה שהוא הציסו כל הזמן כי הוא רצה לכבוש את הכיסא של רבן גמליאל, אז הוא דאג,
איך אומרים,
פעלול של מה שנקרא פוליטיקה כזאת, כדי לפנות את הכיסא
אז יש לו נגיעה, שלא יגידו שכל מה שהיה זה בשביל לקבל את הכיסא חבורתו.
נוקמה לרבי עקיבא דילמה אניש ליה דלית לזכות אבות.
הרי ידוע שהרבי עקיבא בן גרים,
אז אין לו זכות אבות, יהיה לו קשה להתמודד עם המשפחה הסמכותית המלכותית של רבן גמליאל,
משפחת הנשיאות.
אלא נוקמה לרבי אלעזר בן עזריה שיש בו את כל המעלות, הוא מצאצאי עזרא הסופר,
הוא כהן עצמו, דה הוא חכם, והוא עשיר.
ואיך אומרים,
אצל מלכות רומא היה חשוב להיות גם עשיר. למה?
והוא עשירי לעזרא.
הוא חכם, מיד נראה. דה חימק שליה מפרק ליה.
הוא יודע להתמודד גם עם המציאות הזאת של גדולי אריות של תורה.
והוא עשיר.
למה? דהיית ליה פלוחי לבית קיסר, היה צריך למרוח קצת את מלכות הקיסר.
אף הוא אזל, הוא פלח,
הוא יודע איפה לשים את הכסף כדי להשתיק אותם
כי הם היו חודרים לפעמים בתחומים לא להם בשביל לקבל כסף, הם ידעו, אבל היה,
ככה היו מרגיעים אותם
והוא עשירי לעזרא דאית לזכות אבות ולא מציען אשלי.
כלומר המשפחה שעומדת מאחורי רבי אלעזר בן עזריה היא מספיק חזקה הזכות אבות
כדי רבי אלעזר בן עזריה שהוא יוכל להתמודד
עם העובדה שהורידו כאן נשיא ממשפחת המלכות.
הנסיכים נקרא לזה.
כן?
אה, מעניין, מה שאני אמרתי שהוא בעל מעשה, רש"י אומר, ואהב לרבן גמליאל, צער רדפי.
כלומר, אחרת ממה שאנחנו הסברנו.
צער רדפי, כלומר זה כבר
יותר מדי. מספיק שהכאבת אותו, שורת אותו מהכיסא.
להשיב במקומו את בר פלוגת'י זה כבר יותר מדי
לית לזכות אבות אומר רש"י ודימה נשלה רבן גמליאל
כן, אז אומרת הגמרא, הוא נהג, הנה זוגיות טובה
ואמר ליה,
אז הם החליטו ללכת אל רבי אלעזר בן עזר, ואמרו ליה ניחא ליה למר דלעבר ריש מטיבתא
שימו לב, אין מרפקים, באים לבקש ממנו, הוא לא אומר
לא מקבל את זה בשתי ידיים. הוא אומר, רגע,
יש לי אישה, אני אשאל אותה.
זה דורש התמסרות, צריכים לשאול את האישה.
אמר לו, איזיל ואיימליך באינשי ביתי,
באשתי,
אז על ואמלך בדוויתו, באשתו. היא הבית, היא עקרת הבית. אמרה לי,
עברנו לדף כ"ח, כוח.
דילמה, אמרת, שתי סיבות אני אומר לך, לא לקחת את זה. אתה רואה מה קורה כאן, מהפכים.
היום אתה למעלה, בעוד שנה, שנתיים,
ימצאו איזה פיגורה חדשה, יורידו אותך.
דילמה, מעבירים לך.
אמר לה, אז מה קרה?
להשתמש, הניש יום אחד אבא קסא דה מוקרא,
שישתמש יום אחד אפילו בכוס של יהלום, מה זה מוקרא, כן?
וקסא דה, רש"י אומר, כוס זכוכית יקרה,
שקוראים לה בלשון ישמעאל ערקיע.
פעם הייתה זכוכית מאוד יקרה, זכוכית לבנה.
יקרה אפילו יותר ממתכות יקרות.
אז אומרים, רש"י אומר, אומרים בני אדם, שורה שלישית, למשל אידיוט, יום אחד ישתמש בו בעלה ויתכבד בו,
ואם יישבר, יישבר.
איך הוא מקבל את התפקיד גם לשנתיים? למרות שפעם אמרו, לפני שקיבלתי את התפקיד,
הייתי, סירבתי, ואחרי שישבתי על הכיסא, אם יאמרו, אם ככה הגמרא אומרת, אם יאמרו לי שאני יישאר על הכיסא, הייתי,
לא הייתי מוכן לקבל, אבל אחרי שישבתי יום אחד,
עד אם מישהו יגיד לי לקום לוותר עליו, ישפוך עליו כוס של רותחים, קומקום של רותחים.
כן, אחרי שהם מדקדקים את הכיסא זה קשה לקום ממנו.
היום אומרים,
כן, היום אומרים דבק מגע באור הצבי, כן, קשה להיפרד ממנו.
אבל רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריהו אומר, אני עומד בזה, בסדר?
זה לא חשבון.
אני לא רץ לתפקיד, ביקשו ממני,
אני צריך לפתור כאן בעיה, אני מוכן. אבל היא אמרה לו, יש עוד בעיה.
אמרה ליה, לית לך חיוורתא, איפה זקן לבן? אתה הולך להיות נשיא הסנהדרין,
בחור בן שמונה עשרה ולעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, לילה סדר.
מה זה כבן דיביון?
האו יומא בר טמאן עשרה שעה נהווה
יתרחיש לי ניסה ואהדרו לית מן עשרה שמונה עשרה דרי שורות חיוורתא,
שורות לבנות.
אז היה לו מין זקן כזה מיוחד,
קיבל פנים של זקן,
גם מלא חוכמה, זה קנה חוכמה, וגם כיבשו אותו.
היינו דקאמר רב אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שמשנה ולא בן שמשנה.
כן,
סליחה?
כן, זה היה פעם, הנודע ביהודה התימנה לרב, והוא היה מאוד מאוד צעיר.
אז כשבדרשה הראשונה הוא ראה זקנה העדה של פראג,
יותר מדי חכמים,
הוא ראה, החכם רואה ברמז,
הוא ראה שהם לא מרוצים. הוא הבין בגלל שצוציק עולה כאן להיות רב, מה?
הוא יכול לקרוא את ההפטרה? מה?
אז הוא אמר להם, תראו רבותיי,
אני יודע,
אני יודע שאני הקטן,
אבל זה חיסכון שעם הזמן עובר.
הוא אומר, מבטיח לכם, עם הזמן זה עובר.
תנא, אותו היום סילקו, עכשיו היה
מדיניות שונה בגישה לבית מדרש לתלמידים.
רבן גמליאל היה עולם אריסטוקרטי,
גם מי שבא צריך להיות תוכו כברוא.
מה זה תוכו כברוא? אומר המרשע לא רק ידע תורני אלא גם מידות, יראת שמיים.
כן,
אז הוא אומר אני לא מכניס לישיבה, יבוא אחד עם שני סדרים, שלושה, ישיבת וולוז'י נכנסו רק מי שידע שני סדרים של גמרא.
כן, אני לא, זה לא המבחן בלעדי, הוא צריך להיות גם יראי שמאי.
ולכן העמיד שומר, אני לא יודע מאיפה השומר ידע מי זה.
אומרים, מי שהתעקש כמו הלל הזקן שלא ויתר,
זה,
זה,
אם אתה שם מכשול לבן אדם והוא מתאמץ,
אז תדע לך שכדאי לך לקבל אותו.
אז הוא העמיד מכשול.
אבל ביום של רבי אלעזר בן עזריה,
הוא אמר, התורה ניתנה לכל עם ישראל.
אמר ככה, אותו היום סילקו לשומר הפתח וניתנה להם רשות התלמידים להיכנס. כשהיה רבן גמליאל מכריז ואומר,
כל תלמיד שאין תוכו כברו
לא ייכנס לבית המדרש.
אומרת הגמרא, ההוא יומא, אותו יום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה,
ההוא יומא יופיע לנו כמה פעמים, שזה היום שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו,
התווספו כמה ספסלי.
כן? התווספו, כמו בשיעור הדף היומי בכל הארץ,
ברוך השם, התווספו הרבה ספסלים.
שם אין שומר.
אדרבה.
אמר רבי יוחנן,
כמה ספסלים פליגה בבא יוסף בן דוסטאי ורבנן. חלקו בזה שתי החכמים האלו. אחד אמר התווספו ארבעה מאה ספסלי,
ואחד אמר שבע מאה.
כל ספסל ממוצע חמישה אנשים, אז אתם יכולים לעשות חשבון, תלוי איזה ספסל.
אבא קלחשלה דעתי, חלשה דעתי דרבן גמליאל. רבן גמליאל תופס את עצמו, הוא מתכוון לשם שמיים.
הוא אומר, אולי אני מנעתי תורה מישראל, העמדתי שומר.
תראה מה קורה בבית המדרש.
ישיבה עם יותר גדולה להבדיל מהאוניברסיטה, ככה הרבה תלמידים.
חל, לפחות, והוותיקים עוד, חלשה דעתי דרבן גמליאל.
ואמר דיל מאחז ושלום ענתי תורה מישראל.
אך זולי בחלמי, הראו לו בחלום חצבי כדים,
חביות,
חברי לבנים,
דמליין קיטמא שמלאים אפר.
אז מה הבעיה? באפר אין מה לעשות. באפר אתה יכול לעשות כלים, לעשות תנורים, עניינים,
אבל אפר זה חומר, רק היום המציאו לעשות את הכבישים. אתם יודעים מה עושים באפר של תחנת החשמל?
מערבבים את זה אספלט,
או שעושים, מצאו בזה כחומר דשן מסביב מי שהיה בחדרה.
על כל פנים, זה דבר, מה בעצם אמרו לו? תשמע, חזותם של התלמידים האלו נראים כולם עם לבוש של,
אני יודע איך לבשו אז בני ישיבות, עם חליפה או עם ציציות בחוץ.
מה הסגנון היה?
הם נראים כולם, איך אומרים? בני עלייה, אבל בפנים אין לך מה להצטער.
אתה נהגת לכאורה,
הצדיקו אותו, אבל מיד אמרו לו משהו אחר.
האחזולי בחלמי חצרי כדים לבנים, יפים,
נקיים,
דמל ינקיתמה, אבל בפנים זה כבר לא כל כך טוב.
אומרת הגמרא, ולא היא, באמת זה לא כך היה.
ההיא ליטוב את דעתי הוא דאחזולי,
רק ליישב את דעתו, אמרו לו.
שואלים כולם,
חלום זה עניין רוחני?
מה, באים לשקר לו?
נכון, משנים מפני השלום, אפשר לתרץ.
אבל בכל אופן, אלא הפשט הוא כזה. אמרו לו, באמת, הקבוצה הזאת שהגיעה עכשיו,
דע לך,
אין לך מה להצטער.
במציאות הם היו באמת תלמידים שלא היו ראויים.
אבל בעיקרון צודק רבי אלעזר בן עזריה שאם אתה פותח את השערים,
היזהרו בבני עניים גם במובן הזה שאנשים שאין להם עדיין מידות, התורה תעדן את מידותיהם. אתה לא יכול לדעת
כל אחד למד כאן בישיבות ובמוסדות, לפעמים דווקא בחור שהגיע והוא הופך להיות בסופו, אחרי הרבה שנים, אתה רואה, אחד מגדולי הדור.
יש דוגמאות בדורות האלו, בדורות הקודמים,
לא אחד ולא שניים.
כשבנערותו הוא לא כל כך היה,
ואחר כך קפץ קדימה, דבק בתורה.
כן, תנא עדויות,
מסכת עדויות, שהיא בחירתא,
למדנו אתמול, בו ביום נשנת.
ביום שמינו רבי אלעזר בן עזריה,
מינו. למה? כי שם התבררו הרבה הרבה הלכות והרבה הנהגות שהיה בעם ישראל. מדוע? באו הרבה תלמידים, הביאו איתם מסורות,
וגם התרחבה חבורה והתחדדה השמועה,
והצליחו להביא את ההלכות לידי פסיקה.
אומרת העתנא,
המסכת הכי מובחרת שנקראת עדויות מלשון עידית גם כן,
משובחת, בו ביום נשנית וכל אחד אמרינן בו ביום,
ההוא יום העבר,
ולא הייתה הלכה שהייתה תלויה בבית המדרש שלא פרשוהה,
ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.
תראו, מראים כאן, אל תחשוב שרבן גמליאל היה קפריזה של גאווה, חס ושלום, חס ושלום.
למרות שהוריד אותו מסיוט,
הוא בא לשיעור כאחד התלמידים, יושב ושומע.
גם מה שהוא רצה, הכל לשם שמיים, לא לכבודו.
אולי כמו שציינת קודם, רבן גמליאל רצה שתהיה משמעת להחלטת הסנהדרין, כן, להחלטת הסנהדרין, שלא יהיו שתי תורות בישראל.
הנה רואים כאן,
תארו לעצמכם, בכל המקרים מי שהורידו אותו מתפקידו לא יבוא אחר כך לשיעור כשיושב המתחרה שלו על הכיסא.
מקסימום הוא לא עושה הפגנות,
אבל לבוא לשיעור מראה ענווה יתרה.
לא מאנסנו בבית המדרש, אפילו שעה אחת, איתנה בו ביום, בא יהודה גר עמוני מארץ עמון,
לפניהם בבית המדרש,
והוא שואל,
צדיק הגר הזה, אומר להם,
כאן יש א', אמר להם,
מוחקים מה אני.
מעניין מה הגרסה הנכונה, הוא אומר כאן, אמר להם,
אה,
אמר להם
מה אני לבוא בקהל, האם אני יכול להתגייר בתורה? בדיוק פרשת השבוע אחרי כן, המוני לבוא בקהל השם
אז מה הוא שואל?
הוא אומר, אולי התיישנה, החוק עבר התיישבות
אני יכול להיכנס?
אמר לו רבי עמלה, אסור אתה לבוא בקהל
אדוני, יש תורה, לא משנים כלום
אמר לי רבי יהושע, מותר אתה לבוא בקהל
הוא אומר, ההפך
אמר לו רבן גמליאל, איך אתה אומר דבר כזה? אתה רוצה למחוק פסוק בתורה? הלוא כבר נאמר לו יבוא עמוני ומואבי בקהל השם? נכון,
נקבות כן.
ראו פרשת דוד המלך, עמוני ולא עמונית,
רק עמוני זכר, לא קידמו אתכם בלחם מים.
אמר לו רבי יהושע, אבל זה כתוב, אמר לו רבי יהושע, וכי עמון ומואב במקומם יושנים,
הם יושבים.
זה כבר לא עמון ומואב,
הרי כבר עלה סנחריב,
כן?
במקומם הם יושבים, והלא כבר עלה, כאן מוסיף המסורת,
כבר עלה סנחרין מלך אשור בהגהות טבח ובלבל את כל האומות שנאמר.
אומר הנביא כאן בפסוק ב',
אומר הנביא אסיר בב', ואחריכן אש... לפני כן,
כי אמר בכוח ידי עשיתי וחוכמתי כי נבונותי ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם
שושייתי ואוריד כאביר יושבים.
אז אם כן אומר הקדוש ברוך הוא: "והסיר גבולותם ילתם שושייתי"
איך כאן כתוב הפסוק?
עם סין, שושייתי.
"והוריד כאביר יושבים".
אז אם כן בלבל את האומות, זה לא ההמון, זה לא מערב. זה כמו היום המצרים. זה לא המצרים הקדמונים, היוונים. זה לא הם כבר הלכו, פסה, אינם בעולם.
התגלגלו באומות, התערבבו.
וכל דה פריש מרובה פריש. אחד הכללים בהלכה, בתערובות, כל דה פריש מרובה פריש. אתה לא יודע,
רוב העמים אינם שייכים לעמון ומואב.
וממילא, כיוון שהעמון ומואב התפזרו,
אז מבעלה כאן אחד מעמים אחרים, יש כלל
כל דה פריש מרובה פריש.
אם אחד קנה היה מקום שיש עשר חנויות,
אחד היה טריפה ותשע חנויות כשר,
קנית באחת החנויות, אחרי שאתה יוצא, אתה בא הביתה, אשתך שואלת, אצל מי קנית?
אז הוא אמר, לא יודע, אמרת, אבל יש שם החנות אחת טרפה, אני לא זוכר.
לפי ההלכה, היום זה נראה כפירה,
כן,
תאכל את זה, יאכלו ענבים ויזבאו, כל דפריש, מרוב הפריש, חוקי הסטטיסטיקה,
היום משתמשים בזה במדע גם כן.
כל פרישים, אמר לו רבן גמליאל, הלא כבר נאמר,
מה, שכחת?
ואחרי כן אשיב את שבות בני עמוניהם השם אומר הנביא ירמיהו אז הם כבר חזרו למקום, אולי כבר חזרו
אמר לו
וכבר שבו, אמר לו רבי יהושע ולא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל כתוב בעמוס תראו ד' שבתי שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישרו נטו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם אה אנחנו רואים היום מי שפותח עיניים בשומרון וזה
ברוך השם, זוכים, אחר כך ישובו שבות בני עמון.
עוד לא קרה הדבר הזה, אז איך אתה רוצה להגיד שישבו?
ועדיין לא שבו. מיד התירו לבוא בקהל.
אמר רבן גמליאל,
הואיל ואחי אהבה,
אני רואה שכל הזמן הלכה כמו כתוב על דוד המלך והשם עמו, מכאן שהלכה כמותו.
אני רואה שהשם הולך עם יהושע, רבי יהושע.
אז אני, נכון,
אני חלקתי עליו, אבל אני רואה שההלכה כמותו, אני צריך
לפייס אותו.
כל המאבק שלי היה באמת בעניין ההלכה,
אבל אני רואה שההלכה איתו,
כן?
מה הוא אמר?
אמר, כיוון שאני רועיל ואחי אהבה,
הוא ראה את הנס שנעשה עם רבי אלעזר בן עזריה,
כן?
אז אני, סליחה, כאן כלפי רבי יהושע,
אני רואה שכל הדברים שהוא אומר מקובל בהצבעה מקבלים את דעתו, אייזל ואפייסי לרבי יהושע,
כמעטה לביתה,
כשהוא בא לבקר את רבי יהושע,
כן,
מה הוא רואה?
חזינו להשיטה דה ביתה לקירות הבית ששחורות, למשחרן.
אז הוא הבין, הבן אדם כל כך עני, ממה הוא מתפרנס,
או ש... שתי פירושים,
או שהוא פחמי נפח,
או שהוא שורף עצים לעשות מזה גחלים.
אז הוא אומר, אפילו אין לו בודקה לחנות,
הוא עושה את זה בבית.
עד כדי כך, וזו עבודה קשה,
אמר לו, מכותלי ביתך,
אתה ניכר שפחמי אתה.
אמר לו, אוי לו לדור, אז רבי יהושע אומר,
אוי לו לדור שאתה פרנסו.
הוא עוד קורא לו פרנס.
שאי אתה יודע וצרן שתלמידי חכמים,
במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים.
אמר לו, נעניתי לך, באתי לפייס אותך,
מכל לי,
אני מצטער על כל המתח שהיה בינינו,
לא אשגח ביי,
אבל הוא לא קיבל את ההתפייסות הזאת,
עדיין.
כנראה הוא רצה שיהיה ראוי במובן הזה של הפגיעה, העמיד אותו.
עשה בשביל כבוד אבא, כן?
הרי זה רבן גמליאל בן רבי שמעון בן גמליאל
כשהוא היה בדור החורבן, איך המנהיגי הסנהדרין
אמר
אז הוא הסכים, פייס אמר אני מוחה לך הכל בסדר עכשיו המשמעות נחזיר אותו לנשיאות אמרו מה ניזל ולאמון ולרבנון
מי יחזור לבית המדרש ויגיד שרבי יהושע מחל, אז כל הסיבה להושבת רבי אליעזר בן עזריה היא נגמרה, צריך להחזיר את הגלגל אחורנית.
אמר לו, ההוא כובס,
אנא אזיל נא, אולי הוא מכבס את הלכלוך, כן,
את הכביסה המלוכלכת.
אמר, אני אלך.
שלח לו רבי יהושע לבית מדרשה,
אז הוא שלח לבית המדרש, כתוב להוא.
הוא שלח עם השליח את המאמר הזה, מנדל אביש מדה,
ילבש מדה, ומנדל לא לאביש מדה,
יימר לילה מנדל אביש מדה, אשלח מדח ואנה על בשי?
כלומר, אני לא ראוי ללבוש שאני לובש. אתם מיניתם אותי, אני בתפקיד זמני, שאמרתי,
אומר רש"י,
לאה שיטא דבאתי דמשחרן, קוטלי ביתו של רבי יהושע היו שחורות,
פחמי אתה עושה פחמים, ויש אומרים נפח,
נעניתי לך, דיברתי למולך יותר מן הראוי. דלא וישמדה, הרגיל ילבוש, המעיל ילבש. כלומר, הרגיל בנשיאות יהיה נשיא.
אז אני לא רגיל בזה, אני הייתי מ"מ עד שסתמתי חור, כמו שאומרים לי.
אבל רבי עקיבא הוא מעניין, הוא אומר, חבר'ה,
זה תרגיל.
רבן גמליאל,
הוא שלח את החבר'ה שלו לספר סיפורים,
הוא נכנס בדלת האחורית.
תסגרו את הדלת, לא הפריעו לנו ללמוד, אנחנו צריכים להספיק את הדף היומי, נשאר עוד חצי שעה, מה, מה, כן, אמר לו רב עקיבא, לרבנן, תרוקו גלי, גלי זה דלתות,
דלה ליה תו עבדי לרבן גמליאל וצרו לרבנן,
כן,
זה העבדים, זה עושי דברו של רבן גמליאל, הם רוצים לצייר את החכמים, לבלבל אותם,
גמרנו, קבענו מה שקבענו, ממשיכים ללמוד.
חוזרים לרבי יהושע ואומרים לו, אנחנו,
אנחנו, אף אחד לא רצה לשמוע אותנו. אמר רבי יהושע מוטב דאי קום ואיזל אנא, עד שאני לא אבוא בכבודי ובעצמי ואדאג לתקן
לא יזוז כלום.
ענה לגביו, אטה טרפה בבא, דופק בדלת. כנראה כבר הפעם סגרו את הדלת,
צריכים לדפוק על הדלת.
מה זה?
בדלת האחורית שמו פתאום, זה מעניין, הרגשה יפה. אמר להם,
אמר להם, אז אומר להם רבי אלעזר בן עזריה, מזה בן מזה, הרי
כידוע רבי אלעזר בן עזריה הוא כהן
ואילו רבן גמליאל הוא נשיא, אז הוא מביא דוגמה מעצמו. אני כהן שמזה מאפר פרה אדומה, למרות שלהלכה לאו דווקא כהן נדמה לי צריך לעזות.
אומר מזה, בן מזה יזה, ושאינו לו מזה, ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה
ואפרך אפר מקלה. הרי אפר פרה אדומה צריך להיות מפרה אדומה.
ולא סתם אפר מקלה.
כמו כן, צריך להיות ממי מעיין, ולא סתם מים,
אפילו לא מגשמים.
זאת אומרת, מי מעיין שמפקים, כן?
אז תארו לעצמכם שיבוא וילמד,
איך אומרים? מלמד את אבא להיות אבא. פעם ילד אמר לאבא שלו, אבא, זה לא כזה.
הוא אומר, אל תלמד את אבא להיות אבא.
היום זה...
כן, אז הוא אומר, מה, איך יכול להיות דבר כזה? אתם רוצים שרבן גבליאל נשיא מדורי דורות, זה עובר במורשת והתורה גם אומרת שממלא מקום צריך, אם יש ראוי, הוא יהיה ממלא מקום.
בקיצור, הוא אמר להם, אני מאכלתי לו, אני מחזיר את ה...
כמו שאומרים,
אני מחזיר את המפתחות, יש כאן מי שיעלם.
או אמר לרבי עקיבא,
רבי יהושע, נתפייסתא?
אנחנו רואים שאתה התפייסת. כלום עשינו אלא בשביל כבודך.
למחר אני ואתה נשכים לפתחו.
אני, רבי עקיבא, מצטרף איתך, נעשה הכתרה מחדש של רבן גמליאל.
עמרי, איכי נעביד?
מה נעשה עכשיו? יש לנו נשיא שיורד, מה הוא יהיה?
לשכה עם מכון נצרד, מה נעשה איתו עכשיו?
איכי נעביד? נעברי, אם נעביר אותו, גמירי, מעלים בקודש ואין מורידים.
מה נעשה אותו עכשיו?
את רבי אלעזר בן עזריה.
נידרוש מר, נחלק את הירושה, כל אחד שבוע שבוע, כמו מקש בצה"ל,
כן, טבחים, שבוע שבוע יעשה,
כן, נידרוש מר, חדה שבתא ומר חדה, אחד מהם יהיה ראש ישיבה השבוע,
ראש הסנהדרין ידרוש,
והשני שבוע אחד, עטי לקנויה,
אז זה לא, אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד,
אלא לדרוש רב גנליאל, תלתה, שבתה ורבה רב אלעזר בן עזר, חדה שבתה
כמו בישיבות פעם, שלוש שבתות בבית, בישיבה שבת אחת
היום בגלל עניינים כלכליים הפוך, הפוך
אבל מעניין
שם היה הכרח
כאן
כאן הוא לא עשה דבר רע, אתה רק צריך לשבץ
המרש"ש שואל, היה אפשר לעשות שתיים ואחד, למה שלוש אחד? נשאר וצריך עיון.
אם יש למישהו תשובה,
מעניין.
זו השאלה כמה יין, כמה אפשר לשים מים בתוך יין?
טוב.
על כל פנים.
ואומרת הגמרא, זה קיבלו, אמרו, הוא יהיה הדומיננטי רבן גמליאל, והוא פעם יחליף אותו, זה גם טוב, פעם בחודש הוא נוסע לילדים והכול בסדר.
לדרוש רבי גמליאל תלת השבתא, ורבי אלעזר בן עזריה אחת השבתא, והיינו דאמר מר,
שבת של מי הייתה?
הוא אומר, תגיד לי, כאן בסנהדרין מי דרש השבת? מה פירוש מי דרש? יש נשיא, הוא דורש.
אה, כיוון שזה הולך שלוש אחד,
סוגרים שלוש, אז צריך לדעת מי דרש השבת,
שרבי אלעזר בן עזריה הייתה, ואותו תלמיד,
רבי שמעון בן יוחאי אבה, סוגרים מעגל,
אותו תלמיד ששעה אמר כאן, זהו אותו תלמיד הקודם. למה לא אמרו אז? למה לא אמרו?
באמת שאלה.
אולי לא רצה ברצף. כשהוא סוגר עניין, אז הוא אומר.
אולי הוא רצה להגיד שגם התלמיד הנוכחי, אסור להגיד בסוף.
לא יודע אם זה גם התוקף?
מה זה?
זה גם התוקף?
לא יודע.
כן.
מעניין, הוא מביא כאן רב ניסים גאון, טוב להציץ, אין לנו זמן.
תראו את הגרסה, הוא מביא הרבה מהירושלמי. בקטע השני, אשתא איזי לפייסא לרבי יהושע,
אז הלחזינו להשיתא דביתא, קירות הביתא עבור משחרן, שחורים.
פרשו בגמרא דבני מערבה, הכוונה ירושלמי, עזן ואשכחה רבי יהושע, יתיב עביד מחתין.
אז לפי זה נפח ולא גחלים.
אמר ליה, מאן אילין את חיה? אמר ליה,
את כדון את באיה מידא, אוי לדור שתה פרנסו.
כן.
כבוד בית אבא, כמוה ארשיהי לאלעזר, כן זקני שהיה מזרע דוד.
יש כאן הרחבה,
כן,
כדאי לקרוא מי שיש לו זמן תמיד את רבינו ניסים, הוא מחדש כאן דברים מסורות.
איך?
כן,
אבל זה רבי יהושע, כן,
הפרחמי זה רבי יהושע.
כן, אבל שוכרים אותנו.
כן.
טוב,
אומרת הגמרא,
חוזרים לסוגיה,
כן, יש כמובן בסוגיה הזאת, יש לדון הרבה וכבר מדברים כל בעלי הפנימיות להבין את הדברים,
אבל באופן כללי אמרנו את היסודות.
אומרת הגמרא, כתוב במשנה של מוספים כל היום.
רבי יהודה אומר עד שבע שעות ואילו חכמים אומרים כל היום. אמר רבי יוחנן, ונקרא פושע. גם חכמים שאומרים כל היום,
מי שמתפלל אחרי שבע שעות הוא נקרא פושע.
יש כאן גיליון עשה, סיין לקמאן דף מג', טוב?
תמיד זה הרי הגלגל עם המפוסק.
פושע, פושע כתוב. פושע, זה הביטוי.
תנו רבנן.
היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוסף,
מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף.
למה?
שזו תדירה וזו אינה תדירה.
מנחה, כל יום יש מוסף, חד פעמי,
זאת אומרת, פעם בשבוע, או לפעמים קצת יותר.
אז אם יש לך שתי תפילות, ועוד לא התפללת מנחה, הגיע אז כבר זמן תפילת מנחה,
ועוד לא התפללת מוסף,
מנחה.
רבי יהודה אומר, מתפלל של מוסף,
ואחר כך מתפלל של מנחה.
למה? כי הרי שיטת רבי יהודה, מוסף עד מתי? עד שבע שעות.
ומנחה, אתה יכול להתפלל לפי רבי יהודה עד פלג המנחה, יש זמן, למדנו את זה כבר למעלה.
שזו מצווה עוברת, הוא מסכים תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם
הסברה הקודמת
אבל כאשר יש התנגשות שעלולים להפסיד את המצווה אז זה גובר,
זו מצווה עוברת של מוסף וזו מצווה שאינה עוברת.
אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף
כן?
להלכה אנחנו באמת אומרים
שמתפלל של מוסף, להלכה, ככה אנחנו אומרים. אומר תוספות כאן,
מכאן יש להיזהר ביום הכיפורים להתפלל תפילת שחרית קודם שש שעות,
ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה, ואם לא כן,
היו צריכים להתפלל תפילת מנחה.
וארי, אז זה יוצא שלפי פסק ההלכה אתה נכנסת לתפילת מנחה, תתחיל פתאום מוסף, אבל אם התחלת מוסף אפילו דקה קודם,
זהו, אתה כבר במוסף, אז מנחה יבוא אחר כך.
אז זה העצה של תוספות, אומר, וארי אומר,
די לא צריך.
דדק אמר תפלל עם תפילת מנחה, היינו קודם כשיש לו לעשות צרכיו, שלא יוכל להתפלל תפילת המנחה בזמנה.
הוא יודע שהוא נוסע לחתונה, הוא צריך להתפלל היום מנחה גדולה.
וצריך להתפלל שניהם מיד, כגון שהיה לו ללך סעודה גדולה, כמו לנישואים,
הוא מתיירש שמה עם שר וסעודתו, שישתכר,
אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפילת נוסף, תפילת המנחה, בזמנה,
אין לו להגיד עם תפילת המנחה, אלא יתפלל כסדר מוסף ואחר כך מלכה. כך באמת פוסקים להלכה בשולחן ערוך וברמב״ם,
כמו שאולי בסוף השיעור נספיק ללמוד ההלכה, נראה את זה. אומרת הגמרא,
יפה,
אז ראינו כאן אמר רבי יוחנן, הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף, אז כבר תוספות מסביר לכאורה שזה רק אם הוא לא יוכל להתפלל יותר מאוחר.
יש דעה של, נדמה לי, תלמידי רבי יונה, שאם הגיע זמן מנחה קטנה,
שעתיים וחצי לפני הלילה,
אז באמת מקדימים את של מנחה.
אבל כותב, נדמה לי, המשנה ברורה כותב, שלא נהגנו היום כאן, כי שמא עמי הארץ ילמדו שאם יש התנגשות של מנחה ומוסף,
אז תמיד מנחה קודם, אבל הם יבואו פעם ב-12,
יראה להם, כבר מאוחר,
נגיד בימים לא רעים, יתפללו קודם מנחה,
יגידו, הרב אמר, מנחה ומוסף.
ולמעשה, עוד לא הגיע, יש עוד חצי שעה.
מספרת הגמרא, רב זעירא, כי אב אחד איש מגירסה,
שהיה נחלש מלימודו,
לפעמים יש מצב כזה, יש גם המלצות רופאים לא ללמוד,
או עיניים, או כאבי ראש, או חולשת הגוף.
אב האזיל אמר, אני לא הולך להתבטל סתם,
אני הולך לחפש מצוות.
ויתיב אפיתחא דבי רב נתן בר טובי, ליד הישיבה פיתחו בית המדרש של רב נתן.
אמר, כי חלפי רבונון אז איכומי כמה היו.
שבאים חכמים, כל פעם שחכם יבוא אני אקום,
איך אומרים? יש מצווה לכבד חכמים, לפחות את זה אני יכול לעשות.
ואקבל אגרא.
אז שואלים כולם,
כאילו, אסור בשביל לקבל פרס.
אז אני לא יודע, בשם הבני יהוידע הוא אומר דבר יפה,
הוא אומר,
שבעצם הוא לא חייב לקום, הוא היה תלמיד חכם יותר גדול,
אלא הוא חיפש לעשות משהו לפנים משורת הדין.
מה שאמרו, אל תהיו כעבדים המשמשים לקבל פרס, זה כשאתה עושה מצווה חיובית, כשאתה חייב בה,
אבל הוא לא היה חייב,
הוא היה גדול מכולם,
והוא לא היה חייב לקום. אז על זה, כן, על זה הוא יכול לקבל פרס.
עטה רבי נתן בר טובי אמר לי,
אז כשהוא בא, בכל אופן הוא לא יכול להתאפק,
הוא מתעסק קצת בלימוד.
אמר לי, מה נאמר הלכה בית מדרשה?
מי זה אמר הלכה בית המדרש?
והוא כבר אומר לו גם מה אמר. אמר לי, אחי, אמר רבי יוחנן,
אין הלכה כרבי יהודה,
דאמר מתפלל אדם שנוסף אחר כך פלא של מנחה,
אלא באמת קודם מנחה ואחר כך מוסף.
אמר לי, רבי יוחנן אמרה?
אמר לי, אין,
תנא מיני ארבעים זמנין.
יש בפרשה ארבעים יקן ולא יוסיף
אז כתבנו, אתמול דיברנו על זה שהמלקות הן שלושים ותשע
למה ארבעים זה בינה
בין ארבעים לבינה?
אז ברגע שהחוטא חוטא בגלל שנכנסה בו רוח שטות
אז למה הוא חטא? שהוא לא הגיע לארבעים, לא הגיע למידה ארבעים של בינה
לכן אומרים לו שלושים ותשע, אם היית מתאמץ עוד קצת, מתבונן, לא הייתה
אז כאן רואים גם כן ארבעים. אין אדם עומד על דת רבו אל אחר ארבעים שנה.
משה רבינו מקבל את התורה, את הלוחות, אחרי ארבעים יום.
תנא מיניה ארבעים מזמנין, אמלא חדאי לך או חדאי לך?
מה זה, חדש, הידיעה הזאת שאני אומר לך, או מחודש?
אומר רש"י, מה ההבדל?
אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן, אלא זו בלבד,
לך חביבה היא לך, או חדשה היא לך,
שהיית סבור שאחד מן האחרים אמר רע.
יש פירושים אחרים. אמר לך דת לי,
באמת
זה
באמת חדשה לי שהייתי סבור שמישהו אחר אמר.
שום דבר מספקה לי ברבי יהושע בן לוי. חשבתי שזה בן דורו,
גם הוא היה אפילו מבוגר מרבי יוחנן.
אמר רבי יהושע בן לוי,
כל המתפלל תפילה של מוספים אחר שבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב.
רבי יהודה טוען שכבר מתפלל לא בזמן, עד שבע שעות.
עליו הכתוב אומר,
כאן תסתכלו בתורה אור, נוגי ממועד אספתי ממך היו מסעית עליה חרפה.
הפשט הפשוט,
נוגי ממועד שלא שמרו את מועדי ישראל, את החגים.
אבל כאן יעבירו את זה לנושא של תפילה, מי שלא שומר על זמני התפילות,
זה הדרש.
כן, הנביא מדבר שם על זלזלו בחגים,
שזה הזמן, המצברים שממלאים רוחניות,
אבל כאן הוא דורש את זה כך, נוגי ממועד הסת ממך
היו, מה עם האשמה דהאי נוגי לישנא דתברא?
מאיפה אתה יודע שכאן נוגי זה לשון שבירה?
כדי מתרגם רבי יוסף, רבי יוסף הרי היה עוסק בתרגום, הוא היה עצמו סגי נאור,
כן, והוא ידע את התרגום בגלל שהוא היה עיוור,
בעל פה, אמר תברא אטי על סנאון בלשון סגי נאור יבוא שבר הבית ישראל דאחרו זמני מועדיה דבירושלים.
אז באמת הוא דרש את זה כפשוטו, שמחרים משנים את זמני המועדים לא שומרים אותם.
אמר רבי אלעזר כל המתפלל אז אם כן אותו דבר לגבי תפילה שמי שמתפלל מוסף אחרי שבע שעות אשר רבי יהודה
אז יש עליו כזה שבירה חס ושלם.
אמר רבי לזאר, לא רק במוסף,
כל המתפלל תפילה של שחרית לאחר ארבע שעות רבי יהודה,
עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי מימיך יהיו. מהי משמע די נוגי לשון לישנא דצער ההוא?
כאן עידן קצת את הקודם שבירה.
אומר מי שעובר את הזמן חס ושלום יישבר.
וכאן הוא אומר, יהיה לו איזה מפח נפש, צער.
למה ההבדל?
אז ההסבר הוא כזה שבעצם מעריב
מוסף אין לו תשלומים.
אם לא התפללת מוסף,
זהו,
מעוות לא יוכל לתקון.
אבל שחרית יש לו תיקון.
אז אכן,
אם עברת זמן מוסף לבין רבי יהודה שבע שעות,
הלך לך, אין לך תיקון.
אז אכן הוא אומר זה שבירה.
אבל לגבי שחרית, יש לו השלמה,
יש תפילת השלומים,
אז לכן זה צר.
אין לך שכר כמעולה.
למה אי אפשר לשלום את זה במוסף?
למה כי זה קורבן ציבור,
למה מוסף אי אפשר?
מפני שזה קורבן ציבור.
אי אפשר לעשות אותו נדבה.
אבל גם תמיד של שחר.
כן.
מוסף זה לא כנגד האבות, זה ברור שזה קורבנות,
אין לו תשלומים.
מי שהפסיד מוסף לא משלים.
הלאה.
אומרת הגמרא, רב נח ואבריצק אמר מאחה,
בתולותיה נוגות ואימא מר לה.
כן?
רש"י אומר בשתי שורות אחרונות, עם מועדי תפילות חגים,
יהיו נוגים ואסופים וכלים.
כן, הפסיד.
אההה.
התוסת אומר,
וכמתר גמרא יוסיה דחרוז מה נעימו עדייה? ואם ישתאה ברגלים למה הוא מעביר את זה לתפילות?
אין שייך לומר לשון איחור שהרי אין להם תשלומים אדם שלא עשה פסח לא יכול לעשות ליל הסדר ביום אחר לא אתרוג בחנוכה לא גמרנו
או סוכה יישב בחנוכה אין להם תשלומים אלא על כוכר בתפילה משתאה קריאה שיש לו תשלומים
מספרת הגמרא רב אביה חלש
חלה שחלה,
ולעתה לפירקה. לא בא לשיעור של רבי יוסף. הוא היה ראש הישיבה רבי יוסף,
למחר כעתה. שימו לב איזה צדקות, אביי רצה שרבי יוסף לא ייעלב שאחד מגדולי בית המדרש לא בא לשיעור.
הם היו באים על ארבע לשיעור.
אז מה הוא עושה? הוא רצה שהרבי ישמע. הוא ידע שאם רב אביה לא בא יש איזו סיבה.
אז כששואל בקול כאילו אותו הוא רוצה שהרבי ישמע.
כי את הבאה לאנוחי דעתי דרבי יוסף,
רצה להניח את דעת הרבה, אמר לי,
מה איתה מה לא את אמר לי פירקה? למה לא באת לשיעור?
דרך אגב, תמיד טוב לשאול מי שלא מגיע, לפעמים אדם לא מרגיש טוב, או צריך עזרה במשהו.
אמר לי,
אז הוא אמר לו, פשוט את האמת אני אגיד לך, חליש לי בעי, נחלשתי מאוד,
ולמה צינם, לא יכולתי לבוא.
אמר לו, היית צריך לאכול.
עמאי לא טעמת מידי משהו ועתיד
אמר לי לא סבר למה אמר לעדר עבונה אתה לא למדת מה אמר דמר עבונה אסור לו לאדם שיטום כלום קודם שיתפלל תפילת המוספים
אנחנו הרי בראש השנה שהתפילה מתארכת בשמחת תורה אוכלים עושים קידוש באמת יש בעיה עם התקיעות יש כאלו מחמירים שלא לכל פני התקיעות אבל לפני המוסף כך נראה גם נפסקה הלכה מותר אמר לו
אסור לאדם שאמר, מה אתה מתפלא? אני לא יכול לאכול, אני לא התפללתי מוסף.
הרי מתי הרבן נותן את השיעור?
בין מוסף, בין שחרית למוסף.
אה, אז הוא אומר, אני לא יכול...
כן, או אחרי קריאת התורה, לפני קריאת התורה.
אז לא תאמתי.
אמר לי, באי לך למרלץ, אלו יצאו אותה דמוספים ביחיד, ולי תאמידי. היית צריך, בגלל השיעור החשוב, בעזרת שחרית.
מוסף בבית לחוד, לתרום משהו ולבוא לשיעור, למת אמר ליה, ולא סבר מר לעד אמר רבי יוחנן,
אסור לו לאדם שיגדים את תפילתו לתפילת הציבור, מוסף
זה שאלה בכלל אם היחיד יכול להתפלל,
אבל להקדים את תפילתו לתפילת הציבור זה אי אפשר.
אמר ליה, להביא את מרעלם הרבה בציבור שלנו, אם הוא נמצא בבית המדרש,
כולם מתפללים מוסף בעוד רבע שעה,
והוא מקדים בבית המדרש מוסף,
וזה אסור, כך נפסק להלכה, כן?
ולאי תלחתא, לא כרבו נא, לא כרבי יהושע בן לוי.
כרבו נא,
עד המרן, שמה אסור לאדם שיטום כלום קודם שיתפלל מוסף, באמת כן מותר.
רבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי, כיוון שהגיע זמן תפילת מנחה,
אסור לו לאדם שיטום כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה,
אלא באמת מותר. אלא אם כן יש סעודה גדולה,
ברית מילה, כן, ברוך השם,
או סעודת נישואין, אז מתפללים קודם, או פדיון הבן,
מתפללים קודם את הדבר.
ואיתנה לרבי יהושע מפסיקים אפילו מן האכילה ולא היא.
אבל כתוב באמת שמותר לפי מוסף אבל פירות ואפילו פת, פחות מכביצה.
אבל סעודה ממש ודאי שלא.
נכון,
ודאי.
טוב,
עכשיו יש סוגריים כאן בקטע.
עד עכשיו מדברים על תפילות חיוב.
כאן יש תפילה, יש מחלוקת. הרמב״ם, תפילת רבי נחוניה בן הקנה,
שאנחנו בעצמנו, ברוך השם, זוכרים להגיד את זה כל יום לפני.
אחרי, אנחנו לא אומרים, כי ממשיכים ללמוד, באמת, אחר כך שוכחים.
אבל הרמב״ם אומר, זה חובה.
גם השולחן ערוך.
גם אחרי וגם לפני.
אבל יש ראשונים שאומרים, זה לא חובה.
זה רק רשות.
אז אנחנו נראה, להלכה פוסק השולחן אמרו שזה חובה.
רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה.
אמרו לו, מה המקום לתפילה הזאת?
רש"י אומר מה המקום,
אה, כאן לא, אבל הגרסה בירושלמי יש,
מה הטעם,
מה התוכן?
לא מה המקום.
אמר להם, בכניסתי אני מתפלל שלא ירדת ורתקלה על ידי,
זה לא רש"י אמר לו, זה לא רש"י
מה המקום, כלומר מה טיבה
אז אם כן,
בכניסתי אני מטועל שאולי רע תחת כלל ובציעתי אני נותן הודעה לחלקי.
תענו רבנן,
הברייתא מרחיבה כידוע את התמצית, המשנה לא ציינה את נוסח התפילה.
בכניסתו מה הוא אומר?
כל אחד כבר יודע את זה בעל פה,
יהי רצון בפניך השם לוקח שלא יודרת כלל ידיד,
וישמחו בחבריי, ולא אומר אל טמא טהור, מה כאן אומר הגאות הגר"א, אל טמא טהור, ולא אל טהור טמא.
אה, לפני ייכשל, יש לנו נוסח אחר.
ולא ייכשלו חבריי במלאכה ושמר בהם ביציאתו. מה הוא אומר? מודיע אני בפניך ה' אלוקי, ששמת חלקים מישועי בית המדרש,
ושמת חלקים מישועי קרנות.
בעצם אלו מדברים ואלו מדברים,
אבל הכי ההבדל הגדול,
אלו מדברים דברי אלוקים חיים, ואלה מדברים כמה אוטובוסים עברו.
שאני משקים והם משקים, אני משקים לדברי תורה ומשקים לדברים בתהילים.
אני אעמל והם עמלים, אני אעמל ומקבל שכר והם עמלים ומקבל שכר.
זה מה שמסבירים שאדם נגר, עבד יום שלם,
מפסס לו כל העבודה.
ואין לו טענות, הוא לא יקבל משכורת.
אבל בן אדם שעמל ואמר סברות, בסוף דחו לו את כל הסברות, יקבל שכר.
על העמל עצמו.
אז עוד פעם מדברים עם שכר.
אין שכר על קיום המצווה, אבל העמל,
העמל יש בו ערך מיוחד.
תהיו עמלים בתורה.
על זה כן אפשר לקבל שכר בעולם הזה. על התורה עצמה, על המצוות,
שכרם לעולם הבא.
אבל העמל,
אז אולי צריך להגיד בצורה משונה, מי שמתקשה בסוגיה צריך לשמוח.
יש לו דאבל שכר.
אפילו שכר פסיכולוגיה נשמע לגמרי.
כן, אני רז והם רצים, אני רז לך אלוהים הבא והם רצים באר שחת.
מעניין,
העניין,
רק אני אגיד כאן שהתפילה,
יש כאן מחלוקת על כמה, מה שהוא אומר כאן שני דברים,
שלא,
כנסתו מה הוא אומר, לא דבר תקלה ילדי ולא ייכשל בדבר הלכה וישמחו בחבריי.
האם זה דבר אחד או שני דברים? רש"י אומר זה שני דברים.
מה אומר רש"י?
ולא ייכשל וישמחו חבריי על כישלוני. הרי רע עוד שתיים שיבואו על ידי שאגרום להם שיענישוני.
כלומר, אם אני אטעה,
אז לפעמים ישמחו בטעות שלי.
כן, הנה, אנחנו יודעים יותר טוב.
אז אני מכשיל אותם שאני אמרתי טעות, וגם אני מכשיל אותם שהם נכשלים בביקורת.
אבל אני לא זוכר, נדמה לי,
המרש"א אומר שיש כאן שתי בקשות נפרדות.
כתוב, אחד הדברים שהתורה נקנית, פרקי אבות,
בדיבוק חברים.
אז כאילו בקשה,
כאילו יש כאן בקשה שיאהבו אותי חברים, שיהיה כאן לימוד של דיבוק חברים.
כלומר, זה לא קשור לעניין הקודם.
אחד, שלא אלמד אותם טעות, שתיים,
שיאהבו אותי חבריי, שנלמד בדיבוק חברים,
זו בקשה נוספת.
נמשיך עוד טיפה.
תנו רבנן. כשחלה רבי ליעזר,
כאן יש שני סיפורים שהגמרא תביא.
נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבנו, למדנו אורחות חיים.
העולם הבא נקרא חיים, העולם הזה נקרא אורחות חיים.
ונזקה בהם לחיי העולם הבא. אמר להם, היזהרו בכבוד חבריכם,
מינו בניכם מן ההיגיון.
רש"י אומר שני פירושים,
מינו בניכם מן ההיגיון. פירוש אחד הוא אומר,
ההיגיון בשורה הרביעית לא תרגלו במקרא יותר מדי
תנ״ך בגובה העיניים, זה כאן הסוגיה, כן?
משום דמשכא
כלומר אומרים ככה בתנ״ך מתעסקים גם הגויים גם אלו שלא יודעים תורה אוהבים ללמוד תנ״ך, מחקר, פרופסורים עכשיו אם ילמדו תנ״ך יש סיכוי שהמורה לתנ״ך יהיה
אחד שלמד את כל הכפירי הזאת ולא מלמד על פי חז״ל אז יש לנו בעיה
אז כאן הוא אומר משום דמשכא,
לא תהיה לו סבלנות לסוגיות הגמרא, הוא אומר שמה זה לימוד תנ"ך, זה עניינים אמוניים גבוהים,
סיפורים. לשון אחר משיחת ילדים.
טוב,
והושיבו מבקיעי תלמידים.
האחרונים אומרים שיש כאן על שלושה דברים העולם עומד על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.
חבריכם, כבוד חבריכם, זה גמילות חסדים.
בניכם מן ההיגיון,
והושיבו מבקיעי תלמידי חכמים,
זה עניין של תורה, וכשאתם מתפללים,
דעו לפני מי אתם עומדים, שכך תזכו לחיי העולם הבא.
וכשחלה,
נראה עד המשנה, חלה רבי יוחנן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו.
כיוון שראה אותם התחיל לבכות.
יש אומרים שהוא התחיל לבכות בגלל שמי מגיע?
שני החכמים שליוו אותו ביציאה מירושלים כמת דמי. הפעם הוא הולך להיות מת אמיתי, יהיה לוויה אמיתית.
הוא אומר, אז היה תרגיל, הפעם זה...
אבל לא,
הוא עשה את זה בגלל שהוא נזכר בחורבן בית המקדש,
לכן התחיל לבכות.
אבל הם,
הם הבינו שהוא בוכה בגלל שהוא הולך למות,
שהפעם זה על אמת.
אמרו לו, תלמידיו, נר ישראל העמוד הימני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מולכים אותי,
שהיום קם, מחר בקבר, שאם כועס עליהם, כעסו כעס עולם,
ואם מוסרני אין איסור עולם, איסור עולם.
כן, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם,
יבוא הנשיא, ייתן, איך זה נקרא,
החנינה, אה?
ואני יכול לפייסו בדברים, לשחדו בממון. יש אומרים, גם את הקדוש ברוך הוא בזמן הזה אפשר,
על ידי צדקה, על ידי תפילה.
אבל בכן הייתי בוכה.
ועכשיו שמוליכים אותי, הנה, אתם זוכרים שהלכתי ליד אספסיאנוס באיזה רעדה לפני שר הצבא כולו?
עכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מאחורי המלך הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עליי כל כך מתאים לימים האלו אלול
אם כועס עליי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם איתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפניי שני דרכים
אחת של גן עדן אחת של גיהינום
אני יודע שאני אגיע בסוף לגן עדן אבל אני לא יודע אם אני עובר את המסלול הקודם גם כן
ואיני יודע באיזה הם הולכים אותי, ולא אבכה. אמרו לו רבנו ברכנו.
אמר להם, יהי רצון שתהה מורא בשמיים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו, עד כאן?
זה הכל?
אמר להם, ולוואי,
רוב האנשים,
מה אכפת להם מה שהשני אומר, איך הם נראים?
מה הקדוש ברוך הוא רוצה? מה השם שואל מעמך? זו השאלה.
אמר לה, הלוואי שתעשו, תדעו.
כשאדם עובר אברה אומר שלא הראה אדם שת פירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה ואכינו כיסא לחזקיה מלך יהודה שבא יש אומרים שכאב לו הרי הוא במקום לבקש על ירושלים ביקש שייבנו לחכמיה הרי חזקיהו זה מזרעו והוא נלחם נגד מלך אשור הוא עמד חוצץ אז בעצם אמרו לו אתה מזרעו של חזקיהו הוא ידע לעמוד נגד אבל תראו כשאני הולך להיפטר חזקיהו יקבל אותי כי
בתקופה הזאת זו הייתה העמדה הנכונה,
מה שאני ביקשתי.
רק ההלכה, כי אני חושב שזה בדיוק נושא,
אנחנו קצת מאכפים,
אבל ממש דקה, כ"ח
של מוספים כל היום.
זמן תפילת מוסף מתחיל מיד אחרי תפילת שחרית וקריאת התורה. עיקר זמנה הוא עד סוף שעה שביעית, שהיא שעה זמנית.
פוסקים כמו רבי יהודה.
אה, לא, כמו חכמים, סליחה.
עיקר זמן עד שהיא שעה אחר כך הסוד, ואם יתפלל אחר כך נקרא פושע,
כמו שראינו בגמרא.
אך אם ממתין עד לאחר זמן זה לבדל עם הציבור,
ייתכן זה לא מקרה פושע.
אם זה בגלל שהמניין, ככה נגיד, בשמחת תורה,
לא פעם קורה שגולשים.
כיוון שמה שלא מתפלל עדיין לא בפשיעה,
אלא כדי להתפלל בציבור.
אומר כאן הגאון רב חיים קניאל שכתב שאין
להתפלל ביחידות כדי להספיק להתפלל מוסף פני השעה השביעית.
אין מקום להחמיר.
אם נגיד בישיבה רוקדים וזה,
ואומרים, רגע, אני הולך להתפלל מוסף ביחידות כי הם לא עושים כדין.
לא.
מה, מה?
איך?
כן.
אוה, ומן הרגע תתחיל להתפלל מוסף פני זמן נכרה גדולה, יש כאן הערות, ועבד זמנה עד סוף היום. קידוש אכילה לפני מוסף, בשבת ויום טוב אחרי שיתפלל שחרית.
למרות שלא יתפלל מוסף עדיין, אסור לו לאכול קודם שיעשה קידוש.
ויש להימנע מלאכול יותר מכביצה פת או פת הבאה בקסנין לפני מוסף. אך אם אכילה זו לא מספיקה, לא יכול לאכול יותר משיעור זה כדי להתפלל מוסף בכוונה.
יש אוכלים יותר ויש להם על מה שיסמוכו.
אז כאן יש כאן הערות נוספות. ברוך אדוני לעולם אמר ואמר.
